חינוך לפרס נובל

דן שכטמן, עדה יונת, אהרון צ׳חנובר ואברהם הרשקו -- כולם חתני פרס נובל מהשנים האחרונות, שגדלו ולמדו והתחנכו בארץ, כולם בערך באותה שכבת גיל. יכול להיות שקרה כאן משהו טוב בשנים שהם למדו בבי״ס ובאוניברסיטה?

אם יש כאן סטודנטים לחינוך שצריכים לעשות עבודות, אני מזמינה עבודה שבוחנת את החינוך של האנשים האלה ומחפשת לראות אם יש קווים משותפים. מעניין אותי גם אם הקווים האלה זה משהו שעדיין קיים בארץ, או שזה שייך לעבר.

מה דעתכם?

מעניין לבדוק מהו ממוצע הגילאים של זוכי פרס נובל בתחומים האלו (כימיה, פיזיקה, כלכלה אאל"ט).

אפרת -
דן שכטמן נולד ב-1941,
עדה יונת נולדה ב-1939,
דניאל כהנמן נולד ב-1934,
אהרן צ'חנובר נולד ב-1947,
אברהם הרשקו נולד ב-1937.
5 חתני פרס נובל ישראלים שנולדו בתוך עשור.

וחמשת חתני פרס הנובל הישראלים האחרים מבוגרים עוד יותר כמדומני.

זה באמת מענין.
עוד נקודה מעניינת, שיש גם הרבה יהודים בין הלא ישראלים שקיבלו פרס נובל.
אולי אפשר למצוא משהו בחינוך אצל יהודים ואז ישראלים הם חלק מהקבוצה.

וחמשת חתני פרס הנובל הישראלים האחרים מבוגרים עוד יותר כמדומני.
כן וחוץ מאומן אני חושבת שאף אחד מהם לא מתחום המדע.
ישראל אומן נולד ב-1930, אבל הוא עלה לארץ רק בשנות ה-50 כבר כדוקטור אני חושבת.
כך שהרלוונטים הם באמת חמשת אלה מהרשימה.
גם בי ישר התעוררה המחשבה על החינוך באותם שנים. מסקרן.

ההורים שלי ושל בעלי נולדו באותה תקופה, ומה שאני מבינה מהסיפורים שלהם הוא שהיתה להם הרבה מאוד אחריות, בגיל צעיר מאוד, בתחומים שלא היו פתוחים לי ולבני דורי, שלא לדבר על הילדים שלנו.
למשל: ללכת לבית ספר עם תלבושת אחידה שצריכה להיות מגוהצת, ובגיל שמונה לגהץ אותה לבד כי אמא הלכה לעבודה. ובדרך גם להביא את האח הקטן לגן. למשל: להסתובב לבד על אופניים בגיל 10 ולנסוע קילומטרים, בלי טלפון ובלי בקבוק מים וקרם הגנה.
זה דור שעזב את הבית בגיל צעיר, לא מכירה הרבה בדור ההוא שגרו עם ההורים בגיל 30, אבל מאידך החיים היו פשוטים יותר ללא הצרכנות המוטרפת שהחלה בשנות ה-80.
ההורים שלי לא זכו בפרס נובל והם לא אנשי אקדמיה, אבל לדעתי הבלתי משוחדת הם אנשים שהצליחו יפה ליצור לעצמם חיים של איזון בין עבודה למשפחה, בין הנאות "פינוקיות" לפשטות של מפגשי חברים, והרבה הרבה פחות חשובה להם מראית העין מלבני דורי ולבני העשרים-ומשהו.

מעניין אותי גם אם הקווים האלה זה משהו שעדיין קיים בארץ, או שזה שייך לעבר.
שייך לעבר.

חינוך אחר.
תרבות עברית.
תרבות אחרת.
נולדו בתקופת היישוב.
הגיעו לאוניברסיטה בתקופה שהמדע היה ערך, ההשכלה הגבוהה היתה ערך, המחקר באוניברסיטה היה ערך.

מאז 1977 החל מסע הסתה שיטתי כנגד האוניברסיטאות ביחד עם אותו מסע הסתה כנגד הקיבוצים.
במקביל החל הרס שיטתי של מערכת החינוך, יחד עם עולם ערכים שלם שהוחלף.
עד 1976 בערך שלטו בחברה הישראלית ערכים של מצויינות, עבריות, אידיאלים, התיישבות, התקדמות וכדומה.
החל בשנת 1976 (עשיתי על זה עבודת מחקר קטנה ושיטתית בשנות השמונים, מפני ששמתי לב לשינוי החד בזמן התהוותו) חדרו לתרבות ערכים חדשים:
הרייטינג בקרב החבר'ה הפך להיות חשוב יותר מערכים נעלים. אם קודם היה ערך ל"אידיאלים", לחתירה להישגים כגון חיים שבהם תרומה לחברה, עבודה שמביאה תועלת, הצטיינות בבית הספר, וערכים אישיים כגון חברות אמת, יושר וכדומה - לפתע הם הוצגו כמשהו שלילי, לא מושך ולא רצוי. הילדים ה"טובים" לשעבר הוצגו בצורה נלעגת ושלילית, בעוד שה"פרועים", החומרנים, התלמידים הגרועים והרמאים - הוצגו כנחשקים, כחברתיים, כגולת הכותרת וכדמויות המופת.
גם השפה השתנתה בכל הפניות אל הילדים והנוער: במקום שפה תקנית שמכוונת להעלות את רמת העברית - מאמצים "להתחנף" לקהל הקוראים בעזרת פניה למכנה המשותף הנמוך ביותר בלשון שמנסה לחקות את הסלנג של התקופה ולהיות תת תקנית. הבינוניות והכישלון מועלים על נס, ההצטיינות מוצגת כנלעגת.

זו התקופה שבה נולד ה"יורם" ולדעתי גם ה"פראייר" הפך פתאום למישהו בולט.
לפני כן, הפחד מפראייריות לא היה נחלת התרבות הכללית אלא של קבוצות שוליים גלותיות.
אחרי 1976-1977, עלינו על המסלול שבו כל מי שטוב, איכותי, חכם, מצטיין בלימודים, כשרוני או משקיע במשהו - הוא "יורם" או "חנון". היום זה כבר הגיע לכאלה רמות קיצוניות, שבשביל לא להיות מסומן כ"חנון" אתה צריך כבר לעבור את גבול העבריינות. כל מי שפחות מעבריין הוא חנון.

הסתה חסרת תקדים נגד הקבוצות שהיו עד אז חוד החנית של היישוב והמדינה - בראשן בני הקיבוצים והחוקרים באוניברסיטאות (שהתחילו להיות מכונים בלעג "הדוקטורים והפרופסורים") - היתה מלווה גם בפגיעה חומרית של ממש. אלה לא היו רק מלים. הן גובו בפעולות של ממש לגזול משאבים, לחסום התפתחות וכו'. (אמא של יונת בוודאי תוכל להזכיר קצת ממה שנעשה לקיבוצים)

אין לי כוח לפרט את הפגיעה בחינוך, אבל היא כללה את הצרת צעדיהם של המדענים מתוך חוסר הבנה מוחלט לדרכי התנהלות המחקר. למשל, התחילו להנהיג תקנות דרקוניות נגד שנות השבתון של המרצים, כאילו מדובר בהתעשרות מקופת הציבור - לא הבינו שלא מדובר בשנת התבטלות או בהתעשרות אלא בדבר שהוא הכי קריטי למדע הישראלי: חילופי הידע עם אוניברסיטאות ברחבי העולם; האפשרות לחוקר להגיע למקומות שבהם מעבדות מדעיות מצויידות בהרבה מאלה שבארץ; המגע המפרה עם חוקרים בעולם; ההיכרות שיוצרים חוקרים ישראלים עם קולגות, כך שמכירים אותם ברחבי העולם (קריטי בעולם המדעי מהרבה סיבות) ועוד.
הזלזול במדע ובהשכלה לא אחר לזלוג אל השלבים הנמוכים יותר בסולם: החינוך היסודי והחינוך התיכוני.
כל האווירה בארץ השתנתה.
וזה כלל את המורים.
אם האוניברסיטה איננה משאת נפש, מופת להערצה, תקווה להרחבת אופקים - כי "הרחבת אופקים" היא בעצמה מלה גסה למי שמעוניין לשלוט בהמונים מוסתים כעדר ואין לו חפץ במי שיכול לחשוב מחשבה עצמאית - אלא "מגדל שן" חסר ערך,
אז גם אין צורך בהשכלה.
אין ערך לחינוך.
הדבר היחיד שאפשר "לשווק" בתרבות כזאת כערך הוא תעודת הבגרות, וגם אז - רק מצד ערכה החומרי. כמה היא שווה בשוק החופשי. איזה ג'וב אתה יכול להשיג בזכותה. כמה זה שווה לך במשכורת.
ואז כל החינוך מתחיל להיות מכוון אך ורק למטרה החומרית, שהיא השגת תעודת בגרות. התוכן שלה לא חשוב, ומה המטען שהתלמיד יוצא איתו לחיים לא באמת חשוב. חשוב רק "להוציא ציונים" טובים בבחינות הבגרות.

גם היום תמצאו פה ושם מורים אידיאליסטים. אבל המערכת לא מעודדת אותם כי כולם צריכים להתאים את עצמם לשטאנץ.

ומשהו מכיוון אחר לחלוטין:
כשהיו כאן חצי מיליון (שנות הארבעים), מיליון (שנות החמישים), שני מיליון (שנות השישים) - הכשירו מורים ברמה בסמינרים למורים, זה היה ייעוד. בתי הספר דרשו רמה לימודית. ומי שלא עמד בה, עזב את בית הספר. לא כל טיפש או מפריע היה חייב להמשיך בבית הספר. וכך, מי שלמד בבית הספר, השקיע שם. היו דרישות והיו גם מורים טובים.
אבל כבר לפחות עשרים שלושים שנה יש לנו הכשרת מורים ברמה נמוכה יותר, כיתות מתפוצצות מתלמידים, ופרוצדורות חינוכיות שבפועל גוררות בכוח את כל הילדים להישאר תקועים בבתי הספר. גם את אלה שפשוט לא מתאימים ללימודים. וכך, הם בעצם קובעים את המצב לכולם. ואז קמים בתי ספר ייחודיים שמנסים לעצב בועות לילדים שבאמת יש להם מה לעשות בבית הספר. אבל זה על רקע חברה שמקדשת כבר שנים ערכים לגמרי אחרים, שמנוגדים להצטיינות מדעית.

איפה זה ואיפה לעשות "לייק" בפייסבוק.
קשתוש ליבליך לא צמחה בארץ נהדרת. היא אחת המראות למה שהולך פה.

כל זה, רק על רגל אחת.
פתחת פה תיבת פנדורה, יונת.

פרופ' אילון לינדנשטראוס מהאוניברסיטה העיברית, יליד 1970 ישראל, זכה במדלית פילדס ב 2010.
כמו כן מענין לבדוק גם את פרס טיורינג.
בנוסף - הגיל הממוצע שבו אנשים מקבלים פרס נובל הוא 60-70 כך שלא מפתיע שעדיין אין מקבלי פרס נובל שנכנסו למערכת החינוך בשנות ה- 70.
כך שהטענה שהחינוך בארץ החל משנות ה-70 הדרדר - איננו נתמך על ידי הנתונים. (אינני אומר שהטענה שגויה - רק שהטענה לא נתמכת על ידי הנתונים הנידונים בדף זה).

אז כמה מקבלי פרס נובל יש?
ועל מה הם קיבלו את הפרס?

מאז 1977 החל מסע הסתה שיטתי כנגד האוניברסיטאות ביחד עם אותו מסע הסתה כנגד הקיבוצים.
לעומת זאת הוגבר החינוך ל"ערכים".
בשנה הבאה נזכה בפרס נובל ל"ערכים".

מסכימה עם טנקבו,אם הם נולדו בשנות ה40 , עכשיו הם בסביבות גיל 70.
כלומר, עבדו כל החיים.
מכון, הם לא התבטלו. הם עמלו וחשבו וקראו תיגר על כל נוסחאה .
אני לא מכירה אף אחד מהם אישית כדי לדעת כמה הם היו עם בני המשפחה שלהם ,כמה הם קינחו נזלות/הניקו/ניקו את הבית והכינו אוכל ביתי.

בקיצור,צריך הרבה זמן כדי להגיע להשגים בסדר גודל שכזה.
אני מאוד מקווה שאכן ישתנה משהו בהתיחסות למדע בארץ.
ואולי גם שהמדע יתיחס לעצמו ברצינות: למה זה נקרא שנת שבתון?, אם החוקר נוסע לחו"ל כדי לחקור , שיקראו לזה שנת מחקר.

זה כמו ש'חופשת לידה' זו לא חופשה אלא תקופה המיועדת לטיפול אינטנסיבי בילוד ע"י מומחית ראשית מדרגה ראשונה.

אם הוא עושה כל יום 30 ברכות/טיול ליד הים/אופני הרים, לא צריך לקרוא לזה 'תחביב' אלא פעילות מעודדת אינטלקט והבשלת רעיונות.וגם אם הוא רובץ על המרפסת או מנמנם.
מדען הוא לא יורם, אלא אדם שנגע בו ניצוץ (של גאונות, של אמונה, של חריצות ודבקות במטרה, הכל ביחד). אני באמת חשה כך.

בטלנים למינהם, עברינים, משווקי פיסבוק ושאר עוכרי ישראל-נכון שהם חולשים על עמצאי התיקשורת, אבל הם לא חולשים עלינו.
לנו בכלל אין טלויזיה ופיסבוק.אצלנו כשרואים ילדה שעושה ניסוי עם חול ועלים בגינה רק מקשיבים לה בסבלנות להנחת המחקר ולתוצאות.
אנחנו שולחים ילדים לחוגים ,מעודדים שיהיו בפעילות גופנית ומקריאים ספרים בבית.

בעניין מדליית פילדס (כמו נובל אבל למתמטיקה) הבנתי שלא מקבלים אותה אחרי גיל 40...
ץ

אה, כן, בשמת, האם אפשר לגריין כזה פוסט ארוך?
ץ

קצת על הפגיעה במדענים באוניברסיטאות בעשור + האחרון:
קיצוצים בלתי נתפסים בתקציב, כל שמי שמת - התקן מת איתו, במקום לקלוט מספר מסוים של מדענים צעירים לסגל האוניברסיטה כל שנה יש שנים שבהן אין אפשרות לקלוט כלל.
למעלה מ-800 תקנים "קוצצו", זה כמו לסגור אוניברסיטה בינונית.
המשמעות - על כל מרצה יותר סטודנטים ופחות מתרגלים, ומצד שני פחות חוקרים, מחלקות ותחומי מחקר שמצטמצמים. הפגיעה היא גם במחקר וגם בסטודנטים שיש להם פחות קורסי בחירה.
הדברים האלה נובעים ממדיניות מכוונת של משרד האוצר, שמנסה לבדוק מתי הסוס יגסוס, ואז יבואו להציל אותו בעזרת פתרון הפלא - הפרטה.
אי אפשר לבנות מחקר מדעי רציני אם אתה חושש שתפוטר כי יש סטודנטים לא מרוצים בקורס שלך (ועל הסטודנטים ארחיב בהמשך) או כי המחקר לא הניב את התוצאות הרצויות.

ויש תהליכים שאינם בהכרח מ"מלמעלה", אלא שינויים חברתיים -
יותר מדי סטודנטים לא באים ללמוד אלא לקבל תואר.
לא החומר מעניין אותם אלא איפה אפשר להשיג שחזורי בחינות.
לא לשמוע את המרצה ולפתח דיון בשיעור, אלא לצפות שהוא יעלה את המצגת לאינטרנט (ואם הוא לא, אז מייד להתלונן עליו).
לדרוש לקבל את הבחינה שלהם סרוקה כדי שיוכלו להעביר לאגודת הסטודנטים שזה אחד השירותים שהיא מספקת - הפצת בחינות פתורות סרוקות.
סטודנטים פונים למרצה באימייל כאילו שהוא החבר שלהם (במקרה הטוב) או עובד אצלם (במקרה הפחות טוב).
יותר מדי סטודנטים לא יודעים להתנסח בעברית, ואחר כך מתלוננים שהם כתבו בתשובה בדיוק מה שהיה צריך ושזה לא אשמתם שהמרצה לא הבין (את הניסוח המבולבל והמעורפל והלא מתחייב והשגוי).

עגום.

אז כמה מקבלי פרס נובל יש?
אהבת, יש עשרות מקבלי פרס נובל. אם כוונתך לישראלים, יש עשרה (אולי 11) חתני פרס נובל ישראלים.

ועל מה הם קיבלו את הפרס?
שוב, האם את מדברת על ישראלים או בכלל?

נ.ב. אפשר לבדוק את זה בויקי.

_ויש תהליכים שאינם בהכרח מ"מלמעלה", אלא שינויים חברתיים -
יותר מדי סטודנטים לא באים ללמוד אלא לקבל תואר.
לא החומר מעניין אותם אלא איפה אפשר להשיג שחזורי בחינות.
לא לשמוע את המרצה ולפתח דיון בשיעור, אלא לצפות שהוא יעלה את המצגת לאינטרנט (ואם הוא לא, אז מייד להתלונן עליו).
לדרוש לקבל את הבחינה שלהם סרוקה כדי שיוכלו להעביר לאגודת הסטודנטים שזה אחד השירותים שהיא מספקת - הפצת בחינות פתורות סרוקות.
סטודנטים פונים למרצה באימייל כאילו שהוא החבר שלהם (במקרה הטוב) או עובד אצלם (במקרה הפחות טוב).
יותר מדי סטודנטים לא יודעים להתנסח בעברית, ואחר כך מתלוננים שהם כתבו בתשובה בדיוק מה שהיה צריך ושזה לא אשמתם שהמרצה לא הבין (את הניסוח המבולבל והמעורפל והלא מתחייב והשגוי)._
מסכים ב 100%.
וגם נכון ביחס לתלמידים ביסודי בחטיבות הביניים ובחטיבות העליונות.
במילים אחרות - על מנת להגיע להשגים במדע יש להשקיע בלימודים. אמיתיים. מתחיל בדיוק לשוני ושפתי, ממשיך בלימוד יסודות החשבון ורכישת שפות נוספות (אנגלית ואולי נכון היום להוסיף סינית). ממשיך בלימוד מעמיק יותר של מגוון מדעים (מתמטיקה, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, מחשבים...).
יש חשיבות להבנה שהגעה לתוצאות מחייבת 98% זעה ו 2% השראה (באנגלית זה יותר משעשע

).

סלעית נותנת תאור מדוייק על הנעשה היום באקדמיה ובשמת- על התהליכים מאז שעלה הליכוד לשלטון.
בכל זאת, הייתי רוצה להוסיף כמה דברים.
ראשית, סקרנות וחקרנות הן שתי תכונות שלא קיימות בכל אחד, כפוטנציאל. באלה שהן כן קיימות- זה תלוי בסביבה אם הפוטנציאל ימומש או ירדם.
הסביבה החשובה והקרובה ביותר היא אלה שמגדלים את התינוק בשנותיו הראשונות. האם הם מזהים את התכונות? ואם כן, האם הם מעודדים אותן או מדכאים או אדישים? האם הם דואגים
למסגרת תומכת חקרנות בהמשך?

שנית, מהו "הצו" החברתי באותה תקופה ובאותה סביבה?
בקיבוצים, למשל, היתה התנגדות אידיאולוגית לאקדמיה והערצה רבה לעובדי החקלאות ולחיילים גיבורים. עד שנות ה-70 המאוחרות, בתי הספר הקיבוציים לא היו מגישים לבגרות כמעט.
הילדים גדלו בסביבה שהעריצה יכולת ספורטיבית, טכנית וחברתית. אם מישהו היה בעל פוטנציאל מדעי או אמנותי, הוא היה צריך כוחות חזקים של עצמו כדי להגיע לכך.
בשנות התשעים והאלפיים התפתחה בארץ הערצה לעושר. עו"ד, רו"ח ומחשבים-אין. ספרות, פילוסופיה ומתמטיקה טהורה-אאוט. ואם הצלחת בלי תואר- אתה גבר שבגברים.

שלישית, רוב "עכברי המעבדה" והתאוריטיקנים אינם זוכים ב"נובל" או בפרס כלשהו. בשביל זה צריך תכונות ומוטיווציות נוספות. למשל, אגו גדול ורצון להיות מפורסמים ואז צריך להכנס
למערכת אינטריגות בקהילה המדעית שלך כדי שימליצו עליך. אם נראה לכם שזוכי הפרס הם אנשים צנועים ונחבאים אל הכלים- תחשבו שוב.
אגב, קראתי אתמול איפהשהו שפרסי נובל אינם ניתנים למדענים בגין תאוריות אלא רק בגין ניסויים. לדוגמא הביאו את איינשטיין שזכה בנובל אבל לא על התאוריות שפירסמו אותו.

האם יהיו לנו עוד חתני נובל? מאמר מאת נחום בלס

מו כן מענין לבדוק גם את פרס טיורינג.
אמיר פנואלי ז"ל, יליד הארץ (נהלל) 41' , זכה בפרס טיורניג ב-96'.
אביו היה מורה.

"תודעת העל" שהיא הדרכה בריאתית שמורידה מידע בתקופה זו מספרת:

לכל נשמה ייעוד מסויים הנתמך במבנה אנרגטי שמאפשר את מימושו.
נשמה שיורדת לצביר העם היהודי יורדת עם מבנה אנרגטי שמאפשר לה לעסוק בפיתוח יצירתי וחכם בתחומים שונים ומגוונים.
דבר זה נעשה דרך הגברת היסודות אש ואוויר אשר הם מביאים עימם.
לכן נשמות שבוחרות לרדת לצביר העם היהודי נושאות איתן את התפקיד של הנהגת האנושות לכיוון של מחקר, מדע, טכנולוגיה, אקולוגיה ופיתוח התודעה היוצרת.

זוהי המהות הרוחנית של המושגים "העם הנבחר" ו"אור לגויים".

למעשה היו צריכים להיות הרבה יותר מדענים וחוקרים, ומן הסתם זוכי פרס נובל, מקרב היהודים ברחבי העולם.
אז מה קרה?
תודעת העל מתארת בדיוק את הסטייה שבשמת מתארת .
בשנים שאחרי קום המדינה החלה הסטייה של העם היהודי לכיוון יסודות המים והאדמה על חשבון האש והאוויר.
במילים אחרות בני העם היהודי במדינת ישראל התחילו להעדיף התפתחות חומרית ושימת דגש על מילוי צרכים רגשיים מאשר על ההתפתחות שדורשת פיתוח מחשבתי ויצירתי.
הסטייה הזו גם הובילה למה שתודעת העל מכנה "בריחת המוחות" מהמדינה.

סטייה זו מהייעוד היהודי הייתה לאורך כל הדורות ברמה מסויימת , החל ממעמד הר סיני שבו העם העדיף לסגוד לעגל הזהב (אדמה ומים) על פני הבנת האלוהות האנרגטית הכוללת.(אש ואוויר)

ניתן לקרוא יותר על נושא זה כאן:
http://www.zeevaviraz.co.il/59480/%D7%9 ... 7%99%D7%94

יכולה לשתף, שכסטודנטית לתואר שני באוניברסיטה חשתי זילזול רב והעדר אתגרים לימודיים. למען האמת זה היה גם בתואר הראשון אבל בשני ציפיתי ליותר. אותם קורסים, עם אותם מרצים באותה רמה נמוכה בדיוק שמזמינה שינון והתקמבנות ואינה מעודדת חקירה וסקרנות. מרצים שמביאים את אותן דוגמאות ממחקרי שנות השישים וכו'. זכורים לי לטובה מספר מרצים בקורסי בחירה שבהם חשתי שאני לומדת ומעט מאוד מרצים, שהיו יוצאים מן הכלל, לצערי.

_חל בשנת 1976 (עשיתי על זה עבודת מחקר קטנה ושיטתית בשנות השמונים, מפני ששמתי לב לשינוי החד בזמן התהוותו) חדרו לתרבות ערכים חדשים:
הרייטינג בקרב החבר'ה הפך להיות חשוב יותר מערכים נעלים. אם קודם היה ערך ל"אידיאלים", לחתירה להישגים כגון חיים שבהם תרומה לחברה, עבודה שמביאה תועלת, הצטיינות בבית הספר, וערכים אישיים כגון חברות אמת, יושר וכדומה - לפתע הם הוצגו כמשהו שלילי, לא מושך ולא רצוי. הילדים ה"טובים" לשעבר הוצגו בצורה נלעגת ושלילית, בעוד שה"פרועים", החומרנים, התלמידים הגרועים והרמאים - הוצגו כנחשקים, כחברתיים, כגולת הכותרת וכדמויות המופת._
אבל כבר הפלמ"חניקים היו גונבים תרנגולת מהלול של הקיבוץ, צולים אותה ואח"כ מתפארים בזה ונחשבים ל"אייזן בטון". וכבר אז צחקו על החננות (אבו-ארבע) וכולי.

לכל נשמה ייעוד מסויים הנתמך במבנה אנרגטי שמאפשר את מימושו.
טענות מסוג זה מקדמות בורות, משום שהן פשוט מומצאות ללא כל תמיכה או מחקר. הן גם נשענות על גזענות קלה, ועל תלות במישהו "מבחוץ" שמישהו המציא ושאמור לקבוע לנו את הייעוד. זהו ההבדל בין דת למחקר תרבותי רציני.

מסכימה עם כל המלינים על המצב באוניברסיטאות: 1. הממשלות נוהגות באוניברסיטאות בצורה מחפירה. תחושת העליבות והקשיים המוערמים על מחקר רציני הם נוראים. 2. אווירת הקפיטליזם הצרכני חודרת, ומתפתחת מערכת מושגים של "ידע כמוצר צריכה". נורא.

טענות מסוג זה מקדמות בורות, משום שהן פשוט מומצאות ללא כל תמיכה או מחקר.
לא למי שמאמין בקיומו של עולם מטאפיסי המהווה מקור אנרגטי לעולם הפיסי.

גם אם היה קיים עולם מטפיזי, זה לא מוביל לכך שיש ייעוד של כל נשמה ואת זה שהוא מעניק אנרגיה. היוונים המציאו את אל הים והיין, את ממציאה את זה ו"מוכרת" את זה כאמיתי ללא מתודה ספקנית=קידום בורות.

הן גם נשענות על גזענות קלה, ועל תלות במישהו "מבחוץ" שמישהו המציא ושאמור לקבוע לנו את הייעוד.

לגבי הגזענות:
אנו אכן מחולקים לגזעים בעלי מבנה אנרגטי ולעיתים פיסיולוגי שונה.
שוב, הסיבה לכך היא הייעוד השונה של כל צביר נשמות בכדור הארץ.
זה לא אומר שיש טובים יותר פחות.
כולנו שווים אך שונים.

לגבי המישהו מבחוץ שקובע:
אין אף אחד מבחוץ.
אנחנו והאלוהות יישות כוללת אחת.
אנו אלה אשר קובעים ביחד עם הבריאה, את הייעוד שלנו לטובת ההתפתחות הבריאתית הכוללת.

זהו ההבדל בין דת למחקר תרבותי רציני.

בשבילי ובשביל אחרים חקר העולם המטאפיסי הוא רציני ביותר, הוא רק לא מתבטא בשימוש בכלים ארציים.
מחקר תרבותי או מדעי שאינו כולל את עולם הסיבות המטאפיסי הגבוה אינו מספק אותי ולכן אני לומדת ומלמדת רוחניות.
בדברייך היתה נימה של זילזול שאינה במקומה.

אני מזדהה עם ממ וכבר הגבתי על כך בדף אחר.
הגישה הזו שיש לנו יעוד שקבוע מראש ושאנחנו בוחרים מראש אילו מן חיים יהיו לנו,
זה מוביל לפעמים למקומות אפלים ביותר.
מישהו פעם כתב פה באחד הדפים שאי אפשר באמת לעשות עוול לקרבנות כי הם בחרו להיות כאלה עוד בהיותן נשמות לפני שנולדו.
הגישה הזו למעשה מסירה אחריות על עוולות ומעשים רעים מן האחראי להם ובעיניי זה מקומם, חשוך ומסוכן,
(בדומה לגישות דתיות אחרות ורבות)

_הגישה הזו שיש לנו יעוד שקבוע מראש ושאנחנו בוחרים מראש אילו מן חיים יהיו לנו,
זה מוביל לפעמים למקומות אפלים ביותר._

לדעת מה הייעוד הכוונה להתחבר ליכולות הפנימיות שלך, לכשרונות ולנטיית הלב.
וזאת במקום ללכת עם העדר וללמוד או לעבוד במה שלא באמת מתאים לך.
כיצד זה יכול להוביל למקומות אפלים?

בדברייך היתה נימה של זילזול שאינה במקומה.
אני מעדיפה לא לייפות ולדבר בכנות:
אני אכן מזלזלת הן באמונה שלך, הן במתודה, ובעיקר באופן שאת מציגה אותה בדפים השונים פה: בצורה דוגמטית, מיסיונרית ונטולת כל אחריות של הסבר/הוכחה/הדגמה.
זה לא היה נורא אלמלא אלה בדיוק התורות שניתן בקלות למכור לציבור כאופיום ולטשטש אותו מוסרית, השכלתית ועוד.
תורות הייעוד, הן האישי והן על פי גזע, הן התשתית של כל התורות הדכאניות מאז ומעולם (לאישה ייעוד לשרת בבית פנימה, לשחור ייעוד להיות עבד וכן הלאה).

ניתן להמציא תורות הפוכות משלך שיעמדו באותו חוזק:
למשל, אפשר להמציא ש:

לנפש יש ייעוד להרס עצמי, רצחנות, אבדון ורשעות (אפשר אפילו להוכיח את זה יותר טוב ממך. הרי ראיות לכל אלה יש בשפע).
אין אלוהים. יש מיליוני אלוהות קטנות שמטרתן להציק לאדם לאורך חייו (אפשר אפילו להוכיח את זה יותר טוב ממך. הרי ראיות לכל אלה יש בשפע).

ועוד. עכשיו נטל ההפרכה של התורות שלי חל עלייך. והאמיני לי שעל כל ניסיון להפריך, אביא לך "הוכחה" יותר טובה מה"הוכחות" להמצאות שלך.

כל זה בשביל להגיד שחינוך לפרס נובל סותר "תורות" מהסוג של נעמי בן שטרית

ממ, אמנם שפתה של נעמי שונה מהשפה האקדמית ובכל זאת, גם רבות מהתאוריות המדעיות המהפכניות ביותר נהגו ללא חקירה והוכחה. חלקן הוכחו לאחר שנים רבות וחלקן עדיין לא.
לא תמיד יש את הכלים כדי לאשש או להפריך תאוריה בזמן שנהגתה. וגם במדע, תאוריה שקיבלה אישוש בניסוי יכולה להיות מופרכת לאחר שנים רבות.
הרעיון שכולנו עשויים מאותו חומר אך בעלי אנרגיה שונה הוא לא הזוי בעיניי. זה שהמדענים עוד לא הצליחו לזהות את כל חוקי העולם, ידוע גם לך. ישנם דברים שאינם יכולים להיות מוכחים בכלים מדעים ובכל זאת הם מוכחים למעשה אצל מי שנתקל או נעזר בהם.

גם רבות מהתאוריות המדעיות המהפכניות ביותר נהגו ללא חקירה והוכחה.
בשום אופן לא. נהפוך הוא. (סליחה, תחום מומחיות שלי...). מאז ומתמיד המדעים (הן מדי הרוח והן המדויקים) נקטו במתודות מדוקדקות של: 1 מחקר מעמיק. 2. ניסיונות הוכחה 3. ספקנות. אין אף מהפכה מדעית או מחשבתית שלא היתה תלויה בשלושת אלה.

וגם במדע, תאוריה שקיבלה אישוש בניסוי יכולה להיות מופרכת לאחר שנים רבות.
בהחלט. כל סוג של מדע עושה טעויות, לפעמים קריטיות. ולכן נוקטים במתודות מחקר דקדקניות ביותר--כולל לימוד מפרך של תיאוריות קודמות. ותמיד נוקטים במתודה של ספקנות ואפשרות הפרכה. פילוסוף המדע החשוב של המאה העשרים טען שתורה היא קבילה רק אם היא ניתנת להפרכה.

אמנם שפתה של נעמי שונה מהשפה האקדמית
אין פה בעיה של אוצרות מלים שונים או מינוח. הבעיה היא הצגה של רעיונות כאמיתות מוחלטות. הדבר מסוכן כאשר: 1. רעיונות אלה מיוצגים כגוף ידע רציני, בעוד שהם בגדר משחקי דמיון 2. כאשר לרעיונות אלה יש השלכות מוסריות כבדות (רעיון הייעוד הוא מסוכן מאוד. כבר את היוונים הוא שימש כדי לדכא נשים ועבדים ואפילו פועלים). 3. כשהם מופיעים בגדר דוגמטיות מיסיונרית.

אגב מושג ה"מטפיזיקה" הוא מושג פילוסופי בן 2500 שנה. מובטחני שזאת ש"מוכרת" את התורות היומרניות על נפש האדם לא אמונה על ההיסטוריה של השימוש בו.
שאחרת לא היתה מדברת על מי שמאמין בקיומו של עולם מטאפיסי משום שרוב ההוגים שהאמינו/מאמינים במטפיזיקה, בעיקר ב-400 השנים האחרונות, יסברו שטענותיה מופרכות.

אחד הדברים המעניינים בזוכי פרסי הנובל הוא העומק של המחקרים שלהם, שדה הידע הרחב והנסיונות החוזרים להוכחות.

והרבה הרבה פחות חשובה להם מראית העין מלבני דורי ולבני העשרים-ומשהו.

לא קראתי את הכל, אבל רוצה להגיב על זה: יש לי בני משפחה לא מעטים שנולדו בתקופה הזאת והתחנכו כנראה באופן דומה. מאד מאד חשובה להם מראית העין, אבל היא מתבטאת באופן אחר מאשר הדימוי שעולה כנראה. לא אכפת להם ממותגים וגם לא כל כך מכמה כסף מישהו מרוויח, אבל מאד חשוב שהבית יהיה נקי ומצוחצח כל הזמן, ושהילדים יהיו מחונכים ומוצלחים, רצוי עם קבלות. כמו בבדיחה: -בני כמה הילדים שלך? -המהנדס בן 4 והרופא בן 6.

והרבה הרבה פחות חשובה להם מראית העין מלבני דורי ולבני העשרים-ומשהו.
גם לי המשפט הזה ישר קפץ לעין.
לפחות אצל האנשים שאני מכירה, המבוגרים הרבה יותר תלויים ב"מה יגידו" מאשר הצעירים.

ובכל מקרה אין מקומו בדף העוסק בחינוך למדעים.

אני לא מפרידה בין הפיסי למטאפיס.
כאשר נפתח דף בנוגע לחוויה ארצית ונשאלות שאלות לגבי הסיבות לקיומה, אני מוצאת לנכון להביא את המידע שברשותי בנוגע לעולם הסיבות המטאפיסי.
מי שזה לא מעניין אותו, שלא יתייחס.

אני בחרתי בדף הזה להעביר מידע רוחני בנוגע לחשיבות של החינוך למדעים בקרב צביר נשמות העם היהודי.
גם עם הבחירה שלי מקוממת או מפחידה מישהו, אני לא חושבת שזאת סיבה לשלול את המידע או לבוז לו.

גם לפה הגיעו המוחקים?

_אני בחרתי בדף הזה להעביר מידע רוחני בנוגע לחשיבות של החינוך למדעים בקרב צביר נשמות העם היהודי.
גם עם הבחירה שלי מקוממת או מפחידה מישהו, אני לא חושבת שזאת סיבה לשלול את המידע או לבוז לו._

אני מדיר את רגלי מכל דפי הקריסטלים והאנרגיות למיניהן.
אני לא מכיר אף זוכה בפרס נובל בתחום המדעים, שקיבל פרס על משהו שקשור ל"מטאפיסיקה".
הבחירה שלך מפחידה, כי היא מעודדת בערות ובורות.

_הגישה הזו שיש לנו יעוד שקבוע מראש ושאנחנו בוחרים מראש אילו מן חיים יהיו לנו,
זה מוביל לפעמים למקומות אפלים ביותר.
לדעת מה הייעוד הכוונה להתחבר ליכולות הפנימיות שלך, לכשרונות ולנטיית הלב.
וזאת במקום ללכת עם העדר וללמוד או לעבוד במה שלא באמת מתאים לך.
כיצד זה יכול להוביל למקומות אפלים?_

כי להניח שיש לנו יעוד שנקבע עבורנו עוד לפני לידתנו,
ושהיכולות, הכישרונות, נטיות הלב - כל אלה נקבעים מראש וקשורים בהכרח גם לאותו "צביר נשמות" כלומר לעם שנולדנו אליו -
זה מחסל מראש את האפשרות להחליט מה נעשה, לחקור מה נטיות הלב שלנו, לפתח את הכישרונות שלנו,
גם אם נדמה לנו או לאחרים שזה לא היעוד שלנו, פשוט כי כך אנחנו רוצים או אפילו בשביל הניסוי והטעייה.

הרעיון הזה לא חדש, גדולי הפילוסופים היוונים, למשל, דיברו על זה.
ולאורך כל הדורות דתות ואמונות שונות קידמו את העניין הזה (כולל תאוריית "העם הנבחר", בהחלט גזענות אם את שואלת אותי).
וקידום הרעיון הזה, שגורלנו קבוע מראש, תמיד היה כלי שרת ביד החזקים לדיכוי החלשים.

שליחה על ידי .* » 09 אוקטובר 2011, 02:33

כל חתני וכלת פרס נובל הם אירופאיים. מזרחיים נעדרים מהרשימה.
וברובם בתחומים שנתפסו "גבריים" ברובם - כלכלה כימיה.
אז לא הכל היה טוב אז בימים ההם.

ואני אוסיף - שחלקם קיבלו פרס נובל על גילויים מלפני עשורים כך שלגיל אין קשר, אלא למהות המחקר ולבשלות הקהילה המדעית לקבל את אותם גילויים מרעישים.
רוצה לומר שייתכן ומדענים חדשים שעושים עבודה מצויינת היום יקבלו פרס בעוד שני עשורים.
זה עדיין לא סותר את העובדה שבין העשור ההוא מרובה נובליסטים (נו הייתי חייבת) לימינו אנו יש מקום לבדוק מה התחרבש.

כולם חתני פרס נובל מהשנים האחרונות, שגדלו ולמדו והתחנכו בארץ, כולם בערך באותה שכבת גיל.

אולי תלוי איפה, אבל ממה שידוע לי מההורים החינוך היה נוקשה, סדר יום קפדני, סדר וניקיון כערך עליון, חינוך מגיל 0 להיות פרופסור ("תשע עשר להיות פרופסר") מאד חשוב מה יגידו - צריך להראות נורמלי ומסודר ולא מוזר, ילד טוב משאיר צלחת ריקה, צריך ציונים מעולים. (ההיכרות שלי בעיקר עם נציגים מהתפוצה האירופית בעיר).
קצת הפוך מחינוך ביתי חופשי - לא?

נכון זה הולך עם המון דברים טובים שהיו אז - ערכים, אמונה בצדקת הדרך, החומרנות לא תפסה תפקיד (לכלם לא היה), ילדות בשדות, עצמאות מגיל צעיר, הסתפקות במועט, חיים פשוטים ומאושרים יותר בד"כ. לפחות ככה מספרים לי.

מצד שני - לא זוכרת איפה קראתי (דני לסרי?), שעדיף הקשר בין ההורים והילדים כפי שהיה אז -
קשר תכליתי - כמה קיבלת במבחן? אכלת? תיקח סוודר! ומעבר לזה הניחו לילדים לעשות כרצונם - ההורים היו עסוקים. ואז הילדים יכלו להתפתח כרצונם בטבע, עם החברים..
זאת על פני להתערבב עם הילדים, "לחפור" להם כל היום ולא לתת להם עצמאות, להיות החברים שלהם ולהתחנף אליהם כמו הורים רבים היום.
(לא מדברת כמובן על הורות קשובה מכבדת ומאפשרת שיודעת מתי להניח להם)

אה ושכחתי - היה גיבוי מלא למורים בבית הספר שגם אם זה בעייתי - זה משדר יותר מכל את הערך של החינוך כערך חשוב (גם בהלכה רב של אדם שלימד אותו נחשב כהורה לעניינים מסויימים מבחינת החובה לכבד), ולא כמו היום שאמא מגיעה לכיתה ומתחילה לצרוח על המורה לפני כל הילדים (סיפור אמיתי מבתי) . (צריך גם רמה מינימלית ממוצעת של מורים כדי שהורה יוכל לחנך לערך כיבוד המורים בלב שלם. אחרת בעייתי..)

צריך לזכור שהחינוך החל מאמצע המאה ה-19 ועד ימינו השתנה לא מעט פעמים, ושונה מאוד בארצות שונות. ולמרות שזו מסורת אנושית ארוכת שנים של כל דור להתלונן על שטחיות הדור שאחריו, פרסי נובל מחולקים בהצלחה כבר כמאה שנה.
החומרנות, למשל, הייתה תמיד מודגשת יותר בארה"ב, אבל זה לא מפריע לה לשלוט בעולם במדע, כמעט ללא עוררין.
בכלל, אני מפקפק ברמת ההשפעה של בתי הספר על אנשים מבריקים בצורה קיצונית. בית הספר טוב לממוצע, ולזה הוא נועד. תוכניות מצטיינים למינהם הן המצאה חדשה. גאונים ממילא יפלטו מהמסגרת או יפתחו את תחומי העניין שלהם מחוצה לה. נגישות המידע מדהימה כל כך כיום שאני לא דואג לכך.

בכל מקרה, מהכרות עם הדור הבא של החוקרים, לא מדובר בקוטלי קנים ויש ביניהם לא מעט אנשים מבריקים ורצינים, אפילו שיש להם, רחמנא ליצלן, חשבון בפייסבוק.

אבל פרסי נובל הם מצבי הקיצון ולרובנו אין מגע עימם. ההשפעה של מערכת החינוך הכושלת היא על החברה ככלל - על השוטרים, המורים, עורכי הדין ומנהלי הכספים. כרגע היא מייצרת בורות ובערות. ואם ניגע בנושא רלוונטי לדף, הייתי מעדיף שתלמידים ידעו הסטוריה ומדע, במקום שטויות על רמות אנרגטיות של נשמות מעולמות גבוהים.

כרגע היא מייצרת בורות ובערות. ואם ניגע בנושא רלוונטי לדף, הייתי מעדיף שתלמידים ידעו הסטוריה ומדע, במקום שטויות על רמות אנרגטיות של נשמות מעולמות גבוהים.
מצחיק... בראיון עם פרופ' דן שכטמן , אני מצטטת:
"בקדמת המדע אין הרבה הבדלים בין דת למדע", אומר שכטמן. "יש לאנשים אמונות. זה מה שקורה כשאנשים מאמינים במשהו כמו בדת."

הרי כששכטמן גילה את מה שגילה- זה היה בניגוד גמור למדע, בכל אופן זה הידוע באותו זמן. התגובה של עולם המדע לתגליתו היתה, בלשון המעטה, כמו ההתייחסות שלהם לאסטרולוגיה/ תקשור/ ודת.
ואני רק רוצה לומר- יש אמיתות שנחשבות שקרים ויש אמיתות שאין כלים מדעים לבדיקתן ויש אמיתות שרוח האדם אינה בשלה לקליטתן. אני חושבת שגם למדענים ראוי להיות קצת ענווים ולא לחשוב שהכלים שלהם הם היחידים לאישוש או הפרכת רעיון.

חיים פשוטים ומאושרים יותר בד"כ. לפחות ככה מספרים לי.
למ, תוך כדי התיאור שלך על מה שהיה כאן פעם, מצאתי את עצמי נוברת בזכרוני אל תקופת שנות השישים והשבעים ובחילה עזה עלתה בי.
זה כמובן סובייקטיבי, והחינוך הקיבוצי שונה היה מהעירוני. אני זוכרת מורים משעממים, אנטיפתים, מתחנפים למנהל. ביניהם, כיהלומים, זהרו מס' בודד של מורים דעתנים, כריזמטים ומחנכים בנשמתם.
אני זוכרת שבחרתי לסיים את לימודי שנה מוקדם יותר, דווקא בגלל התחושה החריפה שהמערכת הורגת לי כל טיפת סקרנות וצמא ללמוד. הצלתי את נפשי, לא פחות.

קשר תכליתי - כמה קיבלת במבחן? אכלת? תיקח סוודר! ומעבר לזה הניחו לילדים לעשות כרצונם
הו, כמה נפלא זה נשמע. לא רק הניחו לילדים לעשות כרצונם אלא גם הניחו למע' החינוך לעשות כרצונה בילדים.

אני זו האמא שמתערבת בתכני החינוך ובאה לדבר עם המחנך והמנהל. אני זו שעומדת לצד ילדיי ומגוננת עליהם מטמטום המערכת. אני זו שמעדיפה שלא יסיימו בי"ס אבל יתעניינו בעולם הגדול.

במקביל החל הרס שיטתי של מערכת החינוך,
בשמת, הרבה מים זרמו פה בדיון מאז אבל בכל זאת -
הרס שיטתי ? בכוונה?
למה?

הרי כששכטמן גילה את מה שגילה- זה היה בניגוד גמור למדע, בכל אופן זה הידוע באותו זמן. התגובה של עולם המדע לתגליתו היתה, בלשון המעטה, כמו ההתייחסות שלהם לאסטרולוגיה/ תקשור/ ודת.
לא נכון
רוזמרין, אני מצטערת, מה שאת אומרת הוא לא נכון.
שכטמן גילה את הגבישים המחומשים בזכות המדע. הוא פועל בתוך דיסציפלינה מדעית שבדיוק מקדמת, מאפשרת ומפתחת גילויים מסוג זה. לולא כלי התצפית המדעיים (המיקרוסקופיים והסריקות והפענוח) הוא לא היה יכול אפילו לראות את הגביש המיוחד. לולא שיטות המחקר והמעבדה שבה הוא עבד, הוא לא היה מגלה לעולם את מה שגילה. המדע הוא בדיוק זה שדוחף לעוד ועוד מחקרים, עוד ועוד תצפיות ועוד ועוד הוכחות. באקדמיה אנחנו כל הזמן נדחפים לגלות עוד תגליות שישפרו את מה שגילו קודם או ימוטטו אותו.

"בקדמת המדע אין הרבה הבדלים בין דת למדע", מי שלא מצוי בהיסטוריה של המדע ושל האינטלקטואליות לא יכול בכלל להבין משפט כזה.
הדחף לגלות כל הזמן דברים חדשים ולבקר את הקודם לנו, זה ההבדל העצום והמכריע ביננו לבין הדת. שום מוסד דתי לא היה מספק לשכטמן כלים, היסטוריה מחקרית, מעבדות, תקציבים, שנות מחקר ואווירה לתגלית כזו.

זה שהיו כאלה שהתנגדו לתגליותיו של שכטמן, זה בטל בשישים. עדיין היו כאלה שהצטרפו אליו. והכי חשוב, עדיין הדיסציפלינה סיפקה לו כלים לחקור ולהוכיח ולהטיל ספק בכל מה שקדם לו.

(מה שלא אפשרי בתורות שיש בהן גזענות )

בתורות גזעניות
את שופטת מידע מבלי לנסות להבינו ולכן את מגיעה למסקנות שאינן נכונות לגביו.
אני מזמינה אותך למערכת יחסים וירטואלית של כבוד הדדי, כך נוכל כולנו להחכים.

_את שופטת מידע מבלי לנסות להבינו ולכן את מגיעה למסקנות שאינן נכונות לגביו.
אני מזמינה אותך למערכת יחסים וירטואלית של כבוד הדדי, כך נוכל כולנו להחכים._
נעמי, אמנם דברייך אלה לא הופנו אליי,
ואמנם לי חשוב לכבד כל אדם וכל דיון,
אבל נקלעתי למקום הזה פעמים רבים, בוויכוחים רבים.
אני תמיד שמחה לשמוע דברים חדשים (ואפילו כאלה שנחשבים בעיניי בדיעבד הבלים),
אבל כשפורשים בפניי תורה שלמה שכולה מושתתת על הנחות יסוד שאין להם שום קשר עם תפיסת העולם שלי,
קשה מאוד לקיים דיאלוג.
לחילוני גמור לקיים דיאלוג עם אדם דתי זה אולי אפשרי, אבל כמעט ריק מתוכן.
אולי גם הפוך, אני לא יודעת.
לכן במקומות מסוימים יותר קל, וגם יותר יעיל ופורה, להתייחס נקודתית לטיעונים מסוימים ולא לנסות לפרוש את כל תורת הידע.
כמובן תוך שמירה על כבוד ומקסימום סובלנות.

זו הסיבה שנגעתי במקום אחד (מיני רבים) שנראה לי בעייתי מאוד - שאלת הייעוד והגורל

את צודקת.
לכן אני לעולם לא אכנס לדיאלוג עם אדם דתי או לחילופין עם אדם אשר מאמין בקיומו הבלעדי של העולם הארצי.
אך מתוך כבוד לאחר , כאשר הוא מביע את דעתו בסביבתי, אני לא אגנה או אזלזל בדעותיו .
אני מספיק ענווה לדעת כי ייתכן שבנקודות מסויימות אשר הן חסרות אצלי בהבנה אוכל גם להחכים ממנו.

זו הסיבה שנגעתי במקום אחד (מיני רבים) שנראה לי בעייתי מאוד - שאלת הייעוד והגורל

אפשר לגעת בזאת יותר לעומק ,
אני מזמינה אותך לדיאלוג בנושא בדף האם ואיך מצאתם את הייעוד שלכם

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קראתי חלק מהדברים אודות 'החינוך של פעם', הנוקשות הקפדנות וכו' הולידה גם אנשים אובסיבים למדי, מדי...שלא הצליחו למשש חלקיק מכשוריהם.

אני יכולה לחשוב על התשוקה לידע, על סוג של ברק אישי ומקצועי, אומץ לב וסבלנות ובאותה המידה נכונות להשקיע ולהיות מושקע בעבודה. נראה לי שגם הרצון לתרום דבר מה חשוב ומשמעותי תורם ליכולת לפרוץ דרך, ובנוסף כנראה גם כאן מנצחת האהבה. במקרה זה אהבת המקצוע.

אין ספק שעם חינוך מספיק נוקשה, אפשר לדחוף חלק מהאנשים להשגים גבוהים מאוד.
אני חושבת שכדי להגיע מעבר להשגים גבוהים, למשהו באמת לא רגיל, צריך גם משמעת עצמית מאוד קפדנית ויכולת לעבודה מונוטונית וקשה וגם ניצוץ של גאונות וחשיבה עצמאית.
לפי הסיפורים של ההורים והדודים שלי על שנות השלושים והארבעים בארץ, אני יכולה לראות איך הצד האקדמי קבל דחיפה רצינית אבל גם איך החשיבה העצמאית דוכאה הרבה יותר מהיום ככה שנראה לי שקבלת נובל לא בהכרח נובעת מהחינוך שהיה אז. (אלא אם השגים שנובעים מעבודה קפדנית וארוכת שנים מספיקים לקבלת נובל)
התיאור הנוסטלגי של בשמת מתעלם ממכות עם סרגל על האצבעות בגלל טעות בחשבון, מסחיבת ילדים באוזניים והעמדתם בפינה עם הפנים לקיר במשך שיעור שלם (היה עוד בזמני בשנות השבעים), מפס יצור בו לא הייתה להורים שום זכות להביע דעה על חינוך ילדיהם.
אז מי שמתגעגע לחינוך של אז, מוזמן לדבר קצת עם הדור ההוא.
לדעתי היום יש לא פחות צעירים מבריקים ומוכשרים מאשר היו אז.
את המשפט "אתם נוער אתם? אתם חרא!" (או "בררה" כמו שניסו לעדן בשיר "סימן שאתה צעיר") אמר אברהם שפירא, שכונה "זקן השומרים" על הדור של עדה יונת כך שכל דור חושב שהוא טוב יותר מהדור הבא.

שטויות על רמות אנרגטיות של נשמות מעולמות גבוהים.

זה שאין הוכחה למשהו, זה עדיין לא אומר שהוא לא קיים.
לכן המילה 'שטויות' היא סתם מילה של שחצנות, ואינה רלוונטית לדיון.

זה שאין הוכחה למשהו, זה עדיין לא אומר שהוא לא קיים.
נכון. אבל זו שטות להתייחס אליו כאילו הוא קיים.
ועוד יותר שטות להתייחס אליו בדף שעוסק בחינוך של לימודי מדעים.

אגב, את לא תוכלי לשכנע אותי אחרת.
הרי, ההתנגדות שלי נובעת מתוך היעוד האנרגטי של הנשמה שלי...

נכון. אבל זו שטות להתייחס אליו כאילו הוא קיים.
ועוד יותר שטות להתייחס אליו בדף שעוסק בחינוך של לימודי מדעים.
מסכימה בהחלט.
כל עוד משהו לא הוכח כקיים, יש להתייחס אליו כאל השערה, וככזו בלבד.

אמר אברהם שפירא, שכונה "זקן השומרים" על הדור של עדה יונת
על דור הפלמ"ח.
עדה יונת היתה אז בערך בגיל הגן.

שכטמן גילה את הגבישים המחומשים בזכות המדע. הוא פועל בתוך דיסציפלינה מדעית שבדיוק מקדמת, מאפשרת ומפתחת גילויים מסוג זה
ממ, האם זה ויכוח עקר או שלא הבנת אותי?
בזמן ששכטמן גילה שיכולים להיות גבישים מחומשים, עולם המדע צחק עליו, כמו שהוא צוחק על נעמי בן שטרית . זה ששכטמן גילה את הגביש מתחת למיקרוסקופ בכלל לא שינה לקהילת המדענים.
זו הסיבה שדת ומדע יכולים להיות מאד דומים. כשאתה בטוח באמת שלך, בין אם זה חוק פיזיקלי או ישות אלוהית או כל "אמת" אחרת, התגובה שלך למה שמפריך אותה היא אותה תגובה. ביטול.
אז המדענים משתמשים בכלים רציונלים והדתיים משתמשים בכלים רוחנים והמכשפות משתמשות באינטואיציות וכל אחד יכול לצדוק או לטעות.

הסביבה החשובה והקרובה ביותר היא אלה שמגדלים את התינוק בשנותיו הראשונות
בהחלט מסכימה.
והשינוי הענק שחל בתפיסות החברתיות ובמבנה החברה בתחום הזה היה השינוי שבו מגלים יותר מ-90% מהתינוקות בישראל למוסדות שבהם מפרידים אותם מאמא ומגדלים אותם לתרבות הבריונות והחסך, כולל החסך השכלי. המעונות הם שמגדלים את התינוק בשנותיו הראשונות. זו בכיה לדורות ואנחנו עוד נבכה עליה יותר ויותר.

_במקביל החל הרס שיטתי של מערכת החינוך,
בשמת, הרבה מים זרמו פה בדיון מאז אבל בכל זאת -
הרס שיטתי ? בכוונה?
למה?_
מסיבות אידיאולוגיות שהזכרתי על קצה המזלג.
כמובן תלוי מי מתבונן.
אלה שמטרתם ליצור תלמידים חסרי יכולת חשיבה, משוללי ידע ולאומנים ממש לא חושבים שמשהו נהרס (קראתם את הכתבה על השינויים החדשים שגדעון סער מנהיג עכשיו? פעמיים שמעתי אותו נואם לאחרונה, ביוני בהנחייה בקונצרט של הפילהרמונית, בספטמבר בכנס 75 שנה לתיכון חדש, והתביישתי בשר חינוך שמדבר בעברית עילגת וחושף את בורותו בפני קהל משכיל ואינטליגנטי).

התיאור הנוסטלגי של בשמת מתעלם ממכות עם סרגל על האצבעות בגלל טעות בחשבון, מסחיבת ילדים באוזניים והעמדתם בפינה עם הפנים לקיר במשך שיעור שלם (היה עוד בזמני בשנות השבעים), מפס יצור בו לא הייתה להורים שום זכות להביע דעה על חינוך ילדיהם.
התיאור שלי לא היה נוסטלגי. הוא היה חלקי.
זה לא שלא היו מורים גרועים בכל התקופות והם תמיד היו הרוב P-: את זה אני מלמדת כבר על העלייה הראשונה...
לא היתה תקופה שהיה חינוך "מושלם" ובכל תקופה היו הרבה חסרונות.
וכמו שכתבתי, אבל אולי לא הדגשתי:
אין "חינוך" לבד.
אין "מערכת חינוך" לבד.
הכל עניין של קשרי גומלין בין מערכות.
הנורמות של החברה, התרבות הכללית, ומערכת החינוך. אף אחת מהן איננה עם לבדד ישכון.

ולא מעט שינויים לרעה במערכת החינוך אירעו דווקא כתוצאה מניסיון לשפר דברים מקולקלים... פשוט, לא ניסיון חכם.
אולי אפשר לראות פה דוגמא לניסיון חכם.

עולם המדע צחק עליו
אבל הוא התעקש והראה בניסויים שכל מדען יכול לשחזר, שהוא צודק.

זה ששכטמן גילה את הגביש מתחת למיקרוסקופ בכלל לא שינה לקהילת המדענים.
אבל זה כן שינה. בהתחלה למעט ואח"כ ליותר ויותר.
ובסוף זו הפכה להיות עובדה מקובלת.

אז המדענים משתמשים בכלים רציונלים והדתיים משתמשים בכלים רוחנים והמכשפות משתמשות באינטואיציות וכל אחד יכול לצדוק או לטעות.
זה מזכיר לי את הויכוח בדף מדע מדויק
כשתראי לי דת (או קבוצת מכשפות) , שעוברת ביקורת מתמדת ומעדכנת את התורה שלה לפי גילויים חדשים, אז אפשר יהיה להשוות אותם למדע.

אלפשה, זה מה שאמרתי. על אף שהשתמש בכלים מדעיים, הקהילה לעגה לו. אם המדענים, כטענתך, הם אלה המשתמשים בכלים הלגיטימים היחידים- אז הם היו אמורים להגיב אחרת, לא כך?

כשתראי לי דת (או קבוצת מכשפות) , שעוברת ביקורת מתמדת ומעדכנת את התורה שלה לפי גילויים חדשים, אז אפשר יהיה להשוות אותם למדע.
כשתראה לי מדען שעובר ביקורת נפשית/רוחנית/אינטואטיבית ומעדכן לפי גילויים חדשים וגו'...
אתה מכיר את המונח "סיינטיזם"? בעברית קוראים לזה מדענות. ברוזמרינית קוראים לזה דת המדע.

הקהילה לעגה לו. אם המדענים, כטענתך, הם אלה המשתמשים בכלים הלגיטימים היחידים- אז הם היו אמורים להגיב אחרת, לא כך?
מדענים הם בני אדם. הם לא חפים מדעות קדומות, הצמדות לפרדיגמות וכו'.
כאשר בא מדען אלמוני וטוען ש 1+1=3, התגובה הראשונית תהיה נחרת בוז וצחוק לועג.
אבל כאשר אותו מדען מתעקש ומוכיח בכלים המדעיים המקובלים ש 1+1=3, בסופו של דבר דעתו תתקבל והוא אף מקבל פרס נובל.

בזמן ששכטמן גילה שיכולים להיות גבישים מחומשים, עולם המדע צחק עליו, כמו שהוא צוחק על נעמי בן שטרית? .
קודם כול, זה ממש לא מדויק, אלא יותר סיפור יפה לעיתון. עולם המדע הוא זה שאיפשר לו תגלית זו, הוא זה שמימן את המשך המחקר, בעלונים של עולם זה הוא פרסם את תגליותיו (והן פורסמו בעלונים אלה), בכנסים של עולם זה הוא הרצה עליהן. בנוסף, היו מדענים שמיד הצטרפו אליו.

אז המדענים משתמשים בכלים רציונלים והדתיים משתמשים בכלים רוחנים והמכשפות משתמשות באינטואיציות וכל אחד יכול לצדוק או לטעות.

רוזמרין, עולה פה הרושם שאת לא מכירה, לא את ההיסטוריה של התפתחות המדע, ולא איך המדע עובד.
המחקר המדעי הוא כזה שמכיל בתוכו הזמנה להפרכה של תיאוריות או שיפור שלהן. זה התפקיד של המדען. מדען שנחשב הוא מדען פורץ דרך שמראה דברים חדשים לגמרי. זה הפוך מהדת או מהתורות חסרות הבסיס של נעמי בן שטרית. מי שרדף את גדולי המדענים היתה הכנסיה לא המדע עצמו. מאז ומעולם המדע דוחף לגילויים ותיאוריות שיתנו הסברים חדשים לגמרי למבנה העולם, גוף האדם והמוח והנפש, למידה, רגשות, כאב, מבנים חברתיים ועוד ועוד.

כשתראה לי מדען שעובר ביקורת נפשית/רוחנית/אינטואטיבית ומעדכן לפי גילויים חדשים וגו'...

שוב. את מדברת מתוך חוסר ידע (ושוב, זה תחום המומחיות שלי). רבים מהמדענים הם פילוסופים שעברו ביקורות רוחניות ואינטואיטיבות מאוד. המדע הפילוסופי (מאפלטון ואריסטו ואחר כך מדיקרט, בייקון וגלילאו לאורך המודרניזם) המציא את מושג הביקורת העצמית ואת מושג האינטואיציה וחקר את הרוח האנושית. אלה מושגים שהנחו חקירות רבות מאוד.

כל זה הוא הפוך לדת. בדת אין מתודה שיטתית של ויתור על האמנות קודמות.
לעומת זאת, במדע היו המון מהפכות כאלה שבהן ויתרו לגמרי על פרדיגמות קודמות. למה? כי ככה המדע בנוי. ולכל טענה יש חובת הצדקה רצינית מאוד. ובזה הוא הפוך מהדוגמטיקה הדתית ולאחרי הניו-אייג'ית.

חבל שנכתבים פה דברים מתוך חוסר ידע שעלולים להטעות את הקוראים.
על בורות כזאת נשענות תורות גזעניות כמו של נעמי.

רוזמרין, עולה פה הרושם שאת לא מכירה, לא את ההיסטוריה של התפתחות המדע, ולא איך המדע עובד.
הו, את מעלה נשכחות...
לפני כמה שנים טענת את אותה טענה כלפיי בשיחה על אקולוגיה ופרבור.

אני רוצה להציע לך, ברוח תחילתה של שנה חדשה, שתגיבי לאחרים לגופה של שיחה ולא לפרשנותך הסובייקטיבית וחסרת הידיעה (והחשיבות) לגבי הפרטנר לשיחתך.

מדענים הם בני אדם. הם לא חפים מדעות קדומות, הצמדות לפרדיגמות וכו'.
בדיוק, אלפשה. על זה דיברתי. וכידוע לך, דעות קדומות והצמדות לפרדיגמות הם לא בדיוק הכלים המדעים לבדיקתם. ובכל זאת הם חלק עצום מעולם המדע.

עכשיו, אם מה שיכול לשכנע את המדענים, בסופו של יום, שהדבר ההזוי והחדש הזה הוא אכן מבטל את האקסיומה הקודמת (או מרחיב)- זה הכלי המדעי של תאוריה>ניסוי (ורק בכלים המדעים הניתנים לכימות)>תוצאה אז ברור שמדענים יכולים לגלות/לאשש/להפריך רק דברים הניתנים לכימות או לבדיקה בכלים שיש בידיהם היום.
כשמגיע אדם מטורף עם תאוריה שאינה ניתנת לבדיקה בכלים המדעים של אותו זמן, הוא נידון לגינוי או החרמה או זלזול או אדישות.

למשל, יש כנראה הרבה גלים/תדרים/אנרגיות שאינם ידועים למדע כיום ו/או שאין להם דרך לבדיקה בכלים המדעים.
למדען יש כמה אפשרויות איך להתייחס לכך, וזה תלוי כנראה גם באישיותו וגם בנסיונו:
א. מה שאינו ניתן לבדיקה, אינו קיים.
ב. מה שאינו ניתן לבדיקה, חסר חשיבות ואיני מתייחס אליו.
ג.מה שאינו ניתן לבדיקה, אבל משפיע שוב ושוב על הזולת- אתייחס אליו בכבוד אך לא אשפוט בעיניים של מדען (מאפשר לדתיים להיות מדענים).
ד. מדע אינו חזות הכל. כל עוד אנחנו מבינים שאנחנו יודעים פחות מהידע הקיים בקוסמוס, וכך זה יהיה תמיד- נזכור לשמור על צניעות וענווה בקשר ליכולתינו להבין יותר מאחרים.

התאפקתי כמה ימים אבל לא יכולה יותר ונכנסת לדיון -

יש הבדל גדול מאוד בין מדע לבין אמונה, והוא שאמונה לא ניתנת להוכחה או הפרכה. המאמין יצליח להתאים ולהסביר כל תופעה ומקרה לאמונתו ולרוב אף ינכס אותה לאמונתו. דוגמא לכך יש כבר בתחילת הדיון כשנעמי כתבה "הסטייה הזו גם הובילה למה שתודעת העל מכנה "בריחת המוחות" מהמדינה. " איזה מזל שתודעת העל הגדירה ושיימה את התופעה הזו שעליה מדברים בדיוק בשם זה כבר כמה עשורים....

אמנם אני מכירה אישית מעט אנשים המחזיקים באמונתה של נעמי, ואין בכמותם כדי לתת סטטיסטיקה מהימנה אך מכולם שמעתי, בעת ניסיון לדיון על אמונתם, כי מי שאינו מאמין בה, כמוהם, פשוט אינו בשל/ראוי/מסוגל לראות את האמת - תודעת העל והעידן החדש. כמו כן הבנתי כי "תודעת העל" שהיא הדרכה בריאתית שמורידה מידע בתקופה זו", כפי שכתבה נעמי בתחילת הדיון, אך היא בוחרת למי להעביר את המידע (מידעים/תקשור) והוא אינו זמין ללא תיווך לכלל, אשר גם לא ניתנת לו דרך לאמת את המידע שניתן לו. זאת בניגוד גמור למדע בו כפי שנכתב פה:
אבל הוא התעקש והראה בניסויים שכל מדען יכול לשחזר, שהוא צודק. והידע חשוף וזמין לכל מי שחפץ לקרוא וללמוד או להכנס למעבדה ולבדוק זאת בעצמו.

אני רוצה להציע לך, ברוח תחילתה של שנה חדשה, שתגיבי לאחרים לגופה של שיחה ולא לפרשנותך הסובייקטיבית וחסרת הידיעה (והחשיבות) לגבי הפרטנר לשיחתך.

אני חייבת להיות כנה. הדברים שאת אומרת על המדע הם פשוט לא נכונים. לא יכול להיות שלמדת היסטוריה ופילוסופיה של המדע ואת טוענת דברים כאלה. גם לא יכול להיות שאת מתמצאת בתורות מדעיות ובאופן שבו המדע עובד ואת טוענת דברים כאלה.
אני יכולה לספק לך עשרות ומאות דוגמאות מהעולם המדעי שיסתרו לחלוטין את כל מה שאת אומרת. ואלה דוגמאות בולטות, לא שוליות. כך שמה שאת טוענת נובע מחוסר ידיעה.
כל מה שאת אומרת על הכלים המדעיים הוא פשוט לא נכון. ואת כנראה לא מתמצאת במגוון העצום של כלי הבדיקה ובדחף למצוא עוד ועוד כלים--מכלים אמפיריים פשוטים ועד טענות ממדעי הרוח. ואת כנראה גם לא מתמצאת בכך שתורות פיזיקה גבוהות כמעט לא נמדדות בכלים שאת מציינת אותם. הן לגמרי פילוסופיות ומופשטות. מה שסותר את כל מה שאמרת בהערה האחרונה. הן נבדקות בכלים שאת היית קוראת להם אינטואיטיביים או רוחניים. כך שאת פשוט לא מתמצאת בכלי הבדיקה המדעיים ובאופן פיתוח תיאוריות, אבל כותבת את זה כמו עובדות.

כלומר את מציינת כעובדות דברים שהם פשוט לא נכונים לחלוטין.

חבל לי שמי שקורא פה יוטעה על ידך.*

אני יכולה להתייפייף, אבל אני מדברת מתוך מחקר של שנים רבות ומתוך ידע עמוק של התחום.

אוף, ממ, אני ממש רוצה להתייחס למה שכתבת אבל האנרגיה שלי עפה דרך החלון. כנראה בגלל צורת ההתנסחות שלך ולא בגלל התוכן.
אז שתהיה לך שנה טובה. עייפתי ממך ואני כבר למדתי להתרחק בזמן.

אך היא בוחרת למי להעביר את המידע (מידעים/תקשור) והוא אינו זמין ללא תיווך לכלל, אשר גם לא ניתנת לו דרך לאמת את המידע שניתן לו.
בדיוק!!!
אחד המאפיינים של דת הוא, שיש סודות הידועים רק ל"נבחרים".
משה בהר סיני ושאר הנביאים שאלוהים נגלה אליהם, תמיד כשהם לבד משום מה.
החל במוחמד וישו וכלה במנהיגי כתות מטורפים או סתם מתקשרים, רואי הילות, קוראי קריסטלים וכו'...
תמיד צריך מתווך בעל כישורים על אנושיים, כדי שאנו האנשים הפשוטים נקבל את הבשורה, שאין לנו אפשרות לערער עליה.
וכמו שאמר ג'ורג קליין המנוח: אלוהים תמיד צריך כסף

_אך היא בוחרת למי להעביר את המידע (מידעים/תקשור) והוא אינו זמין ללא תיווך לכלל, אשר גם לא ניתנת לו דרך לאמת את המידע שניתן לו.
בדיוק!!!
אחד המאפיינים של דת הוא, שיש סודות הידועים רק ל"נבחרים"._

נכון מאוד.
זוהי שיטת דיכוי פופולרית, שמשמרת את הציבור הן בתחושה של נחיתות, הן בנטייה לציית לסמכות "בעלת הידע" והן בתחושה של ייאוש מסוים כי לעולם לא יגיעו ל"רמת הידע" של "בעלי הידע".

אז שתהיה לך שנה טובה
גם לך.
אגב, אבל האנרגיה שלי עפה דרך החלון אולי את לא מודעת לזה, אבל קביעות נחרצות ושטחיות וחסרות בסיס על דיסציפלינות בנות אלפי שנים שהן מאוד מורכבות ומגוונות--גם זה מאוד מייאש וגוזל אנרגיה. אני אולי פחות נחמדה במושגים שלך, אבל אני לא מציגה כעובדות טענות על דיסציפלינות שאני לא מתמצאת בהן. זה לא פחות חשוב.

ממ וח אלפשה,
אני לא מבינה למה אתם כותבים עליי בצורה כל כך מכוערת.
אם אתם מתייחסים לדברים שאני כותבת בבקשה תתייחסו בצורה עניינית ולא במילים פוגעות ומזלזלות.
אני מבקשת מכם לערוך החוצה את כל ההעלבות, זה לא לעניין.

בראיון לידיעות אחרונות אמר שכטמן: 'יש לנו מערכת שבה למטה מחמישים אחוז מהתלמידים נמצאים בחינוך הממלכתי. תגיד לי, יש חוק או אין חוק במדינת ישראל?
אני חושב שבמדינה מערבית-תרבותית, שבו יש חוק וסדר, אם הורה לא שולח את בנו ללמוד לימודים תקניים בבית-ספר תקני - הוא יושב בבית-סוהר'

(נכתב בהקשר לחינוך דתי - הציטוט מאתר חרדי. מדובר בעדות שמיעה - לא ראיתי את הכתבה אלא את ההפנייה אליה)

הממ... לגבי המשפט השני שלו, אם אכן נאמר כפי שצוטט -- טכנית הוא צודק, מעשית הוא טועה. הכל קם ונופל על הגדרת ה"תקניות".
בקליפורניה, מקום מגורי הנוכחי (אני מקווה שזה מספיק "מערבי עם חוק וסדר"), המציאות היא בערך כך:
יש חינוך ציבורי שממומן ע"י המדינה, והוא אכן נדרש לעמוד בשלל קריטריונים, תנאים ותקנות, בחינות ותכניות לימודים שהמדינה מחליטה.
יש חינוך ציבורי שצמח בהתארגנויות מלמטה וקיבל אח"כ הכרה ומימון מהמדינה. כך נוצרו ה"צ'רטר סקולס". חלקם, אגב, מותאמים לילדי חינוך ביתי וללמידה מן הבית. יש משפחות חנ"ב שמעדיפות את האפשרות הזו מטעמים כלכליים. ויש גם צ'רטרים אחרים, עם אג'נדה חינוכית שונה מזו של בתיה"ס הציבוריים הרגילים, שהמדינה החליטה להכיר בה ולממן אותה בתמורה לעמידה בקריטריונים כאלה או אחרים.
יש חינוך שאינו ציבורי, וזה כולל את כל בתי הספר הפרטיים וגם את החינוך הביתי, והוא לא נדרש לעמוד בשום קריטריון מלבד רישום (זו הסיבה שאין דרך מנהלתית להבחין בין חינוך ביתי לחינוך בבי"ס פרטי. הרישום הוא אותו רישום). הוא בהחלט יכול להשתמש בסטנדרטים של המדינה (כך נוהגים בביה"ס הפרטי בו מבקר בני), אבל ממש לא חייב. ואם הוא עושה כך זה לא מזכה אותו במימון (שוב, בדיוק כשם שהורה בחינוך ביתי שמלמד את ילדיו לפי התכנית הסטנדרטית לא יזכה במימון כזה).

בקיצור, ברגע שהרשויות יודעות איפה הילד נמצא (וכאמור, מדובר בטופס שאאל"ט אפשר אפילו להוריד מהאינטרנט) -- קשה לי לראות איך מושיבים מישהו בכלא... צריך להוכיח הזנחה ממש חמורה בשביל דבר כזה. תכניות לימודים מוזרות לא נופלות בקטגוריה הזאת וגם אין ממש דרך לעלות עליהן.

כשרק הגעתי הנה הרעיון של "בלי פיקוח בכלל" נראה לי ביזארי. הזמן לימד אותי שזה עובד טוב לפחות כמו השיטה הישראלית, אם לא יותר (רבים יגידו שיותר). אבל נראה לי שזה מפני שהמבנה החברתי-כלכלי הוא אחר. רשת הבטחון הסוציאלי היא כל כך קטנה, שאין כמעט הורה שפוי שיעז להעניק לילדיו חינוך שיפגע משמעותית ביכולתם להשתלב בשוק העבודה בעתיד, ובטח לא אם זה עולה לו כסף כשהוא יכול לקבל חינוך ציבורי בחינם. בקיצור -- השוק קובע.
בני לומד בבי"ס פרטי-דתי-אורתודוקסי (ציוני). אני משוכנעת שלו הוא היה מבוסס על לימודי תורה בלבד הוא לא היה שורד אפילו שנת לימודים אחת, על אף כל יתרונותיו האחרים. מרבית האוכלוסייה המבקרת בו כיום, חילונית כדתית, לא היתה מעלה על דעתה להצטרף למיזם כזה. לא רק שביה"ס מלמד "לימודי חול" במתכונת הסטנדרטית של המדינה, הוא גם עושה זאת ברמה אקדמית גבוהה יותר. זה גם מתוך אידיאל קסום ומיושן-משהו של השכלה ו"אור לגויים", אבל בהחלט גם מתוך חישוב פרקטי. אם אין קמח, אין תורה. אפילו מי שמתעתד להיות רב צריך סביבו קהילה שתהיה עשירה מספיק לממן אותו, וזה לא יקרה אם הם לא יתקבלו לפקולטות יוקרתיות וירכשו לעצמם מקצועות מכניסים. אה, והם גם לא יוכלו לתמוך בביה"ס בתרומות-ענק שמאפשרות לעניים כמונו לשלוח את הילד לשם...

זה יותר יעיל מפיקוח ו"תקניות", אני חושבת. לא צריך להושיב אף אחד בכלא. מצד שני, אני רחוקה מלסבור שהקפיטליזם האמריקאי הוא סידור כזה מדהים. האנומליה בארץ היא שהחינוך ה"לא תקני" הזה ממומן מבלי שיידרש לעמוד בשום קריטריון בתמורה למימון הזה (איפה זה עומד עכשיו עם לימודי הליבה וכאלה?), והוא עוד מופלה בכך לטובה לעומת מערכות "לא תקניות" אחרות שסביר מאד שמספקות חינוך איכותי בהרבה ("איכותי" במובן הצר והמדיד-יחסית של "רוב בוגריו הם אזרחים שמהווים ברכה כלכלית למדינה ולא נטל").

יש כאן בלבול -- די שכיח בארץ -- בין "תקניות" ו"ממלכתיות" ל"איכות".
>סמדר נוטה לנוע באי נוחות בכסאה כל אימת שמישהו מדבר על חינוך "תקני" לכל<

_אני לא מבינה למה אתם כותבים עליי בצורה כל כך מכוערת.
אם אתם מתייחסים לדברים שאני כותבת בבקשה תתייחסו בצורה עניינית ולא במילים פוגעות ומזלזלות._

נעמי, אני לא כותב עלייך, אלא מתייחס לדעותייך.
אומר שוב, יש פה דפים ומדורים שלמים העוסקים במיסטיקה. אני לא נכנס לשם ולא מביע שם את דעותיי.

אבל, אנו נמצאים בדף שעוסק ב חינוך למדעים .
אני מבטיח לך שאם תשאלי את עדה יונת או דן שכטמן, מה הביא אותם לקבל את פרס נובל תשמעי בעיקר על שקידה, התמדה ועבודה קשה.
לא תשמעי מהם על "יעוד אנרגטי של הנשמה".
לדעתי ההתלות במיסטיקה ויעודים אנרגטיים, מרחיקה אנשים מחשיבה מדעית ומרחיקה אותנו מפרסי נובל נוספים (שהם נושא הדף).
צר לי שאני מעליב אותך, אבל לדעתי, בדף הזה , אלו דברים שצריכים להאמר.

אני מבקש ממך, עד כמה שאפשר, לא לקחת את דברי באופן אישי.

מדע יכול להתקיים במקום שיש בו אוירה של פתיחות, סקרנות וחדשנות

אי אפשר לכבד מדע בלי לכבד אנשים.

אני לא מבינה למה אתם כותבים עליי בצורה כל כך מכוערת.
אני בשום אופן לא כותבת עלייך. כן כותבת על הדעות שלך. אני חושבת שדעות גזעניות דטרמיניסטיות (שקובעות שיש עליונות ליהודים רק משום שנולדו למוצא זה, ושיש לאנשים ייעוד שנקבע טרם לידתם) לא ראויות לכבוד.
עם זאת, אעבור על דבריי כדי לראות אם אפשר לנסח משהו אחרת.

תודה ממ.
גם אני חושבת שדעות שקובעות שיש למישהו עליונות לא ראויות לכבוד.
אך אלו ממש לא הדברים שכתבתי.
אני תארתי ייעוד, כישרון, איפיון, של נשמות שיורדות לצביר העם היהודי (ושבגלגולים קודמים הם גם ירדו בתור נוצרים או מוסלמים)
בדיוק כפי שלאבוריג'נים יש את היכולות שלהם ולאינדיאנים וכו'.
כפי שצייניתי בהודעה הראשונה שלי: כולנו שווים אך שונים.
בדיוק כפי שיש אנשים שנולדים עם יכולות אומנותיות ואחרים עם יכולות מתמטיות.
השאלה המעניינת אותי היא למה זה כך, ולא במובן הארצי.
כאשר נתקלתי בתקשורים לגבי הייעוד הייחודי של העם היהודי שהוא קשור לפיתוחים טכנולוגיים ואקולוגיים, מצאתי לנכון לספר על כך בדף הזה.
מי שמחבר בין מגמה ארצית למגמה רוחנית יכול למצוא בכך עניין.
אני חוקרת את הנושא הזה כמעט 20 שנה, רק שהכלים שלי הם לא פיסיים.

הרעיון של הבנת הארציות דרך הרוחניות נועד בין היתר להוביל לאחדות בין בני אדם ולא לאחידות.

אני מבקשת מכם לערוך החוצה את כל ההעלבות, זה לא לעניין.
ערכתי. סליחה.

_אני מבטיח לך שאם תשאלי את עדה יונת או דן שכטמן, מה הביא אותם לקבל את פרס נובל תשמעי בעיקר על שקידה, התמדה ועבודה קשה.
לא תשמעי מהם על "יעוד אנרגטי של הנשמה"._
אבל אולי כן יהיו דברים כמו "תמיד ידעתי שאהיה מדען", "מילדותי היה ברור ש...".

_אני תארתי ייעוד, כישרון, איפיון, של נשמות שיורדות לצביר העם היהודי (ושבגלגולים קודמים הם גם ירדו בתור נוצרים או מוסלמים)
בדיוק כפי שלאבוריג'נים יש את היכולות שלהם ולאינדיאנים וכו'._
הנה, זה מסוג המקומות שבהם קשה מאוד לתקשר כי הנחות המוצא כל כך שונות ורחוקות זו מזו, ובכל זאת אנסה.
מבחינתי, ההנחה הזו היא גזענית.
אני מבינה איך מנקודת המבט שלך היא לא נתפסת ככזו, כי הנשמה מתגלגלת בכל פעם בבן אחר, בעל מוצא אחר וכו'.
אבל אני, ואני בטוחה שרבים בדף הזה ובכלל, לא רואים באנשים נשמות שירדו לצביר העם היהודי או לכל צביר אחר.
הם פשוט אנשים, ולא בטוח בכלל שבגלגול אחר הנשמה שלהם היתה בגוף אחר.
לכן להניח שיש לנשמה שלהם (אם נניח לרגע שיש זהות בין גוף ונשמה, פשוט כי קשה לי לנסח זאת אחרת כרגע)
יעוד שנקבע לה לפני לידתה, כישרון שניתן לה כדי שתוכל לממשו דווקא בקרב עם זה או אחר -
זה בהחלט גזעני. להניח שיש בה משהו מיוחד שמיועד דווקא לעם כזה ולא לעם אחר,
דווקא לייעוד כזה ולא לייעוד אחר.
את מבינה את מה שאני אומרת?
אולי יקל עלייך אם תנסי לאמץ נקודת מבט אחרת לרגע, למשל כזו שלא מאמינה בגלגול הנשמה, ולראות את הדברים מנקודת מבט אחרת.
את מבינה עכשיו למה יעוד קבוע מראש הוא רעיון מסוכן?
וגם בלי לאמץ נקודת מבט כזו, אני חושבת שמבחינה היסטורית אין חולק על כך שרעיונות כמו זה ממש היוו שיטת דיכוי פופולרית בידי דתות ובעלי כוח במהלך הדורות,
כמו גם הרעיון שיש סודות הידועים רק ל"נבחרים"

את מבינה עכשיו למה יעוד קבוע מראש הוא רעיון מסוכן?

לא, אני לא מבינה.
כאשר אדם נולד עם כישרון מסויים, כאשר הוא מבטא אותו הוא חווה הצלחה.
למה זה מסוכן לדעת שאדם נולד עם כישרונות מסויימים?

ייעוד הוא כישרון. הוא טבוע בד.נ.א הפיסי והאנרגטי.
אני מאמינה שהכישרון הזה נקבע על ידי אותו אדם עוד לפני רדתו לחיים הפיסיים.

כמו גם הרעיון שיש סודות הידועים רק ל"נבחרים"
בזה אני ממש לא מאמינה.

אני מאמינה שיש אנשים שיש להם יכולת להתחבר באופן אינטואיטיבי למידע בנוגע לתהליכים אנרגטיים המשפיעים על הבריאה הפיסית, ולהעביר אותו במילים.
הם לא "נבחרים" וזה לא סודות.

הדבר היחיד שנכון בסרט "הסוד" הוא ההנחה שחומר נברא כתוצאה מהתגבשות של אנרגיה, כל היתר שם זה קישקוש בעייני.

"המוח היהודי ממציא לנו פטנטים"
"עם הספר"
ועוד פנינים מהסוג הזה , הם לדעתי זיהוי של הכישרון (אם המילה ייעוד מקוממת) של בני הצביר הזה.

ברור לי לגמרי שמי שלא מאמין בקיומה של נשמה שמתגלגלת בעולם הארצי עם סיבה ומטרה, לא יתחבר לדברים אלה.
אך מי שמאמין בכך יכול להתחיל לשאול שאלות בנוגע אותן הסיבות.

עולם הסיבות הרוחני שאני לומדת ומלמדת כולל את הבנת האחדות ושיתוף הפעולה ההתפתחותי בין כל בני האדם ללא הבדל דת גזע ומין.
חוסר ההבנה לאחדות זו הוא שיוצר את ההפרדה והשינאה לשונה.

_אני מאמינה שיש אנשים שיש להם יכולת להתחבר באופן אינטואיטיבי למידע בנוגע לתהליכים אנרגטיים המשפיעים על הבריאה הפיסית, ולהעביר אותו במילים.
הם לא "נבחרים" וזה לא סודות._
העובדה שיש אנשים שיכולים ויש כאלה שלא (במקום שיהיה ידע שנגיש לכל מי שרוצה), הופכת אותם ל"נבחרים", לא משנה אם את מגדירה זאת אחרת,
כך הם הוגדרו למשל לאורך ההיסטוריה וקראו להם גם נביאים ויחידי סגולה וכו' וכו'.
והתוכן שאליו הם נחשפים הוא בהחלט בגדר סוד, אם הוא לא נגיש ופתוח לכולם,
שלא לדבר על זה שהתוכן הזה יכול להיות מומצא, שקרי או מעוות ואין לרוב האנשים דרך לדעת את זה או לבקר על זה.

_כאשר אדם נולד עם כישרון מסויים, כאשר הוא מבטא אותו הוא חווה הצלחה.
למה זה מסוכן לדעת שאדם נולד עם כישרונות מסויימים?_
כי אין דרך לדעת האם הכישרון מולד או נרכש או גם וגם.
ואם הוא מראש ניתן לאותו אדם עוד לפני לידתו, מה הסיכוי שאחרים יוכלו לפתח כישרון כזה, להיחשף אליו, ליהנות ממנו?
ומי קבע מה היעוד והכישרון ומתי הם נקבעים ומחולקים לאדם, וכמה מן הטיפוח והמימוש שלהם תלוי באדם וכמה לא?
כשאת טוענת שכל הנתונים האלה ידועים ומוחלטים מראש (ועוד לא כידע שחשוף לכל אחד...) זה פתח לצרות.
זו אחת הדרכים שבאמצעותה במהלך ההיסטוריה דיכאו את מרבית האוכלוסיה:
כישרון שניתן רק לנביאים, כישרון שניתן רק לגברים, כישרון שניתן רק ללבנים.
כשלמעשה, בפועל, העובדה שהכישרונות לא "ניתנו" לעמים או לאוכלוסיות אחרות הייתה תוצאה של הדיכוי עצמו,
של חוסר הנגישות לחינוך ולידע, של שימור האוכלוסיות הללו במצב של פחד ובורות במשך דורות.
אולי באופן שבו את רואה ומציגה את זה זה מוצג בעטיפה נאורה ופתוחה יותר,
אבל הרעיון הוא ביסודו אותו רעיון.

_"המוח היהודי ממציא לנו פטנטים"
"עם הספר"_

ברור לי לגמרי שמי שלא מאמין בקיומה של נשמה שמתגלגלת בעולם הארצי עם סיבה ומטרה, לא יתחבר לדברים אלה.

לדעתי השכלה ונאורות הם בעיקר תוצאה של חינוך, השכלה, פתיחות וידע.
הם לא קשורים לתכונות שיועדו לנשמותינו מראש.
אם עם מסוים משמר במהלך הדורות מסורת חזקה של חינוך, אוריינות ונאורות
(ואני לא אומרת שזה מה שהיהודים בהכרח עשו, ודאי לא בעשורים האחרונים, אבל זה אפשרי כחלק ממסורת) -
ודאי שהם יכולים להעביר מדור לדור חדשנות וחוכמה.
אין פה שום דבר מיסטי או מטאפיזי.

_ודאי שהם יכולים להעביר מדור לדור חדשנות וחוכמה.
אין פה שום דבר מיסטי או מטאפיזי._

לדעתי חדשנות במובן של יצירתיות וגם חכמה זהו לא דבר שניתן להעביר.
אפשר לעודד או לאפשר ביטוי לתכונות אלה , אך לאנשים שונים רמות שונות של חכמה ויכולת יצירתית.

בעיני זהו בהחלט דבר מטאפיסי שמשפיע על הפיסי.

נעמי, אני חושבת שאם את רוצה שיתייחסו לטענות שלך בכבוד את חייבת להיות מודעת לכך שאלה בדיוק הטענות ששימשו חברות דכאניות ומשטרים דכאניים במשך מאות ואלפי שנים. הרושם המתקבל מהדברים שלך הוא שיש פה בורות מסוכנת.
טענות מהסוג שלך, כולל היומרה לדעת מה הייעוד של כל בני מוצא, שימשו כדי להחזיק את השחורים כעבדים ומשמשות עד היום כדי לכלוא נשים בבתים במדינות מוסלמיות.

את לא מחזיקה בשום מתודה ספקנית. את מאוד דוגמטית, על אף שאת מחזיקה בדעות מאוד מסוכנות.
את מבינה שיש סיכוי שאת טועה לגמרי? שמה שהמצאת הוא פשוט מופרך? ושאז דנת אנשים לאיזה ייעוד בלי שהיו מיועדים לכך?

הרי במקביל לאמרות "היהודים הם עם הספר" יש למכביר אמרות על זה שהיהודים תחמנים וחמדנים. ובקרב היהודים אמרו "מרוקו סכין" ו"הרומנים קמצנים" למה מהן את לא מוכנה להסיק מסקנות?
והרי על אף שחשבו שייעוד השחורים הוא לשרת את הלבנים, כמה מהמנהיגים המדהימים ביותר בעולם מאז ומעולם היו שחורים (ראי מנדלה ולותר קינג, לא כולל אובמה). ועל אף שחשבו שנשים לא נועדו להנהיג, כמה מהמהפכות החברתיות החשובות בעולם מונהגות על ידי נשים (ראי צ'ילה, תימן וישראל).

היומרה שלך לייחס לעצמך ידע בקשר לייעוד של אנשים ממוצא אתני מסוים היא אותה יומרה ששימשה את כל הוגי תורות הגזע האכזריות.
את חייבת לצאת מהבורות, ללמוד את זה באופן מאוד מעמיק ולהיות מודעת לזה, לפני שאת כותבת במקומות שונים את דעותייך כאילו היו אמיתות מוחלטות.

את צריכה להבין שמבחינתי לחשוב שהשונות בין בני האדם היא מקרית ושאנו חיים כאן ללא ייעוד ומטרה רוחנית זוהי בורות.
רק שאני לא קוראת לזה כך כי זוהי מילה מעליבה בעייני. זהו חוסר ידע שנובע בדרך כלל מחוסר עניין בנושא.

אני לא מתייחסת לדברים שליליים שנאמרו על בני אדם לאורך השנים מכיוון שלדעתי מטרתנו כאן היא חיובית ולא שלילית.

אני גם לא ממציאה כלום.
לי עצמי אין יכולת להתחבר למיידעים בנוגע לכלל הבריאה אלא רק למידע אישי על אדם אשר מבקש ממני לזהות את תהליכי ההתפתחות שלו ולדייק עבורו את דרכו.

כל הידע שלי מבוסס על כתבים של אחרים שאני בוררת, בוחרת ומצליבה אותם עם מיידעים נוספים.

את מתייחסת כאן לסטיגמות שנקבעו במטרה לשלוט ולדכא ואילו אני מתייחסת להבנות בנוגע לנקודות התפתחותיות חיוביות אשר נשמות ירדו איתן לעולם.

את חייבת לצאת מהבורות, ללמוד את זה באופן מאוד מעמיק ולהיות מודעת לזה, לפני שאת כותבת במקומות שונים את דעותייך כאילו היו אמיתות מוחלטות.

אני לומדת את זה באופן מאוד מעמיק כבר 20 שנה ואני כותבת את זה במקומות שונים מכיוון שאני יודעת בעמקי נשמתי שאלו הן אמיתות מוחלטות.

גם רופא או מחנך יכול ללמוד במשך שנים ולכתוב את האמיתות שלו מתוך בטחון מוחלט ואנו כאן ב"באופן" נחשוב עליו שהוא חסר מודעות.

בעיקרון אני לא אוהבת לתייג דברים כאמת ושקר אלא כזויות שונות של אותו התפוח.

נכון שראייה לא שלמה יכולה גם להוביל למסקנות מוטעות.

עבור אחדים ראייה רוחנית נטולת הקשר ארצי תהיה תלושה והזויה, ועבור אחרים ראיה ארצית נטולת הקשר רוחני
תחשב ככזו.

את צריכה להבין שמבחינתי לחשוב שהשונות בין בני האדם היא מקרית ושאנו חיים כאן ללא ייעוד ומטרה רוחנית זוהי בורות.

נעמי, לזה אני מתכוונת. את אומרת דברים כל כך חסרי בסיס ומשתמשת במושגים בצורה לא נכונה, כך שזה נראה מניפולטיבי.
לדוגמה, השימוש שלך במושג "בורות"
בורות היא חוסר ידע. בורות היא לא סוג של האמנה. יכול להיות מישהו שיחשוב שהשונות בין בני אדם היא מקרית (אנטי-דטרמיניסט קוראים לזה), והוא יהיה מאוד משכיל--ההיפך מבור. ויכול להיות מי שחושב שיש לאנשים ייעוד והוא יהיה בור ועם הארץ כי הוא לא מחזיק בשום גוף ידע.

"לאנשים יש ייעוד" זו טענה. זה לא גוף ידע. והיא לא הופכת מישהי למשכילה.

עוד מניפולציה ושימוש לא נכון במושגים
בעיקרון אני לא אוהבת לתייג דברים כאמת ושקר
את בפירוש מתייגת דברים כאמת ושקר. את טוענת שהטענה שליהודים יש ייעוד היא אמיתית, ושהטענה שאין להם ייעוד היא שקרית.
ולא רק זה, את לא משאיר מקום לספק שיגיד שיש סיכוי שלאנשים אין בכלל ייעוד ושנשמות לא יורדות משום מקום. זאת דוגמטיות מסוכנת.

הרטוריקה שלך היא כמו של גורו, מיסיונרים דתיים, שליטים דכאניים וכיוצא בזה.

אבל ממ!
נעמי אומרת שההתיחסות שלה לשוני בין בני אדם, אינה ענין של אמונה, אלא מבוססת על גוף ידע שלמדה במשך שנים.
לכן, מבחינתה, דעה שונה משלה (בנושא זה), נובעת מבורות.
זה שימוש לגמרי מדויק במילה בורות.
אין צורך לתקוף את נעמי או להקטין אותה על כביכול שימוש לא נכון בשפה, מה גם שזה לא הנושא.

בלי שדעתי מגובשת,
המריבה שיש פה עם נעמי מיותרת.
היא כתבה למעלה את דעתה, ודי. אפשר לקרוא, להתענין, להתעלם, לצקצק, אבל כל המילים שנשפכו פה מיותרות ומסיטות מהנושא.
אנא, הפסיקו.

להגיד שלבני אדם אין ייעוד רוחני זאת זווית הסתכלות ארצית נטו על האדם.
היא נכונה מבחינת זווית הראייה הזו.
לכן היא אינה שקר במובן של הטעייה מכוונת אך כמו שכבר ציינתי ראייה לא שלמה יכולה גם להוביל למסקנות מוטעות.
לעומת זאת תפיסת עולם הוליסטית (גוף+נפש+רוח) מחברת את כל הזוויות ולכן יש באפשרותה להגיע למסקנות מלאות יותר.

תמיד חיפשתי את החיבור בין הרוח לחומר.
לכן מעניין אותי החיבור בין המידע הארצי בנוגע לחינוך למדעים למידע שתודעת העל מביאה לגבי נושא זה.
אני תמיד מחפשת את הביטויים הארציים למידע הרוחני שאני לומדת.
מתוך עניין מקצועי בנושא זה אני גם משתפת כאן במסקנותיי.

ולא רק זה, את לא משאיר מקום לספק שיגיד שיש סיכוי שלאנשים אין בכלל ייעוד ושנשמות לא יורדות משום מקום. זאת דוגמטיות מסוכנת.

לא נכון, אני משאירה את כל המקום לכל אחד להגיד מה שהוא רוצה, אני רק מבטאת את דעתי, מדוע זה כל כך מאיים בעינייך?
אני כותבת באתר של אנשים בעלי חשיבה עצמאית בשנת 2011.

אולי אני לא מתחברת למצב הזה של הפחד ממידע שאת מבטאת, מכיוון שכל חיי שמעתי דוגמות (מסוכנות לדעתי) של מורים, רופאים ואנשי דת ואף פעם לא השתכנעתי וגם לא פחדתי.
תמיד בדקתי האם המידע מתאים לי או לא, והאם יש לי משהו ללמוד ממנו.
לדעתי גיוון מחשבתי מעורר התפתחות.

_היא כתבה למעלה את דעתה, ודי. אפשר לקרוא, להתענין, להתעלם, לצקצק, אבל כל המילים שנשפכו פה מיותרות ומסיטות מהנושא.
אנא, הפסיקו._

תודה,
מדוייק מאוד.
הפסקתי.
אפשר למחוק את כל הדיון שסטה מנושא הדף.

הי, שלום לכולן.
אני מעדיפה שהדיון ישאר, אני לומדת ממנו הרבה @}

גם אם מדובר בסטייה, זה איננו מבוי סתום ואפשר לקחת נשימה עמוקה, ולהמשיך מכאן.

בעודנו מתפלספים הודיע גאון הנובל שלנו ש"הורה שלא שולח את הילד שלו לבית הספר צריך לשבת בכלא".
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4138850,00.html
שלא לדבר על השטויות שהוא מדבר שם על "החינוך הדתי".
)-:

בעודנו מתפלספים הודיע גאון הנובל שלנו ש"הורה שלא שולח את הילד שלו לבית הספר צריך לשבת בכלא".
השאלה המתבקשת, לאור נושא הדף הזה: האם זוכי פרס נובל הישראלים הגיעו להישגיהם בזכות מע' החינוך (שהיתה בתקופתם) או למרות מע' החינוך?

שלא לדבר על השטויות שהוא מדבר שם על "החינוך הדתי".
באילו שטויות מדובר?
בכך שלא מלמדים שם מדעים? מה לא נכון בזה?

אבל, אנו נמצאים בדף שעוסק ב חינוך למדעים .
אני מבטיח לך שאם תשאלי את עדה יונת או דן שכטמן, מה הביא אותם לקבל את פרס נובל תשמעי בעיקר על שקידה, התמדה ועבודה קשה.
לא תשמעי מהם על "יעוד אנרגטי של הנשמה".
לדעתי ההתלות במיסטיקה ויעודים אנרגטיים, מרחיקה אנשים מחשיבה מדעית ומרחיקה אותנו מפרסי נובל נוספים (שהם נושא הדף).
צר לי שאני מעליב אותך, אבל לדעתי, בדף הזה , אלו דברים שצריכים להאמר.