הריפוי שלי מהסרטן

[אביבה*]

הי,

אני ממליצה מאד להיכנס לאתר של דוקטור קלי: www.drkelley.com

באתר ניתן למצוא ספר שלם (חינם) שהוא כתב בשנת 1962 המכיל גישה אלטרנטיבית לריפוי סרטן ללא עזרת הרפואה

[אישה*]

שבת שלום,

קשה לי לא להתחיל כל פעם בתודה לכן, אני מקווה שזה לא הופך משעמם, אבל זה כל כך מרגש ואני לא יכולה שלא להתייחס לנדיבות ולנוכחות של כולכן פה.
אני מקבלת כאן כוחות וחיזוק כל פעם שאני נכנסת לכן.
תודה פשוט יעל, חלוקית נחל, מירב ב (גם על החלפת שם הדף), אמא של בוטן, עדי ברן, שירי, יודק'ה, הדס וכל מי ששכחתי או שנכנסת לכאן בלי להגיב.


אני עוברת ימים לא קלים, לפעמים מרגישה כאילו אני שוקעת מטה מטה,
כל מפגש עם הרפואה הקונבנציונלית מדכא אותי כל כך,
כל המושגים וכל השיח נוגע רק במחלה, בסכנות, בדחיפות, בהפחדות.

לא רוצה לא רוצה לא רוצה לפעול משם,
זה לא מתאים לי, זה לא מתחבר אלי,
אפילו אם אבחר באופציה הקשה ביותר: ויתור על ההריון ועל הרחם,
ואני רוצה לעשות זאת ממקום של אמונה בריפוי ולא ממקום של כיווץ ופחד.
אני מרגישה שאוכל ללכת עם כל החלטה,
אבל אני חייבת לעשות אותה מהמרכז שלי, ממקום שארגיש שהוא נכון עבורי,
ממקום של ריפוי, של התפתחות וצמיחה.
לא מסכימה להתכווץ ככה.
יש אור, אני זוכרת.

אתמול בערב נכנסתי לקישור ששלחתן לי של אבנר שילה (תודה פיצה והתוספות, עדינה ניפו ו עדי ברן),
קראתי את סיפורי המבריאים והתמלאתי בתקווה,
אנשים במצבים הרבה יותר גרועים משלי יצאו מזה , הגיעו לריפוי.
אני גם יכולה.
למה לא בעצם?

ורד יקרה, אם לא התעדכנת,
עד כמה ריאלית האפשרות השנייה באמת? של כריתה רק של צוואר הרחם בנסיון לשמור על ההריון?
האפשרות מאוד ריאלית, כמובן שקיים סיכון,
מדובר במנתח שמגיע מחו"ל ועושה את הניתוח.
מבחינה אונקולוגית זה כמובן פחות בטוח, בעיקר מכיוון שהניתוח הזה קיים רק 10 שנים ואין מספקי מקרים כאלה כדי לקבוע סטטיסטיקות מהימנות.
בכלל, המקרה שלי מאוד נדיר,
הרופא שלי טען שהיו אולי 7 מקרים כאלה בעולם (של הריון וסרטן בצוואר הרחם),
כך שהדברים מאוד לא מבוססים על מחקר.
בכל מקרה, גם אם ניתוח כזה עובר בשלום, יש סיכון גדול מאוד של לידה מוקדמת,
ואני מאוד מאוד חוששת מהאופציה הזו.

ח יקירתי,
יש לי רושם שאת לא נותנת בתוך עצמך מספיק מקום לתסכול, לכעס, לפחד, לייאוש
אני לא בטוחה, אני לא מרגישה שאני עוצרת משהו בתוכי,
אני מרגישה שאני נמצאת עם מה שעולה בי באותו רגע.
ביומיים האחרונים זה בעיקר ריק, יאוש וערפל,
עד לפגישה עם הרופאים חשתי מלאה בכוח ותקווה,
זה עדיין קיים בי אך כרגע פחות זמין עבורי.

יכול להיות למה שאני מוציאה החוצה זה יותר כוח,
\אני מרגישה שכשאני מתקשרת החוצה את המצב הזה באמת אני חשה יותר תקווה.
דווקא ברגעים בהם אני עם עצמי אני יותר שוקעת.

עדינה ניפו יקרה, את מתכוונת לספר כוחו של הרגע הזה?

_ברגע, אין דבר כזה- בעיה.
ברגע, אין דבר כזה - מחלה.
ברגע, אין עבר או עתיד._

כן כן, בדיוק בדיוק ככה.
היום קמתי בבוקר לפני כולם ויצאתי (הלכתי לאט לאט...) לשבת על סלע בחורשה ליד הבית.
היציאה החוצה מהבית, ממנו כמעט לא יצאתי בשבוע האחרון,
הצלילים בחוץ, של עורבים ותוכים וציפורים, התחושה של האדמה,
השמש
כל אלה היו שם,
כל אלה חלק מהרגע,
נשמתי שם, עם הפחדים ועם המחשבות,
כל זה שלם.
המחלה (עוד לא מצאתי שם יותר טוב בשבילה: האתגר? המכשול? הקיטון - ההפיכך מגידול (: )
גם היא חלק מהשלם הזה כרגע.

והתפללתי לאלוהים,
התפללתי שיוביל אותי בדרך הנכונה, שתוביל אותי לריפוי מלא,
התפללתי להגיע לאנשים הנכונים שיוכלו לעזור לי,
התפללתי לחזור להיות בריאה,
להגשים את היעוד שלי בעולם הזה,
להמשיך בדרך ההתפתחות ולמידה,
לעשות טוב לאנשים סביבי,
להביא טוב לעולם.

[ורד_לב*]

מתפללת איתך ביחד

[אנונימי]

נשמע מענין, הענין עם החלב. בכיף אשאב לך ממני. אני בעין הוד, אם זה מענין אותך .

שמעתי על נסיון אחד של שתיית חלב אם לריפוי סרטן , היה זה נסיון שהצליח.
לפני 25 יום היתה כאן הידיעה. ומיד היתה כבר מתנדבת ראשונה .
יכולנו היום לדעת מה מידת ההשפעה של שתיית חלב אם על הריפוי שלך.
אני בטוחה שיש מתנדבות , אין היום שום קושי להקפיא ולהעביר.
מוכנה לארגן זאת עבורך .
חוה בת חיים

והמחכימון אומר : <ללא חולמים - לעולם לא תהא מנוחה לעולם>

[עדינה_ניפו*]

מתפללת איתך ביחד

[פיצה_והתוספות*]

_הרופא שלי טען שהיו אולי 7 מקרים כאלה בעולם (של הריון וסרטן בצוואר הרחם),
כך שהדברים מאוד לא מבוססים על מחקר._
אם תרצי אחפש עבורך עבודות מחקריות שיש בנושא. הרופא שלך צודק, קשה לי להאמין שיש הרבה נשים שהיו בהריון תוך כדי המחלה וההבראה, אבל אפשר לחפש.
אני זקוקה לאפיון הגידול באנגלית לצורך הענין הזה, אך שהוא מופיע במסמכים הרשמיים (למשל במכתב השיחרור יהיה כתוב).
אם את רוצה שנעשה את זה באופן לא פומבי אני במייל pizza6610 שטרודל יאהו נקודה קום.

_כל מפגש עם הרפואה הקונבנציונלית מדכא אותי כל כך,
כל המושגים וכל השיח נוגע רק במחלה, בסכנות, בדחיפות, בהפחדות._
זאת השפה של הרפואה הקונבנציונאלית. קשה מאוד למצוא מטפלים שלא מדברים כך. ברפואה זו שוקלים סיכון מול סיכוי או סיכון מול סיכון אחר. זו צורת הראיה של המצב.
נסי להצמד לחלק העניני ולוותר על חיפוש תמיכה שם, אם את סבורה שאין שם תמיכה. אני בטוחה שתמצאי מקורות תמיכה אחרים שיאפשרו לך לעשות כל החלטה שתעשי מתוך ידיעה, השלמה ותקוה.

וגם-
אני גם מוכנה לשאוב עבורך. אני גרה בצפון.

מתפללת איתך ביחד

[כתר_יה*]

אישה יקרה, "אין אדם שיכול להכיל את כל זה, וכל אדם הוא גם חלק מכל זה".
אני יושבת פה וחושבת מה כבר אפשר לכתוב, והנה המרגיעון מצליח בבת אחת לתאר את ההרגשה שלי, וגם לתת לי מילים לתת לך...
אני אוהבת אותך, וכל העולם אוהב אותך, אפילו אם לא כולו יודע את זה כבר...(לפי ביירון קיטי)(())
חיזקי ואימצי!

[דנה*]

מקוה לא לבלבל אותך (בהמשך לכל הלינקים שכבר ניתנו לך) אבל שווה לבדוק גם את "שביל הזהב לריפוי טבעי" הספר של שרה חמו.
לפי שיטת קינגסטון קליניק.
סיפורי האנשים שהחלימו מסרטן וממחלות קשות אחרות לבדם שווים את קריאת הספר. מעודד ומי יודע, אולי זו התשובה שלך. מישהו בטח יוכל לצרף לינק מועיל.
שולחת אלייך מחשבות מבריאות

[שירי_בן_דב*]

אשה
טוב ויפה שאת שואבת תמיכה מהדף הזה ומאנשים בכלל. היזהרי עם זאת שלא לפתח תלות בתמיכה ממקורות חיצוניים, גם אם היא אינטרנטית. גם מהתלות באתר הזה היזהרי. תראי להגדיל בהדרגה את הזמנים בהם את נמצאת עם עצמך בטוב, בין אם בעשיה בין אם במדיטציה.

[טאו_להורות*]

אישה יקרה
אני מאמינה ביכולת שלך להטיב עם עצמך ועם עוברך.
אני מאמינה ביכולת שלך לבחור את הדרך שלך להבריא את עצמך
אני מאמינה ,שלהריון יש את הכוח לאזן ולחזק את המערכת החיסונית שלך.

תודה על ששיתפת אותי במסע .
יש משהו שאוכל לעזור?

[עדינה_ניפו*]

חושבת עליך.

[יודק'ה*]

גם אני

[אישה*]

נשים יקרות יקרות,
אתן מיטיבות בכל מובן אפשרי.

עדינה, יודק'ה,טאו (איך את יכולה לעזור? את יכולה להמשיך לקרוא כאן, להגיב אם מתאים לך, להיות איתי), שירי, דנה, כתר יה, ארגונית וורד כמובן, אני ממש מרגישה כמה כל אחת מכן כותבת מתוך אכפתיות אמיתית,
מתוך הלב. אני מרגישה מאוד עטופה פה,
זה כל כך לא מובן מאליו,
תודה על כל מה שכל אחת מכן מביאה לדף הזה ולהתמודדות שלי.

הימים חולפים, חשבתי שהישיבה בבית תעבור לאט לאט, אבל הזמן ממש טס, עוד יום ועוד שבוע.

החלטתי לעשות את הניתוח של כריתת צוואר הרחם.
הניתוח יתקיים בעוד חודש בערך.
כרגע אני מחכה, יש לי התייעצות עם עוד מומחה אחרי סוכות, כדי לשמוע עוד דעה.
יש לי חששות מהניתוח, מה יהיה אחריו, אני מתארת לעצמי שאצטרך להיות בשמירה הרבה יותר קפדנית, כי התפר יהיה ממש על הרחם,

לפני כמה ימים פתאום "נזכרתי" שאני צריכה גם לעשות איזשהו מעקב הריון... מוזר.
כל ההתייחסות להריון הזה כל כך שונה מההריון הקודם.
ההתייחסות שלי מאוד מסוייגת.

היום סיפרנו לבתי על ההריון. זה שלב מוקדם אבל היא כל הזמן חשופה לשאלות ודיבורים.
היא כל כך התרגשה. עולות לי דמעות כשאני נזכרת.
היא אמרה: "כל כך הרבה זמן חיכינו ובסוף אלוהים הסכים"
ומאז היא באה ונישקה לי את הבטן שוב ושוב במשך היום.
איזו מתנה היה לספר לה.
זה היה אולי הרגע הראשון בו הצלחתי ממש להתרגש ולשמוח מההריון .
דרכה יכולתי להרגיש את הפלא, את הפשטות, את האושר.
בן זוגי ניסה לומר משהו על זה שזה לא תמיד מצליח, אבל היא כאילו לא שמעה בכלל.

הישיבה על הספה בבית לא פשוטה לי בכלל, יש רגעים שאני ממש שוקעת מטה מטה.
אי העשייה, מדכאת אותי.
היתה לי שיחת טלפון מבאסת מאוד עם מישהי עם מקרה דומה לשלי (הריון וסרטן בצוואר הרחם),
הסיפור שלה היה מאוד מדכא והשפיע עלי מאוד.

אתמול התחלתי לצייר וזה עשה לי טוב,
אני ממש מרגישה שאני רוצה ליצור, אבל עדיין לא מצאתי יצירה שממש סוחפת אותי.
אני מרגישה שהיצירה קריטית לתהליך הריפוי שלי.

זהו בנתיים, בתי צריכה אותי

[אישה*]

אה, התחלתי לשתות חלב אם,
ממש חווית אקסטרים 9-:

[אורנה*]

אישה - חיזקי ואימצי.
יש את הספר של יוסי רודוי "הסרטן מתנת חיי" המספר את סיפורו האישי כיצד ריפא את עצמו. ניתן גם ליצור איתו קשר, הוא מאוד אדיב וזמין.
אם את צריכה תרומת חלב אם אשמח לתת לך את שלי : [email protected]
הרבה בריאות!

[יו_יו_בקנדה*]

אישה יקרה,
קוראת אותך וחושבת עלייך המון.
זה נפלא שאת מציירת.
את אמיצה ונהדרת. הרבה כוחות של רפואה ואהבה.

[אורנה*]

אני מרגישה שהיצירה קריטית לתהליך הריפוי שלי.
אשמח לתת לך רעיונות. תכתבי למייל שלי.

[ורד_לב*]

וואהו!
איזה מדהים שספרתם לה...והתגובה שלה...

קטונתי בעניין יצירה וחומריה (אולי תדברי עם עדי...? בטוח יהיו לה רעיונות!) אבל אולי משהו של חומר בידיים, כמו חימר, בצק, עיסת נייר. משהו שמגיב למגע.
>ורד מנסה רעיונות בתחום שממש לא מוכר לה :- D <

נשיקות אהובה!

[ענת_גיגר*]

הדרך שלך נראית מדהימה, ואת התפילה שלך אני מאמצת @}

[קרן_שמש_מאוחרת*]

גם אני במלוות בהשתאות.. איזה סיפור מדהים! מחזקת את ידייך.

[עדי_ל*]

קוראת בהשתאות, הערכה, אהדה ותפילה.
לא הגבתי עד כה כי חשתי שאין לי משהו משמעותי מספיק לומר. מילותי הפשוטות... מה להן אל מול העוצמות שלך?! אז אני קוראה ומפנימה... וגם שולחת לך מחשבות טובות, מגנות, מרפאות.
מאוד הייתי שמחה להציע רעיונות ליצירה.
בימים האחרונים אני יוצרת בבדים, יצירה פשוטה מאוד ומשמחת שלטעמי יכולה להתאים מעצם היותה מאוד לא טכנית, קלה לעשייה ועבורי יש בה משהו מדיטטיבי...(היא אינה דורשת כמעט תפירה ! אלא שימוש אחר בחוט ובמחט, והתוצאה נפלאה)
אם תרצי, אוכל להסביר בטלפון/ לשלוח תמונות והסברים במייל.
אני כאן adi135 בנטוויז'ן
עדי

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

אני אשמח לתת לך קצת טיפים מעולם הפאנג שוואי לעידוד הריפוי.
רוצה?

[אהבה*]

ממליצה לצייר מנדלות

[אישה*]

אני פונה אליכן למחשבה משותפת:
מאוד מאוד הייתי רוצה להתנדב באיזשהי מסגרת עכשיו.
כמובן שאני מאוד מוגבלת, יכולה לעשות את הדברים רק מהבית, אבל בכל זאת,
אולי יש איזשהי מסגרת שאוכל לתת בה:
אולי עבודה משרדית, או להכין משהו בבית כמו חבילות או לתפור וילונות וכד וכד'
בקיצור משהו שאוכל לתרום מהבית.

אשמח לכל רעיון

[אישה*]

ותודה על שאר הרעיונות, אגיב בהמשך

[חוה_בת_חיים*]

_אה, התחלתי לשתות חלב אם,
ממש חווית אקסטרים_

איזה מתוקה ! ברכותי . @}
איך את מתארגנת שיהיה מספיק ? זוכרת שהבטחתי לארגן .. כתבתי לך פעם בשם ארגונית ...
אולי את לא צריכה אותי , אולי מספיק ארבע -חמש מתנדבות מהסביבה שבה את גרה.
המינון ששמעתי עליו הוא 90 מיליליטר שלוש פעמים בשבוע. וזה לא צריך להיות סטרילי כמו שנותנים לתינוק .


ממליצה לצייר מנדלות
מי זאת החמודה שממליצה לצייר מנדלות ?
ריפוי ע"י ציור מנדלות זה תחום העיסוק שלי..
אולי את באיזור המרכז? אם זה מדבר לליבך אשמח לטפל בך בהתנדבות .havabh אט ג'ימייל דוט קום

[סגו_לה*]

מצטרפת להמלצה על מנדלות
מכירה את אופירה אוריאל ?

[אמת_וצדק*]

מתוקה שלי, איזה כיף שאת מוקפת בכזו אכפתיות.
התרגשתי מאוד לקרוא את התגובה של בתך להודעה על ההריון, ממש דמעתי.
מייחלת להחלמתך המלאה והמהירה, שנמשיך כל סובבייך ליהנות ממלוא נהדרותך.
אוהבת אותך כל כך ותמיד.

[פלוני_אלמונית*]

תודה על התגובות החמות,
איזה כיף למצוא את כולכן פה.

אשלח מיילים לכל מי שהציעה, אני מאוד צמעה לרעיונות יצירה, ממש התמלאתי חדווה,
אתמול אפילו ציירתי על המטאטא...
אי אפשר לעצור אותי...

קוסמת, אשמח לשמוע טיפים, הבית שלנו מתוכן לפי הפנג שווי, כך שאולי יהיה קל לעשות שינויים.

חוה יקרה, המון תודה על הצעתך הנדיבה, אני גרה בעמק חפר, כך שזה לא ממש מרכז, לא יודעת אם זה לא רחוק לך,
אכתוב לך מייל בכל מקרה, אולי תוכלי להנחות אותי מרחוק.

אמת וצדק חברתי האהובה, כיף למצוא אותך פה,
אני מקווה שיום כיפור עבר בנעימים,
ושימי ההריון האחרונים עוברים בקלות.

חג שמח לכולכן,
נשים נפלאות

[שירי_בן_דב*]

מאוד מאוד הייתי רוצה להתנדב באיזשהי מסגרת עכשיו.
יש לי רעיון מצוין עבורך- מה דעתך להתנדב למען עצמך? כל רגע שבו את פנויה, ו"אין לך מה לעשות בו", תשאלי את עצמך: מה ממש בא לי לעשות למען עצמי ועוד לא עשיתי? תחשבי הכי רחוק שאת יכולה במסגרת האפשר, ולכי על זה. ועוד משהו,אם זה לא בא לך "טבעי", תייצרי לעצמך מסגרת. למשל- נניח שחשבת להתנדב פעם בשבועיים לשעתיים עבור אירגון כלשהו, קחי את השעתיים האלה, ותקבעי לך מסאז' אצל מישהי קבועה ומעולה פעם בשבועיים אצלך בבית, או אפילו אצלה, מה שעדיף לך.
אני יכולה לתאר לעצמי שאת חשה עכשיו מין צורך להחזיר לסביבה לפחות חלק מכל תשומת הלב, היחס והאהבה שאת מקבלת. זה לא הזמן, יקירתי. עוד יגיע זמנך, אחרי שלב הריפוי הסופי. בזמן הקרוב תזכרי שלא זו בלבד שמגיע לך לקבל את כל הטוב הזה, אינך ולא תהיי חייבת על כך דבר לאיש, אלא אם כן זה יבוא ממך באופן טבעי בזמן שלו. קחי בחשבון שזה יכול לקחת גם מספר שנים. אף אחד לא מאיץ בך, את כמו פרפר שעף מפרח לפרח ואוסף את הצוף, חופשיה לגמרי, משוחררת מכל מחויבות מלבד לעצמך. יכול להיות ואף סביר להניח שזה די נוגד את הדפוסים שלך, להיות כל הזמן במרכז של עצמך, מבלי לתת דין וחשבון, פשוט להנות מבלי להרגיש שאת חייבת על כך דבר לאיש. אם כאלה הם פני הדברים, על אחת כמה וכמה- יש לך כאן שיעור גדול של קבלה, קבלה של הטוב, קבלה של מה שיש, קבלה של עצמך.
בהצלחה וחג שמח!

[ורד_לב*]

וואהו, שירי strong stuff!
מותק, אמצי ב-8 ידיים

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

האם יש אור בבית?
האם יש מקום אחד לפחות שקרני שמש חודרות באופן ישיר?
האם ידוע לך על מצבם הבריאותי של השכנים שלך? של מי שגר לפניך בבית?
האם צמחים צומחים טוב אצלך בבית? בעלי חיים (נניח אם יש לך כלב) רגועים? הרבה נמלים?
המון שאלות....תעני כשתתפני.
@}

[פיצה_והתוספות*]

הי! שלחתי לך מייל
לגבי רעיונות להתנדבות- אולי את רוצה לפתוח או לנהל פורום עבור נשים במצבך? אולי לפנות לתפוז?
הרבה כוחות!
איתך בתפילה ותקוה

[עדי_ברן*]

חושבת איתך:

עבודה מהבית זה ניפלא,
את יכולה לשלב את זה עם הצורך שלך ביצירה,
חיפוש דרך אל היצירה שסוחפת אותך... ביחוד אם את מרגישה שהיא קריטית לריפוי...
אולי אפשר לימודים חלקיים של תרפיה באומנות?

ואולי יצירה משותפת עם בתך ?
יש תחושה שלבתך הרבה מתנות עבורך
היא מאפשרת לך חיבור למקורות של שימחה פשטות ואושר בתוכך
החיבור בינכן מרגש
אייך מרגישה לך עשיה משותפת?
מה דעתך?

ובנוסף הרעיון של פיצה, את יכולה לנהל פורום
וגם בעמותת אחת מתשע מחפשים מתנדבות
לרוב כאלו שעברו סרטן השד,
אבל תשאלי אולי יפנו אותך כך תוכלי לנתב את המסע שלך לטובת אחרות.

תמשיכי במסע המופלא שלך את מביאה הרבה טוב לעולם.

[שירה*]

יקירתי. המילים של שירי כל כך מדהימות בעיני. להתנדב למען עצמך עכשיו נשמע בדיוק הדבר הנכון.
מתגעגעת. ננשום ביחד בקרוב.

[אישה*]

שותפות יקרות למסע,
יש לי בשורות פשוט נפלאות:
הייתי אצל רופא נוסף, שנחשב למומחה הבכיר ביותר בארץ,
והוא אמר שיתכן מאוד שההתערבות שעברתי יכולה להספיק!!!
כלומר יכול מאוד להיות שלא אצטרך לעבור עוד שום ניתוח!!

לדבריו סוג הגידול שלי מאוד מאוד לא אלים, ונדיר שהוא שולח גרורות, וברוב המקרים אם מוציאים את הגידול עצמו אין צורך בעוד התערבות.
אמנם אצלי אחרי הניתוח נשארו עוד תאים סרטניים בגוף, אך הוא טען שבכל זאת יתכן וזו תהיה המלצתו.
לגבי הניתוח שהוצע לי הוא ממש לא המליץ עליו בהריון ואמר שזו ניתוח מאוד מסובך ושם את ההריון בסכנה ממשית.
יש גם עוד איזשהי אופציית בינייים, פחות קיצונית.

לא אלעה (ככה כותבים?) אתכן בכל פרטי הרפואה והניתוחים,
אבל רק אומר שהדבר החשוב הוא שנפתחה האופציה של לחכות ואולי אפילו לא להתערב.
אני מרגישה שקיבלתי עוד זמן, לפעול בדרכים שלי, של תזונה, של עבודה נפשית, של עבודה עם אותו הילר
ולא דרך ניתוח שמאוד מאוד לא התחברתי אליו

אני לא יכולה לתאר כמה הייתי מאושרת.
כמעט שחיבקתי את הרופא.

אני ובן זוגי הלכנו לים ב11 בלילה אחרי הרופא,
לי אסור ממש לזוז אז פשוט ישבתי שם ושרתי בקולי קולות ובן זוגי נכנס למים הקפואים!
זה היה כמו לצאת פתאום מאיזה בור של התמודדות וקושי שהיינו בו בשבועות האחרונים.

אני מודה לעולם, אני מודה לאלוהים,
אני מודה לכל מי שפגשתי וליווה אותי בדרך הזו,
לכל אחד היה את מקומו ואת התרומה שלו.
האמת היא שנתקלתי רק באנשים אנושיים מאוד, שכל אחד מהם עשה כל שביכולתו כדי לעזור.

אני מבינה שהדרך שלי ממשיכה,
אבל כאילו התפנה מקום מכל החרדה והבהילות

ואני מודה לכן, מלאכיות

[חלוקית_נחל*]

שמחה בשמחתך. כמה טוב לקרוא. בהצלחה בהמשך

[חוחית*]

כלומר יכול מאוד להיות שלא אצטרך לעבור עוד שום ניתוח!! איזה יופי!! @}

לא אלעה (ככה כותבים?) כותבים אלאה.

שיהיו לך עוד הרבה ימים של בשורות טובות ובעיקר ימים פשוטים ושלווים ללא בשורות מיוחדות, ימים של חיים, שמחה ובריאות.

[עדינה_ניפו*]

וואו אישה יקרה,
אין לך מושג כמה אני מרוגשת!!
דמעות מילאו את עיניי.
אני מדמיינת אותך על חוף הים בלילה שרה...
בעצם דימיינתי את עצמי שם, שרה, משתחררת מכל הפחדים והחרדות שלי!
ממש עשית לי טוב, דרכך אני יכולה לנשום ביתר קלות הבקר.
תודה תודה תודה על השיתוף והאומץ והדרך שלך....
המון אהבה לך אישה יקרה.

[אישה*]

תודה לכן, איזה כיף שאפשר לשתף בשמחה כזו!
עדינה, ממש התגעגעתי אליך,
כל כך נוגע ללב מה שכתבת לי,
המון אהבה גם לך.

[עדי_ברן*]

תןדה לך
מרגשת

[עפרה_עדין*]

כל טוב לך. שמחה בשמחתך
שבת מתוקה שתהיה לכם.

[אורנה*]

שמחה מאוד לשמוע.
שיהיה קל וטוב בהמשך.
עבודה מנטלית מחוללת פלאים, מנסיון.

[עדי_ל*]

{@{@{@{@
פרחים לשבת

[טאו_להורות*]

מעודד מאוד.
אולי אפשר לשנות את הדף ל"הסרטן שלי מתגמד לנוכח ההריון שלי"
או" איך ניצח ההריון שלי את הסרטן?"

[אמת_וצדק*]

יש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
רציתי להתקשר אלייך היום, לשאול אם עשית שקיפות ואיך מצב הרוח. והנה את מדווחת כאן את החדשות הנהדרות האלה!
אני כל כך שמחה, מתוקה שלי!

[ההולכת_בדרכים*]

וואו, אילו חדשות! אין לי מילים... מרגש מאוד מאוד!!!
מאחלת לך את כל הזמן שבעולם להגיע לריפוי מלא בדרך שלך, כמו שאת רוצה, יכולה ויודעת.
תודה לך על השיתוף

[פיצה_והתוספות*]

איזה יופי! איזה חדשות טובות!
שמחה איתך!
<מלוה אותך פה, גם אם לא תמיד מספיקה לכתוב>

[שירי_בן_דב*]

גם אני מצטרפת למתרגשות. האם יש סיכוי ללידה וגינלית טבעית? אני מתארת לעצמי שהרופאים הקונבנציונאליים יגידו מייד לא , או אולי אני טועה. בכל אופן, אם אפשר לעשות כבר קפיצה ולהגיע עד ללידה, אני מאמינה באמת ובתמים שללידה טבעית של תינוקך ואחריו המגע המופלא והמרפא של השיליה ממש בצואר הרחם שלך, יהיו בהם טיפול משלים מושלם. מחזיקה לך אצבעות שכך יהיה, ובכל מקרה, רפואה שלמה אור ואהבה לצואר הרחם שלך, לכולך אהובה.

[מיכלול_ה*]

הנה קישור לכתבה על שיטת המסע מעיתון הארץ. חשבתי שיכול להתאים כאן לדיון. ואישה אישה טוב לשמוע שדברים מסתדרים.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1029190.html

[ורד_לב*]

שמעתי אתמול את החדשות!
איזה כייף!
אושר צרוף!
מאד התרגשתי ושמחתי...זה באמת נותן תחושה שיש עכשיו יותר זמן לעבוד והבנתי גם שהוא אמר שאולי תהיה אפשרות ללידה טבעית- מדהים!
אמרתי לבנזוגך- 'תארו לעצמכם שלא הייתם מגיעים לרופא הזה...'

[פיצה_והתוספות*]

מצאתי את זה בתגובות למאמר של הארץ
זאת תגובה של אונקולוג- מאוזנת שקולה ומאוד נכונה בעיני.
http://www.doctors.co.il/xFF-List,xFI-1 ... #[po]78250 78250[/po]

[עדי_ברן*]

תודה פיצה זו בדיוק התגובה שאני הייתי כותבת
המסע הוא ניפלא אין ספק, ממליצה בחום על הספר (ויחד עם זה ההמלצה שלה לעשות את הטכניקה לחברים ניתקלה אצל רוב האנשים שהכרתי בהתקעות כי צריך כלים כדי לעשות את זה מעבר לכתוב בספר)
המסע משלב בתוכו כמה טכניקות מוכרות (במסע הרגשי רגרסיה, עיגון, מפגש עם דמויות בעלות משמעות ובמסע הפיזי יש שימוש בהתבוננות על מסך קולנוע - דיס אסוציאציה ועוד כמה טכניקות) וזה בשילוב עם סיפורה האישי המרגש של ברנדון בייס (שגם לו יש משקל משמעותי בהשפעת הטכניקה) יוצר אפקט חזק מאד.
על ההתנגדות חסרת השחר בתגובות בהארץ כתב פעם אנטוני רובינס:
"כל דבר חדש בהתחלה צוחקים עליו אחרי כן מתנגדים לו כאילו היה אויב האנושית ולבסוף מקבלים אותו כאילו היה פה מאז ומעולם."
ברנדון בייס יצרה משהו ניפלא וטוב שמפרגנים לה. כן ירבו כמוה.

[סגו_לה*]

_אני מבינה שהדרך שלי ממשיכה,
אבל כאילו התפנה מקום מכל החרדה והבהילות_

זה לדעתי השיעור הגדול כאן.
כי הפחד והבהלה מוסיפים ומעצימים את החושך.

לראות את זה במקום,כמו שזה ולהוסיף שמחה ואור-זה ריפוי.

שתהיה באמת רפואה שלימה !@}

[יו_יו_בקנדה*]

היי אישה,
שמחתי מאוד לקרוא שהדברים משתנים לטובה.
מקווה ומאחלת שמכאן תצעדי בשביל של בטחון ושקט פנימי.

[שירי_בן_דב*]

היי, הייתי אצל ורד לב בחג ודיברנו עליך. אני ממש מרגישה שיש לי חלק בריפוי שלך ושאני מתרפאת יחד איתך. אני מקבלת ממך הרבה כוח.
_אני מבינה שהדרך שלי ממשיכה,
אבל כאילו התפנה מקום מכל החרדה והבהילות_
בייחוד מהמשפט הזה.
כל טוב לך ויישר כוח.

[חוה_בת_חיים*]

בקר טוב לך אישה ,
טוב לראות מה שלומך , חזקי ואמצי.
נפלא גם לראות את השפע של חוכמה בריאות וטוב לב מכל הכותבות אלייך.
תודה מיוחדת , עדי ברן , על המובאה הזאת:
"כל דבר חדש בהתחלה צוחקים עליו אחרי כן מתנגדים לו כאילו היה אויב האנושית ולבסוף מקבלים אותו כאילו היה פה מאז ומעולם."

[אישה*]

כתבתי עכשיו המון והכל נמחק לי,
הכי חשוב לי להגיב לכל מה שכתבתן לי, אני מקווה שאשחזר הכל.

שירי בן דב יקרה,
גם אני ממש מרגישה את השותפות שלך בתהליך הזה,
הדברים שכתב, לי לכל אורך הדף היו מאוד משמעותיים, אני מרגישה שאת כותבת מעומק הלב.
חברה שלי שקראה את דבריך אמרה לי שיש תחושה כאילו את מכירה אותי.כאילו הדברים שאת כותבת מכוונים אלי באופן מדוייק.

לגבי ההתנדבות, אשתף אותך מאיפה הדברים באו:
היתה לי שיחה עם אחי, הוא חוזר בתשובה ודיברנו על תפילה ופניה לעזרה.
הוא אמר שפעמים רבות כשאנו מתפללים או מבקשים עזרה אנו מוצפים בכמות עצומה של חסד ושל שפע, אך הקושי הוא שפעמים אין לנו מקום מספיק ל"אחסן" בו את כל הטוב הזה, ולכן כשאנו לוקחים החלטה טובה או מחליטים על איזושהי עשייה משמעותית, אנו יוצרים מאין מיכל לשפע הזה.
מאוד התחברתי למה שהוא אמר, גם לי יש תחושה כזו פעמים רבות, כאילו אני מוצפת בטוב אך הוא כאילו "מתמוסס" כי אני לא מצליחה להחזיק בו לאורך זמן.
מכאן חשבתי על התנדבות, בנתיים ויתרתי על זה,
בהקשר הזה גם החלטתי לוותר לעת עתה על המקצוע של (כמה מפתיע, הוא מקצוע טיפולי (-: ).

לגבי שאלתך על לידה וגינלית , אז כן!!!!
הרופא אמר שיש אפשרות ללידה וגינלית , (ובן זוגי הוסיף בלחישה "בבית...")
הלוואי! אני כל כך רוצה ללדת שוב!

חוה בת חיים, תודה ענקית לך על תמיכתך, על התנדבותך לבוא אלי, לצייר איתי, ללוות אותי, על כך שאת ממטירה עלי מהעושר והחום שלך.
האם שאלת במקרה לגבי שתיית חלב אם בהריון?

פיצה והתוספות ו עדי ברן יקרות,
תודה על ההפניות ל"מסע", אכן עשיתי את הסדנא לפני כחודש, והיום נרשמתי לסדנת המשך בשבוע הבא.
פיצה, לא קראתי את הקישורים ששלחת לי, כי בנתיים ויתרתי על הניתוח, ולא רציתי לקרוא עכשיו סיפורים קשים...

קוסמת מארץ עוץ,
לגבי שאלותייך: יש בבית המון אור, אבל החלונות מרושתים ולכן אולי האור אינו די ישיר
הדיירים הקודמים מבוגרים מאוד ובריאים וגם בעלי החיים שלנו נראים רגועים,
ולשמחתנו אין נמלים... (עכברים דווקא יש לפעמים...)

טאו להורות,
השמות שהצעת נפלאים בעיני. את יודעת לשנות את שם הדף?

עדי ל, הבנתי ששלחת לי כל מיני חומרי יצירה,
המון תודה! עדיין לא קיבלתי, אבל אני מאוד מחכה,

הדף הזה פשוט מלא בשפע , עוד ועוד ועוד טוב ונתינה,
אני מודה לכן, גם למי ששכחתי להגיב לדבריה,
אני מתמלאת מהדף בכוח, באמונה בטוב שיש בכולנו

[עדינה_ניפו*]

כיף לשמוע ממך, אני נכנסת כל יום ומחפשת לראות מה שלומך.
והדף הזה באמת נותן כוחות.
אני עוברת תקופה לא קלה לאחרונה (אולי בהמשך אפרט) והדף שלך מחזק אותי, אני נכנסת לקרוא כאן כשאני מרגישה חוסר באמונה וזקוקה להשראה.
אז תודה לך ושולחת לך אהבה רבה.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

אם לא נכנסות קרני אור ישירות לפחות למקום אחד בבית - תעשו שיכנסו.
הסינים אומרים "במקום שלא נכנס אור, נכנס הרופא..."
חוצמזה, ספרי לי מה יש במזרח הבית...

[אישה*]

עדינה יקרה,
אני מצטערת לשמוע שלא קל לך, באמת יש בדף הזה המון עידוד ואמונה,
אני כל כך שמחה שאת מקבלת כאן משהו,
אני מרגישה שקיבלתי ממך המון,
אם תרצי לספר, אשמח לשמוע ואני מאחלת לך כל טוב.
גם אני שולחת לך אהבה גדולה, אני מרגישה קרובה מאוד אליך.

קוסמת, במזרח הבית יש מטבח ואמבטיה, מהמטבח יש יציאה החוצה לגינה.
יש שם פינת ישיבה שאנו יושבים בה הרבה.
גם דלת הכניסה נמצאת בצד המזרחי.
למען האמת, שיננו את הכניסה כשעשינו את השיפוץ (לפני שנה), לפי מפת הפנג שוואי שעשתה לנו הארכיטקטית.
אני יושבת עכשיו הרבה בצד המזרחי, כי זו פינת הנמוחה העקרית שלי בבית.
מה דעתך?

[חוה_בת_חיים*]

האם שאלת במקרה לגבי שתיית חלב אם בהריון?
זהו . חזרתי לפני שעה מהסדנה שסיפרתי לך והאדרינלין גבוה...ויש עוד מחר ושבת .. !
בדיוק סיימתי כרגע שיחה בענין החלב .
הבנתי שזה לא ממש נעים לשתות אותו לבד וקבלתי הסבר לעשות מזה מילקשייק נניח עם חלב אורז +פרי, אגוזים ..עד שיהיה ממש כיף לשתות.
בענין הורמונים הוסבר לי שזה ממש לא מהווה בעיה לגבייך ולגבי העובר.
ברכות ואהבה@}

[שירי_בן_דב*]

תודה שאת מתייחסת באופן כל כך אישי. אני מעריכה זאת.
גם לי יש תחושה כזו פעמים רבות, כאילו אני מוצפת בטוב אך הוא כאילו "מתמוסס" כי אני לא מצליחה להחזיק בו לאורך זמן.
אני במקומך הייתי מנסה לראות אם אפשר ההפך- לראות איך הטוב שאת מדברת עליו כן מתמוסס. כי רק ככה את מאפשרת לטוב חדש להגיע.
זו בדיוק הבעיה, כשמנסים, איך קראת לזה? "להחזיק בטוב לאורך זמן", אותו טוב הופך להיות רע. הוא פשוט מתחיל להסריח, אפילו פיזית ובטח שגם מבחינות אחרות... אז מה שצריך זה פשוט אמונה שהטוב מגיע כל הזמן, ומכל מיני כיוונים, גם אם הם מאוד בלתי צפויים. ככה לא צריך "להחזיק בו". זה בזבוז אנרגיה.פשוט להישאר פתוחים אליו, בכל פורמט, בכל מרקם, בכל מצב צבירה, והוא ממשיך להגיע עוד ועוד ועוד, כמו במטה של קסם. כשצריך. כשאת מרגישה שהטוב מתחיל להתמוסס, כמו שקראת לזה,במקום לפחד, נסי לראות אם את יכולה לאפשר לו להתמוסס אבל באותו זמן היי קשובה לגופך קודם כל. תראי אותו מתמוסס לך בגוף, ממלא כל תא מתאיך, באותם מקומות שהיה פחד, פתאום נכנס אור וטוב. את לא צריכה להתאמץ לזכור את זה. אבל הגוף שלך כן יזכור את זה. אף אחד לא יבחן אותך על זה. ההזדמנויות תגענה שוב ושוב. את יכולה להיות בטוחה. אבל ככה הגוף שלך יתחזק ואיתו כל כולך, ואת תהני מאוד. ואת ההנאה הזאת הגוף שלך יישמר ויזכיר לך כל פעם מחדש ברגעים הפחות קלים בהם תזדקקי לכך.זה כאילו שיש בתוכך מקום שכל הזמן נמצא באורגזמה. אף אחד לא יודע על זה חוץ ממך, אבל כולם רואים איך שאת מחייכת, ושואלים את עצמם ואותך "מה נהיה?". זה יגיע. אל תפקפקי כלל בכך שזה יקרה ושזה קורה כבר עכשיו. אני מקוה שאת מחייכת כשאת קוראת את מה שאני כותבת עכשיו. קבלי זאת כאקסיומה כי ככה זה עובד, פשוט מאוד. תחשבי על הגוף שלך כמו על מאגר של טוב. אם את פוחדת לתת לטוב להתמוסס לתוכו, את חוסמת עוד טוב מלהגיע. בכל פעם שאת נותנת לטוב שמגיע להתמוסס לתוכו, ככה את מחזקת את מערכת החיסון שלך. מה שמדהים ולפעמים כמעט בלתי נתפס זה שהמקום לטוב הוא אין סופי. כי את זה העולם, והעולם הוא את.
זכרי כמובן שבכל פעם שאת מרגישה קבלה, הנתינה כבר מתרחשת מאליה. כמו מה שאת עושה עכשיו בדף המופלא הזה שפתחת. תראי מה שאת עושה לי, ולעדינה ולכל מי שנכנס לכאן. אין לך מושג כמה כוח זה נותן. אני לא כותבת לך את זה מהפה החוצה. מן הסתם יכולת הנתינה והקבלה הזאת שלך רק תיגבר. אם תחזרי להיות מטפלת, מן הסתם תהפכי להיות מטפלת הרבה יותר טובה ממה שהיית קודם. אבל כל דבר בזמנו. עכשיו את המטפלת הפרטית של עצמך. תראי זאת כסטאז'. ככה גם אני עושה. אז תודה לך.
חוץ מזה, אני מזמינה אותך להיכנס ל המלצות מטפלים אלטרנטיביים, ולראות מה שכתבתי שם על יו חנן.

[אישה*]

שירי,
הדברים שכתבת לי מאוד מאוד ריגשו אותי,
אני חושבת עליהם מאתמול , כל פעם עולה לי משפט אחר.
וכן,
אני מחייכת

[שירי_בן_דב*]

נכון שזה יפה? גם אני קוראת אותם כל פעם מחדש ומתפלאת שזו אני.

[חוה_בת_חיים*]

אם את פוחדת לתת לטוב להתמוסס לתוכו, את חוסמת עוד טוב מלהגיע. בכל פעם שאת נותנת לטוב שמגיע להתמוסס לתוכו, ככה את מחזקת את מערכת החיסון שלך.
תודה לך שירי בן דב על המילים האלה.
וגם על אלה:

להישאר פתוחים אליו, בכל פורמט, בכל מרקם, בכל מצב צבירה, והוא ממשיך להגיע עוד ועוד ועוד, כמו במטה של קסם. כשצריך. כשאת מרגישה שהטוב מתחיל להתמוסס,_ _תראי אותו מתמוסס לך בגוף, ממלא כל תא מתאיך,

[אישה*]

אוף, כתבתי והכל נמחק.

עוברים עלי ימים לא קלים,
משהו בי הולך ונסגר.

כאילו אני פוחדת מההתפתחות שלי, פוחדת להשאר כל כך פתוחה, כל כך חשופה וגולמית.

כאילו אינני מבינה מי אני יותר.
עזבתי את עבודתי, עזבתי את הימודים בהם הייתי אמורה להמשיך השנה.

החיים כאילו חוזרים למסלולם, אך אני אינני יודעת מה בדיוק קורה איתי עכשיו.

אני חולה? אני מבריאה? אני כבר בריאה לגמרי?

יומיים של פחדים, של לילות טרופים.

הכל לא ברור לי

[אישה*]

אני זוכרת את מילותייך שירי,
אני מנסה להתבונן, לתת לזה להתמוסס , לתת לטוב להפוך להיות חלק ממני,
אני רוצה לזכור, אני רוצה להשאר כך,
נוכחת, אמיצה, צועדת בדרך.

[עדינה_ניפו*]

כל כך מבינה אותך, כל כך איתך אחרי שבועיים שהייתי שבוייה בתהום של פחד מתמשך.

פתאום יש לי הקלה, לא ברור מה הביא את ההקלה אבל אני מודה על זה.

במשך שבועיים נרדמתי בשבע בערב רק כדי לא להרגיש את הפחדים שהביא איתו הלילה
ובכל פעם שהתעוררתי (כל שעה בערך, שינה טרופה והזויה) ניסיתי להירדם כמה שיותר מהר בכדי לא להיות בַפחד...

ופתאום, לא ברור מאיפה זה בא, יש הקלה, זה חלף ואני ישנה טוב ולא מפחדת מהחיים.
זה כאילו לא תלוי בי בכלל.
לא ממש מבינה את זה אבל אני כל כך מבינה אותך ורוצה להגיד לך שאת לא לבד.
הכל לטובה הכל לטובה הכל לטובה הכל לטובה....
אין דבר בקיום שלנו שהוא איננו לטובתינו.

מאחלת לך שהשלווה תמצא את דרכה חזרה אליך במהרה.
אוהבת אותך מאד אישה יקרה.

אגב לפני שאני הולכת, אחד הדברים שהכי עוזרים לי בתקופות של הפחד הגדול הוא לשמוע סיפורים של אנשים שהבריאו,
סיפורים חיוביים ומלאי השראה בלבד ולהיזהר לא להתקרב לשום סיפורים מפחידים.
אפילו הדיבורים היום ברדיו על היום התרמה למען הסרטן עשו לי לא טוב אז כיביתי מיד את הרדיו.
לדבר עם או לחשוב על אנשים שמשרים עליך ביטחון...
בקיצור להציף את עצמי באור שימעיט את החושך.
זה מה שעוזר לי.

[סגו_לה*]

יש ספר של דיפאק דצ'ופרה שנקרא "הריפוי הקוונטי" ,לא קראתי עדיין אבל הבנתי שהוא מדבר על ריפוי ספונטאני ממחלות קשות.יש כאן מאמר שמתיחס לזה,חשבתי שיעניין אותך.
שתהיה רפואה שלמה בקרוב !
http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/431/219.html

[שירי_בן_דב*]

את לא באמת חשבת שזה יעבור ביום אחד, נכון? ואם זה לא מתמוסס, זה סימן שיש פחד בדרך. זה בסדר שהוא שם. כנראה שיש לו תפקיד. אל תפחדי מהפחד. התידדי איתו. תני לו מקום. אם לא תתני לו מקום הוא יישאר תקוע שם.
איך נותנים לו מקום? כשאת מזהה שהוא שם, את ישר שמה לב לגוף שלך ואיך שאת חשה אותו. סביר להניח שתזהי שאת מנסה להאחז, כאילו להחזיק. תהיי שם. ברגעים אלה ממש הגוף שלך נאחז קשות בדפוס כלשהו ומסרב לתת לו ללכת. את רוצה לעבור תדר והגוף נאבק בך, וכמו אינו מאפשר. הניחי לו להיאחז. אל תתנגדי להתנגדות. השתדלי עד כמה שאת יכולה לשים לב לנשימה שלך. הכל תוך כדי שאת מבצעת את המשימות שאת עושה בדרך כלל, אם זה לרחוץ כלים, או מה שזה לא יהיה.אלה הם הרגעים שבהם את מתה מפחד, ואת אפילו לא יודעת את זה... אלה הם הרגעים שבהם את הולכת למות, וככה את מרגישה כי את באמת הולכת למות... אבל זה לא אותו מוות כמו שאנחנו רגילים לחשוב על מוות, אלא מוות של כל מה שחווית עד היום, כל מה שתפסת, כל מה שנדמה היה לך שקיים ושריר בעולמך ובעולם בכלל , כל זה מפנה ברגע המוות הזה מקום למשהו חדש, הרבה יותר גדול ונשגב מכפי שאת מעלה בדעתך. היי בtrust. שימי לב לגופך הנוקשה ש"מת מפחד" ותדעי לך בפנים שהוא באמת מת מפחד. הכל שם מת, ומשהו חדש נולד. כולך נולדת באותו רגע מחדש. כמו שכואב לנו בצירים כשאנחנו מביאות תינוק לאויר העולם, ככה הגוף שלך כואב כשאת מביאה את עצמך לעולם מחדש. רק תזכרי שיש נשים שהלידות שלהן לא כואבות בכלל, הן מיעוט , נכון, אבל זה שכאב לך עד היום לא אומר שככה יהיה תמיד, לפחות לא באותן עוצמות. זה ילך ויפחת. עכשיו את עדיין מכורה אבל את בגמילה, ואפילו בשלב מתקדם. תזכרי שההרגשה הרעה היא דבר זמני שיעבור.
אני המצאתי לעצמי תרגיל כזה- ברגע שאני מרגישה ש"הכל אבוד", כשאני מרגישה שאין לי קצה של חוט, אני תמיד חוזרת אל הגוף, ואז אומרת לעצמי פחות או יותר את המילים הבאות, כל פעם בצורה קצת שונה: זה לא יכול להיות שאלוהים נתן לי לעבור את כל זה עד עכשיו בשביל שיקרה לי משהו רע. חייב להיות פה משהו טוב. אומרת, נושמת ומרפה, ואז די מהר מתרחש הנס, רק כי אמרתי. לא הרבה זמן אחרי כן מתחיל משהו טוב לקרות, קודם כל ברמת הגוף בדרך כלל. כשאת מזהה את נקודת ההיפוך- ואת תלמדי לזהות אותה- אין לי ספק, את מודה לייקום, לאלוהים למה שבא לך. אחר כך הכל מתפוגג. עברת תדר. מדובר רק בתדרים. זה שם המשחק. עם הזמן חילופי התדרים יהפכו להיות יותר ויותר קלים, כי יהיה שם משהו פחות תקוע. זה אף פעם לא יהיה רק קל ונעים, אבל יותר ויותר, כמה שנפרגן לעצמנו.
תסתכלי מסביבך, את רואה את כל האנשים "הבריאים" האלה מסביב, שצוחקים, נהנים, עושים חיים? ברגעים שאת מרגישה הכי מסכנה בעולם, תנשמי עמוק ותדעי שכולם, לא רק את, מלאים פחדים. לכולם יש את הרגעים האלה, מי יותר מי פחות ולכולם זה עובר. יש כאלה שזה עובר להם כשהם מתים, אבל כבר כתבתי למעלה משהו בקשר למוות,ף ובינינו, מוות? הצחקתי אותך, זה קטן עליך...
עוד תרגיל- אני מדמה את הפחד כשייך לא רק לי, כמשהו שמתפוגג לתוך קולקטיב הפחדים האין סופי של הייקום. ככה אני גם עושה עם כאב בדרך כלל.
הכי חשוב שתזכרי שמה שלא יהיה, ההרגשה הכי רעה שיש גם היא עוברת, כי הכל עובר, אבל באמת. ככל שתהיי יותר מחוברת לגוף ותקשיבי לו כן ייטב. ככל שהזמן יעבור כך יפחתו הגלים של ההרגשה הרעה, וכן תפחת עוצמתם. תזכרי שהגרוע ביותר כבר מאחורייך, או שלא, מה את אומרת? זו באמת בחירה שלך. אז במה את בוחרת? תני לי לנחש...
חשוב מאוד שתתרגלי תודה. כבר כתבתי לך את זה למעלה איפשהוא. אני רק מזכירה לך. להגיד המון פעמים ביום תודה זה דבר חשוב מאוד.
עוד תרגיל- מה שנקרא- תרגיל מסריח- תתחילי להסתכל על הקקה שלך. כל הקקה של החיים שלך ובכלל יוצא דרכו. בזמן האחרון התחלתי ממש להתאהב בקקה שלי, ואז ככה התפטרתי מעצירות של שנים רבות. פתאום אני מבינה שקקה זה לא דבר רע. יש אפילו כאלה שמקמפסטים אותו. כשהזבל יוצא לי מהגוף אני מדמה שהוא מתאחד עם כל הזבל האורגני של העולם, ועל גבי הדשן הענוג הזה, עולה וצומח לו עולם טוב יותר אשר לי יש חלק ביצירה שלו, בצורת הקקי שלי, בין השאר, אבל לא רק- גם בצורת המחשבות שאני מייצרת, המילים שאני אומרת, החיבוקים שאני מחבקת, העבודות שאני עושה, הדם של המחזור שלי (נו שיחזור כבר, אני 7 חודשים אחרי לידה ומחכה לו כבר...), וכל דבר ועניין שבא ממני, הכל שם מתגבש למשהו ענק שקוראים לו חיים, החיים שלי. ככה שהעצירות שממנה סבלתי משקפת לי את התקיעות שהייתה לי בחיים. פתאום אני נהנית מיציאות יומיומיות ויותר מפעם ביום. תודה לקקי.
טוב, אני מספרת לך על עצמי, לא כל דבר אמור להיות נכון גם לגבייך. אני מרגישה שהדף הזה מתחיל להיות דף ריפוי גם שלי. אני מקווה שאת לא מרגישה שאני משתלטת לך על הדף. אם כן, תגידי. באהבה.

[אישה*]

אני ממש מרגישה שהלב שלי דופק בהתרגשות מלקרוא את מה שאתן כותבות לי,
גם הבת שלי קוראת לי,
אז אתפנה.
בטח אכתוב רק כשאחזור מהסדנא.
אתן נותנות לי המון כוח והמון חומר לעבוד עליו

[שירי_בן_דב*]

אשה, בבקשה תקראי שוב את הקטע האחרון שכתבתי למעלה. הוספתיותיקנתי, כי כשכתבתי אותו הייתי לחוצה מזה שבתי קראה לי כל הזמן. אני מוצאת את עצמי מכורה לדף שלך. בסוף אצטרך גמילה... מה יהיה?...

[קט_קטית*]

תודה לאשה על הדף הזה.
תודה לשירי על הפוסט האחרון.
וגם לקקי.



אשה

[אישה*]

שירי יקרה ואהובה,
המילים שלך נפלאות ועוזרות לי כל כך, קדימה, הצטרפי לדף הריפוי הזה, הוא פתוח עבורך ועבור כל אחד אחר. הנוכחות שלך כאן נפלאה, רצויה, מבורכת.
אני לא מתייחסת כל כך עניינית למה שכתבת כי חזרתי כרגע מוצפת בהמון עיניינים משלי.

[אישה*]

אז ככה:

חזרתי עכשיו מהסדנא, היה נפלא,
חזרתי מחוברת לכוחות שלי, מחוברת לריפוי, מרגישה בכל נים שלי את האני האמיתי שלי.
אני מרגישה כל כך ברת מזל ומלאת תודה לכל הטוב שיש בחיי.

יחד עם זאת, קיבלתי בשורות לא טובות:
הפתלוג האחרון גילה שהגידול לא מהסוג שעליו דיברו כל הזמן (סוג לא אלים),
אלא מדובר בגידול שהוא כן מסוכן.
אינני יודעת עדיין מה בדיוק המשמעות של האינפורמציה הזו,
יש לי פגישה עם הרופא ביום א בערב.
אני מנסה לא להכנס לספקולציות ולא לשקוע שוב לפחד ואימה.

זה מדהים כיצד המציאות נשארת כל הזמן אותה מציאות, אך היא בוחרת להתגלות כל פעם בדרכים כל כך מנוגדות,
כל כך מטלטלות.
יום אחד חיים,
יום אחד מוות.
יום אחד תקווה,
יום אחד אסון.

אבל אני כאן, עומדת, מתבוננת כיצד המציאות מתגלה בפניי,
דווקא כך.
מתבוננת כיצד כל יום החוויה שלי את העולם, את עצמי נעה בין קצוות בלתי אפשריים .

אני יודעת שמי שאני באמת היא מעבר למחלה הזו, מעבר לגוף הזה, מעבר אפילו להיותי חיה או מתה.
אני אור.
אני התגלות.
ואלוהים מחזיק את ידי, עוטף אותי באהבתו האין סופית.
והחיים הם פה על מנת להחיות, על מנת להיות חיים.
כי כך הם חיי.

[מונו_לוגית*]

והחיים הם פה על מנת להחיות, על מנת להיות חיים.

[א*]

ליבי איתך וידיי מחזיקות אצבעות בשבילך....
אני מאמינה ששום דבר לא קורה סתם ושכשקראתי מה כתבת שאלתי את עצמי:
מדוע המסקנות הרפואיות היו צריכות להתקבל בצורה כזו? מדוע קיבלת בשורות טובות ואח"כ התבדת? מה היה המטרה של שלב הביניים הזה(הריפוי הסופי לכאורה) בחיים שלך? אייזה שיעור יש מאחוריו?
ועוד משהו שעולה לי ברגע זה ממש בנושא הזה ויכול להיות שהוא לא קשור לכלום אבל אולי זה כן יידבר אלייך:
יכול להיות שההתגלות של המחלה נועדה לגרום לך לשנות את חייך ולהשתנות ולהתמיר באופן רוחני ובגלל שמרגע שגילית שאת כבר בריאה נהיייתה ירידה בהתמרה הרוחנית אז הגוף /הייקום נחלץ לעזרתך ומייד החזיר לחייך את הידיעה על מחלה כדי שתמשיכי בקפיצה הרוחנית המדהימה שעשית כשגילית שאת חולה (?!?!?!?! - זו שאלה לא אמירה....).

[ורד_לב*]

זה גם מדהים שהבשורה הגיעה תו"כ הסדנא...
איך קיבלת את זה שם? אני מבינה שהייתה התלבטות אם לספר לך באמצע או לחכות...

[עדינה_ניפו*]

אין לי מילים היום אבל אני קוראת ואוהבת ואת מדהימה אותי.
המילים שלך הן חזקות מאד ואני מזדהה עם כל אחת מהן.
תודה לך יקירתי ושבת של שלום ושלווה.

[חני_בונה*]

_אני יודעת שמי שאני באמת היא מעבר למחלה הזו, מעבר לגוף הזה, מעבר אפילו להיותי חיה או מתה.
אני אור.
אני התגלות.
ואלוהים מחזיק את ידי, עוטף אותי באהבתו האין סופית.
והחיים הם פה על מנת להחיות, על מנת להיות חיים.
כי כך הם חיי._

את מעוררת השראה
אהבה

[אישה*]

א יקרה, הדברים שכתבת לי מאוד מעניינים ומדברים אלי,
כפי שכתבתי לפני הסדנא היו לי המון חששות, אפילו התקשרתי לבטל אבל הם סירבו להחזיר לי את הכסף ולכן החלטתי ללכת.
איזה שיעור זה, שוב, שאני זזה מתוך קושי.
שדווקא הקושי מרים אותי מעלה מעלה.
האמת היא שכרגע אני בכלל לא מרגישה קושי אלא רק התעלות,
ומרגישה כל כך בריאה ושלמה בגופי ובנפשי.
ואכן, לפני שבוע, כשכביכול הייתי בריאה מבחינה גופנית (עלפי דברי אותו רופא), הרגשתי צמצום וסגירות.

ורד, גם אני חשבתי על כך שהבשורה הקשה הגיע דווקא בזמן של סדנא בנושא שפע,
קצת כמו לחלות בסרטן ולהיות בהריון באותו זמן (-:
הכל כך כך קיצוני, עוצמתי, בקצוות של החיים.

בן זוגי אכן התלבט מאוד אם לספר לי בזמן הסדנא את הבשורה הקשה ואני מאוד שמחה שהוא החליט כן לעשות את זה.
כמובן שזה היכה בי בתחילה כברק.
נכנסתי לשבת בסדנא ופרצתי בבכי שלא יכולתי לעצור.
המצחיק היה שכולם כל הזמן בכו שם כך שאף אחד לא התייחס אלי באופן מיוחד,
מי שישבה לידי אפילו אמרה לי : יופי, תני לזה לצאת. (-:
מצחיק איך גם בסדנאות כאלה יש עדיין חיים שמתרחשים בחוץ ויכולים לפרוץ לתוך מקום כל כך מוגן.

אחר כך ניגשתי לאחד המאמנים וביקשת את עזרתו, הוא עשה איתי תהליך קצר של מעבר דרך השכבות של הרגשות עם שיחרור של כל הבכי העצום שהיה שם,(מי שמכיר את עבודת ה"מסע" ) עד שהגעתי אל אותו מקור, אל אותו חסד שקיים בתוכי.
כשהגעתי אליו ממש הרגשתי באופן מוחשי את הנוכחות של האל, את היותי עטופה , זה היה כל כך מרגש.
ואותו מאמן אמר לי משפט שהולך איתי מאתמול כל הזמן, הוא אמר שהוא לא יודע אם הוא צריך לומר את זה או לא, אבל אפילו אם אני אמות מהמחלה, המקור הזה והחסד הזה תמיד ישארו.
המשפט הזה נגע בי כל כך עמוק ונתן לי המון כוח.

אחר כך חזרתי לסדנא והצלחתי להיות שם נוכחת, ואפילו להיות שם למען אחרים.

בסוף התהליך נשאנו תפילות בפני הקבוצה,
אני ביקשתי להבריא,
לדעת שאני אף פעם לא לבד, שהאל ואותו חסד תמיד תמיד נמצאים איתי,
ולתת לעצמי להתפתח ולהיות כל מי שאני לכל הכיוונים והמרחב וללא גבולות.

[ורד_לב*]

וואהו!

[עדינה_ניפו*]

וואהו!
אכן.

[שירי_בן_דב*]

אני מזדהה לגמרי עם דברים של א
_ועוד משהו שעולה לי ברגע זה ממש בנושא הזה ויכול להיות שהוא לא קשור לכלום אבל אולי זה כן יידבר אלייך:
יכול להיות שההתגלות של המחלה נועדה לגרום לך לשנות את חייך ולהשתנות ולהתמיר באופן רוחני ובגלל שמרגע שגילית שאת כבר בריאה נהיייתה ירידה בהתמרה הרוחנית אז הגוף /הייקום נחלץ לעזרתך ומייד החזיר לחייך את הידיעה על מחלה כדי שתמשיכי בקפיצה הרוחנית המדהימה שעשית כשגילית שאת חולה (?!?!?!?! - זו שאלה לא אמירה....)._
אני מאחלת לך שבקרוב לא תזדקקי עוד לכל ה וואהו!_ האלה למעלה. אני מאחלת לך שבקרוב תגיעי למצב שתוכלי להתבונן גם מצבים כמו ה _וואהו! וגם המצבים כמו הזבלים שחווית ולצפות עליהם כמו בסרט, להיות כלפיהם ב-nonnattachment. שתשחררי הכל.

[שירי_בן_דב*]

במשך ההריון הייתה לי דולה מדהימה בשם איילה מנץ. אני חושבת שאולי היא תוכל להתאים גם לך, אם את מחפשת דולה. היא צעירה מאוד. היא הייתה הדולה שלי במסגרת הסטאז' שהיא עשתה. דיברנו על המון דברים חוץ מההריון. היא גם המפיקה ואחת מבעלות פסטיבל נשים שאקטי. היא בחורה צעירה שזה עתה נישאה, עדיין לא ילדה, בעלת חוכמת חיים שכמותה לא פוגשים כמעט, מחוברת לתדרים ועוצמות של אור חזקים מאוד. היא לגמרי מחוברת לעולם שבין החיים למתים. ואולי היא כבר חזרה. 050-9013901
חיבוק.

[לוונדר_סגול*]

שבת בבוקר
קראתי את כל הדף שלך ברצף
את נפלאה
תארי לך שגרמת לי אפילו לקנא בך, למרות כל הקושי
הכל כל כך חד ומכוון לעוצמה ולאהבה ולטוב
מעורר השראה כמו שכתבו לך כאן הרבה.
כמו שאכן שמעתי בעבר על מצבים מפחידים כאלה שהם בעצם מן שעון מעורר, קטליזטור ליצירת חיים טובים יותר
ונראה שזה בדיוק הכיוון שאת לוקחת את עצמך
קבלי גדול
ואני כאן, איתך

[לוונדר_סגול*]

ושהקיטון קטון יטקטן ויעלם לעולמי עד אמן ואמן

[סגו_לה*]

_אני יודעת שמי שאני באמת היא מעבר למחלה הזו, מעבר לגוף הזה, מעבר אפילו להיותי חיה או מתה.
אני אור.
אני התגלות.
ואלוהים מחזיק את ידי, עוטף אותי באהבתו האין סופית.
והחיים הם פה על מנת להחיות, על מנת להיות חיים.
כי כך הם חיי._
אחרי המילים המדהימות שלך אין כמעט מה להוסיף.
אכן את אור

[אליה*]

_אני יודעת שמי שאני באמת היא מעבר למחלה הזו, מעבר לגוף הזה, מעבר אפילו להיותי חיה או מתה.
אני אור.
אני התגלות.
ואלוהים מחזיק את ידי, עוטף אותי באהבתו האין סופית.
והחיים הם פה על מנת להחיות, על מנת להיות חיים.
כי כך הם חיי._

וואו, איזו צמרמורת עוברת בי.
כמה מרגש הדף, התגובות... אישה, מאחלת לך המון שלווה פנימית ,אושר. את נפלאה!