ועכשיו הוראת היוגה

שליחה על ידי פזית* » 27 מאי 2008, 21:33

מה, מאז שהייתי פה לא כתבתן כלום ?
לא מתאים לכן.
טוב, מזל שהגעתי. יש לי שאלה חשובה
יש לי תלמידה חדשה, שתרגול גופני לא זר לה. היא די מתקדמת וכו'
אממה, יש לה בעיה של חוליה בולטת בחוליות הצוואר והיא לא יכולה לתרגל עמידת כתפיים
ו/ או מחרשה
מאחר ובשיעורים שאני מעבירה התנוחות הללו הן די קבועות
אשמח אם תוכלו להציע לי תנוחות חלופיות שהיא יכולה לתרגל בזמן שהאחרים מתרגלים עמידת כתפיים ומחרשה (שבדר"כ באות ברצף וזה יוצר לה אתנחתא ארוכה מדי לדעתי...)

חוץ מלשכב עם הרגליים על הקיר שכבר עשינו ותנוחת כלב מביט למטה שהיא תנוחה הפוכה לשם העניין, שהיא מתרגלת במקום עמידת ראש מאותה סיבה שציינתי קודם
מה עוד מה עוד ?

תודה מראש.

הי פזית
מז'תומרת מה עוד? (-:
כל השאר....המון דברים...
אם היא רוצה לתרגל תנוחות הפוכות. אפשר הכנות לעמידת ידיים ועמידת אמות (פינצ'ומיוראסנה). כשאני אומרת הכנות. אני מתכוונת שעולים אליהן כשהקיר מאחור ולאט מרימים את הרגליים כנגד הקיר ומשתרשים עם האמות/ ידיים כך שהפניםבעצם פונות אל הקיר. אם זה הולך לך בקלות, אפשר לעבוד איתה ממש על עמידת אמות או עמידת ידיים כשהאגן או הרגליים נשענים על הקיר, אפשר לתרגל ר' כנגד הקיר (מודדים את מרחק הרגליים מהקיר בישיבה ואז עומדים אל הידיים ומובילים את הרגליים בתשעים מעלות על הקיר) אם זה קשה לה מידי, יכולה לתרגל כלב על האמות ובכך לחזק את הזרועות והכתפיים ולהכין את הגוף לתנוחות הפוכות בעתיד.
אם בשלב הזה היא כבר עייפה. אז ממצב שבו היא שוכבת על הגב עם רגליים על הקיר, אפשר לפסק את הרגליים לאופווישטה על הקיר ואח"כ לבדאקונאסנה כנגד הקיר. אפשר לדחוף עם כפות הרגליים את הקיר ולתת לאגן לעלות מעט למעלה (כמו סטובנדה כנגד הקיר) ואז לתמוך עם כפות הידיים מתחת לאגן כהכנה לחצי נר. אפשר לנתק רגל אחת מקיר, ואז להחליף רגליים ואז אם מתאים לנסות חצי נר (ויפאריטה קארני) אם זה עדיין לא מגיעה לשלב של לחץ על החוליות בעורף.
ואפשר כמובן לעשות סטובנדה רכה עדינה, מתיחות רגליים על גב, מתיחות רגליים על הבטן, פיתולים על הגב או על הבטן או בישיבה, אפשר להשען בעמידה על הקיר ולהוריד את האגן כנגד הקיר למן ישיבה על כסא דמיוני תוך דחיפת כפות הרגליים למטה אל המזרון (הירכיים הקדמיות אומרות שירה)
בקיצור, יש אינספור של וריאציות אפשריות. ממש אינספור (-:
בהצלחה @}

שליחה על ידי פזית* » 28 מאי 2008, 07:51

מתיחות רגליים על הבטן,
לא מכירה תוכלי להרחיב ?

לא מכירה תוכלי להרחיב ?
כן. אנסה.
שוכבים על הבטן. מכופפים רגל אחת כך שהברך על הרצפה מנסה להתקרב אל בית השחי של אותו צד. ואז מנסים לפרוס וליישר את הרגל על הרצפה ומנסים לקרב את המפשעה אל הרצפה. (כמו כשמביאים רגל הצידה במתיחות על הגב, אבל כשהרצפה נמצאת בצד השני של הגוף (-:). אח"כ אפשר באותו האופן ליצור גם פיתול על הבטן. אבל זה כבר יותר מסובך להסביר בפורמט הזה (-:
תגידי אם יצא ברור
צ'או

שליחה על ידי פזית* » 28 מאי 2008, 08:33

תגידי אם יצא ברור
אז כנראה שלא (-:
ניסיתי פה מול המחשב להוציא לפועל את ההסבר יצאתי צפרדע אפילפטית
מוציאים את הרגל לצד הגוף כשהיא מכופפת לכיוון השחי?
ואז מיישרים אותה לאן בדיוק ? הצידה?
אני פשוט לא בטוחה שאת המתיחות על הגב אנחנו עושים זהה...
תודה

כל מילה של הגבירה לגבי האופציות השונות.
גבירתי, גם לי רעיון מתיחות הרגליים בשכיבה על הבטן חדש.... מעניין

שליחה על ידי אישה* » 28 מאי 2008, 14:40

אני מלמדת בגישה שמדגישה מאד את הסארוונגאסנה והיא נחשבת לאחת משלושת האסנות החשובות ביותר למתרגל. פעם השתתפתי בסדנא שבה המורה הציעה לאנשים בעלי חוליות צאוור בולטות לקפל שמיכה ממש עבה(בעובי של 8 ס'מ)ולהניח תחת הכתפיים והצוואר(כל החלק שלוקח על עצמו את משקל הגוף בעמידת הכתפיים). עוד רעיון שיש לי הוא להשתמש בבולסטר. וכדאי להתייעץ עם מורה איינגרי במקרה הזה כי הם אלופי השימוש בבולסטר. השנה אני משתלמת אצל מורה מהגישה הזו ולומדת ממנה המון. אפשר לתרגל הלאסנה עם בולסטר ואז אין שום לחץ על הצוואר. העניין הוא שקשה להסביר ככה,צריך לחוות ולראות. לשעתי אפשר לעלות גם לעמידת כתפיים. הרעיון הוא למקם את קו המצח העליון על הבולסטר ולפרוש זרועות קדימה. מהמקום הזה להתחיל להתגלגל קדימה עד שהצוואר נח על הבולסטר,הרגליים מתוחות אחורנית והזרועות לכיוון השני.בקיצור,יופי של הלאסנה.
אם למצות,אז חשיבותן של התנוחות שהיא מנועה מהן,לעומת תנוחות הפוכות אחרות שהוזכרו כאן,היא השפעתן המבורכת על בלוטת התריס. ולכן,מהגישה שבה אני מלמדת,פחות חשוב לה לתרגל הפוכות אחרות(שמדגישות שכמות,כתפיים,זרועות וכ'ו).יותר חשוב לה לתרגל אסנות שייטיבו עם בלוטת התריס שלה ועם צ'אקרת הגרון בכלל.

שליחה על ידי מי_מה* » 28 מאי 2008, 15:08

גם אני חשבתי ישר על נר איינגריסטי. אני אוהבת את הפטנט ה"ישן" שלהם של שמיכה מקופלת אחת שמקופלת ב"סנדוויץ'" בתוך המזרון יוגה. המזרון עם השמיכה בתוכו מונחים בקו הכתפיים והראש מונח על הרצפה. ככה אין לחץ על העורף בכלל וגם המרפקים לא מחליקים. היום הם כבר עובדים עם הקוביות האלו מהחומר המוקצף, לא יודעת, איבדתי קצת קשר עם השיטה הזאת, אבל מה, כשיש בעיה רפואית הם אחלה כתובת לפתרונות ולשימוש בעזרים.
לגבי מתיחות רגליים על הבטן, אני נכנסת לואריציה שתיארה הגבירה באופן הבא: נניח שאני במתיחות רגליים על הגב כשרגל ימין על הרצפה ושמאל מתוחה למעלה ואחר כך רגל שמאל הולכת שמאלה ואז הולכת ימינה לפיתול. כן? עד כאן זה הרגיל. מכאן אני שמה את יד ימין מתחת לראש ויד שמאל תופסת את רגל שמאל ואז אני ממשיכה להחליק את רגל שמאל שמאלה עד שאני שכובה כמעט לגמרי על הבטן . (שזה באמת סבבה אבל לא מרגיש לי כמו חלופה לנר...)

אוקיי מי מה עכשיו הבנתי איך זה נראה (פשוט לא הצליח להסתדר לי בראש הציור).
רוצה להוסיף עוד מחשבה לגבי הנושא המדובר, בעיני אין אף תנוחה ביוגה שהיא חובה (אולי חוץ משוואסנה), עם כל הכבוד לבלוטת התריס, ויש כבוד ועם כל הכבוד לעזרים של איינגר, שבהחלט יודעים לתת מענה לכל מיני קשיים, בעיני יותר חשוב לצאת ללא פגע מהשיעור ועדיף בתחושה טובה.
יש לי לא מעט תלמידים שלא יכולים לתרגל עמידת כתפיים או מחרשה, חלק בגלל פריצת דיסק צווארי, חלק בגלל בעיות כתפיים ויש לי גם תלמידה שכרתו לה את בלוטת התריס וכל הלחץ על האזור הזה לא טוב לה, לפעמים הם רק מניחים רגליים על הקיר, לפעמים הם עולים לקצת זמן לויפריטה קרני או לסטובנדהא ולפעמים הם נחים, יושבים ונושמים, שוכבים רגע, ואין בכך כל רע בעיני, בן אדם צריך ללמוד להכיר במגבלות שלו וזה לעיתים דבר מאוד דינמי וצריך תמיד לזכור למה אנחנו בכלל מתרגלים יוגה, בעיני אחת הסיבות החשובות היא פיתוח הקשבה לגוף ודרכו כמובן לתנודות התודעה ואז לסמהדי (כאילו דא! (-:) וכשמפתחים הקשבה לגוף מגלים מה הוא יכול היום ומה לא, מה מתאים לו היום ומה לא. רגעים כאלה של מנוחה הם בדיוק הרגעים המתאימים לפתח את ההקשבה הזאת.
נמסטה!

שליחה על ידי אישה* » 28 מאי 2008, 18:45

נכון אום שלום,את צודקת. לפעמים גם אני תוהה מדוע איינגר כ'כ טרח וטורח להמציא כל מיני props רק כדי שמי שלא יכול-יוכל.
מצד שני,לא ברור האם התלמידה של פזית ממש לא יכולה(פריצת דיסק וכד') או פשוט לא יכולה במסגרת הידע של פזית כמורה(ופזית,אין לי כוונה לשפוט אותך.גם אני הייתי בסרט הזה). יש תלמידה בקבוצה שאני מלמדת שלא תרגלה מחרשה מאותה סיבה. כשנסתה לתרגל עם בולסטר היא הרגישה נפלא ומכאן היא חשה התרחבות גדולה. ככה שאם יש אופציה להתרחבות-כן כדאי שהמורה יוכל להנחות איך להגיע לשם.

שליחה על ידי אישה* » 28 מאי 2008, 18:46

ואגב פזית,אם אותה תלמידה מתרגלת באופן קבוע שירשאסנה ולא עולה לסארוונגאסנה אחריה-זו כן בעיה.ויש תמימות דעים בעניין.

ככה שאם יש אופציה להתרחבות-כן כדאי שהמורה יוכל להנחות איך להגיע לשם.
יש המון דרכים להשיג התרחבות. אני דווקא בדיעה שלא כולם חייבים לתרגל ה-כ-ל.
יש אנשים שאין להם חוליות בולטות בצוואר או פתולוגיות אחרות ובכל זאת סארוואנגאסנה לא מומלצת להם, כי הגוף פשוט עדיין לא מוכן, כי הכתפיים לא גמישות וחזקות מספיק, כי העורף לא ארוך, כי כל הצד האחורי של הגוף (גב, שרירי הרגליים) לא בתארך מספיק וכיוון שכך גם אם יכנסו לנר סביר להניח שיעבדו מהמקום הלא נכון (המקומות הנכונים הם אלה שציינתי קודם: כתפיים גמישות, שרירי רגליים ארוכים וגב עליון פתוח) ובתוך שכך יעשו לעצמם נזק מצטבר.
מה שחשוב הוא לא לעשות נר בכל מחיר, אלא לעשות נר נכון באופן שמועיל למתרגל פיסית וארגטית. מה שכן אפשר לעשות זה באמת לעבוד ולהכין את הגוף כדי שיום אחד תהיה בשלות לתנוחה. להגמיש את הכתפיים, לעשות חצאי תנוחות כמו סטובנדה או סטובנדה כנגד הקיר כמו ויפאריטה קארני (חצי נר עם ידיים מחזיקות את האגן), להאריך את הצד האחורי של הגוף ע"י מתיחות רגליים בצורות שונות, גם פשימוטנאסנה עושה עבודה נהדרת.... בקיצור, מה שחשוב הוא באמת באמת לחוות התרחבות ואני חושבת שזה רק מוסיף לאחריות ולמוסר של מורה שיודע לומר לתלמיד שלו, שתנוחה מסויימת לא מתאימה לו ויש ארסנל שלם של תנוחות אחרות שאפשר לחוות דרכם התרחבות או להכין את הגוף לקראתה.
ואגב פזית,אם אותה תלמידה מתרגלת באופן קבוע שירשאסנה ולא עולה לסארוונגאסנה אחריה-זו כן בעיה.ויש תמימות דעים בעניין.
אז קודם כל, המילה תמימות דעים ויוגה לא כ"כ הולכות ביחד (-: ובקשר לעניין הספציפי, גם פה, אם נר היא תנוחה שהגוף של המתרגל לא מוכן לה, זה הרבה יותר בעיתי לתרגל אותה אחרי שירשאסנה מאשר לא לתרגל אותה. (ולדעתי על זה יש תמימות דעים, אבל כנראה גם זה לא בטוח (-:)

ופזית, לגבי מתיחות על הבטן, אז כן אני מקרבת את הברך כפופה לכיוון בית השחי ועם היד קצת מחבקת אותה, ואז פשוט מיישרת אותה הצידה על הרצפה כך שנוצרת מעין זווית של 90 מעלות בין הגוף לרגל וכל זאת בשכיבה על הבטן כמובן. לאט לאט המפשעה של הרגל שפרושה הצידה שוקעת למטה ובנוסף אפשר בעדינות לנסות לקחת את הרגל עוד קדימה לכיוון הפנים כדי להגדיל את המתיחה אם זה מתאים....

שליחה על ידי מי_מה* » 28 מאי 2008, 20:48

אוי, מסכנה פזית, בטח בילבלנו אותה כהוגן.....

שליחה על ידי אישה* » 28 מאי 2008, 22:03

אני לא יודעת איך זה שכל פעם כשאני כותבת דבריי מוצאים מהקשרם.מוזר...איפה כתבתי שהתרחבות היא חובה וניתן להגיע אליה רק בדרך אחת? מה שאני ניסיתי לומר זה שאם יש אפשרות כמורה לעזור לתלמיד להגיע לתנוחה שלבדו-הוא וגופו-הוא לא יגיע אליה כרגע-זה לא רעיון נורא.
הנה סיפור קטן... תלמידה "שלי"(ואתן מבינות למה המרכאות,אני מקווה),אישה לא צעירה,לא גמישה ובאופן כללי,לא.נסעה להודו לבקר את הבן שלה שנמצא שם במסע רוחני אישי. בלי קשר,אני חושבת שזה מקסים ומרגש. בכל מקרה,בהשראתי היא החליטה ללכת לשיעור יוגה מקומי ברישיקש. היא היתה בהלם כי שיעור יוגה רגיל אורך שם 3 שעות.ואין צורך להוסיף ולספר,אבל אספר בכל זאת,שהתרגול היה מאד אינטנסיבי עבורה.ואז הגיע הרגע לעלות לעמידת ראש והיא , מה לה ולעמידת ראש

אותו מורה הודי החליט לא לוותר לה והעמיד אותה על הראש.תפס לה את הרגליים וצעק "תנשמי,תנשמי"(חה חה די משעשע לדמיין את הסיטואציה). וככה היא עמדה לה על הראש בתמיכת המורה ההודי.אתן בטוחות שהיא תרגלה מדוייק? אי אפשר לדעת.ורוב הסיכויים שלא. יכול להיות שהצוואר שלה חטף הלם התהפכות.ואולי גם הזרועות.ובכלל,היא היתה בהלם. אבל היא היתה כל כך,כל כך אסירת תודה לאותו מורה(ולי בעקיפין)על החוויה הזו.מבחינתה היא עמדה על הראש וזה משהו שלא האמינה שתעשה בחייה.אני כמורתה שלה לא דוחפת אותה לעשות כך(והיא בקבוצה שאני בכלל לא חושבת להתחיל לעלות איתם לעמידת ראש) ובטח שלא בדרך של המורה ההודי.אבל היא חוותה התרחבות.וואחד התרחבות.
על ההתרחבות הזו אני מדברת.
ותמימות דעים היא סוג של אחדות לא?
אם קצת לפלפל את הדיון בווכחנות יוגית-אדם שהגוף שלו מוכן ומחומם לעמידת ראש(כתפיים,צוואר,שכמות)ואין לו בעיה פתולוגית בצוואר-אין לו שום מניעה להמשיך לעמידת כתפיים אחרי שתרגל עמידת ראש. ואם הוא מתרגל עמידת ראש ולא מאזן אחריה את הגוף בעמידת כתפיים,עדיף שלא יתרגל לא את זו ולא את זו.שיתרגל עמידת ראש קטנה(בלי רגליים)וויפריטה קרני.נניח.

שליחה על ידי פזית* » 28 מאי 2008, 22:43

וואו, איזה אחלה דיון נהיה פה. ולא, לא התבלבלתי בכלל. (-:
אישה, כתבת:
יותר חשוב לה לתרגל אסנות שייטיבו עם בלוטת התריס שלה ועם צ'אקרת הגרון בכלל.
כאלה בדיוק אני מחפשת. כי למשל גם כלב מביט למטה (ויסלחו לי כל דוברי הסנסקריט השוטפת שאין לי כוח לכתוב שלא בעיברית כרגע) היא תנוחה הפוכה אבל לא בדיוק כזו שיכולה ל"החליף" את עמידת הכתפיים
אז אולי באמת חצי עמידת כתפיים או עם תמיכה של קיר יכול להיות מצוין (!) ותודה לגבירה ולכל מי שהציע .

אם רק תוכלו להרחיב בנושא אחד שעלה כאן ומאוד מעניין אותי לדעת עליו עוד:

אם אותה תלמידה מתרגלת באופן קבוע שירשאסנה ולא עולה לסארוונגאסנה אחריה-זו כן בעיה.ויש תמימות דעים בעניין.

מה עומד מאחורי הבעיתיות הזה. (לא שהיא קיימת , כי אותה תלמידה גם לא מתרגלת עמידת ראש...) אבל לא ידעתי שזה בעייתי והנה - בזכותכן אני לומדת.

אום שלום מאוד אהבתי מה שכתבת וצריך תמיד לזכור למה אנחנו בכלל מתרגלים יוגה, בעיני אחת הסיבות החשובות היא פיתוח הקשבה לגוף ודרכו כמובן לתנודות התודעה ואז לסמהדי
ואני לגמרי מרשה לעצמי כמורה ולתלמידי לחוות מצבים של "אני לא יכול כרגע וזה בסדר גמור". והם שוכבים להם בשלווה בשוואסנה וכולם מאושרים ... (-:

תודה לכולכן!

יו, רק עכשיו שמתי לב למרגיעון : כאשר הכלי לא מכוון, כאשר צליליו צורמים, האוזן איננה פנויה אל הניגון
היכול להיות מרגיעון מתאים מזה ??

שליחה על ידי מי_מה* » 28 מאי 2008, 23:19

רגע, שאני אבין, אין תמימות דעים על זה שאם כבר, אז עמידת ראש מתרגלים לפני נר? כלומר, ממה שהבנתי עד היום, אז אם מתרגלים גם שירשהאסנה וגם סרוואנגאסנה אז קודם ראש ואחר כך כתפיים, אבל ברור שלא חייבים לתרגל את שניהם. בכלל, לא חייבים לתרגל שום דבר. אבל מה שכן מתרגלים צריך להיות נעים. או לפחות מיטיב....
אשה , לא נראה לי שדברייך הוצאו מהקשרם, אולי יש פה כמה דברים עמומים אבל בסך הכל נראה לי שכולנו מסכימות על המטרה, זה מה שחשוב, לא?

שליחה על ידי אישה* » 28 מאי 2008, 23:20

ווי ווי ווי שלא ישתמע ממה שהולך כאן שאני איזו מין מורה נאצית שמחייבת תלמידים לתרגל הכל .חהחהחהחה.
אני מייצגת כאן הלך רוח אחר בתרגול.אני כן מאמינה ,וככה למדתי ממורי האהובים,שישנן אסנות חשובות יותר וחשובות פחות.זה לא אומר שיש טוב ורע. זה אומר שהתרגול שלי(וממנו ההוראה שלי)שם דגש על ככה וככה לעומת זה וזה.
ויפריטה קרני היא תנוחה נהדרת אבל כשהדם מתחיל לזרום למטה,לכיוון הראש,הוא מתנקז בעיקר אל איזור האגן ואברי הרבייה. ולכן זוהי אסנה נפלאה לנשים בהריון,ליד קיר. ולנשים בכלל.במיוחד נשים לאחר ניתוח קיסרי ועוד מיני צרות שכאילו.וזו עוד דרך לחזק את הזרועות

אבל ויפריטה קרני לא משפיעה על בלוטת התריס או צ'אקרת הגרון כי האיזור כולו נשאר פתוח.אין שם עיסוי פנימי.אז אפשר במקום ללמד אותה לנשום באוג'אי יחד עם ג'לנדהארה בנדהא. או ללמד רק את הבנדהא בהתחלה.גם נשימת ברמהרי טובה.
גם לי אין כוח לסנסקריט אז תנוחת הדג טובה מאד,וגם סופטה ואג'ראסנה(את הגרסא הקלה יותר בתמיכת המרפקים,או עם בולסטר מתחת לגב התחתון). גם כפיפות לאחור כמו דהנוראסנה(קשת).
תנוחות הפוכות הן אמנם הפוכות אבל לכל אחת יש את ההשפעה שלה על זרימת הפראנה בגוף.כל אחת מניעה פראנה בנאדים ומניעה את הצ'אקרות באופן אחר.לפי מה שאני יודעת,לא מספיק להחליף תנוחה אחת בתנוחה אחרת מאותה משפחה. חשוב גם להבין מה התנוחה המקורית רצתה לחולל בגוף הפראני.ולכן את צודקת פזית,שאת מרגישה שאדהו מוקהא שוואנאסנה

לא מחליפה את סארוונגאסנה.
לגביי עמידת ראש שאחריה תעקוב עמידת כתפיים. תראי,אני לא איזו מאסטרית ליוגה.אני תלמידה מסורה.כל המורים הדגולים והמלומדים תמימי דעים(אכן כן) שאם מתרגלים לאורך זמן ובעקביות רק שירשאסנה,יש לזה השפעות מזיקות על מערכת העצבים.אני מניחה שברמה האנרגטית נגרם איזה קצר בין המניפורה צ'אקרה לבין צ'אקרת הכתר.קצר שאינו קורה בעמידת כתפיים בגלל הנעילה של הגרון ובגלל שהראש "מופרד" משאר הגוף עקב נעילה זו.

ושוב,אני מדברת כאן ברמת דיון בין מורות. לא ברמת המעשה שבו אני מצליפה בשוט בתלמידיי כי אינם מבצעים סארוונגאסנה כראוי(-אוי איזה דימוי חולני). א-ב-ל מכיוון שלמדתי על פי מסורת ושושלת מורים ארוכה ומלאת ידע נפלא,אני מכבדת את הידע הזה בעיניים עצומות מה שנקרא.

שליחה על ידי מי_מה* » 28 מאי 2008, 23:21

אוף, שוב כתבתי בלי לרפרש קודם. פזית , ראי את דברי כאילו נכתבו לפני שקראתי אותך....

שליחה על ידי אישה* » 28 מאי 2008, 23:21

אבל ברור שלא חייבים לתרגל את שניהם
ברור למי? אדם שמתרגל כל יום עמידת ראש בלי עמידת כתפיים אחריה,עושה לעצמו נזק במצטבר.

שליחה על ידי מי_מה* » 28 מאי 2008, 23:26

ושוב כתבתי בלי לרפרש... לגבי למה עמידת ראש לפני נר, ברמה האנרגטית, להבנתי, עמידת ראש מעוררת אנרגיית שמש , כלומר, מחממת, ואילו הנר מעצים אנריגיית ירח, כלומר, מרגעי ומקרר ולכן צריך לבוא אחרי.

שליחה על ידי מי_מה* » 28 מאי 2008, 23:29

אדם שמתרגל כל יום עמידת ראש בלי עמידת כתפיים אחריה,עושה לעצמו נזק במצטבר.
מסכימה עם הסתיגויות. נוכחתי לאורך השנים בהן אני מלמדת, שיש כל מני כללים וחלקם מתאימים לחלק מהאנשים חלקם לא רלוונטים וחלקם אפילו ממש לא מתאימים. יש מתרגלים שממש טוב להם לאכול לפני תרגול, כן, בחיי. לקח לי זמן לקבל את זה, אבל יש כאלה, אז בטח גם יש כאלו שבשבילם טוב לעמוד על הראש ולא לעמוד "נר" אחר כך ויש כאלו שבשבילם עמידת ראש לא טובה בכלל. יש מכל הסוגים. השבח לאל.

שליחה על ידי אישה* » 28 מאי 2008, 23:34

טוב בואי לא נכנס לדקויות.יש גם אנשים שבשבילם דיקור סיני הוא סיוט שלא עוזר בכלל. ויש אנשים,כמוני,שקינואה הופכת להם את הבטן.פשוט כך.
עם כל הכבוד למתרגלת שעושה לו/ה טוב לאכול לפני תרגול-אחלה.את תתחילי להמליץ לתלמידייך על סמך אדם כזה,לאכול חופשי לפני תרגול?
ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.ובכל זאת,יש פרקטיקה ותאוריה וידע של דורות על גבי דורות.

שליחה על ידי אישה* » 28 מאי 2008, 23:41

בכל מקרה,פזית,אם לחזור לנושא המקורי.......................
אני כן הייתי לומדת להשתמש בבולסטר בתנוחות שציינת. אם לא למתרגלת הזו אז להבא לתלמידים אחרים. בשביל הרווח והידע שלך כמתרגלת וכמורה.

נוכחתי לאורך השנים בהן אני מלמדת, שיש כל מני כללים וחלקם מתאימים לחלק מהאנשים חלקם לא רלוונטים וחלקם אפילו ממש לא מתאימים
בדיוק! תודה מימה.
גם אני לא התכוונתי לכך שאם יש אפשרות לתרגל נר באדפטצייה או בשילוב בולסטר, והמתרגל חש בו נינוח וללא לחץ או כאב במקומות הרגישים (עורף, גב תחתון....) צריך להמנע בכל זאת. שוב, אם המורה אמון ומנוסה ו משוכנע שלא נגרם נזק לתלמיד, אז בסדר גמור, למה לא?
מה שאני אומרת שלפעמים אנחנו לא משוכנעים. (ולהחזיק באיזושהי אג'נדה שתנוחות כאלה וכאלה הן חשובות ולכן צריכות להיות מתורגלות ויהי מה לא תופס בעיניי) ובמקרה הזה מתוך חוסר הידיעה הזו, עדיף לעשות פחות מאשר יותר מידי.
ובמיוחד בתנוחות הפוכות שבנוסף לזה שהעורף עומד כאן תחת לחץ והגוף צריך להיות מוכן מאוד (אני מדגישה מאוד כי אני רואה הרבה מורים שממהרים להעלות על הראש אנשים ופשוט גורמים להם נזק) - בנוסף לכל אלה יש בתנוחות ההפוכות פחד. הפחד להיות הפוך, הפחד לאבד שליטה. וזו עוד חוסר מוכנות או בשלות של המתרגל שצריך לעבוד עליה בהדרגתיות. אם התעקשתי לעלות בנאדם מפוחד ומכווץ כולו לעמידת ראש, כשכל השרירים שלו מכווצים, והוא בפאניקה מוחלטת, השגתי את ההיפך מהחוויה שאני רוצה להעניק לתלמיד שלי כשהוא עומד על הראש: חוויה של שקט, של ריחוף, ואח"כ כשיורדים תחושת אודנה ואיו מדהימה בראש ובזרועות.
האישה שעלתה לעמידת ראש בהודו, בפעם הראשונה שנקלעה לסדנא של 3 שעות תרגול עם מורה הודי (ווייזמיר, זה נשמע כמו סרט אימה (-:), חטפה שוק מכל הבחינות ובכל מקרה חוותה את היוגה כאיזה מים קרים שזורקים אותה אליהם ואומרים לה תסתדרי. ואולי אצלה זה נגמר בטוב, כי האגו שלה קיבל טפיחה ואמר, ואלה עשיתי עמידת ראש! אבל איזו מן עמידת ראש זו היתה? ואיפה היתה שם היוגה בכל הסצינה הזו כשהמורה אוחז ברגליה וצועק תנשמי תנשמי?
זה נכון, שהחוויה שאנחנו כמורות רוצות להעניק לתלמידים "שלנו" ((-:) בין היתר היא חוויה של הליכה מעבר לגבולות המחשבה שלהם, ההרגשה של ללכת מעבר למה שהם חשבו שהם יכולים אבל לא ללכת מעבר למה שהם יכולים באמת. וזה גבול שלצערי נחצה יותר מידי פעמים בשעורי יוגה (מכוונות טובות....אבל מחוסר זהירות) וכמו שאמרתי הנוכחות הגדולה של נפגעי יוגה בשעורים שלי (כאלה שהעמידו אותם 10 דקות בנר פעם בשבוע במשך שנתיים...כן כן) היא הוכחה לזה.
זו הגם הסיבה לכתבה הנרחבת שהיתה בגלובס אודות שכותרתה בגדול היתה שהיוגה מסוכנת מאוד והיא הביאה שם סיפורים מזוויעים על הנזקים שהיוגה עושה. עכשיו, אין לי ספק בכלל שכל הנזקים שמפורטים שם נגרמים מחוסר זהירות או תשומת לב של המורה ומחוסר קשב והתעקשות של המתרגל לעשות דבר שלא מתאים לו. (שניהם ביחד או כל אחד לחוד) פעם אחר פעם, לא לדווח על זה למורה, וגם המורה שלא מכיר את תלמידיו.....
ברור שהעיתון היה חייב איזו כותרת עסיסית כמו "היוגה מסוכנת" כדי לעורר פרובוקציה, וברור לי שאם מתרגלים את היוגה נכון היא עושה פלאים, מרפאה ומשפרת ומרימה לגבהים, אבל לצערי, כתבות כאלה נכתבות בגלל שיש המון מקומות שזה פשוט לא קורה בהם. מקומות שבהם מורים מנסים "לכפות" באהבה מסורת תירגול שאינה מתאימה למי שמתרגל אותה.
האישה שאישה סיפרה עליה אולי לקחה את העניין בסופו של דבר בטוב, וקיבלה איזו תחושה של יכולת וגם זה לא רק מהסיבות הנכונות, אבל אדם אחר שהיה חווה את זה היה פשוט נשאר עם חוויית טראומה ועם חוויה פנימית מאוד לא יוגית.

אם קצת לפלפל את הדיון בווכחנות יוגית-אדם שהגוף שלו מוכן ומחומם לעמידת ראש(כתפיים,צוואר,שכמות)ואין לו בעיה פתולוגית בצוואר-אין לו שום מניעה להמשיך לעמידת כתפיים אחרי שתרגל עמידת ראש. ואם הוא מתרגל עמידת ראש ולא מאזן אחריה את הגוף בעמידת כתפיים,עדיף שלא יתרגל לא את זו ולא את זו.שיתרגל עמידת ראש קטנה(בלי רגליים)וויפריטה קרני.נניח.
אני קוראת פה שוב את המשפט הזה ורציתי להתייחס אליו.
אני לא מסכימה איתו.
היוגה מדברת על איזון. איזון כללי בגוף. כך שמה שחשוב שהתרגול הכולל של המתרגל יכלול מגוון רחב ומאוזן של אימונים. כאלה שמטהרים את כל המערכות, כאלה שעובדים על כל הצ'אקרות, כאלה שמחזקים ויוצרים התרחבות וגמישות בכל חלקי וצידי הגוף, כאלה שלוקחים את המתרגל פנימה.
אני חושבת שברגע שהתירגול הוא חלק מחייו של אדם ויש בו הכל מהכל, הגוף שלו מאוזן על כל מערכותיו, הנפש מאוזנת, האנרגיה זורמת טוב. בין אם עמידת נר תבוא אחרי עמידת ראש או לא. כמובן שיש הגיון פנימי ואולי אפילו עמוק מאחורי ההמלצה לתרגל עמידת ראש ואחריה נר אבל מכאן ועד לומר שאם זה לא קורה בסדר הזה, מוטב לא לתרגל את אף אחת מהתנוחות....הדרך רחוקה.
יכולה להעיד על עצמי כמי שמתרגלת הרבה. מתרגלת הרבה עמידת ראש והרבה נר, לפעמים אחד אחרי השני, לפעמים לא.
ומה שחשוב לי יותר מהכל והוא בעיני לב ליבו של תרגול היוגה הוא ההתבוננות (כמו שחוחית בחכמתה הידועה ציינה (-:) וזה אומר לקום כל בוקר ולשאול מה אני צריכה היום, מה הגוף שלי מבקש, מה הנפש. לבחון איזה רובד בי מבקש איזון, טיפול ולהעניק לו אותו באמצעות התרגול היומי.
לפעמים אחרי 15 דקות עמידת ראש, נר הוא לא מה שהגוף שלי מבקש. ואז אני מוצאת דרך אחרת לאזן את הגוף פיסית ואנרגטית.
הרבה פעמים עמידת הראש היא בעצמה איזון למה שעשיתי לפני, כל תנוחה כמעט יכולה להוות הכנה למשהו אחר וביום אחר יכולה להיות התנוחה שאליה אני מכינה את הגוף במשך כל האימון....כל יום הוא אחר וכך גם התרגול מותאם אליו.
זה נכון שכלב עם ראש למטה לא מחליף עמידת נר אחד לאחד, אבל מה שאני אומרת שהוא לא מוכרח גם. כל עוד התרגול הכולל עובד על איזון כל המערכות, אין עם זה כלל בעיה בעיניי, וגם, כמו שכבר צויין פה למעלה, יש מתרגלים שלא יתרגלו חלק מהתנוחות החשובות ובכל זאת היוגה תחולל בהם שינוי עמוק.
כך שמבחינת הגוף הפראני, הפיסי (וגם הסיבתי) מה שחשוב הוא שכל אחד מהם מקבל את מה שהוא צריך במשך התרגול השוטף. הדוגמות פחות חשובות בעיניי ואפילו מסוכנות לפעמים אם נצמדים אליהן חזק מידי....

שליחה על ידי חוחית* » 30 מאי 2008, 01:47

כל מילה של הגבירה חוץ מ כמו שחוחית בחכמתה הידועה ציינה חוחית לא כתבה כאן כלום (פרצוף של שה תמים 0-:)

אוי סליחה, סליחה.....! (פרצוף של שה מבוייש!)
איזו טיפשות...אפילו אי אפשר עכשיו לתקן...
אני במלכוד..(-:

שליחה על ידי אישה* » 30 מאי 2008, 15:19

חבל מאד שהסיפור על המתרגלת בהודו נתפס בעיניים שליליות.אם היית משוחחת איתה ושומעת ממנה את הסיפור ורואה את האור שהיה לה בעיניים(וזה לא היה אגו) היית,אולי,משנה את דעתך הנחרצת.גמאני כמורתה בארץ,לא חשבתי מעולם לנהוג כמו המורה בהודו(אגב,מורה מאד מוערך ונחשב שנוסע ללמד ברחבי העולם.אבל זה כבר כן אגו).השעורים שבהם אותה מתרגלת משתתפת הם שיעורים אחרים לגמרי ורק עכשיו לקראת סוף השנה התחלנו לגעת בעמידת כתפיים.
אבל מכיוון שהיא זימנה לעצמה את החוויה הזו ומכיוון שהיא חוותה אותה בצורה כל כך שלמה וחיובית-מי אני שאערער עליה ואדביק לה אגו.
הנסיון לימד אותי שישנם רגעים שהשתיקה יפה להם.

לגבי אי ההסכמה הכללית ששורה ממך,גבירה,ביחס למחשבותיי ודבריי כאן. זה כל היופי, מורים שונים ואסכולות שונות מתייחסות אל התרגול באופן אחר.משתנה. איזה מזל שלא כל מורי היוגה מתרגלים ומלמדים אותו דבר. אחרת היה מאד מאד משעמם.

לגבי אי ההסכמה הכללית ששורה ממך,גבירה,ביחס למחשבותיי ודבריי כאן. זה כל היופי, מורים שונים ואסכולות שונות מתייחסות אל התרגול באופן אחר.משתנה. איזה מזל שלא כל מורי היוגה מתרגלים ומלמדים אותו דבר. אחרת היה מאד מאד משעמם.
נכון (-:
מעבר לזה, אי ההסכמה שלי עם דברייך, אין בה כדי להוריד מכבודך או להמעיט בערכך. יש בה רק כדי אי הסכמה עם הדברים שכתבת, וראיה שונה שלי את האופן שבו תרגול היוגה, נכון לו להתבצע בעיניי (על פי אמות המידה שלי, ע"פ הניסיון האישי שלי כמתרגלת וכמורה) והוא וודאי לא מתיימר להתאים לכל סוגי האנשים בעולם.
וגם ישנם רגעים שהשתיקה יפה להם. (-:

ועוד דבר שעולה בדעתי,
שיתכן שהמקור להבדלי הגישות ליוגה בינינו הוא שלך, למיטב הבנתי ממה שכתבת (ותקני אותי אם אני לא מדייקת) יש מסורת תרגול אחת ברורה שעליה את נשענת וממנה את שואבת את התרגול וההוראה שלך.
ואני, מראש נשענת על אוסף של המון מסורות תירגול שאני נחשפת אליהן, והאימון שלי וכן ההוראה נשענים על השילוב ביניהן. על יצירת איזושהי חוויה מאוד מגוונת של היוגה שאינה שייכת למסורת אחת בלבד.
כך שזה באמת לא טוב יותר או רע יותר, פשוט אחר. @}

שליחה על ידי אישה* » 30 מאי 2008, 16:59

זה בסדר,לא חשבתי לרגע שיש לך כוונה ורצון לפגוע בכבודי וערכי(אם קיימים כאילו בכלל).
אני כן מרגישה שהשפיטה שלך את אותה חוויה של האישה בהודו היתה מהירה מידי ולא לעניין.אם לדבר בכנות.
לגבי הפסקה השנייה שלך-לא כל כך קולע. אני מתרגלת 12 שנה. חלק מהן היו בהנחיית מורים מגישה מסויימת. חלק אחר מהן היו עם מורים אחרים בגישתם. זכיתי ללמוד ממורים מדהימים,כל אחד אישיות. יש לי אופי כזה,אני לא נשארת ללמוד מאדם שלא מעורר בי השראה.
הגישה היחידה בתרגול(בדומה אלייך?)שאני לא מתכוונת להעמיק בה, היא אשטנגה. ושוב,לא כי אני פוסלת אלא כי אין לי שום חיבור אליה.אפילו מגישת איינגר הצלחתי ללמוד ,השנה.
אז בעצם,גם אני משלבת מסורות שונות.מסורות שונות שקיבלתי ממורים שונים. ואני חושבת שבגלל שאני מתמצאת בגישה של המסורות השונות אל התרגול,אני כן יודעת מתי יש תמימות דעים בנושאים מסויימים

אבל אין הנחתום מעיד על עיסתו.או בפשטות,אני לא יכולה להגיד איך יצאה עוגת השבת שלי.
שבת שלום.

אני כן מרגישה שהשפיטה שלך את אותה חוויה של האישה בהודו היתה מהירה מידי ולא לעניין.אם לדבר בכנות.
שוב, יש כאן בעיניי בלבול בין כמה דברים. דעתי על דברים בין אם טובה או רעה, אינה בהכרח שפיטה. למרות שבכל קיטלוג שלנו לטוב ולרע אנחנו מייצרים שיפוט. לצורך העניין, גם דעתך שדבריי הם לא לעניין הם שפיטה/ שיפוט לכל דבר. וזה בסדר, בחיי היומיום אנחנו מקיימים אותו. מעבר לזה מי יחליט מה לעניין ומה לא? אני? את? הדף הזה קיים בדיוק בשביל לקיים ולהכיל את הדעות השונות האלה, ולקיים עליהן דיון ולפעמים גם ויכוח...
ומעבר לזה, אם כבר, אז יש לי ביקורת לא על החוויה של אותה אישה אלא על שיטת הלימוד האגרסיבית בעיני (הופ, הנה שיפוט (-:) לקחת בנאדם אל מעבר לגבולות שלו. ולא בגלל שהשיטה הזו שונה משלי אלא כי יש בה מן הסכנה, אפילו סכנה מרובה. ובגלל שגם אני מסתובבת ונחשפת לגישות שונות, אני יכולה לזהות תמימות דעים כשאני רואה אחת. ומעצם זה שכ"כ הרבה גישות לא נוהגות כך (וגם את לא), אני יודעת שלהעמיד כך בנאדם ללא כל ניסיון והכרות עם מצבו ובעיותיו על הראש הוא משהו שאין עליו תמימות דעים ואולי אפילו הייתי אומרת שבין רוב הגישות שאני מכירה (גם האינטנסיביות שביניהן) יש תמימות דעים שזו לא הדרך.
האמת שאני שומעת על לא מעט שעורים בהודו, שטכניקות העבודה בהן מאוד אגרסיביות ומועברות ע"י מורים מאוד מכובדים ובעלי שם (אפרופו אגו) ש"משכנעים" תלמידים שבאו אליהם לסדנא להכנס בכל זאת לתנוחה שהם לא בשלים אליה.
וזה לדעתי לא בסדר. ושוב, יתכן שהתלמידה שלך חוותה חוויה טובה, אבל המחשבה על תלמידים רבים שנפגעים רבות מטכניקות לימוד שכאלה גורמות לי לצער ולתחושת הצביטה הזו בלב, שזה פשוט לא בסדר ללמד כך, לפחות לא בימנו, ולא את האדם המערבי שלא מורגל באימונים כאלה.
וזו רק דק דעתי, אני לא מתייחסת אליה יותר מידי ברצינות, אחרי הכל היא רק הדעה שלי לא אני ((-:) וגם היא כמו כל דבר אחר בעולם הזה נתון לשינויים ומותר לחלוק עליה ובמובן הזה, הכל בסדר @}
שבת שלום (-:

שליחה על ידי אישה* » 30 מאי 2008, 20:42

אז הנה מתחיל לו דיון אחר על מורה,תלמיד וגבולות. נניח שנקרא לו ככה...
מעניין....
עולה כאן השאלה כמה "קרדיט" יש למורה, על שהוא יודע להתבונן בתלמיד ולהבין מה עוצר אותו מלהכנס לאסנה.
נניח שאדם לא מנסה לתרגל אסנה בגלל פחד. כן,פחד. מחסום,מעצור. עכשיו, יש 2 גישות אפשריות; האחת,להניח לו,למצוא לו אסנה אפשרית אחרת, ולתת לו את כל הזמן שבעולם להחליט שהוא כן מוכן להכנס לאסנה.
גישה שנייה,לזהות את הפחד באותו תלמיד ולהנחות אותו לתרגול האסנה מתוך מקום של חסד וחמלה. כמו עם ילד שמפחד ממשהו. כמו ילד שיש לו מעצור בפעולה שלו.זה לא שהוא לא יכול או לא רוצה. הוא מפחד. הוא חושש.לא משנה בכלל מהו מקור הפחד.הפחד שם והפחד מהווה מעצור. מכשול.
אז אומר לך מה אני כמורה אבחר-אבחר באופציה שנייה.בהנחה שהקבוצה והמסגרת מאפשרות לי לתמוך במתרגל הזה במסע מופלא אל הרחבת הגבולות הפנימיים שלו. כנראה שלא אבחר לעשות זאת בדרך אגרסיבית.ואני אף פעם לא אגע במתרגל כדי "להכניס" אותו לתנוחה.אבל יש דרכים יצירתיות לגרום לאדם להרגיש תנוחה מתוכו,גם אם הוא לא יכול לבצע אותה לגמרי לבד.
ובגלל שזו תהיה הבחירה שלי ואני סומכת עליי,אני גם נותנת למורים קרדיט שהם יודעים להתבונן בתלמידים שלהם.כמו אמא שמתבוננת בילדים שלה ורואה אותם מעבר למעטפת החיצונית. ורואה את הדוקויות בהתנהגות שלהם.ואת ההשתנות העדינה שלהם מרגע לרגע.

עכשיו, נניח שמתרגל מוגבל מסיבה גופנית.ויש המון מוגבלויות ברמות שונות ומשתנות.נכון. אבל אם לא מדובר במגבלה שמסכנת את הגוף (או מגבלה פתולוגית)אלא מגבלה שמציקה.כמו במקרה של חוליה בולטת בעורף.או שומן באיזור הבטן. או ירכיים לא גמישות,או המסטרינג לא ארוכים..... למה לא לתת הזדמנות שווה גם למתרגלים עם מגבלויות כאילו,לחוות אסנות?
הרי הגוף זוכר,הגוף מפנים. בהתחלה האסנה תהיה לא מדוייקת במאה אחוז,ואולי גם תתבצע בעזרת עזרים. ואחרי כמה פעמים כאילו הגוף יפנים אותה,ירגיש אותה בכל תא ותא. גם אני ואת שמתרגלות הרבה זמן וכל יום,יודעות(אני מקווה) שכל פעם שאנחנו מתרגלות אסנה היא אחרת מהפעם הקודמת. הרי זה כל הקסם בצד הפיזי של היוגה.
אולי בגלל זה יש קבוצות "יוגה רכה" או "יוגה רפואית" או "יוגה להריון".
אני יודעת,שאני לא הייתי רוצה לתרגל בקבוצה כאשר חלק מהזמן אני זוכבת בשאוואסנה כי את זה אסור לי לעשות ואת זה גם ואת זה אני מפחדת....
ואולי זו בכלל המגבלה של יוגה בקבוצה. (ולכן ויניאסנה יוגה(דסיקאצ'ר)מדגישה את התרגול של מורה מול תלמיד. בכדי למנוע מצבים כאילו ובכדי לאפשר למורה להגיע עם התלמיד לעומקים ולרבדים נפשיים בתרגול).

אני יודעת,שאני לא הייתי רוצה לתרגל בקבוצה כאשר חלק מהזמן אני שוכבת בשאוואסנה כי את זה אסור לי לעשות ואת זה גם ואת זה אני מפחדת....
גם אני לא. את יודעת שלא על זה דובר. מנסיוני יש בקבוצות שלי אנשים מוגבלים שעובדים קשה כל השעור פשוט עם אדפטציות שמתאימות למצבם.
ואולי באמת בגלל זה יש קבוצות יוגה שונות, ואת יודעת מה? אולי זה לא כ"כ רע כי זו סוג של סלקציה טבעית שכזו שבה אנשים מתנקזים לכל מיני פעילויות שאינן ממש מחוברות במסורת שלהן לתרגול היוגה הקלאסי ומוצאים את "מקומם" במקום להגיע לקבוצות שמתרגלים בהן משהו שהם לא בשלים לחוות ואפילו ברמה המנטלית. בינינו לא באמת נרצה לקבל לקבוצת יוגה עובדת ועיקבית אישה בהריון שלא תירגלה יוגה לפני כן. בדיוק בשביל זה נולדו קבוצות יוגה להריון. כי ההריון הוא לא בדיוק הזמן "לתת בראש" עם היוגה מבחינה פיסית, אלא הזמן לתת מרחב וורוגע ולהעזר בכלים של היוגה כדי לעזור, לשחרר, לאזן ולהכין את הגוף ללידה וזה מה שקורה בקבוצות האלה. כמובן שמתרגלת וותיקה בהריון יכולה להגיע לרמות מאוד עמוקות ומדוייקות של תרגול עם ההריון שלה.
לפעמים מגיעות אליי לשעורים נשים במצב פיסי כ"כ ירוד (לא מחלה או משהו פשוט כ"כ חלשות ומכווצות) שלא ברור איך בחרו לבוא לשעור שכן הן גונחות מהשניה הראשונה ולא מסוגלות להחזיק עצמן בישיבה או בשכיבה, הכל כואב להן. נשים כאלה עדיף להן למצוא את מקומן ב"יוגה רכה" ולקבל כלים רכים המתאימים למצבן ולהרוויח משהו שבשעור רגיל אולי יתפספס.
ואם בדסיקצ'אר עסקינן, זה הוא שטבע את המשפט "להתאים את היוגה לאדם ולא את האדם אל היוגה" אני אישית חושבת שצריך לעשות משניהם ואכן זה תלוי ב"כישרון" של המורה, ביכולת שלו ובניסיון לזהות כמה מזה וכמה מזה ומתי.
הסיבה שהקרדיט שאני נותנת למורים (הגם שהודים ומחוברים אל ממלכת היוגה (-:) אינו בא במנות גדולות ובאופן אוטומטי הוא כשאני רואה כ"כ הרבה פגיעות, באמת הרבה. במיוחד בשיטות מסויימות כמו שיבננדה ואשטנגה שמספר הפגיעות של המתרגלים בהן הוא הגדול ביותר מכל שיטות היוגה, בין היתר בגלל שיטות לימוד כאלה שמשתמשות ב"כוח" כדי לדחוף את התלמיד עוד קצת.
ובכן..... לא תמיד זה מצליח. לפעמים זה מצליח אבל יש לזה מחיר. מחיר של פגיעה לתווח ארוך ולצערי כל אלה ממלאים את הקבוצות שלי ומבקשים שיקום.
הרבה פעמים מרכזי יוגה של זרמים שונים מנפיקים קורסי מורים בני חודש או שלושה שבועות שבסופם ניתנת "תעודה" מפוקפקת לאדם שאינו יודע כלום אודות היוגה בעצמו, לא כל שכן לא על לימוד היוגה לאנשים תמימים אחרים.
ואולי זו בכלל המגבלה של יוגה בקבוצה. (ולכן ויניאסנה יוגה(דסיקאצ'ר)מדגישה את התרגול של מורה מול תלמיד. בכדי למנוע מצבים כאילו ובכדי לאפשר למורה להגיע עם התלמיד לעומקים ולרבדים נפשיים בתרגול).
אני חושבת שצריך לרוץ מהר ולפתוח שמפניה, כי מסתמן שכאן אנחנו מסכימות (-:
זו באמת סוג של מגבלה אם כי גם בה יש יתרונות ואני מוצאת את הכוח האדיר שיש לקבוצת אנשים שמתרגלת יוגה מדהים אותי ואותם כל פעם מחדש. ויש לה כמובן חסרונות. כל אלה שאנחנו מדברים עליהם.

שליחה על ידי אישה* » 30 מאי 2008, 23:02

אני לא נגד קבוצות יוגה שונות במהותן.נהפוך הוא, בכדי לגונן גם עלינו המורים.זה חשוב.
תראי,לשיבננדה יש את המגבלות שלה כשיטת תרגול.אני התחלתי משם.אבל מורה שדוחף בכוח הוא מורה כזה לא בגלל שיטת התרגול שלו אלא בגלל האישיות שלו והתפיסה שלו את מהות התרגול.לא משנה מאיזו אסכולה הוא מגיע.יש מורים בשיבננדה שהידע שלהם ודרך ההוראה שלהם מעוררי השראה. יש גם מורים כאילו בזרם אשטנגה. למשל,שמעון בן אבי. מורה מדהים בעיניי.אישיות.
הרי בסופו של דבר משנה מה המורה מביא איתו מעצמו אל התרגול.מורה שדוחף את עצמו בכוח בדרך החיים שלו-יעשה את זה גם בשיעור שהוא מלמד.
הרבה פעמים מרכזי יוגה של זרמים שונים מנפיקים קורסי מורים בני חודש או שלושה שבועות שבסופם ניתנת "תעודה" מפוקפקת לאדם שאינו יודע כלום אודות היוגה בעצמו, לא כל שכן לא על לימוד היוגה לאנשים תמימים אחרים
מסכימה מאד.

הדיון הזה הזכיר לי את הספר "הקטר הכחול שיכול". מכירה? זה ספר ילדים מקסים.המסר שלו הוא לא לומר מיידית "אני לא יכול". אלא לנסות,לחשוב חיובי,לבדוק לפני ששוללים אוטומטית(בעיקר את עצמנו).יש סיכוי טוב שנגלה,שאם אנחנו מנסים ומתמסרים לנסיון-נצליח. ואת הגישה הזו אני כן מביאה לתרגולים שאני מעבירה.לנסות במידת הגבולות שלנו.יש אנשים שבכלל לא יודעים מהם הגבולות שלהם.מזרון היוגה הוא נקודת פתיחה טובה להתחיל ללמוד על עצמם כמה וכמה דברים.

לנסות,לחשוב חיובי,לבדוק לפני ששוללים אוטומטית(בעיקר את עצמנו).יש סיכוי טוב שנגלה,שאם אנחנו מנסים ומתמסרים לנסיון-נצליח. ואת הגישה הזו אני כן מביאה לתרגולים שאני מעבירה.לנסות במידת הגבולות שלנו.יש אנשים שבכלל לא יודעים מהם הגבולות שלהם.מזרון היוגה הוא נקודת פתיחה טובה להתחיל ללמוד על עצמם כמה וכמה דברים.
לחלוטין. מסכימה מאוד.
גם אצלי בשעורים יש אנשים שרואים תנוחה חדשה שאני מלמדת או איזושהי ואריאציה מתקדמת יותר של אסאנה, ומייד מצהירים "אני לא יכולה", "אין סיכוי", "היא חושבת שאנחנו בני 16" "היא חושבת שאנחנו נערות גומי" ועוד ביטויים שכאלה וזה הקצה השני של בעיית האמביצה. הקצה הראשון היה עודף אמביציה (של המורה או של התלמיד) "להצליח" להכנס לתנוחה שלא מתאימה לו והקצה השני הוא חוסר אמביציה וביטחון מוחלט בגוף וביכולות שלו בשילוב יכולת ההתבוננות וההרפיה. ואכן במצבים כאלה יש שלל של טקטיקות להתמודד עם סוג כזה של תגובה.
אני אישית בד"כ נותנת כמה אופציות מראש כשאני מלמדת תנוחה ומדגישה שכל אחד מוזמן לנסות את הואריציה שמתאימה לו ע"פ מצבו ויכולותיו. לפעמים כשהם אומרים "אין סיכוי" אני מנחה אותם אפילו רק לנסות לראות מה הגוף צריך לגייס כדי לגרום לזה לקרות, גם אם הרגל לא מתרוממת, אפילו היכולת לראות כמה הבטן צריכה לעבוד היא זריעת זרע חשוב בדרך להבנת התנוחה שאולי לא יעשו היום, אבל אולי בעוד חודש כבר כן. ובמידה וזה לא עוזר אני אומרת לפעמים שאפשר גם לא לעשות וברגע שאני נותנת להם את האופציה לא לעשות, יש איזו מן תחושת הרפיה ורובם הגדול מסתכלים סביבם על שאר הקבוצה ונותנים לעצמם את החופש לנסות. לנסות בלי להצליח. לנסות ולגלות שאולי הם עדיין לא שם וזה בסדר גמור, ולפעמים לנסות ולראות ש...הופס הם כן שם והם עושים מה שלא האמינו שאי פעם יעשו - וזו הרי אותה התרחבות שאנחנו מדברות עליה, פשוט אני דוגלת להגיע אליה ברכות אך בעיקביות (בניגוד לשיטות אגרסיביות יותר בעיניי)
אני חושבת שבחברה שלנו יש כזה פחד מכישלון, מלא להצליח, ממה שיגידו עלינו אחרים וזה מתבטא בין שאר הפחדים של אנשים בשעורי יוגה. וכדי לא לחוות כישלון, הם לא מנסים בכלל. באופן זה הם אכן לא חווים כישלון, ולא הצלחה ולא שומדבר.
אני מוצאת שברגע שאני משחררת אותם מהצורך להצליח (וזה לא תמיד קורה אוטומטית, זה לפעמים תהליך של חודשים עם תלמיד) הם לאט לאט מבינים שהיכולת שלהם לנסות, לעבוד מתוך קשב לגוף, מודעות ונשימה היא היא ההצלחה שלהם.
ואכן, מזרון היוגה הוא נקודת פתיחה מצויינת. (-:

יוגיניות שמימיות ויוגים מוארים,
באיזה שלב של התרגול שלכם החלטתם ללכת ללמוד הוראת יוגה, האם המורה שלכם המליץ לכם והפנה אותכם או שזו איזו תחושה פנימית...
אשמח לשמוע סיפורים
יום טוב

אוי זה סיפור נחמד...
אני בכלל לא החלטתי ללכת ללמוד הוראת יוגה . אחרי תרגול של קצת יותר משנה אצל אותה מורה נסעתי לתקופה לחו"ל ותהיתי ביני לבין עצמי האם אמשיך לתרגל בטיול, האם ארצה לחזור לשיעורים אחרי הטיול או שכל זה גחמה חולפת וכשאשוב ארצה אפנה למקרמה.
בזמן שהותי בחו"ל רק רציתי כל הזמן לתרגל יוגה והייתי בצד של העולם שלא יודע מה זה, כשחזרתי ארצה הגברתי את מינון השיעורים ואז הבנתי שאני רוצה להעמיק, לא חשבתי בצורה ברורה על הוראה, רציתי להעמיק מעבר לנלמד בשיעורים הרגילים ובעצת המורה שלי דאז הלכתי לקורס מורים בוינגייט (ויניאסה של ליאורה קסטנבוים) מתוך מחשבה שזאת האופציה היחידה הקיימת.
בתום שנת לימודי הראשונה חשבתי לעצמי: "טוב, סבבה, למדתי יוגה, עכשיו צריך למצוא מקצוע, מה אלמד שיתחבר לי טוב לעולם היוגה?"
חיפשתי משהו כזה וגם מצאתי (כך חשבתי) ואז אמרה לי מישהי שלמדה את שני התחומים שרק כשהגיעה ליוגה הרגישה שהגיעה הביתה.
אמרתי שכך גם אני, אז היא שאלה: "אז למה לך לצאת מהבית?"
ואז נפל לי האסימון, אני אהיה מורה ליוגה, אעמיק עוד בתחום במקום להתפרס על מספר תחומים, אאמין בכל לבי שאפשר להתפרנס מזה ואקים סטודיו ענק ומואר שבו יתרגלו יוגה 24 שעות ביממה.
הכל קרה חוץ מהחלק של הסטודיו אבל אני עובדת על זה.

ואם אפשר אני מוסיפה כמה מלים כלליות, אני מאוד שמחה על המסלול שעשיתי וחושבת שלכל אחד הדרך שלו והיא טובה ומתאימה בדיוק לו, אם הייתי נשאלת איזה שלבים כדאי לעבור לפני קורס מורים הייתי אומרת שאחרי תרגול של שנה לפחות עם אותו מורה וקבלה של בסיס טוב לתרגול יוגה, כדאי לטעום מעוד אסכולות, לאו דווקא לעזוב את המורה וללכת לחפש מורה אחר, אפשר גם בסדנאות חד פעמיות והיום יש המון כאלה, כדאי לפגוש קצת מורים מחו"ל שמגיעים לארץ, לדעתי זה לא צריך להיות חיפוש אחרי האסכולה המתאימה לך אלא קבלת פרספקטיבה על עולם היוגה וחשיפה למורים, סגנונות לימוד ואוירה שונה, זה נותן המון.
יחד עם זה כפי שכתבתי כשאני הלכתי לקורס מורים לא ידעתי שיש אסכולות ביוגה בכלל ואת רב ההשכלה היוגית שלי רכשתי אחרי שסיימתי את הקורס הראשון.

אז אני התחלתי ללמד בעצם כמעט מייד אבל לא בשיעורים אלא ככה בלחלוק עם חברים. פשוט כל כך התלהבתי מהיוגה שדיברתי על זה הרבה ואם שאלו אותי איך עושים משהו מייד הראיתי ולימדתי וחזרתי על ההסברים של המורה שלי. אבל בכלל לא חשבתי על זה בתור מקצוע. היה לי אז בראש ללכת ללמוד קולנוע. אחרי שלוש שנים בהן למדתי יוגה ממש ברצינות ותירגלתי כל יום, אחותי הציע שאני אלך לקורס מורים אבל עדיין רציתי ללמוד קולנוע וגם הלכתי לעשות את זה. ואז התחלתי לעבוד בתור אסיסטנטית במרכז ליוגה שהיה קרוב לבית הספר לקולנוע. לימדתי שם שני שיעורים בשבוע. אחרי שנה סיפרה לי מנהלת המרכז שאורית סן-גופטה פותחת קורס מורים בוווינגייט ושאולי כדאי לי להירשם. נרשמתי והתקבלתי. כשהתחלתי את הקורס היו מאחורי שש שנות תירגול ושנת הוראה אחת. זה היה המינימום שאתו אפשר היה להתקבל. היום נדמה לי שהורידו את הדרישה לארבע שנות תרגול. אני חושבת שזה מוצדק. לא הייתי רוצה ללכת ללמוד אצל מישהו שמתרגל רק שנתיים.
וגם אני מסכימה עם חוחית שכדאי להתנסות בכל מני סוגים לפני שבוחרים בזרם שבו עושים קורס מורים. סך הכל אנחנו מאוד ברי מזל לעסוק בתחום הזה בזמן ובמקום הנוכחיים שמאפשרים שפע עצום לבחור מתוכו.

שליחה על ידי אישה* » 11 יוני 2008, 20:36

היום בהרבה קורסים דרישות הקבלה הן מינימום שנתיים תרגול,לא יותר.יש אפילו מקום אחד שדורש רק שנת תרגול.אולי בגלל זה אחר כך יש פציעות ופגיעות של תלמידים....מי יודע.

אז גם לי יש שאלה אליכן; האם באמת חובה לעבור קורס "מסודר"(זה אומר מתאריך עד תאריך,עם תעודה מבחנים וכד'). האם אדם שמתרגל 10 שנים יוגה ולומד ממורה אחד או יותר, יכול להתחיל ללמד בעצמו? ו...
מה הופך מתרגל יוגה למורה?
האם זהו הקורס שעבר? או הנסיון שצבר בתרגול שלו וההתמדה האישית שלו בדרך היוגה? האם זה גם וגם או שיש משקל לאחד מהם?
איך התחילו מורים ללמד לפני שהיו קורסי מורים?
אשמח לשמוע תשובות וגם אין לי בעיה שיעבירו לדף יותר מתאים.

מה הופך מתרגל יוגה למורה?
לדעתי שני דברים חיוניים: האחד הוא הדחף לחלוק את הידע והשני יכולת להמליל את הידע, להפוך אותו להסבר קוהורנטי ונהיר. את הדברים האלה לא ניתן ללמוד.
אז כאן עולה שוב השאלה האם באמת חובה לעבור קורס "מסודר"
ואני משערת שהתשובה היא שלא חובה, אני מניחה שיכולים להיות מורים מעולים שמעולם לא עברו קורס הוראה (כפי שיכולים להיות מורים איומים שעברו המון הכשרות), זה נכון לגבי תחומים נוספים, אבל כאן מגיע אבל גדול. התעודה היא סוג של לקיחת אחריות. הרי אחרת נצטרך לנסות ולנסות ולקחת סיכון ש"ניפול" על מישהו שחוסר הידע שלו עלול לאפשר גרימת נזק. מי רוצה לקחת אחריות על נזק? מכיון שבחברה ובתרבות בה אנו חיים אנחנו חייבים להגן על עצמנו באיזשהו אופן, אין לנו אלא להסתמך על הקריטריונים של חברות הביטוח ולהמר על מורים מוסמכים.

איך התחילו מורים ללמד לפני שהיו קורסי מורים?
תירגלו שנים לרגליו של גורו, הפכו בהדרגה לשוליות עד שצברו מספיק נסיון בשביל ללמד. נראה לי שזה היה המהלך הטבעי של רוב ההכשרות, לא רק הוראת יוגה, גם לקדרות, בישול ורפואה וכל מקצוע בעצם, אבל שוב, בתרבות שלנו אין זמן לתהליך כל כך ממושך.

שליחה על ידי אישה* » 11 יוני 2008, 21:55

_מה הופך מתרגל יוגה למורה?
לדעתי שני דברים חיוניים: האחד הוא הדחף לחלוק את הידע והשני יכולת להמליל את הידע, להפוך אותו להסבר קוהורנטי ונהיר. את הדברים האלה לא ניתן ללמוד_
תודה.

את הדברים האלה לא ניתן ללמוד
אולי אלה דברים שאי אפשר ממש ללמוד אבל לדעתי הם שניהם דברים שמתפתחים עם הזמן, הן הצורך לחלוק ולהעביר את מה שאני חווה הוא דבר נרכש, לאט לאט. עם החוויות שאני עצמי חוויתי נולד הרצון להעביר אותו הלאה ויותר מזה להעמיק (כשאני החלטתי ללכת לקורס מורים, לא חשבתי להיות מורה, אבל די מהר נשאבתי לשם) והיכולת להמליל היא לגמרי נרכשת. כולנו ודאי זוכרות את השעורים הראשונים שהעברנו בהם פתאום הסתבר שאת מה שנראה לנו ברור מהתרגול מאוד לא פשוט בהתחלה לשים במילים ברורות וקוהרנטיות ועם הניסיון השפה ומתודיקת ההוראה מתפתחות. והשריר הזה הופך מיומן וחזק יותר. כמובן שעדיין יש מורים שמבחינה ורבלית מתודית טובים יותר ויש כאלה שפחות.
לדעתי הדבר המרכזי שהופך אדם מתלמיד למורה הוא האחריות והפוקוס שלך. כתלמיד אתה אחראי לעצמך ולגופך והפוקוס שלך מופנה פנימה. כמורה אתה הופך אחראי במידה רבה לגופם ונפשם של אחרים וכיוון שכך הפוקוס מופנה בעיקר כלפי חוץ. אל התלמידים. בעיניי מורה הוא זה ש רואה בכל מובן את התלמידים שלו.

ועכשיו נמשיך את הדיון במשכנו החדש....
איך אני אוהבת לשנות את דעתי שתי דקות אחרי שמתפלקת לי איזו אמירה נחרצת. אז אני חוזרת בי מההצהרה
את הדברים האלה לא ניתן ללמוד . קראתי את הדברים של הגבירה עוד בשישי בבוקר לפני הלימודים (ככה זה כשמכורים, חייבת לשבור קריז אפילו שממהרת), וחשבתי שבעצם היא צודקת ואני קצת טעיתי. ואחר כך בלימודים, גם בחלק של התירגול וגם בחלק התיאורטי דיברנו הרבה על ספונטיות ועל איך , באופן מפתיע, אפשר ללמוד ספונטניות. וגם ממש למדנו איך (לא אפרט עכשיו אבל מילת המפתח היא, איך לא, תירגול).
מאוד נגע ללבי המשפט :
מורה הוא זה ש רואה בכל מובן את התלמידים שלו.
ולרגע התפתיתי לכתוב שאת זה באמת אי אפשר ללמוד אבל עצרתי לרגע לחשוב והבנתי שגם זו מיומנות שאפשר לשכלל.
בשביל זה כבר שנו חכמים " אימון זה מכה שורש כשהוא מבוצע בהתמדה ולאורך זמן" _{(עייפה מכדי לצטט מהספר, אז ציטוט מהזיכרון בלי מראי מקום ועם פטנג'לי ועדת היוגגיות הסליחה)}

טללים של בוקר, השמיעי קול, ראיתי שמחקת את התגובות שלך, מקוה שהדיון פה עוזר לך במשהו ובכל אופן תודה על ההזדמנות לחדד את הנושאים האלה.

ועכשיו גם לי יש שאלה. סוריה נאמסקר, ברכת השמש, מה המקור של התרגול הזה? שאל אותי תלמיד לפני שבוע ולבושתי הרבה לא ידעתי. אני מכירה המון סגנונות של התרגול, מנטרות שקשורות אליו, אבל לא יודעת ממה זה בא. אשמח להחכים בנושא. וכבר תודה מראש.

אויש מימה, מצויינת אחת.

לגבי סוריה נמסקר. תשובה בקרוב. עכשיו ממהרת (-:

ובכן, בקשר לברכת השמש:
בעיקרון ברכת השמש כפי שהיא מוכרת לנו היום (על כל גירסאותיה ופלגיה השונים) לא נחשבת כחלק מהתרגול הקלאסי המסורתי של ההאתה יוגה ומתייחסים אליה כקבוצת תנוחות שנוספה אל ההאטה יוגה בשלב מאוחר יותר.
במקור ברכת השמש החלה כפולחן לאל השמש, סוריה, והתבטאה בסדרה של השתחוויות אל השמש. (ברוב הדתות, הסגידה הראשונית היא אל כוחות הטבע ובראש ובראשונה אל השמש כמקור החיים).
השמש נתפסת כמקור האור, והאור הוא הסמל למודעות ולהארה ומכאן שהשמש נחשבת ללב הפיסי והרוחני של החיים.
בעקבות אותה התייחסות אל השמש כאל לב החיים, נוצרה התפיסה הקיימת בלב התרבות ההודית לפיה השמש הפנימית נמצאת בלב והלב שלנו נחשב
למקום בו שוכנת השמש/ האור, ה-self , ולכן התפתחה המסורת לפיה כל ברכה לשמש מתחילה ומסתיימת במודרה של הצמדת כפות הידיים אל הלב.
כשם שהירח משקף את אורה של השמש המאירה אותו, כך המוח משקף את הידע הבא מן הלב. ומכאן שהשמש מסמלת את הלב והירח את המוח.
ביצוע ברכת השמש בסדר ובקצב קבועים, מסמל את הקצב והמחזוריות של היקום. הכפיפות קדימה ואחורה מסמלות את הריתמיות של השמש והירח ואת המחזוריות שבהופעתן.
באסכולות המתרגלות את ברכת השמש כתפילה נהוג לתרגל מנטרות בכל תנוחה.

זה ממש בקצרה, מקווה ששפכתי מעט שמש על העניין...(-:

תודה מותק. של מי היה הפולחן הזה?

הי גבירה, ההסבר מקסים.
יש לי כל מיני מחשבות על הברכה לשמש וגם כמה דברים על הדיון הקודם.
צריכה לאסוף את עצמי קצת קודם.

של מי היה הפולחן הזה?
את רוצה שמות? (-:
סביר להניח שהפולחן התפתח בהודו ונולד משילוב של תרבות פגאנית שהיתה קיימת ומכניסתה אל עולם היוגה כחלק מתרגול סדיר.
אני לא יודעת לומר בדיוק מתי מתוארכת התקופה הזו, אבל אני משוכנעת שפישפוש קצת יותר מעמיק בכתבים ובפרשוניות יניב גם את התשובות לאלה.
אני רק יכולה לומר שברוב הטקסטים ההאת'ה יוגים שאני מכירה (שמשוייכים לתקופה שבין כמה מאות לפני הספירה לבין כמה מאות אחריה) היא לא קיימת.
קיימות אסאנות בסיסיות, בעיקר סביב פדמאסנה, והמון תרגולי בנדהות ופראניאמה משולבים בהם.

לגבי הדיון הקודם מהבוקר, רציתי רק להוסיף שבתכלס אני חושבת שכמעט כל דבר הוא נרכש ברמה כזו או אחרת. כמובן שאנשים מסויימים יכולים להגיע רחוק יותר בדבר מסויים מאחרים. כמובן שיש אנשים שמוכשרים יותר מבחינת הנתונים הבסיסיים שלהם לתחום מסויים לעומת אחרים אבל בסופו של דבר, כל תחום תושקע בו עבודה נכונה ואימון מתמיד לאורך זמן יגיע לשיפור ולהתקדמות.
למעשה, ע"פ היוגה הדבר היחיד שאותו אי אפשר ללמוד הוא הסמאדהי - עליו אין לנו שום השפעה, כיוון שבסופו של דבר היא קורית מעצמה ובעזרת איזשהו grace of god ואין לנו שום שליטה מתי בדיוק היא תקרה.
אנחנו יכולים רק להכשיר את הקרקע, לנקות, לנקש עשבים, להשקות יומיום, לעדור, לזבל, לקרוא חומר עיוני על בוטניקה, לרכוש ידע על מיגור מזיקים - אבל הפרח יפרח בזמנו שלו. ואת זה באמת כנראה שאי אפשר ללמוד....

ולמה לא חשבתי על Surya]זה Namaskara[/po] קודם?

ויש גם את זה
בקיצור יש מלא חומר ברשת רק צריך לקרוא אותו /-:

יש מלא חומר בכלל...
רק צריך לקרוא אותו.....
(-:

שאלה למורות:
לפני ארבע שנים תרגלתי שיבננדה במשך שנה, כמה פעמים בשבוע.
עכשיו אני רוצה לתרגל לבד בבית. קניתי דיסק של שיבננדה, אבל - אין בו תרגילי נשימות, ואני לא כל כך זוכרת איך עושים.
מה לעשות? לתרגל עם הדיסק בלי לעשות נשימות קודם?

או טרה, עכשיו הולכת להיות פה מהומה (או שלא, החיים מלאי הפתעות).
חלק מאתנו חושבות שבכלל לתרגל בלי מורה זה לא משהו ואפילו ממש לא טוב. אני דוקא חושבת שאין בכך פסול לתרגל לבד בבית, אבל חושבת שכן כדאי ללמוד קודם עם מורה לאיזו תקופה ובכלל אם כבר בבית אז אני לא ממש מתלהבת מהעבודה מול טלויזיה, עדיף ספר בעיני. כשאת צופה במסך את כל כולך מרוכזת באוביקט חיצוני לך ומספר את צריכה ללמוד ואז ליישם, זה כמעט בלתי אפשרי לעשות בו זמנית.
אבל לא זו היתה השאלה ששאלת, סתם התפרצתי פה לדלת הפתוחה.
תראי, אפשר לתרגל אסנות בלי לתרגל פראנימה קודם (גם אני עושה את זה לפעמים, כשאין זמן או סבלנות, אבל אל תגלי לאף אחד) אבל לתרגול נשימות לפני אסנות יש השפעה מאוד מבורכת על התרגול כולו גם מבחינת הגוף וגם מבחינת התודעה.
או במילים אחרות זה לא מזיק לתרגל אסנות בלי נשימות, זה רק פחות מועיל.
בהצלחה.

הי טרה רוסה.
קודם כל, חשוב לי לפתוח בזה שאני אישית לא ממליצה לתרגל יוגה לבד מתוך דיסק/ ספר/ תמונה וכ'.
אני יודעת שמורות אחרות כאן באתר יחשבו אחרת ממני, אבל אני מעדיפה להיות מהמחמירות, אולי כי הרבה מתלמידי הם נפגעי תירגול לא נכון של היוגה, וכשאין השגחה של מורה (גם אם תרגלת בעבר ואת זוכרת...) התרגול יכול בקלות רבה להפוך לכזה (במיוחד שיבננדה שמתחרה עם אשטנגה על תואר שיטת התרגול עם אחוז הפציעות הגבוה ביותר (-:) וככל שיטה שמתעסקת עם עוצמות גדולות, גם היוגה היא חרב פיפיות. יכולה לקחת לגבהים כשמתורגל נכון, ויכולה לגרום נזק גדול כשלא. זו אחת הסיבות שכל כתבי היוגה מדגישים שיוגה מתרגלים עם מורה.
כאשר לומדים במסגרת שעור מסודר, אפילו אם רק פעם בשבוע, ויש מסגרת סדירה שבה נלמד התירגול עם השגחה של מורה והתייחסות לכל תלמיד ותלמיד על חוזקותיו וחולשותיו, אפשר ואפילו רצוי להוסיף תירגול עצמי בבית, ואז אפשר בכיף להעזר בדיסק או ספר או כל אביזר תזכורת ש מצטרף אל התרגול המוסדר, כאשר יש מסגרת מסויימת שאפשר להתייעץ בה עם המורה ולוודא שמה שאת עושה מתוך הדיסק אכן מתאים לך, או לשאול במידה וכואב לך משהו אם את מבצעת נכון (המנחים מהטלביזה לא יכולים לשמור עליך שלא תפגעי בעצמך)
מתוך נסיוני הן כמתרגלת ועוד יותר כמורה, אני מוכנה לחתום על כך שכאשר מתרגלים מתוך דיסק הסבירות הגבוהה שמתרגלים לא נכון, וכאמור אני מניחה שמורים אחרים יחשבו אחרת, אבל היה לי חשוב לסייג.

לגבי שאלתך הספציפית:
אם את בכל זאת רוצה להשתמש בדיסק, מוטב שתתרגלי ללא הנשימות, מאשר תתרגלי את הנשימות שאינך זוכרת טוב, באופן לא נכון. הנשימות במיוחד בכל היוגה כולה הן החלק העוצמתי ביותר בתרגול. הן משפיעות השפעה ישירה על מערכת העצבים והמוח. תרגול לא נכון או מאומץ מידי של הנשימות יכול לגרום לתופעות שונות של סחרחורת, עילפון וכיוצא באלה, כך שעדיף להימנע מתרגול לא מדוייק שלהן.
דבר נוסף שאת יכולה לעשות הוא ללמוד באופן ספציפי את הנשימות ממורה בשר ודם (לא חסר מורים ליוגה שאפשר לשאול, אני אישית מוכנה לעזור בזה אם תרצי), ללמוד לבצע אותן באופן הנכון ובעוצמה הנכונה לך ואז ולצרף את התרגול שלהן לאימון בדיסק.

בכל מקרה בהצלחה, והכי חשוב שיהיה תרגול פורה ובטיחותי (-:

והנה כתבנו אני ומימה ביחד וחשפנו את הדעות את סלע המחלוקת (-:
נשיקות למימה @}

שליחה על ידי אישה* » 16 יוני 2008, 14:34

גמאני חושבת ש"לשחק" עם פראנימה לא כדאי בכלל. אז יש לך אפשרות לקחת שיעור נשימות עם מורה שיבננדה(כי נשימות בשיבננדה הן אחרות מויג'נאנה,למשל). ואגב,הערת ביניים,אני מאמינה(ע'פ לימודיי ממספר מורים) שמומלץ לתרגל נשימות אחרי האסנות. גם סוואמי שיבננדה חשב כך רק הכניס את תרגול הנשימות לתחילת השיעור כי לא רוצה שמתרגלים יברחו לקראת הסוף ויוותרו על הפראנימה.
בכל מקרה,את יכולה לנשום נשימה עמוקה,מתחתית הבטן,אל הצלעות,אל מרכז בית החזה,עד לתחתית העורף.משם לאפשר לנשיפה ארוכה להתרחש,כאילו זו נשיפתך האחרונה. עד לקצה של קצה הנשיפה. כמה נשימות כאילו והתבוננות במקומות שבהם השנימה נתקעת-הן כבר התחלה טובה ובטוחה לתרגול ביתי.

סתם משפט קטן שבא לי באמצע שיעור...

"הוראת היוגה היא מציאת דרכים שונות לומר את אותו הדבר"

בהצלחה לכל המשתתפים בפורום המקסים הזה!

שליחה על ידי אישה* » 16 יוני 2008, 16:18

התייעצות.בנושא קצת רגיש או לא הכי פי.סי אבל בכל זאת....
אני מלמדת בכמה מסגרות. בחלק מהן אני מקבלת שכר דרך תלוש. ככה אני. בוקית.נוח לי מאד לקבל משכורת,עם הפרשה לקרן פנסיה וימי חופש מצטברים. ראש קטן. במסגרות הפרטיות שבהן אני מלמדת אף אחד לא מבקש קבלה ולכן יש בנושא הזה שתיקה מוסכמת.
השאלה שנשאלת היא האם שווה להתחיל עם כל הסיפור הזה של עוסק זעיר/מורשה רק בשביל להוציא קבלה ל-3 אנשים. חוץ מהם הנושא הזה אף פעם לא עלה מול מתרגלים בקבוצות שלי ואני מרגישה שזה קצת מעיב עליי.
דילמה.

השאלה שנשאלת היא האם שווה להתחיל עם כל הסיפור הזה של עוסק זעיר/מורשה רק בשביל להוציא קבלה ל-3 אנשים. חוץ מהם הנושא הזה אף פעם לא עלה מול מתרגלים בקבוצות שלי ואני מרגישה שזה קצת מעיב עליי.
לא יודעת לומר לך לכאן או לכאן. אני חושבת שלא צריך לחשוב באופן מצומצם של 3 אנשים שכרגע רוצים חשבונית אלא לחשוב הלאה גם על תלמידים שלך בעתיד ומעבר לזה, באם תחליטי להסדיר את עניינייך עם הרשויות זה נעשה בעיקר בשביל עצמך, בשביל להסדיר את היותך עוסקת עצמאית, ופחות בשביל לקוחותייך הפרטיים.
נכון שיש בזה משהו מעיק, אבל אצלי דווקא מאז הפכתי עוסקת מורשת, זה עזר לי מאוד לסדר את העניינים העיסקיים, לעקוב אחרי הוצאות והכנסות וגם "מרגיע" פסיכולוגית אנשים לדעת שאני עובדת עם חשבוניות הגם שרוב תלמידי לא מבקשים אותה כלל, ואין להם בה כל שימוש.
האם שווה להתחיל? במוקדם או במאוחר עובד עצמאי צריך להסדיר את ענייניו מול החוק. אני אישית העדפתי כבר לצלול למים האלה ולהסדיר את העניינים. וזה לא כ"כ נורא. במיוחד לא נורא אם את עוסק פטור שלא מתעסק עם מע"מ ומדווח רק פעם בשנה. אני עוסקת מורשת ומדווחת אחת לחודשיים, וכמה שנרתעתי מהעיסוק בזה, כאמור זה עושה לי סדר בעניינים (-:
בהצלחה @}

שליחה על ידי אישה* » 16 יוני 2008, 17:01

את נעזרת ברואה חשבון? את ממלאת את הדו'ח לבדך?ומבחינת היוגה,מותר לך לדווח על דברים מסויימים כעל הוצאה מוכרת? וואו כמה שאלות.
מעניין שיש לי עכבה בעניינים האילו. ודווקא אני טובה בזה.סתם שריטת אנטי.

אם תרצי, לשאול שאלות במייל, אשמח לענות. (כמיטב יכולתי. אני די מטומטמת בעניינים האלה (-:)
אני נעזרת ברואה חשבון.
אני לא ממלאת שומדבר לבד, בגלל שהיה ברור מלכתחילה כמה המוגבלות שלי להתעסק בזה היא גדולה, אני שולחת את כל החומרים (הוצאות, הכנסות וכ') והמשרד מדווח, שולח עידכונים, תשלומים, דיווחים על החזרי מס וכ'.
יש דברים שאני יכולה לדווח עליהם כעל הוצאה מוכרת. גם מבחינת היוגה (ציוד יוגה, ציוד משרדי לפעמים, השתלמויות) אבל גם מבחינת הצילום שהיווה תמריץ נוסף לפתיחת העסק מבחינה רשמית.
גם לי היו בשנה הראשונה הרבה עכבות בעניין. יש לי אפילו מן נטיה להאטם מול הסברים שכאלה, ממש כאילו יורד עלי מן מסך טמטום ואני לא מבינה כלום...
כאמור, בסופו של דבר זה מסתדר והופך להיות רוטינה לא מסובכת, ואם יש אפשרות להעזר ברואה חשבון טוב, אז זה מאוד מפשט את הדברים (-:

שליחה על ידי אישה* » 16 יוני 2008, 19:14

רואה חשבון גם הוא עולה כסף.ואני,כל שקל שאני מרוויחה-חשוב לי.שלא יישמע שאני מתקמצנת להוציא כסף אבל ברצינות,יש לנו כמשפחה כ'כ הרבה הוצאות. ויש את הביטוח המקצועי. ויש אביזרים שלפעמים אני רוצה להשקיע בהם.
אם היה לי תמריץ כמו עוד הכנסה שעבורה אני מוציאה קבלות.

כן, אני מבינה אותך. גם אני חיכיתי לתמריץ כזה, בסוף עשיתי את זה ובעקבותיו באה גם ההכנסה הנוספת....לאט לאט...(-:

תודה

אולי באמת לא כדאי.
אני גרה ביישוב קטן, ולפעמים יש 4 מורים שונים שגרים כאן, אבל כרגע נראה לי שאין אף אחד...
אולי אני אחכה קצת ומישהו יופיע?
(אגב, זה דיסק ששומעים, לא דיסק שרואים בטלוויזיה, כמו להקשיב לקול של המורה).

(אגב, זה דיסק ששומעים, לא דיסק שרואים בטלוויזיה, כמו להקשיב לקול של המורה).
אם כך, זה אפילו עוד יותר בעייתי כשאין אינדיקציה לראות את התנוחה והיא יכולה להתפרש ולהתבצע באלף דרכים שונות.
מניסיוני בשעורים שלי, לפעמים גם כשאני עושה ומדגימה תנוחה מסויימת מול התלמידים ומנחה אותה במילים, עדיין יש תלמידים שמבינים משהו אחר לגמרי (-:
אולי אני אחכה קצת ומישהו יופיע?
יתכן מאוד. וגם, אם הישוב שלך קרוב לעיר או נמצא בקירבת ישובים אחרים, אני משוכנעת שאפשר למצוא בהם שעור יוגה.
בהצלחה בכל אופן @}

אז כתבתי ומחקתי וחשבתי והאמת אני משנה את דעתי כל הזמן (תלוי איך אני קמה בבוקר) ובכל אופן אנסה לחדד,
נתחיל בתודות לכל היוגיניות על התשובות, והאמת אני הכי מזדהה עם התחושות של חוחית ואז הבנתי שאני רוצה להעמיק, לא חשבתי בצורה ברורה על הוראה, רציתי להעמיק מעבר לנלמד בשיעורים הרגילים
אמנם אני לומדת אצל מורה מדהים ומתרגלת בבית בהנחיתו, קראתי כל ספר על יוגה שיכלתי לשים את ידי עליו ועדיין אני צמאה לעוד, עוד העמקה, עוד תיאוריה, עוד פילוסופיה, עוד טכניקה, עוד...
האם אתן חושבות שקורס מורים (חשבתי על וינגייט) יכול לענות על הצורך הזה ולאו דווקא בשביל להיות "מורה ליוגה", זה אני מאמינה יבוא בהמשך...

האם אתן חושבות שקורס מורים (חשבתי על וינגייט) יכול לענות על הצורך הזה ולאו דווקא בשביל להיות "מורה ליוגה", זה אני מאמינה יבוא בהמשך...
כמובן תלוי בקורס שתבחרי, אבל בהחלט בהחלט כן. אני זוכרת שהגעתי אל קורס המורים שלי אחרי כמה שנות תרגול ופשוט נפעמתי מכמות ועוצמת הידע והעומק, הרגשתי כאילו נפתח איזה פקק אדיר בראש שלי ונפתח פתח לזרם בלתי פוסק של ידע.
וכל השאר, באמת יבוא בהמשך, אני אישית חושבת שהצורך להעמיק הוא הוא המקום הנכון והנקי להכנס למסגרת לימודים באשר היא, ובמיוחד ביוגה.
המון הצלחה @}

שליחה על ידי אישה* » 17 יוני 2008, 17:35

אני חושבת בהקשר של ווינגייט שזה קורס קצר מידי למי שמעוניין להעמיק את ידיעותיו ולא רק ללמוד להיות מורה יוגה.אני יודעת שאני הייתי בוחרת בקורס ארוך יותר,שנפרש לפחות על פני שנתיים(לפחות) ושמעבר להעמקת הידע מתקבלת גם העמקה משמעותית בתרגול האישי.
זו,מן הסתם,דעתי.

אני מניחה שהקורס בוינגייט שטללים התכוונה אליו הוא הקורס של אורית סן גופטה והוא קורס של שלוש שנים ועכשיו מסתיימת שם השנה הרביעית.
זה לפחות הקורס שאני חשבתי כשקראתי את דבריה, וגם אני לא הייתי הולכת על קורס שקצר משנתיים....
למרות ש.... כמי שסיימה קורס של 3 שנים, אני יכולה להעיד שגם אחרי 3 שנים ואולי דווקא אחרי, נותרתי בתחושה שאני בעצם לא יודעת כלום ורק אז התחיל ממש הלימוד המעמיק שלי, מבחינת טקסטים וספרות ומבחינת האימון האישי וההוראה שלי, והוא רחוק מלהסתיים (-: כך שבאמת קשה לומר שאפשר ללמוד כך וכך שנים ואז אפשר לקרוא לעצמנו מורים....אפשר, אבל זה לימוד בלתי נגמר. הקורס עצמו נותן כלים חשובים וחושף להרבה ידע בסיסי ואח"כ זו אחריותנו להמשיך ולחפש אותו כל הזמן...@}

אני דווקא בהחלט חושבת שקורס מורים (חשבתי על וינגייט) יכול לענות על הצורך הזה ולאו דווקא בשביל להיות "מורה ליוגה" ודווקא הקורס הקצר של שנה אחת.
דווקא בשביל ללמוד כראוי הוראת יוגה צריך אולי יותר (וגם על זה יש לי מגוון מחשבות שעוד לא כתבתי בצורה מסודרת) אבל בשביל להעמיק ידע כהתחלה זה מצויין לדעתי, זוהי פתיחת דלת לעולם העצום הזה שנקרא יוגה ויש בו אלפי מסדרונות וחדרים ודווקא קורס קצר ופחות "מחייב" הוא מסגרת מתאימה בעיני להתחיל להחשף לעולם הזה ולראות לאיזה מסדרון ממשיכים משם.
אני התחלתי את דרכי בקורס הזה (כפי שכתבתי) ואני חושבת שהוא נתן לי בעיקר את הדחיפה הזאת לתוך הנהר הזה.
דווקא הוראה למדתי בעיקר מהנסיון ואת ידיעותי המעמיקות יותר רכשתי במסגרות אחרות ואני עדיין רוכשת אותן.
מסכימה מאוד עם הגבירה ש זה לימוד בלתי נגמר.
וגם הקורס עצמו נותן כלים חשובים וחושף להרבה ידע בסיסי ואח"כ זו אחריותנו להמשיך ולחפש אותו כל הזמן...
נמסטה @}

כשהתחלתי לללמד יוגה זה קרה "במקרה". לא החלטתי "להיות מורה ליוגה".לא הלכתי לקורס מורים כדי לשעוט קדימה ולפצוח בקריירה של "מורת יוגה". פנו אליי ממקום מסויים,אמרתי יאללה נלך על זה. יהיה כיף. מתוך הכיף הזה פנו אליי ממקום נוסף וכך זה התגלגל.
והשנה,בפתחה של שנת חוגים נוספת, אחרי "חופשת הקיץ", אני מגלה צדדים פחות זורמים או יפים בתחום הזה.צדדים יותר בירוקרטיים, שנוגעים יותר לפוליטיקה בינאישית. מורה שבקשה שאחליף אותה,מורה אחרת שמנסה להדחף לתוך הסכם ההחלפות הזה,מצוקת סטודיו פנוי בימים ושעות שנוחים לי....מורה אחרת שמנסה להדחף לתוך המצוקה הזו...
אז כן, אני מתמודדת עם זה ומנסה לשמור על נחת. אבל יש משהו שלא נעים לי במקומות האילו של הוראת היוגה.יש כאן אלמנט של הישרדות, תככים, כל מיני משפטים שמורים אחרים אומרים לך בנחמדות אבל יש בהם המון ארס.
בהחלט קשה לי עם זה. אני בעסק הזה כדי ללמד יוגה. ובעיקר כדי לתרגל.אבל כל המסביב הזה שדי מסריח לי באף, לא נעים לי...
אולי בגלל זה הצטננתי :-p כמו מי מה. לא קטלני, אבל אחרי המון חודשי יובש בסינוסים-מעיק. ואגב, הקיץ כבר לא בשיאו. אנחנו בתוך הסתיו. אני גרה במקום שבו מרגישים את חילופי העונות בצורה ברורה מאד. וחברות,אנחנו בסתיו.....אז להכין את הפרוטק ואת הג'ינג'ר וגם איזה דיקור לא יזיק...

וגם איזה דיקור לא יזיק...
הלכתי אתמול

מבטיחה להתיחס גם לשאר, מוכרת לי הסיטואציה, אבל עכשיו רצה ללמד....

אני מגלה צדדים פחות זורמים או יפים בתחום הזה.צדדים יותר בירוקרטיים, שנוגעים יותר לפוליטיקה בינאישית.
כן, אני מבינה על מה את מדברת. זה מוכר גם לי.
בהתחלה, זה מאוד צרם לי לגלות שגם כאן בתחום שכ"כ שואף למתן את האגו יש כ"כ הרבה אגו ואינטריגות ויחסי כוחות.
היום אני משלימה עם זה שכל תחום, גם הרוחני ביותר שהופך לעסק, לשוק (ומה לעשות, זה גם המקצוע שלנו, אנחנו מתפרנסות מזה), יכלול בירוקרטיות, ואיפה שיהיו אנשים יהיו יחסי כוחות, ותמיד תמיד יהיה מי שישתמש בכוחות שלו לרעה. למזלנו יש גם הרבה הרבה בתחום הזה שמשתמשים בכוחות שלהם לטובה (-:
ממש בתחילת דרכי הייתי נורא נרעשת כשהייתי נתקלת בדורסנות שכזו, ואפילו נרתמת בעצמי לאיזו מן מלחמת הישרדות (ע"ע הלך רוח כנוע) והיום, אני ממש מרגישה (זה אפילו לא ידע קוגניטיבי, אלא ממש תחושה פנימית) שאני יכולה להתרכז בשלי, בהוראה, בנתינה, בלימוד העצמי ולא להתערבב עם הסירחון. זה כמובן לא תמיד מצליח, לפעמים נכנס איזה גורם לשגרת חיי השלווה שמצליח פתאום לאיים עלי. לפעמים אני מגלה שאני חוששת "למקום" שלי, אבל בגדול אני מנסה לזכור שאין לי ממש מקום. ואם לרגע התפתחה בי התחושה שזה המקום שלי והוא שלי, אז הנה בא משהו להזכיר לי שהכל כ"כ זמני ובסופו של דבר מי שצריך לבוא אלי, יתחבר אליי בלי קשר לכלום. וכשאני משחררת את המקום הפיקטיבי הזה שיצרתי לעצמי ולא מפחדת לאבד אותו, הדברים בד"כ מסתדרים בדיוק לטובתי (-:
וזה בהחלט שעור חשוב ולא פשוט @}

כל מילה של הגבירה בחום{{}}!
אני לא כל כך טובה בעצות בימים אלה אבל שאלות דווקא יש:
חברותי היוגיגיות היקרות שתי שאלות לי אליכן שתייעצו לי מנסיונכן-

היו היה תלמיד שהשתתף במשך תקופה בשעורים שלי, היה לי איתו קושי גדול כיוון שהוא היה עסוק הרבה בלהוסיף לעצמו אסאנות, לא קשוב להנחיה שלי, בעצם נראה כאילו הוא בא לתרגל את מה שמתחשק לו במסגרת של שיעור.

אחרי זמן מה הוא עזב, חשבתי שזה בגלל שלא היה מרוצה ממני ומהשיעורים והאמת שדי רווח לי, לפני זמן מה הוא הקשר לשאו אם הוספתי יום במקרה כיוון שהוא מאוד רוצה לחזור, הוא מאוד אהב לתרגל יוגה בשיעורים שאני מעבירה ולא פנוי ביום שהם מתקיימים.
לכן, כשהוספתי יום עדכנתי אותו והוא אכן הגיע, ואותו דבר חוזר על עצמו.
מעבר לכך שזה מסיח את דעתי מאוד, וגם מעלה בי עצבים באמצע השיעור, אני לא רוצה לקחת אחריות על תלמיד שמתרגל מה שבא לו, ולעיתים ממש לו בצורה נכונה.
מה עושים? במהלך השיעור אני חוזרת ומזכירה באזני כולם שחשוב לא להגזים, לא לתרגל דברים שהם מעבר למה שמתאים לגוף כרגע אבל נדמה כאילו הוא לא שוע את זה בכלל, אם אני מאבחנת פסיכולוגית בשקל אז יש לו הפרעת קשב וריכוז קשה ביותר פלוס היפראקטיביות שלא מאפשרות לו לתרגל על פי ההוראות שלי וגם לא לעצור ולנוח מדי פעם כי הוא מוכרח להיות כל הזמן בתנועה.
בקיצור- האם לדעתן שווה לומר לו באופן אישי שאני מבקשת שבשיעורים שאני מעבירה יבצע את מה שאני מנחה או לעזוב את זה בשקט ולהשתדל לא להתעצבן ולא לקחת אישית?

קנאקים- מה דעתכן עליהם? אני יודעת שהדעות המקצועיות (רופאים, פיזיוטרפיסטים) חלוקות, יש שיטות שמירב הטיפול הוא שחרור קנאקים, יש האומרים שמדובר באנרגיה תקועה שצריך לשחרר ועוד דעות רבות.

בתרגול שלי, ישנן אסאנות ש"מוציאות" ממני קנאקים באופן קבוע, בהתחלה אהבתי את זה, הרגשתי שזה משחרר, עכשיו אני כבר לא בטוחה לגבי זה, איך זה יכול להיות משחרר אם גם שתי דקות אח"כ יהיה קנאק בדיוק באותו מקום וגם לעיתים אני חוששת שזה בכל שוחק לי את המפרקים והרצועות (למשל כמעט כל תנועה של מפרק הירך מניבה קנאקים וזה דווקא לא כל כך נעים).

יצא לי קצת ארוך ולא מנוסח, לא מסתדר לי בימים אלו, אני מקווה שמובן ותודה מראש @}

אז למזלי פחות יצא לי להרגיש איום או מאבק על "המקום" שלי כי לא היה מאבק וגם לא היתה כוונה שלי להאבק על כלום.גם אני מאמינה שלכל מורה יש את הקבוצה שלו ואת התלמידים שמתאימים לו לתקופה כזו או אחרת. ולכן אין מה לנסות שלוט בזה. וכמו שאת אומרת,זה זורם מעצמו.
אבל מצד שני,כמו שאמרת בעצמך,מדובר בפרנסה.לפחות אצלי זה לא רק בשביל ההנאה. אלא בהחלט מדובר גם במקור הכנסה.ככה שמבחינתי כרגע "להפסיד" יום ושעה בשבוע זה אומר להפסיד קבוצה. עכשיו,כמתרגלת(ולא כמורה) אני שואלת את עצמי איפה עובר הגבול הדק בין להאבק בכוח על משהו(ראג'ס) לבין לוותר מראש בשם הרוחניות(סוג של טאמס).מה שמנחה אותי הוא העיקרון הראשון של אי-פגיעה. אני לא אפגע בפרנסה של מורה אחר.ולא משנה מה. מצד שני, האם יש כאן פגיעה בי?
בקיצור,מאד עדין ואני בטוחה שיש לזה הרבה פנים.הלילה ממש נדדה שנתי בגלל זה וזה מבאס אותי. ברגע שזה מטריד את מנוחתי אז משהו כאן מתפספס מבחינתי.

חוחיתק'ה יקירתי

לגבי הבחור היצירתי בשעור. ממה שאת מתארת, אם זו תופעה שקורית בקביעות, ושמפריעה לך מאוד, אני הייתי משוחחת איתו בעדינות בסוף השעור, ומבררת איתו את העניין. הייתי עושה את זה כמובן בעדינות רבה ושואלת אותו לדעתו (סתם כדי להבין האם הוא עושה זאת כי השעור שלך לא מרגיש לו "אינטנסיבי" מספיק או האם כי קשה לו לשהות בתנוחה אחת לאורך זמן או מה?) ומתוך דבריו הייתי מדברת על החשיבות של הרצף התנועתי שאת בונה "במיוחד" לשעור, על החשיבות שיש ביוגה לשהיה בתנוחה למשך זמן ולנשימה והרפיה בתוכה, החשיבות שיש לדיוק בתנוחות כדי לא לפגוע ולהזיק לגוף ומתוך אותה חשיבות הייתי מסבירה את החשיבות שיש לזה שהוא מבצע את התנוחות המדוייקות שאת מנחה אליהן, גם כי יש להן משמעות ברצף ובקצב וגם כי בזמן שהוא עושה תנוחות אחרות את לא יכולה להשגיח עליו ולוודא שהוא אינו מזיק לעצמו. בעצם להסביר לו שבזמן שהוא עושה את זה הוא מקשה עליך להיות המורה שלו.

אלה בעיקר מחשבות חופשיות שמסתובבות לי בראש, צריך לראות באיזה אופן אפשר להעביר את זה אל התלמיד הספציפי הזה. אבל אם הייתי שמה לב שזה לא נפתר מעצמו הייתי מפנה לזה את תשומת הלב ומנסה כמה שפחות לערב בזה את האגו (יעני, אני המורה וכדאי שתקשיב לי (-:) ולהיות אמפתית.

לגבי קנאקים, יש שני סוגים (לפחות אני מכירה שתי קטגוריות עיקריות), האחד הוא סוג הקנאקים המשתחררים בעקבות תנועה ספציפית בעיקר של פתיחת מפרקים או התרחקות של חוליות אחת מהשניה בזמן פתיחת הגב העליון או פיתול - ואלה קנאקים חיוביים מאוד שבאים מתוך אותה התרחקות של חולויות או עצמות אחת מהשניה. הם חיוביים כי בזמן אותה ההתרחקות וההתפוקקות שבאה בעקבותיה, משתחרר נוזל סינוביאלי (זה הנמצא בין המפרקים) ומשמן אותם (ממש כמו שימון צירים).

הסוג השני של קנאקים, הוא כרוני יותר. יש אנשים שהמפרקים שלהם כל הזמן מתפוקקים או שיש מקום ספציפי שבכל פעם שיש בו תנועה יש התפוקקות. אלה קנאקים פחות חיוביים, כי הם לא קורים בעקבות שחרור אנרגטי ובסופו של דבר מביאים לשחיקה של המפרקים. ואז צריך לבדוק יותר לעומק מה קורה שם.
אני יודעת שבאיורוודה יש ממש התייחסות לתכונה הזו בשאלון האבחון שהם: ואחת התכונות באיבחון המפרקים הוא פרקים מתפוקקים.
אני הייתי מנסה לשים לב באיזה שלב בתנועה מגיע הקנאק והאם הוא חוזר על עצמו שוב ושוב בכל סגירה ופתיחה. האם יש דרך להמנע ממנו. בנוסף הייתי דואגת לנשום פראנה לשם כדי לרפד את המפרק ההוא ולמנוע שחיקה. ודבר אחרון שההיתי שמה דגש מיוחד על מרחב במפרק ההוא. כלומר שכשנעשית תנועה מסויימת ממנו, לוודא שהתנועה קורית מתוך התרחקות של הירך החוצה ממפרק הירך כדי ליצור מרחב במפרק ולא דחיסה של הירך אל תוך האגן שיוצרת שחיקה. זה הבדל מאוד קטן אבל מאוד משמעותי.
מקווה שעוזר קצת במשהו
נשיקות בינתיים @}

אני שואלת את עצמי איפה עובר הגבול הדק בין להאבק בכוח על משהו(ראג'ס) לבין לוותר מראש בשם הרוחניות(סוג של טאמס).מה שמנחה אותי הוא העיקרון הראשון של אי-פגיעה. אני לא אפגע בפרנסה של מורה אחר.ולא משנה מה. מצד שני, האם יש כאן פגיעה בי?
כן, זו אכן שאלת השאלות, ולפעמים הגבול הוא מאוד מאוד דק, ואצלנו בראש הדברים כ"כ מעורבבים כך שצריך לעשות ממש ויוקה קיאטי ולהשתמש בסכין מנתחים מאוד חדה ועדינה.
אגב, ראג'ס אינו מאבק. ראג'ס הוא היכולת להיות בתנועה, ליצור זרימה וחום וגדול. ואני ממש לא חושבת ש"הרוחניות" היתה רוצה שיוותרו בשמה על שום דבר.
וכמו שאמרת, לוותר על משהו שמגיע לך כדי לא לפגוע באחר, לא מזכה אותך בנקודות טובות אם יצרת פגיעה חמורה בעצמך, מכיוון שמונח ה-אהימסה תקף לגבי כל סוגי הפגיעות פנימה והחוצה. עכשיו, להמנע בכלל מפגיעה אי אפשר (הג'יינים לקחו את לרמה של לא לפגוע בדשא ולא לפתוח את הפה כדי לא לבלוע זבוב וכ', ולא לחתוך או לדרוך בטעות על פרח). מה שצריך הוא להמנע ממנה ככל האפשר, ומה שחשוב במיוחד הוא הלך הרוח שלך בתוך זה. גם בבהאגוואד גיטא (שהוא אולי הטקסט עם הדיבור הנרחב ביותר על עקרון האי פגיעה) עומד ארג'ונה הלוחם האמיץ והטוב בשדה הקרב ומבקש לפרוש מהמלחמה כדי לא לפגוע באף אחד. ושם מתחיל לימוד היוגה שלו מפי קרישנה שמדבר איתו על דהארמה ועל היכולת לפעול מתוך אי השתוקקות או אי היצמדות לפירות העשיה.
מה שאני אומרת, זה שאם זו הפרנסה שלך, תעשי מה שאת צריכה לעשות כדי לשפר אותה ולדאוג לה, אבל נסי לעשות את זה לא מתוך מלחמת אגו פנימית או מתוך התעקשות על קבלת עבודה כזו או אחרת, אלא בגלל שזה מה שנכון וחשוב לך לעשות - לדאוג לפרנסה שלך. לא נגד מישהו אחר, אלא בעד עצמך.

טוב, בינתיים כבר נוספו כאן המון דברים. רציתי לשתךף מהנסיון שלי. כשהתחלתי ללמד בבורנמות', עיר חוף קטנה באנגליה, היתה שם ממש מעט יוגה והיו שם שתי מורות שחלשו על הענינים. האחת איינגריסטית מבוגרת (היא היתה אז בת 75 אני חושבת) שכולם פחדו ממנה והשניה תלמידה שלה שגדלה להיות מורה מפחידה בפני עצמה. ואז הגעתי אני עם כל ההססנות ונועם ההליכות שלי והשתיים האלה פשוט התחרפנו. אז למרות שמאוד השתדלתי לא להשתין לבריכה שלהן ופניתי רק למרכזים ומועדונים שהן לא לימדו בהן, הן עדיין התקשרו למקומות שהעסיקו אותי וניסו ללכלך ולחבל. בעלי רצה ללכת איתן מכות. בחיי. ואני חזרתי ואמרתי שאין מה לדאוג, יש מקום לכולם ומי שטוב יתפרנס. ככה היה. כמו שהגבירה כבר כתבה, , זה לא פשוט להאמין בזה ולא להילחץ וגם היום, למרות שאני חיה בקיבוץ והפרנסה שלי כביכול מובטחת, אני מוצאת שהאמונה הזאת דורשת תחזוקה. עדיין, זה נראה לי הפתרון הכי שפוי.
לגבי תלמידים יצירתיים. גם לי יש כאלה. זה פשוט מחרב לי את הריכוז ולכן בלי להתבחבש עם זה יותר מדי אני אומרת להם שאני מבקשת, עם כל הכבוד להקשבה לגוף הפרטי שלהם, שבשיעור יעשו את מה שבשיעור כי אחרת קשה לי ללמד אותם באופן המיטבי," זה לא אתה זה אני". נכון שאפשר לנהל על זה שיחות אין סוף. לדעתי יש פה איזה צורך בתשומת לב או ניפוח לאגו, אבל חפיף, אני לא באה לנתח אותם פסיכולוגית או לחנך אותם, אני רק רוצה ללמד שיעור יוגה באופן הכי טוב שאני יכולה ולנטרל את מה שמפריע לי. אז הבקשה היא מאוד קונקרטית.
(מאז שהתחלתי להסכים עם הגבירה נשאר לי ממש מעט לכתוב! הידד! [בכל זאת שישי בצהריים, אין כוח להקליד הרבה] )

ברור לי שיש מקום לכולם ומי שטוב יתפרנס. גם מי שפחות טוב,יתפרנס

העניין הוא שאני חיה במקום כ'כ קטן, 200 משפחות. ועד עכשיו הלכתי ללמד במקומות אחרים כדי לא להתנגש עם מורות ליוגה אחרות וותיקות יותר שחיות באותו יישוב. אבל כשמורה מיישוב אחר מתעקשת לבוא ללמד ביישוב כ'כ קטן שמוגבל מבחינת כמה מתרגלים כבר יכולים להיות בו-ויש הרבה יחסית לגודל המקום(קיבוץ)ותופסת למורה שחיה ביישוב הזה יום ושעה בסטודיו היחידי שקיים ביישוב הזה-היא פוגעת לי בפרנסה. אני לא באה ללמד ביישוב שלה כי גם שם יש מעט ואת המעט הזה אני לא אגזול ממנה. תבינו,גם בלי כל זה אנחנו 3 מורות ליוגה שחיות בקיבוץ אחד. ואנחנו מסתדרות ומכבדות האחת את השנייה.אמשיך אח'כ....

או קי.... (נאנחת). זה מבחינתי, נקרא להשתין בבריכה שלך. פה את צריכה לזכור ש א-הימסה זה קודם כל למנוע פגיעה בך עצמך וזה וואחד תרגיל למתקדמים. אין לי עצות איך לעשות את זה אבל אשמח אםם תמשיכי לשתף.
ובינתיים שבת שלום @}

תראי,ההגיון שעל פיו אנחנו מתנהלות בדיון הזה אומר שאותה מורה יכולה לקיים כאן חוג ואם היא טובה-יבואו אליה. ואם לא-לא. אני לא צריכה להלחץ מהעניין הזה ואני באמת,לא. מה שנוגע לי יותר הוא הנושא של חלל פנוי לתרגול וימים פנויים.אותה מורה תופסת בעצם קיום החוג שלה,יום שבו אני רציתי ללמד.יש ביישוב הזה רק חלל אחד ראוי לתרגול ועליו מסתערים 6 מדריכים לפחות שחלקם לוקחים יומיים בשבוע.איך אני יכולה בכלל לתת למורה אחרת אלטרנטיבה אם אין לי יום ושעה פנויים? למה שמורה מיישוב אחר תקבל כאן בכלל פריווילגיה של מקום לתרגולבזמן שיש מורים שחיים כאן ואין להם?
וכאן אנחנו נכנסות לפוליטיקות פנימיות וכל מיני עניינים שלא נעים לי להתעסק בהם אבל כנראה שאין ברירה.
למה בכלל האדם ביישוב שאחראי על " "הסטודיו" " לא מבין את זה בעצמו. למה בכלל הוא מאפשר מצב כזה....יש סיבה למה. יש חברויות וקשרים אישיים. ואיך יוגיגית כמוני יכולה להתמודד עם מצב כזה ממקום של נחת ורוגע וסאטווה(הכללה גורפת כמו שעשיתי עם הראג'ס אבל הבנתן אותי)?
הדבר הראשון שעולה לי הוא לא להתמודד. להרפות לגמרי. אבל זו קצת תבוסתנות....אז אני מנסה ומתפללת לטוב.אבל עובדה שזה מטריד אותי כי אני לא ישנה טוב בלילה וכותבת על זה כאן...זה מטריד אותי... והכי מטריד אותי העוול שאני רואה מול עיניי ושאיני יכולה לעשות בנוגע לו כלום.

אישה, זה באמת מטריד. גם אותי זה מטריד. רק מלקרוא את דברייך אני נהיית מוטרדת (שכן זה הדבר שאני עושה בקלות הרבה ביותר (-:)
זה באמת נורא מעצבן, אוזלת היד הזאת.
יכולה לספר שלפני כשנה הייתי במצב דומה שבו במושב הקטן שאני גרה, אחרי שלוש שנים שהייתי שעור היוגה היחיד, הגיע בחור שמכיר אותי היטב והחליט לפתוח בדיוק באותו החלל עוד שעור יוגה ממש יום לפני, וכמובן שפירסם בכל המושב שלטים ופרסומות (גם אצלינו יש 3 מושבים בצמידות ובכל אחד מהם יש שעור יוגה, ותחרות פירסומים בכל האיזור). אני בהתחלה נלחצתי מזה, במיוחד שאנשים התחילו לשאול אותי כל מיני שאלות ולהתבלבל בין השעורים שלנו, בסופו של דבר כל הסוגיה הזו פעלה לטובתי מכיוון שעצם זה שפתאום היתה פה עוד יוגה עשה מן באזז כזה סביב היוגה וזה גרם לעוד אנשים בישוב ובסביבה לדבר על זה, וגם... אנשים שהחליטו לנסות אצלו פתאום רצו לבדוק גם את השעור שלי.... והשעורים שלנו מאוד שונים ומתאימים לאנשים שונים כנראה. בסופו של דבר ממה שאני מבינה הוא הפסיק ללמד והעניין אודות שעור היוגה הנוסף נשכח בכלל ואני נותרתי שעור היוגה הפעיל ביציבות....
אצלך העניין יותר מורכב לכל הדעות. וגם לא ממש בשליטתך, כי יש בנאדם שאחראי על העניין שלא עושה את עבודתו נאמנה. קשה לדעת אם הדהארמה כאן היא לצאת למלחמה על המקום והמרחב שלך או פשוט לשחרר ולתת לחיים, למציאות לסגור את הקצוות הפתוחים (הרי זה מה שקורה בסופו של דבר), או אולי אופציה שלישית היא לבקש ולדרוש את מה שמגיע לך אבל לא להלחץ מזה כ"כ, לא לבנות על זה בניינים גבוהים. לעמוד על שלך כמה שאת יכולה ולנסות לשחרר...
והכי מטריד אותי העוול שאני רואה מול עיניי ושאיני יכולה לעשות בנוגע לו כלום
זה באמת הכי קשה....
אני מאמינה שהעניין הזה יסתדר, הוא חייב להסתדר בסופו של דבר @}

הגיע בחור שמכיר אותי היטב והחליט לפתוח בדיוק באותו החלל עוד שעור יוגה ממש יום לפני
בינגו!
והטיפוסים האילו בדר'כ נורא סחבקים איתך.כ'כ סחבקים שהם פשוט לא מרגישים איך הסכין מחליקה להם לתוך הלב שלך...
והשעורים שלנו מאוד שונים ומתאימים לאנשים שונים כנראה
כנ'ל במקרה שלי. בכלל,אנחנו היינו 4 מורות ליוגה באותו יישוב עד שאחת עזבה השנה(והורישה לי את הקבוצה שלה,עליה נאבקת איתי המורה ה"אחרת" ברוב תעוזתה).כל מורה אחרת,סגנון אחר ולכן אין מה לחשוש אם אחת מלמדת כאן והשנייה שם. ואת יודעת מה? אני גם לא רוצה שהתלמידים שהולכים למורה ה"אחרת" יגיעו אליי.

או אולי אופציה שלישית היא לבקש ולדרוש את מה שמגיע לך אבל לא להלחץ מזה כ"כ, לא לבנות על זה בניינים גבוהים. לעמוד על שלך כמה שאת יכולה ולנסות לשחרר...
אהבתי את מה שכתבת גם לפני זה באותה פיסקה. במחשבות כגון אילו נדדה שנתי הלילה. היה קול אחד שאמר "עזבי,וותרי לה,תראי כמה היא נואשת,שהיא מתעקשת לקיים כאן קבוצה.תני לה את היום הזה והכל יסתדר לך ממילא אחרי זה".
וקול אחר אמר "מה פתאום?את חיה כאן,באת לבנות כאן משהו,את צריכה להאחז במה שנכון לך".

קשה לי לכתוב על כל מה שנאמר ונעשה ביני לבינה,והיתה שיחה ביני לבינה שאני יזמתי. שיחה נעימה,לא בקטע של להטיף לה אלא בקטע של לנקוט עמדה לגבי היום שאני רוצה ללמד בו.כמובן שהיא זרקה לי כמה הערות שנועדו להחליש אותי לכוונו ישר לאגו.אבל זה לא הצליח לה.אני נשארתי עניינית.וטוב שקיימתי את השיחה הזו ולו רק כדי לא להרגיש שאני בהלך רוח כנוע

מה שיהיה יהיה.אני זוכרת כל הזמן שהכל לטובתי בלבד.

שכחתי...
שני דברים שבאמת מבאסים אותי בכל הסיפור הזה(ונכון שאני יוגינית אבל אני גם אנשוית ומתבאסת לעיתים)
דברים שגיליתי על פרצופו של היישוב שבו אני חיה.
ההצטננות הזאת שחטפתי בדיוק כשקרה כל הסיפור הזה.

הזוגי היקר שלי שהוא איש עסקים בחסד עליון אומר- תחרות עושה טוב לכולם, כמו שאמרה הגבירה נוצר באזז סביב יוגה מה שהביא תלמידים נוספים לכולם.
בקיבוץ זה כמובן נראה על פניו ממש בעייתי (שמתן לב שמתוך 4 היוגיגיות הפעילות ביותר בדף הזה 3 קיבוצניקיות?), לי קרה דבר הפוך, קבוצה של נשים ביקשה ממני לבוא ללמד בקיבוץ קרוב, בהתחלה היה לי קשה להענות כיוון שידעתי שיש שם מורה כבר ולא רציתי "לגזול" ממנה תלמידים, אבל מרגע שהן הבהירו לי שכולן תרגלו אצלה בעבר ועזבו כי לא התאים להן מכל מיני סיבות, נעתרתי והכל מתנהל על מי מנוחות, היא מלמדת, אני מלמדת.
בקיבוץ שלי "התחרות" היא עם המורה לפילאטיס ואני כל הזמן מזכירה לעצמי שכל אחד מגיע ללמוד בדיוק אצל המורה המתאים בזמן המתאים.

ואני שוב רואה כמה בת מזל אני. אצלי בקיבוץ אין עוד מורה ליוגה וכל מורה שחושבת להציע ללמד פה מיד מתנפלים עליה ש"כבר יש פה מורה!" בנאמנות של כלבי שמירה.
כמו מורה- גם התמודדות מגיע לכל אחת לפי כוחותיה בסופו של דבר. ביקום כנראה הבינו שזה לא ללב שלי התמודדויות כאלו.
חזקי ואמצי. מאחלת פתרון משביע רצון לכל הצדדים.

נזכרתי שלא התייחסתי למשפט הזה:
מאז שהתחלתי להסכים עם הגבירה נשאר לי ממש מעט לכתוב!
אני יכולה לחלץ מעצמי כמה אמירות מרגיזות, כדי שתשובי לצאת חוצץ (-:

אני חושבת שיצא מזה רק טוב. פתאום הבנתי שממילא האנשים שרוצים ללמוד עם המורה ה"אחרת" הם לא אנשים שאני רוצה ללמד במיוחד.ונכון שמורה מלמד באהבה כל אחד אבל אם יש לי אפשרות לשלוח אותם באהבה למורה האחרת .....

זה גם גרם לי להתפקח ולהבין שאת הכוחות שלי אני לא מעוניינת לנתב למאבקים קטנים ונמוכי קומה ביישוב על "איזה שעה באיזה יום ולמה המורה ההיא ככה וככה...". תודה לאל,אני מסודרת מבחינת קבוצות ושעורים.
אז יצא טוב. ואני לא מצטערת שעמדתי על שלי בכל מקרה. גם זה היה שעור חשוב.חשוב להפגין נוכחות ולהראות שאת מודעת למה שקורה מסביבך.

במקום לעבור מדף לדף,אני מאחלת לכולכן שנה טובה בדף הזה שנוגע לכולנו ובוער בעצמותינו יום אחרי יום,רגע אחרי רגע.
מאחלת לכולם/ן תרגולים מעצימים,עמוקים ומלאי סוקהם.והוראה שתביא לצמיחה אישית וכן הלאה וכן הלאה.
באהבה.
http://www.youtube.com/watch?v=gzbzTei-qeY