חמור אביר בין השמשות

בוקר פז
אכן נאות ביותר התמונות האחרונות, בן משקיע, גם לי ניראו טיבטים, אך לא בטוח..

ואני חייב וידוי קטן:
מה שכתבתי על סבתא יוכבד נשמתה הזכה עדן דענים, היה סתם השמצה גסה וכעורה שלא היתה אלא טריק ספרותי...
היא בכלל לא היתה פולניה, אלא צפתית אסלית [כמו הגבינה], דקיקה ושברירית ויפהפיה כמו כוכבת קולנוע משנות השלושים..באמת...
האמירה המוזרה שהיחידה שלה שעולה בזכרוני,, יצאה לאויר העולם כשבן-דודי קנה מכונית...
"אני לא מבינה בשביל מה הוא צריך אוטו....אני כדי ללכת את אבא שלך, רכבתי על חמור מצפת דרך נחל עמוד עד לבית החולים הסקוטי בטבריה..היום כל אחד פתאום צריך אוטו.."
והיא באמת היתה אחת שלא צריכה כלום וכלום לא מגיע לה...ואבא שלי סבל כל חייב מזה שלא הגיע גם לו...
נו שוין, שינוחו על משכבם ויוולדו לחיים של שפע ומגיע לי...

בוקר טוב יקיריי. אני קצת מעוך היום, אז לא אתייחס כרגע לדברים המעניינים-מאד שכתבתן, אהבת עולם ודפחה יקרות.
יום נעים וסופ"ש רגוע (או פרוע, למי שמעדיפים את זה ככה), ועוד תמונה של טיבטי (שתי הקודמות גם הן אכן מטיבט).

http://img2.tapuz.co.il/forums/[po]1 129892102[/po].jpg

בנוגע לישירות ובנושא אחר לגמרי, אני לפעמים נדהמת ומצטערת איך אין לי את היכולת לסתום את הפה ולא להגיד את כל מה שאני חושבת. אנשים אחרים מחרישים, הולכים ומרכלים אחרי הגב. אני לא, אני חייבת פשוט לפתוח את הפה ולנאוק. אשכרה נאקה. אוף.

עדיף לנאוק מלרכל, ומי שאוגר בבטן מקבל אולקוס...
להחריש באמת, זה טוב בעיני...כשאפשר...אבל לא רק בחוץ....

קראתי היום חלק מהטקסט האחרון של גרסיה מארקס..מסתובב הרבה ברשת, אולי גם אתם כבר קיבלתם..
זוכר משם שהוא אומר שלא כל מה שהוא חשב הוא אמר, אבל ללא ספק כל מה שאמר באמת חשב אותו...
גם לי יש נטייה לומר הרבה פעמים מה שלא בהכרח יש לומר...מין ישירות ילדית כזאת שאולי היא גם ילדותית לפעמים...

http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/530/735.html

זה באמת ככה?
תגידן, אין בנמצא איזה מודל חדש באמת של נשיות/גבריות?

לא כל מה שהוא חשב הוא אמר, אבל ללא ספק כל מה שאמר באמת חשב אותו...
אז זהו שלפעמים נדמה לי שכל מה שאני חושבת, אני אומרת. ואני שואלת למה? למה אני עושה את זה כשאני יודעת שזה מושך אלי אש ופוגע ובסוף אני נפגעת. למה אני עושה את זה כשאני יודעת מה יהיו התוצאות?
מין ישירות ילדית כזאת שאולי היא גם ילדותית לפעמים... כן.

שבת שלומות למועצת החמורים.
זה כמה ימים לא ממש כתבתי כאן (אני עוד טורחת על ליהוג והיגוג במקום אחר, בטח יתאזן בסוף (-:)
אבל רציתי לומר שאני כאן אתכם קוראת. ונהנית.
אז זהו שלפעמים נדמה לי שכל מה שאני חושבת, אני אומרת. ואני שואלת למה? למה אני עושה את זה כשאני יודעת שזה מושך אלי אש ופוגע ובסוף אני נפגעת. למה אני עושה את זה כשאני יודעת מה יהיו התוצאות?
אני מזדהה עם זה גם וסובלת לפעמים מאותה בעיה, שכמו כל תכונה דומיננטית יש לה צדדים טובים (הישירות, הכנות, השיחרור) וצדדים לא משו בכלל (להלן חוסר יכולת להתנהל בחכמה, לשלוט במינונים, חרטה על דברים שלא היו צריכים להיאמר...). אני חושבת שבשנים האחרונות חל שיפור. נראה לי שזה לא נכון להסתתר מאחורי הדימוי הזה של כנות טוטאלית ואמירה של כל דבר ובכך להצדיק התנהגות שלא מובילה אותי לשום מקום טוב.
אני חושבת שמה שאני עובדת עליו חזק ומתחיל לשאת פירות הוא היכולת לשלוט בדיבור שלי, לחשוב רגע מה נכון להגיד איפה ולמי ובאיזה אופן להגיד את זה.
אני לומדת שלפעמים צריך ללמוד להכיל דברים ולשאת אותם קצת, כדי שלבסוף יצאו החוצה, הם יהיו בטון, בעוצמות וברגע הנכון ויפלו על אוזניי חמור קשובות, על פני הקאה חסרת רסן שלהם בפרצוף שממש לא בשל לשמוע ולספוח אליו שומדבר מהדברים.
אני גם חושבת שה"החזקה בבטן" כשנעשית נכון ומתוך מודעות לפעמים יכולה לעזור. לא באופן שבו אני מתפוצצת מזעם ומתה כבר לירוק אש אבל אוכלת את עצמי מבפנים, במצבים כאלה לפעמים זה פשוט צריך לצאת. אלא במקרים שיש לי משהו לומר ואני מבינה שאין לו שעת כושר ולומדת להכיל אותו בתוכי לזמן מה, לשים אותו רגע במגרה ולשלוף אותו בזמן שנכון לו ולי ולכל הצדדים שנוגעים בדבר.
יכולה לשתף אתכם בחוויה שקורית לי הרבה בחיים, כשאני יושבת עם חברים שמכירים אותי היטב בסיטואציה שיש בה עוד אנשים, ופתאום נאמר משהו צורם וכל חבריי מסתכלים עלי ויודעים מה יש לי לומר על זה, וכל הערב שולחים בי מבטים נוקבים של "תתאפקי, תתנהגי יפה" - הם יודעים שאני נאבקת בעצמי לא לומר את מה שבבטן. לא תמיד זה עובד ואני מוצאת את עצמי מעלה (תמיד באופן שנעים לאוזן. אני לא מהמתפרצות הוולגריות (-:) את הסוגיה וכצפוי מושכת אלי אש ונפגעת וכשנגמרת הסיטואציה ואני נשארת עם חבריי, תמיד עולה המשפט (בליווי חיוכים כבושים): "בשביל היית חייבת להעלות את זה" ? (-:
מה שכן, לפעמים הם מביטים בי בגאווה על שהעזתי לומר דברים שהם לא היו מעיזים.
המסקנה שלי שתקפה רק לגבי עצמי, היא שברוב הפעמים האלה כשמשהו בוער לי בבטן, מוטב לי לשתוק, לחכות קצת. לרוב זה עובר וחוסך ממני אנרגיות ומאחרים אי נוחות, ואם זה לא עובר, נמצא לזה זמן אחר להיאמר ממקום שקול ובדרך נעימה יותר

אתם זוכרים את טאדליק הילדה ההונגריה?

מסתבר שהיא נעדרת עקב פלירטוטים עם אחד דה פאייה..

השאירה הודעה בטרם נעלמה:

יקיריי. מתנצלת על הנטישה הארעית.
אין זאת משום שלבי פנה נגדכם חלילה. לבי עמכם יום וליל.
גופי לעומת זאת טרוד כרגע במעשי זימה עם מנואל דה פאיה.
אולצתי חרף רצוני להעניק לו את מלוא תשומת קולי וראשי (אך חלילה לא ליבי הנתון אליכם).
עם חלוף עונת הקונצרטים הנוכחית אשובה במלא עוזי (אם לא תיפח רוחי עד אז).
נה-נא-נע לכולכם.

הנה הוא כאן המאהב הלאטיני חסר המעצורין:
http://www.deezer.com/#music/album/171800

אני קצת מעוך היום
הי, בן השמשות, האם כבר נרפאת ממעיכותכך?

חברים יקרים ומקסימים.
אני נהנית מאד מחוכמתכם הישירה, גלוית-הלב ומהתובנות מלאות העניין שאתם, בטובכם, חולקים כאן. אני במין חוסר-השראה כזה, מין צורך להקשיב בשקט וולא להגיד הרבה..ולא כי אין לי מה להגיד, חס וחלילה! פשוט, גבר עלי הצורך לשתוק, אז אני זורמת...או מטפסת על עץ ההיהורים, אם תרצו..
אולי תיכף יהיה לי משהו ראוי להוסיף למדורה..

מה יש לנו חברים שמסתובבים בכזו חברה מכובדת??
ואני חשבתי שכולם כבר בקיסריה בגלל הגמר של הישרדות...

טוב אז רק עכשיו הבנתי שהיא (טדליק) מוסיקאית, אני קצת איטית,
אז אך זוכים לשמוע אותה?(אותך? יקירתי, אם את קוראת)

וגם- מתי עוברים לשדה השלף? כל הדברים שלי כבר בארגז על העגלה, ועוד מעט אני אצטרך להחליף תחתונים ולא יהיו לי כי הם בדיוק בתחתית.

חח..הכי כיף בלי תחתונים...

קוראת ומתעדכנת.
קצת מעוכה בעצמי. בן, חשבתי במעוכתי שיש עוד מישהו ביקום מעוך עכשיו, אחרי שקראתי אותך.
מה שנקרא, צרת רבים...
לכן אולי תעדר כתיבתי. אולי, רק אולי.

שיהיה שבוע טוב לכולם/ן.

בנוגע לישירות ובנושא אחר לגמרי, אני לפעמים נדהמת ומצטערת איך אין לי את היכולת לסתום את הפה ולא להגיד את כל מה שאני חושבת

אני לרוב מאוד ישירה ב'מה', אבל פחות ישירה ב'איך'.

כלומר - אני לרוב אגיד מה אני באמת רוצה, ואם משהו מפריע לי - אני אדבר על זה, ואם אני כועסת - אני אגיד שאני כועסת ואסביר למה, ואם אני מעוניינת - אני אגיד שאני מעוניינת, וכו'.
זו ישירות שהיא טובה בעיניי.

אבל, לפעמים אני מרגישה שחסר לי ה'איך'.
למשל, אם אני כועסת - אז אני אשתדל לא לבטא את עצמי בצורה כועסת - אלא לדבר על זה עד כמה שאפשר ביישוב הדעת, בצורה מכבדת. להגיד מה אני מרגישה. לא להאשים. לברור מילים.

זה טוב בעיניי.
רק לפעמים מרגיש לי לא מספיק אותנטי.
כי אני לא מרשה לעצמי ממש לבטא את הכעס - כמו שאני מרגישה אותו.
אני מדברת עליו. וזה שונה מאוד.
כדי ליצור תקשורת בונה - אני מאוד מעדנת את הכעס בדרך החוצה.
וזה מאוד ובהחלט חשוב שאני מסוגלת לדבר על הדברים, ללבן אותם באופן מיידי, לא להשאיר בבטן.
אבל משהו מזה כן נשאר לי בבטן.
הצורך פשוט לצעוק את זה, להתפרץ את זה, להיות את זה.

אז נכון, זה לא בונה להתנהג כך, רוב הסיכויים שזה יהיה הרבה פחות יעיל - אבל מה בכל זאת?
לפעמים חסר לי ה'לכעוס ודי' כמו שעושים הרבה אנשים אחרים...

(ו...לא, לא בא לי במקום זה להרביץ לכריות)

_http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/530/735.html

זה באמת ככה?
תגידן, אין בנמצא איזה מודל חדש באמת של נשיות/גבריות?_

אוף כמה שאני שונאת לקרוא אותו. יש לדיוד דיידה פנינים מעטות וחשובות בדבריו, אבל הן מכוסות בכל כך הרבה פחד, מקובעות, שוביניזם, תבניתיות וסקסיזם שממש קשה לאתר אותן

כן, לא תמיד נוח לנו לדבר על מה שבאמת מפריע, וגם לא תמיד אנו יודעות. אבל זה קורה לגברים לא פחות.
מספיק עם בלבולי השכל, ישירות ראויה לנו יותר מכל אותם משחקי העלבויות חסרי טעם.

"זה ממש כאילו האישה שלך היתה הופכת למרושלת ובלתי אסתטית. הגרעין של הנקביות הוא אנרגיה, או קרינה. אם היא מפסיקה לטפח את עצמה, אם היא הופכת להיות משעממת וחדגונית, עייפה וסחוטה כל הזמן, היא אינה מסוגלת עוד לתת לך את האנרגיה הנקבית שאליה אתה משתוקק ביחסיכם האינטימיים. יכול להיות שתאהב אותה עדיין, אולם באופן טבעי אתה תתחיל לחפש אחר אנרגיה נקבית במקום אחר."

כבר רצה להקיא בשירותים, לעשות גבות ולהתאפר...

מזל שיש גם גברים אחרים, מזל שיש חיפוש בגוגל כדי לגלות מה רצה אותו בחור מהמודעה באתר ההכרויות שחיפש אישה שמתחברת לרעיונות של דיידה, ולנפף אותו בזמן.

כן, יש גבריות אחרת, ויש גם נשיות שונה
טוב שכך!

_אז נכון, זה לא בונה להתנהג כך, רוב הסיכויים שזה יהיה הרבה פחות יעיל - אבל מה בכל זאת?
לפעמים חסר לי ה'לכעוס ודי' כמו שעושים הרבה אנשים אחרים..._
אני חושבת שלפעמים נכון לכעוס ודי - אבל כמה אנשים את מכירה שכועסים, מוציאים הכל ואז עוברים הלאה?
רובנו כועסים ואז ממשיכים עם המחשבות והכעס הפנימי: "היא אמרה לי, אז אמרתי לה ככה, אז הוא אמר שאני לא ככה וככה ואני עניתי לו..." וכך הלאה.
כן. בהחלט אני חושבת שלפעמים נכון לשחרר את הכעס, לתת לו להתנטא ממוקד ונקי ולנקות אותו מהמערכת.
אבל מה שדובר שם למעלה, לפחות המצבים שאני דיברתי עליהם הם לא מצבים של כעס טהור על מישהו, אלא סיטואציות שבהן משהו עומד על קצה הלשון וצריך לראות אם זה נכון לו להאמר באותו רגע ובאופן שבו הוא רוצה להתפרץ. לפעמים כן. אבל מנסיוני המר, בהחלט לא תמיד (-:

אלהלי יקרהלי
שמחתי לקרוא את חוסר הזדהותך עם מה שכתב ידידנו ד.
מפיח בי קצת תקווה שהסטראוטיפים שהוא מצייר לא בהכרח מחייבים...
היתה לי בת-זוג שכשהיתה מצליחה סוף סוף להביע את תסכולה במילים היתה מתלוננת בפני על דברים שהיה לי ברור שהם לא מה שבאמת מציק לה ולא הייתי מוצא דרך ל"שכנע" אותה שזה המצב ושתשתדל להבהיר לעצמה ולי מה באמת מציק...
אז כשקראתי את הכתבה עליו [את הספר לר קראתי] אמרתי לעצמי, נו אולי זה ככה ואני כאן זה שלא מתאים למציאות...

תודה

אני חמור, דוקא חושבת שזו כתבה מהממת, אבל אולי אני אומרת את זה רק כדי לבחון אותך ולראות עם תעמוד בפרץ ולא תסכים איתי, ואז, כן כן אז, תתגלה לעיני הגבריות שלך בכל הדרה!

ובנימה רצינית קצת יותר, אני חושבת שזה דיידה מכוון לתשומת הלב לשיקופים שיש מתחת לפני השטח של מה שנאמר ולאו דוקא לתוכן זה מאוד חיוני. לפעמים הטובה הכי גדולה שאנשים יכולים לעשות לעצמם מול קונפליקטים עם בני הזוג, זה לבדוק רגע מה באמת יש להם לללמוד מהמצב, בלי קשר לנושא השיחה, בלי קשר לעמדת בן הזוג. הקונפליקט הוא מול הזיהוי שהדברים יכולים להיות אחרת, מול רצון אמיתי ביותר חיוניות, שמחה, הרמוניה. רק שאנחנו לא תמיד יודעים איך ללכת את הדרך למקום הזה, גם לבד, גם עם בן זוג, ונטפלים לפרטים אידיוטייים בדרך. זה יכול לקרות גם לנפשות מודעות וזהרהוריות ביותר (-:

הבעיה עם דיידה בפניה שלו לגברים, וההתייחסות לנשים כאילו היו אורקל, שהוא מרדד את כל הסוגיה- שם את כל האחריות על הגברים- הבבונים המקסימים שלנו שכבר באמת צריכים "להתפתח", כשנשים הן הכלאה רוחנית ועמוקה בין ילדה קפריזית, לבין קולה של הרוח בכבודה ובעצמה...
בדרך יוצא שהתיאור הפשטני הזה די עולב גם בגברים וגם בנשים.

בוקר טוב יקירותיי וחמור יקר לא פחות... אני עדיין מעוך, אבל במעיכות נעימה. סופ"ש נעים עם אנרגיות נשיות עבר על כוחותינו, ולמרות האירועים הכבירים והרי הגורל שעברו על הפלנטה שלנו ביממה האחרונה - מכבי חיפה זכתה באליפות המדינה בכדורגל, אריק הלפר זכה בגמר ההישרדות, ופטמה רבינוביץ' זכתה בגמר מלחכות היופי בשכונה - אני נותרתי מנומנם ומכונס בעצמי. ולא שלא חשבתי עליכם בכלל, יקיריי - קבלו מוזיקה מעט שונה לפתוח את השבוע:

http://www.utelemper.com/[po]index 2[/po].html

בקרוב מאד נעביר גם משכננו לשדה החדש...
בינתיים, יום נעים (:

יש כבר הסכמה לגבי השם של הדף החדש?

טוב, לא ממש ערכנו משאל עם, אבל נראה לי שנלך על ההצעה הראשונה, זו של קן: רואים באחו
ממילא יש לי הרגשה שגם שם יתמלא תוך זמן לא רב ושוב נעבור לשדה שלף חדש...

אז להתראות בבית החדש, יקירים (:

http://img2.timg.co.il/forums/[po]1 129891851[/po].jpg

דף יקר,
תודה על האירוח,
הנעמת את ימינו בחכמה וביופי.