חמור אביר בין השמשות

[קרחת_יער*]

זה גם עורר בי עצב... משהו שקשור למרדף האנושי הבלתי פוסק אחרי התשוקות, איזה עצב שקשור לרעב האינסופי למגע... משהו כזה
מקסים, מקסים. הזדהות מוחלטת עם התחושה, למרות חוסר נסיון עשיר ומרשים כמו שלך, בן. (הערכה אמיתית וקנאה קלה, בלי שמץ ציניות).
ואני לא יודעת לדייק את זה יותר (אולי לא צריך?)- האם הרעב הוא המכאיב? הידיעה שהמגע הזה רק ילבה אותו באיזה שהוא אופן? התחושה שלא משנה כמה קרוב ניגע וכמה רחוק נגיע תמיד נחיה את חיינו בודדים בתוך העור שלנו?

אני בעצמי מתעסקת הרבה בנושא המגדר. לא בגלל שחשוב לי באיזו מגירה אני אתייג את עצמי, אלא כי מילים הן הגדרות שעוזרות להרחיב הבנה.
מעולם לא הייתי עם אישה, ולמרות שאני יכולה לפנטז על זה, והסרטים היחידים שיחרמנו אותי, אם בכלל, הם של מין בין נשים, נראה לי שבסיטואציה ממשית הקירבה תרגיש לי מוזרה, כמו להיות עם קרוב משפחה.

לילה נעים

[הגבירה_בחום*]

האם הרעב הוא המכאיב? הידיעה שהמגע הזה רק ילבה אותו באיזה שהוא אופן? התחושה שלא משנה כמה קרוב ניגע וכמה רחוק נגיע תמיד נחיה את חיינו בודדים בתוך העור שלנו?
אני חושבת שהכאב נובע מתוך הציפיה למלא את עצמינו במשהו חיצוני, להשביע את רעבוננו במגע, באוכל, בטלביזיה, בסקס, במשהו שיאפשר לנו להרגיש קצת פחות בודדים בעור שלנו. ואני חושבת שהכאב נולד כשאנחנו מגלים שאנחנו בעצם לא מתמלאים, או מתמלאים לזמן קצר ומפתחים בזה תלות. רוצים עוד ועוד...

לילה נעים @}

[קרחת_יער*]

נכון מאד, הגבירה בחום, פשוט נכון.
ישיבה בין עלי עץ התות והבנה שאני והתות והכל זה בעצם אחד, ושבתוכי יש הכל ולא חסר דבר, ממלאת והיא בדיוק ההפך מאותו רעב.
ובכל זאת לפעמים אני לא מוצאת עץ תות...

[דפחה_דש*]

ממממממ.....
האמת, כל מה שמתחשק לי להציע לשיחה העשירה הזו, זה את ההקשבה שלי.
ממבט על, זה קצת מרגיש כמו איזה מחזה שיקספירי- מין חלום ליל קיץ כזה שבו כל הדמויות הן דמויות חצי אנושיות, וחצי חמוריות, או נחליות, ושאר בע"חים ואלמנטים מן האדמה, אפופות אנרגיה מינית בשלל צבעים, הולכות באיזה אד של יום חמסין שנרגע סוף סוף אל הלילה...

יש לי ימים מלאי התרחשויות (בין היתר- מחר זוג חברים, עם הטקס, והקבבונים והשמלה, וגם ניגונים עד אור הבוקר), בטח יקח לי קצת זמן לבוא לבקר.
think of me sometimes... אל תארגנו אורגיות בלעדי! 9-:

[קן_לציפור*]

מה שאני אומרת, שזו אני העקומה כאן.... שאיכשהו אין לה את החלום הזה... לא רוצה להיות סינדרלה.
טוב, נו, אודה ואגיד שעד גיל 35 גם אני הייתי בטוחה שאין לי חלום כזה, עד שפגשתי את זה שחייתי איתו בשנים האחרונות. הוא הצית את זה, פתאום יצאה לה איזו סינדרלה מאיזה מערה נידחת בתוכי... אח... איזה טלטלות עברתי אז... איזה שבירת מיתוס עצמי....
רק אחרי שיכולתי לקבל את זה שזה היה חבוי בתוכי, יכולתי לפרגן לעצמי להגשים

[נחל_לבן*]

_האמת, כל מה שמתחשק לי להציע לשיחה העשירה הזו, זה את ההקשבה שלי.
ממבט על, זה קצת מרגיש כמו איזה מחזה שיקספירי- מין חלום ליל קיץ כזה שבו כל הדמויות הן דמויות חצי אנושיות, וחצי חמוריות, או נחליות, ושאר בע"חים ואלמנטים מן האדמה, אפופות אנרגיה מינית בשלל צבעים, הולכות באיזה אד של יום חמסין שנרגע סוף סוף אל הלילה..._
אהבתי..

ורציתי להשאיר פה שיר בוקר נחמד שנזכרתי בו פתאום...
http://www.youtube.com/watch?v=YMyDJMAlHGI

בוקר אור!

[חמור_אביר*]

בוקר טוב לכל ציפורי השיר וציפורות המזמור
אמשיך דברי מאתמול....
אז אחרי שקופצים למים, פשוט זורמים...[ולמילה הזאת שימוש נרחב ביחסים..בין גברים לפחות]..הבחור הראשון שהתנשקתי איתו היה עלם חמוד בן 18......מממ..זה היה כבר לפני כמה שנים, אך מתק שפתותיו עדיין מפעם בזכרוני כשהשמשות מזדחלות לאיטן אל הים בשעת בין הערביים...

או הו....לעת בלותי היתה לי רומאנטיטיס...

חייב לרוץ...
חמור נשקן

[בן_השמשות*]

בוקר טוב יקירות וחמורים... נהניתי לקרוא את כל מה שנכתב ביממה האחרונה, וחייכתי למראה התיאור של המחזה השייסקפירי... לפעמים באמת נדמה שכל החיים האלה הם כמו חלום או מחזה שתוך רגע-שניים יימוג לתוך השכחה. זה מעורר אצלי לעתים תחושה שמכילה איזה שעטנז של שבריריות וארעיות ויופי ועצב והכרת תודה... במינונים משתנים של הנ"ל. מעבר לכך, ממש כיף לקרוא את השיתופים. לפעמים נדמה לנו שהפנטזיה שיש לנו היא פרועה במיוחד ואנו לא מעזים לחלוק אותה עם אף אחד או כמעט עם אף אחד, אבל כשמזדמנת לנו סיטואציה מאפשרת כמו שקרה פה, מתברר שבסופו של יום אנחנו חולקים את הפנטזיה הפרועה והייחודית הזאת עם הרבה מאד נפשות אחרות... וזה מקסים בעיניי, וגם מזכיר לי שלא צריך לפחד כל כך.

השיר הבא הוא אולי הרבה פחות "שיר בוקר" מהמוצלח של נחל לבן, אבל שם השיר והעיניים שמקבלות הרבה זמן מסך הספיקו לי (:

http://www.youtube.com/watch?v=SELp8xfbzJQ

יום מקסים לכולנו.

[בן_השמשות*]

זה היה כבר לפני כמה שנים, אך מתק שפתותיו עדיין מפעם בזכרוני כשהשמשות מזדחלות לאיטן אל הים בשעת בין הערביים...

יפה לך, חמורומאנטיטיס שכמוך. במעט מילים אמרת הרבה... נראה שהסקרנות לשמוע עוד על הוללותך המתמשכת מאחדת אתונות שהגיעו לפרקן, חמורים שהגיעו לפורקן וכל היתר... אז כשתסיים לרוץ, ואחרי המקלחת, חזור נא לשדה השלף המלבלב... מה שמזכיר לי להודות לך שוב על שהזמנת אותי להצטרף אליך בשדה רענן זה, בו כל אורח לרגע הופך בן רגע לבן בית שופע מעללים וסיפורים, או "רק" הקשבה וחיוכים (:

http://farm2.static.flickr.com/1148/[po]1398820870 d0c5ef8884[/po].jpg

[נחל_לבן*]

לעת בלותי היתה לי רומאנטיטיס...
אה!
אוי חמורי, אל תגרום לי לדמיין אותך מכופף בכיסא הנדנדה שלך, שמיכה על בירכיך הגרומות, מתחמם לאורם של זיכרונות מהימים הרחוקים ההם..אבל איזה זיכרונות!

[בן_השמשות*]

את ממש לא בכיוון, נחל יקירתי. כבר סיפרתי כאן שאני חובב ים מושבע, והנה כשטיילתי בצהריים על חוף הים
לשטוף את העיניים קצת, גיליתי לתדהמתי את החמור שלנו - כן, כן, הוא ולא אחר - עושה אותו הדבר בדיוק:

http://www.youtube.com/watch?v=8vAziBDUqRA

"חייב לרוץ", הא? חמור אשמאי ורדוף זימה שכמוך!
לפחות תזרוק איזו עצם לחבר'ה...

[חמור_אביר*]

חח..נחל יקרה...אני אכן יושב על כסא הנדנדה אבל בלי שמיכה ובלי חולצה..עם כוס בירה צוננה ביד..והזכרונות האלה ממש לא עבשין..הכל היה בשנים האחרונות....
חוץ מזה, אני ממש לא מאלה שנוהגין להתרפק על זכרונות העבר... לשמחתי כי רבה... גם לא על זכרונות העתיד...זכרון ההווה הכי טוב... באמת..
בקרוב אעתיק לי את השאלון שלך ואשתדל להשיב עליו יותר לעומק...
CHEERS

[חמור_אביר*]

בן יקר
כבר אמרה סוסת הפרא לפנינו:
אפילו לחמורים אין שם עצם...למרבה הצער...):

[נחל_לבן*]

אוי בן, איך תמיד לך קורים הדברים המעניינים? אתה מכיר את החמוד מהפקולטה בברלין ומצאת את ההיא עם הקימונו טורקיז ואני בכלל לא רוצה לדבר על ברוס ובראד, שגם הוא, אם אני זוכרת, היה בים..אני ממש צריכה להתחיל לצאת יותר..אולי לחוף..
בלי שמיכה ובלי חולצה..עם כוס בירה צוננה ביד..
טוב, אני אדם די פשוט. 3-4 כפתורים. אומרים לי זיכרונות, אני מדמיינת זיקנה, אומרים לי בלי חולצה עם בירה, אני הולכת למקום אחר לגמרי..

אני ממש לא מאלה שנוהגין להתרפק על זכרונות העבר... לשמחתי כי רבה... גם לא על זכרונות העתיד...זכרון ההווה הכי טוב...
אהבתי. מקוה ללמוד גם אני.
ולרגע נבהלתי, לא זכרתי שחילקתי פה שאלונים.. אבל אני אשמח לקבל תשובות

[שוות_נפש*]

אני יודעת שזה מוקדם מידי אבל אני חשבתי כמה זה יהיה נחמד שנפגש מתי שהוא , כולנו (טוב כולנו זה רלטיווי, כי יש את הקבועים ויש גם את המזדמנים)..... זה יהיה ככה.. נחליט על מקום מפגש., בטח איזה מקום נעים על חוף ים... כל אחד שמגיע יושב ומחכה לאחרים..
הראשון מגיע, מתיישב.. השני אחריו מגיע, אומר היי לוחץ יד , אבל לא אומר מי הוא עדיין.. לא בכינוי ולא בשם.. ככה זה ממשיך עד שמגיעים כולם, ואז ורק אז מתחיל משחק ניחושים של מי הוא מי..
דוגמא: שוות נפש אומרת.. אתה חמור אביר... ועכשו ,אם זה הוא תורו ..וכך הלאה... מגניב לאללה...
אבל זה עוד מוקדם... ;-

[אלה_לי_לה*]

היום בדשא, בצל, יושבת בן שני בחורים חביבים, בני דודים שהכירו לי אחד את השני. מדברים על הנושא החביב על כולנו תוך כדי התמרחות וחיבוקים.
הם פשוט לא הצליחו להבין למה מיניות בין בחורים כל כך יפה בעיני. ואני התקשתי להבין איך הם לא רואים

מיניות בין שתי נשים הם החשיבו כ"פחות גרוע", ובין גברים כ"מגעיל", איזה חינוך עצוב, וכמה עצוב שלא השכילו לצמוח מעליו.

סטיסטית, רוב הבחורים שמשכו אותי בצורה יוצאת דופן היו דו מיניים במקרה הטוב, ולפחות שלושה מהם כמעט ולא מתעניינים בנשים. אחד מהם הנחיל לי את המשפט המקסים (שמשמש אותי המון!)

נשים הן כמו חתולים - נעים ללטף אותן, אבל הן לא מושכות אותי מינית

עדין ממתינה לאישה שבאמת תמשוך אותי, עד אז, אנו נשארות בקטגורית נעימות לליטוף ואתגר שמסקרן לפתור.
כן, מיניות נשית עדין מהווה תעלומה עבורי.

לפני הלילה טוב,
מנצלת את הבמה להזמין את כולנו לסמינר שלום בין המינים בהנחיית סבינה ליכטנפלס, מייסדת קהילת תמרה בפורטוגל
http://meta7.net/uri/166.html

אני אהיה שם, ואני ממש לא יודעת למה לצפות. מתוך הכרות עם חלק מהנפשות הפועלות, אני יודעת שצפויה לי חוויה מעשירה ומטיבה, גם אם הדרך עלולה להרגיש קשה. סקרנית ומצפה...

ועכשיו לילה טוב

[חמור_אביר*]

נו, נו..כמובן שחמורנו גם הוא כבר החל לרקום מחשבות בכיוון, אבל כן, גם לו נראה קצת מוקדם מדי...חמורים לא עושים קומזיצים בדייט ראשון... ולא אחרי הכרות כה קצרה...
דווקא נראה מדליק הרעיון שלך, שווה...הבעייה היחידה שלכן הבנות יש סיכוי של 50% ואנחנו החמורין ובני הכוכביא נתעקש בין כה הרבה עלמות חן עלומות....
טוב, יאללה...לא נורא...אולי נצליח לפתות עוד איזה עיר צעיר שיישתתף איתנו קצת כאן..יש כאן עוד כמה זכרים באתר... למה אינם באים????
יאללה צאו מן הארון בני באופן!!!!!!

[אהבת_עולם*]

טוב, רק עכשיו השלמתי איזה 80 הודעות שהפסדתי מאז יום שישי, נדמה לי.
אז באמת קשה לעקוב כאן.

ואני עוד בכלל לא עניתי על הסקר.
בעניין הסקר - גבר מהסוג החדש או הישן.
אז ככה, שאף אחד מהם, כפי שתואר כאן, לא מוצא חן בעיניי. ודי סביר שאני אריב גם עם זה וגם עם זה.
בגלל זה החלטתי לבחור בגבר מהסוג החדש.
שלפחות יבין על מה אני רבה איתו !

**********

בעניין בראד פיט - אני חייבת לציין באופן ברור ולא משתמע לשתי פנים - ש...לא!
מצטערת.
הוא יפה. הוא חתיך. אבל זה לא.

**********

ובעניין ה-דו מיניות:
אז ככה, זה כבר 17 שנה מאז שהתחלתי לפנטז על קשר עם אישה - ועדיין לא נזדמן לי לעשות זאת.
היו פה ושום ניסיונות, נשיקה, קצת התלטפויות, לא משהו רציני.

חיפשתי הרבה ולא נמצא לי. (טוב, בטח ממש לא הרבה כמו שחיפשתי גברים. ובכל זאת...)

נראה לי שעניין מסוים במיוחד עמד בדרכי:

• היו בנות שרצו קשר משמעותי עם אישה. קשר מחייב. ומכיוון שמעולם לא התנסיתי בזה - אני לא יודעת: א) אם יתאים לי להיות בקשר של ממש לאורך זמן. ב) אם אוכל לוותר על גברים (ובעיקר, על הדבר ה'קשה' הזה... ).

כך שעמדתי לא מצאה חן בעיני נשים אלו ודי הרתיעה אותן.

• מנגד, היו נשים שרצו 'רק סקס'. ונשמעו מאוד ענייניות בנושא. וזה בשבילי גם לא התאים.

כי אני כן מחפשת את הרגש, את הרוך, את החיבור הפנימי העמוק... לא 'רק סקס' וזהו. ממש לא.
ואני גם לא שוללת את האפשרות שאתאהב באישה ושארצה לחיות עם אישה. אני פשוט לא יודעת.
אז אני כן רוצה שתהיה פתוחה האופציה להמשיך את המפגש לקשר של ממש.

גם עמדו על הפרק כמה פעמים אפשרויות של קשר עם נשים נשואות.
זה - מצד אחד לא מאיים עליי, כי אז היא לא תדרוש בלעדיות. כלומר, זה לא מחייב אותי להתנזר מגברים.
מצד שני זה כן מאיים עליי, כי מה אם אני אתאהב בה? לא רוצה להיכנס לקשר שבו הצד השני כבר כרוך בקשר אחר.

בקיצור, מצב שכזה...

והאמת, אני ממש ממש רוצה. ממש ממש !
בעיקר אני מפנטזת על ציצים. איך אני רוצה לגעת ברכים החמימים האלו. אני רוצה לגעת כמו שאני יודעת שאני אוהבת שנוגעים בי.
זה כמו לעשות אהבה עם עצמי בעצם.
כשאני נוגעת, אני מרגישה את זה על הגוף שלי - כאילו זה נעשה לי.
ואני בהחלט מעדיפה ציצים עם נוכחות, כאלה שממלאים את היד. ולא קטנטנים כאלו. (לפחות נדמה לי שזה מה שאני מעדיפה... )
ובכלל, נדמה לי שאני מעדיפה נשים קצת עסיסיות, ולא רזרזות.
(למרות שאם הייתה לי הצעה, אולי לא הייתי מסרבת... מי יודע... ).

וואו, אני רק חושבת איזה כיף יהיה אפילו רק הליטופים. שעות... בכל הגוף....
אני חושבת שבהרבה מקרים לנשים יש את הידיעה הזאת איך לגעת באופן טבעי. לא רק באיברי המין. בכל הגוף.
איך ללטף כל פינה. איך לנשק. איך לאהוב כל חלק.
(טוב, לפחות לי יש את זה... )

לפעמים אני אפילו מפנטזת על 'לעשות הסבה ודי'.
מי צריך את כל הבלבול מוח הזה עם גברים?

רק מה, זו בטח אשליה. רוב הסיכויים שעם נשים זה לא פחות בלבול מוח .
ולא בטוח שזה שיש לנו יותר מכנה משותף יעשה את זה קל יותר בהכרח. (הלוואי)

וחוצמזה, האם באמת אני יכולה לוותר על איבר יפה ועיקש?
זה באמת קשה לי לדמיין...

ובכל זאת -
אני עוד עשויה להפתיע את עצמי יום אחד.
אולי אחרי שאהיה עם אישה אגלה שזה הדבר הכי טוב בעולם, ובאמת מי צריך את הגברים האלה.
אולי אגלה שזאת בכלל ליגה אחרת, ושעד היום רק דשדשתי במקום לנסות את הדבר השווה באמת.
אולי, אולי, אולי....

זה באמת יהיה מעניין אם ארגיש יום אחד שאני לא צריכה יותר גברים.
(אחחחח, אני כמהה ליום הזה.....)

בקיצור, אם יהיה לי טוב עם אישה, ולא ארגיש שחסר לי משהו - אני בהחלט אשמח להיות שם.

[חמור_אביר*]

ילדודס אם נכנסתם לכאן בטעות -קישטא, קישט..תחזרו מיד לאמא...מיד אמרתי!

אני מצטט את הפוסט הראשון בעניין כדי להעזר בו:
_האם בי הם סטרייטים שאוהבים גם את בני-מינם או הומו שאוהבים גם את בני המין השני?
ואיך זה מרגיש? וכשביסקסואלים, אז מה כיף במין עם גברים ומה במין עם נשים (לא מבחינת התנוחות והביצועים, יותר ברמת האיכויות והתחושות)
ועוד כהנה וכהנה תהיות ומחשבות.
תודה._

אני די מזדה עם המטאפורה של שוקולד מריר ושוקולד לבן או חלב...גם הרך מול הקשה מדבר אלי...
אני חושב שאני ממש לא אופייני ולא מייצג, אבל הצורך שלי הוא יותר גופני-ריגשי ופחות מיני...
אני מחפש בחור כלבבי שאוכל ללטף את בטנו, להניח את ראשי על חזהו ולהקשיב להמיית ליבו...
מישו שאפשר לגעת בו, ללטף, לחבק, לנשק...וכמובן שכשזה קורה ויש משיכה ויש כימיה אז גם המיניות מתעוררת.. וזה סבבה, אבל זה לא הדבר הראשוני. וכשזה רק זה, וזה קרה, זה היה די מתסכל..לפעמים מותיר תחושת ריקנות...תרתי משמע...התרוקנתי מנוזלי היקרים לי, שאני חסכן לא קטן לגביהם, התרוקנתי מהאנרגיות שלי, התרוקנתי רגשית וזהו...
אני מניח שכמעט כל אישה תוכל להבין את זה...גברים לצערי לא ממש..לעיתים רחוקות..עצוב...
להיות באינטימיות עם בן אותו מין זה מין מצב של קירבה אמיתית [בפוטנציה כמובן] בלי תחרות, בלי פחד, בלי איום, פשוט שניים שווים, אחד ליד השני...אחד תמיד יש לו יותר גדול...אבל זה כבר לא משנה...היה לי פעם מפגש כזה עם בחור שאמר שהוא סטרייט בדר"כ...וזה היה כל כך יפה...בילינו שעות יחד..יותר דיבורים מסקס...תחושת חברות וקירבה...שהיתה קיקיונית עד אימה, כי יותר לא נפגשנו...היה לי קצת קשה להתרגל..כי אני, כזכור למי שקרא, חונכתי על ברכי דוקטרינת: כל מה שיפה לקחת...אבל אני חושב שיש בזה משו מאד יפה ומגדל, לבלות באינטימיות מלאה על אדם זר ולדעת שזה פשוט חד-פעמי...בעצם הכל כך בחיים האלה...רק משך הזמן קצת יותר ארוך...הכל קיקיוני, בר-חלוף וזמני..
שואלים אותי לא מעט מה מושך יותר.....בנים או בנות...אני תמיד עונה שאין לי מד-משיכה...לא יודע בדיוק...למה בכלל לרצות למדוד הכל?...גם האמונה הנפוצה שזה חייב להיות או-או לא מובנת לי...למה לא גם וגם ?
אני בחור טוב, איש צדיק...מגיע לי גם חברה וגם חבר...לא? לכולם מגיע...וזה יבוא..אני אופטימי..העתיד הממש לא רחוק צופן לנו הרבה בתחום...
נכון, יש הרבה שעדיין מקובעים כמו שני הבני-דודים של אלה, אבל המציאות הולכת ומשתנה במהירות....וכמו במקרים רבים, הנשים יותר פתוחות ומתקדמות גם כאן...ואולי החברה קצת יותר פתוחה לגביהן משום מה..[ראה שוב הבני-דודין הנ"ל]...אבל היום שבו ההבנה שמגיע לנו קירבה, אינטימיות ועונג מכולם [לקבל ולתת כמובן] אינו כה רחוק כפי שנראה...

אני לא מרגיש שהייתי יכול לחיות רק עם בת-זוג ממין נקבה...אני הייתי יכול לחיות רק עם בן-אדם שממש מתאים לי, אבל זה לא תלוי במגדרו ולא במינו...לא ממש קרה לי אבל מאמין שיכול להתאהב גם בגבר...בכל מקרה, כשאני חושב על זוגיות אני בדרך כלל חושב על אישה...אולי משהו מהותי בכל זאת, אולי הרגל... לא יודע...
בכל מקרה, היא תדע על זה מיד בהתחלה...כדי שאם זה מרתיע אותה שלא יתפתח בכלל משו בינינו...לחיות בשקר ובהונאה - זה פשוט לא!..לא בא בחשבון...
בת זוגי האחרונה ידעה על העניין שלי בגברים עוד בטרם נפגשנו בפעם הראשונה, והייתי משתף אותה בכל....זה היה ממש כיף להגיד לה: תראי איזה בחור יפה, ולשמוע את דעתה...פעם שכבנו יחד במיטה, התלטפנו, והעברנו בראש את כל הבחורים שאנחנו מכירים וכל אחד אמר אם הוא מושך בעיניו או לא...זה היה ממש ממש כיף שאפשר היה לשתף אותה בכל...
כמה חבל שכה נדיר...ראש פתוח זה ברכה מופלאה...
אני נזכר בעוד בחור מתוק עד אימה...הוא היה פחות מחצי מהגיל שלי [כמו רובם......אבל בוגר מינית להפליא...כל הזמן יצרנו מצבים פרונטאליים והבטנו אחד לשני בעיניים...מממ...אני לא אשכח את המבט שלו...מתוק כזה...
מה כיף בסקס עם נשים את שואלת.....חמימות, רכות ורטיבות הנרתיק...לא מחליף את זה במה שיש לגברים להציע...צרחות העונג...ההתמסרות שאין בה כניעות...כמויות הרגש שנשפכות בסקס... האהבה [או אולי תחושת האהבה] שממלאה את הנשים במצב הזה....הפטמות...והיכולת להיות מחוברים באופן שנראה נכון..אולי אני מפתיע לסיום, אבל זאת התחושה שלי..שזה החיבור המיני הנכון...האמיתי...איבר אחד שמוצא מנוחה באיבר אחד ושניהם נועדו זה לזה...

לילה טוב..

[אהבת_עולם*]

הי חמור, כתבנו ביחד.

מה כיף בסקס עם נשים את שואלת.....חמימות, רכות ורטיבות הנרתיק...לא מחליף את זה במה שיש לגברים להציע...צרחות העונג...ההתמסרות שאין בה כניעות...כמויות הרגש שנשפכות בסקס... האהבה [או אולי תחושת האהבה] שממלאה את הנשים במצב הזה....הפטמות...והיכולת להיות מחוברים באופן שנראה נכון..
אוי, עשית לי חשק.
לא יודעת אם חשק להיות במצב הזה בעצמי עם גבר, או חשק להיות עם אישה כזאת במצב הזה.

<אני באמת חושבת שאני צריכה אישה !>
<או גבר...>
<או אישה...>

[חמור_אביר*]

הקדמתיני בדקתיים, יקירתי...
אני חושב שבלב שלם אני ממליץ לך ולכולן לנסות לגעת באישה, אני בטוח שתיהנו מהמפגש ומהמגע...את במיוחד...
אבל מה? זה לא קורה מעצמו....לפעמים כן, אבל לעיתים רחוקות...
צריך ליזום איכשהו...
ואם יהיו שתיים שגם ירצו להזמין אותי להיות נוכח פעם [לא אמרתי להשתתף] ...ממממ..זה ממש מדליק...

[נחל_לבן*]

אכן, עושה חשק, לקרוא אתכם..
תודה!
טעונה וחושקת אני אפנה לשגרת יומי, מאחלת לי ולכם יום פורה ויצרני במיוחד!

בוקר טוב!

[הגבירה_בחום*]

שלום שוכני דף יקרים.
אני רואה שהדיון כאן הפליג רחוק ללב ים. ואני, למרות מזלי הבתולי, יושבת יבשה אני.
כך שאני ככה ממשיכה לעקוב אחריכם, הולכים ומתרחקים מהחוף שלי, והופכים לנקודה קטנה באופק
מנופפת לשלום במטפחת הרקומה שלי ומייחלת לשובכם בשלום לחוף מבטחים (-:

בוקר טוב! @}

[קן_לציפור*]

לא הייתי פה 24 שעות, ונחלי שיתופים.
תודה לכולם.
זה מעורר אצלי לעתים תחושה שמכילה איזה שעטנז של שבריריות וארעיות ויופי ועצב והכרת תודה... במינונים משתנים בן, שוב הצלחת לכתוב במילותיך את תחושותיי. מרגש.

חשבתי כמה זה יהיה נחמד שנפגש מתי שהוא , כולנו זה כל כך מוזר ויחד עם זאת אנושי, שאנחנו פה במעטה הוירטואליות, מרגישים נוח למדי, ומיד מגיעה הפנטזיה להפוך את הנוחות והחמימות של שדה שלף זה, לאמיתי.
אני פעם ארחתי בביתי פורום וירטואלי של נושא מסויים. כולן היו נשים, וכולן הגיעו עם עולליהן. זה היה מעניין, מרגש, אבל לא השאיר חותמו. אני יודעת שהן ממשיכות להפגש מדי פעם. שם הוירטואליות יותר... איך נקרא לזה... רכה.

איבר אחד שמוצא מנוחה באיבר אחד ושניהם נועדו זה לזה...
חמוריקו, גם אתה, פשוט מצליח לנסח עבורי. תודה גם לך.

שיהיה יום נעים לכולנו!

[בן_השמשות*]

האם באמת אני יכולה לוותר על איבר יפה ועיקש?
עם אישה אגלה שזה הדבר הכי טוב בעולם

הצירוף של שני אלה כנראה מסכם פחות או יותר את גישתי לעניין. לא מוותר על הנשיות היפה והרכה וגם לא על הגבריות היפה והעיקשת...
או כמו שהיטיב לסכם זאת (ח)מורנו הנועז: "גם האמונה הנפוצה שזה חייב להיות או-או לא מובנת לי...למה לא גם וגם ?"
אותי לא צריך לשכנע... אני כמובן מסכים (:

איזה כיף יהיה אפילו רק הליטופים. שעות... בכל הגוף....
נכון בהחלט. הליטופים האלה - לפני, תוך כדי ובמיוחד אחרי חגיגת המיצים - יכולים מבחינתי להימשך שעות.

יום נעים לכל הפרפרים והבתולות (?) הממתינות (?) על החוף (:

[חמור_אביר*]

או, בן, הו בן
איזה ציור מדליק!
איזה ציור מגרה!
צייר לנו עוד כאלה...

[חמור_אביר*]

הגבירה הפליגה לה?
אנחנו דווקא נשארנו על החוף...
או שמא נשארנו לבד? אתה ואני?

[בן_השמשות*]

הגבירה לא הפליגה לשום מקום, חמורי היקר... לטענתה או לתחושתה, דווקא היא זו שנשארה על החוף בזמן שאנחנו הפלגנו/הלכנו רחוק מדי... ושאר הנפשות היקרות? לך תדע באילו חופים הן משתובבות, ועם מי... פעם הכל היה מסודר, גברים היו עם נשים ונשין היו עם גברין והיתה רק התנוחה המסיונרית וגם זה בלבוש מלא ובחשכת הליל, עד שהגעת והדלקת את האור ואת החושים ונערת וניערת סדרי עולם והפכת יוצרות ושיחררת רסן ועירבבת אותנו כהוגן (:

[דפחה_דש*]

אתמול הייתי בחתונה, מקסימה ונעימה וכייפית מאוד, (למעט די-ג'יית עם פיקסציה קשה למוסיקה בלקנית, שפשוט לא הסכימה לנגן יותר מחצי מהערב משהו אחר ובשלב מסויים גם אמרה לי, כשבאתי לבקש ממנה קצת גיוון- "אולי את רוצה לבוא לתקלט?!"- אנד דונט גט מי רונג- אני אוהבת מוזיקה בלקנית אבל כמה אפשר עם הטובה והאקורדיון, זה חתונה תני לנו קצת טראש!!! לרגע חשבתי שאולי היתה שואה עלומה לעם הבלקני ולכן מצווה עלינו לנגן משיריו מידי שנה בערב זה ואך ורק ורק ואך! - חוצמזה, לפי טעמך המוסיקלי, את עוד עלולה להיות בסביבה, אם כן, אז סליחה ואני לא ההיא אלא מישהי אחרת!) ההאאא, הוצאתי. בכל אופן-חתונה, הרבה חברות וחברים, ואיזה חברות שוות יש לי! נשים יפות, מחוברות לעצמן, פתוחות לב וריקודים, מענטזות כמו שרק אלוהים יודעת. וכן- היו גם פה ושם גברים חמודים...
השיחה שלנו עלתה לא מעט בראשי, אולי זה הזמן להסוויץ' אובר, איזה כיף זה נשים.
ראיתי חברה שלא פגשתי מלא זמן והיא נראתה כל כך סקסית, לגמרי, רציתי לנשק אותה.
ובכל זאת- התבוננות מהסוג הזה בנשים עומדת אצלי מנגד לחסרונו של גבר שווה בחיי, ולא רק כי בא לי נשים. וזה, אף פעם לא סיבה טובה לעשות משהו
_זה באמת יהיה מעניין אם ארגיש יום אחד שאני לא צריכה יותר גברים.
(אחחחח, אני כמהה ליום הזה.....)_
כן, המשפט הזה, ללא ספק, שגור בפי נשים. אבל שוב- שלילה של אחד, זה אף פעם לא סיבה טובה לעשות את השני.
ככה- כל דבר מוטב לו שיהיה סיבת עצמו- את זה כי את זה אני רוצה, אני אוהבת.
מה שהזכיר לי בסופו של דבר לבקש מה אני רוצה.

אז הנה- קבל שדה השלף ואורחיו הנכבדים- זה מה שאני רוצה:
אני רוצה בן זוג גבר.שאני אמשך אליו מאוד, שבמפגש עימו בגוף ובכלל אני ארגיש מלאות כמו של תשובה לשאלה- משהו שלם. שיהיה לי שותף לעשייה, לשיחה, לתנועה. שיוביל לפעמים, שיהיה בטוח דיו להוביל אותי. שארצה לוותר על הדומיננטיות שלי, לעיתים. שיחד נלמד יותר ויותר להתמסר זה לזו ולחיים.

ממממ.. התיאורים האלה, יש בהם מוקשים הרבה, אבל כתבתי ואני משחררת בלי תהיות נוספות. זה איכשהו מרגיש לי כמו הדבר הכי חשוף שכתבתי כאן...

[דפחה_דש*]

עוד פעם לא כתבתי אף מילה על אהבה...
איזה פאדיחות, מה יהיה איתי??

אז כן- אהבה, מלא מלא אהבה.

[בן_השמשות*]

כתבת בצורה מאד בהירה מה את מחפשת, דפחה יקרה. מקווה שתמצאי את מבוקשך.
נראה לי שכאשר יודעים בצורה ברורה מה רוצים, זה כבר צעד משמעותי בדרך להשגתו.

שלילה של אחד, זה אף פעם לא סיבה טובה לעשות את השני.

מסכים מאד, ולדעתי, ברוב המקרים, אלה שנשארים בזוגיות רק כי הם מפחדים לעזוב - מאלף סיבות ותירוצים אפשריים - עושים לדעתי טעות מהסוג הזה. כנ"ל גם לגבי אלה שנכנסים לזוגיות רק כי הם מפחדים להישאר לבד. אני לא מקל חלילה ראש בקושי להיות לבד, ולא מתיימר להכיר את כל נסיבות החיים שבהן מה שאמרתי אולי לא תופס; לכן סייגתי "ברוב המקרים". בכל מקרה, הכלל הזה כנראה נכון גם ביחס להישארות מתוך פחד במקום עבודה, ובכל מקום ותחום ענייין אחר בחיים.

אבירי היקר, מי היה זה שאמר את המשפט המופלא "בסופו של דבר יש רק פחד או אהבה"?

http://img2.timg.co.il/forums/[po]1 129827993[/po].jpg

[נחל_לבן*]

דפחי, קבלי חיבוק.
מסכימה עם הסיבה למסובב. צריך לבוא מאהבת הנשים ולא מחוסר-אהבת הגברים. ובכלל, את כותבת מקסים!

אבל זאת התחושה שלי..שזה החיבור המיני הנכון...האמיתי...איבר אחד שמוצא מנוחה באיבר אחד ושניהם נועדו זה לזה...
נהדר. זה העניין!
ואני מודה לכם מאד כי ככל שאנחנו פותחים, משתפים ודנים אני מבינה שמה שחשבתי שהוא משיכה שלי לנשים זה בעצם ביטויים של חושניות והתרגשות. כשאני במצב הפיזי-רגשי-נפשי-רוחני הנכון, הרבה דברים יכולים לחרמן אותי. ליטוף של רוח על העור החשוף, מילים, מראות מסויימים (לאו-דוקא סקסיים) ריחות..הטבע בחוץ..וגם איברים נשיים.
אבל כשאני חושבת על הרכות האינסופית ושעות של ליטופים...לא, סורי, לא נדלק אצלי..ולכן, מסקנתי מכל הדיון הזה היא: נשים זה נחמד אבל אני אוהבת גברים! הו יס..

עד שהגעת והדלקת את האור ואת החושים ונערת וניערת סדרי עולם והפכת יוצרות ושיחררת רסן ועירבבת אותנו כהוגן (:
שמחה על הזכות הגדולה להתערבב כאן איתכם. תודה

[בן_השמשות*]

אז מה, נחל, את אומרת שאת אוהבת גברים וזהו? זה סופי? נו טוב...
לרגל מסקנת הביניים, קבלי שניים במבצע (:

http://upload.wikimedia.org/wikipedia/c ... [po]Erotic same sex couple[/po]-BDSM soft.jpg

[חמור_אביר*]

הו הו
איזה עונג לקרוא אתכם כולכם...אתם פשוט ממלאים את נשמתי באהבה..לא כלפי אתה או ההוא..פשוט אהבה...
שדה השלף הוירטואלי הזה ממש מרגיש כמו בית חם...


ככה- כל דבר מוטב לו שיהיה סיבת עצמו- את זה כי את זה אני רוצה, אני אוהבת. גם אני מאד מסכים, דפחי'לה...

אני ממש לא רוצה להגיע ליום שבו לא ארגיש יותר צורך באישה...נהפוך הוא...ככל שההתנסויות שלי עם גברים מתרחבות אני יותר נמשך גם לנשים....זה היה חזק בתקופה שהייתי בזוגיות..נהגתי לומר את זה למלאכית שלי: המפגשים שלי עם הבחורים רק מגבירים בי את החרמנות ואת המשיכה כלפיך...ואכן גם ברוב המקרים שמרתי את נוזלי עבורה...לא משחתי בהם את ראשו של כל יורש-עצר שרירן שנקרה בדרכי...
ובעניין המילה אהבה, לנוכח הזילות, ההזנייה, ושימוש היתר הבלתי-אחראי ובלתי מדוייק במילה הזאת...נראה לי דווקא מבורך ההימנעות שלך ממנה..

אני רוצה בן זוג גבר.שאני אמשך אליו מאוד, שבמפגש עימו בגוף ובכלל אני ארגיש מלאות כמו של תשובה לשאלה- משהו שלם. שיהיה לי שותף לעשייה, לשיחה, לתנועה. שיוביל לפעמים,
זה הרבה יותר משמעותי מלהגיד: אני רוצה בן-זוג שתהיה בינינו אהבה עמוקה...

חות מזה...מניסיוני ונסיון אחרים שחלקו עימי: אהבה וזוגיות =שני נושאים שונים....יש זוגיות ללא אהבה ויש אהבה ללא זוגיות...ואני מצאתי שאהבה איננה תמיד מספיקה כדי ליצור זוגיות טובה...אם אין תקשורת טובה, למשל..זה קשה...לי לפחות...

תודה על השיתוף בעניין החתונה..זה נחמד לשמוע גם סיפורי יום יום קטנים...

ומאחר ואת כבר מכורה למוסיקה בלקנית קבלי את המנה של היום:
http://www.deezer.com/#music/album/176686

אורה ושמחה לכולם

[הגבירה_בחום*]

הגבירה הפליגה לה?

הגבירה לא הפליגה לשום מקום, חמורי היקר... לטענתה או לתחושתה, דווקא היא זו שנשארה על החוף בזמן שאנחנו הפלגנו/הלכנו רחוק מדי... ושאר הנפשות היקרות? לך תדע באילו חופים הן משתובבות, ועם מי... פעם הכל היה מסודר, גברים היו עם נשים ונשין היו עם גברין והיתה רק התנוחה המסיונרית וגם זה בלבוש מלא ובחשכת הליל, עד שהגעת והדלקת את האור ואת החושים ונערת וניערת סדרי עולם והפכת יוצרות ושיחררת רסן ועירבבת אותנו כהוגן (:

אוקייייי....
לגבירה אין שום בעיה עם הערוב או הנושא שהלך והתפתח לו מעצמו ותפס לו תאוצה.
הגבירה רק אמרה שאין לה הרבה מה לתרום לו מעבר למעקב בעיניים אוהדות מן הצד.
לא מאהבת התנוחה המסיונרית וגם זה בלבוש מלא ובחשכת הליל ולא משנאת האור הגדול שזכינו לו בעקבות בדיון. לפעמים פשוט אין מה לומר. ובמצב הזה יש כמה אופציות: אפשר לומר גיבובי מילים רק כדי לומר משהו ולהישמע בשטח ואפשר פשוט להקשיב (לקרוא) ולשתוק עד שדברי טעם יהיו בנמצא.
אני מעדיפה את האופציה השניה. וכל מה שבאתי לומר הוא שאני מחכה לכם על החוף לכשתשובו אם בכלל (-:

[חמור_אביר*]

שתיקה נעימה לך גבירתנו רבת ההוד...

[הגבירה_בחום*]

תודה (-:
עכשיו.. לא אמרתי לכמה זמן אשתוק. ובטח שלא אמרתי שאשתוק הרבה זמן..
לא לפתח ציפיות ליותר מידי שקט, כן? (-:

[נחל_לבן*]

לרגל מסקנת הביניים, קבלי שניים במבצע
בן, בן, בן, אמרתי גברים וקיבלתי נערים עם חלב על השפתיים...אפשר לקבל את הגירסה השעירה יותר של התמונה הזאת?

(כן, אני אוהבת שער על הגבר שלי. לא מדברת על סוודר עם צווארון גולף, רק כזה שנעים לחכך בו את הפנים. שהופך את הגבר לגברי ובשל..)

[בן_השמשות*]

אני דווקא אוהב את הנערים האלה, וגם את החלב שלהם...
אני מקווה שהברנש הזה יספק אותך

[בן_השמשות*]

לפעמים פשוט אין מה לומר.

גבירתי היקרה, היו שני חלקים בתגובתי לחמור... כל החלק של התנוחה המסיונרית וכו', אינו המשך אלא חלק אחר של דבריי... ואין שם כל רמיזה לגבייך. גם אני, כמוך, לא בעד למלא שתיקות בפטפוטי סרק מתוך נוירוזות, מבוכה או סתם רצון למלא חללים - דבר שמביא לכך שלפעמים אנשים מדברים ולא אומרים כלום... לכן גם אני משתדל לבחור באופציה השניה, גם כאן וגם מחוץ לוירטואל.

תהני משתיקתך יקירה, אנחנו נהנה מזה שאת נהנית ונהנה עוד יותר כשתשברי את הצום (:

[חמור_אביר*]

הוא נראה כמו קפץ הנה ישירות מפרסומת למשחת שיניים...מממ..אני אשאר עם כוס החלב...

והנה כמה מילים של אלנור רוזוולט שנתקלתי בהן זה עתה:

The future belongs to those who believe in the beauty of their dreams.
Eleanor Roosevelt

הידד לחלמנים!

[קן_לציפור*]

זה איכשהו מרגיש לי כמו הדבר הכי חשוף שכתבתי כאן... תודה דפ-חה. זה אמיץ מצדך.
ואני גם רוצה לאחל לך (תסלח לי חמוריקו ) שתוכלי להגיד את זה: אני רוצה בן-זוג שתהיה בינינו אהבה עמוקה... קבל עם ועצמך. ללא פחד.
כי כשזה קיים, זה חזק מאד, ומרחיב את הלב והאופקים.

ולגבי הגברברים/ילדים, טוב נו... כבר אמרנו. על טעם ועל ריח... לא נחזור לדיון ההוא, אחרת אני כמו גבירתינו - רק אשקיף מהצד.
לא שזה רע, רק שאין לי מה להוסיף.
ערב נעים לכולנו.

[חמור_אביר*]

_אני רוצה בן-זוג שתהיה בינינו אהבה עמוקה... קבל עם ועצמך. ללא פחד.
כי כשזה קיים, זה חזק מאד, ומרחיב את הלב והאופקים._

חמוריקו בהחלט בעד!
מגיע לה..לכולם מגיע...תחי האהבה!!!

[אהבת_עולם*]

אני רוצה בן זוג גבר.שאני אמשך אליו מאוד, שבמפגש עימו בגוף ובכלל אני ארגיש מלאות כמו של תשובה לשאלה- משהו שלם. שיהיה לי שותף לעשייה, לשיחה, לתנועה. שיוביל לפעמים, שיהיה בטוח דיו להוביל אותי. שארצה לוותר על הדומיננטיות שלי, לעיתים. שיחד נלמד יותר ויותר להתמסר זה לזו ולחיים.
דפחה, מאוד אהבתי את התיאור שלך. מתאים גם לי.
התחברתי במיוחד ל-'שארצה לוותר על הדומיננטיות שלי'.

שכחתי לומר ששני גברים ביחד זה אחד הדברים הכי מדליקים בעולם בשבילי.
והתמונה של השניים פה למעלה ממש עושה לי את זה. (אבל גם אני לא הייתי מתנגדת לקצת יותר שיער)

וההוא האחרון.... מממ... דווקא די מוצא חן בעיניי.
בן השמשות, הצליח לך הפעם !

[בן_השמשות*]

תודה, יקירתי (:

את יכולה למצוא עוד המון תמונות של האחרון שמצא חן בעינייך פה:
http://julianolopes1000.blogspot.com

התמונה של השניים פה למעלה ממש עושה גם לי את זה, גם בגלל שכל אחד מהם מעורר תיאבון בעיניי וגם ואולי בעיקר בגלל הסיטואציה, שכבר לא בהכרח קשורה לכך שמדובר בשני גברים. בהחלט יכול להיות שזה היה מעורר באותה מידה גם לו היתה זו תמונה של שתי נשים או של גבר ואשה באותה סיטואציה, שבה אפשר לדמיין התקרבות איטית לקראת נשיקה, עוד רגע קט, כשבדרך כל הגוף מרגיש את ההתעוררות המחשמלת והלב מפרפר, השפתיים רוטטות בציפיה והאף מרחרח את האוויר שבין פנים לפנים, והרעד הזה של התשוקה שתיכף יקבל ביטוי במגע באחר... אלה רגעים עם איזו עוצמה נדירה.

[קן_לציפור*]

עוד רגע קט, כשבדרך כל הגוף מרגיש את ההתעוררות המחשמלת והלב מפרפר, השפתיים רוטטות בציפיה והאף מרחרח את האוויר שבין פנים לפנים, והרעד הזה של התשוקה שתיכף יקבל ביטוי במגע באחר...
והאזיקים... ?

[בן_השמשות*]

והאזיקים... ?
כן, מה לגביהם?

[חמור_אביר*]

כן, גם אני תהיתי מה העניין עם האזיקים...הם לא ממש נראים בקטע של שליטה...נראה לי מיותר...אבל מה אני מבין בזה???

[אהבת_עולם*]

הם לא ממש נראים בקטע של שליטה...נראה לי מיותר...
אה, זה כיף גם בכאילו.
(אפילו רק עצם זה שהידיים קשורות, זה נותן מין תחושה של שחרור שליטה. מין התמסרות כזאת. זה מעצים את החוויה.)

[בן_השמשות*]

מין התמסרות כזאת. זה מעצים את החוויה

בדיוק (:

[קן_לציפור*]

והאזיקים... ? כן, מה לגביהם?
טוב, אז זה ממש מכבה אותי... מזל שיש פה מגוון דעות, חשקים ואהבות...
<אולי יודעת להמתמסר לגמרי גם בלי, אולי קונטרול פריק... בטח בין לבין איפשהו>

[חמור_אביר*]

אני ממש לא צריך אזיקים בשביל להתמסר....וגם אני לא נדלק מזה...אבל יכול להבין את אלה שכן...(-:

[בן_השמשות*]

לדעת להתמסר לגמרי גם בלי X, ולחוש ש-X מכבה אותי - נראה לי שאלה שני דברים שונים,
כך שאולי הציר הוא בין קונטרול פריק לנקודה אחרת... לא יודע איזו, רק מהרהר בקול ומשתף.

אלימות והשפלות מכבים אותי לגמרי, אבל זה כמובן ממש לא המצב בתמונה של שני הנערים.
בכל מקרה, וכמו שאמרת - כמה טוב שיש מגוון גדול כל כך (:

[חמור_אביר*]

נכון אמרת, בן
אז אדייק ואומר שאותי זה לא מכבה...אפילו יצא לי לעשות סקס עם שליטה..אולי פעם אפתח חרצובות לשוני, כי הסיפור נאה בעיניי...
אבל לא זקוק לזה..משום כיוון...

[אישה_עם_מטאטא*]

לרגל מסקנת הביניים, קבלי שניים במבצע (:
וואו איזו תמונה. והכמעט נשיקה הזאת שתיכף תיכף באה אך מתמהמהת. מתקרבת, עושה טיזינג. ברכות ובסערה בו זמנית.
גם האזיקים עושים לי את זה.
לא יכלתי להתאפק ולראות מה כתבתם וכתבתן עליה ואם בכלל (איך אפשר שלא?) והייתי חייבת להתפרץ בלי ברכת שלום.

נו, עכשיו שלום, ברוכים וברוכות הנמצאות והנמצאין.

בתור מנחה קבלו ממני את השיר הבא שקוראים לו תיקווה להארה

ועכשיו אמשיך לקרוא ולהתעדכן בשלומכן ושלומכם.

[אישה_עם_מטאטא*]

אני דווקא אוהב את הנערים האלה, וגם את החלב שלהם...
גם אני. פדופילית שכמוני
אולי זה תחליף לילד שאין לי. לא יודעת, אבל צעירים עושים לי את זה.
כשאני מדברת על צעירים, אני לא מדברת על קטינים.

[אישה_עם_מטאטא*]

אני נזכר בעוד בחור מתוק עד אימה...הוא היה פחות מחצי מהגיל שלי [כמו רובם...tongue...אבל בוגר מינית להפליא...כל הזמן יצרנו מצבים פרונטאליים והבטנו אחד לשני בעיניים...מממ...אני לא אשכח את המבט שלו...מתוק כזה...
גם אני זוכרת אחד כזה. זה כזה כיף להסתכל בעיניים תוך כדי. כיף זו בעצם לא המילה. יש משהו מאוד עוצמתי בזה.

חמור יקר ומקסים התיאורים שלך כל כך יפים ומרוממים את הנפש.

בן השמשות הזוהר והמאיר עיניים. איזה תמונות יפות אתה שם לנו. תענוג.

תענוג לבוא לכאן.

[חמור_אביר*]

ברוכה את בבואך אשת המטאטא...
אנחנו כבר כמה וכמה שהתמונה הזאת מדליקה אותם...
יפה השיר, יפה התקווה ובודאי יפה היא גם ההארה...

ליל פז

[אהבת_עולם*]

חמור, אני מוכנה לאכול כל אחד ואחד מהשוקולדים בקופסתך.
(אם רק לא היו לי אבנים במרה ! )

אתם רואים איזו פלורליסטית אני?

[חמור_אביר*]

לו קופסתי הקופסה
זה מכבר ריקה היתה

[אישה_עם_מטאטא*]

התמונה של השניים פה למעלה ממש עושה גם לי את זה, גם בגלל שכל אחד מהם מעורר תיאבון בעיניי וגם ואולי בעיקר בגלל הסיטואציה, שכבר לא בהכרח קשורה לכך שמדובר בשני גברים. בהחלט יכול להיות שזה היה מעורר באותה מידה גם לו היתה זו תמונה של שתי נשים או של גבר ואשה באותה סיטואציה, שבה אפשר לדמיין התקרבות איטית לקראת נשיקה, עוד רגע קט, כשבדרך כל הגוף מרגיש את ההתעוררות המחשמלת והלב מפרפר, השפתיים רוטטות בציפיה והאף מרחרח את האוויר שבין פנים לפנים, והרעד הזה של התשוקה שתיכף יקבל ביטוי במגע באחר... אלה רגעים עם איזו עוצמה נדירה.

בדיוק בדיוק. זה מה שניסיתי להגיד. רק שלך זה יצא יותר טוב.

וגם האפשרות והחשש שברגע האחרון יתרחקו השפתיים ולא תבוא הנשיקה. ואז כשהיא באה...

והאזיקים... ? כן, מה לגביהם? זה בדיוק בשביל להגביר את הפחד שאולי תלקח הנשיקה ממש חלקיק שניה לפני.

אני גם יש לי סיפורים על שליטה ועל התמסרות מוחלטת. מתקופה אחרת בחיי שעברה וטעמי ורצונותי השתנו.

אולי פעם אפתח חרצובות לשוני אולי גם אני

בינתיים חרצובות לשוני ואני הולכות לישון. לבד.
לילה טוב אהובים ואהובות. מצטערת שלא התייחסתי לכולן. דווקא יש לי דברין טובין להגיד רק שלשוני נתחרצבה מעייפות.
תודה שאתם כאן.

[דפחה_דש*]

האזיקים לא הבנתם בכלל, זה פשוט בשביל להניח את הידיים במקום מוגבה, וזה מכמה טעמים:
1- זה נוח
2- זה מעודד את כל הפירומונים המסתתרים בשחי להצטרף להפגנה (נחוץ במיוחד במקרים של מיעוט שיער)
3- אם הוא היה מוריד את הידיים ונוגע בחבר השני אז הידיים היו מסתירות לנו

גם אני אגב, מעדיפה מבוגרים יותר, מחוספסים יותר, אמיתיים יותר...
אבל דווקא העוד שניה מתגלה האיבר שם- זה היה מחרמן.

רציתי להגיד לכם תודה על התגובות החמות, איזה נעים איתכם. ממש ממש.
פשוט נהדרים.

[דפחה_דש*]

שמתי לב לעוד משהו אתמול בחתונה- אני אוהבת לרקוד, ונוח לי לרקוד, יש בי צד מאוד פתוח, קצת מוחצן, וטוב לי איתי ככה.
ובכל זאת- כשאני רוקדת עם גברים, אני ממש נבוכה יחסית לעצמי, הגוף שלי בריקוד, אבל משהו פנימי בי קצת מסתתר.
בכלל להיות קרובה לגבר בזמן ריקוד, יש בזה יותר מתח בשבילי- אני לא יודעת מה לעשות עם העיניים, עם מידת הקרבה...
אם אני מעוניינת בו, אז אני פוחדת לתת לזה להיראות, ואם אני לא מעוניינת, אני פוחדת שהוא יחשוב שכן.

אני מגלה שהצד המוחצן שבי, בא לידי ביטוי הרבה יותר בדיוור ישיר, מה שנקרא. יש הרבה סיטואציות שפשוט לא אכפת לי להתעלף עליהן- להגיד לגבר באופן פשוט שאני מעוניינת בו, שהוא מוצא חן בעיני, להיות הראשונה שנוגעת לגמרי- לא אכפת לי לשים דברים על השולחן בצורה הכי גלויה.
ודוקא במקומות הסמויים, המטושטשים האלה, שנשים כנראה מורגלות בלשחק עליהם, על פי הספר ההוא שמן הסתם לא קראתי, שם אני ממש מהוססת.

שמתי לב לזה כבר, למה שקורה בריקוד, אבל אף פעם לא ככה בבהירות- להיעלמות שלי במקומות החמקמקים, לעומת הנוחיות בישירות הזו, שדוקא מאיימת על הרבה אנשים. הייתי רוצה להסכים להיות, למצוא בתוכי גם את הפתיינית הזאת, מישהי שמרשה לאנרגיה המינית שלה לפעול, בעידון, באיפוק מתגרה, בשיחרור.
בנתיים, אין לי ספק שהיא גלויה, שהיא נראית- המיניות שלי- כשאני רוצה- אבל באיזה דוגריות של נהג משאית כזה- יאללה, מגניב, בואו חברה...
ואני קולטת שכמה שיש בזה חופש, זה גם בעצם מנגון שנועד ליצר ביטחון איפה שיש פחד- האפורים לא נוחים לי, אז הנה- הכל בחוץ ובואו נגמור עם זה- או כן או לא, קפיש?

כשאני רוקדת עם נשים, אגב, זה ממש לא שם- שם יש פשוט חופש ושמחה, לפעמים אפילו יותר התגרות, כי זה קל...
מה אתם אומרים?

[דפחה_דש*]

ואפרופו דוגריות- אני הו כה חרמנית, החבר לשעבר, ששמעתם עליו, חוסר התואם בנינו, זוכרים?
יוצא בחישוב מהיר מממ... ממש הרבה זמן שלא היה לי סקס טוב חזק מרגש עם פרטנר דומיננטי.
הטלפון הבא שתראו על דלת של איזה תא שירותים- שלי, גם אם כתוב שם להתקשר למיצי, או סבטלנה, או מורן המאממת,
זאת אני.

[דפחה_דש*]

עוד 2 פוסטים רצופים שלי אני זוכה בחולצה ופוסטר?
("מה את רוצה?" שואל אותי הדבר הזה ששכחתי איך קוראים לו ומספרים עליו שהוא קולע תמיד במשפטים שהוא מקפיץ- כזה עוד לא היה לי, איזה קטע הזוי- טוב מה הוא עוד יכול היה להגיד במצב כזה...)

[קן_לציפור*]

אבל באיזה דוגריות של נהג משאית כזה - איזה קטע... היה לי פעם בן זוג שקרא לי ככה... מכל מיני סיבות שלו...

[נחל_לבן*]

_אני מגלה שהצד המוחצן שבי, בא לידי ביטוי הרבה יותר בדיוור ישיר, מה שנקרא. יש הרבה סיטואציות שפשוט לא אכפת לי להתעלף עליהן- להגיד לגבר באופן פשוט שאני מעוניינת בו, שהוא מוצא חן בעיני, להיות הראשונה שנוגעת לגמרי- לא אכפת לי לשים דברים על השולחן בצורה הכי גלויה.
ודוקא במקומות הסמויים, המטושטשים האלה, שנשים כנראה מורגלות בלשחק עליהם, על פי הספר ההוא שמן הסתם לא קראתי, שם אני ממש מהוססת._

מזדהה לגמרי. כלומר, זוכרת את ההרגשה מהזמנים שהייתי פנויה למשחקי פיתוי וצייד מעודנים ומרומזים...הייתי גרועה. מכל הדברים שאני מצטערת שכבר לא ישובו, אוווח, איך אני לא מתגעגעת לרגעים האלה..

[חמור_אביר*]

לסבטלנה המאממת שלום
ההסבר שלך על האזיקים ממש מעולה..את יועצת ללסרטי פורנו או משו?
ממש עזרת לי להבין את העניין...באמת...תודה

בנתיים, אין לי ספק שהיא גלויה, שהיא נראית- המיניות שלי- כשאני רוצה- אבל באיזה דוגריות של נהג משאית כזה- יאללה, מגניב, בואו חברה...

ואני קולטת שכמה שיש בזה חופש, זה גם בעצם מנגון שנועד ליצר ביטחון איפה שיש פחד- האפורים לא נוחים לי, אז הנה- הכל בחוץ ובואו נגמור עם זה- או כן או לא, קפיש?

וואו..כמה אני מבין את זה...גם אצלי זה ככה...חוסר כשרון מולד ונרכש לחיזורים והעדפה ברורה של ישירות חשופה...[עד שאני צריך להגיד 'לא'...אז כבר יותר נוח להתערפל ולהתנחמד...]
גם לי ברור תמיד שזה לא בא ממקום של חוזק..שיש כאן איזה חולשה שמסתתרת מאחורי זה..ההסבר שלך ממש ממש עוזר לי להבין את זה... הפחד הזה מהעמימות שבאי הידיעה אם אני רצוי או לא....
אולי הייתי נשאר במקום הזה, לו במדינה האכזרית ההיא היו מכריחים גם בעניין הזה...כי גם אני חושב שבישירות ובפשטות יש הרבה חופש וכוח, אבל זה צריך להיות מבוסס על עוצמה פנימית ולא כרעי תרנגולת של פחד...
אני רואה שגם נחת שייכת לעדה הזאת....למזלנו ירד לחיינו האינטרנט...ברשת הכל הרבה יותר קל...קביים, אבל קביים טובות..
לא ממש זורמות לי המילין הבוקר..אבל אני מקווה שברור..

אגב.. דפחי דיר איזה מידה את לובשת?
במזכירות שאלו כי מכינים כבר את החולצות..

יום שמח לכולנו
והנה עזיזה מוסטפה המוכשרת שעשוייה לעזור בכך:

http://www.deezer.com/#music/album/111932

[בן_השמשות*]

ודוקא במקומות הסמויים, המטושטשים האלה, שנשים כנראה מורגלות בלשחק עליהם, על פי הספר ההוא שמן הסתם לא קראתי, שם אני ממש מהוססת.

דפחה יקירה, ממש כיף לקרוא את ההבחנות שלך בניסוחים בהירים ויפים כל כך... בעיניי זו מתנה לא מובנת מאליה שאנשים משתפים וחושפים באופן כזה, אז תודה רבה על שאת מספקת הצצה למה שמתחולל בתוך ראשך ונפשך.
מה שכתבת הזכיר לי את ההבדל המהותי בין יחסיי המיניים עם גברים לאלו עם נשים, משום שבכל הנוגע לגברים, ברור תמיד מראש שהמפגש הוא לצורך סקס ולכן יש שם ישירות שעשויה להיראות אולי בוטה, ברמה שמבררים מראש הכל, כולל תנוחות מועדפות ומעבר לזה. יש בזה משהו שנוטל לתחושתי מעט מעוקץ החושניות וההתרגשות של משחקי הפיתוי האלה שתמיד קיימים עם נשים. אני קצת אמביווילנטי לגבי העניין. מצד אחד זה לוותר על משחקים ולגשת לעניין שברור ששני הצדדים רוצים בו, וגם ליצריות הפראית יש לעתים משיכה מיוחדת בפני עצמה. מצד שני, לפעמים זה נותן תחושה לא נעימה של שוק בשר ברמה הנמוכה ביותר. מן הסתם זה תלוי גם באישיותם של שני הצדדים, וממילא ברוב המקרים המפגש ייצא לפועל רק אם תהיה איזו התאמה אישיותית מעבר להתאמה הגופנית/מינית; לפחות אצלי זה כך. באחד מספריו של א.א. מילן, כריסטופר רובין שואל את פו הדב איזה רגע הוא הכי אוהב, ופו הדב חושב על הרגע שבו הוא מלקק לראשונה דבש מתוך צנצנת דבש חדשה, אבל אז הוא מהרהר על כך שבעצם הרגע שלפני הליקוק הוא מתוק לא פחות... ריקוד הפיתוי של נשים וגברים הוא אולי קצת כמו אותו רגע שלפני. יש בו מתיקות גדולה אבל גם אי וודאות גדולה, כי כשמגיעים לסקס אנחנו כבר שם, ואילו במצב האינטימי שלפני יש איזו אי וודאות; הבטחה גדולה, אבל בלי בטחון שהיא תתממש; ציפיות גדולות, וחשש להתאכזב. כמו שכתבה אשת המטאטא היקרה: "זה בדיוק בשביל להגביר את הפחד שאולי תלקח הנשיקה ממש חלקיק שניה לפני". לא שלסקס עצמו אי אפשר להביא את כל העכבות, המחסומים וכלהשטויות שממלאות לנו את הראש ביחס לדימוי הגופני שלנו ושאר ירקות, והרבה פעמים זה בדיוק מה שקורה, אבל אולי נגעת במדויק בנקודה של "להתעלף" על הסיטואציה הלא חמקמקה.

לא יודע אם יש איזו שורה תחתונה במה שכתבתי... יותר שיתוף קולני במחשבות מאשר אג'נדה (:
יום מתוק לכולנו.

http://img2.timg.co.il/forums/[po]1 129854943[/po].gif

[בן_השמשות*]

ובאותו עניין של היחשפות, אם כי ממקום שונה למדי:

"ברגע שאת מבינה שהעולם והחיים והארץ שלך והמשפחה שלך יכולים להיות מסוכנים ולשמש מקור לכאב, עומדות בפניך שתי טקטיקות להתגוננות - להישמר כל הזמן מחשיפה או לתת בידי אחרים את כל הנשק האפשרי ולהגיד "הנה, זה אני, קחו ואני כבר אתגונן". זה מסוכן, אבל אני מעדיף לומר על עצמי הכול, ולא להשאיר לאחרים מקום לתקוף אותי".

מתוך ראיון עם רמי סערי - איש מדהים מבחינת עומק מחשבה ורוחב ראייה וגישה עצמאית לחיים, וזה בלי קשר לתרגומים ולשירה שלו... מומלץ:
http://www.notes.co.il/daphna/41828.asp

[קרחת_יער*]

_ להיעלמות שלי במקומות החמקמקים, לעומת הנוחיות בישירות הזו, שדוקא מאיימת על הרבה אנשים. הייתי רוצה להסכים להיות, למצוא בתוכי גם את הפתיינית הזאת, מישהי שמרשה לאנרגיה המינית שלה לפעול, בעידון, באיפוק מתגרה, בשיחרור.
בנתיים, אין לי ספק שהיא גלויה, שהיא נראית- המיניות שלי- כשאני רוצה- אבל באיזה דוגריות של נהג משאית כזה- יאללה, מגניב, בואו חברה...
ואני קולטת שכמה שיש בזה חופש, זה גם בעצם מנגון שנועד ליצר ביטחון איפה שיש פחד- האפורים לא נוחים לי, אז הנה- הכל בחוץ ובואו נגמור עם זה- או כן או לא, קפיש?_
...[עד שאני צריך להגיד 'לא'...אז כבר יותר נוח להתערפל ולהתנחמד...]

ואוווו........ כמה מתאים ומדוייק לי בדיוק היום. איך נכנסת לי לראש, גברת דש?
אמנם אני שותפה שתקנית כאן בשיחותיכם המרתקות, אבל עוקבת, מתענגת ופוערת פי בתדהמה לעתים, כשמוציאים לי את המלים מהראש, אבל מעובדות אצל קופירייטר טוב ממני.
אז אני מודה לכם ולכן, על העושר והחדווה.

אני מרגישה שהישירות הזו בהתחלה מאד נוחה, אבל כשהדברים מתקדמים קצת היא משאירה בי חספוס שהוא לא אמיתי, כאילו התחייבתי להיות דוגרי אז אני לא יכולה עכשיו לחזור ולהתבייש.

_גם אם כתוב שם להתקשר למיצי, או סבטלנה, או מורן המאממת,
זאת אני._
קרעת אותי.

[חמור_אביר*]

כבר כמה ימים יש משו שמציק לי. אני נותן לו סנוקרת קלה כדי שיעוף מהראש, והוא אכן מתגלגל לו, אך רק על מנת לשוב ולדגדג לי במוח האחורי....
חשבתי לפנות לנוגעת בדבר ולשאול ישירות, אך היססתתי. אולי תעלב. אולי תכעס...
ופתאום, הבוקר. באבחה חדה של אינטואיציה גברית, נפל לי האסימון....
אוי, כמה שאני חכם....בדיוק כמו שסבתא יוכבת תמיד אמרה עלי...
אז, ככה...זה בעניין דפחי שלנו, שרוחות היקום ישמרו את צעדיה ויזמנו זה במהרה את אחד מן הגברברים ההורסים שבן השמשות נוהג לשסות בנו...אמן!

פשוט לא יכולתי להבין איך ילדה כל כך מתוקה בוחרת לה מין כינוי כזה כמו דפחה...[שכפי שהתפתיתי לכתוב בפעם הראשונה שנתקלתי בה, ישר התקנטץ לי עם צ'פחה..]
והיום: צ'קטה! [הטית הסגול למי שלא מכיר את המילה..] פשוט הבנתי..כמו, כמו, כמו מדען שמגלה איזה תגלית חחדש שחושפת עוד טפח במבנה העלום של התבל..ככה אצל ההוגים המבריקים, הרעיונות הגדולים תמיד באים במכה..התקפה חזיתית ואחר כך שקט עמוק..
אז מה שהתבהר לי זה שדפח דש זה עיברות [ניקבות?] של צמד המילים: דף-חדש...כמה פשוט וברור...
אוי כמה אני מבריק....
עכשיו חסר לך דפחי-דיר שתגידי שזה בכלל השם של המאהב הגאורגי [גרוזיני בעברית} הראשון שהיה לך...ואין כל קשר לדפים...

וכן, לי באמת היתה סבתא יוכבד...מה שהיא אמרה לי במציאות נשאיר לפעם אחרת....העיקר מה שחרוט לי בזכרוני הפלקסיבי....

דפחי,אולי בכל זאת תעברתי אתת שמך לסבטלנה? באמת יותר סקסי מדפחה...

[בן_השמשות*]

ברכותיי על אסימון האאוריקה, חמורה ביר (: אישית אני מקווה שדפחי דווקא תישאר עם דפחה דש המקורי, וגם שאתה תישאר חמור אביר
ולא תחליט פתאום לשדרג (?) לסוס 4, למשל. ולא שיש לי בעיה עם סבטלנות או עם סוסי ארבעה, או הרבעה, או בכלל (:

ובלי קשר, ברצוני להודות לאשת המטאטא שלנו על הקישור לאלבום המכיל את התקווה להארה. יקירתי, מאז שמת כאן את הקישור לאלבום אני מקשיב לו ללא הרף, אמש גם נרדמתי לצליליו, שמעוררים בי את אותו שתי וערב שמופיע בכל פעם שאני נחשף לצלילים כאלה: עצב קיומי, כיסופים והכרה ביופיים ובארעיותם של החיים, בתיבול געגועים לחיי הנזירות שלא היו לי בגלגול הנוכחי...

תודה.

[אישה_עם_מטאטא*]

דיפחה, כך מה שכתבת כל כך מעניין ונוגע ויפה שבתחילה רציתי לצטט הכל ולהגיב אבל החלטתי בסוף רק להודות לך.
על ההסבר של האזיקים, ועל הריקוד, ועל הישירות ועל סבטלנה ההורסת. נהנתי כל כך לקרוא אותך. תודה.
מאחלת לך למצוא בקרוב את האיש שלך.
.
השבוע למדתי איזה תרגיל חדש למציאת בן / בת זוג. לפני שהולכים לישון, לדמיין קרן אור ארווווכה יוצאת מהעין השלישית, ועושה סיבוב כמו אור של מיגדלור מצד לצד. זהו התדר שלך והוא מחפש ומאותת לבעל התדר המתאים לך. אחר כך לדמין שהאור חוזר פנימה ואת קושרת עוגן בלב. לא לחשוב על מישהו מסויים בזמן שעושים זאת ולא לדמיין פנים או גוף.
אני חייבת להזהיר שבן הזוג המתאים לך בתדר עלול להראות ממש לא כמו שדמיינת אותו.

בכל מקרה כשזה יעבוד עבורי, אני אדווח.

[אישה_עם_מטאטא*]

תודה בן שמשות יקר

עצב קיומי, כיסופים והכרה ביופיים ובארעיותם של החיים נכון, גם אני שומעת את זה שם.

[חמור_אביר*]

חברים וחברות יקרים

וישמן שדה השלף ויכבד....
נראה שבקרוב יהיה כדאי לעשות כמו דפחי בבת-עיננו, הנועזת והמצחיקה שלנו....פשוט לקצור שדה חדש ולעבור לנו כולנו, פרות, חמורים ובני שמשות להעלות את גרתנו המתוקה שם...
מה דעתכן?

נראה לנו גם שמאחר והדף הזה כבר לא בלוג יחיד ולא בלוג זוגי, אלא שדה מפגש שכזה, אולי יש מן הטעם לשנות שוב את שמו ובכך לתת גופנקא רשמית לרעיון השיתוף...

לפיכך, ואם ייטב בעיניכם,
מועצת חמורי התורה יוצאת בקול קורא לציבור המאמינים להפעיל דימיונם ולהעלות הצעות לשם של הדף החדש, כך שבמלאות תשעה ימים להריוננו המשותף, ייצא לאויר 'באופן' הרך הנולד ומאחר ולמיטב המסורת המקומית ברית מילה = הס מלהזכיר [הוא יהיה בהכרח בן מן הטעם הפשוט שדף הוא ממין זכר] יוכל לקבל את שמו מיד בהגיחו לאויר העולם...
ולא בא לציון מוהל..

[נחל_לבן*]

אפשר לבקש שבדף החדש יהיה דשא רך (השלף דוקר..) ועצים עתיקים (החרוב עובר איתנו?) ואולי אפילו איזה פלג קטן של מים צלולים וקרירים, לרחוץ ולרוות? אפשר לבקש שהשדה החדש יהיה אחו? אפשר עמק פורח ונסתר, שניתן להתהלך בו לאט בין שיחי המרוה והלוונדר או להשתרע בעצלתיים בשמש החמימה (שהיא תמיד חמימה ולפעמים קצת חמה אבל לא שורפת..), אפשר, בבקשה, אפשר?

[קן_לציפור*]

שבמלאות תשעה ימים להריוננו המשותף
לא מאמינה! עברו רק 9 ימים? זה נראה כמו 9 שבועות.... כן, כן, של שכרון חושים

מה עם "רואים באחו" - זו לא טעות כתיב הרואים, זה תרתי משמע...

[חמור_אביר*]

נחל יקרה
החרוב זה הדבר הראשון שנעמיס על המשאית... בלי תובנותיך הנובטות על עפאי העץ הנאדר הזה, שדה שלפנו אינו אלא בתת חרולים צחיחה ושוממה...
חמור בהחלט בעד דשאים, פלגים, אחואים, שמשות חמימות ובני שמשות מלאי עצב קיומי כרימון...
וכן שיהיה שם לוונדר...מממ...אבל האמיתי..של פעם.. וגם מרווה ואם אפשר אז קצת זוטא גם..
הנה קן ל הבריקה לה כבר...רק ביקשת וקיבלת אחו....בואי נראה מה עוד היקום הזה יזמן לנו...
קן _ל הברקת לנו!

נשיקות לילה טוב
לישון עם שוברט - http://www.deezer.com/#music/album/75301

[קן_לציפור*]

קן _ל הברקת לנו!
|קידה|

[דפחה_דש*]

וואו כמה תשומת לב היום... סבטלנקה מסמיקה...
חמור אהוב, היתה לי הרגשה שלא ירדו כולם לסוף דעתי, אבל חיכיתי בסבלנות והנה היא השתלמה בלי שהרגתי את הפאנץ' במו עצמיותי. כנראה שיש לי עוד תקוה בתור מישהי עם מעט עידון ואיפוק, הא?

בקשר לסבתא יוכבד, לא משנה מה היא אמרה, אתה לא לבד, ואם היא הנפיקה משפטים שזדוניותם הפולנית המתממת מתקרבת רק בחצי להברקות של סבתא שלי,
הרי אתה מסתובב בעולםמחושל לכל מפגש שיזמן לך הטבע. אז הנה כמה, בשביל הכיף (האמת- האישה ראויה לדף משלה):

• "את נראית כל כך יפה עכשיו, פשוט מקסימה, אבל גם כשהיית שמנה היית נהדרת בטלפון..." (נאמר לי אחרי שירדו ממני איזה 10 קילו שעשו את סבתא מאוד שמחה)
• "אבל לא חשבתי שתרגישי..." (כן, כן- זו היתה התגובה שלה אחרי שהתעמתתי איתה על כך שהיא החביאה לי פירורי בשר במרק הצימחוני שהיא הכינה לי במיוחד, אחרי שנים של צימחונות-אם לא הייתי מרגישה באמת לא היתה לנו בעיה)
• "חמודה'לה את זוכרת שנולדת? אני את הכאבים מרגישה עד היום..." (לאמא שלי, בבוקר יום הולדת 59 שלה)

ובאשר לשם- מה דעתכם פשוט על שדה השלף? הרי אנחנו רק נותנים שם למה שכבר יש,
והשדה תחת רגלינו כל ת ש ע ת הימים הללו.

[בן_השמשות*]

אנחנו כאן קצת יותר ולא הרבה יותר משבועיים, ליתר הדיוק, אבל זה לא באמת משנה. אין ספק שהזמן עובר מהר כשנהנים... וגם כשלא (:
"שדה השלף" נשמע לי יפה, פשוט ומדויק להפליא. אני בעד (:

ליל מנוחה וחלומות פז, נכדים ונכדות של סבתות יקרות, בנות ובנים של האם האלוהית, נפשות אלמותיות ויורדי דומה

http://g8.no/images/[po]20080325043833 seeds[/po].jpg

[דפחה_דש*]

עכשיו תשמעו מה חשבתי, בעיניין הדוגריות וכו', יש לי הרגשה איתכם (איי וונדר ווי) שתמצאו משהו מעצמכם שם.
זה ככה מחשבות און ליין, אז נראה לי שאני עשויה לצאת די מסורבלת, מקווה שהרעיון יצליח לעבור.
הדוגריות מחד, והסמוי ומטושטש מאידך, זה לא רק בהקשר של גילויי האנרגיה המינית מן הסתם.
האנרגיה המינית זה סמן אולי, מראה מקום למשהו רחב יותר.

כשהייתי ילדה, (אתם מדמיינים בטח איזו מן ילדה) לחלוטין הרגשתי שאני לא מבינה את הקודים החברתיים שאנשים משתמשים בהם. הם תמיד נראו לי כמו הסכמה גלויה והדדית לשקר.
פשוט לא הבנתי, איך הם כולם משחקים את המשחק, כשבשבילי מה שמאחורי המסכה היה גלוי לגמרי. גם מול ילדים בכיתה- לא הבנתי למה להגיד ההפך ממה שנראה שם ברור כשמש- להגיד ששמחים כשעצובים, להפגין בביטחון מוגזם כשמפחדים ,לא להגיד מה מרגישים.
לקח לי די הרבה זמן אני חושבת, להבין שהם לא משקרים לי, והם לא מחליטים לשקר, על פי רוב. שיכול להיות, שאולי, לפעמים אני באמת רואה משהו שהם לא. עד שההבנה הזו ירדה, הרגשתי די אאוטסיידרית מול שפה שכולם דיברו בהזדהות גדולה ואני לא הצלחתי, כאילו כולם חיו ביקום של דברים שיש או שעושים, וגם הרגישו דברים פה ושם, אילו ואני חייתי ביקום שכולו רגשות, ולא רק שלי... ובנתיים התחלתי להפנות פנימה הרבה ממה שראיתי. כלומר, אם כולם אומרים ועושים כל מיני דברים שנשמעים רק לי כמו שקר, ומאמינים לעצמם, אז כנראה שאני לא שייכת, שאני מביאה משהו זר. אני זו שנושאת את העצבות, הכאב, כל הכובד הזה...
בהפוך על הפוך על הפוך- זה סוג של עשה אותי שייכת, אמנם בסגנון שונה- אבל הנה גם לי יש סיפור נהדר להזדהות איתו לגמרי- זו שנושאת את הכאב, הללויה.
בכל אופן- נראה לי שאי הנוחות שלי במצבים המעודנים, המרומזים שתוארו קודם, קשורה במקורה לזרות שלי מול מה שזיהיתי כשקרים של ההתנהלות החברתית. הישירות שפיתחתי- בנוגע לרגשות שלי למשל, היתה הפיתרון.
פיתרון טוב ומבורך שנתן לי שפע של מתנות ואפשרויות ביטוי. אממה- שוב, זו לא רק נקודת עוצמה.

דיברנו על שכל דבר יהיה סיבת עצמו, (אם יורשה לי לצטט את סבטלנה שהיא לגמרי סיבת עצמה)
אז כאן, את הישירות מכתיבה לא רק אהבת הישירות, אלא גם תחושת הבדידות שבעמימות, הפחד לא להיראות, הפחד לקחת חלק בשקר...
והיום אני כבר בכלל לא תופסת את זה כשקר, וגם לא מרגישה בודדה, ובעיקר טוב לי להיות קוסמת- לפתוח כמה שיותר דלתות לחופש ביטוי באין סוף דרכים. לבחור את זו שהכי מתאימה לי עכשיו, בלי אידיאולוגיות מגבילות.

הקיצר- טו מייק אה לונג סטורי באורך המתאים לו-
נראה לי שמצאתי עוד שריד ארכיאולוגי, לפקוח בו את העיניים ולראות שכל מה שהיה אחוז שם כבר השתחרר וגדל פרא.
משהו כזה.
תודה על ההקשבה.

• נוסעת דרומה על הבוקר, שיהיה לנו שבת שלום ומבורך.

[דפחה_דש*]

אז הנה הפואנטה שאבדה לי בסבך הכתיבה למרות שהיתה שם כל הזמן-

וואו..כמה אני מבין את זה...גם אצלי זה ככה...חוסר כשרון מולד ונרכש לחיזורים והעדפה ברורה של ישירות חשופה..

רציתי למסור לכולנו שזה לא חוסר כישרון וזה לא מולד- זו התדמית שלפחות אני עצמי הדבקתי לעצמי בעצמי של מי ש"לא משתלבת/מבינה בסיטואציות חברתיות שנהירות לכולם מלבדי". והחדשות הטובות הן- שזה מעולם לא היה כך באמת, זה פשוט כל מה שיכולתי להבין מזה כילדה, וזה ממש ממש בסדר.
דוגרי (-: בנתיים עם או בלי הישירות, פשוט גדל בי הרבה הרבה ביטחון והכרה, אז עכשיו לנשום אותו עמוק, להזכר שזה לא רק מנגנון פיצוי, ולקחת אותו למה שרוצים- לישירות, לבוטות, לעידון סמוי, לשירה צרופה...

אני שולחת לכם אהבה

[אהבת_עולם*]

_אני לא יודעת מה לעשות עם העיניים, עם מידת הקרבה...
אם אני מעוניינת בו, אז אני פוחדת לתת לזה להיראות, ואם אני לא מעוניינת, אני פוחדת שהוא יחשוב שכן.
אני מגלה שהצד המוחצן שבי, בא לידי ביטוי הרבה יותר בדיוור ישיר, מה שנקרא. יש הרבה סיטואציות שפשוט לא אכפת לי להתעלף עליהן- להגיד לגבר באופן פשוט שאני מעוניינת בו, שהוא מוצא חן בעיני, להיות הראשונה שנוגעת לגמרי- לא אכפת לי לשים דברים על השולחן בצורה הכי גלויה.
ודוקא במקומות הסמויים, המטושטשים האלה, שנשים כנראה מורגלות בלשחק עליהם, על פי הספר ההוא שמן הסתם לא קראתי, שם אני ממש מהוססת._

איך הזדהיתי !

_הייתי רוצה להסכים להיות, למצוא בתוכי גם את הפתיינית הזאת, מישהי שמרשה לאנרגיה המינית שלה לפעול, בעידון, באיפוק מתגרה, בשיחרור.
בנתיים, אין לי ספק שהיא גלויה, שהיא נראית- המיניות שלי- כשאני רוצה- אבל באיזה דוגריות של נהג משאית כזה- יאללה, מגניב, בואו חברה...
ואני קולטת שכמה שיש בזה חופש, זה גם בעצם מנגון שנועד ליצר ביטחון איפה שיש פחד- האפורים לא נוחים לי, אז הנה- הכל בחוץ ובואו נגמור עם זה- או כן או לא, קפיש?_

כן, גם עם זה מאוד הזדהיתי.
אני תמיד מקנאה בבנות שיודעות 'לפתות'.
מצד שני אני שואלת את עצמי אם זה לא קורה יותר בסרטים מאשר במציאות.

יש בי משהו שמתרגז שאני צריכה לעשות מאמצי פיתוי. 'מ'זתומרת? אתה לא ישר רואה כמה מדהימה ומושכת אני?! מה, אני צריכה פה לשחק איתך במשחקים בשביל שתימשך אליי?!'
זה גורם לי להתנגדות.
גם - המחשבה שהבן אדם לא נמשך אליי במיידי, ושאני צריכה לעשות כל מיני דברים 'מפותלים' לשם כך.
וגם - זה שאני צריכה להתאמץ.
(וזה לא שאני לא מתאמצת גם ככה ).

חוצמזה, שבאמת אני בן אדם מאוד גלוי לב.
ובאמת קשה לי עם ה'משחקים' האלה.
שגם אם בא לי לשחק בהם - אני מרגישה כלכך שקופה - שזה פשוט מגוחך.
זה הרי כלכך ברור מה עומד מאחורי המשחק הזה, ש...למה לא להגיד בפשטות.
אני לא יכולה לסבול את המחשבה שבעצם אני שקופה, ושנינו יודעים בדיוק למה אני מתכוונת - אבל אף אחד לא אומר את זה.
אני כבר מעדיפה להגיד.
(כמו שבאותה מידה, במצב שאני לא מעוניינת, אני לא מסוגלת לספק תירוצים, כי ברור לי שאני שקופה וישר יודעים מה הסיבה האמיתית. קשה לי להרגיש שכנראה חושבים 'כן, בטח!'. לכן אני מעדיפה להיות ישירה וגלויה. לא רק בגלל זה, אבל גם.)

ויש כמובן גם את מה ש-בן השמשות חידד:
הפחד הזה מהעמימות שבאי הידיעה אם אני רצוי או לא....
שגם זה קיים.

אבל,
באמת שאני כן חושבת שעדיפה הגישה הישירה.
לא בהכרח באופן של נהג משאית.
אני כן מביאה משהו משלי. איזו מין התפנקות כזאת, מתיקות כזאת.
אני כן מביאה רוך וחמימות. לא ישירות גסה ומחוספסת.
אבל אני אומרת את הדברים בצורה גלויה.
אני שואלת שאלות ברורות.
אני חושבת שזה חיוני וחשוב.

רק ש.... יש איזה אידיאל בחברה שלנו של בחורה שיודעת לפתות.
שוב, אני לא יודעת עד כמה זה קיים במציאות, או שזה רעיון שקיבלנו מהתקשורת.
אבל לי יש בראש תדמית כזאת של בחורה 'כובשת', שיכולה להפיל כל גבר ברשתה.
ויש לי איזו קנאה בזה.
אני יודעת שיש הרבה גברים שנמשכים אליי ויש גם כאלה שלא. והייתי רוצה לדעת שאני יכולה לגרום לכל אחד להימשך אליי.
הייתי רוצה שיהיה לי איזה משהו כזה, שבטוח לחלוטין במה שיש לי להציע - לכל גבר שהוא.
שאני אשחק את משחק הפיתוי - ואהיה בטוחה שאני טובה בזה ושאני יכולה.

מאוד יכול להיות שזו רק פנטזיה כזאת.
קרוב לוודאי.
אבל זה תקוע לי בראש, כמו הרצון להיות רזה ו'חתיכה' כמו דוגמנית.
קצת חוסר ביטחון שכזה.

ויחד עם כל זה, שוב, אני חושבת שבמציאות, בתכל'ס - כל המשחקים האלה הם לא אמיתיים והם לא תופסים.
וזה באמת רק פנטזיה.
אם אני 'אתפוס' גבר בגלל משחק הפיתוי שלי - כנראה שזה באמת יהיה סוג הגבר שאתפוס. (כלומר, לאו דווקא סוג הגבר שהייתי רוצה באמת).

ברור שאני כן מושכת גברים. בהחלט. ויש בי יופי וחינניות.
אבל לא את כל סוגי הגברים.
אז נכון, הייתי רוצה לחשוב שאני הכי חתיכה בעולם, ושאין גבר שלא ייפול למרגלותיי, ולדעת 'לשחק את המשחק'. לא אגיד שאין לי ת'רצון הזה.
אבל אני מאמינה שבסופו של דבר דווקא האמיתיות וגילוי הלב הם אלה שיכולים ליצור קשר אמיתי.
ואת זה לשמחתי יש לי.

[אהבת_עולם*]

בן השמשות - איך אהבתי את התמונה של האישה שמנשקת את הילדה.

כאילו התחייבתי להיות דוגרי אז אני לא יכולה עכשיו לחזור ולהתבייש.
קרחת יער, למה לא?
אצלי זה גם חלק מגילוי הלב, לומר 'אני מתביישת עכשיו'

-"את נראית כל כך יפה עכשיו, פשוט מקסימה, אבל גם כשהיית שמנה היית נהדרת בטלפון..."

דפחה, את חייבת להכניס את החוכמות האלה לדף פולניות כאן ועכשיו.

[קרחת_יער*]

ווי, מישהו מלחך לו לאור הירח...
כיף לקרוא אותך, אהבת עולם.

אני פשוט חיה את הדיון הזה בימים האחרונים... מרגישה שאני אומרת לעולם שאני פתוחה ונגישה, אבל לא יודעת להיות מספיק אמיתית כדי להראות גם את הגבולות שלי.
בנוגע לפיתוי- אני מרגישה שהחשיפה האיטית היא אלמנט חשוב בהיכרות ובבניית הרצון עצמו להכיר. אמנם יש מפגשים חזקים וטוטאליים שעוטפים בסערה, אבל כמו שנעים להפשיט מהבגדים לאט, ברעב אבל ברוך ובהתענגות על מה שעוד לא נראה, כך גם ברגש- כדי שיהיה מעניין ונכון (לי, אחרי יום בו הכל קרה לי על טהרת ספר ההליכות של נהג המשאית), צריך להיחשף לאט. וזה לא אומר לא להיות אמיתית.

הפחד הזה מהעמימות שבאי הידיעה אם אני רצוי או לא....
היית באמת רוצה שהעמימות תוסר? אולי היא משרתת משהו, איזה רגע שנלקח כדי להבין, איזו היכרות. הרי אם מיד יאמר לך שאתה רצוי, לא תצוץ המחשבה "אבל אתה בכלל לא מכיר אותי" ?
מעלה שאלה, דווקא בגלל שמאד מזדהה עם האמירה.

לילה טוב וחלומות גדולים

[אהבת_עולם*]

בנוגע לפיתוי- אני מרגישה שהחשיפה האיטית היא אלמנט חשוב בהיכרות ובבניית הרצון עצמו להכיר

אני לא רואה שום סתירה בין גילוי לב לבין איטיות.
נראה לי שאנחנו מבלבלים כאן כל מיני מושגים.

לגילוי לב קראתן כאן 'ישירוּת' - אני חושבת שזה שורש הטעות.
כי המילה 'ישירות' מתפרשת כ'ישר ולעניין' - זה אומר תכל'ס, בלי היחשפות איטית ומענגת.
'אני רוצה אותך - אתה רוצה אותי - בוא ניכנס למיטה ונסגור עניין.'
אבל זו טעות !
מה פתאום?!
'ישירות' זו הכוונה לומר בגילוי לב מה באמת אתה חושב או מרגיש או רוצה בכל רגע. זה לא אומר 'תכל'ס'.

מתוך גילוי לב אני יכולה לומר בכל רגע אם מתאים לי להתקדם הלאה או להישאר באותו שלב.
אני יכולה לומר בהתפנקות שאני רוצה שייעשה לי כך וכך. וכדומה.
זה לא שאני באה ואומרת 'אני רוצה לקרוע לך את הצורה כאן ועכשיו'.
גילוי לב זה לא בהכרח אמירה מהסוג הזה.
גילוי לב יכול להיות 'אתה מוצא חן בעיניי. לפחות ממה שראיתי עד עכשיו. גם אני מוצאת חן בעיניך? אתה רוצה להכיר יותר?'
גילוי לב יכול להיות: 'כן, נעים לי כך וכך. אבל זה וזה מרגיש לי מוקדם מדי'.

מן הצד השני, אני ממש לא רואה קורלציה הכרחית בין פיתוי לבין איטיות.
זה ממש לא העניין לדעתי.

• העניין העיקרי בפיתוי הוא שהוא מין משחק כזה שאומר 'יש לי משהו בשבילך. אתה עדיין לא יודע מהו. אולי תקבל אותו ואולי לא, נראה אם יתחשק לי!'

משחק שצד אחד משחק בצד השני, בעזרת איזה קלפים עלומים.*
את זה אני לא אוהבת !
לפחות, אני לא מרגישה שאני יכולה להיות כזאת מבחינת האמת שלי, גם אם היה לי כישרון לזה.

(למרות שכפי שכתבתי, אני לא יכולה שלא לקנא במי שיודעת לעשות את זה.
וזה עדיין לא אומר, שגם לו הייתי יודעת - שזה היה כדאי. אני פשוט רוצה את היכולת...
אולי כי נדמה לי שיש שם איזה ביטחון עצמי, ש-לי אין.
אבל אני מתארת לעצמי שאני טועה).

• בקיצור, אני מעדיפה גילוי לב.

ודברים שמתפתחים בקצב שלהם - עם רכות, עם חמימות, עם מתיקות.
ו...בלי להחזיק יותר מדי קלפים צמודים לחזה.*

[אהבת_עולם*]

'יש לי משהו בשבילך. אתה עדיין לא יודע מהו. אולי תקבל אותו ואולי לא, נראה אם יתחשק לי!'

כשאני קוראת את המשפט הזה שוב, אני מרגישה שוב ש....
כמה שזה כאילו לא ראוי בעיניי, בכל זאת יש בי איזה צד שהיה רוצה להיות יכולה להיות ביצ'ית כזאת...

אולי זה פשוט כי זה מין מקום כזה שבו אני לא דופקת חשבון. בא לי קצת להיות במקום שלא דופק חשבון.

תמיד כשאני מנסה לעשות דברים כאלה, אני מתחילה לשאול את עצמי מה הצד השני מרגיש, ואם זה לא פוגע בו, וכו'.
קשה לי לשחק במישהו, אפילו אם זה 'רק' משחק - בלי לחשוב על מה הוא מרגיש. אפילו אם נגיד לא היה אכפת לי מה הוא חושב עליי - כן אכפת לי שלא ייפגע. אז איך להיות 'רעה' ככה?
ולפעמים בא לי מאוד לשחק את ה'רעה', ה'קשוחה', הביצ'ית.
לשחק אותה פתיינית קרת רוח שלא אכפת לה מכלום.
לשחק אותה נסיכה, מלכה....
לפעמים בא לי.

[קן_לציפור*]

בוקר טוב לכולם/ן, מאד נהנית מהתמונות הכל כך רגישות ונוגעות ללב האחרונות. האם אלו טיבטים?