ועכשיו הוראת היוגה

אנונימי

שם הדף הינו הסוטרה הראשונה מתוך "היוגה סוטרה של פטנג'לי" _{תרגום אורית סן-גופטה}
דף זה נועד לשמש אכסניה להרהורים, שאלות, בעיות, חוויות ותובנות שעלו בעת תרגול יוגה. מקום למורים ומתרגלים ללבן דברים, לשתף בהצלחות, להתמך כשקשה.
מידע על מורים שונים אפשר למצוא בדף יוגה לכל וכן בדף יוגה בהריון .

שאלה שעולה לא מעט היא: מה ההבדל בין קאפלבטי לבהסטריקה. אני עצמי הייתי מאוד מבולבלת בשנות התרגול הראשונות עד שמצאתי יום אחד בדוכן ספרים ברחוב (זה היה מזמן ואני כבר לא זוכרת אם זה היה בארה"ב או באנגליה) חוברת דקיקה שעסקה בדיוק בשאלה הזאת והסבירה את שתי הטכניקות לפרטי פרטים בליווי הסברים אנטומיים מדוקדקים.
אז ככה, להבנתי, שתי הנשימות הן נשימות "מפוח", גם צורנית, מבחינת התנועה הנראית לעין בבטן, וגם אנרגטית, נשימות מחממות, מלבות אש. ההבדל הוא לא באינטנסיביות ולא בקצב, כי את שתיהן אפשר לנשום עדין או חזק, לאט או מהר או בכל אפשרות ביניים על הרצף הזה. ההבדל הוא בשאיפה.
בבהסטריקה השאיפה והנשיפה הן אקטיביות, השאיפה מכוונת אל הבטן ומנפחת אותה והנשיפה יוצאת מן הבטן ומסתיעת בכיווץ של הבטן. כדי להבין את זה בגוף, אני הרבה פעמים מלמדת את הנשימה הזאת בשכיבה על הגב ובנשימה איטית. בשכיבה על הגב אין צורך לכווץ את הבטן כי היא פשוט שוקעת, כוח הכבידה עושה את העבודה.
קאפלבטי קצת יותר קשה להבנה. כאן השאיפה היא פסיבית, קורית מעצמה. הנשיפה היא אקטיבית, קצרה וחזקה ונעשית תוך כיווץ של הבטן. לאחר הכיווץ יש הרפיה וכשהבטן משתחררת - אויר נכנס, מעצמו. דימוי שעוזר לי להסביר את הנשימה הזאת הוא של משאבת רגל (כזו של מזרון ים) . במשאבת רגל לוחצים עליה ומכווצים אותה כדי להוציא ממנה אויר, ברגע שמרימים את הרגל, כלומר, מרפים את הלחץ, אויר נכנס מעצמו והמשאבה מתמלאת אויר.יש אנשים שתופסים את זה ישר אבל יש לא מעט שלוקח להם זמן להרפות ואז אויר לא נכנס ויש תחושת חנק. ברגע שהמוח מתערב בתהליך שרוב הזמן קורה מעצמו, כמו הנשימה, הוא מיד מפסיק לסמוך על הגוף שיעשה אותו לבד.
לדעתי,השאיפה הפאסיבית, כשמאפשרים לה לקרות, גורמת לכך לכך שקאפלבטי מרגישה יותר עדינה, פחות מסחררת וניתן לתרגל אותה למשך זמן ארוך בהרבה, מבלי להכנס לסחרור או היפר ונטילציה.
הערב, תירגלנו בשיעור 4 מחזורי נשימה של בהסטריקה וקאפלבטי לסירוגין. זה הפך את ההסבר למאוד מוחשי.

ברכות על פתיחת הדף.
המקלדת לא מתפקדת....

אולי תמצאי את התשובה בפורטל יוגה
הוא נפתח היום וחשבתי שזה יעניין אותך

כן, פורטל יפה ומענין, צריך יהיה לראות מה יתפתח שם.

אני מתחילה עכשיו בקושי רב האמת לחזור לעשות יוגה בבית לבד אחרי הפסקה ארוכה. מנסה יום יום ולא תמיד הולך: לפעמים עושה אבל מאוכזבת כי לא יכולה ללכת עד הסוף. עייפה מידי או רעבה מידי או לא מספיק רגועה.
וקפהלבתי - לפעמים מרגיש לי מאד חזק וכיף לעשות אבל לפעמים עושה לי בחילה.

הפורטל מוצא חן בעיניי ונראה חף מכל פוליטיקה ארגונית.והמבין יבין.

דיבורית,
אני מתחילה עכשיו בקושי רב האמת לחזור לעשות יוגה בבית לבד אחרי הפסקה ארוכה
אם מותר להציע,קחי את זה בצעדים קטנים.אם את הולכת על תרגול יום יומי אחרי הפסקה ארוכה הרי שתרגול של חצי שעה עד 40 דקות זה ה----מון.ומספיק.הגוף מתרגל.מתיחות עדינות,4 ברכות לשמש כהתחלה(הראשונה איטית עם המון נשימות בכל אסנה),10נשימות בכל אסנה שתבחרי.הרבה התבוננות.הרבה קשב. תתחילי עם מחזור אחד של קפלבהטי,30 פמפומים.תראי שזה מרגיש טוב,תעלי.כל פעם תוסיפי קצת.
מבחינת תזמון;חשוב מאד לאכול משהו קטן ולא להגיע לתרגול רעבה מאד.וחשוב להתנתק.אני אישית בעד מוסיקה נעימה ברקע.זה עוזר.
<בת ההרים באופן כללי מעדיפה לתרגל בבית ויודעת מה זה דורש>

אז ככה.אני צריכה להוציא מחשבות החוצה.
אז ככה....

כבר תקופה ארוכה שאין לי מאסטר/ית (שזה כמו גורו אבל לא בדיוק,נכון? ).יצא ככה.יש לי שתי מורות שמלמדות אותי ללמד אבל אני לא מרגישה שהן מביאות הארות אל התרגול שלי.עבורי מאסטר זו זכות ענקית להגיע לכל שיעור/תרגול.כל שנייה היא בתרגול היא מסע פנימי שלם.

זה חסר לי כרגע מאד.התרגול שלי הגיע לרמה מסויימת וכרגע אני מרגישה תקועה.עומדת במקום.עם יכולת אדירה שלא מצליחה להניע את עצמה.
הלכתי לשיעור עם מורה מקומית אבל החוייה היתה של שיעור ספורט.
אז זהו.זה המצב שלי בתרגול כרגע.אני לא חיה במקום שופע מהבחינה הזו.ויש לי סטנדרטים גבוהים.נכון.
אולי אצטרך לנסוע רחוק כדי למצוא את מה שאני מבקשת.ימים יגידו.

אחרי תקופה ארוכה של תרגול מאד אינטנסיבי(וכל מיני שירירם שצצו להם פתאום) קלטתי פתאום עייפות אדירה בגוף.

ואז גיליתי שאני מתחברת לתרגול מינימליסטי.שמתי לב שתרגול של 40-60 דקות מרגיש לגוף שלי אידיאלי.אחרי שיחה עם מטפל בשיטת פלדנקרייז נפלו לי כמה אסימונים.מבחינת הגוף,40 דקות זה שני מחזורי אנרגיה שלמים.מבחינת הגוף,זה זמן תרגול מספק.
אף פעם לא יצא לי להתעמק בסוגייה הזו של,למה בעצם שעה וחצי?

דיבורית, רוצה להוסיף לעצה הנבונה של בת ההרים, שכדי לבסס תרגול צריך "להכניס רגל בדלת" ובאמת להתחיל בקטן, אפילו 20 דקות. לי מאוד עזר סדר שבועי. כלומר יום ראשון תנוחות עמידה, יום שני כפיפות לפנים, יום שלישי שיויי משקל על הידיים, יום רביעי כפיפות לאחור, יום חמישי פיתולים, יום שישי אימון משולב ממה שמתחשק ושבת מנוחה (את כמובן יכולה לבחור כל סדר אחר זו רק הדוגמה שלי) במסגרת של 20 דקות אפשר לתרגל "רק" 3-4 תנוחות וכמה ברכות לשמש, תרגיל נשימה אחד והרפיה וזה מספיק! אחרי כמה זמן , וזה יכול להיות שבועות או חודשים או אפילו שנים, מתחשק להרחיב את זמן האימון. היתרון בסדר השבועי הוא שמהר מאוד הגוף והתודעה מתרגלים אליו ואז זה כבר לא תלוי בחשק שלך או במצב רוח, את קמה בבוקר וכל ישותך מבקשת את האימון המסוים של היום הזה.

למה בעצם שעה וחצי?
לא יודעת אם יש תשובה "יוגית רשמית" לשאלה הזאת אבל מבחינתי, אימון מאוזן שכולל בתוכו פראנימה, מדיטציה, ברכות לשמש, אסנות, תנוחות הפוכות והרפיה מספקת חייב לפחות שעה וחצי. בשבילי אימון טוב הוא 20 דקות ישיבה (מדיטציה), 40 דקות פראנימה, 40 דקות אסנות 30 דקות תנוחות הפוכות ולפחות 10 דקות הרפיה. בפחות מזה אני מרגישה קצת לא מסופקת, אבל זה מה שהחיים מאפשרים.... מנסה לשמור על היחס הזה של בערך זמן שווה למדיטציה ונשימה לעומת אסנות.

בשבילי בסטריקה שיכת לאשטנגה והיא נשימת מפוח לחזה כשבטן באודיאנה ואם אפשר הכל מתבצע על הידיים כשהרגלים בלוטוס מורמות,הקפלבטהי היא מפוח לבטן ומתבצעת בקצב איטי וברכות יותר מהבסטריקה ,אצלי יש כרגע בלבול מהאוג'יי ככל שנוגה מורתי המקסימה מדברת עליה יותר אני מבינה פחות .. בכל מקרה אין לי זמן לאימון מלא יותר מפעם עד שלוש בשבוע,תלוי בשבוע,אימון יומי כמו שמימה מתארת הוא בשבילי פנטזיה שגורמת לי לרייר...איך את מצליחה? ביך הילדים לכביסה לעבודה ללימודים למטבח וכו.. בכל מקרה החוויה שלי מאימון ארוך של האשטנגה היתה אפיסת כוחות,ועכשיו כשאני מצליחה שעה וחצי זה די מספק.ואם יש מעט זמן אני מזדרזת לשבת וקצת להיות הפוכה לפחות.

איך את מצליחה?
לא מצליחה. זה היה האימון שלי יום יום לפני היות הטף... כשאבי ילדי עוד גר איתנו הוא היה מפנה לי את שבת בצהרים אבל עכשיו גם זה לא. אני מצליחה "לגנוב" 2-3 אימונים של שעה בשבוע והם די דומים למה שתיארת לשבת וקצת להיות הפוכה לפחות .תנוחות הפוכות זה משהו שאני לא ממש מגיעה לעשות בשיעורים עם התלמידים (תמיד יש מי שצריכים עזרה) וגם כשכן זה לזמן קצר יותר ממה שאני מתרגלת, עוד אין לי תלמידים שעושים את כל סידרת העמידת ראש שזה ענין של 15-20 דקות.

מי מה (נפגשות גם כאן

) -
אני מתרגלת בערך שלוש פעמים בשבוע, זמן קצר (חצי שעה- ארבעים דק').
בדרך כלל עושה 2 סדרות ברכת השמש, כמה תנוחות והרפייה.
מה שאת מתארת (כל יום תנוחות מסוג אחר) נשמע לי מעניין, יש בי משהו שנמשך אל הסדר הזה.
אבל אני תוהה- לא עדיף לעשות בכל יום קצת מהכל? (מבחינת הגוף אני מתכוונת).
הרי יש תנוחות (נגיד כפיפה לפנים) שנזקקות לתנוחה הפוכה אחריהן.

היתרון בסדר השבועי הוא שמהר מאוד הגוף והתודעה מתרגלים אליו ואז זה כבר לא תלוי בחשק שלך
כאן אני לא מסכימה.למשל,מה קורה בזמן הווסת שדווקא אז "נפל לך" על יום התנוחות ההפוכות ?או כפיפות לאחור?. עבורי ההתחברות למה שהגוף מבקש/זקוק היא חלק בלתי נפרד מהתרגול היוגי.ימים של התקררות במערכת הנשימה ישפיעו על הבחירה שלי באסנות או בפראנימה. ימים של אקטיביות ועירנות ישפיעו בדרך שלהם.ימי הווסת מבקשים הרבה תנוחות ישיבה וכפיפות קדימה. במיוחד כנשים שמושפעות מהמחזוריות בטבע...לי אישית נראה יותר נכון לתרגל קצת מכל דבר לפי צרכי הגוף.או לתרגל רצף תנוחות כמו באיינגר למשל(נדמה לי שגם בויג'נאנה יש רצפים כאילו).בתחום הזה אני מאד מתחברת לרעיון שמאחורי התרגול של מירה ארצי פדן.
עוד רעיון-לחלק את התרגול על פני היום.
הבוקר;נשימה(כולל אודיאנה בנדהא או נאולי) וברכת השמש.אם יש זמן-תנוחות עמידה ואיזה פיתול לקינוח.
אחר הצהריים/ערב;להתהפך ולהתכופף אחורנית

עוד כמה מילים על הסדר השבועי (בת ההרים עזרה לי כאן לחדד איזו הבנה) :
הסדר השבועי נועד לבסס את האימון, כשההקשבה לגוף עוד לא מדויקת או אפילו לא קיימת כמעט. כשרק התחלתי להתאמן לבד, הרבה פעמים הייתי עולה על המזרון ולא יודעת מה לעשות, או מתבלבלת מהשפע העצום של דברים שאפשר לעשות. ההיצמדות לסילבוס הכניסה אותי למסגרת ואחר כך כבר יכולתי להתאים את האימון למצב שלי באותו יום. גם לי, בזמן מחזור, מתאים לעשות אימון עדין מאוד ובעיקר כפיפות לפנים, בימי מחלה כמובן שהצרכים משתנים, אבל עכשיו כבר יש לי מסגרת בטוחה ונעימה לאלתר עליה.

לא עדיף לעשות בכל יום קצת מהכל?
יש כאלה שזה נכון להם. לי מתאים להתמקד. יש זרמים ביוגה שדוגלים בתנוחה "הפוכה" לכל תנוחה, לי זה מרגיש קצת כאילו זה מבטל את העבודה. אני מעדיפה, למשל, אחרי סדרה של כפיפות לפנים או לאחור לסיים בפיתול כלשהו, אחרי תנוחות עמידה איזו מתיחה טובה (בישיבה או שכיבה) אחרי שיויי משקל על הידיים להרגע באיזו כפיפה לפנים. בכל מקרה, גם אם אני לא מסיימת בתנוחות מנטרלות, אני מרגישה שההרפיה עונה על הצורך הזה.

או קיי, הבנתי. כמו בכל דבר- כל אחד הוא שונה, לכל אחד מתאים משהו אחר.
ההיצמדות לסילבוס הכניסה אותי למסגרת_ - כן, זה בדיוק מה שמשך אותי, אבל בעצם היום- אחרי שחזרתי לתרגל מזה כמה חודשים- אני כבר פחות מבולבלת _מהשפע העצום של דברים שאפשר לעשות , וכבר מצאתי לי פחות או יותר את הדרך שלי, את הקצב שלי.
אגב, הרעיון שלך, בת ההרים, גם הוא נחמד- בדיוק היום עליתי עליו בעצמי, בהקשר של תרגילי נשימה- שאני יכולה לעשות במהלך היום בלי קשר לתרגול של הבוקר.
תודה לשתיכן על החידוד @}

בת הרים, מי מה, תודה על העצות והתזכרות ל"הרבה התבוננות והרבה קשב" וגם לבחירה - לא הכל בכל יום ומיד.
באמת ניסיתי להאיץ את הקץ ולהגיע מהר מהר לשלב שהיה כל כך טוב לי בעבר. יותר מידי מהר ופחות מידי הקשבה. רציתי לחזק ולהגמיש את הגוף כמה שיותר מהר ולא אכפת להכריח, ובלבד שאגיע כבר לשלב הטוב. שטות כמובן אבל היה צריך שמישהו יגיד לי כנראה.. היה לי תרגול אחר היום תודות לכן. תודה.
רעיון משחרר לי כרגע לא לעשות הכל ולהתרכז באיכות של ההתבוננות.
עקרונית יש לי משיכה למצוא נוסחה שאותה אני עושה כל יום (וכך עבדתי בעבר) כך שלא צריכה לחשוב על מה לעשות אלא פשוט להיות בפנים. אבל מאז התווספו לי עוד ועוד תרגילים ודברים שחשוב לי מאד לעשות, ואולי תכנית משתנה היא משהו שאני יכולה לנסות במקום הכל כל יום. אני תופסת את הזמן הזה כמין חיפוש של מה הדרך שלי במטרה להגיע לסידור קבוע כמה שיותר. גם מבחינת איזה תרגילים וגם מבחינת מתי ביום. אבל בינתיים לא ממש מוצאת את הנוסחה שלי.. יש לי הרגשה שזה לא יהיה כמו בעבר.. ובכל מקרה המלחמה היא בחוסר סבלנות כי בעצם אני צריכה עכשיו דגש על לחזק ולהגמיש עוד ועוד ואיזה משהו עם התודעה שאני לא מסוגלת להתרכז ולהגדיר אותו מרוב שאני בקשקושי החיים.
טוב יש לי עוד מלא שאלות אבל לא אפגיז. לאט לכל.
ולגבי אוכל - בת הרים אמרת לאכול משהו קטן - ממש לפני התרגול? ומה לאכול שלא יעשה בחילה בהיפוכים וכאלה?

ולגבי אוכל - בת הרים אמרת לאכול משהו קטן - ממש לפני התרגול?
השאלתי את "אור על היוגה" אז לא יכולה לצוטט ישירות אבל איינגר וגיטה(הבת שלו)אומרים שאפשר לאכול איזה "ביסקוויט קטן עם כוס קופה או תה" בסמוך לתרגול

ז'א שלא מדובר על לאכול ומייד ללכת לעשות עמידת ראש.אבל לאכול 15-20 דקות לפני תרגול תפוח,למשל,זה לא מה שיפגע לך בתרגול. אני מהטיפוסים ששוכחים לאכול בבוקר וזה על הפנים.בגדול.אחרי זה הגוף מגיע למצב של סטרס כזה....בזכות המשמעת שבתרגול זכיתי גם למשמעת או יותר נכון,סדר באכילה.אם את מתכננת לתרגל בבוקר,למשל,תהיי מספיק מדוייקת כדי לזכור לאכול חצי שעה לפני זה משהו קל(פרי,יוגורט,פריכית,קצת גרנולה).וחצי שעה אחרי התרגול אפשר לאכול.

בת ההרים (אפשר לקרוא לך פשוט היידי?) שמעתי כבר כמה פעמים את ההמלצה לא לאכול מיד אחרי אימון,למה בעצם?.. כשאני קמה מההרפיה אני רעבה בטרןף,ורצה לאכול משהו,גם אם אכלתי משהו קטן לפני. אני חושבת שעל התעמלות או ספורט כלשהו אומרים שהמטבוליזם הכי יעיל אחרי,ושעדיף לאכול אז.
חוץ מזה קיבלתי סרטון קטן על יוגה במייל שאני מאד רוצה לצרף לפה כלינק כדי אולי לעורר דיון,אותי הוא זיעזע, אבל אני לא יודעת איך עושים את זה,אני אשמח לקבל הנחיה או הפניה למקום המתאים באתר.

את יכולה היידי, או אפשר גם יפהיפיה

תלוי מאיזה כיוון של שיר את מסתכלת עליי.
למה בעצם?..
מבחינת האת'ה יוגה "יש לגשת לתרגול בקיבה ריקה,ועל כן אין לאכול שעתיים לפני התרגול לפחות.לאחר התרגול יש להמתין חצי שעה לפחות-ורק אז מותר לאכול"("האטה יוגה קלאסית"/יוגי רמה קרישננדה<דוד הר ציון>).הר ציון מדבר על ההמתנה הזו של מחצית השעה גם מהכיוון של רחצה לאחר תרגול.הוא ממליץ להמתין חצי שעה. וזאת בגלל שבזמן תרגול יעיל הגוף למעשה מנקה ומנקז רעלים מתוכו.הרבה דרך הזיעה.אני מניחה מתוך הידע שלי ברפואה משלימה ושות' שגם ההמתנה הזו עם מערכת העיכול חשובה כדי לאפשר לגוף לעבד את התהליך שקרה לו בזמן התרגול.
יש לי עוד מה לכתוב אבל מדונה,מדונה....לילה טוב.

אצלי - משתדלת לא לפתח תקוות לשינויים גדולים ומיד ולהתרכז בגוף ובשחרור מתחיו. מוזר שכשלא עשיתי יוגה בכלל זה היה "בסדר"אבל כשעושה יוגה חצי שעה או ארבעים דקות ולא שעה וחצי - מרגישה רמאית ועצלנית..
שאלה שמטרידה אותי כל פעם מחדש: בקוברה - האם המרפקים צריכים להיות נעולים, זרועות ישרות וגו כמה שיותר גבוה וישר או מרפקים משוחררים, זרועות כפופות ולהרים חזה ובטן עליונה אבל לא בטן תחתונה מהרצפה? מחיפושים באינטרנט התשובות סותרות..

שלומות
דיבורית, בתנוחת הקוברה הדימוי הוא להביא את מרכז הקודקוד אל עצם הזנב.
באופן מעשי: שוכבים על הבטן מניחים את כפות הידים מתחת לבתי השחי, מצמידים מרפקים אל הגוף, לאחר נשיפה מכווצים את שרירי הישבנים ובשאיפה איטית מתקשתים אחורה כאשר האזור של הבטן התחתונה נשאר צמוד למזרון (טיפה מתחת לטבור), השאלה אם המרפקים ננעלים או לא תליוה בגמישות שלך, אם הבטן נשארת צמודה למזרון ואת יכולה לנעול מרפקים אז זו הדרך, לרוב המרפקים כפופים מעט (חשוב להקפיד שהם יהיו צמודים לגוף). למתקדמים ניתן להוסיף קיפול של הרגלים אחורה ממפרק הבירכיים והבאת כפות הרגלים למרכז הקודקוד.
הנשימה מכוונת אל הבטן התחתונה או חגורת הכתפיים הקידמית (הקו שנמתח בין שני הכתפיים בחלק הקדימי של בית החזה)ץ
החשוב ביותר להקשיב לגוף - הוא כבר יגיד לך מה נכון

אשר לשגרת התרגול, אני מוצא שיש חשיבות להשלמה ההדדית בין האסנות השונות - וזה מה שיפה ב 12 התנוחות הבסיסיות של שיווננדה הם מהוות חטיבה אחת משלימה. (אולם באסכולה זו חסר הדיוק שיש לדוגמא באיינגר) התרגול הוא של הגופנפש האחד על כללותו ולכן אני מעדיף לא לחלק לכל יום קבוצת אסנות שונה אלא להתייחס אל כל מרכז אנרגיה/קבוצת שרירים בתרגול אחד.
כמובן שאילוצי החיים מכריחים אותנו להתפשר ולכן אחזור ואומר ש:
החשוב ביותר להקשיב לגוף - הוא כבר יגיד לך מה נכון

הי, נכנסתי מתוך סקרנות והמעט שיש לי לתרום הוא
בקשר ל שמעתי כבר כמה פעמים את ההמלצה לא לאכול מיד אחרי אימון,למה בעצם?.. כשאני קמה מההרפיה אני רעבה בטרןף,ורצה לאכול משהו,גם אם אכלתי משהו קטן לפני. אני חושבת שעל התעמלות או ספורט כלשהו אומרים שהמטבוליזם הכי יעיל אחרי,ושעדיף לאכול אז.

אז גם בצ'י קונג יש המלצה לא לאכול ולא להתקלח מיד מיד אחרי, קשור לזה שגוף מתאזן והצ'י זורם (אולי טנא טאו יסביר טוב יותר, אם הוא בכלל מסכים).

וחוץ מהעניין הזה, את רוב מה שכתוב בדף אני לא מבינה בכלל.

שליחה על ידי מי_מה* » 05 מרץ 2007, 19:35

כתבתי אתמול על הקוברה, אבל זה כנראה היה סמוך מדי לסגירת האתר לשעה ולא נכנס... לא נורא, עכשיו יכולה להרחיב יותר.
הנחיה להקשיב לגוף היא תמיד נבונה בעיני.
ב"ויג'ננה יוגה"www.vijnanayoga.com ההנחיה היא לא לכווץ את הישבן כי אם להשתרש מתוך שימת לב למגע האגן באדמה, לתת לאגן לשקוע אל הרצפה. זה לוקח קצת זמן ותירגול הענין הזה של לא לכווץ ישבן אבל זו איכות אחרת של תנוחה - שווה לנסות.
לגבי נעילת המרפקים, קודם כל כפי שכתב קודמי, להגיע למצב של זרועות ישרות זה ענין שתלוי בגב שלך, אבל במידה ומתאפשר יישור הזרועות אין ממש נעילה של המרפקים, אם מתקיימות התארכות והתרחבות. זה נכון גם לגבי נעילת ברכיים כשהרגליים ישרות בתנוחות שונות. בהתארכות, לעומת התמתחות, אין צד שמתקצר וצד שמתארך אלא תמיד בד בבד, החזית והגב או ,במקרה של הזרועות, פנים הזרוע והזרוע החיצצונית מתארכות, וכך למרות שהזרועות ישרות לגמרי, המרפקים לא נעולים.

וממה שאני יודעת על הקוברה.....
בכלל לא כזה חשוב מה הזרועות עושות.אפשר גם לשלב ידיים מאחורי הגב,עם זרועות ישרות ולהכנס לתנוחה מכאן.אפשר להניח את כפות הידיים במוצא של מתחת למצח.ולאלופים ע'פ איינגר-למקם את כפות הידיים לצד הצלעות.מה שחשוב זה לא לעלות מכוח הגב התחתון(כוללל ישבן,כמו שאמרה מי מה),או הידיים.חשוב לעלות מכוח הנשימה,ההתמקדות בעין השלישית(העיניים מובילות את התנועה מעלה) ומעבודה עם השכמות.

שליחה על ידי מי_מה* » 05 מרץ 2007, 23:03

אך, תענוג. בסוף תצא לנו פה התנוחה המושלמת...

רציתי לספר שהיום לימדתי ילדים בגילאים 7-9,ו-11.תרגלנו את ה"אריה" וזה היה שוס לא נורמלי.אני חושבת שהם היו בשוק מעצמם ממה שיצא להם ומהעצמה של התנוחה הזו.מומלץ בחום בכל פעם שאצל הילדים מצטברת אנרגיה....

איך את מלמדת את האריה? אני רוצה לעשות עם ילדים בני 3-4 ועוד לא החלטתי איך.זו לא תנוחה שממש למדתי אף פעם.

לא מבולבלת אלא יותר נפעמת. דרך ארוכה לי עד שארגיש את כל נימי הנימים שעלו כאן. אבל ברור לי הרבה יותר לאן לשאוף ומה לעשות שם. תודה לכולם.
חנן- רעיון טוב להתמקד בקבוצות שרירים/אנרגיה או איזה נושא אפילו כשאין זמן. בינתיים אני מן מהוססת. אין לי שום תכנית או שיטה. פשוט מתחילה בברכת השמש ואז מה שבא פחות או יותר אבל תוך שימת לב. חשבתי היום שאולי אתמקד בברכת השמש עד שאהיה אינטימית עם זה ממש ואז אוסיף משהו אחר שבו אתמקד עד לאינטימיות (קוברה?

) וכך הלאה אכבוש לי לאט ובשקט.
בת הרים - נשמע מדהים שם עם האריות הקטנים!! אני מלמדת ילדים (עברית) - ישר דימיינתי אותם עושים את האריה ביחד - לא יכולה שלא לחייך ולצחוק בקול. אולי אעשה איתם? בשביל הכיף.. אריה בעברית.

שליחה על ידי מי_מה* » 07 מרץ 2007, 15:27

לכבוד יום האשה הבינלאומי מצרפת לינק למאמר של שילה ראג'.http://www.isyoga.co.il/awomanofstrength.htm
שילה ראג' היא מורה מופלאה ליוגה שפוקדת את ישראל מפעם לפעם (היא נודדת בעולם, אשה חצי וולשית חצי פקיסטנית ומלמדת יוגה מאוד נשית ומלאת אהבה והשראה).

תנוחת האריה מודגמת ע'י איינגר. כמובן שאנחנו מתרגלים בואריציה פשוטה מבחינת ישיבה. אני מתיישבת במוצא של "ישיבת זן" ישיבה בברכיים מקופלות,ישבן על עקבים.
אגרופים קמוצים,ריכוז במקלעת השמש(זו הנחיה למבוגרים)
ואז במקביל נוטים קדימה,פותחים חזק אצבעות,מוציאים לשון ומגלגלים עיניים למעלה.מלווים בהשמעת קול חזק וקצר."אאאאא"!
עם ילדים כדאי ממש בקצרה לדבר על האריה;חיה חזקה,עצמתית,יש לה כוח,יש לה שיניים חדות(נותנים לילדים להגיד).
האריה לא שואג סתם,אלא רק כשצריך ולזמן קצר.
פעם ראשונה מלמדים
פעם שנייה מתרגלים
פעם שלישית מציעים לילדים לשחרר מה שמציק להם/מכעיס.

לא דיקתי בתוספת שלי לקוברה אז מחקתי,תמחקו גם.. ובת,תודה רבה!

שליחה על ידי מי_מה* » 08 מרץ 2007, 22:16

חבל שמחקת! מאוד שמחתי שהוספת את הענין של השתרשות בגב כפות הרגליים, זו נקודה חשובה. אולי תנסי לנסח את זה מחדש, ככה שיראה לך מדויק יותר, ולהחזיר לכאן?

גבעה,גם אני נהניתי מההסבר שלך ואפילו תרגלתי קוברה עם שימת לב ל-inner rotation .

בפורטל היוגה יש 3 סרטים מדהימים
של קרישנמצ'ריה ואיינגר,משנת 1938!!!
אני פשוט נשארתי פעורת פה.הדרך עוד ארוכה ורבה ובכלל,לא יודעת אם אי פעם אגיע לרמת תרגול כזו.ועדיין,סרטים מעוררי השראה והתפעלות.

מה שקרה זה שבראש היה לי את הכלב מביט למעלה שאני עושה הרבה יותר מקוברה.. (הרבה זה לא מילה) בקוברה בכלל אי אפשר להשתרש ככה בכפות הרגליים,האגן הוא המשתרש,ובכלל הבנתי שזו לא תנוחה שאני מספיק מכירה כדי לכתוב עליה... באימון שלי כרגע,ששואב מתוך הסילבוס של אורית ומהשעורים עם נגה עושים את הקוברה כחלק מסדרה שיש בה את השלבאסנות ביום ג',ומאחר שאני לא מצליחה כל יום להתאמן אין כל שבוע יום ג' /-: וכשתירגלתי אשטנגה לא עשיתי בכלל.
בכל מקרה סיבוב פנימה של הירכים יש,ואני נזהרת מאד על הגב ולא מישרת מרפקים.
בויג'ננה יש הסתכלות אחרת לגמרי על הכפיפות אחורה ,הן נחשבות לעבודה של הרגליים ולא של הגב! היום היה לנו אימון כזה עם נגה,ומה זה נהניתי...בת אני מאד מבינה את הרצון שלך למצוא מורה,אני פעם ראשונה מרגישה שמצאתי.
ועכשיו אלך לי להקרנת סרטי היוגים המפורסמים מהפורטל,בי-בי(סבתא באה והיא משכיבה את פיצקי,יש!)

וכשתירגלתי אשטנגה לא עשיתי בכלל
זה קטע...לומדת איתי "אשטנגית" די וותיקה ואת מה שהיא כן עושה-היא עושה מקסים בעיני.אבל הרבה אסנות היא בכלל לא מכירה/מתרגלת כי הן לא בסדרות של האשטנגה.למשל,כפיפות לאחור.אני יכולה להבין את ההגיון בזה....
הכלב מביט למעלה (אורדווהא מוקהא שאווסנה)
לי קשה עם האסנה הזו.כי הגב התחתון נוטה אוטומטית לפצות על הזרועות החלשלושות שלי(תודה לאל,מתחזקות מיום ליום).
בויג'ננה יש הסתכלות אחרת לגמרי על הכפיפות אחורה ,הן נחשבות לעבודה של הרגליים ולא של הגב!
זה משהו מעולה שקיבלתי מהתרגול האיינגרי(ויג'נאנה מאד מושפע לדעתי מהבחינה של הדיוק והישורת).בשיבננדה למשל יגידו למתרגל "יאללה בואו נעשה קשת ואז כבר נתמודד עם מה שיתרחש". אבל תשומת הלב הזו לעבודת הירכיים ולאיפה הגוף שם את מאסת הגוף-מאד חשוב לדעתי.

ושתבינו איזה פוצה אני.יושבת ומתפלספת על יוגה ובו זמנית טוחנת איזה מין בייגלעך מצופים שוקולד שחמותי שלחה לי מארה'ב

פיכס.העברתי אותם עכשיו לבעלי.שייחנק קצת.

אני פשוט נשארתי פעורת פה.הדרך עוד ארוכה ורבה ובכלל,לא יודעת אם אי פעם אגיע לרמת תרגול כזו.ועדיין,סרטים מעוררי השראה והתפעלות
וואו,מסכימה עם כל מילה!! מדהים כמה זה נראה קל ופשוט...

אוי ,גם אני חיסלתי עכשיו תוך כדי צפיה נפעמת באיינגר כמה עוגות שמרים נוטפות סוכר ושמן...(אבל טעימות! P-: )
מצד שני אני בטוחה שהוא לא החזיק בית וגידל חבורת ילדים תוך כדי..
<כשהילדים יגדלו אני מתכוונת להיכנס למנזר ורק להתאמן כל היום ואז אני גם אצטלם לסרט>

מצד שני אני בטוחה שהוא(איינגר) לא החזיק בית וגידל חבורת ילדים תוך כדי..
חהחהחה. את יודעת,בספר שלו הוא נותן לך סדרות לתרגול שחבל לך על הזמן.את רק רואה את זה מתחשק לך להכנס למנזר בודהיסטי שכל מה שעושים שם זה לזמזם מנטרות.אצלו פראנימה זה סשן של שעה.א-ב-ל הוא כל הזמן מדגיש שם,וזה מה שמצחיק,שהתרגולים האילו "אינם עבור איש המשפחה הרגיל".

תודה איינגר.
אגב,קרישנמצ'ריה די מפחיד אותי.יש לו לוק של פנקיסט מוטרף.

נכון שאחד החסרונות של האשטנגה זה ההצמדות לסדרה שאמנם כיף לעשות בזרימה ובאופן יום יומי כך שלא צריך לחשוב מה לעשות עכשיו אבל היא מוגבלת.הרבה תנוחות הכרתי לראשונה רק בשנתיים האחרונות.
יש אמנם סדרות יותר מתקדמות באשטנגה אבל רוב המתרגלים נתקעים עם הראשונה. זה מדהים שפטבי ג'ויס ואיינגר למדו ביחד אצל אותו המורה,דרך אגב מי היה השלישי? אני זוכרת שלמדנו ,שהיו שלושה שלמדו יחד אצל קרישנהמצ'ריה.
ולגבי הכלב מביט למעלה -עושים המון גם בויג'ננה,זו תנוחה שבאמת מחזקת ידיים,יחד עם הצ'טורנגה והכלב מביט אחורה,בברכות השמש.
את הכלב מביט למעלהצריך לתרגל עם רוטציה של הירכיים והשתרשות עצומה של גב כף הרגל ובתור התחלה אם הגב רגיש לשמור על קו ישר בין הראש לעקבים,אח"כ כשהגוף התחמם קצת והגב התחזק-החלק העליון של הירך הוא זה שמתקרב אל המזרן ולא האגן.וגם-לא מסתכלים למעלה אלא קדימה, אני הרבה בשעורים קוראת לתנוחה "הכלב מביט קדימה", והמרפקים לא ננעלים.

שליחה על ידי מי_מה* » 15 מרץ 2007, 21:40

בדיוק חזרתי מללמד שיעור של כפיפות לאחור!
רוצה להוסיף פה מילה על ההשתרשות. להבנתי, היא נעשית מתוך שקיעה של משקל הגוף למטה. כלומר, הכל מתוך הרפיה לעבר האדמה, לתת לאגן לשקוע ולתת לכפות הרגליים לשקוע, ואחרי ששוקעים איזה זמן, מתוך השקיעה הזאת, שאר הגוף מתחיל לצמוח ולהתארך כלפי מעלה, כמעט ספונטאני.
לוקח זמן להפנים את הענין הזה של לעבוד מתוך הרפיה (לא סיפור, עניין של 5-6 שנים

).

אותי קרישנמצ'ריה הקסים דווקא... עם הציורים האלה על הפנים והגוף והשרשרת שתלויה לו באלכסון הוא נראה פראי. לדעתי סביר שהוא נולד במאה ה-19 (אין לי כוח לבדוק) אדם קדמון!

דרך אגב מי היה השלישי?
דסיקאשר,הבן שלו.שפיתח את הויני(אסה) יוגה. משהו בסגנון "תרגל כפי יכולתך".די אירוני לחשוב שקרישנמאצ'ריה היה איש משפחה

בהתחשב ברמת התרגול שלו.
אגב,את יודעת שהסיפור מספר שקרישנמצ'ריה "העביר" לפטבי ג'ויס את האשטנגה במטרה הברורה ללמד ככה ילדים את היוגה.הרעיון היה שילדים יעדיפו תרגול בזרימה מתמשכת.איכשהו זה הפך למתודיקה שלמה שהמערב מוקיר.אני חושדת שזה הרבה בגלל תוצאת השרירים בידיים

בכל אופן,גם באיינגר למשל,מלמדים סדרות של אסנות לפי סדר מאד מסויים.דווקא הרעיון הזה נראה לי מאד נכון.הרעיון של קודם כל להבין מה קורה לך כשאת מתרגל.ללמוד את התרגול מתוך מודעות וקשב.ואז אתה יכול גם ללמוד לעבוד נכון ולא מהמקומות החלשים יותר. כמו שבויג'נאנה אתה לא תתרגל קשת או גלגל מלאים עד שלא תרגיש שאתה לא עובד מתוך הגב.זה מאד מדבר אליי.
אז יש הגיון גם באשטנגה והסדרות שלה. הבעיה,לדעתי,היא שהאסנות מגיעות למקומות מאד כוחניים.למה להרים רגליים בתנוחת הדג?

שליחה על ידי מי_מה* » 15 מרץ 2007, 21:52

דרך אגב מי היה השלישי?
השלישי היה בנו של קרשנה מאצ'ריה - דסי קאצ'ר, הוא פיתח את השיטה שנקראה ויני יוגה וכיום אין לה שם (או שיש כבר ואני לא יודעת), כי לפני כמה שנים הוא ביקש שיחדלו מלקרוא לשיטתו בשם ויקראו לה פשוט יוגה (כמה לא מערבי מצידו. מה הוא לא יודע שאנחנו צרכנים שזקוקים לשם מותג?)

לדעתי סביר שהוא נולד במאה ה-19
לגמרי! למיטב זכרוני הוא חי קצת מעל מאה שנים ונלד בעשור האחרון של המאה ה-19.אולי אפילו קצת קודם.
}אם חושבים על הרעיון של ילד שמורד באביו וכ'ו.אז מאד הגיוני שדווקא הבן של קרישנמצ'ירה(ששלח את תלמידיו למערב עם הוראות מדוייקות לגבי איך ומה ללמד),פיתח מתודיקה שדוגלת ב"תראפיה יוגה".

כל פעם שאני מוסיפה את הודעתי האחרונה להיום אני מגלה שכתבתן גם! אז עכשיו באמת אחרונה-נכון מימה,גם אני מבינה ככה! זה באמת לוקח זמן רב לגוף להפנים,כמו כל הרגל חדש,אני די בהתחלה.. אבל כבר האימון שלי כל כך אחר.

נכון,איך שכחתי,הבן שלו,אבל מן הסתם אשתו עשתה את עבודות הבית וגידלה את הילדים (-: נו,אני עדיין פה,איך אפשר לא,ותגידי לא רואים באחד הסרטים את איינגר עושה דג עם רגליים למעלה? נדמה לי שראיתי אבל אין מצב שעכשיו אחזור לבדוק. אני שומעת הרבה על הויני יוגה אבל לא יצא לי לחוות אותה,אני דווקא אשמח. לדעתי כל אחד מהשלושה יצאו לדרך שונה לגמרי מהמורה לא? יש מישהו מהם שנחשב לממשיך שלו?..ועכשיו זהו באמת,לילה טוב ומלא במנוחה מתוקה ועמוקה!

לא רואים באחד הסרטים את איינגר עושה דג עם רגליים למעלה?
רואים.את קרישנמצ'ריה.
איינגר ממש מתלהב מכל התנוחות התעופתיות המופלאות האילו(עורבים עם רגליים הצידה)

מצ'ריה(אפשר ככה בשם חיבה?)הוא מאד הארדקור לטעמי.פשוט מעורר הערצה....ראית בתחילת הסרט את מה שהוא מחולל עם האגן שלו? אגן משוחרר לגמרי.נפלא.
<הדף הזה ממכר.די>

שמעתי כבר כמה פעמים את ההמלצה לא לאכול מיד אחרי אימון, למה בעצם?.. כשאני קמה מההרפיה אני רעבה בטרוף...

בזמנו שאלתי את ד"ר ערן מגון את השאלה הזאת בדיוק, ולהלן תשובתו (מתוך הפורום בהנהלתו):

"...היוגה מגבירה בגוף את ה"אגני" (אש). אגני זה המקביל האיור-ודי למערך אנזימי הגוף או לחילוף החומרים של הגוף.
בגוף ישנם 13 קבוצות של "אגני": קבוצת האגני של מערכת העיכול ("מיצי" העיכול), וקבוצות אגני של הכבד ושל כל הרקמות בגוף. כשהאגני מתחזק ישנה מידה מסויימת של פירוק רעלים בגוף. תרגול היוגה מרענן את כל קבוצות האגני, ברקמות ובמערכת העיכול, ומכאן תחושת האנרגיה והרעננות בעיקבות תרגול היוגה, כמו גם התאבון שמופיע.

כרופא איור-ודי וכמתרגל יוגה ותיק אני ממליץ להמתין מעט אחרי התרגול ורק אם תחושת התאבון לא נרגעת (היא יכולה לעבור...) ניתן לאכול מזון קל - פרי, קרקר טבעי וכדומה. שימי לב - אחרי היוגה יש אולי רצון "להתנפל" ולאכול אך התופעה תרגע מהר כי האגני השונים בגוף ירגעו".

עד כאן תשובת הדוקטור (-:

ותודה לבת ההרים @} שהאירה את עיני לגבי קיום הדף הזה (חוזרת לכתוב לאחר צום אינטרנט מאולץ אך מומלץ(-:)

שני דברים שונים לחלוטין במהותם ותכליתם.

למה מסלולי הלימודים להוראת יוגה הם כל כך יקרים?לדעתי העלות לא עומדת בפרופורציה לתכלס שמתקבלים בקורסים.טוב,לא מצפה באמת לקבל תשובה אבל יש בזה משהו מאד גרידי בעיניי.אני שמחה לשלם למורה טוב עבור הזמן והידע שהוא מעניק/ה לי.אבל יש לי תחושה שהגבול קצת נפרץ.

חשבתן פעם על הסוגייה הזו;האם אישה יוגית שהולכת בדרך היוגה,ע'פ האשטנגה יוגה(הכתבים)-יכולה בכלל לנהל חיי משפחה "תקינים"?"נורמלים"? בזמן האחרון אני תוהה.

שליחה על ידי מי_מה* » 26 מרץ 2007, 22:19

אלו המחשבות שעלו אצלי לגבי השאלות :

מסלולי לימודים בכלל הם יקרים. עד לפני שנה עבדתי, להשלמת הפרנסה מהיוגה, כמזכירה במכללה לרפואה אלטרנטיבית, אז אני יכולה לספר קצת על התימחור. מחיר קורס צריך לכסות שכר למורה, אחזקת מיכללה, ביטוח לתלמידים (המורים מבטחים את עצמם). במכללות פרטיות הקבוצות הן קטנות - זה מעלה את רמת הלימודים אבל מקטין את ההכנסות. אם אחרי זה רוצים שישאר גם איזה רווח לא גדול הסכום יוצא גבוה מאוד. יוצאות מהכלל הן המכללות המסובסדות על ידי המדינה והן מעטות. גם בעלויות הגבוהות קשה להתפרנס מהוראת היוגה.

<מימה תמיד חלמה לזכות יום אחד בהמון כסף ולפתוח מרכז ליוגה שהלימודים בו הם תמורת דנא (תרומה לפי ראות עיני התורם)>

הייתי הופכת את השאלה, האם אשה שמנהלת חיי משפחה "תקינים" יכולה לעשות זאת בלי יוגה? לגביי התשובה היא לא .

אבל ברצינות, אני חושבת שלחיות חיים יוגיים טהורים יהיה מסובך מאוד לצד חיים בעולם שלנו. לא פשוט למצוא שלוש שעות ביום לפחות, לתרגול. אבל כאן עולה שאלה אחרת, האם יש ערך לתרגול של פשרה? תרגול של , נניח שעה, שלוש פעמים בשבוע? לדעתי כן . ואני גם סבורה שקיום של חיי משפחה טובים הוא תרגיל יוגי מן המעלה הראשונה. כשהתרגול מחלחל לחיים כל חלק בהם הופך לתרגול.

ואני גם סבורה שקיום של חיי משפחה טובים הוא תרגיל יוגי מן המעלה הראשונה.
גמני!

ותודה על כל ההתיחסויות לנושא האכילה אחרי האימון,לצערי לא אוכל להתעלם מכך יותר ולהמשיך להתנפל על איזה סנדויץ מיד אחרי שוואסנה...P-:
<קצת מצטערת ששאלתי..>

וואלה. לא חשבתי על זה ככה.נניח,תמיד השוויתי את זה ללימודים באוניברסיטה ששם שילמתי כמעט אותו דבר עבור פי שלושה יותר זמן.אבל כנראה שזו לא השוואה נכונה ובכלל,מה הקטע שלי בכלל.
<בת ההרים חושבת מאיפה לגרד את הכסף הזה>

האם יש ערך לתרגול של פשרה?
גם לדעתי יש ערך.
באשר לי אישית,יש תקופות שאני מרגישה יותר צורך להתבודד וזה בלתי אפשרי במסגרת המשפחה.

<קצת מצטערת ששאלתי..>
חחחחחה.את יודעת מה הדתיים אומרים על זה. כל זמן שזה היה "בשוגג" זה עבר. עכשיו,זה כבר יהיה "במזיד"(הכל במילעיל).ואת תקבלי כרטיס אדום מאיינגר.

אני מאד אשמח לשמוע את הגירסאות שלכם לאוג'איי כי בזמן האחרון ,כלומר תוך כדי המעבר מאשטנגה לויג'ננה,זה הפך לדבר קצת ערטילאי, באשטנגה זה היה מאד מוגדר,עם הצרות פתח קנה הנשימה והצליל ששומעים בגרון והבטן באודיאנה והחזה המתמלא,ופתאום עכשיו זה מוגדר לי רק כחיבור בין ההשתרשות בעצמות הישיבה ובין הראש,חייבת לרוץ..

שליחה על ידי מי_מה* » 28 מרץ 2007, 15:12

על אוג'אי אני יכולה לדבר שעות. זו באמת נשימה חמקמקה וגירסאות רבות לה. שלא כמנהגי אתחיל על דרך השלילה. אני ממש לא בעד לכווץ את הגרון. השליטה בבנדות צריכה להתחיל מהמולה בנדה, מהאגן. פעם הייתי מלמדת גם, להצר את קנה הנשימה ולהשמיע צליל של ים. כשהיתי בקורס מורים עוד היה שיתוף פעולה בין אורית לדונה הולמן והקורס הסתיים בשבוע מרוכז עם דונה. דונה דיברה אז על ביטול ההצרה הזאת, על הרחבה בצלעות העליונות ושימוש בבנדות התחתונות (מולה ואודיאנה). אצלי תמיד לוקח כמה שנים למידע להקלט באמת, אז שנתיים אחרי, עוד לימדתי אוג'אי עם הכיווץ של הגרון, עד שיום אחד ניגשה אלי תלמידה אחרי שיעור ואמרה לי שהיא סובלת מאסטמה והנשימה הזאת שלימדתי בשיעור גרמה לה התקף קטן. פה בבת אחת נפלו לי כל האסימונים...היום אני כבר מבינה שהבאנדות יביאו את הנשימה למקום הנכון מעצמן ומה שאני מלמדת נועד רק לאפשר להן את זה: אחרי שהישיבה מאורגנת ( עצמות הישיבה משתרשות והקודקוד מושך לעבר השמיים והגב רחב), אני מתבוננת בנשימה הטבעית ומדמינת אותה עולה ויורדת לאורך הגב - עולה בשאיפה יורדת בנשיפה, ואז אני מתחילה לשים לב לנשיפה שתהיה יסודית ובודקת שבאמת לא נותר עוד מה לנשוף. כשכל האויר יוצא קורית מעצמה אודיאנה באנדה, הבטן קצת שוקעת לעבר הגב. זה הזמן לחכות, לחכות שהגוף יבקש עוד שאיפה, בזמן הזה הבאנדות נכנסות לפעולה, רצפת האגן נאספת ונוצרת מולה באנדה, הבטן ממשיכה "לעוף מעֵבֶר" ונוצרת אודיאנה באנדה ועם שתיהן יחד אני לוקחת שאיפה איטית ומכוונת אותה אל הגב, מרגישה איך הגב מתמלא מלמטה למעלה. זה האוג'אי כפי שאני מבינה ומבצעת אותו. אבל מי יודע אולי עוד כמה שנים תהיה לי תשובה אחרת לגמרי?

אבל אני מבולבלת קצת.איך אפשר לשאוף בזמן אודיאנה בנדהא? זה הרי עומד בסתירה מוחלטת ואפילו נחשב לאסור.

בשבילי האוג'אי היא נשימה יוגית מלאה,שזה אומר שכל "המיכלים" מתמלאים ומתרוקנים ביעילות.אני משתמשת הרבה בדימוי של שאיפה מן הרצפה, דרך הגב ונשיפה דרך קידמת הגוף.מין מעגל פנימי כזה.גם אני לא מכווצת את הגרון. אני תופסת את כל ה"שליטה" הזו בנשיפה כאמצעי ללמד את הגוף שלנו לנשוף לאט.הרבה יותר לאט. והלא זו תכלית הפראנה.
האמת היא שנחשפתי לאוג'אי רק בשנתיים האחרונות,בעקבות תרגולים והשתלמויות עם מורי ויג'נאנה. בשיבננדה ושות' הטכניקה שנושאת את השם הזה היא משהו אחר לגמרי.אני שמחה מאד שלמדתי את הנשימה הזו.בעיניי היא מתאימה מאד לתרגול נשי.

שליחה על ידי מי_מה* » 28 מרץ 2007, 22:00

איך אפשר לשאוף בזמן אודיאנה בנדהא
קצת קשה להסביר את זה ככה, אבל אני אנסה...
זה לא כמו לעשות אודיאנה בנדהא, אלא להשתמש בכיוון שנוצר, או כפי שכתבת לכוון אל הגב ולשמור שהבטן לא תתנפח, להרגיש את הגב מתמלא. אפשר בהתחלה, להניח כפות ידיים על איזור הכליות ולכוון את הנשימה אל הידיים.

אה,הבנתי.זה לא בדיוק אודאנא בנדהא.אלא יותר הכנסת איזור הסרעפת פנימה.הסתכרנו?

ווי ווי ווי הזמנתי עכשיו חמישה ספרים של סאטיאננדה מהאינטרנט.אני לא נורמלית.האמת היא שזה מאתר יד שנייה אז יחד ען המשלוח זה יצא לי כמעט כמו להזמין ספרים בארץ.

שליחה על ידי מי_מה* » 28 מרץ 2007, 22:13

וגם רציתי להמליץ להכנס לפורטל היוגה, יש שם עכשיו שני מאמרים מענינים על יוגה וחג החירות ועל יוגה ומילדוּת.

נכון שהפורטל הזה הוא אתר מקסים?

ולמה תמיד את נכנסת כשאני רוצה כבר ללכת לישון?<בתהרים תכננה לקום מחר מוקדם מאד לתרגל>

שליחה על ידי מי_מה* » 28 מרץ 2007, 22:39

עכשיו קראתי לעומק והמאמר של מירה ארצי-פדן על יוגה ומילדות הוא פשוט פנינה!
לגריין את כולו לכאן. רוצו לקרוא. יש קישור במעלה הדף.

אז תדעו לכם שהיום שאלתי את נגה לגבי לאכול מיד אחרי אימון והיא אמרה דאין בעיה ,ההרפי היוצרת את הרווח,לא להתנפל אבל בהחלט לאכול,תשובה שפויה וידידותית ואני החלטתי שאני לצידה....
תודה על ההנחיות לאוג'איי אני מכירה את שתי הגרסאות אכשהו,אתיחס יותר בפירוט מחר כשאהיה בהכרה,לילה טוב

סרט בשם הסוד
באורך מלא.

השליטה בבנדות צריכה להתחיל מהמולה בנדה, מהאגן.

נורא מוזר.
אני לומדת עכשיו בקורס מדריכים ליוגה בוינגייט את השיטה של דסיקשר שנקראת אכן ויניאסה, ושם אומרים בפרוש שההתחלה חייבת להיות דוקא בחסימת גרון, ההמשך באודיאנה בנדהה ורק בסוף, כשיש שליטה מלאה בשתי אלה מלמדים את המולה בנדהה.
זה מדהים איך כל שיטה לקחה את זה למקומות אחרים או שיש לי פגם בהבנה הבסיסית לגבי שליטה בבנדהות.

זה מדהים איך כל שיטה לקחה את זה למקומות אחרים או שיש לי פגם בהבנה הבסיסית לגבי שליטה בבנדהות
אכן,כל שיטה ושיטותיה

שליחה על ידי מי_מה* » 06 מאי 2007, 15:48

שריתה , העברתי את הודעתך לדף יוגה לכל , שם מתאים ואף רצוי לפרסם דברים כאלו. הדף הזה הוא יותר בשביל להתחבט בשאלות הקשורות להוראת היוגה או לתרגול מעמיק.

שליחה על ידי מי_מה* » 20 מאי 2007, 21:43

שם הדף הינו הסוטרה הראשונה מתוך "היוגה סוטרה של פטנג'לי" תרגום אורית סן-גופטה
רציתי לשתף בפרשנות מענינת שנתנה ציפי נגב לסוטרה הזאת. היא ביססה על זה שיעור שלם שהיה מרתק. לדבריה, כשפטאנג'לי מכריז עכשיו מתחילה היוגה הוא בעצם מפנה זרקור, פנס (פרדיפיקה) אל השאלה "מה קורה עכשיו?" ובעצם העבודה שלנו בזמן התירגול היא לשאול את עצמנו בכל רגע נתון "מה קורה עכשיו?" . מה קורה בגוף, בנפש, בתודעה? וכך נצרת הנירודהה (הגבלה) של תנודות התודעה (צ'יטה וריטי) או כמאמר הסוטרה "יוגה צ'יטה וריטי נירודהה" (יוגה היא הגבלה של תנודות התודעה). הרי כשהתודעה עסוקה בלבדוק מה קורה ברגע הזה שכולו הווה, אין לה אפשרות לגלוש לענינים אחרים.
<מי-מה חולקת חוויות מהכנס>

ראשית כל גשו לקרוא את המאמר של מירה ארצי-פדן בנושא המולה בנדהא והתרגול הנשי.
הנושא הזה כבר עלה כאן בעבר ואני זוכרת שניב דור הכהן התמרמר קצת(דף יוגה בהריון ,הודעות מתאריך 6/1/2007).אני מאד מעריכה את מירה ארצי-פדן ואת הגישה שלה אל גוף האישה.מאידך,ההסבר שלה לכיצד מתרגלים מולה בנדהא מבלבל.זה יותר הולך לכיוון של תרגילי קגל,או שיטת פאולה.שזה מעולה.אבל מולה בנדהא מתמקדת בסוגרי פי הטבעת,ואצל נשים בחלק האחורי של צוואר הרחם.
אז ההנחיה שלה לתרגול המולה מבלבלת אותי.מכיוון שבתרגול כל שרירי רצפת האגן משתתפת גם הצ'אקרה השנייה,וגם שריר הנרתיק.ואילו למיטב הבנתי,במולה בנדהא מנסים להפריד את החלקים הללו מהנעילה עצמה.

אכן,כל שיטה ושיטותיה
אפשר לבחור מה יותר מתאים לתרגול האישי אם בוחנים את מקור השיטה, מה מטרותיה, ומתוך איזה התייחסות (לגוף גברי או נשי, גוף פיזי או אנרגטי).
למשל שיטה שמעודדת לעשות אודהיאנה בנדהה בלי תמיכה של מולה בנדהה, בוודאי לא באה מתוך הכרה של הגוף הנשי והצרכים שלו.
זה תרגול שמתאים אולי לגברים, אך לנשים הוא דווקא עלול להזיק יותר מאשר להועיל.

מולה בנדהא מתמקדת בסוגרי פי הטבעת
אפשר לשאול לפי איזו גישה?

נכון שמירה ארצי פדן מנחה (במקום ציבורי כמו מאמר) תרגול מולה בנדהה שהוא יותר בדגש טכני- פיזי
אבל זה נראה לי מאוד בסדר הנכון. קודם לאפשר הבנה של המקום, ליצור איתו קשר עצבי דרך הפעולה של השרירים, ורק אח"כ אפשר להעמיק את העבודה העדינה יותר באופן אנרגטי. זה תרגול שהוא על הקרקע, כיאה למולה בנדהה...

במולה בנדהא מנסים להפריד את החלקים הללו מהנעילה עצמה.
תוכלי לפרט יותר למה את מתכוונת? למשל מה בדיוק מולה בנדהה אמורה לעשות, ומה לא? מעניין להכיר צורת לימוד אחרת

שלום ירוק ה תודה על ההתייחסות

_מולה בנדהא מתמקדת בסוגרי פי הטבעת
אפשר לשאול לפי איזו גישה?_
איינגר,ויג'נאנה,סטיאננדה,שיבננדה. אין לי נסיון בשיטות אחרות. סוואמי סטיאננדה מציין הבדלים בין מיקום המולה בנדהא אצל אישה לבין אצל גבר. הוא גם מציין מפורשות שבראשית התרגול יתכווצו גם איזורים אחרים כמו מערכת השתן(צ'אקרה שנייה)והואגינה.אולם בהמשך עם התקדמות התרגול ילמד המתרגל(או שמא המתרגלת...)להתמקד אך ורק בנקודה המסויימת הזו שהיא-היא המולהדרא צ'אקרה.

הערת ביניים;אין בכוונתי לרגע אחד לתקוף את מה שמירה ארצי פדן עושה.מבחינתי הבאתי לדיון נושא שמעורר מחלוקת/עניין בין גישות תרגול שונות.זה כמו שאני תמיד מתווכחת עם המורה שלי להראת יוגה לילדים לגבי מתי לנשוף או לשאוף בזמן איסוף שרירי רצפת האגן

תוכלי לפרט יותר למה את מתכוונת? למשל מה בדיוק מולה בנדהה אמורה לעשות, ומה לא?
יש הבדל מהותי בין תרגול שרירי רצפת האגן שכולל את "כל האיזור כולו" וכדאי לכווץ ולכנס גם את הנרתיק
לבין ההתמקדות בנקודה המאד מסויימת הזאת,שמרגישה קצת כמו המשך טבעי של הרגל כולה(וליתר דיוק השקע הזה שיש בצידי הישבנים)-שנסגרת בזמן שהכל סביבה רפוי.
אם להיות יותר פשטנית,לתרגל מולה בנדהא זה לא כמו "לעצור פיפי"-שזה תרגול שרירי רצפת האגן.
ברמה של קונדליני יוגה(מודעות לצ'קרות)-הסגירה מנתבת את הפראנה בגוף בצורה מסויימת.הרעיון הוא בסופו של דבר לעורר את פראנת הקונדליני לעלות במעלה הסושומונה נאדי(הסבר מאד פשטני.התחלתי להסביר יותר מפורט אבל נשמעתי לעצמי כמו איזה מורה הודית ליוגה אז ירדתי מזה לעת עתה).
תרגול קגל/פאולה זה מעולה וחשוב כל כך לנשים.
אבל אני בתור מורה,לא רוצה ליצור בלבול בין משהו אחד למשהו אחר לגמרי.בגלל זה פתחתי את הדיון הזה.

שליחה על ידי מי_מה* » 31 מאי 2007, 22:50

בת ההרים , איזה הסבר מעולה. אהבתי.

שלום לכולם.
יש לי אמירה קטנה לומר על נשימת אוג'אי שהתפתח לגביה פה דיון.

כמובן שאוג'אי היא היא ה-נשימה היוגית. היא קיימת גם כתרגיל נשימה בפני עצמו וגם כליווי תדיר של כל תירגול האסנות

אני מוכרחה לומר שאני דווקא כן מלמדת אוג'אי עם הצרות קלה של מיתרי הקול (כיווץ עושה לי קונוטציות לא משו). אני מוצאת שזה מאוד מאוד עוזר לאפשר לנשימה להיות איטית וארוכה, נותן שהות לבנדות להאסף אחת אחת כמו גל ועוזרת לשים דגש על פעולת ה"שאיבה" הזו של הנשימה מלמטה למעלה.
שוב- בחוויה שלי אותה הצרות נחווית באופן רך ללא מאמץ - כמו שאני מאמינה שהיוגה צריכה להיות. ברור שמתרגלים מתחילים חווים בהתחלה יותר מאמץ משחרור.

בקשר לאוג'אי והתקף אסטמה, דווקא הנסיון שלי עם תלמידים שלי שסובלים מאסטמה מראה שמכל הנשימות היוגיות זו הנשימה שממש עוזרת להם להתגבר במהלך התקף וע"פ עדותם דווקא אותה הצרות בגרון מרסנת את הקוצר בנשימה ואת הפאניקה שנלווית אליה..

כאמור- יש מתרגלים שונים והרבה דרכים לתירגול. והיוגה היא ללא ספק חרב פיפיות. ואם לא עושים אותה נכון/ חזק מידי/ עם מורה לא קשוב/ ללא הקשבה לגוף או למה שצריכים באותו יום - היא גורמת נזק.
יום מצויין לכולם (-:
}{עיפרון פחם (2007-07-03T20:51:27):
שאלה למורות היוגה באתר-
האם לדעתכן אפשר / כדאי לתרגל יוגה בקבוצה ללא הנחייה?
אנחנו כמה סטודנטים, שהשתתפו בשיעורי יוגה באוניברסיטה. אלו הסתיימו עכשיו עם תום הסמסטר, וחשבנו להמשיך בעצמנו. ללא הנחייה - בעיקר מטעמים כלכליים.
אם כן - האם יש לכן המלצות איך לעשות זאת, ואיפה אפשר למצוא הוראות טובות לתרגילים בספרים או באינטרנט.
תודה מראש!

נראה לי דוקא יופי של רעיון. אתם יכולים לעשות איזשהו סיליבוס שמסכם את כל מה שאתם זוכרים מהשיעורים ולחלק אותו לכמה מפגשים, או להתחלף בינכם כך שכל פעם אחד אחר מנחה ואז היא/הוא יתרגלו את מה שהם זוכרים או מעדיפים.
אני מצרפת לכאן קישור ל588]יוגה ג'ורנל 1[/po].cfm ויש כאן בדף כבר קישור לפורטל היוגה. יש עוד המון אתרים.
אם לתרגל מספר, אני ממליצה על הספר yoga - the iyengar way זה ספר בפורמט של ספר בישול (כריכה רכה) הדפים גדולים, התצלומים ברורים, ההנחיות רשומות בשלבים ובנוסף יש הערות קטנות לצדי התמונות עם חיצים למקומות הרלוונטיים. בקיצור: נוח לשימוש. אתם מוזמנים להעלות שאלות בדף ועכשיו הוראת היוגה . אני בטוחה שתקבלו תשובות.
בהצלחה.

שלום לכולם.
אני דווקא מחזיקה בגישה שיוגה לא מתרגלים בלי מורה... יוגה לא לומדים מספר. כמובן כשיש מורה ומסגרת זה נפלא לתרגל לבד או עם חברים אבל- וזה אבל גדול: יוגה מתרגלים עם מורה- כל גישות היוגה החלוקות בסוגיות שונות מסכימות על זה שהיוגה מועברת מגורו לתלמיד.
(במסורת היוגה היתה מועברת באופן אישי ממורה לתלמיד אחד על אחד) וזאת מכיוון שהיוגה היא תורה שהמתרגל בה עובר תהליכים טרנספורמטיביים עמוקים בכל רבדי הקיום האנושיים וזקוק להדרכה ממי שרואה כמה צעדים קדימה ויכול להנחותו כדי לא לפגוע בעצמו בגופו ובנפשו (ומוטב כמה וכמה צעדים קדימה)
אז תעשו לעצמכם טובה, תמצאו מורה טוב/ה אחראי/ת וקשוב/ה ובמקביל תוכלו להיפגש ולתרגל כמה שתירצו.
אם תירצו המלצות על מורים באיזורכם אשמח בכיף לעזור (-:
יוגה מודרה וכל טוב (-:

אני דווקא מחזיקה בגישה שיוגה לא מתרגלים בלי מורה... יוגה לא לומדים מספר
מצטרפת אבל מתקנת,
יוגה אפשר לתרגל לבד אבל רק אסנות ופראנימה שכולם ללא יוצא מן הכלל שולטים בהן ויודעים שהם שולטים בהן.
הנזק הפיזי ומנטלי מתרגול לא נכון,ברצף לא נכון וכן הלאה-עלול להיות גדול.
תרגול לא חייב להיות מסיבי ואינטנסיבי.מספיק להפגש ולתרגל יחד 12 סיבובים של ברכת השמש ואולי קצת פראנימה.
חוץ מזה שיש המון מורים מתחילים ליוגה שיש להם את הידע אבל אין להם את הנסיון.תנו להם צ'אנס תמורת תשלום יותר נמוך.אפשר לברר דרך אירגון מורי היוגה www.isyoga.co.il אצל הני.

אין בעיה עם מורים מתחילים.... הבעיה מתחילה עם:רק אסנות ופראנימה שכולם ללא יוצא מן הכלל שולטים בהן ויודעים שהם שולטים בהן.
כשאין מורה שיכול ללוות את התהליך של המתרגל יש סיכון, שמיותר לקחת אותו. פעמים רבות אנחנו משוכנעים שאנחנו שולטים באסאנה או פראנימה כשבעצם אנחנו מתרגלים אותה לא נכון, ואם אין דמות אחראית ומוסמכת ללוות אותנו, להצביע על הדרך, על המינונים והעוצמות, אנחנו חושפים את עצמנו לסכנה מיותרת לגמרי .אני לא באמת צריכה לספר לכם על כמות מתרגלי היוגה שיוצאת משעורי יוגה עם כאבי גב תחתון וברכיים (במיוחד משעורים בחדרי כושר) - וכל זה למה? העדר מורה אחראי בשטח שרואה ושואל ומוודא איך עובדים התלמידים שלו. כ"כ הרבה אנשים עובדים מתוך מה שנקרא "עודף אמביציה" - כ"כ רוצים להגיע ולהיות מהר יותר, חזק יותר, גבוה יותר. ואולי זה הזמן להבהיר פה: אחרי שעור יוגה לא אמור לכאוב הגב התחתון ובטח לא הברכיים , אם כך הדבר לאורך זמן, משהו בתירגול אינו נכון עבור המתרגל.
זה נפלא לתרגל לבד או בקבוצת חברים ולו בלבד שאיפשהו מחוץ לתירגול, בנוסף, במקביל יש מורה (גם מורה מתחיל יודע הרבה יותר ממתרגל מתחיל - אמור לדעת) שרואה ומוודא שאנשים לא מזיקים לעצמם.

גבירה בחום,אין לי מחלוקת איתך.את צודקת לדעתי,לגמרי.
אבל, במקרה הספציפי הזה שבו תרגלו כמה חבר'ה עם מורה לאורך שנה-אני כן נותנת להם קרדיט שיש אסנה אחת לפחות שהם שולטים בה.אם היו באים ואומרים "אנחנו רוצים להתחיל לתרגל לבד מתוך ספר" הייתי אומרת "עזבו אתכם". אבל אולי כן יש מצב שיוכלו לתרגל משהו לבד לתקופה.
בכלל,נפתח כאן דיון רציני שראוי גם לעבירו לדף ועכשיו הוראת היוגה.
כשמתרגלים לבד(גם בקבוצה)יש בעיה.מעבר לחוסר המיומנות שיכול להביא לפגיעה במערכות הגוף,פיזיות ואנרגטיות.
מה קורה עם המסע הפנימי?
מורה טוב ומיומן יוביל אותך,המתרגל,במסע הזה.אסנות ופראנימה הן רק ההכנה לדבר הגדול.למדיטציה,לקשב,למודעות ההולכת וגדלה.תרגול,גם של מתרגל מיומן/מורה, לבד לאורך זמן,פוגע בתהליך הפנימי.ולכן אפילו מורים מנוסים ורציניים,מקפידים להמשיך ולקבל חניכה ממורה "גבוה" יותר.

במקביל יש מורה (גם מורה מתחיל יודע הרבה יותר ממתרגל מתחיל - אמור לדעת) שרואה ומוודא שאנשים לא מזיקים לעצמם
הלוואי וזה היה נכון.היום,עם כל המורים שצצים כפטריות אחרי הגשם,הודות לקורסים קצרים יחסית-קורה יותר מידי שמורים לא מונעים מתלמידיהם להגיע למאמץ מיותר ועגום.חוויתי את זה בעצמי.מורה שנותן בעצמו פרשנות שגויה למהות התרגול היוגי-חוטא לעצמו ולתלמידיו.
כ"כ הרבה אנשים עובדים מתוך מה שנקרא "עודף אמביציה" - כ"כ רוצים להגיע ולהיות מהר יותר, חזק יותר, גבוה יותר
האם יהיה זה יומרני לומר שזה קשור במנטליות הישראלית? וכמובן שבלי הכללות.אבל משהו כללי יותר-כן.
הנושא הזה עלה בקטנה גם בסדנא של המורה ההודי סורינדור סינג.הוא העיר בעדינות משהו על אופי התרגול הישראלי.הרצון הזה לגמוע תנועה רחבה מאד על חשבון האיכות שלה,על ישורת הגוף,על חשבון הדיוק.
ומי המפסיד מכל זה?המתרגל!

או, סוף סוף הדיון מהדף סירבול וכובד תנועה אצל ילדים פוגש את יוגה לכל . כבר בראשיתו היו לו נקודות השקה עם נושא היוגה והיא אף הוזכרה במפורש בדיון שנושאו הוא מציאת איזון על הסקאלה "לטפל" - "לא לטפל" ובהמשך התפתח להערות והוראות מעצימות בהוראה, כלומר "לתקן" - "לא לתקן" ואם כן איך. אז כאן הקצוות הם "עם מורה" - "בלי מורה". אני, כמובן לא מתנגדת ללמוד אצל מורה (זה הרי יהיה אבסורד, אני אכרות את מטה לחמי) ובהחלט מסכימה שיש נחיצות ללמוד ממורה ולהיראות על ידי עין מקצועי ומנוסה. זה חשוב, ללא ספק. אבל אני גם חושבת שהיוגה בצורתה הטהורה ביותר פוגשת אותנו דוקא בתרגול האישי, לא בכתת הלימוד. אני בהוראה שלי מכוונת לכך שהתלמידים יגיעו לעצמאות, יוכלו לתרגל לבד ולכן אני מדגישה עקרונות כלליים שקל לזכור גם אם לא זוכרים את כל פרטי הפרטים המדויקים של האסנא או הפרניאמה. העקרון החשוב ביותר למתרגלים לבד הוא "א-הימסה", אי -פגיעה. אני מאמינה בלב שלם, שמשהופנם עקרון האי-פגיעה והתרגול נעשה תוך הימנעות גורפת מכאב, אין סכנה לנזקים.
במקרה הספציפי של עפרון פחם מדובר בקבוצה שעבדה עם מורה במשך שנה, הם לא מתחילים גמורים, אני מניחה שכל עוד יקפידו להמנע מאיתותים של הגוף למצוקה, כלומר, כאב, רעידת איברים, קוצר נשימה, הם רק ירויחו מהתרגול המשותף.
ואגב, אני לגמרי בעד ללמוד עם מורה, כל מה שאני אומרת זה שאני לא נגד ללמוד בלי. הרעיון של מורה בתחילת הדרך הוא רעיון מצוין ואפשר גם, דרך האתר של ארגון מורי היוגה או דרך פורטל היוגה, ליצור קשר עם אחד מהקורסים למורים, תלמידי שנה שניה ברוב הקורסים, ממילא מתבקשים למצוא לעצמם קבוצה לסטאז', כך תוכלו ללמוד בחינם וגם לעשות שירות לקהילה (לקהילת התלמידים בקורס מורים ליוגה בכל אופן).

נראה ש בת ההרים ואני כתבנו ביחד,נו מילא חידדנו כמה נקודות על ידי חזרה...

תלמידי שנה שניה ברוב הקורסים, ממילא מתבקשים למצוא לעצמם קבוצה לסטאז'
רעיון מעולה.

עפרון פחם,
עם איזה מורה תרגלתם?באיזו אסכולה?

מה קורה עם המסע הפנימי?
בדיוק לזה אני מתכוונת. גם אני חושבת שתירגול הגוף והפראנימה הם קצה הקרחון (קצה גדול מאוד אמנם). מזה אני חוששת.
גם אני בתור מתרגלת מתקדמת הולכת לקבל הדרכות ממורים מתקדמים יותר, הולכת לסדנאות (אגב ממש היום אני הולכת לסדנה של סורינדור סינג בכפ"ס )
תהליך הלימוד לא נפסק. ואני בטוחה שאנחנו מסכימות על זה שתירגול רציני של יוגה כמסע רוחני ודרך חיים לא יכול להתנהל בלי מורה מלווה.
ברור שאם כמה חברה רוצים להתאסף כדי לעשות קצת את ברכת השמש, זה בסדר (למרות שלכי תדעי איך הם באמת עושים אותה... גם חצי קוברה יכולה להיות תנוחה מסוכנת אם לא עושים אותה נכון)
"היום,עם כל המורים שצצים כפטריות אחרי הגשם,הודות לקורסים קצרים יחסית-קורה יותר מידי שמורים לא מונעים מתלמידיהם להגיע למאמץ מיותר ועגום"
אני מכירה לצערי את העניין הזה מאוד מקרוב גם. תלמידים שמגיעים אליי פגועים לגמרי מתירגול יוגה או חדרי כושר שלימדתי בהם שהמורה לא רואה בכלל את התלמידים, מקומות שמקבלים מורים ליוגה כי יש להם תעודה אבל לא טורחים לברר שהקורס שעברו כלל לימודים של חודש - וזאת- סכנת נפשות.
בכל מקרה, טוב שהדיון הזה מתעורר. הוא חשוב
יום מצויין שיהיה

(אגב ממש היום אני הולכת לסדנה של סורינדור סינג בכפ"ס )
אח איך שאת תהני!

הרעיון של מורה בתחילת הדרך הוא רעיון מצוין
מי מה, רעיון מצויין? האפשר אחרת?? האם תלמיד יוגה יכול להרשות לעצמו תירגול ללא מורה? מה זה בינינו שנה של תירגול??
זה נראה לי אקט חסר אחראיות להחליט אחרי שנה של לימודים שאתה מוותר על הוראת מורה ולהמשיך לבדך. במקרה הטוב אני מניחה שזה פשוט בשלב מסויים יפסיק להיות תרגול יוגה ובמקרה הרע, יגרום נזק למי מהקבוצה. אני לפחות בתור מורה ומתרגלת לא הייתי לוקחת על עצמי אחראיות להמליץ על זה.
ושוב - תירגול בנוסף לאימון עם מורה - הוא נפלא, מומלץ והכרחי לבעלי רצון עז להתקדם. אבל לא במקום מורה.

הרעיון של מורה בתחילת הדרך הוא רעיון מצוין
התכונתי תחילת הדרך של המורה, לא של התלמיד...נו, שוב הבעיתיות של המדיה (ואגב אני סבורה שלמורים מתחילים טוב ללמד תלמידים מתחילים וככל שהמורה מנוסה יותר גם יש משיכה ללמד תלמידים מנוסים יותר כדי לתת ביטוי לידע שהעמיק. אבל זה כבר דיון אחר).
שניה לפני שהדיון פה הופך לויכוח אני רוצה לעצור ולהבהיר שוב - אני לא חושבת שצריך ללמוד יוגה לבד. אני חושבת שאפשר לפעמים ובשל נסיבות לתרגל יוגה ללא מורה ולא יגרם כל נזק. היוגה הרי עברה במשך אלפי שנים ממורה לתלמיד, מי אני הקטנה שאבוא ואגיד שאין חשיבות לדרך? גם אני שמתרגלת כבר כמעט עשרים שנה עוד מחפשת העמקה והרחבה של הידע (הנה עכשיו נרשמתי ללימודים בשנה הבאה) זה מסע אינסופי, אבל שוב, אני חוזרת , אם לתקופה , בשל קשיים כלכליים או אחרים בוחרים לתרגל ללא מורה זה עדיף בהרבה על לא לתרגל כלל.
בהצלחה לכולם!

(וסורינדר סינג הוא באמת מהנה ביותר. אני לא יודעת אם הוא מורה כל כך גדול אבל הוא אדם גדול ועם זאת צנוע ועניו ומלא עד גדותיו אהבה. תענוג)
<מי זאת כותבת פה במקום לרוץ כבר לשיעור יוגה? קישטה מי מה. לסגור מחשב. עכשיו!>

וסורינדר סינג הוא באמת מהנה ביותר. אני לא יודעת אם הוא מורה כל כך גדול אבל הוא אדם גדול ועם זאת צנוע ועניו ומלא עד גדותיו אהבה. תענוג
אני אומר לך מה אהבתי בגישה שלו.והיה לי שווה לנסוע את כל המרחק רק בשביל לשמוע אותו אומר את זה.הרעיון של הכוונה שבבסיסי התרגול.אם יש כוונה,וצ'אקרת הלב פתוחה-הרי שמספיק לתרגל אסנה אחת מתוך המקום הפתוח,המקבל,מלא הודיה.לא צריך תרגול של שעה וחצי.המדיטציה,הבוננות-היא מה שחשוב כאן.
מקסים.
ואגב אני סבורה שלמורים מתחילים טוב ללמד תלמידים מתחילים וככל שהמורה מנוסה יותר גם יש משיכה ללמד תלמידים מנוסים יותר כדי לתת ביטוי לידע שהעמיק. אבל זה כבר דיון אחר
מאד מעניין.
אני מאמינה שכל מורה(ולא רק יוגה) מקבל את הקבוצה ש"מגיעה" לו. זאת אומרת שמורה חסר נסיון,למשל,לא יקבל קבוצה עם מתרגלים מנוסים.

חשבתי על עוד משהו בהקשר הזה. היוגה, על כל זרמיה השונים, היא כמו אוקינוס ענק וכל מתרגל מגיע אליה מהחוף שנגיש לו. אז כל חוף הוא קצת שונה אבל המים הם אותם המים. יש מי שישארו במים הרדודים ויש מי שיעמיקו יותר. אין חוף אחד טוב או נכון ממשנהו. יש שחינים לא אחראים וחלקם עלולים להפגע ואפילו, חלילה לטבוע.
בראשית דרכי היתה לי נטיה לחשוב שיש שיטות פחות טובות, הייתי ביקורתית כלפי אחדות מהן. עם הזמן והנסיון גיליתי שהשיטה לא משנה, משנה הגישה, או כמו שכתבה בת ההרים הכוונה שבבסיסי התרגול . אז פעם, למשל, הייתי מאוד נחרצת שלא כדאי ללמוד מספר והיום אני יודעת שיש כאלה שזה נכון להם. אפילו אורית סן גופטה, מורתי הנערצת, התחילה את המסע שלה לעולם היוגה מספר שמצאה במקרה. יש מקום לכולם וכל דרך שתביא אותנו אל ההתבוננות, המודעות, הרחבת הלב והתודעה - ברוכה.

בהקשר הזה של הוראה, מצרפת מאמר מתוך פורטל היוגה . זהו פרק מספרו של מארק וויטהול בתרגום של רויטל דהן.

ואם כבר התכנסנו כאן, הבטחתי מזמן ל לילה טוב , לפתח פה את נושא התנוחות ההפוכות בכלל ועמידת ראש בפרט. התחלנו איזו שיחה על הפחד הכרוך בהתהפכות.כתבתי לה את הדברים הבאים:
"עמידת ידיים במהותה היא התגברות על פחד מהמוות. הצ'אקרה הראשונה שנמצאת בתחתית האגן ומחברת אותנו לאדמה צריכה בעצם להתנתק מהאדמה ולמשוך לשמיים וזה בדיוק המקום של יצר הקיום, ההשרדות, הזהות. עמידת ראש היא גירסה מעט מתונה יותר של אותו הדבר."
בהסכמתה של לילה טוב אני פותחת את הנושא הזה כאן, ללמוד מהתובנות שלכן, איך אפשר להתגבר על הפחד הזה? איך לשלב תנוחות הפוכות כך שלא תקטענה את הרצף הזורם של השיעור?