הריפוי שלי מהסרטן

[אישה*]

תודה לכולכן,
אתן מרגשות ונוגעות.

[אמונה_בה'*]

וואו!
בכיתי עד דמעות!

[ורד_לב*]

נס לידה של חולת סרטן

[קרן_שמש_מאוחרת*]

רק עכשיו קראתי. היו לי דמעות בעיניים תוך כדי. את מדהימה. תודה.

[יול_יול*]

אתמול בלילה הרגשתי רצון עז לכתוב כאן, ממש לא יכולתי להרדם,
ובבוקר מצאתי שאלה של אהבת עולם, לגבי מה המצב איתי עכשיו.

מוזר לי לכתוב בבלוג הזה, לחזור אליו,
כאילו נכון כל כך להשאיר את סיומו בסיפור הלידה.
סוף טוב, מושלם ממש.
אבל החיים שלי ממשיכים, וכנראה שהסרטן או ההחלמה עדיין מלווים אותי.
האם הריפוי הושלם? אני שואלת את עצמי,
ויש ימים שעונה כן!
כן שלם וברור.

אבל הביטחון יכול לבוא רק מבפנים, כיוון שעל פי דעתו של הרופא שלי עלי להמשיך לעבור עוד בדיקות, ניתוח וכד',
לא כי הוא מאמין שאני חולה, אלא כדי לוודא בכל דרך שאני בריאה.

לפני חודש הוא שלח אותי לביופסיות בצוואר הרחם,
לא מיהרתי לקבוע תור,
שונאת את הביקורים בבתי החולים, את החיטוט בגופי.

לפני שבועיים הופיע לי דימום, והפחד הופיע איתו, ומיהרתי להתקשר לרופא לקבוע את התור.

(התאורים קצת קשים , לא לבעלות לב חלש)
הלכנו לבית החולים עם התינוקי, ומכיוון שלא התאים שהוא יהיה נוכח בבדיקה (החדר גם מאוד צפוץ), הם חיכו לי בחוץ.
ושוב, הכיסא הזה, הבדיקות האלה, הרגעים האלה הם כל כך קשים.
הכאב , זה כל כך מעליב הכאב הזה,
הנסיון להתנתק מגופי, לשים את התודעה שלי במקום אחר, לא להרגיש, לא להיות נוכחת.
דוקרים אותי, פוצעים אותי, זה כל כך כואב, כל כך מפחיד.
השתיקה של הרופא, מה הוא רואה שם? הוא שותק מבהלה?
ואז מתחילים להוציא חתיכות:
זה 1 , הוא אומר לאחות, זה 1A,
וזה 2 ו4 ו5...
ואני שוכבת שם ולא מצליחה לעצור את הדמעות.
סליחה, הרופא אומר, עוד מעט מסיימים.
הפלורסנט על התיקרה, על מה אוכל להסתכל ברגעים אלו?

וכשאני מתלבשת אני רק רוצה שיעזבו אותי לבד , לבכות ולבכות ולבכות,
אבל צריך להכנס לחדר ולדבר.
כמו נידונה למוות, כולי בחולשתי, לא מעיזה אפילו לשאול.
מזל שדובי לידי, שואל איך זה נראה והרופא אומר שהכל נראה בסדר,
אני נושמת שוב.
יוצאת משם ונותנת לבכי לפרוץ החוצה: ככה יראו חיי? כל פעם עוד ועוד ועוד בדיקות?
אני יודעת שזה צרות טובות יחסית לתסריטים שהיו יכולים להיות, אך בכל זאת, דווקא הבדיקות האלה, ודווקא הפרוצדורות הרפואיות הן הן הטראומות הכי קשות עבורי

אז עכשיו מחכה לתוצאות, לוקח שלושה שבועות.
ואני בטוחה שהכל בסדר,
רק הטראומה הזאת של הבדיקה ממשיכה איתי.

[אום_שלום*]

מבינה ללבך.

[חן_נושי*]

אוי אהובתי
לא ידעתי.
התיאור שלך קשה קשה קשה...
מחזיר אותי למקום אחר וזמן אחר בחיים שלי )-:

חיבוק גדול.
השאר בעל - פה.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

[חוה_בת_חיים*]

אומץ אהובה שלי ,
אומץ למציאות הזאת .

[עירית_לוי]

אוי מותק, גם אני לא ידעתי

_חיבוק גדול.
השאר בעל - פה._

[ורד_לב*]

[שירי_בן_דב*]

להרבה חולי סרטן יש עליות וירידות. זה חלק מהתהליך שבסופו תחלימי. אני מאמינה בך ובכח החיים שבך, ברצון קים בך לחיות. בריאות.

[תמי_אמא_לשתיים*]

הי אשה יקרה
קראתי עכשיו את הדף מתחילתו ועד סופו
התהליך שעברת הוא השראה גדולה עבורי.
כל-כך כואב, ומסובך, ומאומץ, וגם מחזק, ומלא חיים.
מאחלת לך בריאות וחיים טובים.

[סלט_פירות*]

[חוה_בת_חיים*]

להרבה חולי סרטן יש עליות וירידות. זה חלק מהתהליך שבסופו תחלימי. אני מאמינה בך ובכח החיים שבך, ברצון קים בך לחיות. בריאות.

מזל שדובי לידי, שואל איך זה נראה והרופא אומר שהכל נראה בסדר,

[חוה_בת_חיים*]

אופס... לחצתי בטעות על 'שלח' לפני שכתבתי . אבל בעצם מבינים את הכוונהה . הולכת לכתוב לך מייל.

[ב_דרך*]

גם ממני. את עוברת תהליך מדהים.

[יול_יול*]

תודה רהב לכולכן,
איזה כיף למצוא אתכן פה

[יול_יול*]

כמה ימים אחרי הבדיקות ביקרתי אצל דניאל, ההילר שמטפל בי.
הוא איש יוצא דופן, מאוד מאוד צנוע,
נטול כל טיפטיפות של פוזה.
מדבר בלחש, מאוד קשה לשמוע מה הוא אומר,
עובד בחדרון בחיפה, מקבל רק שני אנשים ביום.
לא מפרסם את עצמו, לא משכנע אף פעם.
ובשקט הזה מציל חיים.

סיפרתי לו על הבדיקות, ואני חושבת שזו פעם ראשונה שהרגשתי שהוא מאוכזב ממני.
"אנשים לא יודעים להתנהג כמו שנכון להם, הם מתבלבלים...
זה מאוד מסוכן הבדיקות האלה...
אין מספיק אמונה" הוא אומר,
"אלוהים עזר לך שלא תצטרכי ניתוח,
אלוהים הביא לך תינוק,
מה עוד את רוצה כדי להאמין?!"

כמה פשוט,
כמה נכון.

[יול_יול*]

לפני כמה ימים קראתי בלוג של מישהי שהתגלה אצלה סרטן סופני,
נותרו לה כמה חודשים לחיות
והיא מבינה שהיא קיבלה הזדמנות להפרד.

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.a ... ok=yes"הנה זה"
באחד הפוסטים היא בודקת איך תרצה לבלות את החודשים האחרונים לחייה, היא מפנה את השאלה לסובבים אותה ומקבלת תשובות על נסיעות לחו"ל או סקס.
שתי התשובות האלה לא מדברות אליה,
ואז היא שואלת ומה אם נשארו לכם 10 שנים?

אז גם אני חשבתי, אולי כי המחלה הפגישה אותי עם הידיעה שהמוות אכן נוכח בחיי, (כמו בחיים של כולנו כמובן),
והתהלכתי עם השאלה הזו כל היום, היא ממש טילטלה אותי:
איך הייתי רוצה לחיות אילו היו אלו החודשים האחרונים של חיי?

פעם ראיתי תוכנית על נהג מונית בניו יורק שאוסף נוסעים בלילה ומשוחח איתם,
באחת הנסיעות עלה על המונית בחור שסיפר לו שהוא חולה באיידס (התוכנית צולמה בתקופה בה האיידס משמעו היה מוות בטוח ומהיר), הנהג מביע את ההשתתפות בצערו של הבחור החולה, אך
הבחור מספר לו כי מאז שנודע לו על המחלה התחילה אצלו התקופה הנפלאה ביותר בחייו, וזאת כיוון שהוא מבין שהסוף קרוב ולכן מרשה לעצמו לעשות כל מה שגורם לו אושר והנאה, בלי לדפוק חשבון.
אני זוכרת שכבר אז חשבתי כמה זה עצוב שצריך לחלות כדי להתחיל לחיות כמו שרוצים.
אז השאלה הזו התגלגלה בראשי ושאלתי גם האם התשובה תשתנה אם מדובר על 10 שנים שנשארו,
ובערב במיטה ידעתי את התשובה שלי:
אם היו נותרים לי כמה חודשים לחיות הייתי רוצה להיות נוכחת בחיי,
הייתי רוצה להיות בנוכחות מלאה בכל רגע ורגע מהרגעים שנשארו לי.
לא לנסוע לשום מקום,
לא לפגוש אנשים,
לא לחוות משהו אחר,
פשוט לחוות את מה שיש באופן מלא.
להיות בכל רגע בתחושה כי הרגע הזה נכון כפי שהוא,
להודות עליו כפי שהוא,
לאהוב אותו כך.

אז נכון שכנראה נשארו לי הרבה יותר מכמה חודשים, (טפו טפו טפו...)
אבל נראה לי שבכל זאת זה הזמן להתחיל.

[עירית_לוי]

עשית לי צמרמורת.
אוהבת אותך

[אום_שלום*]

את מדהימה @}

[חוה_בת_חיים*]

_"אנשים לא יודעים להתנהג כמו שנכון להם, הם מתבלבלים...
זה מאוד מסוכן הבדיקות האלה...
אין מספיק אמונה" הוא אומר,
"אלוהים עזר לך שלא תצטרכי ניתוח,
אלוהים הביא לך תינוק,
מה עוד את רוצה כדי להאמין?!"_

מילים מקודשות .
. אמרתי מייל ולא עלה בידי. ד"ש חם.

[סגו_לה*]

_פשוט לחוות את מה שיש באופן מלא.
להיות בכל רגע בתחושה כי הרגע הזה נכון כפי שהוא,
להודות עליו כפי שהוא,
לאהוב אותו כך._

כל כך יפה,כל כך מדויק
גם אני הייתי רוצה להיות בדיוק בזה,תודה שהזכרת לי !
@}

[ורד_לב*]

מקסים!
את s]מתים על החיים movies[/po].asp?MID=2445 ראיתם כבר?
יש לנו...

[עדינה_ניפו*]

עשית לי צמרמורת.
גם לי
אוהבת אותך
גם אני

[שירי_בן_דב*]

אם היו נותרים לי כמה חודשים לחיות הייתי רוצה להיות נוכחת בחיי,
בכל מקרה כדאי להיות נוכחים בחיינו, לא משנה כמה זמן נשאר. זה ברור, לא?

[עדינה_ניפו*]

אם היו נותרים לי כמה חודשים לחיות הייתי רוצה להיות נוכחת בחיי,
יקירתי, המשפט הזה נשאר חרוט במוחי כל הלילה, מלווה אותי כל הבקר.
ברור ש בכל מקרה כדאי להיות נוכחים בחיינו, אבל כמה חשובה לי התיזכורת הזאת במיוחד בימים אילו עבורי.
כמה שהמשפט הזה נכתב בפשטות ועד כמה הוא משמעותי למצב הנוכחי שלי.
אז רק רציתי להגיד לך
תודה
וכמה אני שמחה שאת חלק מחיי.
יום מקסים שיהיה לך ולי ולכלנו!

[יול_יול*]

בכל מקרה כדאי להיות נוכחים בחיינו, לא משנה כמה זמן נשאר. זה ברור, לא?
מצד אחד זה ברור,
מצד שני, מכיוון שבימים האחרונים אני מאוד משדלת להיות נוכחת בחיי,
אני מרגישה עד כמה זה קשה,
כמה פעמים יש לי ביקורת על עצמי, על הסובבים אותי או בעיקר על המצב,
כמה פעמים אני מתחמקת מהנוכחות ע"י התעסקות במחשב/ אכילה/ סתם מחשבות ודאגות שמרחיקות אותי ממה שקורה כרגע, ממש כאן.
וכמה מעט אני מרגישה פשוט נינוחות, בלי נסיון לשנות או לעשות.

מזל שיש לי תינוק קטן שהוא פשוט מורה לנוכחות

[יול_יול*]

_אז עכשיו מחכה לתוצאות, לוקח שלושה שבועות.
ואני בטוחה שהכל בסדר,_
אז זהו- שלא.
התוצאות לא בסדר.
יש שם גידול זהה לזה שהוצא.
מה זה אומר? כנראה שלא הוציאו את הכל.

אני בפחד עכשיו, תיכף אספר למה.
וכשהפחד מציף אני מוצאת את עצמי ממש נמשכת לבלוג הזה, כדי לחלוק.
מאד קשה לעשות את זה מול אנשים מהיומיום שלי , אני מרגישה כמה הם עצובים, נבהלים, או מיד רצים לפתרונות ועצות,
מרגישה שאני מכבידה, שלא יודעים מה לומר לי.
מה אני הייתי אומרת במקומם?
מה אני רוצה לשמוע?
ולמי בעצם אפשר לפנות עם שאלות גדולות כאלה ופחד כזה?
רק לאלוהים.

לפני שלוש שנים היינו בהודו, בן זוגי , בתי ואני.
בדרך חזרה, יום לפני הטיסה חזרה ארצה, עברנו תאונת דרכים.
זה היה לילה, בתי ישנה לידי ובן זוגי במושב מאחור. משאית פגעה בנו והעיפה אותנו מהכביש.
אני התעוררתי והרגשתי שהאוטו מטלטל, אני זוכרת שחשבתי שאני חייבת לתפוס את הילדה (שהייתה אז בת שנתיים וחצי), ואז אני זוכרת את גופי נחבט מצד לצד.
האוטו נעצר, הילדה היתה בידי (באיזה אופן פלאי שאינני מבינה).
היא בכתה וברגע הראשון חשבתי שלא קרה כלום.
הסתכלתי אחורה וראיתי שהבן זוג לא באוטו.
החלון האחורי היה שבור, הנהג שכב עם ראש שמוט על ההגה, ללא הכרה.
יצאנו וראינו את דובי שוכב על האדמה, מחוסר הכרה.
רצתי לכביש עם הילדה על הידיים ועצרתי מכוניות, ולדובי חזרה ההכרה.
ראשו היה עם דם , והוא לא הבין מה קורה סביבו.
אנשים עצרו, הקיפו אותנו.
ביתי התחברה לציצי ולא עזבה אותו לכמה ימים.
ניסיתי להסביר להם שיקראו לאלבולנס, לרופא.
הם, כמו הודים, עמדו ונעצו בנו מבטים.
בסוף מישהו הבין.
הגענו לבית חולים מקומי, לא אכנס לכל הפרטים, היה שם קשה מאד.
במזל , חבר שהיה בשליחות בהודו בא אלינו אחרי כמה שעות והעביר אותנו לבית חולים מערבי בו היינו שבוע.
אבא שלי בא לעזור לנו עם הילדה.
רק כשהגענו לבית החולים הבנתי שגם אני פצועה. היתה לי אצבע שבורה, צלעות שבורות ומכה מאד גדולה באגן, דובי ריסק 3 חוליות בצוואר. אין מילים לתאר את הנס שקרה לו וכמה הוא היה קרוב לנזק איום ונורא.
והילדה- גם היא בנס יצאה ללא פגע.
הנהג- עד היום אינני יודעת . ניסינו לברר ללא הצלחה, הוא נשאר בבית החולים המקומי.
כמובן שהתאונה הזו ליוותה אותנו זמן ארוך אחרי שחזרנו לארץ.
הפחד הנורא שחוויתי באותם רגעים שם , בהם ממש הרגשתי שאיבדתי את הכל. פחד שאין מילים לתארו.

המכה באגן המשיכה לכאוב לי עוד ועוד. לא היה שם שבר ולכן היא לא קיבלה יחס משום רופא.
שנה או שנתיים אחרי ישבתי רק על חצי טוסיק, כדי שלא יכאב.
הלכתי לכירופרקטית שטיפלה בזה.
הרגשתי שהמקום הזה מחזיק את הטראומה. לא יכולתי לסבול שם שום מגע, גם לא עדין.

כשהתחלתי ללכת לדניאל- ההילר שמטפל בי, סיפרתי לו על המכה והוא התחיל לטפל שם. באחד הטיפולי ממש הרגשתי כמו שביל בין המכה לצוואר הרחם שלי.
דניאל אישר את תחושתי ואמר שהמכה היא המוקד של הגידול- והגידול שמצאו בצוואר הרחם הוא רק שלוחה של זה.

עכשיו , אחרי התוצאות שקיבלתי החלטתי ללכת לכירורג שיבדוק את המכה, ואני מתה מפחד.
התחלתי לכתוב ממה אני פוחדת ומחקתי. לא רוצה אפילו לכתוב את זה.

[עפרה_עדין*]

דואגת לך, כמה את בודדה עכשיו עם הפחדים. מחבקת אותך ועוטפת אותך. היי שקטה, אני מרגישה שאת תבריאי.
לילה טוב

[ורד_לב*]

אוהבים

[תמי_אמא_לשתיים*]

אוי, חדשות קשות. והסיפור שלך על התאונה - חוויה איומה.
הלוואי ותמצאי את הדרך לפחד פחות ולהחלים.
בריאות!!

[סלט_פירות*]

קוראת. חושבת עלייך. שולחת לך חיזוקים בריאים להחלמה שלמה.

[עדינה_ניפו*]

יקירתי, אני קוראת אותך וכמו שאת יודעת גם כן מבינה את הפחד שלך.
אני קוראת עכשיו הרבה את ביירון קייטי וזה עוזר לי מאד.
אני מוצאת את עצמי נכנעת שוב ושוב לרגע הזה, לחוסר השליטה המוחלט שלנו על החיים והמוות. זה הדבר היחיד שמרגיע אותי.

_ולמי בעצם אפשר לפנות עם שאלות גדולות כאלה ופחד כזה?
רק לאלוהים._
כן, נכון.

חושבת עליך מאד, נושמת יחד איתך.
אוהבת אותך מאד מאד

[חוה_בת_חיים*]

בקר טוב אהובה שלי , @}
כתוב במרגיעון :<קחו אויר - זה בחינם> , עוד לפני שכתבתי מילה..
נושמת עמוק. קודם נשיפה בש' ארוכה , מחכה שניה ואז מתמלאה באוויר חדש . ואת זה עושה חמש-שש פעמים ...
את אמיצה וטובה כל כך . . הייתה תקופה של מנוחה . ועכשיו ה"עבודה" קוראת לנו שוב.
אני שולחת לך נשיקות חזקות וחיבוקים. . ופרחים להוסיף צבע @}@}@} .
אני מרגישה שכל 'חכמת הדרך ' שלי מתקפלת ומתכווצת מהפחד . אז נושמת שוב . ואוהבת אותך.

[עדינה_ניפו*]

רציתי גם להמליץ לך לעשות קצת את "העבודה" של ביירון קייטי.
לחקור קצת את המחשבות שמתרוצצות לך בראש, אני בטוחה שהן לוקחות אותך למקומות מרוחקים ומפחידים.

לא מתיימרת להבין בכלל מה את עוברת אהובה אבל אני יודעת מההיכרות שלי איתך שאת תמצאי את השלום בתוכך.

קראתי עכשיו משהו של ביירון קייטי שרציתי לצטט לך כאן (אני מתרגמת):
"הגוף הזה הוא לא שלי וכל דבר שצריך להיכנס לתוכו מוזמן. אני מתענגת על זה.
...אין דבר נורא בעולם. רשע (evil) הוא רק עוד סיפור שאנחנו מספרים לעצמינו למנוע מעצמינו להיפתח לאהבה.
מה שאני יודעת הוא שאלוהים הוא הכל ואלוהים הוא טוב."

[שירי_בן_דב*]

היי מותק. הרבה זמן לא כתבתי לך. אני מסיימת בימים אלה לקרוא את הספר "המסע" של ברנדון בייס. אוללי כבר המליצו לך ואולי כבר קראת, ואולי לא. אם לא, רוצי ותקראי. אני לא מאלה ששולים לספרים כל כך מהר, אבל במקרה שלך, זה בדיוק מה שאת צריכה במקום שבו את נמצאת. הייתי בהרצאת מבוא לסדנה של ברנדון ביום חמישי הקרוב. במקרה היא נמצאת עכשיו בארץ . היא אשה מדהימה ומהפנטת. מצאו אצלה בבטן גידול בגודל של כדורסל. בעזרת שיטות שונות וגם כאלה שהיא המציאה בעצמה, היא ריפאה את עצמה כליל תוך 6 שבועות, מבלי להזדקק לכימותרפיה או ניתוח להסרת הגידול, שזה מה שהרופאים המליצו לה. יש סיה מדוע הגידול הזה שם. אני רואה קשר ישיר בין הסיפור על התאונה, ומה שאמר לך ההילר שלך. את לא עיבדת את הנושא מעולם. זה נתן את אותותיו יכול להיות שיש גם דברים מתחת לשכבה של התאונה שצריך לגרד כדי שתחלימי. אבל אני לא סמכות. לברנדון יש מטפלים בשיטה שלה בארץ, וזה בדיוק מה שהם עושים. גם אם את בוחרת שלא ללכת לאחד מהם, את חייבת לעצמך לקרוא את הספר ללא דיחוי. אני מצרפת טלפון של מטפלת בשיטה שלה. גם אם לא תשתמשי בזה עכשיו, שיהיה לך את המספר לכשתחליטי, אם תחליטי.
מאורין, היא נמצאת בזכרון יעקב, 050-5509150
תהיי חזקה ואמיתית עם עצמך. אני הולכת להיות קצת בוטה, אז תסלחי לי. תשאלי את עצמך ובעיקר את גופך עד כמה את או גופך נהניםלאונן על המחלה. כשתקבלי את התשובה,תאפשרי לה לתשובה ספייס בתוכך, בשום פנים אל תאשימי או תכעסי על עצמך, ואם את עושה את זה בכל זאת, תהיי שם בשביל לחוות את עצמך עושה את זה ותני גם לזה ספייס בתוכך. אחר כך תנשמי לרווחה ותנשפי את כל זה החוצה. הייקום יעשה בשבילך את שאר העבודה. אור ואהבה, רפואה שלמה, בריאות והרבה נחת רוח. בהצלחה

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אני חושבת שאכן אנחנו יכולים לעזור לעצמנו, אך גורסת שזו סינטזה בין הצד הטכני שבו יש גם צד בלתי תלוי לבין הצד הנפשי, בו אנחנו יכולים להתערב.
מקווה מאוד שתאספי כוחות ותצליחי בריפוי.
יש בטלוויזיה בשעות הקטנות של הלילה תוכנית שבה אנשים מספרים סיפורים אישיים של הצלחה . היה איש שהיה לו סרטן בוושט. בניתוח הורידו לו את הוושט וקצת מהקיבה. הקיבה נמצאת לו היום בבית החזה. ואז גילו שוב גידול ואמרו לו שהסיכוי שהוא יעלם מעצמו שואף לאפס. הוא עשה איזה סדנא של ריפוי עצמי.
נסע לארה"ב ושם המשיך לעבור סידרת בדיקות.
כמה ימים לפני אחת הבדיקות הוא נסע לים ועבר שם איזו חוויה של טיפול עצמי ברמה ששרף לו במקום הגידול ממש רק מהמחשבה. הוא אומר שהוא רעד אחרי זה יומיים ואולי אפילו היה לו חום או משהו.
בקיצור בבדיקה עלה שהגידול נעלם לגמרי! הם לא האמינו למראה עיניהם.
זהו.
מאז הוא בריא.
@}

[יול_יול*]

תודה רבה לכן, לכל מי שכתבה או קראה.
עפרה, כמה נוגע מה שכתבת לי.
תודה ורד, תמי וסלט פירות.
אני מרגישה היום הרבה יותר טוב, וגם אני מאמינה שאבריא.
רק ישנם אתגרים בדרך, לא תמיד קלים.

עדינה, מה שכתבת לי לגבי ההזדהות עם הגוף ממש נגע בי עמוק.
היתה לי שיחה עם דובי על זה, על איך הגוף הוא בעצם לא אני,
כשפוחדים או כשחולים יש איזו הזדהות טוטאלית עם הגוף.
הוא משהו שדורש כרגע התייחסות, טיפול , דאגה.
וכמו שעד היום טיפלתי בו והתייחסתי אליו בכל מיני דרכים , עכשיו צריך עוד משהו, בשביל ה-40 שנה שעוד נותרו לו (-: ,
הקטע שתרגמת כל כך יפה ומנחם. וכל דבר שצריך להיכנס לתוכו מוזמן.
תודה

חוה, נשמנו יחד, אתקשר אליך מחר.

שירי, השאלה שלך: כמה אני נהנת לאונן על המחלה מהדהדת אצלי חזק מאד, יש בה משהו מאד משחרר.
תודה!
את תמיד מדייקת איתי.
רציתי להכנס לכאן ולכתוב כל מיני הגיגים ומחשבות, והשאלה הזו שלך ניערה אותי, והחלטתי לוותר על התיאורים האלה.
להיות דווקא בפשטות, בתקווה, בעשייה הפשוטה שמתחייבת כאן. להחליט איך לפעול עכשיו ולעשות, בלי יותר מידי הגיגים או הזדהות.
כמובן שקראתי את המסע וגם הייתי בשתי סדנאות מאד משמעותיות.
אבל הזכרת לי שאולי כדאי שאלך לעבור מסע בעצמי.
יש מישהי מקסימה שמטפלת בשיטה, וכל הזמן אני רוצה ליצור איתה קשר ולא ממש מזיזה את עצמי.

נקודות, תודה על הסיפור שכתבת.
גם אני מאמינה בשילוב של הדברים,
רק שלפעמים כשיש תוצאות לא טובות (כמו עכשיו), אני עלולה ליפול למקום בו אני מרגישה כאילו ונכשלתי בדרך, במודעות, בעבודה המשמעותית שלי. והרי הדרך כל כך נסתרת מעיני. תלויה בכל כך הרבה גורמים.
וואללה, יש באמת דברים שאינם תלויים בי, ואין לי מושג איזה דברים אני אמורה ללמוד ואיך.
וshit happens, מה לעשות...
אני יודעת שלא ממש התייחסתי לדברים שלך, רק להגיגים פנימיים שעולים אצלי, מול תחושת כישלון ואי הצלחה.

זהו, יום טוב יותר היום
גם בזכות זה שיכולתי לשפוך כאן אתמול בלילה.
כאן אני יכולה להתרסק.

[חוט_השני*]

איתך, קוראת ומחבקת חיבוק גדול{@

[ב_דרך*]

[ריחות_של_יסמין*]

קראתי הכל עכשיו...המון דמעות.
אין לי ממש תובנות לתרום...הקשר למקום הכואב באגן נשמע לי מאד משמעותי...
אני יכולה להקשיב ולהיות כאן
טוב שיש לך מקום להתרסק בו
ולהתחבר מחדש

[שבע_יהלום*]

אל תשכחי איך בחרת לקרוא לדף שלך.
קוראת באהבה ומחבקת.

[שרה*]

אשמח לשתף אתכם במקרה שלנו ואולי דרך נס ישתנה למישהו משהו..לפני כ-6 שנים חלה בעלי בסרטן והרופא הקציב לו חודש לחיות- לכל היותר. הוא היה במצב שלא יכול היה ללכת יותר מצעד וכל גופו מכאובים. חיפש אלטרנטיבות והגיע לתבלין הכורכום..כל יום משך כחודש וחצי לקח כף אבקת כורכום - ערבב עם גבינה לבנה או טחינה לספיגה יעילה יותר בגוף..לאחר כשבועים הוורידים הפכו צבעם מכחול לצהוב. לאחר כחודשיים חלה הטבה במצבו וכעבור חצי שנה חזר לעצמו .היום לאחר 6 שנים אין זכר למחלתו. ועוד טיפ. חפשו בגוגל ד"ר יוהנה בודוויג ושמן פישתן, וכן פיטריה יוגית או אקולוגיה אנושית. חברתי שלקחה את היוגורט עצרה את מחלתה. מקרה מדהים למי שרוצה לשמוע או להתייעץ שמה דיאנה טל: 03-6581069. איחולי בריאות לכולם.

[שרה*]

מי שלא שמע על מיטת טיפולים סרג"ם. (בגוגל) עובד במספר מישורים כמו עיסוי, אמוקסה וחום אינפרא- אדום רחוק בדומה לקרני שמש. אם זכור לכם על אותו לוחם שייטת -יובל תמיר ,שצלל משך שניםבקישון וחלה בסרטן. הוא נסע לגרמניה ובין הייתר קיבל טיפולים בחום היפרטרמיה, שזה חימום בבקרה .התאים הרגילים שורדים והסרטנים מתים. ומיטת סרג"ם פועלת בין הייתר על-פי אותו עיקרון. הטיפולים ניתנים חינם, (צורת שיווק) משך הטיפול 37 דקות מיטות אילו נמצאות ב-4 אזורים: חיפה, רמת-גן, רעננה וראשון לציון.

[עירית_לוי]

מחר, יום שלישי, 29/12,
בשעה 16:00,
דנה (יול יול) נכנסת לניתוח.

תפילות, אהבה, ואנרגיות מיטיבות של ריפוי יתקבלו בזרועות פתוחות!
החל מעכשיו,
וכמובן בזמן הניתוח.

.

דנה אהובה ויקרה,
את נכנסת לניתוח שלווה, מוקפת באהבה ללא תנאי ובאמונה שלמה,
ויוצאת ממנו בריאה ושלמה.

אוהבת אותך מאוד.

[טדליק_נהנאנע*]

|נר| וגם .
קוראת בדממה על פי רב.

[סלט_פירות*]

שולחת חיבוקים וחיזוקים למחר. המון מחשבות ואנרגיות טובות, ובעיקר אופטימיות.

[חוט_השני*]

חושבת עליך, שולחת חיבוקים ואהבה(())

[פלוני_אלמונית*]

|L|

[חלוקית_נחל*]

שולחת חיבוקים וחיזוקים, כוחות של ריפוי ואנרגיה טובה מעכשיו ועד עולם

[חני_בונה*]

אנרגיה של ריפוי ואהבה לדנה למען טובתה הנעלה ביותר.
תודה לשליחים המרפאים שעושים את עבודתם באמונה.
|| || || ||

[פלוני_אלמונית*]

לדנה, תפילות ואמונה, חיבוקים וחיזוקים, אנרגיות טובות לעתיד, החלמה מהירה.

[תמי_אמא_לשתיים*]

דנה ( יול יול) - מאחלת לך רפואה שלמה. שהניתוח יעבור בהצלחה. שתזכי במהירות לימים שלווים, ללא כאבים וסבל.

[חוה_בת_חיים*]

בעוד כמה דקות .
מאושרת שפתחתי כאן בזמן .
שולחת לך אור , האנרגיה הבוראת כל ושמה אהבה .
אור , אור וכל צבעי הקשת .

@}@}@}אנרגיה של ריפוי ואהבה לדנה למען טובתה הנעלה ביותר.@}@}@}

[dam_cho*]

מוסיפה גם את תפילותי.
השורה הצהובה למעלה אומרת:
אי אפשר להשפיע, מבלי הנכונות להיות מושפע.
קראתי עכשיו לראשונה את הדף והוא נוגע בי עמוק.
האהבה וההשפעה זורמים בו בשני כיוונים ויותר.
תודה לך, דנה, אישה, על השיתוף והאהבה.
הרבה אור

[עירית_לוי]

הניתוח הסתיים עכשיו. עבר בטוב. דנה ערה ובהתאוששות.
תודה רבה לכולם על התמיכה, התפילות והאהבה.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אינשאללה שתם הפרק הזה.
שתהיה התאוששות מהירה וקלה.

[מיכלנח*]

דנה יקרה החלמה מהירה אוהבים אותך.

[סגו_לה*]

שתהיה רפואה שלמה לגמרי ! @}

[ב_דרך*]

החלמה מהירה

[ריש_גלית*]

שולחת איחולי החלמה מהירה ורפואה שלמה @}

[שרון*]

החלמה מהירה ורפואה שלמה!

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

החלמה מהירה ורפואה שלמה גם ממני
@}

[קן_לציפור*]

החלמה מהירה, בריאות טובה

[נועה_ברקת*]

דנה יקרה

חושבת עליך ועל נוכחותך הנעימה והבריאה ועל ילדך היפהפה - בודהה שלו. שולחת לך בריאות ואור ואהבה. חזקי ואימצי יקרה!

[שבע_יהלום*]

רק עכשיו רואה
רפואה שלמה ובריאות לבא עליך לטובה

[יול_יול*]

תודה תודה לכל אחת מכן,
הברכות שלכן מציפות אותי באהבה ובהתרגשות.
אני בבית חולים, מקווה להשתחרר היום לנוח בבית.
קצת חלשה עדיין, אבל מרגישה טוב.

הניתוח עבר בשלום, ועלי לחכות שוב לתוצאות הפתלוגיות ולהתפלל שבזה סיימתי את הניתוחים ואת הפרק הזה בחיי.

חוזרת לנוח עכשיו...

[תמרול_ה*]

_אנרגיה של ריפוי ואהבה לדנה למען טובתה הנעלה ביותר.
תודה לשליחים המרפאים שעושים את עבודתם באמונה._
גם להמשך הדרך.

[יו_יו_בקנדה*]

דנה יקרה,
המון ברכות של רפואה וכוח שקט ונשימה.

[בשמת_א*]

רק עכשיו קראתי.
שולחת אנרגיה של ריפוי ואור!

[אמא_לשלושה*]

שולחת החלמה מהירה, המון כוחות ואנרגיות מרפאות @}

[ריחות_של_יסמין*]

החלמה מהירה ושלימה!(())

[ר_ו_ת_ה*]

קראתי את כל הדף היום בהפסקות
בכיתי צחקתי הצטמררתי
את אישה אמיתית ומעוררת השראה
בלי להכיר אותך מרגישה שאני מכירה
ושולחת לך איחולי החלמה מהירה מכל עומק הלב

[אהבת_עולם*]

רק עכשיו ראיתי שעברת ניתוח.
(אבל קראתי את הדף כבר לפני כמה חודשים כאשר גיליתי אותו, בשלוק אחד - וזה היה כשהאתר היה בחופשה, לכן לא יצא לי אז לומר לך כמה בכיתי צחקתי הצטמררתי_, וכמה התרשמתי ש-_את אישה אמיתית ומעוררת השראה)

מאחלת לך רפואה שלמה אמיתית ומוחלטת !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ובריאות טובה ושלמה עם הרבה הרבה שמחה מעתה ועד עולם......................

אמן אמן ואמן !!!

[יול_יול*]

לא יאמן כמה מחזק להכנס לדף הזה, שפע של אהבה שזורמת אלי מנשים שאת חלקן אני אפילו לא מכירה.

חזרתי הביתה,
הניתוח עבר ממש בקלות, באופן יחסי.
נפרדתי מצוואר הרחם שלי לשלום, זה קצת עצוב וקצת שמח.
לא אוכל יותר ללדת, וזה מצער מאד וחייב אותי ממש לעבור תהליך של אבל .
בכלל בשבועיים שלפני הניתוח הייתי ממש פקעת עצבים, כל דבר העליב אותי, הייתי במתח נורא.
לא ידעתי איך אצליח לעמוד בזה, רק המחשבה על ההרדמה ברגליים פשוקות, על החיתוך, הכניסה אותי לתחושת אימה ושיתוק.
מצד שני, האמנתי כי זו הדרך הנכונה עבור הריפוי שלי.
עירית קורן המתקשרת המדהימה מלווה אותי בחודשים האחרונים ויחד איתה בדקנו את האופציות שעומדות בפניי, שתינו הרגשנו שזהו הניתוח הנכון כרגע עבורי.

כל ההתארגנות גם היא היתה לא פשוטה: לעזוב תינוק בן שבעה חודשים, וילדה בת 5. לא ידעתי כמה לילות לא אשן בבית.
בסופו של דבר אחרי 24 שעות כבר הייתי בבית. (-:
חברתי שירה שמניקה גם היא תינוק באה לישון פה, בנסיון להניק בלילה את שני התינוקות, שלי ושלה.
זה לא כל כך הצליח כי בני תומר סירב לינוק, אבל עבר עליהם לילה סביר. שני התינוקות שמחו מאד לגלות זה את זה במיטה,רק שפחות התאים להם לישון (-:

עשיתי את הניתוח בבית חולים פרטי, זה הבדל מאד משמעותי מבית חולים ממשלתי, שם היה הניתוח הקודם. בכלל אין תחושה של מחלה, יותר כמו בית מלון.
היה לי נוף מקסים מהחדר, של מפרץ חיפה.
ויש לי רופא שהוא באמת נדיר באנושיות שלו ובכבוד שהוא נותן לדרך בה בחרנו, שהיא מאד שמרנית יחסית לדרך הרפואה הקונבנציונלית.

בחרנו לא לספר לאמא שלי ולהורים של בעלי על הניתוח, אלא רק לאחר סיומו.
זה מאד הטריד אותי ולא היה לי פשוט לא לספר לאמא שלי, אבל הרגשתי שאם אספר לה זה ישאוב ממני כוחות שפשוט לא היו לי. היא מאד דואגת (אפשר כמובן להבין אותה), והנוכחות שלה מאד מכניסה אותי למתח.
כאשר היא הבינה שאבי כן נכח בניתוח וידע עליו מראש (הם גרושים), היא מאד נעלבה והפסיקה לדבר איתי.
זה מאד כואב לי , ומעורר בי הרבה אשמה כלפיה (זה מאפיין מאד את יחסינו), אבל אני יודעת שעבורי זו היתה ההחלטה הנכונה, ועכשיו נותר לי רק לעמוד בתוצאות של ההחלטה ולהכיל אותן.
המחשבות עליה ממש מטרידות אותי, נראה לי שזה היה המחשבה האחרונה שהיתה לי לפני שהורדמתי...

ויחד עם זאת,
אני ממש לא מאמינה כמה מהר חזרתי להרגיש טוב! עוד לא עברו שלושה ימים ואני כמעט ללא כאבים.

עכשיו אני צריכה שוב לחכות לתוצאות של הבדיקה הפתלוגית.
כששאלתי את הרופא שלי כמה זמן זה יקח הוא אמר לי: "אני אלחץ עליהם, אבל לא פחות משבוע."
רציתי להגיד לו: ממש אל תלחץ עליהם, שיקחו את הזמן...
ממש לא רוצה לעמוד שוב בפני עוד החלטה בעד שבוע.

אני ממשיכה להתפלל שהתוצאות יצאו טובות, שבזה סיימתי את הניתוחים, שישאר לי רחם. שלא אצטרך לעבור עוד ניתוח.
ויחד עם זה מאמינה בכל ליבי שכל דרך שתתגלה בפני תהיה מדוייקת עבורי, למרות שאין ביכולתי להבין תמיד.
ושיהיה לי כח לגדול מכל מה שיביאו החיים .
(אומרת את זה בעיקר לעצמי, כדי להזכיר לעצמי)

[ענת_גיגר*]

שולחת לך אור וחיבוק ((_))
ושיהיו רק בשורות טובות.

[תמי_אמא_לשתיים*]

אני נכנסת לכאן כדי לחזק אותך ויוצאת מחוזקת מהדברים שלך.
שתמשך ההתאוששות המהירה ויהיה רק טוב!

[ריש_גלית*]

את מעוררת השראה. תודה.
שתימשך ההתאוששות המהירה ויהיה רק טוב!

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

שולחת לך אור וחיבוק (())
ושיהיו רק בשורות טובות._

ולגבי אמא שלך, אני אגיד את המובן מאליו - היא פשוט צריכה לשמוע את האמת ולעמוד מולה. אם אחרי כמה ימים היא ממשיכה לכעוס ולא מצליחה להבין געצמה, אולי משהו צריך להסביר לה שאם היא תצא מהאגו והמחשבות על עצמה ותבין שהיה לך קושי לשאת את הדאגה שלה ושזה מאוד מאוד ברור שבמצב כזה, את במרכז התמונה ולא היא-[
אולי אולי יש סיכוי גם לשיעור עבורה ולתיקון לשתיכן.
וכל זה בערבון מוגבל ולדעתי הצנועה.

[עירית_לוי]

אוי מותק, את כל כך כל כך מדהימה ומעוררת השראה.
יש בך כל כך הרבה כוח ועוצמה ואור.
ואהבה.
ואמונה.

את הוכחה ממשית לדבר הזה שאת תמיד חוזרת אליו ומזכירה גם לי (ותודה!) - הידיעה שאת מוקפת בעזרה, שהיא תמיד זמינה לך, ושיש מי ששומר עלייך.
זה כל כך את. העוצמה הזאת שלך מיגנטה אליה כל כך הרבה עזרה.

זה בשבילך, באהבה (הכל חוזר אלייך... )

תנוחי הרבה.
שבת מבורכת בהרבה טוב

[יו_יו_בקנדה*]

לא מכירות אבל את הרבה בליבי.

[חלוקית_נחל*]

איזה כיף לשמוע שאת מרגישה טוב. בנוגע לאמך, צר לי עבורה, על שבחרה להעלב ולהעמיס עליך את עלבונה כשאת זקוקה לתמיכה ועזרה. כנראה היא לא מסוגלת לנהוג אחרת כרגע. אני שמחה בשבילך שהגעת להחלטה שהייתה נכונה עבורך ושביצעת אותה עם כל הקושי. לדעתי הצנועה והלא קובעת גם זה חלק משמעותי בריפוי. את מעוררת השראה. את הרבה (גם) בליבי

[חוט_השני*]

את מעוררת השראה. תודה.
החלמה מהירה ושלמה{@

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

רק עכשיו ראיתי שעברת ניתוח

_שולחת לך אור וחיבוק
ושיהיו רק בשורות טובות.__

[פלוני_אלמונית*]

מקוה שהסתדר עם אמא שלך.
אם לא, קחי את בעלך ושני הילדים ותתיצבי בפתח ביתה, נשקי אותה ותסבירי לה כמה קשה ומכבידה הדאגה שלה, וכמה חשוב היה לך להמעיט בדאגותיך שלך לפני הניתוח.
מאמינה שתבין אותך.

[יול_יול*]

נכנסתי לאתר לשאול שאלה על הנקה ואיזו בדיקה שעלי לעבור ונמשכתי כמגנט לעבר הדף הזה,
מרגיש לי ממש כמו בית פה, ומצד שני יש לי צורך לתפוס ממנו מרחק.
הוא היה כל כך טוטאלי בתקופה מסויימת. משהו ריגשי מאד שיש בי צורך להתרחק ממנו מעט.
בכלל, בתקופה ההיא החיים שלי היו מאד דרמתיים, עם כל הפחד והדאגה , חייתי את מלואם.

כעת, השיגרה נוכחת הרבה יותר, לצד ההתמודדות שאינה פוסקת עם המחלה.

מצד אחד, אני מרגישה בריאה לחלוטין, לומדת קצת השנה, אמא לתינוק בן שנה ולביתי הגדלה. אפילו חזרתי קצת לעבוד, טיפין טיפין.
מצד שני, המחלה וההתמודדות עימה נוכחות כל הזמן. כמו איזה אש קטנה שמניעה אותי, ולפעמים גם שורפת.

התוצאות של הניתוח האחרון היו כרגיל לא חד משמעיות. נמצא מוקד קטן בתוך הצוואר, מה שמשאיר אותנו שוב מול השאלה האם לכרות את הרחם כולו.
בעצם אין וודאות האם ישנם עוד גידולים שהתפשטו.
ברור שלא מדובר כרגע על מצב של חיים או מוות, אלא על מוקדים קטנים.(במידה וכאלה קיימים, טפו טפו טפו),
לפי הראייה הרפואית, על מנת למנוע התפשטות ולוודא שבאמת הכל נקי, יש לעשות כריתת רחם.

על פי הגישה שלי, אני רוצה להשאיר את הרחם שלי, לא רוצה לעבור שוב ניתוח גיניקולוגי. רק המחשבה על כך מעוררת בי בכי.

בכל מקרה, כמובן שאין ערובה לשום דרך.

בקרוב אעבור איזו בדיקה (מפחידה ביותר), שאולי תבהיר קצת את מצב העיניינים.

ואני כבר הבנתי ולמדתי שאת הדרך הזו אצטרך לסלול בעצמי, שום תוצאה ושום רופא לא יוכלו לסלול אותה עבורי.
הכל הרי כל כך לא ברור, לא וודאי, תלוי את מי שואלים וכד',
אז אני בוחרת לשאול אותי.
זה הכי טוב שהצלחתי לעשות עד עכשיו.

[פלוני_אלמונית*]

את אמיצה ומיוחדת ואמיתית ומעוררת השראה
ואני מאמינה מאוד בידיעה שלך את דרכך
תודה על השיתוף

[אהבת_עולם*]

המון המון חיבוקים.
תודה שחזרת לעדכן.

מאחלת לך בריאות מופלאה.