טחינה חיה

אנונימי

מדור טבעונאות | מדור מתכוני אוכל חי

מויקיפדיה טחינה היא מחית של גרגרי שומשום וגם שמו של מיטבל המבוסס עליה. הטחינה מהווה מרכיב חשוב בחומוס, חלבה, ובמאכלים עממיים אחרים במזרח התיכון, צפון ומזרח אפריקה, וארצות ים-תיכוניות.

יש טחינה אורגנית שאני נוהגת לקנות בתקופה האחרונה חמאת שומשום מלא ומונבט.
בתהליך הייצור השומשום מנוקה בעזרת סיבובי תוף עם מים (ללא שימוש בסודה קאוסטית או באוויר), לאחר תהליך ההנבטה הזרעים מיובשים בתנור פתוח בטמפרטורה שאינה עוברת 50 מעלות, וכן תהליך הטחינה נעשה באבני ריחיים מסורתיות בהן לא נוצרת טמפרטורה שעולה על 30 מעלות. כמו כן זן השומשום הספציפי מטבעו יחסית מתוק.

יש מוצר אורגני שאני נוהגת לקנות בתקופה האחרונה חמאת שומשום מלא ומונבט.
יש גם את הטחינה האורגנית שמשווקת ע"י מרשל, ומיוצרת ע"י המפעל של טחינה זהב - וציפור קטנה לחשה לי שזאת אותה הטחינה, ושהן מיוצרות באותו מפעל, רק המשווק אחר.

יש גם את הטחינה האורגנית שמשווקת ע"י מרשל, ומיוצרת ע"י המפעל של טחינה זהב - וציפור קטנה לחשה לי שזאת אותה הטחינה, ושהן מיוצרות באותו מפעל, רק המשווק אחר.
העדפתי להגיב בדף הבית שלך, כאן אני יכולה לכתוב את שם היצרן מבלי שזה ייחשב פרסום. אז הטחינה של ירון אכן מיוצרת בק. מלאכי "טחינה זהב", אך לא ידעתי שגם "מרשל" משווקים את אותה טחינה. בכלל חשבתי שמי שהגה את רעיון השומשום האתיופי, ההנבטה והחימום בטמפרטורה נמוכה הוא ירון, ושיש לו בלעדיות.
סתם מסקרן אותי לדעת מה עוד לחשה לך "הציפור"...

טעמתי את הטחינה המונבטת לפני כמה חודשים - בהחלט יש לזה טעם אחר ויש לי ברשימה להתקשר לשאול אותם באיזה טמפרטורה הם מייבשים... זה לא בראש הרשימה כי זה לא היה עד כדי כך טעים לי בשביל להצדיק את המחיר ואת ההרגשה הכבדה המיידית שהרגשתי והייתי פסימי לגבי הטמפרטורה. אבל את אומרת שהתקשרת ואמרו לך בפירוש שזה לא יותר מ-50 מעלות.. אם כן אז לא רע, למרות שהייתי מעדיף 40 מעלות או ייבוש בשמש.

מאד קל להכין רטבים וממרחים על בסיס של שומשום מלא ולא טחינה. טוחנים את השומשום הכי טוב שאפשר עם הציוד שיש לכם (מטחנת קפה\בלנדר עושים את העבודה) - ולזה מוסיפים, כמו עם טחינה גולמית, מים או נוזלים אחרים (עגבניות וסלרי למשל), שום, מלח, לימון, פלפל אדום ו\או פפריקה, פלפל חריף, פטרוזיליה, שמן זית (ותמר גם נחמד לאיזון הטעמים).. ויוצא מאד דומה וההרגשה אצלי לפחות הרבה פחות כבדה. תסתכלי ב{{}}חומוס חי שם אני גם משתמש בשומשום מלא ולא בטחינה.

אפשר להצטרף לדיון?
אצלנו בקואופ בכליל הפסיקו להביא את הטחינה של ירון , לצערי...
אתם יודעים איך קוראים לטחינה הזאת של מרשל?

ראיתי היום את הטחינה של "מרשל" על המדף בחנות, ואכן היא מיוצרת בקריית מלאכי (כנראה במפעל של טחינה זהב, מצויין רק קוד יצרן ועיר). אני ממש לא בטוחה שזו אותה הטחינה. ראשית, נראה לי שאם השומשום היה מזן אתיופי ומונבט, הם היו טורחים לציין זאת על הצנצנת, ולבטח לגבות עליה מחיר יותר יקר מכפי שהם מבקשים. על הצנצנת כתוב "טחינה אורגנית משומשום מלא", ו- 500 גרם עולים 15 ש"ח. מעבר לזה, שהטחינה שלהם בהירה ולא כהה כמו של ירון. מצד שני, אם ציפור "מוסמכת" לחשה לך, אז אולי הממצאים שלי לא מדויקים...

קצת לגבי הטחינה המדוברת, וסליחה על העיכוב בתשובה:
ראשית, אני לא שמתי לב להבדל בצבע הטחינה, למרות שאני מודה שלא העמדתי צנצנת ליד צנצנת להשוואה.
שנית, הטחינה של מרשל טעימה מאוד.
שאם השומשום היה מזן אתיופי ומונבט, הם היו טורחים לציין זאת על הצנצנת
עניין ההנבטה וכו' - הטחינה של ירון, זה לא שהשומשום מונבט מתוך כוונה להנביטו. הוא פשוט מושרה כמה שעות במים כחלק מתהליך הניקוי והניפוי של השומשום (יש עוד טכניקות, אבל זאת הטכניקה שמשתמשים בה במקרה זה). תוצר לוואי רצוי (אם כי לא מכוון) של התהליך - יש טרום הנבטה קלה. ירון, מכיוון שחשוב לא מאוד לשווק את הטחינה היטב, התחיל לכתוב את זה באותיות מאוד גדולות.
נראה לי הגיוני מאוד שחברה אחרת (למשל שומשום זהב / מרשל) לא מציינת את זה.

מה שהציפור הקטנה לחשה לי זה שהטחינה שירון מוכר היא לא טחינה בייצור עצמי כלשהו, אלא פשוט טחינה אורגנית של מפעל "טחינה זהב" ושירון הוא רק משווק/מפיץ. ההעניין הוא (לפי הציפור), שירון משווק באגרסיביות בפורומים וטוקבקים באינטרנט. מפעל טחינה זהב מוכר את הטחינה שלו לעוד משווקים, למשל לחברת מרשל.
המוצר של חברת מרשל עולה בחנות 15 ש"ח ל500 גרם (בחישוב לפי קילו זה יוצא 30 ש"ח לקילו), והמוצר של ירון "אמארה" עולה 33 ש"ח ל700 גרם, או בחישוב לפי קילו: 47 ש"ח לקילו (יותר מפי 1.5).

חוץמזה, אגב, מנקודת מבט רופודיסטית (raw food), דבר אחד לא נראה לי הגיוני בכלל:
איך זה שירון מדבר כלכך הרבה על הנזק שבחימום השומשום, ובעותה העת משווק לחנויות שומשום קלוי?

לא ידעתי שהוא משווק שומשום קלוי לחנויות, אכן זה מאיר את העניין באור אחר...
אחת הסיבות שאהבתי את הטחינה של ירון היא עניין החימום בטמפרטורה נמוכה והשימוש באבני ריחיים מסורתיות.
בספר "המדריך הישראלי לאוכל אורגני" הם מציינים שהיבוא של השומשום האתיופי הוא של ירון וגם השימוש באבני ריחיים מסורתיות היא בחירה שלו. עכשיו אניעוד יותר סקרנית לדעת אם שתי הטחינות זהות. אם כן, אין סיבה לשלם כל כך הרבה...
(ולגבי השיווק האגרסיבי, לא נעים להיות נתון תחת שיווק מסוג זה בכל מצב ומקום, אבל מצד שני העסקים הקטנים בארץ ממילא נלחמים על פרנסתם קשה יותר לעומת המשווקים הגדולים).
המשך יבוא...

לא רוצה להכפיש.. אבל מספר טעימות של הטחינה של ירון מצנצנות שונות העלה טעם לא רק קלוי אלא אפילו מעושן... לא יודע מה ה"תהליך המיוחד" אבל בטעם זה רחוק מנא.

אופק, אתה בטוח במה שאתה אומר?
כי לדעתי יש היגיון בכך שיש מרירות קלה בטעם. גם לשומשום מונבט מיובש ביתי יש טעם מריר קל (לעומת שומשום לא מונבט).
מצד שני, לטחינה יש טעם שונה לחלוטין מאשר לשומשום-עוז (טחינה מנבטי שומשום שמשווקת ע"י חברת שקדיה). יש טחינה חדשה שעדיין לא טעמתי של חברת טבע מהדרין . אני מקווה שהטחינה שלהם סבבה. לפי מה שכתוב להם על האריזה, הטחינה באבן ריחיים והשומשום מונבט.

כבר לא יודעת מה לחשוב...
הטחינה של ירון הייתה טעימה יותר מאחרות שטעמתי (וטעמתי (-: ). גם אני הבנתי שזן השומשום שונה מהזנים הרגילים בשוק, ודווקא הטחינה פחות מרירה מאחרות (לטעמי).
בסך הכול אני מחפשת טחינה שהקלייה של השומשום לא נעשתה בטמפרטורה גבוהה ושניקוי השומשום אינו כרוך בתהליכים כימיים. לא תמיד יש לי זמן להכין בבית טחינה מהזרעים, וזה ממרח מאוד אהוב ושכיח אצלנו.

רק רציתי לעדכן שאנחנו עושים טחינה מדהימה מהסרטים...
ההברקה האישית היתה להשתמש בקאשיו בתור ממתיק במקום בתמרים.
אז על כוס שומשום אני שמה חופן קאשיו (רבע כוס) יוצא נפלא ומחוסל פה בקצב מסחרר ממש. יש לי מתכון מדוייק שכתבתי בשביל goneraw ובסוף לא פרסמתי אם אתה רוצה.
אז עכשיו אני צריכה יריעה כדי להכין מצות ולאפות כדי למרוח את הטחינה והמיונז הנאים המופלאים והביתיים שלי. כתבתי לך שאלה על זה ב{{}}מאפים נאים.

אהלן - אז פשוט קשיו ושומשום או עוד משהו נוזלי?

כוס שומשום מושרה בכוס מים. בבלנדר עם רבע כוס קאשיו, מיץ מלימון אחד וקורט מלח ים קלטי. ויטמיקס עד שנהיה משחתי. בד"כ שתיים-שלוש הרצות קצרות עם עצירות לניגוב הדפנות. אני מוסיפה גם קרח, זה משנה את מאזן הנוזלים קלות.

טחינה חיה משמעה (בעיניי לפחות) שהיא עשויה ממרכיבים טריים לא קלויים. כל העניין סביב הטחינה של ירון היה שהוא מייבש את השומשום הטרום מונבט בטמפרטורה נמוכה מחמישים, וכן משתמש באבני ריחיים מסורתיות שאינן גורמות ליצירת טמפרטורה גבוהה במהלך טחינת השומשום [לוחות בעלי קוטר של 3 מטרים שגורמים לפיזור טוב של החום הנוצר (לא יותר מ- 30 מעלות)]. חום גבוה פוגע בערכים התזונתיים של השומשום וגורם לחימצון של הטחינה וכדומה.
בכלל הצורך בחימום השומשום עולה כי השומשום מנוקה בעזרת מים (ואולי גם מושרה).

אגב רק לצורך ההגינות, אני לא לגמרי בטוחה שלא הוא הגה את רעיון הזן האתיופי ודרך ההכנה. אכפת לך שאשאל אותו על עניין השיווק ע"י מרשל מבלי לציין מה מקורותיי (והרי אינני יודעת מה הם המקורות...).

כי לדעתי יש היגיון בכך שיש מרירות קלה בטעם. גם לשומשום מונבט מיובש ביתי יש טעם מריר קל (לעומת שומשום לא מונבט).

דווקא חושבת הפוך. לשומשום המונבט אמור להיות טעם פחות מריר מאשר לשומשום לא מונבט (קשור לאיזה תהליך שהוא עובר). והזן האתיופי נחשב למריר פחות לעומת זנים אחרים.

ניצן,
אם הבנתי נכון השרית מהלילה את השומשום במים, האם הוא נטחן לך היטב כשהוא רטוב? אני נאלצתי לייבשו בשמש כי לא הצלחתי לטחון אותו רטוב במעבד המזון (אני חייבת ממחה...).

היי מירב, אחלה עריכה

אני אשים את המתכון מסודר...

טחינה משומשום וקאשיו

מרכיבים

כוס שומשום מלא, חי, נא, אורגני
כוס מים חיים
מיץ מלימון אורגני בשל וצהוב
רבע כוס קשיו נא, לא קלוי, אורגני
קורט מלח ים קלטי
אבקת כמון מיובש אורגני -לפי הטעם האישי

אופן ההכנה
משרים את השומשום במים למשך כחצי שעה (אני עצלנית.. בטח אפשר יותר

)
מכניסים את כל החומרים כולל המים לויטמיקס או לממחה רציני אחר
מפעילים על המהירות הכי גבוהה עד שנהיה משחתי, מדי פעם עוצרים לנגב שומשומים סוררים מן הדפנות ומערבבים אותם פנימה.
אם חוששים מחימום אפשר להוסיף כמה קוביות קרח.

בתיאבון!

ושאלה...
פעם אמרו לי שקשיו לא כ"כ מומלץ, לא זוכרת למה.
אז עם קשר ובלי קשר לפרט זה, שאינני סגורה עליו : האם ישנה עוד דרך להכנת טחינה נאה, בלי קשיו? עם משהו אחר במקומו? האם תפקידו רק להמתיק את המרירות?

פעם אמרו לי שקשיו לא כ"כ מומלץ, לא זוכרת למה.
יש אנשים שרגישים לקאשיו.
אבל באופן כללי ככה...
אז אמרו. אני הייתי בודקת דבר ראשון על עצמי ואם לא מתאים לי הגוף ידבר. אצל נהר למשל יש רגישות מסויימת לקאשיו. עושה לה לא כל כך טוב לעיכול. אז לא נותנים לה. מה שמדהים זה שהיא ממש התמכרה לקאשיו נורא מהר. מדהים כמה מהר אנחנו מתמכרים למה שלא טוב לנו. אני כמעט משתמשת בזה בתור אינדיקציה. כאשר היא מתחילה לבקש משהו שוב ושוב. לרב זה כי זה מספק איזה מחסור שיש לה, אבל קורה שזה בגלל שהיא פשוט רגישה לזה.

תפקידו רק להמתיק.
אפשר בלי בכלל, אפשר עם תמר, אפשר עם אגאבה, אפשר עם פרי אחר שמתאים לך.
עדכני!

כמה שאלות שהתעוררו
איך נראה שומשום מלא? לא זוכרת שראיתי כזה בחנות טבע, האם השומשום "הרגיל" אינו מלא? איזה תהליך הוא עובר?
מה זה אגאבה?
למה בטחינה המוכנה יש צורך בקליית השומשום ומה רע בזה?
תודה

ראשית צבעו של השומשום המלא הוא לא לבן להבדיל מהשומשום המקולף. הצבע של קליפת זרעי השומשום לא אחידה (חום בהיר, בז', צהבהב ואפילו יש זן שחור).
כדי לטחון את השומשום לחמאה צריך לייבשו, ברוב המפעלים כיום מייבשים את זרעי השומשום בטמפרטורה של 110 מעלות ואף יותר, מה שגורם להרס מרכיבים שונים בשומשום (חלבונים, אנזימים ועוד). ברוב המפעלים הטחינה של הזרעים נעשית בין גלילי מתכת בהם נוצרת טמפרטורה של 100 מעלות - עובדה שגם כן פוגעת בערכיו התזונתיים.
תהליך קילוף השומשום מוריד עוד יותר את ערכו התזונתי, במיוחד כשמעורב בתהליך הקילוף שימוש בסודה קאוסטית (!), לחץ אוויר ועוד.
כמו כן בתהליך ההכנה שוטפים את השומשום (המקולף - מהקליפות, מחרקים, מאבק וכדומה), ואז עולה הצורך לייבשו (שוב הרס של המרכיבים).
בחמאת השומשום המדוברת לעיל מנקים את השומשום בשטיפה במים, ומייבשים בתנורים גדולים שהטמפרטורה בהם לא עולה על 50 מעלות - משך הזמן ארוך יותר, אך אינו פוגע במרכיבים.

אגב האמור לגבי הרס בקלייה נכון לכל האגוזים, הגרעינים והזרעים. יש גם עניין של חמצון חומצות השומן במזון, אולי מישהו אחר יוכל להרחיב בעניין בדף הכול על אגוזים.

ועוד הערה לא פחות חשובה בעיניי, יש מחקרים היום שמוכיחים כי מזון שומני שבא במגע עם פלסטיק, גורם לשחרור חומרים רעילים לתוך המזון (תוך זמן קצר - ימים ספורים ואולי פחות מכך). רוב הטחינות הגולמיות וממרחי הטחינה המוכנה מגיעים באריזות פלסטיק! וכידוע, טחינה ומזונות שונים (שמן, חמאת בוטנים, מזון מבושל בשמן ועוד) מכילים חומצות שומן (בריאות בחלקן כמובן) שעלולות לגרום לפירוק חומרים רעילים מהפלסטיק לתוך המזון. אגב, גם ניילון נצמד נחשב לפלסטיק בעניין המגע עם מזון שומני והוא בין המסוכנים. עוד בנושא בדף אלומיניום ושאר צרות בכלי אוכל.

שכחתי לציין כי ניתן לקנות שומשום מלא בכל חנות טבע או חנות למוצרים אורגניים. הרוב של היבואן הרצל ביבי בשיווק של חברות שונות "הרדוף", "אדמה", "מרשל", "ליב" ועוד.

מירב האם ביררת לגבי "אמארה"? מעניין אותי....
וניצן, איפה את מוצאת קשיו אורגני?

הדיון בתחילת הדף הוא על טחינה "אמארה". וכן, יש לי מידע גם על טחינה זו. באופן כללי היא הטובה ביותר מבין שאר המוצרים בשוק בשל אופן הכנתה, אך גם היא לא חפה לחלוטין מעניינים הקשורים במוצרים מעובדים. אורי יורמן מצא עוד שתי חברות שמייצרות טחינה משומשום מלא מונבט, אך אינני בקיאה בתהליך הכנתן ובזן השומשום שמשמש אותן. אשמח לפרט עוד.

יש את שומשום עוד של שקדיה http://www.somsom.co.il, שזאת חברה שמוכרת גם טחינת שקדים ועוד כל מני דברים.
יש את הטחינה החדשה של "טבע מהדרין", שזאת חברה שמוכרת גם כל מני מוצרים קשורים, כמו שומשום טחון.
ויש את הטחינה האורגנית של טחינה-זהב, שמשווקת ע"י מרשל, ונראה לי שמדובר בדיוק באותה טחינה שמשווקת בתור טחינה אמארה, רק עולה הרבה פחות.

אומרים שהטחינה של "טחינה עינן" (של B&D) הרבה פחות קלויה מרוב הטחינות, והכרתי טבעונית לשעבר שכבר הרבה שנים משתמשת בטחינה הזאת.
וזהו, זה בערך מה שאני יודע.

לגבי שומשום עוז, מדובר במוצר שאמור להיות טחינה ממש מנבטים של שומשום, בניגוד לטחינה אמארה ששם סתם מנקים ומרככים את השומשום במים במשך 4 שעות, מה שיוצר "טרום נביטה".
הטעם בכל מקרה שונה. חבל רק ששומשום-עוז נמכר באריזות פלסטיק, ולכן אני לא מוכן להתקרב אליו. (כנ"ל טבע-מהדרין, אגב)

כתבה של אביב לביא ושירי כץ על טחינה

ויש את הטחינה האורגנית של טחינה-זהב, שמשווקת ע"י מרשל, ונראה לי שמדובר בדיוק באותה טחינה שמשווקת בתור טחינה אמארה, רק עולה הרבה פחות.
אורי,
אני חייבת לבדוק את העניין.
תשובות בהמשך.

וניצן, איפה את מוצאת קשיו אורגני?
Whole Foods Market in Bedford Massachusettes...

איך מייבשים את השומשום בבית?
תודה למי שענתה.

מונו, אפשר בשמש, אפשר במייבש מזון, ואפשר לא לייבש.
לאיזה צורך את שואלת?

כדי להבין אם ואיך מכינים בבית.(מייבש מזון?)

ניצן, מירב, אופק
אין לי ויטה מיקס (בקרוב כן, נראה לי).
איך מכינים כמות קטנה של טחינה בשיטת הבלנדר? נראה כאילו קשה להכין פחות מחצי ליטר
מכיוון שאני מכין רק לעצמי, זה קצת בעיה

העניין של הכמויות הגדולות בעייתי גם בעיניי. גם לי אין ממחה כרגע. אני עובדת עם מעבד מזון, והכנת הטחינה מהזרעים ממש מייאשת. אם הזרעים של השומשום לא יבשים (לאחר ההשרייה), הם לא נטחנים לי בכלל. ניסיתי את המתכון של ניצן עם מקדמיה במקום קשיו (לא נתקלתי בקשיו אורגני בכלל), והתקבלה טחינה גרגרית ולא נפלאה כמו שניצן תארה...
אני ממש זקוקה לממחה רציני, כזה שיבטיח לי רסק ירוק ולא קציץ ירוק כמו שהיום אני שותה, וכזה שיבטיח לי ממרחים חלקים ולא גרגריים.
אז לא ממש עניתי לך לשאלה. צריך מישהו עם ממחה שיענה עד כמה איכותיים וחלקים התוצרים שלו.

כמה שאני אוהב את הויטמיקס.. היה לי אחד ומכרתי אותו והסתדרתי בלי ויטמיקס כ-5 שנים בערך עד שהגעתי לארץ.. והכנתי הכל עם בלנדרים פשוטים של oster שעולים פחות מ-50$ חדשים.. רסקים ירוקים, גלידות, וחומוס וטחינות.. באמת אין בעיה.
אורי - לא הבנתי למה אי אפשר להכין רבע ליטר?

בבלנדר שלי שום דבר לא מתערבב אם אין איזה חצי ליטר בבלנדר. ורצוי אפילו 0.7-0.6 ליטר.
אם יש "רק" רבע ליטר, דברים סתם עפים לכל עבר

על הטחינה

בתור צרכנית עבר כבדה של כל אחד ואחד מהמותגים הללו בטחינה, אני יכולה להגיד שיש הבדלים מפליגים בטעם.
אולי עיבוד, אולי אינפורמציה לא ממש מדוייקת, אולי לא מנקים טוב לפני טחינה אדמה ואולי יש יותר דידיטי במארז של ליב...

אולי מוסיפים שמנים זולים אחרים?
בכל מקרה, עד שאני לא אגדל שומשום בעצמי, ה{{}}טחינה חיה שלי היא הכי נקיה ובריאה שנגישה לי...

מירב, לדעתי כל עניין ההשריה נועד דווקא להקל על הטחינה ועל העיכול. מה קורה אצלך אחרי השריה? אצלי לא מתקבלת טחינה חלקה כמו מוצרים קנויים, אבל אני מרוצה מהתוצאה. אין בה גושים קשים או שחייבים ללעוס אותם. לא ציפיתי למשהו כמו טחינה קנויה, כי אופק הכין אותי לזה, אז אני מאד מרוצה.
האם כוס טחינה וכוס מים לא נחשב כמות גדולה? המיכל של הויטמיקס גדול מאד לדעתי, ולא מאפשר לעבוד עם כמויות קטנות כמו שאני רגילה.
(היה לי מעבד מזון רב שימושי של בראון שאיפשר כמויות ממש זעירות. הייתי מאאאד מרוצה ממנו. קיבלתי אותו לחתונה מעצמי. הוא בשימוש בארץ ומובטח לי אם אחזור

)
מונו, מייבש מזון

רוב הטחינות הגולמיות וממרחי הטחינה המוכנה מגיעים באריזות פלסטיק!

השבוע ביקרתי במפעל של שקדיה (הוא בירושלים). האיש הנחמד שם מסכים למכור לי מוצרים בצנצנות זכוכית, במקום במיכלי הפלסטיק, צריך רק להזמין מראש. וכמובן צריך לבדוק מתי מיוצר המוצר המבוקש, כי רק אז יארזו למענכם בצנצנת שביקשתם.

יש להם מגוון חמאות אגוזים וגרעינים, חמאת הקשיו, למשל, מעולה.
האיש הנחמד (הוא עובד לסירוגין עם אחד אחר, לא נחמד) אמר לי ש"שומשום עוז" (טחינה משומשום מלא, אורגני מונבט) הוא היחידי מבין הטחינות שלא עובר חימום. גם החמאה של גרעיני חמניות אינה עוברת חימום. כל האחרים עוברים חימום.
באיזו טמפרטורה הייבוש מתבצע? וואללה אני לא יודעת.

לאחרונה הנסיון שלי הוא דווקא שההשרייה גורמת למרירות להעלם כמעט. גיליתי את זה בשומשומיות שמש (מאפים נאים)שלא היו מרות כלל וכלל. אני משתמש בשומשום לבן אורגני מניצת הדובדבן. אני גם מכין גרנולה עם שומשום וגם כאן אין מרירות. מה שכן אני לא הנבטתי - רק השרתי 6-10 שעות. יכול להיות שצריך להשרות ולא להנביט? ההשרייה גם שיפרה את ה{{}}חומוס חי. כשהכנתי את החומוס לחפלק האחרון, אז דווקא השתמשתי בבלנדר רגיל של קנווד לא חזק במיוחד וזה טחן את זה בסדר (מילאתי קצת כל פעם). עם תקחי את כל הרכיבים בחומוס חי חוץ מהחומוס, אז יוצאת אחלה טחינה.. המארחת שלי הייתה נפעמת... הטריק זה הרבה שמן זית נראה לי.

הנה עוד משהו שגיליתי - והוא איך להכין משהו קרוב לחמאת שקדים בבית.. גיליתי שההבדל בטעם בין לטחון את הקקאו בויטמיקס או מטחנת תבלינים לבין הטחינה במטחנת זרעי פרג הידנית הקטנה הוא שמיים וארץ.. המטחנה הידנית מוחצת את הקקאו יותר ומוציאה יותר שמנוניות וטעם החוצה.. אז לפי זה הבנתי למה כשאני פשוט טוחן שקדים יוצא רחוק כל כך מהחמאת שקדים הקנויה.. עכשיו שקדים גדולים מדי בשביל המטחנה הידנית, ועם קוצצים אותם דק מדי המטחנה תתקע - לכן רק גרסתי אותם במעבד מזון.. ואז העברתי אותם דרך המטחנה הידנית ויוצא משהו משהו.. לא נוזלי כמו חמאת שקדים קנויה, אבל נמס בפה ועשיר מאד.

מה שטוב בשיטה הזו היא שחוסכים כסף, שהמוצר טרי טרי - מינימום חמצון, ושהתהליך קל מאד ומהיר לכמויות קטנות... אבל לא קל מדי.. ככה שהאופן הזה שומר שלא נגזים. (ואם היינו צרכים לקלף כל אגוז אז בכלל היינו מקבלים פרופורציה על באמת כמה אנו אמורים לאכול את החמאות אגוזים למיניהן).

אני כמעט משתמשת בזה בתור אינדיקציה. כאשר היא מתחילה לבקש משהו שוב ושוב. לרב זה כי זה מספק איזה מחסור שיש לה, אבל קורה שזה בגלל שהיא פשוט רגישה לזה
מצאתי בדיוק אותו דבר עם שי!

תגידו, מה אתם חושבים על כתישה בעלי ומכתש, כמו פעם?
מאז שביקרנו בכפר החשמונאי אני חושבת על זה הרבה. אולי זה עדיף על כל החשמליים למיניהם?

תגידו, מה אתם חושבים על כתישה בעלי ומכתש, כמו פעם?
זה בטוח עדיף תזונתית. הממחים החזקים מחמצנים את האוכל.

תגידו, מה אתם חושבים על כתישה בעלי ומכתש, כמו פעם?
אם אי פעם יהיה לי עסק שקשור לאוכל, סביר להניח שיהיה בו דבר כזה

לאחרונה הנסיון שלי הוא דווקא שההשרייה גורמת למרירות להעלם כמעט
טוב, אז הקפדתי לא להשרות את השומשום יותר מ- 6 שעות, בלי לייבשו, ואכן הטחינה התקבלה פחות מרירה. אבל אם אני לא מייבשת את השומשום, הטחינה שלו מאוד מאתגרת במעבד המזון, והוא נותר גרגרי.
כמו כן גיליתי שכנראה תהליך הייבוש בשמש הופך אותו למריר. כלומר, ההמתנה המרובה
כשהוא בתהליך ההתייבשות עד שאני טוחנת אותו, הופכת אותו למריר (וגם נוצר ריח לא נעים).
כאמור, בפעם האחרונה שטחנתי אותו רטוב, הוא התקבל כפחות מריר, ושאר הפרמטרים היו זהים.
נשמע הגיוני?

ואגב השימוש בשמן זית בטחינה במקום מים, אכן יוצרת מרקם נהדר וטעם משובח יותר.

מירב תודה על הדיווחים! בהחלט לא נראה לי ילך עם מעבד מזון... מה הצלחת לטחון אותם יבש במעבד מזון?

הכנתי פה חביות כמעט של גרנולה.. בכמה נגלות.. שהיא כמעט 50% שומשום. השרתי הכל בלי להסתכל, בפעם הראשונה גם 10 שעות.. אחרי זה אני מייבש את זה 20-30 שעות.. אין מרירות בכלל.. לא רק זה.. החמניות שחשבתי התחמצנו (בטעם לפחות).. בהשרייה והייבוש - הטעם המחומצן נעלם לחלוטין!

אני יודע שאני לא עוזר... אבל את יודעת לפני איזה שלושה חודשים.. היו לי איזה שבועיים שכל מיני דברים יצאו לי מר! גלידה, מצות-שמש (ראו מאפים נאים), חומוס, פיצה... ממש ככה רצוף במשך שבועיים.. עד היום אני לא יודע למה. אהה עולם המסתורין של התזונא.. יכול להיות שלא ביטאתי מספיק את המרירות שלי... מי יודע.

אמרו לי, היתכן שהשומשום פה לא מריר כמו בישראל?
אני פשוט שמה שומשום יבש בממחה, עם לימון, מים ומלח ים ויוצאת לי טחינה משובחת. בלי השריות, בלי תמרים, ולאחרונה גם בלי קשיו.
אז היא פחות "תוקפנית" מהטחינה מהקופסא, יותר עדינה (פחות טעימה למכורי טחינה תעשייתית, אני מודה) אבל ממש ממש לא מרה.

יכול להיות שזה פשוט עניין של מתכון?
כמה רחוק המתכון שלך (והשלוש חברות) לטחינה מהמתכון הזה:

טחינה חיה

כוס שומשום יבש - להשרות.
כוס שמן זית.
שני לימונים - לקלף ולגלען.
רבע אגודל של פלפל חריף טרי.
3 שיני שום בינוניות.
כפית מלח.
תמר מדג'ול או 2 קטנים.

it hasn't failed yet.

תגידו, מה אתם חושבים על כתישה בעלי ומכתש, כמו פעם?
אני משתמשת בזה הרבה. זה גם כייף לילדים. אבל כמויות קטנות...

כמה רחוק המתכון שלך (והשלוש חברות) לטחינה מהמתכון הזה:
שלי לפחות, כמעט זהה. לפעמים מוותרת על הפלפל.

מכתש ועלי שצדו את עיני
+

אני משתמשת בזה הרבה. זה גם כייף לילדים. אבל כמויות קטנות...
חבל שאת כל כך רחוקה... ממה עשויים המכתש והעלי שלך?

בקשר למכתש ועלי, (קראתי על כך גם בדף מה גיליתי ברשימת הרכיבים), לא ממליצה לרכוש את המכתש והעלי של "איקאה". הוא קטן ועשוי משיש, אבל לאחר נפילה קטנטונת נשבר העלי לשניים.

רציתי לציין שגם תמי צרי חובבת את הטחינה של ירון (מכל הטחינות האחרות), ולא התלוננה על טעם מעושן

האם מטחנת בשר בלי הלהב עובדת על אותו עיקרון כמו מטחנת זרעי הפרג? והאם מישהו ניסה ויכול להשוות תוצאות (לגבי טחינת זרעי שומשום)?

זה בטח תלוי בגודל של החורים, לא?

אופק, כתבת בדף של תזונה נכונה ואני חושב שזה מאד לא בריא לאכול טחינה כל יום
אני מניחה שהתכוונת לטחינה הקנויה נכון?
האם אתה חושב כך גם לגבי אכילה יומיומית של 50-100 גר' טחינת שומשום טרייה וביתית?

לגבי השומשום, האם השומשום האורגני בחנויות הטבע הוא בדר"כ קלוי?

ויש את הטחינה האורגנית של טחינה-זהב, שמשווקת ע"י מרשל, ונראה לי שמדובר בדיוק באותה טחינה שמשווקת בתור טחינה אמארה, רק עולה הרבה פחות.
אורי,
אתה זוכר את הדיון על טחינת "אמארה" לעומת "טחינה-זהב" של מרשל מלפני כמה חודשים?
אז סוף סוף יש לי תשובות.
ביררתי עם ירון אסטנוביץ' פנים מול פנים, ואכן שתי הטחינות מיוצרות באותו מפעל בקריית מלאכי, אך הן אינן זהות!!!
השומשום שירון משתמש בו הוא מזן אתיופי שהוא מייבא בעצמו, משרה ומנביט, מקפיד על טמפרטורת הייבוש וכדומה; ואילו 'מרשל' משתמשים בזן שומשום אחר, שתהליך הכנתו שונה לחלוטין!!!
אני מניחה שהמידע החדש אכן מסביר את הפער במחיר בין שתי הטחינות.

שוחחתי בטלפון עם הבן של בע"ב של שומשום ירושלים. דוד.
הם מייצרים שלשה מוצרי טחינה. הראשון: חמאת שומושום שעשויה משומשום קלוי ב- 90 מעלות.
השני, שומשומון: שומשום לא קלוי שנטחן בטמפרטורה שאינה עולה על 40 מעלות.
השלישי, שומשום עוז: שומשום מונבט שנטחן בטמפרטורה שאינה עולה על 40 מעלות.

שני המוצרים האחרונים מגיעים בסמיכות גבוהה מאד, הוא מסביר שזה בגלל שלא עברו קליה.
הוא טוען שיש להם במפעל פטנט יחודי אשר מאפשר טחינת שומשום לא קלוי ללא חימום.

הם הסכימו לעשות לי משלוח חינם הביתה בהזמנה מעל 600 שקל (אני ירושלמית)
הסכימו לארוז את השומשום הטחון בדליים או בצנצנות לפי הגודל שאבקש, גם ללא תשלום נוסף.

שומשום עוז עולה 38 לקילו
שומשומון עולה 13 ל- 400 גר'.

לדעתי שניהם טעימים וממכרים, אבל מאד שונים מטחינה גולמית רגילה.
ביני לבין זוגי ובתי הלך חצי קילו בארוחת הבוקר.

אם כי לא נראה לי שאצרוך משהו ממוצרי השומשום בקרוב,
חייב לציין שאני חובב שומשום עוז, אם כי לקח לי זמן להתרגל לטעם.

אגב שומשום, מאוד אוהב לאחרונה:

חלב שומשום. הכנה - מערבבים שומשום עם תמרים ומים בבלנדר, ומסננים
שייק שומשום. הכנה - הרבה שומשום, תמרים, מים, ואופציונאלי עלים ירוקים, בבלנדר, ולא מסננים. חשוב לערבל הרבה זמן.
חלבה נאה כחטיף אנרגיה. בקרוב אני מתכנן לנסוע באופניים לבסיס, וחשבתי להכין לעצמי מזה כחטיף אנרגיה

חניתה - שוקראן בריבוע על עבודת הביון בנוגע לטחינה נאה ! אם ניקח את המילה של דוד (אולי הם יכולים לעשות למישהו מאיתנו סיור בשביל וידוי אחרון..) - אז פטרנו את קושיית ה"איפה קונים טחינה נאה בארץ". ואת הלכת צעד קדימה וביררת איך לקנות את זה "בתפזורת".. רק חבל שכל כך יקר.

אורי - יש לך את הציוד המתאים - לכן אני ממליץ להשרות את השומשום ללילה לפני הטחינה - בחיי זה יוצא יותר טעים ומרגיש יותר קליל בבטן.

אתמול הבאתי לחפלק הטבעונאי בתל אביב טחינה חיה לטעמי.
הטחינה היתה תוצרת בית (בעזרת ויטה-מיקס) ומאוד התלהבתי מהתוצאה. המרקם היה אחיד כמו של טחינה רגילה, והטעם יותר חי.
הרכיבים: הרבה שומשום, מים לפי המרקם והתחושה, עלי רוקט חריפים, עלי סלרי (בלי הגבעולים) למתן מליחות, לימון לפני ההגשה.

סליחה , רק שאלה :
מה נסגר ?:להשרות את השומשום?
ליבש?
מה עם החומצה האוקסלית בשומשום?

אני קונה שומשום מלא בחניות תבלינים בשוק.

היי אילה,
אני משרה את השומשום שש שעות פחות או יותר, ושוטפת פעם פעמיים במהלך ההשרייה.
אחר כך מייבשת מעט בשמש כדי שיהיה קל לטחון את השומשום.כך המרירות שלו פוחתת.

מודה, החומצה האוקסלית לא ממש מעניינת אותי. עד כמה שידוע לי בתהליך טרום ההנבטה שמתרחש בזמן ההשרייה ובזמן השטיפה של השומשום היא עוברת איזה שינוי חיובי.
מעבר לזה, אני חושבת שמי שלא אוכל שומשום וטחינה כל יום, ומגוון בסוגי הזרעים שהוא אוכל, מעניק לגוף מגוון רכיבים חיוניים ופחות חשוף להשפעות של החומצה האוקסלית והאומגה 6 שקיימת בטחינה ונצרכת רבות בתזונה השכיחה בישראל.
(לא חותמת על המידע).
את מוזמנת לקרוא ולשאול על כך בדף חומצה אוקסלית או לחפש על כך חומר ברשת.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני היחידי היום בארץ שמתעסק אם טחינה אתיופית אורגינלית שמיוצרת על אדמת אתיופיה לטחינה קוראים שיבא ומי שרוצה מחודש הבא 0545777166

ללא קשר לשאלתו של עומרי מעלי,
יש שתי טחינות שטעמתי שהן טעימות מאוד, אמארה, וזהב , (מונבט, אתיופי, כשר, אבני ריחיים, מלא,... ) לשניהם יש טעם מתוק כל כך שניתן לחשוד שהם מוסיפים סוכר.
לאחר חצי צנצנת שאכלתי בכפית, הייתי אומר אפילו אבקת סוכר, כי זה ממש מזכיר בתחילת הביס את הטעם שיש לסופגניה לפני שמגיע טעם הבצק המטוגן, כשרק האבקה נוגעת בפה.

חוץ מזה, לו אני הייתי ממתיק , הייתי משתמש באבקה שכן סוכר אינו נמס בשמן.

שמעתי מחברים שילדיהם מגיבים לאמארה כמו שהם מגיבים לסוכר (מדובר בילדים שאינם אוכלים סוכר דרך קבע)

דעתכם ?
א. האם יתכן שמישהו יוסיף סוכר מבלי לידע ?
ב. האם זה קרה כאן ?
ג. האם למישהו יש מיקרוסקופ מספיק חזק ויודע לזהות אבקת סוכר?

הרווח ברור, 20 שקל יותר לצנצנת בכמה כפיות אבקת סוכר.

אני בהלם,
לקחתי כף טחינה על צלחת, מרחתי דק דק , ויצאתי לשמש עם זכוכית מגדלת.

הם אפילו לא השתמשו באבקה,
גבישי הסוכר מנצנצים לי בשמש בצבעוניות המאפיינת את שבירת האור בסוכר

תמונות מאוחר יותר

שליחה על ידי אחת* » 05 אפריל 2012, 23:39

נשמע מאוד מעניין ,איך אפשר לברר את זה?

שליחה על ידי '_'* » 06 אפריל 2012, 01:18

יש למישהו מיקרוסקופ ?
פרויקט ? מישהו ?

שייגץ, _{שלא גילה בעצמו שיש בזה סוכר,} תן קרדיט למי שדפק לך ת'טחינה.
אבל בלי שמות.

שמעתי מחברים שילדיהם מגיבים לאמארה כמו שהם מגיבים לסוכר (מדובר בילדים שאינם אוכלים סוכר דרך קבע)
ואם לדייק, מדובר בילדים שדרך קבע אינם אוכלים סוכר.
גם לא תחליפי סוכר, וכבר זמן רב שאינם אוכלים גם פירות יבשים דבש או אגאבה, בדיוק כיוון שהם מגיבים לזה כאילו שסיממו אותם. (כמו כולם

)

to be fair
אני חושב שעם הזמן הם התעצלו, ופעם זה היה אבקת סוכר, והיום זה סוכר ממש.
חוץ מזה , מדובר במותג אחר מזה שהילדים שלך אכלו.
אבל בדיוק אותו טעם

טוב,
מצויד בזכוכית מגדלת ומצלמה, אני חייב להודות שאני לא בטוח שמה שנראה כמו גבישים מרובעים של סוכר מנצנץ זה אכן סוכר
השמן שמצפה חלק מפירורים החדים יותר מנצנץ באופן דומה.

עוד לא תם

שליחה על ידי אחת* » 07 אפריל 2012, 15:24

לאחר התבוננות וטעימה אני מצביעה בעד תסמונת רדיפה יהודית נודדת ותו לא.

אני חייב להודות שהטעם הוא טעם סוכר.
אם שומשום יכול לקבל כזה טעם, מה טוב (?)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני במתח ! נעשיתי רעב, והחלטתי לפתוח מפעל ביתי לייצור טחינה. מה שפורום מסוגל לעולל

ויטמיקס

הטחינה של ירון אסטנוביץ ( קוד יצרן 41761 ) מיוצרת ע"י שימוש בכימיקלים אחרת חייבים להשתמש בתהליך של קליית גרעיני השומשום , לא ייתכן שהנבטה בלבד של השומשום תאפשר תהליך שבו הטחינה מתקבלת ע"י כתישה בלבד ( תהליך קר ) .

המעבדה הביוכימית הכי טובה זה מערכת העיכול שלכם , תעשו נסיון ותנסו לחסל צנצנת שלמה במשך יומיים מהטחינה הזאת בלי לחם , בסך הכל זה נסיון קל ופשוט היות ומדובר בטחינה מאוד טעימה , אבל אחרי היומיים האלה תרגישו את התוצאה ויותר לא תתקרבו לטחינה הזאת ...

לסיכום : ירון אסטנוביץ' הוא נוכל ורמאי !!!

לדעתי הירון אסטנוביץ הזה הוא נוכל ורמאי !!!!

לא יודעת מי זה ירון, אבל נראה לי שבכל מקרה לא אתקרב יותר לטחינה לאחר שאחסל צנצנת שלמה ביומיים...

מישהו יודע אםא פשר לטחון כמות של שומשום מלא ולהשתמש בו אחכ כשרוצים או שחייבים לטחון ממש לפניה שימוש כמו זרעי פשתן?
חשוב לי הסידן, שאר הדברים פחות חשובים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לאחר כל מה שקראתי כאן ותכנית כלבוטק בטלויזיה מהיום 18/07/2013 החלטתי לא לקנות וכתוצאה גם לא לאכול יותר שום טחינה שבעולם. אם אין ביטחון שהטחינה אמיתית שיאכלו אותה היצרנים כי אני לא אקנה ולא אוכל את הטחינה שלהם וההפסד הוא כולו של הרמאים שיכלו למכור לי טחינה אמיתית ברווח יותר קטן, אבל עכשיו הם לא ירויחו ממני שום כלום....

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אנשים יקרים
זה מה זה מפחיד אי אפשר להאמין לאף אחד אחריי כל בוטק
האמת שהיום חיפשתי לעשות פשוט טחינה גולמית לבד ואני דיי מבולבלת.
לא רוצה לאכל יותר שום דבר מוכן..וכמו שרינת אומרת גם ממני יותר לא ירוויחו היצרנים ...
אנשים רעים להכניס חומרים מסוכנים זו בעיניי עברה על החוק ומשום שאני האזרח הקטן יותר לא אוכלת שום דבר רמאים בני רמאים
כנראה שבכל אוכל מוכן יש חומרים אסורים ...סליחה אבל זה מרתיח אותי

תודה פלונית

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מאוד מבולבל בסך הכל רציתי לדעת איך מכינים טחינה גולמית פשוטה בבית .
ואני רואה פה מתכונים שונים ומשונים, עם קשיו, עם לימון ועוד דברים.
שאלה: האם יש פה מישהו שיכול לתת מתכון ברור?
אני כבר לא מאמין לכל היצרנים..................... לא קונה יותר (בלי נדר)

מוטי לא צריך להיות מבובל
לדעתי לנסות כל פעם ..בחבילה קטנה של סומסום עם קליה בלי קליה עם יבוש בשמש, בלי שמש. עם מים פושרים עם מי קרח ..
ומבטיחה לך שתגיע בסוף לטחינה הכי טעימה ..הניסוי הוא שיקבע לך את הטעם האהוב עלייך. לדעתי כמה פשוט כמה קל וטעים.
ובכל זאת אני מנסה כל פעם....מתכון חדש... במידה ובאמת יצא לי טעים אני ישר כותבת מתכון..קצת סבלנות ..
אלמונית

תוכלו לעדכן את מי שלא צפה במשדר "כלבוטק"?

לדעתי היצרן האמין ביותר של טחינה הוא יצחק ג'אבריני ממזרח ירושלים , הדבר היחיד שמרתיע שימוש בטחינה שלו היא הנקיון וההיגיינה במפעל שלו. קחו בחשבון שהטחינה שהוא מיצר איננה משומשום מלא , פשוט בגלל קשיי שפה הוא מגדיר את הטחינה שלו כטחינה שעשויה משומשום מלא אבל הוא מתכוון לכך שהוא לא מוסיף שום חומרים לטחינה זולת שימוש במלח כדי להפריד את גרעיני השומשום מהקליפה שלהם.

http://humus101.com/?p=3605

הי אז היום סופסופ הכנתי את הטחינה לבד לפי המתכון שיש פה בעמוד.
יצא טעם פיצוץ אבל מה קצת נוזלי מידי... מה אפשר לתקן? (יחס של כוס מים לכוס שומשום)
דרך אגב אנחנו כולנו הורעלנו מטחינה אחווה גולמית שאכלנו ממנה לפני יומיים. תופעות זוועתיות של חומר כימי - קופסא חדשה! בהמשך לתחקיר כולבוטק ולתחקיר שעשיתי בעצמי ברשת שיכנע אותי שזהו חייבים לבד....

שליחה על ידי ש.* » 16 אוגוסט 2013, 10:10

לאלמונית שטוענת שגבריני סובל מקשיי שפה, שטויות.
הוא לא יצרן חדש ואין תרוץ לכיתוב של שומשום מלא כשהוא לא.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לפי כלבוטק המפעל בקרית מלאכי שמייצר את טחינת זהב
מוסיף לטחינה חומר כימי מלבין, הם מיצרים גם לירון וגם למרשל
ולא מסמנים עג האריזה ,לתענתם משרד הבריאות לא פסל את החומר
יתכן שהם מיצרים גם לאחרים בעילום שם.
רוב השומשום המיובא ארצה מיובא מאטיופיה[כ80%] נראה מוזר שהמפעל
בקרית מלאכי צריך את ירון שייבא לו שומשום.