התלבטות בנוגע ללידת בית

מרב א, כמה התייחסויות אל הנקודות שהעלת:

המועד לפניה אל המיילדת תלוי בך. אני פניתי אל מיכל בונשטיין באזור שבוע 25-27. לא חשבתי שארצה מעקב על ידה, משום שהרופא שלי עושה מעקב הריון. בסיכומו של עניין נפגשנו פעם אחת להכרות, פעם שניה הגעתי אליה בשבוע 33, ואח"כ היא עשתה ביקור בית בשבוע 36. בכל החודש התשיעי נפגשנו אחת לשבוע, ומיכל, בנוסף למעקב ההריון (לחץ דם, שתן, דופק) עשתה לי גם טיפולים בשיטת "קול הרוח".

תוכלי ללדת איפה שתבחרי. במים, בחדר השינה, בסלון. הנהדר הוא שאין צורך לתכנן מראש. תוכלי לחוש איפה מתאים לך להיות, ובאיזה שלב. אני, למשל, מצאתי את עצמי מטיילת עם חברה בגן הציבורי בחמש לפנות בוקר...

ילדתי את אורי בשמונה בבוקר. בלילה, אחרי שהשכבנו את האחים הגדולים, קפצנו ל"ליס". התכוננו לגרוע מכל. הצוות היה לא פחות מ מקסים . שיתפו פעולה בצורה בלתי רגילה. נתנו לנו חדר נפרד במיון, התנצלו שחיכינו, התפעלו ממני ומהתינוק. יש להם נוהל מסודר ומאורגן והכל ברור. בניגוד לחששות, לא חשבו שנחתנו עליהם מהירח. אנחנו מצאנו שיש בזה הקלה לרכז את המאמץ לשעתיים, במקום לתזז אחר כך בין רופא ילדים, משרד הפנים וכ"ו.
ואגב, צברתי הרבה שעות חדר יונקים ב"ליס", דווקא לא כיולדת. אין לי מושג על איזה צינורית בפי הטבעת את שואלת.

תראו איזה מאמר מקסים מאת ד"ר רוברט מנדלסון robert]מצאתי mendelsohn3[/po].html

שלום,
קראתי חלקית את הדברים ו- אני לאט לאט משתכנעת יותר ויותר ש... אני ממש רוצה ללדת בבית- אני חושבת, שעדיין נלך "לטיול" בבית החולים ונשמע על ביות מלא (עד 10 בלילה

), ונראה חדר לידה טיפוסי עם כ-ל המכשירים לו, אני אוהבת מאוד בתי חולים- א-ב-ל זה לא קשור בשום מצב ללידה,
מאוד קשה לי לחשוב על עצמי יולדת בבית חולים,
אני בשלב מאוד מאוד צעיר,וכבר שיניתי את דעתי לפחות 3 פעמים והפעם שוב אני חוזרת ללידת בית- האמת שתמיד חשבתי ככה - בעקר אחרי בשמת, אבל אישי היקר שדואג מאוד מאוד על מה יהיה אולי שיחה עם מיילדת תרגיע אותו- ואולי לא, אבל אני החלטתי לעמוד על כך שחשוב שהיה לי נוח ואחוש מוגנת מספיק.
אני פשוט חושבת שכשהכל ילך "חלק", הריון תקין וכל זה.. אני פשוט לא הדחוף לשום החלטה אולי אולי השאננות שלי לבסוף תביא להחלטה לא מודעת של אישי על כך שהינה יש צירים ואני לא נוסעת לשום מקום.....
נראה
<מתלבטת ..>

לפעמים הביקור בבית חולים עוזר להגיע להחלטה ...

בהצלחה

חדשה - לא ממליצה על "לא נעשה כלום, ונשאר בבית מתוך ברירת מחדל".
ללידת בית צריך להתארגן, וגם, מצב כזה מעודד לחצים של הרגע האחרון. כשבן זוגך יקלוט שאת נשארת, או אם נניח הלידה תתחיל בירידת מים - הוא ילחץ עליך, כשאת במצב שלא יכולה להתמודד כראוי עם הלחצים.
בנוסף, יש לדעתי חוסר כבוד לבן הזוג בכך. "עבודה בעיניים".
חושבת שצריך להגיע להחלטה מוסכמת. בסך הכל, הוא אבי התינוק. אמנם הוא לא יולד, אבל הוא צריך להיות שלם עם הסיכונים שנלקחים בכל בחירה (ולדעתי, הסיכונים בבי"ח גדולים יותר...)

מסכימה גם עם טרה רוסה וגם עם אם פי 3

אני זוכרת את עצמי בהריון הראשון עושה סיור. לקחו אותנו לתינוקיה. כולם מסביבי מרוגשים ("איזה מותק", "וואי, איזה פיצי") ןרק אני פורצת בבכי היסטרי בלתי נשלט ובורחת. ולא רק מהורמונים (שהיו שם בוודאות...) אלא מחוסר אונים שהם פשוט שם לבד ויש איפשהו אמהות לבד. זה הרג אותי.
כן ילדתי בסוף בבית חולים.
ועכשיו ההכנה ללידת בית היא בערך 3 שנים. (שבוע אחרי הקיסרי כבר ישבתי ליד המחשב, בודקת הכל, שולחת מייל ל-אם פי 3

).
לא כ"כ הבנתי מה בנזוגך חושב על זה.

חדשה, אני מצטרפת ל-אם פי 3 בהמלצה.
לידת בית היא אמנם לא לידה מסוכנת אך היא לא כזאת כי מחליטים עליה ועושים אותה מתוך לקיחת אחריות מלאה.
ראי את הדף אבות שתומכים בלידת בית , אולי זה יעזור לתהליך עם בן זוגך.
לכל יולדת בית הסיבות שלה לבחירה ולכן כל אחת מהן גם עושה את הדרך וההכנה שלה, אין מרשם אך נדרשת מידה מסוימת של החלטיות ואחריות ע"מ להשאיר את לידות הבית תחת הכותרת "לידות בטוחות".
אני ממליצה בחום להגיע להחלטה ברורה, ביחד. לעומת זאת - אין צורך למהר, חברה שלי החליטה ללדת בבית שבועיים לפני הלידה. היתה לידה נפלאה.

חדשה בעניין
לידת בית, כאמור מחליטים עליה ועושים אותה מתוך לקיחת אחריות מלאה. כפי שנכתב
צריך להגיע להחלטה מוסכמת. בסך הכל, הוא אבי התינוק .
בכל מקרה כדאי לעשות סיור בבית חולים. יתכן שהסיור יעודד החלטה על לידת בית ויתכן שתחושי שהשד אינו נורא, ותעדיפי לידה בית-חולימית. גם אם האפשרות הראשונה היא שתתרחש (ואני מאחלת זאת בכל הלב), כדאי לראות מהו חדר לידה. הרי לשם תתפני אם חס וחלילה יהיה צורך. הידיעה שאופציה לשעת חרום הינה מוכרת, מפחיתה מעוצמת החרדה.

מומלץ גם לעשות ביקור בבית. לעבור בין החדרים כשבעלי הבית מציגים אופציות שונות ליולדת העתידית. לאחר מכן להשוות בין הבית לבין בית החולים ורק אז ובזהירות להגיע להחלטה שקולה בנושא.

עוד לא אמרתי- תודה על התשובות.(מי זו "אני"? הסתקרנתי קשות...)
קראתי וקראתי, תודה על התשובות המושקעות. תמרמר, אני חושבת שאתקשר בקרוב, שמחה לשמוע שגם את בסירה הזו (-:
עוד לא דיברתי עם בנזוגי ישירות על הענין, אבל הבשורה הטובה היא שמאיזכור הנושא כבדרך אגב הוא לא גילה התנגדות, כל התאים בגוף שלי נשמו בהקלה כשהאיזכור ה"עאלק" אגבי עבר בשלום. בקרוב אשאל מחברה ספר על לידת בית ונכניס את הענין לעוד הילוך קדימה. מקוה שזה ימשיך כך על מי מנוחות.
מצחיק- חברות ששמעו על הענין שאלו אותי שוב ושוב אם אני לא מפחדת מסיבוכים. לא. אני מפחדת רק מהכאב.

לגבי העלות. בעיני אין מה לדון בזה בכלל. בשביל שרי אריסון להוציא 1000$ יותר זמין מאשר לחלק מהאנשים כאן. בכל זאת יכול להיות שהיא תבחר לקנות ואזה הביתה בסכום הזה ולא ללדת בלידת בית.ולהיפך.

תגובה להודעה שנמחקה תשמעי, כתבת המון דברים חכמים ונכונים שיש לי המון מה לומר עליהם. אנסה לענות לך אבל בטח יצא לי קצת מבולגן, אז מראש סליחתך.
אין לי מה לומר על כסף. זה המון. אבל זה עניין של סדרי עדיפויות. כמו שברור לי שלא אחזור לעבודה אחרי 3 חודשים (ואין לי מושג איך נחיה, ברור שנצטרך לעשת שינוי מאוד גדול בחיים שלנו) כך גם ברור לי שכסף הוא לא שיקול פה. זה אצלינו. ברור לי שלא כולם יכולים להסתכל על זה ככה.
תגובות הסביבה לא מעניינות אותי בגרוש. באופן טבעי אני לא מספרת לאנשים שאני יודעת שיביעו התנגדות (וזלזול) על הלידה. לא מהפחד שיפגעו בביטחון שלי, אלא כי אין לי אנרגיות ושם רצון לשכנע מישהו במה שאני עושה. זה משתנה כשמדובר במשפחה קרובה או חברה טובה.

כסף - יש לך מושג כמה עולה חבילת לידה? ותרי על רובה, והנה לך הכסף ללידה. מכירה את הדף עם הרשימה של מה לא צריך לקנות ללידה? מקור אחר לכסף: מתנות. בקשי כסף מכל מי שרוצה להעניק מתנה, אימרי מה מטרת הכסף ושזה יעשה אותך מאושרת (יתן הרגשה טובה למי שמעדיף לתת מתנה עם מחשבה/השקעה).

מבחינתי, לידה בבית, אמר שהרגשתי שאם חס וחלילה היה קורה משהו זה למרות הלידה בבית, ולא בגללה. היה לי ברור שבבי"ח, בעיקר לאור מצבי (אחרי קיסרי), הסיכון גדול יותר.
ראיתי היום סרט, שנועד לספר על מיילדת בית החולים. כל הסרט בא לי לצעוק: "אז תיילדו/תלדו בבית"... בי"ח הוא פשוט לא מקום מתאים ללידה נורמלית, כמו שהוא לא מקום מתאים לחיים נורמליים (למרות שגם בהם יש סיכון, ואפילו גדול יותר: 100% תמותה....).

כדאי לך גם לצפות בסרט home made על לידות בית. מוצגת שם גם התמודדות עם התנגדויות של הבעל והסביבה וגם תראי בפעולה את המיילדות אילנה שמש ושיין ברגנר, וכמה יולדות מדהימות מבאות האתר. מומלץ לצפות עם הבנזוג, כמובן. בהצלחה.

היה לי ברור שבבי"ח, בעיקר לאור מצבי (אחרי קיסרי), הסיכון גדול יותר.
בדיוק מה שהתכוונתי.
מה ששכחתי לכתוב קודם, זה שחייבים לזכור שכל לידה היא לא 100% בטוחה. וכשאני שוקלת לידה בבית מול לידה בבית חולים,ברור לי שהסכנות בית חולים גדולות יותר עבורי (ואני לא מדברת על "עשו לי קיסרי, נורא רציתי טבעי". למרות שגם זה חושב לי לאין ערוך).

בעיני ללדת בבית חולים הוא לא "לקחת יותר אחריות" מאשר ללדת בבית אולי כן הבנתי?!
הבנת. מי שחושב שהוא אחראי יותר כי בחר ללדת בבית חולים ולא בבית, לא מבין מה זה לידת בית (שלא לדבר על זה שאין לו מושג מה זה לידת בבית חולים

).

היה קשה כי הרגשתי שלחלק מהשאלות אין לי תשובה (לא עבורם - עבורי)
אז חכי עם זה זה. חכי קצת עם השיתוף ועם לשמוע מה דעתם של כולם. תבדקי קודם עם עצמך איפה את עומדת, כמה את יודעת, מה הביטחון שלך.

אני חושבת שאשמח לשמוע ממך על הלידה
אני עוד לפני. רק שבוע 23. מקווה שהבנת את זה. חשבת שכבר ילדתי? אין לי בעיה שתמשיכי לשמור על אנונמיות. מבטיחה לא לשאול כלום. אפילו בטלפון.

חשבנו לבקש כסף לקופת חסכון של התינוקת במקום לקנות לה ג'אנק לא נחוץ
את חייבת לומר לכולם למה הכסף? אם החלטת שזה בשביל התינוקת שלך-תחליטי את במה להשקיע. נראה לי שהיא (ואתם) הכי תרוויח אם תשקיעי אותו בללדת בבית ולתת לה התחלה הכי טובה שאפשר לדמיין.

איך אני מוודאה שהמילדת לא שוברת חזק מידי לכיוון השני?
נראה לי שתרגישי. כשתדברי איתה. ברור שצריך לדעת המון אבל התחלת לברר ולבדוק ואת יודעת כבר שיש הבדל בין המיילדות ותדעי לעשות את הסינון שיתאים לך.

לגבי כסף-זה באמת נחמד לוותר על חבילת הלידה אבל יש גם ילד שני ושלישי (-: עדיין,מישהי שלה כאן "כמה אנחנו כבר יולדות בחיים?" אז לא מתפשרים בגלל הכסף. הכסף יגיע.

"כמה אנחנו כבר יולדות בחיים?"
מקווה שהמון

עד כמה המיילדת אמורה / יכולה להכנס ליולדת הפוטנציאלית לצלחת? האם העובדה שלא הצלחתי לעמוד בתשוקה למתוק, פוסלת אותי מללדת בבית?
אז יש מיילדות בית שבהחלט מבקשות ממך למלא טבלת מעקב של מה אכלת במשך שלושה ימים מיצגים. ברור שאת יכולה לבלף אבל המטרה היא לתת לך עיצות תזונתיות. לא חושבת שיש קיצוניות כמו "רק מקרוביוטי" "בלי טיפת שוקולד" אבל אם אין לך מספיק סידן,ברזל,ירקות וכד'-מן הראוי שהמיילדת תוכל לעזור לך גם בנושא הזה.

היום הייתי בשיחה עם מיכל בונשטיין (כן, חזרתי להתלבט...). שני דברים שהיא אמרה נותרו בזיכרון:

"להחליט על לידת בית זה בסך הכל לא החלטה גדולה כמו, למשל, לעשות מי שפיר". (מה אתן חושבות על המשפט הזה?) לפי מה שהיא אמרה, שיעור הפינוי לבית חולים בלידות בית הוא 10% (בארץ). ורק במקרה אחד שהיא יילדה היה צורך בפינוי דחוף באמבולנס וטיפול חירום.

"לא משאירים אשה לבד אחרי לידה" - זה אומר שאצטרך לכסות את עצמי טוב-טוב ברשת תמיכה של אמא/חברות שיישארו גם לישון, כיוון שאין לי בן זוג. יש רשת כזאת, אבל רק עכשיו מתברר לי כמה צריך לחזק אותה ולהסביר לחברות מה בדיוק אצטרך. זה ידרוש גם שיחה עם אמא (שאני לא מתכוונת לספר לה על לידת הבית אלא בדיעבד). וזה יצריך מן הסתם היעזרות בדולה פוסט פארטום או באמהות אחרות בסביבה (פרוייקט אמא'לה אמא'לה).

ומסקנה אישית שלי - כבר כמה פעמים שמעתי ש"כדי להחליט על לידה בבית צריך את כל הסיבות הידועות, ועוד משהו". כרגע אני מנסה לברר עם עצמי עד כמה ה"משהו" הזה קיים אצלי ועד כמה הוא קריטי. עד כמה אני יכולה לסמוך על זה ש"נו, נלך לבית חולים ויהיה בסדר", ועד כמה אני לא מוכנה לסמוך על זה ולהסתכן בלחץ אצלי ובהתערבויות רפואיות מיותרות.

"לא משאירים אשה לבד אחרי לידה"
זה נכון לגבי כל לידה באשר היא,אני מניחה? זאת אומרת-האם יבקרו אותך יותר אם תלדי בבית חולים? למה לא אם תלדי בבית? מה ההבדל?
><שאלה רטורית>

זו לא נקודה שמכריעה לטובת לידה בבית חולים - פשוט כנראה שלא חשבתי עד הסוף על המשמעויות שלה (קודם חשבתי: נראה איך ארגיש, אם יבוא לי שיהיה שם מישהו בכלל). אני מניחה שבבית חולים ממילא לא משאירים אותך לגמרי לבד (להוציא סיפורים שקראתי על הצלצולים לאחות שלא מגיעה). בבית אצטרך פשוט לארגן את העניין בקפידה.

אחרי לידה, זה לא רק שעתיים אחרי לידה. זה בשבועות הראשונים. זה נכון גם ללידה בבי"ח (אולי אפילו יותר, בגלל הסיכון המוגבר לדיכאון אחרי לידה), ונכון במיוחד כשמדובר על ילד ראשון.
אם תרגישי שאת צריכה ורוצה את הלבד - מותר לך, אבל כדאי להתארגן ל"לא לבד", ומקסימום לא להשתמש, מאשר להפך.
אגב, דווקא בבי"ח, כשבנזוגי לא היה, הרגשתי הרבה יותר לבד... נכון שכל הסיטואציה היתה שונה, אבל זה גם נשמע לי הגיוני.

אני מניחה שבבית חולים ממילא לא משאירים אותך לגמרי לבד
פחחחחח
את מתכונת לזה שב 6 בבוקר מעירים אותך למדידת חום, או לזה שהדודה שרוצה להחליף לך מצעים עוברת באמצע הנקה, שוכחת לסגור אחריה את הוילון שלך, ואין מי שיחליף מצעים אחר כך?

קראתי את הדף הזה שוב (ושוב ושוב), ושמתי לב שהמתלבטות שהביעו כאן חששות לפני שנתיים ושלוש הן המעודדות של היום.

פילונית (בתקווה שלא מפריע לך התרגום...) - אני אצטט (לא מילה במילה) את תבשיל קדרה: ובבי"ח תהיה לך יותר תחושת בית???

_חשבתי על עוד דברים שצריך לחשוב עליהם:

הבית בו גרים
_

נדמה לי שהתחושה ש"הבית לא מתאים" היא תחושה בסיסית שלא קשורה לבית הספציפי
(אגב זו תחושה שמתעוררת גם בקשר לחינוך ביתי - אולי הלוקיישן לא מתאים, אולי צריך בית עם גינה ומי יודע מה - עלה פה בדף אחר)
אולי זה קשור לעובדה שאנחנו בכל זאת רגילים לדמיין לידה בבית חולים
ואיכשהו הבית לא מצטייר בתור רקע נאות ללידה, ואי הנוחות הזו מתלבשת במילים כאילו הבית לא מספיק סטרילי או לא מספיק גדול או לא מספיק משהו. גם לי יש תחושות כאלה: אולי חדר השינה שלנו קטן מדי, אולי השטיחים בכל מקום יפריעו, אולי האמבטיה לא מספיק מרווחת
כאילו שצריך מרחבים כדי ללדת

אבל אני מנסה להזכיר לעצמי איך ילדתי בבית חולים: על המיטה, בחדר לא מוכר לי, ליד שירותים ומקלחת לא לי, עם כל מיני אנשים שנכנסים ויוצאים ואין לי מושג מיהם
אז עדיין, אין כמו הבית

לדעתי ההרגשה שיש בבית מאוד חשובה.
חשבנו לעבור חודש-חודשיים לפני הלידה והחלטנו לדחות כי איפה שאנחנו היום הוא מאוד בית בשבילנו (שכור לגמרי) ואין לי מושג איך יהיה במקום החדש. דחינו את המעבר לאחרי.

וכן, זה מוזר כי הרי בי"ח הוא מרחב פיזי "חדש" אז למה שם נראה לי הגיוני?
בטח. זה ההרגל. פשוט ברור לנו שכשזה נגמר-חוזרים הביתה. אז לא נורא. ככה זה כשיולדים. זה לא בבית. למה, זה יכול להיות אחרת?

חלום שחלמתי הלילה. בעוד יומיים אמורה להפגש עם מיילדת הבית בפעם הראשונה. מאד מתרגשת.
החלום; אני ובן זוגי נוסעים אל המיילדת וכרבע שעה לפני שמגיעים אני מתקשרת אליה לבקש הנחיות הגעה סופיות. לטלפון שלה עונה היל שלה ואומר שהיא נסעה. לא בבית. ישר אני מרגישה שמשהו לא מוצלח קורה כאן. אז אני מחייגת שוב והפעם עונה לי המטפלת שלה שאומרת לי שהיא נסעה ולא תהיה ואין טעם שנגיע. אני מאד כועסת ואמרת שנסענו את כל הדרך(זה לא קרוב אלינו)וכבר כמעט הגענו ועכשיו מה נעשה. תחושה של חוסר אונים מהולה בכעס ואכזבה.

הבית בו גרים - בשמת א ציינה כבר שהבית שלה לא התאים משום שאם עולה צורך להתפנות אז יש בעיה
אני מזכירה שזה התברר כלא נכון.
אילנה שמש לא אוהבת קומה שלישית. לעומתה, מיכל בונשטיין אמרה שכמו שמפנים מפה התקף לב בלי בעיה, ככה גם לידה.

האם לחץ המים תקין (אצלנו הוא ממש מבאס וחשבתי השבוע שבאמצע ציר זה יכול לבאס שפתאום יש זרזיף דלוח של מים באמבטיה..)
בבתי החולים בדרך כלל אין לך בכלל גישה למים בלידה.

הריונית בארונית, נשמע כמו הפחדים שלך שמרימים ראש...

הפתרון המתאים למעקב אחרי העובר הוא אחר
מהו?
ועכשיו לחלומי המוזר- חלמתי אני צריכה ללדת בניתוח קיסרי מוזמן- לא זוכרת למה . ניסיתי לשכנע רבים אבל במערכת לא הסכימו.
אני לא מבינה למה הייתי בכלל בקשר עם המערכת הרפואית . אני לא יודעת מדוע אחרי מאמצי לשנות את הגורל הייתי שוות נפש לגבי הויתור על לידת בית.
מה שכן- בנזוגי שמע את זה בבוקר וחייך במשובה, האם זה ינסוך בי בטחון?
<עדינה מאוד לוקחת כל כך ברצינות חלומות בהריון שזה ממש מפחיד אותה וכמובן שלא את בנזוגה>

מונו, האם האופציה של מיילדת פרטית עדיין קיימת?
בזמנו ילדתי כך בתל השומר, אבל מספר חודשים אחרי הלידה, הבנתי שביטלו את האופציה הזאת, בגלל שזה שר"פ.

אביגיל, אפשר לקחת מיילדת אישית (בתשלום) אבל לא לבחור בה, אלא לקבל את מי שבמשמרת. כל המיילדות הידועות כ"טבעיות" (דבי, טיה..) לא בעסק.

מונו, אם היתה לך אפשרות לבחור מיילדת, היית יולדת בבית חולים בלי היסוס? אני שואלת לא כקנטרנות, אלא כדי לנסות להבין מאיפה באה ההתלבטות. כי בעיני, לידת בית זה לא רק בגלל שאותה מיילדת נמצאת איתי כל הזמן ואני בחרתי אותה בעצמי, אלא הרבה מעבר לזה, לא?

האם זה ינסוך בי בטחון? מה, שהוא חייך? או החלום? (סלחי לי על הסתימות)

בלניאדו אפשר לבחור מיילדת פרטית.

הלידה הקודמת שלי היתה עם מיילדת פרטית בתה"ש. זו היתה לידה טובה.
לפני ההריון הזה התפשרנו שאם יהיה אפשר ללדת כך , זה מה שנעשה ואם לא, נשקול ללדת בבית.
כעת אנו חלוקים: אני טוענת שאם זו לא אותה המיילדת, ולא ניתן לבחור והיא זרה לגמרי ,הרי זה לא עומד בהסכם.
הוא, אכן חושב שלידה היא החלטה ברובה של היולדת, לכן אין לו בעיה שאלד כאוות נפשי, במסגרת בית החולים, אבל הוא חושש מלידת בית. אני חושבת שטיעונים הגיוניים לגבי הבטיחות ישכנעו אותו, כי לגבי השאר -הוא מקבל את הדברים ואין עליהם ויכוח. (בכל זאת עשיתי עבודה רצינית בפעם הקודמת;-) )

בלידה הקודמת המיילדת הפרטית הצילה את עורי מואקום , בגלל רופאה &$#@ שניסתה לשכנע ש"כדאי לגמור את העסק". והמיילדת שיכנעה אותה שוב ושוב. הרופאה התפלאה מהיולדת המוזרה שמוכנה לסבול שעות בחדר לידה ועושה רעש.......... אבל המיילדת הבהירה לה מי הבוס.

במהלך קריאת הדף, נזכרתי פתאום בסצינה של "מונטי פייטון" (לא זוכרת מאיזה סרט בדיוק, נדמה לי the meaning of life). ג'ון קליז כרופא מיילד שמראה למבקר נכבד את חדר הלידה החדיש של בית החולים, גאה כולו ב"מכונה המתוחכמת החדשה שרכשנו, מכונה שעושה פינג, פינג, פינג"! תוך כדי הביקור מכניסים יולדת מתנשפת לחדר, והוא מתחיל לחלק הוראות היסטריות לכולם. היולדת מצליחה להשחיל "ומה אני צריכה לעשות"?, והוא תוקע בה מבט חמור ועונה לה בשיא הסמכותיות: את אל תעשי שום דבר, you were not qulified!

<או שמא

>
<בכל מקרה, שיהיה בהצלחה ובקלות לכל המתלבטות>

לפלונית- אבהיר את עצמי
רופאים מתייחסים פעמים רבות אל הלקוחות שלהם כאל ילדים מפגרים ולא כאנשים בעלי שכל וקומון סנס. כבר שאלנו בעבר כמה רופאים וקיבלנו תשובה שהייתי מכנה אותה "רגשית" ולא לוגית

שאלנו עד כה, במשך ה3+ שנים האחרונות כל רופא נשים שפגשנו יחד בבדיקות , במעקב הריון, במעקב רגיל את דעתם על לידות בית ומכולם קיבלנו תשובה שמזלזלת באינטילגנציה שלנו. תשובה לא רצינית ולא עניינית.
למה בעלי שאל אותם?
בגלל הסק לוגי שכנראה לא תמיד עובד. שרופא חושב על כל האופציות שבאות בחשבון. בעצם, אין לי הסבר. אני לא מבינה הרבה דברים שמתרחשים. כתבתי כבר על הפרדה בין האם לילוד. כמו כן דיבור מעל ראשה של אשה ערומה בבדיקות, אי דאגה לרווחתה של היולדת בלידה ולו בנושאים שלא גוזלים מאמץ רב ויש עוד הרבה.

אני חוזרת על ההצעה לקרוא את הספר של אילנה (ואת המאמר של ואגנר). בספר יש רשימה ארוכה ומפורטת של כל הסכנות האפשריות, לדעתי יותר ממה ש"רופא מערכת" יידע לומר לך בעשר דקות, ומה עושים במקרים אלה.
רוצה להוסיף לרשימת הרופאים המומלצים לשיחות כאלה את ד"ר אבנר שיפטן. לא יודעת אם הוא מקבל במרכז.

אני רוצה לשאול גם אותם שאלות קשות
את ואגנר אולי קשה, את אילנה פחות (-:
אולי את רוצה לשאול כאן על יתרונות ביה"ח וחסרונות הבית, בתור התחלה?
אבל מעבר לכל, החלטה על לידת בית בעיניי היא עניין של אחריות. האם אני מוכנה לקחת אחריות על תוצאות הלידה שלי ועל מהלכה? האם אני בטוחה מספיק בעצמי כדי לעשות זאת? למרות שבלידת בית יש מיילדת שהיא "האחראית" כפי שבשמת כתבה, אאל"ט, למרות שגם בלידת בי"ח באופן תיאורטי השאלה הזו קיימת, הלגיטימציה החברתית שבה לידת בי"ח היא ברירת המחדל, מורידה מעלייך את האחריות למקרה שישתבש משהו בעקבות הבחירה הזו. אני מקווה שאני ברורה - אני לא בטוחה שבאמת בן זוגה של מונו חושש מעניין הבטיחות. הרי גם הנסיעה במכונית לביה"ח איננה בטוחה במאה אחוז, וגם לשם לא מגיעים תמיד בזמן - היתה לא מזמן ידיעה על אשה שילדה במגרש החניה של ביה"ח, וזה לבטח מסוכן יותר מלידת בי"ח ולידת בית גם יחד.
(רפרנסים למקטע זה: מה ש-אם פי 3 עושה בעניין החיסונים, אסור לומר, והדף על חגירת ילדים במכונית.

)

שהיתרון היחיד שאני מצליחה לחשוב עליו בבי"ח הוא טיפול במצבי חירום
תלוי כמובן איזה. כי הרבה מהם נגרמים בגלל התערבויות, אז איך אפשר להשוות את זה ללידת בית? וחלק לא באמת סיכון כמו שמתארים (איבוד דם למשל. לא מתים מזה כ"כ מהר אם יולדים בבית.)

מונו, אני לא הייתי רוצה לשמוע דעה של שום רופא "מערכתי" על לידת בית. אבל בגלל שזה לא מעניין אותי. דווקא לשם השכנוע זה יכול להועיל. לדוג' כשהיתה לי הפלה והייתי אצל "סתם" רופא הוא כל כך הפחיד אותי כי שאלתי שאלות "למה גרידה", "אולי אפשר לחכות יום-יומיים?" והיה נדמה לו שאני מהססת. הוא אמר לי דברים איומים שלא יעלה על הדעת לומר לאשה במצוקה כזו ("יהיו לך הדבקויות, יצטרכו להוציא לך את הרחם, לא תוכלי ללדת" !!!! קולטת?) ויום אחרי זה הייתי אצל ברדה. הכל כמובן נגמר לבד.
אבל כל הסיפור הזה מאוד העמיד לי בפרופורציות מה זה רופא רגיל, מה מעניין אותו (שלא תתבעי אותו, שלא יהיו סיבוכים) ואיך אנחנו צריכים למצוא מה מתאים לנו. (על הרופאת נשים שלי שאיבחנה דלקת ברחם ונתנה אומנטין ל-10 ימים סיפרתי לך? שוב הלכתי לברדה שלא הבין על מה היא מדברת).

אני חושב שפניה לרופאים שמתנגדים ללידת בית היא רעיון טוב. גם אני נהגתי לפיו. א-פריורי אני לא מצפה שרופא שתומך ברעיון של לידת בית יהיה אוביקטיבי, כפי שרופא שמתנגד הוא לא אוביקטיבי. אני מניח שכל אחד מהם יעשה מאמץ להביא טיעונים שיתמכו בצד שלו.

יש לזכור שהידע של הרופא מגיע משני מקורות: הספרות המקצועית והניסיון האישי שלו. לכן כששאלתי רופא שמעולם לא יילד בבית לא נתתי שום חשיבות לתחושת הבטן שלו, שנבעה מחוסר ניסיון אישי. אם הוא חיווה דעה כלשהי, אני ביקשתי הפניות למקורות בספרות המקצועית שתומכים בדעתו.

כל 'מידע' שהרופא מוסר לכם ושאינו מבוסס על מחקר (או על ניסיון אישי, במקרה של ברדה ושיפטן) הוא ספקולטיבי. ברפואה אפשר להביא המון נימוקים למה טיפול מסוים עדיף על טיפול אחר ולמה לא, אבל הדבר היחיד שיכול להכריע בסוגיה הוא ניסוי קליני. המידע היחיד האמין ברפואה הוא המידע האמפירי.

א-פריורי אני לא מצפה שרופא שתומך ברעיון של לידת בית יהיה אוביקטיבי
אני חולקת על זה.
אני חושבת שיש דברים שהם פשוט נכונים, ודברים שהם פשוט לא נכונים.
אלה שמתנגדים - פשוט לא יודעים ומדברים מתוך הבורות והפחדים שלהם.
אלה שבעד לידות בית - מדברים מתוך ידע ותמיד נותנים תנאים ונסיבות. לא בכל מחיר, יש לידות בסיכון, יש מקום גם לבית החולים וכן הלאה.

כך גם אנטיביוטיקה:
מי שנותן אנטיביוטיקה באופן גורף - טועה ושוגה.
מי שמתנגד למתן אנטיביוטיקה על כל דבר, אבל מץייחס בשיקול דעת למצבים שבהם כן נשתמש בתרופה חזקה ובעייתית זו - פשוט צודק. זה הוכח באלף דרכים.
יש דברים שהם לא אופציות שוות ערך!
יש מקרים שבהם יש מי שמבין על מה הוא מדבר ויש מי שסתם מבלבל במוח. אחד צודק והשני טועה.

_א-פריורי אני לא מצפה שרופא שתומך ברעיון של לידת בית יהיה אוביקטיבי
אני חולקת על זה._

גמני. ועומר דווקא חושב כמו גיא (ושתדע גיא, שהוא סטודנט שלך. אולי בגלל תחום ההתעניינות שלכם אתם לא רואים את הסטטיסטיקה כמשהו מדויק).
איזה אינטרס יש לרופא שתומך בלידת בית לשכנע אותי שהיא בטוחה? יצא לו מזה משהו?

מנטי, שכחתי לענות לעניין ה"ליילד":
בעברית, אין הכוונה שהמיילדת "מוציאה את התינוק". זה לא קיים בתוך הפועל. "ליילד" (פועל מהתנ"ך, ושם היתה נהוגה לידה טבעית) הוא כמו "ללוות" או "לתמוך". לעזור בלידה.
זה לא "הוציאו לי את התינוק" כמו שאומרות נשים שילדו בבית החולים.
המיילדת שלי בהחלט יילדה אותי. היא היתה שם, היא שמרה עלי, היא עשתה לי עיסוי. אבל היא לא הוציאה את התינוק. אני הוצאתי אותו (אפילו אמרתי לו: "צא!" (-: ). או בעצם, אני עזרתי לו לצאת. במחשבה שניה, גם אם לא הייתי עוזרת לו לצאת הוא בטח היה יוצא בעצמו...
גם בהנקה, האשה "מיניקה" אבל הרי זה לא פועל שמובנו "דוחפת את הפטמה לפה של התינוק ומזרימה אליו חלב באופן פעיל". כשאת "מיניקה" את פשוט "מחזיקה את התינוק ומאפשרת לו לינוק", שהרי זה הוא שיונק בעצמו.

בשמת - ובכל זאת, אני לא אומרת שהמיילדת יילדה אותי, אלא עזרה לי כשילדתי.

איזה אינטרס יש לרופא שתומך בלידת בית לשכנע אותי שהיא בטוחה? יצא לו מזה משהו?
לא מדובר כאן באינטרס, ודברי לא כוונו באופן אישי נגד רופא כלשהו (לא יצא לי עוד להכיר רופא שהשתתף בלידת בית). ההנחה שלי היא שרופאים שמתעניינים בלידות בית והשתתפו בהן הם בעלי השקפה מאד חיובית לגבי הבחירה הזו (כמו כולנו כאן, למעשה). אני לא טוען שהם יתנו מידע מופרך או חלקי, אלא שהדרך שבה הם יציגו את המידע תושפע מההשקפה שלהם.

אלה שמתנגדים - פשוט לא יודעים ומדברים מתוך הבורות והפחדים שלהם.
לא בהכרח. לא כל רופא שמסתייג מלידות בית הוא בור. יש להם גם נימוקים רציונליים. למשל: בארצות בהם לידת הבית מוסדרת ע"י המדינה יש פיקוח על רמת ההכשרה ועל הציוד של מיילדות הבית. בישראל הדבר לא קיים (בינתיים. אירגון אמה"י מנסה לשנות זאת), ואנו בוחרים את המייילדת על פי התרשמות אישית והמלצות, שבאות על פי רוב מגורמים לא מקצועיים. (הטיעון הזה אולי נובע מהפחד להשאיר בידי היולדת את האחריות לבחירה שלה, אבל לפעמים הוא מוצדק - למשל במקרה שהזכרתי למעלה).

אתם לא רואים את הסטטיסטיקה כמשהו מדויק
מחקרים סטטיסטיים על אוכלוסיה גדולה לא יכולים לתת מידע מלא לגבי אדם מסוים, ויש גם דברים רבים שלא קיימים מחקרים לגביהם. לכן לניסיון האישי של הרופא (אם הוא קיים) יש משקל חשוב בחוות הדעת שלו. מהבחינה הזו דוקא לחוות הדעת של רופאים שהשתתפו בלידות בית יש משקל גדול יותר מלזו של רופאים חסרי נסיון.

מונו, לפי מה שאת כותבת אני מבין שלמעשה כבר החלטתם, ועכשיו אתם רק מחפשים חיזוקים "מקצועיים". יופי

. בהצלחה.

בישראל הדבר לא קיים (בינתיים. אירגון אמה"י מנסה לשנות זאת
לא הפיקוח הוא העניין, והעלאת הטיעון של "העדר פיקוח" אינה מוגדרת "טיעון רציונאלי" בעיני, אבל אולי זה מפני שאני עוסקת במחקר של מערכות, והיכרותי עם המנגנונים מבפנים גורמת לציניות חריפה שלי כלפי אמונות תמימות.
מיילדות אמה"י מקפידות על הדברים האלה - ציוד, השתלמות וכדומה. זה חלק מהמקצועיות שלהן, ומי שרוצה מקצועיות בוחר באחת מהן.
הן מקפידות עליהם לא בגלל שיש פיקוח.
לעומת זאת, יש "פיקוח" לכאורה על הרבה מאוד דברים. למשל, על בתי חולים. ואנחנו יודעים איך אותם דברים נראים. שום "פיקוח" לא מונע בישראל בורות, שחיתות, מחדלים, רשלנות וכן הלאה. אז האם הפיקוח הוא החשוב פה?

שהדרך שבה הם יציגו את המידע תושפע מההשקפה שלהם
או, פה ההבדל ביני לבינך:
אתה שם את הדגש על הדרך שאותם רופאים יציגו את המידע. לי יותר חשובה השאלה: איך אותו רופא הגיע לדעה שלו. מדוע רופא א מתנגד ללידות בית, מדוע רופא ב תומך בלידות בית. איך הוא מציג את זה, זו שאלה אחרת, של תקשורת. השאלה היא מה הכריע בגיבוש דעתו, איך הוא תופס את נושא הלידה, וכן הלאה.
דבר אחד אני יכולה להגיד לך מתוך מכלול הדברים שהעמדה בעד או נגד לידות בית אומרת לי:
שרופא שתומך בלידות בית יותר מעודכן במחקר הרפואי ודוגל ב- evidence based medicine מאשר רופא שמתנגד.
ולי זה אומר: רופא יותר מקצועי , לא אחד שקובע את עמדותיו מתוך פחדיו כאדם פרטי, מתוך אמונות עדר וכדומה.
כשאני מחפשת רופא, בכל תחום, אני מחפשת את זה שבודק את עצמו ושמתעדכן. ששואל שאלות. שמעלה ספקות לגבי דרכים ישנות.
ולא רק בלידה. יש עוד הרבה תחומים: חלב אם לפגים; הנקה בהריון; הטיפול במאסטיטיס; ועוד ועוד.
בכולם יש רופאים שלא מתמצאים לצד רופאים שכן מתמצאים.
הרופאים שאני מעריכה (ויש לא מעט כאלה באתר שלנו, איזה כיף), כשהם לא מתמצאים או לא בקיאים, הם אומרים שהם לא מתמצאים והולכים לברר.

טוב, יצאתי מרשימת המתלבטות - החלטתי. ללדת בבית.
לא יכולה לשים אצבע על הרגע שבו התקבלה ההחלטה (עכשיו הרבה יותר רגוע). אולי סרט טלוויזיה שבו הראו רחיצת תינוקת בוכייה בבית חולים, אולי המחשבה שמעולם (למזלי) לא אושפזתי, וכל עוד אני והעובר בריאים אין סיבה שזו תהיה הפעם הראשונה.

ראיתי עם מי מהחברות אפשר לדבר על זה, מי מסתייגת מראש, והקפדתי לשתוק ליד המסתייגות. למשפחה לא אספר. ממש במקרה מצאתי כתבה ב"מעריב", ראיון עם אילנה שמש, וחשבתי להראות את זה לאמא שלי. אמרתי לה: "קראתי כתבה מעניינת על לידה טבעית" (בכוונה לא אמרתי "בבית"), והיא אמרה מייד: "לידה טבעית בבית? זה מסוכן". הנחתי לזה.

זה במקום חמסה

כי אין לכם כאן חמסות.

לא יכולה לשים אצבע על הרגע שבו התקבלה ההחלטה (עכשיו הרבה יותר רגוע)

נכון שברגע שמחליטים וגם יודעים מי תהיה המיילדת מרגישים שלווה גדולה?

נכון שברגע שמחליטים וגם יודעים מי תהיה המיילדת מרגישים שלווה גדולה?

נכון. זה נכון לגבי כל החלטה. וזה מתחיל להיראות לי יותר ויותר טבעי (ובד בבד גם לא מציאותי. אבל זה בסדר, גם לראות את עצמי בהריון זה טבעי ולא מציאותי בעת ובעונה אחת...)

גיסתי שהיא מיילדת ותומכת לידה בבית יולדות קונבנציונאלי הציעה לי ליילד אותי . מצד אחד אני מרגישה שזו ההצעה שיכולה באמת להגן עלי מפני כל אותן התערבויות מיותרות בחדר לידה ,מצד שני אני חוששת שחס וחלילה אם יקרה משהו שלא ימצא חן בעיני ,אאשים אותה . וזה כבר יהיה משבר משפחתי .
היא גם הציעה לי ליילד אותי בבית וזאת עוד התלבטות שקיימת .
ובכדי להשלים את כל תמונת ההתלבטויות בן זוגי נכון להיום אינו מעונין להיות נוכח בלידה עצמה .
קשה לי להחליט מה לעשות איך ואיפה ,אבל אני אשמח לשמוע דעות שאולי יעזרו לי לגבש עמדה ולהגיע לשלווה שדברתן עליה .
תודה .

מ.שלווה -למה בן זוגך אינו מעוניין להיות בלידה? באיזה שלב את בהריון?

היא גם הציעה לי ליילד אותי בבית וזאת עוד התלבטות שקיימת .
אם אין לה ניסיון בלידות בית, לדעתי זה לא מומלץ.

מצד שני אני חוששת שחס וחלילה אם יקרה משהו שלא ימצא חן בעיני ,אאשים אותה. וזה כבר יהיה משבר משפחתי .
מה למשל? לאיזה סוג דברים את מתכוונת?

מונו נוקי , אני מתחילה היום שבוע 23 ,ובן זוגי עד היום מביע אי רצון להיות נוכח, כי הוא אינו מאמין שהוא יוכל לעמוד בזה. הוא מאוד תומך בי כיום ,אך בכל מה שמדובר לבתי חולים ורפואה בכלל הוא פשוט לא יודע להתמודד עם זה .
מצד אחד יש לו רגישות מופלאה ומצד שני הרגישות הזאת מונעת ממנו את היכולת להתמודד עם כל מה שקשור לסבל .
החלטתי שלא ללחוץ עליו ולאפשר לו להגיע לרגע האמת ולהחליט לבד . זה לא קל אבל זה נראה לי הכי נכון .
כל זה כמובן מביא אותי לפחד מלהיות לבד בלידה ,בכל זאת הייתי רוצה מישהו לאחוז לו את היד . חברתי הטובה ביותר אמרה שתשתדל להגיע ,הענין שזה דורש ממנה להגיע מגרמניה .

החשש הוא מכל התסריטים הפחות נעימים, אמי ספרה לי שבלידתה הראשונה היא שכבה כמעט שלושים שעות בחדר הלידה ולבסוף זה נגמר בואקום. (אז לא היה אפידורל), כל דבר שישבור לי את התכנית ללידה טבעית למעשה הופך בעיני לתסריט שלילי . אני מפחדת שאם היא תיילד אותי וזה יעבור לשלב כזה אח"כ ארגיש שהיא דחפה אותי לשם ,או לא הגנה עלי או משהו דומה .

אין לה נסיון בבית יש לה המון נסיון בחדר הלידה ,והיא הבטיחה לי שהיא גם מיילדת בתנוחות שונות ,כי יש מיילדות שלא יודעות ליילד בכל תנוחה .והיא הבטיחה לי שהיא מכירה היטב את הספר "לידה ללא אלימות" ,ואם אגיע לבלינסון שם היא עובדת היא כמובן תעשה הכל כדי שאקבל את החדר הטבעי .

ואם אגיע לבלינסון
מקום מאוד מאוד מאוד מאוד לא מומלץ ללידה. "היא תעשה הכל" פירושו שאי אפשר להבטיח לך כלום. )-:

לעניות דעתי, בן הזוג חשוב יותר בבית החולים מאשר בבית.

אם יולדים בבית, את עם מיילדת ש"תחזיק לך את היד" ואת לא צריכה הגנה. בן הזוג יכול ללכת לראות טלביזיה בחדר השני או לעשות סיבוב בחוץ. בעצם, כשאת יולדת בבית, גם את יכולה לעשות סיבוב בחוץ בזמן הצירים (מכירה את דף הלידה של יונת, יולדים בבית ?).

אם יולדים בבית חולים, שם את צריכה הגנה. שם את צריכה עזרה. שם את צריכה את בן הזוג, לצדך ובתור האביר שמגן עלייך מול כל העולם, דרוך ומוכן ומעורב לחלוטין, ואסרטיבי עד כדי תוקפנות.
שם את צריכה דריכות וערנות: מי בצד שלי? מי תומך בי? מי מנסה לחבל בלידה שלי? מול מי צריך להתגונן? שם לוקחים ממך את התינוק (בילינסון), ואם בן הזוג לא בעניין אז אחות לוקחת אותו לתינוקיה והוא מופקר שם (תינוקייה זוועה, ואין ביות מלא, והם לא מביאים תינוקות ולא עוזרים בלילה). ואם בן הזוג הולך עם התינוק, אז את נשארת לבד לסוף הלידה. לכי תריבי שם כדי שיתנו לך להיניק בזמן שהשילייה יוצאת, או שלא יתלשו אותה כדי לפנות מהר את חדר הלידה, או כל הדברים הנחמדים האחרים.

לעניות דעתי, בן הזוג חשוב יותר בבית החולים מאשר בבית
לא מתחברת. אצלי בבית הוא היה חשוב מאד מאד. זה מאד תלוי בתהליך הזוגי/משפחתי שבתוכו מתרחשת הלידה.

למ. שלוה

לא רציתי הרופא הקרוב (איך שאת מכנה את זה) יכנס לחדר לידה. אני חושבת שלידה זה עסק של נשים בלבד. מאותה סיבה גם בן-זוגי נשאר בחוץ (מונו, את לא לבד, אבל כנראה מסיבות שונות).

לא הייתי צריכה רופא כדי ללדת. לא הייתי צריכה מיילדת שתיילד אותי. התכוננתי והייתה לי דולה נפלאה. היינו שתינו כמעט כל הזמן לבד.

אצלי בבית הוא היה חשוב מאד מאד
לא הובנתי.
אסביר שנית:
בבית החולים הוא חשוב עוד יותר.
לא אמרתי שהוא לא חשוב בבית.
אם בן זוגך היה "חשוב מאוד מאוד" בבית - האם היית מוותרת עליו ועל עזרתו בבית חולים?

דיברתי על בן זוג קיים של מישהי, ש"לא מתחבר ללידה". לפי דבריה, הוא לא רוצה לקחת חלק בלידה.
לא מדובר בבן זוג שמוכן להיות בלידה, לא מדובר במה שהאשה רוצה (גם היא רוצה את בעלה בלידה, בגלל זה הבעיה שלה).
טענתי היא, שבן זוג ש"לא מתחבר ללידה" - "יותר מסוכן" (סליחה על הניסוח, לא מצאתי ניסוח יותר ברור ופחדתי ששוב לא אובן) בבית חולים מאשר בבית.
אם בבית הוא לא מתחבר ללידה ולא נמצא לידה ולא עוזר - מילא. לא נעים, חבל, אבל היא לא מופקרת לנפשה.
אם הוא בבית החולים ולא מתחבר ללידה ולא נמצא לידה ולא עוזר (מסתובב במסדרון הלוך ושוב, כמו אבותינו?) - זה כבר נראה לי עסק ביש.
האם הצלחתי עכשיו להבהיר את עצמי?

כבר אמרתי לך, מרב, לי נורא קל. אפפם לא ילדתי.

קראתי בשבת את האוהל האדום. בכיתי כמו תינוקת. לא יכלתי להפסיק לבכות. (והייתי במקרה אצל אמא שלי ולא רציתי שהיא תראה אותי ככה. היה לי ברור שהיא לא תבין. איזה עצוב זה שאני לא יכולה לשתף אותה בזה). וכמה שזה ישמע אולי מוזר (או אפילו דבילי) אני מתה כבר להרגיש לידה, כולל הכאבים שבאים איתה.

קראתי בשבת את האוהל האדום. בכיתי כמו תינוקת. לא יכלתי להפסיק לבכות
קראתי אותו לפני כמה חודשים בפעם השנייה (אחרי שלוש שנים) ובכיתי המון.

מחקר מעניין לא יודעת אם קושר כאן.

רציתי לספר שכשזוגתי היקרה היתה בהריונה הראשון, עשינו קורס הכנה בדרך-אם (לימים דיאדה).
העליתי את הרעיון של לידת בית מכיוון שלי באופן אישי אין אמון גדול במערכת הרפואית, אבל היא קצת חששה והלכנו על לידה טבעית ב"מאיר".
בסה"כ הלידה היתה יחסית קלה, (12 שעות מירידת מים בבית עד הלידה, שבוע 37 וחצי) למעט בירוקרטיה של בית חולים שהביא לשהיית יתר במחלקת "היי ריסק"
רק מכיון שלא היו מוכנים להכניס אותה לחדר לידה טבעית לפני פתיחה של 4 ס"מ בזמן ששני החדרים שיש להם היו ריקים (ואפילו נעולים כי לא היה ביקוש באותו יום)
בנוסף החתך המעצבן (שהיה החלק הכואב ביותר, גם לי) שבדיעבד הייה מיותר לחלוטין, אם המיילדת היתה פחות לחוצה וממהרת להוציא.
ולאחריו התפירה שבוצעה ע"י רופאה בהמה (סילחו לי על הבוטות) שהוערה משנתה כדי לבצע את ה"עבודה"
את בני הבכור לא עזבתי לשניה, שהיתי ליד מיטתו בתנוקיה במשך 5 שעות ולאחר בדיקות הוא עבר לביות מלא ליד מיטתה של זוגתי במחלקת יולדות
כעבור שנה ושלושה חודשים "צץ" לו הריון שני, גילינו רק כעבור חודש, אז זוגתי היקרה הפסיקה להניק את הבכור כדי לשמר כוחות להריון
עכשיו כבר היה ברור שאם ההריון תקין, לא שהיתה סיבה שלא יהיה כזה, לבית חולים אנחנו לא נוסעים.
כשהגיע הזמן התחלנו לברר פרטים, קיבלנו את הספר של אילנה שמש שנבחרה בסופו של דבר להיות המיילדת למרות המרחק הרב, (כשעה נסיעה מביתה לביתנו, אפילו דרך כביש 6)
לצערנו, אילנה היתה חייבת לטוס לחו"ל קצת אחרי התאריך המיועד, על מנת לא "לפספס" אותה, התחלנו בנסיונות זירוז טבעיים, אבל חוץ מהנאה ועייפות, לא התקדמנו לשום מקום.
אילנה נסעה , לא לפני שדאגה לשדך לנו את שרה'לה שפס, שגרה כבר הרבה יותר קרוב.
בבית כבר היו מוכנים, ערכת לידה, מיכל איסוף פרי (דולב) מרופד במזרון של לול ועטוף בניילון, צינור חדש ונקי למילוי ונס קפה )שאילנה אוהבת(
יום ראשון, 3 בבוקר, זוגתי מתעוררת ושואלת אותי אם ישנתי מספיק. לשאלתי "למה?" היא ענתה "התחילו צירים"
להבדיל מהפעם הראשונה שהצירים "נבנו" לאט, לאט, הפעם, הם התחילו ישר "בגדול"
מכאן ועד הלידה קרו הדברים האלה: שרה'לה הגיעה, אמא של זוגתי הגיעה כ"דולה" (עברה קורס בלניאדו) אמא שלי הגיעה כדי לשמור על הבכור (שישן כל הזמן למרות הצעקות) וכאב, הרבה כאב, הרבה מאד כאב ובשש וארבעים יצאה לאויר העולם, בעצם למים, בתנו הקטנה והמתוקה.
בשביל מה סיפרתי את כל הסיפור, כאשר בתי המקסימה בת שלושת החודשים ישנה על כתפי?
בשביל לעודד כל מי שרוצה ויכולה ללדת בבית, ללכת על זה, כמובן שעם מיילדת מוסמכת עם רשיון.
ואם בן הזוג "לא בקטע" תנו לו לקרוא ועשו הכל , למעט לריב, על מנת להביא אותו להכרה בנכונות המהלך.
בהצלחה לכל מי שהגיעה להחלטה.

קראתי בשבת את האוהל האדום. בכיתי כמו תינוקת. לא יכלתי להפסיק לבכות אני לא אוהבת את כל הפחדים שלהם ואת כל הדרמטיות שהסופר עושה מסביב ללידה. איך הם יודעים איך ילדו לפני 4000 שנה?

מזמן לא נהנתי כל כך , מרחק של יותר משנתיים מלידת ה- שלישי בבית, להזכר לחייך ולהבין כל כך את הפחדים והספקות, הכל נכון עד שעושים את זה- אני הרגשתי שזה ממש סיכון ללדת בבית חולים.
חלק מהשיקולים היו לאפשר לתהליך לקרות באופן שבו אין קיטוע וההתעסקות היא לא במתי נוסעים ואם יש הכל בתיק..
הרווחתי מסע רוחני, בלי שציפיתי לכלום, מסע דרך הפחדים, הכאב, השיא שלו, להגיד למיילדת המדהימה )רונית)והדולה המדהימה שלי(עינת שמש), שלא יתיחסו אלי כאחת שיודעת, אלא שיעזרו לי לעבור את המסע דרך כל מה שקשה- אין תחושה שחוויתי שדומה ל"הצלחה" לראות את הפחד לחוות כאב ולדעת שזה חלק ממני אבל יש לי אפשרות לבחור מה לעשות עם זה ולהבין את התפקיד של זה בלידה ושלי כאדם וכאישה בדרך, מעבר לצדדים הטכניים החשובים כל כך , לא הייתי מוותרת על הצד ההתפתחותי שלי תוך כדי הלידה, ושלי עם בן זוגי ושלו עם עצמו ועם הנשים שסבבו אותי - בביח בלידה הראשונה הדברים נשארו ברובד פרקטי ולכן הייה (אני חושבת) קשה יותר לחוות את הכאב, בבית יכולתי להתמסר עד הסוף למסע ולטראנס הזה.- זו מציאות שאליה נולדת נשמה- הבטחון שלה הוא בפיזי אבל מאוד גם ברוחי- נפשי המפגש הראשון עם העולם.
באהבה לכל היולדות - שתחליטו מה שנכון לכן באמת ותנסו לשמור על הנקודה הפנימית העמוקה ביותר גם בבית יולדות
חשוב לקבל את עצמכם עם כל החלטה , זאת לא יכולה להיות גחמה רגעית - חשוב מאוד להרגיש בטוחים.

לכל מי שמתלבטת לגבי לידת בית חובת קריאה חלה על הספר של אילנה שמש ששמו ללדת בבית- אני חושבת...
בכל אופן שפך לי אור חדש ,אחר לחלוטין על כל עינין של הלידה בכלל גם אם בסוף לא נלד בבית יש לי מידע מול הממסד שהוא יקר מפז.

בינתים בן זוגי מגלה שוב רגליים קרות בנידון. הטיעון שלו שאולי לידות בית בטוחות לא פחות מלידות בית חולים, אבל לדעתו ההשוואה לא למרכז לידה. לדעתו לידה במרכז לידה יש לה יתרונות של לידה לא התערבותית בלי חסרונות בית החולים.
האמת? קשה לי. אין לי טיעון לוגי טוב בנושא הזה. אני מרגישה מותשת. אשמח לקבל קצת חיזוקים וטיעונים. אני יודעת שהוא ישתכנע אם ישמע טיעונים לוגים מספיק טובים. חבל רק שהסיפור האחרון עם המיילדת ביאס אותי לגמרי. חוץ מכאן אין עוד מקומות בהם השיחה על לידת בית לא תביא תגובות נגד שפשוט אין לי חשק אליהן עכשיו, לא בא לי לבזבז אנרגיות על זה.

לידת בית מול מרכז לידה

מונו נוקי
אני מתאר לעצמי שקראת מה שכתבתי, בדף זה, בארבעה בחודש.
אינני יודע מה מצבך הבריאותי ומה מצב ההריון, אבל אם הכל תקין ואת באמת רוצה ומרגישה שאת יכולה ללדת בבית,
אינני רואה דבר או סיבה שימנעו ממך לעשות זאת. גם לא בן זוגך!
כמובן שהשכנוע צריך להיות בדרכי נעם, אחרת זה לא שווה את כל העסק.
תני לבן זוגך לקרוא את דברי. אינני יודע אם זה ישכנע אותו אבל, אולי, ירכך אותו מעט.
בתקווה שתצליחי ללדת כמו שאת רוצה ומרגישה
היי חזקה, אל תשברי ובהצלחה
אגב, אם תשאלי את זוגתי איך הייתה הלידה, ואני מצטט: "קצר, כואב ומדהים"

אנונימי

alefbet1
האם כתבת את סיפור הלידה שלכם (מהזוית שלך כמובן) או את תהליך ההחלטה?
אשמח להפנות את בעלי - שמסכים ללדת בבית אך זקוק לעוש חיזוקים (-: לקרוא את ה"צד הגברי" בלידות בית
תודה ושבת שלום

פלונית, בלי קשר לא"ב - אבות שתומכים בלידת בית

אני מתכווננת ללידת בית, כמובן. לא היו לי יותר מדיי שאלות לגבי זה, כלומר היו שאלות אבל הכיוון כל הזמן היה די ברור וגם כבר יש לי מיילדת. אני תוהה אם בכל זאת כדאי לעשות סיור בבית חולים, רק למקרה... גם ככה בכל פעם שאני יושבת עשר דקות מול הרופאת נשים, אני יוצאת משם לחוצה, לא אוהבת מוסדות רפואיים, אבל אני שואלת את עצמי אם לא כדאי להכיר את המקום, בכל זאת.
גם היו כאן שמות של בתי חולים שלא דורשים את ה- 12 שעות אחרי לידת בית ונדמה לי שגם בית החולים האנגלי בנצרת לא דורש את השעות הללו. מישהו/י יודעים אם זה נכון? כי אני יודעת שהם משחררים יולדת אחרי 6 שעות באופן שיגרתי אם הכל בסדר.

אחת ההתלבטיות אצלנו ללידת בית ,היתה רמת הסיכון, כלמר אישי האהוב פשוט פחד שאם יקרה משהוא יהיה ביטוח...(כלומר בית חולים- כלומר אם יקרה משהוא עכשיו...)
עכשיו , לאחר קריאתי את ללדת בבית כאמור של אילנה שמש, הפנמתי משהוא חושב מאוד, שהוא, שאין מצבי חירום שמתרחשים מעכשיו לעכשיו - כמו כן יש תנאים לקבלת לידת בית (אני חושבת שזה קצת הפתיע אותו כי מה לא כל מי שרוצה יכול?...),
וברגע ש אני הפנמתי את העינין שקיבלתי ביטחון בדיוק שאותה הנקודה שנינו היינו מודאגים לגביה, אומנם הוא מאוד התעצבן, אבל אבר טוב נעשה את זה כמו שאת רוצה..

לי זה מאוד מאוד חשוב גם אם בסוף לא נלד בבית שהוא תומך בי , ועומד מאחורי..

בכל אופן כמובן שאמשיך במחקר שלי ובעבודה על עצמי- וכמובן שעוד נדבר עם מיילדת פוטנציאלית,

עדיין צריך עוד לעבור את המשוכה של המחיר...

יולי - לגבי האנגלי בנצרת - כדאי להתקשר. נדמה לי שהיו שם שינויים, ולא יודעת מה המצב כרגע.
סיור בחדר לידה - אני לא הרגשתי שנחוץ לי (במיוחד שהיה ברור לאן מפנים אם יש צורך, וידענו לאן צריך להגיע), אבל אם זה ירגיע אותך, לדעת שאת מכירה את המקום אליו תגיעי במקרה (חו"ח) חירום - אז למה לא? זה לא עולה כסף... (וזה עשוי רק לחדד לך את התחושה של למה לא להגיע לשם... (-; )

חיפושית - זה לא נכון ש אין מצבי חירום שמתרחשים מעכשיו לעכשיו אבל זה נדיר. רוב הסיבוכים מתפתחים בהדרגה (ובכלל בבית יש פחות סיבוכים). בכל זאת ישנם מצבי חירום מיידיים. בחלקם המיילדת יודעת לטפל (לפעמים טיפול מספק, לפעמים טיפול חירום עד הגעה לבי"ח), וחלקם (נדירים) אין הרבה מה לעשות - אבל - א. זה קורה גם בבי"ח.
ב. "לזרוק" את כל הסיכויים ללידה טובה יותר (גם לתינוק וגם לאם) רק בגלל הסיכוי הקלוש שיקרה המצב המסוים של סיבוך חירום שרק בבי"ח אפשר להציל - נראה לי כמו שיקול לא מאוזן. כמו לא לצאת מהבית, מהפחד להחליק על קליפת בננה ולמות (מה שיכול לקרות...).
ורק שכחתי להוסיף לדימוי הבננה שלי, שאפשר להחליק (על קליפת בננה או על רצפה נקייה מדי (-; ) גם בבית שפחדנו לצאת ממנו.

וגם -

יש תנאים לקבלת לידת בית (אני חושבת שזה קצת הפתיע אותו כי מה לא כל מי שרוצה יכול?...),
זו לא סתירה. כל מי שרוצה, יכולה (לגברים זה קצת קשה (-; ) אבל לרוב המיילדות יש קוים אדומים - ללידות שהן לא יקבלו. זה יכול להיות שונה ממיילדת למיילדת, אגב, ולא תמיד נובע רק משיקולים רפואיים נטו.

חיפושית - זה לא נכון ש אין מצבי חירום שמתרחשים מעכשיו לעכשיו אבל זה נדיר.
נכון אבל גם את זה אנחנו יודעים ובדיוק בגלל הסיבות שציינת ועוד כמה אני לא לוקחת את זה כשיקול בהחלטה,
אז לא לצאת מהבית כי אולי אדרס...?
אז לא לרכב על אופניים כי אולי אפול?
אז לא להנות מסיכויי לידה מצויינים כי אולי אולי ואולי??????
זה לא מקובל עלי ואם מכסים את רוב האופציות באופן אחראי, עם מילדת,שמכירה אותי (תכיר כמובן),
אז אני חושבת שאפילו אני יכולה לקצר את מהלך הלידה כי אני אשאר בסביבתי הקרובה...
והנינוחה והמוכרת- חוץ מזה אנחנו מאוד קרובים יחסית לבית חולים ,
מעבר לכך שאני מאחלת לעצמי לידה זורמת תקינה, גם לפני גם אחרי.

ראיתי היום את "ללדת בבית" . איזה סרט מדהים! (Homemade ללדת בבית)
מלא עוצמה, ורגש, בתור מי שלא ילדה מעולם, אני לא בטוחה שאם הייתי מתלבטת הוא היה עוזר לי להחליט....
(איזה מזל שכבר החלטנו)
אולי אם אני אראה אותו עוד כמה פעמים אני באמת יעכל את כל מה שרואים שם
אבל בתור הכנה ללידה בבית, אין מילים! כל היולדות מדהימות!
אני תוהה אם כדאי להראות אותו למשפחה המתנגדת, האם יש פה מי שראתה ויכולה להמליץ?

חיפושית - אני מסכימה איתך, רק רציתי להדגיש שקיים סיכון כלשהו, זה לא שהכל בטוח לחלוטין, 100%.

פלוני אלמוני מה שכתבתי זה גם וגם, רק שאצלנו המצב היה הפוך.
אני העלתי את נושא לידת בית, כבר בהריון הראשון וזוגתי, היא זו שחששה
לשמחת שנינו, היא הפנימה את הרעיון מיד לאחר הלידה של הבכור, כך שהשניה נולדה בבית, כעבור שנתיים.
היתרונות הגדולים בלידת בית, לפי דברי זוגתי היקרה ואני מצטט: "שאחרי הלידה אני ישנה במיטה שלי ומתקלחת במקלחת, שלי
והאורחים הם רק שלי".
ולא כמו שהיה לה במחלקת יולדות. הבכור היה בביות מלא ואותי סילקו ב11 בלילה, אבל אל שכנתה לחדר, הגיעו חברות עם שקיות עמוסות מ"אווזי", ב 2 בלילה וחגגו.
מי שמוכנה להתמודד עם מצבים כאלה, אחרי לידה, שיבוסם לה
ושוב, בהצלחה לכל מי שהגיעה להחלטה ללדת בבית
ולא פחות חשוב, אחרי הלידה, הנקה, הנקה, הנקה.
תאמינו או לא, אני כותב את הדברים הללו כשהקטנטונת, )ארבעה חודשים( מנסה להרדם לי על הכתף

_"שאחרי הלידה אני ישנה במיטה שלי ומתקלחת במקלחת, שלי
והאורחים הם רק שלי"._
זה חלק גדול מהעניין. לי למשל ברור שאם אני אצטרך להיות בבית חולים אני כנראה אצום במשך כל הזמן שאני שם ונדמה לי שאחרי לידה צריך לאכול כדי להתחזק, לא? קשה לי תמיד עם אוכל שהוא לא האוכל שלי, ואני משתדלת לא לעשות מזה עניין ולהסתדר עם מה שיש בכל מיני מקומות, אבל גם לי יש גבולות.

ודווקא ההתלבטות שלי היא (סתם, האמת שאין לי, אבל בעלי התפלא שזה לא עלה במחשבתי...) שאני מאוד אוהבת אוכל של בית חולים- אולי כי משהו אחר מכין אותו ואולי אני פשוט רעבה אחרי הלידה...
ואם אלד בבית לא יהיה לי אוכל מוכן וזמין ושמשהו ישטוף אחרי זה ויפנה.
אני מתכוונת להיערך לזה - לבשל וגם לסנג'ר קרובים וחברים להביא אלינו אוכל.
וככה אוכל ללדת בבית!!(-:

אני אכין לך אוכל של בית חולים אם זה מה שחסר לך

אני מאוד מעריכה את זה יש לי כבר רשימת מתנדבות..

אצלי זה היה דיי מצחיק ילדתי בלונדון והתוכנית לידה שלי היתה שאני אלד במרכז לידה. בעיקר בגלל בעלי החושש. בתוכי ידעתי שהלידה הזו תהיה לידת בית. ואכן כשהיו לי צירים תכופים קראתי למיילדת (שהשתייכה לצוות מיילדות בית) איך שהיא הגיעה הצירים הלכו ופחתו.
היא המליצה לי ללכת לישון- כמו ילדה טובה עשיתי כמצוותה (עד היום אני לא מסוגלת להבין איך הלכתי לישון עם צירים רציניים) כשקמתי בסביבות 9:00 בבוקר הצירים היו אינטנסיביים מאוד - אני לא אשכח תוך כדי שבעלי מתקשר למיילדת אני צועקת לו תגיד לה שתבוא עכשיו ולפה(כלומר לבית ולא למרכז הלידה)
שהיא הגיעה אני כבר הייתי בפתיחה מלאה לוחצת את ביתי הנפלאה החוצה.

האמת היא שלא היתה לי התלבטות ללידה בבית, הפחד ממה שיקרה בבי"ח הרבה יותר גדול אצלי, וגם בן הזוג תומך.
ה"בעיה" היא שאני גרה כ 40-45 דק' מבי"ח וקיים חשש במקרה של סיבוך. זו גם לידה ראשונה אבל זה לא מה שמטריד אותי...
האם אתן מכירות מישהי שילדה בבית במרחק כזה מבי"ח?

אני לא צפונית אלא דרומית ואנחנו במרחק 40-60 דק' מב'יח. ויש כאן כמה וכמה שעשו זאת. חשוב שהמיילדת תהיה מנוסה ובעלת ציוד מתאים.

בדיוק לא מזמן דיברתי על זה עם מישהי. היא סיפרה שבישוב שלה יש לא מעט נשים שילדו בבית ושלה זה לא נראה כי זה 45 דקות מבית החולים הכי קרוב. שזה נראה לה בסדר שאני , כי יש לי בתי חולים קרובים, אבל לא בטוח עבורה. יש לציין שמדובר במישהי שבשתי הלידות שלה ילדה בבתי חולים עם גישה טבעית יחסית.
קצת מוזר לי, בעיקר לאור העובדה שהיא טענה שהלידות שלה קצרות. לעומתה, אני מכירה מישהי שלידה אחרונה שלה החליטה ללדת בבית בגלל שהלידות שלה היו קצרותולידה לפני אחרונה ילדה באמבולנס והיא לא היתה מוכנה שזה יקרה שוב, הכינה את עצמה ואת בן הזוג למצב שהמיילדת לא תספיק להגיע וילדה בבית.
האמת, הגישה השניה הרבה יותר נראית לי. נכון, צריך מיילדת טובה עם ציוד מתאים, אבל להיטלטל לבית חולים רחוק עם צירים נראה לי ממש לא פיקניק. צריך לחשוב ממה מפחדים יותר: שתהיה לידה מהירה ולא תספיקו להגיע לבית חולים גם אם הלידה מתוכננת בו? שיקרה משהו בלידת בית ולא תספיקו לעבור בזמן מהבית לבית חולים?
אני חושבת שאם הייתי יודעת שהלידות שלי קצרות ומהירות הייתי הולכת על לידת בית, אם הייתי חוששת ממצב של מצוקה עוברית או לידה שלא מתקדמת או סיבוכים הייתי הולכת על אופציה של בית חולים , אבל כזה שיחסית נעים לי, גם אם הייתי צריכה לחצות את הארץ בשבילו.

צפונית, ראי הדף לידת בית רחוק מבית חולים.

מה קורה אם חלילה יש סיבוך? מצוקה עוברית, חבל הטבור כרוך סביב הצוואר, הלידה נתקעת, במצב כזה ליסוע לביה"ח נראה לי גרוע יותר, מאשר לעבור לידה התערבותית בביה"ח.
אנחנו עברנו באמצע הלידה לבית-החולים. למרות ההתערבויות (הנחוצות) שם, לדורית נשארה ההרגשה של הבית, גם תוך כדי וגם אחרי הלידה. אם היינו מתחילים מראש את הלידה בבית החולים סביר להניח שהיא לא היתה נגמרת כל-כך טוב (גם מבחינה רפואית).

בעלי מאוד לא בכיוון
מאילו סיבות? מנסיון (גם שלי וגם לפי מה שראיתי אצל חברים, וגם כאן באתר), כאשר האשה מעוניינת ללדת בבית, די קל לשכנע את האיש.

עוד לא מרגישה שאני יודעת מספיק על לידה, על הגוף שלי בשביל זה.
קראי את הספר לידה פעילה. תצאי עם תחושה (מוצדקת) שאת יודעת כמעט הכל.

אני רוצה חוויה נעימה יותר מהלידה הראשונה, אבל עדיין מפחדת ללדת בבית
אני בדיעה שלא כולן צריכות ללדת אותו הדבר, כל אחת ומה שמתאים לה, כל אחת ומה שמפחיד אותה. אותי למשל (ויש לי עוד כמה ימים לראות אם צדקתי) מפחיד נורא בית חולים, פוחדת מרופאים ומהסיטואציה, הם משתקים אותי, העניין של ללדת בבית הרבה פחות מפחיד אותי, ברור לי שממש לא כל אחת מרגישה ככה. חלק מהעניין בעיני הוא העניין של האפשרות לבחור את מה שמתאים לך ונכון לך. תקשיבי לעצמך.

קראי את הספר לידה פעילה. תצאי עם תחושה (מוצדקת) שאת יודעת כמעט הכל.
כל מילה.