חינוך ביתי המילכוד הכלכלי

אנונימי

ראו גם: חינוך ביתי ועבודה מהבית, מימוש עצמי בחינוך ביתי, חינוך ביתי.

ומה עם היכולת לפרנס את עצמנו ולא להיות תלויות באף אחד אחר? החיים הרי מלאים הפתעות - האם אנו לא חייבות לעצמנו ולילדנו להיות מסוגלות לעמוד בזכות עצמנו?מיום שאני זוכרת את עצמי אמא שלי פמפמה לי בראש - לעולם אל תהיי תלויה כלכלית באף אחד אחר - וזה יושב חזק חזק. אני משתכרת יותר מבעלי כבר שנים וטוב לי עם זה (זה לא שאני משתכרת כל כך הרבה - הוא פשוט משתכר מעט...). אני יודעת שעל כל צרה שלא תבוא - אני אוכל לדאוג לעצמי. אוי, זה נשמע נורא. בטח כמו אחת שחיה כנשואה אך מתכוננת לגירושין - אבל לא לזה התכוונתי אלא לידיעה, שלי היא חשובה, שאני יכולה להיות עצמאית ולדאוג לעצמי ולילדי בעת הצורך.

יעל - גם לי פימפמו את זה, גם אני חשבתי ככה. עבר לי. משפחה היא אב-אמא-ילדים בסימביוזה. וקשה לפרק חבילות כאלה. (גם כשאני חושבת מחשבות כאלה אני מרגישה "לא בסדר", בדומה לדיבורים/מחשבות על מוות)

לדעתי התלות באנשים אחרים היא חלק בלתי נפרד מהאדם באשר הוא אדם.
לפני כמה חודשים אמרה לי גיסתי היקרה שהיא חושבת שזו פרזיטיות להיות עם הילדים ולסמוך על הבעל שיפרנס, אני אמרתי שמי שעובדת תלויה במטפלות (תליתי את כולם) כעבור יומיים היא איבדה את עבודתה וגילתה שפרנסתה תלויה במעסיק.
בקיצור "כולנו רקמה אנושית אחת חיה..."

וגילתה שפרנסתה תלויה במעסיק.
אהבתי.
הייתי בכל הדפים שקשורים איכשהו לעבודה מהבית ולמרות שאני עובדת מהבית לא מצאתי את עצמי. אנחנו עשינו שינוי ענק בחיינו והחלטנו לא להיות תלויים כלכלית באף אחד, לא בממשלה, לא במעסיק. מדובר קודם כל בשינוי מחשבתי. להפסיק להאמין שיש מישהו שאמור לדאוג לנו.
משפחה היא אב-אמא-ילדים בסימביוזה.
אני חושבת שגילה צודקת - אני גם חושבת שהדרך להתפרנס צריכה להתחשב בעובדה הזאת ולא לפגוע בסימביוזה הזאת.

האמת-כמעט-כולה-מיכל

גם אני מאוד נהנית מההיבט הזה בעבודתי מהבית. איני תלויה באיש. אפילו לא במקום המצאי... ברגע שיש לי מחשב וברוך ה' שכלי צלול, אני יכולה להרוויח כסף למחייתי/מחיית כולנו.

לגבי התלות: בני משפחה אחת (גרעינית, אני מתכוונת) לעולם יהיו תלויים זה בזה.

מצד שני, אני, למשל, לא מבינה את הנשים שאין להן רשיון נהיגה (במידה ויש בכלל רכב בבית, כן...) - חלק חשוב מהעצמאות שלי הוא ניידות וזה ממש בנפשי. לכן אני גם יכולה להתחבר לתחושתה של יעל ג , שהעובדה שהיא מרוויחה כסף וזה נותן לה תחושה שהיא "עומדת בזכות עצמה" היא בנפשה.
אני חושבת שראוי לבחון עד כמה באמת זה קריטי, אם שוקלים חינוך ביתי.
אני יודעת שאצלי, כל עוד בעלי עובד, לא יהיה חינוך ביתי, כנראה. אני אימא שצריכה הפוגות, גם אם קצרות, על בסיס קבע. לכן הילדים במסגרות. אמנם רק חצי יום (משמונה-שמונה וחצי עד 1), אבל את חצי היום הזה אני חייבת.
(לקח לי הרבה זמן ומחשבה להבין על עצמי דבר פשוט כזה...)

כל הדיבורים של נשים צעירות להתמסר לבית ולמשפחה לגדל את הילדים ולהיות זמינים עבורם בבית רוב שעות היום וכן גם להיות זמינות לבעל שמגיע בערב מיום עמל מחזיר אותנו הנשים אחורה שנות דור. אולי זה טוב ומתאים היה פעם למעמד כלכלי מסוים ולחוסר ציפייה מנשים מלבד גידול משפחה אך לי יש כמה הערות (אני בת 41 עם שלושה ילדים) והרבה חברות בנות גילי.
א. כשהנתינה לילדים ולבעל היא אין סופית את הופכת ללא מוערכת בביתך וכל המשימות שאמורות להתחלק בין בני זוג נופלות עלייך כי את "לא מביאה כסף" הביתה, ואם זה לא מתבטא בתחילת הנישואין זה יגיע ללא ספק אחרי כמה שנים
ב. הילדים במיוחד לאחר גיל הינקות יגדלו להיות מפונקים וחסרי יכולת התמודדות אמיתית עם העולם האמיתי וזו נכות לכל החיים עבורם במיוחד אם לא יהיו במסגרות חינוך
ג. במצב אחוז הגירושין הגבוה אין כ ביטחון שתשארי נשואה באושר כל חייך ואם לא תפתחי לעצמך קריירה עיסוק מכניס
ולא יהיה לך "חדר משלך" גם אם חלילה תתגרשי או שהבעל יעזוב לטובת אישה אחרת או שהנישואין לא יעלו יפה ואת תרצי לעזוב ולחיות בשלווה ללא בן זוג בהעדר התפתחות אישית זה כמעט בלתי אפשרית והרבה נשים חיות כאסירות בביתן הן
אני נשאתי צעירה - ילדתי שתי בנות ובמקביל תמיד עבדתי ולמדתי ולא התביישתי להעזר בעזרה תמורת תשלום למשק בית וטיפול בילדים. היו תקופות באוניברסיטה שכל מה שהרווחתי הלך לאותה עזרה, נאלצתי להתגרש וגידלתי לבד את בנותי שהיו (בנות 2 3ת)לבד במשך 4 שנים עד שנשאתי שוב.
רק בזכות העובדה שהיה לי מקצוע ועבודה ורצון תמידי לעשות וללמוד דברים ולא להיות רק בבית עם ילדי - שרדתי
אשה- וגם כזו שנישואיה נפלאים צריכה את האישיות שלה יכולת השתכרות עצמאית כל זה יעמיד אותך באור אחר והרבה יותר מוערך של בני ביתך.

להיות זמינות לבעל כשהוא מגיע מהעבודה?
העובד הכי רציני והכי "מנוצל" במערכת החינוך ביתי שלנו הוא בעלי. הולך בבוקר לעבודה, חוזר בחמש וחצי ובמקום שאשתו תטפל בו היא נעלמת, לפעמים עד אמצע הלילה.
חינוך ביתי הוא לא של האשה בלבד. אני איתן כל היום ואחרי הצהריים אם לא בא לי אני הולכת. לחוג, לחברות וכו'. שלא לדבר על זה שהוא עובד רק עד חמש וחצי (רק...) כי גם לו חשוב שהבנות ישארו בבית והוא מוכן לשלם את המחיר.
ובקשר לזמינות לילדים - לפני זמן לא רב הייתי בתקופת אפייה מטורפת והתנסתי בהקמת עסק ובמכירת עוגיות במושב. הבנות כל כך התחשבו ונתנו לי את היומיים בשבוע שעמדתי במטבח ולא הייתי ממש זמינה ואת שאר הימים שהראש שלי היה לגמרי בזה. אז נכון שהפסקתי עם זה גם כי זה היה להן קשה מידי וזה כבר לא נראה לי פייר ונכון מולן אבל - מפונקות הן בטח שלא.
למשפחה המורחבת שלי - בעיקר לנשים בתוכה - לקח זמן להבין שאני לא חוזרת אחורה להיות כמו סבתא שלי. שאני לא מבטלת את המאבקים הפמיניסטים שלהן ושאני פמיניסטית לפחות כמוהן. אני בוחרת להיות בבית ואני בוחרת מה אני עושה. זה הבדל עצום. וכשבעלי מגיע הביתה לא מחכה לו בית נקי ושולחן ערוך ואף אחד לא חולץ את נעליו. להיפך. והוא בערב מכין לי את ארוחת הצהריים של היום למחרת.
(כשאני כותבת את זה אני רואה כמה קשה הוא עובד...)

אני לא מחנכת בבית, אבל אני חושבת שהענין הוא העמדה שממנה באים והמודעות אליה. הבעל כבר לא אמור לחכות שאשתו תטפל בו ותהיה זמינה לו, וגם היא כבר לא אמורה להתכסות באיצטלה הזו. הוא בנאדם מבוגר, הם אמורים לדאוג זה לזה, ולהיות זמינים זה לזה, לפי הצרכים של כל אחד ושל כל משפחה. אמא ורעיה זה לא אותו דבר, וקריירת הרעיה כבר לא כל כך רלוונטית, אני מקווה. ואם ההחלטה לחנך בבית נעשתה במשותף - נראה לי שהעבודה של האשה בבית כן מוערכת.
(ואחרי שאמרתי את זה, אני יכולה גם לומר, שלפי תצפיותי, האשה בכל זאת בדרך כלל מחזיקה את הבית, ברמה היותר עמוקה של הדברים, גם אחרי כל הפמיניזם וכל המודעות. טוב, בקשר לזה אין לדעת - האם זה ישתנה.)
אבל יש עוד דברים להגיד על הנושא: למשל, העובדה שיציאה על נשים משוק העבודה לכמה שנים, או אפילו הורדה משמעותית של כמות העבודה שלהן, לפעמים משנה את מעמדן בו כשהן חוזרות. לא כל אחת יכולה או רוצה להמציא עצמה כעובדת מהבית, יש כאלה שיותר מתאימות למערכות או לעבודה כשכירות, והן בהחלט עומדות מול הבעיה הזו.
חוץ מזה, הענין של הקדשת עצמך לילדים על פני עבודה בדברים אחרים או נוספים, לא שייך רק לכסף. עצמאות זה לא רק כסף. וכסף, כמובן, זה לאו דווקא עצמאות. זה לא נכון לדעתי להעמיד את נושא העבודה רק ודווקא בהקשר הזה. לדעתי השאלה היא האם לקיים ערוץ של עבודה, או התפתחות, או ענין מקצועי, במקביל לגידול הילדים. האם פנויים לזה, האם רוצים בזה, ואילו דינמיקות נגזרות משם. משם כבר אפשר לגזור האם הכסף הוא שחשוב, העצמאות, הענין, או כל דבר אחר שיש שם.

האם מישהו הצליח למצוא דרך לשני הורים עובדים (מחוץ לבית) לעבור לחינוך ביתי מבלי לשנות את כל סגנון החיים? אני מתכוון בעיקר למילכוד הכלכלי: הורה אחד בבית= משכורת אחת פחות
האם קיימים תקדימים של קצבת חינוך? (ז"א שהמדינה תעביר אלי את הכסף שהיא הייתה אמורה להשקיע בחינוך של הילדים לו היו במסגרות 'רגילות').

לעבור לחינוך ביתי מבלי לשנות את כל סגנון החיים
לא נראה לי שזה אפשרי, גם בלי קשר למגבלות כלכליות.

לכל דבר יש מחיר...והמחיר של חינוך ביתי לא ממש יקר לדעתי..

אני לא עובדת וההוצאות עלי לא קטנות (סטודנטית) ואין בכלל עזרה מההורים.
אנחנו חיים ממשכורת של בעלי ויש לו עוד עבודה קטנה שהיא גם תחביב (הוא בר מזל).
אנחנו מצליחים לחיות ברמה טובה בנגב ואפילו לפעמים לחסוך קצת.
לפעמים נראה לי שזה אפילו כמעט משתלם כלכלית, שכן מסגרת עולה קרוב ל2000 ש"ח ועוד הוצאות נלוות לעבודה: בגדים טובים,רכב ועוד (נכתב על כך הרבה באתר, אם אתה רוצה אני יכולה לפרט יותר)
בנוסף, נעלם הצורך (היקר) לפצות את הילדים על ההעדרות מהבית (קצת פסיכולוגיה בגרוש, אבל יש בזה משהו)

והמחיר של חינוך ביתי לא ממש יקר לדעתי.. - אינדבדואלי לחלוטין.
מנסיוננו, זה לא כ"כ פשוט. אחד מאתנו עובד והשני מדי פעם מהבית. זה שעובד מכניס משכורת סבירה, אבל חיים כל הזמן על הקצה. גם אחרי תוכניות הבראה כלכליות.
בעדינות אומר, שעם אותה משכורת בשבדיה היינו חיים ה-רבה יותר טוב:)

לפעמים נראה לי שזה אפילו כמעט משתלם כלכלית, שכן מסגרת עולה קרוב ל2000 ש"ח ועוד הוצאות נלוות
זה נכון רק עד גיל 5 אח"כ זה סכום ההוצאה השנתית ואז זה הופך עסק יקר כי גם הילדים עולים יותר- חוגים, בגדים יקרים יותר (גדלו מה לעשות), תחומי התעניינות חדשים וכו'

אז ככה, אני מניחה שיש הרבה דפים בנושא, אבל הלכתי לאיבוד בין כולם ובאמת אנו צריכים להחליט מהר.
אני עובדת מהבית, אבל שעות העבודה אינן גמישות, אני צריכה להיות פחות או יותר ליד מחשב בין 10 ל- 17.00. בנוסף אני סטודנטית. בעלי עובד שעות מטורפות, וכמעט לא זמין לעזרה תדירה.
אז איך עושים????
יש לי בן, בן שנתיים. ואין לידנו מפגשי חינוך ביתי. באקט די ייאושי רשמנו אותו לפעוטון לפני חודשיים.
אי אפשר להגיד שהוא באמת היה נוכח בו. שלושה שבועות היינו ביחד, ואחר כך באופן מאד לא סדיר לשלוש שעות כל פעם.
אני לא יכולה לעמוד בזה. הגננת די בסדר(נראה לי), אבל הלב שלי נשבר כשאני משאירה אותו שם לבד, ועוד יותר כשאני רואה אותו מחכה לבואי ליד השער.
אני לא יכולה ולא רוצה להפסיק ללמוד, ולהפסיק לעבוד ממש בלתי אפשרי.
בכל מקרה הוא כבר שבוע רצוף בבית, ואין סיכוי שאני מחזירה אותו לגן.
אני מניחה שיש פה עוד אמהות לומדות/עובדות מהבית. בבקשה שתפו אותי איך עושים את זה.

איך הסתדרת עד עכשיו?

דבר ראשון גרנו ליד הוריי אז היתה לנו עזרה גדולה, ועכשיו לא.
דבר שני לא ממש הסתדרנו במישור הזה.חוץ מזה שהיה ממש כיף להיות בבית לא הספקתי להגיש עבודות, הלימודים דישדשו והפסדתי הרבה הזדמנויות להרוויח כסף נחוץ.

אולי תוכלי לא להפסיק לגמרי ללמוד אלא פשוט לרווח את הלימודים כך שייקח לך יותר זמן לסיים אותם?
כך אולי כמה פעמים בשבוע תהיי יותר פנויה ובשאר הזמן אולי לקחת עזרה בתשלום (אני בטוחה שיעלה פחות מגן).
חוץ מזה אולי יש עוד אימהות מהאזור שלך ותוכלו להתחלף או משהו כזה בשמירה על הילדים? מאיזה אזור את?
בכל מקרה לכל דבר יש בחיים מחיר, חשוב לזכור את זה כשמחליטים לחיות אחרת. מחיר מול רווח...

אולי תנסו ליצור גן הורים בסביבתכם? נראה לי שגיל שנתיים עוד יכול להיות יחסית קל למצא הורים.
יש גם אפשרות לרשום את הילד רק לחלק מימי השבוע.

מבינה את הלחץ. שולחת חיבוק.
@}

נראה שאת צריכה עזרה קבועה שתהיה יחד איתך ועם הילד בבית שלכם. צריך למצוא מישהי שבראש שלכם ולקבוע איתה שעות כך שהיא תהיה עם הילד אבל שהוא יוכל לבוא אלייך כשירצה.
אני כמה שנים למדתי או עבדתי מהבית אבל אף פעם לא עבדתי ליד מחשב אלא טיפלתי בילדים אחרים יחד עם הילדים שלי. בעצם, כשהייתה לי רק ילדה אחת הייתי מדפיסה עבודות לסטודנטים ועשיתי את זה איתה כשיכולתי וכשהיא הצטרכה אותי עשיתי הפסקה. (זה באמת לקח הרבה זמן בשיטה הזאת). כשלמדתי הייתי יוצאת פעמיים בשבוע לחצי יום ואז בעלי נשאר עם הילדים ואת שאר המטלות עשיתי בלילה ובימי שישי.

תודה על העצות.
להחזיק עזרה בבית באופן קבוע זה בלתי אפשרי. דורשים המון כסף כאן על ביבי סיטר. כבר ריווחתי את הלימודים, ועדיין קשה.
חשוב לזכור את זה כשמחליטים לחיות אחרת. מחיר מול רווח...
זהו העניין. ניסיתי לחשוב על זה במהלך השבוע, ופשוט הבנתי שאני לא מוכנה אחרת. אני רוצה שהבן שלי יהיה איתי בבית. אני יודעת שיהיו קשיים רבים, אבל זה שווה לי הכל.
אז אם יש עוד עצות על איך ומה, אשמח לשמוע (-:

איפה אתם גרים?
אולי יש לידכם מישהו בחינוך ביתי?
אולי למצוא אמא עם ילד בבית שתבוא לעזור לך - זה בטח יעלה פחות מבייביסיטר רק בשבילכם...
אולי למצוא סטודנטית או תיכוניסטית שיבואו לכמה שעות ובטח יקחו פחות ממטפלת אחרת..
אולי לנסותל עבוד פחות מ- 5 ימים. ואז את צריכה פיתרון לפחות ימים?

רוצה רוצה , איפה את היום?

יש עדכונים?

כדאי להעביר הנה את חינוך ביתי והמלכוד הכלכלי

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/887804.html
"הצעת האוצר לביטול קצבת הילדים למשפחות שילדיהן נשרו מבית הספר"

שליחה על ידי עודד* » 31 יולי 2007, 01:28

בקשר לנושא העמוד - אני מתאר לי שזה עלול להשמע שובניסטי (ואני מראש מתנצל על כך ומצהיר שזו לא כוונתי) אבל בישראל בחלק גדול מהמקרים יציאת האישה לעבודה אינה רווחית.

הסיבות לכך הן פשוטות (בהנחה שיש כמות מסוימת של עבודה שצריך לעשות בבית):

מצד אחד, שכרה הממוצע של אשה בישראל נמוך יותר משכרו של גבר (אני לא מצדיק את זה - זה פשוט המצב). היות ויש לבצע עבודה בבית (ולא עולה על הדעת שהאישה תעשה את כל העבודות של הבית לבדה) נובע שהגבר צריך לעבוד פחות בחוץ ויותר בבית כדי שהאשה תוכל לעבוד יותר בחוץ ופחות בבית ולכן ההכנסה המשפחתית נפגעת.

מצד שני, כאשר גם האשה וגם הגבר עובדים במשרה מלאה בחוץ, במקביל לעליה בהכנסות יש גם גידול בעלות השירותים שצריך לרכוש במיקור חוץ (ככה קוראים לזה בעברית) או במילים אחרות לשלם למישהו/מישהי שישלים את שעות העבודה החסרות במשק הבית.

בפועל מה שקורה בחלק מהמקרים זה שלא קונים את השירותים הללו ואז איכות החיים בבית נפגעת.

בראייה רחבה יותר, יציאת נשים לעבודה היא לדעתי חלק מהניצול של השיטה (שוב נשמע שובינסטי...). השיטה מכניסה לנו לראש צרכים מזויפים ואנחנו נהיים עבדים שלהם. אנו מרגישים כל הזמן שחסר לנו כסף היות ואנו חשופים לפיתויים מאד חזקים ומתוחכמים של צרכנות. לכן, הפתרון שאנחנו מצאנו לבעיה הוא פשוט להסתדר עם משכורת אחת. הרווח הוא כפול. אנחנו לא קונים מה שאנחנו לא צריכים ולא משתעבדים לצרכנות והכי חשוב הילדים שלנו מרוויחים אמא פנויה מדהימה וחכמה שמטפלת בהם ומגדלת אותם לתפארת.

לנושא הקצבה:
קודם כל פורמלית הילדים שלנו הלומדים בחינוך ביתי לא נשרו מהמערכת. בהתאם לחוזר מנכ"ל הם רשומים בבית ספר אבל לא חייבים ללכת אליו באישור משרד החינוך
שנית, ממילא מדובר בספין תקשורתי (או "עז") שאמורה לצאת על ידי "הלובי החברתי" שלא יעשה כלום למשל מול הניסיון להפריט חלק ממערכת החינוך ולהכפיפה לפוליטיקאים שלידם גם לימור לבנת היא עילוי.

עודד , אני לא מסכימה איתך לגבי תחילת התגובה שלך, וזה מנסיון ומהגיון.
אם אישה חוזרת למעגל העבודה היא באמת מתחילה מאפס ואז היחס בין ההכנסה שמתווספת לבין ההוצאות שגדלות הוא יחס שלילי.
אבל אם האישה מתמידה ומתקדמת ומשקיעה- בסופו של יום הגלגל מתהפך.
לגבי היחס בין משכורות הגברים והנשים בארץ- איזה מין טיעון זה??? צריך לדאוג שזה ישתווה ולא להגיד ש"ככה זה" ובגלל זה לא כדאי.

העניין הוא אחר לדעתי.
היום אפשר למצוא אפשרויות לא מעטות של עבודה מהבית. גם לבעלי ידיים טובות, גם לנותני ייעוץ ואפילו
לחלק מעובדי המשרד הרגילים שלא צריכים לתת שירות במשרד עצמו.
אני סבורה שבעצם זה הפתרון האידיאלי ומוסדות המדינה צריכים להבין את זה ולעודד באמצעים שונים.
וזה לא משנה אם האמא או האבא נשארים. העיקר שיש בית אמיתי, מתפקד ומכיל.
לדעתי, יש חשיבות גדולה מאד לכך ששני בני הזוג מפרנסים. גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת ההשלכות
הנפשיות (מעלה בטחון עצמי, נותן דוגמא לילדים).

אבל אם האישה מתמידה ומתקדמת ומשקיעה- בסופו של יום הגלגל מתהפך
ברוב מקומות העבודה (ה"נשיים", לצורך העניין) קשה למצוא אפשרויות קידום ריאליות שיקפיצו את השכר באופן משמעותי.

ברוב מקומות העבודה (ה"נשיים", לצורך העניין) קשה למצוא אפשרויות קידום ריאליות שיקפיצו את השכר באופן משמעותי.
קרוטונית, את יכולה להביא מחקר על כך? או שזאת תחושה סובייקטיבית?
בכל מקרה מה זה "רוב מקומות העבודה הנשיים"?
אם את מדברת על גננות/מורות והמשכורת נשארת קטנה (וזה לא נכון, למורות זה גדל עם הוותק וגננת
מקבלת משכורת לא קטנה) אז שלא יישארו במקצוע. עדיף שיגננו באופן פרטי את ילדיהם וילדי אחרים.
מזכירות? שילמדו מהגברים. הם לא הולכים להיות מזכירות. והם יודעים למה...
אני עבדתי כמנהלת חשבונות. התחלתי במשכורת מינימום והוצאות המעון לילדים עלו על ההכנסה.
ככל שהתקדמתי ולמדתי והשקעתי- כך גדלה המשכורת ומנגד קטנו הוצאות הילדים עם המעבר לבי"ס.

והיום, אגב, אני בבית וגם מביאה את חלקי בפרנסה. פחות מקודם אבל מספיק בהחלט ומתגמל נפשית פי כמה.

שליחה על ידי עודד* » 31 יולי 2007, 16:10

רוזמרין שלום
אנסה להסביר טוב יותר את כוונתי.
ראשית - לסדר היום - רוצה לדעת למה הטיעון "ניסיון והיגיון" שאת משתמשת בו כנגד הטיעון שלי לא מקובל עליך כאשר הקרוטונית משתמשת בו. לראיה ממנה את דורשת מחקר אוביקטיבי.
שנית. הבעיה היא שכאשר מנהלים הנהלת חשבונות חודשית או אפילו שנתית החשבון יוצא לפעמים מעוות. למשל בחשבון חודשי שכזה יש עדיפות לרכישת דירה על פני שכירות או על רכישת אוטו חדש (שלא מתקלקל) על פני אוטו משומש שצריך לבקר מפעם לפעם במוסך.

לגבי רווחיות יש לי שתי טענות:
הראשונה הרבה אנשים לא מחשיבים את עבודות הבית כעבודה פשוט כי לא מקבלים עליה כסף (ואולי כי זו עבודה של נשים). למשל כאשר אני מספר לאנשים שאשתי בבית מגדלת את ילדינו התגובה שאני מקבל היא שהיא "לא עובדת". אשה שנמצאת בבית אמנם לא מכניסה כסף אבל התרומה הכלכלית שלה לבית היא עצומה. קניית השירותים הללו באיכות גבוהה תהיה יקרה מאד.
השניה לגבי ההבדלים בין שכר של גברים ונשים אני מסכים איתך שזה מקומם. זה קורה כי ברוני התקשורת הצליחו לגרום לנו לחשוב שהמצב הכלכלי בארץ קשה ולכן כל מי שמוצא עבודה צריך להבין שהוא/היא בר מזל וזה לא נורא אם התנאים לא טובים כי עם הזמן זה ישתפר. גם הקידום שאנו מאמינים בו במסגרת התעתוע הזה (אני למשל "קודמתי" לתפקיד ניהולי) גורם לכך שהשכר נטו לשעה יורד.

אשה שנמצאת בבית אמנם לא מכניסה כסף אבל התרומה הכלכלית שלה לבית היא עצומה. קניית השירותים הללו באיכות גבוהה תהיה יקרה מאד.
לשרותים שלה יש פוטנציאל לתרומה כלכלית עצומה אבל ברוב המשפחות שאני מכירה שני בני הזוג עובדים והם לא קונים בכסף את עבודות הבית אלא עושים אותם בעצמם. יש תקופות מסויימות שאנשים מסויימים נעזרו בעוזרת בית אבל זה היה זמני ונבע מקושי זמני. לפי מה שקראתי כאן באתר גם משפחות בחינוך ביתי, שבהן האם לא עובדת, לעיתים משתמשים בשרותי נקיון (ולפעמים פשוט לא מנקים כפי שהיו רוצים ויש פגיעה באיכות החיים כפי שציינת בהודעה הראשונה שלך). כלומר לפחות בסביבה שלי הפוטנציאל הכלכלי שטמון בחסכון בשרותי משק בית נשאר בגדר פוטנציאל.

לגבי הריווחיות הכלכלית של עבודת הנשים. אני חושבת שאי אפשר להסתכל על זה נקודתית בלבד רק לתקופה שבה הילדים קטנים וההוצאות גדולות. צריך קצת להרחיק את נקודת המבט ולקחת בחשבון שהיתרון הכלכלי הזמני שההשארות בבית נותנת לי כרגע יכולה להפוך לחיסרון כלכלי בעתיד (למשל במידה והאמא מחליטה שהיא רוצה לעבוד לאחר נאמר 10 שנים בבית כשהקטן כבר לא כל כך קטן או במקרה של גירושין שבדרך כלל פוגע בנשים מבחינה כלכלית).
אני לא חושבת שזה כל כך ריווחי כלכלית לא לעבוד. אולי נקודתית בזמנים מסויימים.

כל זה כשמדובר במשפחות בחינוך ביתי, כשמדובר במשפחות ששולחות ילדים למעון ולגן אני לא רואה שום רווח כלכלי בהשארות האשה בבית

אבל כמובן שהשיקול הכלכלי ביציאת האשה לעבודה הוא רק שיקול אחד מיני רבים ולא בטוח בכלל שהוא השיקול המרכזי. רק בגלל שהשמעת את הטיעון הזה באתר הזה אני יכולה לא לחשוד בך במניעים שובניסטיים אחרת זה נשמע ממש רע.

הי שלומי @}
אני חושבת שה מילכוד הכלכלי_ קיים בחיי רוב אזרחי מדינת ישראל, (_עם אותה משכורת בשבדיה היינו חיים ה-רבה יותר טוב:)) וככל הנראה אתם כבר מתמודדים עם אספקטים מסויימים שלו.
המעבר לחינוך ביתי, מזמין התמודדויות עם אספקטים אחרים של המלכוד. כל אורח חיים והמלכוד שלו.
אני חושבת שאחד הגורמים שמשפיעים על החלטה לחינוך ביתי ועל אופן החינוך הביתי עצמו, הוא איך אתה תופס מרכיבים שונים בחוויה. להבנתי, כל עוד אתה חווה מעבר לחינוך ביתי ככניסה למלכוד כלכלי או אחר, כזה הוא כנראה יהיה.

כמשקיפה מהצד, ולא כמומחית או משהו, נדמה לי שיש הורים בחינוך ביתי, שתופסים את ההתמודדות עם המלכודים האישיים, חברתיים, משפחתיים בחווית החינוך הביתי כתורמים ואמינים להם יותר מההתמודדות עם המלכודים הכלכליים הקשורים באורח חיים בו שני ההורים עובדים והילד במסגרת.

מקווה שתרמתי

שליחה על ידי עודד* » 31 יולי 2007, 19:45

לנורה שלום.
העניין הוא שפוטנציאל הוא שווה כסף בדיוק כמו במקרה של ביטוח שמשלמים כסף תמורת מוצר וירטואלי . את הרווח שיש מקניית ביטוח לא רואים במאזן אבל הוא שם.

להשקפתי פוטציאל לא ממומש הוא סוג של הפסד - כמו למשל שנוסעים באוטו בלי ביטוח או בלי חגורה. בלי קשר לשאלה אם קורה משהו או לא? ההפסד נמצא שם מגולם באיזה חשבון שאנחנו לא ערים לקיומו. הטיב לבטא זאת חיים נחמן ביאליק בשירו "אחרי מותי" המתאר את הפוטנציאל של השירין שהוא לא יספיק לכתוב עקב מותו.

לדעתי למשל לחוות את גידול הילדים זו חוויה שמי שלא חווה אותה פשוט מפסיד. את ההפסד הזה לא רואים במאזן. לעומת זאת את המשכורת שמקבלים תמורת הזמן הזה שבו לא רואים את הילדים גדלים כן רואים במאזן. לכן הרבה פעמים נתפס הרווח החומרי שבעבודה כרווח שאין בצידו הפסד למרות שלדעתי אין זה כך. יש לציין אמנם שיש גם מקרים בהם העבודה מספקת רווח אישי (בנוסף לרווח הכלכלי) כמו סיפוק והנאה ואני חושב שזו יכולה להיות סיבה טובה לצאת לעבודה בכל מקרה.

כאלטרטיבה וכדי להראות שמדובר בתופעה בת זמננו, אני נזכר בילדותי שעברה בשכונת פועלים בחדרה. אני זוכר שרק חלק קטן מאד מהילדים בכיתתי היה "ילדי מפתח". רובנו (כולל אני) הגענו הבייתה בצהריים לאמא שדיברה איתנו על מה היה בבית ספר, עזרה לנו להכין שיעורים ונתנה לנו ארוחת צהריים חמה שבושלה בבית. ניהול והחזקה של בית הם משימה לא פשוטה (ולא מוערכת) שכמו שכתבתי את התועלת הכלכלית שלה קשה לראות במאזן. אולי העובדה שאני ושני אחי (ורבים מחברי לכיתה) הצלחנו בחיים זה בגלל שקבלנו תמיכה אהבה ואוזן קשבת בילדות.

לדעתי, בתקופתנו יש אידאליזציה של "יציאת האשה לעבודה". בדיוק כמו שיש אידאליזציה להשארת ילד בן שלושה חודשים במעון. את ההחלטה מה לעשות צריכים בני הזוג לקבל ביחד אבל עליהם לראות את התמונה הכוללת ולהיות בטוחים שזו החלטה שלהם ושהם לא מריונטות של תפיסה כלכלית חברתית - צרכנית. אני מאמין ודוגל בחופש ההחלטה ובריבונות שיש לאדם על חייו. השאלה שאני מתלבט לגביה היא האם יציאת האישה היא בהכרח תוצר של בחירה או תוצאה של החלטה שהחברה קבלה עבורה והיא פשוט מיישרת קו.

לגבי מרכזיות השיקול הכלכלי אפשר פשוט לשאול כמה נשים (וגברים) היו ממשיכים לעבוד ללא אילוץ כלכלי. כפי שכתבתי, האילוץ הכלכלי הוא שוב דפוס שנובע ממציאות צרכנית שאנו חיים בה. משפחה שרוצה לאפשר לאשה להשאר בבית צריכה לכפור בצרכנות הנכפית עלינו ואז זה אפשרי (וזה נושא הדף הזה)

תודה על ההקשבה - מקווה שהייתי ברור

לשרותים שלה יש פוטנציאל לתרומה כלכלית עצומה אבל ברוב המשפחות שאני מכירה שני בני הזוג עובדים והם לא קונים בכסף את עבודות הבית אלא עושים אותם בעצמם.

הכסף הגדול שמשלמות משפחות בהן הנשים עובדת מחוץ לבית על "עבודות בית" לא הולך על ניקיון אלא על חינוך לילדים.

אשה שנמצאת בבית אמנם לא מכניסה כסף אבל התרומה הכלכלית שלה לבית היא עצומה. קניית השירותים הללו באיכות גבוהה תהיה יקרה מאד.

כשעודד כתב את זה, חשבתי שהוא מתכוון למטפלת במשרה מלאה לילדים בגיל הרך ולסוג של אופר בחצי משרה לילדים בגיל חינוך חובה.
שירותי ניקיון הם כסף קטן יחסית לזה.
ומעבר למחיר הכלכלי הישיר (שהוא אולי בטל בשישים למשפחות בהן בני הזוג מרוויחים משכורת של 2 ספרות, אלא שרובינו לא מרוויחים משכורות כאלה, בוודאי הנשים שבינינו) קיים גם המחיר הנפשי של החמצת גידול הילדים.

קרוטונית, את יכולה להביא מחקר על כך? או שזאת תחושה סובייקטיבית?
תחושה סובייקטיבית הנסמכת על מחקרים שקראתי

_בכל מקרה מה זה "רוב מקומות העבודה הנשיים"?
אם את מדברת על גננות/מורות והמשכורת נשארת קטנה (וזה לא נכון, למורות זה גדל עם הוותק וגננת
מקבלת משכורת לא קטנה) אז שלא יישארו במקצוע. עדיף שיגננו באופן פרטי את ילדיהם וילדי אחרים.
מזכירות? שילמדו מהגברים. הם לא הולכים להיות מזכירות. והם יודעים למה..._
בטח! רעיון מצוין - כל העובדות במשכורות נמוכות או בלי סיכויי קידום, ינטשו את משרותיהן ויעברו לסקטור הפרטי!
יש עם זה רק 2 בעיות קטנות:

אם כולם-כולם יעברו לסקטור הפרטי, ההיצע שלו יעלה והתעריפים בו יירדו לרמות הנמוכות שהיכרנו מהממשלתי.
עדיין מישהו צריך לעבוד במשרות שננטשו. ולגני ילדים קצת יותר קשה להכניס עובדים מהשטחים או מהפיליפינים מאשר לתחומים אחרים.

לדעתי למשל לחוות את גידול הילדים זו חוויה שמי שלא חווה אותה פשוט מפסיד. את ההפסד הזה לא רואים במאזן. לעומת זאת את המשכורת שמקבלים תמורת הזמן הזה שבו לא רואים את הילדים גדלים כן רואים במאזן.
יוצא מדבריך אלו שדוקא כן עדיף לחלק את עומס העבודה מחוץ לבית בין האיש לאשה (למרות ששעות העבודה של האיש בדרך כלל רווחיות יותר) על מנת ששניהם יהנו מגידול הילדים. זה דוקא טיעון נגד השארות האשה בבית והעברת כל עומס הפרנסה לאיש.

השאלה שאני מתלבט לגביה היא האם יציאת האישה היא בהכרח תוצר של בחירה או תוצאה של החלטה שהחברה קבלה עבורה והיא פשוט מיישרת קו.
השאלה רלוונטית הרבה יותר עבור האיש: האם היציאה שלו לעבודה, ונטילת רוב עומס הפרנסה של כתפיו, הם תוצאה של בחירה, או תוצאה של החלטה שהחברה קבלה עבור{{}}ו (ובכך אני כולל גם את פערי השכר בין גברים ונשים) והוא פשוט מיישר קו.

שליחה על ידי עודד* » 31 יולי 2007, 23:52

לבר עדש.

תודה על ההארות.[-:

מבחינה עקרונית את צודקת.

אצלנו אני המפרנס היחיד ואני מודע לכך שאני מפסיד חלק מהחוויות שחווה אם ילדינו. אני חווה חוויות אחרות כי אני עוסק במקצוע מעניין אבל ברור לי שלטווח הארול החוויות של אשתי יותר משמעותיות.

כרגע, זו הבחירה שלנו ובין היתר היא נובעת מכך שאני אוהב את העבודה שלי ומתפרנס ממנה די צרכינו וזוגתי מוכנה ורוצה להיות איתם בבית ולחנך אותם. אנחנו בחינוך ביתי למעלה מ 11 שנה.

לגבי נושא יישור הקו שוב את צודקת. יציאת הגבר לעבודה נחשבת "טבעית" יותר מיציאת האשה לעבודה. גם לי היה ברור שאני אצטרך להיות המפרנס העיקרי (או היחיד) משחר נעורי ולכן זה נראה לי טבעי.

עודד יקר- בר עדש הוא מהמיגדר שלך, לא שלי...והוא אמר דברים נפלאים (כהרגלו).

. גם לי היה ברור שאני אצטרך להיות המפרנס העיקרי (או היחיד) משחר נעורי ולכן זה נראה לי טבעי.

תסביר לי את המשפט הזה בבקשה. לי הוא "מריח" לא טוב אבל אני פמיניסטית עצבנית.
גם אם בשחר נעוריך היו לך איזה תובנות מסויימות- לא השתנו קצת במהלך השנים? מודעות עצמית,
הבנה סביבתית, משהו?

לסןף המעגל. את צודקת לזה התכוונתי.

בין היתר הרווחים הנובעים מכך שבת זוגי היא אם במשרה מלאה הם:

חינוך הילדים לא מתבצע בשלט רחוק דרך טלפון נייד (כמו חלק מעמיתותי) אלא על ידי אדם שאני בוטח בו, אוהב אותו ומאמין בו. לזה יש גם השפעות כלכליות כי למשל הילדים חשופים פחות לשטיפת מוח צרכנית ומסתפקים בבגדים שאינם מותגים.

האוכל שאנו אוכלים הוא אוכל שמיוצר מרכיבים בסיסיים (אנחנו כמעט לא קונים אוכל מוכן ולא אוכלים כמעט בכלל במסעדות). הרווח הכלכלי המצטבר הוא עצום אבל גם התועלת לבריאות ולנפש היא עצומה היות והאוכל נקי, בריא, מוכן בהתאם למה שאנחנו אוהבים, ואני חושב שזה גם יכול לגרום לסיפוק למי שמכין אותו.

כאשר התכוונתי לקניית שירותים אכן התכוונתי לשאלה כמה יעלה לשכור אדם שיחנך את ילדינו לפי תפיסת עולמנו, שיבשל לפי טעמנו, שיסעד את ילדינו בשעת חוליים (כמו למשל עכשיו שהם קצת חולים) ויגרום לכך שהבית שלנו יהיה בית שנעים לחיות בו.

הראייה המאזנית כמותיתה מנסה לכמת כל אספקט בחיינו לא מסוגלת לכמת היבטים אלו של החיים. לכן, כאשר עושים חשבון מאזני רואים בעמודת ההכנסות הכנסה ובעמודת ההוצאות לא רואים את ההוצאות ובוודאי שלא את אובדן ההכנסות.

ברוב המקרים שכרה של אישה וגם שכר של גבר ממוצע לא יכול להכסות הוצאות אלו.

לרוזמרין הפמיניסטית העצבנית

לא משנה לי מאיזה מגדר בר עדש או את.

שימי לב שאת יכולה לקרוא לעצמך פמינסטית עצבנית ובאותה נשימה לטעון שלדברי אין ריח טוב (מסריח?).

אמנם את נותנת לי הזדמנות "לתקן" את עצמי אבל צר לי לאכזב אותך לא אנצל את ההזדמנות.

אני מודה שמשחר נעורי חונכתי להיות איש משפחה ולכך שאצטרך לפרנס את משפחתי וזה לא השתנה.

את צודקת שהיו לי במהלך השנים (ועוד יהיו לי) תובנות שינויים התפתחות ומודעות עצמית.

בין היתר הרווחים הנובעים מכך שבת זוגי היא אם במשרה מלאה הם:
אנחנו נהנים מהדברים שאתה מונה ברשימה, למרות ששנינו עובדים מחוץ לבית:

חינוך הילדים מתבצע גם על-ידי אנשים שאנחנו בוטחים בהן, מאמינים בהן ולומדים מהן.
גם בבית וגם במסגרות שבחרנו עבור הילדים שלנו הם חשופים פחות לשטיפת מוח צרכנית ומסתפקים בבגדים שאינם מותגים.
האוכל שאנו אוכלים הוא אוכל שמיוצר מרכיבים בסיסיים (אנחנו כמעט לא קונים אוכל מוכן ולא אוכלים כמעט בכלל במסעדות).

כמה יעלה לשכור אדם שיחנך את ילדינו לפי תפיסת עולמנו,
לשכור אדם כזה לא עולה הרבה (מניסיון). יעלה לך הרבה יותר לשכור מישהו שיכין את הבן שלך לאוניברסיטה בגיל שנתיים, למשל.
שיבשל לפי טעמנו, שיסעד את ילדינו בשעת חוליים (כמו למשל עכשיו שהם קצת חולים) ויגרום לכך שהבית שלנו יהיה בית שנעים לחיות בו.
ברוב המשפחות בישול, טיפול בילדים חולים וטיפוח הבית מבוצעים על-ידי ההורים (האמא, בדרך כלל). רק בעשירונים העליונים יש לאנשים כסף לשכור מישהו שיעשה זאת במקומם.

רוזמרין,
[-:

הראייה המאזנית כמותיתה מנסה לכמת כל אספקט בחיינו לא מסוגלת לכמת היבטים אלו של החיים. לכן, כאשר עושים חשבון מאזני רואים בעמודת ההכנסות הכנסה ובעמודת ההוצאות לא רואים את ההוצאות ובוודאי שלא את אובדן ההכנסות.
אני חושב שהניסיון הזה לכמת את הרווחים בחינוך ביתי מחמיץ את העיקר.
מדובר בבחירה מהותית בדרך חיים (כמו הבחירה להוליד ילד, למשל), ואני מרגיש שהנסיון לפרוט אותה לפרוטות מסתיר את מהותה ומרוקן אותה מתוכן.

ברור שהבחירה שלנו בחינוך ביתי נובעת מאמונה שזו הדרך הטובה ביותר מבין אלו שעמדו בפנינו לחנך את ילדינו ולא מסיבות כלכליות.

מה שכתבתי היה תגובה לכך שלכאורה, כניסה לחינוך ביתי עלולה לגרום למשפחה אובדן הכנסה וכניסה "למלכודת כלכלית". ניסיתי להציע נקודת השקפה או אלטרנטיבה המבוססת על הניסיון שלנו, שבהערכות נכונה זה אפשרי להסתדר עם משכורת אחת ולממש את הבחירה בחינוך ביתי.

אני לא מכיר הרבה משפחות חינוך ביתי (ליתר דיוק חמש) שבאבע מתוכן הגבר עובד מחוץ לבית ומכניס את רוב הכסף (אני כותב רוב כי אני משער שזה כך ממה שאני רואה אך לא בדקתי את חשבון הבנק שלהן) והאשה נמצאת עם הילדים. במשפחה החמישית אין גבר (משפחה חד הורית) אבל גם שם האם נמצאת הרבה שעות בבית ולדעתי רוב הכנסת המשפחה הזו לא מגיע מעבודתה של האם.

הדיון "גלש" מטבע הדברים לשאלה מי ישאר בבית, מי יצא לעבוד (המגדר הזה או המגדר ההוא) - אבל זה לא הנושא ופה באמת שאין לי דעה מובהקת מי צריך לעבוד מחוץ לבית ומי יישאר עם הילדים. לצערי אין שיווין שכר בין גברים ונשים במדינת ישראל ולכן שעת עבודה של גבר מחוץ לבית מכניסה יותר כסף לתא המשפחתי מאשר שעת עבודה של אישה. אגב, עבדתי מספר שנים מהבית ומניסיוני האישי זה היה קשה מאד כי אין גבולות והעבודה גולשת לפעמים לשעות המנוחה.

לגבי האפשרות של "גם וגם". אני מאמין בחוקי שימור שונים הטוענים שלרשותנו עומדת כמות מוגבלת של משאבים כמו זמן, אנרגיה אישית ועוד. כל פעולה (כמו למשל כתיבה בדף הזה) באה על חשבון משהו אחר.

לסיום, אני סבור שניתן (למי שרוצה בכך) לעבור לחינוך ביתי. אם המעבר לחינוך ביתי מאד חשוב, אפשר גם להתמודד עם הבעיה הכלכלית העלולה להיווצר עקב ירידה בהכנסות. כל דרך יצירתית היא טובה.

לגבי האפשרות של "גם וגם". אני מאמין בחוקי שימור שונים הטוענים שלרשותנו עומדת כמות מוגבלת של משאבים כמו זמן, אנרגיה אישית ועוד. כל פעולה (כמו למשל כתיבה בדף הזה) באה על חשבון משהו אחר.
העקרון הזה נכון מבחינה פיזיקלית, אבל הוא לא נכון לגבי בני אדם. כאשר העבודה מחוץ לבית ממלאת צרכים של האם, דוקא היציאה מהבית תתן לה הרבה יותר אנרגיה להשקיע במשפחה.
ולהיפך, לעיתים (במקרים שאני מכיר) דוקא ההשארות של האם בבית דורשת ממנה הרבה יותר אנרגיה מאשר יציאה לעבודה, למרות ששאר המטלות שהיא מבצעת בבית (נקיון, בישול, וכו') לא משתנות.

(כל הכתוב למעלה אמור באופן תאורטי גם לגבי אבות. תאורטי - כי אני לא מכיר אף משפחה בה האב לא עבד ונשאר בבית לאורך זמן).

לצערי אין שיווין שכר בין גברים ונשים במדינת ישראל ולכן שעת עבודה של גבר מחוץ לבית מכניסה יותר כסף לתא המשפחתי מאשר שעת עבודה של אישה.
יש עוד שיקולים בשאלה מי יצא לעבוד, או כמה כל אחד יעבוד, מלבד השיקול הכלכלי. עבור הרבה אנשים עבודה ממלאת עוד צרכים מלבד כסף, ועדיף להגיע לאיזון בין צרכי כל המשפחה (כולל הצרכים הכלכליים), מאשר "למקסם רווחים".

בהתייחס ל:

העקרון הזה נכון מבחינה פיזיקלית, אבל הוא לא נכון לגבי בני אדם. כאשר העבודה מחוץ לבית ממלאת צרכים של האם, דוקא היציאה מהבית תתן לה הרבה יותר אנרגיה להשקיע במשפחה.
ולהיפך, לעיתים (במקרים שאני מכיר) דוקא ההשארות של האם בבית דורשת ממנה הרבה יותר אנרגיה מאשר יציאה לעבודה, למרות ששאר המטלות שהיא מבצעת בבית (נקיון, בישול, וכו') לא משתנות.

מסכים שזה אישי אבל (וזה מעבר לדיון בעמוד זה) זה הרבה פעמים תוצאה של התניות חברתיות. ברור שאם האם מוצאת סיפוק בעבודתה שתעשה זאת. יתרה מכך זו יכולה גם סיבה להחליט על אופן חינוך הילדים. במקום העבודה שלי יש הרבה נשים ולדעתי חלקן הגדול מסיים את העבודה עם פחות אנרגיה משהיה להן בבוקר (גם לגברים).

אני יודע שיכול להיות שאני מצטייר כאדם שרק שיקולים כלכליים מדריכים אותו. לדעתי אני לא כזה. אני בדעה שהכסף הוא משאב חיוני להגשמת חלק משאיפות החיים ובין היתר חינוך ביתי.

כיף לראות פה גברים בדיון (-:

אני חושבת שגם לגבר יש יתרון כש"האשה בבית" (לי לא אכפת שיגידו עלי שאני "לא עובדת"...), גם אם הוא עדיין נאלץ (או רוצה...) לעבוד משרה מלאה, כמו אצלנו, שבן הזוג שלי עובד משרה מלאה. כשהוא מגיע הביתה, הוא לא צריך לעשות עבודות בית, כי זה כבר מטופל, והילדים (בד"כ...) שמחים, כי הם מקבלים טיפול טוב, ואם יש חינוך ביתי (או מערכתי, אבל לא קשוח מדי, כמו אצלנו שהולכים מאוחר לגן) אז אפשר לבלות את כל הערב כל המשפחה יחד, בלי כמעט אילוצים, לא של עבודות בית ולא של הליכה מוקדמת לישון. אני מרגישה שלבן הזוג שלי כיף מזה שאני בבית ומנהלת את כל העניינים בשלווה. גברים אחרים שאני מכירה מגיעים הביתה לאישה סחוטה ועוד נאלצים גם לעבוד בבית, כי גם היא עבדה כל היום וגם היא עייפה. אז ככה שבעצם המשפחה מוציאה אנרגיה במקום על שתי משרות + בית, רק על משרה אחת + בית, זה משאיר יותר אנרגיה לבילוי וכיף משותף. בטוטל כשאני סופרת את השעות, אני לא מקבלת שבן הזוג שלי מבלה עם הילדים הרבה פחות ממני, זה לא יאמן. 3 שעות כל ערב פלוס סופ"ש מלאים, זה יוצא לא מעט, בעיקר שזה כמעט רק זמן איכות (הוא לעולם לא מבשל, מכבס או מסדר את הבית לידם, כמוני, כך שהם כמעט רק מבלים יחד, זה מרוכז יותר).

אני לא נכנסת כאן לעניין הבעייתי שהאשה בשנים שלה בבית לא מקדמת לא את הקריירה שלה, לא את הכישורים (בד"כ... אפשר קצת) ולא את כושר ההשתכרות שלה, בניגוד לבעלה, ואם הם יתגרשו בד"כ מצבה יהיה רע ומר. אבל זה חלק מהמחיר וכרגע אני מוכנה לשלם אותו (כי האפשרות של להשאר גם אני במירוץ הכלכלי נראית לי איומה). בהמשך אגב, אם הילדים כן בבי"ס, אני חושבת שיותר כיף לאישה כן לצאת לחצי יום ולא רק להיות בבית כי זה נעשה משעמם מדי.

ולשאלה המקורית, של השואל, אם תטייל פה באתר תראה אינסוף כוונים של חסכון שנכתבו מנסיון של אנשים, וזה כל כך אפשרי... החל מויתור על טלויזיה ועיתונים (חישבת פעם כמה זה עולה), על אוטו שני, על רהיטים חדשים (מה רע בישנים?!), על בגדים חדשים (מה רע בשמעטס חינניים?), על קוסמטיקה (גם ככה זה לא בריא), על בילויים יקרים (יש זולים), זה לא יאמן שאפשר לרדת הרבה הרבה בהוצאות ולא לפגוע באיכות החיים, יש האומרים (אני) אפילו להעלות אותה.

סאלוש,
גברים אחרים שאני מכירה מגיעים הביתה לאישה סחוטה ועוד נאלצים גם לעבוד בבית, כי גם היא עבדה כל היום וגם היא עייפה.

זה קיים גם בחינוך הביתי. גם האמא בחינוך הביתי עובדת ובסוף היום היא יכולה להיות עיפה לא פחות מהגבר. וגם בחינוך הביתי האבא מתחיל משמרת שניה כשחוזר מהעבודה. המצב האידאלי שאת מתארת אצלך בבית לא בהכרח מייצג את מה שקורה בד"כ כשהאמא נשארת בבית.

כן, כשכתבתי את זה חשבתי שמישהו יגיד את זה. זה נכון, וזה נכון גם אצלנו לפעמים. עדיין אני חושבת שהמצב טוב יותר ככה, כשאני משווה מה קורה מסביב. כשאני מסתכלת סביב אני רואה זוגות שאני לא רואה שנשארת להם שום אנרגיה לילדים, ממש כלום. וזה לא כי הם לא משתדלים. הם פשוט עייפים מדי שניהם. אם אמא בבית והיא עייפה, עדיין הילדים שלה חוו רגעי שמחה איתה, גם אם פה ושם הם גורשו אחר כבוד לשחק לבד בחדר ולא להפריע... (-: כמו אצלי היום כשכאבה לי הבטן, עדיין היו גם רגעי תשומת לב ושלווה. אבל אם אמא לא היתה איתם אפילו, אז אפילו זה לא היה. וגם אני עדיין חושבת שהמשמרת השניה של אבא קלה יותר עם אמא בבית. בכל זאת היא עושה חלק מהעבודה, גם אם היא לא מספיקה הכל (אני לא מדברת על גיל של תינוק פיצי שאז היא לא יכולה להספיק כלום...)

תראי כל אחד רואה מה שהוא רואה.
אני מכירה רק משפחות שהילדים בחינוך מחוץ לבית וההורים עובדים ועדיין אני רואה הרבה יופי שם. גם שם יש תשומת לב והחלטה מכוונת להקדיש את עיקר הזמן שמחוץ לעבודה לילדים והרבה כוונות טובות. רמות האנרגיה שיש להורים האלה בשעות האלה לא שונות בהרבה ממה שיש אצלנו בבית.

סאלוש. אני מאד מסכים איתך!!!!

אני עובד משרה מלאה מחוץ לבית ומביא את כל ההכנסה. לא עושה כמעט בכלל עבודות בבית.
בת זוגי עובדת משרה מלאה בבית (לא מקבלת על זה כסף) ומגדלת לתפארת את ילדינו ומנהלת את משק הבית כך שהשכר שאני מרוויח מספיק.

שנינו עייפים בסוף היום מהמשרה המלאה שלנו....

אבל אם שנינו היינו עובדים מחוץ לבית ומגיעים הבייתה כאשר עבודות הבית הרבות (וחלקן קשות וסזיפיות) היו מחכות לנו היינו יותר עייפים ואולי גם יותר שחוקים ובטח פחות הורים.

אני סבור שלא ניתן לעשות עם אותם משאבים יותר. אם נשווה את המשאבים לכמות מים בנפח מסוים אז אפשר לשים אותם בכד צר ולקבל עומק או בצלוחית שטוחה ולקבל שטח אבל לא ניתן להגדיל את השטח והעומק בו זמנית.

אבל אם שנינו היינו עובדים מחוץ לבית ומגיעים הבייתה כאשר עבודות הבית הרבות (וחלקן קשות וסזיפיות) היו מחכות לנו היינו יותר עייפים ואולי גם יותר שחוקים ובטח פחות הורים.

הורים שעובדים מחוץ לבית מגיעים לבית שלא השתמשו בו במהלך היום. יש הרבה הרבה פחות בלגן ולכלוך.

לנורה - את צודקת.

הדף עוסק בשאלה האם המעבר לחינוך ביתי הוא כניסה למלכוד כלכלי. ברור שהמעבר לחינוך ביתי גורם לכך שהשימוש בבית במהלך היום יהיה אינטנסיבי, אוכלים בבית, משחקים בבית והבלגן (ניב עתיק של פולנית עתיקה) החוגג

כנראה שהמעבר לחינוך ביתי (במידה וזה חשוב) אינו כרוך בכניסה למלכוד כלכלי אלא פשוט סידור שונה של סדרי העדיפויות

מתחבר גם לדיונים על חינוך ילדים לכסף.

וגם את עצמינו, ההורים

.

מבולבלת ומתלבטת וזקוקה ליעוץ.
אני נשואה ואמא לילדים צעירים בחינוך ביתי, חושבת הרבה על להתגרש מהבנזוג.
במהלך השנים הקשר בינינו עבר עליות ומורדות אך בעיקר מורדות ובשנים האחרונות מבחינתי המצב בלתי נסבל.
הבנזוג לא רוצה ולא מוכן לשמוע על פרידה, מבטיח אינסוף הבטחות ומבקש הזדמנויות ולא עושה איתם כלום, הכל דיבורים.
יש לציין שהתחתנתי מאוד צעירה ומיד נכנסתי להריון, אין לי מקצוע ולא עבדתי במשהו רציני מעולם.
הבעל מחזיק (מפחיד) בזה שאין לי יכולות להסתדר בחוץ, יעני לא יכולה בלעדיו.
מישהו יכול לייעץ ולהגיד לי מה הזכויות במקרה של גירושין, האם זה אפשרי ואיך עושים את זה?

לבדוייה ,
מציעה לך ללכת לייעוץ מישפטי של וויצ"ו או נעמ"ת במקום מגוריך .
שם יענו לך על השאלות , יכינו אותך למה כדאי , מה צפוי , מה הקשיים .
לא יודעת אם הייעוץ בחינם או ממש סימלי , כמו 100 ש"ח .
בהצלחה

בדרך כלל הזכויות כוללות חלוקה משותפת של הרכוש שצברתם במהלך שנות חייכם (אם קניתם דירה במשותף למשל).

כמו כן, בהנחה שהילדים ישארו אצלך אז בעלך יהיה חייב בתשלום מזונות עבור הילדים. בדרך כלל מדובר בסכום לא מאוד גבוה שמספיק לצרכים הישירים שלהם (חוגים, ביגוד) אבל לא לכל צרכיהם (למשל העובדה שאת צריכה להחזיק דירה לבד וכדומה.

מבחינת החוק כחד הורית את זכאית למעט הנחות (ארנונה, חוגים של המתנ"ס) והקלות במס

לנשים גרושות באמת לא קל ולנשים שאין להן השכלה ומקצוע- עוד יותר.

מן הצד השני נשים גם עשו את זה. כדאי לבדוק לאט לאט מה את כן יכולה לעשות, במה יש לך כישורים, אולי את יכולה ללמוד עכשיו, עוד לפני שנפרדים, מקצוע כלשהו.

מצטרפץ להמלצה שתלכי לייעוץ מסודר וגם תתחילי במקביל לאסוף ידע באינטרנט. ידע הוא כוח, ואת לא צריכה להסתמך רק ממה שבעלך אומר.

מישהו יכול לייעץ ולהגיד לי מה הזכויות במקרה של גירושין
ואני רציתי להציע לנסות סיכוי אחד אחרון, ללכת לטיפול זוגי רציני, לתת צ'אנס.
לא יודעת אם ניסיתם את זה, ולא יודעת באמת עם מי את חיה, אבל לפעמים נראה לנו שמיד כשניפרד הדברים יסתדרו, יהיה שקט ויופי, בחוץ יחכו לי חמישה אבירים על סוסים לבנים כדי לשאת אותי אל האופק... והמצב באמת הוא הרבה יותר קשה מזה.

רק טוב שיהיה!

במקביל להצעה לנסות פעם אחרונה להציל את הנישואין, אני מציעה שתתחילי מיד לרכוש איזשהו מקצוע.
אולי אפילו קורסים של משרד העבודה? זה יתן לך תחושה שאת לא בנישואין רק מחוסר ברירה.

אבל לפעמים נראה לנו שמיד כשניפרד הדברים יסתדרו, יהיה שקט ויופי
ואולי כך באמת יהיה, אבל המציאות היא שאת נותרת מחוברת לאבי ילדייך לנצח. ובעיקר עד שהם בני שמונה עשרה. ואת נותרת תלויה בו, בגחמותיו, בטירוף קנאה או כל משבר אחר שעלול לעבור עליו ועלול להפוך אותך ואת ילדייך קורבן להשתוללות שלו גם לאחר מספר שנות גירושין שקטות, לדוגמא, הוא יכול בקלות לגייס את הממסד העיוור והכוחני נגדך (במיוחד אם דרך חייך מאופיינת ב"מוזרויות").
אני בהחלט מצטרפת להמלצות לרכוש השכלה ומקצוע, ללכת לייעוץ רציני בניסיון לתקן את היחסים, אך במיוחד נכנסתי לבקש שתכיני את עצמך למציאות האמיתית לאחר הגירושין. יתכן שעדיף לך להתגרש (אני שמחה שהתגרשתי, אבל זה גם הביא אל חיי כאב גדול כי לא צפיתי ולא התכוננתי לפוטנציאל הפגיעה העצום הנתון בידי גרוש שנתבלעה דעתו, כשאת אמא של ילדיו.)

לא מנסה לרפות את ידייך, רק מקווה שתשכילי לראות את המציאות העתידה להגיע לאחר הגירושין ולהבין שבמידה רבה את ואבי ילדייך תוסיפו ללכת יד ביד, אם תרצי או לא, עד שילדיכם יגדלו, וזאת לפחות ע"פ חוק, ולחוק במקרים האלה כוח רב.

נכנסתי לדף כדי לתנות את צרותיי שלי, אבל אני לא יכולה להתעלם ממך בדויה...
אני חושבת שסיפרתי כמה פעמים באתר, שאמא שלי עברה משהו מאוד דומה - קשר זוגי (עם אבי) שידע בעיקר מורדות, כל פעם הבטחות ונסיונות שניים, ובעיקר הפחיד אותה - שהיא כלום בעולם האמיתי (הייתה איתי ועם אחי בבית 8 שנים), שאף אחד לא ירצה אותה, שהוא לעולם לא יסכים לגירושין...
נכון לעכשיו היא עגונה כבר 12, 13 שנה. הסבל שהוא גרם לה, כמו שאמרה ענת מעליי, רק בגלל שהוא יכול... ממש גורם לנו להרגיש כאילו איראן זה כאן.

צעדים מעשיים - לוודא שאת 20 צעדים קדימה.
לחסוך כסף מתי שאת יכולה. אמא שלי נשארה עם פרצוף שמח בנישואין האומללים האלו במשך שנתיים לפחות בזמן שהיא עבדה וחסכה כסף כדי שנוכל להתקיים אחרי העזיבה. וזה עדיין בקושי הספיק.

לשמור על שקט תעשייתי... לא להזכיר גירושין, לא להזכיר פרידה. לצאת לעבודה כדי להביא יותר כסף למשפחה, להגיד כל הזמן שאת עושה למען המשפחה.

להתייעץ עם מי שרק אפשר בלי ידיעתו - נעמ"ת , ויצ"ו, עמותות שונות. נסי לחפש חומר באינטרנט על הליכים ומה צפוי לך.

אם את רואה סימנים מכיוונו - לפתוח ראשונה תיק בבית משפט אזרחי ולא ברבנות!! יחסוך לך עשירית מהסבל במוסד הזוועתי הזה שנקרה רבנות...

ובעיקר בעיקר - חזקי את עצמך. הקיפי את עצמך באנשים שמאמינים בך, שיעזרו לך, שאוהבים אותך באמת. תגידי לעצמך כל הזמן שאת חזקה, ואת יכולה, ואם תצטרכי - את תורידי גם את הירח כדי לשמור על עצמך וילדייך. אני מאמינה בזה!

המשיכי לעדכן... זה כל כך חשוב שתקבלי תמיכה! @}

ב. הילדים במיוחד לאחר גיל הינקות יגדלו להיות מפונקים וחסרי יכולת התמודדות אמיתית עם העולם האמיתי וזו נכות לכל החיים עבורם במיוחד אם לא יהיו במסגרות חינוך
לא נראה לי שאם הילדים יהיו בבית במקום במזגרת אז הילדים יהפכו להיות כמו שאת אומרת מפונקים וללא יכולת התמודדות אמיתית בעולם.
הרי התמודדות בעולם ניתן ללמוד בכל מקום בכל מצב,לא משנה אם הילדים בבית או בבית הספר.הרי תמיד יהיה להם מצבים שיצתרכו להתמודד איתם הרי מה את חושבת שאם הם בבית אז אין להם חיי חברה?
שהם מנותקים מהעולם?

הבת הגדולה שלי בבית הספר אבל היא הייתה כמה שנים בבית איתנו והיה לה רק טוב.
מבחינת כלכלה:החינוך מאוד יקר ובגילים מסויימים ההורים יכולים ללמד את הילדים ולא צריך לשלוח מחוץ לבית ולהוציא המון כסף.
ניתן גם לתרמן בין בני הזוג ששניהם יכולים מעט לעבוד או שאחד יעבוד מהבית.

ענת, כתבת כל כך יפה ונכון.

שליחה על ידי נורית* » 27 מאי 2009, 21:52

קיים הפן שלא קיבל כלל התייחסות לאורך הדיון כולו והוא ההוצאות שכן מתחייבות מתוך החינוך הביתי עצמו .

ההוצאות של חוגים, פעילויות, דלק ( הנסיעות לצורך מפגשים ) , חוברות עבודה,משחקי קופסא , ובמידת הצורך בתחום הפרא רפואי: ריפוי בעיסוק/קלינאית תקשורת/ טיפול רגשי . רפואה אלטרנטיבית לסוגיה..

ההעשרה כרוכה בתשלום.
אנשי מקצוע גובים תעריפים יקרים מאד.

בשנים הראשונות ניתן למלא את כל צרכיו של הילד מתוך הנמצא באופן טבעי בבית אולם בשלב מסויים יש לספק זאת מתוך מקורות חיצוניים.
העלויות גבוהות וזאת בנוסף להוצאות השוטפות של חיי משפחה.

אשמח להתייחסות.

נורית
אם כבר אז יש להוסיף לדברייך שהשהות בבית אף היא עולה כסף:
חימום/ קרור, מיים, חשמל, אוכל .
כשכולם מחוץ לבית בשעות הבוקר, הבית מושבת מהוצאות.

_קיים הפן שלא קיבל כלל התייחסות לאורך הדיון כולו והוא ההוצאות שכן מתחייבות מתוך החינוך הביתי עצמו .
ההוצאות של חוגים, פעילויות, דלק ( הנסיעות לצורך מפגשים ) , חוברות עבודה,משחקי קופסא , ובמידת הצורך בתחום הפרא רפואי: ריפוי בעיסוק/קלינאית תקשורת/ טיפול רגשי . רפואה אלטרנטיבית לסוגיה..
ההעשרה כרוכה בתשלום._
ככל הידוע לי חוגים וטיפולים פרא רפואיים נצרכים גם אצל ילדי המוסדות (אולי הם צריכים אותם יותר (-: )

_בשנים הראשונות ניתן למלא את כל צרכיו של הילד מתוך הנמצא באופן טבעי בבית אולם בשלב מסויים יש לספק זאת מתוך מקורות חיצוניים.
העלויות גבוהות וזאת בנוסף להוצאות השוטפות של חיי משפחה_
הבנות שלי בנות 8.5 ועדיין אין צורך במקורות חיצוניים רבים, חוג אחד והפעילויות המתקיימות בישוב לפרקים בהחלט מספקות אותנו. עודף גירויים רק יוצרים ילדים עצבניים ומשועממים. אני לא מתקרבת אף לעשירית ממה שחברותיי מוציאות על המוסדות השונים. יש גם אפשרות ליצור דברים ללא עלות כמעט. אני כן חושבת שהחל מגיל מצוות נשקיע הרבה יותר בהעשרה חיצונית אבל עוד לא הגענו לזה אז קצת קשה לי להתייחס לגיל ההתבגרות.

רוצים לעזור לי לעשות חישוב כלכלי?
מנסה מאוד לחשוב על חינוך ביתי בקרוב לקטנים.
הגדולים כבר בבית ספר שטוב להם בו מאוד והחלטנו שאם אז נתחיל עם הקטנים.
בעלי מרוויח סביב 10.
במשפחתנו 4 ילדים. "הקטנים" ו"הגדולים".
התכנית היא שאני לא אשתכר ואהיה עם הקטנים בבית.
אין משכנתא כי אין בית, אבל נראה לנו כדאי להתחיל חסכונות לבית.
גרים בחור, וצריך אוטו אחד לעבודה של בעלי (והמחיר הוא שאני לא אצא בכלל...אין תחבורה ציבורית פה...)
יש לשלם חשמל, מים, אוכל, דלק ותקשורת.
קצת בגדים (קונים הרבה יד שניה) וקצת תרבות (חוגים והצגות).
יספיק? נסתדר? לא מצליחה לחשב מרוב לחץ כמה מוציאים היום...אבל היום חיים על האפס גם כשאני עובדת כי המצאים במגעל צרכני שאינשאללה יפסיק, לא?

למה לא?
שכירות 3000?
אוכל לפחות 2500
אוטו 2000 לפחות דלק תיקונים ביטוחים, ובלי ירידת ערך שתכלס זה גם הוצאה.
חשבונות, כולם יחד כולל טלפונים, נגיד עוד 1000, בתקווה שאין לכם יס או הוט או משהו כזה.
עוד ביטוחים יש?
הדברים האחרים -- ביגוד, תרופות, מתנות, חוגים, וכד' -- עוד 1000- 1500 בערך,
לדעתי זה המינימום שאתם יכולים להוציא -- וזה ממש עם היד על הדופק -- זה באמת 10000, ואפילו סביר יותר שסביב 11000
וזה אם אין לכם הוצאות קבועות על מסגרות חינוך. כמובן ש 3000 היה ניחוש. נראה שאולי תצליחו, אבל בהחלט בדוחק ואפילו בחסר חודשי קבוע.
חיסכון -- לא נראה לי. אבל מי חוסך היום?

חישוב כזה גם מתאים יחסית למה שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת -- אם תוסיפי את העוד 4000 בערך שמשפחות יוציאו על חינוך תגיעי לסכומים שהם נותנים. תסתכלי באתר שלהם, אפשר ללמוד ממנו הרבה.
בהצלחה!

תודה רבה.
אין לנו טלויזיה. יש ביטוחים.
האוטו טרנטה לגמרי וגם לא מתאים לכולנו יחד מה שמתישהו ידרוש החלפה.
ואתה מעריך די נכון רק שחשמל גם מגיע ללא מעט וארנונה..
ונשמע לי שתוך שנה נהיה עמוק בבוץ.

האם מסביב פה רוב המפרנסים העיקריים מרוויחים יותר מ10,000?

לצערי באמת נשמע קצת לחוץ, אולי את תוכלי למצוא הכנסה ולו של כמה אלפים בודדים?

ולו של כמה אלפים בודדים?
זה מה שאני מרוויחה היום במשרה מלאה מאוד.

האם מסביב פה רוב המפרנסים העיקריים מרוויחים יותר מ10,000?
גם כשבעלי עבד בשתי עבודות ובקושי היה בבית הוא לא התקרב אפילו לשכר הזה (והיה מפרנס יחידי או כמעט יחידי רוב הזמן)

מצד שני ההוצאות שלנו בכל התחומים נמוכות מאוד אז אנחנו די מסתדרים אבל אנחנו מאוד מאוד מחושבים על כל שקל

כמה אתם מוציאים על שכר דירה ? אני חושבת שזו ההוצאה הכי בעייתית

האם מסביב פה רוב המפרנסים העיקריים מרוויחים יותר מ10,000?

אני מרוויח 8, ואשתי 4. למזלנו המשכנתא קטנה. עם עוד ילד בהחלט יהיה לנו צפוף מאוד מבחינה כלכלית ונצטרך למצוא פתרונות.