חיים חדשים במדבר
חיים חדשים במדבר
מגיע לי מזל טוב.
חוץ מהחיים החדשים שתכף אספר לכם עליהם, זוהי עבורי ההתנסות הראשונה בכתיבה במחשב.(למעשה זו הפעם השנייה, כי אתמול בלילה ישבתי מול המסך האלקטרוני הזה ארבע שעות וכתבתי עמוד שלם שנמחק תוך שניות בזמן שניגשתי להניק את התינוקת שלי. אין לי ספק, היום, יותר מתמיד, שזו לא הדרך שלי לתקשר עם העולם.)
ובכל זאת - אני כל כך מתרגשת מהחיים החדשים שמחכים לנו במדבר שאפילו על אימת המחשב אני מעיזה להתגבר, רק כדי לשתף אתכם. ומי אתם בכלל? אני אפילו לא יודעת מי יקרא את המילים האלו ... מרגישה מפגרת לאללה שאני מנסה שוב לתת אמון בקופסא האלקטרונית הזו אחרי מפח הנפש שחוויתי בלילה. אבל אם אני מעיזה להפרד מהחיים שבנינו לנו פה כדי להתחיל הכל מחדש, אז כל דבר אחר קטן עלי .
נועם אמר לי שבאינטרנט כותבים קצר. כמה שורות. אחרת אף אחד לא יקרא, ומנהל האתר יכול למחוק אותי. ובכן: לא אכפת לי. ממילא אני לא יודעת למי אני כותבת (שזה כבר מוזר כשלעצמו) ואם כבר הגעתי עד כאן, ואני מחוברת לצעצוע הזה של דור העתיד (הווה?) אז לפחות אהנה להתבטא כרצוני. ומה רצוני? הייתי רוצה לצייר לכם (במילים...) תמונה מנוף חיינו היום, לספר על ההרפתקאה שמחכה לנו במדבר, ולבסוף - להתלבט אתכם ביחד לגבי חלום החינוך הביתי שמעסיק אותי זה זמן רב.
מוכנים?
למקומות, היכון, צא...
נועם ואני ביחד כבר 15 שנים. יש לנו אהבה גדולה, חברות אמיתית, 3 ילדים "ביולוגיים" (בת 7 בן 5.5 ובת 8 חודשים) ו-2 בנות אומנה (בת 14.5 ובת 21 , נשואה+נכדה בת שנתיים).
יש לנו בית מקסים במושב , אוויר הרים, חורש טבעי ומטעי זיתים מימינינו, ואדי עם מעיינות משמאלנו משופע בגני שעשועים, מגרש כדורגל, ומעלינו הר ובו צמחיית בתה, זולה עם בית על העץ, בינות לשקדיות ומרבדי התורמוסים הסגולים ושאר פרחי בר, צבאים מטיילים על קו הרכס. באחו בין הבית וההר רועים סוסים, עיזים, וחמורים, ושם גם נמצא המחנה של בני בן ה-5.5. גשר עץ רעוע מחבר בין השביל אל ההר ובין הממלכה שלנו, מעבר לואדי.
מסביב לבית מגוון עצי פרי אורגניים, מושקים ע"י מים אפורים-ממוחזרים, פינת חי ובה שכנים: חמור, עז עם הגדי הקטן-בינוני שלה, תרנגולות, ארנבים, שרקנים, כלבה, חתולים (קרציות...) ושאר יצורים (שכנים, הילדים של השכנים... - ס..ת..ם..) . יש לנו גן ירק וחממה וארגז חול ונדנדות, מרפסת עם שולחן אבן טבעי.
פוס...אני חייבת לסיים, בינתיים, והיות ואני לא יודעת איך שומרים וכאלו אז ההתכתבות בינינו (מי שאתם...) תהיה בהמשכים. אני מאד גאה בעצמי שהצלחתי והעזתי ו.. טוב תכף נראה אם זה יעבור... בי בי נעמה
חוץ מהחיים החדשים שתכף אספר לכם עליהם, זוהי עבורי ההתנסות הראשונה בכתיבה במחשב.(למעשה זו הפעם השנייה, כי אתמול בלילה ישבתי מול המסך האלקטרוני הזה ארבע שעות וכתבתי עמוד שלם שנמחק תוך שניות בזמן שניגשתי להניק את התינוקת שלי. אין לי ספק, היום, יותר מתמיד, שזו לא הדרך שלי לתקשר עם העולם.)
ובכל זאת - אני כל כך מתרגשת מהחיים החדשים שמחכים לנו במדבר שאפילו על אימת המחשב אני מעיזה להתגבר, רק כדי לשתף אתכם. ומי אתם בכלל? אני אפילו לא יודעת מי יקרא את המילים האלו ... מרגישה מפגרת לאללה שאני מנסה שוב לתת אמון בקופסא האלקטרונית הזו אחרי מפח הנפש שחוויתי בלילה. אבל אם אני מעיזה להפרד מהחיים שבנינו לנו פה כדי להתחיל הכל מחדש, אז כל דבר אחר קטן עלי .
נועם אמר לי שבאינטרנט כותבים קצר. כמה שורות. אחרת אף אחד לא יקרא, ומנהל האתר יכול למחוק אותי. ובכן: לא אכפת לי. ממילא אני לא יודעת למי אני כותבת (שזה כבר מוזר כשלעצמו) ואם כבר הגעתי עד כאן, ואני מחוברת לצעצוע הזה של דור העתיד (הווה?) אז לפחות אהנה להתבטא כרצוני. ומה רצוני? הייתי רוצה לצייר לכם (במילים...) תמונה מנוף חיינו היום, לספר על ההרפתקאה שמחכה לנו במדבר, ולבסוף - להתלבט אתכם ביחד לגבי חלום החינוך הביתי שמעסיק אותי זה זמן רב.
מוכנים?
למקומות, היכון, צא...
נועם ואני ביחד כבר 15 שנים. יש לנו אהבה גדולה, חברות אמיתית, 3 ילדים "ביולוגיים" (בת 7 בן 5.5 ובת 8 חודשים) ו-2 בנות אומנה (בת 14.5 ובת 21 , נשואה+נכדה בת שנתיים).
יש לנו בית מקסים במושב , אוויר הרים, חורש טבעי ומטעי זיתים מימינינו, ואדי עם מעיינות משמאלנו משופע בגני שעשועים, מגרש כדורגל, ומעלינו הר ובו צמחיית בתה, זולה עם בית על העץ, בינות לשקדיות ומרבדי התורמוסים הסגולים ושאר פרחי בר, צבאים מטיילים על קו הרכס. באחו בין הבית וההר רועים סוסים, עיזים, וחמורים, ושם גם נמצא המחנה של בני בן ה-5.5. גשר עץ רעוע מחבר בין השביל אל ההר ובין הממלכה שלנו, מעבר לואדי.
מסביב לבית מגוון עצי פרי אורגניים, מושקים ע"י מים אפורים-ממוחזרים, פינת חי ובה שכנים: חמור, עז עם הגדי הקטן-בינוני שלה, תרנגולות, ארנבים, שרקנים, כלבה, חתולים (קרציות...) ושאר יצורים (שכנים, הילדים של השכנים... - ס..ת..ם..) . יש לנו גן ירק וחממה וארגז חול ונדנדות, מרפסת עם שולחן אבן טבעי.
פוס...אני חייבת לסיים, בינתיים, והיות ואני לא יודעת איך שומרים וכאלו אז ההתכתבות בינינו (מי שאתם...) תהיה בהמשכים. אני מאד גאה בעצמי שהצלחתי והעזתי ו.. טוב תכף נראה אם זה יעבור... בי בי נעמה
-
תמר_ס*
- הודעות: 1392
- הצטרפות: 30 יוני 2003, 10:48
- דף אישי: הדף האישי של תמר_ס*
חיים חדשים במדבר
אפשר לבוא להיות שכנים שלכם?? 
ברצינות. איזה חלום. מה עם הילדים? הם במסגרות? אתם רוצים להיות יחד בבית?
תמשיכי לכתוב. כיף לקרוא אותך @}
ברצינות. איזה חלום. מה עם הילדים? הם במסגרות? אתם רוצים להיות יחד בבית?
תמשיכי לכתוב. כיף לקרוא אותך @}
-
מיכל_שץ*
- הודעות: 2818
- הצטרפות: 28 אוקטובר 2003, 20:13
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_שץ*
חיים חדשים במדבר
ומנהל האתר יכול למחוק אותי
פה אף אחד לא ימחק אותך (אלא אם תגידי משהו לא יפה, או משהו דומה)
ו תמשיכי לכתוב. כיף לקרוא אותך_
פה אף אחד לא ימחק אותך
(אלא אם תגידי משהו לא יפה, או משהו דומה)ו תמשיכי לכתוב. כיף לקרוא אותך_
חיים חדשים במדבר
שלום נעמה וברוכה הבאה....
אני במתח!! נשמע מקום קסום ומדהים.
אכן כיף לקרוא מתי ההמשך?
אני במתח!! נשמע מקום קסום ומדהים.
אכן כיף לקרוא מתי ההמשך?
-
חגית_פ*
- הודעות: 880
- הצטרפות: 18 אוקטובר 2001, 17:18
- דף אישי: הדף האישי של חגית_פ*
חיים חדשים במדבר
נעמה היקרה, גם אנחנו חיים במדבר (בערבה) אבל פחות סוער ומדהים כאן 
כייף לקרוא אותך ו פה אף אחד לא ימחק אותך
ברוכה הבאה !!
כייף לקרוא אותך ו פה אף אחד לא ימחק אותך
ברוכה הבאה !!
חיים חדשים במדבר
שלום.שוב אני .נעמה.
הפעם אני ניגשת בהתרגשות משהו אל אותה מקלדת שרק אתמול בלילה הייתי מוכנה לנפץ מרוב תסכול. אני גם מתרגשת שמישהו קרא את מה שכתבתי. (תמר?) זה ממש עובד העסק הזה של האינטרנט והמחשב. מתרגשת כמו התינוקת שלי שרק למדה השבוע להתהפך.
טוב,כדאי שאמשיך את הסיפור שהתחלתי לכתוב כי אחרת לעולם לא אסיים. ובכן:תיארתי את הסביבה החיצונית שלנו והגעתי לבית.הבית שהפף להיות כל חיי בשנים האחרונות, מאז היותי אמא. הבית שמעליו הקמנו את הגן שלי- "גן בוסתן"-גן ילדים קטנטן, ברוח האנתרופוסופיה, ובו מערת גמדים ,חדר עם חלון ענק שפונה להר, הכל עבודת יד (עץ טבעי ) של בעלי המוכשר.
נשמע לא רע,מה? (אגב, הבית להשכרה ) מי היה מעלה בדעתו לעזוב את כל השפע והיופי הזה , כדי לגור במדבר ולהתחיל הכל מחדש ? מי? נו, מי? אנחנו. זוג צעיר-------תיקון טעות-------זוג שהתבגר טרם זמנו עקב היותנו הורים אומנים לשלוש נערות אומנה במצוקה קשה. עם כל הקושי שכרוך בחיים איתן (ויש קושי...) קיבלנו מתנה "פרס ניחומים": למדנו להעריך את השפע שזכינו לו ולחיות ע"פ סדרי עדיפויות שונים:ע"פ מה שבאמת באמת חשוב בחיים בלי להתעכב על דברים קטנים ,על שטויות שמבזבזות לנו כל כך הרבה אנרגיות. הבנו כמה השלמות הנפשית, הבריאות הפיזית והרוגע הרגשי, חשובים כדי לחיות חיים טובים, שמחים, בריאים יותר.
משהבנו את זה, לקח לנו עוד קצת זמן עד שהעזנו לוותר על המוכר והידוע (שעשה לנו לא טוב).נועם עבר שינויים ותהליכים אישיים עמוקים, ואני עברתי תהליך פרידה מהמעורבות החברתית שלי במושב, ובכלל - חיבור עמוק יותר לעצמי, לפנים שלי, למשפחה שלי. שנינו יחד כזוג (וכמשפחה) השלמנו עם הפרידה מבת האומנה שלנו שבוחרת לא לעבור איתנו לחיים החדשים במדבר.
למעשה,גם להפרד מקושי גדול להכיל את הקשר עמה שטלטל ושיבש אותנו לא מעט. רק כשהעזנו לקחת אחריות על הבחירות שלנו בחיים , העולם כולו נחלץ לעזרתנו. בלי שעשינו דבר (פרט לרצון שלנו בחיים טובים יותר, ולמוכנות שלנו לוותר על כל ה"שפע" לכאורה,שתיארתי לכם קודם) ואז הגיעה לנועם הצעת עבודה מושלמת - להצטרף אל מרכז צפרות באילת.
איכשהו נוצר עבורי האקלים המתאים להפרד ממחסן החליפין שייסדתי במושב, והחלטנו לעבור ללוטן - חצי שעה מאילת. מקום שם אוכל יותר בקלות להתמסר לתהליך השינוי בתזונה שלנו (אורגני וכאלו...) בונים שם בבוץ, הרבה מיחזור, אנשים נחמדים, רגועים כאלו, רוחניים משהו, קצת אמונה ומסורת ושירים יחד בשבת, קצב חיים של מדבר,הרים אדומים בשקיעה, ובטח יש שם גם דברים פחות טובים שאני עוד לא יודעת עליהם...
בהמשך לענינינו: אין המשך בינתיים כי התינוקת שלי כל שניה צריכה אותי ואני משתגעת מזה שאינני יכולה להתמסר לרומן החדש שלי עם המחשב . אני כותבת מילה,מפסיקה להניק,כותבת עוד מילה ואז הילד קורא " א..מ..א" ואז כשאני חוזרת למחשב הכל נעלם ולוקח לי שעה להגיע למצב שאוכל להמשיך לכתוב (כמובן שאני צריכה להזעיק לשם כך מישהו שרגיל להתעסק עם ה...הזה " ואז שוב - אחרי שתי מילים -"א..מ..א" והתינוקת... ועכשיו הבת הגדולה תפסה לי,ועכשיו הילדים צריכים אמבטיה וארוחת ערב... איזה כיף זה לקטר בלי שאף אחד ישמע אותך . אבל בעצם אתם כן כאילו שומעים/קוראים ואני אפילו לא יודעת מי אתם/אתן (יש גם גברים שמשתמשים במדיום הזה של המחשב,לפטפוטים?) . אמשיך אולי בלילה . בי בי נעמה
הפעם אני ניגשת בהתרגשות משהו אל אותה מקלדת שרק אתמול בלילה הייתי מוכנה לנפץ מרוב תסכול. אני גם מתרגשת שמישהו קרא את מה שכתבתי. (תמר?) זה ממש עובד העסק הזה של האינטרנט והמחשב. מתרגשת כמו התינוקת שלי שרק למדה השבוע להתהפך.
טוב,כדאי שאמשיך את הסיפור שהתחלתי לכתוב כי אחרת לעולם לא אסיים. ובכן:תיארתי את הסביבה החיצונית שלנו והגעתי לבית.הבית שהפף להיות כל חיי בשנים האחרונות, מאז היותי אמא. הבית שמעליו הקמנו את הגן שלי- "גן בוסתן"-גן ילדים קטנטן, ברוח האנתרופוסופיה, ובו מערת גמדים ,חדר עם חלון ענק שפונה להר, הכל עבודת יד (עץ טבעי ) של בעלי המוכשר.
נשמע לא רע,מה? (אגב, הבית להשכרה ) מי היה מעלה בדעתו לעזוב את כל השפע והיופי הזה , כדי לגור במדבר ולהתחיל הכל מחדש ? מי? נו, מי? אנחנו. זוג צעיר-------תיקון טעות-------זוג שהתבגר טרם זמנו עקב היותנו הורים אומנים לשלוש נערות אומנה במצוקה קשה. עם כל הקושי שכרוך בחיים איתן (ויש קושי...) קיבלנו מתנה "פרס ניחומים": למדנו להעריך את השפע שזכינו לו ולחיות ע"פ סדרי עדיפויות שונים:ע"פ מה שבאמת באמת חשוב בחיים בלי להתעכב על דברים קטנים ,על שטויות שמבזבזות לנו כל כך הרבה אנרגיות. הבנו כמה השלמות הנפשית, הבריאות הפיזית והרוגע הרגשי, חשובים כדי לחיות חיים טובים, שמחים, בריאים יותר.
משהבנו את זה, לקח לנו עוד קצת זמן עד שהעזנו לוותר על המוכר והידוע (שעשה לנו לא טוב).נועם עבר שינויים ותהליכים אישיים עמוקים, ואני עברתי תהליך פרידה מהמעורבות החברתית שלי במושב, ובכלל - חיבור עמוק יותר לעצמי, לפנים שלי, למשפחה שלי. שנינו יחד כזוג (וכמשפחה) השלמנו עם הפרידה מבת האומנה שלנו שבוחרת לא לעבור איתנו לחיים החדשים במדבר.
למעשה,גם להפרד מקושי גדול להכיל את הקשר עמה שטלטל ושיבש אותנו לא מעט. רק כשהעזנו לקחת אחריות על הבחירות שלנו בחיים , העולם כולו נחלץ לעזרתנו. בלי שעשינו דבר (פרט לרצון שלנו בחיים טובים יותר, ולמוכנות שלנו לוותר על כל ה"שפע" לכאורה,שתיארתי לכם קודם) ואז הגיעה לנועם הצעת עבודה מושלמת - להצטרף אל מרכז צפרות באילת.
איכשהו נוצר עבורי האקלים המתאים להפרד ממחסן החליפין שייסדתי במושב, והחלטנו לעבור ללוטן - חצי שעה מאילת. מקום שם אוכל יותר בקלות להתמסר לתהליך השינוי בתזונה שלנו (אורגני וכאלו...) בונים שם בבוץ, הרבה מיחזור, אנשים נחמדים, רגועים כאלו, רוחניים משהו, קצת אמונה ומסורת ושירים יחד בשבת, קצב חיים של מדבר,הרים אדומים בשקיעה, ובטח יש שם גם דברים פחות טובים שאני עוד לא יודעת עליהם...
בהמשך לענינינו: אין המשך בינתיים כי התינוקת שלי כל שניה צריכה אותי ואני משתגעת מזה שאינני יכולה להתמסר לרומן החדש שלי עם המחשב . אני כותבת מילה,מפסיקה להניק,כותבת עוד מילה ואז הילד קורא " א..מ..א" ואז כשאני חוזרת למחשב הכל נעלם ולוקח לי שעה להגיע למצב שאוכל להמשיך לכתוב (כמובן שאני צריכה להזעיק לשם כך מישהו שרגיל להתעסק עם ה...הזה " ואז שוב - אחרי שתי מילים -"א..מ..א" והתינוקת... ועכשיו הבת הגדולה תפסה לי,ועכשיו הילדים צריכים אמבטיה וארוחת ערב... איזה כיף זה לקטר בלי שאף אחד ישמע אותך . אבל בעצם אתם כן כאילו שומעים/קוראים ואני אפילו לא יודעת מי אתם/אתן (יש גם גברים שמשתמשים במדיום הזה של המחשב,לפטפוטים?) . אמשיך אולי בלילה . בי בי נעמה
-
חגית_פ*
- הודעות: 880
- הצטרפות: 18 אוקטובר 2001, 17:18
- דף אישי: הדף האישי של חגית_פ*
חיים חדשים במדבר
שוב היי נעמה,
גם אני שקלתי בעבר את לוטן והחלטתי שלא, אבל בהחלט יש למקום את הקסם שלו.
אשמח אם תמסרי ד"ש ממני לנורית וזהר וכמובן מחכה להמשך סיפורך.
גם אני שקלתי בעבר את לוטן והחלטתי שלא, אבל בהחלט יש למקום את הקסם שלו.
אשמח אם תמסרי ד"ש ממני לנורית וזהר וכמובן מחכה להמשך סיפורך.
חיים חדשים במדבר
(אגב, הבית להשכרה )
שלום נעמה, אשמח לקבל עוד פרטים על הבית להשכרה (אם לא כאן, האם יש אימייל שאפשר לפנות אליך ישירות?)
ובהצלחה בדרככם החדשה!
שלום נעמה, אשמח לקבל עוד פרטים על הבית להשכרה (אם לא כאן, האם יש אימייל שאפשר לפנות אליך ישירות?)
ובהצלחה בדרככם החדשה!
חיים חדשים במדבר
שלום לכולם. אני חייבת להודות שאני מוקסמת מהקסם האלקטרוני הזה. זה ממש עובד. מישהו ממש קורא את מה שאני כותבת. וגם התגובות שאני מקבלת יוצרות משהו אינטימי בנינו. הבעיה היחידה היא שאני לא יודעת מי אתן. ובכל זאת:אמשיך...
חגית, לוטן עוד לא סגור לגמרי, כך שאם את רוצה לשתף אותנו בשיקולים משמעותיים שאנחנו לא יודעים אודותם, ושיכולים לעזור לנו להיות שלמים יותר עם הבחירה שלנו - אשמח לדעת עליהם. אם את מכירה עוד משפחות באזור עם ילדים בחינוך ביתי (גילאי 7 , 5.5 ושנה- )
אלמונית - בקשר לבית להשכרה: את יכולה להתקשר אלי בטלפון,02-5703855
לכל שאר הקוראות שלי - תודה על החיזוקים:"כייף לקרוא אותך "וכאלו... נותן לי כח להעיז כל פעם יותר. עכשיו 4 בלילה , ופתחתי את המחשב לבד לבד.ממש בעצמי.
בהמשך לסיפור חיינו: בענייני חינוך הילדים עברתי תהליך, עם כמה תחנות בדרך: בהתחלה גילינו את הקסם שבפשטות, באווירה הרגועה שבחינוך האנתרופוסופי. אח"כ עשינו גיחה קצרה לחינוך הרגיל במושב, חזרנו לאנתרופוסופי, אבל ממקום אחר, מפוקח יותר. אחרי שנחלנו אכזבות גם מזה וגם מזה, החלטתי לפתוח גן ילדים משלי, שיהיה מושלם, מאוזן בדיוק במידה הנכונה. האמנתי שזו תהיה המסגרת החינוכית האידאלית עבור ילדיי לגדול בה.
עד שנפתח הגן, והפך באמת לדבר המיוחד שניסיתי ליצור (ייצור כלאיים המשלב את האנתרופוסופי עם הפתוח ועם הביתי - כי זה היה בבית שלנו..) היה כבר מאוחר מדי עבור הילדים שלי. הבת כבר היתה בת 6 כמעט. הבן היה איתי בשנה הראשונה של הגן, ואח"כ ,בגיל 4 כבר המשיך לגן של "גדולים", שנתן לו מענה חברתי שאני לא יכולתי לספק לו בגן הקטנטן שלי.
בזמן שהם היו במסגרות בירושליים, וספגו נזקים ממגוון סוגים, אני בינתיים גידלתי ילדים של אנשים אחרים. רק היום אני מבינה כמה זה היה אבסורד, טפשי, מיותר. אז לא ראיתי את זה כך. הייתי שקועה כל כולי בלממש את הפנטזיה, בהגשמת חלום, בביטוי העצמי היצירתי שלי שנמחק ונשחק במהלך השנים שהייתי בבית עם הילדים. כל הקיום שלי סבב סביב היותי "ציצי" ו"אמא".
הייתי זקוקה למקום שיהיה רק שלי , שאוכל לקבל בחזרה את שמי - נ.ע.מ.ה. הרגשתי צורך להתנתק מהאימהות הטוטאלית שלי (אי-מהות) וליצור לי מהות חדשה . גם אם ברור לי היום שילדיי שילמו מחיר כבד עקב פרוייקט הגן שלי , אני גם מבינה שבלעדי זה - לא הייתי מגיעה למקום שבו אני נמצאת היום עם התובנות החדשות שלי.
אחרי שהגשמתי את חלום הגן, מרוצה וגאה בעצמי וביצירה שלי, עלו וצפו געגועים לריח של תינוק, לאימהות הטוטאלית שרק לא מזמן רציתי קצת מרחב ממנה. וכך מצאתי את עצמי בהריון, עם כמיהה חזקה לגדל ילד, אבל הפעם ממקום אחר,בריא יותר, טבעי יותר.
לקחתי פסק זמן מהעבודה בגן והחלטתי להזמין משפחות של חינוך ביתי להתארח במרחב הגן הפנוי. כך, חשבתי, עדיין אוכל להרגיש ילדים סביבי (שאני כל כך מחוברת לעולם שלהם) וגם להכיר מקרוב את קהילת החינוך הביתי שענינה אותי. גם להנות מהתינוקת החדשה, בבית, ובו זמנית,לפגוש ולהכיר משפחות שאני אוהבת ומעריכה.
פה המקום להודות לחברתי הטובה ,"א" שאורח חייה תמיד היפנט אותי ושבזכותה אני נמצאת היום איפה שאני נמצאת - בתהליך חיבור עמוק לעצמי, לתזונה שלי, למשפחה שלי. תודה "א". האהבה והקבלה שקיבלתי ממך חיזקו אותי. בנו אותי . חיבוק...
וכך,במהלך השנה האחרונה התגבשה אצלי בגן קבוצה נהדרת של אנשים למפגש שבועי. הורים וילדים, ואני - כמו צב, מעיזה, בזהירות, לאט לאט, להוציא ראש, להתבונן, להתקרב. כל עוד אני בתוך הבית שלי, מוגנת בשריון שלי, מרגיש לי בטוח להתקרב. אני היום מבינה שמה שהכי חשוב לי זו המשפחה שלי. כבר אין לי שום צורך לגדל ילדים של אחרים או להשקיע כל כך הרבה אנרגיות בקשרים חברתיים.
עכשיו אני רוצה לבנות לנו חיים חדשים,בריאים ושמחים יותר. נועם יעבוד בעבודה שאפילו לא העיז לחלום עליה: עם ציפורים, עם אנשים, במדבר,אולי גם בירדן (ישתמש בכישורי הערבית שלו לצורך פיתוח מרכז צפרות חדש, לבקשת הנסיכה הירדנית,בעקבה).
אני אוכל להתמסר לגידול הילדים כמו שמרגיש לי נכון עבורם, ולא כמו ששטיינר חושב, או כמו המורה בביה"ס, הגננת בגן, או ע"פ גישה חינוכית כזו או אחרת. היום יש לי יותר בטחון בעצמי, שאני יודעת מה טוב לילדים שלי יותר מכל אחד אחר, ואין לי משהו חשוב יותר לעשות מאשר לגדל ולחנך אותם. תודה לעולם ולמי שמנווט אותו מלמעלה, שעזרו לי להגיע לתובנות האלו.
כבר בוקר.השחר מאיר ומתחיל יום חדש.ביי בינתיים . נעמה.
חגית, לוטן עוד לא סגור לגמרי, כך שאם את רוצה לשתף אותנו בשיקולים משמעותיים שאנחנו לא יודעים אודותם, ושיכולים לעזור לנו להיות שלמים יותר עם הבחירה שלנו - אשמח לדעת עליהם. אם את מכירה עוד משפחות באזור עם ילדים בחינוך ביתי (גילאי 7 , 5.5 ושנה- )
אלמונית - בקשר לבית להשכרה: את יכולה להתקשר אלי בטלפון,02-5703855
לכל שאר הקוראות שלי - תודה על החיזוקים:"כייף לקרוא אותך "וכאלו... נותן לי כח להעיז כל פעם יותר. עכשיו 4 בלילה , ופתחתי את המחשב לבד לבד.ממש בעצמי.
בהמשך לסיפור חיינו: בענייני חינוך הילדים עברתי תהליך, עם כמה תחנות בדרך: בהתחלה גילינו את הקסם שבפשטות, באווירה הרגועה שבחינוך האנתרופוסופי. אח"כ עשינו גיחה קצרה לחינוך הרגיל במושב, חזרנו לאנתרופוסופי, אבל ממקום אחר, מפוקח יותר. אחרי שנחלנו אכזבות גם מזה וגם מזה, החלטתי לפתוח גן ילדים משלי, שיהיה מושלם, מאוזן בדיוק במידה הנכונה. האמנתי שזו תהיה המסגרת החינוכית האידאלית עבור ילדיי לגדול בה.
עד שנפתח הגן, והפך באמת לדבר המיוחד שניסיתי ליצור (ייצור כלאיים המשלב את האנתרופוסופי עם הפתוח ועם הביתי - כי זה היה בבית שלנו..) היה כבר מאוחר מדי עבור הילדים שלי. הבת כבר היתה בת 6 כמעט. הבן היה איתי בשנה הראשונה של הגן, ואח"כ ,בגיל 4 כבר המשיך לגן של "גדולים", שנתן לו מענה חברתי שאני לא יכולתי לספק לו בגן הקטנטן שלי.
בזמן שהם היו במסגרות בירושליים, וספגו נזקים ממגוון סוגים, אני בינתיים גידלתי ילדים של אנשים אחרים. רק היום אני מבינה כמה זה היה אבסורד, טפשי, מיותר. אז לא ראיתי את זה כך. הייתי שקועה כל כולי בלממש את הפנטזיה, בהגשמת חלום, בביטוי העצמי היצירתי שלי שנמחק ונשחק במהלך השנים שהייתי בבית עם הילדים. כל הקיום שלי סבב סביב היותי "ציצי" ו"אמא".
הייתי זקוקה למקום שיהיה רק שלי , שאוכל לקבל בחזרה את שמי - נ.ע.מ.ה. הרגשתי צורך להתנתק מהאימהות הטוטאלית שלי (אי-מהות) וליצור לי מהות חדשה . גם אם ברור לי היום שילדיי שילמו מחיר כבד עקב פרוייקט הגן שלי , אני גם מבינה שבלעדי זה - לא הייתי מגיעה למקום שבו אני נמצאת היום עם התובנות החדשות שלי.
אחרי שהגשמתי את חלום הגן, מרוצה וגאה בעצמי וביצירה שלי, עלו וצפו געגועים לריח של תינוק, לאימהות הטוטאלית שרק לא מזמן רציתי קצת מרחב ממנה. וכך מצאתי את עצמי בהריון, עם כמיהה חזקה לגדל ילד, אבל הפעם ממקום אחר,בריא יותר, טבעי יותר.
לקחתי פסק זמן מהעבודה בגן והחלטתי להזמין משפחות של חינוך ביתי להתארח במרחב הגן הפנוי. כך, חשבתי, עדיין אוכל להרגיש ילדים סביבי (שאני כל כך מחוברת לעולם שלהם) וגם להכיר מקרוב את קהילת החינוך הביתי שענינה אותי. גם להנות מהתינוקת החדשה, בבית, ובו זמנית,לפגוש ולהכיר משפחות שאני אוהבת ומעריכה.
פה המקום להודות לחברתי הטובה ,"א" שאורח חייה תמיד היפנט אותי ושבזכותה אני נמצאת היום איפה שאני נמצאת - בתהליך חיבור עמוק לעצמי, לתזונה שלי, למשפחה שלי. תודה "א". האהבה והקבלה שקיבלתי ממך חיזקו אותי. בנו אותי . חיבוק...
וכך,במהלך השנה האחרונה התגבשה אצלי בגן קבוצה נהדרת של אנשים למפגש שבועי. הורים וילדים, ואני - כמו צב, מעיזה, בזהירות, לאט לאט, להוציא ראש, להתבונן, להתקרב. כל עוד אני בתוך הבית שלי, מוגנת בשריון שלי, מרגיש לי בטוח להתקרב. אני היום מבינה שמה שהכי חשוב לי זו המשפחה שלי. כבר אין לי שום צורך לגדל ילדים של אחרים או להשקיע כל כך הרבה אנרגיות בקשרים חברתיים.
עכשיו אני רוצה לבנות לנו חיים חדשים,בריאים ושמחים יותר. נועם יעבוד בעבודה שאפילו לא העיז לחלום עליה: עם ציפורים, עם אנשים, במדבר,אולי גם בירדן (ישתמש בכישורי הערבית שלו לצורך פיתוח מרכז צפרות חדש, לבקשת הנסיכה הירדנית,בעקבה).
אני אוכל להתמסר לגידול הילדים כמו שמרגיש לי נכון עבורם, ולא כמו ששטיינר חושב, או כמו המורה בביה"ס, הגננת בגן, או ע"פ גישה חינוכית כזו או אחרת. היום יש לי יותר בטחון בעצמי, שאני יודעת מה טוב לילדים שלי יותר מכל אחד אחר, ואין לי משהו חשוב יותר לעשות מאשר לגדל ולחנך אותם. תודה לעולם ולמי שמנווט אותו מלמעלה, שעזרו לי להגיע לתובנות האלו.
כבר בוקר.השחר מאיר ומתחיל יום חדש.ביי בינתיים . נעמה.
-
אמא_בבית*
- הודעות: 1078
- הצטרפות: 21 דצמבר 2003, 15:17
- דף אישי: הדף האישי של אמא_בבית*
חיים חדשים במדבר
הי נעמה
מאוד מרגש לקרוא מה שאת כותבת.
נזכרתי שפגשתי אותך פעם אצל קריסטה (אני שכנה שלה) כשהיית בהריון.
אז מזל טוב מאוחר ללידה.
אני מרגישה שעברתי תהליך מאוד דומה לשלך.
פתחתי גן כדי לממש פנטזיה על גידול ילדים "נכון", באותו זמן, הילדים שלי היו בגנים אחרים.
סגרתי את הגן והתפניתי להיות עם הילדים שלי. ללמוד מהם וללמד אותם לא כמו שאף אחד אחר יכול, כמו שאת כותבת כל כך יפה.
בלוטן, הייתי בנח"ל. הייתה שם באמת רוח של שיתוף ואהבת האדם, אבל בטח רוב האנשים שהיו שם אז לא נמצאים שם כבר. (זה היה לפני 16 שנה). לי היה מאוד קשה עם החום והיובש של המדבר.
תמשיכי לכתוב.
מאוד מרגש לקרוא מה שאת כותבת.
נזכרתי שפגשתי אותך פעם אצל קריסטה (אני שכנה שלה) כשהיית בהריון.
אז מזל טוב מאוחר ללידה.
אני מרגישה שעברתי תהליך מאוד דומה לשלך.
פתחתי גן כדי לממש פנטזיה על גידול ילדים "נכון", באותו זמן, הילדים שלי היו בגנים אחרים.
סגרתי את הגן והתפניתי להיות עם הילדים שלי. ללמוד מהם וללמד אותם לא כמו שאף אחד אחר יכול, כמו שאת כותבת כל כך יפה.
בלוטן, הייתי בנח"ל. הייתה שם באמת רוח של שיתוף ואהבת האדם, אבל בטח רוב האנשים שהיו שם אז לא נמצאים שם כבר. (זה היה לפני 16 שנה). לי היה מאוד קשה עם החום והיובש של המדבר.
תמשיכי לכתוב.
-
אמא_של_יונת*
- הודעות: 2560
- הצטרפות: 23 דצמבר 2002, 00:39
- דף אישי: הדף האישי של אמא_של_יונת*
חיים חדשים במדבר
נעמה,
ברוכה הבאה!
ריווחתי לך קצת את הקטע הראשון שכתבת, כדי להקל את הקריאה. אני מצטרפת לבקשתה של תבשיל קדרה:
_הערה טכנית - קראי בבקשה את הדף באופן:תגובת גוש
אני מתקשה (טכנית) לקרוא את דבריך_
מכיוון שאת חדשה, כדאי לך לקרוא גם את הדף הוראות שימוש .
נועם אמר לי שבאינטרנט כותבים קצר. כמה שורות. אחרת אף אחד לא יקרא, ומנהל האתר יכול למחוק אותי.
באתר הזה אין הגבלה על אורך הטקסט. ואם מוחקים משהו, זה רק בגלל תוכן (השמצות ופגיעה באחרים, למשל).
בהצלחה בדרך החדשה!
ברוכה הבאה!
ריווחתי לך קצת את הקטע הראשון שכתבת, כדי להקל את הקריאה. אני מצטרפת לבקשתה של תבשיל קדרה:
_הערה טכנית - קראי בבקשה את הדף באופן:תגובת גוש
אני מתקשה (טכנית) לקרוא את דבריך_
מכיוון שאת חדשה, כדאי לך לקרוא גם את הדף הוראות שימוש .
נועם אמר לי שבאינטרנט כותבים קצר. כמה שורות. אחרת אף אחד לא יקרא, ומנהל האתר יכול למחוק אותי.
באתר הזה אין הגבלה על אורך הטקסט. ואם מוחקים משהו, זה רק בגלל תוכן (השמצות ופגיעה באחרים, למשל).
בהצלחה בדרך החדשה!
-
חגית_פ*
- הודעות: 880
- הצטרפות: 18 אוקטובר 2001, 17:18
- דף אישי: הדף האישי של חגית_פ*
חיים חדשים במדבר
שוב היי נעמה,
אני מבינה שקשה לך קצת האנונימיות, את לא יודעת בדיוק מי קורא...
אני אציג את עצמי ממש בקיצור: חגית, בת 32, אמא לאלה שבחודש הבא בת שש ובת זוג ל-א' שאוהב להישאר אנונימי ...
אנחנו גרים בערבה התיכונה ומאוד אוהבים את המדבר. זה ממש עולם אחר כאן !.
אלה מסיימת את שנתה השלישית והאחרונה ב"מערכת" ותישאר בבית החל מה-1 ביולי.
את סיפורי בקשר ללוטן סיפרתי פעם בדף אחר, רק אקצר ואומר שכלכלית היה יקר שם בשבילי והפריע לי שכולם בתוך כולם ואין פרטיות. הייתי אמורה לעבוד שם ותקעו לי ברז אחרי שסגרו איתי כבר... לא אלאה אותך בפרטים אבל אני שמחה שאנחנו לא באחד הקיבוצים. לנו אישית זה כנראה לא מתאים.
אנחנו מאוד אוהבים את אילת ואת מה שיש לה להציע בתור העיר הגדולה הקרובה, אני שמחה עבור בן זוגך וזה באמת נשמע מרגש.
אם תבקרו בלוטן (משום מה חשבתי שאתם כבר שם) תחפשי את נורית תמרי המקסימה, גם הם תושבים שם (לא חברי קיבוץ). נורית היא זו שיזמה והזיזה את עמותת "דולפין" באילת שפתחה בספטמר את הבי"ס הדמוקרטי באילת.
אני לא בקשר איתה בחודשים האחרונים אבל את יכולה למסור לה ד"ש ממני
התהליך שעברת מוכר לי מאוד, גם אני הייתי פה גננת שנה וחצי ואלה שלי נאלצה להיות ראשונה כל בוקר בגן שלה (כי אני מיהרתי לשלי) ואחרונה לצאת בצהריים... היה לי ממש קשה עם זה, לפחות הגנים פה "רק" עד אחת.
עכשיו אני עובדת בחצי מישרה אז יש פחות לחץ ואני מחפשת את דרכי לשנה הבאה.
הרגשתי אבסורד שאני מגננת ילדים זרים במקום את הילדה שלי.
מחכה לשמוע עוד את סיפורך !
אני מבינה שקשה לך קצת האנונימיות, את לא יודעת בדיוק מי קורא...
אני אציג את עצמי ממש בקיצור: חגית, בת 32, אמא לאלה שבחודש הבא בת שש ובת זוג ל-א' שאוהב להישאר אנונימי
...אנחנו גרים בערבה התיכונה ומאוד אוהבים את המדבר. זה ממש עולם אחר כאן !.
אלה מסיימת את שנתה השלישית והאחרונה ב"מערכת" ותישאר בבית החל מה-1 ביולי.
את סיפורי בקשר ללוטן סיפרתי פעם בדף אחר, רק אקצר ואומר שכלכלית היה יקר שם בשבילי והפריע לי שכולם בתוך כולם ואין פרטיות. הייתי אמורה לעבוד שם ותקעו לי ברז אחרי שסגרו איתי כבר... לא אלאה אותך בפרטים אבל אני שמחה שאנחנו לא באחד הקיבוצים. לנו אישית זה כנראה לא מתאים.
אנחנו מאוד אוהבים את אילת ואת מה שיש לה להציע בתור העיר הגדולה הקרובה, אני שמחה עבור בן זוגך וזה באמת נשמע מרגש.
אם תבקרו בלוטן (משום מה חשבתי שאתם כבר שם) תחפשי את נורית תמרי המקסימה, גם הם תושבים שם (לא חברי קיבוץ). נורית היא זו שיזמה והזיזה את עמותת "דולפין" באילת שפתחה בספטמר את הבי"ס הדמוקרטי באילת.
אני לא בקשר איתה בחודשים האחרונים אבל את יכולה למסור לה ד"ש ממני
התהליך שעברת מוכר לי מאוד, גם אני הייתי פה גננת שנה וחצי ואלה שלי נאלצה להיות ראשונה כל בוקר בגן שלה (כי אני מיהרתי לשלי) ואחרונה לצאת בצהריים... היה לי ממש קשה עם זה, לפחות הגנים פה "רק" עד אחת.
עכשיו אני עובדת בחצי מישרה אז יש פחות לחץ ואני מחפשת את דרכי לשנה הבאה.
הרגשתי אבסורד שאני מגננת ילדים זרים במקום את הילדה שלי.
מחכה לשמוע עוד את סיפורך !
חיים חדשים במדבר
שלום נעמה, איזה כיף שהמשכת לכתוב ממש מרתק!
גם אנחנו גרים בערבה (אני בעלי ושני ילדיי בן 4 ובת שנה ושמונה), חייבת לציין שאכן למדבר קסם משלו ועוצמות מדהימות.... והאהבה האין סופית הזאת רק הולכת ומתחזקת ואנחנו כבר 5 שנים פה.
נתת לי נקודה למחשבה אמהות - אי-מהות.
בהצלחה ענקית בהחלטות וכמובן מחכה להמשך....
גם אנחנו גרים בערבה (אני בעלי ושני ילדיי בן 4 ובת שנה ושמונה), חייבת לציין שאכן למדבר קסם משלו ועוצמות מדהימות.... והאהבה האין סופית הזאת רק הולכת ומתחזקת ואנחנו כבר 5 שנים פה.
נתת לי נקודה למחשבה אמהות - אי-מהות.
בהצלחה ענקית בהחלטות וכמובן מחכה להמשך....
חיים חדשים במדבר
ערב טוב לכולם. הערב הגיע ו"עכשיו טוב" .
הילדים כבר ישנים, שקט. כמה אני מחכה בסוף היום לשקט הזה. ללכת לישון מוקדם זה אחלה. ככה אנחנו קמים בזריחה, עם התרנגולות, והולכים לישון בשקיעה,עם התנים...
אבל עכשיו,כשיש לי את הרומן החדש עם המחשב,אז הערב מתמלא בתוכן חדש,מרגש משהו... נועם היה שמח אם הייתי בוחרת להתרגש איתו, או סתם לבזבז את הזמן מול הטלוויזיה, או לסיים את משימות הבית,או לריב עם הנערה המתבגרת שלנו. נחשו מה? אתן זכיתן. נבחרתן להיות ברשימת המועדפים שלי להערב.
תבשיל קדרה: לקחתי לתשומת ליבי את ההערה שלך. תודה. את מנהלת את האתר הזה?
אמא בבית: אני זוכרת אותך גם מקריסטה. מעניין . תודה על התגובה. מעודד. משהו נדפק פה במחשב הזה ואין לי מושג איך לסדר את הקפיצות האלה . אני אנסה לסגור ולפתוח מחדש ?
הילדים כבר ישנים, שקט. כמה אני מחכה בסוף היום לשקט הזה. ללכת לישון מוקדם זה אחלה. ככה אנחנו קמים בזריחה, עם התרנגולות, והולכים לישון בשקיעה,עם התנים...
אבל עכשיו,כשיש לי את הרומן החדש עם המחשב,אז הערב מתמלא בתוכן חדש,מרגש משהו... נועם היה שמח אם הייתי בוחרת להתרגש איתו, או סתם לבזבז את הזמן מול הטלוויזיה, או לסיים את משימות הבית,או לריב עם הנערה המתבגרת שלנו. נחשו מה? אתן זכיתן. נבחרתן להיות ברשימת המועדפים שלי להערב.
תבשיל קדרה: לקחתי לתשומת ליבי את ההערה שלך. תודה. את מנהלת את האתר הזה?
אמא בבית: אני זוכרת אותך גם מקריסטה. מעניין . תודה על התגובה. מעודד. משהו נדפק פה במחשב הזה ואין לי מושג איך לסדר את הקפיצות האלה . אני אנסה לסגור ולפתוח מחדש ?
חיים חדשים במדבר
איזה קטע. יאללה המחשב הזה. תבשיל קדרה - ניסיתי לעשות פסקאות, בחיי שניסיתי, אבל אז הכל קפץ לי והתעוות. אבל כשהוספתי את הדף הכל כאילו הסתדר. מעכשיו אנסה שוב ו"מה שיוצא אני מרוצה.
אמא בבית - גם אני זוכרת אותך מקריסטה. תודה על התגובה שלך. מעניין. מעודד. בקשר לביה"ס הדמוקרטי: אני לא ממש מתלהבת מהרעיון. זה אבסורד בעיני לשלוח ילדים למסגרת מחוץ לבית כדי שיבחרו אם/איך/מתי ללמוד. כי אם עושים מה שרוצים - אז עדיף כבר בבית. כך לפחות יש את ההורים לגדול איתם/ללמוד מהם. (אלא אם כן את לא רוצה או לא מסוגלת לעשות את זה ממקום של אהבה ושמחה ובאמת להיות שלמה עם זה.)
במה אני מאמינה? עדיין לא ברור לי. מה שאני כן יודעת בבירור, זה שהחינוך האנתרופוסופי , עם כל היתרונות שלו (ויש לו, הרבה! אוכל לפרט בהזדמנות אחרת) גרם לילדים שלי הרבה נזק. מספיק הרבה נזק כדי שאשאל עצמי כל יום מחדש: למה אני בכלל שולחת את הילדים שלי לשם?
אם פעם שאלתי עצמי איזה ביה"ס הכי טוב עבור ילדיי, היום אני מבינה שאין חיה כזו "ביה"ס טוב". כי בכל מקום יש את הדפקטים שלו. וברור לי שהכי טוב זה בבית (לא שבבית אין דפקטים,אבל אלו הדפקטים ש..ל..י ואני יכולה להיות יותר סלחנית כלפיהם). וחוץ מזה - בין כך ובין כך שום אלטרנטיבה לא מושלמת, אז לפחות הילדים שלי יכירו מקרוב את הדפקטים של אמא שלהם. ממני הם יוכלו לא רק לסבול אלא גם לקבל חום ואהבה שאף מורה, בשום ביה"ס, לא תתן להם.
אורה - תגידי, מתרגלים מתישהו לחום של המדבר ? אני מזה סובלת כשחם לי... נראה לי שבשנה הראשונה אני לא אוציא את האף מהמזגן. ואח"כ ?מתרגלים? אני מתנפחת כולי בחום ונהיית אדומה
מחר אנחנו נוסעים ללוטן, לראות את הבית החדש, קצת להתחבר למקום, להכיר אנשים... חשבתי של"ג בעומר זו הזדמנות טובה ל...להתחבר לאנשים? האם אני בכלל רוצה להתחבר לאנשים? כל כך נכוויתי מהקשרים החברתיים שאכזבו אותי במטע (זה המושב שלנו ) (שהיה שלנו?) (שגרנו בו ?) (שלא נגור בו יותר ?)
חשבתי שלמדתי לקח, ושבחיים החדשים שלי אזהר יותר, אשמור מרחק . ומה אני עושה? הולכת להתנחל לאנשים במדורה, בלי שאפילו הזמינו אותנו. פטתי,לא?
כבר נהיה מאוחר מדי .המיטה קוראת לי. נועם כבר התייאש מלחכות לתשומת הלב שלי. לא מאמינה על עצמי - מה שהמחשב הזה עושה לי. איפה סדרי העדיפויות שלי? לילה טוב ביי בינתיים . נעמה .
אמא בבית - גם אני זוכרת אותך מקריסטה. תודה על התגובה שלך. מעניין. מעודד. בקשר לביה"ס הדמוקרטי: אני לא ממש מתלהבת מהרעיון. זה אבסורד בעיני לשלוח ילדים למסגרת מחוץ לבית כדי שיבחרו אם/איך/מתי ללמוד. כי אם עושים מה שרוצים - אז עדיף כבר בבית. כך לפחות יש את ההורים לגדול איתם/ללמוד מהם. (אלא אם כן את לא רוצה או לא מסוגלת לעשות את זה ממקום של אהבה ושמחה ובאמת להיות שלמה עם זה.)
במה אני מאמינה? עדיין לא ברור לי. מה שאני כן יודעת בבירור, זה שהחינוך האנתרופוסופי , עם כל היתרונות שלו (ויש לו, הרבה! אוכל לפרט בהזדמנות אחרת) גרם לילדים שלי הרבה נזק. מספיק הרבה נזק כדי שאשאל עצמי כל יום מחדש: למה אני בכלל שולחת את הילדים שלי לשם?
אם פעם שאלתי עצמי איזה ביה"ס הכי טוב עבור ילדיי, היום אני מבינה שאין חיה כזו "ביה"ס טוב". כי בכל מקום יש את הדפקטים שלו. וברור לי שהכי טוב זה בבית (לא שבבית אין דפקטים,אבל אלו הדפקטים ש..ל..י ואני יכולה להיות יותר סלחנית כלפיהם). וחוץ מזה - בין כך ובין כך שום אלטרנטיבה לא מושלמת, אז לפחות הילדים שלי יכירו מקרוב את הדפקטים של אמא שלהם. ממני הם יוכלו לא רק לסבול אלא גם לקבל חום ואהבה שאף מורה, בשום ביה"ס, לא תתן להם.
אורה - תגידי, מתרגלים מתישהו לחום של המדבר ? אני מזה סובלת כשחם לי... נראה לי שבשנה הראשונה אני לא אוציא את האף מהמזגן. ואח"כ ?מתרגלים? אני מתנפחת כולי בחום ונהיית אדומה
מחר אנחנו נוסעים ללוטן, לראות את הבית החדש, קצת להתחבר למקום, להכיר אנשים... חשבתי של"ג בעומר זו הזדמנות טובה ל...להתחבר לאנשים? האם אני בכלל רוצה להתחבר לאנשים? כל כך נכוויתי מהקשרים החברתיים שאכזבו אותי במטע (זה המושב שלנו ) (שהיה שלנו?) (שגרנו בו ?) (שלא נגור בו יותר ?)
חשבתי שלמדתי לקח, ושבחיים החדשים שלי אזהר יותר, אשמור מרחק . ומה אני עושה? הולכת להתנחל לאנשים במדורה, בלי שאפילו הזמינו אותנו. פטתי,לא?
כבר נהיה מאוחר מדי .המיטה קוראת לי. נועם כבר התייאש מלחכות לתשומת הלב שלי. לא מאמינה על עצמי - מה שהמחשב הזה עושה לי. איפה סדרי העדיפויות שלי? לילה טוב ביי בינתיים . נעמה .
חיים חדשים במדבר
אהלן נעמה, מתרגלים לחום... אני חושבת שפשוט חיים אחרת אצלנו במושב לא רואים נפש חיה בין 12-00 ל 17-00 (אני מדברת על יולי אוגוסט), ואז כולם בברכה עד 20-00 .
אבל אנלא דוגמא טובה כי אני ממש לא מהסובלות, וחוץ מזה החורף פה מדהים!!! אז איכשהו יש איזון....
בטח כבר הגעתם ללוטן שיהיה לכם מקסים ופורה והמון המון הצלחה
חג שמח (אין לי מושג איך עושים מדורה)
אבל אנלא דוגמא טובה כי אני ממש לא מהסובלות, וחוץ מזה החורף פה מדהים!!! אז איכשהו יש איזון....
בטח כבר הגעתם ללוטן שיהיה לכם מקסים ופורה והמון המון הצלחה
חג שמח (אין לי מושג איך עושים מדורה)
חיים חדשים במדבר
הי נעמה
את כותבת נהדר! כמה שמחה עוברת מהמילים שלך, וגם התרגשות (מהמאהב החדש?....)
הבית שלכם נשמע קסום, מממ.. ממש מעורר תאבון.
<מיה הייתה שמחה אם היו לה גם קצת תנאים שיאפשרו לקבל עוד פרטים על הבית להשכרה....>
האמת שגם איך שאת מתארת את חיי המדבר עושה חשק.
איך היה הביקור בלוטן?
את יכולה לספר קצת על איך החינוך האנתרופוסופי, עם כל היתרונות שלו ... גרם לילדים שלי הרבה נזק ?
שיהיה הרבה טוב.
את כותבת נהדר! כמה שמחה עוברת מהמילים שלך, וגם התרגשות (מהמאהב החדש?....)
הבית שלכם נשמע קסום, מממ.. ממש מעורר תאבון.
<מיה הייתה שמחה אם היו לה גם קצת תנאים שיאפשרו לקבל עוד פרטים על הבית להשכרה....>
האמת שגם איך שאת מתארת את חיי המדבר עושה חשק.
איך היה הביקור בלוטן?
את יכולה לספר קצת על איך החינוך האנתרופוסופי, עם כל היתרונות שלו ... גרם לילדים שלי הרבה נזק ?
שיהיה הרבה טוב.
חיים חדשים במדבר
וואו נעמה אני ממש גאהה בך שאת סומכת ככה על אנשים שאת לא מכירה בכלל!
אני יודעת שאני לא יהיה איתכם במדבר אבל זה לא אומר שניפרד!
חחח...נדבר בבוקר...לילה טוב.
אני יודעת שאני לא יהיה איתכם במדבר אבל זה לא אומר שניפרד!
חחח...נדבר בבוקר...לילה טוב.
חיים חדשים במדבר
חזרנו מהמדבר. הבית הקטן בערבה כבר מחכה לנו .זהו. זה סופי . היה נהדר בלוטן.לילדים היה כייף. לי היה בעיקר חם אבל לא פחות - מרגש. נועם כבר היה בפגישת עבודה באילת . הכל מסתדר. רק חבל שבדרך נצטרך להפרד מחן ,בת האומנה שלנו שהחליטה לא להצטרף לחיים החדשים שלנו .קשה. כולם כבר ישנים ואני,מי אני? מה אני? זו נעמה? מישהו מבין מי שקורא,מכירים אותי? זו לא אני ממש.עדיין לא פירקנו את הפקעלך ואני כבר במחשב . לא יאומן כי יסופר.(יסופר,יסופר,אל תדאגו,את הסיפור הזה אפילו הנכדים שלי ישמעו...)
ובכן,מאיפה להתחיל ?אולי אענה לתגובות שלכן וככה ייצא לי "שם" של מנומסת (כי בחיים האמיתיים , נימוס זה לא הצד החזק שלי ... - מה שמדגיש בבירור את העובדה שכל המחשב הזה זו פיקציה! ואני עוד כותבת באתר של "באופן טבעי". מה טבעי פה במחשב הזה? הקשר בנינו בוודאי לא טבעי,וזה שאתן חושבות שאני נחמדה:זה גם לא ממש אמיתי.קוראים לי נעמה.הלו? כאילו דה ?זה התיקון שאני אמורה לעבוד עליו-להיות יותר נעימה...
חגית: נורית וזהר כבר לא גרים בלוטן . הם קנו בית בבאר אורה.דיברנו קצת בטלפון אבל עוד לא יצא לנו להפגש. שמענו שהם אנשים טובים מעוד כמה "מקורות".
יהיה מספיק זמן.לחיים במדבר יש קצב אחר,לא? חוץ מזה יש שם עוד אנשים נחמדים... אני שלמה עם השינוי שלנו ומאמינה שמה שצריך לקרות-יקרה ובינתיים הכל טוב.(ברוך השם,בלי עין הרע)
מיה: המקום שלנו במושב מטע באמת קסום.השקענו פה את הלב והנשמה ,הטבע נתן את שלו ,וההוא מלמעלה שומר על פלאי הבריאה היטב(כולל עלינו). בקשר לבית שלנו : הוא באמת להשכרה. אפשר להתקשר אלינו בטלפון:02-5703855 . בעניין הזה ,אני עדיין צריכה לשמוע קול אנושי... יש כבר הרבה מתעניינים אבל לא סגרנו עוד עם אף אחד,אז התקשרו בהקדם.
ובכל זאת...המקום בלב,בנשמה לא פחות חשוב מהמקום שמתגוררים בו,יפה ככל שיהיה.הפעם בחרנו ללכת בעקבות הלב,לדאוג לנשמה,לבריאות שלנו (הפיזית והנפשית)ולוותר על כל השפע שזכינו לקבל מהמקום הזה.
גדלנו, (כזוג וכהורים,ביחד עם הילדים,החיות,העצים שלנו,הבית ,החצר ,ושאר רכושנו),התבגרנו,ועכשיו אנחנו רוצים לתת לנשמה שלנו לגדול,מבפנים. כדי לעשות את העבודה הפנימית הזו,אין תפאורה טובה יותר מנוף המדבר. בהקשר הזה אוכל לציין עקרון אנתרופוסופי חשוב ובסיסי -כמה שפחות גירויים חיצוניים=יותר גירוי פנימי. כלומר : ככל שיהיו בסביבתנו יותר גירויים חיצוניים,כך נצטרך לאמץ פחות את הפנים שלנו,את מי שאנחנו.
לילה טוב בינתיים . יש לי עוד הרבה לספר על החיים החדשים ועל מה שאנחנו משאירים מאחור,ועדיין לא התחלתי להתלבט איתכם בעניני חינוך. פעם הבאה . בי בי. נעמה.
ובכן,מאיפה להתחיל ?אולי אענה לתגובות שלכן וככה ייצא לי "שם" של מנומסת (כי בחיים האמיתיים , נימוס זה לא הצד החזק שלי ... - מה שמדגיש בבירור את העובדה שכל המחשב הזה זו פיקציה! ואני עוד כותבת באתר של "באופן טבעי". מה טבעי פה במחשב הזה? הקשר בנינו בוודאי לא טבעי,וזה שאתן חושבות שאני נחמדה:זה גם לא ממש אמיתי.קוראים לי נעמה.הלו? כאילו דה ?זה התיקון שאני אמורה לעבוד עליו-להיות יותר נעימה...
חגית: נורית וזהר כבר לא גרים בלוטן . הם קנו בית בבאר אורה.דיברנו קצת בטלפון אבל עוד לא יצא לנו להפגש. שמענו שהם אנשים טובים מעוד כמה "מקורות".
יהיה מספיק זמן.לחיים במדבר יש קצב אחר,לא? חוץ מזה יש שם עוד אנשים נחמדים... אני שלמה עם השינוי שלנו ומאמינה שמה שצריך לקרות-יקרה ובינתיים הכל טוב.(ברוך השם,בלי עין הרע)
מיה: המקום שלנו במושב מטע באמת קסום.השקענו פה את הלב והנשמה ,הטבע נתן את שלו ,וההוא מלמעלה שומר על פלאי הבריאה היטב(כולל עלינו). בקשר לבית שלנו : הוא באמת להשכרה. אפשר להתקשר אלינו בטלפון:02-5703855 . בעניין הזה ,אני עדיין צריכה לשמוע קול אנושי... יש כבר הרבה מתעניינים אבל לא סגרנו עוד עם אף אחד,אז התקשרו בהקדם.
ובכל זאת...המקום בלב,בנשמה לא פחות חשוב מהמקום שמתגוררים בו,יפה ככל שיהיה.הפעם בחרנו ללכת בעקבות הלב,לדאוג לנשמה,לבריאות שלנו (הפיזית והנפשית)ולוותר על כל השפע שזכינו לקבל מהמקום הזה.
גדלנו, (כזוג וכהורים,ביחד עם הילדים,החיות,העצים שלנו,הבית ,החצר ,ושאר רכושנו),התבגרנו,ועכשיו אנחנו רוצים לתת לנשמה שלנו לגדול,מבפנים. כדי לעשות את העבודה הפנימית הזו,אין תפאורה טובה יותר מנוף המדבר. בהקשר הזה אוכל לציין עקרון אנתרופוסופי חשוב ובסיסי -כמה שפחות גירויים חיצוניים=יותר גירוי פנימי. כלומר : ככל שיהיו בסביבתנו יותר גירויים חיצוניים,כך נצטרך לאמץ פחות את הפנים שלנו,את מי שאנחנו.
לילה טוב בינתיים . יש לי עוד הרבה לספר על החיים החדשים ועל מה שאנחנו משאירים מאחור,ועדיין לא התחלתי להתלבט איתכם בעניני חינוך. פעם הבאה . בי בי. נעמה.
-
חגית_פ*
- הודעות: 880
- הצטרפות: 18 אוקטובר 2001, 17:18
- דף אישי: הדף האישי של חגית_פ*
חיים חדשים במדבר
תודה על עדכון זהר-נורית , אני אתקשר אליהם גם !.
לחיים במדבר יש קצב אחר, לא? בהחלט כן. איפשהו בירידות לכביש הערבה הכל נעצר והחיים מקבלים קצב אחר לגמרי... תמיד כשאני נוסעת למרכז הכל נראה לי משוגע וצפוף. במדבר יש אנרגיות אחרות.
האם ילדייך יהיו בחינוך ביתי? אנחנו כמה משפחות "כאלה" פה בערבה התיכונה... אולי נוכל להיות בקשר!.
מאחלת לכם מעבר קל וכייפי!.
לחיים במדבר יש קצב אחר, לא? בהחלט כן. איפשהו בירידות לכביש הערבה הכל נעצר והחיים מקבלים קצב אחר לגמרי... תמיד כשאני נוסעת למרכז הכל נראה לי משוגע וצפוף. במדבר יש אנרגיות אחרות.
האם ילדייך יהיו בחינוך ביתי? אנחנו כמה משפחות "כאלה" פה בערבה התיכונה... אולי נוכל להיות בקשר!.
מאחלת לכם מעבר קל וכייפי!.
-
במבי_ק*
- הודעות: 3060
- הצטרפות: 02 אפריל 2005, 11:04
- דף אישי: הדף האישי של במבי_ק*
חיים חדשים במדבר
הי נעמה, במקרה לגמרי נכנסתי לדף הזה וממש כיף לקרוא בו בטח אחזור להתעדכן. שיהיה מעבר כייפי ושתמצאו אנשים שיכולים ליהנות ממה שאתם משאירים במטע (אם יהיו לי רעיונות אשלח אלייך, כי זה נשמע מקום מקסים).
בטח אחזור להתעדכן. שיהיה מעבר כייפי ושתמצאו אנשים שיכולים ליהנות ממה שאתם משאירים במטע (אם יהיו לי רעיונות אשלח אלייך, כי זה נשמע מקום מקסים).חיים חדשים במדבר
היי.זו אני .
למדתי היום משהו חדש על המחשב. נועם הסביר לי , שכל אחד ,בכל מקום בעולם,יכול לקרוא את מה שאני כותבת. ברגע הראשון זה נשמע לי מגניב,אבל אחרי שנפל לי האסימון ,הבנתי את ההשלכות של העניין הזה.אני בעצם פותחת לכן חלון,להציץ בחיים שלי,במי שאני,במשפחה שלי,ומקבלת בתמורה התיחסות,הבנה,אמפטיה.מעבר לחושפנות שבעניין, אנחנו מפתחות קשר די אינטימי ,ונוצרת תחושה של קירבה ,שמאד נוח להתמכר לה: אני,כשאני כותבת,אני כאילו כותבת יומן לעצמי,אבל הוא בעצם גלוי לכל,ואז אני עלולה להגיע למצב שארגיש הרבה יותר נוח להעביר מסרים במחשב , מאשר לחיות את הדבר האמיתי. אני אתן דוגמא שתעזור לי להסביר : היום,התקיים אצלנו מפגש של חינוך ביתי(כמה משפחות ממש נחמדות,אמהות שיש לי איתן "דיבור",שאני מעריכה ואוהבת,מעניין ונעים לי בנוכחותם) . מצאתי עצמי נותנת להן את המחשב כדי לקרוא מה כתבתי.אתם מבינים את גודל האבסורד? במקום לשבת איתן על הדשא ולדבר,לשתף,להתלבט,להרגיש,להיות , יחד, אני בחרתי בדרך הקלה-הן תקראנה ישר מהמחשב,וכך לא אצטרך להתאמץ כדי להתגבר על הקשיים החברתיים שלי ביצירת קשר משמעותי,אמיתי. מאד נוח לי לקוות שהן תקראנה את המילים האלו,ובמפגש בשבוע הבא ,כולן תתקרבנה אלי עם חיוך מזדהה ומבין ,כאילו אנחנו החברות הכי טובות בעולם מזה שנים... וזה לא בדיוק "כאילו" כי חלק מהן באמת חברות טובות.
אבל זה כן "כאילו",כי זה לא טבעי ,זו לא הדרך ה"נכונה "לתקשר עם אנשים,ובוודאי לא אנשים שאני אוהבת ושקרובים לליבי.
הידיעה שכל העולם קורא אותי , גורמת לי לחשוב היטב לפני כל מילה,כי אולי זה וזו וההיא יקראו , ואני אתפדח .
אז לקחתי פסק זמן,לחשוב אם אני רוצה להמשיך לכתוב כאן. וחשבתי ...וחשבתי... וחשבתי... ודקה אחרי שהילדים נרדמו (כמה הם מתוקים כשהם ישנים...)
ניגשתי לקרוא את התגובות החדשות שקיבלתי .
והנה, אני כאן,כמעט חצות,וכל מה שמעניין אותי זה איך להתחיל/להמשיך את הסיפור שלנו,את ההתלבטויות שלי.
עדיין יש לי ספקות אם לא יותר נכון היה לדבר עם חברתי הטובה,להפגש בערב לשיחת נשים,שיחת נפש כמו שצריך,כזו שיכולה לעשות הרבה טוב , לשתינו
ובכל זאת...
.נראה לי שאחרי ההקדמה הארוכה הזו,הגיע הזמן לדון בדברים החשובים באמת-חינוך הילדים שלנו. הרי לשם כך נפגשנו,לא?
ומה אני חושבת? אני לא יודעת מה אני חושבת.אולי זו הבעיה-שאני חושבת יותר מדי...
אני מאמינה שבסופו של דבר-מה שהכי קובע ומשפיע על הילדים-זה מה שהם חווים בבית.ואם אנחנו רוצים שזה יהיה טוב,אנחנו צריכים קודם כל לעבוד על עצמנו,שנהיה אנשים טובים יותר,שלמים עם עצמנו,בריאים,מאושרים,שמחים בחלקנו,ומיטיבים עם הזולת.
כמה מאיתנו באמת משקיעים בעצמנו כדי להיות כאלו?כמה זמן ואנרגיות ומחשבה אנחנו משקיעים בלתחזק את עצמנו,לעומת הזמן שאנחנו משקיעים בילדים ?
אני יכולה לומר בכנות,שלצערי , גם אני נופלת בפח הזה,כל יום , כל דקה מחדש. תמיד,אבל תמיד ,הצרכים של הילדים קודמים לכל. וגם אם אני אשכנע עצמי שזה "לא טוב",זה לא יעזור. ברגע האמת,כשנשמעת האזעקה: א.. מ.. א ,אני כל כולי משתעבדת לקיום האימהי שלי.מן אינסטינקט טבעי שאין לי שליטה עליו.
הדרך,השיטה,האמצעים, חשובים אולי פחות,אם מסתכלים בראיה רחבה ,לטווח ארוך,כשהמטרה שלנו זה לשמש דוגמא חיובית עבור הילדים שלנו , ללמוד ממנה. מה שאני בעצם מנסה לומר הוא : שפחות חשוב מהי הגישה החינוכית שמנחה אותך בגידול הילדים,ויותר חשוב לעשות דברים ממקום של שמחה ואהבה ושלמות נפשית.
במהלך 7 שנות ההורות שלי,עברתי דרך ארוכה ומייגעת בכל הקשור למסגרות החינוך של ילדיי.חיפשתי,ואני עדיין מחפשת את התשובות לשאלות החינוכיות המהותיות. חיפשתי, ואני עדיין מחפשת, את התשובה המושלמת. ואתן יודעות למה ? כי ברגע שאבין שאין שום דבר מושלם,או לפחות "מספיק טוב",אז התסכול ימנע ממני להמשיך לחפש. בשביל מה להשקיע כל כך הרבה כדי לחפש משהו שלא קיים?
אז היתה תקופה שנדמה היה לי שאני יודעת את ה תשובה, והרגשתי שאני קרובה ממש ליצור את המשהו המושלם הזה (מושלם באי מושלמות שלו ).
אז,פתחתי גן ילדים.גיבשתי לי "אני מאמין" והייתי בטוחה שהנה-אני נוגעת בשמיים . בתחושה הפנימית שלי,היה לי ברור לגמרי איך טוב לילדים לגדול והיה לי בטחון בעצמי ובדרך שלי , שאני,יותר מכל אחד אחר, יודעת איך לעשות את זה הכי קרוב למושלם.
הגן הוגדר "ברוח האנתרופוסופיה" ,כי זו כותרת טובה , שעזרה לי למצוא את האנשים המתאימים (הורים וילדים) לגדול איתם. בפועל,למרות התפאורה האנתרופוסופית (עיצוב הגן ,אביזרי משחק,תכנים,סדר-יום,שירים,תזונה,אווירה,אופי הפעילויות,..),היה בו משהו מאד חם ופתוח,מאד מזמין,מאפשר,מכבד,גמיש,אנושי:כל מה שהיה חסר לי באנתרופוסופיה הקרה והנוקשה שהכרתי עד אז (דרך הגנים של ילדיי).היה בו משהו מאד מאד חי.
תמיד כששואלים אותי מה אני עושה(מתכוונים לפרנסתי) אני אומרת שאני "חיה". מאד חשוב לדעתי . אנשים לפעמים כל כך עסוקים ב"מה שהם עושים",שהם שוכחים לחיות. אז הגן שלי היה החיים שלי ,ומה שהילדים עשו בו זה לחיות. פשוט לחיות.כל כך פשוט.להיות מוקסם מפרפר שמעופף לו מפרח לפרח,לעקוב אחר שיירת נמלים ולהתבונן בהן בעבודתן ,לראות בכל אבן קטנה "אוצר",להתרגש מכל טיפה בשלולית,מעלה נושר המתעופף לו ברוח,להקשיב לציוצי הציפורים,לדמיין שכל פיה וכל גמד קיימים במיוחד עבורנו,כדי לשמור עלינו , וגם - לעסוק במשימות האמיתיות של החיים-לבשל/לאפות,לנקות,לתפור,לבנות,לעבוד בגינה,לאסוף את ביצי התרנגולות,להאכיל את העז,לקטוף את פירות העצים ועוד...
במובן הזה,הגן היה די דומה ל"חינוך ביתי ",כי הוא באמת היה בבית שלנו,ובאמת עשו בו דברים שעושים בבית. חיו בו .נשמו אותו.אותי.בכל מובן אפשרי.
רק מה, פרט קטן ושולי היה חסר : שהילדים שגדלו בו לא היו הילדים שלי. לא .כלומר-הם היו שלי ,במובן מסוים,רק שלא ילדתי אותם.
מה שהתכוונתי לומר הוא , שמצאתי עצמי משקיעה את כל כולי כדי ליצור את המסגרת החינוכית המושלמת , בזמן שילדיי שלי -שלי-(של עצמם/של העולם / של החברים שלהם /של סבתא וסבא שלהם,וכו"...)בקיצור:הילדים שלי הביולוגיים,שילמו מחיר כבד:לא זו בלבד שאמא שלהם לא היתה פנויה אליהם אלא עסוקה בהגשמת ה"חלום" בגן,אלא גם היו צריכים לסוע כל יום לירושליים ,לגן אחר,וספגו שם נזקים שילוו אותם כל חייהם. אתם קולטים את האבסורד?
רק היום אני מבינה כמה הרבה השקעתי בלגדל ילדים של אחרים . גם בגן , כגננת , וגם בבית, כאמא אומנת , ל-3 נערות (כבר סיפרתי לכם שיש לי נכדה בת שנתיים?)
היום,יותר מתמיד, אני מרגישה שאין לי שום דבר חשוב יותר לעשות מלגדל את הילדים שלי .רק שהיום אני כבר לא בטוחה שאני יודעת איך לעשות את זה .
ו...כמובן שיש עוד פרט "שולי" קטן: שנועם לא מסכים לי . לנועם ברור שהילדים צריכים "מסגרת" ,ושזה יעשה להם רק טוב,לגדול במסגרת נורמטיבית,ושאיתי בבית-זה לא יהיה טוב! . אני , לעומת זאת לא יכולה לשים סימן קריאה על שום דבר.כלום כבר לא ברור לי ושום דבר לא מובן מאליו.
המעבר לחיים החדשים במדבר מאפשר לנו לפתוח דף חדש ולהתחיל "כאילו" מהתחלה. זה רק "כאילו" ולא באמת לגמרי , כי לכולנו יש כבר היסטוריה - אישית ומשפחתית , ויש דפוסים שהשתרשו כך שאפילו שינוי מגורים ואווירה לא יכול למחוק הכל.
הייתי רוצה לדמיין שזה אפשרי.שנוכל לשנות לא רק בית ונוף ואקלים וחברה ועבודה ואפילו משפחה(כי חני , בת האומנה שלנו לא תחיה איתנו יותר, ובת האומנה השניה ,הנשואה, עם הנכדה שלנו , תהיה רחוקה,וסבתא וסבא -גם הם יהיו רחוקים יותר,לא רק פיזית ) אלא גם את אורח החיים שלנו:
הייתי רוצה לדמיין שזה אפשרי.שהילדים יוכלו לחיות , לגדול וללמוד - בבית , ושכל סדר היום ייבנה ע"פ תזונה נכונה ובריאה (שיאכלו פירות בבוקר,ובצהריים-"ארוחת בוקר",ולפנות ערב-"ארוחת צהריים" ) .הייתי רוצה לדמיין אותנו יוצאים יחד להליכה-טיול בוקר (כמו שאני עושה במטע, ב-5 בבוקר ,כשרוח המדבר עוד רעננה , לפני החום הגדול ) .הייתי רוצה לדמיין אותם משחקים,לומדים,מעסיקים עצמם,בשעות הבוקר החמות,בבית,מתרגלים לבית חדש,למדבר ,למזג האוויר,לנוף(הטבע והאנשים,קצב החיים ) הייתי רוצה לדמיין אותם נחים בצהריים, כדי שיהיה להם כח להיות ערניים בערב,כשאבא יחזור מהעבודה ויהיה נעים בחוץ ונסתובב ונשב יחד לאכול ארוחת ערב. הייתי רוצה לדמיין אותם מסתובבים אחרה"צ ברחבי הקיבוץ עם חברים, אפילו משתתפים בפעילות ב"בית הלבן"(זה משהו שממילא אנחנו מחויבים לשלם עבורו ע"פ הסכם דפוק ,שהסכמנו לו, תמורת "סכום סמלי"...מן מועדונית כזו לילדי הקיבוץ,כמו צהרון , עם פעלויות למיניהם ) . הייתי רוצה לדמיין את עצמי מתמלאת מחדש באנרגיות וביצירתיות,הייתי רוצה לדמיין עצמי חופשייה מכבלי ה"מה שצריך" ו"מה שמקובל" ,ומצליחה ברוגע ובהתרגשות כאחד,ליצור עבור ילדיי סביבת חיים טובה יותר לחיות בה.
התסריט האחר שעומד על הפרק , ושאותו אני ממש לא רוצה לדמיין,הוא , שכל סדר היום ייבנה ע"פ אילוצים כמו:
לא קשה להבין מהניסוחים שלי איזו אופציה מועדפת עלי...
ועדיין: אני בינתיים מעיזה רק לדמיין... יש עוד דרך ארוכה , מאד, : 1. עד שנועם יסכים. 2. עד שאני אהיה יותר בטוחה בעצמי ובמה שאני רוצה/יכולה לעשות.
" ארבע בבוקר לא נרדמת,לבד קשה לי ללכת לישון..."
נועם יצא לטבע ציפורים,ואני ,אחרי לילה "לבן",מתלבטת אם בכלל שווה לי עכשיו ללכת לישון.אפיתי את הלחם ,סיימתי פה.בינתיים.
אחרי שהודעתי לכם שאולי אפסיק לכתוב, פתאם שכחתי הכל,והמילים זרמו ככה בשצף -קצף . אני מניחה שאחרי שאשלח לכם את המגילה הארוכה הזו, אתחרט על הכל. כזו אני .פועלת יותר מדי מהבטן והלב ופחות מדי מהראש.כמה פעמים אמרו לי :"תחשבי לפני שאת עושה" ואני לא לומדת!
אם הגעתם עד הלום,ובאמת קראתם כל מה שכתבתי-בטח גם אתם התעייפתם וצריכים לישון...
תודה על "ההקשבה". הצורך שלי לשתף במה שעובר עליי, לא ברור גם לי בעצמי.
ביי. נעמה.
למדתי היום משהו חדש על המחשב. נועם הסביר לי , שכל אחד ,בכל מקום בעולם,יכול לקרוא את מה שאני כותבת. ברגע הראשון זה נשמע לי מגניב,אבל אחרי שנפל לי האסימון ,הבנתי את ההשלכות של העניין הזה.אני בעצם פותחת לכן חלון,להציץ בחיים שלי,במי שאני,במשפחה שלי,ומקבלת בתמורה התיחסות,הבנה,אמפטיה.מעבר לחושפנות שבעניין, אנחנו מפתחות קשר די אינטימי ,ונוצרת תחושה של קירבה ,שמאד נוח להתמכר לה: אני,כשאני כותבת,אני כאילו כותבת יומן לעצמי,אבל הוא בעצם גלוי לכל,ואז אני עלולה להגיע למצב שארגיש הרבה יותר נוח להעביר מסרים במחשב , מאשר לחיות את הדבר האמיתי. אני אתן דוגמא שתעזור לי להסביר : היום,התקיים אצלנו מפגש של חינוך ביתי(כמה משפחות ממש נחמדות,אמהות שיש לי איתן "דיבור",שאני מעריכה ואוהבת,מעניין ונעים לי בנוכחותם) . מצאתי עצמי נותנת להן את המחשב כדי לקרוא מה כתבתי.אתם מבינים את גודל האבסורד? במקום לשבת איתן על הדשא ולדבר,לשתף,להתלבט,להרגיש,להיות , יחד, אני בחרתי בדרך הקלה-הן תקראנה ישר מהמחשב,וכך לא אצטרך להתאמץ כדי להתגבר על הקשיים החברתיים שלי ביצירת קשר משמעותי,אמיתי. מאד נוח לי לקוות שהן תקראנה את המילים האלו,ובמפגש בשבוע הבא ,כולן תתקרבנה אלי עם חיוך מזדהה ומבין ,כאילו אנחנו החברות הכי טובות בעולם מזה שנים... וזה לא בדיוק "כאילו" כי חלק מהן באמת חברות טובות.
אבל זה כן "כאילו",כי זה לא טבעי ,זו לא הדרך ה"נכונה "לתקשר עם אנשים,ובוודאי לא אנשים שאני אוהבת ושקרובים לליבי.
הידיעה שכל העולם קורא אותי , גורמת לי לחשוב היטב לפני כל מילה,כי אולי זה וזו וההיא יקראו , ואני אתפדח .
אז לקחתי פסק זמן,לחשוב אם אני רוצה להמשיך לכתוב כאן. וחשבתי ...וחשבתי... וחשבתי... ודקה אחרי שהילדים נרדמו (כמה הם מתוקים כשהם ישנים...)
ניגשתי לקרוא את התגובות החדשות שקיבלתי .
והנה, אני כאן,כמעט חצות,וכל מה שמעניין אותי זה איך להתחיל/להמשיך את הסיפור שלנו,את ההתלבטויות שלי.
עדיין יש לי ספקות אם לא יותר נכון היה לדבר עם חברתי הטובה,להפגש בערב לשיחת נשים,שיחת נפש כמו שצריך,כזו שיכולה לעשות הרבה טוב , לשתינו
ובכל זאת...
.נראה לי שאחרי ההקדמה הארוכה הזו,הגיע הזמן לדון בדברים החשובים באמת-חינוך הילדים שלנו. הרי לשם כך נפגשנו,לא?
ומה אני חושבת? אני לא יודעת מה אני חושבת.אולי זו הבעיה-שאני חושבת יותר מדי...
אני מאמינה שבסופו של דבר-מה שהכי קובע ומשפיע על הילדים-זה מה שהם חווים בבית.ואם אנחנו רוצים שזה יהיה טוב,אנחנו צריכים קודם כל לעבוד על עצמנו,שנהיה אנשים טובים יותר,שלמים עם עצמנו,בריאים,מאושרים,שמחים בחלקנו,ומיטיבים עם הזולת.
כמה מאיתנו באמת משקיעים בעצמנו כדי להיות כאלו?כמה זמן ואנרגיות ומחשבה אנחנו משקיעים בלתחזק את עצמנו,לעומת הזמן שאנחנו משקיעים בילדים ?
אני יכולה לומר בכנות,שלצערי , גם אני נופלת בפח הזה,כל יום , כל דקה מחדש. תמיד,אבל תמיד ,הצרכים של הילדים קודמים לכל. וגם אם אני אשכנע עצמי שזה "לא טוב",זה לא יעזור. ברגע האמת,כשנשמעת האזעקה: א.. מ.. א ,אני כל כולי משתעבדת לקיום האימהי שלי.מן אינסטינקט טבעי שאין לי שליטה עליו.
הדרך,השיטה,האמצעים, חשובים אולי פחות,אם מסתכלים בראיה רחבה ,לטווח ארוך,כשהמטרה שלנו זה לשמש דוגמא חיובית עבור הילדים שלנו , ללמוד ממנה. מה שאני בעצם מנסה לומר הוא : שפחות חשוב מהי הגישה החינוכית שמנחה אותך בגידול הילדים,ויותר חשוב לעשות דברים ממקום של שמחה ואהבה ושלמות נפשית.
במהלך 7 שנות ההורות שלי,עברתי דרך ארוכה ומייגעת בכל הקשור למסגרות החינוך של ילדיי.חיפשתי,ואני עדיין מחפשת את התשובות לשאלות החינוכיות המהותיות. חיפשתי, ואני עדיין מחפשת, את התשובה המושלמת. ואתן יודעות למה ? כי ברגע שאבין שאין שום דבר מושלם,או לפחות "מספיק טוב",אז התסכול ימנע ממני להמשיך לחפש. בשביל מה להשקיע כל כך הרבה כדי לחפש משהו שלא קיים?
אז היתה תקופה שנדמה היה לי שאני יודעת את ה תשובה, והרגשתי שאני קרובה ממש ליצור את המשהו המושלם הזה (מושלם באי מושלמות שלו ).
אז,פתחתי גן ילדים.גיבשתי לי "אני מאמין" והייתי בטוחה שהנה-אני נוגעת בשמיים . בתחושה הפנימית שלי,היה לי ברור לגמרי איך טוב לילדים לגדול והיה לי בטחון בעצמי ובדרך שלי , שאני,יותר מכל אחד אחר, יודעת איך לעשות את זה הכי קרוב למושלם.
הגן הוגדר "ברוח האנתרופוסופיה" ,כי זו כותרת טובה , שעזרה לי למצוא את האנשים המתאימים (הורים וילדים) לגדול איתם. בפועל,למרות התפאורה האנתרופוסופית (עיצוב הגן ,אביזרי משחק,תכנים,סדר-יום,שירים,תזונה,אווירה,אופי הפעילויות,..),היה בו משהו מאד חם ופתוח,מאד מזמין,מאפשר,מכבד,גמיש,אנושי:כל מה שהיה חסר לי באנתרופוסופיה הקרה והנוקשה שהכרתי עד אז (דרך הגנים של ילדיי).היה בו משהו מאד מאד חי.
תמיד כששואלים אותי מה אני עושה(מתכוונים לפרנסתי) אני אומרת שאני "חיה". מאד חשוב לדעתי . אנשים לפעמים כל כך עסוקים ב"מה שהם עושים",שהם שוכחים לחיות. אז הגן שלי היה החיים שלי ,ומה שהילדים עשו בו זה לחיות. פשוט לחיות.כל כך פשוט.להיות מוקסם מפרפר שמעופף לו מפרח לפרח,לעקוב אחר שיירת נמלים ולהתבונן בהן בעבודתן ,לראות בכל אבן קטנה "אוצר",להתרגש מכל טיפה בשלולית,מעלה נושר המתעופף לו ברוח,להקשיב לציוצי הציפורים,לדמיין שכל פיה וכל גמד קיימים במיוחד עבורנו,כדי לשמור עלינו , וגם - לעסוק במשימות האמיתיות של החיים-לבשל/לאפות,לנקות,לתפור,לבנות,לעבוד בגינה,לאסוף את ביצי התרנגולות,להאכיל את העז,לקטוף את פירות העצים ועוד...
במובן הזה,הגן היה די דומה ל"חינוך ביתי ",כי הוא באמת היה בבית שלנו,ובאמת עשו בו דברים שעושים בבית. חיו בו .נשמו אותו.אותי.בכל מובן אפשרי.
רק מה, פרט קטן ושולי היה חסר : שהילדים שגדלו בו לא היו הילדים שלי. לא .כלומר-הם היו שלי ,במובן מסוים,רק שלא ילדתי אותם.
מה שהתכוונתי לומר הוא , שמצאתי עצמי משקיעה את כל כולי כדי ליצור את המסגרת החינוכית המושלמת , בזמן שילדיי שלי -שלי-(של עצמם/של העולם / של החברים שלהם /של סבתא וסבא שלהם,וכו"...)בקיצור:הילדים שלי הביולוגיים,שילמו מחיר כבד:לא זו בלבד שאמא שלהם לא היתה פנויה אליהם אלא עסוקה בהגשמת ה"חלום" בגן,אלא גם היו צריכים לסוע כל יום לירושליים ,לגן אחר,וספגו שם נזקים שילוו אותם כל חייהם. אתם קולטים את האבסורד?
רק היום אני מבינה כמה הרבה השקעתי בלגדל ילדים של אחרים . גם בגן , כגננת , וגם בבית, כאמא אומנת , ל-3 נערות (כבר סיפרתי לכם שיש לי נכדה בת שנתיים?)
היום,יותר מתמיד, אני מרגישה שאין לי שום דבר חשוב יותר לעשות מלגדל את הילדים שלי .רק שהיום אני כבר לא בטוחה שאני יודעת איך לעשות את זה .
ו...כמובן שיש עוד פרט "שולי" קטן: שנועם לא מסכים לי . לנועם ברור שהילדים צריכים "מסגרת" ,ושזה יעשה להם רק טוב,לגדול במסגרת נורמטיבית,ושאיתי בבית-זה לא יהיה טוב! . אני , לעומת זאת לא יכולה לשים סימן קריאה על שום דבר.כלום כבר לא ברור לי ושום דבר לא מובן מאליו.
המעבר לחיים החדשים במדבר מאפשר לנו לפתוח דף חדש ולהתחיל "כאילו" מהתחלה. זה רק "כאילו" ולא באמת לגמרי , כי לכולנו יש כבר היסטוריה - אישית ומשפחתית , ויש דפוסים שהשתרשו כך שאפילו שינוי מגורים ואווירה לא יכול למחוק הכל.
הייתי רוצה לדמיין שזה אפשרי.שנוכל לשנות לא רק בית ונוף ואקלים וחברה ועבודה ואפילו משפחה(כי חני , בת האומנה שלנו לא תחיה איתנו יותר, ובת האומנה השניה ,הנשואה, עם הנכדה שלנו , תהיה רחוקה,וסבתא וסבא -גם הם יהיו רחוקים יותר,לא רק פיזית ) אלא גם את אורח החיים שלנו:
הייתי רוצה לדמיין שזה אפשרי.שהילדים יוכלו לחיות , לגדול וללמוד - בבית , ושכל סדר היום ייבנה ע"פ תזונה נכונה ובריאה (שיאכלו פירות בבוקר,ובצהריים-"ארוחת בוקר",ולפנות ערב-"ארוחת צהריים" ) .הייתי רוצה לדמיין אותנו יוצאים יחד להליכה-טיול בוקר (כמו שאני עושה במטע, ב-5 בבוקר ,כשרוח המדבר עוד רעננה , לפני החום הגדול ) .הייתי רוצה לדמיין אותם משחקים,לומדים,מעסיקים עצמם,בשעות הבוקר החמות,בבית,מתרגלים לבית חדש,למדבר ,למזג האוויר,לנוף(הטבע והאנשים,קצב החיים ) הייתי רוצה לדמיין אותם נחים בצהריים, כדי שיהיה להם כח להיות ערניים בערב,כשאבא יחזור מהעבודה ויהיה נעים בחוץ ונסתובב ונשב יחד לאכול ארוחת ערב. הייתי רוצה לדמיין אותם מסתובבים אחרה"צ ברחבי הקיבוץ עם חברים, אפילו משתתפים בפעילות ב"בית הלבן"(זה משהו שממילא אנחנו מחויבים לשלם עבורו ע"פ הסכם דפוק ,שהסכמנו לו, תמורת "סכום סמלי"...מן מועדונית כזו לילדי הקיבוץ,כמו צהרון , עם פעלויות למיניהם ) . הייתי רוצה לדמיין את עצמי מתמלאת מחדש באנרגיות וביצירתיות,הייתי רוצה לדמיין עצמי חופשייה מכבלי ה"מה שצריך" ו"מה שמקובל" ,ומצליחה ברוגע ובהתרגשות כאחד,ליצור עבור ילדיי סביבת חיים טובה יותר לחיות בה.
התסריט האחר שעומד על הפרק , ושאותו אני ממש לא רוצה לדמיין,הוא , שכל סדר היום ייבנה ע"פ אילוצים כמו:
- בבוקר,הילדים חייבים לאכול מוקדם, כי צריך למהר לביה"ס ולגן.ואז צריך להתפשר על פרוסה או קורנפלקס עם חלב על הבוקר (כדי שלא יהיו רעבים בביה"ס וכי לא מתחשק להם לאכול פירות דבר ראשון על הבוקר ). בינתיים התינוקת שלנו לא תזכה להנות מחברת אחיה שכל כך אוהבים אותה ואוהבים לדאוג לה ולטפל בה ולשחק איתה.
- בצהריים הם יגיעו עם ההסעה(אוטובוס) ישר לחדר האוכל בקיבוץ (שאמנם בנוי ברובו על אוכל טבעי ואורגני ובריא ),בלי לבוא הביתה ,לבישולים של אמא (עד שאמא שלהם למדה להכין את כל התבשילים הצמחוניים האורגניים,(כמו מרק חוביזה למשל - לך תשיג חוביזה במדבר....) , הרוסים מיום ארוך במסגרות חינוכיות חדשות, שונות מאד מאד מהחממה האנתרופוסופית שהתחנכו בה עד כה.ביה"ס גדול,אזורי,(ששמענו עליו רק דברים טובים אמנם,ובכל זאת...),וגן של משרד החינוך,עם טלוויזיה ומחשב,(שנמצא אמנם בקיבוץ,עם מרחבים,וטיולים וחצר גרוטאות,ובכל זאת...)
- אחה"צ הם יבלו ב"בית הלבן" (שזה מועדון-צהרון כזה לכל ילדי הקיבוץ,עם אחלה פעילויות ,כך אומרים...) וגם אם בהתחלה יעדיפו (הם וגם אני)להיות בבית ,לנוח, באיזה שהוא שלב נראה לי שהם יבקשו ללכת לשם,להיות עם חברים.(כי כולם הולכים...נו , אמא,באמת...)
- בערב:או שהם יתעלפו מעייפות אחרי יום הפעילות הארוך והמיגע, או שנזכה לרוות קצת נחת ,כל המשפחה, בארוחת ערב משותפת,(על חשבון זמן המקלחת וההתארגנות לשינה).
- ואני,אני אשאר מרוקנת מכל תוכן,מכל מגוון העיסוקים שהייתי עסוקה בהם עד כה : לא יהיו לי עצי הפרי השופעים שלנו כדי לקטוף,ולהכין מהם שלל מטעמים,לא אצטרך להכין אוכל (כי ממילא אנחנו מחויבים לשלם עבור הכלכלה בחדר האוכל,וזה יהיה מפגר לבזבז את כל זמני במטבח,כשנותנים לנו אוכל אורגני ובריא),כל ה"סידורים"ייחסכו מאיתנו כי להכל דואגים בקיבוץ ,יש נהג-בית שכל יום יוצא לעיר הגדולה(איילת)ומביא משם כל מה שמבקשים ממנו,כך שגם סתם להסתובב ברחבי העיר-יהיה מיותר(וטוב שכך,שלא תבינו אותי לא נכון...) , הילדים שלי יסתובבו כל היום ברחבי הקיבוץ,ואני... אני אשאר מרוקנת מכל תוכן. לא תהיה לנו בת אומנה לדאוג לה ולשמור עליה ולחנך אותה,ולריב איתה...(דבר שגזל מאיתנו כל פיסת זמן ואנרגיה,בשנים האחרונות),לא יהיה לי ההר והמעיין והיער-לטייל בהם,לא תהיה לי גינה מטופחת לתחזק,והכי חשוב: אתן להזדמנות להשקיע בחינוך ילדיי ,לחמוק לי מבין האצבעות.
לא קשה להבין מהניסוחים שלי איזו אופציה מועדפת עלי...
ועדיין: אני בינתיים מעיזה רק לדמיין... יש עוד דרך ארוכה , מאד, : 1. עד שנועם יסכים. 2. עד שאני אהיה יותר בטוחה בעצמי ובמה שאני רוצה/יכולה לעשות.
" ארבע בבוקר לא נרדמת,לבד קשה לי ללכת לישון..."
נועם יצא לטבע ציפורים,ואני ,אחרי לילה "לבן",מתלבטת אם בכלל שווה לי עכשיו ללכת לישון.אפיתי את הלחם ,סיימתי פה.בינתיים.
אחרי שהודעתי לכם שאולי אפסיק לכתוב, פתאם שכחתי הכל,והמילים זרמו ככה בשצף -קצף . אני מניחה שאחרי שאשלח לכם את המגילה הארוכה הזו, אתחרט על הכל. כזו אני .פועלת יותר מדי מהבטן והלב ופחות מדי מהראש.כמה פעמים אמרו לי :"תחשבי לפני שאת עושה" ואני לא לומדת!
אם הגעתם עד הלום,ובאמת קראתם כל מה שכתבתי-בטח גם אתם התעייפתם וצריכים לישון...
תודה על "ההקשבה". הצורך שלי לשתף במה שעובר עליי, לא ברור גם לי בעצמי.
ביי. נעמה.
-
אמא_גמדים*
- הודעות: 158
- הצטרפות: 29 אוגוסט 2002, 23:32
- דף אישי: הדף האישי של אמא_גמדים*
חיים חדשים במדבר
נעמה
ראשית אני רוצה לברך אותך בהמון מזל טוב כל הכבוד על הרומן הממוחשב ובכלל על כל הצעדים האמיצים שהחלטתם לקחת בחייכם.
אני שמחה לשמוע שאת שוקלת חינוך ביתי. עד עכשיו בכל פעם שדיברנו על זה אמרת - "אני לא יודעת איך את יכולה, אני הייתי משתגעת, אני צריכה זמן לעצמי.."
אני יודעת ובטוחה שאת יכולה ושתוכלי בתוך זה למצוא את עצמך וגם זמן לעצמך.
האימהות הטוטאלית שלי (אי-מהות)
אני תופסת את המילה אי-מהות אחרת. האימהות היא אי של מהות, הצליל אי מיוחס לנוכחות של הרוח הגוף - אם אפשר לאמר נוכחות של מרכז, של האני הגבוה. כמו כן בלאטינית לאות E היו בעבר מייחסים את ה"אני" ה-Self.
האמהות בשבילי היא השורש למהות ובה אני יכולה לעשות את עבודת הקודש של להוות את המהות באופן הכי מיידי ואמיתי שיש.
רציתי לאחל לך הצלחה ויישר כח ולהציע את עזרתי בכל מה שצריך.
דרך אגב אם את רוצה להכיר את האנשים שכותבים לך, תקליקי על השם שלהם ואז תוכלי לקרוא את דף הבית שלהם אם יש להם..
נחמד לפגוש אותך גם ורטואלית...
שבת שלום
ראשית אני רוצה לברך אותך בהמון מזל טוב כל הכבוד על הרומן הממוחשב ובכלל על כל הצעדים האמיצים שהחלטתם לקחת בחייכם.
אני שמחה לשמוע שאת שוקלת חינוך ביתי. עד עכשיו בכל פעם שדיברנו על זה אמרת - "אני לא יודעת איך את יכולה, אני הייתי משתגעת, אני צריכה זמן לעצמי.."
אני יודעת ובטוחה שאת יכולה ושתוכלי בתוך זה למצוא את עצמך וגם זמן לעצמך.
האימהות הטוטאלית שלי (אי-מהות)
אני תופסת את המילה אי-מהות אחרת. האימהות היא אי של מהות, הצליל אי מיוחס לנוכחות של הרוח הגוף - אם אפשר לאמר נוכחות של מרכז, של האני הגבוה. כמו כן בלאטינית לאות E היו בעבר מייחסים את ה"אני" ה-Self.
האמהות בשבילי היא השורש למהות ובה אני יכולה לעשות את עבודת הקודש של להוות את המהות באופן הכי מיידי ואמיתי שיש.
רציתי לאחל לך הצלחה ויישר כח ולהציע את עזרתי בכל מה שצריך.
דרך אגב אם את רוצה להכיר את האנשים שכותבים לך, תקליקי על השם שלהם ואז תוכלי לקרוא את דף הבית שלהם אם יש להם..
נחמד לפגוש אותך גם ורטואלית...
שבת שלום
חיים חדשים במדבר
נעמה, אוחתי היקרה!
קודם כל, לשאלתך האם רק נשים קוראות את הבלוג שלך - אני קראתי, וגם נהנתי ואהבתי!
ושנית, מזל טוב עם הצטרפותך לעולם המודרני... ידעתי שזה רק עניין של זמן עד שתגלי את נפלאות האינטרטנט...
אחלה בלוג, נתראה מחר,
אסף.
קודם כל, לשאלתך האם רק נשים קוראות את הבלוג שלך - אני קראתי, וגם נהנתי ואהבתי!
ושנית, מזל טוב עם הצטרפותך לעולם המודרני... ידעתי שזה רק עניין של זמן עד שתגלי את נפלאות האינטרטנט...
אחלה בלוג, נתראה מחר,
אסף.
חיים חדשים במדבר
היי נעמה, אני שולחת לך ( () ) וגם
ואני חושבת שהתשובות נמצאות בתוכך...
אני מוכרחה לשאול אותך משהו (אם זו חדירה לפרטיות את כמובן רשאית למחוק) ,למה בחרתם דווקא קיבוץ? יש בערבה אופציות חיים אחרות בהן תוכלי לממש את כל או לפחות את רוב חלומותייך...
בכל מקרה הרבה הרבה בהצלחה וכמו שכבר נאמר למדבר יש את הקצב ואת הקסם שלו...
שבת שלום
ואני חושבת שהתשובות נמצאות בתוכך...
אני מוכרחה לשאול אותך משהו (אם זו חדירה לפרטיות את כמובן רשאית למחוק) ,למה בחרתם דווקא קיבוץ? יש בערבה אופציות חיים אחרות בהן תוכלי לממש את כל או לפחות את רוב חלומותייך...
בכל מקרה הרבה הרבה בהצלחה וכמו שכבר נאמר למדבר יש את הקצב ואת הקסם שלו...
שבת שלום
חיים חדשים במדבר
קצת התפקשש לי ה
( () ) אמור היה להיות
( () ) אמור היה להיות
חיים חדשים במדבר
נ.ב
רציתי רק להבהיר,שאין לי שום בעיה להתרוקן מהמשימות השונות שהיו לי עד כה,להיפך. אני מאד מתרגשת מהמחשבה על עצמי כלוח חלק,נקי,פנוי,רגוע,עם ים של זמן חופשי פשוט להיות (בלי לעשות כל הזמן,ובלי רגשות אשמה על זמן חופשי , שהוא באמת,באמת חופשי-ממחשבות,מטרדות היום-יום,מאילוצים...). אני בטוחה שלא תהיה לי שום בעיה למלא את חיי בתכנים ועיסוקים חדשים,ברגע שאבחר בכך.(מה גם שהתינוקת שלי תהיה איתי...)
ולמרות הכל,כמה שזה נשמע מפתה,(הזמן הזה להשקיע בעצמי...)אני עדיין מעדיפה להשקיע את זמני ומרצי בגידול ילדיי.בלחיות איתם,בלהיות איתם,בללוות אותם בתהליך הגדילה וההתפתחות שלהם,בלהתרגש איתם ומהם,בלהתחבר לילדה שבי, דרך חוויות הילדות שלהם ,בלאהוב אותם,בללמוד איתם ומהם, בהכל.
ברור לי שעסקת החבילה הזו כוללת גם רגעים קשים,שזה תובעני מדי, שלפעמים ארגיש שאני מוכנה לשלם כל סכום,כל מחיר שיידרש,כדי לקבל קצת שקט , קצת פנאי לעצמי .ברגעים האלו אולי אודה על האפשרות שתהיה לי להרפות ולשחרר,ויהיה מי שידאג להם (בקיבוץ...).
מרגישה שאני הולכת קצת לאיבוד,מרוב החופש לבחור,(מצד אחד...ומצד שני... ומצד שלישי...)
זה הזמן לסיים.
ביי.נעמה.
רציתי רק להבהיר,שאין לי שום בעיה להתרוקן מהמשימות השונות שהיו לי עד כה,להיפך. אני מאד מתרגשת מהמחשבה על עצמי כלוח חלק,נקי,פנוי,רגוע,עם ים של זמן חופשי פשוט להיות (בלי לעשות כל הזמן,ובלי רגשות אשמה על זמן חופשי , שהוא באמת,באמת חופשי-ממחשבות,מטרדות היום-יום,מאילוצים...). אני בטוחה שלא תהיה לי שום בעיה למלא את חיי בתכנים ועיסוקים חדשים,ברגע שאבחר בכך.(מה גם שהתינוקת שלי תהיה איתי...)
ולמרות הכל,כמה שזה נשמע מפתה,(הזמן הזה להשקיע בעצמי...)אני עדיין מעדיפה להשקיע את זמני ומרצי בגידול ילדיי.בלחיות איתם,בלהיות איתם,בללוות אותם בתהליך הגדילה וההתפתחות שלהם,בלהתרגש איתם ומהם,בלהתחבר לילדה שבי, דרך חוויות הילדות שלהם ,בלאהוב אותם,בללמוד איתם ומהם, בהכל.
ברור לי שעסקת החבילה הזו כוללת גם רגעים קשים,שזה תובעני מדי, שלפעמים ארגיש שאני מוכנה לשלם כל סכום,כל מחיר שיידרש,כדי לקבל קצת שקט , קצת פנאי לעצמי .ברגעים האלו אולי אודה על האפשרות שתהיה לי להרפות ולשחרר,ויהיה מי שידאג להם (בקיבוץ...).
מרגישה שאני הולכת קצת לאיבוד,מרוב החופש לבחור,(מצד אחד...ומצד שני... ומצד שלישי...)
זה הזמן לסיים.
ביי.נעמה.
חיים חדשים במדבר
שלום נעמה
פעם קראתי פה הרבה
היום כמעט ולא
וגם אורח חיי רחק מכאן
במקרה נכנסתי וקראתי את כל הדף המקסים שלך
את כותבת נפלא
מרגש לקרוא על חייך ועל הדרך החדשה שבחרתם
ובכלל
בהצלחה
מירב
אני מאד מבינה את ההתלבטות בקשר לחשיפה, אז כדאי שתדעי (אולי את כבר יודעת) שכל מה שאת כותבת כאן את גם יכולה למחוק מתי שתחליטי.
שלא תביני לא נכון - הדף קסום בעיני ודבריך נפלאים, אבל שתדעי שהאופציה קיימת.
פעם קראתי פה הרבה
היום כמעט ולא
וגם אורח חיי רחק מכאן
במקרה נכנסתי וקראתי את כל הדף המקסים שלך
את כותבת נפלא
מרגש לקרוא על חייך ועל הדרך החדשה שבחרתם
ובכלל
בהצלחה
מירב
אני מאד מבינה את ההתלבטות בקשר לחשיפה, אז כדאי שתדעי (אולי את כבר יודעת) שכל מה שאת כותבת כאן את גם יכולה למחוק מתי שתחליטי.
שלא תביני לא נכון - הדף קסום בעיני ודבריך נפלאים, אבל שתדעי שהאופציה קיימת.
-
אמא_בבית*
- הודעות: 1078
- הצטרפות: 21 דצמבר 2003, 15:17
- דף אישי: הדף האישי של אמא_בבית*
חיים חדשים במדבר
הי נעמה
את כותבת כל כך מקסים ומרגש
אני מאוד מתחברת לתאורים שלך ולהתלבטויות.
אולי כדאי לקחת את הזמן עד אחרי החגים שזה עוד בערך ארבעה חודשים ולראות איך לכם בבית.
ולדעת - שהדברים לא כאלה מחולקים, ושגם בבית יש הרבה פעמים את ההרגשה ש"לא ככה דמיינתי"
אולי נועם ירצה גם לקרוא כאן קצת יותר על חינוך ביתי.
בהצלחה!
את כותבת כל כך מקסים ומרגש
אני מאוד מתחברת לתאורים שלך ולהתלבטויות.
אולי כדאי לקחת את הזמן עד אחרי החגים שזה עוד בערך ארבעה חודשים ולראות איך לכם בבית.
ולדעת - שהדברים לא כאלה מחולקים, ושגם בבית יש הרבה פעמים את ההרגשה ש"לא ככה דמיינתי"
אולי נועם ירצה גם לקרוא כאן קצת יותר על חינוך ביתי.
בהצלחה!
חיים חדשים במדבר
שלום.לכולם.לעולם.
(עכשיו,משהבנתי שגם גברים קוראים את מה שאני כותבת,אחזור לניסוחי "זכר"...)
אמא....גמדים..- תודה על ההארה המעננינת .לקחתי .
הלוואי ואצליח באמת,באמת להרגיש שכל מהותי - אימהותי . או אז אוכל באמת להתמסר , בלב שלם , כל כולי לתפקיד ה"קדוש" הזה ,כדברייך . גם אני רואה אותו ככזה ,
רק שלי יש איזה דפקט אנושי מושרש עמוק בתוך ה"אני" שלי . קוראים לו "אגו".וגם אם ידוע לי כמה הוא מיותר , עוד לא הצלחתי להפטר ממנו לגמרי . הבעיה הזו לא הולכת להפטר כל כך מהר , משום שאני לא בטוחה שאני רוצה להפטר ממנו.
די טוב לי לפעמים לחשוב על עצמי כישות נפרדת , עם רצונות וצרכים לגיטימיים , עם עיסוקים שמשלימים וממלאים את הנשמה שלי ,ושלפעמים,רק לפעמים, אני זקוקה למרחב שקט , רק שלי ,כדי להיות בו .בלי הילדים.בלי רגשות האשמה על הגב,(על הזמן שאני לוקחת לעצמי ,במקום לסיים את משימות הבית ,ואפילו במקום לטפל בילדים ולענות לצרכיהם.)
אתן דוגמא מלפני כמה שעות : איילת , התינוקת שלי ,בכתה בערב בכי מר , רק משום שהעברתי אותה לידיו של אביה האוהב.
בו בזמן , שאני החלטתי לפתוח את ה"צעצוע" החדש שלי (אתם...) . לא במקרה בחרתי בניסוח הזה , כי זה בדיוק מה שזה היה - היה לי צורך,אינפנטילי לגמרי , לפתוח את המחשב, ובאותו רגע , לא היה שום דבר יותר חשוב מאשר לשחק בצעצוע החדש שלי, ו"היא" רצתה לקחת לי אותו ,ואני לא הסכמתי ומשכתי אותו אלי חזק,כמו ילדה קטנה.ממש קטנה.
נועם הפך אדום מכעס , איך אני מעיזה להקדים את צרכיי האינפנטיליים לצרכי התינוקת שלי שבוכה, וכך ,כמו ילדה שנזפו בה,השפלתי ראש ואמרתי : "טוב...נו...אוף..." ולקחתי אותה לחיקי. ניסיתי להמשיך עם המחשב כשהיא יושבת עלי אבל זה נידון מראש לכשלון, כי השעה היתה שמונה בערב והמסכנה הקטנטונת שלי פשוט רצתה לישון.
הדוגמא הזו לא ממש טובה כי ברור לי שאני אדם בוגר ,שיודע לדחות סיפוקים,ושבמקרה הזה לא היתה שום שאלה מה עליי לעשות : פשוט לחכות עד שתרדם, (ואז גם אני כבר אהיה גמורה ) ולקום לפנות בוקר , כשכולם ישנים,(שזה מה שקורה עכשיו)
לוותר על עוד שעת שינה כדי להתפנות בשקט למשהו שלי .
בשביל זה ניחנו,אנחנו הנשים,בבינה יתרה , כדי שנוכל לנווט את החיים כך שהספינה תשוט לה בבטחה , על כל יושביה....
עזבי את הדוגמא המיותרת הזו,כי יש לי הפעם דוגמא באמת , באמת, מהותית .
למעשה זו לא דוגמא אלא שאלה . קשה.והייתי שמחה אם היית מצטרפת אליי להתלבטות,
אני אמא שמשתדלת לעשות כל מה שהיא יכולה כדי לגדל "נכון" את ילדיה.אמא שמשקיעה הרבה זמן ומחשבה,בלמצוא את מה ש"נכון" עבור הילדים שלי ועבור עצמי ןעבור כולנו , כמשפחה . יש הרבה דברים שחשובים לי , ולא עובר יום,שעה,בלי שאצטרך להכריע מה חשוב יותר באותו רגע.
למשל: חשוב לי שנאכל אוכל בריא (אני בתהליך כבר חצי שנה אולי,שמנסה לאמץ את "שיטת הריפוי הטבעי" -תזונה , שעות הארוחות, שעות השינה ,המנעות מתרופות שווא,...) ואני מוצאת עצמי משקיעה המון זמן בלהכין אוכל כזה-בריא,ושיהיה טעים ומפתה מספיק כדי שגם נועם והילדים יאכלו. וכך,השיקול של לקלף אשכולית אורגנית עבור הילדים, לפני שיהיו רעבים מדי ויבקשו קורנפלקס או סתם לחם,או אפילו יוגורט (בשעה הלא מתאימה של היום),גובר על השיקול של להיענות לבקשת הילד שלי להכין איתו גיטרה.כי מה ? יש לי זמן עכשיו להתחיל להתעסק עם גיטרה כשאני עסוקה בשאלות מהותיות כמו מה לאכול...
ובכלל אין לי מושג איך להכין גיטרה , ולמי יש פנאי להתעסק עםזה עכשיו?
ושתביני , הילד המדהים שלי,מצא בעצמו,(בזבל..מה שאנשים זורקים...) משהו שדומה לתיבת תהודה,וחיפש ומצא בעצמו חוט-מיתר .הוא כבר עשה הכל בעצמו -מצא,תיכנן,אירגן כל מה שצריך, ואני אפילו אין לי סבלנות להתחיל לחשוב מה ואיך . אז מה עושים? "לך לאבא חמודי , הוא יותר טוב בדברים האלה " פתרון טוב , לא? ובכן - זה לא עזר . גם לנועם לא היה כח/זמן/סבלנות להתעסק עם זה באותו רגע. אז מה קרה כאן בעצם ? אמא (אני) שמאמינה בחינוך ביתי ,שמאמינה בילדים הנפלאים שלה שיודעים להעסיק עצמם לבד ולשחק וליצור וללמוד ולנסות,אמא שרוצה לאפשר לילדים שלה סביבת חיים "נכונה" ובריאה ,ושרוצה לעודד אותם ליצור וללמוד בעצמם,מעצמם, אמא כזו ,ברגע האמת עסוקה מדי בשאלות גורליות כמו מה לבשל לארוחת הערב או איך להתחיל לארגן את הסלון כדי שהבת שלה תוכל להתחיל לזחול בלי מכשולים מיותרים בסביבה .ועוד..ועוד..כהנה וכהנ סוגיות חשובות (והן באמת חשובות,שלא תתבלבלי ,גם הן עוסקות ברובן בטובת ילדיי...)
בקיצור- איך אני ממשיכה להיות "סופר-אמא" שעושה תמיד את הדבר הנכון ובו בזמן מאפשרת גם לעצמי "חופש" (כבר שכחתי איך מאייתים את המילה הזו ... )
ידוע..ידוע... צריך למצוא את שביל האמצע....ו"כל התשובות בתוכי " ובכל זאת אשמח לקבל ממך איזו "הארה "חדשה לאוסף התובנות שלי . תודה מראש .נעמה .
(עכשיו,משהבנתי שגם גברים קוראים את מה שאני כותבת,אחזור לניסוחי "זכר"...)
אמא....גמדים..- תודה על ההארה המעננינת .לקחתי .
הלוואי ואצליח באמת,באמת להרגיש שכל מהותי - אימהותי . או אז אוכל באמת להתמסר , בלב שלם , כל כולי לתפקיד ה"קדוש" הזה ,כדברייך . גם אני רואה אותו ככזה ,
רק שלי יש איזה דפקט אנושי מושרש עמוק בתוך ה"אני" שלי . קוראים לו "אגו".וגם אם ידוע לי כמה הוא מיותר , עוד לא הצלחתי להפטר ממנו לגמרי . הבעיה הזו לא הולכת להפטר כל כך מהר , משום שאני לא בטוחה שאני רוצה להפטר ממנו.
די טוב לי לפעמים לחשוב על עצמי כישות נפרדת , עם רצונות וצרכים לגיטימיים , עם עיסוקים שמשלימים וממלאים את הנשמה שלי ,ושלפעמים,רק לפעמים, אני זקוקה למרחב שקט , רק שלי ,כדי להיות בו .בלי הילדים.בלי רגשות האשמה על הגב,(על הזמן שאני לוקחת לעצמי ,במקום לסיים את משימות הבית ,ואפילו במקום לטפל בילדים ולענות לצרכיהם.)
אתן דוגמא מלפני כמה שעות : איילת , התינוקת שלי ,בכתה בערב בכי מר , רק משום שהעברתי אותה לידיו של אביה האוהב.
בו בזמן , שאני החלטתי לפתוח את ה"צעצוע" החדש שלי (אתם...) . לא במקרה בחרתי בניסוח הזה , כי זה בדיוק מה שזה היה - היה לי צורך,אינפנטילי לגמרי , לפתוח את המחשב, ובאותו רגע , לא היה שום דבר יותר חשוב מאשר לשחק בצעצוע החדש שלי, ו"היא" רצתה לקחת לי אותו ,ואני לא הסכמתי ומשכתי אותו אלי חזק,כמו ילדה קטנה.ממש קטנה.
נועם הפך אדום מכעס , איך אני מעיזה להקדים את צרכיי האינפנטיליים לצרכי התינוקת שלי שבוכה, וכך ,כמו ילדה שנזפו בה,השפלתי ראש ואמרתי : "טוב...נו...אוף..." ולקחתי אותה לחיקי. ניסיתי להמשיך עם המחשב כשהיא יושבת עלי אבל זה נידון מראש לכשלון, כי השעה היתה שמונה בערב והמסכנה הקטנטונת שלי פשוט רצתה לישון.
הדוגמא הזו לא ממש טובה כי ברור לי שאני אדם בוגר ,שיודע לדחות סיפוקים,ושבמקרה הזה לא היתה שום שאלה מה עליי לעשות : פשוט לחכות עד שתרדם, (ואז גם אני כבר אהיה גמורה ) ולקום לפנות בוקר , כשכולם ישנים,(שזה מה שקורה עכשיו)
לוותר על עוד שעת שינה כדי להתפנות בשקט למשהו שלי .
בשביל זה ניחנו,אנחנו הנשים,בבינה יתרה , כדי שנוכל לנווט את החיים כך שהספינה תשוט לה בבטחה , על כל יושביה....
עזבי את הדוגמא המיותרת הזו,כי יש לי הפעם דוגמא באמת , באמת, מהותית .
למעשה זו לא דוגמא אלא שאלה . קשה.והייתי שמחה אם היית מצטרפת אליי להתלבטות,
אני אמא שמשתדלת לעשות כל מה שהיא יכולה כדי לגדל "נכון" את ילדיה.אמא שמשקיעה הרבה זמן ומחשבה,בלמצוא את מה ש"נכון" עבור הילדים שלי ועבור עצמי ןעבור כולנו , כמשפחה . יש הרבה דברים שחשובים לי , ולא עובר יום,שעה,בלי שאצטרך להכריע מה חשוב יותר באותו רגע.
למשל: חשוב לי שנאכל אוכל בריא (אני בתהליך כבר חצי שנה אולי,שמנסה לאמץ את "שיטת הריפוי הטבעי" -תזונה , שעות הארוחות, שעות השינה ,המנעות מתרופות שווא,...) ואני מוצאת עצמי משקיעה המון זמן בלהכין אוכל כזה-בריא,ושיהיה טעים ומפתה מספיק כדי שגם נועם והילדים יאכלו. וכך,השיקול של לקלף אשכולית אורגנית עבור הילדים, לפני שיהיו רעבים מדי ויבקשו קורנפלקס או סתם לחם,או אפילו יוגורט (בשעה הלא מתאימה של היום),גובר על השיקול של להיענות לבקשת הילד שלי להכין איתו גיטרה.כי מה ? יש לי זמן עכשיו להתחיל להתעסק עם גיטרה כשאני עסוקה בשאלות מהותיות כמו מה לאכול...
ובכלל אין לי מושג איך להכין גיטרה , ולמי יש פנאי להתעסק עםזה עכשיו?
ושתביני , הילד המדהים שלי,מצא בעצמו,(בזבל..מה שאנשים זורקים...) משהו שדומה לתיבת תהודה,וחיפש ומצא בעצמו חוט-מיתר .הוא כבר עשה הכל בעצמו -מצא,תיכנן,אירגן כל מה שצריך, ואני אפילו אין לי סבלנות להתחיל לחשוב מה ואיך . אז מה עושים? "לך לאבא חמודי , הוא יותר טוב בדברים האלה " פתרון טוב , לא? ובכן - זה לא עזר . גם לנועם לא היה כח/זמן/סבלנות להתעסק עם זה באותו רגע. אז מה קרה כאן בעצם ? אמא (אני) שמאמינה בחינוך ביתי ,שמאמינה בילדים הנפלאים שלה שיודעים להעסיק עצמם לבד ולשחק וליצור וללמוד ולנסות,אמא שרוצה לאפשר לילדים שלה סביבת חיים "נכונה" ובריאה ,ושרוצה לעודד אותם ליצור וללמוד בעצמם,מעצמם, אמא כזו ,ברגע האמת עסוקה מדי בשאלות גורליות כמו מה לבשל לארוחת הערב או איך להתחיל לארגן את הסלון כדי שהבת שלה תוכל להתחיל לזחול בלי מכשולים מיותרים בסביבה .ועוד..ועוד..כהנה וכהנ סוגיות חשובות (והן באמת חשובות,שלא תתבלבלי ,גם הן עוסקות ברובן בטובת ילדיי...)
בקיצור- איך אני ממשיכה להיות "סופר-אמא" שעושה תמיד את הדבר הנכון ובו בזמן מאפשרת גם לעצמי "חופש" (כבר שכחתי איך מאייתים את המילה הזו ... )
ידוע..ידוע... צריך למצוא את שביל האמצע....ו"כל התשובות בתוכי " ובכל זאת אשמח לקבל ממך איזו "הארה "חדשה לאוסף התובנות שלי . תודה מראש .נעמה .
-
סיון_ג*
- הודעות: 83
- הצטרפות: 08 מרץ 2005, 21:05
- דף אישי: הדף האישי של סיון_ג*
חיים חדשים במדבר
הייתי רוצה לדמיין שזה אפשרי.שנוכל לשנות לא רק בית ונוף ואקלים וחברה ועבודה ואפילו משפחה.......אלא גם את אורח החיים שלנו:
נראה לי שה'לדמיין' זו תחילת הדרך בהגשמה שלך...בכלל, אתם עושים צעד-שינוי מאוד גדול ואמיץ שטומן בחובו המון מקום לשינויים, להגשמות, להתחלות חדשות... נעמה, אולי תתני לעצמך לעשות טעויות בדרך...אולי הדברים לא צריכים להיות כלכך אבסולוטיים, אולי הדברים ינווטו את עצמם...מה שאני מנסה לומר זה שמדברייך התשובות לשאלותייך נמצאות בתוכך...את יודעת מה את רוצה ומה טוב לך (ואת גם יודעת שבתוך כל טוב הזה יש גם את הקשיים) ונראה לי שאת מרגישה שאת צריכה להגיע לתשובות מעשיות כבר עכשיו...ושזה מה שמלחיץ אותך. אבל מה יקרה אם לא תחליטי כרגע או תתחילי ליישם דברים בקטן ותתני להם להתפתח ולגדול לאט לאט?
את פשוט נשמעת כמישהי עם כלכך הרבה מודעות עצמית ואני מזדהה עם הדברים שלך ומרגישה קרובה...כל מה שאת כותבת על הרצון להיות עם ילדייך - אני נמצאת במקום הזה...יש לי שלושה ילדים בבית ומבחינתי זו הגשמה שלי שלנו כמשפחה...זוהי תקופה שלא תחזור על עצמה ונכון , יש רגעים ויש רגעים כמובן שלא הכל ורוד, אבל זה כן כלכך מה שאת תיארת...:
הייתי רוצה לדמיין שזה אפשרי.שהילדים יוכלו לחיות , לגדול וללמוד - בבית , ושכל סדר היום ייבנה ע"פ תזונה נכונה ובריאה (שיאכלו פירות בבוקר,ובצהריים-"ארוחת בוקר",ולפנות ערב-"ארוחת צהריים" ) .הייתי רוצה לדמיין אותנו יוצאים יחד להליכה-טיול בוקר (כמו שאני עושה במטע, ב-5 בבוקר ,כשרוח המדבר עוד רעננה , לפני החום הגדול ) .הייתי רוצה לדמיין אותם משחקים,לומדים,מעסיקים עצמם,בשעות הבוקר החמות,בבית,מתרגלים לבית חדש,למדבר ,למזג האוויר,לנוף(הטבע והאנשים,קצב החיים ) הייתי רוצה לדמיין אותם נחים בצהריים, כדי שיהיה להם כח להיות ערניים בערב,כשאבא יחזור מהעבודה ויהיה נעים בחוץ ונסתובב ונשב יחד לאכול ארוחת ערב. הייתי רוצה לדמיין אותם מסתובבים אחרה"צ ברחבי הקיבוץ עם חברים, אפילו משתתפים בפעילות ב"בית הלבן"(זה משהו שממילא אנחנו מחויבים לשלם עבורו ע"פ הסכם דפוק ,שהסכמנו לו, תמורת "סכום סמלי"...מן מועדונית כזו לילדי הקיבוץ,כמו צהרון , עם פעלויות למיניהם ) . הייתי רוצה לדמיין את עצמי מתמלאת מחדש באנרגיות וביצירתיות,הייתי רוצה לדמיין עצמי חופשייה מכבלי ה"מה שצריך" ו"מה שמקובל" ,ומצליחה ברוגע ובהתרגשות כאחד,ליצור עבור ילדיי סביבת חיים טובה יותר לחיות בה.
מישהי כתבה פה על אימהות 'אי של מהות' - אני חושבת שזה כלכך מתאים!
גם אני בנאדם שזקוק להמון זמן לעצמו וחופש והמון יצירתיות, אז כרגע היצירתיות שבי מתבטאת דרך האימהות...
חופש? באמת הייתי שמחה ליותר מכמה דקות לבד כל יום אבל זה משהו שאני צריכה ללמוד לפרגן לעצמי יותר...
רציתי גם לומר לך שבתהליך יש תקופות גלים כאלה כמו בכל דבר בחיים...אז כרגע את עם הילדים ואת מגשימה עצמך בדרך מסויימת...עוד כמה שנים הם יגדלו ותתפני להגשים עצמך בדרך מסויימת אחרת...גם מן הסתם הצרכים שלנו משתנים כל הזמן.
אז נעמה, באמת המון 'הגשמה' שתהיה לך. ממה שקראתי מרגישה שיש בך המון המון נתינה...
@}
נראה לי שה'לדמיין' זו תחילת הדרך בהגשמה שלך...בכלל, אתם עושים צעד-שינוי מאוד גדול ואמיץ שטומן בחובו המון מקום לשינויים, להגשמות, להתחלות חדשות... נעמה, אולי תתני לעצמך לעשות טעויות בדרך...אולי הדברים לא צריכים להיות כלכך אבסולוטיים, אולי הדברים ינווטו את עצמם...מה שאני מנסה לומר זה שמדברייך התשובות לשאלותייך נמצאות בתוכך...את יודעת מה את רוצה ומה טוב לך (ואת גם יודעת שבתוך כל טוב הזה יש גם את הקשיים) ונראה לי שאת מרגישה שאת צריכה להגיע לתשובות מעשיות כבר עכשיו...ושזה מה שמלחיץ אותך. אבל מה יקרה אם לא תחליטי כרגע או תתחילי ליישם דברים בקטן ותתני להם להתפתח ולגדול לאט לאט?
את פשוט נשמעת כמישהי עם כלכך הרבה מודעות עצמית ואני מזדהה עם הדברים שלך ומרגישה קרובה...כל מה שאת כותבת על הרצון להיות עם ילדייך - אני נמצאת במקום הזה...יש לי שלושה ילדים בבית ומבחינתי זו הגשמה שלי שלנו כמשפחה...זוהי תקופה שלא תחזור על עצמה ונכון , יש רגעים ויש רגעים כמובן שלא הכל ורוד, אבל זה כן כלכך מה שאת תיארת...:
הייתי רוצה לדמיין שזה אפשרי.שהילדים יוכלו לחיות , לגדול וללמוד - בבית , ושכל סדר היום ייבנה ע"פ תזונה נכונה ובריאה (שיאכלו פירות בבוקר,ובצהריים-"ארוחת בוקר",ולפנות ערב-"ארוחת צהריים" ) .הייתי רוצה לדמיין אותנו יוצאים יחד להליכה-טיול בוקר (כמו שאני עושה במטע, ב-5 בבוקר ,כשרוח המדבר עוד רעננה , לפני החום הגדול ) .הייתי רוצה לדמיין אותם משחקים,לומדים,מעסיקים עצמם,בשעות הבוקר החמות,בבית,מתרגלים לבית חדש,למדבר ,למזג האוויר,לנוף(הטבע והאנשים,קצב החיים ) הייתי רוצה לדמיין אותם נחים בצהריים, כדי שיהיה להם כח להיות ערניים בערב,כשאבא יחזור מהעבודה ויהיה נעים בחוץ ונסתובב ונשב יחד לאכול ארוחת ערב. הייתי רוצה לדמיין אותם מסתובבים אחרה"צ ברחבי הקיבוץ עם חברים, אפילו משתתפים בפעילות ב"בית הלבן"(זה משהו שממילא אנחנו מחויבים לשלם עבורו ע"פ הסכם דפוק ,שהסכמנו לו, תמורת "סכום סמלי"...מן מועדונית כזו לילדי הקיבוץ,כמו צהרון , עם פעלויות למיניהם ) . הייתי רוצה לדמיין את עצמי מתמלאת מחדש באנרגיות וביצירתיות,הייתי רוצה לדמיין עצמי חופשייה מכבלי ה"מה שצריך" ו"מה שמקובל" ,ומצליחה ברוגע ובהתרגשות כאחד,ליצור עבור ילדיי סביבת חיים טובה יותר לחיות בה.
מישהי כתבה פה על אימהות 'אי של מהות' - אני חושבת שזה כלכך מתאים!
גם אני בנאדם שזקוק להמון זמן לעצמו וחופש והמון יצירתיות, אז כרגע היצירתיות שבי מתבטאת דרך האימהות...
חופש? באמת הייתי שמחה ליותר מכמה דקות לבד כל יום אבל זה משהו שאני צריכה ללמוד לפרגן לעצמי יותר...
רציתי גם לומר לך שבתהליך יש תקופות גלים כאלה כמו בכל דבר בחיים...אז כרגע את עם הילדים ואת מגשימה עצמך בדרך מסויימת...עוד כמה שנים הם יגדלו ותתפני להגשים עצמך בדרך מסויימת אחרת...גם מן הסתם הצרכים שלנו משתנים כל הזמן.
אז נעמה, באמת המון 'הגשמה' שתהיה לך. ממה שקראתי מרגישה שיש בך המון המון נתינה...
@}
-
?*
- הודעות: 26
- הצטרפות: 16 פברואר 2005, 00:08
- דף אישי: הדף האישי של ?*
חיים חדשים במדבר
נעמה, את מיוחדת במינך. אני יודעת שאת נותנת את הנשמה ויותר, את כל כולך, למי שחשוב לך, לדברים שחשובים לך. לפעמים זה מתקבל כאילו זה מובן מאליו. לפעמים את מקבלת יחס לחלוטין הפוך מהיחס שאת ראויה לקבל.
(למשל ממש "מגיע" לך לקבל... פרחים @} @} @})
נעים ומעניין לקרוא אותך (ובכל זאת, לפעמים "כשמך כן את").
הלואי שיהיה לכם טוב, ושתצליחי להפיק מעצמך את המיטב ואת הנעימות שיש בך.
(למשל ממש "מגיע" לך לקבל... פרחים @} @} @})
נעים ומעניין לקרוא אותך (ובכל זאת, לפעמים "כשמך כן את").
הלואי שיהיה לכם טוב, ושתצליחי להפיק מעצמך את המיטב ואת הנעימות שיש בך.
חיים חדשים במדבר
שלום לך נעמה, סתם נכנסתי להגיד שלום....
איך מתקדם?
בכל אופן מאחלת מעבר נעים והתאקלמות מהירה
לילה טוב zzz
איך מתקדם?
בכל אופן מאחלת מעבר נעים והתאקלמות מהירה
לילה טוב zzz
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
חיים חדשים במדבר
נעמה שלום!
אני קוראת את דברייך, עברת הרבה בחיים ורוצה לאחל לך מעבר קל ומהנה למדבר.
גרנו בלוטן לפני מספר שנים, אז דבר ראשון במדבר מדהים, שקיעות של הרים אדומים והרגשת "ניקיון" שהמדבר נותן, בתור עצה, אחד הדברים האשונים שעשינו זה היה טיול בליל ירח מלא (כמובן עם מלווה שמכיר) ופשוט אחרי הטיול התאהבנו במדבר, אז זה מומלץ ביותר!
לגבי לוטן מה שהייתי רוצה להגיד שזה היה בית חם ואוהב בתקופה שגרנו שם עם המון דברים יפים שמיוחדים רק ללוטן ויש לקיבוץ הזה משהו יחודי שאני מקווה שידברו אליכם.
יחד עם זאת, מדברייך נשמע שיש לך נסיון ואמת שלך לגבי החינוך של ילדייך, פה הייתי רוצה להציע שתבררי כל פעם מחדש אם מה שקורה מהדהד לך בלב כנכון לך, בקיבוצים בכלל ובלוטן אחת כמה וכמה כל נושא החינוך יכול להיות סוגיה רגישה, מפני שהמטפלת לילדים היא גם השכנה וזאת שמארגנת איזשהו חג ואת לעומת זאת עובדת עם בעלה, ניסיתי לתת דוגמא, אבל מה שקורה שיש התערבבות מכל מיני תחומים וצריך לשים לב ו"לברור את המוץ מהתבן".
אני לא אומרת שום דבר רע על לוטן כי אנחנו היינו שם לפני שהתחתנו והרבה לפני שבננו נולד, מה גם שבדרך כלל הנפשות הפועלות בתחום החינוך מתחלפות כל הזמן.
אני מאחלת לכם מעומק הלב שתמצאו את דרככם שם ותהנו מאיכות המויחדת של לוטן ותבנו הרבה בבוץ כי זה המתנה הכי גדולה שיש שם,
ומקווה שתמצאי לך אנשים שיראו אותך כפי שאת. (יש שם אנשים מקסימים)
אני אשמח לתת לך עוד אינפורמציה, אין לי דף בית אז תכתבי פה,
בנתיים לילה טוב!
אני קוראת את דברייך, עברת הרבה בחיים ורוצה לאחל לך מעבר קל ומהנה למדבר.
גרנו בלוטן לפני מספר שנים, אז דבר ראשון במדבר מדהים, שקיעות של הרים אדומים והרגשת "ניקיון" שהמדבר נותן, בתור עצה, אחד הדברים האשונים שעשינו זה היה טיול בליל ירח מלא (כמובן עם מלווה שמכיר) ופשוט אחרי הטיול התאהבנו במדבר, אז זה מומלץ ביותר!
לגבי לוטן מה שהייתי רוצה להגיד שזה היה בית חם ואוהב בתקופה שגרנו שם עם המון דברים יפים שמיוחדים רק ללוטן ויש לקיבוץ הזה משהו יחודי שאני מקווה שידברו אליכם.
יחד עם זאת, מדברייך נשמע שיש לך נסיון ואמת שלך לגבי החינוך של ילדייך, פה הייתי רוצה להציע שתבררי כל פעם מחדש אם מה שקורה מהדהד לך בלב כנכון לך, בקיבוצים בכלל ובלוטן אחת כמה וכמה כל נושא החינוך יכול להיות סוגיה רגישה, מפני שהמטפלת לילדים היא גם השכנה וזאת שמארגנת איזשהו חג ואת לעומת זאת עובדת עם בעלה, ניסיתי לתת דוגמא, אבל מה שקורה שיש התערבבות מכל מיני תחומים וצריך לשים לב ו"לברור את המוץ מהתבן".
אני לא אומרת שום דבר רע על לוטן כי אנחנו היינו שם לפני שהתחתנו והרבה לפני שבננו נולד, מה גם שבדרך כלל הנפשות הפועלות בתחום החינוך מתחלפות כל הזמן.
אני מאחלת לכם מעומק הלב שתמצאו את דרככם שם ותהנו מאיכות המויחדת של לוטן ותבנו הרבה בבוץ כי זה המתנה הכי גדולה שיש שם,
ומקווה שתמצאי לך אנשים שיראו אותך כפי שאת. (יש שם אנשים מקסימים)
אני אשמח לתת לך עוד אינפורמציה, אין לי דף בית אז תכתבי פה,
בנתיים לילה טוב!
חיים חדשים במדבר
"אני בשוק.אני בהלם אני המומה "...
לא נתפס לי שבאמת כל העולם קורא את מה שאני כותבת . כי איך ייתכן שבדיוק,"במקרה" , מגיבים לי אנשים שהיו פעם בלוטן ? מה? באמת זה מקום כזה מיוחד שכל כך הרבה אנשים עברו שם מתישהו בחייהם?
או שמה יש באזור הזה באמת הרבה משפחות בחינוך ביתי ?(עם אוריאנטציה "טבעית" משהו ..). זה די מעודד , לדעת שאולי נפגוש שם אנשים כלבבנו.
מה שמדהים אותי זה שאתם (מי שאתם...) ממש מתענינים בי,במה שאני כותבת.
לא נתפס לי,שיש אנשים שממש משקיעים זמן ותשומת לב,בלקרוא על חיים של אחרים.כאילו,מה?זה התחליף לסדרות הטלנובלה בטלוויזיה? אין לכם משהו יותר חשוב לעשות?
(ה"יציאה" הזו היא רק דוגמית ליציאות חסרות הטקט שלי,למי שבאמת רוצה להכיר...)
אפשרות נוספת: שאתם פשוט אנשים טובים שרוצים קצת לתמוך ולעודד,מטוב ליבכם. ואולי, עם כל היופי והייחודיות של המדבר, יש שם גם בדידות כזו,אולי אפילו שיעמום, שמביא דווקא את אנשי הערבה לשבת מול מקלדת ולהתחבר,לרכוש חברים חדשים.
לא נתפס לי שאנחנו בדור כזה שככה מוצאים חברים.שככה אנשים מדברים אחד עם השני,מכירים.
מה שהכי לא נתפס לי ,זה שאני ,אני,נעמה, אני גם ,עכשיו חלק מאותם אנשים.
ואולי זה לא כל כך נורא ? ... אולי, כשאתרגל לרעיון ,זה יישמע לי הכי טבעי בעולם...
וביינתיים...
אנסה להשאיר את המחשבות האלה בצד ואתן לקשרים החברתיים שנרקמים בנינו להוביל אותי הלאה,לעבר הלא נודע...
ובכן,איפה היינו..
פלונית אלמונית שגרה פעם בלוטן -
תודה על התגובה.
לשאלתך אם אני רוצה עוד אינפורמציה-תשובתי היא "לא". לא תודה.
כעת, משבחרנו לגור שם (במדבר,בערבה ,בלוטן) אין לי צורך לשמוע מאחרים על דעתם ועל ההתנסויות שלהם. אני פשוט נרגשת לחוות את ההתנסויות החדשות שמחכות לנו. ועל הדברים הפחות טובים :בוודאי שאין לי צורך לשמוע. כשיגיעו-אתמודד איתם. עדיין מוקדם מדי עבורי לחשוש ממשהו שאין לי מושג איך אחווה אותו עוד כמה חודשים (כשאהיה בתוך כבשן של 40 מעלות חום.... אייי ...)ובוודאי שלא לחשוש ממשהו שאת חווית ואולי אני אחווה אחרת.
שלא תיעלבי /תיעלבו . שום דבר אישי .באמת . בטוחה שאת/אתם אנשים טובים,עם כוונות טובות.
הבעיה היא אצלי.כזו אני. קשה לי ללמוד מנסיון של אחרים . אני צריכה להרגיש על בשרי,אני חייבת לאפשר לחוויות לעבור דרכי,דרך הגוף והנפש,דרך העיניים שלי. ואם הן מספיק פקוחות- אני אראה בדיוק את מה שאני צריכה לראות.ואם אני בוחרת למצמץ,או אפילו לעצום עיניים-זה גם בסדר. כי כנראה שכרגע,במקום שבו אני נמצאת עכשיו-זה לא מתאים לי,לא שייך.
אז לשמוע על החסרונות בלוטן לא שייך לי כרגע.
(במיוחד לא בתחום החינוך , שאני עדיין בודקת עם עצמי ועם נועם מה "נכון" לנו.כלום כבר לא ברור לי. הייתי רוצה להגיע למקום חדש,עם דף נקי וחלק,כדי לאפשר לדברים לקרות באופן הטבעי שבו הם צריכים לקרות ("באופן טבעי"... ח.. ח... ח...)
מה גם שבעניני חינוך,שום אלטרנטיבה לא נראית לי מושלמת , כך שממילא תמיד יהיה לי משהו להגיד,איזו הסתייגות,איזה ביקורת קטנה...כמה שאלות נוקבות,אמיתות ותובנות לבלי סוף.)
אני אדם סקרן,אוהבת הרפתקאות ,אוהבת לגלות ,לבד.בעצמי
כשבחרנו יעד לטייל בו בחו"ל,בחרנו את המקומות הכי נידחים,שעוד לא נכתב עליהם ב-"lonely planet" ,שאי אפשר היה אפילו להשיג מפה.(מערב אפריקה,מזרח ומרכז אסיה,קווקז,ועוד...)(ירח דבש עשינו בתוניס...)נהננו לצאת אל הלא נודע, לגלות עולמות חדשים-דרך החוויות שלנו (ולא דרך עצות ממדריכי טיולים למיניהם)
כשהגיע הרגע הנכון עבורנו להביא ילדים לעולם , לא עניין אותי לקרוא שום ספר (גם לא מהגאנר ה"טבעי") לא שום עצות ובטח שלא קורסים למיניהם להכנה ללידה. רציתי להגיע לרגע הזה נקיה . רציתי להרגיש,להיות,להתמסר כל כולי לחווית הלידה ש..ל..י
בדרך שלי,(שעוד לא ידעתי מהי...) .
כך, גם הפעם,אני רוצה להגיע למדבר הזה.נקיה.
אולי עכשיו,אתם יכולים להבין למה כל כך מוזר לי שאתם מתענינים במה שאני כותבת. אולי משום שאני אף פעם לא התענינתי במיוחד בחיים של אחרים. בדעות של אחרים. אגוצנטרי משהו,לא? אגואיסטי ? מה שתרצו . איך שלא אנסח את זה - זה לא נשמע טוב.
אני מודעת לעצמי , היום יותר מתמיד, ומבינה מה המחיר שאני משלמת על האגוצנטריות הזו.אין הרבה אנשים שבאמת נעים להם איתי.(אפרופו עניין התיקון בשם שלי -נ..ע..מ..ה)
מהמקום הזה , מאד קורץ לי להכיר אתכם דרך המחשב.כי ככה הכל גלוי,ואם אתם בכל זאת רוצים בקשר איתי,למרות שאתם מודעים לדפקט הזה,אז אולי יהיה לזה סיכוי. אולי יש מצב שיהיו לי עוד חברים/חברות ,ולו גם רק ברובד וירטואלי...
יש לי גם בעיית שמיעה באוזן שמאל.כשעשיתי בדיקה רפואית,"מקצועית" אמרו לי שזה בגבול הנורמה. (בגבול הנמוך של הנורמה,אבל בכל זאת-בנורמה.) אבל אני יודעת מה אני שומעת ומה לא. ואני לא .
ואם מי שמשוטט בפורום הזה בעל אוריאנטציה של "חיבור גוף-נפש" , אז ברור גם לכם , כמו לי עצמי ,שמשהו ביכולת השמיעה שלי=היכולת שלי להיות קשובה לסביבה שלי : פגום .
יש לאגוצנטריות שלי גם דברים חיוביים,שלא תבינו אותי לא נכון : אני מאד יצירתית ועצמאית וכ"ו...
בקיצור : מי שבוחר כרגע לפרוש מהדיאלוג שלנו , כי לא מתאים לו -אני ממש מבינה . אם הייתי יכולה הייתי גם נוטשת את החלקים האלו מעצמי. ומי שמעיז בכל זאת להמשיך ולקרוא אותי- כנראה שאתם מחוסנים,ואולי יש מצב ש...
ביי נעמה .
לא נתפס לי שבאמת כל העולם קורא את מה שאני כותבת . כי איך ייתכן שבדיוק,"במקרה" , מגיבים לי אנשים שהיו פעם בלוטן ? מה? באמת זה מקום כזה מיוחד שכל כך הרבה אנשים עברו שם מתישהו בחייהם?
או שמה יש באזור הזה באמת הרבה משפחות בחינוך ביתי ?(עם אוריאנטציה "טבעית" משהו ..). זה די מעודד , לדעת שאולי נפגוש שם אנשים כלבבנו.
מה שמדהים אותי זה שאתם (מי שאתם...) ממש מתענינים בי,במה שאני כותבת.
לא נתפס לי,שיש אנשים שממש משקיעים זמן ותשומת לב,בלקרוא על חיים של אחרים.כאילו,מה?זה התחליף לסדרות הטלנובלה בטלוויזיה? אין לכם משהו יותר חשוב לעשות?
(ה"יציאה" הזו היא רק דוגמית ליציאות חסרות הטקט שלי,למי שבאמת רוצה להכיר...)
אפשרות נוספת: שאתם פשוט אנשים טובים שרוצים קצת לתמוך ולעודד,מטוב ליבכם. ואולי, עם כל היופי והייחודיות של המדבר, יש שם גם בדידות כזו,אולי אפילו שיעמום, שמביא דווקא את אנשי הערבה לשבת מול מקלדת ולהתחבר,לרכוש חברים חדשים.
לא נתפס לי שאנחנו בדור כזה שככה מוצאים חברים.שככה אנשים מדברים אחד עם השני,מכירים.
מה שהכי לא נתפס לי ,זה שאני ,אני,נעמה, אני גם ,עכשיו חלק מאותם אנשים.
ואולי זה לא כל כך נורא ? ... אולי, כשאתרגל לרעיון ,זה יישמע לי הכי טבעי בעולם...
וביינתיים...
אנסה להשאיר את המחשבות האלה בצד ואתן לקשרים החברתיים שנרקמים בנינו להוביל אותי הלאה,לעבר הלא נודע...
ובכן,איפה היינו..
פלונית אלמונית שגרה פעם בלוטן -
תודה על התגובה.
לשאלתך אם אני רוצה עוד אינפורמציה-תשובתי היא "לא". לא תודה.
כעת, משבחרנו לגור שם (במדבר,בערבה ,בלוטן) אין לי צורך לשמוע מאחרים על דעתם ועל ההתנסויות שלהם. אני פשוט נרגשת לחוות את ההתנסויות החדשות שמחכות לנו. ועל הדברים הפחות טובים :בוודאי שאין לי צורך לשמוע. כשיגיעו-אתמודד איתם. עדיין מוקדם מדי עבורי לחשוש ממשהו שאין לי מושג איך אחווה אותו עוד כמה חודשים (כשאהיה בתוך כבשן של 40 מעלות חום.... אייי ...)ובוודאי שלא לחשוש ממשהו שאת חווית ואולי אני אחווה אחרת.
שלא תיעלבי /תיעלבו . שום דבר אישי .באמת . בטוחה שאת/אתם אנשים טובים,עם כוונות טובות.
הבעיה היא אצלי.כזו אני. קשה לי ללמוד מנסיון של אחרים . אני צריכה להרגיש על בשרי,אני חייבת לאפשר לחוויות לעבור דרכי,דרך הגוף והנפש,דרך העיניים שלי. ואם הן מספיק פקוחות- אני אראה בדיוק את מה שאני צריכה לראות.ואם אני בוחרת למצמץ,או אפילו לעצום עיניים-זה גם בסדר. כי כנראה שכרגע,במקום שבו אני נמצאת עכשיו-זה לא מתאים לי,לא שייך.
אז לשמוע על החסרונות בלוטן לא שייך לי כרגע.
(במיוחד לא בתחום החינוך , שאני עדיין בודקת עם עצמי ועם נועם מה "נכון" לנו.כלום כבר לא ברור לי. הייתי רוצה להגיע למקום חדש,עם דף נקי וחלק,כדי לאפשר לדברים לקרות באופן הטבעי שבו הם צריכים לקרות ("באופן טבעי"... ח.. ח... ח...)
מה גם שבעניני חינוך,שום אלטרנטיבה לא נראית לי מושלמת , כך שממילא תמיד יהיה לי משהו להגיד,איזו הסתייגות,איזה ביקורת קטנה...כמה שאלות נוקבות,אמיתות ותובנות לבלי סוף.)
אני אדם סקרן,אוהבת הרפתקאות ,אוהבת לגלות ,לבד.בעצמי
כשבחרנו יעד לטייל בו בחו"ל,בחרנו את המקומות הכי נידחים,שעוד לא נכתב עליהם ב-"lonely planet" ,שאי אפשר היה אפילו להשיג מפה.(מערב אפריקה,מזרח ומרכז אסיה,קווקז,ועוד...)(ירח דבש עשינו בתוניס...)נהננו לצאת אל הלא נודע, לגלות עולמות חדשים-דרך החוויות שלנו (ולא דרך עצות ממדריכי טיולים למיניהם)
כשהגיע הרגע הנכון עבורנו להביא ילדים לעולם , לא עניין אותי לקרוא שום ספר (גם לא מהגאנר ה"טבעי") לא שום עצות ובטח שלא קורסים למיניהם להכנה ללידה. רציתי להגיע לרגע הזה נקיה . רציתי להרגיש,להיות,להתמסר כל כולי לחווית הלידה ש..ל..י
בדרך שלי,(שעוד לא ידעתי מהי...) .
כך, גם הפעם,אני רוצה להגיע למדבר הזה.נקיה.
אולי עכשיו,אתם יכולים להבין למה כל כך מוזר לי שאתם מתענינים במה שאני כותבת. אולי משום שאני אף פעם לא התענינתי במיוחד בחיים של אחרים. בדעות של אחרים. אגוצנטרי משהו,לא? אגואיסטי ? מה שתרצו . איך שלא אנסח את זה - זה לא נשמע טוב.
אני מודעת לעצמי , היום יותר מתמיד, ומבינה מה המחיר שאני משלמת על האגוצנטריות הזו.אין הרבה אנשים שבאמת נעים להם איתי.(אפרופו עניין התיקון בשם שלי -נ..ע..מ..ה)
מהמקום הזה , מאד קורץ לי להכיר אתכם דרך המחשב.כי ככה הכל גלוי,ואם אתם בכל זאת רוצים בקשר איתי,למרות שאתם מודעים לדפקט הזה,אז אולי יהיה לזה סיכוי. אולי יש מצב שיהיו לי עוד חברים/חברות ,ולו גם רק ברובד וירטואלי...
יש לי גם בעיית שמיעה באוזן שמאל.כשעשיתי בדיקה רפואית,"מקצועית" אמרו לי שזה בגבול הנורמה. (בגבול הנמוך של הנורמה,אבל בכל זאת-בנורמה.) אבל אני יודעת מה אני שומעת ומה לא. ואני לא .
ואם מי שמשוטט בפורום הזה בעל אוריאנטציה של "חיבור גוף-נפש" , אז ברור גם לכם , כמו לי עצמי ,שמשהו ביכולת השמיעה שלי=היכולת שלי להיות קשובה לסביבה שלי : פגום .
יש לאגוצנטריות שלי גם דברים חיוביים,שלא תבינו אותי לא נכון : אני מאד יצירתית ועצמאית וכ"ו...
בקיצור : מי שבוחר כרגע לפרוש מהדיאלוג שלנו , כי לא מתאים לו -אני ממש מבינה . אם הייתי יכולה הייתי גם נוטשת את החלקים האלו מעצמי. ומי שמעיז בכל זאת להמשיך ולקרוא אותי- כנראה שאתם מחוסנים,ואולי יש מצב ש...
ביי נעמה .
חיים חדשים במדבר
שלום.
כנראה שחציתי כמה קווים אדומים,
כי אף אחד לא מגיב לי מאז ההתבטאות האחרונה שלי ("אף פעם לא התענינתי בחיים של אחרים")
ובאמת למה שתרצו להגיב ,אחרי מה שכתבתי ל"פלונית אלמונית שגרה פעם בלוטן"?...
מתנשא ומזלזל מצידי,לחשוב שאני אוכל לשתף אתכם בהכל,שאצמא לתגובות שלכם,ובו בזמן- לאטום אזניים , להינעל, ולספר לכם,לכל העולם,כמה שאני אגוצנטרית ולא מעניין אותי מה אחרים חושבים.
יהיר מצדי להתנסח כאילו שאני יודעת הכל הכי טוב,בעצמי,ובו בזמן להתלבט איתכם ביחד לגבי שאלות מהותיות בחיי.
סליחה.
באמת סליחה
אולי התבלבלתי מ"הזרות האינטימית" שיכולה להרקם בנינו,באמצעות המחשב.רק עכשיו אני מבינה למה אנשים כותבים בעילום שם.ככה ,אם יוצאת להם פדיחה/טעות :זה לא באמת הם...
זו כנראה עוד סיבה טובה למה המחשב הזה אינו פונקציה מתאימה עבורי ליצור קשרים.
הכל קורה כל כך מהר.
ואם אני כנה ואמיתית,כמו שאני באמת בחיים,אז אנשים מגלים מהר מאד עם מי יש להם עסק.
ואם אני לא אהיה אני (אלא שם בדוי...) - אז אני לא אהיה. ודי.
ביי . נעמה .
כנראה שחציתי כמה קווים אדומים,
כי אף אחד לא מגיב לי מאז ההתבטאות האחרונה שלי ("אף פעם לא התענינתי בחיים של אחרים")
ובאמת למה שתרצו להגיב ,אחרי מה שכתבתי ל"פלונית אלמונית שגרה פעם בלוטן"?...
מתנשא ומזלזל מצידי,לחשוב שאני אוכל לשתף אתכם בהכל,שאצמא לתגובות שלכם,ובו בזמן- לאטום אזניים , להינעל, ולספר לכם,לכל העולם,כמה שאני אגוצנטרית ולא מעניין אותי מה אחרים חושבים.
יהיר מצדי להתנסח כאילו שאני יודעת הכל הכי טוב,בעצמי,ובו בזמן להתלבט איתכם ביחד לגבי שאלות מהותיות בחיי.
סליחה.
באמת סליחה
אולי התבלבלתי מ"הזרות האינטימית" שיכולה להרקם בנינו,באמצעות המחשב.רק עכשיו אני מבינה למה אנשים כותבים בעילום שם.ככה ,אם יוצאת להם פדיחה/טעות :זה לא באמת הם...
זו כנראה עוד סיבה טובה למה המחשב הזה אינו פונקציה מתאימה עבורי ליצור קשרים.
הכל קורה כל כך מהר.
ואם אני כנה ואמיתית,כמו שאני באמת בחיים,אז אנשים מגלים מהר מאד עם מי יש להם עסק.
ואם אני לא אהיה אני (אלא שם בדוי...) - אז אני לא אהיה. ודי.
ביי . נעמה .
-
?*
- הודעות: 26
- הצטרפות: 16 פברואר 2005, 00:08
- דף אישי: הדף האישי של ?*
חיים חדשים במדבר
זו כנראה עוד סיבה טובה למה המחשב הזה אינו פונקציה מתאימה עבורי ליצור קשרים.
לא, לא , אל תפסיקי לכתוב. לפעמים לוקח זמן להגיע למחשב לקרוא, ולפעמים לוקח זמן לעכל את הדברים ולהגיב. החיים שלך, הצורה שאת מתארת אותם, זה באמת מעניין. למה אני מתענינת? אולי בריחה מסויימת מחלקים בחיים שלי, אולי "חופשה" מרגעים קשים אצלי...
ואם אני כנה ואמיתית- תשארי כנה ואמיתית. אם נראה לך שאת אולי קשה או דוקרנית כלפי אחרים, אז תנסי לומר את האמת ולהיות כנה בצורה מעודנת.
לא, לא , אל תפסיקי לכתוב. לפעמים לוקח זמן להגיע למחשב לקרוא, ולפעמים לוקח זמן לעכל את הדברים ולהגיב. החיים שלך, הצורה שאת מתארת אותם, זה באמת מעניין. למה אני מתענינת? אולי בריחה מסויימת מחלקים בחיים שלי, אולי "חופשה" מרגעים קשים אצלי...
ואם אני כנה ואמיתית- תשארי כנה ואמיתית. אם נראה לך שאת אולי קשה או דוקרנית כלפי אחרים, אז תנסי לומר את האמת ולהיות כנה בצורה מעודנת.
חיים חדשים במדבר
איזה יופי של דף @}
מצטרפת לבקשה לא, לא , אל תפסיקי לכתוב
מצטרפת לבקשה לא, לא , אל תפסיקי לכתוב
-
חגית_פ*
- הודעות: 880
- הצטרפות: 18 אוקטובר 2001, 17:18
- דף אישי: הדף האישי של חגית_פ*
חיים חדשים במדבר
נעמה, אם לדבר בשם עצמי בלבד (כמובן) אני לא נכנסת לדפים שלא שאלתי בהם שאלה או שיש לי בהם אינפורמציה שאני מחפשת, בתדירות גבוהה. זאת הסיבה שאני ספציפית לא כתבתי בימים האחרונים.
לפעמים אני לא נכנסת כמה ימים.
לפעמים אני כן, אבל אין לי מה לכתוב.
אני לא חושבת שזו סיבה לראות בכתיבה שלך משהו שאולי היה טעות או בילבול. לא יודעת אם אני אישית הייתי כותבת מיד הכל עלי כולל שמות ומקומות מגורים וכו, מצד שני קיבלת כאן בעיקר פירגון ותמיכה.
מקווה שתמשיכי לכתוב.
לפעמים אני לא נכנסת כמה ימים.
לפעמים אני כן, אבל אין לי מה לכתוב.
אני לא חושבת שזו סיבה לראות בכתיבה שלך משהו שאולי היה טעות או בילבול. לא יודעת אם אני אישית הייתי כותבת מיד הכל עלי כולל שמות ומקומות מגורים וכו, מצד שני קיבלת כאן בעיקר פירגון ותמיכה.
מקווה שתמשיכי לכתוב.
-
חגית_פ*
- הודעות: 880
- הצטרפות: 18 אוקטובר 2001, 17:18
- דף אישי: הדף האישי של חגית_פ*
חיים חדשים במדבר
אה, ולגבי מגיבים לי אנשים שהיו פעם בלוטן -אני אישית נכנסתי לראשונה בגלל המילה "מדבר" בכותרת. אם היית כותבת "ירושלים" או "תל אביב" במקום אולי זה לא היה מושך אותי. יש באתר הזה הרבה מאוד קוראים סמויים שלא כותבים אם אין להם נגיעה וענין אישי.
זה כנראה ההסבר.
זה כנראה ההסבר.
-
במבי_ק*
- הודעות: 3060
- הצטרפות: 02 אפריל 2005, 11:04
- דף אישי: הדף האישי של במבי_ק*
חיים חדשים במדבר
אני קוראת אותך ונהנית מזה. בדרך כלל אני לא קוראת בלוגים, וזה באמת לא תמיד מענין חיים של אנשים אחרים, אבל הנה - החיים שלך מעניינים אותי , ואני גרה בכלל באיזור השרון....
את לומדת את המדיום הזה, וכמו שסיפרת על עצמך - עדיף מתוך התנסות. בכל מקרה, אנשים קוראים ולא תמיד מגיבים. ואף אחד (אני מניחה) לא לקח קשה את זה שאת מתוודה שאת אגוצנטרית, כי זה בערך כמו גבינה 5% תנובה ליד צרפתית מבעבעת, במובן של כמה מסריח זה יכול להיות (אני מתכוונת לריבים, העלבויות, ירידות, סרקזם, רשעות וסתם חוסר נחמדות, שלא תדעי ).
תמשיכי תמשיכי (ותזכרי שבאמת יכול להיות שהשכנים שלך בעבר ובעתיד קוראים. ככה זה).
, ואני גרה בכלל באיזור השרון....את לומדת את המדיום הזה, וכמו שסיפרת על עצמך - עדיף מתוך התנסות. בכל מקרה, אנשים קוראים ולא תמיד מגיבים. ואף אחד (אני מניחה) לא לקח קשה את זה שאת מתוודה שאת אגוצנטרית, כי זה בערך כמו גבינה 5% תנובה ליד צרפתית מבעבעת, במובן של כמה מסריח זה יכול להיות
(אני מתכוונת לריבים, העלבויות, ירידות, סרקזם, רשעות וסתם חוסר נחמדות, שלא תדעי ).תמשיכי תמשיכי (ותזכרי שבאמת יכול להיות שהשכנים שלך בעבר ובעתיד קוראים. ככה זה).
חיים חדשים במדבר
מצאתי את הדף הזה עכשיו.
נעמה את כותבת מאוד מיוחד, אני ממש מרגישה שאת מדברת וזה נהדר.
אני חיה במדבר- אמנם לא בערבה אבל במדבר יהודה-אנחנו הישוב האחרון לפני מדבר שנראה אין סופי(הוא מסתיים בים המלח.)
המדבר מושך לטבעיות, הוא מאתגר ולא ידוע וזה מה שאני אוהבת במדבר.
התחלתי לחנך את ילדי בחינוך ביתי לא מזמן ואני מרגישה שסוף סוף עליתי על דרך חדשה. אין לי הרבה (ואלי בכלל) זמן חופשי אבל אני משתדלת למצוא את הדקות הקטנות במשך היום וכרגע זה מספק אותי. אם נעם לא יהיה שותף להחלטה אז תהיה לך בעיה כי שותפות של אבא זה חשוב מהמון בחינות.(יש המון דפים שכתוב על זה). בכל מקרה מידי פעם הוא יכול להשאר עם הילדים בבית ואת תצאי לכמה שעות-תלוי בהנקה כמובן.
בקשר לאוכל הטבעי- אני גם מאוד משתדלת לתת לילדים אוכל בריא במקום "סתם" אבל לפעמים לא הולך לי- ואז אני אומרת שבפעם הבאה שהם רעבים הם יקבלו פרי מסויים או משהו בריא. לדעתי יותר חשוב לזרום מאשר להתבאס בכל פעם שלא הולך לנו. הרגשתי כמוך באבסורדיות כשישבתי וקראתי הורים וילדים והבת "נדנדה" לי שהיא רוצה לשחק איתי- אני קוראת איך לחנך אותה בזמן שברור לי שאני צריכה לקום ולהיות איתה.
ואז אני מקצה לעצמי 5 דקות לסיים את הכתבה-ואני יושבת לשחק איתה באנטרנט אני רק בלילה. בעלי עובד בתאטרון ויש לו הצגות בלילות(לפעמים)- כשהוא רק התחיל לעבוד בזה היתי יושבת בלילות עצובה היום אני מיעדת את הזמן הזה למחשב, חברה וכו'.
עוד שניה שבת ועדין לא קלחתי את הפצפון שלי והוא גם צורח אז אני חייבת ללכת.
ביי, שבת שלום, מוריה.
נעמה את כותבת מאוד מיוחד, אני ממש מרגישה שאת מדברת וזה נהדר.
אני חיה במדבר- אמנם לא בערבה אבל במדבר יהודה-אנחנו הישוב האחרון לפני מדבר שנראה אין סופי(הוא מסתיים בים המלח.)
המדבר מושך לטבעיות, הוא מאתגר ולא ידוע וזה מה שאני אוהבת במדבר.
התחלתי לחנך את ילדי בחינוך ביתי לא מזמן ואני מרגישה שסוף סוף עליתי על דרך חדשה. אין לי הרבה (ואלי בכלל) זמן חופשי אבל אני משתדלת למצוא את הדקות הקטנות במשך היום וכרגע זה מספק אותי. אם נעם לא יהיה שותף להחלטה אז תהיה לך בעיה כי שותפות של אבא זה חשוב מהמון בחינות.(יש המון דפים שכתוב על זה). בכל מקרה מידי פעם הוא יכול להשאר עם הילדים בבית ואת תצאי לכמה שעות-תלוי בהנקה כמובן.
בקשר לאוכל הטבעי- אני גם מאוד משתדלת לתת לילדים אוכל בריא במקום "סתם" אבל לפעמים לא הולך לי- ואז אני אומרת שבפעם הבאה שהם רעבים הם יקבלו פרי מסויים או משהו בריא. לדעתי יותר חשוב לזרום מאשר להתבאס בכל פעם שלא הולך לנו. הרגשתי כמוך באבסורדיות כשישבתי וקראתי הורים וילדים והבת "נדנדה" לי שהיא רוצה לשחק איתי- אני קוראת איך לחנך אותה בזמן שברור לי שאני צריכה לקום ולהיות איתה.
ואז אני מקצה לעצמי 5 דקות לסיים את הכתבה-ואני יושבת לשחק איתה באנטרנט אני רק בלילה. בעלי עובד בתאטרון ויש לו הצגות בלילות(לפעמים)- כשהוא רק התחיל לעבוד בזה היתי יושבת בלילות עצובה היום אני מיעדת את הזמן הזה למחשב, חברה וכו'.
עוד שניה שבת ועדין לא קלחתי את הפצפון שלי והוא גם צורח אז אני חייבת ללכת.
ביי, שבת שלום, מוריה.
חיים חדשים במדבר
אהלן נעמה,
אז ככה... אל תפסיקי לכתוב ולא ממקום של רכילות אלא כי אני חושבת שאפשר ללמוד כל מיני דברים מסיפורים של אנשים, למרות שזה סותר לגמרי את גישתך ,אבל את יודעת יש מכל וכל בעולמנו הקטן.
חוצמזה התלהבתי מ"חיים חדשים במדבר"! @} @} @}
שבוע טוב!
אז ככה... אל תפסיקי לכתוב ולא ממקום של רכילות אלא כי אני חושבת שאפשר ללמוד כל מיני דברים מסיפורים של אנשים, למרות שזה סותר לגמרי את גישתך ,אבל את יודעת יש מכל וכל בעולמנו הקטן.
חוצמזה התלהבתי מ"חיים חדשים במדבר"! @} @} @}
שבוע טוב!
חיים חדשים במדבר
לעזאזל.
קמתי ב-3 לפנות בוקר וכתבתי לכם משהו מאד חשוב .
בטעות של קליק אחד נמחק הכל. כוסססססס....
כנראה שעוד לא הגיע זמנכם להתעדכן בתובנות החדשות שלי
אולי אני צריכה עוד זמן לחיות אותן,לפני שהן יוצאות לאוויר העולם.
ואולי פשוט זה מן תרגיל כזה עבורי,התנסות בסבלנות וסלחנות ,כדי של אשכח, שאין טוב בלי רע, ושבכל דבר יש גם מזה וגם מזה
(הכוונה למחשב הזה , שמטריף אותי עם התקלות המעצבנות שלו , ובו בזמן - מפתה אותי להתחבר אליו , אליכם...)
קמתי ב-3 לפנות בוקר וכתבתי לכם משהו מאד חשוב .
בטעות של קליק אחד נמחק הכל. כוסססססס....
כנראה שעוד לא הגיע זמנכם להתעדכן בתובנות החדשות שלי
אולי אני צריכה עוד זמן לחיות אותן,לפני שהן יוצאות לאוויר העולם.
ואולי פשוט זה מן תרגיל כזה עבורי,התנסות בסבלנות וסלחנות ,כדי של אשכח, שאין טוב בלי רע, ושבכל דבר יש גם מזה וגם מזה
(הכוונה למחשב הזה , שמטריף אותי עם התקלות המעצבנות שלו , ובו בזמן - מפתה אותי להתחבר אליו , אליכם...)
חיים חדשים במדבר
אנסה שוב.
תודה לכולכם על התמיכה והעידוד.
תודה על תגובותיכם .
אני מתחילה להבין למה אתם קוראים אותי.
מתחילה להבין למה אני קוראת אתכם
מתחילה להבין למה אני כותבת,ולמה אליכם.
הכתיבה עוזרת לי לרכז את המחשבות והתובנות שלי,
הכתיבה במחשב מאתגרת אותי לפרוץ את הגבולות והמגבלות ששמתי לעצמי עד היום
הכתיבה האיטית,אות אחר אות,בקצב צב , מאפשרת לי לחשוב לפני שאני מתבטאת .
הכתיבה אליכם,ברובד וירטואלי מאפשרת לי להיות יותר קשובה למה שהעולם רוצה ללמד אותי
הכתיבה האנונימית,מאפשרת לכם לומר לי את מה שאני צריכה לשמוע,בלי עכבות רגשיות/חברתיות/אחרות..
(למשל:חברה יכולה לשלוח לי מסר,בלי להסתכן בתגובה מיידית מסויימת באותו הרגע,אמא שלי יכולה להעיר לי על משהו שלדעתה אני צריכה להיות מודעת אליו , בלי להתקל בדלתות שנחסמות מיידית כשהיא פונה אליי,
הכתיבה אליכם,הדיאלוג איתכם,הוא בעצם הדיאלוג הפנימי שלי עם עצמי. התגובות שלכם,הם למעשה הקול השני שלי,שלפעמים,כשאני כל כולי בתוך סיטואציה מסויימת,קשה לי לשמוע אותו, ובכל סיטואציה אחרת הייתי יכולה למצוא עצמי אומרת את אותם דברים.)
הכתיבה מאפשרת לי לעכוב אחרי תהליכים שאני עוברת, ולקרוא בהם שוב,כל פעם מזווית שונה.
הכתיבה במחשב כל כך חדשה עבורי ,כזה שינוי בעמדות שלי (למשל על איך יוצרים קשר חברתי ) שזה מאתגר,מרגש אותי לנסות,משהו חדש
חייבת לזוז. אמשיך בלילה.
תודה לכולכם על התמיכה והעידוד.
תודה על תגובותיכם .
אני מתחילה להבין למה אתם קוראים אותי.
מתחילה להבין למה אני קוראת אתכם
מתחילה להבין למה אני כותבת,ולמה אליכם.
הכתיבה עוזרת לי לרכז את המחשבות והתובנות שלי,
הכתיבה במחשב מאתגרת אותי לפרוץ את הגבולות והמגבלות ששמתי לעצמי עד היום
הכתיבה האיטית,אות אחר אות,בקצב צב , מאפשרת לי לחשוב לפני שאני מתבטאת .
הכתיבה אליכם,ברובד וירטואלי מאפשרת לי להיות יותר קשובה למה שהעולם רוצה ללמד אותי
הכתיבה האנונימית,מאפשרת לכם לומר לי את מה שאני צריכה לשמוע,בלי עכבות רגשיות/חברתיות/אחרות..
(למשל:חברה יכולה לשלוח לי מסר,בלי להסתכן בתגובה מיידית מסויימת באותו הרגע,אמא שלי יכולה להעיר לי על משהו שלדעתה אני צריכה להיות מודעת אליו , בלי להתקל בדלתות שנחסמות מיידית כשהיא פונה אליי,
הכתיבה אליכם,הדיאלוג איתכם,הוא בעצם הדיאלוג הפנימי שלי עם עצמי. התגובות שלכם,הם למעשה הקול השני שלי,שלפעמים,כשאני כל כולי בתוך סיטואציה מסויימת,קשה לי לשמוע אותו, ובכל סיטואציה אחרת הייתי יכולה למצוא עצמי אומרת את אותם דברים.)
הכתיבה מאפשרת לי לעכוב אחרי תהליכים שאני עוברת, ולקרוא בהם שוב,כל פעם מזווית שונה.
הכתיבה במחשב כל כך חדשה עבורי ,כזה שינוי בעמדות שלי (למשל על איך יוצרים קשר חברתי ) שזה מאתגר,מרגש אותי לנסות,משהו חדש
חייבת לזוז. אמשיך בלילה.
חיים חדשים במדבר
אני מתחילה להבין למה אתם קוראים אותי.
את משאירה אותי במתח בין פרק (כתיבה) לפרק (כתיבה)
את משאירה אותי במתח בין פרק (כתיבה) לפרק (כתיבה)
חיים חדשים במדבר
היי לכם
הבטחתי לכתוב בלילה,אבל הייתי עסוקה ואחכ" ישנתי (זה קטע כזה,אתם יודעים,אנשים שהולכים לישון בלילה,אז הלילה זה קרה לי...)
בערב החלטתי לא לפתוח את המחשב ויהי מה . מרגישה שזה חזק ממני , הצורך לכתוב לכם/לעצמי , משבש לי את סדרי העדיפויות.
ייקח לי עוד קצת זמן להתרגל, להרגע,ולשים לעצמי גבולות ,בעניין הזה.
והיום,היום יום חדש,אנרגיות חדשות,ומעסיקים אותי דברים חדשים. אז לכל העוקבים בסקרנות (ובמתח מפרק לפרק-יסמין...) תהיה אכזבה,כי אני כבר לא זוכרת בדיוק מה המשהו המאד חשוב שרציתי לספר לכם עליו אתמול .
סבא שלי זל" היה תמיד אומר שאם לא זוכרים,כנראה שזה לא היה חשוב באמת. ואני אומרת - זה כן היה חשוב,אתמול , והיום מביא איתו דברים חשובים אחרים...
בקיצור...
בעוד 3 ימים אנחנו נפרדים מבת האומנה שלנו,שלא תמשיך איתנו לחיים החדשים במדבר.קשה.כל כך קשה, שזה גם די קלי קלות - אם בוחרים לא להיות ב"קשה" הזה . הרגע שהיינו בטוחים שלא יגיע,הולך ומתקרב,וכולנו מתכחשים.פשוט לא נתפס.
היא חיה איתנו , אותנו,אנחנו חיינו איתה,אותה,משך שלושת השנים האחרונות. כל כך הרבה עברנו יחד. זה כל כך השפיע לנו על החיים. רק עכשיו מתחילים להבין עד כמה החיים החדשים במדבר, יהיו באמת חדשים ,בלעדיה...
כידוע לכם,אני מאד מתרגשת מרעיון החיים החדשים. עבורי זו הזדמנות שאי אפשר לוותר עליה.אני מפנטזת בהתרגשות על איך לבנות את עצמנו ואת חיינו מחדש . אבל עבורה - זה רחוק מלהיות פנטזיה . עבורה זה סיוט. היא כבר בנתה את חייה מחדש,יותר מדי פעמים,וזה היה קשה מנשוא ,כל פעם מחדש. עד שסוף סוף הצליחה להגיע לקצת יציבות ,קצת שגרה , טובה, אז שוב-הכל נעלם...
אפשר לנסות לשכנע אותה שאנחנו לעולם לא ניעלם מחייה,ונהיה איתה תמיד,בכל מקום, אבל מה שכן נעלם לה זה היציבות בחיים.
מה שעבורנו חלום,מרגש, עבורה הוא חלום בלהות.
שלא תבינו לא נכון: הבחירה לא לבוא איתנו למדבר , היא שלה.לא שלנו.ועדיין...
אני לא יכולה לשתף אתכם ביותר מדי פרטים,מטעמי חיסיון .
עכשיו אתם מתחילים,אולי, קצת, להבין,מה אנחנו משאירים מאחור וכמה לא פשוט לוותר . הממלכה של הבית והחצר הם רק תפאורה יפה ,( אולי בעצם יותר מזה - זו תמונת הרקע שמשקפת את מה שיצרנו ובנינו כאן...) אבל זה זניח,לעומת הדברים החשובים באמת שקרו לנו פה,ושלא ימשיכו איתנו הלאה.
כדי להיות יותר שלמה עם עצמי ,להזכיר לי שזה בסדר ו"נכון", אני שבה לעיין בקטע נחמד שמזכיר לי ,כל פעם שאני שוכחת,עד כמה חשוב לפעמים להרפות,לשחרר,להוריד מעצמנו מה שכבד מדי להמשיך לשאתו .
קטע מתוך - "רפואת הצירוקי " / ג.ט.גארט ומייקל גארט
..."הסנאי מלמד אותנו שיעור חשוב והוא לא ללקט דברים רבים מדי,עד שהמשא שאנו נושאים יהפוך כבד מדי ויעשה אותנו מסורבלים.
לפעמים חשוב שנקטין את המשא, אם אספנו דברים מיותרים רבים,כמו:מחשבות הרסניות,דאגות,לחצים,מתחים,או קשרים שמזיקים לנו. כפי שהסנאי יודע,יש צורך לשמור על איזון מסוים בתהיך האיסוף,כך שנהיה מוכנים ונמלא את כל צרכינו, אך לא נסחוב משא כבד מדי. הסנאי מטפס על גזע העץ ושומר את כל הדברים שאסף בחור מיוחד. המקום המיוחד הזה הוא לב ונפש רגועים שאנו שומרים בהם את הכמות הנכונה של חכמה ודאגה. לפעמים , ההיפתחות ליקום דורשת שנשתחרר מדברים שמכבידים עלינו ומאיטים את תנועתנו. לפעמים,אם ידיינו סגורות,או אם הן מלאות לגמרי,עלינו לוותר על משהו כדי לפתוח אותן. בפעמים אחרות,עלינו פשוט לפתוח את ידינו כדי לקבל את מה שהמעגל מושיט לנו ..."
אז במקום שלנו היום, יש דברים שאנחנו משאירים מאחור,כדי שנוכל להגיע לחיים החדשים,למדבר, עם נפש רגועה וידיים פתוחות.
יום נעים לכולנו
הבטחתי לכתוב בלילה,אבל הייתי עסוקה ואחכ" ישנתי (זה קטע כזה,אתם יודעים,אנשים שהולכים לישון בלילה,אז הלילה זה קרה לי...)
בערב החלטתי לא לפתוח את המחשב ויהי מה . מרגישה שזה חזק ממני , הצורך לכתוב לכם/לעצמי , משבש לי את סדרי העדיפויות.
ייקח לי עוד קצת זמן להתרגל, להרגע,ולשים לעצמי גבולות ,בעניין הזה.
והיום,היום יום חדש,אנרגיות חדשות,ומעסיקים אותי דברים חדשים. אז לכל העוקבים בסקרנות (ובמתח מפרק לפרק-יסמין...) תהיה אכזבה,כי אני כבר לא זוכרת בדיוק מה המשהו המאד חשוב שרציתי לספר לכם עליו אתמול .
סבא שלי זל" היה תמיד אומר שאם לא זוכרים,כנראה שזה לא היה חשוב באמת. ואני אומרת - זה כן היה חשוב,אתמול , והיום מביא איתו דברים חשובים אחרים...
בקיצור...
בעוד 3 ימים אנחנו נפרדים מבת האומנה שלנו,שלא תמשיך איתנו לחיים החדשים במדבר.קשה.כל כך קשה, שזה גם די קלי קלות - אם בוחרים לא להיות ב"קשה" הזה . הרגע שהיינו בטוחים שלא יגיע,הולך ומתקרב,וכולנו מתכחשים.פשוט לא נתפס.
היא חיה איתנו , אותנו,אנחנו חיינו איתה,אותה,משך שלושת השנים האחרונות. כל כך הרבה עברנו יחד. זה כל כך השפיע לנו על החיים. רק עכשיו מתחילים להבין עד כמה החיים החדשים במדבר, יהיו באמת חדשים ,בלעדיה...
כידוע לכם,אני מאד מתרגשת מרעיון החיים החדשים. עבורי זו הזדמנות שאי אפשר לוותר עליה.אני מפנטזת בהתרגשות על איך לבנות את עצמנו ואת חיינו מחדש . אבל עבורה - זה רחוק מלהיות פנטזיה . עבורה זה סיוט. היא כבר בנתה את חייה מחדש,יותר מדי פעמים,וזה היה קשה מנשוא ,כל פעם מחדש. עד שסוף סוף הצליחה להגיע לקצת יציבות ,קצת שגרה , טובה, אז שוב-הכל נעלם...
אפשר לנסות לשכנע אותה שאנחנו לעולם לא ניעלם מחייה,ונהיה איתה תמיד,בכל מקום, אבל מה שכן נעלם לה זה היציבות בחיים.
מה שעבורנו חלום,מרגש, עבורה הוא חלום בלהות.
שלא תבינו לא נכון: הבחירה לא לבוא איתנו למדבר , היא שלה.לא שלנו.ועדיין...
אני לא יכולה לשתף אתכם ביותר מדי פרטים,מטעמי חיסיון .
עכשיו אתם מתחילים,אולי, קצת, להבין,מה אנחנו משאירים מאחור וכמה לא פשוט לוותר . הממלכה של הבית והחצר הם רק תפאורה יפה ,( אולי בעצם יותר מזה - זו תמונת הרקע שמשקפת את מה שיצרנו ובנינו כאן...) אבל זה זניח,לעומת הדברים החשובים באמת שקרו לנו פה,ושלא ימשיכו איתנו הלאה.
כדי להיות יותר שלמה עם עצמי ,להזכיר לי שזה בסדר ו"נכון", אני שבה לעיין בקטע נחמד שמזכיר לי ,כל פעם שאני שוכחת,עד כמה חשוב לפעמים להרפות,לשחרר,להוריד מעצמנו מה שכבד מדי להמשיך לשאתו .
קטע מתוך - "רפואת הצירוקי " / ג.ט.גארט ומייקל גארט
..."הסנאי מלמד אותנו שיעור חשוב והוא לא ללקט דברים רבים מדי,עד שהמשא שאנו נושאים יהפוך כבד מדי ויעשה אותנו מסורבלים.
לפעמים חשוב שנקטין את המשא, אם אספנו דברים מיותרים רבים,כמו:מחשבות הרסניות,דאגות,לחצים,מתחים,או קשרים שמזיקים לנו. כפי שהסנאי יודע,יש צורך לשמור על איזון מסוים בתהיך האיסוף,כך שנהיה מוכנים ונמלא את כל צרכינו, אך לא נסחוב משא כבד מדי. הסנאי מטפס על גזע העץ ושומר את כל הדברים שאסף בחור מיוחד. המקום המיוחד הזה הוא לב ונפש רגועים שאנו שומרים בהם את הכמות הנכונה של חכמה ודאגה. לפעמים , ההיפתחות ליקום דורשת שנשתחרר מדברים שמכבידים עלינו ומאיטים את תנועתנו. לפעמים,אם ידיינו סגורות,או אם הן מלאות לגמרי,עלינו לוותר על משהו כדי לפתוח אותן. בפעמים אחרות,עלינו פשוט לפתוח את ידינו כדי לקבל את מה שהמעגל מושיט לנו ..."
אז במקום שלנו היום, יש דברים שאנחנו משאירים מאחור,כדי שנוכל להגיע לחיים החדשים,למדבר, עם נפש רגועה וידיים פתוחות.
יום נעים לכולנו
-
הגמד_חיוכון*
- הודעות: 799
- הצטרפות: 06 יולי 2005, 23:41
- דף אישי: הדף האישי של הגמד_חיוכון*
חיים חדשים במדבר
נעמה שלי מקסימה אחת!
זו אני איילת, הרחוקה ממך, והמתגעגעת..! התישבתי לקרוא אותך לפני שעה ולמרות העייפות הרבה לא יכולתי להפסיק...
מרגישה כמו קיבלתי עוד צד ממך, עוד מנות גדושות של היופי הזה שבך שתמיד הפעים אותי והביך אותי באותו זמן.. (כי מולך לפעמים קצת הרגשתי שיש לי חיים קטנים שכאלה..) אבל כמה למדתי כעת עליך! את רואה? בכל זאת הכתיבה כאן היטיבה עמנו! כל כך שמחה שהגעתי לכאן אלייך!
איך יתכן ששתינו כותבות כאן ביחד ולא ידעתי!
את מתארת בבהירות ובכנות אמיצה כל כך את כל מה שעובר עליכם, עלייך. ויש כאן כל כך הרבה חום ואהבה ואנושיות ויופי שזה כבר ממש עושה כואב בלב!..
רואה בכל משפט את תלתלייך הדבשיים מתעופפים להם בהתלהבות (איתך תמיד הרשתי לעצמי להיסחף ולהתלהב לי עד הסוף),
ואת עיניך העמוקות מלאות באש כזו תוססת. אוהבת. וזה נעים נעים...
מרגישה שאת בתוך כל השינוי עכשיו, בעיצומה של הסערה. אומרים שבעת שינוי אנחנו כמו בתוך מעגל שמסתובב, אם נוכל להישאר ממש במרכז המעגל לא נרגיש כה חזק בתנודות, בעוד שאם נהיה בקצותיו, נקבל כאב ראש. ולכן חשוב להיות ממורכזים, אך נראה לי שאת בדרך הנכונה!
מעריצה אותך על הדרך האמיצה בה בחרתם. מקוה שלא תחמירי עם עצמך מידי כמו שאת נוטה כאן... נעמה, לי את נעימה דוקא!.. ונראה לי שלעוד הרבה כאן..
תודה לך על הפסקה האחרונה של רפואת הצירוקי. ותודה בכלל על ההצצה כאן. חלון לחיים שלך, שעכשיו הבנתי סופסוף איך הם נראים.
מזמינה אותך גם אליי, להציץ אצלי בבלוג שלי: בלוג גמד במרחקים שהתחלתי לכתוב מזמן מזמן, ולאחרונה אני יותר קוראת ופחות כותבת,
אבל נתת לי השראה קצת, אז אולי אמשיך שם שוב...
שולחת לך חם ואוהב והמון המון אהבה! נדבר בקרוב!
זו אני איילת, הרחוקה ממך, והמתגעגעת..! התישבתי לקרוא אותך לפני שעה ולמרות העייפות הרבה לא יכולתי להפסיק...
מרגישה כמו קיבלתי עוד צד ממך, עוד מנות גדושות של היופי הזה שבך שתמיד הפעים אותי והביך אותי באותו זמן.. (כי מולך לפעמים קצת הרגשתי שיש לי חיים קטנים שכאלה..) אבל כמה למדתי כעת עליך! את רואה? בכל זאת הכתיבה כאן היטיבה עמנו! כל כך שמחה שהגעתי לכאן אלייך!
איך יתכן ששתינו כותבות כאן ביחד ולא ידעתי!
את מתארת בבהירות ובכנות אמיצה כל כך את כל מה שעובר עליכם, עלייך. ויש כאן כל כך הרבה חום ואהבה ואנושיות ויופי שזה כבר ממש עושה כואב בלב!..
רואה בכל משפט את תלתלייך הדבשיים מתעופפים להם בהתלהבות (איתך תמיד הרשתי לעצמי להיסחף ולהתלהב לי עד הסוף),
ואת עיניך העמוקות מלאות באש כזו תוססת. אוהבת. וזה נעים נעים...
מרגישה שאת בתוך כל השינוי עכשיו, בעיצומה של הסערה. אומרים שבעת שינוי אנחנו כמו בתוך מעגל שמסתובב, אם נוכל להישאר ממש במרכז המעגל לא נרגיש כה חזק בתנודות, בעוד שאם נהיה בקצותיו, נקבל כאב ראש. ולכן חשוב להיות ממורכזים, אך נראה לי שאת בדרך הנכונה!
מעריצה אותך על הדרך האמיצה בה בחרתם. מקוה שלא תחמירי עם עצמך מידי כמו שאת נוטה כאן... נעמה, לי את נעימה דוקא!.. ונראה לי שלעוד הרבה כאן..
תודה לך על הפסקה האחרונה של רפואת הצירוקי. ותודה בכלל על ההצצה כאן. חלון לחיים שלך, שעכשיו הבנתי סופסוף איך הם נראים.
מזמינה אותך גם אליי, להציץ אצלי בבלוג שלי: בלוג גמד במרחקים שהתחלתי לכתוב מזמן מזמן, ולאחרונה אני יותר קוראת ופחות כותבת,
אבל נתת לי השראה קצת, אז אולי אמשיך שם שוב...
שולחת לך
חם ואוהב והמון המון אהבה! נדבר בקרוב!חיים חדשים במדבר
איילת
איילת הנהדרת
איילת חברתי משכבר הימים
איילת הרחוקה - קרובה, שאיתה תמיד יכולתי להתחבר לרוח השטות שבי,לשמחה. מתגעגעת לחיבור הכל כך עמוק שהיה בנינו.
כמו קסם בעיני שקשר עתיק יומין יכול לקום לתחיה בכזו קלות,דרך מסך המחשב. העולמות שלנו כל כך רחוקים ועם זאת-יש משהו חם וקרוב שנוצר מהדיאלוג המחודש שלנו.
כשנולדה לנו פיץפיץ וחשבתי מה הייתי רוצה לאחל לה בחיים :חשבתי עלייך על מה שאת מייצגת עבורי: תמימות,יופי,ואהבה לבלי סוף
וכך,למרות המרחק העצום בנינו,חלק ממך חי איתי כל יום,כל דקה,כשאני מחזיקה את איילת שלי-התינוקת שלנו (כבר בת 8.5 חודשים...)
איילת נהדרת, התיאורים והניסוחים שלך ממש מרגשים אותי.
כמה טוב להיות איתך שוב. כל כך הרבה זמן עבר. שנים. שנים. לא יאומן . נשארת בעיני רוחי כפי שהיית אז ,כפי שהייתי אני, לפני...
וכל כך הרבה השתנה.אני כל כך התבגרתי.עולות בי דמעות של געגוע למי שהייתי פעם, כשהיינו יחד...
חרוטה במוחי "תמונה" מנוף הילדות שלנו,(הנערות למעשה)
איילת הנהדרת,אולי נוכל למצוא דרך לתקשר באופן יותר אישי?קשה לי לחשוב שכל העולם קורא את ההתרגשות הפרטית שלנו.
אולי אבקש מנועם ללמד אותי לפתוח e/mail ? יש מצב,,,אולי...
ובינתיים...
את יכולה להמשיך להתעדכן ב"חיים חדשים במדבר" ואני אשתדל גם לעקוב אחרייך בדף שלך.
יש לי עכשיו חברה טובה קרובה שאמרה לי שהיא חווה את הקשר שלנו "לטווח ארוך" גם אם ביום יום לא יוצא לנו מספיק להיות יחד
(ה"מספיק" שלה ושלי קצת שונים...) .קשה היה לי להבין באותו רגע למה היא התכוונה.
עכשיו אני מבינה.
מבינה איך קשר עמוק ומשמעותי יכול להמשך שנים,שנים,גם אם יש הפוגות כלכך ארוכות באמצע.
איילת הנהדרת,הבוקר עלה והאוצרות שלי מתחילים להתעורר,אחד,אחד...
תודה, נשמה,שבאת לביקור בעולם שלי.
ביי . נעמה
איילת הנהדרת
איילת חברתי משכבר הימים
איילת הרחוקה - קרובה, שאיתה תמיד יכולתי להתחבר לרוח השטות שבי,לשמחה. מתגעגעת לחיבור הכל כך עמוק שהיה בנינו.
כמו קסם בעיני שקשר עתיק יומין יכול לקום לתחיה בכזו קלות,דרך מסך המחשב. העולמות שלנו כל כך רחוקים ועם זאת-יש משהו חם וקרוב שנוצר מהדיאלוג המחודש שלנו.
כשנולדה לנו פיץפיץ וחשבתי מה הייתי רוצה לאחל לה בחיים :חשבתי עלייך על מה שאת מייצגת עבורי: תמימות,יופי,ואהבה לבלי סוף
וכך,למרות המרחק העצום בנינו,חלק ממך חי איתי כל יום,כל דקה,כשאני מחזיקה את איילת שלי-התינוקת שלנו (כבר בת 8.5 חודשים...)
איילת נהדרת, התיאורים והניסוחים שלך ממש מרגשים אותי.
כמה טוב להיות איתך שוב. כל כך הרבה זמן עבר. שנים. שנים. לא יאומן . נשארת בעיני רוחי כפי שהיית אז ,כפי שהייתי אני, לפני...
וכל כך הרבה השתנה.אני כל כך התבגרתי.עולות בי דמעות של געגוע למי שהייתי פעם, כשהיינו יחד...
חרוטה במוחי "תמונה" מנוף הילדות שלנו,(הנערות למעשה)
איילת הנהדרת,אולי נוכל למצוא דרך לתקשר באופן יותר אישי?קשה לי לחשוב שכל העולם קורא את ההתרגשות הפרטית שלנו.
אולי אבקש מנועם ללמד אותי לפתוח e/mail ? יש מצב,,,אולי...
ובינתיים...
את יכולה להמשיך להתעדכן ב"חיים חדשים במדבר" ואני אשתדל גם לעקוב אחרייך בדף שלך.
יש לי עכשיו חברה טובה קרובה שאמרה לי שהיא חווה את הקשר שלנו "לטווח ארוך" גם אם ביום יום לא יוצא לנו מספיק להיות יחד
(ה"מספיק" שלה ושלי קצת שונים...) .קשה היה לי להבין באותו רגע למה היא התכוונה.
עכשיו אני מבינה.
מבינה איך קשר עמוק ומשמעותי יכול להמשך שנים,שנים,גם אם יש הפוגות כלכך ארוכות באמצע.
איילת הנהדרת,הבוקר עלה והאוצרות שלי מתחילים להתעורר,אחד,אחד...
תודה, נשמה,שבאת לביקור בעולם שלי.
ביי . נעמה
-
הגמד_חיוכון*
- הודעות: 799
- הצטרפות: 06 יולי 2005, 23:41
- דף אישי: הדף האישי של הגמד_חיוכון*
חיים חדשים במדבר
כן! כן! שנועם החמוד ילמד אותך איך פותחים אי מייל. ואולי אפילו מסנגר! שנוכל לפטפט לנו ככה אונליין. למרות שלא נראה לי ששעותינו זהות כל כך...
מתי את מספיקה לישון בכלל???.... מרגישה מצחיק שאצלינו פוקחים עיניים בשמונה-תשע, ואצליכם כבר עבר חצי יום...
(למזלי בנזוגי-י עובד בבית כך שאפשר לאכול יחדיו לפעמים, כשאין לחץ) אבל גם אני מהמקדימות, תמיד הייתי... ולפני ההריון הזה עשיתי לי מנהג לקום בחמש בבוקר, להתעמל ולשמוע מוזיקה שאני אוהבת.. אך לא עוד.. אחרי לילה של הנקות, זה נחמד נורא להתעורר לקול ציוצים מתוקים של איה בשמונה..
בכל אופן, לא אפריע לך ולבלוג שלך כאן. המשיכי לספר ולרתק אותנו בתיאורייך הסוחפים. נשיקות אינספור, חיבוקים ואהבה.
מתי את מספיקה לישון בכלל???.... מרגישה מצחיק שאצלינו פוקחים עיניים בשמונה-תשע, ואצליכם כבר עבר חצי יום...
(למזלי בנזוגי-י עובד בבית כך שאפשר לאכול יחדיו לפעמים, כשאין לחץ) אבל גם אני מהמקדימות, תמיד הייתי... ולפני ההריון הזה עשיתי לי מנהג לקום בחמש בבוקר, להתעמל ולשמוע מוזיקה שאני אוהבת.. אך לא עוד.. אחרי לילה של הנקות, זה נחמד נורא להתעורר לקול ציוצים מתוקים של איה בשמונה..
בכל אופן, לא אפריע לך ולבלוג שלך כאן. המשיכי לספר ולרתק אותנו בתיאורייך הסוחפים. נשיקות אינספור, חיבוקים ואהבה.
-
הגמד_חיוכון*
- הודעות: 799
- הצטרפות: 06 יולי 2005, 23:41
- דף אישי: הדף האישי של הגמד_חיוכון*
חיים חדשים במדבר
נעמה, נתת לי השראה ואני נורא מתגעגעת, אז אני באה לארץ!
(טוב נו, גם יש מחירים ממש זולים הפעם..) יש מצב לפגשך לפני שתדרימי כל כך רחוק?
האם נוכל עוד לראות את הבית היפה שלכם באיזור ירושלים? אני ואיה מגיעות יחד, כנראה ב8.6.. מקוה לדבר איתך בקרוב. נשיקות רבות!!|L|
(טוב נו, גם יש מחירים ממש זולים הפעם..) יש מצב לפגשך לפני שתדרימי כל כך רחוק?
האם נוכל עוד לראות את הבית היפה שלכם באיזור ירושלים? אני ואיה מגיעות יחד, כנראה ב8.6.. מקוה לדבר איתך בקרוב. נשיקות רבות!!
|L|חיים חדשים במדבר
איילת יקירתי
וואו... באמת תבואי ? לכבודי ? מרגש לחשוב שאני "עושה לך את זה "
אנחנו עוברים למדבר באמצע יולי.
בואי.
אני פה.
ולחשוב שהכל בזכות המחשב...
לאור ההתפתחויות האחרונות,(הכרתי בתרומת המחשב לחיי) נופלת עליי ,בשעת לילה מאוחרת רוח חיובית,והייתי רוצה לנצל אותה כדי להגיב לתגובות שלכם :
אורה :
את צודקת לגמרי בעניין ה "יש מכל וכל בעולמנו" .
מה שחדש עבורי, הוא שאני מבינה כמה חשוב שאהיה סבלנית כלפי "הכל מכל".
עוד רחוקה הדרך עד שבאמת אצליח לכבד את דעותיהם/בחירותיהם של אחרים (כי ברור שאני תמיד יודעת הכל הכי טוב...)
לא בציניות.זה באמת באמת ברור לי. (פטתי ?)
אני מבינה כמה זה מתנשא ,ובכל זאת, לא יכולה שלא לחוש כך
מן בטחון עצמי מופרז,(שמכסה אולי על חוסרים במקום אחר..)
מוריה:
כתבת ש "אם נועם לא יהיה שותף להחלטה , תהיה לי בעיה "
אין מצב.נועם שותף לכל דבר בחיי.במקרה הזה - כשמדובר בגידול הילדים,הוא לא רק שותף להחלטה אלא גם שותף בלהוציא אותה לפועל. והיות וכרגע הוא עוד לא שלם עם רעיון החינוך הביתי , אני מחכה . יש בי אמונה ,שמה שצריך לקרות,יקרה ,ובטחון בעולם ובמי שמנווט אותו מלמעלה ושומר ודואג לנו (אמא,אם את קוראת את המילים האלו ובטוחה שאני חוזרת בתשובה ,אז את יכולה להרגע. מה שבשביל דתיים הוא "אלוהים" , בשבילי זה הטבע,העולם.והחיבור לטבע תמיד ישב אצלי עמוק בנפש.) אני פשוט יודעת,מנסיון החיים שלי , שכשאני רוצה משהו,מאד , מכל הלב ,ובאמת מאמינה שזה צריך לקרות -אז זה קורה .כמו קסם. השבוע אמרתי לעצמי שאני רוצה להשיג מנשא גב טוב.אפילו ביקשתי משכנה שנסעה לכנס של "באופן טבעי" לקנות לי משהו. הבעיה שלא ידעתי להגיד לה מה בדיוק אני רוצה ולא הספקתי לברר ולהחליט. אחרי שעתיים,הופיעה אמא אחת ,שכנה , שמגיעה למפגש של חינוך ביתי ,אצלנו, ומה היא הביאה ? יפה ניחשתם. מנשא גב. במיוחד בשבילי . מתנה .
ובכלל - כל ההתפתחויות החדשות בחיינו - מרגישה שמישהו מלמעלה באמת עזר לנו לעשות דברים שלבד לא היינו מעיזים לעשות.
אני, לא הייתי מסוגלת להרפות מהגן שבניתי,מקשרים חברתיים פה במושב, אלמלא היתה מגיעה הזדמנות כל כך אדירה,הזדמנות עבורי לאפשר לנועם להבריא ולגדול ולהיות שמח.
שנינו,גם נועם וגם אני , בחיים לא היינו מסוגלים לוותר על בת האומנה שלנו,למרות החיים הקשים שחיינו איתה.אין מצב שהיינו מקדימים את הצרכים שלנו לשלה,אלמלא היה מדובר באמת בהזדמנות חד פעמית לזכות בחיים חדשים,טובים , בריאים ושמחים יותר
אז איכשהו ,מישהו,משהו, עזר לנו לעשות את מה שלא היינו מעיזים לעשות בעצמנו.וזה קרה כך שהיא בחרה לעזוב אותנו.היא החליטה שהיא לא ממשיכה איתנו למדבר,לחיים החדשים.
^יש משהו כל כך מוזר וחדש במציאות הוירטואלית הזו- 1.שאני מדברת לאמא שלי דרך המחשב 2.שאני כותבת לאמא שלי ולחברות שלי ולכל שאר העולם -את אותו הדבר. לא נראה לי העסק הזה. אולי אני צריכה ללמוד איך לתקשר באתר אישי כזה (E.MAIL?)
ובעצם גם אחותי ,החרדית,עשויה לקרוא פה ,והיאדווקא תהיה מאד מרוצה ממה שכתבתי.
ומה עם עוד חצי עולם שקורא אותי ואני אפילו לא יודעת ?
זה שוב מחזיר אותי לאותו מקום מאד בסיסי וחי - שאין טוב בלי רע.
אני לא יכולה להנות מפלאי המחשב וממגוון האפשרויות שהוא מזמן לי , בלי לשלם מחיר יקר - עבור פגיעה בפרטיות שלי,עבור התסכול להתמודד עם התקלות המעצבנות של המחשב הזה (כמה פעמים כבר בזבזתי לילה ,כדי שבשניה אחת הכל יימחק לי ..)
יאאלה, הזמן קצר והמלאכה מרובה.אין זמן עכשיו לפטפוטים.החיים האמיתיים קוראים לי .כבר 5 . אור ראשון. על הליכת הבוקר שלי כבר אצטרך לוותר.ים של משימות חשובות מחכה לי. מחר שבועות.אני צריכה לזכור להלביש את הילדים בלבן , וטנא וזר משיבולים...
וכמה , כמה סמלי שחן נפרדת מאיתנו ,בדיוק בחג ה"לבן"הזה ,שיאפשר לה להגיע נקיה ,חלקה,לבנה, לחייה החדשים, בלעדינו.
עדיין לא נקלט לנו...
מחר מסיבת הפרידה,ויש עוד כל כך הרבה להספיק
כל כך הרבה,שכל הזמן שבעולם,לא יספיק.
ביי.נעמה
וואו... באמת תבואי ? לכבודי ? מרגש לחשוב שאני "עושה לך את זה "
אנחנו עוברים למדבר באמצע יולי.
בואי.
אני פה.
ולחשוב שהכל בזכות המחשב...
לאור ההתפתחויות האחרונות,(הכרתי בתרומת המחשב לחיי) נופלת עליי ,בשעת לילה מאוחרת רוח חיובית,והייתי רוצה לנצל אותה כדי להגיב לתגובות שלכם :
אורה :
את צודקת לגמרי בעניין ה "יש מכל וכל בעולמנו" .
מה שחדש עבורי, הוא שאני מבינה כמה חשוב שאהיה סבלנית כלפי "הכל מכל".
עוד רחוקה הדרך עד שבאמת אצליח לכבד את דעותיהם/בחירותיהם של אחרים (כי ברור שאני תמיד יודעת הכל הכי טוב...)
לא בציניות.זה באמת באמת ברור לי. (פטתי ?)
אני מבינה כמה זה מתנשא ,ובכל זאת, לא יכולה שלא לחוש כך
מן בטחון עצמי מופרז,(שמכסה אולי על חוסרים במקום אחר..)
מוריה:
כתבת ש "אם נועם לא יהיה שותף להחלטה , תהיה לי בעיה "
אין מצב.נועם שותף לכל דבר בחיי.במקרה הזה - כשמדובר בגידול הילדים,הוא לא רק שותף להחלטה אלא גם שותף בלהוציא אותה לפועל. והיות וכרגע הוא עוד לא שלם עם רעיון החינוך הביתי , אני מחכה . יש בי אמונה ,שמה שצריך לקרות,יקרה ,ובטחון בעולם ובמי שמנווט אותו מלמעלה ושומר ודואג לנו (אמא,אם את קוראת את המילים האלו ובטוחה שאני חוזרת בתשובה ,אז את יכולה להרגע. מה שבשביל דתיים הוא "אלוהים" , בשבילי זה הטבע,העולם.והחיבור לטבע תמיד ישב אצלי עמוק בנפש.) אני פשוט יודעת,מנסיון החיים שלי , שכשאני רוצה משהו,מאד , מכל הלב ,ובאמת מאמינה שזה צריך לקרות -אז זה קורה .כמו קסם. השבוע אמרתי לעצמי שאני רוצה להשיג מנשא גב טוב.אפילו ביקשתי משכנה שנסעה לכנס של "באופן טבעי" לקנות לי משהו. הבעיה שלא ידעתי להגיד לה מה בדיוק אני רוצה ולא הספקתי לברר ולהחליט. אחרי שעתיים,הופיעה אמא אחת ,שכנה , שמגיעה למפגש של חינוך ביתי ,אצלנו, ומה היא הביאה ? יפה ניחשתם. מנשא גב. במיוחד בשבילי . מתנה .
ובכלל - כל ההתפתחויות החדשות בחיינו - מרגישה שמישהו מלמעלה באמת עזר לנו לעשות דברים שלבד לא היינו מעיזים לעשות.
אני, לא הייתי מסוגלת להרפות מהגן שבניתי,מקשרים חברתיים פה במושב, אלמלא היתה מגיעה הזדמנות כל כך אדירה,הזדמנות עבורי לאפשר לנועם להבריא ולגדול ולהיות שמח.
שנינו,גם נועם וגם אני , בחיים לא היינו מסוגלים לוותר על בת האומנה שלנו,למרות החיים הקשים שחיינו איתה.אין מצב שהיינו מקדימים את הצרכים שלנו לשלה,אלמלא היה מדובר באמת בהזדמנות חד פעמית לזכות בחיים חדשים,טובים , בריאים ושמחים יותר
אז איכשהו ,מישהו,משהו, עזר לנו לעשות את מה שלא היינו מעיזים לעשות בעצמנו.וזה קרה כך שהיא בחרה לעזוב אותנו.היא החליטה שהיא לא ממשיכה איתנו למדבר,לחיים החדשים.
^יש משהו כל כך מוזר וחדש במציאות הוירטואלית הזו- 1.שאני מדברת לאמא שלי דרך המחשב 2.שאני כותבת לאמא שלי ולחברות שלי ולכל שאר העולם -את אותו הדבר. לא נראה לי העסק הזה. אולי אני צריכה ללמוד איך לתקשר באתר אישי כזה (E.MAIL?)
ובעצם גם אחותי ,החרדית,עשויה לקרוא פה ,והיאדווקא תהיה מאד מרוצה ממה שכתבתי.
ומה עם עוד חצי עולם שקורא אותי ואני אפילו לא יודעת ?
זה שוב מחזיר אותי לאותו מקום מאד בסיסי וחי - שאין טוב בלי רע.
אני לא יכולה להנות מפלאי המחשב וממגוון האפשרויות שהוא מזמן לי , בלי לשלם מחיר יקר - עבור פגיעה בפרטיות שלי,עבור התסכול להתמודד עם התקלות המעצבנות של המחשב הזה (כמה פעמים כבר בזבזתי לילה ,כדי שבשניה אחת הכל יימחק לי ..)
יאאלה, הזמן קצר והמלאכה מרובה.אין זמן עכשיו לפטפוטים.החיים האמיתיים קוראים לי .כבר 5 . אור ראשון. על הליכת הבוקר שלי כבר אצטרך לוותר.ים של משימות חשובות מחכה לי. מחר שבועות.אני צריכה לזכור להלביש את הילדים בלבן , וטנא וזר משיבולים...
וכמה , כמה סמלי שחן נפרדת מאיתנו ,בדיוק בחג ה"לבן"הזה ,שיאפשר לה להגיע נקיה ,חלקה,לבנה, לחייה החדשים, בלעדינו.
עדיין לא נקלט לנו...
מחר מסיבת הפרידה,ויש עוד כל כך הרבה להספיק
כל כך הרבה,שכל הזמן שבעולם,לא יספיק.
ביי.נעמה
חיים חדשים במדבר
שלום לכולם.
לקחתי קצת פסק זמן מהמחשב,וחזרתי מפוקחת :זהירה יותר במה שאני שולחת לעולם ופנויה יותר לקבל.
נפרדנו מבת האומנה שלנו.הכאב עדיין טרי.עדיין לא נתפס.בצידו יש הקלה גדולה.מאמינה שזה לטובה.
מרגישה שהחיים החדשים התחילו,עוד לפני שירדנו למדבר :
החלום מתחיל להפוך למציאות.
ובמציאות,כמו במציאות,לא הכל ורוד
כנראה שככה זה עם חלומות,אם רוצים לחיות אותם ולא לחלום עליהם. (נזכרתי ב"אלכימאי"...)
חגית : אני מתחילה לחשוש מהשלכות החיים הקהילתיים בקיבוץ.אולי,כמוכם,עדיף היה לנו להישאר במוכר והידוע(מושב) עם כל הדפקטים שלו. מצד שני,אולי המשהו החדש הזה גם ייטיב איתנו.הרי רציתי לגור במקום שאנשים יותר מחוברים בו -לעצמם ואחד לשני . זה נורמלי לחטוף פיק ברכיים רגע לפני .,לא ?
הדירה שהיינו מיועדים לגור בה היתה בקצה הקיבוץ.מושלם.אפשרות עבורי לשמור מרחק (לפחות צד אחד פונה למדבר )
ועכשיו,דירה בין x ל y .אני כבר רואה עצמי מסתבכת עם מה שאומרים השכנים עלי,עלינו,על זה שאהיה,אולי, עם הילדים בבית...
מתמלאת חששות
יחד עם זאת,אין לנו שום אלטרנטיבה אחרת יותר טובה.(מרחק מהעיר,כלכלית,חברתית,אנושית)
אח...איה. אויש...
קשה להשלים עם חוסר המושלמות.
צריך רק לזכור שגם אני כזו-לא מושלמת,ולהכיל את הקושי הזה באהבה (עד כמה שניתן).
ניתן ???
רוצה להודות גם לכל מי שקורא ומגיב וגם לכל הכותבים בעצמם - התחלתי לשוטט ולקרוא נושאים שונים בפורום .
.מעניין אותי במיוחד לשמוע (לקרוא...) על השלבים הראשונים של ההחלטה לעבור לחינוך ביתי , עם ילדים שכבר "ראו עולם" בגן וביה"ס ,(ובכל זאת מעדיפים תמיד להישאר בבית.)אולי מישהוא יודע על קישור למקום שבו יש רשימת תשובות שאני עונה :קודם כל לעצמי , אבל גם לכל מי ששואל את השאלות הקשות (כמו :מה?לא נראה לך שהילדים צריכים מסגרת?)
מי שרוצה לכתוב לי גם פה,למרות שיש לזה דף נפרד - אשמח !
תודה מראש.
ביי. נעמה.
לקחתי קצת פסק זמן מהמחשב,וחזרתי מפוקחת :זהירה יותר במה שאני שולחת לעולם ופנויה יותר לקבל.
נפרדנו מבת האומנה שלנו.הכאב עדיין טרי.עדיין לא נתפס.בצידו יש הקלה גדולה.מאמינה שזה לטובה.
מרגישה שהחיים החדשים התחילו,עוד לפני שירדנו למדבר :
- חני כבר לא איתנו
- התחלתי למיין,לקראת אריזה.כמה ארגזי קרטון שפזורים בבית תורמים את שלהם לאווירה
- נועם לוקח את הילדים לטיול באפריקה (עם סבא וסבתא...) ובינתיים אני אמורה לארוז.
- הכרזנו על מסיבת פרידה ב - 16/6 יום שישי, יהיה בית פתוח (מ-9:00 עד-22:00 ). כולם מוזמנים!
- בלוטן התחילו לעשות לנו כל מני קונצים,פתאם משנים את החוזה ,ועכשיו רק הדירה הקטנה פנויה (60 מטר , במקום 150 שאנחנו חיים היום) ואין ארונות קיר,ואין אמבטיה , (אלא רק טוש) ואם אנחנו רוצים לעשות שיפוץ ולהגדיל ,נצטרך אנחנו לשאת בהוצאות , וכו"...
החלום מתחיל להפוך למציאות.
ובמציאות,כמו במציאות,לא הכל ורוד
כנראה שככה זה עם חלומות,אם רוצים לחיות אותם ולא לחלום עליהם. (נזכרתי ב"אלכימאי"...)
חגית : אני מתחילה לחשוש מהשלכות החיים הקהילתיים בקיבוץ.אולי,כמוכם,עדיף היה לנו להישאר במוכר והידוע(מושב) עם כל הדפקטים שלו. מצד שני,אולי המשהו החדש הזה גם ייטיב איתנו.הרי רציתי לגור במקום שאנשים יותר מחוברים בו -לעצמם ואחד לשני . זה נורמלי לחטוף פיק ברכיים רגע לפני .,לא ?
הדירה שהיינו מיועדים לגור בה היתה בקצה הקיבוץ.מושלם.אפשרות עבורי לשמור מרחק (לפחות צד אחד פונה למדבר )
ועכשיו,דירה בין x ל y .אני כבר רואה עצמי מסתבכת עם מה שאומרים השכנים עלי,עלינו,על זה שאהיה,אולי, עם הילדים בבית...
מתמלאת חששות
יחד עם זאת,אין לנו שום אלטרנטיבה אחרת יותר טובה.(מרחק מהעיר,כלכלית,חברתית,אנושית)
אח...איה. אויש...
קשה להשלים עם חוסר המושלמות.
צריך רק לזכור שגם אני כזו-לא מושלמת,ולהכיל את הקושי הזה באהבה (עד כמה שניתן).
ניתן ???
רוצה להודות גם לכל מי שקורא ומגיב וגם לכל הכותבים בעצמם - התחלתי לשוטט ולקרוא נושאים שונים בפורום .
.מעניין אותי במיוחד לשמוע (לקרוא...) על השלבים הראשונים של ההחלטה לעבור לחינוך ביתי , עם ילדים שכבר "ראו עולם" בגן וביה"ס ,(ובכל זאת מעדיפים תמיד להישאר בבית.)אולי מישהוא יודע על קישור למקום שבו יש רשימת תשובות שאני עונה :קודם כל לעצמי , אבל גם לכל מי ששואל את השאלות הקשות (כמו :מה?לא נראה לך שהילדים צריכים מסגרת?)
מי שרוצה לכתוב לי גם פה,למרות שיש לזה דף נפרד - אשמח !
תודה מראש.
ביי. נעמה.
-
חגית_פ*
- הודעות: 880
- הצטרפות: 18 אוקטובר 2001, 17:18
- דף אישי: הדף האישי של חגית_פ*
חיים חדשים במדבר
נעמה יקרה,
החששות שלך מאוד ברורים ולצערי הקונצים שעושים פתאום בלוטן לא מפתיעים אותי ...
האם זו האופציה היחידה מבחינת דיור? יש עוד קיבוצים בסביבה. האם יש אפשרות שתהיו זמנית בבית הזה ואחד אחר יתפנה?.
אני יודעת מנורית שלהיות שם בסטטוס של תושב (ולא "חבר קיבוץ") הוא אידיאלי. גם אם תהיה ביקורת, זה לא יגע בכם.
לגבי המלצה לקישור, אני מפנה אותך לאתר של יונת.
החששות שלך מאוד ברורים ולצערי הקונצים שעושים פתאום בלוטן לא מפתיעים אותי ...
האם זו האופציה היחידה מבחינת דיור? יש עוד קיבוצים בסביבה. האם יש אפשרות שתהיו זמנית בבית הזה ואחד אחר יתפנה?.
אני יודעת מנורית שלהיות שם בסטטוס של תושב (ולא "חבר קיבוץ") הוא אידיאלי. גם אם תהיה ביקורת, זה לא יגע בכם.
לגבי המלצה לקישור, אני מפנה אותך לאתר של יונת.
חיים חדשים במדבר
מעניין אותי במיוחד לשמוע (לקרוא...) על השלבים הראשונים של ההחלטה לעבור לחינוך ביתי , עם ילדים
למעלה בדף, שתי שורות מעל לכותרת חיים חדשים במדבר יש שורה ובה כתוב דף פתיחה, יש ציור של עלה, מה חדש ושוב ציור של עלה ו מפתח נושאים. תקליקי עם העכבר על מפתח נושאים. תמצאי קישורים לדפים שודאי יעניינו אותך.
למעלה בדף, שתי שורות מעל לכותרת חיים חדשים במדבר יש שורה ובה כתוב דף פתיחה, יש ציור של עלה, מה חדש ושוב ציור של עלה ו מפתח נושאים. תקליקי עם העכבר על מפתח נושאים. תמצאי קישורים לדפים שודאי יעניינו אותך.
חיים חדשים במדבר
, חגית
תודה על הקישור ששלחת לי . מעניין מאד.
כל יום אני מגלה כמה הרבה דברים חדשים אני יכולה ללמוד כאן .אין סוף...
בקשר ללוטן-הכל מסתבך,ושום דבר כבר לא ברור. כנראה שזה לא זה.
כתבתי לך על ההתפתחויות החדשות ,אבל מישהוא מלמעלה ששומר עלי,דאג שיימחק לי,אז כנראה שזה לא היה מתאים..
אי הודאות הזו פתאם ,לא קלה.מלחיץ קצת שאין לנו עכשיו מקום לעבור אליו.בכל הישובים אין מקום,ובעיר אילת אין מצב שנהיה .לא מתאים לי כל השינויים האלה ברגע האחרון,אבל כנראה שזה לטובה.אחותי החרדית אומרת : "ישועת השם כהרף עין ". אין לי מושג מאיין תבוא הישועה הזו,אבל נראה לי שאם מאמינים,אז כל מה שיקרה ,יהיה לטובה. (שכנעתי את עצמי גם ?)
בלי קשר: אני רק מתחזקת מיום ליום ברעיון החינוך הביתי.
בקטנה,רק כדי שתבינו למה התכוונתי כשדיברתי על נזקי המסגרת.(אנתרופוסופית)
הבן שלי ,בן 5.5 סיפר בארוחת הערב על עלילויותיהם בטיול עם הגן
"היום למדתי איך מכינים סיגריה:לוקחים נייר כזה ושמים עליו אבקה... ראיתי איש אחד בגבעת הכלניות...
והבת שלי (בת 7 )חזרה עם סיפורים מזעזעים מחוויות ההפסקה:"יותם החליט שמי שרוצה להיות בחבורה שלו חייב להראות את הבולבול לכולם"
מספיק נזק בעינכם? זה עוד לא הכל.
אין יום שאני לא שואלת עצמי בשביל מה אני שולחת את הילדים שלי לשם. איזו אמא אני. אפילו בטבע האכזר ביותר האמא מגנה על הילדים שלה.וזו מחשיבה עצמה "מערכת מגוננת",אנתרופוסופי אלק.יענו איכותי. זו איכות ?
כשסיפרתי לגננת מה הילד סיפר,ואמרתי :שאולי אני תמימה מדי וכמה נאיבי מצדי להאמין שהעולם טוב ,כשיש כל כך הרבה אלימות והזנחה וכוחנות ו... מסביב.זה מזעזע אותי.
נו מה תגידו?מה היא ענתה לדעתכם ?
שזה באמת מזעזע? הגיוני,לא?
אז זהו , שלא.
היא אמרה שאני באמת תמימה מדי.
כל כך מאכזב אותי העולם הזה.
אז הם באמת הולכים פחות ופחות
ונשארים בבית יותר ויותר
אבל בכל זאת:אי אפשר ביום אחד להפסיק הכל.
אנחנו בתהליך.
לא רק מבחינת "למה ביה"ס זה רע ," ,
אלא גם "למה חינוךביתי זה טוב"
לילה טוב . אני גמורה
תודה על הקישור ששלחת לי . מעניין מאד.
כל יום אני מגלה כמה הרבה דברים חדשים אני יכולה ללמוד כאן .אין סוף...
בקשר ללוטן-הכל מסתבך,ושום דבר כבר לא ברור. כנראה שזה לא זה.
כתבתי לך על ההתפתחויות החדשות ,אבל מישהוא מלמעלה ששומר עלי,דאג שיימחק לי,אז כנראה שזה לא היה מתאים..
אי הודאות הזו פתאם ,לא קלה.מלחיץ קצת שאין לנו עכשיו מקום לעבור אליו.בכל הישובים אין מקום,ובעיר אילת אין מצב שנהיה .לא מתאים לי כל השינויים האלה ברגע האחרון,אבל כנראה שזה לטובה.אחותי החרדית אומרת : "ישועת השם כהרף עין ". אין לי מושג מאיין תבוא הישועה הזו,אבל נראה לי שאם מאמינים,אז כל מה שיקרה ,יהיה לטובה. (שכנעתי את עצמי גם ?)
בלי קשר: אני רק מתחזקת מיום ליום ברעיון החינוך הביתי.
בקטנה,רק כדי שתבינו למה התכוונתי כשדיברתי על נזקי המסגרת.(אנתרופוסופית)
הבן שלי ,בן 5.5 סיפר בארוחת הערב על עלילויותיהם בטיול עם הגן
"היום למדתי איך מכינים סיגריה:לוקחים נייר כזה ושמים עליו אבקה... ראיתי איש אחד בגבעת הכלניות...
והבת שלי (בת 7 )חזרה עם סיפורים מזעזעים מחוויות ההפסקה:"יותם החליט שמי שרוצה להיות בחבורה שלו חייב להראות את הבולבול לכולם"
מספיק נזק בעינכם? זה עוד לא הכל.
אין יום שאני לא שואלת עצמי בשביל מה אני שולחת את הילדים שלי לשם. איזו אמא אני. אפילו בטבע האכזר ביותר האמא מגנה על הילדים שלה.וזו מחשיבה עצמה "מערכת מגוננת",אנתרופוסופי אלק.יענו איכותי. זו איכות ?
כשסיפרתי לגננת מה הילד סיפר,ואמרתי :שאולי אני תמימה מדי וכמה נאיבי מצדי להאמין שהעולם טוב ,כשיש כל כך הרבה אלימות והזנחה וכוחנות ו... מסביב.זה מזעזע אותי.
נו מה תגידו?מה היא ענתה לדעתכם ?
שזה באמת מזעזע? הגיוני,לא?
אז זהו , שלא.
היא אמרה שאני באמת תמימה מדי.
כל כך מאכזב אותי העולם הזה.
אז הם באמת הולכים פחות ופחות
ונשארים בבית יותר ויותר
אבל בכל זאת:אי אפשר ביום אחד להפסיק הכל.
אנחנו בתהליך.
לא רק מבחינת "למה ביה"ס זה רע ," ,
אלא גם "למה חינוךביתי זה טוב"
לילה טוב . אני גמורה
חיים חדשים במדבר
אהלן נעמה, נחמד ששבת...
עכשיו קופץ לו מרגיעון "קחו זמן להפנמה", ואני תוהה אם זה מתייחס אלי (כי היה לי הרבה לכתוב) או שזה מתייחס דווקא לדברים שכתבת...
למה את שוללת את אילת? אני למדתי לאהוב אותה ולמצוא בה דברים מקסימים,וחוצמזה יש את קיבוץ אילות ניסיתם?
סליחה שאני מתערבת לך ככה, קצת התבאסתי לקרוא על לוטן...
ובקשר לחינוך הביתי, לא שיש לי איאלו תובנות אבל כתבת
_לא רק מבחינת "למה ביה"ס זה רע ," ,
אלא גם "למה חינוךביתי זה טוב"_ ואני חושבת שכדאי להתמקד ב
למה חינוךביתי זה טוב"
זהו לבנתיים,מקווה שיהיה לכם המשך קצת יותר חיובי.
יאללה ביי
עכשיו קופץ לו מרגיעון "קחו זמן להפנמה", ואני תוהה אם זה מתייחס אלי (כי היה לי הרבה לכתוב) או שזה מתייחס דווקא לדברים שכתבת...
למה את שוללת את אילת? אני למדתי לאהוב אותה ולמצוא בה דברים מקסימים,וחוצמזה יש את קיבוץ אילות ניסיתם?
סליחה שאני מתערבת לך ככה, קצת התבאסתי לקרוא על לוטן...
ובקשר לחינוך הביתי, לא שיש לי איאלו תובנות אבל כתבת
_לא רק מבחינת "למה ביה"ס זה רע ," ,
אלא גם "למה חינוךביתי זה טוב"_ ואני חושבת שכדאי להתמקד ב
למה חינוךביתי זה טוב"
זהו לבנתיים,מקווה שיהיה לכם המשך קצת יותר חיובי.
יאללה ביי
-
חגית_פ*
- הודעות: 880
- הצטרפות: 18 אוקטובר 2001, 17:18
- דף אישי: הדף האישי של חגית_פ*
חיים חדשים במדבר
נעמה, יש לי בדיוק שנייה זמן אז גמני מצטרפת להמלצה על אילות (קחי בחשבון שמשום מה הם משקללים בשכר דירה גם את עליות הגן לא משנה אם אתם הולכים אליו או לא...) ואני יודעת בוודאות שיש בתים להשכרה בקיבוץ נווה חריף (הם מפרסמים במקומונים).
-
הקוסמת_מארץ_עוץ*
- הודעות: 2444
- הצטרפות: 01 יוני 2005, 21:40
- דף אישי: הדף האישי של הקוסמת_מארץ_עוץ*
חיים חדשים במדבר
הי נעמה...
סוף סוף מצאתי את הדף שלך...אחרי שסיפרתי עליו במפגש ,שכחתי את שמו המדוייק אז חיפשתי חיפשתי ....
כדי שתזהי מי אני אתחיל בכך שהספר שהשאלת לי עשה מהפכה אמיתית בבית...
קודם כל כבר שבוע וחצי הילה לא אוכלת בלילה ופשוט מדהים איך כל כך צדקת לגבי זה שאם אנחנו נהיה בטוחים שזה הדבר הכי טוב בשבילה גם יהיה לנו קל להציב את הגבול מולה. בקיצור זה עבד. בגדול. היא כבר אומרת כל ערב אחרי צחצוח השיניים - "אין אוכל עד הבוקר"...מעבר לזה גם אנחנו הפסקנו אפילו לנשנש בלילה.
חוץ מזה תפרתי כמה כריות קטנות מהבדים שנתת לי ויצא קסום.
תודיעי לי אם את מוכרת דברים מה"גן" שלך, אני אשמח לקנות....
כל פעם שאני רואה את המודעה להשכרה אני לשניה תוהה אולי בכל זאת תישארו במטע ונמשיך להגיע אליכם...(-:
אני זוכרת להביא לך את הקלסר פאנג שוואי פעם הבאה כשנגיע..
תמשיכי לכתוב
אני
סוף סוף מצאתי את הדף שלך...אחרי שסיפרתי עליו במפגש ,שכחתי את שמו המדוייק אז חיפשתי חיפשתי ....
כדי שתזהי מי אני אתחיל בכך שהספר שהשאלת לי עשה מהפכה אמיתית בבית...
קודם כל כבר שבוע וחצי הילה לא אוכלת בלילה ופשוט מדהים איך כל כך צדקת לגבי זה שאם אנחנו נהיה בטוחים שזה הדבר הכי טוב בשבילה גם יהיה לנו קל להציב את הגבול מולה. בקיצור זה עבד. בגדול. היא כבר אומרת כל ערב אחרי צחצוח השיניים - "אין אוכל עד הבוקר"...מעבר לזה גם אנחנו הפסקנו אפילו לנשנש בלילה.
חוץ מזה תפרתי כמה כריות קטנות מהבדים שנתת לי ויצא קסום.
תודיעי לי אם את מוכרת דברים מה"גן" שלך, אני אשמח לקנות....
כל פעם שאני רואה את המודעה להשכרה אני לשניה תוהה אולי בכל זאת תישארו במטע ונמשיך להגיע אליכם...(-:
אני זוכרת להביא לך את הקלסר פאנג שוואי פעם הבאה כשנגיע..
תמשיכי לכתוב
אני
-
הקוסמת_מארץ_עוץ*
- הודעות: 2444
- הצטרפות: 01 יוני 2005, 21:40
- דף אישי: הדף האישי של הקוסמת_מארץ_עוץ*
חיים חדשים במדבר
עוד משהו קטן...
עם קצת סבלנות תוכלי למצוא באתר המדהים הזה את כל התשובות הנכונות עבור כל שאלה שתישאל מבפנים או מבחוץ (שזה גם בפנים בעצם...), לגבי חינוך ביתי כמובן.
עם קצת סבלנות תוכלי למצוא באתר המדהים הזה את כל התשובות הנכונות עבור כל שאלה שתישאל מבפנים או מבחוץ (שזה גם בפנים בעצם...), לגבי חינוך ביתי כמובן.
חיים חדשים במדבר
http://my.area.co.il/view.php?page=3&si ... nuid=59838
תנסי את האתר הזה יכול מאוד שיעזור לך למצוא משהו מבחינת דיור אם את רוצה עוד אתרים שבהם יש אופצית חיפוש "מושב" אני יכולה למצוא אותם בשבילך. (מרוב שאני מחפשת דירה להשכיר כבר יצא לי להיות בהרבה אתרים.
ואל תהיי קשה מידי על עצמך אנשים אגוצנטרים לא מכניסים אנשים זרים לביתם כמו המפגשים של החינוך הביתי. ולא לוקחים בנות אומנה לבתיהם (נקודת מחשבה). את הרבה פחות אגוצנטרית ,אים בכלל, ממה שאת חושבת אפילו אים את כרגע מפקפקת בעצמך.
תנסי את האתר הזה יכול מאוד שיעזור לך למצוא משהו מבחינת דיור אם את רוצה עוד אתרים שבהם יש אופצית חיפוש "מושב" אני יכולה למצוא אותם בשבילך. (מרוב שאני מחפשת דירה להשכיר כבר יצא לי להיות בהרבה אתרים.
ואל תהיי קשה מידי על עצמך אנשים אגוצנטרים לא מכניסים אנשים זרים לביתם כמו המפגשים של החינוך הביתי. ולא לוקחים בנות אומנה לבתיהם (נקודת מחשבה). את הרבה פחות אגוצנטרית ,אים בכלל, ממה שאת חושבת אפילו אים את כרגע מפקפקת בעצמך.
-
במבי_ק*
- הודעות: 3060
- הצטרפות: 02 אפריל 2005, 11:04
- דף אישי: הדף האישי של במבי_ק*
חיים חדשים במדבר
_"היום למדתי איך מכינים סיגריה:לוקחים נייר כזה ושמים עליו אבקה... ראיתי איש אחד בגבעת הכלניות...
והבת שלי (בת 7 )חזרה עם סיפורים מזעזעים מחוויות ההפסקה:"יותם החליט שמי שרוצה להיות בחבורה שלו חייב להראות את הבולבול לכולם"_
בהתחלה חשבתי שזה באמת מזעזע. ואחר כך חשבתי ככה:
הסיפור עם הסיגריה - הילד אמר שראה "איש אחד" כלומר שזה מישהו זר (לא אחד הגננים). אז הילד ראה מישהו זר מגלגל סיגריה. זה בדיוק כמו לראות מישהו זר מעשן סיגריה. את לא יודעת מה היה בסיגריה הזאת, וזה בעצם גם לא משנה - הילד שלך פשוט ראה מישהו מגלגל סיגריה. מבחינתו (אני חושבת) זה כמו לראות איש אחד מחליף פנצ'ר, עוד משהו שהוא לא ראה עד היום, ואנשים עושים. זה לא כזה ביג דיל (בעיניי). ציפית שהם לא יטיילו לגבעת הכלניות כי אולי יהיה שם מישהו שמגלגל סיגריה? (או שלא הבנתי את הסיטואציה טוב)
הסיפור השני - את כותבת הפסקה, ככה שאני מניחה שזה בית ספר (שבו יש פחות "השגחה צמודה" מעצם זה שיש יותר ילדים והם יותר גדולים). אני זוכרת שבכיתות הנמוכות היינו במושב (מעט ילדים בכיתה) וכל מסיבת כיתה היינו מראים לכולם וכל זה. זה קורה בגילאים האלה. המסר של מה פרטי ומה אסור ומה מותר - צריך לבוא מהבית וגם מהמסגרת החינוכית, בטח, אבל זה שילדים עסוקים בזה - נראה לי סופר נורמלי. חוצמזה, שכל הנושא הזה הכי מבלבל אותי כאימא, אז אין לי יותר מדי עצות ... (איך לשדר משהו פתוח ובטוח מול החששות והצורך לגונן ולשמור. הבת שלי עוד מעט בת 4, והיא והחברים שלה מאוד עסוקים בזה)
כל כך מאכזב אותי העולם הזה.
תתעודדי שבזכות אנשים כמוך הוא כנראה הרבה יותר טוב (ככה אני חושבת)...
מקווה שתמצאו את המקום שלכם. מה עם עזוז, זה רחוק מדי?
והבת שלי (בת 7 )חזרה עם סיפורים מזעזעים מחוויות ההפסקה:"יותם החליט שמי שרוצה להיות בחבורה שלו חייב להראות את הבולבול לכולם"_
בהתחלה חשבתי שזה באמת מזעזע. ואחר כך חשבתי ככה:
הסיפור עם הסיגריה - הילד אמר שראה "איש אחד" כלומר שזה מישהו זר (לא אחד הגננים). אז הילד ראה מישהו זר מגלגל סיגריה. זה בדיוק כמו לראות מישהו זר מעשן סיגריה. את לא יודעת מה היה בסיגריה הזאת, וזה בעצם גם לא משנה - הילד שלך פשוט ראה מישהו מגלגל סיגריה. מבחינתו (אני חושבת) זה כמו לראות איש אחד מחליף פנצ'ר, עוד משהו שהוא לא ראה עד היום, ואנשים עושים. זה לא כזה ביג דיל (בעיניי). ציפית שהם לא יטיילו לגבעת הכלניות כי אולי יהיה שם מישהו שמגלגל סיגריה? (או שלא הבנתי את הסיטואציה טוב)
הסיפור השני - את כותבת הפסקה, ככה שאני מניחה שזה בית ספר (שבו יש פחות "השגחה צמודה" מעצם זה שיש יותר ילדים והם יותר גדולים). אני זוכרת שבכיתות הנמוכות היינו במושב (מעט ילדים בכיתה) וכל מסיבת כיתה היינו מראים לכולם וכל זה. זה קורה בגילאים האלה. המסר של מה פרטי ומה אסור ומה מותר - צריך לבוא מהבית וגם מהמסגרת החינוכית, בטח, אבל זה שילדים עסוקים בזה - נראה לי סופר נורמלי. חוצמזה, שכל הנושא הזה הכי מבלבל אותי כאימא, אז אין לי יותר מדי עצות ... (איך לשדר משהו פתוח ובטוח מול החששות והצורך לגונן ולשמור. הבת שלי עוד מעט בת 4, והיא והחברים שלה מאוד עסוקים בזה)
כל כך מאכזב אותי העולם הזה.
תתעודדי שבזכות אנשים כמוך הוא כנראה הרבה יותר טוב (ככה אני חושבת)
...מקווה שתמצאו את המקום שלכם. מה עם עזוז, זה רחוק מדי?
-
במבי_ק*
- הודעות: 3060
- הצטרפות: 02 אפריל 2005, 11:04
- דף אישי: הדף האישי של במבי_ק*
חיים חדשים במדבר
אופס, ראיתי שעזוז זה כמעט בתל אביב (יחסית לאילת)... משום מה חשבתי שזה בסוף העולם, וזה נראה לי מתאים שזה יהיה ליד אילת...
חיים חדשים במדבר
היי לכולם.
לגבי מקום לגור - אנחנו שוב באי ודאות
כל הקיבוצים בערבה שבדקנו , (עד 40 דקות מאילת) מלאים.מלאים.(יהל,גרופית,קטורה,יוטבתה,אליפז,איילות) אפילו לא דירה אחת פנויה .לא יאומן.
(
לוטן- לא מסתדר,סמר-לא קולטים,נאות סמדר - סגור ומסוגר, שחרות-לצערנו הרב גם אין כלום(מקום מדהים!)
העיר אילת -לא באה בחשבון.לא יכולים לגור בעיר,אחרי שגרנו בגן העדן שלנו ,במטע...
באר אורה-אפשרי,אולי... הבעיה שאין אופציה להשכרה,חייבים לקנות.
אין לי מושג מה יהיה ,אבל מאמינה שיהיה בסדר.אנחנו בכל מקרה מתכווננים להפרד ממטע מתישהוא בקרוב.יורדים למדבר ויהי מה.
מתרגשים , ממה שזה לא יהיה...
אם למישהו יש "קשרים" שיכולים אולי לקדם את עניין הדיור-נשמח לשמוע
וגם,כאמור,אם יש עוד משפחות בחינוך ביתי באזור...עם ילדים בטווח גילאים קרוב לשלנו (בת 7+ , בן 5.5 , ובת 9 חודשים.)
אתמול היינו בחתונה של חבר של נועם ממרכז הצפרות הירושלמי,ופגשתי סוף סוף את כל המי ומי . מסתבר שזו קהילה ממש גדולה-צפרים,מדריכים,מטבעים.
התמלאתי גאווה שדווקא נועם , מבין כולם (גם ותיקים ומקצועיים ממנו) נבחר לעבוד במקום הנכסף שכולם מייחלים להיות בו. נועם-שלי.גאה בו כל כך.
ועוד משהו נפלא שגיליתי- איך לגיל אין שום משמעות,כשמדובר בצפרות.
נדהמתי לגלות,שצפרים שאני מכירה את שמם זה זמן רב,כמקצועיים,הם בעצם ילדים בני 12 , 14, 17 .ואולי זה לא ממש מפליא , כי אם חושבים על זה , הבן שלנו בן 5.5 ויודע לזהות ולטבע שזה לא יאומן...
והיה שם זוג מבוגר,סבא וסבתא שאימצו לחיקם את הבן הקטן של אחת המדריכות. ממש משפחה.
ממלא אותי התרגשות לחשוב שאני מצטרפת חדשה למשפחה הזו.
אחרי שנים כאמא אומנת,יש בי צורך שיאמצו גם אותי פעם
הייתי רוצה שתדאו שהתגובות שלכם חשובות לי , גם אם אני לא עונה חזרה מייד. תודה לכולכם.
יאסו-מאסו-
תודה על החיזוקים. כנראה שאני זקוקה להם.
תמיד הרגשתי שיש לי בטחון עצמי בשפע,אולי אפילו מופרז,כי הרשיתי לעצמי לעשות דברים(ממין אחד וממין אחר...)
לאחרונה פתאם עולות בי שאלות והתלבטויות,אני מגלה דברים חדשים על עצמי
אולי נתתי לאחרים "להרעיל" אותי יותר מדי באנרגיות שליליות.יותר מדי נתתי לסביבה להשפיע ולהפריע למה שאני יודעת וברור לי.
בקרוב "אחזור הביתה". המעבר לחיים החדשים יכול לעזור....מקווה...אולי...
חגית-
קיבלנו יותר מדי סימנים ,מכל מני כוונים, שה"קונצים" של לוטן,(שלא הפתיעו אותך...)עלולים לעלות לנו ביוקר,וטוב שגילינו את זה עכשיו,לפניי המעבר
מישהי פה ניסתה להזהיר אותי ולא הקשבתי לה ?
לא מתאים לנו לבוא לגור במקום שלא באמת רוצא לקבל אותנו לחיקו.
.אורה
את צודקת בראייה שלך,שעדיף להתרכז ב"מה טוב בחינוך ביתי" מאשר ב"מה רע בביה"ס ", ובכל זאת : הדרך שעברתי עד הלום,לא פסחה על חוויות קשות בגנים ובביה"ס (גם בחינוך הרגיל ,גם באנתרופוסופי,וגם בפתוח ובעוד גישות חינוכיות שבדקתי...)
אני לא בטוחה שאני כבר בשלה לדיון הזה אבל אוכל לנסות לפרט את חלק מהשיקולים שמאיצים בי להחליט על חינוך ביתי :
המורה מציירת על הלוח וכולם צריכים להעתיק בדיוק את הציור שלה(כי כמובן שהוא היחיד המושלם)
לילדה שלי יש שריטה עמוקה עקב התחנכותה בחינוך האנתרופוסופי:היא פשוט למדה למחוק עצמה,ביטלה כל ביטוי של עצמיות ועצמאות,וכאילו נועדה כל כולה לרצות את המבוגרים סביבה, ( המחנך כמודל לחיקוי שממנו אמורה ,ע"פ שטיינר, ללמוד.)
לא שזה לא מתאים לי ,לפעמים,מאד נח לי שהיא עושה מה שאומרים לה,"ילדה טובה" כזו, ולא שאני מתחמקת מאחריות אישית שלי להשתרשות הדפוס הזה. לא. אבל ,עדיין,הכניעה שלה למוסכמות החברה ולסמכות המבוגר המחנך,ויהיה נאור ככל שיהיה ,כערך עליון הוא בעייתי מאד לדעתי .
הבן השני שלי לעומת זאת , שונה מאד: אולי בגלל שהוא בן ואולי בגלל שהוא הוא ,עם טמפרמנט ואופי אחר,ואולי בגלל שגדל איתי יותר זמן וקיבל את האנרגיות המרדניות והיצירתיות שלי.(בשילוב עם החוכמה של אבא זה כמעט מושלם...)
ואולי גם התחנך פחות זמו בחינוך האנתרופוסופי...
ואולי ... מליון אוליים יכולים להיות...
הבן שלי קיבל את השריטה שלו בדרך אחרת,חווה אלימות קשה שהשלכותיה ילוו אותו כל חייו-בגן אנתרופוסופי שבו"אין אלימות" אצלנו ?לא!!! הרי אצלנו הכל רגוע ושקט .אצלנו יש מודל לחיקוי מושלם... אנחנו אנשים נאורים... אם לא נדבר על הדברים הרעים הם לא יהיו קיימים לגבינו...(חבל שאת זה לא הפנימו כל הילדים,כולל אלו שפגעו) . אצלנו יש את הפיות ששומרות,וריח החלות הקסום,והאווירה הרגועה והעוטפת , שובת הלב...
מאז , לא עובר יום שאני לא שואלת עצמי :למה אני שולחת את הילד שלי למקום כזה ? למקום אחר בכלל? כי הרי ברור לי שהוא יספוג שם יותר נזקים מאשר התועלת שתצמח לו מזה. (האמנם ?ישאל נועם ואמא שלי ועוד 3/4 עולם. "אנחנו" לפחות 1/4 ,לא?)
אי אפשר לשמור על רצף "בריא" כשיוצאים מהבית מוקדם וחוזרים בצהריים מורעבים
אני רוצה שיתרגלו לאכול רק אחרי שעה-שעתיים אחרי שקמו (וזה אפשרי רק בבית)
אני רוצה שיתרגלו לאכול ב-11:00-12:00 "ארוחת בוקר" (מה שהיום הם עושים בגן/ביהס-וזה בדרכ כולל לחם עם זעתר ושמן זית )לא שזה כל כך נורא אלא שני רוצה שיאכל יותר ירקות וגבינה וביצה וטחינה ואבוקדו וזיתים,וכו...
אני רוצה שאת הארוחה המבושלת יאכלו אחרה"צ
אני רוצה
אני רוצה
אני רוצה לקחת אחריות על הבריאות של הילדים שלי .
זכותי , לא? חובתי?
אני רוצה,להספיק להשריש אצלם דפוסים,לפני שהם יגידו לי (כמו הנערה המתבגרת שלנו,כבר לא שלנו?תמיד תהיה שלנו?גם?גם שלנו?)
מכל ה "אני רוצה "הזה, הם תיכף יגידו לי "שאלת פעם מה אנחנו רוצים"?זה משנה לך ? כבר עכשיו יש להם יציאות כמו "את לא מחליטה עלי"...)
שאלה טובה , לא?
הם עוד קטנים (האמנם?)
מחד גיסא אני רוצה לקבוע להם ומאידך מודאגת כשהבת שלי מסכימה לכל מה שאני אומרת לה. מסובך ,הא? אח... הורות זה דבר מורכב לבלי סוף.
אין לזה סוף...
ברור לי שבמדבר "שעות הפעילות" שונות ,וכדי שיהיו ערניים בערב הנעים,הם יצטרכו לנוח בצהריים.וזה אומר שכל סדר היום משתנה,ואם הלכו לישון מאוחר,אז למה למהר מוקדם בבוקר לגן/ביהס?!...
כל המעבר הזה הוא שינוי משמעותי באורך החיים שלנו.
לא מתאים לי ,שבנוסף להסתגלות לחום ולנוף ,אצטרך לשלוח אותם להתמודדות קשה חדשה בביהס/גן (ששונים כל כך מהמסגרות האנתרופוסופיות שהיו בהם עד כה)
חשוב לי שתהיה להם תקופת הסתגלות ארוכה ככל שיידרש
חשוב לי שהילדים שלנו יהיו חלק מהחיים החדשים,ולא יחיו במנותק את חייהם בביהס/גן .שנבנה ביחד את החיים החדשים שלנו
3 לגיטימציה להיות מיוחדים
זו פריבילגיה שאני אף פעם לא זכיתי לה
תמיד הייתי צריכה להלחם על מה שאני מאמינה בו ,למרוד
תמיד שילמתי מחיר כבד כדי להרשות לעצמי להיות מיוחדת.תמיד, עד היום,אני צריכה להתמודד עם "מה יגידו" וכאלו
הייתי רוצה שילדיי יוכלו לגדול להיות מי שהם,(ולא מי שהמורה שלהם רוצה שיהיו (זו בעיה בעיקר באנתרופוסופי,בחינוך הרגיל נראה לי יותר טוב , מהבחינה הזו...),
הייתי רוצה שיחושו תחושת "חופש" פנימית כזו,שהכל אפשרי,ומתוכה יבנו אט אט את הגבולות הפנימיים.
שלא אמצא עצמי אומרת לילד שלי שהוא לא יכול להתאמן בנסיעה באופניים עכשיו,כי "צריך עכשיו למהר ללכת לגן,שלא נאחר"
יש עוד שיקולים ולבטים אבל התעייפתי(הכתיבה עדיין לוקחת לי שעות.אות אחר אות,עקב בצד אגודל)
הייתי רוצה במבי לענות גם לך ,אבל..בינתיים...לילה טוב!
לגבי מקום לגור - אנחנו שוב באי ודאות
כל הקיבוצים בערבה שבדקנו , (עד 40 דקות מאילת) מלאים.מלאים.(יהל,גרופית,קטורה,יוטבתה,אליפז,איילות) אפילו לא דירה אחת פנויה .לא יאומן.
(
לוטן- לא מסתדר,סמר-לא קולטים,נאות סמדר - סגור ומסוגר, שחרות-לצערנו הרב גם אין כלום(מקום מדהים!)
העיר אילת -לא באה בחשבון.לא יכולים לגור בעיר,אחרי שגרנו בגן העדן שלנו ,במטע...
באר אורה-אפשרי,אולי... הבעיה שאין אופציה להשכרה,חייבים לקנות.
אין לי מושג מה יהיה ,אבל מאמינה שיהיה בסדר.אנחנו בכל מקרה מתכווננים להפרד ממטע מתישהוא בקרוב.יורדים למדבר ויהי מה.
מתרגשים , ממה שזה לא יהיה...
אם למישהו יש "קשרים" שיכולים אולי לקדם את עניין הדיור-נשמח לשמוע
וגם,כאמור,אם יש עוד משפחות בחינוך ביתי באזור...עם ילדים בטווח גילאים קרוב לשלנו (בת 7+ , בן 5.5 , ובת 9 חודשים.)
אתמול היינו בחתונה של חבר של נועם ממרכז הצפרות הירושלמי,ופגשתי סוף סוף את כל המי ומי . מסתבר שזו קהילה ממש גדולה-צפרים,מדריכים,מטבעים.
התמלאתי גאווה שדווקא נועם , מבין כולם (גם ותיקים ומקצועיים ממנו) נבחר לעבוד במקום הנכסף שכולם מייחלים להיות בו. נועם-שלי.גאה בו כל כך.
ועוד משהו נפלא שגיליתי- איך לגיל אין שום משמעות,כשמדובר בצפרות.
נדהמתי לגלות,שצפרים שאני מכירה את שמם זה זמן רב,כמקצועיים,הם בעצם ילדים בני 12 , 14, 17 .ואולי זה לא ממש מפליא , כי אם חושבים על זה , הבן שלנו בן 5.5 ויודע לזהות ולטבע שזה לא יאומן...
והיה שם זוג מבוגר,סבא וסבתא שאימצו לחיקם את הבן הקטן של אחת המדריכות. ממש משפחה.
ממלא אותי התרגשות לחשוב שאני מצטרפת חדשה למשפחה הזו.
אחרי שנים כאמא אומנת,יש בי צורך שיאמצו גם אותי פעם
הייתי רוצה שתדאו שהתגובות שלכם חשובות לי , גם אם אני לא עונה חזרה מייד. תודה לכולכם.
יאסו-מאסו-
תודה על החיזוקים. כנראה שאני זקוקה להם.
תמיד הרגשתי שיש לי בטחון עצמי בשפע,אולי אפילו מופרז,כי הרשיתי לעצמי לעשות דברים(ממין אחד וממין אחר...)
לאחרונה פתאם עולות בי שאלות והתלבטויות,אני מגלה דברים חדשים על עצמי
אולי נתתי לאחרים "להרעיל" אותי יותר מדי באנרגיות שליליות.יותר מדי נתתי לסביבה להשפיע ולהפריע למה שאני יודעת וברור לי.
בקרוב "אחזור הביתה". המעבר לחיים החדשים יכול לעזור....מקווה...אולי...
חגית-
קיבלנו יותר מדי סימנים ,מכל מני כוונים, שה"קונצים" של לוטן,(שלא הפתיעו אותך...)עלולים לעלות לנו ביוקר,וטוב שגילינו את זה עכשיו,לפניי המעבר
מישהי פה ניסתה להזהיר אותי ולא הקשבתי לה ?
לא מתאים לנו לבוא לגור במקום שלא באמת רוצא לקבל אותנו לחיקו.
.אורה
את צודקת בראייה שלך,שעדיף להתרכז ב"מה טוב בחינוך ביתי" מאשר ב"מה רע בביה"ס ", ובכל זאת : הדרך שעברתי עד הלום,לא פסחה על חוויות קשות בגנים ובביה"ס (גם בחינוך הרגיל ,גם באנתרופוסופי,וגם בפתוח ובעוד גישות חינוכיות שבדקתי...)
אני לא בטוחה שאני כבר בשלה לדיון הזה אבל אוכל לנסות לפרט את חלק מהשיקולים שמאיצים בי להחליט על חינוך ביתי :
- נזקי ה"חברה" וה"מסגרת"
המורה מציירת על הלוח וכולם צריכים להעתיק בדיוק את הציור שלה(כי כמובן שהוא היחיד המושלם)
לילדה שלי יש שריטה עמוקה עקב התחנכותה בחינוך האנתרופוסופי:היא פשוט למדה למחוק עצמה,ביטלה כל ביטוי של עצמיות ועצמאות,וכאילו נועדה כל כולה לרצות את המבוגרים סביבה, ( המחנך כמודל לחיקוי שממנו אמורה ,ע"פ שטיינר, ללמוד.)
לא שזה לא מתאים לי ,לפעמים,מאד נח לי שהיא עושה מה שאומרים לה,"ילדה טובה" כזו, ולא שאני מתחמקת מאחריות אישית שלי להשתרשות הדפוס הזה. לא. אבל ,עדיין,הכניעה שלה למוסכמות החברה ולסמכות המבוגר המחנך,ויהיה נאור ככל שיהיה ,כערך עליון הוא בעייתי מאד לדעתי .
הבן השני שלי לעומת זאת , שונה מאד: אולי בגלל שהוא בן ואולי בגלל שהוא הוא ,עם טמפרמנט ואופי אחר,ואולי בגלל שגדל איתי יותר זמן וקיבל את האנרגיות המרדניות והיצירתיות שלי.(בשילוב עם החוכמה של אבא זה כמעט מושלם...)
ואולי גם התחנך פחות זמו בחינוך האנתרופוסופי...
ואולי ... מליון אוליים יכולים להיות...
הבן שלי קיבל את השריטה שלו בדרך אחרת,חווה אלימות קשה שהשלכותיה ילוו אותו כל חייו-בגן אנתרופוסופי שבו"אין אלימות" אצלנו ?לא!!! הרי אצלנו הכל רגוע ושקט .אצלנו יש מודל לחיקוי מושלם... אנחנו אנשים נאורים... אם לא נדבר על הדברים הרעים הם לא יהיו קיימים לגבינו...(חבל שאת זה לא הפנימו כל הילדים,כולל אלו שפגעו) . אצלנו יש את הפיות ששומרות,וריח החלות הקסום,והאווירה הרגועה והעוטפת , שובת הלב...
מאז , לא עובר יום שאני לא שואלת עצמי :למה אני שולחת את הילד שלי למקום כזה ? למקום אחר בכלל? כי הרי ברור לי שהוא יספוג שם יותר נזקים מאשר התועלת שתצמח לו מזה. (האמנם ?ישאל נועם ואמא שלי ועוד 3/4 עולם. "אנחנו" לפחות 1/4 ,לא?)
- נושא התזונה בפרט ואורח החיים בכלל.
אי אפשר לשמור על רצף "בריא" כשיוצאים מהבית מוקדם וחוזרים בצהריים מורעבים
אני רוצה שיתרגלו לאכול רק אחרי שעה-שעתיים אחרי שקמו (וזה אפשרי רק בבית)
אני רוצה שיתרגלו לאכול ב-11:00-12:00 "ארוחת בוקר" (מה שהיום הם עושים בגן/ביהס-וזה בדרכ כולל לחם עם זעתר ושמן זית )לא שזה כל כך נורא אלא שני רוצה שיאכל יותר ירקות וגבינה וביצה וטחינה ואבוקדו וזיתים,וכו...
אני רוצה שאת הארוחה המבושלת יאכלו אחרה"צ
אני רוצה
אני רוצה
אני רוצה לקחת אחריות על הבריאות של הילדים שלי .
זכותי , לא? חובתי?
אני רוצה,להספיק להשריש אצלם דפוסים,לפני שהם יגידו לי (כמו הנערה המתבגרת שלנו,כבר לא שלנו?תמיד תהיה שלנו?גם?גם שלנו?)
מכל ה "אני רוצה "הזה, הם תיכף יגידו לי "שאלת פעם מה אנחנו רוצים"?זה משנה לך ? כבר עכשיו יש להם יציאות כמו "את לא מחליטה עלי"...)
שאלה טובה , לא?
הם עוד קטנים (האמנם?)
מחד גיסא אני רוצה לקבוע להם ומאידך מודאגת כשהבת שלי מסכימה לכל מה שאני אומרת לה. מסובך ,הא? אח... הורות זה דבר מורכב לבלי סוף.
אין לזה סוף...
ברור לי שבמדבר "שעות הפעילות" שונות ,וכדי שיהיו ערניים בערב הנעים,הם יצטרכו לנוח בצהריים.וזה אומר שכל סדר היום משתנה,ואם הלכו לישון מאוחר,אז למה למהר מוקדם בבוקר לגן/ביהס?!...
כל המעבר הזה הוא שינוי משמעותי באורך החיים שלנו.
לא מתאים לי ,שבנוסף להסתגלות לחום ולנוף ,אצטרך לשלוח אותם להתמודדות קשה חדשה בביהס/גן (ששונים כל כך מהמסגרות האנתרופוסופיות שהיו בהם עד כה)
חשוב לי שתהיה להם תקופת הסתגלות ארוכה ככל שיידרש
חשוב לי שהילדים שלנו יהיו חלק מהחיים החדשים,ולא יחיו במנותק את חייהם בביהס/גן .שנבנה ביחד את החיים החדשים שלנו
3 לגיטימציה להיות מיוחדים
זו פריבילגיה שאני אף פעם לא זכיתי לה
תמיד הייתי צריכה להלחם על מה שאני מאמינה בו ,למרוד
תמיד שילמתי מחיר כבד כדי להרשות לעצמי להיות מיוחדת.תמיד, עד היום,אני צריכה להתמודד עם "מה יגידו" וכאלו
הייתי רוצה שילדיי יוכלו לגדול להיות מי שהם,(ולא מי שהמורה שלהם רוצה שיהיו (זו בעיה בעיקר באנתרופוסופי,בחינוך הרגיל נראה לי יותר טוב , מהבחינה הזו...),
הייתי רוצה שיחושו תחושת "חופש" פנימית כזו,שהכל אפשרי,ומתוכה יבנו אט אט את הגבולות הפנימיים.
שלא אמצא עצמי אומרת לילד שלי שהוא לא יכול להתאמן בנסיעה באופניים עכשיו,כי "צריך עכשיו למהר ללכת לגן,שלא נאחר"
יש עוד שיקולים ולבטים אבל התעייפתי(הכתיבה עדיין לוקחת לי שעות.אות אחר אות,עקב בצד אגודל)
הייתי רוצה במבי לענות גם לך ,אבל..בינתיים...לילה טוב!
-
חגית_פ*
- הודעות: 880
- הצטרפות: 18 אוקטובר 2001, 17:18
- דף אישי: הדף האישי של חגית_פ*
חיים חדשים במדבר
נעמה, משום מה נמחקה לי ההודעה מאתמול ואולי זה בכלל לא מתאים אבל שוב היום ב"ידיעות אילת" יש מודעה של קיבוץ נווה חריף שמשכיר בתים. הטלפונים שלהם לפרטים: 052-2965037 052-3767146
שבת שלום!
(אגב קפץ לי המרגיעון "זה הזמן לעזוב את המחשב" ... הההממממ.... )
שבת שלום!
(אגב קפץ לי המרגיעון "זה הזמן לעזוב את המחשב" ... הההממממ.... )
חיים חדשים במדבר
שבת שלום לך נעמה,
תודה על ההתייחסות המעמיקה, יש לי הרבה להגיב אבל יקח לי קצת ואולי את בכלל לא מעוניינת?!
גמני כמוך
הכתיבה עדיין לוקחת לי שעות.אות אחר אות,עקב בצד אגודל ואז המחשבות "בורחות" אבל זה ממש לא רלוונטי עכשיו!
היו הרבה דברים שממש הזדהתי אתם\אתך
הייתי רוצה שילדיי יוכלו לגדול להיות מי שהם
הייתי רוצה שיחושו תחושת "חופש" פנימית כזו,שהכל אפשרי,ומתוכה יבנו אט אט את הגבולות הפנימיים.
ויש כמובן עוד ציטוטים... ואי אפשר להתעלם מהמרגיעון כבד את עצמך וזה מסתדר לי עם כל מה שכתבת...
ושוב שבת שלום אורה
תודה על ההתייחסות המעמיקה, יש לי הרבה להגיב אבל יקח לי קצת ואולי את בכלל לא מעוניינת?!
גמני כמוך
הכתיבה עדיין לוקחת לי שעות.אות אחר אות,עקב בצד אגודל ואז המחשבות "בורחות" אבל זה ממש לא רלוונטי עכשיו!
היו הרבה דברים שממש הזדהתי אתם\אתך
הייתי רוצה שילדיי יוכלו לגדול להיות מי שהם
הייתי רוצה שיחושו תחושת "חופש" פנימית כזו,שהכל אפשרי,ומתוכה יבנו אט אט את הגבולות הפנימיים.
ויש כמובן עוד ציטוטים... ואי אפשר להתעלם מהמרגיעון כבד את עצמך וזה מסתדר לי עם כל מה שכתבת...
ושוב שבת שלום אורה
-
אמא_בבית*
- הודעות: 1078
- הצטרפות: 21 דצמבר 2003, 15:17
- דף אישי: הדף האישי של אמא_בבית*
חיים חדשים במדבר
הייתי רוצה שילדיי יוכלו לגדול להיות מי שהם
הייתי רוצה שיחושו תחושת "חופש" פנימית כזו,שהכל אפשרי,ומתוכה יבנו אט אט את הגבולות הפנימיים.
נעמה, אני ממש מסכימה איתך.
מקווה שתמצאו את המקום שלכם בקרוב.
הייתי רוצה שיחושו תחושת "חופש" פנימית כזו,שהכל אפשרי,ומתוכה יבנו אט אט את הגבולות הפנימיים.
נעמה, אני ממש מסכימה איתך.
מקווה שתמצאו את המקום שלכם בקרוב.
חיים חדשים במדבר
אורה-
כן,אני רוצה לקרוא את דעתך.מאד.
אני יודעת שהיתה לי התבטאות כזו שהרתיעה אולי גם אותך מלהמשיך להגיב לי
יש לי אינסטינקט כזה- קודם לדחות מעלי כל מה שיכול להשפיע ,(כדי לחסוך מעצמי פגיעה או כדי למנוע מ"רעל" שלילי לשבש את מה שאני יודעת וברור לי)
ורק אח"כ , בזהירות אני מרשה לעצמי להחשף אל הלא נודע,הלא צפוי,ומרשה לאחרים לתת ממה שיש להם.
אמנם זה דפוס בעייתי כי אני מפסידה ,לפעמים, בדרך,אולי,גם דברים שיכולים לעזור לי .
אבל האמת היא שהדפוס הזה משרת אותי די טוב ואני לא ממהרת לשנות אותו .הוא עוזר לי להתרכז קודם כל במה שבא מתוכי, בחומרים הפנימיים שלי שמשמשים אותי ליצירה,ורק אם חסר לי משהו-אני יוצאת לחפש אותו בחוץ.
הפעם,בנושא החינוך הביתי,אין לי עמדה חד משמעית. אני לא נעולה על שום דבר.יש יותר שאלות מתשובות,ולכן פניתי אליכם,דרך מסך המחשב,כדי לקבל יותר כלים להחלטה הנכונה עבורנו.
בדר"כ, (מי שמכיר אותי יודע ) אני יודעת הכל הכי טוב מכולם (לא בציניות,באמת! זה חזק אצלי ואני משדרת את זה לאחרים סביבי) (וכמה שזה מעצבן אותם)
אבל כשני לא יודעת משהו,וברור שיש לי עוד מה ללמוד /לגדול אז אני כן נפתחת ושמחה לשמוע ולקבל חומר למחשבה
יש משהו במדיום הזה של המחשב שעוזר לי להפתח - כי אני יכולה לקחת רק מה שאני רוצה,
וכשאני לא רוצה -אני יכולה פשוט לסגור את המחשב ולהתעלם ממה שלא מתאים לי לשמוע
ומה שטוב בזה הוא שאף אחד לא נעלב מזה באופן אישי (או שכן ?)
מבחינתי ,אני כאילו לא מתיחסת אליכם כאנשים אמיתיים. אתם דמויות וירטואליות שנועדו לעזור לי למצוא את הדרך שלי בעולם
אנחנו הרי לא נפגשים בגן שעשועים,ואני לא צריכה להתמודד עםהשלכות היחס שלי כלפיכם,לפחות לא ישירות,פנים אל פנים.
וזה פשוט
אולי פשוט מדי עבורי.
אולי אני אתחרט אח"כ על כל מילה,כשאבין שמאחורי המסך,אתם כן אמיתיים..וגם לכם יש רגשות ומנגנוני הגנה,בדיוק כמו לי,
אוף. הסתבכתי. שוב...
עדיף שאסיים כאן
רק אחזור ואדגיש שבנושא החינוך הביתי בפרט ,וחינך בכלל,אני כן , מאד אשמח לשמוע דעות/הארות/הערות..
בעננינים אחרים-ייקח לי אולי יותר זמן
תודה שאתם כאן עבורי
וסליחה מראש אם שוב העלבתי מישהו
כן,אני רוצה לקרוא את דעתך.מאד.
אני יודעת שהיתה לי התבטאות כזו שהרתיעה אולי גם אותך מלהמשיך להגיב לי
יש לי אינסטינקט כזה- קודם לדחות מעלי כל מה שיכול להשפיע ,(כדי לחסוך מעצמי פגיעה או כדי למנוע מ"רעל" שלילי לשבש את מה שאני יודעת וברור לי)
ורק אח"כ , בזהירות אני מרשה לעצמי להחשף אל הלא נודע,הלא צפוי,ומרשה לאחרים לתת ממה שיש להם.
אמנם זה דפוס בעייתי כי אני מפסידה ,לפעמים, בדרך,אולי,גם דברים שיכולים לעזור לי .
אבל האמת היא שהדפוס הזה משרת אותי די טוב ואני לא ממהרת לשנות אותו .הוא עוזר לי להתרכז קודם כל במה שבא מתוכי, בחומרים הפנימיים שלי שמשמשים אותי ליצירה,ורק אם חסר לי משהו-אני יוצאת לחפש אותו בחוץ.
הפעם,בנושא החינוך הביתי,אין לי עמדה חד משמעית. אני לא נעולה על שום דבר.יש יותר שאלות מתשובות,ולכן פניתי אליכם,דרך מסך המחשב,כדי לקבל יותר כלים להחלטה הנכונה עבורנו.
בדר"כ, (מי שמכיר אותי יודע ) אני יודעת הכל הכי טוב מכולם (לא בציניות,באמת! זה חזק אצלי ואני משדרת את זה לאחרים סביבי) (וכמה שזה מעצבן אותם)
אבל כשני לא יודעת משהו,וברור שיש לי עוד מה ללמוד /לגדול אז אני כן נפתחת ושמחה לשמוע ולקבל חומר למחשבה
יש משהו במדיום הזה של המחשב שעוזר לי להפתח - כי אני יכולה לקחת רק מה שאני רוצה,
וכשאני לא רוצה -אני יכולה פשוט לסגור את המחשב ולהתעלם ממה שלא מתאים לי לשמוע
ומה שטוב בזה הוא שאף אחד לא נעלב מזה באופן אישי (או שכן ?)
מבחינתי ,אני כאילו לא מתיחסת אליכם כאנשים אמיתיים. אתם דמויות וירטואליות שנועדו לעזור לי למצוא את הדרך שלי בעולם
אנחנו הרי לא נפגשים בגן שעשועים,ואני לא צריכה להתמודד עםהשלכות היחס שלי כלפיכם,לפחות לא ישירות,פנים אל פנים.
וזה פשוט
אולי פשוט מדי עבורי.
אולי אני אתחרט אח"כ על כל מילה,כשאבין שמאחורי המסך,אתם כן אמיתיים..וגם לכם יש רגשות ומנגנוני הגנה,בדיוק כמו לי,
אוף. הסתבכתי. שוב...
עדיף שאסיים כאן
רק אחזור ואדגיש שבנושא החינוך הביתי בפרט ,וחינך בכלל,אני כן , מאד אשמח לשמוע דעות/הארות/הערות..
בעננינים אחרים-ייקח לי אולי יותר זמן
תודה שאתם כאן עבורי
וסליחה מראש אם שוב העלבתי מישהו
חיים חדשים במדבר
אהלן,
הפעם,בנושא החינוך הביתי,אין לי עמדה חד משמעית. אני לא נעולה על שום דבר.יש יותר שאלות מתשובות
טוב אז אני ממש לא הכתובת בעניין החינוך הביתי (אז מה את עושה פה?!), אני קוראת לומדת,מגיבה לפעמים כותבת ולפעמים ביני וביני או עם בני ביתי...
הנושא קרוב לליבי אני לא שוללת כלום אבל כרגע אני הכי קונבנציונלית בעניין המוסדות, הילדים בגנים והיתרון הרב שזה בסה"כ עד 13:00.עוד שנה בני יעלה לכתה א', וכמו שזה נראה היום כך זה ישאר.
אין לי אנטי עקרוני לבי"ס, מצד שני גם אין לי ציפיות ואת כל ה"עבודה" עם הילדים, אנחנו משתדלים לעשות בבית. קצת קשה לי להסביר, ואני יודעת שיש משהו שחצני בדרך שלי, אבל הרעיון הוא שאני ממש סומכת עליהם ויודעת שאת כל הערכים את כל הבסיס הם מקבלים בבית, ועם הכלים שיש הם מסתדרים \יסתדרו בחוץ. (נכון שהם קטנים, אבל כבר יש הוכחות בשטח.... לא שאני חייבת להוכיח למישהו משהו).
מה שאני בעצם מנסה לומר שעם הכלים הנכונים הם ימצאו את מקומם בכל חברה, בכל גן עם מורה \גננת זו או אחרת, והנחמה היחידה שלי שאנחנו גרים במקום יחסית קטן וכולם מכירים את כולם(פחות או יותר) וזה מרגיש ונראה קצת אחרת...
לא יודעת, אולי עוד שנה אני אתנהל אחרת ויהיו לי תובנות חדשות. אגב דווקא עם הבי"ס יש לי פחות בעיה, תקופת הגן בעיני, הרבה יותר קריטית! (אבל זה אולי פעם אחרת).
המצחיק הוא שהגעתי לדף שלך בגלל הכותרת _חיים חדשים במדבר ישר התלהבתי ורציתי לשתף על נפלאות המדבר, המרחב , השקט ,האוויר ,החורף וכו' וכו' אבל הרגשתי שזה לא מתאים /-:
זהו כבר ממש כתבתי המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן
שבוע טוב
אורה
הפעם,בנושא החינוך הביתי,אין לי עמדה חד משמעית. אני לא נעולה על שום דבר.יש יותר שאלות מתשובות
טוב אז אני ממש לא הכתובת בעניין החינוך הביתי (אז מה את עושה פה?!), אני קוראת לומדת,מגיבה לפעמים כותבת ולפעמים ביני וביני או עם בני ביתי...
הנושא קרוב לליבי אני לא שוללת כלום אבל כרגע אני הכי קונבנציונלית בעניין המוסדות, הילדים בגנים והיתרון הרב שזה בסה"כ עד 13:00.עוד שנה בני יעלה לכתה א', וכמו שזה נראה היום כך זה ישאר.
אין לי אנטי עקרוני לבי"ס, מצד שני גם אין לי ציפיות ואת כל ה"עבודה" עם הילדים, אנחנו משתדלים לעשות בבית. קצת קשה לי להסביר, ואני יודעת שיש משהו שחצני בדרך שלי, אבל הרעיון הוא שאני ממש סומכת עליהם ויודעת שאת כל הערכים את כל הבסיס הם מקבלים בבית, ועם הכלים שיש הם מסתדרים \יסתדרו בחוץ. (נכון שהם קטנים, אבל כבר יש הוכחות בשטח.... לא שאני חייבת להוכיח למישהו משהו).
מה שאני בעצם מנסה לומר שעם הכלים הנכונים הם ימצאו את מקומם בכל חברה, בכל גן עם מורה \גננת זו או אחרת, והנחמה היחידה שלי שאנחנו גרים במקום יחסית קטן וכולם מכירים את כולם(פחות או יותר) וזה מרגיש ונראה קצת אחרת...
לא יודעת, אולי עוד שנה אני אתנהל אחרת ויהיו לי תובנות חדשות. אגב דווקא עם הבי"ס יש לי פחות בעיה, תקופת הגן בעיני, הרבה יותר קריטית! (אבל זה אולי פעם אחרת).
המצחיק הוא שהגעתי לדף שלך בגלל הכותרת _חיים חדשים במדבר ישר התלהבתי ורציתי לשתף על נפלאות המדבר, המרחב , השקט ,האוויר ,החורף וכו' וכו' אבל הרגשתי שזה לא מתאים /-:
זהו כבר ממש כתבתי המוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן
שבוע טוב
אורה
חיים חדשים במדבר
tאורה :
אשמח לשמוע על נפלאות המדבר !
(אולי זה יאזן במשהו את החששות שלי מהחום הבלתי נסבל )
במבי:
אחרי שקראתי את דברייך,הרגשתי שאולי משהו אצלי באמת תמים מדי, ( שאני חיה באשליות אם אני באמת חושבת שאוכל להגן על ילדיי לעד מפני עוולות העולם הזה ) .אולי הנסיון הזה נידון מראש לכשלון,גם משום שלעולם לא אצליח ,וגם משום שזו לא הדרך ה"נכונה" .
ברור לי (בראש) שמה שאני צריכה לעשות , זה לתת להם כלים מתאימים ,ללוות אותם בתהליך הלמידה,ולקוות שברגע האמת הם יעשו את הדבר הנכון וידעו איך להתמודד עם כל התנסות בדרך
מה שלא ברור לי (בלב , בבטן),זה איך אני יכולה לשקוט ולהכיל את הידיעה שהאוצרות הקטנים שלי חשופים לאלימות (הילד שדרש מילדי החבורה להראות את איבר מינם ולאפשר לילדים אחרים לראות/לגעת , נתפס בעיני ככוחני,מנצל,אלים,תוקפן. לא הייתי רוצה שילדי ייפגעו ממעשיו,כל שכן-ילמדו ממנו ויתנהגו כמוהו ) (והיו אגב מקרים יותר קשים שילדיי היו חשופים להם, כמו ילד שדחף לילד אחר מקל בתחת,זריקת אבנים,קשירה בחבלים, ושאר חוויות מזעזעות בחומרתן )) למראות של אדם שפוגע בעצמו (ההוא ש"גילגל סיגריה" נתפס בעיני כמסומם מסוכן שיכול היה ,במקרה הרע-לפגוע בילדים שלי,ובמקרה הטוב-ללמד אותם שעור על פגיעה והזנחה עצמית)
האם לא טבעי והגיוני מצדי לרצות שילדיי ייחשפו לטוב ולחיובי בעולמנו ?
האם זה באמת כל כך נאיבי לקוות שיש מקום כזה על פני האדמה ? שבו יש מינימום רוע ומקסימום טוב ?
האם לא כולכם,כמוני,עסוקים מרבית מזמנכם ביצירת סביבת חיים טובה עבור ילדיכם לגדול בה ?
האם לא לשם כך אני נמנעת מלראות/לשמוע חדשות ? מלהסתובב בעיר במקומות מפוקפקים ? מלהכניס אליי הביתה/לחיים שלי "רעל" מסוגים שונים ?
אני מניחה שסף הרגישות שלי גבוה יותר משל רוב האנשים,אולי משום שנחשפתי בחיי הקצרים (אני בת 34) להרבה מקרים של רוע וניצול ופגיעה והתעללות
אם כעובדת סוציאלית ואם כאם אומנת .
אז אולי אני חוששת יותר,כי כבר פגשתי יותר מדי פעמים בהשלכות הרוע הזה על הנפש הפצועה,של ילדים במיוחד,
ןבכל זאת ...
איך אני יכולה להתעלם מכל המטען הזה,שמתלוות אליו החוויות האישיות שילדיי עברו,ולהמשיך לשלוח את ילדיי לביהס/ גן
אפילו בחינוך האנתרופוסופי,שאמור לעטוף את הילד,להגן ולשמור על התום והחלום,אפילו שם ,במה שרבים קוראים לו "חממה",אני לא יכולה להשאיר את ילדיי בשקט,בידיעה שלא יעונה להם כל רע.
באיזה עולם אנחנו חיים ?
ברור לי שגם בחינוך ביתי ילדיי עשויים לפגוש בדברים מסוג כזה או מסוג אחר.
אבל כשזה יקרה-אני אהיה לידם כדי להתיחס ולהגיב כמו שצריך ,ולא אשאיר את האחריות הזו למורה/גננת שאני לא מכירה מספיק לדעת איך תגיב,אם בכלל..
כבר בוקר.
אוהבת את השקט של הלילה,להיות עם עצמי. יש תחושה כזו שיש את כל הזמן שבעולם.
הבעיה שהכתיבה במחשב לוקחת לי כל כך הרבה זמן, שהזמן כבר לא עומד מלכת. הוא טס . ותכף יצלצלו פעמוני הבוקר : א... מ...א
בנימה פסימית משהו,אני משאירה אתכם ואת עצמי,שבויים בכבלי המציאות
המציאות קוראת לי א..מ..א
ביי. נעמה.
אשמח לשמוע על נפלאות המדבר !
(אולי זה יאזן במשהו את החששות שלי מהחום הבלתי נסבל )
במבי:
אחרי שקראתי את דברייך,הרגשתי שאולי משהו אצלי באמת תמים מדי, ( שאני חיה באשליות אם אני באמת חושבת שאוכל להגן על ילדיי לעד מפני עוולות העולם הזה ) .אולי הנסיון הזה נידון מראש לכשלון,גם משום שלעולם לא אצליח ,וגם משום שזו לא הדרך ה"נכונה" .
ברור לי (בראש) שמה שאני צריכה לעשות , זה לתת להם כלים מתאימים ,ללוות אותם בתהליך הלמידה,ולקוות שברגע האמת הם יעשו את הדבר הנכון וידעו איך להתמודד עם כל התנסות בדרך
מה שלא ברור לי (בלב , בבטן),זה איך אני יכולה לשקוט ולהכיל את הידיעה שהאוצרות הקטנים שלי חשופים לאלימות (הילד שדרש מילדי החבורה להראות את איבר מינם ולאפשר לילדים אחרים לראות/לגעת , נתפס בעיני ככוחני,מנצל,אלים,תוקפן. לא הייתי רוצה שילדי ייפגעו ממעשיו,כל שכן-ילמדו ממנו ויתנהגו כמוהו ) (והיו אגב מקרים יותר קשים שילדיי היו חשופים להם, כמו ילד שדחף לילד אחר מקל בתחת,זריקת אבנים,קשירה בחבלים, ושאר חוויות מזעזעות בחומרתן )) למראות של אדם שפוגע בעצמו (ההוא ש"גילגל סיגריה" נתפס בעיני כמסומם מסוכן שיכול היה ,במקרה הרע-לפגוע בילדים שלי,ובמקרה הטוב-ללמד אותם שעור על פגיעה והזנחה עצמית)
האם לא טבעי והגיוני מצדי לרצות שילדיי ייחשפו לטוב ולחיובי בעולמנו ?
האם זה באמת כל כך נאיבי לקוות שיש מקום כזה על פני האדמה ? שבו יש מינימום רוע ומקסימום טוב ?
האם לא כולכם,כמוני,עסוקים מרבית מזמנכם ביצירת סביבת חיים טובה עבור ילדיכם לגדול בה ?
האם לא לשם כך אני נמנעת מלראות/לשמוע חדשות ? מלהסתובב בעיר במקומות מפוקפקים ? מלהכניס אליי הביתה/לחיים שלי "רעל" מסוגים שונים ?
אני מניחה שסף הרגישות שלי גבוה יותר משל רוב האנשים,אולי משום שנחשפתי בחיי הקצרים (אני בת 34) להרבה מקרים של רוע וניצול ופגיעה והתעללות
אם כעובדת סוציאלית ואם כאם אומנת .
אז אולי אני חוששת יותר,כי כבר פגשתי יותר מדי פעמים בהשלכות הרוע הזה על הנפש הפצועה,של ילדים במיוחד,
ןבכל זאת ...
איך אני יכולה להתעלם מכל המטען הזה,שמתלוות אליו החוויות האישיות שילדיי עברו,ולהמשיך לשלוח את ילדיי לביהס/ גן
אפילו בחינוך האנתרופוסופי,שאמור לעטוף את הילד,להגן ולשמור על התום והחלום,אפילו שם ,במה שרבים קוראים לו "חממה",אני לא יכולה להשאיר את ילדיי בשקט,בידיעה שלא יעונה להם כל רע.
באיזה עולם אנחנו חיים ?
ברור לי שגם בחינוך ביתי ילדיי עשויים לפגוש בדברים מסוג כזה או מסוג אחר.
אבל כשזה יקרה-אני אהיה לידם כדי להתיחס ולהגיב כמו שצריך ,ולא אשאיר את האחריות הזו למורה/גננת שאני לא מכירה מספיק לדעת איך תגיב,אם בכלל..
כבר בוקר.
אוהבת את השקט של הלילה,להיות עם עצמי. יש תחושה כזו שיש את כל הזמן שבעולם.
הבעיה שהכתיבה במחשב לוקחת לי כל כך הרבה זמן, שהזמן כבר לא עומד מלכת. הוא טס . ותכף יצלצלו פעמוני הבוקר : א... מ...א
בנימה פסימית משהו,אני משאירה אתכם ואת עצמי,שבויים בכבלי המציאות
המציאות קוראת לי א..מ..א
ביי. נעמה.
-
במבי_ק*
- הודעות: 3060
- הצטרפות: 02 אפריל 2005, 11:04
- דף אישי: הדף האישי של במבי_ק*
חיים חדשים במדבר
_ברור לי (בראש) שמה שאני צריכה לעשות , זה לתת להם כלים מתאימים ,ללוות אותם בתהליך הלמידה,ולקוות שברגע האמת הם יעשו את הדבר הנכון וידעו איך להתמודד עם כל התנסות בדרך
מה שלא ברור לי (בלב , בבטן),זה איך אני יכולה לשקוט ולהכיל את הידיעה שהאוצרות הקטנים שלי חשופים לאלימות_
אויש, זה באמת קשה נורא. גם אני במצב הזה איכשהו אני חושבת. אני חושבת שזו המציאות שאיתה אנחנו צריכים להתמודד. אבל אם קיימת מציאות פחות רצויה או טובה, זה לא אומר שהעולם חרא. זה אומר שחלק מהעולם חרא. וזה לא ישנה אם לא תפתחי את הטלוויזיה. כלומר, בטח שזה ישנה - את לא תהיי חשופה לחרא הזה, וזה הרבה (גם אני ללא טלוויזיה). אבל זה לא אומר שזה לא קיים.
לגבי הדוגמאות שהבאת - אני פשוט חושבת שזה איך שאת מסתכלת על זה. המקרה עם הילד שדרש מילדי החבורה להראות את איבר מינם ולאפשר לילדים אחרים לראות/לגעת , נתפס בעיני ככוחני,מנצל,אלים,תוקפן זה באמת נשמע אלים ותוקפני. אבל אני רואה את הילדה שלי (עוד מעט בת 4) מביעה עניין רב בזה, ובקלות יכולה ליזום משהו כמשחק עם החברים שלה (מראים אחד לשני וכל זה). ובולבול ופושפוש ותחת (היא אמרה לי שתחת זה מילה יותר יפה מטוסיק... והחמיאה לי שיש לי תחת ענק, שזה בערך הבדיחה הכי טובה ששמעתי בזמן האחרון, אני נטולת טוסיק/ תחת כמעט לגמרי). בכל מקרה, כבר כתבתי שהנושא הזה מאוד מבלבל אותי.
לענין הסיגריה המגולגלת - לדעתי זה בראש שלך. זה פשוט לא קשור לאלימות ולא למשהו רע. לילדים אין את המטען התרבותי שלך, וזה פשוט עוד משהו שמישהו עושה (עם עצמו, לעצמו, משהו ממש פסטורלי, לא איזה מזרק חודרני בוריד...).
את מאוד מקסימה. גם אני הרבה פעמים מרגישה שאני תמימה מדי בשביל העולם הזה. אני מאוד מבינה את המקום שממנו את באה. אם את מרגישה שבבית תוכלי לגונן עליהם יותר - אז נראה לי שזה הדבר הכי נכון עבורכם.
אני יכולה לספר רק על דימוי שאמא שלי פעם השתמשה בו כשחברה שלה שאלה איך לעזאזל היא הסתדרה איתי בגיל ההתבגרות. אז אמא שלי אמרה - פרסתי ידיים ככה לצדדים (כמו חיבוק ענק) ונתתי לה להבלגן ולסעור בתוכו. כלומר, תמיד היה את המקום המגונן, אבל היה גם חופש לחוות ולהתנסות לבד. אני חושבת שזה דימוי יפה ואני חושבת עליו גם בגילאים הרכים (ומודה שאני מפחדת מאוד להיות אאמ לילדים בגיל ההתבגרות, מזל שש לי עוד זמן...).
מה שלא ברור לי (בלב , בבטן),זה איך אני יכולה לשקוט ולהכיל את הידיעה שהאוצרות הקטנים שלי חשופים לאלימות_
אויש, זה באמת קשה נורא. גם אני במצב הזה איכשהו אני חושבת. אני חושבת שזו המציאות שאיתה אנחנו צריכים להתמודד. אבל אם קיימת מציאות פחות רצויה או טובה, זה לא אומר שהעולם חרא. זה אומר שחלק מהעולם חרא. וזה לא ישנה אם לא תפתחי את הטלוויזיה. כלומר, בטח שזה ישנה - את לא תהיי חשופה לחרא הזה, וזה הרבה (גם אני ללא טלוויזיה). אבל זה לא אומר שזה לא קיים.
לגבי הדוגמאות שהבאת - אני פשוט חושבת שזה איך שאת מסתכלת על זה. המקרה עם הילד שדרש מילדי החבורה להראות את איבר מינם ולאפשר לילדים אחרים לראות/לגעת , נתפס בעיני ככוחני,מנצל,אלים,תוקפן זה באמת נשמע אלים ותוקפני. אבל אני רואה את הילדה שלי (עוד מעט בת 4) מביעה עניין רב בזה, ובקלות יכולה ליזום משהו כמשחק עם החברים שלה (מראים אחד לשני וכל זה). ובולבול ופושפוש ותחת (היא אמרה לי שתחת זה מילה יותר יפה מטוסיק... והחמיאה לי שיש לי תחת ענק, שזה בערך הבדיחה הכי טובה ששמעתי בזמן האחרון, אני נטולת טוסיק/ תחת כמעט לגמרי
). בכל מקרה, כבר כתבתי שהנושא הזה מאוד מבלבל אותי.לענין הסיגריה המגולגלת - לדעתי זה בראש שלך. זה פשוט לא קשור לאלימות ולא למשהו רע. לילדים אין את המטען התרבותי שלך, וזה פשוט עוד משהו שמישהו עושה (עם עצמו, לעצמו, משהו ממש פסטורלי, לא איזה מזרק חודרני בוריד...).
את מאוד מקסימה. גם אני הרבה פעמים מרגישה שאני תמימה מדי בשביל העולם הזה. אני מאוד מבינה את המקום שממנו את באה. אם את מרגישה שבבית תוכלי לגונן עליהם יותר - אז נראה לי שזה הדבר הכי נכון עבורכם.
אני יכולה לספר רק על דימוי שאמא שלי פעם השתמשה בו כשחברה שלה שאלה איך לעזאזל היא הסתדרה איתי בגיל ההתבגרות. אז אמא שלי אמרה - פרסתי ידיים ככה לצדדים (כמו חיבוק ענק) ונתתי לה להבלגן ולסעור בתוכו. כלומר, תמיד היה את המקום המגונן, אבל היה גם חופש לחוות ולהתנסות לבד. אני חושבת שזה דימוי יפה ואני חושבת עליו גם בגילאים הרכים (ומודה שאני מפחדת מאוד להיות אאמ לילדים בגיל ההתבגרות, מזל שש לי עוד זמן...).
-
סיון_ג*
- הודעות: 83
- הצטרפות: 08 מרץ 2005, 21:05
- דף אישי: הדף האישי של סיון_ג*
חיים חדשים במדבר
_ברור לי שגם בחינוך ביתי ילדיי עשויים לפגוש בדברים מסוג כזה או מסוג אחר.
אבל כשזה יקרה-אני אהיה לידם כדי להתיחס ולהגיב כמו שצריך ,ולא אשאיר את האחריות הזו למורה/גננת שאני לא מכירה מספיק לדעת איך תגיב,אם בכלל.._
בדיוק. כשהגדולה שלי יוצאת מהבית לחברים, חוגים, שכונה וכו' אני יודעת בדיוק איפה היא ואני תמיד נמצאת בסביבה לתמיכה (אם היא זקוקה לה). כשהיא חוזרת אני יכולה לדעת אם עבר עליה משהו...(בד"כ ריב עם חבר) ואני יכולה לנסות לפתח שיחה על הנושא או פשוט להיות שם בשבילה. אני יודעת שזה נשמע מאוד 'מגונן' אבל לי מאוד חשוב לתת לה את הביטחון הזה...וממה שאני רואה - גם מילדים אחרים בחינוך ביתי זה שהם דווקא כן יודעים להסתדר לבד בסיטואציות שאינם בבית.
כן, אני בטוחה שגם הבת שלי נתקלת במקרים לא נעימים ואני מקווה וסומכת עליה שתפעיל את האינטואיציה שלה לגבי מה בסדר ומה לא...וכן, אני כאן בשבילה למקרה שתהיה שאלה, שתצטרך חיזוק. גם אני חושבת ורוצה שזאת תהיה האחריות שלי כאמא.
האמת היא שבתקופה האחרונה אני חושבת לעצמי כמה זה לא טבעי לשלוח ילד להתמודד יום שלם במקום אחר . (אני מתנצלת אם זה פוגע במישהו - פשוט כך אני מרגישה). נדמה לי שכל זה עולה אצלי בגלל העניין של עלייה לכתה א' היא בגיל הזה ואני מנסה לדמיין איך היתה מתמודדת שם...אז נכון, היא היתה מתמודדת כמו כל ילד אבל זה ניראה לי כלכך לא מתאים לה, לנו... (ולחשוב שרק לפני שלוש שנים היה לי ברור לחלוטין שזאת הדרך).
כן, כל הזמן יש שאלות, אבל מרגישים שזו הדרך הנכונה - בבית...מחזקת אותך בדרכך. @}
אבל כשזה יקרה-אני אהיה לידם כדי להתיחס ולהגיב כמו שצריך ,ולא אשאיר את האחריות הזו למורה/גננת שאני לא מכירה מספיק לדעת איך תגיב,אם בכלל.._
בדיוק. כשהגדולה שלי יוצאת מהבית לחברים, חוגים, שכונה וכו' אני יודעת בדיוק איפה היא ואני תמיד נמצאת בסביבה לתמיכה (אם היא זקוקה לה). כשהיא חוזרת אני יכולה לדעת אם עבר עליה משהו...(בד"כ ריב עם חבר) ואני יכולה לנסות לפתח שיחה על הנושא או פשוט להיות שם בשבילה. אני יודעת שזה נשמע מאוד 'מגונן' אבל לי מאוד חשוב לתת לה את הביטחון הזה...וממה שאני רואה - גם מילדים אחרים בחינוך ביתי זה שהם דווקא כן יודעים להסתדר לבד בסיטואציות שאינם בבית.
כן, אני בטוחה שגם הבת שלי נתקלת במקרים לא נעימים ואני מקווה וסומכת עליה שתפעיל את האינטואיציה שלה לגבי מה בסדר ומה לא...וכן, אני כאן בשבילה למקרה שתהיה שאלה, שתצטרך חיזוק. גם אני חושבת ורוצה שזאת תהיה האחריות שלי כאמא.
האמת היא שבתקופה האחרונה אני חושבת לעצמי כמה זה לא טבעי לשלוח ילד להתמודד יום שלם במקום אחר . (אני מתנצלת אם זה פוגע במישהו - פשוט כך אני מרגישה). נדמה לי שכל זה עולה אצלי בגלל העניין של עלייה לכתה א' היא בגיל הזה ואני מנסה לדמיין איך היתה מתמודדת שם...אז נכון, היא היתה מתמודדת כמו כל ילד אבל זה ניראה לי כלכך לא מתאים לה, לנו... (ולחשוב שרק לפני שלוש שנים היה לי ברור לחלוטין שזאת הדרך).
כן, כל הזמן יש שאלות, אבל מרגישים שזו הדרך הנכונה - בבית...מחזקת אותך בדרכך. @}
-
הקוסמת_מארץ_עוץ*
- הודעות: 2444
- הצטרפות: 01 יוני 2005, 21:40
- דף אישי: הדף האישי של הקוסמת_מארץ_עוץ*
חיים חדשים במדבר
תגידי נעמה,קראת פה באתר עוד סיפורים על אנשים שהלכו על "חינוך ביתי"??
זה יכול לספק לך המון השראה.
אני קראתי פה לפני שנה המון וזה ממש חיזק אותי בעניין.
אני לא מסכימה עם מה שכתבו לך פה לגבי זה שכלים נכונים אפשר לקבל בכל מיסגרת.
אני ממש לא זוכרת אף כלי טוב לחיים קיבלתי בבית ספר.
אפילו לא אחד...
וכשאני מסתכלת סביבי (ואת יודעת שאבי עובד בגני ילדים שנחשבים מאוד איכותיים ואני הולכת איתו לפעמים) אני נדהמת כל פעם מחדש איך אין קשר בין מסגרות חינוך לבין מה שהחיים האמיתיים מציעים).
זה יכול לספק לך המון השראה.
אני קראתי פה לפני שנה המון וזה ממש חיזק אותי בעניין.
אני לא מסכימה עם מה שכתבו לך פה לגבי זה שכלים נכונים אפשר לקבל בכל מיסגרת.
אני ממש לא זוכרת אף כלי טוב לחיים קיבלתי בבית ספר.
אפילו לא אחד...
וכשאני מסתכלת סביבי (ואת יודעת שאבי עובד בגני ילדים שנחשבים מאוד איכותיים ואני הולכת איתו לפעמים) אני נדהמת כל פעם מחדש איך אין קשר בין מסגרות חינוך לבין מה שהחיים האמיתיים מציעים).
- אני מתנסחת פה די בעדינות לגבי מה שאני חושבת על גנים ובתי ספר...(סיפרתי לך שאני עובדת על עידון....(-:
חיים חדשים במדבר
בקר טוב כוסמת,
אולי זה יראה לך קטנוני, אבל אני מוכרחה לתקן פה משהו
כלים נכוניםאפשר לקבל בכל מסגרת והכוונה היתה, שעם כלים נכונים שמקבלים בבית והדגש הוא הבית, אפשר להסתדר בכל מסגרת!
אולי זה יראה לך קטנוני, אבל אני מוכרחה לתקן פה משהו
כלים נכוניםאפשר לקבל בכל מסגרת והכוונה היתה, שעם כלים נכונים שמקבלים בבית והדגש הוא הבית, אפשר להסתדר בכל מסגרת!
-
הקוסמת_מארץ_עוץ*
- הודעות: 2444
- הצטרפות: 01 יוני 2005, 21:40
- דף אישי: הדף האישי של הקוסמת_מארץ_עוץ*
חיים חדשים במדבר
הי נעמה
אני עונה פה לאורה ואחרי זה תמחקי מצידי כי זה לא קשור לדף.
אני בהחלט לא מסכימה איתך.
אני ממש למשל לא יודעת איך אפשר להכין לאלימות שיש במסגרות מחוץ לבית.
מה, לשלוח לחוג להגנה עצמית או משהו כזה??
אני גם למשל לא יודעת איך להכין ילד לזה שהמורה יכעס עליו כי הוא בוהה החוצה ונמצא בעולמו הפרטי....
בכל מיקרה, לא מסכימה איתך...
והמדהים הוא שהמרגיעון שיצא לי "הפרטים לא חשובים,חשוב הפרט"
ורק בבית באמת אפשר לתת חשיבות לפרט...
אני עונה פה לאורה ואחרי זה תמחקי מצידי כי זה לא קשור לדף.
אני בהחלט לא מסכימה איתך.
אני ממש למשל לא יודעת איך אפשר להכין לאלימות שיש במסגרות מחוץ לבית.
מה, לשלוח לחוג להגנה עצמית או משהו כזה??
אני גם למשל לא יודעת איך להכין ילד לזה שהמורה יכעס עליו כי הוא בוהה החוצה ונמצא בעולמו הפרטי....
בכל מיקרה, לא מסכימה איתך...
והמדהים הוא שהמרגיעון שיצא לי "הפרטים לא חשובים,חשוב הפרט"
ורק בבית באמת אפשר לתת חשיבות לפרט...
חיים חדשים במדבר
יש לנו מקום.
הבית החדש שלנו יהיה בבאר אורה.
יישוב קטן אבל בית גדול. מתאים לתהליך ה"התכנסות" שלנו (השקעה בעצמנו ופחות בסביבתנו)
מאד שונה מהמקום שחיינו בו עד היום. מאד!
יחסר לי המרחב הפתוח לטבע.
את גן העדן הירוק,השופע,(בוסתן עצי הפרי,ההר המעיין,החורש הטבעי,מטעי הזיתים...)יחליפו צבעי המדבר-חום,צהוב . שפע מתנות הטבע יוחלפו ב"ריק" שילך ויתמלא בתוכן חדש,עשוי חומרים פנימיים
את גן העדן החדש נצטרך ליצור בעצמנו,מתוכנו. יותר קשה , אבל גם מרגש משהו.
לתת דרור לדמיון לרקום מציאות חדשה,לתת ביטוי ליצירתיות ,ללא גבולות.לתת מקום למי שאנחנו, להיות,לחיות.
נזכרתי בסיפור נחמד שליווה אותי בימי קדם , בעברי , כמדריכת טיולים :
סיפור בריאת העולם / סובח עזיז
...והנה תמה הבריאה,אלוהים יושב על סופו של יום ומביט במלאכת רוחו והיא כלילת יופי וזוהרת.
"הצרה",חשב, "שאין בידי לדאוג לכל אשר יצרתי" וכך נשא אלוהים קולו,קול דממה דקה,וקרא לשריו ,למען יחלק את העולם בניהם.
ראשון הגיע האוקינוס. "אתה,שבאת אליי ראשון,תקבל את רוב שטחו של העולם.מים רבים יהיו לך,סערות,שפעת יצורים,מקטני העולם ועד הלוויתן. לך עושרו של העולם ולך התהומות.אלייך יבואו כל חסרי המנוח והנוודים."
שני הופיע שר היער: "טוב שהגעת בזמן"אמר אלוהים,"בדיוק הרהרתי מתי תוכל לקחת לך את כל העצים, החורשות, הנחלים והנהרות. לבד מכל אלו,יהיו לך כל יערות העד,הסבך,מעיינות ושבילים נסתרים,נחשי ענק ופרפרים צבעונייים,תנינים. אלייך יבואו כל ההרפתקנים,כל מחפשי הצרות,כל מחפשי האוצרות.
שר ההרים קיבל פסגות נישאות,שבילים על פי תהום,שלג עולמים. אליו יבואו המתבודדים,ההוגים,המשוררים.
שר הערבה קיבל מרחבים וסוסים דוהרים.אליו יבואו כל אוהבי החופש.
"זהו",חשב אלוהים הטוב ...
והנה,מופיע אחרון ומאחר,זקן,בלוי,עני....המדבר.
אלוהים שתק והמדבר שתק
נשא אלוהים הטוב עיניו ואמר : "אחרת מאד וכבר נתתי כל מה שראוי לאחרים"...
חייך המדבר רגע וענה:
"מה שאתה נותן-שלך לתמיד ומה שאתה שומר-יאבד לעולם וכל מה שיש לך לתת-ראוי הוא."
אלוהים שתק ,חייך,ואמר : "כבר אין לי מים רבים לתת לך,בן,רק מעיינות מעטים ונחלי אכזב,רק שיחים שדופים,רק סלעים קרחים". פתח אלוהים את שק הרוחות ומתוכו זינקה רוח קדים ויצא החמסין. "רק צמא ורעב נותרו לי עבורך , בן ". ניער אלוהים את השק וחולות המדבר ננערו ממנו ארצה וכך נעורו גם כל יצורי הלילה,כולם קטנים ושדופי מראה.
לקח המדבר את שניתן וראוי
ואלוהים הטוב שתק וחייך
והמדבר גם הוא שתק וחייך
ואלוהים הטוב אמר:"ארץ משא ומסה עשיתיך.עכשיו הנני לעשותך ארץ מסע : אלייך יבואו כל הנוודים,כל אוהבי החופש, כל אוהבי הבדידות, כל מחפשי הצרות והאוצרות,כל ההרפתקנים,הנביאים,המשוררים,
והיות שאתה כל כך עני,כל כך מר וקשה,אתה תהיה אבן הבוחן של כל הדברים הגדולים באמת."
ויהי ערב ויהי בוקר,יום אחד...
אז החיים החדשים במדבר הם באמת אבן בוחן עבורנו,של הדברים הגדולים והחשובים באמת.
בנימה אופטימית זו אני נזכרת בחצר החדשה,הקטנה שתהיה לנו ,בלי לשכוח כמה הרבה עשוי להיות ב"קצת"
זה גם הזמן להודות לכל מי שעזר לנו להפוך את החלום,למציאות. תודה לבורא עולם ולשליחיו-האנשים בדרך.
נועם והילדים באפריקה,(עם סבא וסבתא)
פיצפיצ ואני נשארנו פה רגע אחד אחרון לפני הסוף-וההתחלה החדשה.
כבר היתה מסיבת הפרידה מהחברים/שכנים/משפחה,
כבר מסרנו את העיזים לבדואי בואדי השכן,שיוכלו לרעות עשב רענן עם בני מינם
גם החתול כבר לא כאן.את החמור תקבל משפחה חדשה,פה במושב.את הארנבות והשרקנים יבוא שכן אחר לאסוף לפינת החי שלהם. התרנגולות יצטרפו אלינו למדבר(אם ישרדו את החום וטלטלות הדרך) וימשיכו להטיל לנו ביצי זהב אורגניות,טריות,כל יום מחדש.
המשמשים כבר מיובשים,הרבה לדר הכנתי. עכשיו בתור השזיפים.
כמה אתגעגע לכל חיינו פה
דמעות חונקות את גרוני
קוטפת עוד לימון מהעץ המבורך שלנו, בעודי מתבוננת בעצב בממלכה שלנו מתרוקנת מחיים
אני אמורה להתחיל לארוז ולארגן,ולא מסוגלת. איך מתחילים ?
מדי פעם נדלק ניצוץ של התרגשות,כשאני נסחפת בדמיוני , מתכננת איך לעצב את הבית החדש
ואז...מגיעים אנשים לראות את הבית להשכרה,ואני, בחצי עצבות כזו ,משתדלת לשדר כמה הבית והחצר מדהימים, כשבתוכי מרגישה שמשהו חי כבר לא יחיה פה ,כשאנחנו לא נהיה פה לחיות אותו .
בינתיים אני מתקדמת עם חלום החינוך הביתי. עושה שעורי בית, בודקת כל מה שיכול לעזור לי לגבש תמונה של מה בדיוק אני רוצה שיהיה. נועם כבר לא מתנגד. אנחנו צריכים לחשוב ולהחליט ביחד מה ואיך.
הבית החדש שלנו יהיה בבאר אורה.
יישוב קטן אבל בית גדול. מתאים לתהליך ה"התכנסות" שלנו (השקעה בעצמנו ופחות בסביבתנו)
מאד שונה מהמקום שחיינו בו עד היום. מאד!
יחסר לי המרחב הפתוח לטבע.
את גן העדן הירוק,השופע,(בוסתן עצי הפרי,ההר המעיין,החורש הטבעי,מטעי הזיתים...)יחליפו צבעי המדבר-חום,צהוב . שפע מתנות הטבע יוחלפו ב"ריק" שילך ויתמלא בתוכן חדש,עשוי חומרים פנימיים
את גן העדן החדש נצטרך ליצור בעצמנו,מתוכנו. יותר קשה , אבל גם מרגש משהו.
לתת דרור לדמיון לרקום מציאות חדשה,לתת ביטוי ליצירתיות ,ללא גבולות.לתת מקום למי שאנחנו, להיות,לחיות.
נזכרתי בסיפור נחמד שליווה אותי בימי קדם , בעברי , כמדריכת טיולים :
סיפור בריאת העולם / סובח עזיז
...והנה תמה הבריאה,אלוהים יושב על סופו של יום ומביט במלאכת רוחו והיא כלילת יופי וזוהרת.
"הצרה",חשב, "שאין בידי לדאוג לכל אשר יצרתי" וכך נשא אלוהים קולו,קול דממה דקה,וקרא לשריו ,למען יחלק את העולם בניהם.
ראשון הגיע האוקינוס. "אתה,שבאת אליי ראשון,תקבל את רוב שטחו של העולם.מים רבים יהיו לך,סערות,שפעת יצורים,מקטני העולם ועד הלוויתן. לך עושרו של העולם ולך התהומות.אלייך יבואו כל חסרי המנוח והנוודים."
שני הופיע שר היער: "טוב שהגעת בזמן"אמר אלוהים,"בדיוק הרהרתי מתי תוכל לקחת לך את כל העצים, החורשות, הנחלים והנהרות. לבד מכל אלו,יהיו לך כל יערות העד,הסבך,מעיינות ושבילים נסתרים,נחשי ענק ופרפרים צבעונייים,תנינים. אלייך יבואו כל ההרפתקנים,כל מחפשי הצרות,כל מחפשי האוצרות.
שר ההרים קיבל פסגות נישאות,שבילים על פי תהום,שלג עולמים. אליו יבואו המתבודדים,ההוגים,המשוררים.
שר הערבה קיבל מרחבים וסוסים דוהרים.אליו יבואו כל אוהבי החופש.
"זהו",חשב אלוהים הטוב ...
והנה,מופיע אחרון ומאחר,זקן,בלוי,עני....המדבר.
אלוהים שתק והמדבר שתק
נשא אלוהים הטוב עיניו ואמר : "אחרת מאד וכבר נתתי כל מה שראוי לאחרים"...
חייך המדבר רגע וענה:
"מה שאתה נותן-שלך לתמיד ומה שאתה שומר-יאבד לעולם וכל מה שיש לך לתת-ראוי הוא."
אלוהים שתק ,חייך,ואמר : "כבר אין לי מים רבים לתת לך,בן,רק מעיינות מעטים ונחלי אכזב,רק שיחים שדופים,רק סלעים קרחים". פתח אלוהים את שק הרוחות ומתוכו זינקה רוח קדים ויצא החמסין. "רק צמא ורעב נותרו לי עבורך , בן ". ניער אלוהים את השק וחולות המדבר ננערו ממנו ארצה וכך נעורו גם כל יצורי הלילה,כולם קטנים ושדופי מראה.
לקח המדבר את שניתן וראוי
ואלוהים הטוב שתק וחייך
והמדבר גם הוא שתק וחייך
ואלוהים הטוב אמר:"ארץ משא ומסה עשיתיך.עכשיו הנני לעשותך ארץ מסע : אלייך יבואו כל הנוודים,כל אוהבי החופש, כל אוהבי הבדידות, כל מחפשי הצרות והאוצרות,כל ההרפתקנים,הנביאים,המשוררים,
והיות שאתה כל כך עני,כל כך מר וקשה,אתה תהיה אבן הבוחן של כל הדברים הגדולים באמת."
ויהי ערב ויהי בוקר,יום אחד...
אז החיים החדשים במדבר הם באמת אבן בוחן עבורנו,של הדברים הגדולים והחשובים באמת.
בנימה אופטימית זו אני נזכרת בחצר החדשה,הקטנה שתהיה לנו ,בלי לשכוח כמה הרבה עשוי להיות ב"קצת"
זה גם הזמן להודות לכל מי שעזר לנו להפוך את החלום,למציאות. תודה לבורא עולם ולשליחיו-האנשים בדרך.
נועם והילדים באפריקה,(עם סבא וסבתא)
פיצפיצ ואני נשארנו פה רגע אחד אחרון לפני הסוף-וההתחלה החדשה.
כבר היתה מסיבת הפרידה מהחברים/שכנים/משפחה,
כבר מסרנו את העיזים לבדואי בואדי השכן,שיוכלו לרעות עשב רענן עם בני מינם
גם החתול כבר לא כאן.את החמור תקבל משפחה חדשה,פה במושב.את הארנבות והשרקנים יבוא שכן אחר לאסוף לפינת החי שלהם. התרנגולות יצטרפו אלינו למדבר(אם ישרדו את החום וטלטלות הדרך) וימשיכו להטיל לנו ביצי זהב אורגניות,טריות,כל יום מחדש.
המשמשים כבר מיובשים,הרבה לדר הכנתי. עכשיו בתור השזיפים.
כמה אתגעגע לכל חיינו פה
דמעות חונקות את גרוני
קוטפת עוד לימון מהעץ המבורך שלנו, בעודי מתבוננת בעצב בממלכה שלנו מתרוקנת מחיים
אני אמורה להתחיל לארוז ולארגן,ולא מסוגלת. איך מתחילים ?
מדי פעם נדלק ניצוץ של התרגשות,כשאני נסחפת בדמיוני , מתכננת איך לעצב את הבית החדש
ואז...מגיעים אנשים לראות את הבית להשכרה,ואני, בחצי עצבות כזו ,משתדלת לשדר כמה הבית והחצר מדהימים, כשבתוכי מרגישה שמשהו חי כבר לא יחיה פה ,כשאנחנו לא נהיה פה לחיות אותו .
בינתיים אני מתקדמת עם חלום החינוך הביתי. עושה שעורי בית, בודקת כל מה שיכול לעזור לי לגבש תמונה של מה בדיוק אני רוצה שיהיה. נועם כבר לא מתנגד. אנחנו צריכים לחשוב ולהחליט ביחד מה ואיך.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
חיים חדשים במדבר
נועם כבר לא מתנגד
איזה יופי
@} יסמין
איזה יופי
@} יסמין
חיים חדשים במדבר
נעמה
בתור אחת שהתאהבה במבט ראשון במדבר, ומאז הוא לא עזב אותה (או שהיא לא עזבה אותו, תלוי איך מסתכלים על זה), רציתי להגיד תודה על הסיפור הנפלא. זו מתנה נהדרת, גם אם לא כוונה להיות כזו...
אני מחזקת את ידייך ומאחלת לך ולמשפחתך הצלחה גדולה!!
פעם אחת, כששאלו אוהב הרפתקאות מושבע מה תהיה ההרפתקה הבאה שלו, הוא ענה, במעין פרץ לא אופייני של בגרות, שהחיים הם ההרפתקה הגדולה ביותר...!
בתור אחת שהתאהבה במבט ראשון במדבר, ומאז הוא לא עזב אותה (או שהיא לא עזבה אותו, תלוי איך מסתכלים על זה), רציתי להגיד תודה על הסיפור הנפלא. זו מתנה נהדרת, גם אם לא כוונה להיות כזו...
אני מחזקת את ידייך ומאחלת לך ולמשפחתך הצלחה גדולה!!
פעם אחת, כששאלו אוהב הרפתקאות מושבע מה תהיה ההרפתקה הבאה שלו, הוא ענה, במעין פרץ לא אופייני של בגרות, שהחיים הם ההרפתקה הגדולה ביותר...!
חיים חדשים במדבר
_ואלוהים הטוב אמר:"ארץ משא ומסה עשיתיך.עכשיו הנני לעשותך ארץ מסע : אלייך יבואו כל הנוודים,כל אוהבי החופש, כל אוהבי הבדידות, כל מחפשי הצרות והאוצרות,כל ההרפתקנים,הנביאים,המשוררים,
והיות שאתה כל כך עני,כל כך מר וקשה,אתה תהיה אבן הבוחן של כל הדברים הגדולים באמת."
ויהי ערב ויהי בוקר,יום אחד..._
איך התרגשתי מהסיפור ובפרט מהקטע המקסים (ואגב הנכון) הזה, תודה לך נעמה @}
שיהיה לכם המון המון בהצלחה!!!
לילה טוב.
והיות שאתה כל כך עני,כל כך מר וקשה,אתה תהיה אבן הבוחן של כל הדברים הגדולים באמת."
ויהי ערב ויהי בוקר,יום אחד..._
איך התרגשתי מהסיפור ובפרט מהקטע המקסים (ואגב הנכון) הזה, תודה לך נעמה @}
שיהיה לכם המון המון בהצלחה!!!
לילה טוב.
-
שגית_רי*
- הודעות: 499
- הצטרפות: 13 אוגוסט 2004, 19:49
- דף אישי: הדף האישי של שגית_רי*
חיים חדשים במדבר
ובתור אחת שחייה על מין גבול מדבר - ניצנה, אני מודה לך מאד מאד על הסיפור המקסים. @}
המקום שאתם עוזבים נשמע כלכך רך ועשיר ומפנק. המים וסבך והירוק...
כשאנחנו נוסעים צפונה בחורף/אביב, הניגוד בין הצהוב לירוק אפילו קצת כואב בעיניים וצובט בלב.
במדבר הכל חשוף. נקי. למדתי להעריך את הדברים הקטנים, הואדי הנסתר, החול הנעים, הזרימה בערוצים שמפתיעה, הצל הנעים בבוסתן, יש לי פה מין תחושת חופש להיות פשוטה, להיות כרצוני.
מאחלת לכם אושר והנאה בגילוי הקסם והעוצמה שבערבה. ביצירת נווה המדבר משלכם.
ועוד שמחה ושחרור בדרך החינוך הביתי. חוויה מדהימה ומעשירה בפני עצמה.
המקום שאתם עוזבים נשמע כלכך רך ועשיר ומפנק. המים וסבך והירוק...
כשאנחנו נוסעים צפונה בחורף/אביב, הניגוד בין הצהוב לירוק אפילו קצת כואב בעיניים וצובט בלב.
במדבר הכל חשוף. נקי. למדתי להעריך את הדברים הקטנים, הואדי הנסתר, החול הנעים, הזרימה בערוצים שמפתיעה, הצל הנעים בבוסתן, יש לי פה מין תחושת חופש להיות פשוטה, להיות כרצוני.
מאחלת לכם אושר והנאה בגילוי הקסם והעוצמה שבערבה. ביצירת נווה המדבר משלכם.
ועוד שמחה ושחרור בדרך החינוך הביתי. חוויה מדהימה ומעשירה בפני עצמה.
חיים חדשים במדבר
יושבת וחושבת
כותבת
אין לי מושג מה אני רוצה לומר/לספר לכם,אבל משהו הביא אותי הערב להשאר ערה (אחרי שהשכבתי את פיצ פיצ לישון)
נועם והילדים לא בבית (באפריקה...) ואתם,חברי הוירטואלים,זכיתם להפיג,ולו במעט, את בדידותי. (אתם,וחבילת הביסקוויטים...)
התחלתי לארוז.זה רק העמיק את העצבות שאופפת אותי בהעדר יקירי סביבי.
כמה שהם חסרים...
(איזה קטע מדהים זה ה"מרגיעון"הזה. מופיע לי "כולנו זקוקים לחיבוק".תודה לנשמה הגדולה שם למעלה,שמרגישה את הדמעות שלי רגע אחד לפני שהן מציפות את ליבי ולחיי).אחותי קוראת לזה "השגחה פרטית".לי זה לא משנה מה זה .אני רק שמחה,ומודה שזה שם,איפהשהוא...
היום יצאתי ממאורתי(ביתי המבולגן להחריד) למסיבת יום הולדת נפלאה ביער,
כולם היו שם:הגמד ,הפיה ,הדרקון ושאר יצורים מהאגדות. פיצה וסלטים ואוכל "אמיתי" (לא בישלתי כלום מאז שנועם והילדים לא פה...),וחברים,
אבל הכי שווה היה, זה מה שכל כך ברור ומובן מאליו לכולנו :משפחה.
כל כך טבעי וברור ומובן מאליו,שהם איתנו,תמיד, וכשפתאם הם לא,אז משהו כל כך חסר
רבות קורה, שברצף חיי היום - יום ,אנחנו "שוכחים" להודות על מה שיש לנו, "שוכחים" להעריך את המשפחה ואת מה שהיא נותנת לנו ,"שוכחים" לומר את שראוי שייאמר (אני אוהב אותך) ולעשות את שטוב שייעשה(חיבוק...)
רבות קורא שאנו מאפשרים לרצף משימות החיים להכתיב את סדר היום ואת מצב רוחנו הרגשי. כל כך קל להסחף ללחצי החיים ו"לשכוח" את הדברים החשובים באמת. משחזרת לעצמי כמה פעמים קרה שלא חיבקתי את יקיריי בסוף יום עמוס או לא שלחתי איזו מילה טובה, איזו תודה קטנה,על זה שהם כאן בשבילי ,איתי, על זה שיש לי את מי לאהוב ויש מי שאוהב אותי.
לפעמים,רק כשמרגישים את ה"אין", יודעים להעריך את ה"יש"
אז זה מה שקורה לי עכשיו.
..."א..ה..ב..ה פתאם היא מתפרצת ,כמו להבה..". (השיר הזה מזמזם לי בראש,בלב...,זה השיר ה"משפחתי" שלנו...)
מכירים את הסרט "אהבה זה כל הסיפור"? סרט נהדר. קיצי לאללה , אבל נחמד .
בשביל מה בעצם אנחנו חיים, אם לא בשביל קצת אהבה. (אפילו קצת הרבה...כל אחד עם הסטנדרטים והצרכים שלו..))
בשביל מה חברתי טרחה כה רבות להפיק מסיבת יום הולדת נפלאה כל כך,אם לא כדי להביע את אהבתה לילדיה?
בשביל מה חברתי האחרת טרחה להגיע לארץ ממרחקים ,אם לא כדי לקבל אהבה
בשביל מה, בשביל מי, אנחנו חיים , עובדים קשה,קשה מאד,?!...
בשביל שיאהבו אותנו,בשביל שנאהב אותם...
בשביל מה אנחנו עוברים למדבר? כי האהבה שבי לנועם קוראת לנו ללכת ,לחיות את החלום שלו .
ובשביל מה אני כותבת לכם את כל זה? יפה ! ניחשתם! יש בי אהבה שמחפשת לאהוב, מחפשת מי שיוכל לאהוב גם אותה,להיות איתה,כשהיא עצובה ובודדה.
פתאם אני נזכרת בבת האומנה שלנו,בכל בנות האומנה שלנו,שכבר לא זוכות להרגיש את האהבה שלנו,כמשפחה,כל יום, ביום-יום.
למרות שאין בכלל מה להשוות,בכל זאת,יש בי משהו לא שלם,לא יציב,כשאני בלי המשפחה שלי, ובמובן הזה-אני מבינה אותן....
יש משהו במילה הכתובה שמקל על המבוכה שלפעמים חוצצת בנינו ובין הזולת,בבואנו לבטא אהבה
אולי בגלל זה כל כך קל לי לכתוב לכם,(בלי שאני אפילו יודעת למי אני כותבת. כבר דיברתי אתכם פעם על המוזרות שב"זרות"האינטימית בנינו)
לילה טוב לכל האהובים והאוהבים....
כותבת
אין לי מושג מה אני רוצה לומר/לספר לכם,אבל משהו הביא אותי הערב להשאר ערה (אחרי שהשכבתי את פיצ פיצ לישון)
נועם והילדים לא בבית (באפריקה...) ואתם,חברי הוירטואלים,זכיתם להפיג,ולו במעט, את בדידותי. (אתם,וחבילת הביסקוויטים...)
התחלתי לארוז.זה רק העמיק את העצבות שאופפת אותי בהעדר יקירי סביבי.
כמה שהם חסרים...
(איזה קטע מדהים זה ה"מרגיעון"הזה. מופיע לי "כולנו זקוקים לחיבוק".תודה לנשמה הגדולה שם למעלה,שמרגישה את הדמעות שלי רגע אחד לפני שהן מציפות את ליבי ולחיי).אחותי קוראת לזה "השגחה פרטית".לי זה לא משנה מה זה .אני רק שמחה,ומודה שזה שם,איפהשהוא...
היום יצאתי ממאורתי(ביתי המבולגן להחריד) למסיבת יום הולדת נפלאה ביער,
כולם היו שם:הגמד ,הפיה ,הדרקון ושאר יצורים מהאגדות. פיצה וסלטים ואוכל "אמיתי" (לא בישלתי כלום מאז שנועם והילדים לא פה...),וחברים,
אבל הכי שווה היה, זה מה שכל כך ברור ומובן מאליו לכולנו :משפחה.
כל כך טבעי וברור ומובן מאליו,שהם איתנו,תמיד, וכשפתאם הם לא,אז משהו כל כך חסר
רבות קורה, שברצף חיי היום - יום ,אנחנו "שוכחים" להודות על מה שיש לנו, "שוכחים" להעריך את המשפחה ואת מה שהיא נותנת לנו ,"שוכחים" לומר את שראוי שייאמר (אני אוהב אותך) ולעשות את שטוב שייעשה(חיבוק...)
רבות קורא שאנו מאפשרים לרצף משימות החיים להכתיב את סדר היום ואת מצב רוחנו הרגשי. כל כך קל להסחף ללחצי החיים ו"לשכוח" את הדברים החשובים באמת. משחזרת לעצמי כמה פעמים קרה שלא חיבקתי את יקיריי בסוף יום עמוס או לא שלחתי איזו מילה טובה, איזו תודה קטנה,על זה שהם כאן בשבילי ,איתי, על זה שיש לי את מי לאהוב ויש מי שאוהב אותי.
לפעמים,רק כשמרגישים את ה"אין", יודעים להעריך את ה"יש"
אז זה מה שקורה לי עכשיו.
..."א..ה..ב..ה פתאם היא מתפרצת ,כמו להבה..". (השיר הזה מזמזם לי בראש,בלב...,זה השיר ה"משפחתי" שלנו...)
מכירים את הסרט "אהבה זה כל הסיפור"? סרט נהדר. קיצי לאללה , אבל נחמד .
בשביל מה בעצם אנחנו חיים, אם לא בשביל קצת אהבה. (אפילו קצת הרבה...כל אחד עם הסטנדרטים והצרכים שלו..))
בשביל מה חברתי טרחה כה רבות להפיק מסיבת יום הולדת נפלאה כל כך,אם לא כדי להביע את אהבתה לילדיה?
בשביל מה חברתי האחרת טרחה להגיע לארץ ממרחקים ,אם לא כדי לקבל אהבה
בשביל מה, בשביל מי, אנחנו חיים , עובדים קשה,קשה מאד,?!...
בשביל שיאהבו אותנו,בשביל שנאהב אותם...
בשביל מה אנחנו עוברים למדבר? כי האהבה שבי לנועם קוראת לנו ללכת ,לחיות את החלום שלו .
ובשביל מה אני כותבת לכם את כל זה? יפה ! ניחשתם! יש בי אהבה שמחפשת לאהוב, מחפשת מי שיוכל לאהוב גם אותה,להיות איתה,כשהיא עצובה ובודדה.
פתאם אני נזכרת בבת האומנה שלנו,בכל בנות האומנה שלנו,שכבר לא זוכות להרגיש את האהבה שלנו,כמשפחה,כל יום, ביום-יום.
למרות שאין בכלל מה להשוות,בכל זאת,יש בי משהו לא שלם,לא יציב,כשאני בלי המשפחה שלי, ובמובן הזה-אני מבינה אותן....
יש משהו במילה הכתובה שמקל על המבוכה שלפעמים חוצצת בנינו ובין הזולת,בבואנו לבטא אהבה
אולי בגלל זה כל כך קל לי לכתוב לכם,(בלי שאני אפילו יודעת למי אני כותבת. כבר דיברתי אתכם פעם על המוזרות שב"זרות"האינטימית בנינו)
לילה טוב לכל האהובים והאוהבים....
-
הגמד_חיוכון*
- הודעות: 799
- הצטרפות: 06 יולי 2005, 23:41
- דף אישי: הדף האישי של הגמד_חיוכון*
חיים חדשים במדבר
אוהבת אותך מכל מרחק.
מודה על הזמן הקצר שלנו יחד שעשה כל כך הרבה חשק לעוד ועוד.
יודעת עכשיו שכמה שלא נתרחק, תמיד יהיה טבעי וברור ומיוחד ביננו לכשנחזור להיפגש..
זאת סגולה חשובה, שאני לא מקלה בה ראש.. זה לא קיים עם כל אחד ואיתך כן! וזה נעים..
בתקוה שנאפשר למחשב ול"אמצעים הטכנולוגיים" שביננו, כלשונך..., לעזור לנו להפריח ולהישאר שוב בקשר הארוך והמיוחד הזה..
בעל -עוד מעט- 20 השנים...!! לא חושבת שיש לי עוד מישהו שמכיר אותי כל כך הרבה זמן...
"אין מקום שהוא רחוק מידי".. מכירה את הספר? הוא עוד מהתקופה ההיא, אבל עדיין נכון ומרגש..
מקוה בשבילך שהימים הבאים יעברו בשמחה וחיוניות, ושתרגישי את האהבה והגעגועים אליך בכל מקום שאת נמצאת עד לפגישה המרגשת והכיפית שלכם. כל מעבר כזה הוא משמעותי, טבעי שאת שקועה לך במחשבות וסוגרת לך מעגלים..
תהני לך מכל הימים האלה שלך ושל פיצפיצ ביחד, ומתקופת הקסם הזאת של השינוי.
אהבת המון המון, איילת
מודה על הזמן הקצר שלנו יחד שעשה כל כך הרבה חשק לעוד ועוד.
יודעת עכשיו שכמה שלא נתרחק, תמיד יהיה טבעי וברור ומיוחד ביננו לכשנחזור להיפגש..
זאת סגולה חשובה, שאני לא מקלה בה ראש.. זה לא קיים עם כל אחד ואיתך כן! וזה נעים..
בתקוה שנאפשר למחשב ול"אמצעים הטכנולוגיים" שביננו, כלשונך..., לעזור לנו להפריח ולהישאר שוב בקשר הארוך והמיוחד הזה..
בעל -עוד מעט- 20 השנים...!! לא חושבת שיש לי עוד מישהו שמכיר אותי כל כך הרבה זמן...
"אין מקום שהוא רחוק מידי".. מכירה את הספר? הוא עוד מהתקופה ההיא, אבל עדיין נכון ומרגש..
מקוה בשבילך שהימים הבאים יעברו בשמחה וחיוניות, ושתרגישי את האהבה והגעגועים אליך בכל מקום שאת נמצאת עד לפגישה המרגשת והכיפית שלכם. כל מעבר כזה הוא משמעותי, טבעי שאת שקועה לך במחשבות וסוגרת לך מעגלים..
תהני לך מכל הימים האלה שלך ושל פיצפיצ ביחד, ומתקופת הקסם הזאת של השינוי.
אהבת המון המון, איילת
חיים חדשים במדבר
שלום
קיבלתי בחזרה את המשפחה שלי.ברוך השם,תודה לאל שחזרו בשלום והכל טוב.
טוב שהיה,וטוב שנגמר.
מופיע לי "מרגיעון" מעניין: "המציאות היא החלום האולטימטיבי"
כמה שזה נכון, וכמה אני שמחה שאני זוכה להנות מהמציאות הזו,עכשיו בעיניים פקוחות יותר,מעריכות יותר.
לא תשמעו ממני תלונות ומענות וקיטורים על החיים העמוסים בבית.(לפחות לא בזמן הקרוב...)
כמה טוב שהם עמוסים,מלאים,בשמחת חיים,בבלאגן,במשימות,בסידורים,ב.. בחיים!
כמה שאני אוהבת את החיים!
הילדים נהנו מאד באפריקה.קיבלו ולמדו הרבה מאד. גם נועם וסבא וסבתא.
חוויה לכל החיים.מתנה.
גם אני מתחילה להבין איזו מתנה זו היתה עבורי.
השקט,הבדידות אפילו,עזרו לי להעריך את מה שיש לי,לנו.את הביחד שלנו.
כמו בסרט טורקי(ערבי/הודי/...
רצנו בזרועות פתוחות,לחבק, כשכל קהל הנוסעים בבית הנתיבות מתרגש מדמעותיי.
נשבעת לעצמי שלא אתן להם ללכת שוב כל כך בקרוב (הילדים,עוד לא יודעים שהם עומדים להתקע איתי בבית , במדבר, לעוד הרבה הרבה זמן...
פה המקום להבהיר את אחת מהתבטאויותיי הקודמות: ציינתי ש"נועם לא מתנגד". זה עוד לא אומר שהוא מסכים/רוצה ומה בדיוק. יש לנו עוד דרך ,אבל אנחנו בכוון הנכון.
קל לשכנע בטיעון ש "צריכים זמן להתרגל למדבר,לחיים החדשים,לחום,לנוף הטבעי והאנושי,יחד,בלי התמודדויות של כל אחד עם המסגרת החדשה שלו..."
אבל האמת,האמת היא שאני ממש רוצה לממש את האחריות שלי לגידול הילדים.לא שלא עשיתי את זה עד היום,אלא שהיום , יותר מתמיד,אני רוצה להיות/לגדול איתם ולא להשאיר את ההנאה הגדולה הזו,לאיזו גננת/מורה, שתראה בזה נטל/מטרד, וגם לא תעשה את העבודה כמו שצריך (כמו שאני חושבת שצריך,כמו שהם ראויים לקבל... )
היום,יותר מתמיד,יש בי אמונה.בחיים. אמונה בי וביכולת שלי לגדל/ללמד/להכיל/להיות עבור האוצרות הקטנים שלנו, שכבר לא כל כך קטנים... הם כבר יודעים מה טוב.הם תמיד ידעו . תמיד רצו להשאר בבית.תמיד.גם אם ברור היה להם שבבית יש משימות,ועבודה ואחריות וכו".. כשנשארים בבית אצלנו,לא רואים טלווזיה ואין מחשב.
בבית צריך ללוש את הבצק ולאפות את הלחם שלנו בעצמנו.בבית צריך לבשל,לכבס,לעבוד בגינה,יש עבודות יצירה שאנחנו עושים-לא בכאילו,במשחק,אלא באמת.עכשיו אנחנו לקראת סיום אהיל מחרוזים,לבית החדש.
בבית צריך לדאוג לחיות,לייבש את פירות העצים (טוב,את אלו כבר לא יהיו לנו יותר..)
בקיצור-בבית חיים.והילדים יודעים ,מרגישים מה נכון עבורם,מה טוב.הם תמיד בחרו לחיות את החיים האמיתיים,ולא ללמוד עליהם,או לחוות אותם,בגן/ביה"ס, גם אם זה דרך שיר/משחק/סיפור חברתי-מלאכותי משהו.
מה גם שגם בבית אנחנו שרים / רוקדים/מספרים/משחקים/יוצרים...
איכשהו, יצא שעבדתי בעבר קשה כדי להכין "דברים שווים" לילדים בגן. ומדוע שלא אכין אותם כעת עבור ילדיי שלי? וביחד...
ביחד. כל כך טוב .כל כך חשוב,שיש ביחד. שיש משפחה .שיש לנו אחד את השני.
רק הורה יכול להבין.לפני הילדים הכל נראה אחרת.
מבינה גם היום יותר את הנתינה של הורינו לנו.נתינה שהרבה שנים קשה היה לי לקבל.קשה עד בלתי אפשרי.
הרגשתי שזה מגביל את העצמאות שלי.
היום,בוגרת יותר (מבוגרת?כבר?יותר מדי? ),יודעת שאין דבר חשוב יותר עבור אדם מאשר הנתינה לילדיו.
חשוב,קיומי,הישרדותי אפילו.בריא,הגיוני,אנושי.
לכן אני היום מסוגלת יותר לקבל,,את עזרת הורינו בהשתתפות ברכישת הבית החדש, למשל.
בלקחת את הילדים לחוויה האפריקאית המרשימה (והיקרה..) הזו.
תודה
תודה להורים שלנו,
תודה לילדים שלנו , שמאפשרים לנו לתת להם
תודה לעולם ולאופן בו הוא מתנהל עבורנו,מאפשר לנו,לחיות,לחיות טוב,לחיות טוב יותר.
בזמן שאנחנו (אני...) עוסקים בתובנות כאלו ואחרות, הילדים המדהימים שלי ציירו ציור ענק של ינשוף ,הדביקו לו נוצות אמיתיות,תלו אותו מתחת לציור המדבר,לא לפני שהורידו את ציור ההר שלנו במטע-עם הבית והסלעים,על רקע הירוק והשקיעה. את הציור הישן (של הבית במטע),הם תלשו (כמה סמלי...),קרעו לחתיכות,והכינו ממנו עיסת נייר צבעונית.בטעות ניסיתי להתעניין,והערתי שיש יותר מדי מים בגיגית,וכך יצטרכו להוסיף המון דבק.
אז,בתי השתיקה אותי (איך אני גאה בה..), "את לא מתערבת! זו היצירה שלנו, ובכלל אנחנו לא שמים דבק.אנחנו נעשה מהעיסה קובבות ונעטוף אותם באדמה. אל תתערבי!"..
נשמות טהורות ויפות שלי.יצירתיות בפעולה,שאני כמעט כמעט כיביתי בהתערבות שלי.
אז תארו לכם מה היתה אומרת על זה המורה . תרחיש כזה בכלל לא היה עולה לשאלה,כי מלכתחילה בכתה המורה אומרת מה עושים .היא קובעת ומחליטה ולילדים,בובות קשורות בחוטים,נשאר רק לבצע,ודיר בלק אם זה לא ייצא כמו שצריך . הדוגמא הזו ממחישה עד כמה הטעויות שלי(ויש,כמו שהרגע שמתם לב , ויהיו...),הן כאין וכאפס לעומת נזקי ה"מסגרת" .
אסיים בכמה ציטוטים שסימנתי לי בספר "לגעת במהות" /יידו קרישנמורטי, אולי לפני..10 שנים... כמה חבל שרק עכשיו אני מגיעה לחיות באמת את מה שהתחברתי אליו לפניי כל כך הרבה שנים, ואולי לא במקרה התחברתי לדברים האלו,כשמצאתי עצמי לכודה בכבלי ה"מסגרת" .מסגרת שכאילו אני עצמי הכנסתי עצמי אליה,אבל בעצם הייתי שבויה שלה,תוצר מערכת הערכים שאני גדלתי עליה,כילדה. בביה"ס/צבא/אוניברסיטה/.
הנה:
..."החינוך המקובל מקשה מאד על חשיבה עצמאית.ההתאמה לצורות קבועות מובילה לבינוניות. ההיבדלות מהכלל או ההתנגדות לסביבה אינן קלות,לעיתים אף מסוכנות. הדחף להצליח,שפירושו רדיפה אחרי גמול-חומרי או רוחני כביכול,השאיפה לנוחות-כל אלה מדחיקים את אי שביעות הרצון,שמים קץ לספונטניות ומולידים פחד. פחד החיים הזה,הפחד ממאבק ומנסיון חדשמכלה בנו את רוח ההרפתקאה.
כל מערכת ערכי החינוך שחונכנו עליה,החדירה בנו את החשש להתנגד לדפוסים המקובלים,החדירה בנו יראת כבוד מוטעה לסמכות ולמסורת.
חינוך אינו עניין של הכשרת המוח בלבד. ההכשרה מביאה ליעילות,אך אינה יוצרת שלמות. רוח שהוכשרה לאימון בלבד מסתמכת על העבר ורוח כזו לעולם לא תגלה את החדש.
ההבנה נרכשת רק דרך הידיעה העצמית, כלומר-מודעותו של אדם לתהליך הפסיכולוגי השלם שלו.לכן,משמעותו האמיתית של החינוך היא הקניית הבנה עצמית,כי בתוך כל אחד מאיתנו מצוי כל הייקום כולו.
החינוך הנכון אינו עוסק באידאולוגיה כלשהיא,גם כשהיא מבטיחה אוטופיה לעתיד (אנתרופוסופיה? הערה שלי)
חינוך נכון אינו מבוסס על שיטה כלשהיא,גם כשזו מחושבת בדייקנות.הוא אינו אמצעי להתניית האדם.
חינוך אמיתי משמעו עזרה לאדם להתבגר,להשתחרר,להתפתח,תוך אהבה וחסד.
כשמחנכים על פי שיטה-ואפילו שיטה שמייסדה הוא אדם נבון ובעל מחשבה (שטיינר? הערה שלי..),מתמקדים בביצוע השיטה.התלמידים חשובים רק במידה שהם מתאימים לשיטה.
אנחנו מסווגים את הילד,מדרגים ומחנכים אותו על פי דפוסים קבועים מראש. תהליך חינוכי כזה נוח למורה,אבל אי אפשר ליצור בני אדם שלמים על ידישיטות וכפייה.
חינוך נכון פירושו הבנת הילד ללא רצון לעצב את דמותו בכוח,כדי שיהיה אדם אידאלי. לכידתו במסגרתשל אידאל פירושה לעודד אותו לקבל מרות,המובילה לפחד ויוצרת בו קונפליקט בין מי שהוא לבין מה שעליו להיות.
הילד הוא תוצאה של עבר והווה,ולכן הוא מותנה. אם נחנך את הילד על פי הרקע שלנו,ננציח את ההתניותשלו ושלנו גם יחד.
מרבית הילדים סקרניים מטבעם.הם רוצים לדעת. בחוסר הסבלנות שלנו,איננו מעודדים את התענינותם,כי אנחנו חוששים מהשאלות שעלולות להופיע.איננו תומכים באי שביעות הרצון שלהם,כי אנחנו עצמנו הפסקנו לשאול."..
כמה ציטוטים,הא? כתבתי לכם חצי ספר...
ןלעצמי אני מזכירה:
"}ההוראה אינה צריכה להפוך למקצוע של מומחים.האדם השלם עם עצמו ילמד את הטכניקה דרך ההתנסות. כי הדחף היצירתי מוצא את הטכניקה שלו לעצמו-וזו האומנות הנעלה ביותר
ביי. נעמה .
קיבלתי בחזרה את המשפחה שלי.ברוך השם,תודה לאל שחזרו בשלום והכל טוב.
טוב שהיה,וטוב שנגמר.
מופיע לי "מרגיעון" מעניין: "המציאות היא החלום האולטימטיבי"
כמה שזה נכון, וכמה אני שמחה שאני זוכה להנות מהמציאות הזו,עכשיו בעיניים פקוחות יותר,מעריכות יותר.
לא תשמעו ממני תלונות ומענות וקיטורים על החיים העמוסים בבית.(לפחות לא בזמן הקרוב...)
כמה טוב שהם עמוסים,מלאים,בשמחת חיים,בבלאגן,במשימות,בסידורים,ב.. בחיים!
כמה שאני אוהבת את החיים!
הילדים נהנו מאד באפריקה.קיבלו ולמדו הרבה מאד. גם נועם וסבא וסבתא.
חוויה לכל החיים.מתנה.
גם אני מתחילה להבין איזו מתנה זו היתה עבורי.
השקט,הבדידות אפילו,עזרו לי להעריך את מה שיש לי,לנו.את הביחד שלנו.
כמו בסרט טורקי(ערבי/הודי/...
רצנו בזרועות פתוחות,לחבק, כשכל קהל הנוסעים בבית הנתיבות מתרגש מדמעותיי.
נשבעת לעצמי שלא אתן להם ללכת שוב כל כך בקרוב (הילדים,עוד לא יודעים שהם עומדים להתקע איתי בבית , במדבר, לעוד הרבה הרבה זמן...
פה המקום להבהיר את אחת מהתבטאויותיי הקודמות: ציינתי ש"נועם לא מתנגד". זה עוד לא אומר שהוא מסכים/רוצה ומה בדיוק. יש לנו עוד דרך ,אבל אנחנו בכוון הנכון.
קל לשכנע בטיעון ש "צריכים זמן להתרגל למדבר,לחיים החדשים,לחום,לנוף הטבעי והאנושי,יחד,בלי התמודדויות של כל אחד עם המסגרת החדשה שלו..."
אבל האמת,האמת היא שאני ממש רוצה לממש את האחריות שלי לגידול הילדים.לא שלא עשיתי את זה עד היום,אלא שהיום , יותר מתמיד,אני רוצה להיות/לגדול איתם ולא להשאיר את ההנאה הגדולה הזו,לאיזו גננת/מורה, שתראה בזה נטל/מטרד, וגם לא תעשה את העבודה כמו שצריך (כמו שאני חושבת שצריך,כמו שהם ראויים לקבל... )
היום,יותר מתמיד,יש בי אמונה.בחיים. אמונה בי וביכולת שלי לגדל/ללמד/להכיל/להיות עבור האוצרות הקטנים שלנו, שכבר לא כל כך קטנים... הם כבר יודעים מה טוב.הם תמיד ידעו . תמיד רצו להשאר בבית.תמיד.גם אם ברור היה להם שבבית יש משימות,ועבודה ואחריות וכו".. כשנשארים בבית אצלנו,לא רואים טלווזיה ואין מחשב.
בבית צריך ללוש את הבצק ולאפות את הלחם שלנו בעצמנו.בבית צריך לבשל,לכבס,לעבוד בגינה,יש עבודות יצירה שאנחנו עושים-לא בכאילו,במשחק,אלא באמת.עכשיו אנחנו לקראת סיום אהיל מחרוזים,לבית החדש.
בבית צריך לדאוג לחיות,לייבש את פירות העצים (טוב,את אלו כבר לא יהיו לנו יותר..)
בקיצור-בבית חיים.והילדים יודעים ,מרגישים מה נכון עבורם,מה טוב.הם תמיד בחרו לחיות את החיים האמיתיים,ולא ללמוד עליהם,או לחוות אותם,בגן/ביה"ס, גם אם זה דרך שיר/משחק/סיפור חברתי-מלאכותי משהו.
מה גם שגם בבית אנחנו שרים / רוקדים/מספרים/משחקים/יוצרים...
איכשהו, יצא שעבדתי בעבר קשה כדי להכין "דברים שווים" לילדים בגן. ומדוע שלא אכין אותם כעת עבור ילדיי שלי? וביחד...
ביחד. כל כך טוב .כל כך חשוב,שיש ביחד. שיש משפחה .שיש לנו אחד את השני.
רק הורה יכול להבין.לפני הילדים הכל נראה אחרת.
מבינה גם היום יותר את הנתינה של הורינו לנו.נתינה שהרבה שנים קשה היה לי לקבל.קשה עד בלתי אפשרי.
הרגשתי שזה מגביל את העצמאות שלי.
היום,בוגרת יותר (מבוגרת?כבר?יותר מדי? ),יודעת שאין דבר חשוב יותר עבור אדם מאשר הנתינה לילדיו.
חשוב,קיומי,הישרדותי אפילו.בריא,הגיוני,אנושי.
לכן אני היום מסוגלת יותר לקבל,,את עזרת הורינו בהשתתפות ברכישת הבית החדש, למשל.
בלקחת את הילדים לחוויה האפריקאית המרשימה (והיקרה..) הזו.
תודה
תודה להורים שלנו,
תודה לילדים שלנו , שמאפשרים לנו לתת להם
תודה לעולם ולאופן בו הוא מתנהל עבורנו,מאפשר לנו,לחיות,לחיות טוב,לחיות טוב יותר.
בזמן שאנחנו (אני...) עוסקים בתובנות כאלו ואחרות, הילדים המדהימים שלי ציירו ציור ענק של ינשוף ,הדביקו לו נוצות אמיתיות,תלו אותו מתחת לציור המדבר,לא לפני שהורידו את ציור ההר שלנו במטע-עם הבית והסלעים,על רקע הירוק והשקיעה. את הציור הישן (של הבית במטע),הם תלשו (כמה סמלי...),קרעו לחתיכות,והכינו ממנו עיסת נייר צבעונית.בטעות ניסיתי להתעניין,והערתי שיש יותר מדי מים בגיגית,וכך יצטרכו להוסיף המון דבק.
אז,בתי השתיקה אותי (איך אני גאה בה..), "את לא מתערבת! זו היצירה שלנו, ובכלל אנחנו לא שמים דבק.אנחנו נעשה מהעיסה קובבות ונעטוף אותם באדמה. אל תתערבי!"..
נשמות טהורות ויפות שלי.יצירתיות בפעולה,שאני כמעט כמעט כיביתי בהתערבות שלי.
אז תארו לכם מה היתה אומרת על זה המורה . תרחיש כזה בכלל לא היה עולה לשאלה,כי מלכתחילה בכתה המורה אומרת מה עושים .היא קובעת ומחליטה ולילדים,בובות קשורות בחוטים,נשאר רק לבצע,ודיר בלק אם זה לא ייצא כמו שצריך . הדוגמא הזו ממחישה עד כמה הטעויות שלי(ויש,כמו שהרגע שמתם לב , ויהיו...),הן כאין וכאפס לעומת נזקי ה"מסגרת" .
אסיים בכמה ציטוטים שסימנתי לי בספר "לגעת במהות" /יידו קרישנמורטי, אולי לפני..10 שנים... כמה חבל שרק עכשיו אני מגיעה לחיות באמת את מה שהתחברתי אליו לפניי כל כך הרבה שנים, ואולי לא במקרה התחברתי לדברים האלו,כשמצאתי עצמי לכודה בכבלי ה"מסגרת" .מסגרת שכאילו אני עצמי הכנסתי עצמי אליה,אבל בעצם הייתי שבויה שלה,תוצר מערכת הערכים שאני גדלתי עליה,כילדה. בביה"ס/צבא/אוניברסיטה/.
הנה:
..."החינוך המקובל מקשה מאד על חשיבה עצמאית.ההתאמה לצורות קבועות מובילה לבינוניות. ההיבדלות מהכלל או ההתנגדות לסביבה אינן קלות,לעיתים אף מסוכנות. הדחף להצליח,שפירושו רדיפה אחרי גמול-חומרי או רוחני כביכול,השאיפה לנוחות-כל אלה מדחיקים את אי שביעות הרצון,שמים קץ לספונטניות ומולידים פחד. פחד החיים הזה,הפחד ממאבק ומנסיון חדשמכלה בנו את רוח ההרפתקאה.
כל מערכת ערכי החינוך שחונכנו עליה,החדירה בנו את החשש להתנגד לדפוסים המקובלים,החדירה בנו יראת כבוד מוטעה לסמכות ולמסורת.
חינוך אינו עניין של הכשרת המוח בלבד. ההכשרה מביאה ליעילות,אך אינה יוצרת שלמות. רוח שהוכשרה לאימון בלבד מסתמכת על העבר ורוח כזו לעולם לא תגלה את החדש.
ההבנה נרכשת רק דרך הידיעה העצמית, כלומר-מודעותו של אדם לתהליך הפסיכולוגי השלם שלו.לכן,משמעותו האמיתית של החינוך היא הקניית הבנה עצמית,כי בתוך כל אחד מאיתנו מצוי כל הייקום כולו.
החינוך הנכון אינו עוסק באידאולוגיה כלשהיא,גם כשהיא מבטיחה אוטופיה לעתיד (אנתרופוסופיה? הערה שלי)
חינוך נכון אינו מבוסס על שיטה כלשהיא,גם כשזו מחושבת בדייקנות.הוא אינו אמצעי להתניית האדם.
חינוך אמיתי משמעו עזרה לאדם להתבגר,להשתחרר,להתפתח,תוך אהבה וחסד.
כשמחנכים על פי שיטה-ואפילו שיטה שמייסדה הוא אדם נבון ובעל מחשבה (שטיינר? הערה שלי..),מתמקדים בביצוע השיטה.התלמידים חשובים רק במידה שהם מתאימים לשיטה.
אנחנו מסווגים את הילד,מדרגים ומחנכים אותו על פי דפוסים קבועים מראש. תהליך חינוכי כזה נוח למורה,אבל אי אפשר ליצור בני אדם שלמים על ידישיטות וכפייה.
חינוך נכון פירושו הבנת הילד ללא רצון לעצב את דמותו בכוח,כדי שיהיה אדם אידאלי. לכידתו במסגרתשל אידאל פירושה לעודד אותו לקבל מרות,המובילה לפחד ויוצרת בו קונפליקט בין מי שהוא לבין מה שעליו להיות.
הילד הוא תוצאה של עבר והווה,ולכן הוא מותנה. אם נחנך את הילד על פי הרקע שלנו,ננציח את ההתניותשלו ושלנו גם יחד.
מרבית הילדים סקרניים מטבעם.הם רוצים לדעת. בחוסר הסבלנות שלנו,איננו מעודדים את התענינותם,כי אנחנו חוששים מהשאלות שעלולות להופיע.איננו תומכים באי שביעות הרצון שלהם,כי אנחנו עצמנו הפסקנו לשאול."..
כמה ציטוטים,הא? כתבתי לכם חצי ספר...
ןלעצמי אני מזכירה:
"}ההוראה אינה צריכה להפוך למקצוע של מומחים.האדם השלם עם עצמו ילמד את הטכניקה דרך ההתנסות. כי הדחף היצירתי מוצא את הטכניקה שלו לעצמו-וזו האומנות הנעלה ביותר
ביי. נעמה .
חיים חדשים במדבר
נעמה, שלום לך.
דיברתי איתך בטלפון לפני כמה ימים בקשר לבית במושב. כמה כיף לך, חשבתי לעצמי אחרי שדיברתי איתך, והמדהים הוא שזה לא בגלל כל השפע החומרי שיש לך, ושתמיד יהיה לך, בע"ה. אלא בגלל החלק של האומנה. כמה התרגשתי לשמוע עלכך. תמיד רצינו להוסיף למשפחה עוד ילדים ולחלק איתם את היופי של אהבה ומשפחתיות. וכן, גם את הקושי שדרכו אפשר לצמוח ולהתחבר. ילדתי שלי רוצה עוד אחיות גדולות ממנה והיא מאוד מבקשת להתחלק באהבה שלנו עם עוד ילדים (הצדיקה שלי) ואז היום, פתאום התישבתי לקרוא עוד קצת באתר הנפלא הזה שהכרתי אותו לראשונה לפני שנים ארוכות, כשרק התחיל.(איך הזמן עובר)והנה, אני קוראת עליך, ועל המשפחה שלך ועל חייך. כמו משאלה שהתגשמה ונותנת מענה לשברירי קנאה שלאט לאט נמסים בעבודה שלי על המידות לאפשר לטוב ולאיחולים לזרום דרכי. אני קוראת על האימהות הכה מוכרת שלך/שלי. ולא יודעת למה אבל אני רוצה לבכות. ואני לא מצליחה לבכות באמת מהלב. ולא פעם ראשונה. ובטח לא בגלל משהו שלילי, ח"ו. אלא דברים קורים בחיי, מסביבי ואני נותנת להם לקרות בתוכי. כנראה סוף סוף אני מתקרבת לאיזושהי פריצת דרך בחיי, כמו הקלף שמשכתי היום כשהוצאתי מהמחסן בגדי קיץ שלי לעשות בהם תיקונים להתאים לבתי. אני מרגישה שגואה בי משהו חדש וגדול אבל לאט לי כי אם אלחץ זה יחמוק ממני, כמעט כמו חוויה מינית טובה שגם היא עוד נעלמת ממני. ולא אכפת לי להיחשף כאן לגמרי. להציג אותי במערומי במעין תרפיה מתקנת לחיים של פרטיות ואפילו סגירות. ולא שאני לא חברותית כי על זה עבדתי כבר שנים אחורה אחרי מסכת יסורים ארוכה של ילדה שונה במסגרת קיבוצית.
מה צריך לצאת עוד ממני? אני קוראת על ההתלבטות שלך בחינוך ילדייך וזה משהו שמעולם לא ידעתי כי מאז ומתמיד ידעתי שאת ילדי אלד בביתי, בתוך מים. מאז קטנותי ואכן כך היה, את ילדי אגדל בדרכי שלי ואכן כך היה, עד שבתי הגיעה כיתה א', עד שחזרתי בתשובה ואז פתאום היה חשוב לי להתמסד. חשוב היה לי להיות כמו כולם. שנה שלמה נאבקתי בשיניים עם המציאות החדשה של בי"ס בבוקר וכל המשתמע מכך, ובתי הנהדרת שיתפה פעולה עד כמה שיכלה בערך 50% מזמן הנוכחות בכיתה. וזהו. עכשיו החופש הגדול ואני רוצה אותה חזרה בבית אבל אני גם מפחדת. מפחדת שלא אציע לה חידושים. שלא אצליח להתחבר אל עצמי, שהאימהות שלי לא תעצים אותה ותבטל אותי ואז אותה. ואיפה אני. והסולר פלקסוס שלי פתאום רועם ואני מרגישה קצרת נשימה ואני לא יודעת מה קורה לי.
קראתי קצת בדף הילדים המחוננים ואני שואלת את עצמי במה חוננתי. איפה אני היום? מה אני עושה? איך אני מתחברת לכנפיים האלו שלי? איך אני משתמשת בהם לנסוק אל השמיים ולהישאר שם במעופי? מה קורה לילדה המחוננת כשהיא הופכת לאמא?
עם ילדה וילד ותינוק. בחינוך הביתי, כל הזמן בבית, בלי כסף שזורם פנימה ומאשר את תרומתך לחברה ומאשר את היצירתיות שלך. בלי לק בציפורניים ושיער מסודר. בלי פרסומות בטלוויזיה ורומנטיקה הוליוודית. עם הורים ששופטים אותך על מראה בגדייך המרושל והטבעי. עם כיסוי ראש מתנחל שיש מי שרואה בו רק סמרטוט על הראש.
במה חוננתי? בילדי הנפלאים. בבעלי המופלא. ברוח שנושבת אותי קדימה להחזיק את כולם מחובקים בתוך חיבוקי. אז למה מקלעת השמש שלי מרגישה כמו בליקוי חמה?
אולי אפשע לבתי אם אחזיר אותה הביתה ואשמור אותה רחוק מהעולם המתפקד בחוץ? ואולי אני חוששת כי כאן מגיע הרגע שנקרא על "החיים ועל המוות" מבחינת החוקיות של הנושא, הבנתי כבוגרת את מהלך החיים. אולי כל החינוך הביתי הזה זה סתם בולשיט של אנשים שלא מצליחים להתמודד עם המציאות ובורחים לזולות הפרטיות שלהם וסוחפים איתם את ילדיהם שכן רוצים או צריכים לצאת אל העולם?
האמת היא שאפילו המילים האלו לא עוברות את מחסום הסערה שמתגדלת בתוכי כך בשקט בשקט, ואני מנסה לגעת בקצה הקשר שנקשר לו בתוכי. ואולי בעומדי אל מול בתי המסוגלת אני רואה את עצמי וחומלת על הילדה הקטנה שבתוכי שחוותה ילדות שלא אפשרה לה להיות היא עצמה והיתה צריכה להילחם יומיום לברוח מההסעה ולהסתגר בחדרה בבוגרת שבקיבוץ עד שכולם יסעו ושאבא לא ידע כי הוא יבוא וידפוק על הדלת
"למה לא הלכת היום לבי"ס?" ואצטרך להמציא תירוץ או להרגיש שוב פעם לא טובה כי התחמקתי מהמטלות של המסגרת....
אוהה.... מה הולך פה?
חייבת לקחת פסק זמן. נעמה, את לא צריכה להגיב. זה רק שלי.
דיברתי איתך בטלפון לפני כמה ימים בקשר לבית במושב. כמה כיף לך, חשבתי לעצמי אחרי שדיברתי איתך, והמדהים הוא שזה לא בגלל כל השפע החומרי שיש לך, ושתמיד יהיה לך, בע"ה. אלא בגלל החלק של האומנה. כמה התרגשתי לשמוע עלכך. תמיד רצינו להוסיף למשפחה עוד ילדים ולחלק איתם את היופי של אהבה ומשפחתיות. וכן, גם את הקושי שדרכו אפשר לצמוח ולהתחבר. ילדתי שלי רוצה עוד אחיות גדולות ממנה והיא מאוד מבקשת להתחלק באהבה שלנו עם עוד ילדים (הצדיקה שלי) ואז היום, פתאום התישבתי לקרוא עוד קצת באתר הנפלא הזה שהכרתי אותו לראשונה לפני שנים ארוכות, כשרק התחיל.(איך הזמן עובר)והנה, אני קוראת עליך, ועל המשפחה שלך ועל חייך. כמו משאלה שהתגשמה ונותנת מענה לשברירי קנאה שלאט לאט נמסים בעבודה שלי על המידות לאפשר לטוב ולאיחולים לזרום דרכי. אני קוראת על האימהות הכה מוכרת שלך/שלי. ולא יודעת למה אבל אני רוצה לבכות. ואני לא מצליחה לבכות באמת מהלב. ולא פעם ראשונה. ובטח לא בגלל משהו שלילי, ח"ו. אלא דברים קורים בחיי, מסביבי ואני נותנת להם לקרות בתוכי. כנראה סוף סוף אני מתקרבת לאיזושהי פריצת דרך בחיי, כמו הקלף שמשכתי היום כשהוצאתי מהמחסן בגדי קיץ שלי לעשות בהם תיקונים להתאים לבתי. אני מרגישה שגואה בי משהו חדש וגדול אבל לאט לי כי אם אלחץ זה יחמוק ממני, כמעט כמו חוויה מינית טובה שגם היא עוד נעלמת ממני. ולא אכפת לי להיחשף כאן לגמרי. להציג אותי במערומי במעין תרפיה מתקנת לחיים של פרטיות ואפילו סגירות. ולא שאני לא חברותית כי על זה עבדתי כבר שנים אחורה אחרי מסכת יסורים ארוכה של ילדה שונה במסגרת קיבוצית.
מה צריך לצאת עוד ממני? אני קוראת על ההתלבטות שלך בחינוך ילדייך וזה משהו שמעולם לא ידעתי כי מאז ומתמיד ידעתי שאת ילדי אלד בביתי, בתוך מים. מאז קטנותי ואכן כך היה, את ילדי אגדל בדרכי שלי ואכן כך היה, עד שבתי הגיעה כיתה א', עד שחזרתי בתשובה ואז פתאום היה חשוב לי להתמסד. חשוב היה לי להיות כמו כולם. שנה שלמה נאבקתי בשיניים עם המציאות החדשה של בי"ס בבוקר וכל המשתמע מכך, ובתי הנהדרת שיתפה פעולה עד כמה שיכלה בערך 50% מזמן הנוכחות בכיתה. וזהו. עכשיו החופש הגדול ואני רוצה אותה חזרה בבית אבל אני גם מפחדת. מפחדת שלא אציע לה חידושים. שלא אצליח להתחבר אל עצמי, שהאימהות שלי לא תעצים אותה ותבטל אותי ואז אותה. ואיפה אני. והסולר פלקסוס שלי פתאום רועם ואני מרגישה קצרת נשימה ואני לא יודעת מה קורה לי.
קראתי קצת בדף הילדים המחוננים ואני שואלת את עצמי במה חוננתי. איפה אני היום? מה אני עושה? איך אני מתחברת לכנפיים האלו שלי? איך אני משתמשת בהם לנסוק אל השמיים ולהישאר שם במעופי? מה קורה לילדה המחוננת כשהיא הופכת לאמא?
עם ילדה וילד ותינוק. בחינוך הביתי, כל הזמן בבית, בלי כסף שזורם פנימה ומאשר את תרומתך לחברה ומאשר את היצירתיות שלך. בלי לק בציפורניים ושיער מסודר. בלי פרסומות בטלוויזיה ורומנטיקה הוליוודית. עם הורים ששופטים אותך על מראה בגדייך המרושל והטבעי. עם כיסוי ראש מתנחל שיש מי שרואה בו רק סמרטוט על הראש.
במה חוננתי? בילדי הנפלאים. בבעלי המופלא. ברוח שנושבת אותי קדימה להחזיק את כולם מחובקים בתוך חיבוקי. אז למה מקלעת השמש שלי מרגישה כמו בליקוי חמה?
אולי אפשע לבתי אם אחזיר אותה הביתה ואשמור אותה רחוק מהעולם המתפקד בחוץ? ואולי אני חוששת כי כאן מגיע הרגע שנקרא על "החיים ועל המוות" מבחינת החוקיות של הנושא, הבנתי כבוגרת את מהלך החיים. אולי כל החינוך הביתי הזה זה סתם בולשיט של אנשים שלא מצליחים להתמודד עם המציאות ובורחים לזולות הפרטיות שלהם וסוחפים איתם את ילדיהם שכן רוצים או צריכים לצאת אל העולם?
האמת היא שאפילו המילים האלו לא עוברות את מחסום הסערה שמתגדלת בתוכי כך בשקט בשקט, ואני מנסה לגעת בקצה הקשר שנקשר לו בתוכי. ואולי בעומדי אל מול בתי המסוגלת אני רואה את עצמי וחומלת על הילדה הקטנה שבתוכי שחוותה ילדות שלא אפשרה לה להיות היא עצמה והיתה צריכה להילחם יומיום לברוח מההסעה ולהסתגר בחדרה בבוגרת שבקיבוץ עד שכולם יסעו ושאבא לא ידע כי הוא יבוא וידפוק על הדלת
"למה לא הלכת היום לבי"ס?" ואצטרך להמציא תירוץ או להרגיש שוב פעם לא טובה כי התחמקתי מהמטלות של המסגרת....
אוהה.... מה הולך פה?
חייבת לקחת פסק זמן. נעמה, את לא צריכה להגיב. זה רק שלי.
חיים חדשים במדבר
היי
פעם ראשונה שאני קוראת את מה שכתבתי,אחורנית,מהתחלה. מעניין,התהליך שעברתי,שאני עוברת.
כל כך הרבה דברים השתנו בכל כך מעט זמן.(ממלמלת לעצמי את המילים שכל דודה טיפוסית אומרת,תוך כדי צביטה בלחי :"איך שהזמן עובר...")
מרגישה צורך להתייחס, אחרת,לדברים שכתבתם לי,שכתבתי לכם... (אכתוב לפי סדר הקריאה...)
סיוון-
כמה צדקת כשכתבת לי ש"לדמיין זו תחילת הדרך להגשמה"
וגם,כתבת לי שלושה משפטים,שלכולם אותו המסר (מסר שקיבלתי אגב גם דרך חברה שפתחה לי השבוע בקלפים,ו- 3 פעמים רצופות יצאו לה קלפים עם אותו המסר,כך שלא יכולתי להתעלם...)
המשפטים שלך היו :
אמא בבית-
כתבת לי לא להלחץ מהחלטות גורליות אלא לאט,לאט, להחליט שאולי כדאי לקחת את הזמן עד החגים,ומשם לראות איך דברים יתפתחו. ובכן- עצה מעולה! באמת ככה התחיל הדיון שלי עם נועם לזרום לכוון חיובי.
תודה
מיה/מרב?-
ביקשת לשמוע יותר פרטים על היתרונות והחסרונות של החינוך האנתרופוסופי,ודי התעלמתי מבקשתך.
למרות שאני מודעת היום יותר לחסרונות,עדיין יש הרבה חיובי שאני מעריכה ואוהבת,ושאימצתי לי לחיי.
אם מעניין אותך,את יכולה ליצור עמי קשר טלפוני,כי לא מתאים לי כאן ועכשיו לפרט.(02-5703855)
אורה-
כתבת לי ש "יש הרבה אופציות מגורים בערבה,למה בחרתם דווקא קיבוץ?" ובכן-צדקת מאד.באמת קיבוץ לא מתאים ולכן גם לא הסתדר בסוף (נפלאות דרכי האל,הא?)
ולגבי "הרבה אופציות":אנחנו לא היינו צריכים הרבה , היינו צריכים אחת. והיא חיכתה לנו ,עד שהעזנו להתקרב.
כתבת גם שאילת היא עיר מקסימה. אכן אנחנו לאט לומדים להכיר,מגלים שהמקום הזה דומה יותר לכפר מאשר לעיר. אמנם לא בחזות החיצונית שלו,אבל ברוח האנושית שאופפת את הקשרים הבין אישיים שבינתיים נתקלנו בהם. משפחתי משהו,מהסוג של פעם,אנשים טובים ופשוטים.(ושאף אחד לא יעיז עכשיו לקלקל לנו את הרושם.בטוחה שנמצא גם נוכלים,בבוא העת..)
תודה
אמא גמדים-
מתחילה להרגיש בגופי, בנשמתי, בליבי את התחושה שדיברת עליה- עד כמה האימהות היא אי של מהות.
תודה על ההארה המדהימה הזו.
זה מדגיש עד כמה משהו שברור למישהו אחד מאליו, לא ידוע/ ברור למישהו אחר,ובמובן הזה המחשב הוא באמת כלי חשוב וטוב עבור כולנו ללמוד האחד מן השני.
היום אני גם מבינה יותר למה אנשים קוראים אותי (יסמין?) . אולי גם אתם מקבלים משהו גדול מהמשהו הקטן שאני מעבירה דרך המילים...משהו שעבורי אולי מובן מאליו
ועוד עדכון: לאט לאט (ואולי בעצם די מהר..)אני מבינה כמה עולם הגירויים החיצוני הוא בגדר "הבל הבלים"עבורי. למשל-טיול באפריקה,גילוי מקומות ותרבויות-כבר לא עושה לי את זה!
באמת,אבל באמת באמת,אין לי שום צורך לצאת מהעולם שלי (הפיזי והנפשי). הוא כל כך עמוס בחוויות,ריגושים,גילויים חדשים,שינויים,התלבטויות,מחשבות,רגשות,ציפיות,תקוות,חששות...
כל כך עמוס ומרגש,ששום דבר חיצוני,ויהיה מרשים ככל שיהיה ,לא יכול להתחרות בבחירה שלי בו(בעולם שלי).
כנראה שבאמת משהו בי בשל מספיק להתמודד עם ה"פנים",על רקע נוף המדבר ה"שומם". (ועדיין,כאשר חברתי הראתה לי תמונות מהנוף היפהיפה,בביתה החדש בגליל,ליבי נצבט ודמעות חנקו את גרוני,בלי לשאול הן ירדו להן,כשנזכרתי ב"אין"השומם שאליו אנחנו עוברים...)
במבי ק -
כתבת לי "תמשיכי לכתוב,ותזכרי שבאמת מישהו מהשכנים שלך בעבר או בעתיד קוראים אותך"
ובכן, לא עבר זמן רב ,עד שגיליתי גם את העניין הזה. ומסתבר,שקוראים אותי יותר אנשים ממה שהייתי יכולה לתאר
מוזר,איך אנשים,אפילו משפחה קרובה, שאני לא בקשר קבוע איתם,קוראים אותי ומכירים צדדים אחרים בי
מביך,כשאני כן פוגשת פנים אל פנים חלק מהאנשים שהתייחסתי אליהם כ"דמויות וירטואליות שנועדו לעזור לי למצוא את דרכי בעולם",ושלא ממש ראיתי בהם אנשים "אמיתיים".
חשבתי שאני יכולה לכתוב ה כ ל ,כי ממילא אני לא יודעת מי קורא אותי/אודותי ושלא אצטרך להתמודד עם השלכות היחס שלי כלפיהם,כי אני הרי לא רואה אותם(אתכם..)פנים אל פנים.
אז זהו, שכן... וזה לא פשוט. האם זה שווה את המחיר? לא יודעת. בינתיים מאפשרת לאצבעותיי לרקד ולרצד להן בקלילות על המקלדת,מתעלמת מה"השלכות"האלה,שאולי יום אחד עוד אצטער עליהן,על אוולתי,תמימותי.
מוריה-
כתבת שגם לך חשוב לשמור על תזונה בריאה של ילדייך ושאת משתדלת "לזרום",ואם פעם אחת לא הולך,אז פשוט בארוחה הבאה את מנסה להשתדל יותר שיהיה משהו בריא,שיאזן. ההתיחסות הזו שלך עזרה לי להרפות קצת , לפעמים,מהשאיפה למושלמות,ובמקום להרגיש אשמה או חסרת אחריות,אני מנסה להיות גאה בעצמי,על כך שאני לא כל כך קיצונית ואפילו נותנת לעצמי איזה ח"ח (חיזוק חיובי) על איך אני מושלמת באי- מושלמות שלי. אה? איך אני?
אחותי-
כתבתי פעם שיש לי אחות חרדית. ובכן,היא קראה אותי וביקשה שאציין שהיא לא חרדית.אין בה שום חרדה. משום דבר ומאף אחד. גם לא מהשם יתברך. היא דתיה.
הבת שלי שאלה אותי יום אחד איזה עוד אנשים דתיים אני מכירה.אמרתי לה שגם בת האומנה שלנו דתיה,למרות שהיא לא יהודיה (בת לאבא יהודי,אבל אמא נוצריה)והיא עצמה הולכת להתפלל בכנסייה וכאלו... ואז התפתחה שיחה על מהו/מיהו אדם דתי. הסברתי לה שלדעתי גם אנחנו דתיים,כי אנחנו גם מאמינים באלוהים,ואלוהים אוהב אותנו ושומר עלינו ודואג לנו,גם אם אנחנו נוסעים בשבת,או מתלבשים לפעמים גם לא הכי צנוע,או לא מתפללים אליו כל היום בבית הכנסת.
רוצה בהזדמנות זו להודות לאחותי שבזכותה,אני מתחילה להבין שמה שאני קוראת לו "טבע","עולם",,-אחד הם - נשמת אלוהים הם, כמו גם אני,אנחנו,בכולנו-חלק מהנשמה הגדולה שלו.
חגית-
זוכרת את זהר ונורית ,האנשים הנפלאים שסיפרת לנו עליהם ?אמרתי לך בזמנו שעוד לא הכרנו אבל עוד נפגש,בקצב המדבר,זוכרת? ובכן-הם השכנים ממול ביתנו החדש בבאר אורה.
מה תגידי? אמרתי לך/לעצמי - מה שצריך לקרות,קורה,בדרך זו או אחרת.אין מה לדאוג/למהר/לחשוש.הכל מסתדר בסוף.(מלמעלה?אפרופו שיחות על אלוהים...)
מישהו-
לא זוכרת מי מכם כתב/ה לי,אבל זה נכרת במוחי: לגבי נזקי מערכת החינוך והחשש מהשתלבות בעייתית במסגרת בגיל מאוחר : "אם אדע שבעוד 10 שנים יהיה עלי לאכול חרא,האם זה אומר שעלי להתרגל לאכול אותו מעכשיו?"
תודה
לבטים-
כתבת שאת מקנאה בי "לא בגלל השפע החומרי שיש ושתמיד יהיה לך,אלא בגלל האומנה"
1- מעניין שכתבת ש"תמיד יהיה לך", מניין לך? חשבתי על כך שתמיד,תמיד,קיננה בי תחושת שפע,בלי קשר למצבי במציאות (למרות שבאמת אף פעם לא חסר לי דבר!)
ובאמת, מתוך תחושת השפע הזו,עלה בי הרצון/הצורך להתחלק בשפע הזה עם אלו שלא שפר עליהם מזלם.
(אוסף חוויות נתינה של "זרים",במקומות שונים שפגשנו ,בעולם השלישי,שהתחלקו איתנו במעט שהיה(לא היה) להם,לימד אותנו גם הוא כמה שעורים חשובים על השפע שזכינו לו.
2-לגבי האומנה: מדהים איך בדיוק ביום שבת האומנה (השלישית )נפרדה מאיתנו,עזבה,קיבלנו טלפון מבת האומנה הראשונה, שביקשה לחדש את הקשר,אחרי 3 שנים שבהם כמעט ולא דיברנו .מדהים איך תמיד יימצא מישהו שזקוק לי/לנו,לקבל נתח מהשפע שיש לנו לתת בעולם. ואיך הוא לא מתבזבז לרגע,אף לא יום אחד עבר...
ואיך,היום,היום,חזרתי מביקור נהדר בביתה של בת האומנה (השניה),גאה כל כך באימהות שלה (אם לבת שנתיים+).עברו לבית חדש,רחוק מהעיר,כדי שלילדה יהיה אוויר וגינה לגדול בה.
ולחשוב שאני הייתי המודל היחיד שלה לאימהות (גדלה כל חייה בבתי יתומים ברומניה,ללא שום דוגמא של חיי משפחה נורמליים)
כמה סיפוק ואושר יש לי , שזכיתי להיטיב ולשנות ממסלולו,גורל של דור חדש. (ושלא תחשבו שלא עברנו ייסורים קשים בדרך,משך שנה וחצי שלא דיברה איתנו כלל,מאז התחתנה ועזבה את הבית...) בקיצור: בסה"כ-זה שווה! אבל חייבים להיות מודעים ומוכנים לקשיים ובעיות ,והמחיר שמשלמים לפעמים גבוה מאד.(מדי?)
נעמה
פעם ראשונה שאני קוראת את מה שכתבתי,אחורנית,מהתחלה. מעניין,התהליך שעברתי,שאני עוברת.
כל כך הרבה דברים השתנו בכל כך מעט זמן.(ממלמלת לעצמי את המילים שכל דודה טיפוסית אומרת,תוך כדי צביטה בלחי :"איך שהזמן עובר...")
מרגישה צורך להתייחס, אחרת,לדברים שכתבתם לי,שכתבתי לכם... (אכתוב לפי סדר הקריאה...)
סיוון-
כמה צדקת כשכתבת לי ש"לדמיין זו תחילת הדרך להגשמה"
וגם,כתבת לי שלושה משפטים,שלכולם אותו המסר (מסר שקיבלתי אגב גם דרך חברה שפתחה לי השבוע בקלפים,ו- 3 פעמים רצופות יצאו לה קלפים עם אותו המסר,כך שלא יכולתי להתעלם...)
המשפטים שלך היו :
- התשובות לשאלותייך נמצאות בתוכך
- את יודעת מה את רוצה ומה טוב לך
- את נשמעת כמו מישהיא עם כל כך הרבה מודעות
אמא בבית-
כתבת לי לא להלחץ מהחלטות גורליות אלא לאט,לאט, להחליט שאולי כדאי לקחת את הזמן עד החגים,ומשם לראות איך דברים יתפתחו. ובכן- עצה מעולה! באמת ככה התחיל הדיון שלי עם נועם לזרום לכוון חיובי.
תודה
מיה/מרב?-
ביקשת לשמוע יותר פרטים על היתרונות והחסרונות של החינוך האנתרופוסופי,ודי התעלמתי מבקשתך.
למרות שאני מודעת היום יותר לחסרונות,עדיין יש הרבה חיובי שאני מעריכה ואוהבת,ושאימצתי לי לחיי.
אם מעניין אותך,את יכולה ליצור עמי קשר טלפוני,כי לא מתאים לי כאן ועכשיו לפרט.(02-5703855)
אורה-
כתבת לי ש "יש הרבה אופציות מגורים בערבה,למה בחרתם דווקא קיבוץ?" ובכן-צדקת מאד.באמת קיבוץ לא מתאים ולכן גם לא הסתדר בסוף (נפלאות דרכי האל,הא?)
ולגבי "הרבה אופציות":אנחנו לא היינו צריכים הרבה , היינו צריכים אחת. והיא חיכתה לנו ,עד שהעזנו להתקרב.
כתבת גם שאילת היא עיר מקסימה. אכן אנחנו לאט לומדים להכיר,מגלים שהמקום הזה דומה יותר לכפר מאשר לעיר. אמנם לא בחזות החיצונית שלו,אבל ברוח האנושית שאופפת את הקשרים הבין אישיים שבינתיים נתקלנו בהם. משפחתי משהו,מהסוג של פעם,אנשים טובים ופשוטים.(ושאף אחד לא יעיז עכשיו לקלקל לנו את הרושם.בטוחה שנמצא גם נוכלים,בבוא העת..)
תודה
אמא גמדים-
מתחילה להרגיש בגופי, בנשמתי, בליבי את התחושה שדיברת עליה- עד כמה האימהות היא אי של מהות.
תודה על ההארה המדהימה הזו.
זה מדגיש עד כמה משהו שברור למישהו אחד מאליו, לא ידוע/ ברור למישהו אחר,ובמובן הזה המחשב הוא באמת כלי חשוב וטוב עבור כולנו ללמוד האחד מן השני.
היום אני גם מבינה יותר למה אנשים קוראים אותי (יסמין?) . אולי גם אתם מקבלים משהו גדול מהמשהו הקטן שאני מעבירה דרך המילים...משהו שעבורי אולי מובן מאליו
ועוד עדכון: לאט לאט (ואולי בעצם די מהר..)אני מבינה כמה עולם הגירויים החיצוני הוא בגדר "הבל הבלים"עבורי. למשל-טיול באפריקה,גילוי מקומות ותרבויות-כבר לא עושה לי את זה!
באמת,אבל באמת באמת,אין לי שום צורך לצאת מהעולם שלי (הפיזי והנפשי). הוא כל כך עמוס בחוויות,ריגושים,גילויים חדשים,שינויים,התלבטויות,מחשבות,רגשות,ציפיות,תקוות,חששות...
כל כך עמוס ומרגש,ששום דבר חיצוני,ויהיה מרשים ככל שיהיה ,לא יכול להתחרות בבחירה שלי בו(בעולם שלי).
כנראה שבאמת משהו בי בשל מספיק להתמודד עם ה"פנים",על רקע נוף המדבר ה"שומם". (ועדיין,כאשר חברתי הראתה לי תמונות מהנוף היפהיפה,בביתה החדש בגליל,ליבי נצבט ודמעות חנקו את גרוני,בלי לשאול הן ירדו להן,כשנזכרתי ב"אין"השומם שאליו אנחנו עוברים...)
במבי ק -
כתבת לי "תמשיכי לכתוב,ותזכרי שבאמת מישהו מהשכנים שלך בעבר או בעתיד קוראים אותך"
ובכן, לא עבר זמן רב ,עד שגיליתי גם את העניין הזה. ומסתבר,שקוראים אותי יותר אנשים ממה שהייתי יכולה לתאר
מוזר,איך אנשים,אפילו משפחה קרובה, שאני לא בקשר קבוע איתם,קוראים אותי ומכירים צדדים אחרים בי
מביך,כשאני כן פוגשת פנים אל פנים חלק מהאנשים שהתייחסתי אליהם כ"דמויות וירטואליות שנועדו לעזור לי למצוא את דרכי בעולם",ושלא ממש ראיתי בהם אנשים "אמיתיים".
חשבתי שאני יכולה לכתוב ה כ ל ,כי ממילא אני לא יודעת מי קורא אותי/אודותי ושלא אצטרך להתמודד עם השלכות היחס שלי כלפיהם,כי אני הרי לא רואה אותם(אתכם..)פנים אל פנים.
אז זהו, שכן... וזה לא פשוט. האם זה שווה את המחיר? לא יודעת. בינתיים מאפשרת לאצבעותיי לרקד ולרצד להן בקלילות על המקלדת,מתעלמת מה"השלכות"האלה,שאולי יום אחד עוד אצטער עליהן,על אוולתי,תמימותי.
מוריה-
כתבת שגם לך חשוב לשמור על תזונה בריאה של ילדייך ושאת משתדלת "לזרום",ואם פעם אחת לא הולך,אז פשוט בארוחה הבאה את מנסה להשתדל יותר שיהיה משהו בריא,שיאזן. ההתיחסות הזו שלך עזרה לי להרפות קצת , לפעמים,מהשאיפה למושלמות,ובמקום להרגיש אשמה או חסרת אחריות,אני מנסה להיות גאה בעצמי,על כך שאני לא כל כך קיצונית ואפילו נותנת לעצמי איזה ח"ח (חיזוק חיובי) על איך אני מושלמת באי- מושלמות שלי. אה? איך אני?
אחותי-
כתבתי פעם שיש לי אחות חרדית. ובכן,היא קראה אותי וביקשה שאציין שהיא לא חרדית.אין בה שום חרדה. משום דבר ומאף אחד. גם לא מהשם יתברך. היא דתיה.
הבת שלי שאלה אותי יום אחד איזה עוד אנשים דתיים אני מכירה.אמרתי לה שגם בת האומנה שלנו דתיה,למרות שהיא לא יהודיה (בת לאבא יהודי,אבל אמא נוצריה)והיא עצמה הולכת להתפלל בכנסייה וכאלו... ואז התפתחה שיחה על מהו/מיהו אדם דתי. הסברתי לה שלדעתי גם אנחנו דתיים,כי אנחנו גם מאמינים באלוהים,ואלוהים אוהב אותנו ושומר עלינו ודואג לנו,גם אם אנחנו נוסעים בשבת,או מתלבשים לפעמים גם לא הכי צנוע,או לא מתפללים אליו כל היום בבית הכנסת.
רוצה בהזדמנות זו להודות לאחותי שבזכותה,אני מתחילה להבין שמה שאני קוראת לו "טבע","עולם",,-אחד הם - נשמת אלוהים הם, כמו גם אני,אנחנו,בכולנו-חלק מהנשמה הגדולה שלו.
חגית-
זוכרת את זהר ונורית ,האנשים הנפלאים שסיפרת לנו עליהם ?אמרתי לך בזמנו שעוד לא הכרנו אבל עוד נפגש,בקצב המדבר,זוכרת? ובכן-הם השכנים ממול ביתנו החדש בבאר אורה.
מה תגידי? אמרתי לך/לעצמי - מה שצריך לקרות,קורה,בדרך זו או אחרת.אין מה לדאוג/למהר/לחשוש.הכל מסתדר בסוף.(מלמעלה?אפרופו שיחות על אלוהים...)
מישהו-
לא זוכרת מי מכם כתב/ה לי,אבל זה נכרת במוחי: לגבי נזקי מערכת החינוך והחשש מהשתלבות בעייתית במסגרת בגיל מאוחר : "אם אדע שבעוד 10 שנים יהיה עלי לאכול חרא,האם זה אומר שעלי להתרגל לאכול אותו מעכשיו?"
תודה
לבטים-
כתבת שאת מקנאה בי "לא בגלל השפע החומרי שיש ושתמיד יהיה לך,אלא בגלל האומנה"
1- מעניין שכתבת ש"תמיד יהיה לך", מניין לך? חשבתי על כך שתמיד,תמיד,קיננה בי תחושת שפע,בלי קשר למצבי במציאות (למרות שבאמת אף פעם לא חסר לי דבר!)
ובאמת, מתוך תחושת השפע הזו,עלה בי הרצון/הצורך להתחלק בשפע הזה עם אלו שלא שפר עליהם מזלם.
(אוסף חוויות נתינה של "זרים",במקומות שונים שפגשנו ,בעולם השלישי,שהתחלקו איתנו במעט שהיה(לא היה) להם,לימד אותנו גם הוא כמה שעורים חשובים על השפע שזכינו לו.
2-לגבי האומנה: מדהים איך בדיוק ביום שבת האומנה (השלישית )נפרדה מאיתנו,עזבה,קיבלנו טלפון מבת האומנה הראשונה, שביקשה לחדש את הקשר,אחרי 3 שנים שבהם כמעט ולא דיברנו .מדהים איך תמיד יימצא מישהו שזקוק לי/לנו,לקבל נתח מהשפע שיש לנו לתת בעולם. ואיך הוא לא מתבזבז לרגע,אף לא יום אחד עבר...
ואיך,היום,היום,חזרתי מביקור נהדר בביתה של בת האומנה (השניה),גאה כל כך באימהות שלה (אם לבת שנתיים+).עברו לבית חדש,רחוק מהעיר,כדי שלילדה יהיה אוויר וגינה לגדול בה.
ולחשוב שאני הייתי המודל היחיד שלה לאימהות (גדלה כל חייה בבתי יתומים ברומניה,ללא שום דוגמא של חיי משפחה נורמליים)
כמה סיפוק ואושר יש לי , שזכיתי להיטיב ולשנות ממסלולו,גורל של דור חדש. (ושלא תחשבו שלא עברנו ייסורים קשים בדרך,משך שנה וחצי שלא דיברה איתנו כלל,מאז התחתנה ועזבה את הבית...) בקיצור: בסה"כ-זה שווה! אבל חייבים להיות מודעים ומוכנים לקשיים ובעיות ,והמחיר שמשלמים לפעמים גבוה מאד.(מדי?)
נעמה
חיים חדשים במדבר
נעמה.... ההתרגשות שלך חודרת את כל המסכים ונוגעת בעומק הלב.
איתך, בתודה הגדולה לעולם, על כל נפלאותיו וכאביו וקסמיו העדינים.
תודה רבה על התשובה שלך בקשר לחינוך האנתרופוסופי והאופציה הטלפונית, גם אם לא אנצל אותה, טוב לדעת שהיא קיימת.
את נשמעת אמא (ביולוגית ואומנתית) מדהימה, רגישה ואוהבת כל כך. מרגש מאד לקרוא אותך. תודה.
איתך, בתודה הגדולה לעולם, על כל נפלאותיו וכאביו וקסמיו העדינים.
תודה רבה על התשובה שלך בקשר לחינוך האנתרופוסופי והאופציה הטלפונית, גם אם לא אנצל אותה, טוב לדעת שהיא קיימת.
את נשמעת אמא (ביולוגית ואומנתית) מדהימה, רגישה ואוהבת כל כך. מרגש מאד לקרוא אותך. תודה.
-
הקוסמת_מארץ_עוץ*
- הודעות: 2444
- הצטרפות: 01 יוני 2005, 21:40
- דף אישי: הדף האישי של הקוסמת_מארץ_עוץ*
חיים חדשים במדבר
הי מותק
תזכי לחיים ארוכים...באמת..
פתחתי את באופן והתלבטתי אם לפתוח קודם כל את "מה חדש בחינוך ביתי" מה שאני לעולם לא עושה, או לפתוח ב"מה חדש" הרגיל, בסופ היתה לי תחושה שכתבת לי משהו אז פתחתי אצלי- וגיליתי אותך.
אני לא כותבת דברים "מעניינים" אצלי בדף. אמרתי לך שהמון המון אנשים כבר מכירים אותי אז החשיפה לא מתאימה לי...
אבל מאוד בקרוב אני עומדת לפתוח בלוג מאוד מאוד מיוחד ואני אזמין אותך אליו כשזה יקרה.
חוץ מזה, מה קורה? כבר ארזתם הכל? בטח עוד שבוע וחצי (המפגשים במטע נדחו בשבועיים) כבר תהיי במדבר....
איזה אומץ יש לך, לעזוב את כל הירוק החיצוני הזה למען החיפוש הפנימי...אני חושבת עליכם ותוהה איך ימשך המסע שלכם.
תזכי לחיים ארוכים...באמת..
פתחתי את באופן והתלבטתי אם לפתוח קודם כל את "מה חדש בחינוך ביתי" מה שאני לעולם לא עושה, או לפתוח ב"מה חדש" הרגיל, בסופ היתה לי תחושה שכתבת לי משהו אז פתחתי אצלי- וגיליתי אותך.
אני לא כותבת דברים "מעניינים" אצלי בדף. אמרתי לך שהמון המון אנשים כבר מכירים אותי אז החשיפה לא מתאימה לי...
אבל מאוד בקרוב אני עומדת לפתוח בלוג מאוד מאוד מיוחד ואני אזמין אותך אליו כשזה יקרה.
חוץ מזה, מה קורה? כבר ארזתם הכל? בטח עוד שבוע וחצי (המפגשים במטע נדחו בשבועיים) כבר תהיי במדבר....
איזה אומץ יש לך, לעזוב את כל הירוק החיצוני הזה למען החיפוש הפנימי...אני חושבת עליכם ותוהה איך ימשך המסע שלכם.