{נהר זורם ביניהם ):
פתאום זה בא.
עוד לא הריון (כניראה) אלא החשק או הצורך לכתוב פה על מה שעובר עלי.
לפני חודש הפסקתי גלולות, פתאום דיי במפתיע, כמעט שנתיים אחרי הלידה הקודמת שהתרחשה בשבוע ה-30 (אמצע ח' שביעי), זה בא...
ההבשלה, הרצון, המוכנות, הכמיהה להריון ולילד נוסף. חשבתי שיקח לי יותר זמן אחרי הטראומה שעברנו, עברתי. אבל פתאום זה בא.
תחושה עמוקה בבטן, בלב שיש ילד שרוצה להתגשם פה דרכי ושאני רוצה לאפשר לו /לה את זה.
יש איחור של שבוע, או סתם מחזור לא סדיר אחרי גלולות, וכבר צפים הפחדים שמעבר...
יש ילדה כמעט בת שנתיים , האור שלי, שזקוקה לי וצריכה שארים אותה, ואשתולל איתה, ואהיה שם בשבילה, חזקה ובריאה.
ויש את הרצון העז לשמור על ההריון השני יותר מעל הראשון כדי לא לחוות יותר פגות, ואישפוז, ושמירת הריון, ובדיקות, וזריקות (לתינוק) במיוחד שיש לי כבר אור בבית ואם חס וחלילה זה יקרה (לידה מוקדמת) כבר לא אוכל להיות כל היום בפגייה, כי יש לי את האור שלי בבית, שזקוקה לי גם.
בקיצור עוד לא ממש הריון וכבר הרבה פחדים...
ברור לי שאני צריכה (והיה לי ברור כבר לאחר הלידה המוקדמת) שלפני הריון נוסף (או במהלכו) אצטרך לעבד את הטראומה שלי, כדי לעבור אותו בצורה נורמלית.
זהו בינתיים,
הפחדים כניראה צריכים להתחיל לצאת לאור כדי שאוכל להתמודד איתם.
אז תודה על האור.
ולילה טוב.
{ורד לב ):
רעיון למשהו שעזר לכמה חברות: לעבוד עם מטפלת על עניין הטראומה, עיבוד החוויה מההריון הקודם והפחדים.
מכירה בנות שעבדו עם פרחי באך, דמיון מודרך, עבודה אנרגטית ועוד.
בעיניי זה לא ממש משנה עם מה- העיקר לעבור דרך זה.
מרגיש לי מאד חשוב בשבילך כניקוי והעצמה.
שיהיה בהצלחה
{הקוסמת מארץ עוץ ):
מאוד מזדהה..גם אני ילדתי פגית בשבוע 31 (ועדיין בטראומה...).
{ציפ ציף ):
בשעה טובה,
אני ילדתי פג.אמנם רק בשבוע 37 אבל שקל 1.780 ק"ג בגלל בעיה בשיליה,
אני זוכרת איך בהריון שאחריו כל התכווצות הלחיצה אותי,כל דבר הרגשתי.
הקדמתי את היציאה לחופשת לידה מיד כשנכנסתי לתשיעי(בגלל זה נאלצתי לחזור לעבוד שעוד לא מלאו לו שלשה חודשים p-: )
בסופו של דבר ילדתי בשבוע 42...
היה נראה לי שההריון הזה נמשך 11 חודשים.
בע"ה גם ההריון הזה יעבור טוב.
מתחברת גם להצעה של ורד לטפל בפרחי באך.
{ענת ב פ ):
מאוד מזדהה..גם אני ילדתי פגית בשבוע 34 במשקל 1995 גר'
>היום היא בגובה שלי. ואני ג'ירפה מצויה<
את הילד השני ילדתי רק אחרי 6 שנים (מבחירה. כך תכננתי). אמנם דאגתי מלידה מוקדמת אבל כבר כ"כ השתוקקתי שהכמיהה היתה חזקה מהחרדה. בכל מקרה, בוודאי שהייתי לחוצה. היו חלומות ופחדים חבל"ז. מה גם שכשעבדתי 'ביליתי' לא מעט שעות בעמידה. צחקתי ואמרתי לכולם שכדאי מאוד שיהיה לי דלי בין הרגליים...
האמת שהפחד הגדול שלי היה ללדת לפני שבוע 34. 34 זה יחסית פג גדול, ובמקרה שלי הילדה לא היתה זקוקה להנשמה. חייבת להודות שבצד הפחדים היתה לי גם אופטימיות גדולה.
בסופו של דבר ילדתי בשבוע 40. ולא סתם אלא בדיוק ביום המשוער ללידה!
בנוסף ובדומה להצעות של ורד לב אני מוסיפה גם טיפול בהיפנוזה.
מאחלת לך הרבה רגעים של שלווה בהריון הזה. והרבה שמחה @}
{ארני ש ):
הי , גם אני ילדתי בשבוע שלושים בלידה ראשונה בת במשקל 1400 גר
היינו שבעה שבועות בפגייה , בניגוד אליך כבר ביציאה מביתה חולים רציתי עוד הריון , אך הוא הגיע רק אחרי שנתיים וחצי .
הבעיה אצלי הייתה אי ספיקת צוואר הרחם , רצו לתפור לי את הצוואר אך בסוף
השכיבו אותי לשמירה ואמרו שעם הבעיה שלי מקסימום אסחב עד שבוע 32 הכי הרבה 34 אם לא אזוז בכלל .
בסופו של דבר ילדתי בסוף שבוע 41 בלידה טבעית ללא אפידורל (אך עם ואקום)
עברתי עיבוד ותהליך מדהים דרך שני ההריונות האלה (וכמובן הילדים שבאו בעקבותיהם)
אני חושבת שזו חווית החיים הכי משמעותית ומעצבת שלי .
{נהר זורם ביניהם ):
תודה על כל התגובות, מחממות הלב.
ואיך לא, יום אחרי שהוצאתי לאור את פחדי, קיבלתי מחזור. (מרפי).
אז עוד אין הריון (מקווה שבקרוב יהיה), אבל כפי שכתבתי הפחדים והשאלות עוד ישנם, ובשבוע של האיחור הם עוד התעצמו.
האם זה בסדר להרים משקל כבד (את הבת שלי), ומה עם הפילאטיס, והאירובי, ועבודות בית וכו' וכו'...
אני בהחלט מסכימה אם חשיבות הטיפול, והעיבוד של הטראומה, ומתכוונת להתחיל זאת בקרוב.
ואפרופו, דמיון מודרך, בלידה עשו לי דמיון מודרך וזה מה שאיפשר לי לעבור את הלידה בצורה טבעית (יחסית ללידה מוקדמת) ובכלל איפשר לי לנשום. כיוון שבמהלך הימים של עצירת הלידה נוצר לי גודש בריאות, ובקושי נשמתי.
ולכן אושפזתי לאחר הלידה בטיפול נמרץ למספר ימים.
ביתי קוראת לי , אז אולי מאוחר יותר, תהיה לי ההשראה הנכונה ולראשונה אכתוב את סיפור הלידה שלי ושל האור שלי (ביתי).
להית'...
{ליזה ליזה ):
מאוד מזדהה..גם אני ילדתי פגית בשבוע 31 (ועדיין בטראומה...).
עכשיו היא בת שנתיים ורבע ואני שוב בהריון, מתכוונת להתחיל שמירה בעוד שלושה שבועות בערך (באמצע ההריון), בגלל שהבעיה שלי היתה אי ספיקה של צוואר הרחם (שיקום צוואר הרחם). מי שעזרה לי מאוד ועדיין עוזרת זו אורנה שפרון.
את רוצה לפרט מה היו הסיבות ללידה המוקדמת?
{נהר זורם ביניהם ):
היו לי צירים משבוע 24 והייתי בשמירה עד הלידה.
עדיין לא ממש ברור למה היו צירים או יותר נכון צירונים.
אני רק מקווה שזה לא משהו שיחזור על עצמו (אמן, אמן, אמן)
איך אורנה שפרון עוזרת לך זה נשמע מעניין?
{נהר זורם ביניהם ):
תחילת סיפור הלידה שלי.
פרק א'
יום שבת, שבוע 30 ,לאחר חודש וחצי של שמירת הריון, התעוררתי בבוקר (8:00) עם כאבי גב חזקים שבאים והולכים.
ניסיתי כל מיני תנוחות ועיסויים והכאבים באים והולכים. פתאום הסתכלתי על השעון והחלטתי לבדוק זמנים.
במשך חצי שעה, כל חמש דקות היה כאב של חצי דקה (בראש חודרת ההבנה שאלו כניראה צירים - צירי לידה - שלא כמו הצירונים שהיו לי החל משבוע 24) בשעה 9:00 החלטתי להעיר את בעלי, סיפרתי לו מה קורה ועוד התלבטתי אם צריך ליסוע לבית חולים, אפילו התקשרתי למוקד של "הכללית" להתייעץ עם אחות מה לעשות (מה לעשות? לרוץ לבית חולים, מה אני מתמהמהת כל כך).
רק ב-12:00 הגענו לבית חולים, שנמצא 20 דק' מהבית. פשוט היינו צריכים לארגן גם את עצמנו (בחודש שביעי עוד לא היה לי תיק מוכן לבית החולים) וגם למצוא סידור לבן של בעלי (מנישואים קודמים).
בבית החולים בדקו אותי וגילו שיש לי פתיחה של 4 אצבעות ומייד הזמינו כיסא גלגלים להעביר אותי לחדר ההשהיה שם נתנו לי עירוי וזריקה ראשונה להבשלת ריאות (צלסטון).
לשם גם הגיע הרופא ילדים (בהתחלה לא הבנתי למה אני צריכה רופא ילדים) והסביר לי על הפגייה ועל הזריקה להבשלת ריאות ועל כך שהנשמה של פג יכולה לגרום לעיוורון (מרגיע, ומעודד).
שם כבר ביקשתי מבעלי שיתקשר להורי שיגיעו מהצפון, כי בקרוב מאוד יהיה להם פג נוסף במשפחה (אחי נולד בסוף החודש השישי להריון).
משם העבירו אותי ישר לחדר לידה (לפחות קיבלתי את חדר מס' 1 - החדר הגדול שמיועד ללידה טבעית - עליה חלמתי כל הזמן, "לפעמים חלומות מתגשמים..." ולפעמים גם ממש לא).
בחדר הלידה נתנו לי עירוי של מגנזיום (עליו עוד ידובר) לעצירת הצירים. היה ברור שעם פתיחה של 4 אצבעות אי אפשר ממש לעצור את הלידה אבל לפחות קיוו לעכב אותה כמה שאפשר, (לפחות 48 שעות) על מנת לתת לשתי זריקות הצלסטון להשפיע, ובכך לתת סיכוי גדול יותר לילדתי, ששם החיבה שלה בבטן היה שולי, לנשום בכוחות עצמה.
בהשפעת המגנזיום הצירים נחלשו ונפסקו ואני קיבלתי הוראה לא לאכול (לא אכלתי מהבוקר), אך הירשו לי לשתות מיץ ענבים. זאת במחשבה שאולי אצטרך לעבור ניתוח קיסרי.
האמת לי היה ברור שאני עושה את כל המאמצים ללדת בלידה רגילה ועד כמה שאפשר טבעית, למזלי שולי היתה כבר מחודש שישי עם הראש למטה, מה שנתן סיבה טובה להאמין בסיכוי ללידה רגילה.
אחה"צ הורי הגיעו ונשארו עד הלילה, אז שלחתי אותם ואת בעלי לישון בבית, הכל ניראה אז פשוט ורגוע (יחסית למצב).
בלילה לא הצלחתי לישון. היה אסור לי לרדת מהמיטה ועם העירוי, המוניטורים וכל המחשבות פשוט לא הצלחתי להירדם. רק לפנות בוקר בהשפעת קולו המרגיע של דופק ליבה של ביתי, הנשמע מן המוניטור, הצלחתי לנמנם. רק שחצי שעה אח"כ האחות כיבתה את המוניטור ואז כבר לא הצלחתי לשוב ולנמנם.
המשך יבוא...
{מיכל שץ ):
מאוד מזדהה..גם אני ילדתי פגית בשבוע 32 במשקל 1650 גר'
ועוד אחד, אחרי 7.5 שנים בשבוע 27 במשקל נוצה - 828 גר'.
מאוד מזדהה עם הפחדים מסיבוב שני בפגיה, גם אצלי הם היו בהריון השני.
לא השכלתי ללמוד מהטעויות שלי... רק עכשיו אני לומדת.
מה שאני רוצה להגיד - לא משנה מה הסיבה ללידה המוקדמת - אפשר למנוע את זה!
אני נעזרת בעיקר בהומאופתיה ובקורס בניסים. (אם את רוצה עוד פרטים, תגידי, אני אתן לך קישור לבלוג שלי)
מחזקת את ידייך!
{נהר זורם ביניהם ):
היי מיכל שץ.
תודה,
אשמח מאוד לשמוע עוד על הטיפול ההומאופטי שכתבת עליו.
{ארני ש):
מה שאני רוצה להגיד - לא משנה מה הסיבה ללידה המוקדמת - אפשר למנוע את זה!
אינני חושבת כמו מיכל , יש סיבות שניתנות למניעה (כמו אצלי ...)
ויש כאלה שלא .
בעיני כדאי קודם כל לקבל את המצב , ולהסכים לזרום איתו לאן שיקח . לא על הכל יש לנו שליטה , וטוב שכך
{שפע טל ):
שלום, הדף הזה נפתח לי ממש כהצלה - תודה נהר זורם ביניהם .
אני את הקטנה שלי (היום בת שנה ושבוע) ילדתי בשבוע 35+ במשקל 2070 - ממש קצת מעל משקל הפגיה. היא היתה קטנה וחלשה וצהובה ולקח לה כמעט חודש ללמוד לינוק (שבמהלכו חזרנו לבית חולים לשבוע בגלל מחלה) והיה קשה מאוד.
אתמול השתחררתי מבית החולים אחרי יומיים אישפוז עם צוואר מחוק 70% ופתיחה של 2 אצבעות (הגעתי ממש בתחילת לידה ואיכשהו עצרו את זה). אני בשבוע 33 וכנראה אשכב עכשיו בשמירת הריון עד הלידה. גם התינוק הזה קטן וגם יש לי תינוקת בבית (חולה עם שלשולים והקאות ואסור להרים אותה או להדבק ממנה..).
מיכל - איזה טיפים מלהיבים יש לך לעזור לי ללשמור על התינוק הזה בבטן (אני יודעת שקצת מאוחר להתחיל עכשיו כשאני לא יוצאת מהמיטה, או לפחות מהחדר, אבל תמיד נזכרים רק כשמשהו מזכיר)?.
נהר - סליחה שהתפרצתי לך לדף , אבל איך הפגיה בקפלן (אני רחובותית)? בכלל אשמח אם תמשיכי לספר את הסיפור לידה שלך, הוא מאוד מעניין ופתאום גם מאוד רלוונטי...
מישהי יודעת גם על תזונה נכונה שתעזור לי להגדיל את העובר ולחזק את הרחם בצעדי בזק ?
תודה
{מיכל שץ ):
_אינני חושבת כמו מיכל , יש סיבות שניתנות למניעה (כמו אצלי ...)
ויש כאלה שלא ._
ארני, אני לא מדברת ממקום אובייקטיבי/מדעי בכלל, ואולי באמת לא הייתי צריכה להיות כ"כ נחרצת.
אבל עובדה, שדווקא הסיבה שלי, נחשבת לכזאת שקשה למנוע אותה, והנה, היא נמנעת לאיטה, שבוע אחרי שבוע... (היום כבר אפשר להגיד שזה מאחורינו, אבל אולי נחכה עוד קצת, עד אחרי הסוף הטוב).
כשאני מדברת על מניעה של מצבים פיזיים בלתי רצויים, אני מתכוונת לכך שישנן דרכים לעשות זאת שאינן עוברות דרך המישור הגופני, אלא הנפשי, הומאופתיה היא רק דוגמא אחת לטיפול אנרגטי שאינו עובד על הגוף, אלא על האנרגיות שלנו - הנפשיות והרוחניות.
לא על הכל יש לנו שליטה , וטוב שכך
מסכימה בהחלט! הוויתור על השליטה, ההבנה שיש כוחות שגדולים מאתנו הוא אחד השעורים החשובים ביותר בחיים בכלל, ובעבודה רוחנית בפרט.
אבל זה לא אומר שצריך לוותר על מה שרוצים! זה לא אומר שלא מגיע לנו את כל מה שאנחנו רוצים ושאפשר לקבל את זה, אבל זה דורש עבודה, המון עבודה ועבודה קשה.
או בקיצור, צריך לדעת לבקש!
עוד פרטים על הדרך האישית שלי, אפשר לקרוא פה
מעגל חדש
{מיכל שץ ):
מישהי יודעת גם על תזונה נכונה שתעזור לי להגדיל את העובר ולחזק את הרחם בצעדי בזק ?
תזונה ללידת תינוק בריא
{מיכל שץ ):
מיכל - איזה טיפים מלהיבים יש לך לעזור לי ללשמור על התינוק הזה בבטן
לצערי, אני לא מכירה טיפים או טריקים, רק המון עבודה קשה.
הצעד הראשון והחשוב, בכל מקרה הוא להבין למה זה קורה (אולי תתחילי בדף של לואיז היי, פה באתר?)
בשום שלב לא הייתי לבד עם הסיפור הזה, והתחלתי לעבוד חצי שנה לפני ההריון.
א ב ל, אם את מסוגלת לזה , עבודה עם דמיון מודרך, להזמין מטפל שיעשה לך היליניג/רייקי/דיקור סיני - כל אחד מאלה בהחלט יכול לעזור.
המון בהצלחה עם השמירה!
{ליזה ליזה ):
נהר, סליחה שלקח לי כל כך הרבה זמן לענות.
איך אורנה שפרון עוזרת לך זה נשמע מעניין?
נפגשתי איתה לשיחות אישיות. לאישה הזו יש ניסיון חיים עשיר ורגישות-על וראייה בהירה וקשה לי להסביר מה עוד. היא פשוט עוזרת לי (תודה אורנה
). היא נותנת גם ייעוץ טלפוני.עכשיו אני נעזרת גם בהומאופטיה. פניתי אל ההומאופטית שלי בתחילת ההריון וקיבלתי "רמדי" שהותאם במיוחד למצבי, ואני מאמינה שזה יעזור (הומאופטיה עזרה לי מאוד גם בעבר).
{נהר זורם ביניהם ):
שפע טל, את מוזמנת להתפרץ תמיד, ממש אין בעיה.
הפגייה בקפלן נפלאה!
כמובן שעדיף ללדת בזמן ולא להגיע לפגייה בכלל, אבל אם את מהאזור
אני ממליצה על קפלן בחום.
גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה אישית.
יש שם המון יחס חם וכבוד להורים שמגיע קודם כל מלמעלה ממנהל הפגייה, דרך הרופאים ועד האחיות.
כמובן שהיו אחיות שהתחברתי איתן יותר וכאלו שפחות, אבל היחס הכלל היה מאוד תומך.
הם גם מעוד מעודדים קנגרו והנקה תומכים מאוד בשאיבת חלב (יש אחות שאחראית רק על "מטבח חלב" ואפשר גם להקפיא שם חלב וגם להביא מהבית).
אני יצאתי משם בתחושה של בית ושיש לי גם אחרי הפגייה מקום לפנות אליו ולשאול בו שאלות גם בשתיים בלילה.
ולראייה גם את יום הולדת השנתיים של ביתי חגגתי שם, והאחיות כל פעם מחדש מתרגשות מהביקורים שלנו שם.
בהזדמנות כשיהיה לי קצת יותר זמן אמשיך לכתוב, עדיין לא כתבתי גם לעצמי את סיפור הלידה שלי וזה מצריך גם זמן וגם השראה.
אני מקווה ששניהם יגיעו בקרוב.
שבת שלום!
{נהר זורם ביניהם ):
פרק ב'...
בבוקר בעלי הלך להשלים כמה דברים בעבודה, והורי באו להיות איתי בחדר הלידה.
במהלך שעות הבוקר התחלתי להרגיש כאבים עזים בחזה וגם קושי בנשימה, הייתי בטוחה שזה הכל מהלחץ, והפחד.
כאשר הכאבים היו חזקים מנשוא אמרתי לאחות והיא הציעה לתת לי אופטלגין בטיפות, הסכמתי ואכן הכאבים נעלמו , אך הקושי בנשימה נמשך ואף התגבר.
בצהריים, בעלי חזר לבית החולים, והגיעו לבקר אותי כל מיני בני משפחה וחברים שנשארו לשבת ולתמוך בחוץ כיוון שלא יכלו להיכנס לחדר הלידה.
בינתיים כל הזמן הזה אני שוכבת במיטה , רגליים מורמות מחוברת לעירוי של מגנזיום ונוזלים וגם למוניטורים (של דופק וצירים).
ככל שחולפות השעות קשיי הנשימה מתחזקים ומחברים אותי גם למסכת חמצן (לפי מה שאמרו לי אח"כ הסטורציה ירדה לי לרמה של 80% בערך - שזה מצב מאוד לא טוב).
אבל עדיין הייתי בטוחה שזה הכל מלחץ , יש לי רקע של אסטמה וקשיי נשימה, אז הכל הסתדר לי עם זה.
בערב הרגשתי מעט טוב יותר, אז הורי נסעו לישון אצלנו ובעלי נשאר איתי בחדר הלידה.
בלילה המצב החמיר והצלחתי לנשום בקושי רב ביותר, ממש ציפצפתי.
בעלי קרא לאחות שקראה לרופא, שהזמין מהבית את הרופא הבכיר התורן שמח' טיפול נמרץ נשימתי, שהזמין צילום ריאות ורופא ריאות.
ולאף אחד אין מושג מה לעשות.
בצילום הריאות התגלה גודש (נוזלים בריאות), אך ממה הוא נגרם לא היה ברור.
נתנו לי שתי זריקות משתנות שאמורות היו לעזור לנוזלים להתנקז מהריאות...
טוב, ביתי התעוררה מהשינה.
אז המשך יבוא...
) . מזל שאני יודעת שהסוף טוב....
שיהיה לך המשך תקין ובריא וארוך.