חינוך חופשי למכשירים

תקופה ארוכה אני בלבטים קשים לגבי מכשירי החשמל בביתי - האם גם להם יש זכות לכבוד ואוטונומיה , האם אני נוהגת כראוי כשאני כופה עליהם את דעותיי ולמה לא בעצם לאפשר גם להם חינוך חופשי.
ואמנם לצערי גם באתר נאור זה עוד לא עסקו בזכויותיהם של מכשירי החשמל, בדף זה בכוונתי לפרוש את הדילמות המטרידות אותי, ואני תקווה שגם אחרים יעלו הנה את דילמותיהם.

ואמנם באופן כללי אני חושבת שאנחנו מאפשרים חופש רב לחשמל בכלל ולמכשירי החשמל שבביתינו גם בהשפעה סביבתית וגם לאור תכונותיהם הייחודיות של מכשירי החשמל בביתינו.
באופן כללי לחשמל כאן יש נטייה להפסיק לעבוד מתי שבא לו, לעתים לזמן קצת, לעתים לזמן ארוך, מה שבטוח זה שלעתים קרובות מאוד (קרובות מדי יאמרו אחרים) הוא מפסיק לעבוד מיוזמתו.
היכולת של החשמל להחליט בעצמו מתי להפסיק לעבוד מצביעה על חופש בחירה אך נראה כי לא פעם יש אנשים הכופים אותו, שלא מרצונו לשוב לעבוד.
אך זו כאמור דוגמא יחסית רחוקה עבורי, כי על אף יחסינו החמים אין ביני לבינו קשר ישיר, אין הוא משתף אותי בהחלטותיו להפסיק לעבוד ולרוב גם לא משתפים אותי בידיעה מתי הוא ישוב לעבוד.
זוהי אם כן דילמה שאיננה שלי ונעבור עתה לסוגיות שבהם יש לי נגיעה ישירה ואני מוצאת את עצמי לא פעם כופה את רצוני על רצון המכשיר מבלי להתייעץ עימו בנושא, מבלי לתת לו את היכולת לבחור את דרכו בעצמו.

סוגייה כאובה ביותר הייתה עד לא מזמן סוגיית המחשב הישן שלי ז"ל.
מחשב זה שירת אותי בנאמנות תקופה ארוכה אך במהלך השנה האחרונה נהג לאבד את ההכרה אחת לכמה ימים, שכני היה מגיע ומבצע בו החיאה וכך משיב אותו לחיים לעוד ימים אחדים. הוא סיפר לי שהמחשב ממש מבקש שיתנו לו לנוח על משכבו אבל אנו התעקשנו.
האם זה היה הוגן להאריך את חייו באמצעים מלאכותיים ותחת יסורים קשים ? האם לא נכון יותר לכבד את בקשתו האחרונה ולתת לו למות בשלווה ?

במסגרת המעבר שלנו לחיי הבורגנות הכוללים בית עם בידוד (כלומר לא בטון חשוף) מייבש כביסה ואפילו מזגן, קנינו מכונת כביסה חדשה (כמובן הכי זולה שמצאנו לגודל המתאים).
דא עקא שהמכונה הנזכרת לא מכירה פעולות אחרות ולא יודעת שניתן לכבס תוך פרק זמן קצר ביותר בדורנו הידוע כדור אינסטנט והמיקרוגל (ואחוזי גירושין מרשימים), למרות שיחותיי התכופות איתה היא ממשיכה לכבס בקצב של שלש שעות למכונה.
מצד אחד זה מכעיס ומקומם, המון שעות עבודה על לא כלום (בפרט שמחירי החשמל עלו משמעותית), מצד שני היא זו שמבצעת את העבודה, היש לי זכות להתערב לה ? לקבוע כמה זמן נחוץ בעיניי לכבס ? להתערב בהחלטותיה הפרטיות ?

בינתיים אני רואה שאני הכותבת היחידה כאן ואני תוהה בעניין : האם רק לנו דילמות קשות עם מכשירי החשמל בביתנו ? האם כל השאר חיים בשלום עם מכשירי החשמל שלהם ? ומה זה בעצם אומר ? אולי הבעיה הינה אצלנו ? אולי יש לנו ציפיות גבוהות מדי מהם ? אולי הם מרשים לעצמם יותר מן המקובל ? אולי בכלל עלינו ללכת לגישור ולא לחינוך חינם (או חובה או ביתי או חופשי - כבר לא זוכרת מה?)

זהו, רשמית וסופית- יצאת מדעתך

(תעדכני אחרי כמה שנים בחינוך הביתי זה מגיע, שנדע)

יושבת , קוראת וצוחקת בהנאה, הקטנה שואלת אותי "אמא, מה את צוחקת" ????

לאמא שלי יש ציפיות מאד גבוהות ממכשירי החשמל שלה. ציפיות שלא עולות בקנה אחד עם היכולות המכניות שהמח האנושי יכול לעשות.
כך שהיא תמיד קונה את המכשירים הכי הכי יקרים ותמיד מתאכזבת כשהם לא עושים דברים באופן מושלם.

ובאותה גישה היא פונה אל תכני האינטרנט והטלויזיה. אם משהו לא מעניין אותה באינטרנט או בטלויזיה היא לא מבינה למה שמו לה את זה שם. היא חושבת שגוגל קורא מחשבות ולכן היא רושמת לו מילה אחת וחושבת שהיא תמצא את מה שהיא מחפשת, היא לא מבינה למה אין תרגום לעברית לסרטי יוטיוב באנגלית או לערוץ הצרפתי, היא חושבת שזה לא בסדר כי אנחנו חיים במדינת ישראל.

ואם חושבים על זה, היא גידלה אותי באותה גישה...

אבישג, לדעתי הבעיה הגדולה היא חוסר גבולות. אני מניחה שכשהמחשב היה תינוק חברת אותו לשקע לפי דרישה,שהמקרר ישן איתכם במיטה עד שניגמל ושמכונת הכביסה היתה במנשא מיום הולדתה. מכשירי החשמל הם ראי של המשפחה בה הם חיים וחוסר גבולות מוביל לחוסר היכולת שלהם לראות את האחר ולכן הם בוחרים באופן עצמוני את זמני ודרכי הפעולה שלהם. במידה ואת שוקלת להרחיב את משק מכשירי החשמל שלך אני מציעה לנסות גישה שונה. את המכשיר החדש שימי בחדר ניפרד, תחברי אותו לשקע רק אחת ל4 שעות (ולא חשוב עד כמה תהבהב מנורת ה"סוללה נמוכה" ) ותשתדלי עד כמה שניתן שרק אנשים מחוץ למשפחה יגעו בו. אם כל זה לא יעזור פני למיכל דליות או לפנימית המיקרוגלים הרחוקה ממקום מגורכם.

(-:
גדול
אפנה לדליות בעניין בהזדמנות הקרובה

פולינט, יש משהו בדברייך, אולי הבעיה היא באמת בציפיות , אולי באותה הזדמנות נחליף גם את הסדינים (בעלי מזמן הציע שנקנה, אבל עד שאנו מגיעים למקום ישוב זה לוקח זמן)
בכל מקרה ממליצה בחום לך ולאמך לקרא את הדף המומלץ להימנע מציפיות עבור ילדינו

סליחה טעות

להימנע משאיפות עבור ילדינו

כדאי מאוד להימנע מהבעת תחושות כעס או אי שביעות רצון בנוכחות מכשירי החשמל. צעקות או האשמות (שלא לדבר על חבטות או טלטולים) גורמים להם להתמרד ולעשות דווקא.

אילאל
כל מי שעוסק בפסיכולוגיה של מכשירי חשמל יגיד לך ששלב המרד של מכשירי חשמל הוא שלב הכרחי בהיתפתחות התקינה כך מגבש המחשב את זהותו העצמית בניפרד ממי שמקליד עליו, המקרר ניפרד ממי שפותח אותו כל 10 דקות לברר מה חדש והטוסטר הקופץ מפסיק להיות תלוי בזה שימלא את הריק הפנימי שלו. חבטות וטילטולים במידה יכולים להבהיר למכשירי החשמל מי הוא המבוגר האחראי ועוזר להם להרגיש בטוחים בעולם כאוטי. (לעומת זאת יש להימנע ממצב שבו אנו מדברים אל המחשב שלנו ומודים בכך שאין לנו מושג מה הוא רוצה מאיתנו עכשיו ולמה לעזעזל הוא לא ניכנס לאתר הסרטים החביב עלינו. זו הפגנת חולשה)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

למה הדף עוד לא זכה לתיוג צבעוני ב מה חדש? מה, זה לא תכני הליבה של חינוך ביתי?

לצערי רבים הם האנשים השרויים עדיין בעלטה ולא מכירים בזכויותיהם הבסיסיות של מכשירי החשמל
לכן גם זכותם הבסיסית לחינוך חופשי (כלומר לאי חינוך) לא מוכרת אפילו באתר נאור זה

צערי רבים הם האנשים השרויים עדיין בעלטה
יש כאן קונפליקט בעצם, הרי הסיבה שהם שרויים בעלטה זה כי הם אפשרו לחשמל להחליט בשבילם מתי הוא רוצה לעבוד, אם הם יתעקשו להיות בהארה הם יוכלו להבין טוב יותר נושא חשוב זה ולתמוך בו, אבל אז תפגם זכותו הבסיסית של החשמל להחליט עבור עצמו מתי הוא צריך לפעול.

אני כמובן יוצאת מנקודת הנחה שאין אדם שירצה להיות בעלטה בכוונה תחילה, בהחלט יתכן שהוא בחר להיות בעלטה וכך החליט עבור מכשירי החשמל שלו ואז ממילא הוא גם בעלטה וגם מונע חופש ממכשיריו, וזה מביא אל סיומו את הקונפליקט הקשה והבלתי פתיר

שליחה על ידי יעל* » 29 יולי 2013, 16:35

אבישג, אולי למכשירים שלכם פשוט יש מצפון סביבתי? אני במקומך הייתי מעודדת אותם.

יעל מה זה מצפון סביבתי ? מצפן ?

לכבוד הגעתו של המחשב החדש קנינו לו גם מצבר
שכן שלי הסביר לי שאם אני רוצה שהמחשב שלי יאריך ימים באיזור שלנו בו החשמל נמצא ב"סאטלה" תמידית (מה שנקרא זרימה חופשית) כדאי שיהיה מחובר למצבר. כך הפסקות החשמל התכופות לא יגמרו אותו וגם המתח ישאר באותה רמה (החשמל כאן אוהב לגוון)

אז חיברנו אותו למצבר וראינו כי טוב, החשמל קופץ ואני יכולה להמשיך לעבוד
מצד שני, זה בטח יוצר אצלו תסכול, כולם משתוללים להנאתם ורק הוא שומר על מתח קבוע, כולם לוקחים לעצמם חופשות ארוכות או קצרות ורק הוא נאלץ לעבוד 6/24
האם זה הוגן כלפיו ? האם באמת משתלם לוותר על הנאות רגעיות (וחלק נרחב מהפסקות החשמל כאן הן לרגע ממש) כדי לשמור על תוחלת חיים גבוהה (מה עוד שאפילו האנשים כאן לא מקפידים על זה)

ולמרות שהדף רציני להחריד אסיים בבדיחה : זוג טבעונים עולה לגן עדן, הם נכנסים ובכל מקום רואים סטקים ושאר תפנוקים, כועסת האשה על בעלה "בשביל זה הארכנו ימים, יכלנו להגיע לכאן הרבה קודם"

<יש לי תחושה שקצת הרסתי את הבדיחה, אני משאירה אותה על כנה בשל המסר העמוק שהיא נושאת עימה (אין על סטקים) אבל אפשר לתקן ולערוך אותה למי שמעוניין>

עננים גמרת אותי עם תהליכי הספרציה אינדיבידואציה, הבוחן של הצעת המחקר שלי הכריח אותי לשלב את תהליכי הספרציה אינדיבידואציה בהצעה מכיוון שברור לו שהילדים מתקשים בבניית זהות נפרדת בחינוך הביתי (או לפחות שזו דילמה מרכזית בחינוך הביתי) ולכן אין לוותר על נושא חשוב זה.
דחפתי את זה איכשהו וקיוויתי ששכחתי מזה
והנה זה כאן, באסה.

חוץ מזה כתבת ממש יפה, ברגע שאתאושש מהטראומה (מאהלר עוד רודפת אותי בלילות עם סוננס ביחד הם צועקים עלי ספרציה אינדיבידואציה ומקללים אותי בארמית) אצליח ליהנות מזה מן הסתם

אני כמובן יוצאת מנקודת הנחה שאין אדם שירצה להיות בעלטה בכוונה תחילה
פולניות כאן ועכשיו

ולמרות שהדף רציני להחריד אסיים בבדיחה : זוג טבעונים עולה לגן עדן, הם נכנסים ובכל מקום רואים סטקים ושאר תפנוקים, כועסת האשה על בעלה "בשביל זה הארכנו ימים, יכלנו להגיע לכאן הרבה קודם"

הנה הגרסה שאני מכירה: הזוג מגיע לגן עדן ואכן רואה את כל המאכלים המשובחים ואז הבעל אומר לאשתו: "אם לא היית מכריחה אותי לאכול את כל המזון בריאות הזה שלך כל השנים כבר מזמן יכולנו להגיע לכאן... "

בדחיה לגמרי בשביל באופן, לא ?!?!

_אני כמובן יוצאת מנקודת הנחה שאין אדם שירצה להיות בעלטה בכוונה תחילה
פולניות כאן ועכשיו_
כל הזמן האשכנזים שולטים כאן, סליחה למה המרוקאיות לא נהנות למסכן את עצמן

מרוקאיות כאן ועכשיו (סתם, תשארו בבית)

בדחיה לגמרי בשביל באופן, לא ?!?!
לא יודעת רסיסים, לא בטוחה שזה יעבור מסך כאן (אולי אם היו נותנים למחשב יותר חופש כדי להחליט בשביל עצמו אבל עם כל הכפייה כאן וכו...)
בדברים שכתבת אני מוצאת רמזים ברורים כאילו יש ניגוד חלילה בין מאכלים משובחים למזון בריאות, ושתינו יודעות בוודאות שאין על צימוקים אורגניים (שלא לדבר על חסה המאודה קמעא)

הזמנת כ"כ יפה, באתי לפרגן גם כאן.

אין לי כ"כ מה לשתף. כמו שיש לי ילדים נהדרים, כך גם מכשירי החשמל שלי נהדרים.
(ורק שלא יחליט מרפי להופיע)

דף הומור

<מתמקדת בעיקר>

דף הזוי

<מדייקת>

אבישג,
לגבי חינוך ביתי למכשירי חשמל - קטונתי.
אבל אין ספק שלמכשירי החשמל יש העדפות אישיות, ואותי הם פשוט לא אוהבים.
והראייה - כל מכשיר חשמלי מפסיק לעבוד אצלי, במוקדם או במאוחר.
אני אפילו הפסקתי להעלב מזה. הבנתי שהם לא סובלים אותי, או שאני מפיצה קרניים הרסניות כלשהן שפוגעות בכל המכשירים.

אמא של יונת תודה על המידע, זה בהחלט מעודד לקבל תמיכה בנושא, לדעת שאני לא לבד
לגבי המסקנות (הם לא סובלים אותי) אני לא מסכימה איתך, אני חושבת שדווקא בגלל הקשרים הטובים הקיימים בינינו לבין מכשירי החשמל הם מרשים לעצמם להיפתח לאפשרויות אחרות, להתנסות בכיוונים אחרים, דווקא כי הם גרים בבית מכיל ותומך (וזורם) הם יכולים להתנהג אחרת, ואני בטוחה שהם מעריכים את הפתיחות שלנו ומודים לנו על כך.

מצד שני, אני תוהה לעתים, מה עם איזושהי נאמנות כלפינו ? הבעת הערכה ? למשל אחד הדברים שמשגעים אותי שתמיד כשיש סערות גשמים ושלג החשמל שובת למס' שעות. למשל בחורף השנה ירד שלג ודווקא אז החליט החשמל שלנו לצאת לחופשה בעוד אנו קופאים לאיטנו.

זה נורא פוגע בי היחס, מעבר לקושי הזמני להסתדר בלעדיהם חורה לי שדווקא כשאנו זקוקים להם ביותר הם נוטשים אותנו. זה גם גורם לי למחשבות קשות : מה שווה כל הקשר בינינו ? הפתיחות ? הסובלנות ? אם הם בוגדים בי דווקא בשעותיי הקשות ביותר.
חשבתי לבגוד חזרה (ולקנות תנור גז) אבל חזרתי בי, לא זה מה שיבנה מחדש את האמון בינינו, אהבה והכלה הן הפתרון האמיתי.

אבישג
אני רוצה להפנות אותך לדף "איך לזהות תנור אוהב" יש צורך להסתכל למציאות בעיניים. תנור שלא יכול/רוצה להיות שם בשעות הקשות הוא לא תנור אוהב. נכון, יתכן שהוא יוצר במפעל סיני שבו לא חווה מגע מכיל ואוהב, לא למד מעולם לבטא את המתח חליפין שלו באופן ישיר ובוחר להתנתק ולהתקרר ואז להעמיד פנים שכלום לא קרה, ואולי זו פשוט השוני המובנה בין תנור חשמלי (לא חשוב מאיזו תוצרת) לבקבוק חם, אבל את חייבת להגן על עצמך ועל ילדיך ולא להתפשר. אח עצים הוא הפתרון הנכון בשבילך, הוא מחזיר בדיוק לפי מידת ההשקעה בו. תנור שהוזן היטב יחמם, תנור שניבנה היטב יזדקן איתך ביחד ולמרות הצורך המתמיד לתחזק את מערכת היחסים בניכם תוכלי לסמוך עליו ויהיה שם ביום קר.

מה עם חינוך חופשי למכשירים במשפחה הדתית? איך מחנכים מג'ימיקס לשמירה על כשרות באופן חופשי???

אני רוצה להפנות אותך לדף "איך לזהות תנור אוהב" יש צורך להסתכל למציאות בעיניים. תנור שלא יכול/רוצה להיות שם בשעות הקשות הוא לא תנור אוהב
אין לך מושג כמה אני מסכימה עם עננים בקפה

לכן, אני תומכת בך במחשבתך
לקנות תנור גז)
ואני לא רואה בזה בגידה כלל.

לא כל מכשיר מסוגל למלא את כל צרכינו. לכן, עלינו להיות מפוכחים ולגבות מכשירים שאינם מסוגלים למשל לתמוך בנו בשעותינו הקשות. במקרה כזה, כפי שאנו מתקשרות לחברותינו הטובות כדי לספר להן בפרטי פרטים משהו שאין טעם לשתף בו מישהו שחי איתנו באותו הבית (עומס המלל והפרטים ייצור אצלו קצר חשמלי) - כך גם נפנה לתנור הגז כאשר החשמל אינו מתפקד.

נפלא פה בדף הזה

<חוזרת לקרוא בשקט>

_אני רוצה להפנות אותך לדף "איך לזהות תנור אוהב" יש צורך להסתכל למציאות בעיניים. תנור שלא יכול/רוצה להיות שם בשעות הקשות הוא לא תנור אוהב
אין לך מושג כמה אני מסכימה עם עננים בקפה_
אני חושבת שאתן נוטות לראייה דיכוטומית של מכשירי הבית שלכן, העניין מורכב מכדי שניתן יהיה להכריע לכאן או לכאן.

הנה דוגמא שקרתה לי ממש עכשיו ומפגינה הרבה חום ואהבה מצד החשמל שלי :

תוך כדי שיטוט חסר תוחלת באתר נתקלתי בגריין מתוך הדף : מחשבות על חזרה בתשובה , כהרגלי לא למדתי מטעויות העבר ואצתי רצתי להגיב לדברים אל אף שידעתי שאני נכנסת למערבולת שאחריתה מי ישורנה.
שנייה לפני ששלחתי את הפוסט התחיל המצבר להשמיע קולות : מאז קנינו את המצבר הפסקות החשמל כבר אינן מרגשות אותי כבעבר, נו אז קפץ, אז מה ? אני ממשיכה לעבוד, אלא אם כן מדובר בהפסקה ארוכה למדי וזה מה שקרה הפעם. החשמל קפץ, ראה כי טוב ונשאר לביקור (לא אצלנו), האינטרנט נטש בעקבותיו (או לפניו לא יודעת מה קדם למה) ואני נותרתי לבדי ללא מחשב וללא פוסט לשליחה.
ואני יודעת, זה ברור לי ומובן, שאילו סימני אהבה, שמתוך דאגה אליי הוא ניתק אותי ממקור חיותי, ירידה לצורך עלייה מה שנקרא (או "הכל לטובה" מה שבא לכן), הוא ידע שאני הולכת להסתבך בצרות ומנע את זה לפני שיהיה מאוחר.

מצד שני (ותמיד יש כמובן גם צד שני) לא הבנתי למה לקח לו זמן כה רב לחזור : "בסדר" אמרתי לו "זה באמת היה טפשי לכתוב שם, אני לא אכתוב שם עוד, מבטיחה (בלי נדר)". אבל כלום לא עזר, החשמל לא האמין לי (או שגם הוא שמע את ה"בלי נדר" שמילמלתי בשקט).
השעות נקפו, בהתחלה חיכיתי בסבלנות, אחר כך זעמתי, בסוף כרעתי ברך לפניו ובכיתי "תחזור, תחזור, אני אתנהג יפה, מבטיחה (הפעם לא אמרתי בלי נדר, ידעתי שהוא שומע, שהוא כמעט אדון הכל, שאמנם הוא לא מלך מלכי המלכים אבל בטוח שמור לו תפקיד טוב במקומות הגבוהים - כולנו יודעים הרי שבלי חשמל אין לנו חיים)"
אבל הוא לא חזר
חשבתי שזה אישי, שבטח עשיתי משהו נורא, שהוא לעולם לא יסלח לי, אז התקשרתי לשכנה וגיליתי שאותו הדבר גם אצלה, אין חשמל, בסוד היא גילתה לי שזה המצב גם בקרב תושבי השכונות הנמוכות. זה הרגיע אותי אבל גם גרם לי למחשבות כפירה : אולי זה לא קרה בגללי ? אולי הוא לא באמת דאג דווקא לי ? אולי זה סתם הסתדר לו פתאום ? אולי אני בכלל לא מעניינת אותו?
בינתיים חזר החשמל, ואני שבתי להתחבר לאינפוזיה, השאלות נותרו פתוחות ובלתי ברורות , והתקווה גם היא נותרה : שזו תהיה ההפסקה האחרונה.

נושא חשוב לכולנו הוא היחס לפלאפון שלנו (שכידוע לרובנו הוא עמוק אף יותר מהיחס לבן הזוג - אלא אם כן הוא מנסה להשיג אותנו דרכו)

יש לנו פלאפון אחד, די מעפן (אל תגלו לו שכתבתי כך עליו שלא יעלב), אנחנו משתמשים בו רק לנסיעות ולכן חיפשנו את הזול ביותר , שנשבר כמובן לאחר זמן מה. אז ביקשתי מאחי את המכשיר שלו - הוא קנה לעצמו חדש ולא היה זקוק לישן, לאחר שווידאתי היטב שהוא לא זקוק לו לקחתי אותו אליי.

מהר מאוד הבנתי למה הוא ויתר כה בקלות על הפלאפון שלו - הפלאפון שלו דורש המון יחס ותשומת לב - הוא מסרב לצלצל כשמתקשרים ולכן כשאני מחכה לשיחה אני פשוט מתבוננת בו שעות ארוכות ומחכה לראות בו שינוי שיודיע שמתקשרים אליי.
זו שיטה מעניינת אם חושבים על זה, כי בדרך כלל מי שרוצה הרבה תשומת לב עושה המון רעש וצילצולים (אני זוכרת שבעלי אמר את זה פעם על מישהו שנרצח : "כולו רעש וצילצולים" - בטח הוא יגיד את זה גם על קברי (-8 במידה ויחליט להוציא מילה מהפה), אז איך הוא הבין שדווקא השתיקה שלו היא זו שתמשוך את תשומת ליבי ותעניק לו יחס, אהבה וקשר עין (אחד המאפיינים הבסיסיים לאהבה) ממושך כל-כך.
כידוע מילה בסלע אבל שתיקה בתרי

טוב בניגוד לקודמו אני לפחות יכולה לדעת שהתקשרו ואז מקסימום לחזור אל מי שהתקשר (במידה והפלאפון שלו איננו זקוק לכמויות גדולות של תשומת לב שאז זה ממש שיח חרשים)

3 הפסקות חשמל בשעה וחצי האחרונה והמחשב עדיין עובד
איזה כיף (-8

סתם תוהה לעצמי האם גם באזור המרכז יש כל-כך הרבה הפסקות חשמל ? או ששם אתם קשוחים יותר עם מכשירי החשמל שלכם ?
פריפריאליים אחרים (צפון או דרום - מה שבא) מוזמנים גם לענות על השאלה (וגם חוץ לארצים ושאר ירקות)

הפלאפון שלו דורש המון יחס ותשומת לב - הוא מסרב לצלצל כשמתקשרים ולכן כשאני מחכה לשיחה אני פשוט מתבוננת בו שעות ארוכות ומחכה לראות בו שינוי שיודיע שמתקשרים אליי.
אצלנו בבית טלפון נייד מכונה לעתים הורקרוקס. מי שקרא את הארי פוטר 7 זוכר איך כשנושאים הורקרוקס על הגוף זה מחליש, מרוקן, שואב אנרגיה וממלא בספקות ומחשבות רעות. ככה גם ניידים נוהגים לעשות. (זה לא באשמתם, זה טבעם)
אבישג, תעשי טובה ואל תדברי על רציחות בדפים שאמורים להיות מצחיקים. אני נהנית לקרוא מה את כותבת, נפתחת אליך ואז פוגשת את האמירות האלה שאני אישית לא יכולה להתיחס אליהן בהומור.
או שלפחות תזהירי, טוב?

וואי מצ'רה אני מצטערת, תודה שהערת את תשומת ליבי, אני משערת שלי זה עוזר במידה מסוימת אבל בטח מהצד זה נשמע די מחריד ואנשים לא צריכים להתבאס בדף שאמור להיות קליל ונחמד.
טוב שאת אומרת כי בטח יש עוד אנשים שזה מפריע להם וכדאי באמת שאהיה מודעת לכך.

מי שקרא את הארי פוטר 7 זוכר איך כשנושאים הורקרוקס על הגוף זה מחליש, מרוקן, שואב אנרגיה וממלא בספקות ומחשבות רעות. ככה גם ניידים נוהגים לעשות. (זה לא באשמתם, זה טבעם)
באמת מצ'רה, הרגע דיברנו על כך שבדפים מצחיקים לא להעלות נושאים קשים
וככה את עושה לי ?
את יודעת כמה זמן לי להתאושש מהחלק האחרון של הארי פוטר ? שבועות חשבתי עליו, הסיפור של סוורוס שבר את ליבי, אני חושבת שהערך היחידי שטרחתי לשנות בוויקיפדיה היה על סנייפ (הם ממש לא היו הוגנים שם כלפיו) . לילה אחד אפילו חלמתי עליו. לקחתי את הספר ממש קשה.
ואת ככה כותבת על הנושא הכאוב הזה בקלילות ? קצת רגישות

<ועל אף שזה בעיקר בצחוק, האמת שזה גם די ברצינות, הספר האחרון של הארי פוטר לא מש ממחשבתי שבועות ארוכים אחריו שסיימתי לקרא אותו ובאמת חלמתי עליו>

זה בכלל לא בבדיחה, הנייד כהורקרוקס. תחשבי על זה קצת ותראי שזה ממש כך - אנשים אוצרים בו חלק מנשמתם.
האבחנה של הבת שלי.

הסיפור של סוורוס שבר את ליבי
אני מהרגע הראשון שהוא הופיע לא "קניתי" את ההצגה שלו כרשע. נכון, לא הכי נחמד, בלשון המעטה, אבל היה לי ברור שהוא לא מהרעים. מההתחלה.

המכשירים של היום זה לא מה שהיה פעם

את מכונת הכביסה הישנה שלי ז"ל הייתי מפוצצת כביסה, היא אף פעם לא התלוננה ותמיד שירתה בנאמנות (עד מותה הטראגי לפני כשנתיים).
ולעומת זאת המכונה החדשה (שהגיעה אלינו באריזה לא כמו הקודמת שהייתה יד שנייה או שלישית) אם אני מעמיסה עליה קצת יותר מיכולתה זה מיד מתבטא בסימנים המקובלים אצל ילדים הסובלים מחרדה (הרטבה).
שום יכולת עמידות, אין לה כח, מעט עומס והיא נשברת מיד - כאמור, המכשירים של היום זה לא מה שהיה פעם...

לפני כשבוע הייתי צריכה לשוב עם בתי מבית החולים ולצורך כך שאלנו את הרכב של השכנים
השכנים שלנו הם אנשים פתוחים מאוד, שנותנים חופש מוחלט למכשירים שלהם : למשל הרכב שלהם מחליט מתי הוא יעבוד ומתי הוא ישבות מעבודה, אז כשעצרנו לתדלק אותו הוא החליט להפסיק לעבוד
בעלי קיבל קודם הנחיות מפורטות מהשכן וידע איפה הכאבלים, כך שהצלחנו להניע ולשוב הביתה בשלום.

לי הנושא העלה מס' תמיהות :

האם חינוך ללא גבולות הוא לגיטימי ? אני בהחלט מכירה בזכותה של המכונית להפסיק לעבוד לעתים, אבל דווקא בשעת לילה מאוחרת ? דווקא במקום שומם ? ואם לא היה מי שיעזור לנו להניע ? מה עם קצת התחשבות ואכפתיות ? אין לה שום מחוייבות ?
כל העניין הזה של חינוך חופשי נראה לי קצת לא אמיתי, כי אם אתה באמת מכיר בזכותה של המכונית לא לעבוד - למה אתה מניע אותה בניגוד לרצונה ? באיזו זכות ? האם לא יותר מוסרי וחינוכי חופשי לחכות שהיא תחזור לעבוד מעצמה ?

אשמח לקבל תגובות לתהיותיי

מכוניות, בדיוק כמו כלבים, יודעות היטב לזהות את הבעלים שלהן. זאת אומרת, יכול להיות שאם השכנים שלכם היו נוסעים לא היה קורה להם כלום. אבל אתם, שאתם אמנם שכנים והכל אבל בכל זאת לא הבעלים האהובים של המכונית הזאת, מה פתאום שתגידו לה מתי לנסוע ולאן? אז היא מפסיקה לעבוד ומחכה שאבא ואמא שלה יבואו לקחת אותה או שמישהו יביא אותה אליהם.

זה כמו סוסים. הם מרגישים מי מפחד מהם ומי בטוח בעצמו, ומגיבים בהתאם.

אבל גם לבעלים שלהם הם נתקעים - איך אתם מסבירים את זה ?

אולי המכונית הזאת בגיל ההתבגרות? זה יכול להסביר את עניין ההתעקשויות וה״דווקאיות״.

אני משערת שהיא קשישה ממש

אבל את יודעת, גם לקשישים יש את הקריזות שלהם

היום נסעתי לי ליום עיון לנשים :שילוב נפלא של אוכל, חברה טובה והרצאות טובות ולסיום הצגה - כל זה עטוף בהילה של הכנה ליום הכיפורים - נו לא נתכונן ?

את הפלאפון שלנו לקחתי איתי : בעיקרון לאחרונה השתדרגנו והחלפנו את המכשיר השבור שהיה לנו במכשיר השלם של אחי, ככה שאמנם אין צלצול כשמתקשרים אבל אפשר לראות אם הבטרייה נגמרת ומה השעה (לפי מה שהשעון החליט אמנם אבל עדיין אפשר לנחש) ואפילו לדעת אם מתקשרים.

בכל אופן, את הפלאפון הזה שהוא מן הסתם המילה האחרונה בעולם הפלאפונים לקחתי איתי ליום עיון, רק מה שכחתי להטעין אותו ולצערי על אף פתיחותו ופתיחותנו הוא עדיין לא למד להטען בכוחות עצמו (כלומר לאזור כוחות בזכות החינוך החופשי המוקנה לו בביתנו וליזום היטענות עצמית בלי להיעזר בגורמים זרים).

ללא פלאפון משלי נאלצתי להיעזר בשירותי אחרים וביקשתי ממישהי את המכשיר שלה - מה אומר, הוא ממש היה מוזר ובעייתי המכשיר שלה : קודם כל לא היו לו ספרות, רק מסך והוא כל הזמן דרש מגע באופן אובססיבי.

אז ניסיתי להתקשר לאוניברסיטה ושם ביקשו שאקיש 9 אז רציתי להקיש אבל לא היה ספרות רק מסך בו כתובים כל מיני עניינים, איכשהו הצלחתי להגיע לספרות ולחצתי אז ביקשו עוד מס' ופתאום המסך הוחשך ולא נענה לכל תחנוני - הוא סירב לתת שירות.

אני יודעת שעלי להכיל אותו ולהבין לליבו, מן הסתם הוא מאוד מתוסכל מהיותו מכשיר נכה ללא מספרים אפילו, מן הסתם מגע של אדם זר מבלבל אותו - אולי הוא אפילו חווה זאת כטראומה ועדיין כמכשיר קשיש (היה לו מסך ענק כמו במכשירים הישנים של פעם - הרי היום ככל שיותר משתכללים המכשירים נהיים יותר קטנים) הייתי מצפה שיכנע לדרישותיי.

לאחר שיונת גילתה לי בדף מגרש משחקים שגם מחשבים נוהגים לזלול בסתר ממתקים
האמת די נעלבתי

אני מודה שגם אני מעולם לא חשבתי לכבד את המחשב שלי מהשוקולד שאני זוללת לידו בסתר (לדרכי הסתרה מהילדים אנא פנו אליי בדף בית), אבל לא הייתי מעלה בדעתי שבעוד אני מגלה לו את כל סודותיי (ומקומות המיסתור של המתוק מתוק הזה) הוא אוכל לו עוגיות גם לא טורח לכבד אותי ואפילו לא מגלה לי.

רציתי להתיעץ לגבי החינוך הביתי של מכונת הכביסה שלנו. היא יחסית צעירה בת 4. אחרי מעבר הדירה הרביעי היא נהייתה מרדנית, אוכלת המון ולא מתמלאת, וחזרה להרטיב.
ההתלבטות העיקרית שלי היא האם זה בגלל המעבר והיא תחזור לקדמותה כשתסתגל, או שזו בעיה רפואית, איזה וירוס מקומי או טראומה שקרתה בהעברה. או שהיא מסמנת לנו שתפקידינו כמחנכים הסתיים והיא כבר מוכנה לעזוב את הבית.
עלי גם לציין שיש לה בעיית קשב וריכוז, ולפני המעבר היא יכלה לעשות רק פעולה אחת או שתיים ביום בצורה איכותית. ולאחר מכן מתמרדת כמו עכשיו...

נסי קונצרטינה או ריטלין (אני חושבת שלראשון פחות תופעות לוואי) ואפשר גם לרקוח תמצית של פרחי באך שמצד אחד תתמוך בה לאור טראומת המעברים ומצד שני תעודד יוזמה ועשיה חיובית

היא יחסית צעירה בת 4.
יקירה בדורנו - דור החד פעמי, 4 זה זיקנה מופלגת ולכן וחזרה להרטיב היא לא חזרה אלא הגיע פשוט לגיל שבו התפקידים מתחלפים והילדים מחליפים להוריהם

שהיא מסמנת לנו שתפקידינו כמחנכים הסתיים והיא כבר מוכנה לעזוב את הבית.
בדורנו לא נהוג לחנך, זכויות הילד וכד', בטח לא באתר שמתנגד לכל כפייה שהיא (על הילדים, על ההורים בהחלט אפשר לכפות את ילדיהם מרגע שיצאו מהרחם וגם הרבה קודם)

עלי גם לציין שיש לה בעיית קשב וריכוז, ולפני המעבר היא יכלה לעשות רק פעולה אחת או שתיים ביום בצורה איכותית.
זה כבר מוזר, התכנון העתידי הוא להפסיק להגגדיר קשיי קשב היום וכולנו סובלים מהם (איך אפשר להקשיב כשכל הזמן מציצים ומצייצים ומטקבקים ומצטטים) לכן אין צורך לציין זאת אבל זה שהיא מצליחה לעשות פעולה איכותית בגילה המופלג ועם כל הקשיים מהם כולנו סובלים זה בהחלט הישג.

אני רק מקווה שלא חשבתי לתת לה מכות כשיטה חינוכית, אנו כמובן סולדים מכך

או שהיא מסמנת לנו שתפקידינו כמחנכים הסתיים והיא כבר מוכנה לעזוב את הבית.
מכיוון שמעולם לא חינכתם, כנראה שתפקידכם גם לא הסתיים, לאור ניסיוני עם מכונות קשישות לא נראה שהיא תרצה לעזוב אבל היא כנראה גם לא תתנגד אם אתם תעזבו (ותעברו לכבס בנהר - שמעתי שהירקון ממש מתאים לכך)

בעקבות הדף ניסיתי לתת לה ניסיון נוסף, והיא הצליחה לסיים פעולה באיכות לא רעה בשביל מכונה. אז כנראה הטראומה מהמעבר דירה חלפה.
אם גיל 4 נחשב גיל מופלג אצל מכונות, ובעיית ההרטבה היא הבעיה היחידה שלה אז נראה לי שלהזמין רופא מכונות הביתה תהיה ההחלטה הכי הומנית.
כמובן שלא הכיתי אותה, היא כנראה קיבלה איזו מכה במעבר, והכאה נוספת רק תחמיר את מצבה.
תודה לכל המגיבים

נראה לי שלהזמין רופא מכונות הביתה תהיה ההחלטה הכי הומנית.
לרופאים יש המון אינטרסים וזה הרי ידוע שהם ממומנים על ידי החברות הגדולות. שקלת אפשרויות אחרות? ככה בשלוף מהמותן אני חושבת על דיקור, הומיאופתיה, פרחי באך - למה את מתחברת? וכמובן, שכחתי לשאול, האם היא ישנה איתכם בלינה משותפת? אם לא אז אני ממליצה מאוד. לינה משותפת והרבה עור לעור יכולים לעשות פלאים גם בגיל ארבע.

וגם כדי לעודד אותך רוצה לומר שלפעמים אחרי תקופה קשה כזו מגיעה קפיצת גדילה רצינית. עם המחשב שלי היו לי קשיים רבים. ברגע שהבנתי שאני יכולה לראות בקשיים הזדמנות לצמיחה משותפת (לצערי אני קצרה בזמן אז לא יכולה להרחיב כרגע) אז הקדשתי לו את תשומת הלב הראויה (אך בלי למרכז אותו, כמובן). אחרי התקופה הזו דברים השתפרו מאוד והיום אנחנו במקום אחר לגמרי אין ספק שהביצועים שלו טובים בהרבה ממה שהיו קודם (אם אני כמובן מתנגדת למדידה והערכה ולכן אין לי סימוכין לכך, אני פשוט מרגישה שהוא צמח וגדל מהחוויה של הקושי).

בלילה היו חמש הפסקות חשמל (כלומר חמש ספרתי - אחר כך הלכתי לישון)
הן היו בנויות באופן הדרגתי : הראשונות ארכו שניה, האחרונות היו ארוכות יותר אך מאז שהגיח אל חיינו מר "אל פסק" אין להן כמעט משמעות בחיי הוירטואליים, ובכל אופן נותרתי דואגת לגורלם של מר מקרר וגברת מכונת כביסה.
הייתי שמחה לחבר גם אותם לאל פסק, כי למרות שהייתי הממושכת באתר אני עדיין מתקשה לתת אמון מלא ולסמוך על כך שמעט השתוללות לא תזיק להן באופן תמידי, אך כאמור להם אין ובבוקר קמתי בחשש שמא גורלם נחרץ והחגיגות של ליל אמש יתנו בהם אותותיהם.
אני שמחה לגלות (כרגע לפחות) שגם כשמרפים ונותנים להם חופש מוחלט הם ממשיכים לעבוד