התייעצות חוקית לגבי חינוך ביתי

אין לי בעיה שזה יעבור לשם. רק שאינני יודעת איך מעבירים, אז אשמח שמי שיודע/אחראי על זה יעזור בכך.
ובינתיים אשמח כמובן שהדיון עצמו יתפתח....

קראתי את הדף האמור, ואין בו כל כך את המידע/שיתוף שאני מחפשת, כך שאודה מאד על כל שיתוף.

אצלינו -
כמעט לכל יום בשבוע יש פעילות קבועה משלו.
ומסביב לשלד הפעילויות הקבועות, יש גם מפגשים עם חברים - הילדים הולכים, או חברים באים, או נפגשים כל המשפחה עם משפחה/משפחות אחרות.

קחי טעימה:

ביום ראשון יש לגדולים חוג בצהריים. אני מסיעה אותם.
משתדלת להשאיר את הפעוט אצל חברות, וככה יוצא שאנחנו נפגשים עם חברים בימי ראשון אחה"ץ.

ביום שני אנחנו נוסעים לעיר הסמוכה, עושים שוק, לפעמים עוד כמה קניות קטנות, ופוגשים חברים שגרים בעיר.

ביום שלישי יש לי חוג אצל שכנה בבית.
הילדים באים איתי או נשארים בבית, הפעוט נכנס מדי פעם אלי, בשאר הזמן משחק עם פעוטות אחרים או עם האחים שלו.
קורה שאחרי כן אנחנו ממשיכות יחד לצהריים משותפת.
הרבה פעמים יש לנו אחה"ץ ביקור של סבתא.

בימי רביעי יש מפגש חינוך ביתי במשך רוב היום.

בימי חמישי יש לילדים חוג בבוקר, הרבה פעמים אחרי החוג הם ממשיכים יחד לאחד הבתים.
זה יום בו אני משתדלת שנסדר בבית. בד"כ יש קונפליקט בין הסידור ללהיות עם חברים. אז או שאני מזמינה את החבירם לבוא מאוחר יותר, או שהחברים משתתפים בסידור, או שמצליחים לסדר עוד לפני החוג, או לא מסדרים. (והאמת? אני כנראה צריכה לבחור יום אחר לסידור).

נשמע מעניין מאד. באיזה גילאים הילדים? בא לך לפרט לאיזה חוגים הם הולכים?

לרוב מתחילים לחפש בכיתה א'
הילדים שלי הולכים לבי"ס דמוקרטי בעיר אחרת מזו שאנו גרים בה. הבכור ב-ב', הצעיר בגן חובה. מעולם לא הודענו להם איפה אנחנו, ביה"ס גם לא עסק בזה כי הוא ממילא לא מוכר ומעולם איש מהעיריה לא חיפש אותנו. ככה שיש מקומות שבהם די קל ללכת לאיבוד במערכת.

שנתיים עד שמונה.
מוסיקה, ריקוד, אומנויות לחימה.
אני לא רוצה לפרט הכל ברשת, בשביל מעט הפרטיות שעוד נותררה לי...

שאלה - האם נכון לשווק את עצמנו בזמן ביקור-בית?
כלומר - האם להיות חברותיים ומסבירי פנים במיוחד? האם להתייחס בסובלנות ואורך רוח כשנאמרות הערות שלא לרוחנו?

מסבירי פנים - תמיד כדאי.

האם להתייחס בסובלנות ואורך רוח כשנאמרות הערות שלא לרוחנו
אם נראה לי שהדעה של המפקחת עלינו מבוססת על מידע שגוי, אני מתקנת, מלמדת, נותנת חומר קריאה. הכל בכבוד, אחרי שהיא גמרה את המשפט שלה וכו'
אם מה שהיא אומרת זו דעתה (למשל - "אני חושבת שכל ילד צריך ללמוד בב"ס"), וברור שהיא לא משפיעה על מתן האישור, אני מבליגה.

אנחנו כבר כמה שנים בבית עם אישור.
נוכח הנהלים החדשים בהם משרד החינוך כבר מכיר בחינוך ביתי, האם מישהו מבין מהם הקריטריונים שאנחנו כמשפחה צריכים לעמוד בהם כדי לקבל אישור?
מה לדעתכם הם באים לבדוק כשהם באים לביקור?

אנחנו כבר כמה שנים בבית עם אישור.
למיטב הבנתי, הנהלים החדשים לא גורמים לשינוי משמעותי מבחינת משפחות שקיבלו אישור בעבר.

אני חושב שהקריטריון האמיתי היחיד הוא קריטריון בית המשפט.
בחוזר המנכ"ל המשרד מצהיר שהוא נגד למעט מקרים מיוחדים.

כלומר, לאחר הגשת בקשה יש שתי אפשרויות:

אם משרד החינוך מאשר אז ההורים לא פונים לבית משפט והכל בסדר.
אם המשרד אינו מאשר, יש סכנה של פניית ההורים לבית משפט ואז בית המשפט יחייב את המשרד לנמק את הדחייה או שהוא יבטל את החלטתו.

נימוק לפסילה הוא מאד בעייתי להוכחה מהסיבות הבאות:

בכל מצב של פסילה אפשר להביא דוגמה למשפחה אחרת בעלת משתנים די דומים שכן קבלה אישור ולבקש את הסיבה לכך שמשפחה אחת קבלה ואחרת לא. - לשם כך משפחות החינוך הביתי חייבות כמובן לשתף פעולה.
אם המשפחה כבר קבלה בעבר אישור המשרד יצטרך להוכיח שחלה הרעה שגורמת לכך שהוא נאלץ לשנות את דעתו ולשלוח ילד שלא היה בבית ספר לבית הספר.
במקרה של נימוק אז למשל אם מפקחת המשרד סבורה שהילד לא פוגש מספיק ילדים אחרים זה לא קריטריון שפיט וברור כי אפשר לדון בשאלות שאינן רק כמות אלא משך המפגשים, האיכות והתוכן (למשל מפגש בנשא ידוי אבנים) מספר משתתפים נוספים, גילם, כמה מהם בחינוך ביתי, הטכנולוגיה שאפשרה אותו (למשל האם שיחה ב ICQ היא מפגש?) ועוד ועוד ועוד....
לגבי החלטה מבוססת פסיקה מקצועית של אנשי מקצוע הילד צריך לעבור אבחון וההורים לא חייבים להסכם
בכל מקרה, היות וטובת הילד עומדת לנגד בית המשפט משרד החינוך יצטרך להוכיח לגבי ילד ספציפי שייטב לא בבית הספר

לכן לדעתי, למעט מקרים מאד מאד חריגים משרד החינוך חייב לאשר כל בקשה.

אם המשרד אינו מאשר, יש סכנה של פניית ההורים לבית משפט ואז בית המשפט יחייב את המשרד לנמק את הדחייה או שהוא יבטל את החלטתו.
אני הבנתי שהוא מחוייב להציג נימוק גם ללא פנייה של המשפחה לבית המשפט.

למיטב הבנתי, הנהלים החדשים לא גורמים לשינוי משמעותי מבחינת משפחות שקיבלו אישור בעבר.
למה את מתכוונת? הנהלים הרי מיועדים לכולם לא?

במקרה של נימוק אז למשל אם מפקחת המשרד סבורה שהילד לא פוגש מספיק ילדים אחרים זה לא קריטריון שפיט וברור
אני מקווה מאוד. באו לבקר אותנו לפני כמה ימים. המפקחת שאלה אם נושא בית הספר עלה לסדר היום. אני אמרתי שלא. הגדול פלט שמתישהו הצעיר (5) אמר שהוא רוצה ללכת לבית ספר בכדי לפגוש עוד חברים. לצערי הוא לא ציין שזה עבר לו אחרי 5 דקות )-: בבקשה עבור הצעיר ציינו שאנחנו נעודד ונציע לו להרשם לחוג בכדי שיכיר עוד ילדים בני גילו. אני תוהה כמה נזק האמירה של הגדול יכולה לעשות. אני תוהה אם משרד החינוך יכול לכפות עלינו "חברה" של בית ספר כאשר אנו באים מנגד ואומרים : גם אנחנו מעוניינים שחוג החברים שלו יגדל אבל דרך חוגים.

נשמע לי הגיוני ש
אם המשפחה כבר קבלה בעבר אישור המשרד יצטרך להוכיח שחלה רעה שגורמת לכך שהוא נאלץ לשנות את דעתו ולשלוח ילד שלא היה בבית ספר לבית הספר.
השאלה אלו נימוקים יכולים לעבוד להם?

חוצמזה, האם זה אופטימי מדיי לחשוב שאם אנחנו כבר 4 שנים בבית עם אישור נוכל להמשיך כך ללא בעיות מיוחדות מצידם?
פשוט נשמע לי הזוי שמישהו ייכנס לי לתוך "הרמה התאית" ויכפה על ילדיי שינוי כ"כ קיצוני לאחר שמספר שנים אנחנו במתכונת הביתית.

וגם:

_בכל מקרה, היות וטובת הילד עומדת לנגד בית המשפט משרד החינוך יצטרך להוכיח לגבי ילד ספציפי שייטב לא בבית הספר
לכן לדעתי, למעט מקרים מאד מאד חריגים משרד החינוך חייב לאשר כל בקשה._

האם בית המשפט יכול להחליט בניגוד לבחירתו של הילד? (לגדולים שלי אין בעייה לומר שהם רוצים חינוך ביתי)

ובכלל:
לדעתי, ילד ששמח וטוב לו הינו ילד ששבהכרח מקבל מענה מספק לצרכיו (מתוקף שמחתו) זאת אע"פ מה שיש למשרד לטעון הלא כן?

_חוצמזה, האם זה אופטימי מדיי לחשוב שאם אנחנו כבר 4 שנים בבית עם אישור נוכל להמשיך כך ללא בעיות מיוחדות מצידם?
פשוט נשמע לי הזוי שמישהו ייכנס לי לתוך "הרמה התאית" ויכפה על ילדיי שינוי כ"כ קיצוני לאחר שמספר שנים אנחנו במתכונת הביתית._
מזדהה, מצב מאוד מכעיס.

שאלת בית הספר עלתה גם אצלנו (ושמעתי שכך גם בעוד משפחות).
לדעתי בביקורים האלו משרד החינוך מעוניין בהחלשה שלנו,
הרי ברור וטבעי שילד, מתוך סקרנות, יחשוב על בית ספר - ולרגע הזה המפקחת מחכה.
חינוך הביתי מקבל חשיפה תיקשורתית רבה ומספר המשפחות שמעוניינות בחינוך הביתי גדל, מאחר ומשרד החינוך לא מעוניין בכך, יש נסיון להחליש משפחות.

אם מה שהיא אומרת זו דעתה (למשל - "אני חושבת שכל ילד צריך ללמוד בב"ס"), וברור שהיא לא משפיעה על מתן האישור, אני מבליגה.
המפקחת מחפשת סדקים בשאלות שהיא מפנה כלפי הילדים -
כמה חברים יש לך? כמה פעמים אתם נפגשים? יש לך גם חברים שלא בחינוך ביתי? היית רוצה ללכת לבית הספר?
(וכאשר מדובר בילד שמסתפק בשני חברים ולא מטריד אותו שאין לו יותר ולא מטריד אותו שהוא לא יוזם קשר - נמצאו סדקים בחינוך הביתי)

לדעתי, ילד ששמח וטוב לו הינו ילד ששבהכרח מקבל מענה מספק לצרכיו (מתוקף שמחתו) זאת אע"פ מה שיש למשרד לטעון הלא כן?
אני מסכימה איתך שההורים (לרוב) מכירים הכי טוב את הילד, אבל ברגע שהמפקחת תחליט שיש בעיה, לדעתי, יש בסמכותה לחייב איבחון.

אני חושב ששיטת העבודה שלהם מתבססת על מונח שטבעו מפוני גוש קטיף. הם אמרו שהם יתפנו אבל שהם ישאירו "סריטה" בלב של החיילים.
גם משרד החינוך לא יכול בעצם לעצור את תופעת החינוך הביתי למרות שהוא מתנגד לה לכן, מה שנותםר להם לעשות זה להשאיר סריטה בלב שלנו.
לפקפק ביכולת ההורית שלנו. להטיל ספק בדרך שבחרנו לחיות בה.

האם בית המשפט יכול להחליט בניגוד לבחירתו של הילד? (לגדולים שלי אין בעייה לומר שהם רוצים חינוך ביתי)
לדעתי בהחלט כן.

ילד ששמח וטוב לו הינו ילד ששבהכרח מקבל מענה מספק לצרכיו (מתוקף שמחתו) זאת אע"פ מה שיש למשרד לטעון הלא כן?
לדעתי, מבחינה חוקית הילד קטין ואינו יודע עדיין מה טוב ומה רע לו בטווח הארוך - זה תפקידם של ההורים והאפוטרופוסים הטבעיים.
לכן גם הילד אינו בוחר את המסגרת החינוכית בה ילמד אלא הוריו. ילד שלומד בבית ספר של ש"ס לא יכול להחליט שהוא עובר לבית ספר ממלכתי.
המחוקק מטיל את האחריות על ההורים בלבד.

היית רוצה ללכת לבית הספר?
המפקחת שאלה את הגדול באותו ביקור.
אמר לה בפשטות:"ממש לא". שאלה אותו: "ממש לא או בכלל לא" ?!
כאילו מה לא היה ברור???

אבל ברגע שהמפקחת תחליט שיש בעיה, לדעתי, יש בסמכותה לחייב איבחון.
המממ אז בשורה התחתונה שום דבר לא השתנה ועדיין אנחנו תלויים במה שמבין מי שמבקר אותנו, עד כמה הוא מחבב/מעריך אותנו

, תפיסת העולם שלו וביכולתו לקבל את השונה...

מצד שני ותקנו אותי אם אני טועה, עם כל השרירים שהם עושים למיטב ידיעתי הם לא הצליחו עד היום לטרפד חינוך ביתי למי שהיה עקשן מספיק, נכון?

לפני כמה זמן הגדול שאל אותי:" ואם הם לא יתנו אישור, מה אז?" אמרתי לו שנילחם.
אבל נניח שידינו יהיו כבולות ונצטרך להגיד להם ללכת לבית הספר (מתוקף החוק) בפועל אף אחד לא יכול לכפות עליו ללכת (כלומר לא יבוא שוטר במיוחד בכדי לקחת אותו לבית הספר) ושאם הוא יגיד שהוא לא מוכן ללכת משרד החינוך ייאלץ לוותר על נוכחותו. הממ... זה נכון נכון?

בכלל, איך ייתכן שמשרד החינוך יכול לאלץ אותי לעשות דבר מה שאני מאמינה שייפגע בילדיי?
ואיך הם חושבים לאלץ אותי לעשות כן נוכח המצב בבתי הספר: אלימות, רמת למידה, פגיעה בדימוי עצמי ועוד ועוד.
איך הם מנסים לאלץ מישהו "לוותר" על ילדיו/ להקריב מבלי להיות מסוגלים להבטיח שהילד לא ייפגע פיזית ונפשית שם? וזה עוד לפני שדנים בסוגיות אידיאולוגיות משמעותיות בעניין הדרך הטובה יותר לגדול, ללמוד, להתפתח, לחיות וכו'.

פלונית - נגעת בשתי נקודות חשובות:

זריעת הספק. יכול להיות שבמובן מסוים אולי הם מרגישים שאנחנו מטילים ספק באורח החיים שלהם הגורס ששני ההורים צריכים לעבוד במשרה מלאה והמדינה שומרת על הילדים.
שרירנות בסגנון של יש לי כוח אבל אני לא אפעיל אותו עליך

לגבי הנושא השני. משרד החינוך יכול לאלץ אותך לעשות דברים שאת מאמינה שיפגעו בילדיך. למשל, אם הרשות המקומית תחליט על יום חינוך ארוך, את תאלצי להיפרד מהילד שלך ליותר שעות בלי יכולת לערער או להחליט שאת רוצה שב 12 הוא יחזור הבייתה. הוא ישאר בבית ספר עד 15, יאכל את האוכל שהם מחלקים ויבלה את זמנו עם מדריכים שאינם מורים.

דבר נוסף, משרד החינוך לא יקבל את הרצון של לבודד את הילד מאלימות בית הספר כסיבה לחינוך ביתי. הם יטענו (ויש סיכוי סביר שבית המשפט יתמוך בהם) שזו המציאות ויש להכין את הילד למציאות כדי למנוע שוק בעתיד.

_למיטב הבנתי, הנהלים החדשים לא גורמים לשינוי משמעותי מבחינת משפחות שקיבלו אישור בעבר.
למה את מתכוונת? הנהלים הרי מיועדים לכולם לא?_
ברור שלכולם.
אבל הם לא יגרמו לכך שפתאום, אחרי 4 שנים, לא יאשרו לכם חנ"ב.

המממ אז בשורה התחתונה שום דבר לא השתנה ועדיין אנחנו תלויים במה שמבין מי שמבקר אותנו, עד כמה הוא מחבב/מעריך אותנו , תפיסת העולם שלו וביכולתו לקבל את השונה...
לדעתי במשרד החינוך לא מעוניינים להעסיק מפקח/ת שיהיו בעד החינוך הביתי,
ההתייחסות שלהם תהייה אחרת במקרה שהמשפחה מעורבת בבית הספר או במקרה שהמשפחה קרובה יותר לנורמה באורח חייה.
(אם מתאים לך אני מעוניינת ליצור איתך קשר כי גם אנחנו חווינו ביקור מכעיס).

בשמחה, תשאירי מייל ואני איתך.

המייל שלי הוא [email protected]

אנחנו רוצים להתחיל את התהליך עכשיו (קצת באיחור) מה לעשות אם דורשים מאיתנו להכניס את הילדים למסגרות עד שנקבל אישור?

אני לא הייתי מסכימה.

אני לא הייתי מסכימה
הקליטה במערכת היא טראומטית וקשה בכל גיל. להכניס אותם למערכת לפרק זמן קצר כל כך (לפי הנהלים החדשים תשובה תוך 3 חודשים ולכן אמורה להגיע עד אוקטובר שזה בקושי חודשיים בתוך שנה"ל עם החגים והכל) יעשה להם רק נזק. אם לא עושים צבא אין צורך בטירונות.

תודה, לא התכוונו להכניס אותם כמובן, רק שנאמר לנו שזה לא חוקי, האם ההתנהלות הלא חוקית הזאת עלולה לפגוע בנו באיזה שהוא אופן?

שליחה על ידי בלופ* » 27 יולי 2009, 12:42

לנו זה לא הפריע. 4 חודשים בבית בלי אישור ואפח'ד לא דיבר איתנו אפילו על זה. עכשיו יש אישור. והנה בכ"ז אני כותבת בעילום שמא...

האם ההתנהלות הלא חוקית הזאת עלולה לפגוע בנו באיזה שהוא אופן?
לדעתי, בד"כ, לא.
אבל לכי דעי. אולי בדיוק נדגכם מישהו יחליט להגיש תלונה.

רק שנאמר לנו שזה לא חוקי, האם ההתנהלות הלא חוקית הזאת עלולה לפגוע בנו באיזה שהוא אופן?
תגידו חזרה שהנהלים התעדכנו, ועכשיו כבר לא רושמים לבית הספר בזמן תהליך האישור.
זה שיש למערכת רפלקס מותנה של הפחדות, לא אומר שצריך להאמין לכל איום.

לדעתי,בנהלים כן רשום שצריך לרשום לביה"ס.
עצם זה ששלחתם טפסים עם בקשה וכ' - כבר טוב.עכשיו הכדור בידים שלהם.

לכן אני הייתי מבקשת שידונו בבקשה בהקדם האפשרי-לפני ספטמבר.

חיבים להסביר בצורה חד משמעית שהכנסת הילד 'לתקופת ניסיון' היא לא לעינין מכיוון שחשוב מאוד שהילדים יתרגלו למסגרת של החינוך הביתי , יתחילו להגיע למפגשי חינוך ביתי ,יביעו את התענינותם בתחומים שונים שבהם יוכלו לעסוק כל השנה או להיות יצירתיים ולחשוב על עוד דברים שפשוט בית ספר לא מסתדר איתם טוב.

אני לא יודעת אם זה חכם להסביר למפקחות את הנושא של 'ניקיון' מבי"ס .אין לי ניסיון בתחום, כי ילדיי לא היו אף פעם במסגרות, אבל,לפי מה שקראתי פה באתר , ילד שפתאום משחררים אותו מהמסגרת זקוק לפרק זמן נכבד כדי להתחיל להתרגל לשיגרה של הבית,להתחיל לשמוע את הקול הפנימי שאומר לו מה הוא רוצה ואיך וכמה.

שלום לכלום,
לפני כשלושה שבועות הוצאנו את ילדינו בני 8, ו-4 מביה"ס והגן (בת השנה וחצי כבר בבית). אנו כרגע אוספים אינפורמציה כדי לדעת איך לגשת (או לא לגשת) לעניין האישור ממשרד החינוך.
רציתי לשאול את דעתכן לגבי מקרה שקרה. אני מקווה שתוכלו לאשש לי שזה רק התקף פאראנויה קל.

הקטן בן ה4 וחצי מטופל מזה כמה חודשים אצל מרפאה בעיסוק במכון להתפתחות הילד במכבי עקב בעיה קלה ביותר במוטוריקה העדינה (החזקה רופפת של העיפרון ואני מזמן מרגישה שאנחנו סתם מתמזמזים שם). במדדים הקוגניטיביים נמצא שהוא מעל לממוצע בגילו. הגננת היא זו שהפנתה אותנו לטיפול וציינה גם בדווח שלה למכון שההתנהגות שלו בגן לא תואמת את גילו, בכי מוגזם מכל דבר קטן והתנתקויות בקשב. באחת הפגישות הקודמות המרפאה בעיסוק הציעה שנפנה לרופא התפתחותי כדי לוודא שלא מדובר בבעיה חמורה יותר מ"לוקח את הזמן להתבגר". יש לציין שבאופן לא מפתיע מאז שהוא בבית ומקבל את מלוא התשומת לב לה הוא ראוי, הוא פורח וכרגע ה"בעיות" שאני נתקלת בהן הן כאלה שסופר נני היתה מתמודדת איתן בקלילות (לא שהייתי מכניסה אותה הביתה).

בפגישה האחרונה הודעתי למרפאה בעיסוק שהוצאנו את הילד מהגן. התגובה שלה הייתה היסטרית. "לאאאאאאא, ידעתי! זה נורא! הוא חייב מסגרת! הוא חייב חברה!" עניתי לה בנימוס שאני לא שותפה לדיעות הללו ושלדעתי המקום שהכי טוב לו כרגע (או בכל זמן) הוא בבית ולא כאחד מ36 ילדים. ושאני מבטיחה לדאוג לו ל"חברה" הולמת. כשחזרתי לקחת אותו אחרי הטיפול היא אמרה "חייבים רופא התפתחותי דחוף!" ועמדה על זה שאני אפקסס כבר באותו יום את חוות הדעת של הגננת לרופא. למחרת התקשרו אלי מהמכון לקבוע תור לרופא. ואני מאז יוצאת ונכנסת לסרטים שאולי הם רוצים שתהייה חוות דעת של רופא כדי שתוכל אולי לשמש נגדנו במקרה של תביעה או משהו דומה. אולי אתם תוכלו להאיר את עייני מאיפה באה הדחיפות הגדולה? האם מתוך דאגה לנפשו הרכה של הילד או שיש איזשהו קשר למשרד החינוך? האם חוות דעת של רופא התפתחותי של הקופה יכולה לשמש את משרד החינוך? זה לא נופל תחת חסיון רפואי? בבקשה תגידו לי שנכנסתי לסרטים סתם. מה שאני באמת רוצה זה להוציא את הילד מטרטור המיותר הזה ושיעזבו אותנו בשקט.

ועוד שאלה לא כל כך קשורה. אנחנו מבלים הרבה מאד מחוץ לבית. מה אתם עונים לכל האנשים עם השאלות בסגנון "מה אין בית ספר?" " אחד חולה וכל השאר תפסו טרמפ?" "יש חופש היום?" עונים להם כן כן..וממשיכים הלאה או פותחים את הנושא לדיון? הכוונה סתם לאנשים במעלית ובים. אפילו לא מכרים.

תודה רבה לכם

לי נראה שאין קשר בין הרופא לבין משרד החינוך. מההתרשמות שלי בקושי יש קשר בין משרד החינוך למשרד החינוך (מה גם שהוא לא בגיל חינוך חובה)

לי נראה שאין קשר בין הרופא לבין משרד החינוך
גם לי, אבל אין לי באמת מושג. את חייבת לשתף עם זה פעולה?

יש אנשים ברחוב שאני נכנסת אתם לזה, לרוב בשטחיות, אבל בדרך כלל מהנהנת וממשיכה. את לא חייבת כלום לאף אחד. אם בא לך תדברי ואם לא אז לא.

בהצלחה!

היות ומי שמטפל במשפחות החינוך הביתי זה ועדה שיש בה מפקחת ממשרד החינוך + קב"סית-כלומר לשכת הרווחה של הרשות המקומית-את לא מפנטזת.
יש מצב שבגלל שהילד מוכר למערכת כמי שיש לו בעיה וגם אם היתה זניחה וגם אם כרגע היא פשוט נפתרה והילד שמח ופורח-יכול להיות מצב שבו ינסו לשכנע אותכם שעדיף שהילד ימשיך את הטיפול/הגן וכ'.
עוד עלול להווצר לכם 'שם' של מי שפועלים בניגוד להמלצות.אויה..
כאן באה לידי ביטוי האחריות שההורים לוקחים על הילדים .בעצם אנחנו לוקחים החלטה ומבצעים אותה יום יום ונמצאים עם היד על הדופק.

בעצם, במקרה כזה אולי תרצו, להיות בסדר עם הרשיות ,לעשות הכל לפי הנהל,או לפחות לנסות.
כלומר,להוציא לילדים אישור לחינוך ביתי.

בעצם הילד בן ה4 אמור להיות בחינוך טרום חובה והאישור עבורו רק לשנה הבאה.

חשוב שתציני בטפסים /בשיחה מתועדת (עם העתק שאת שומרת אצלך)לגבי הבעיות שהיו בגן.
ולציין שהבעיות לא גרמו לזה שתחליטי על חינוך ביתי-יש איזה סעיף בנוהל ח"ב שאם יש חילוקי דעות בין המסגרת והילד ומשפחתו צריך להפנות למוסד אחר ולא שזו הסיבה לח"ב.

שיהיה תיעוד של מה שנעשה אצל המראפה בעיסוק,מעין סיכום העבודה שלה עם הילד וחוות דעתה.

לפרט את התוכניות שלך לגבי הפעילויות שלכם.עם דגש רב על מפגשים חברתיים(זה מה שהכי מענין אותם) ופעיליות שיקדמו את העינין הספציפי של הילד.

אני יכולה לומר לך שרוב הילדים לא מחזיקים את העיפרון טוב.זאת אומרת , מבחינת המערכת , שהם לא מוכנים לכיתה א'-ועל כך השבר הנורא..((-;)
מצד שני,לרוב הילדים בגיל הזה יש עינין בעבודות יצירה שונות (לישת בצק ללחם,חימר ,עיסת נייר וכ')ואם מציעים להם לעשות את מה שהם בדרך כלל נהנים לעשות האצבעות הקטנות מתחילות לתפוס תאוצה.
במקרים מסוימים זה יקרה מעצמו ורק צריך סבלנות,יש ילדים שזקוקים ליותר תמיכה אישית וליווי -והרי לשם כך את איתו במסגרת חינוך ביתי,או שלוקחת אותו למדריכים וחוגים,כל אחד מה שמתאים לו.

ולגבי אנשים ברחוב-יש אנשים שנחמד לי להסביר להם שאנחנו משפחה בחינוך ביתי .אני אומרת את זה בפה מלא ואני חושבת שזה טוב לילדים שלי לדעת שאין לנו שום דבר מה להסתיר.ההפך.

כמובן שזה תלוי במצב רוח שלי ובזמן ובאנרגיות.יש פעמים שזה נראה לי ממש לא ליגיטימי להכנס לקישקע של כל מי שעובר ברחוב.

כמי שהילדים שלה נמצאים בריפויי בעיסוק מטעם קופ"ח אין כל בעיה לעשות את זה גם אם את בחנ"ב. מה שכן אני ממליצה ללכת ולהוציא אישורים. או להגיד כי אתם בתהליך של הוצאת אישורים ממשרד החינוך מוריד הרבה מתח מהצוואר.
בהצלחה

מה שאני באמת רוצה זה להוציא את הילד מטרטור המיותר הזה ושיעזבו אותנו בשקט.
וגם:
אני מזמן מרגישה שאנחנו סתם מתמזמזים שם

אז למה אתם ממשיכים את הטיפול אצל המרפאה בעיסוק?

מעבר לכך, בגיל 4 וחצי לא חייבים אישור. את צריכה רק עבור הגדולה.

מה אתם עונים לכל האנשים עם השאלות
גם אנחנו הוצאנו לא מזמן (לפני פחות משנה) ואני זוכרת שבהתחלה זה הציק לי ולא ידעתי מה לענות - אפילו יצא לי לומר לבכורתי (8 וחצי) שלא צריך להודיע לכל העולם שאנחנו בחנ"ב, ואז היו כמה שבועות שהיא הבינה מזה שצריך להסתיר שהיא לא בבית הספר, עד שעליתי על זה ודיברנו כמובן שוב על זה שזה ממש לא סוד, למען האמת היא אפילו מאד גאה בכך ואין צורך להסתיר. גם אני עכשיו פחות מרגישה צורך להסתיר (אולי זה היה חבוי איפשהוא גם אצלי בתת מודע...) אבל גם לא לתרץ, ובטח שלא לענות לכל אחד בפרוטרוט מה אנחנו עושים פה. לפעמים אני פשוט מחייכת ולא אומרת כלום... או עושה כן כן. לפעמים הם מתחילים לדבר עם הילדים ואז הילדים כבר עונים להם מה שהם רוצים בלי שיש לי יותר מידי אפשרות להתערב

. עם מכרים אני מרחיבה יותר, עם זרים פחות. אם יש לי ממש המון זמן וסבלנות, לפעמים אני כן מסבירה.

תודה על התגובות
אני מרגישה שזו חרב פיפיות.
מצד אחד לא בא לי לחשוף את הילד שלי להתערבויות מיותרות. ברור לי שילד בן 4 שלא מחזיק את העיפרון באופן מושלם, ומאבד קשר עין כשמבוגרים מתחילים לשעמם אותו, הוא לא ממש חריג.
בנוסף הבהילות והלחץ שנקבע מיד תור לרופא ההתפתחותי (שלא היו קיימים לפני שידעו שאנחנו בחינוך ביתי) גורמים לי לחשוב שהרופא יכול "לחפש" אותנו באבחון שלו, בגלל שעברנו לחינוך ביתי ואולי הממצאים שלו יוכלו לפגוע בבבקשה אם נגיש.
ומצד שני אם לא נשתף פעולה, נפסיק את הריפוי בעיסוק ולא נקבע תור לרופא, אז כפי שאילה בשדה הדגן כתבה, עוד עלול להווצר לנו 'שם' של מי שפועלים בניגוד להמלצות.שגם זה אולי יכול לפגוע בבקשה. מצד שלישי אנחנו כבר פועלים בניגוד לחתיכת המלצה לשלוח את הילד לביה"ס כך שלא נראה לי שזה יפתיע מישהו שגם על המלצות אחרות אנחנו מוותרים.

ביום שני אני נפגשת עם המרפאה בעיסוק ואני ממש מתלבטת אם לקנות לה מתנת פרידה קטנה, להגיד לה שאני רואה שיפור אדיר (תודות לה כמובן) לכן אנו נפסיק את הטיפולים, וגם תודה על ההפניה לרופא ההתפתחותי אבל אנו בוחרים שלא לפנות אליו כרגע. או להמשיך לשחק את המשחק שלהם.

שכחתי לספר קודם שכשחזרתי לקחת אותו היתה בחדר עוד מישהי שנראתה יותר בכירה ממנה. כאילו "הוזעקה" כדי להיות עדה. אתן חייבות להאמין לי שאני בדרך כלל מאד אופטימית רגועה ונותנת אמון בבני אדם. החשדנות הזאת מאד לא אופיינית לי, אבל משהו בהתנהלות שלהן הרגיש לי מאד מוזר.

לגבי האישור הרשמי אנחנו כנראה נצטרך לבקש אותו בשלב כלשהו. מנהלת ביה"ס הודיעה כבר לעירייה על הפסקת ביקור סדיר (זה המינוח נכון?) בינתיים אף אחד לא פנה אלינו וההתלבטות היא אם ללכת אליהם או לחכות שיבואו אלינו. אנחנו שוקלים רילוקיישן לקראת תחילת שנה הבאה ומקווים שאולי ישכחו מאיתנו מספיק זמן שזה כבר לא יהיה רלוונטי. אם ישאלו למה לא הגשנו בקשה עד כה נוכל אולי להגיד סליחה אתם צודקים אבל רצינו לגבש את תכנית הלימודים שלנו לפני שאנחנו מתחייבים לה בבקשה הרשמית. זה גם די נכון, אנחנו באמת עוד "משחקים" עם שיטות שונות כדי לראות מה מתאים לנו ועוד לא גיבשנו מניפסט רשמי. נראה לכן קביל?

ואילה בשדה הדגן
_חשוב שתציני בטפסים /בשיחה מתועדת (עם העתק שאת שומרת אצלך)לגבי הבעיות שהיו בגן.
ולציין שהבעיות לא גרמו לזה שתחליטי על חינוך ביתי-יש איזה סעיף בנוהל ח"ב שאם יש חילוקי דעות בין המסגרת והילד ומשפחתו צריך להפנות למוסד אחר ולא שזו הסיבה לח"ב._
לא הייתי ברורה, לא היו בעיות עם הגן. הגננת המליצה שנפנה לריפוי בעיסוק כמו שהיא ממליצה להרבה ילדים בגן שיש להם קשיים כאלה ואחרים. הגן הוא גן נפלא (בסטנדרטים של גן עירייה) הגננת נהדרת ומקסימה (בכל סטנדרט)ואנחנו ביחסים מעולים איתה. עשינו מסיבת פרידה מהגן עם עוגה ומתנות, אנחנו שומרים על קשר ואני מקבלת ממנה חומרים ורעיונות לפעילויות. זה גם מתועד במכתב ששלחתי לעירייה כדי להודיע על ביטול הרישום לגן. עברנו לחינוך ביתי מתוך אמונה שהמקום הנכון עבור ילדינו הוא הבית, ומתוך רצון להיות שם בשבילם ולהנות מהם ב100%.
לגבי הטיפול אצל המרפאה בעיסוק, את מאד צודקת, חשוב שזה יהיה מתועד, אני אבקש ממנה ביום שני.

עברנו לחינוך ביתי מתוך אמונה שהמקום הנכון עבור ילדינו הוא הבית, ומתוך רצון להיות שם בשבילם

אם תגיעי לבקשה לחינוך ביתי, את זה מאוד חשוב לציין. אני יודעת מתוך המערכת שמחפשים סיבות אידאולוגיות.
מעבר לכך בנושא הטיפול בילד וברפיון ביד.
אני מאמינה שאם תפגיני חוסן וידיעה מה את עושה, לאף אחד אין זכות לקבוע איך וכמה להתקדם.
אם את חושבת שהטיפול מיצה את עצמו, אז הוא מיצה.
אם את חושבת להרפות מעט ולתת לו הפוגה זה לגיטימי לחלוטין. לא מדובר פה בסיכון חייו או משהו כזה.
מעבר לכך שלא יצחיקו עם טובת הילד בבית הספר. ילד מטופל הכי טוב בביתו ואצל אמו.
תראי שאת עובדת איתו. אם יש צורך תמצאי מישהו לרוחך שידווח שהוא מטופל...בדרך אלטרנטיבית כזו או אחרת.
לבית הספר אין משאבים לטפל באופן פרטני ואת יכולה גם לא להאמין בטיפול בכלל וזה לגמרי לגיטימי.
תהיי בטוחה בעצמך. זה הילד שלך ואת פועלת למענו. (שהמערכת לא תבלבל אותך)
@}

יש קטע כזה אצל אנשי המקצועות הטיפוליים שלפעמים הם מרגישים שמי שלא משתמש בשירותיהם חשוד בהזנחה פושעת. זה יכול לגרום להם ממש לדווח לרשויות הרווחה (מכירה מישהי שרופאת ילדים דיווחה עליה). לכן אני מציעה ליצור אצלם רושם ברור שאת כן משתמש בשירותים שלהם או דומים, למשל ללכת לרופא התפתחותי אחר או למרפאה בעיסוק אחרת. אם מתאים לך, את יכולה להגיד להם ישירות שזה בגלל חוסר ההכרות שלהם עם נושא החינוך הביתי ושאת מחפשת מישהו שמבין בזה יותר.

לגבי משרד החינוך: ממליצה לך לכתוב משהו קצר ולשלוח כבר עכשיו. מאחר שהילדים שלך היו במערכת, הם יגיעו אליך בכל מקרה אז אין טעם להתעכב עם זה.

בהצלחה!

תודה על האינפורמציה והחיזוק, הייתה לי שיחה הבוקר עם המרפאה בעיסוק. על זה שבחרנו בשלב זה לא לעבור אבחון אצל הרופא ההתפתחותי, היא אמרה שהיא תתיעץ עם הממונים עליה כי נראה לה שלא ניתן להמשיך בטיפול בלי זה. הטיפול גם ככה מיותר בעיננו אז כנראה הרגנו שני ציפורים. הסברתי לה באריכות מה אנחנו עושים בבית (ובחוץ) נראה לי שהיא קצת נרגעה ואני מקווה שהיא הבינה שאנחנו לא הורים מזניחים.
יונת, אפשר פשוט לשלוח מכתב? לא צריך ללכת לקחת טפסים? בביה"ס נאמר לנו לפנות למישהי בשם נילי ממני. מוכרת לכם? למה לצפות?

פני בהקדם האפשרי לאגף החינוך ברשות המקומית ותודיעי להם!(אפשר לשלוח פקס/מייל-שיהיה ברור התאריך של העברת המסר)
צריך לדווח על ילד בגיל חינוך חובה שהחלטתם שהוא באחריותכם ושהוא לומד בחינוך ביתי.
אחר כך הם ישלחו לכם טפסים למלא.

(אני לא יודעת באיזה אזור אתם)אם הנילי הזו היא הקב"סית /מפקחת משרד החינוך -זו בדיוק הכתובת שלכם.

לפי דעתי העינין הזה של לא להיות מגובש לא ממש נראה לי.זה פשוט לא 'מריח 'טוב.

בתוכנית הלימודים אתם יכולים להציג מספר תחומי לימוד שאתם פותחים בפני הילד.
=השתמשתי במונח פותחים,כי לפי דעתי זה הכי נכון.אנחנו ההורים חייבים להציע.אי אפשר לדעת אם זה ישתה ברצון או לא.בדיוק כמאמר על הסוס והשוקת.

בנוסף לכך שהילד פותח בפני עצמו ובכל שלב יכול לפנות לתחום אחר ברמה כזו או אחרת.

אין יכולת להתנבא לגבי שום דבר בחינוך של הילד,לא לנו ,ההורים וגם לא למורה שיושבת עם 40 ילדים בכיתה ויש לה תוכנית לימוד שמישהו עם תואר דוקטורט בחינוך הכין.
זה מה שאנחנו מנסים לטעון כל הזמן.

בקיצור, אם ישאלו אתכם למה לא הגשתם בזמן עדיף לומר שהנה אתם פועלים כמה שיותר מהר.

בעתיד אולי יהיו לנו הרבה משפחות שתומכות ועוזרות למי שרוצה להיות בעינין .

לכתוב את התוכנית לימודים הזו זה באמת לא איזה עינין גדול.כרגע מה שחשוב זה להודיע.
תצטרכי עזרה בניסוח, את יכולה לקרוא בדפים השונים או תצרי קשר:0544887573

סליחה שאני עוברת נושא......

הדף הזה, שאני עצמי פתחתי לפני כשנה, קפץ ב"מה חדש", ונכנסתי כדי לבדוק על מה בעצם התייעצתי ומה הטריד אותי אז.
ואוו, איזה נוסטלגיה..........
עברה שנה פלוס, והכל נכנס לשגרה, הפחדים מכעסי המערכת נעלמו, והכל רגוע ומגניב.
הייתי חייבת לשתף, גם כעידוד לאלה שחוששים בהתחלה.
מדהים איך שהחששות נראים רחוקים. ממש כמו מגלגול אחר.......

טוב ונחמד להתעדכן ולקבל בשורות טובות @}

שלום שלום,
אני נפעמת מכל החומר הכתוב באתר,
יש לי שאלה שעדיין לא מצאתי עליה תשובה, למרות המגוון האדיר של הנושאים,
שאלתי היא-יש לי בן בן 13 שהוצא מבית הספר לאחר שנה שלא ביקר בו,
ילדי ילד רגיל, שלקח את גיל ההתבגרות ל"אקסטרים" והחליט שהוא לא רוצה להיות בבית הספר,
עכשין אנחנו באמצע שנה, ואנחנו חושבים להעבירו לחינוך ביתי,
האם למישהו נסיון עם הליך כזה באמצע שנת לימודים,
לפי מה שקראתי אני מבינה שבדרך כלל מתחילים בהליך בסביבות אפריל ואז עד ספטמבר כבר יודעים אם התשובה חיובית ואם לא מגישים ערעור.
אשמח לתגובות גם למייל הפרטי שלי
[email protected]
,תודה,
ניצן.

אנחנו הוצאנו בסוף אוקטובר, חודשיים לאחר תחילת הלימודים. לפני שנה פלוס פתחתי את הדף הזה בדיוק, כי נורא פחדתי מזה שלא עשינו את זה "בזמן" והמערכת תכעס ותעניש. קבלתי הרבה תגובות מרגיעות. בסופו של דבר הכל היה בסדר גמור. פשוט הגשנו בקשה (כשבועיים לאחר הוצאת הילד מביה"ס) ולאחר אולי חודשיים באו אלינו הביתה לביקור, ולאחר עוד כחודשיים קבלנו תשובה חיובית.

את אומרת בעצם שכבר שנה הבן שלך לא הולך לביה"ס?

הקבסית של אזור מגורינו הודיעה לנו שאפילו שהכתובת של כולנו היא בעיר אחרת, היא אחראית לכך שנגיש בקשה לאישור לחינוך ביתי.
האומנם?

נשמע לי כמו יוזמה אישית של משועממת/טרחנית/אחת שאוהבת להרגיש נחוצה

מאידך, אם היא עלתה עליך, בכוחה להגיע לדבר אותו היא רוצה גם בדרך חוקית, ועל כן הייתי מנסה לשתף פעולה (וחורקת שיניים מבפנים - איזו קריזה!!!).

אם היא מצאה אתכם -אני לא יכולה להגיד לכם מה לעשות, רק להמליץ.
אני הייתי ניגשת לשנות בת"ז ועושה את הדברים לפי הנהל.

אני לא יודעת מה המניעים של הקבסית הזו.אבל אם היא מדברת על הגשת בקשה , זה נשמע לי סביר .
זה כבר לא משהו בנוסח: אחראית על להחזיר את הילדים למסגרות ולאיים באיומים שונים.
אולי נשאר עוד משהו מתחושת האחריות של עובדי ציבור ..

השאלה שלי האם זה באמת אחריותה מבחינת החוק, כי אם לא, אז אומר לה בעדינות שאני מודה לה על האכפתיות אבל זה לא באמת עניינה. זה ביני לבין העיריה שבה אני רשומה.

היא יכולה לעשות שזה יהיה עניינה, ויש לה כח לעשות הרבה צרות. לא הייתי הולכת ראש בראש איתה על כלום, בתקווה שהיא לא תערים קשיים גם כשתעשי את התהליך "כמו שצריך".

מבחינת החוק , אין כאן חוק של רשות מסוימת. אין הבדל בין הנהל במחוז צפון לדרום וכ'.
האישור הוא ממשרד החינוך-כלל ארצי .הטיפול הוא אומנם בכל רשות בתושבים שבה,כך הנהל קבע.אם זה טוב או לא זה כבר דיון אחר .

השאלה שלי האם זה באמת אחריותה מבחינת החוק
כן.
כי לא רלבנטי מה הכתובת שכתובה לכם באופן פורמלי.
בכל מקום בארץ, אם אתם בחינוך ביתי, אתם מצופים מבחינת הפקידים להגיש בקשה לאישור. אם לא תנהלי את העניינים איתה, אין בעיה, היא תשלח לך את הקב"סית של העירייה שלך.
הקטע עם אי שינוי הכתובת "טוב" רק כדי שלא "יעלו עלייך". ברגע שעלו עלייך בלי קשר, נגמר המשחק.
אבל יפה שבמקום לבלבל במוח היא ישר רוצה להסדיר אתכם בחינוך ביתי. סך הכל נשמע לי אחראי והגון מצידה. באסה, אבל אין מה לעשות (אלא אם כן את אומרת לה באופן גלוי שאין לך שום עניין באישור, אבל לא איכפת לך שהיא תשלח לך P-: - רוב המשפחות ממש לא מעוניינות בקו הפעולה הזה).

מקווה שזה המקום הנכון לשאול שאלה קטנה.
הילדה שלי בת 6וקצת, כיתה א. בסך הכל הולכת לבית הספר בטוב. אוהבת ללמוד- אבל-
בקצב שלה, בזמן שלה, עם המורות שהיא אוהבת. מיותר לציין כאן עד כמה לוחצים ומלחיצים
את הרכים האלו ואני לגמרי זורמת איתה. בנתיים לשעורי חשבון היא לא נכנסת אלא נמצאת עם
המחנך שלה בחדר מורים (הוא מקבל את זה ומכבד את זה). העניין הוא שלאט לאט מתברר לי שהלימודים שלה יצטרכו להיות
בדרך שלה. ואני מכבדת את זה לגמרי. מצד שני מבחינת בית ספר אני צופה שזו תהיה בעיה (כי עכשיו גם
לשעורים נוספים היא לא רוצה ללכת אלא ללמוד לבד בחדר מורים).
השאלה שלי תכ'לס- האם חוקית אפשרי לקבל אישור על חינוך ביתי (היא יום-יומיים בשבוע בבית בדרך כלל)? האם פרק זמן
קצר כזה של שהיה בבית נחשב "מספיק" לקבל אישור על חינוך ביתי? האם למעשה חינוך ביתי פוטר אותה
מכניסה לשיעורים גם אם היא במסגרת בית הספר?

תודה רבהמראש על כל התיחסות
נטע

שילוב של בית הספר עם חינוך ביתי, תלוי ברצונו הטוב של בית הספר שלכם

רק קצת בית ספר האם אפשרי
(ותודה נטע)

תודה רבה טליה ושירה
נטע

שליחה על ידי אמונה* » 15 מרץ 2012, 16:24

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני אם לשלישיה בני 11 (כיתה ד' ) , מעוניינת מאוד להתחיל את התהליך ....
אשמח לדעת אם יש יתרון לשלישיה ? לעניין הבקשה .
האם זה לא מאוחר מידי כיתה ד' ?
שנים שאני רק משכנעת את עצמי את חשיבותו של החינוך הביתי לצד כך שאני שולחת אותם בצער עמוק למסגרות .
הם הגדולים שלי אין לי ילדים נוספים .
מאוד רוצה לעבור מהעיר לישוב ....היכן כדאי להתחיל את הפרוצדורה ???
ואם לא מאוחר מידי ( 15.3)

שליחה על ידי אמונה* » 15 מרץ 2012, 16:32

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מעדיפה את הפרוצדורה המסודרת ...עם מינימום חיכוכים .... הילדים במסגרות .
האם כדאי לעבור דירה קודם ואז להגיש בקשה לקראת ינואר הבא .... ולסדר מסגרות לימוד שם . ולהמתין לבקשה .
או להתחיל את הפרוצדורה כאן ואז לאחר קבלת האישור לעבור ? האם זה לא ידרוש ממני אישורים חדשים מול העירייות באזור המגורים החדש?

שליחה על ידי אמונה* » 15 מרץ 2012, 16:55

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אשמח לקבל את תמיכתכם ....מניסיונכם ....והאם ילד שיש לו קשיים בלימודים ( שלא אובחנו ) זו עילה חיובית או שזה דבר שעלול לסבך את הפרוצדורה ????
כמובן שהקשיים בעיקר נובעים מהקושי של הילד עם המסגרת ועם הגישה של הלימוד באופן ברור .
הילד אינטלגנט חכם ומיוחד .
האם יש להגיש בקשה נפרדת לכל ילד ... או בו זמנית לשלושתם ( שני בנות ובן ) .
והאם הגישה שלי צריכה לתת דגש על על הכאבים האמיתיים שלי מול מערכות בתי הספר השונים שעברנו
ומגילות הצער והאכזבות .... או ממש להתעלם ולהיות אופטימים כלפי העתיד .
שאלה שבודאי תבוא ...מדוע דוקא עכשיו החלטת ???

טוב, אז ככה,מה שאת צריכה זה לפנות למחלקת החינוך באזור מגוריך ולדבר שם עם הקב"ס לגבי חינוך ביתי.
אין שום צורך לעבור דירה ולעשות שמיניות.
אם תכננתם לעבור דירה -כמובן שצריך לידע את המחלקת החינוך באזור שאליו תעברו.
אם אתם באותו אזור ובמילא תיכננתם להוציא אותם רק בשנה הבאה-תתחילו לפעול למלא את הטפסים כבר עכשיו לגבי שנה הבאה.
אתם גם יכולים להחליט שזה נורא דחוף לכם ושאתם מצידכם כבר מאורגנים לצורך כך אתמול.

בגלל שהילדים הולכים לבית ספר ומוכרים למערכת עד כמה שהמורים והמנהלת מכירים -הם ינסו להבין מה גרם לך לעשות את 'הצעד הקיצוני 'הזה.
לכן חשוב שתגבשו כולכם את התוכנית, בן הזוג, הילדים וכמובן את .מי נמצא עם הילדים, מתי ,מה הם יעשו -כלומר התוכנית לימוד שלכם.להיות סופר דופר מאוחדים.

הטפסים הם עבור שלושתם בנפרד. צריך לעשות קצת העתקה ,אבל זה סתם עינין בירוקרטי.תעזרי במחשב לצורך העתק והדבק.
באופן אישי, אני מורידה לפניך את הכובע שאת המגדלת שלישיה וזה בהחלט מרשים.זכותך להחליט כמה ילדים את המביאה לעולם.
אין שום דרישה מהמשפחות פה להביא לעולם ילדים כדי שיהיו 'חברה'.יש בהחלט מקום להשתתף במפגשי חינוך ביתי ולהשתתף בפעילות חברתית כזו או אחרת .

החשוב הוא שהצרכים של כל ילד יבואו בחשבון-נניח, אחד חשוב לו חוג ספורט-אוקי- אתם לוקחים אותו לחוג ספורט ויש לו גם זמן לתרגל במהלך השבוע.
אחר רוצה נגינה, אחרת רוצה יצירה .אחד עובד בקצב כזה בחשבון, אחר עוסק בנושא ההוא.

ישאלו אותך אם את חושבת שאולי בבית ספר אחר הם יזכו לחינוך טוב יותר,מה הבעיה עם המחנכת הנוכחית וכ'-את יכולה לתאר ולפרט.אבל זה לא העינין.יעשו הכל כדי להשאיר אותכם במערכת.
זאת זכותכם לנסות להיות בחינוך ביתי .

את ההיסטוריה שלך כמי שלמדה בבית הספר אל תעלי באוב לפני המפקחים וכולם.ישר יגידו לך שככה זה היה בעבר והיום יש אופק חדש ומורים חדשים ובכלל, הילדים שלך זה לא את.
אולי את מבינה את הילדים שלך ורואה איך כן יהיה להם טוב ללמוד-את זה את צריכה להדגיש.

אם הליקויי למידה ובעיות כאלה ואחרות לא אובחנו-מצד המערכת זו עילה לכך שתעשו איבחון.יסבירו לכם שלפי ההיגיון, אחרי האיבחון , יהיה דרך לטפל והכל יהיה יותר פשוט.
אם כבר עשיתם איבחון, אבל לא עלו על משהו, או שלא דורשים איבחון -למה לדוש בזה בכלל? זו הזכות שלכם לחנך את ילדכם והחובה שלכם לטפח אותו באופן המיטבי ולא משנה מה נקודת המוצא שלו בתחום זה או אחר.זה החוק בארץ הזו .
שאלת האישור היא שאלה של לגיטימיות שלכם כהורים ואם אתם פועלים כשורה ,אין שום סיבה להכנס לכם לקישקע.

שלום אמונה. למה לא להגיש בקשה לכל השלושה? הרי זה מה שאת רוצה בשבילם וזה מה שנראה לך נכון. זה גם נכון יותר למשפחה, כי קל יותר לעבור כמשפחה לאורח חיים של חינוך ביתי, שהוא אורח חיים אחר מזה של בית הספר, לעומת מצב שבו מפרידים בין הילדים וחיים חיים מפוצלים.

זו לא בעיה להגיש שוב במקום החדש. בכל מקרה, מדובר בביורוקרטיה בלבד. העיקר שאת תדעי שהגשת את הניירת כמו שצריך וזהו. הרי לך לא בוער באיזה חודש בדיוק תקבלי מהם את הניירות.
טכנית, מה שעושות רוב המשפחות:

מוציאות את הילדים מבית הספר תוך עידכון המחנכ/ת והמנהל/ת שהחלטתם כמשפחה לעבור כרגע לחינוך ביתי, ואתם מטפלים בניירת מול משרד החינוך (זה כדי שיבינו מה עשיתם, והואיל ואתם מטפלים בניירת אז אין צורך לשסות בכם קב"סים וכדומה).
במקביל שולחות בקשה ל"פטור מחוק חינוך חובה" (אין באמת אישור לחינוך ביתי, יש אישור לא לשלוח לביה"ס). יש פה כל מיני דפים על הנהלים ואיך עושים ומה עושים ולמי שולחים.

כשתעברו דירה, תשלחו את אותם מכתבים (תוך שינוי פרטים טכניים כגון תאריך וכתובת...) לערכאה הביורוקרטית החדשה.

בבקשות אין צורך ולא כדאי להתייחס לסיבות. ממש לא מומלץ להיכנס לנושא של בעיות בבית הספר.
לעומת זאת אני ממליצה לך לקרוא הרבה על חינוך ביתי (תתחילי מ-מדור חינוך ביתי באופן שיטתי (-: ).
הרעיון הוא, מאהבת מרדכי ולא משנאת המן.

מדוע דווקא עכשיו? למה צריך לענות על זה? את חושבת על זה כבר הרבה זמן, שוקלת בדעתך, וסוף סוף ברור לך עכשיו שזה מה שיהיה הכי טוב לילדים שלך בשלב הנוכחי של חייהם. קודם לא היה ברור לך. עכשיו כן. אז עכשיו הזמן לפעול ולא דקה קודם, ובוודאי שאין טעם לחכות.
אם את לא מעוניינת יותר לנהל את חיי הילדים לפי לוח הזמנים של בית הספר, אז באמת שלא צריך גם להוציא אותם לפי לוח הזמנים של בית הספר! הרי לא תחכי לסוף שנת הלימודים לעבור לחינוך ביתי - זה הזוי.

את לא חייבת תשובות לאף אחד.
המדינה רק רוצה שהדברים יהיו מסודרים. שיידעו שהילדים מטופלים ויבינו שהם לא נשלחים לבית הספר כי עברתם לחינוך ביתי. זה הכל. את ממלאה טפסים ומתעסקת בניירת רק למען הסדר הטוב. הילדים הם שלכם ואתם קובעים איזה חינוך הם יקבלו.
דבר אחד כן חשוב: את כותבת "אני". אין אבא בתמונה? זה יכול לסבך, כי אם יש מצב של חד הורית או גירושין המדינה נוטה לטרטר יותר ולאיים יותר.
אם המקרה הוא שאין אבא בתמונה, מציעה לך להתייעץ באופן אישי ולא להסתפק בייעוץ באינטרנט.
בהצלחה!

אם את רוצה אני יכולה לשלוח לך חלקים מבקשת האישור הקודמת שלנו כדי שתביני למה הכוונה ב"אהבת מרדכי ולא שנאת המן"

אנחנו בארץ. אני אמא חד הורית. אשמח מאד לדעת איך אני יכולה להעביר את הילדים לחינוך ביתי. הקטן רוצה ללכת לגן אז ארשום אותו לגן שהיה בשנה שעברה. אבל שני הגדולים לא רצו ללכת לבית הספר ולא הלכו בשום פנים ואופן. הקב"סית מהמשרד החינוך לא אהבה את זה ואיימה עלי שיעשו לנו בעיות וכדי להבהיר להם שאי אפשר להביא את הילדים בכוח, הבאתי את הילדה בכוח לבית הספר היא ממש בכתה ובעטה וכל הצוות בבית הספר ראו, ואז הניחו לי בשנה שעברה. הגדול אי אפשר להביא אותו בכלל בכוח.. ואני לא רוצה לפעול באלימות. אז אני שוקלת להעביר אותם לחינוך ביתי. אבל במקום שאני גרה, באלעד הם בכלל לא יודעים מה זה ורציתי לעבור לבית שמש ששם יש עוד אמריקאים ובתי ספר לאמריקאים וגם ילדי חינוך ביתי אם נעשה חינוך ביתי שם. אז... מה עלי לעשות? כאמא חד הורית אני חוששת שיעשו לי יותר בעיות. וגם דבר שני, אני רוצה שהבנים שלי ילמדו תורה, איפה אני מוצאת חברותא כמה פעמים בשבוע?

שרה!
אין לי ידע בתחום. בינתיים שולחת לך

.
אני מניחה שכדאי לך לגור, במקום שתקבלי בו הכי הרבה תמיכה.

שלום שרה,
כדאי שתפני לדף הרשימה הלבנה ושם יקשרו אותך עם משפחות מהסביבה. יש לא מעט משפחות חינוך ביתי בסביבה.

שלום רב...
בני הקטן ++++++ גדל בחינוך חופשי ושמח.
היה כותב אותיות ומילים מעצמו מספרים ועוד הרבה. מחסר ומחבר בדרך יצירתית.
מאז שהוצאנו ילד נוסף ממסגרת מתוך רצון להעניק לו דרך טובה יותר ללמוד ולצרף אותו לחינוך בו אנחנו מאמינים נוצר מצב הפוך. המפקח והצוות חושבים שהילד הוצא מסיבות אחרות אך לא כך הדבר. הבחירה במוסד היתה טעות וילד זה היה צריך ליהיות בבית מזמן.
מסיבה זו "עינו " אותנו נפשית עד קבלת אישור.
האישור הוא על תנאי שנראה התקדמות גדולה עם הילדים בלימוד. כל האמונה שלנו שלימוד צריך ליהיות בקצב אישי מנופנף ע'י נציג משרד החינוך. אנו נדרשים בתוצרים עוד לפני שהסתיימה השנה וכשהאישור רק התקבל לא מזמן. באם התוצר לא יספק יבוטל האישור ויגררו אותנו לערעור. נאמר לנו שאם הילד אותו הוצאנו מחינוך רגיל לא יתקדם מספיק בבית עלולים להכניסו לחינוך מיוחד. לילד אין שוב בעיה מלבד פער קל . כך הילד נאלץ לישר קו בלחץ גם כשהוא בבית. הילד הקטן מרוב הלחצה איבד עניין ואמר: אם תפסיקי להגיד לי ללמוד אני אעשה את זה לבד כמו פעם. והוא כל כך צודק. עצוב שמשרד החינוך מתערב באוטונומיה ההורית ומחבל בתהליך בו הילדים הכי מאושרים.

אני עצובה כי כל העניין של להכריח נוגד את כל התפיסה שלנו שבה תמיד פעלנו. מכריחים אותנו לשנות כיוון כי למפקחת לא מתאים חינוך חופשי. היא רראה לזה מעופפים. הכניסה לנו הערות בית ספריות בפגישה. למה זה ככה ולא ככה..מה עם התאריך..איך אתם מלמדים. אי אפשר להסביר איך לאוזניים ששומעות פזמון אחר מונוטוני ולא מוכן לפתוח תראש. צריך לעשות משהו עם הדבר הזה. או שכל המחנבים יתחילו להתעורר ולא כל אחד לעצמו. איך יש ילדים שמוצאים מהמסגרות ולא מונעים מהם אישור.לחלק נטפלים ולחלק הכל עובר חלק. האם זה תלוי במפקח אם הוא נחמד או פשוט הכי לא... האם אפשר להכריח ללמוד כמו בבית ספר ובאותו קצב כדי שהאישור ישאר? מה זו הסחיטה הזו...מי נתן להם פור עלינו?

שליחה על ידי ב* » 25 יוני 2015, 08:53

זו את שבוחרת איך להתייחס לתנאים שלהם.
הילדים הם שלכם.
את זו שבוחרת אם להיסחט או לא.

מי באמת נותן לך אישור לגדל את ילדייך?

אם תפסיקי להתייחס אל האנשים האלה כאל מי שיכול לקבוע איך תגדלי את ילדייך, ואם תפסיקי להתייחס להערות שלהם כאילו יש להם כוח עלייך, ייגמר הלחץ בבית שלך.

פשוט תתעלמי.
תעשי מה שאת מאמינה בו.
שני הילדים שלך. לא שלהם.
את מאמינה בדרך החינוך שלך. ברור שהם מאמינים בדרך החינוך שלהם... כאילו דא....
תפסיקי להלחיץ את הילדים, תמשיכי לחנך אותם לפי אמונתך. לא הוצאת ילד מבית הספר רק בשביל לחנך אותו כמו בבית הספר.
פשוט תירגעי.

אם לא יתנו אישור, פשוט תערערי. תשתמשי בסחבת הישראלית ובאוזלת היד לטובתך: תתעדי את המסמכים שלך, ואל תדאגי כשהניירות שלהם לא מגיעים או מגיעים עם קשקושים. לא יאשרו? תגישי ערעור. בינתיים ייקח עוד זמן.
אף אחד לא יכול להכניס את הילד שלך לשום מסגרת חינוכית ללא אישורך.
מה פירוש "יכניסו אותו לחינוך מיוחד"? מי יכול לקחת את הילד מביתך ולהביא אותו לבית ספר כלשהו? המפקח יבוא אלייך כל בוקר וינסה להכריח את הילד ללכת?

הכל איומים ריקים. באמת. המטרה היא להפחיד אותך. ואת באמת נבהלת

אבל נבהלת סתם. אלה איומים ריקים, אבל ממש.

השינוי שצריך לקרות הוא שההורים בחינוך ביתי יפסיקו לחשוב שהם שפוטים של משרד החינוך. זה בדיוק המשרד שהפקענו ממנו את הזכויות על ילדינו, או - חלק מאיתנו - מעולם לא נתנו להם שום הרשאה לגעת בהם.
אז משרד החינוך אומר! אז משרד החינוך חושב! אז משרד החינוך דורש! אז משרד החינוך מאיים! נו, אז מה? מה יש להם עלייך? אם לא תשלחי את הילדים לבית ספר הם יוכיחו שרצחת את ארלוזורוב?

מסייגת שמשפחות חלשות (אמא חד הורית, עולים חדשים וכדומה) כן פגיעות יותר מול משרד החינוך. אבל זה להתייעצות לא אינטרנטית.

מצטרפת למי שמעליי, כתבתי לך גם בפרטי,
תקלטי את האבסורד: לפי התיאור שלך כשהילד הוצא מבית ספר היה לה פער קל, נכון? למה המפקחת מצפה שבבית הפער יסגר? כל השנים האלה במערכת הם לא הצליחו ועכשו הם מצפים שתכשו את זה בבית תוך סמן כל-כך קצר?!
הם כנראה מאמינים החינוך ביתי הרבה יותר ממה שהם מוכנים להודות

יכול להיות שהמפקחת הזו זומנה עבורך דווקא על מנת שתצליחי לבנות את הקול שלך בעניין. אלי בסוף עוד נודה לה על כל שעזרה לך להבין ולדייק את הבחירות שלך.
גם לנו לא קל לשחרר ולהשתחרר ולהגיד בקול: אין לי שום עניין עם חומר הלימוד הבית ספרי. זה לא רלבנטי לחיים שלנו ואני בוחרת לאפשר לילדים שלי לבחור את תחומי העניין שלהם ו לעסוק בהם בדרך הכי טובה המתאימה שהם ימצאו לנכון.

כמו שראית בעצמך, גם אנחנו עברנו תהליך בניסוחים שלנו בבקשות מהראשונה לאחרונות.

סליחה על הטעויות - המתקן האוטומטי שלי גם בחינוך חופשי

יוווו כל כך הרבה תודות לכן!!! הייתי זקוקה לניעור הזה! אין לי הרבה מילים כרגע אני פשוט מפנימה.
ב- את צודקת בכל מילה מודה לך על הנחרצות בתגובה. אני מאוד מעריכה זאת.
רסיסים של אור יקרה: ראיתי מה כתבת לי והתרגשתי מאוד. אכתוב לך מחר לפרטי.

אני מצטרפת לכותבות מעלי. חובתך כלפי ילדיך חשובה יותר מאשר רצונה של מפקחת.
תוכלי לכתוב את שמה של המפקחת ואת המחוז? זו דרך פשוטה לפקח על המפקחים, לשמור שהם לא יסטו רחוק מדי מהתנהגות סבירה. כמו שאמר השופט ברנדייס:

Publicity is justly commended as a remedy for social and industrial diseases. Sunlight is said to be the best of disinfectants; electric light the most efficient policeman.

כמו בכל שנה, אחד בספטמבר גורם לי לייאוש עמוק. אני חושבת על חינוך ביתי מאז ומעולם, אבל בהיותי גרושה אני לא רואה איך זה יכול לצאת לפועל- לא מבחינה כלכלית אלא מבחינה משפטית.
ההתייחסות היחידה שראיתי בדף זה לעניין היתה של ענת. אני אשמח מאוד לקבל הפניות לאנשים או דפים איתם ניתן להתייעץ בנושא הזה.

הדף היחידי שאני מכירה בנושא הוא אזהרה לנשים שאחרי גירושין הגרוש יכול למנוע חינוך ביתי, ואין דרך משפטית לשנות זאת.

זה מאד בעייתי. אני אישית מכירה שני מקרים, אחת עדיין נלחמת ואולי יש לה סיכוי, והשנייה ויתרה אחרי מאבק.

ובשני המקרים יש לאמא עוד ילדים שמתחנכים בבית, כך שאחת ההנמקות היא שהנה, יש לזה אישור, וגם שזה לא תקין שחלק מהילדים ככה וחלק אחרת.
גרוש לא נחמד יכול לבאס את החיים.

במקרים שאני מכירה, או שהיד הלך לבית ספר או שהמשמורת עברה לאב ואז הילד הלך לבית ספר.
כך שנראה לי שהכי טוב למצוא פתרון טוב מספיק שמוסכם על שני ההורים.

תודה על התשובות, הגם שהן לא מעודדות.
ומה קורה כשהאבא לא בתמונה, כמו אצלנו? הוא רואה את הילדים פעם בכמה חודשים ולא מעורב (ומעולם לא היה) בחינוך שלהם. ומה עושים כאשר בכלל לא ניתן ליצור איתו קשר (שזה לא המקרה, אבל אני תוהה)- האם משרד החינוך ייצור איתו קשר בכתובת של משרד הפנים כדי לקבל את אישורו? כי לי אישית אין מושג איפה הוא גר, יש לנו קשר מיילים רופף עד מאוד (מייל פעם בחצי שנה ואף פחות). ומה לגבי מקרים שהוא לא בארץ?

היבט חשוב נוסף לגביו אני שואלת הוא הוצאת הילדים מהמסגרת והמתנה לאישור בבית- ממה שהבנתי מדבריה של ענת לא רק שאין סיכוי שנוכל לעשות זאת, אלא שזה אפילו עלול להעמיד אותנו בסיכון גבוה, וזה ממש ממש לא מתאים. קראתי עוד באתר וראיתי שלמשפחות נורמטיביות (גם אנחנו משפחה נורמטיבית, אגב, רק חד הורית) יאשרו בסופו של דבר, וההמתנה בבית תעבור בשתיקה זו או אחרת- אבל אני מבינה שלא זה המקרה בנסיבות שלנו- מה דעתכן? הייתי רוצה מאוד להוציא אותן כבר עכשיו, אבל אני באמת מפחדת.

גרוש לא נחמד יכול לבאס את החיים.
יותר כמו- גרוש לא נחמד יכול להרוס את החיים.

אם הוא לא בקשר, זה תלוי עד כמה הוא לא בקשר. אני מכירה מישהי שהאבא הלא גרוש התנה מזונות בבית ספר, אז היא ניתקה קשר וויתרה על מזונות, והוא לא המשיך לחפש אותה.
אז זה תלוי עד כמה הוא עיקש. אם את יכולה לטעון למפקחת שהוא לא בקשר ושאין דרך ליצור איתו קשר, כנראה זה יעבור. זה לא עובר במקרה שהוא נוכח ומתנגד באופן פעיל. אם את מקבלת מזונות, זה לדעתי יקשה על התהליך, כי זה מעיד על קשר. אני לא מאמינה שינסו ליצור איתו קשר אקטיבי, זה לא ממש מתאים לדרך הרגילה שבה הם מתנהלים, אבל יש הפתעות, וזה כנראה גם תלוי במחוז בו אתם נמצאים.

אני מכירה מקרה בו האב כלל אינו חי בארץ, אינו רואה את הילדים, אינו משלם מזונות, אינו אזרח ישראלי - ואף על פי כן, בגלל התנגדותו לחינוך הביתי, היא נאלצה לשלוח לבי"ס. הוא שלט בהם מרחוק באמצעות מערכת המשפט הישראלית.

השאלה אינה כללית. יש גם כאלה שאינם מתנגדים לחינוך ביתי.
השאלה ספציפית לגבי הגרוש שלך: אם לא מעורב בחינוך שלהם, למה שלא יסכים לחינוך ביתי?

אנחנו מהדרום (איזור ב"ש) והילדים בחצי העליון של ביה"ס היסודי.
קשה לומר האם יסכים אבל כנראה שלא- כיוון שהוא מאוד מרובע ובעד מסגרות, לא יעלה על הדעת שהילדים לא ילכו לבית הספר, וישארו בבית עם האמא המטורללת שלהם והרעיונות המשונים שלה. על אף שהוא מסכים שבחינוך ובילדים אני מבינה יותר ממנו, לדעתו מישהו צריך לשים פה גבול של נורמליות, והוא מוכן לשאת בעול. ויש אפשרות שאולי גם רק כדי לעשות דווקא.

חשוב לי לשמוע גם מה לגבי הוצאת הילדים כבר עכשיו- האם יש בכלל סיכוי או לוותר ולהגיש באפריל?

אין ברירה אלא לפנות אליו ולתאם איתו.

בכל מקרה אפשר להגיש בקשה מתי שרוצים.

תודה על התשובות @}

הדרום כרגע יותר. יש שם מפקחת שעושה בעיות גם למשפחות נורמטיביות לחלוטין.

,תפוח אדמה, תודה שאמרת לי, כדי שאדע להזהר. שירותי הרווחה בישראל הם הסיוט שמדיר שינה מעיני כחד הורית, ואני ממש לא רוצה להכנס לשום סוג של עימות מולם. זה מרפה את ידי לחלוטין וגורם לי לרדת אפילו מהכוונות לבדוק את האפשרויות. חבל, חבל כל כך.

מקווה שעדיין פעיל פה... הבן שלי בכיתה ד' והגשתי בקשה לחינוך ביתי לפני כשבועיים (שינוי נסיבות שמאפשר לי לתת לו חינוך בבית כמו שאני רואה לנכון)
מקריאה של השרשור פה ראיתי שדובר רק על כיתה א' - האם מישהו העביר ילד לחינוך ביתי לאחר שכבר נכנס למערכת?
האם אני יכולה להשאיר אותו בבית כבר מעכשיו, או שחייבת לחכות לאישור (משום שהוא כבר במערכת).
תודה מראש לכל מי שיענה

ניתן להוציא כבר מעכשיו. רשמית אסור אבל בפועל ככה נהוג וזה אפילו עוזר לקבל אישור. משפחות שמשתפות פעולה עם הרצונות של המערכת בעניין הזה נתקלות לרוב ביותר קשיים.

תודה רבה תפוח אדמה! בית הספר לא יעשה עם זה צרות?