חיים חופש בערבה בלוג משפחה בחינוך ביתי

[חני_תה*]

אפשרות אחרת לשמלת הנקה, פשוטה למדי.
לגזור חולצה מתחת לקו החזה, לתפור אליה בד ארוך בגזרת פעמון. בצד של החזה לעשות חפיפה בין הבדים ולא לסגור את התפירה.

[נ_ע_מ_ה*]

תודה חניתה על המלצות התפירה לשמלה.
מקווה שאתם חשים בטוב אחרי ה"נפילה" במפגש המדברי . נהננו להכיר ואולי עוד נבוא לבקר פעם בעיר הקודש,אין לדעת... (אם כי מהכרות אישית עם החיבור שלי לבית-רוב הסיכויים שאתם תבואו שוב לערבה לפני שאני אגיע לירושלים)

[או_רורה*]

נעמה, קוראת אותך כבר מלא זמן, את כותבת פשוט נפלא. נפלא ומעניין כל כך!
רק שאלה קטנה לי אלייך, מאז שעברתם ואת עם הילדים, אין שום תחושה של החמצה? בכלל? אין שום בדידות?
אני לא מנסה לבקר, אני באמת מסתקרנת כי חברים שלנו עם ילדה בת שנה עוברים עכשיו לגליל ליישוב קטן ומרוחק והזוג התחיל לדבר קצת בכיוון...

[נ_ע_מ_ה*]

או רורה שלום
תחושות זה עניין מאד אישי,פנימי,ולא קשור כלל למציאות בה חיים-עם או בלי הילדים בבית/ ביישוב מרוחק או בעיר.
גם כשיש סביבך המונים-אפשר לחוש בדידות. קורה לפעמים שאנחנו מוצאים עצמנו קצת לבד(טוב,קצת הרבה...) -אבל זו לא בדידות,כי החוויה של הלבד לא מרגישה כמו בדידות. היא מרגישה כמו מתנה - שאנחנו זוכים להינות מהשקט ולנצל אותו כדי להתבונן פנימה-עיסוק בלחפש ולמצוא את מה שטוב עבורנו.
חיינו כל כך מלאים ואני כל כך שלמה עם הבחירה שלנו,שאיננו חשים כלל את התחושות שציינת. להיפך- הריחוק רק עוזר לנו להתרכז בחיינו מבלי להיות עסוקים כל הזמן במה שהסביבה שלנו חושבת על כך ואיך תגיב השכנה אם... ומה סבתא חושבת, ומה יגידו אם...
לפעמים יש לריחוק הזה גם השלכות שמהוות חסרון ,(למשל:הקשר עם סבא וסבתא מאד טוב והיינו שמחים להינות ממנו יותר)אבל הריחוק איננו רק פיזי,הוא נפשי ורגשי ורוחני ובא ממקום של רצון פנימי ואמיתי,של בחירה חופשית.
יש לנו יכולת להשפיע על התחושות שלנו ,אנחנו יוצרים אותן במוחנו-הן נגזרות מתוך האמונות שלנו,מתוך המחשבות,הרצונות, ואין לכך שום קשר עם חינוך הילדים בבית או במסגרות. זו אחריות שאנחנו בוחרים לקחת . לא תמיד זה קל,אבל עבורי-כך טוב לי לחיות.אולי עבור זוג החברים שלך מהצפון זה יתאים ואולי לא. הם צריכים להיות קשובים לעצמם ולהשקיע במודעות לתחושות שעושות להם טוב. (יש גם חשיבות לדעתי לעובדה שיש להם רק ילדה אחת. זוכרת את עצמי עם בתי הבכורה -זה לפעמים מרגיש הרבה יותר עמוס מאשר כשיש עוד ילדים במשפחה)
לפני זמן מה ,(דפדפי במעלה הדף...) כתבתי משהו על מחיר השונות ואורנה שפרון כתבה לי דברים מאד מאד חכמים שלקחתי איתי ואני משתדלת להפנים:
הרווח מול ההפסד
זהו ביטוי שבאותו הרגע שאת משתמשת בו הוא הופך למציאות חייך. אם נסתכל עליו אולי נוכל לראות שהוא בכלל לא שייך למקום הזה של בחירות בחיים. כי הרי אם את רוצה לעשות משהו - באמת רוצה לעשות משהו, איך יתכן שאת מפסידה משהו אחר? אני חושבת שהאמונה הזו של רווח והפסד היא זו שיוצרת את הרווח וההפסד. כי אם בכל רגע נתוך בחייך נדמה לך שאת מפסידה משהו - באותו הרגע את מפסידה. אם למשל בחרת ללבוש הבוקר חולצה סגולה, האם את מרגישה שהפסדת היום את החולצה הירוקה?

מאחלת לחברים שלך צעידה מהנה בדרך לחייהם החדשים. כל התנסות חדשה יש בה משהו מרגש- מעצם החידוש,וגם אם יחליטו בסוף שכן לשלוח את ילדתם לכמה שעות מחוץ לבית-אין זה משנה. מה שחשוב הוא להנות מהדרך ,לחיות את הבחירות שלך,להיות קשובים למה שעושה לך טוב.
לנסות,לטעות,לתהות,לתעות...(משחק מילים קטן שאהבתי,לא אני המצאתי...)

[או_רורה*]

נעמה, תודה לך על התגובה המפורטת!
מאוד הזדהיתי עם מה שכתבת לגבי הריחוק מהמשפחה. לפעמים נדמה לי שמרוב שהם באים (משני הצדדים) ומרוב שהם מעירים, אני עסוקה כל הזמן בלחשוב מה הם יגידו על מה שאני עושה במקום באמת לבחור את הבחירות שלי.שלנו.
אני לא יודעת לגבי הרווח וההפסד. יש לפעמים מצבים שבהם את מאוד רוצה שני דברים במקביל.
אני הייתי מאוד רוצה לעבוד כרגע במקצוע שלי, וגם להיות עם בני בן ה7 וחצי חודשים בבית. אני בוחרת להיות איתו בבית, אבל זה לא אומר שבזמן הזה אני לא מפסידה המון דברים שקשורים לעבודה שלי.
אני חושבת שאולי המונח המתאים לזה הוא לא רוח והפסד אלא סדר עדיפויות: מה יותר חשוב לי? כרגע? (כי אולי מחר יהיה אחרת, וזה בסדר).

[נ_ע_מ_ה*]

סוף סוף
פתחתי דף באתר הנהדר הזה,ן _מידע אילתי מתוך כוונה להרחיב את המעגל החברתי שלנו,להכיר עוד משפחות "באופניות",מתוך כוונה לנו לגבש קהילה שעוזרת ונעזרת אחד בשני,
כשפתחתי את הדף הייתי בטוחה שאנחנו המשפחה היחידה בחינוך ביתי באזור אילת. לא עבר אפילו חודש והנה התוודעתי לפתע לעוד 3 משפחות . אם מצרפים גם את ארבעת המשפחות מהערבה התיכונה-זה כבר מספר מכובד...
נרגשת מהגילוי,אני מכריזה בזאת על פתיחת "מפגשי חינוך ביתי":
ימי שלישי בין 8:00-14:00,בבית משפחת וייס בבאר אורה. עדיף להתקשר ערב קודם כדי לוודא שאין שינויים במיקום/במועד. כולם מוזמנים. גם כאלו שעוד לא בחינוך ביתי ורוצים להתוודע ולהכיר. גילאי הילדים:מ- 0 ועד בכלל...
אפשר אם רוצים להביא תוספות לארוחת הבוקר המאוחרת שלנו (ירקות טרייםאו סלט/טחינה/אבוקדו/זיתים/אחר...)
ו/או תבשיל כלשהו לארוחת צהריים (דגנים מלאים/ירקות מבושלים/אחר...)
נעמה 077-7575848

אגב,שמתם לב שאנחנו "על המפה"? הדף מידע אילתי מופיע בדף הפתיחה של האתר,בעמוד הבית,משמאל.
וואי... שווה,לא?
תודה לעורכים שמעריכים...

[עדינה_ניפו*]

נעמה,כיף לשמוע, שמחה בשבילכם!
מאחלת לכם המשך צמיחה וגדילה פוריה.

[נ_ע_מ_ה*]

לקטנטונת,בת השנתיים+ שלנו,יש כמה פנינים חדשות,מילים שקלטה ונוהגת להשתמש בהם ללא הרף.
בשבועיים האחרונים זה היה "בשום אופן" ,מילא,אבל השבוע המצב החצי מצחיק-חצי מעצבן הזה עבר שלב:
"לא בא לי" (או לחילופין- "בא לי") . אויש,כמה זה מוציא אותי מדעתי.

• נקי את הפיפי שברח על הרצפה - לא בא לי!
• תגמרי קודם את המלפפון הזה ואח"כ תחתכי חדש - לא בא לי!

וכ"ו...

בתור מי שחרתה על דגלה את הנאמנות לעצמך,בתור אחת שכמעט תמיד עשתה (ועושה...)מה שבא לה (ולחילופין-לא עושה מה שלא בא לה) - המראה הזו מטריפה. אין מנוס. מה שאתה נותן-זה מה שאתה מקבל!
עכשיו אני צריכה לאכול את התבשילים שאני הכנתי עבורה,במו ידי, וזה לא תמיד נעים...
השאלה אם זה מספיק לא נעים כדי שאשנה משהו ביחס שלי לעולם...

[ידי_אור*]

היום קמתי לי לבוקר חדש. השעה היתה קצת מאוחרת (8:00 בערך) כשגיליתי שהשעון שלי לא צלצל זינקתי מהמיטה ובתוך הסיר לחץ הזה של הבוקר ניסיתי לחשוב בהגיון מה אני עושה קודם...
35 ילדים מחכים לי בגן ואני עדיין בבית... הילדה הגדולה שלי כבר פיספסה את ההסעה והילדה הקטנה שלי לא רוצה ללכת לגן, כרגיל. באופן חצי אוטומטי אני מנסה להכניס את העדשה לעין ואז פתאום נזכרת שעדיף שאצלצל קודם כל לגן כדי להודיע שאני מאחרת... לשמחתי הרבה לא שובצתי השבוע כאילו במקרה(איני מאמינה במקריות)לגננת סבב היתה איזושהיא אי הבנה ומאותו הרגע בו קיבלתי את ההודעה שאיני עובדת היום, תחושת ההקלה השתלטה עליי וכל הקצב המטורף של הבוקר, הפך למעיין שלוה מהולה בשמחה שהיקום מחבק אותי. אך איזה בוקר נפלא ...
הכנו לנו ארוחת בוקר חגיגית ומפנקת שכל החושים רוקדים סביבה ונהננו מכל רגע של הביחד בנותיי במקביל הכינו לי ארוחת מלכים במטבחם המיניטורי והיה לנו יום פשוט, נעים ושמח...
כאילו לא במקרה.. בדיוק היום החלטתי לנסות את השבוע הראשון שלי עם ביתי בחינוך הביתי...
איזה עונג, פתאום הרגשתי את עצמי, את העוצמות שבי, את השייכות, הנוחות והנכונות במקום הטבעי שלי, בבית שלי, עם בנותיי המדהימות עם התחושה המוכרת הזאת של הרצון שלי להיות כאן כל כולי למעני, למענן...
תודה.

[נ_ע_מ_ה*]

_ידי אור יקרה

מתרגשת לקרוא אותך
מתרגשת שאת כותבת לי פה,בבלוג שלי
מתרגשת לחוש את ההתרגשות שלך מבעד למילים
מתרגשת מהמחשבה שיש לי חלק בתהליך שלכם, בדרך לחינוך הביתי.

[חני_תה*]

הי נעמה, אני הולכת לישון עכשיו וראיתי שאת ערה...
איך מתקרב ההריון לסופו? מה שלומך?

סתם רציתי לשאול: האם שקלת להתקשר אישית לכמה ממילדות הבית בארץ ולשאול אותן באופן אישי אם יש להן פתרון ללידת בית בבאר אורה? אולי יש להן רעיונות טובים.
אולי איזה רופא פרטי שמוכן לבוא בתשלום.

סתם רעיון

נשיקות

[נ_ע_מ_ה*]

היי חניתה
איזה כייף לגלות,כל פעם מחדש,כמה עוד יש כמוני שערות בשעות כאלו...
כל כך אוהבת את הלילה,את השקט ותחושת הזמן האין סופית,את השחר שמגיח מאחורי ההרים האדומים,את קרן האור הראשונה,את ריח הבוקר החדש שעולה, את קולות הילדים שלי שמתעוררים ומגיעים אליי אחד אחד לחיבוק בוקר

לגבי הלידה בבית - בדקתי עם כל הרופאים/המיילדות באזור ולא מצאתי מישהוא/מישהיא מתאימה.
מאמינה שאם זה צריך לקרות-זה יקרה. העולם ישלח לי בדיוק את הלידה שאני צריכה לקבל.
לא מתאים לי עכשיו לרדוף אחרי כל המיילדות בארץ ולחפש מישהיא . נותנת אמון בעולם ובהוא מלמעלה שיזמנו לי את הטוב ביותר עבורי ועבור הילד/ילדה שמחכים לצאת החוצה ברגע הנכון. אין לי מושג מתי הוא יהיה,מתישהוא בשבועות הקרובים וכבר פחות חשוב לי ה"איפה". יותר חשוב לי ה"איך", ועל זה אני מאמינה שיש לי שליטה.יוצרת את המציאות בדמיוני,בליבי ומשדרת לעולם את מה שאני רוצה. זו האחריות שלי.את כל השאר- משאירה בידי ה"גורל".

תודה על ההתעניינות והדאגה

מרבה להרהר באפשרות של _לגדל ילדים בלי חיתולים, בעיקר בזכות ההכרות בנינו,אבל עדיין לא שם...

יום נעים (אוטוטו הוא מגיע...)
נעמה

[ידי_אור*]

בוקר יום שני.
הימים כל כך מלאים...הריקוד הזה...היחד...האמת בהתגלמותה...אני הרי מרגישה את זה בכל גופי, זה לא באמת חדש לי...זה כל כך מוכר...החיבור הזה, הראשוני, החייתי, הפרימיטיבי, כן, אני כאן כל כולי שמחה ואוהבת, שלמה ומתרגשת - איזה יום נפלא. אפילו מזג האויר מחייך.
עכשיו אני יודעת שזהו מקומי. מצאתי אותו, הוא תמיד היה כאן רק שלא היה לי נוח לראותו... איזה חיים מדהימים לעיתים עלינו לעשות סיבוב שלם כדי להבחין שהנה כל מה שחיפשתי נמצא לרגליי...

[ידי_אור*]

תודה תודה תודה ליקום ששלח לי אותך
ותודה שהיום אני יודעת מה אני רוצה...

[לוטם_מרווני*]

_תודה תודה תודה ליקום ששלח לי אותך
ותודה שהיום אני יודעת מה אני רוצה..._
תודה ידי אור על השיתוף. מתרגשת לקרוא איך נכנסת ככה לבלוג של נעמה ומצאת את המקום בו את פורחת וצומחת וחיה.

[ידי_אור*]

לוטם, תודה על המילים הנעימות. תודה.

[נ_ע_מ_ה*]

נרגשת
רגע לפני התחלה חדשה (תינוק/ת חדש/ה...)
מוצאת עצמי בעיצומם של סיומים
יצר הקינון הטבעי גורם לי לפצוח בסדרת שינויים והתארגנות מחדש: לארגן את החדר,לשנות סדרי עולם בבית:להוציא את המיותר כדי לפנות מקום לחדש,לסיים פרוייקטים שכבר חודשים אני רוצה לסיים,לתקן,לבנות,להדביק,לתפור,לנקות,להכין,
כמו ציפור שבונה את הקן כל פעם מחדש עבור גוזליה,אוספת זרדים,מדביקה,דואגת למצע נוצות רך ונקי
נועם היקר שלי,בן זוגי ה"זכר":שומר,מתקן,אוגר "מזון",דואג לא להתרחק יותר מדי מהקן,עוסק בתיקונים/אחזקה
וילדיי,שלושת פלאי העולם שלי, מזכירים לי כל יום,כל רגע מחדש כמה טוב וכייף לגדול יחד
מעריכים את החופש שאני נותנת להם (ולעצמי) להיות ילדים שמחים ומאושרים
בקרוב אזכה להביא לעולם עוד ילד/ילדה ,כלומר-עוד אושר

(רושמת לעצמי במוח ובלב-לא לשכוח את כל הטוב הזה בזמן כאבי הלידה/לילות הבכי וחוסר האונים שאחרי/רגשות האשם על המחסור בפניות - זמן איכות לאחים הגדולים שלו/שלה/דקת זמן פנוי לעצמי/לזוגיות/שאר צרות...)

[נ_ע_מ_ה*]

ועוד מחשבה מההווה:

איזה כייף זה לחיות כשיש זמן להכל.
בעולם שבו "זמן שווה כסף", חושבת איזו ברת מזל אני שיש לי כזה שפע זמן חופשי לעצמי/למשפחתי לחיות את הרגע
והקטע הוא שהעושר אינו "תלוי בדבר". הוא תלוי בי. בבחירות שלי.

(תזכירו לי גם את זה בעוד...כשיהיה צמוד אליי יונק חדש...)

[נ_ע_מ_ה*]

בתי בת ה 9 הכי אוהבת בעולם להמציא מאפים/תבשילים.
השבוע החליטה שהיא רוצה להכין סוכריות (די הגיוני בהתחשב בעובדה שברור לה שבבית לא תפגוש בהן באופן טבעי...)
בשלב ראשון ביקשה מאבא שכשהוא עושה קניות בסופר-שיבדוק לה מה כתוב על תווית ה"מרכיבים",כדי שתדע מה זה אמור להכיל. אבא חזר עם רשימה ארוכה של כל מני תחליבים ומייצבים למיניהם,e-241 ושאר חומרים לא מזוהים.הדבר היחיד שיכלה להבין היה סוכר כמובן.
שלב שני- לקחה דבלים,הכניסה בתוכם שקדים ושיפדה את זה על קיסם עץ ארוך
שלב שלישי- המיסה סוכר על האש
שלב רביעי-טבלה את הדבלים ברוטב הסוכר הנוזלי וקישטה בשומשום
שלב אחרון- לכשהסוכריות התקשו- עטפה אותם בנייר שקוף מרשרש כזה-"כמו בחנות"... - טוב,ברור שזה היה השלב הכי כייפי,לגלות שהסוכר התקשה ובאמת הפך ל"סוכריה",והרשרוש של העטיפה השרה תחושה של ממתק "אמיתי" .

מה רבה היתה השמחה לאכול אותם
ומה רב היה התסכול,כשגילו כמה זה דביק וקשה

הבן:" איח... אני לא מצליח אפילו לירוק את זה.זה נדבק לי לשיניים..."

[ידי_אור*]

נעמה, איפה נעלמת לי ???
אני מתגעגעת.

את בוודאי עסוקה בלהיות...כמו תמיד...

אם תלדי כשלא אהיה פה כי אני נוסעת אז שתהיה לך לידה קלה, נעימה ומבורכת

| ת י נ ו ק |

[ידי_אור*]

לא יצא לי התינוק אז | L |

[ידי_אור*]

( - : גם זה לא יצא לי...

[נ_ע_מ_ה*]

אני פה. לאן אלך?... (למה לא באת לקחת עגבניות אורגניות?)

גם לי עוד לא יצא התינוק...

[בלה*]

גם לי עוד לא יצא התינוק
חשבתי עליכם היום ותהיתי אם כבר ילדת....
שולחת חיבוק ואיחולים ללידה מעצימה וטובה!

[בלה_שנדמה_לה*]

הי יקרה, רק עכשיו ראיתי את מה שכתבת לי בדף הבית שלי. אני אורחת נדירה פה לאחרונה. (חורפת נדירה בשפת הצפרים.....).
התחלתי לכתוב לך בדף הזה ,אבל אחרי שסיימתי להתנסח זה נראה מתאים יותר להעביר את זה לבלוג שלי. אז את מוזמנת לקרוא שם.

ועוד חיבוק.

[שירי_בן_דב*]

נעמה, חשבתי עלייך היום. נכנסתי כדי לאחל לך לידה נהדרת, מקסימה, חלומית.באהבה-ממני

[נ_ע_מ_ה*]

סבתא (שבאה להיות איתנו,עד הלידה)סיימה את הקפה של הבוקר שלה ושאלה: "מה התוכנית להיום?"
אני השיבותי מייד , ספונטנית:"אנחנו לא חיים לפי תוכניות מראש". לא עברה דקה,עד שמצאתי עצמי מהרהרת ב"מה נעשה היום". חשבתי על ללכת לספרייה.
כי המון זמן לא ביקרנו בה וכבר צריך להחליף ספרים.בעודי מהרהרת ו"מתכננת" ,החיים זימנו לנו סדר יום אחר...
הילדים התחילו לעבוד בבוץ בחצר,אספו את כל הגרוטאות שיכלו למצוא בטווח הקילומטר הקרוב וערמו אותם לפסל סביבתי מרהיב,מכוסה כולו בוץ.בפרץ יצירתיות הם בנו בהתלהבות ,שקועים כל כולם (גופם ונשמתם) בבוץ...
יום יפה היום ובאמת נעים להיות בחוץ חשבתי ובכל זאת שאלתי:"אתם רוצים לעשות הפסקה ולסוע לספרייה?"

• "לא,נו,אמא,קצת חופש..."

חיוך עלה על פני לשמע תשובת בני: (כאילו שאין להם מספיק חופש...)
קודם כל- הבנתי מהי תחושת החופש עבורם, כמה הם הפנימו את הלגיטימציה לעשות מה שעושה לך טוב
ודבר שני-קיבלתי חיזוק לגישתי לחיים ("אנחנו לא חיים לפי תוכניות מראש"). כמה חשוב שנזרום עם מה שבא - מתוכנו ומהעולם סביבנו,בלי להיות מחוייבים לשום "תוכניות מראש". עוד אישור לכך קיבלנו, כשחברים באו לבקר ,בהפתעה,על הדרך למלון באילת...
איך העולם שולח לנו בדיוק את מה שמתאים .לא צריך לתכנן דבר. הכל כבר יקרה בדיוק כפי שצריך לקרות.

להרפות. לשחרר.להרגע.לאפשר לדברים לקרות.
אני משננת את המנטרה בליבי, שקצת עמוס מדי במחשבות לקראת הלידה.
סבתא מתגייסת כל כולה לעזור לי במשימות בבית ועם הילדים,מה שמותיר לי פתאם זמן פנוי רב מדי למחשבות מיותרות...

[שירי_בן_דב*]

אלה לא מחשבות מיותרות, אילו מחשבות נהדרות. תמשיכי...
>שירי שואלת את עצמה האם מסתמן פה דף בלוג חדש?<

[נ_ע_מ_ה*]

פתחתי עוד דף _קח תן שוק חליפין

שיהיה ... אולי מישהו מכם ימצא עניין...

אשמח לקבל שם עוד תגובות ממי שגם עוסקים בפעילות מיחזור כזו או אחרת

[אורי_יורמן*]

נעמה,
אני מבין שזה דף הבית שלך,
אז רציתי לומר לך באופן אישי כל הכבוד על הכנות ועל הפתיחות (גם במובן של לשתף, וגם במובן של הרצון והיכולת ללמוד).

זאת לגבי מה שכתבת בדף על _לחיות לעומת להיות קיים

[אנונימי]

מחפשת כל הזמן לראות האם ילדת כבר
שולחת המון איחולים ואנרגיות שיבעור כמו שאת רוצה בדיוק |חיבוק|.
רוצה להודות גם כאן. הביקור אצלך היה מאד מהנה, אבל עוד יותר - עם המון השראה. אני חושבת שאת מצליחה לחיות עם משפחתך בצורה ממש מפעימה. פשוט רואים, מכל פינה, את האהבה, החיוניות, הלמידה, השיעורים, ההתקדמות. איזה כיף לכם!{@

חבל שלא יצא להפגש שוב באילת. אבל באמת שהבריכה לא היתה כזה גליק גדול.

[ידי_אור*]

הרבה הרבה מזל והרבה הרבה טוב...
להולדת בנכם המתוק...

[ידי_אור*]

@} @} @} הרבה אור וים של אהבה...

[יהלי*]

היי נעמה- לאחר שהתחלתי להתעניין בבאר אורה סיפרה לי חברה שיש שם כבר כמה באופנים אך לצערי הדף על התישבות בבאר אורה הוא משנה שעברה.
האם את עדיין מעורבת במכירת החלקות או שיש לך אינפורמציה יותר "אמיתית" מהסוכנים? אני אשמח לשמוע ממך או אם אין לך בעיה שאני אתקשר אליך.
רונית 0508671377
תודה

[נ_ע_מ_ה*]

היי
ילדנו לפני 4 שעות בן חמוד.
אנחנו בבית והכל טוב
תודה לאל

[עינ_התכלת*]

מזל טוב!!!!!!!!!

קולולוולוולו

(אני קוראת את הבלוג שלך לפעמים ונכנסתי לראות אם יש פוסט חדש....)

[יער_ה*]

מזל טוב!!
כל טוב לך, לתינוק ולכל המשפחה
@}

[עדינה_ניפו*]

מזל טוב נעמה!!!!!!!
נחת ונחת לכולכם

(האם אני מבינה נכון שילדת בסוף בבית?)

[אמא_בבית*]

מזל טוב!
הרבה שמחה ואהבה @}

[אילת*]

מזל טוב! מזל טוב!
המון אהבה
חיבוק ענקקקקקקקקקקק

[רסיסים_של_אור*]

מזל טוב !!!

[נ_ע_מ_ה*]

תודה לכולם על הברכות

כייף לנו מאד וכולנו שמחים. ילדתי כמו שרציתי: בעמידה,בלי קרעים ותפרים, בלי מוניטור,בלי אוטרסאונד,בלי בדיקות,בלי תרופות,בלי...
עם-נועם,עם כאבים (רק שעתיים...),עם הילדים (לפני ואחרי.-איתי בחדר,אבל לא ממש בשיא הלידה והצרחות.עם מיילדת דפוקה שכל כך נעלבה שאני לא מעוניינת בעזרתה,עד שפשוט נעלמה מהשטח(עד שכבר יצא הראש ואז היתה שם-מעצבנת,אבל בסה"כ עזרה שייצא בלי קרע/תפר.(הזעיקה את הרופא מהבית ואמרה לו :"אני לא יכולה ליילד אותה ככה" והרופא ענה לה: "היא יולדת,לא את. היא רוצה ככה,זו זכותה ואחריותה. תני לה.")

אחרי 4 שעות כבר היינו בבית.לכולנו שלום.

[נ_ע_מ_ה*]

יהלי
אינני ומעולם לא הייתי, מעורבת במכירת החלקות בבאר אורה . אני רק חיה פה!
אם את מתעניינת,את יכולה לפנות לאנגל- זה הקבלן שעומד לבנות פה בקרוב עוד שכונה של 24 בתים.שמעתי שמישהיא כבר קנתה ממנו בית,אפילו שעדיין לא התחילו לבנות...
אם לא,אפשר לנסות לברר על חלקה לבניה עצמית של "בנה ביתך" בחברה הכלכלית שמשרדיה בתוך המועצה אזורית חבל איילות. אחד התושבים שגרים פה(קוראים אותו יוסי כהן)היה פעם משווק של אנגל(הוא מכר לנו את הבית שלנו),אבל נדמה לי שהוא כבר לא,לא בטוחה. יכולה לנסות לשאול אותו.יש שמועה שהוא משווק עכשיו עצמאית בתי עץ או משהו כזה.לא יודעת...הטלפון שלו:0505304041
את יכולה גם להתקשר אליי אם בא לך בכל שאלה

[עדינה_ניפו*]

מקסים נעמה
אני מאד שמחה בשבילך (-:
בשביל כולכם

מאחלת לכם מנוחה מתוקה בין כתלי ביתכם החמים!

[חגית_פ*]

מזל טוב נעמה והמשפחה !! |בלון|

[חגית_פ*]

התכוונתי כמובן ל

[עדינה_ניפו*]

תודה על התיקון

[טליה_טקאוקה*]

מזל טוב@}@}@}

[אנונימי]

קולולולולושששש |בלון|
מזל טוב!
נו אז האנרגיות שלי הביאו את הלידה
יופי שעבר כמו שרצית, חבל שהמיילדת היתה מעצבנת, אבל כמו שהכרתי אותך, בטח תילמדי מזה משהו
והכי חשוב, שלכולם שלום!
פוסט רגוע, שפע לב, למידה טובה של כולם את כולם ובהצלחה בהמשך איפשור הפלא החדש

[תמר_מסיני*]

מזל טוב!!!!!!! והרבה קולולולואים(-:
אני מעריצה סמויה של הבלוג שלך כבר הרבה זמן אבל אני חושבת שלכבוד הלידה שלך שווה לצאת מהארון...

ושוב - הרבה מזל טוב.

[לוטם_מרווני*]

מזל טוב!!!
קראתי פעמיים עד שהבנתי שלא היתה לך מיילדת בית מרגיזה אלא לידת בית חולים כמו שרצית...

[חני_תה*]

מ ז ל ט ט ט ו ו ו ו ו ו ב ! ! !
נהדר לשמוע על לידה כל כך קלה וחיובית...
ברכות ונשיקות והרבה שמחה ובריאות
מחניתה, ירמי, אלי וגור

[יהלי*]

שלום שוב נעמה
מתנצלת על חוסר ההבנה שלישאת כרגע ילדת....המון מזל טוב לך ולבני ביתך.
ואני אשמח להתקשר איתך בעתיד לגבי באר אורה.
תודה רונית

[שירי_בן_דב*]

היי נעמה, איזה כייף, מזל טוב, אני כל כך שמחה. אהבתי את הסיפור על המיילדת המעצבן ועוד יותר אהבתי את מה שהרופא אמר לה. איך שמעת את זה אם הוא אמר לה את זה בטלפון? סתם מסקרן. תרגישו טוב ותהנו לכם.
>שירי מחייכת ומקבלת השראה<

[נ_ע_מ_ה*]

שוב תודה לכולם על הברכות.
אני עדיין בהלם מהקסם האלקטרוני הזה שנקרא מחשב. לא נתפס לי איך (ולמה?)כל כך הרבה אנשים קוראים אותי.מחמם את הלב לדעת שאתם שם ומתעניינים בחיים שלנו.

חניתה- לא אמרתי שהלידה היתה קלה. כמו שרציתי-כן,אבל קלה-זו לא בדיוק המילה המתאימה לתאר את רגעי הכאב המלווה בצעקות רמות.יצאו ממני קולות בעוצמות שלא בשליטתי המודעת.חווית הלידה(אצלי לפחות) ,מלווה בעוצמות כאב לא נתפסות,שהגוף פשוט שוכח,כאילו כלום. שעה אחרי כבר הרגשתי כאילו לא היה ולא נברא.הכל סבבה. מזל שסבתא בדיוק לקחה את הילדים לאכול משהו בקפיטריה באותם רגעים,וכשחזרו כבר נשמעו קולות בכיו של התינוק ברקע.איך הכל בתואם מושלם...איך הכל קורא בדיוק כפי שצריך לקרות-עוד קסם שקשה לי לתפוס,כל רגע מחדש.

שירי- המיילדת הזעיקה את הרופא מהבית והוא הגיע תוך דקות,זה לא היה בטלפון.הוא היה שם,אבל נמנע מלהתערב.רק הרגיע את המיילדת המבוהלת שלא ידעה מה לעשות עם עצמה אחרי שדחפתי אותה ממני בכוח.("תשכבי,אני לא יכולה להוציא ככה את התינוק" ואני: "אני צריכה להוציא אותו,לא את" והדפתי אותה ממני. נדמה היה לי שאפילו קיבלה נשיכה אחרי שלא הסירה ממני את ידיה. נועם אומר שזה היה הוא שננשך והיא קיבלה רק שריטות מהציפורניים שלי...)

עכשיו הלילות מתמלאים בתוכן חדש,(חוץ מ"מה חדש" של באופן...)אוצר קטנטון וחמוד שמחכה לי לציצי
עמכם הסליחה...
ביי

[אבא_חנוך*]

לנעמה בתי הייקרה!
"רבות בנות עשו חייל, ואת עלית על כולנה".
מזל טוב להולדת בנך-נכדי החדש!
עכשיו יש בביתכם שויון המינים:שני בנים,ושתי בנות.
ליולדת הגיבורה, שעמדה בהצלחה,
בדרכה המיוחדת, ובנפלאות התבונה!

ילדת מאהבה, וללא מורא,
"גדול העושה מאהבה,יותר מן העושה מיראה.
ולרך הנולד:שתגדל ותפרח כארז בלבנון,
וכשקצת תגדל, סבא ישיר לך שירון,
וגם ייספר על גוני הקוף,ועל טיסה באוירון!
להתראות בברית, סבא חנוך

[פרח*]

לנעמה, נועם והילדים- מזל טוב גדול ועצום!!!!!!!!!!!!!!

[שירי_בן_דב*]

עם אבא כזה לא פלא שיצאה בת כזאת...

[שרית_אמיר*]

מזל טוב
מאחלת לכם כייף אושר ושמחה בהצטרף גברבר צעיר לחבורתכם.

[טבעונית_פרחונית*]

גם אני מעריצה סמויה של הבלוג שלך כבר הרבה זמן אבל אני חושבת שלכבוד הלידה שלך שווה לצאת מהארון...
מזל טוב @}

[בן_עמי*]

בס"ד
ממש בשבילכם-
הספר "הזאב הלבן"- על ילד מהחינוך הביתי החוקר את חיי הזאבים בשמורת טבע,נדמה לי בעין גדי או בסביבה.
לצעירים אפשר להקריא כל פעם פרק.
יש בסיפריות..

[טלי_מא*]

מזל טוב

[נ_ע_מ_ה*]

וואי
כמה אנשים קוראים אותי...

תודה רבה מקרב לב על ברכות המזל טוב.

כותבת כאילו לעצמי ושוכחת שכל העולם קורא אותי.שקועה כל כולי בבועה המשפחתית שלנו ,בחיים המלאים שגודשים כל רגע וממלאים אותם בתוכן מרגש ומפתיע
(טוב,כרגע הילדים רוצים לאכול אחד את השני ,אבל זה תיכף יעבור...יש גם רגעים כאלו.)
בתור אדם אגוצנטרי בעליל,לא ברורה לי ההתעניינות שלכם בחיים שלנו. בטוחה שחייכם מלאים ומרתקים לא פחות.
לכל ה"מכורות הסמויות"- ניסיתן שוקולד?כך נוכל להתחלק בחווית ההתמכרות...
(אלא אם כן הבלוג שלי מהווה תחליף לטלנובלות בטלווזיה ,ואז הבחירה מובנת יותר...)

בן עמי:
תודה על ההפנייה לספר "הזאב הלבן". ננסה להשיגו מהספרייה בביקור הקרוב.נשמע מעניין. סיפרתי לבני עליו (ועלייך,כמי שהציע לקרוא אותו)והוא לא ממש הבין מאיפה אתה יודע שהוא מתאים לנו ומי אתה בכלל ואיך אתה מכיר אותנו .עכשיו אני צריכה למצוא הסבר הגיוני שיניח את דעתו- מדוע אני מספרת לכל העולם עלינו ועל החיים שלנו. לך תסביר משהו שלא מובן לך בעצמך...

[בן_עמי*]

בס"ד
לנעמה
תסבירי לילד, שאני לא יודעת עליכם, אבל את כותבת בבאופן, וגם הוא יכול לכתוב-
בבאופן ילדים (יש פה כזה דבר איפושהו, יונתן פרנס, ועוד).

ואני הבנתי מהכותרת של הדף שלך
שאתם חיים בערבה, קרוב למקום עליו הספר מדבר, ושהבן, כמו הגיבור של הספר- לא לומד בבית הספר.
כך שהספר יכול לעניין אותו.

בספרים ארוכים- לפעמים קראתי כל פרק מהר, וסימנתי את המשפטים החשובים בפרק,

• כדי שהילד יוכל לקרא לבד, אבל לא כל כך הרבה משפטים .

על הרבה משפטים בכל פרק אפשר לוותר, לפי רמת הריכוז של הילד.*

[חני_תה*]

המממ
במילון שלי לידה קלה לא סותר "לידה כואבת"...
קל זה כשהכל מסתדר באורח פלא
קל זה כשהעשייה מלווה בשמחה ובסיפוק
קל זה כשיוצאים מן הצד השני מחוזקים ומלאים בהגשמה וחזון...
נשיקות

[יוטי_לונדון*]

נעמה, מזל טוב!
(עוד קוראת סמויה שבכלל לא היתה פה הרבה זמן וקראה שילדת בדף אחר)

המון המון בריאות ואושר!

[אמא_הדס*]

אהלן נעמה, נכנסתי לראות אם כבר ילדת, זכרתי שזה צריך להיות בקרוב. אלף ברכות שלוחות לך מן המדבר שלנו למדברכם הפורח. תהנו מהקטן ומכל השאר כמובן. הסיפורים שלך עושים חשק גדול לבקר-אולי זה יקרה, מי יודע...
דרישת שלום גם מאלעד נשיקות וחיבוקים

[נ_ע_מ_ה*]

הריח הזה,המשכר,הרך, של עורו העדין...
מתמסרת כולי ללטף את פניו,להריח את העורף שלו.
איזו רכות יש בתינוק כל כך קטנטן.
כמה אהבה יש בי. יכולה להתבונן ולהתבונן בו שעות. לעזאזל שעות השינה. ממילא אינני מצליחה לישון.איזה קסם זה האימהות,איך היא ממלאת אותי באנרגיות יש מאין.
והעייפות,מציפה את גופי ונפשי,אך לא די...אינני יכולה לחדול מלהתבונן בו אפילו בשנתו.

עיניי דומעות כבר מעכשיו,רק מהמחשבה על הברית שיעשו לו מחר. מסכן קטנטן שלי. מה מחכה לך,אינך יודע עוד...

אילו חיים עוד מחכים לך,קטנטן של אמא,וזו רק ההתחלה.

[ידי_אור*]

איזה נעים, אני ממש מצליחה להריח אותו יחד איתך דרך המילים...

[ידי_אור*]

קרן האור שלי: "אמא, את יודעת מה אני מאחלת לתינוקי (באר) , שיהיה לו כיף, שיהיה לו שמח, שהוא יאהב את הבית שלו ואת נעמה, שהוא חמוד, ושהוא מסכן שיש לו דם..."

[בלה*]

איזה יופי! מזל טוב!
שפע ברכות והרבה אהבה מכולנו!
שיעבור בשלום העניין עם הברית.

שולחים חיבוק גדול לכולכם.

[נ_ע_מ_ה*]

באר

מקור של מים,של חיים,במדבר
אליו יגיעו כל הנוודים,כל המטיילים בשבילים
ממימיו יגמעו כל דיירי ההרים והגבעות,כל שוחרי החופש במרחבי הערבה

באר

נולד ביום שלישי,י'ג באדר א',19/2/2008, בבאר האורה
בא בברית אברהם ביום רביעי 27/2/2008,
מול עינינו הדומעות מהתרגשות,משמחה המהולה בעצב,מכאב,מאושר גדול

[יוטי_לונדון*]

שם יפיפיה!
המון מזל טוב!

[אנונימי]

באר

אליו יגיעו כל הנוודים,כל המטיילים בשבילים



מקסים{@

[נ_ע_מ_ה*]

הבת הגדולה: "אמא,איזה חצאית יפה"
הקטנה:"חצאית יפה"
הבן:"אוף,איזה באסה" (נפלו לו כל החלקים של הדומינו...)
הקטנה:"איזה באסה"
אני:מחייכת לנועם, "כמו תוכי"
הקטנה:"כמו תוכי"

[יסכו_נט*]

מקסים. שימי לב שיש בשם אותיות "ברא", בריאה, בריאות. שם מקסים.

[נ_ע_מ_ה*]

וואלה
אהבתי את משחק המילים שבראת עבורנו...
תודה יסכונט

[יסכו_נט*]

נעמה יקרה. פשוט חשבתי על השם הזה ממש לפני שקראנו בשמות לילדים שלנו, בסוף לא יצא אבל מאוד מרגישה את השם הזה.
אני עוקבת אחרי הבלוג שלך בתקופה האחרונה, ורציתי שתדעי שעזרת לי להגיע לתובנות מאוד משמעותיות בקשר להתנהלות שלי עם ש'. גם אני ילדתי לא מזמן (4.5 חודשים), ומצאתי את עצמי פותרת את הקושי שלו בהתמודדות עם אחות חדשה ע"י שהפכתי לגננת מופלאה, נהנתי ממש מלהמציא מלא רעיונות מגניבים , וסדר יום ברור שימנע ממנו בלבולים נוספים.
ופתאום, גיליתי שהוא כבר לא משחק לבד... את המשחקים המתוקים שלו.. ואני מגוייסת אליו בטרוף והוא לא מסכים שאני ידבר בטלפון או יעבור לחדר ליד.. ואז, אני לא מעיזה לקחת אותו אפילו 5 דק מוקדם מהמעון, כי הכיף הזה סוחט..
ויודעת שהייתי מתה להחזיר אותו הביתה, אבל אני לא מרגישה מסוגלת.
וקוראת אותך.
ומבינה שאני מפחדת מהילד הקטן שלי, ולכן אני סוגרת אותו.
ויום אחד הוא לא הלך למעון, וזה היה יום רגיל כמו כל הימים, ולא נפלו השמים . ומאז אני הרבה פחות מפחדת, והתחלתי לקחת אותו באופן קבוע יותר מוקדם. ואני כבר כמעט לא יוזמת הפעלות.. אני ממש מתאפקת. והוא השתנה ככ מהר.. הוא שוב משחק בדמיונות.
היעד הבא שלי הוא להתאזן, למצוא מתי כן להוציא לו משחקים. הוא ילד מפוזר כמו אמא שלו ולפעמים הוא עלול להאבד.
אז תודה נעמה על החלק שלך בתהליך שלנו. אני מקווה שאת עוברת את הימים הנפלאים והשבריריים האלה בטוב.
את יכולה למחוק אם את מרגישה שמפריע לך בבלוג, רק רציתי לשתף, ואם יש לך מה לומר את מוזמנת לדף בית שלי.

[תמר_מסיני*]

הי נעמה,
הקיץ מתקרב ועוד שלושה חדשים יהיה לי כבר חם מדי בסיני. יש לי עבודה שמחכה לי שאני יכולה לעשות מהבית והתחלתי לחשוב שאני רוצה להשאר באיזור אילת כדי להיות קרובה לסיני לקפיצות לא מעייפות ועדיין להיות במיזוג נורמאלי... התחלתי לחפש דירות באילת אבל אני אשמח גם לדירה באיזור שלכם. אם את יודעת על משהו (מרוהט, ממוזג) אשמח לשמוע ....

[נ_ע_מ_ה*]

היי תמר
בעיקרון,אין בבאר אורה בתים להשכרה. כל 24 הבתים מאוכלסים. יכולה לבדוק עבורך אופציה להשכיר חדר בבית של משפחה נחמדה אם זה רלוונטי לך. אולי...
שווה לך לנסות לשאול בדף של _מידע אילתי


יסכו נט
שמחה לדעת שהגיגיי מועילים למישהו נוסף מלבד לי עצמי.לכבוד הוא לי לקחת חלק בתהליך המשפחתי שלכם
רק לפני זמן לא רב מצאתי עצמי מהרהרת בשאלה למה אני בעצם כותבת פה ומשתפת את כל העולם בחיים שלנו. התגובה שלך ושל עוד קוראות "מעריצות סמויות" מספקות חלק מהתשובה.אולי...

[ורדה_בן_ארי*]

נעמה מזזזזל טוב !!!!!!

[נ_ע_מ_ה*]

הקטנה:"אמא,תראי,הידיים שלי... (העור התכווצץ כזה אחרי שהיתה שעה בגיגית האמבטיה)
אחותה הגדולה:"יש לך עור כמו של סבתא זקנה?"
הקטנה:"לא,כמו של סבתא רגילה. עדיף סבתא אילנה" (פשוט לא מכירה את המילה "זקנה")

[נ_ע_מ_ה*]

הגיע הרגע
הרגע שכלל לא העליתי בדמיוני מה יקרה כשהוא יקרה
והנה-הוא כבר פה:

בת ה 9 שלנו התקדמה מהר מאד לאחרונה בתחום הקריאה/כתיבה. מצויין,סבבה,אחלה...
רק מה: עכשיו היא מתיישבת מול מסך המחשב שלי ורוצה לקרוא מה שאני כותבת כאן. הגיוני,לא? גם אותי זה היה מעניין לקרוא אם הייתי הבת שלי...
"מה,אמא,אני אוכל לקרוא את הסודות שאת כותבת באתר שלך?"
"זה לא סודות,מתוקה. אם כל העולם יכול לקרוא אז כנראה שגם את יכולה..."

מעניין איך והאם זה ישפיע על הכתיבה שלי...

[נ_ע_מ_ה*]

אביב הגיע
עצי הרימונים מלבלבים,השקדיה והמשמש הוציאו פרחים,החמניות עומדות זקופות במלוא תפארתן הצהובה, שיחי העגבניות שלנו עדיין גדושים,עמוסי פרי
אביב הגיע
נועם עסוק יותר ויותר עם הציפורים,השבוע מעביר קורס טיבוע,שבוע הבא פסטיבל האביב הבינלאומי (הזמן בשנה שבו הכי הרבה ציפורים מגיעות לאילת)
אביב הגיע
חזרנו להליכות הבוקר המוקדמות שלנו,עם אור ראשון,ההרים האדומים ממזרח והצהובים ממערב,משב רוח בוקר רעננה,אוויר נקי,שמיים כחולים
אביב הגיע
יש לנו תינוק חדש במשפחה וכולנו פורחים יחד איתו. (גם שעות השינה שלי...) 4 ילדים מגדלים עכשיו את הילדה שבי.שמחה וששון בבית (ובלאגן,וכביסות ...)
אביב הגיע
התחלות חדשות מתדפקות על דלתנו. טוק טוק,מי שם? עורו,קומו משנת החורף שלכם. האביב כבר פה,והוא קצר (האמת שכבר מעכשיו הוא מרגיש כמו קיץ)
אביב הגיע
הוצאתי מבטני חיים חדשים לעולם וכעת נותרנו רק אני עם הצמיגים הישנים שלי שמחכים לשימון,לאימון.שגרה חדשה שתהיה חייבת לכלול גם כמה כפיפות בטן כל יום,אחרת אבוי אבוי לי ולצורה שלי (עד ההריון הבא... ששששש שנועם לא ישמע...)
אביב הגיע
גיגית האמבטיה של הקטנה משמשת את כולנו כבריכה לעת מצוא (עד שנמצא לנו אחת גדולה יותר...) וצינור ההשקיה כבר החל להשפריץ רעננות תחת חום השמש היוקדת (בחמסין של היומיים האחרונים זו היתה סיבה למסיבה...)

אביב הגיע
מתי אתם מגיעים?

[הערסית_מהשכונה*]

מזל טוב מזל טוב ...אם חסר לך משהו לתינוק תאמרי לי ואשלח לך

[עדינה_ניפו*]

מזדהה כל כך עם כל מה שכתבת, ישבתי לי בחוץ עכשיו ואמרתי לעצמי מילים כל כך דומות!

חזרנו להליכות הבוקר המוקדמות שלנו,עם אור ראשון,ההרים האדומים ממזרח והצהובים ממערב,משב רוח בוקר רעננה,אוויר נקי,שמיים כחולים

אין דבר שמעורר בי יותר קנאה (חוץ מזה שילדת עכשיו!) מהמחשבה על הליכה בשעות הבקר המוקדמות במדבר, אייייייייי אני מרגישה את כל גופי נפתח ומתרגש כאשר אני קוראת את המילים האילו.

תודה תודה

[עדינה_ניפו*]

אה, ומזל טוב על הבחירה היפייפיה בשם, באר.

[נ_ע_מ_ה*]

תודה לך _הערסית מהשכונה . לא חסר לנו דבר,תודה לאל ולשפע שאנחנו זוכים לו.

אגב,כל פעם שאני נתקלת בכינוי שלך,נזכרת ב"עצמי מפעם"-בתקופה שעבדתי עם נוער בסיכון(חבורות רחוב ועבריינים צעירים),כמו זיקית,השתנתה התנהגותי ואופן דיבורי. התחלתי לקלל כל מילה שניה ולצעוק ברחובות וכאלו. נהגתי להתוודות בפניהם שאילולא החיים היו מביאים אותי להיות עובדת סוציאלית,לבטח הייתי עבריינית מבוקשת. (כמו שוטרים וגנבים,שהם בעצם עיסוקים מאד דומים,רק שכל אחד מהם התגלגל לצד אחר של החוק...)
כשגרנו במטע זכיתי לכינוי "ערסית" מהשכן המרוקאי שלי,והאמת שזה די החמיא לי...
בתקופת הטיולים (ההדרכות בארץ)דיברתי המון.יותר מדי ידע,המון מלל מיותר(כך אני חווה זאת,בדיעבד)
בתקופת הטיולים בחו"ל למדתי לשתוק ולהתבונן
כשנולדו הילדים ,פתאם השתנה קולי לרך-מתקתק-פוצי מוצי וכאלו (לא יותר מדי האמת...)
ואחרי אי אילו שנים,שוב-כמו זיקית,שיניתי טונים, ובאורח פלא הפכתי עצמי לגננת אנתרופוסופית רגועה ושלווה,הקפדתי על עברית תקינה ובשפה גבוהה (אם כי לקצב האיטי ולדיבור החרישי אף פעם לא הצלחתי להתחבר. יש משהו מת במונוטוניות של הדיבור והשירה-כפי שמקובל בחינוך וולדורף)


עדינה,
מוזמנת לבקר ולנשום קצת את אוויר ההרים המדברי "שלנו" (.יש מספיק לכולם,לא לדאוג...)
אשמח ללמוד ממך את נפלאות הכנת לחם השאור. כבר הרבה זמן מחכה למתכון "מנצח"

[עדינה_ניפו*]

מוזמנת לבקר ולנשום קצת את אוויר ההרים המדברי "שלנו" יש מספיק לכולם,לא לדאוג...

מאחלת לעצמי להיענות להזמנה שלך בעתיד הלא רחוק.
לפני שנתיים בדיוק ליום ההולדת שלי לקחתי לעצמי חופש של יומיים (אני והתינוק בן חצי שנה) ונסעתי למצפה רמון. קמנו עם שחר, טיילנו, נחנו הרבה והקשבנו לרוח ולשקט, כל אחד בתורו.
היה מופלא.
ואני עוד יותר מאוהבת במדבר שבאיזור שלכם (היה לי רחוק מידי לנסוע אז לבד עם התינוק, שלא סבל נסיעות!) ואני מפנטזת להגיע בקרוב יותר רחוק.
לצערי מנסיבות שונות אין באפשרותי לעשות נסיעות ארוכות אבל ברגע שיתאפשר, אני לוקחת את הזמנתך ברצינות.

לגבי הלחם, לא המתכון הוא המנצח לדעתי אלא הלישה הטובה, ההתפחה הנכונה, המחמצת הפעילה.... בקיצור כל הדרך.
אז, כשנתראה אשמח לחלק איתך מהניסיון שלי.
עד אז, אם יש לך שאלות ספציפיות אני תמיד יותר משמחה לדבר על לחם בכל עת!!!!!!


נ ע מ ה
וואי,כמה חיכיתי שתציעי...
כל כך שמחתי לשמוע שאולי אולי אזכה ללמוד ממך את רזי הכנת לחם השאור
מחכה לביקורך בקוצר רוח... (אמרת שאת לוקחת את ההזמנה שלי ברצינות,אז אני מרשה לעצמי לקחת את ההיענות לה ברצינות גם כן)

[עדינה_ניפו*]

אז אחרי ההזמנה החמה שלך, ברשותך, אחשוף בפנייך משהו שבודאי יצחיק אותך ועבורי זה שיעור גדול,

זה זמן מה ש"הרגשתי" שאולי את לא מחבבת אותי יותר מידי.....
את צוחקת עכשיו?
והרי איזו סיבה יש לי לחשוב כך?
מעולם לא נפגשנו, אפילו בקושי כאן דרך האתר אבל מתישהו, אני אפילו לא זוכרת מתי, התגנבה לה המחשבה הזאת לתוכי ועל אף שידעתי שאין כל הגיון בזה עדיין כל פעם שכתבתי לך כאן משהו עשיתי זאת עם חוסר ביטחון מסויים. (אמנם כמעט תמיד אני כותבת עם חוסר ביטחון מסויים)
ומכיוון שלא מצאתי שום סיבה הגיונית להרגשה ניסיתי להתעלם ממנה.
ועכשיו, אני יושבת לי כאן וצוחקת מעצמי על הסיפורים שאני מספרת לעצמי.
ומודה לך על הפגנת ההתלהבות שעזרה לי להשתחרר מ"ההרגשה" הזאת!

טוב, אז כך אני חושפת בפנייך את חששותי, גם עם חשש קל אבל תוך כדי שאני אומרת לעצמי שאני רק אנושית עם כל מיני חולשות כמו לכולם וכיף לי להתוודות ולשחרר את הפחדים שמתגנבים להם בשקט בשקט ועוצרים את הטוב שבחיים!!!!!!