ועכשיו הוראת היוגה

בהסכמתה של לילה טוב אני פותחת את הנושא הזה כאן, ללמוד מהתובנות שלכן, איך אפשר להתגבר על הפחד הזה? איך לשלב תנוחות הפוכות כך שלא תקטענה את הרצף הזורם של השיעור?
אז כאן אני כן רוצה להפריד בין הפיזי והמנטלי.
יש נתונים פיזים של זרועות חלשות(שרירים חלשים).וכדאי לחזק אותן כדי שנוכל לבטוח בהן. אני הייתי(ואולי עודני) כזו.זרועות חלשלושות.אני מעזה לעלות לעמידת ידיים רק ליד קיר.ובעיקר בתנוחת ר'. אבל אני לא עושה לעצמי הנחות. ואני מאמינה(בדומה לאיינגר)ששילוב שכזה בשיעור יכול דווקא לתרום למתרגלים "חלשים" לחוש התחזקות בכל הרבדים.להתרגל לרעיון שהם יכולים להיות בתנוחה כזו.אפילו אם זה בעזרת קיר.

ומנסיוני האישי.במשך 5 שנים לא עליתי לעמידת ראש.פחד.פחד לאבד שליטה,ליפול מתוך אובדן שליטה.עמידת כתפיים-בלי בעיה.כי על הכתפיים שלי אני סומכת.הן הרי יודעות לשאת בנטל היטב.יותר מידי טוב.
למזלי הטוב המורים שלי ידעו לעזור לי להתחבר לעמידת ראש מבלי להרגיש הכרח לעלות לעמידה מלאה.מתחילים ב"דולפין" כדי לחזק זרועות.ומשלבים עמידת ראש חלקית(כמו "ארנבת")כדי לקבל את התחושה בקודקוד.
משם זה כבר היה תלוי בי.
יום אחד פשוט וויתרתי על הפחד.הבנתי שהכי גרוע-אפול. ונפלתי.ונפלתי שוב.ושוב.ושוב. ואז התייצבתי לשתי נשימות ואז לשלוש.ואז נפלתי שוב.
היום אני עולה לעמידת ראש,כולל וואריציות,בלי בעיה.
התמדה ואמונה.או להיפך.

תודה בת ההרים.
הפחד שלי לא פיזי בכלל. אני לא פוחדת שאפול. אני פשוט פוחדת להיות הפוכה.
באופן מפתיע למדי, היה שיעור אחד שפתאום הצלחתי יחסית בקלות ואפילו נשארתי קצת ואחר כך הרגשתי ממש נהדר. כאילו באמת התהפכתי לטובה, כאילו מישהו הביא לי ניעור, הכול בפנים השתקשק ויצאתי שמחה ועירנית ונמרצת.
ואז שוב חזרתי אחורה. אני חושבת שהמורה שלנו שמה לב שיש קצת בעיה עם ההפוכות, ובשיעורים האחרונים היא כאילו פתאום עצרה והתחילה מהתחלה - בעמידת ידיים אלכסונית, לכולם, ורק אחר כך כל אחד לפי יכולתו.
אגב, נר נקראת תנוחה הפוכה? אותה אני דווקא נורא אוהבת, וגם קל לי להגיע ולהיות שם. (מקווה שזה לא בגלל שאני עושה משהו לא נכון)
גם תודה על הדיון על מורים. הרבה זמן אני מתלבטת בין שתי מורות שלכל אחת יש מבחינתי יתרונות וחסרונות, והדיון הזה מיקד לי את הנטייה שלי להעדיף אחת מהן - היא הרבה יותר מעמיקה במישור הרוחני. היא מישהי שהייתי יכולה ללמוד ממנה במובן עמוק יותר. מורה לחיים, למרות שאיכשהו היא קצת פחות נגישה ונחמדה מהשנייה. והשנייה מאוד מעמיקה וגם עושה איתי דברים טובים במישור הפיזי, אבל חסר לי החלק הרוחני איתה.

נר נקראת תנוחה הפוכה?
סארוונגאסנה היא אסנה מסדרת התנוחות ההפוכות.

הרעיון שלי אלייך הוא דווקא כן להשתמש במקרה הזה בקיר.הקיר נותן עוגן ותחושת בטחון.לא משנה מהו מקור הפחד-אנחנו רוצים עוגן.אחרי שבערת הקיר תתרגלי לתחושה הזו של להיות הפוכה,תוכלי לשכלל את העלייה לשירשאסנה בעזרת הגוף לבדו.

הרבה זמן אני מתלבטת בין שתי מורות
לכל תקופה יש את המורה שלה.ככה,לפחות,אני מאמינה.

שוב, אני נאלצת לחלוק פה על עניין מסויים. (מתנצלת מראש (-:)
אני לא לגמרי מסכימה עם זה שמורים מתחילים צריכים ללמד מתחילים ומורים וותיקים צריכים ללמד תלמידים מתקדמים.
דווקא תלמידים מתחילים שעדיין לא יודעים לעבוד כמו שצריך ולהקשיב לגוף, צריכים מורה מנוסה שיכול לתת מענה לבעיות גופניות ונפשיות, בדיוק במצב שהתלמיד לא מודע אליו. מורה מנוסה שבאמתחתו ארגז כלים גדול של אלטרנטיבות לאנשים עם בעיות שונות שלא יכולים לעשות תנוחות מסויימות וצריכים אדפטציה - זהו תפקידו של המורה לתת, ופתרונות שכאלה באים עם שנים של ניסיון.
לצערי, המצב בשטח, הוא אכן כזה שמורים מתחילים מלמדים תלמידים מתחילים (וכמה אסונות גופניים נגרמים בשעורים האלה, רק מתוך חוסר היכולת לתת מענה נכון לאנשים)
ומורים מתקדמים... להם נמאס ללמד אנשים להוביל את עצמות הישיבה למעלה בכלב, ולהוריד את האגן אחרון בצ'טורנגה.... מה לעשות... הם רוצים ללמד אנשים מתקדמים...
אני חושבת שמורה מתחיל שמלמד מתחילים, יכול וצריך להעזר בעזרתו של מורה מנוסה ותחת הדרכתו (ויש כ"כ הרבה שאלות ותהיות שמתעוררות בהתחלה - אתן יודעות את זה מניסיונכן בטוח) לצבור ידע וניסיון וללמוד את המקצוע. מקצוע עם הרבה אחראיות

וד"א בת ההרים
הייתי בסדנא של סינג. היה מאוד נחמד. לא נשפכתי, אבל אני מסכימה עם מי מה שהוא אכן צנוע ועדין, עם המון ידע וניסיון. האופן שבו עבר ותיקן אנשים בסדנא במשך התירגול היה כ"כ מזערי ומדוייק. אני לא ממש מתחברת ל"קריאות הקרב" הקוראות לשאוף ולנשוף וגם לתרגול שבו הולכים מתנוחה לתנוחה ללא מגעה המלטף ומזרים האנרגיה של ברכת השמש.... אבל בהחלט, היה תירגול עמוק ופותח. מאוד מעניין ומלמד. אני סבורה שמכל מורה אפשר ללמוד משהו (גם אם זו למידה לגבי דבר שלא כדאי לעשות)

נ.ב
אני בניגוד אלייך, אדם של מורה אחד. עם פתיחות והקשבה לראות מה מתאים לי ומתי ונכונות ללמוד ולשלות פנינים מאחרים, אבל אני חושבת שלמצוא את
ה-מורה שלך זה דבר גדול. (עם כל הביקורת שיכולה להתעורר כלפיו ותקופות של יותר חיבור ופחות חיבור - עדיין הוא ה-מורה שלך)
נו טוב... אבל זאת רק אני...(-:
כל טופ שיהיה בינתיים

אני חושבת שמורה מתחיל שמלמד מתחילים, יכול וצריך להעזר בעזרתו של מורה מנוסה ותחת הדרכתו (ויש כ"כ הרבה שאלות ותהיות שמתעוררות בהתחלה - אתן יודעות את זה מניסיונכן בטוח)
בגלל זה אני מעריכה את שיטת ההסמכה של מורי איינגר.

כן זה נכון, אבל את יודעת, זה לא בדיוק טריק שהמציאו האיינגריסטים..... בכל שיטת הסמכה יש תקופת סטאג', וזה משהו שלא באמת קשור לשיטה אלא להגיון בריא ואחראיות מקצועית.
וכן- התרומה של איינגר לעולם היוגה היא אכן עצומה (-:

לכל תקופה יש את המורה שלה.ככה,לפחות,אני מאמינה.
הבנתי את זה היום בשיעור. דווקא הדגש שלה על הגוף הוא השיעור שלי. שהרי לרוח אני מתחברת בקלות, וזה כנראה גם מקור הקושי שלי אתה.
בכל מקרה לאור שינויים בתוכניות לשנה הבאה וחופש מאוד ארוך שהיא לוקחת, אולי בכל זאת אחזור למורה הקודמת..

היום בכלל לא התמודדתי עם ההפוכות. כל הגוף כאב לי מסדרת התרגילים שקדמה להן, משהו עם יונה ומלך, נחמדה מאוד. אבל נראה לי שכל הגוף כאב לי בגלל חוסר שינה.
כל פעם שאני חוזרת לשתות קפה השינה מתבלגנת לי. מפסיקה.
אז נחתי בעובר. התרוממתי מהר מדי והיתה לי ממש סחרחורת. לא פעם ראשונה שזה קורה לי, שאני קמה מסוחררת. אולי זה חלק מהקושי שלי עם ההתהפכות.
אני פשוט צריכה לעשות הרבה מהדברים יותר לאט, נראה לי, גם בתנוחות אחרות, כדי לדייק אותן.

הי לילה טוב (או שמא נאמר בוקר טוב..)
בנוגע לסחרחורות, אני לא יודעת אם את סובלת מהם באופן קבוע, אבל את צריכה אכן להתרומם לאט יותר ולהוביל את הראש למעלה אחרון.
דבר שני, אני אומרת בזהירות מקריאת דברייך כי אני לא מכירה אותך בכלל - אבל יש לי תחושה שמעבר לזה שאת צריכה לעשות דברים יותר לאט, נשמע שאת צריכה לעשות פשוט פחות - זו חכמה מאוד גדולה לדעת לעשות פחות. פשוט כל תנוחה שאת עושה קחי אותה קודם כל לחצי ממה שאת מרשה לעצמך ותראי איך את מרגישה, תראי שהכל משתנה, הגב והעורף לא כואבים בטריקונאסנה כי לא יורדים נמוך כ"כ, לעלות פחות בקוברה, לא לאמץ את הכתפיים בכלב....
כי הגוף לא צריך לכאוב אחרי שעור יוגה - זו נקודה שלאנשים מאוד קשה לקלוט כי זה מאוד שונה מספורט. ברור שמרגישים את הגוף ומרגישים את העבודה והמאמץ של השרירים - ללא ספק. אבל כאבים בגוף, בכלל לא. ואם יש, זה אומר לך משהו, אז כדאי להקשיב לזה.
ואחרון חביב - ההפוכים- אני אישית לא ממהרת ללמד אותם בגירסתם המלאה, הגוף צריך להיות מאוד מוכן אליהן, הזרועות, הכתפיים - לא כ"כ מהר ממהרים להעלות מישהו על הראש - מכיוון שהוא עוד לא מוכן. אם יש פחד להיות הפוכה, זה אומר שאת לא מוכנה. אבל יש המון המון הכנות ושלבים בדרך שאפשר לעשות כדי להתמודד איתן (ממש המון- עם הקיר, בלי הקיר, חצי דרך, חיזוק הזרועות והכתפיים כהכנה לעמידת כתפיים, אמות וידיים- והכי חשובה אך גם מסוכנת כשלא עושים אותה נכון - עמידת ראש)
אם תרצי שאפרט רשימה של תרגילים כאלה רק תגידי:
"המייל שלי" [email protected]
או בטלפון 052-4263800
בהצלחה (-:

הי גבירתי,
תודה על התשובה. זה באמת נכון שאני צריכה לעשות פחות. איכשהו אבל אם יש קצב מסוים לשיעור וכאילו איזה סטנדרט שצריך להגיע אליו ( כמובן שלא על פני השטח, אבל מתחתיו), זה די קשה להצליח להיות קשוב רק לעצמך ולהתעלם מהקבוצה שסביבך. אני מניחה שזה השיעור של היוגה. ובאמת יש המון הגיון בעיני בלמידה אישית, וגם התחברתי למה שנאמר כאן על לא להדגים אלא להסביר, כדי שכל תלמיד יוכל למצוא בדיוק את המקום הנכון לו.
המורה שלי מדגימה הרבה ולי יותר קל להבין מהסתכלות מאשר מהסברים, ואולי זה גם חלק מהבעיה.
המורה הקודמת שלי בכלל לא עשתה תנוחות הפוכות. לא יודעת למה.
בכל אופן, אולי אשתמש בהצעתך לקבל תרגילי הכנה במייל. תודה.

הי לילה טוב
זה אכן ה-שעור של היוגה להיות קשוב לגוף ולהיות בהתבוננות מתמדת, נוכחים בהווה. זה אכן מאוד קשה ולכן עד שהתלמיד מפתח מיומניות ומאמן את "השריר" הזה זהו תפקידו של המורה לראות מתי תלמיד עושה קצת או הרבה מעבר ולעצור אותו. הקבוצות הן כמעט אף פעם לא הומוגניות ותמיד יש אנשים מתקדמים יותר, חדשים יותר שהצטרפו וכאלה עם בעיות מיוחדות (קרעים במיניסקוס, הריון, פריצות דיסק) וזו אחריות שלי כמורה להכיר כל אחד מהם ולוודא שהוא לא מזיק לעצמו. כמובן שיש מקום גם לאחריות של התלמיד על עצמו ואם אני אומרת מיליון פעם (ואני אומרת) לעשות משהו בדרך מסויימת ולא לעשות אותו בדרך אחרת ובכל זאת בוחר התלמיד לעשות באופן שגוי, אז גופו ברשותו - אבל כעקרון, זה תפקידי כמורה לומר לך, "לילה טוב, במקום עמידת נר, תעשי כרגע x" או אולי במקום זה תעשי כך, או תעשי עד כאן ותישארי פה.
אני חושבת שזה חשוב מאוד למורה להדגים אחרת איך תדעי איך לעשות את זה נכון? יתרה מזאת תוך כדי ההדגמה חובה על המורה להדגיש מאיפה נכון לעשות את התנוחה, ומה צריך לגייס בגוף ובנשימה. אני אישית מלמדת את כל השעור תוך תירגול מלא למעט רגעים בהם אני מנתקנת ומתבוננת. אבל הראיה היא חוש מאוד חשוב בשעור, במיוחד אצל מתחילים.
כמו שאמרתי, דברי איתי אם תירצי במייל או בנייד ואשמח לעזור (-:
צ'או בינתיים

ובכל זאת בוחר התלמיד לעשות באופן שגוי,
קשה לי להאמין שמישהו בוחר לעשות באופן שגוי. דווקא מי שלא מצליח לעשות נכון למרות כל ההסברים, הייתי ניגשת לידו ומתקנת אותו פיזית (לי זה מאוד עוזר), ועוד משהו שהמורה שלי עשתה איתי בתנוחה שהיא לא הצליחה להבהיר לי בהסבר ובהדגמה (אני בכלל לא ידעתי שאני לא עושה נכון) - היא ביקשה ממני לעמוד מול הראי ולראות איך אני עושה ואיך אני מתקנת ומתי זה נכון. זה מאוד עזר.
חוץ מזה הייתי מעדיפה לנהל את הדיון ממקום קצת יותר נייטרלי. בשום שלב לא ביקשתי עזרה ואני לא מרגישה שאני זקוקה לה. בסך הכול אני רוצה לדבר על יוגה. אני אמנם לא מורה וגם לא מתרגלת ותיקה, אבל יש סוגיות שמעניינות אותי, ויהיה לי נעים יותר שהשיחה פה תתנהל באופן רגיל. תודה לך ( נו, רק לקרוא לך גבירה כבר מעמיד אותי במבוכה..).

ובכן, לילה טוב... דבר ראשון, כן יש אנשים שלמרות ההבהרות והתיקונים הפיסיים בוחרים לעשות אחרת. המצב הזה קורה מכל מיני סיבות, חלקם לא מודעות, לפעמים קשורות ביכולת להיות בדיוק איפה שאתה נמצא, ולא איפה שאתה רוצה להיות, וחלקן קשורות לזמן שלוקח לגוף להפנים דברים.
דבר שני, לא רמזתי בשום דרך שאת צריכה עזרה מיוחדת ולא חשבתי שאני מציעה משהו ממקום לא נייטרלי. את העלית סוגיה מסויימת, ואני הגבתי אליה כפי שאני חושבת שנכון לנהוג במצבים האלה.
גם אני פה כדי לדבר על יוגה. ואם נטייתי לעזור נפלה במקום הלא נכון ופגעה בך באיזושהי צורה, אני לוקחת אותה חזרה (את הפגיעה, לא את העזרה).
דבר אחרון, הניק שלי בא משמו של שיר אהוב עליי בשם הזה, ואם זה מביך אותך, קוראים לי ליאת (-:
רק טוב שיהיה

רציתי לשתף בחויה שעברתי לאחר קריאת המאמר הזה . הזכיר לי את צעדי הראשונים ביוגה. כשהתחלתי ללמוד בצורה מסודרת למדתי אצל פסי פייג. היא בדיוק חזרה לארץ אחרי שנים באשראמים שונים בעולם וחלקה ידע "קלאסי"עצום עם תלמידיה. אצל פסי קיבלתי הרבה כללי התנהגות יוגיים, כמו למשל לא לאכול 3 שעות לפני תרגול, להתרחץ לפני אבל לא תיכף אחרי ועוד ועוד. אחד הדברים שפסי לימדה, כדי להעצים את ספיגת ההשפעה של התירגול בגוף, היה עיסוי עצמי. פעם הייתי מסיימת כל שיעור בעיסוי אבל עם הזמן זה נהיה נדיר יותר ויותר וכמעט נעלם מהשיעורים שלי.
ביום חמישי האחרון הגעתי ללמד והגיעה רק תלמידה אחת לשיעור. החלטתי לנצל את ההזדמנות ולנסות שיעור ללא מזגן. היא הסכימה בשמחה. (אני שונאת מזגנים, מעדיפה להזיע. אבל אני קצת פחדנית ביחס לתלמידים שלי ולא רוצה לאתגר אותם עם יותר מדי שגעונות, אז הכרזתי על איזור "חם" שבו לא מדליקים מזגן ואיזור "קר" שבו כן. אבל זה לא כמו בלי מזגן בכלל). עשינו שיעור בלי מזגן בחום והלחות. היה נפלא! התחלנו מאוד לאט. אחרי ישיבה ופראנאימה התחלנו עם האסנות. בהתחלה החום כמעט הלם בי. עם העמקת התרגול שמתי לב שהחום כבר לא מפריע לי כלל ואפילו כשהגענו לרמת אינטסיביות גבוהה. יצאנו שתינו, אני והתלמידה, בהרגשה נפלאה. לפני ההרפיה עשינו עיסוי עצמי, להחזיר לגוף את כל האיכויות שנפלטו בזיעה ("נקטר" על פי המאמר המצורף). מומלץ בחום!
( בשיעור למחרת, הודעתי שאין מזגן אבל אם הסבל יהיה כזה שמונע התרכזות בתרגול אשקול להדליק, וכמובן שבערך באמצע הדלקנו מזגן אחד. ניחא, רומא לא נהרסה ביום אחד...)

גמאני מאמינה שתרגול "חם" הוא הרבה יותר אפקטיבי לגוף.

רציתי להודיע בגאווה - שבשעורים שלי אין מזגן. (-:
אני מסבירה להם שהיוגה מדברת על יצירת חום אדיר (טפס), בערה, אש שאמורה לטהר, לפתוח, לחמם ולנקות פסולת החוצה מהגוף ומספרת איך בשעורים שאני מלמדת בחדרי כושר שבהם המיזוג הוא מרכזי, אנשים מתאמנים, יוצרים חום במפרקים ובשרירים שלהם ואז נושבת עליהם רוח קרה והם תופסים את הגב.... ברוב המקרים זה עובד. אנשים מרגישים בעצמם איך הגוף נפתח ומתרכך כמו חמאה וקולטים שהרבה יותר קל לתרגל יוגה בחום
אם אני נקלעת למצב חרום שבו אני מרגישה שאני מאבדת את הקבוצה (גם עם זה צריך להיות גמישים), אני מדליקה לכמה דקות את המזגן כדי לתת הרגשה טובה ו"לצנן" תרתיי משמע את האווירה ומכבה אותו שוב. (והמצב הזה כמעט אינו קורה לי, קרה אולי פעם או פעמיים בשנתיים האחרונות)
למרות שכמעט בכל שעור יש מי שיביע רצון למזגן, הרוב הגדול פשוט קולט שהרוח הקרה ממש מפריעה לתירגול.
לפעמים אם יש מאוורר במקום, הוא מהווה פיתרון טוב לתנועת אוויר בחדר.
מעבר לזה, דבר נוסף שעוזר לתמידים שלי הוא שבזמן אתנחתא, אני מבקשת מהם להפנות את תשומת ליבם אל החום ולראות אם הם יכולים להבדיל בין החום הפנימי לחום החיצוני ולראות איך כשהחום הפנימי מצטבר בגוף, החום החיצוני פחות מפריע...... ואכן מי מה - לגבי רומא - כל מילה (-:
רק רציתי לבשר שאפשר גם אחרת. אל יאוש (-:

ערב חינני שיהיה @}

נכנסתי קראתי ולגבי יצירת חום היום בשיעור אמרה המורה כי בקיץ זה זמן טוב לעבודה על הגוף כי לא צריך שעה שלמה לחמם את הגוף ולהביא אותו למצב של עבודה, אלא מיד מתחילים לעבוד. אז לעבודה של הקיץ, ולמנוחה של החורף.

אכן הגוף מתחמם מהר יותר.
בכל זאת יש צורך לחמם אותו בהדרגה. זה לא בדיוק שאפשר להכנס לתנוחות מתקדמות בתחילת השעור רק בגלל שחם בחוץ (לפחות אצל רובינו)
יחד עם זאת כשהגוף כן עובד שעה שלימה והחום הולך ומתגבר, קורים דברים מופלאים לגוף, לנפש ולתודעה.

זה לא בדיוק שאפשר להכנס לתנוחות מתקדמות בתחילת השעור רק בגלל שחם בחוץ
מצטרפת.
עדיין חשוב לחמם מפרקים,לשחרר גאזים מהגוף,לשחרר את עמוד השדרה.כל אימון מתחיל(לפחות לדעתי ולפי המסורת שממנה למדתי)בחימום ומתיחות.
ולגבי המנוחה של החורף.לדעתי דווקא בחורף חשוב לתרגל ביתר אינטנסיביות(סתם דוגמא אחת,בקיץ מספיק לתרגל 6 ברכות לשמש,בחורף יותר)-כדי לעזור לגוף להתמודד עם הקור ומחלות דרכי הנשימה.

באופן כללי, אני חושבת שהכללות הן לא נכונות כשמדובר ביוגה. (האמת, הכללות באופן כללי הן קצת בעייתיות (-:)
זה נכון שבחורף לוקח יותר זמן לייצר את החום ולבנות אותו בתוך הגוף לפני שמתחילים לתת את הדעת על להזרים אותו בגוף ולהשתמש בו.
בקיץ, מראש חם, כך שהחום קיים ואפשר יותר מהר להתחיל להוביל אותו, לפסל אותו כרצוננו- לרכז אותו, לפזר אותו, לדחוף למעלה או למטה, להמיס איתו מצבורים, לשחרר אותו החוצה.... וכ'
יחד עם זאת, מאוד תלוי מה רוצים לעשות. וזה לדעתי מרכז העניין כאן.
אם יש שעור שבו אני רוצה לעבוד על ריכוז פנימה ועל תודעה מאוד שקטה ומדיטטיבית (כמובן שכל שעור אני רוצה לעשות את זה אבל יש שעורים שזה ממש חוד החנית של השעור), יתכן ואשים פחות דגש על בניית החום והפימפום שלו ויותר על דברים שמייצבים את התודעה ומשקיטים אותה, מצד שני, אם אני רוצה לבנות שעור לקראת כפיפות לאחור, אני אמצא לנכון לחמם היטב היטב את עמוד השדרה ואת הגב העליון, תרגילים שגם מייצרים המון חום וגם עובדים חזק על סיבולת לב ריאה.... ואלה רק 2 דוגמאות. באותה מידה יכול להיות שעור שדווקא החום בו יעניק את תחושת הכינוס פנימה ואת מוחשיות הגוף האנרגטי על פני הגוף הפיסי.
בקיצור, מה שאני אומרת, הוא שהמון דברים יכולים להוביל למקומות שונים. לפעמים הם כך, ולפעמים אחרת- תלוי בכוונה, בעוצמה, ובאופן שבו הם מתורגלים.

בגלל זה אני כל כך אוהבת את התרגול של שיבננדה וחבריו.יש הכל בכל תרגול.אחד הדברים שאני אוהבת בתרגול הזה הוא ההרפיות בין כל תנוחה ותנוחה(כמעט.כי כשיש סדרות מנוגדות של אסנות מתרגלים הכל ואז מרפים בשכיבה).ממש מקפידים על זה בתרגול.ואז יש מצב של עשייה ומיד הרפיה ו"עיכול".

האם יש כאן באתר מורים/מורות שניתן להתייעץ איתם בנושאים שקשורים להוראה?
אני מורה די מתחילה. לאחרונה הצטרפה לאחת מקבוצות התרגול שאני מלמדת בהן מישהי שהגיעה בעקבות המלצות.היא ספרה לי שבעבר תרגלה עם מורה אחרת(מוכרת לי)שמלמדת בשיטה שונה מהשיטה שבה אני מעבירה שיעורים(למרות שיוגה היא יוגה לא?).הצעתי לה להצטרף לתרגול ולראות בעצמה אם מתאים לה,התאים לה.
בשיעור האחרון לימדתי אסנה חדשה ושתי משתתפות התקשו קצת להתחבר לרעיון של כניסת הגוף לתנוחה.בזמן שניסיתי לברר איתן מהו מקום הקושי אותה מתרגלת התפרצה והתחילה להציע לאחת מהן רעיונות;מה עליה לעשות כדי שתוכל לשהות בתנוחה. לאחר מכן אותה מתרגלת הסבירה בקול רם מה נוהגים לעשות במקרה של קושי בתנוחה;כל זאת מתוך נסיונה בשיטת תרגול אחרת(ואגב,לא התחברתי לרעיון שהציעה,למרות שכן ניסיתי אותו בעצמי כדי להבין במה מדובר).
בסופו של דבר העברתי הלאה והשיעור המשיך אבל המקרה הזה הפריע לי. זו פעם ראשונה שקורה לי כזה דבר. מה עושים עם מתרגלים דעתנים שמייעצים על דעת עצמם באופן כזה? איני יודעת כיצד לנהוג במצב עדין שכזה.

יוגינית מהורהרת שלום
אני מורה ליוגה, אשמח לנסות ולעזור במה שאוכל, ממיטב נסיוני

את יכולה לכתוב לי בדף הבית את המייל שלך ואענה לך בשמחה

דנה

הי יוגינית, גם אני אשמח לעזור לך מניסיוני, בדף הבית או "במייל" [email protected]
רק אומר, שגם לי היו נסיונות כאלה עם אנשים (בודדים לשמחתי ובכל זאת..) ומצבים שבהם אנשים לא מוכנים לקבל על עצמם את המורה כמי שאחראי/ בעל הניסיון ובעל הרצון ללמדם את הטוב ביותר - לרוב, אנשים שבאים, באים באמת ללמוד.
יש כאלה שבאים כשהכוס שלהם "מלאה" כך ששום דבר חדש לא יכול להכנס ולהספג והם לרוב באים כדי לשמוע את מה שהם ממילא חושבים שהם יודעים. או להוכיח לעצמם שהם כבר יודעים....
בכל מקרה, בסופו של דבר, מתוך נקודת השקפה שזהו תפקידי כמורה לתת את הטון בשעור ולהחליט איך הוא יראה, מצאתי כמה דרכים "יצירתיות" לטפל בבעיות מסוג זה. ולרוב הם נפתרו בדרך האופטימלית שבה אותם אנשים ממש שינו את דרכם בעקבות יחס אחר שאני באופן מודע נתתי להם (ממש בדומה לתגובה שנותנים לילד), וחלקם האחר,באופן בלתי נמנע מצאו את דרכם החוצה מהקבוצה ופשוט לא התמידו. (כנראה פשוט אמרו לעצמם שגם המורה הזאת, לא מבינה כלום (-:)
כאמור אם תרצי עוד לשמוע או לשאול אשמח כמובן @}

אחלה שאלה!
אני לא מאוד מנוסה בעניין הזה אבל בקבוצות שכן ידעתי שיש תלמידים שתרגלו בעבר עם מורים אחרים אני נוהגת לומר לפני לימוד של משהו חדש (למשל ברכה לשמש זה דוגמא טובה כי יש המון ורסיות): יכול להיות שתרגלתם ברכה לשמש בעבר, יתכן וחלק יראה לכם דומה וחלק שונה, יש הרבה דרכים לתרגל ברכה לשמש, כרגע אני מלמדת את הדרך הזו כי... (נותנת הסבר ברור ככל האפשר מדוע כרגע אני מלמדת כך) וכמו שכתבה הגבירה בחום:
וחלקם האחר,באופן בלתי נמנע מצאו את דרכם החוצה מהקבוצה ופשוט לא התמידו. (כנראה פשוט אמרו לעצמם שגם המורה הזאת, לא מבינה כלום )
וזה בסדר גמור לדעתי. כל אחד מתחבר בסופו של דבר למורה שמתאים לו.

תודה רבה על התשובות שלכן

אספר מה עשיתי באותו רגע...דבר ראשון,נשמתי...אחר כך החלטתי לא להתנגד או להתערער אלא לזרום.ניסיתי לעשות את ה"עיצה" שאותה מתרגלת הביאה.ואז אמרתי שמכיוון שאסכולות שונות מתייחסות באופן שונה מעט אל התנוחה הזו אני מביאה את מה שאני למדתי ומה שאני יודעת שנכון לעשות במצב הזה.אמרתי לאותה מתרגלת שאם מרגיש לה נכון לעשות כפי שהסבירה,מצידי זה בסדר גמור.ואז מייד התייחסתי לקושי של המתרגלות האחרות ועזרתי להן לפתור אותו בדרך שלי.
אני יכולה להבין את המקום של אותה מתרגלת שהתערבה.הייתי שם.לפעמים הנסיבות הארציות מביאות אותנו לתרגל עם מורה שלא לגמרי מדבר ב"שפת היוגה" שלנו. וזה יכול להיות קשה.כמו שאמרת הגבירה בחום, לפעמים מתרגלים מביאים איתם את המטען שלהם,כל מה שידוע להם והקושי שלהם לשנות או להתגמש. עכשיו אני נמצאת בצד של המורה ורואה כמה זה קשה למורה כשיש מתרגל כזה בקבוצה(ובמקרה שלי-קבוצת מתחילים מובהקת).וברור לי שלי יש כאן שיעור חשוב כמתרגל וכתלמידה של....

על פניו, זה נראה נסיון מעצבן... כי מה פתאום תלמידה מתחילה ללמד בשיעור שלך ?!
לי זה מרגיש שהתלמידה הזו התפרצה לדלת הפתוחה של הספקות שלך , של הראשוניות בהוראה. יש לי הרגשה שלו את היית מרגישה מאוד סמכותית היא לא היתה מעזה.
אשתף קצת מנסיוני ותראי אם זה מדבר אלייך.
כשקיבלתי את הקבוצה הראשונה מבין החמש שאני מלמדת כרגע, הם היו אחרי כמה שנים עם מורות שלימדו בהעדרי (לימדתי את הקבוצה כמה שנים ואז עזבתי את הארץ לחמש שנים וחזרתי). עם המורות שלימדו בהעדרי נוצרה אווירה מאוד דברנית, דיברו כל הזמן, החליפו חוויות, תיקנו זה את זה. המון מילים ודיבורים. זה לא התאים לי ולא לאופן התרגול שאני מתרגלת, שהוא שקט יותר. אז הצעתי להם כתרגיל, לא לדבר, להיות עם החוויה ואם עולים דברים להשאיר אותם לסוף, הצעתי להם התבוננות על פני תקשורת ואף הוספתי שכשאנחנו מדברים זה עם זה אנחנו לא רק מסיחים את דעת עצמנו מהתרגול אלא גם את דעת מי שאנו משוחחים עמה וחבל. הדיבורים פסקו. היום גם כשאני שואלת שאלות אני בקושי מקבלת תשובות כי הם כל כך לא רוצים להפר את ההתבוננות /-:

כמובן, יש המון עיצות שיכולות על פניו להתאים, והדרך הנכונה לפעול, מאוד קשורה למצב הספציפי, וליחסי מורה תלמיד שקיימים. כלומר, אין תשובה אחת נכונה.
יכולה לספר דוגמה מנסיוני, שיש לי תלמידה, שבמשך תקופה ארוכה, היתה מגיעה לשעורים באיחור, תמיד עם מן פרצוף צנון כזה זעוף, עושה באופן כללי ההיפך הגמור ממה שהייתי מייעצת לה שנכון לעשות (ואני מדברת ממש מבחינה בריאותית מה יכול לפגוע בה, לא כל גישה כזו או אחרת להכנס לטריקונאסנה (-:), ואחת לכמה שעורים, היתה מנסה לחרחר איזושהי מריבה או אווירה לא נעימה בשעור (אם זה הערה צינית, ויכוח ער בקשר לנכונות תנוחה מסויימת, תלונה מתמרמרת על המזגן ואז התחלה של ויכוח באמצע השעור.... כל מיני דברים הזויים לגמרי מבחינתי, והכל הכל בטון עויין), בהתחלה לא הבנתי למה היא בכלל באה אלי לשעור, אם היא נראית כ"כ סובלת, וכמובן שההתנהגות שלה פגשה את האגו שלי (שאמנם אני מנסה למתן בעזרת היוגה, אבל הוא עדיין בשמוש...הוא קיים (-:), ובהתחלה הרגשתי שאני ממש מצליחה כמעט להתעצבן כשהדברים האלה קרו, והרגשתי שאני מגיעה למצב של עימות איתה שממש לא התאים, אח"כ עברתי שלב ואמרתי לעצמי: אוקיי, לא ממש ברור למה היא בוחרת לבוא ולהתנהג כמו שהיא מתנהגת, אבל היא כרגע לא במצב שהיא יכולה ללמוד ממני, ולכן גמלתי בליבי החלטה להתייחס אליה פחות, לא לתקן אותה אלא אם כן היא עושה משהו מאוד חמור ובאופן כללי לעזוב אותה לנפשה ולא להתייחס.
את כל זה, הייתי צריכה לעבור כדי להגיע בסופו של דבר לגישה שהביאה אותי אל הפיתרון והיא שהזכרתי לעצמי שההתנהגות שלה וודאי נובעת מתוך קושי שלה, ותיסכול, ולא מרוע לב, ושאני מכל האנשים הוא האדם שצריך להכיל ולאפשר לקשיים האלה לעלות, לתת להם לצוף ולדעת לקחת אותה הלאה קדימה, להראות לה בהתנהגות שלי שאני לא אוייבת שלה ולא לתת להתנהגות שלה להעכיר אותי ואת ההוראה שלי, שכן זו ההתנהגות שלה, לא שלי.
וכך, התחלתי לאט לאט, פשוט להציף אותה בחום וחיבה. תיקנתי כמה שפחות ובכל פעם שעשתה משהו נכון, או התקדמה, שיבחתי אותה וציינתי בפניה כמה התקדמה ואיזה יופי זה. הקפדתי לחייך אליה חיוכים רחבים וחמים ולהאיר לה פנים, לא משנה כמה חמוצים היו פניה, ומידי פעם הנחתי יד רכה או מגע רך על הגב או על הכתף.
מה שקרה היה תהליך טרנספורמציה מהיר... היא פשוט הפשירה. התחילה להגיע לשעורים בזמן. פנים מחייכות. הפכה להיות אחת מהתלמידות האוהדות ביותר, ואפילו אפילו התחילה להשתכנע שאני בכל זאת מבינה משהו מהחיים שלי (-; והתחילה להשאר בסופי השעורים ולבקש את עצתי לגבי סוגיות שונות...
בקיצור, זה פשוט מדהים כמה אנשים לפעמים קשים ביקורתיים, מתוסכלים שבסה"כ מתמודדים עם קושי גדול ונמצאים בחסך גדול של חום או מגע ואיזה נפלאות זה מחולל כשלומדים להבחין בזה...

לי זה מרגיש שהתלמידה הזו התפרצה לדלת הפתוחה של הספקות שלך , של הראשוניות בהוראה. יש לי הרגשה שלו את היית מרגישה מאוד סמכותית היא לא היתה מעזה_ מי מה, מאוד מתחברת לאמירה הזו, כשאנחנו כמדריכים מפגינים בטחון הוא מחלחל אל התלמידים ולא עולות התנגדויות אלא אם כמו שכתבה הגבירה בחום _הזכרתי לעצמי שההתנהגות שלה וודאי נובעת מתוך קושי שלה, ותיסכול, לפעמים צריך לזכור שכל תלמיד מביא איתו את כובד עולמו בלי קשר ליכולות ההוראה שלנו. בעבר הייתי נפגעת מכל תלמיד שעזב או אפילו לא הגיע לשיעור, מיד חשתי שאני כנראה לא מורה טובה, היום אני מבינה שהתלמידים עוברים כל מיני תהליכים עם עצמם ולפעמים לא מתאים להם יותר להופיע לשיעורים וגם אם זה בגלל שאינם מתחברים לאופי השיעורים שלי זה עדיין לא אומר שאני מורה לא טובה אלא שאני לא המורה בשביל אותו אדם וזה בסדר, גם לא כולם מתאימים להיות תלמידים שלי <אייקון של קריצה>

נכון. הרי בסופו של דבר, ניתוית פה מערכת יחסים, עדינה ומורכבת, ככל מערכת יחסים. את מביאה לתוכה את מי שאת והתלמידים את מי שהם.
לנגד עיני , מראשית דרכי בהוראה, עמדה הידיעה שכמורה, אני רק חולקת את האוצרות שנגלו לי, אני משתפת בטוב שהוא מנת חלקי.
יוגה היא מתנה. אני נוכחת בכך בכל יום ובכל רגע ומזכירה לעצמי שוב ושוב.

בהתחלה לא הבנתי למה היא בכלל באה אלי לשעור, אם היא נראית כ"כ סובלת
חהחהחה אני גם מכירה מורת יוגה כזו.....
לי זה מרגיש שהתלמידה הזו התפרצה לדלת הפתוחה של הספקות שלך , של הראשוניות בהוראה. יש לי הרגשה שלו את היית מרגישה מאוד סמכותית היא לא היתה מעזה
במקרה הזה אני לא מסכימה.לא מתוך התנגדות לרעיון... אלא בגלל שדבר ראשון אני מלמדת אחרי תרגול של עשר שנים ולימוד מעמיק עם מורים מעולים. שנית,בגלל שבקבוצה המדוברת הזו יש כשלוש עשרה מתרגלים ועדיין לא קרה לי כזה דבר. ובקבוצה אחירת שבה אני מלמדת יש כרגע מעל עשרים איש(כן,כן) וגם שם אין כזה דבר.מבחינת סמכותיות ובטחון עצמי או יותר נכון,אמונה במה שאני מעבירה בשיעור-אני מרגישה מאד שלמה.
כפי שכבר אמרתי,ייתכן מאד שהיא מהווה בשבילי שיעור לאיך לא מתנהג תלמיד בשיעור יוגה. עבורי-כדי שאני אזכור!(פעם סיננתי לעבר אחת מהמורות היותר יקרות שלי "לא מתרגלים קפלבהטי בזמן הווסת"-איך היא בוודאי הרגישה!).
אותה תלמידה מראש באה בגישה בעייתית. היא אוהבת יוגה מסוג X ואני מלמדת יוגה מסוג Y . היא למדה עם מורה שאני מכירה היטב באופן אישי(שכרגע לא מלמדת). בואו נאמר ככה,זו לא נקודת פתיחה איאיאי.
גבירה בחום-אהבתי מאד את הגישה שלך לאותה תלמידה חמוצה. אני מאמינה שכך עלינו לנהוג בכל תלמידנו. ומנסיוני בהוראת יוגה לילדים-חיזוק חיובי היא השיטה.

גבירה בחום-אהבתי מאד את הגישה שלך לאותה תלמידה חמוצה. אני מאמינה שכך עלינו לנהוג בכל תלמידנו. ומנסיוני בהוראת יוגה לילדים-חיזוק חיובי היא השיטה.
כמו שאמרתי מוקדם יותר, אני לא בטוחה שזה הפתרון הנכון בכל מצב. זה היה הפתרון הנכון למצב הספציפי הזה, עם התלמידה הזאת, וגם זה נודע לי תוך כדי ניסוי ותהיה. אחרי הכל, אני חושבת שמורה ליוגה צריך לאהוב את תלמידיו ולרצות באמת ובתמים בטובתם אך לא לעשות להם פוצי מוצי ולהשמיע להם רק את מה שנעים להם לשמוע. ואני בטוחה שכל המורות ליוגה שמשתתפות פה בדיון הזה יוכלו להעיד שחלק מהשעורים החשובים שלמדו מהמורים/ מורות הדגולים שלהם כללו אמיתות שלא נעמו לנו כלל לאוזן בשמיעה ראשונה ואפילו עוררו בנו התנגדות ורק אחרי זמן נפלה ההבנה שהאמירה הזו באה מתוך היכולת שהיתה להן/ם לראות משהו אודותינו שאנחנו לא יכולנו אז לראות.
אני באמת חושבת שתפקידו של המורה הוא לראות את התלמיד שלו, את יכולותיו, את מגבלותיו ולדעת מה היא הדרך הנכונה עבורו, מה הן המילים שיספגו באוזניו ויקחו אותו קדימה ומה יפול על אוזניים ערלות ויתקל בקיר. מה המפתח הנכון... לפעמים המפתח הוא מראה מול פני התלמיד מכה אותו בתדהמה ומעמתת אותו עם דברים שהוא עושה כל מאמץ לברוח מהם (כמו בטיפול פסיכולוגי)
ספציפית למקרה שלי, הבנתי שאני צריכה קודם לרכוש את אמונה כאדם לפני שתוכל להפנים דברים שיש לי לומר לה.

לפעמים המפתח הוא מראה מול פני התלמיד מכה אותו בתדהמה ומעמתת אותו עם דברים שהוא עושה כל מאמץ לברוח מהם
ועדיין,יש לעשות זאת מתוך גישה של חמלה,רכות ואהבה.בכל אדם מסתתר בפנים ילד.
בכל אופן,זו הגישה שלי. יש הבדל מהותי בין חמלה ואהבה לבין פוצי-מוצי.

יש הבדל מהותי בין חמלה ואהבה לבין פוצי-מוצי.
נכון. הבדל של שמיים וארץ.
אבל - כשאנשים נוהגים בך כמורה בחוסר כבוד מינימלי, החמלה והאהבה, הם מבחן יוגי גדול (-: (לפחות היה עבורי).
ונכון מאוד, הדברים גם לדעתי, כל דבר שנאמר רצוי שיאמר מתוך אהבה ורצון בטובתו של התלמיד.
בקיצור. אנחנו מסכימות (-:

נתקלתי בבעיה מאוד "קטנה" וטכנית, שאינני מצליחה לפתור
כאשר אני מעבירה את תרגיל הנשימה קפלהבתי, בו הדגש הוא על נשיפות חזקות מהאף, אני נוהגת לתת קצב
כדי שכולם ידעו מתי לנשוף ויהיה קצב אחיד לכולם ולא ברדק של נשיפות
בכל שיעור שבו השתתפתי בעצמי, לא משנה איזה קצב הכתיב המורה, כל התלמידים עמדו בו (או כך לפחות היה נדמה לי)
בין אם הקצב היה מהיר מאוד או איטי מאוד. כולם הסתגלו לקצב שהכתיב אותו מורה באותו שיעור.
ורק אצלי בשיעור - איכשהו יש כמה תלמידים ש"מסרבים" להכנס לקצב של כולם

אז לפעמים אני מעירה באופן כללי, לפעמים אני מזכירה לפני, לשמור על הקצב, לפעמים אני ניגשת תוך כדי התרגול
ו"מתקנת". אבל איכשהו זה לא תופס.

כמו שאמרתי בהתחלה, זו בעיה קטנה, כי כביכול החשיבות של הנשימה יחד היא לא באמת קריטית. חשוב יותר שכל תלמיד יעשה את הנשימות נכון גם אם זה אומר שהוא לא בקצב של כולם
אבל איכשהו יש לי הרגשה שאולי אני יכולה לעשות משהו טוב יותר כדי שכולם יהנו מהאנרגיה שנוצרת
בקצב האחיד של הנשיפה

תודה לכל מי שקרא וכל מי שיוכל לתת עיצה

בננות, אצלנו בשיעור לכל אחד יש את הקצב שלו והמורה לא מתעקשת וזה נפלא. כל אחד הוא שונה ואני מניחה שבשיעור של מורים יש הרבה יותר אחידות מאשר אוסף הטרוגני של תלמידים.

תודה לוטם. יש משהו בדברייך.

אני מאוד מחזקת את מה שכתבה לוטם מרווני ומוסיפה גם שבשיעורים של מורים או תלמידים מתקדמים יש נטייה חזקה יותר ליצור איזה קצב אחיד ומהיר ושכולם ישמעו שאתה מתרגל קפהלבטי "טוב".
אין ספק שחשוב יותר מהכל (בעיני) שכל אחד יהיה קשוב לגוף שלו ולנשימה ויתרגל כפי שמתאים לו ברגע המסויים שבו מתרגלים.

תודה אום

הי בננות ירוקות
מצטרפת לדבריהן של לוטם מרווני ושל אום שלום.
לפעמים בדרך, אנחנו קצת שוכחים מה המטרה ולאן אנחנו הולכים וחשוב לפעמים לחזור כמה צעדים אחורה ולהיזכר במהות.
אז קודם כל, היוגה לא מדברת על תירגול קפלבהטי בקצב אחיד, כלומר אין זו מטרה בכלל ולכן אין טעם להכתיב קצב אחיד לדבר שהוא כ"כ אישי, ומשתנה כל יום וכל דקה ודקה אצל כל אחד ואחד מאיתנו - אין מה לעשות, לכל אחד קצב נשימה אחר. מעבר לכך, אם יש תלמיד שכרגע מתאימה לו נשימה איטית והוא, כדי לנסות להכנס בכוח לקצב האחיד יאיץ את נשימתו, הוא עלול ליצור נזק לעצמו, החל בתופעות זוטרות כמו סחרחורת, בחילה וכ' וכלה בבעיות חריפות יותר שיכולות להגרם למערכת העצבים בטווח הארוך - ובכל מקרה, ממש לא נעים להיות המורה בכיתה בה מישהו מתעלף או חש ברע רק בגלל שנשם לא נכון - לא נכון לו.
יתרה מזאת, חשוב לי לציין שקפלבהטי אינה מדברת אך ורק על נשיפות חזקות. לנשיפות חזקות יש אכן כוח גדול ביכולת לכנס פנימה, לנקות ולחמם את דרכי הנשימה, אבל יש בהחלט תירגולי קפלבהטי בהם הנשיפות הן מאוד עדינות, פנימיות ושקטות ודווקא הם התירגולים המתקדמים יותר שיוצרים חוויות פנימיות מאוד עמוקות, כך ששוה לפעמים להנחות את התלמידים לתרגל מחזור אחד של נשימות חזקות ואח"כ לנסות לעדן אותן כ"כ עד שלא ישמעו.
כמו כל התהליכים ביוגה גם כאן, יש הליכה מן הגס אל המעודן. מתחילים בגוף הפיסי, בניקוי ושליטה בו וממשיכים במבנים מעודנים יותר, כך גם עם הנשימה.
והדבר החשוב באמת באמת כפי שאמרה אום שלום, לתרגל יוגה, זה לתרגל את היכולת להיות נוכחים בהווה וזה אומר לנשום בדיוק כמו שמתאים לנו עכשיו ברגע הזה - וזה כאמור משתנה כל רגע (-:
פשוט שחררי מעצמך ומהתלמידים את הצורך לאחידות....

מניחה שההרגל שבתרגול גבר על הרציונאל (את כל מה שכתבתן, חברותיי הנהדרות, אני יודעת ברמה התאורטית)
אלה שלפעמים כאשר התרגול הוא לא שלי אלא של מישהו אחר, אני שמה לב לדברים כאלה כמו הקצב וכו'

אני לא לגמרי חושבת שהקצב הוא משהו שלילי. לפעמים מתרגלים חדשים מנסים לנשום מהר מאוד ודווקא זה עלול להוביל לסחרחורת
עקב היפרונטילציה... אז הקצב יכול לתת איזשהי אינדיקציה של פחות או יותר...
בכל מקרה אני בהחלט צריכה לשחרר קצת

תודה על כל התובנות.

שליחה על ידי מי_מה* » 25 מרץ 2008, 22:22

גם אני , מה שהן אמרו.
(רגע היסטורי של תמימות דעים)

ואם כבר התכנסנו כולנו ופתחנו מזרונים, יש לי שאלה.
כשאני מתרגלת לבד, חזרה על "אום" בקול רם וצלול כמה פעמים, מכניסה אותי מייד למצב של ריכוז ושקט. אני גם מאוד אוהבת את התירגול הזה כתלמידה, כשיוצא לי לחוות אותו בשעורים או סדנאות. אבל כמורה בשיעור, מעולם לא העזתי לעשות את זה. אני מרגישה נבוכה. אז יש לי התלבטות, כי מצד אחד זה כלי נהדר בעיני ואני רוצה לחלוק אותו. כל הדחף שלי ללמד הוא מתוך הרצון לחלוק את הדבר הנהדר הזה של היוגה. ומצד שני זה מביך אותי.
אשמח להתקשקש על זה קצת.

אוי מי מה נושא מעולה.
גם אני בדיוק כמוך נבוכה להכניס שימוש בקול בשיעורים "אום" מנטרות וצלילים בכלל.
מנסיוני בפעמים שהצלחתי להתגבר על המבוכה זה היה נפלא, כולם שתפו פעולה, אף אחד לא צחקק והיתה באויר אנרגיה מטורפת.

אשמח להמשיך להתקשקש בנושא

שליחה על ידי אישה* » 26 מרץ 2008, 19:58

אשמח להתקשקש על זה קצת
נראה לי שזה תלוי בקבוצה ואיך האנרגיות שלה באופן כללי,ככה. יש קבוצה שאני מלמדת בה שה"אום" לא מתאים,לא כרגע.אולי בעתיד.
קבוצה אחרת מאד מתחברת לעניין ואנחנו מסיימות שיעור בחזרה על "אום".
אני אישית מאד בעד שימוש בצלילים בשיעור.שוב,תלוי מתי.למשל, שירה בהרפייה יכולה לעורר אפקט מדהים.
מי מה תבחרי לך עיתוי והרכב תלמידים כזה שתחושי בו נוח "לשחרר" את האום שבתוכך.משם זה כבר יהפוך להרגל....

בעניין ה"אום"- משתפת בנסיוני כתלמידה- כשהייתי בת חמש עשרה התחלתי ללמוד יוגה (היינו אני וחברה שלי בקבוצה של אנשים מבוגרים) , והמורה הייתה מסיימת כל שיעור ב"אום". ולמרות שהייתי נערה, צחקקנית ונבוכה, אהבתי את זה מאוד. היה תמיד את הרטט הזה באוויר שנכנס ללב ונוגע עמוק.
לכי על זה @}

רציתי לשאול עם מישהו/י יודע/ת איפה בארץ מומלץ ללמוד מורה ליוגה? ואם ידועים לכם עוד פרטים אשמח לדעת..

שליחה על ידי אישה* » 27 מרץ 2008, 15:35

יש המון מקומות שבהם ניתן ללמוד הוראת יוגה.תלוי איזה מסלול מתאים לך,באיזה היקף,כמה שנים,איזו אסכולה ביוגה.והכי חשוב-עם איזה מורה.

אשמח להתקשקש על זה קצת
גם אני מסכימה עם אישה.
עם קבוצות של מתחילים "טריים" אני לא מתרגלת אום, אבל, לאט לאט כשטיב הקבוצה מתבהר, אני מעזה להכנס אומצ'יק קטן פה ושם, ומסבירה ממש בקצרה ועל פני השטח רק כדי להנחות בגדול לאן לכוון את תשומת הלב.
ומניסיוני כשנתתי הסבר קצרצר על המהות וכיוונתי את תשומת ליבם לתהודה שהצליל יוצר, להתפשטות שלו בגוף ולעוד אלמנטים יחסית מוחשיים - התגובות היו ממש נהדרות ודווקא מאנשים שבכללי ממש לא מתחברים לאספקט הזה של היוגה הז דיווחו על חוויות עמוקות של ריכוז ושקט וערנות גדולה.
למשל גיליתי שתרגול ברמהרי (שאיפה רגילה ונשיפה תוך המהום) שמאוד דומה לאום מבחינת אפקט הצליל, מתקבל משום מה בהרבה פחות הרמות גבה, הם פשוט עושים את זה ומתמסרים, אח"כ להשחיל אום, כבר מרגיש להם דומה....
כך שאני אישית, מעזה לפעמים גם אם אני חוששת. אם אני רואה שאין שיתוף פעולה, אני פשוט יורדת מזה, אבל בכל זאת נותנת טעימות מפעם לפעם (-:

אח"כ להשחיל אום
האמת, אני חייבת לפנות אליכן כתלמידה.
עוד אום! רוצים עוד! למה רק 3 בתום השיעור? הרטט של האום המשותף מתגבר ועולה ומעצים את האנרגיות שאני יוצאת מהשיעור עימן.
יוגה היא גם גוף וגם נפש. התרגילים הפיזים הכי קשים לי כוללים תעצומות נפש אדירות (כמו לשכנע את עצמי שאני יציבה ולהצליח להשאר בתנוחה בלי ליפול). אני אומרת- מי מה , יאללה, תסבירי כמה מילים על הצליל והתהודה והאנרגיה ותעשי. את המורה, מותר לך הכול! (ותלמידייך ירוויחו פעמיים- פעם אחת מה"אום" ופעם שנייה מהמורה שמרגישה חופשייה לעשות איתם אום...ואני בטוחה שאת מורה נהדרת).

שליחה על ידי אישה* » 27 מרץ 2008, 20:05

עוד אום! רוצים עוד!
יש אסכולות שמתרגלים אום יותר משלוש פעמים.העניין הוא שבקונספט שבו רוב מתרגלי היוגה מגיעים היום לשיעור-זה לא מתאים.הודו זה ביבשת אחרת

חברות וחברים יקרים
בתור מורה לא מאוד ותיקה אבל גם לא לגמרי חדשה (3 שנים אם לדייק)
אני מוצאת שהעבודה הכי חשובה שלי עם עצמי (ועם האגו במיוחד) היא כאשר פתאום לפתע בלי שום הסבר מיוחד מתמעטים
התלמידים. זה קורה תמיד בבת אחת. זו מפסיקה להגיע כי היא מתחילה טיפול מסוים שלא מאפשר לה להמשיך.
זה מפסיק כי קשה לו להגיע לשיעורים רוטיניים שבהם מתרגלים את אותן תנוחות וכו'
כמובן שגם כאשר מצטרפים תלמידים חדשים זה בדר"כ קורה בבת אחת אבל את קל יותר לקבל ... (-;

ופתאום כל הספקות עולות
אולי אני בעצם לא מורה טובה
אולי לא עשיתי מספיק שיעורי בית
אולי אני לא מתייחסת מספיק , אולי אני מתייחסת יותר מדיי

ופתאום מועקה גדולה
כאילו כל הערך העצמי שלי תלוי במספר התלמידים שיהיו לי בשיעור
מגוחך. אבל מאוד אמיתי באותם רגעים.

אנא שתפו אותי בחוויות שלכם בנושא הזה.
איך האגו שלכם מקבל את זה?

אני מרגישה שמאוד התקדמתי בשנים האחרונות בנושא של לקבל דברים בשיוויון נפש
גם את הטובים וגם את הרעים
אבל זה. קשה עדיין.

אח"כ להשחיל אום
לוטם,
בהחלט לא התכוונתי לאום אחד. דווקא אני לא מסיימת את השעורים שלי עם אום.
כשאני מכניסה אותו כתרגול הוא ממושך יותר ומועבר בארבעה מחזורים שהולכים מן הגס אל המעודן: בהתחלה בקול, אח"כ בקול שקט יותר, אח"כ בלב, ובסוף בדממה ללא שינון כהשאום ממשיך ומהדהד בפנים.
זה בהחלט תירגול עמוק ומעצים והסיבה שאני כמורה לא מנחה אותו המון היא בגלל שההרכבים של הקבוצות הרבה פעמים עדיין לא בשלים לכך והמחיר שיש לזה הוא שאני "מאבדת" אותם. הם מפסיקים לשתף פעולה או יוצאים מהריכוז ולכן כל הזמן אני מרגישה שאני הולכת על חבל דק באופן הזה שמצד אחד אני חושפת ומאתגרת אותם אבל כל הזמן מנסה להיות קשובה למי שעומד מולי.
לגבי הסברים על אום, אז כמו שאת בטח מדמיינת שהרבה הרבה מאוד מילים שאפשר לשפוך המנטרה הראשית והבסיסית של היוגה, שכמו כל כלי ביוגה מהווה טכניקה לכינוס החושים ומירכוז התודעה.
אבל בשעור, במיוחד אם זה שעור סטנדרטי, צריך למתן ולקצוב גם את ההסברים ולחשוף לאינפורמציה בסיסית שמאפשרת לתלמידים להבין בגדול את הכיוון ולהתחיל לחוות ולחפש בעצמם את התחושות.
ואשר לך עצמך, אם האום זה דבר שתופס אותך ועוזר לך, את יכולה לתרגל אותו בבית. דווקא שינון אום הוא תירגול שלמירב ידיעתי לא כרוכות בו סכנות למתרגל. אחת השיטות הנפוצות יותר לתירגולו היא באופן שציינתי למעלה, ואם תרצי עוד הנחיות או משהו, אשמח מאוד לעזור (-:

אבל זה. קשה עדיין
הי יוגנשה.
קודם כל, אני בטוחה שלא תופתעי, אבל את לא לבד שם בתחושות האלה.
אני חושבת שכל מורה, גם הוותיקים יותר בינינו תלויים באופן כזה או אחר בתלמידים שלנו, וכשהם לא באים, אנחנו מושפעים מזה.
אני חושבת מתאורך שאת עושה עבודה טובה ונכונה עם עצמך. התופעה הזו שבה לאנשים כ"כ קשה להתחייב ובהתחלה, כ"כ קשה לתלמידים להצטבר - מעמת אותנו כמתרגלי יוגה עם עקרון ה- אי צמידות / אי השתוקקות, ולשים לנו מראה מול הפנים ולהראות לנו עד כמה כמורים ומתרגלים וותיקים, אנחנו עדיין נצמדים ומשתוקקים, ונכון זה קשה.
מה שעוזר לי (ואני נמצאת בתקופות מסויימות במצבים מאוד דומים לשלך), הוא להזכיר לעצמי למה אני שם. ולומר לעצמי שאני הולכת ללמד את מי שמגיע בדבקות ובאהבה בין אם יש שם אדם אחד (גם זה קורה לפעמים) ובין אם יש שם 20 (וגם זה קורה לפעמים, תודה לאל (-:), ואין מה לעשות, כשאני באה לשעור עם נכונות ללמד כיתה ומחכים שם 3 אנשים, יש שם אנרגיות שונות לגמרי וזה משפיע עליי כמורה, וזה בדיוק השעור שלי לעשות משהו עם האנרגיות האלה, להתמיר אותן. לעשות יוגה (-:
לא יודעת אם זה מנחם, אבל את בחברה טובה @}

שליחה על ידי אישה* » 27 מרץ 2008, 20:52

שלום יוגנשה,
אני מאמינה ששום דבר אינו שלנו.וזה תופס גם לגבי כיתת היוגה שבה אנו מלמדות והתלמידים שמתרגלים בה.
זה לא פוטר אותי מהאחריות לבדוק את עצמי;האם באופן קבוע/עיקבי תלמידים נעלמים מהכיתה שבה אני מלמדת?
אבל אם מדובר במקרה פה ושם אנחנו מנסות לקבל את זה ולהמשיך הלאה.ולזכור,שלכל תלמיד מתאים מורה מסויים.וזה לא אומר שמורה אחר(למשל אני)הוא פחות טוב בגלל זה.זה קשור למקום שבו נמצאים התלמיד והמורה.

שליחה על ידי מי_מה* » 27 מרץ 2008, 22:04

איזה יופי של שיחה נוצרת כאן, אפילו שתיים במקביל!
תודה לכולן על השיתוף בחווית האום. קיבלתי כאן גם כמה רעיונות . אני חושבת שאעזור אומץ ואתחיל עם קבוצה אחת. האמת היא שהקבוצות שלי לא ממש מאופינות, יש מעבר בינהן כי אנשים באים מתי שמסתדר להם, חלק באים כמה פעמים בשבוע ומשתתפים בכמה קבוצות. רוב המתרגלים הם גם מהקיבוץ בו אני חיה ומלמדת, זה מוסיף למבוכה שלי. קיבוצניקים (בהכללה גסה) נוטים להיות עצורים יותר. בכלל אני מזהה אצלי איזה מעצור של ביטוי בקול (הזכרתי את זה גם בבלוג שלי בנוגע לבקשות מהיקום, לבקש בקול רם). זו יכולה להיות התחלה נפלאה לשחרר את המעצור הזה.
הדיון הזה הזכיר לי שפעם, לפני הרבה שנים, חששתי ללמד שיוויי משקל על הידיים. החשש שלי היה שזה יהיה קשה ומפחיד לתלמידים ואז הם לא ירצו להמשיך ללמוד אתי (הנה אני מגיעה לנושא השני שעל הפרק) אז בתחילת השיעור הייתי אומרת שנושא השיעור הוא חיבור של הידיים למרכז, כדי לא להבהיל מראש. די מהר השתחררתי מהחשש הזה והתחלתי להציג את נושא השיעור כפשוטו, והנה, לא קרה שום אסון, אף אחד לא עזב בגלל זה...
וכן, לאורך השנים עזבו אותי מאות תלמידים. אני לא יודעת להסביר איך אבל אני לחלוטין משוחררת מהענין הזה. תלמידים הולכים ואחרים באים, לכל אחד הסיבות שלו וזה בסדר גמור. כמו שהשמש שוקעת אבל זורחת למחרת שוב. כמו שהימים מתקצרים ואחר כך מתארכים. זה פשוט ככה.

וכן, לאורך השנים עזבו אותי מאות תלמידים. אני לא יודעת להסביר איך אבל אני לחלוטין משוחררת מהענין הזה. תלמידים הולכים ואחרים באים, לכל אחד הסיבות שלו וזה בסדר גמור. כמו שהשמש שוקעת אבל זורחת למחרת שוב. כמו שהימים מתקצרים ואחר כך מתארכים. זה פשוט ככה.
אחח, יא מי מה , איזה כיף לך. אני מבינה את זה בראש, אבל כשעוזבים _{עדיין לוקחת ללב}
וחוצמזה, בעקבות הדיון כאן, על בקשות בקול רם ועל ביטוי קולי בכלל, עשיתי מעשה וביקשתי בקול רם (_{ובנונשלנטיות}) את הדבר שאני הכי שונאת לבקש...(-:
זה ממש יפה לראות איך כל משתתפת בשיחה הזו, נתרמת ותורמת בתורה. זה כיף גדול. תודה @}

שליחה על ידי אישה* » 28 מרץ 2008, 15:49

לי אישית מאד עזרה האימהות. זה אמנם כאב ולא היה פשוט בכלל להבין אבל...ברגע שהבנתי שגם ילדיי אינם שלי השתחרר משהו עמוק מאד.בתוכי.אז מה,זה שילדיי אינם שלי אומר שאני לא אוהבת אותם?קשורה אליהם?דואגת להם?מחוייבת להם?וכ'ו וכ'ו וכ'ו. בטח שאני כן! אבל עדיין,הם לא שלי.הם כאן עכשיו.אז עכשיו אני נהנית ממה שיש.
כשזה הגיע ליישום מול תלמידים-זה כבר נהיה הרבה יותר קל.....

שליחה על ידי מי_מה* » 28 מרץ 2008, 16:51

אישה כמה יפה!
אני תמיד אמרתי שהיוגה עושה אותי אמא טובה יותר והאמהות עושה אותי יוגית טובה יותר .
_{(אני יודעת שאומרים יוגינית, וגם מחבבת את המילה רק לא הסתדר לי במשפט. דודה שלי בכלל אומרת יוגַאִית P-: )}
_{<מימה סקרנית מאוד לדעת מהו הדבר שביקשה הגבירה....>}

<מימה סקרנית מאוד לדעת מהו הדבר שביקשה הגבירה....>
_{אין אותיות מספיק קטנות בשביל זה מרוב שאני שונאת לבקש אותו} (-:

שליחה על ידי אישה* » 29 מרץ 2008, 18:10

[h=4]

עוד תלמידים?[/h4]

עוד תלמידים?
אה לא... את זה אני דווקא אוהבת לבקש (-:

שישלמו לך ?

[-:

שליחה על ידי מי_מה* » 30 מרץ 2008, 22:25

אני רוצה, באופן חגיגי, להודות לכולכן.
היום עשיתי עם קבוצת המתקדמים שלי אום. למעשה כבר ביום שישי בבוקר, לאימון שלי הצטרפו שני תלמידים (על אחד מהם כבר קראתן דברים פחות רוחניים...) והחלטתי שאנחנו מסיימים באום.
היום פתחנו בזה. היו 12 משתתפים, בינהם התלמידה שהכי חששתי ממנה בהקשר הזה. היא באה ליוגה מכיוון מאוד גופני, ואני הולכת אתה מאוד בזהירות בענינים רוחניים יותר. עכשיו היא אתי כבר כמעט שש שנים ועשתה דרך ארוכה . כפי שחששתי היא "עשתה פרצוף" כשאמרתי מה אנחנו הולכים לעשות, אבל בסוף היתה "באורות" כמו שאומרים הדתיים. היה אחלה. מרגישה ממש קפיצת דרך טראנס גלאקטית. אז תודה תודה.

יאו מימה, איזה גונב, כל הכבוד!!! (-:
(עוקבת אחרייך לכל בלוג.... אין לאן לברוח.... @}

ספרי לחברות, באיזה אופן תרגלת את האום?

שליחה על ידי מי_מה* » 30 מרץ 2008, 23:14

לגמרי בהשראתך.
התחלנו בישיבה. בהתחלה דיברתי, כמו תמיד, על תנוחת הגוף, אחרכך על הרפיה, נשימה ואז ביקשתי לדמיין אום בנשיפה, להקשיב לקצב הנשימה וללכת אתו. אחרי כמה כאלה, עברנו להמהום בנשיפה ואז כמה פעמים אום בקול. חלק לא השמיעו קול, אחדים נענו בעצמה מרגשת וחלק התנסו בקול שקט. אחרכך חזרנו לשלושה אום בדמיון והמשכנו לישיבה של 15 דקות.
השיעור אחר כך היה מאוד אינטנסיבי. הרבה טאפאס.

שליחה על ידי מי_מה* » 30 מרץ 2008, 23:17

ועוד משהו. מאז שאני מתרגלת את זה, קורים לי דברים. היכולת להשמיע קול היא כל כך מהותית. אני מתחילה להבין כמה הרבה חסום שם מאחורי הפחד להשמיע קול.
<מתרגשת>

מתרגשת
יו גם אני... איזה יופי.
את יודעת שחשבתי על זה והגעתי למסקנה שאולי לא כ"כ מפתיעה כשחושבים עליה בראש צלול.
בשעורים שהגעתי והחלטתי לתרגל אום בחוסר נוחות ותוך תחושת התנצלות פנימית, האנרגיות האלה כמו תמיד מהדהדות. וכשבאתי בהחלטה ברורה ופשוטה שזה מה שהולכים לתרגל עכשיו, ללא נסיון לרצות אפאחד או להתנצל על הרוחניות שאני מנסה להכניס לשעור יוגה (שעור יוגה!! אלוהים אדירים, זאת תורה רוחנית שרוצה לחבר ת'בנאדם לאלוהים....על מה אני מתנצלת??) - זה ממש מהלך קסם על אנשים שהאנרגיה הזו שלי המכונסת השלמה פשוט אופפת אותם באופן ממש גשמי....
זה נורא מרגש...

אשה, אני מחפשת לימודי בוקר באיזור הדרום של יום או יומיים אינטנסיבים במסלול קצר יחסית.
איני בקיעה בזרמים השונים כדי לדעת מה עליי לבחור.
תודה לך.

שליחה על ידי מי_מה* » 31 מרץ 2008, 23:02

מעגל גדול, אני מרשה לעצמי לענות (אשה, מקוה שזה בסדר מבחינתך) :מציעה לך להכנס לדף יוגה לכל . יש שם גם מידע על הזרמים השונים, גם המלצות על מורים וקורסים, מתוך נסיונם של הגולשים באתר. יש שם גם הודעות אישיות של מורים גם קישורים לאתרים שונים. ממליצה לך מאוד להכנס לפורטל היוגה ולאתר (החדש והמשופץ) של אירגון מורי היוגה בישראל. בכל הקישורים תמצאי המון מידע והכוונה וגם מאמרים שווים ביותר!
בהצלחה!

מעגל גדול,הדרום הארץ אין כ'כ קורסי הכשרה של מורי יוגה.לצערי הרב מאד.הקורס הכי דרומי הוא באיזור רחובות.
הקורסים הכי אינטנסיביים,ז'א בזמן קצר יחסית(יום בשבוע ולפעמים גם דרישה להגיע לתרגולים רציפים בסטודיו שבו את עוברת הכשרה)- את מקבלת תעודת מדריך/ה .קורסים כאילו יש בתל אביב ובמכון ווינגייט.שאר בקורסים נמשכים שנתיים עד שלוש.
ונזכרתי,מרכז שיבננדה מקיים בנובמבר 2008 קורס מורים של חודש שלם(בלי יציאות)בקיבוץ ענבר בצפון.
אני חושבת שלפני שאת בכלל הולכת ללמוד להיות אישה שמלמדת,את צריכה כן איזושהי הבנה מינמלית בזרמים השונים. למשל אשטנגה יוגה היא שיטת תרגול דינאמית מאד.לעמות ויני יוגה שהיא שיטה רכה יותר,הוליסטית יותר.או איננגר ששמה דגש על דיוק בישורת הגוף לעומת שיבננדה ששמים דגש על הרפייה בתוך התרגול.
אז כפי שאת רואה,יש מגוון שיטות ומגוון בתי ספר שמכשירים מורים על פי משנתן של אותן שיטות.
אתר "ארגון מורי היוגה" www.isyoga.co.il ייתן לך יותר מידע נקודתי על קורסי הכשרה.

שאלה למורות:
אני רשומה למועדון כושר /חוגים, ויש לי שם שיעור יוגה פעם בשבוע, בערב. בזמן האחרון לא מתחשק לי ללכת, כי השיעורים לא כל כך נעימים. היתה תקופה שהמורה הגיעה חצי חולה, ולכן כנראה היתה חסרת אנרגיות, אבל גם אחר כך המשיכה אוירה לא כל כך נעימה. לצד שבחים שהיא נותנת על ביצוע נכון, היא נוזפת על ביצוע לא נכון, היא משדרת חוסר אנרגיה, נראה שהיא לא במצב רוח טוב, והיא ממהרת להסתלק בסוף השיעור.
אפשר לעשות משהו?
בכל שיעור מגיעים בין שלושה לחמישה אנשים, ונראה לי שהסיבה העיקרית היא האוירה. לחוגים אחרים באותה שעה מגיעים הרבה מאד אנשים.
האם כדאי ומתאים לפנות אליה אישית? גם אם כן - לא בטוח שאעז.
האם עדיף לדבר עם מנהלי המועדון (כאילו מאחורי גבה)?
תודה מראש!

עפרונית, דילמה לא פשוטה!
אינואיטיבית אני אומרת לפנות למנהל. זה מה שאני כלקוחה הייתי מרגישה יותר נוח לעשות. כמורה, ברור שהייתי מעדיפה שתבואי לדבר אתי. בקיצור, סתם הוספתי מיליםבלי לקדם אותך במילימטר. רק שתדעי שאני חושבת על זה. אם יצוץ לי עוד רעיון אשתף.

האם עדיף לדבר עם מנהלי המועדון (כאילו מאחורי גבה)?

אני לא אוהבת את הרעיון
כלומר אם המנהלים ידברו עם המורה,
תהיה לה תחושה לא נעימה לגבי הקבוצה שלה,
שבעצם גם לא אוהבים אותה,
וגם "מלשינים" עליה.
וזה לא יפתור את הבעיה.
ואם לא ידברו איתה - בכלל חבל על המאמץ.

אם באמת יש לך מה להגיד - עדיף שתגידי למורה.
אבל תחשבי מראש מה את הולכת להגיד, שיהיה מכובד

הייתי הולכת על:
"אני ממש נהנית בשיעורים שלך, והם תורמים לי המון.
למשל עבר לי הכאב... /התחושה הכללית... /הכושר הגופני... /הנשימות... / לא יודעת מה - ממש השתפרו!
אבל דווקא בזמן האחרון אני מרגישה פחות אנרגיות ממך.
כיף לי כשאת מפרגנת לי על ...., אבל כשאת מעירה לי על ... זה די מלחיץ אותי.
בסה"כ אני לא מחפשת להיות יוגיני מצטיינת,
קצת באתי לנופף עם הידיים/רגליים,
תחוסי עלי"

ואם לא עוזר הייתי עוזבת - ואז מספרת להנהלה למה עזבתי,
אם זה עדיין יהיה חשוב כלומר

הי עפרון.
טוב, קודם כל, משמח אותי לשמוע שאת הולכת ומתמידה מאז שיחתנו ההיא האחרונה (-:
ומצד שני, מעציב אותי לשמוע שזו החוויה שאת חווה. לצערי, אני שומעת לא מעט מקרים כאלה דווקא בחדרי כושר, של מורים שבאים לצאת ידי חובה ולהסתלק.
גם אני מלמדת בין היתר בחדר כושר וכשהתחלתי ללמד שם, התלמידות היו ממש בשוק שאני נשארת בסוף השעור וממש הססו בדחילו ורחימו אם אפשר להתייעץ איתי לגבי כל מיני דברים כי כל מי שלימדה שם לפני, גם, כמו שאת מספרת העבירה את הכרטיס והלכה.
זה ממש מבעס אותי כמורה ליוגה לשמוע סיפורים כאלה, כי מבחינתי להוראת היוגה יש ערך מוסף. מורה ליוגה לדעתי הוא לא מישהו שבא פעם בשבוע ללמד כמה תרגילים על מזרון כיוון שהיוגה היא תורה שמחוללת שינויים עמוקים בחיים ולא רק על המזרון ולפיכך מורה ליוגה הוא דמות שתפקידה לסייע לתלמידיו לעבור את אותם שינויים מרחיקי לכת על המזרון ומחוצה לו.
לדעתי לא יעזור לדבר עם ההנהלה, אפשר כמו שהציעה קטקטית לנסות לדבר עם המורה אבל, מאיך שזה נשמע וההתייחסות שאת מתארת לא הייתי בונה על זה. האם אין מורה נוספת ליוגה במכון?

_{לא נעים לי, אבל גם אני הייתי עוזבת ונרשמת למקום עם מורה רצינית ותומכת}
_{וגם אני מתנצלת שלא קידמתי אותך הרבה}

אני מצדדת במה שכתבה הקטקטית.
וגם חושבת ש _{הייתי עוזבת ונרשמת למקום עם מורה רצינית ותומכת}
אם את צריכה המלצות על מורות טובות באיזורך (את בחיפה נכון?) את מוזמנת לכתוב לי כאן או בדפבית.

מישהו יודע מה זה שימייטה?

מחפש קורס יוגה בקבוצה, למתחילים באזור רעננה/הרצליה, אשמח להמלצות!

שליחה על ידי אישה* » 18 מאי 2008, 19:52

אני ממשיכה את הדיון שהתחיל בדף של הגבירה.אני לא טובה בעריכות....אז פשוט ממשיכה.
תחשבי על האופן שבו אנשים לפעמים חושבים: אם מורים אחרים לוקחים 700 ש"ח והיא לוקחת 250, כנראה שיש לזה סיבה.... אולי היא פחות טובה? אולי אין לה ניסיון? יש משהו שגורם לה לרדת כ"כ במחיר....

לדעתי, אם נכנסים לפסיכולוגיה העמוקה הזאת קשה לצאת ממנה. כשאני מתמחרת קבוצה/סדנא וכ'ו אני לא יכולה(לדעתי כמובן)לפעול מתוך שיקולים כאילו. "רגע,מה יחשבו עליי אם אקח 200 ש'ח פחות מרותי". כי אולי רותי היא חרא של מורה אבל פשוט לוקחת הרבה?(וגם את זה מכירים.למשל,תקליטנים שמשלמים להם הון תועפות ולעיתים קרובות מתאכזבים. ודווקא הזולים יותר,או כאילו שלוקחים מחיר שפוי הם הטובים...).
אם אני אכנס לחפירות של "שופטים אותי לפי התמחור שלי" אני מבחינתי לא מתרגלת יוגה. יש הרבה מורים מעולים שהמחירים שלהם שפויים וצנועים. יש מורים מעולים שמלמדים על בסיס תרומה.אגב,אני גם רואה את זה בסדנאות יוגה בארץ. יש מורים שנוצר סביבם הייפ(וגם ביטס,רמז עבה)והסדנאות שלהם עולות הון תועפות. לעומתם יש מורים מדהימים וצנועים שמגיעים ללמד והסדנאות שלהם עולות חצי. זה הופך אחד לפחות טוב מהשני? לבעל ערך עצמי נמוך יותר? ממש לא.
לסיכום,אנשים שחושבים כמו שאמרת למעלה שם בציטוט,רק יפסידו מורה נהדרת כמוני מתוך חשיבה כזו,וישלמו את המחיר היקר. על הכיפאק. זו הדרך שלהם

זה נכון, אישה.
אני ואת יודעות את זה. אני לא אומרת שזו דרך החשיבה הנכונה, רק שככה אנשים חושבים לפעמים. וזה היה בהקשר של השיחה ההיא. ולא טיפ לחיים או לראיה נכונה של היוגה @}

שליחה על ידי מי_מה* » 18 מאי 2008, 22:29

_{רק מוחה פה בשקט על הרמיזה לגבי דיויד סאי. נכון שיש סביבו הייפ אבל הבנאדם כל כך צנוע, כל כך לא מפגיז מחירים. מוכן ללמד גם בחינם ועושה את זה (למשל בביקור האחרון שלו נתן סדנאות בג'נין בחיני חינם ואפילו להסעות לא דאגו לו) .}

שליחה על ידי אישה* » 18 מאי 2008, 22:37

את צודקת. זה לא יפה לרדת עליו. הירידה באמת מכוונת למה שסביב ובהקשר למחירים. ואני לא יודעת אפילו אם הוא קובע את המחיר.אבל זה לא יפה והוא רק היה דוגמא אחת בראש. יש עוד כמה. אבל באמת,למה ללכלך.הרעיון הבסיסי הובן.

ממשיכה קצת את קו המחשבה הזה. ושוב חושבת שלא נכון לנתק משפט אחד מתוך קונטקסט שהיה ברור לנוגעים בדבר (יעני לנו) ולבנות עליו חשיבה שכלל לא השתמעה ממנו.
את שאלת כמה כדאי לגבות על סדנא כזו ומתוך שכך נוצרה שיחה שעיקרה הוא שיווק. מה לעשות, שיווק של היוגה. כולנו משחקות במגרש הזה כאן במערב, למרות שבמקורה היוגה לא היתה מקצוע ולא פרנסה של מי שלימד אותה. כך ששוב אנחנו נכנסות לאיזור ההצהרות הנחרצות שאני אישית מאוד נזהרת מהן.
אין צורך להיכנס לחפירות של "שופטים אותי לפי התמחור שלי", למרות שכולנו לוקים בשיפוטיות רוב הזמן ובקיטלוג וקיטרוג האנשים והאובייקטים שאנחנו באים איתם במגע. גם אני וגם את ממש ברגעים אלה קוראות דברים באתר ו"שופטות" אותם לחיוב או לשלילה.
הרעיון הוא שכשם שלבקש מחיר מופרז על סדנא מצביע על איזשהו חוסר איזון, חוסר פורפורציה בין האנרגיה שניתנת לזו שנדרשת, כך גם בקשת מחיר נמוך מידי עבור העשיה שלך יוצרת חוסר איזון. אין זה קשור כלל לעשייה בהתנדבות או נתינה לקהילה. וכשם שאין להעריך יותר מורה ליוגה על כך שהוא גובה הרבה כסף, גם מורה שלוקח מעט מידי כסף לא זוכה בזרי דפנה או באיזה תואר וטוהר של צניעות וצדיקות. החכמה היא לדעת לא ליפול למלכודת ההצהרות האלה.
כמובן שאין זה נכון לחשוב שאם אני גובה המון כסף אני מורה טובה ואם מעט אז כנראה אני לא שווה כלום. אבל גם לומר את ההיפך: אני גובה מחיר גבוהה, אני כנראה מושחתת ותעבת בצע, ואם אני עובדת בחצי חינם אני צנועה ורחומה - זה ליפול לאותה המלכודת.
אנשים שלא מכירים אותנו ובאים אלינו לשעורים, בוחרים בהתחלה להגיע אלינו ע"פ כל מיני קריטריונים. מחיר, מה לעשות הוא אחד מהם. הם נשארים (כך אנחנו רוצות לקוות) בגלל קריטקיונים אחרים. אבל הכסף, שהוא עוד סוג של אנרגיה הוא קריטריון שמשחק תפקיד, הוא חלק מהשפע שזורם אלינו ומאיתנו, ולא דבר בזוי.
בסופו של דבר, כמי שהיוגה היא הדרך שלנו וגם הפרנסה שלנו, אנחנו צריכות להבין כמה אנחנו צריכות, כמה אנחנו רוצות להרוויח. כמה השירות שאנחנו נותנות שווה בעינינו ולהיות שלמות איתו. ובתוך כך לתת נתינה אמיתית מתוך אהבה, מסירות וחמלה @}

שליחה על ידי אישה* » 20 מאי 2008, 10:39

...אז.....בסופו שלדבר התחילו להתמקח איתי ודרשו מחיר של עד 150 ש'ח

ולכן הודעתי בלב שלם שבמחיר כזה אני לא מגיעה להעביר שום סדנא. טוב,אמרתי את זה בצורה יותר נעימה ועדינה אבל אמרתי.

אמרתי את זה בצורה יותר נעימה ועדינה אבל אמרתי.
כל הכבוד (-:

שליחה על ידי פזית* » 21 מאי 2008, 14:52

חברות יקרות, עוקבת אחריכן ואחרי הדף המקסים הזה, מחכימה ונהנית.
ועתה באה העת לבקש עצה,
חבר טוב ומורה ליוגה פתח מרכז ליוגה בביתו.
מבקשת את עזרתכן ברעיון למתנה שתתאים לארוע
יש רעיונות? אולי מתנה שקיבלתן בעצמכן...
או משהו שהייתן שמחות לקבל?

תודה מראש.

הי פזית
המממ.... המון דברים היו יכולים לשמח אותי במרכז היוגה שלי...

קערה/ות טיבטית. יש מדהימות ביופיין עם צליל שמיימי.
ציור או עבודת אמנות הודית מסורתית - גם פה, יש ציורים עוצרי נשימה של דמויות מתוך המיתולוגיה ששזורה בפילוסופיית היוגה כחוט השני
ספרי יוגה, ספרי יוגה ספרי יוגה..... טוב אני ממש לא שפויה בקטע הזה. יש כ"כ הרבה ואם ידליק אותך הרעיון של ספר ותרצי משהו ספציפי אוכל להמליץ אלה האהובים עלי
פוסטר של תנוחות היוגה
יש פסלי עץ מגולפים. גם, עבודות גילוף הודיות שיש בחנויות מסויימות שמתעסקות עם יבוא של חפצי נוי ורהיטים מהודו.
קריסטל קוורץ מרשים שיכול לעמוד בסטודיו ולטהר את האנרגיות
דיסקים של מוסיקה לתירגול או דיסקים של מנטרות (שוב, יש כאלה טובים במיוחד)

בעיקרון יש עוד מלא רעיונות, תגידי לי קודם אם אני בכלל בכיוון....
ובהצלחה @}

שליחה על ידי מי_מה* » 21 מאי 2008, 18:38

כל מה שהגבירה אמרה וגם, אני הייתי מאוד שמחה לקבל מזרון יוגה מחומרים טבעיים. יש כאלו בחנויות המקוונות השונות.

אני הייתי מאוד שמחה לקבל מזרון יוגה מחומרים טבעיים
רעיון מעולה!!
גם אני רוצה. אפשר על הדרך להזמין מפזית? (-;

שליחה על ידי פזית* » 21 מאי 2008, 21:22

יקירותי, איזה רעיונות נפלאים!!
תודה
הלכתי על סעיף 2 של הגבירה... והחלטתי לקנות מנדלה יפה, (יש מישהי פה באזור שמציירת מנדלות מקסימות ביופיהן)

אם תרצו גם... אשמח לשלוח אותכן בכיוון.

מעולות אתן!