הקטנת ציצים

[דפנה*]

רק לעידכון- לפני 6 שבועות ילדתי את בני ומאוד חששתי מעניין ההנקה בגלל הניתוח. אני מצליחה להניק באופן חלקי ונותנת לו תוספות. אני כל הזמן אומרת לעצמי שהנקה חלקית זה יותר טוב מכלום ומנסה לא להיות מתוסכלת כשהוא רעב אחרי ההנקה וצריך פורמולה. אני יודעת שאני צריכה להודות על כך שאני מצליחה להניק אפילו באופן חלקי.

[המניקה_בנס*]

קודם כל דפנה המון מזל טוב. מידע חשוב
אני לא יודעת אם קבלת הדרכה או לא,בכל אופן אם יש מישהי בהריון עם חזה מוקטן-כדאי לדעת:
אני למשל אחרי הלידה במשך 3 או4 שבועות אחרי כל הנקה ובין ההנקות ובכל הזדמנות כמעט,שאבתי ונתתי לתינוקת שלי את החלב השאוב בצינורית שמחוברת לפטמה וזאת כדי להגביר את יצור החלב כי באמת קשה לדעת "כמה מהמפעל עוד עובד".
אני מאמינה שבזכות זה אני מניקה(הקטנה בת 9 חודשים,יונקת מלא ולאחרונה גם קצת משחקת עם דלעת ובטטה (-: )כך, מברכת ומודה. בהצלחה

[חדשה_באופן_טבעי*]

בקי.....לגבי החזיה שאת המלצת עליה בצורת X בגב לא הצלחתי לצערי לפתוח את הקישור......את יכולה לפרט בבקשה
לגבי איזה חזיה מדובר? איפה קונים? ו/או של איזה חברה?????
תודה.......

[פלונית*]

הדף הזה משמעותי לי הלילה. קראתי אותו בנשימה אחת מתחילתו ועד סופו, נתן לי הרבה חומר למחשבה,גירה את בלוטות החלב שנותנות כרגע תנובה יפה
אין ספק שדברים עשויים להראות אחרת כשיש תינוק להאכיל. יש לי על מה לחשוב ולחלום בין ההנקות הלילה. אני וגופי.
עכשיו זה כבר התינוק וגופי.
לילה מתוק למניקות וליונקים.

[חזה_כזה*]

האם מישהי מברוכות החזה מכירה חזיות הנקה נורמליות גם טובות ותומכות וגם אולי לא יקרות מדי?

[פלוני_אלמונית*]

חזיה של "אניטה" מסלון מרי בעמק רפאים בירושלים

[עפרה_שחר*]

תקטיני אחד ותראי איך זה...

[כבד_לי*]

הי צי צי
אם את עוד כאן
ספרי מה נהיה... מה החלטת ואיך את מרגישה.
גם אני מתלבטת עכשיו

[אמא*]

כבד לי, את אחרי לידות או אחרי?

גם לי היה כבד שנים, ואחרי שתי לידות ושתי תקופות הנקה, קיבלתי שדיים קטנים וחמודים. קצת נופלים, נכון (ליתר דיוק נופלים למדי), אבל רכים ונעימים ובגודל אחלה.

[כבד_לי*]

אני לא אחרי ולא לפני (אופציה שלא לקחת בחשבון?)

[אמא*]

חה חה... באמת לא לקחתי בחשבון את האופציה הזו.

אבל בחיים יש הפתעות... את עלולה לשנות את דעתך. קורה לטובים ביותר. מנסיון של כמה נשים שאני מכירה. יש לי חברה טובה שילדה ילד ראשון בגיל 44, עד גיל 42 בערך חשבה כמוך שהיא לא לפני ולא אחרי. דודה שרק בגיל 42 החליטה שהיא בעניין אבל בסוף זה לא הצליח. יש לי מישהי קרובה שגם חשבה שלעולם לא תרצה, נכנסה להריון בפנצ'ר ומיד רצתה את ההריון.

רק מוסיפה מידע...

[פלוני_אלמונית*]

וואלה
ממש אינפורמציה ששינתה את חיי
תודה לך

אני מבינה שלמישהי שמזהה את עצמה כ אמא קשה להכיל את הויתור
ושכוונותייך טובות
אבל תרשי לי (או לא) להעיר לך
שכנראה שלא בורכת ברגישות רבה

כבד לי

[אמא*]

משהו פה השתבש ולא הבנת אותי בכלל,

בכל אופן אם זה פוגע בך, בבקשה, מחקתי. מוזמנת למחוק גם את התגובה הזו.

[כבד_לי*]

אני דווקא חושבת שהבנתי אותך לגמרי
את מסתכלת על העולם מזוית הראיה האמהית שלך
קוראת אותי אומרת שאני לא ילדתי וגם לא אלד וישר קופצת עם סיפורי אלף לילה לילה
שאמורים להשאיר אותי עם האופציה האמהית פתוחה
ואת לא חושבת לרגע שאולי אני כבר בגיל ממש מאוחר
אולי המחזור שלי הפסיק מזמן
אולי עברתי תקופה ממושכת וכואבת של נסיונות הפריה
אולי קיוויתי והאמנתי כל פעם מחדש שזה אכן אפשרי כמו שאת כותבת
וכל פעם התאכזבתי מחדש
אולי הויתור שלי על אמהות הגיע בעקבות הרבה נסיונות, הרבה מעגלים של תקווה ויאוש
וההשלמה והקבלה של מציאות לא הורית דווקא כן מיטיבה עימי עכשיו
כל האפשרויות האלה נעלמות מעינייך כשאת יוצאת עם ה"עידודים" הרדודים האלה
וזה ממש לא לעניין. לדעתי.
החזרתי את מה שמחקת כדי שתקראי שוב את הדיאלוג שלנו
מתוך תקווה שהפעם תביני אותי ואולי גם את עצמך, יותר טוב.

[זרח_הפרח*]

עשיתי את הניתוח לפני שנה וחצי, אחרי שנים של התלבטויות.
אין לי ילדים, אז לא יודעת לומר לגבי ההנקה. למרות שלמיטב הבנתי יש סיכויים לכאן ולכאן (אפשר לדעת פחות או יותר את הכיוון כבר בשבועות שאחרי) אם אפשר יהיה להניק או לא.
מאוד מאוד מרוצה, יומיים אחרי כבר הרגשתי כאילו שככה זה היה תמיד, ואפילו לא היה אכפת לי שהוילון לא לגמרי סגור כשבודקים אותי (זה אחרי שנים של משחקי מחבואים בחדרי מדידה, ופחד רציני ממוכרת שתבוא "רק לראות איך זה מונח עלי" ותתפוס אותי בלי חולצה).
אם מישהי רוצה תשובות על משהו, אני פה.

[ההקטנה_המעשה_הנבון_ביותר_בחיי*]

הי לכולם,
קצת באיחור אבל אול מישהו יקרא זאת בעתיד...

עשיתי את הניתוח בגיל וחצי17, אני בעלת מבנה גוף רזה והחזה היה הסיוט שלי בערך מגיל 10. כיום אני בת 32 בהריון ראשון, משתוקקת להניק אבל לא הייתי מוותרת על הניתוח (ועל החיים הנהדרים שהיו לי אחריו במשך כל השנים).
התינוק שלכן רוצה שאמא שלו תהייה שמחה ובעלת בטחון, אין מה לעשות - כשאת הולכת ברחוב ומרגישה שכל המבטים הם לשדיים שלך - את רוצה פשוט להעלם. זו הרגשה נוראית. 15 שנה חלפו ואני לא אשכח את ההרגשה הזו לעולם.
יש נשים רבות שמניקות לאחר ניתוח, ויש נשים רבות שלא מניקות ללא קשר לניתוח, אנחנו לא יכולות להקדיש את חיינו ולעצור אותם עד אחרי הלידות (ואני חוזרת - אין דבר שאני רוצה יותר מלהניק!) אבל עדיין, אנחנו צריכות לחיות את החיים ולא לחיות בציפיה שהלידות כבר יעברו ובגיל 40 נוכל להרגיש בטחון כמו שיכולנו להרגיש בגיל 20.
למרות הצלקות ולמרות הפחד ולמרות ה-כ-ל - אל תדחו את הניתוח ביום אחד. תתקשרו מחר בבוקר לרופא ותקבעו ניתוח. אל תרגישו שאתן מתעסקות ב"שטויות". אל תרגישו שאתן צריכות "לפתח את האישיות" במקום להתעסק בציצים.
ציצים ענקיים זה סיוט, ואין שום סיבה שתחיו איתם.

באהבה גדולה

[יעלי_לה]

ההקטנה המעשה הנבון ביותר בחיי, למה ערכת את דף הבית האישי שלי ומחקת ממנו הודעה שלא את כתבת?

[פלונית_לכרגע*]

ההודעה מעחי נשמעת לא אמינה.

אני בעד להעמיק מאד בהחלטה לפני שחותכים.
לגוף נוצרות טראומות.כדאי להבין לעומק לפני!!!
מאחלת לך להמשיך להתענג ולשמוח במה שיש לך בבריאות ובשמחה

[עוד_פלונית_אחת*]

ההודעה מעלי נשמעת לא אמינה

כמי שעברה את הניתוח, וגם - אני בעד להעמיק מאד בהחלטה לפני שחותכים
יש לפעמים שפשוט אי אפשר להסביר למי שמסתכל מהצד, אבל זו יכולה להיות ההחלטה הנכונה. זה מאד אישי ומאד נוגע לרמת המצוקה.
שנים חלפו מאז הניתוח ועד שזכיתי לבדוק אם אני יכולה להיניק. אבל קיבלתי החלטה קשה - אם לא אוכל להניק, אקבל זאת באהבה...
בסופו של דבר הצלחתי. אולי הרצון העז שלי הביא תוצאות...

[אמא_לאחד*]

ואני שנים דחיתי הקטנת ציצים ענקיים בגלל שחשבתי שהכי חשוב בעולם זה להניק.
בסוף נולד הדרדק ובלי שום ניתוח פשוט לא הצלחתי להניק !!!
היה לי די מבאס לדעת שהקדשתי את שדי לתינוקי.. שבסוף היה לשוא..
היום אני שמנה נורא.. ויותר מסובך לעשות ניתוח כזה על גוף שמן.
חולמת על היום שבו ארד שלושים ארבעים ק"ג וארוץ להקטין.

[ההקטנה_המעשה_הנבון_ביותר_בחיי*]

ליעלי לה
לא התכוונתי למחוק לך הודעות, לא ידעתי שמחקתי.
לא הבנתי מה קרה/מה עשיתי...
בכל מקרה - סליחה.

[קרן_שמש*]

משתתפת בלבטים. מישהי יודעת כמה זמן אחרי ההנקה אפשר לעבור ניתוח? באתר של http://www.telavivplastic.com כתוב: "לא מתאימה לניתוח מטופלת אשר הינה מניקה אן שסיימה להניק לאחרונה". מה נחשב לאחרונה? אני מקווה להיניק עד גיל חצי שנה ואח"כ להגשים את חלומי ולעבור הקטנת חזה.

[פלונית_אלמונית*]

קרן שמש, כדאי לדבר עם רופא שיתן לך תשובה מוסמכת ומנומקת,
גם אז, אינדוידואלי.
ואולי כשתתחילי להניק תשני את החלטתך? תחליטי להניק רק חודש או שנה וחצי?
הצהוב:
הדבר היחידי שבאמת בשליטתך - זה מצב רוחך.

[עוד_סיפור_אישי*]

מוסיפה את הנסיון שלי אולי יעזור למישהי
עברתי את הניתוח לפני שילדתי (בערך 5 שנים). מיד לאחר הלידה סיפרתי ליועצת ההנקה בביה"ח שעברתי ניתוח, היא לא ויתרה. בסופו של דבר הנקתי 2 ילדים, אחד מהם לתקופה ארוכה (אם כי כמות החלב תמיד היתה מוגבלת).
עליתי הרבה במשקל והחזה גדל מאוד. לא לאותו גודל שהיה לפני הניתוח, אבל החזה בהחלט גדול. האם אני מתחרטת - לא.

[אלמונית*]

היי כולן,
אני בת 26 חולמת על לעבור את הניתוח הזה כבר המון שנים, ודווקא עכשיו כשאני יודעת שאני מתכננת הריון רק בעוד שנתיים דחוף לי יותר מתמיד לעשות את הניתוח. קראתי בשקיקה את כל ההודעות בדף הזה, את הדעות לכאן ולכאן, אני חושבת שזה ברור שיש לי בעיה עם דימוי עצמי אחרת החזה לא היה מפריע לי ולא הייתי חושבת על ניתוח. במקרה הספציפי שלי יש לי מבנה גוף ממש קטן (1.54 ומידה 34 בבגדים), והחזה מרגיש לי לא שייך ולא מתאים למימדי (בהיקף אני 65 ובקאפ F).
אני ממש שמחה לשמוע מהנשים שעברו את הניתוח שהן אינן מתחרטות, אני מקווה שעד ליום הניתוח גם הביטחון שלי לגביו יגדל. לי אישית נאמר מהמנתח שלא אוכל להניק אח"כ ופה אני חושבת שלמי שעברה את הניתוח כשמושג ההריון היה רחוק ממנה בגיל העשרה יש יתרון ענק! מצד שני אורח החיים שלי הוא לא כזה שיתאים להנקה, אני אפילו לא אוכל להרשות לעצמי חופשת לידה שתעלה על חודש, ולכן כל תגובה פה של מי שעברה את הניתוח ושלמה עם עצמה ממש מחזקת אותי ודוחפת אותי להיות שלמה עם ההחלטה שלי.
רציתי רק להוסיף ולשאול האם מישהי מהבנות שעברו את הניתוח ונאמר לה מפורשות שלא תוכל להניק כן הצליחה בכל זאת?
אסיים בלומר תודה רבה לציצי שפתחה את העמוד, לא יכולתי לבקש מקום טוב יותר לפנות אליו עם הדילמה שמלווה אותי! ותודה לכל המשתפות בחוויות האישיות שלהן!

[רק_מה*]

אני אפילו לא אוכל להרשות לעצמי חופשת לידה שתעלה על חודש

? הכיצד?!
זה נשמע לי כמו אדם שמתכנן תכניות ואלוהים צוחק... זאת אומרת: את לא יכולה לדעת מה תוכלי להרשות ויותר מזה- מה לא תוכלי להרשות לעצמך אחרי שתביאי חיים באחריותך הבלעדית לעולם. אולי לא תוכלי להרשות לעצמך שמישהו זר יגדל עבורך תינוק בן 30 יממות?!
אם אורח החיים שלך הוא כזה, עדיף לשנות משהו אחר לקראת ההריון...לא את הציצי.

צטערת אם זה נשמע לוחמני. זה לוחמני. זכותו של התינוק לינוק. ואם לא לינוק אז לפחות לשהות לצד השד שמחובר לגוף שהביא אותו לעולם.

[אמא_שהקטינה*]

הי, אני כן מתחרטת על הניתוח הקטנה שעשיתי. לא מתייסרת, סתם חושבת שהיה שטות. גם אני לא חשבתי שארצה להניק או שזה בכלל יעלה על הדעת, ענתה לך נכון 'רק מה' מעלי, לא תדעי מה תרצי עד שתהיי שם. וכיום, כשאני מבינה מה הם יתרונות ההנקה, לגוף ולנפש, זה נראה לי שטות גדולה ולא מחושבת לא להניק, ולא משנה מה הסיבה. זה פשוט לא רציונלי לא להניק. למשל, קחי גם בחשבון שקניית תמ"ל תעלה לך הרבה יותר מחופשת לידה ראויה לשמה שתאפשר לך להניק. ויש עוד המון שיקולים שאוכל לפרט בהזדמנות אחרת.שלא לדבר על ענייני הלב, אבל זה בינך לבינך ובאמת לא תדעי עד שלא תהיי.

[רק_מה*]

בנימה מפויסת יותר-
יש כאן באתר המון מידע על חשיבות ההנקה לך/ לתינוק.
אני מציעה לך לעשות תרגיל עם עצמך ולהפוך (לשבוע, לחודש) את המחשבה ל: האם אני רוצה להטיל מום במערכת החשובה הזו של ייצור חלב (על כל המשמעויות של זה. גם הורמונלית וכו. קטונתי מלדעת)

[יולי_קו]

אלמונית יקרה,

קודם כל חיבוק גדול. אני מאוד מבינה אותך.

האם תוכלי לבחור לך כינוי משלך: זה מקל בתקשורת, כי יש הרבה מדי אלמונים פה באתר, ואפשר להתבלבל.

באמת הגעת למקום מצויין לשתף ולהתייעץ.

אשתף בתהליך שלי:

גם אני קטנה ורזה יחסית(155 ביום גבוה ו152 ביום שפוף... תלוי גם מי מודד). לפני ההריונות קאפ c, בהריונות גדל מאוד, ואחר גך חזר למידה,אם כי לא לצורה. והמבין יבין.
אמא שלי לא הניקה אותי וגם עברה יותר מאוחר ניתוח הקטנת חזה מסיבות של גודל וכאבים אחרים. הניתוח פתר את עניין הכאבים, כי אין לה כמעט תחושה באזור הכואב.
אני סבלתי ממחלה של ריבוי ציסטות בשדיים (כואב נורא) מגיל 16.
החזה גדל מאוד בהריונות.
החלום להקטין חזה צץ לו מדי פעם. גם לפני ההריון הראשון וגם אחרי. מפתה. חזה כבד אינו נוח.

אבל...

היום אני פשוט מודה לשדיים שלי שהיניקו את 3 התינוקות שלי (בערך שנתיים כל אחד).
זו הייתה תקופה משמעותית לי ולהם. היא גם פתרה לי את המחלה והכאבים. איזה כייף לי!
אני גם מודה להם על ההנאה שהם מספקים לי ולאהובי כשאנחנו מתייחדים.
מה יעזרו לי בלונים קטנטנים ומעוצבים אך חסרי תחושה ב'זמן המשחקים של הגדולים'?
אני לומדת את היופי החדש הזה של שד בשל.
יותר ויותר אני נפתחת ליופי העמוק והחם של הנשיות הבשלה. רך ונעים ומעוגל.
את יודעת מה?
השדיים שלי עוזרים לי בתהליך הזה.

בנוסף ראיתי מהבית מה קורה כשניתוח ראשון לא מצליח. גם השני לא נפלא, אך יותר טוב.

לדעתי, כדאי לחכות לאחר ההריונות שלך בכל מקרה:

1. על מנת לא לסגור אפשרויות של הנקה מראש (עם הנאום הידוע על חשיבותה לתינוק ולאם...).
2. הצלקות של הניתוח כנראה יתרחבו ויתכערו עם ההריונות. חבל. עדיף אחרי.

מה דעתך?

[אלמונית_ומבולבלת*]

היי כולן,
תודה רבה על המענה וההתייחסות.
רק מה אני מבינה את הגישה, קצת קשה להבין את הצד שלי כשלא מכירים את הסיפור המלא. אני בדיוק הגשמתי את חלום חיי והתחלתי ללמוד רפואה, ובתור סטודנטית לרפואה שמתכננת להיות אמא מתישהו בשנים הקרובות אני לא אוכל לקחת חופשת לידה ארוכה שתפגע לי במהלך הלימודים. נשמע תמוה אולי, אבל אני מאמינה שיש עוד הרבה נשים שהגיעו לאיזושהי פסגה שהן חלמו עליה ורוצות בכל זאת לשלב את החיי המשפחה בתוך החלום שהן מגשימות.
אמא שהקטינה תודה רבה על השיתוף, היה חשוב לי בכל זאת לשמוע שיש גם בנות שמתחרטות כדי לקבל את התמונה המלאה.
יולי קו חיבוק גדול בחזרה! העלית נקודה שבאמת לא חשבתי עליה, מעבר לעניין ההנקה מה יקרה לצלקות ולחזה עצמו... נקודה שאני אצטרך לשקול ביחד עם כל שאר השיקולים לכאן ולכאן.
תודה רבה לכולן!

[יולי_קו]

אלמונית ומבולבלת,
גיסתי רופאה, ובמהלך לימודיה ילדה שני ילדים, ואחר כך בהתמחות את השלישי.
אני לא הכרתי אותה עדיין בשני ההריונות הראשונים, אבל (אם אני לא טועה) היא יצאה לחופשה מהלימודים למשך שנה עם שני הגדולים, ועם השלישי למספר חודשים (בזמן ההתמחות).
היא למדה בטכניון. אני אפגוש אותה בקרוב ואברר בשבילך אם רק אוכל.
מה שאני מנסה להעביר זה שיש אפשרות ללמוד רפואה וגם לראות את ילדיך. ברור שמשלמים מחיר על זה.
אבל... היא כיום מנהלת מיון ילדים באחד מבתי החולים בחיפה. כלומר, אפשר לעשות טוב את שני הדברים, אם קצת מרווחים. נניח לא לסיים בשש שנים, אלא בשבע או שמונה.
גם בחירת מקומות ההתמחות מתחשבת במערך הכולל החזקת משפחה וגידול ילדים.
ברור שלרווקים חסרי ילדים יש יותר חופש ניידות באופן כללי.
קודם כל חשוב לברר מה באמת חשוב ל ך. ואז למצוא את הדרך. האוניברסיטה תסתדר עם השאר.

[רק_מה*]

גם אצלנו במשפחה רופאה שהניקה שנה וחצי וכעת מניקה (אאלט את הראשון בלימודים, אוני תא)

[רק_מה*]

סליחה על העומס.

אני בהחלט מבינה את הצד שלך בתור אמא שעושה בפועל ג'אגלינג וויתורים בין קריירה/ מימוש עצמי -בואי נקרא לזה כך לרגע- ובין ילדים (ויתורים לכאן ולכאן). אני כן חושבת שלאחר הלידה (לעיתים, לא לכולן) נקודת המבט משתנה. מרכז הכובד, בטח בראשית חיי הילדים שלך נע בדרך כלל לכיוון של "לשלב את הפסגה שחלמתי עליה...כו" בתוך חיי המשפחה, ובפרט צרכי הילד. למה? אני מאמינה שיש לזה כל מיני רציונלים אבולוציונים-ביולוגיים כאלה ואחרים אבל בעיקר: כי השנים הללו הן קריטיות לילד מבחינת ההזדקקות לדמות ההורה באופן זמין ומשתמשך והאחריות על כל היא רק על ההורה. ובהחלט האוניברסיטה וההנקה- לצורך העניין- יכולות להסתדר אחת עם השנייה בכל מיני ווריאציות שאת לא חשבת עליהן בכלל כרגע, כי לא נדרשת לסוגיה עדיין. למשל: הנקה חלקית (רק בלילה ובבוקר). הנקה נוספת אם הדמות שתטפל בו בעת הלימודים (מטפלת/אבא/סבא-סבתא) יכולה לטפל בו במדשאות הקמפוס ולהביא אותו אלייך להנקות בהפסקות. שאיבות חלב כדי להזין אותו בחלב אם בזמני היעדרות. אלה רק פתרונות שאני מכירה וראיתי מיושמים, בטח יש עוד.
למה ההתעקשות על הנקה? טוב, אני לא אלאה... אבל נניח יש תינוק שנולד אלרגי לכל מיני תחליפים. או פגות. או כל מיני חס-וחלילות של המערכת החיסונית שהן מאוד נפוצות. וגם עבור האם המניקה השיקום של המערכות לאחר הריון בנוי גם על מה שקורה בתהליך ההנקה (התכווצויות, שינוי הורמונלי). המערכות בנויות לעבוד יחד בצורה מיטבית.

בגלל זה השתמשתי במילים תקיפות כמו "מום".
כל מה שנכתב, באהבה לילדייך העתידיים נכתב. לא מזכירה כאן את היתרונות המרובים.

הייתי בודקת למה עניין הניתוח עלה בד בבד עם עניין ההריון?

כי רציונלית, ההבנה שבהריון הגוף משתנה והחזה גדל ואחר כך לא חוזר בדיוק ל"סורו" אמור לגרום לך לחשוב על דחיית הניתוח.... (מהטעמים של השינוי, איבוד האלסטיות וכו- שאולי מצדיקים ניתוח רק אחרי כל הג'ז הזה?)

אמרת שיש עניין דימוי עצמי. לא עושה פה פסיכולוגיזציה מעבר לכך. שווה לחשוב על נסיבות

[סמדר_נ*]

וגם -- ההחלטה לא לעשות ניתוח היא הפיכה. כן לעשות -- לא.
גם אני הרהרתי בצעירותי באפשרות ניתוח מאותם טעמים שעלו כאן: שדיים גדולים שנראו מאד לא שייכים לגוף הנמוך והרזה שנשא אותם, שלא לדבר על הקושי בלמצוא חזיות מתאימות.
בזמן כתיבת דברים אלה אני מיניקה בחורון שימלאו לו 3 בעוד חודש.אחותו בת הכמעט חודשיים סיימה כרגע והנחתי אותה במיטה. לבחורון ולאחותו יש עוד שני אחים גדולים שכבר אינם יונקים, אך ינקו עד גיל 3.5 ו 4.5.
עשיתי כרגע משאל אצל היונק.
"אתה חושב שכדאי לאמא להיניק?"
"כן".
"למה?"
"כי חלב עשוי מסוכר".
"טוב, אבל זה אומר למה כדאי לילד לינוק. למה כדאי לאמא להיניק?"
"כי יש חלב."
"למה כדאי לאמא שיהיה לה חלב בציצי?"
תשובת היונק: "כדי שהילד יוכל לינוק ויהיה לו טעים".
הנקה היא עולם שלם של תקשורת וחוויות משותפות (לא, לא חייבים דווקא להיניק פעוטות בשביל זה. לא לכל אחת זה מתאים, וזה בסדר גמור). אני לא חושבת שכדאי לוותר עליו מראש.

עוד משהו שעלה במרומז מהתשובות שקיבלת כאן, אני רוצה לחדד אותו:
כאשר יגיעו הילדים, גופך ישתנה.
ועם ובלי קשר לכך -- גם דימוי הגוף שלך ישתנה. שדי הענק הופכים לסתם שדיים גדולים ונראים מאוזנים יותר על גוף שכבר הרה וילד כמה וכמה פעמים (יש איזו התעגלות והתרחבות, שרק את והבגדים בארון יודעים עליה. בעיני הסביבה את עדיין קטנטונת רזונת, אבל משהו בכל זאת משתנה). שרירי הכתפיים והחזה מתחזקים מאד בנשיאה של תינוקות ופעוטות, והם מחזיקים אחרת גם את השדיים.

היום קשה לי לדמיין את עצמי עושה ניתוח כזה ללא צורך רפואי מובהק, גם כששנות ההנקה יחלפו-אני-לא-יודעת-מתי (אני מיניקה כמעט 10 שנים, עם הפסקה של 4 חודשים בלבד באמצע).

[פלוני_אלמונית*]

בת 17 מתוסכלת חושבת ברצינות על הקטנה מאותם סיבות שרשמו מעליי, מחכה כבר לגיל 18 ממש לא פרופורציונלי לגובה ולגוף