חינוך בספרות ילדים

[אנונימי]

דיון שהתחיל בדף על הארי פוטר.

[אורית*]

ב"מחפשי האוצר" הילדים לא הלכו לבית הספר כי המשפחה היתה ענייה מדי.
ילדים בגיל הזה נשלחו בד"כ לפנימיה (ראו ילדי נרניה, ולהבדיל ילדים כמו ג'ין אייר ודיויד קופרפילד למיניהם)

[תוספות_יוםטוב*]

ילדי נרניה לא היו אצל סבא שלהם? בגלל הבליץ?
וג'יין אייר ודייויד קופרפילד היו בפנימיה בגלל שהם היו עניים - לא למרות!

[דיאנה_ב*]

אבל גם הבן דוד המגעיל של ג'יין אייר היה בפנימיה, מן הסתם פרטית ויקרה מאד. כנראה שזו היתה השיטה באנגליה... נראה די נורא.

[אורית*]

ילדי נרניה היו אצל קרוב משפחה רחוק בגלל הבליץ. בספרים אחרים בסדרה הם נמצאים בפנימיות (ולא הייתי אומרת שהן מתוארות באור חיובי במיוחד).
באנגליה הנורמה היתה לשלוח ילדים לפנימיות, לפחות את הבנים, חוץ מהעשירים מאד (שהיו מחזיקים מורים פרטיים) או העניים מאד, שהיו מחנכים בבית, טוב יותר או פחות, בהתאם ליכולת וההשכלה של ההורים.
כמה דוגמאות לנורמות אנגליות בחינוך:
ג'ין אוסטין, למשל, שנולדה ב 1775, היתה הבת השמינית במשפחה של תשעה ילדים. אמה נהגה להחזיק כל ילד צמוד אליה עד גיל 3 חדשים ואז למסור אותו למשפחה בכפר הסמוך שגדלה אותו/ה עד גיל שנתיים.
ּהפנימיה ב"ג'ין איר" היתה מבוססת על חוויות הילדות של שרלוט ברונטה- כולל מגפת הטיפוס והמוות ההמוני של הילדות.
ומי שרוצה באמת להזדעזע משיטות החינוך באנגליה של המאה ה-18 ו ה- 19, שיקרא את "The way of all flesh" מאת סמואל בטלר.

[אורית*]

משפחת ברונטה, אגב, לא הייתה ענייה במיוחד . בניגוד לג'ין איר ודיויד קופרפילד שהיו יתומים, האחיות ברונטה נשלחו לפנימיה כדי שיזכו לחינוך טוב, ולא כדי להיפטר מהן.

[סמדר*]

עוד לא אמא,


מומו לא הייתה חייבת, וגם בסטיאן ב'סיפור שאינו נגמר'.
מומו לא היתה חייבת, אבל החברים שלה בהחלט כן, גם לפני שהאדונים האפורים השתלטו כליל על העיר (ההתכנסות באמפיתיאטרון הישן היתה תמיד אחה"צ), וביתר שאת אחר כך. התענוג המפוקפק של "תחנות הילדים" נמנע ממנה בגלל האינטרסים של האדונים האפורים. ייתכן שלפני שאטרף התיעוש, המגולם באדונים האפורים, הגיע לעיר, בית הספר לא הפריע במיוחד לפנטזיה להתקיים...

[אנהאטה_א*]

באנגליה הנורמה היתה לשלוח ילדים לפנימיות, לפחות את הבנים,
ומה עם הילדים הבריטיים שנולדו לקצינים ששרתו בהודו?
הנוהג היה שכל המשפחה היתה גרה בהודו, אבל כדי שהילדים יקבלו חינוך טוב שלחו אותם בגיל שבע לפנימיה באנגליה עד התבגרותם.
(סוד הגן הנעלם , נסיכה קטנה ). ולרוב, האומנת ההודית טיפלה בילדים בקטנותם.

[אנהאטה_א*]

משפחת ברונטה, אגב, לא הייתה ענייה במיוחד . בניגוד לג'ין איר ודיויד קופרפילד שהיו יתומים, הן נשלחו לפנימיה כדי שיזכו לחינוך טוב, ולא כדי להיפטר מהן.
הילדות לבית ברונטה נשלחו לפנימיה, אבל הוחזרו משם אחרי מות שתיים מהן בפנימיה.
האב חינך אותן בבית, יחד עם הדודה, כיון שאימן מתה. חינוך ביתי רחוק מאוד מהחינוך שמשפחות חינוך ביתי של באופן מחנכות את ילדיהן.

[עדי_יותם*]

_אבל כדי שהילדים יקבלו חינוך טוב שלחו אותם בגיל שבע לפנימיה באנגליה עד התבגרותם.
(סוד הגן הנעלם_
סוד הגן הנעלם - הממ, נדמה לי שאת טועה. מרי היא בת תשע (אבל אני אבדוק אח"כ), ככל שאני זוכרת, כאשר מתה אמה. עד אותו גיל האומנת ההודית שלה מחנכת אותה. לאחר מות אמה, אביה שולח אותה אל בית הדוד.
נסיכה קטנה - למיטב זכרוני המחורר, שוב מדובר ביתומה מאם.
לא יודעת לגבי הבנים, אולי לבנות היה נוהל אחר?

[עוד_לא_אמא*]

מומו היא באמת לא דוגמא טובה. אני לא חושבת שהיא גם מתאימה למודל של חינוך ביתי... וכשחושבים על זה ככה, קצת עצוב ילדה שמגדלת את עצמה.
מה שכן, ההקשבה שלה - עד היום אני מקנאת ביכולת הזו.

[אורית*]

סוד הגן הנעלם הוא לא דוגמה מייצגת.
ההורים של מרי הזניחו אותה לגמרי ולא התענינו בחינוכה והיא נשלחה לאנגליה רק אחרי ששניהם מתו. אני לא זוכרת את גילה בדיוק, אבל נראה לי שזה היה בסביבות 9.
למיטב ידיעתי ילדים נשלחו מהודו להתחנך באנגליה גם כדי לקבל חינוך טוב וגם מסיבות בריאותיות, כמו הנסיכה הקטנה (שאכן היתה יתומה מאמה בלבד, לפחות בתחילת הסיפור).
מומו (אגב, ספר נפלא) דווקא נתקלה בנציגי החוק שרצו לדעת מי מגדל אותה ולמה היא לא הולכת לבית הספר. רק אח"כ האדונים האפורים התערבו ו"הסתירו" אותה. היא לא דוגמה לחינוך ביתי, כי אין לה בית- ז"א אין לה הורים שיחליטו על חינוך זה או אחר.
בסטיאן כן הלך לבית הספר (לפני שהגיע לפנטזיה, כמובן)!

[סמדר*]

אבל אולי מומו (אכן, ספר נפלא) היא דווקא כן דוגמא ל"גידול ע"י השבט". למעשה פרנסתה של מומו היתה על הקהילה כולה, וקרוא וכתוב למדה מגיגי. ידידיה של מומו היוו חבורה רב גילית במובהק, והיא למדה מההקשבה להם ומהמשחק איתם. אגב, נציגי החוק שנתקלה בהם בהתחלה היו חביבים וסובלניים למדי, והניחו לה לנפשה די מהר (רק עכשיו אני קולטת מה הצליחו האדונים האפורים לעולל גם לנציגי החוק - כפי שהומחש ביחס המחפיר לו זכה בפו הזקן בתחנות המשטרה). מבחינת הספר, כנראה שהמסגרת אינה "רעה" אינהרנטית, מעצם היותה מסגרת, אלא נהיית כזו אחרי ההתערבות של האדונים האפורים, כלומר, אחרי שזמנם של האנשים "הורעל".
ג'יין ומייקל בנקס לא הלכו לבית הספר, או אולי אני לא זוכרת נכון?

[בשמת_א*]

את זוכרת נכון. היתה להם אומנת, שחינכה אותם בבית. מאוד מקובל בקרב בורגנים. אם לא שולחים לפנימייה (ילדים כמותם נשלחים בגיל מבוגר יותר, גיל ההתבגרות) אז מחנכים בבית עם אומנת ויותר מאוחר מורה, כדי לא לשלוח לבית הספר המקומי, שנועד רק ל"נחותים" (עניים), בשיטת המעמדות האנגלית.

[עדי_יותם*]

כן, העפתי מבט ב"סוד הגן הנעלם" - מרי בת 9, נשלחת לאנגליה אחרי ששני הוריה מתו מ"חולירע". מלווה אותה בדרכה מהודו - זה מוזכר בשלוש מילים - אשה אנגליה שנסעה להביא את שני ילדיה לפנימיה. והיא גדלה עם אומנת שטיפלה בה ומחנכות שהיו אמורות ללמד אותה. את אמא שלה, שבדרך כלל מרי קראה לה "גברת הבית", ראתה לעתים רחוקות.

[רותי_קליין*]

הכבש השישה עשר בשירות החינוך הביתי-
נסענו באוטו ושמענו את הכבש השישה עשר. בשיר הילדה הכי יפה בגן נעמה אומרת לי - אני מרגישה שהילדה בשיר לא הולכת לגן. (זאת ששרה לא הולכת לגן).

וגם - מי שמביט בי מאחור לא יכול לשאול אותי - ילד של מי אתה, מה אתה עושה פה, למה אתה לא בגן (מתי תסתפר כבר)?
!!!!

[חבצלת*]

מה את יודעת, איך שהם גידלו את הילדים שלהם מאוד יכול להיות שהם לא הלכו לגן (רואים עליהם, לא?;-))
הקטנה שלו, נטשה, כן הולכת (אני עוקבת...)

[אם_פי_3*]

את השירים האלו הוא כתב לאחותו (ענת) שקטנה ממנו בהרבה שנים (יש על זה שיר), לפני שהיו לו ילדים משלו...
בכל מקרה, ליהונתן גפן יש הרבה שירים (גם למבוגרים) ב"רוח החופש" ונגד בית ספר וכאלה. לא חושבת שהוא עשה עם זה משהו מעשי (אולי, כמו רוב העולם שלא מכיר את האתר הזה, הוא אפילו לא חשב שזה אפשרי).

[שרון_ברקת*]

לא מזמן היינו בשישי בערב במפגש אצל חברים, ועלה נושא ספרו של יהונתן גפן על אמו, ונזרקו הערות, ואז נהיה שקט פתאומי, ואז מישהו לחש לנו ש"ענת, זאת שיושבת שם, היא ענת גפן-לשעבר, זאת מ'שירים שענת אוהבת במיוחד'...".

> לשרון אין מה לתרום בנושא אז הוא מתעסק בהערות שוליים <

[עירית_ל*]

'שירים שענת אוהבת במיוחד' הם השירים האהובים על יונתן שלי. נפלאים.

[חבצלת*]

השירים בכבש השישה-עשר הם לא על אביב? עכשיו גיליתם לי את אמריקה. הייית בטוחה שהם כן : "יש אבאים שבקושי רואים, ואבא שלי יושב וכותב שירים".

[אם_פי_3*]

את יודעת מה, אולי אני מבלבלת. זה באמת יותר מאוחר, עובדה שבספר יש גם את שיר לשירה (בתו הגדולה).

[אם_פי_3*]

התיאורים ב"מומו" בהחלט מדברים על בית הספר, לפחות בית הספר המודרני (המושפע מהאנשים האפורים) במילים מאד מאד ביקורתיות. אח, איזה ספר. לא להאמין, אבל הוא מלווה אותי כבר כ-20 שנה, ולא נס ליחו.

[סמדר_נ*]

בדיוק חשבתי עליו שוב אתמול, אחרי הדף יום לימודים ארוך מדי. מסתבר שחזון העוועים של מיכאל אנדה על "תחנות לשמירת ילדים" הולך וקורם עור וגידים לנגד עינינו ממש, ואפילו יותר גרוע. שם לפחות מדובר רק על הילדים ש"אין איש פנוי להשגיח עליהם"...

[מונו_נוקי*]

וגם בילבי וגם.....(הפתעה) ברבאבא! צפיתי ביוטיוב, יש סרטוני ברבאבא(בעיקר בצרפתית, אבל מהנה מאד ) .כל המשפחה מבלה ברעות ושמחה יחדיו, והילדים גדלים בבית.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

סיפורים ושירים שענת אוהבת במיוחד הוא כתב לאחותו (ענת גפן) כשהיא הייתה בת 4 והוא היה בצבא
הכבש השישה עשר הוא כתב לאביב ושירה...
אמא שלו התאבדה (כמו גם אחותו השניה נורית) ולא ידעתי שהוא כתב על זה... איך זה נקרא?