יאללה בוא

[עולם_חדש_מופלא*]

[בשמת_א*]

אין עצות. רק חיבוק
(been there, done that...)

[מיכל_בז*]

מבחינת הסביבה, אין הרבה דברים עצובים מאיתנו - זוג עקר, שלא מצליח להביא ילד לעולם כבר די הרבה זמן.
האמפטיה מגיע מהר, בגלים. זה נשק חזק, חזק מספיק כדי לפרק כמעט כל התנגדות. גם הרחמים זורמים, כבדים. אנחנו במחשבתו של העולם, אנשים תוהים מה קורה איתנו.
אני מניחה שהם אומרים את השם שלנו בקימוט מצח, בצירוף של אנחה. קשה להם בשבילנו, הם מוכנים לקבל מאיתנו הרבה, בגלל הכאב הגלוי שלנו, גם אם מוסתר.

ובאמת, זו תקופה כל כך קשה. כל כך קשה. אני נתקלת בעצמי ובנו הרבה. אני מתעצבנת עליו המון, הוא מרגיז אותי, נכנס לי מתחת לוריד.
אבל הכי אני לא סובלת את עצמי. לא, לא. הכי אני שונאת את אלה שאומרים לי להירגע. לא. הכי אני שונאת את אלה ששואלים אותי אם אני בהריון בימים של חולצות צמודות-בטן.
והכי אני שונאת להיות קלישאה: אני נורא מקנאה בנשים בהריון, אפילו שזה לא טוב לקארמה. אני גם רואה אותן בכל מקום, דומה שהעולם כולו התעבר לפתע, רק בשביל להרגיז אותי.
אני נורא מתעצבנת כששואלים אותי אם אני בהריון. יש לי דימויי אלי מקביל אלימים כאלה, איך אני מוציאה קליצ'ניקוב או פטיש ממש גדול מתחת לחולצה שלי, מהבטן הלא-הריונית שלי.

[מיכל_בז*]

ואני חולמת על שירותים מלוכלכים כבר המון זמן. שירותים מטונפים, שאני עוברת בהם אסלה, אסלה ולא מוצאת תא אחד נקי.

מה זה אומר?

[פלוני_אלמונית*]

_אני נורא מקנאה בנשים בהריון, אפילו שזה לא טוב לקארמה. אני גם רואה אותן בכל מקום, דומה שהעולם כולו התעבר לפתע, רק בשביל להרגיז אותי.
אני נורא מתעצבנת כששואלים אותי אם אני בהריון. יש לי דימויי אלי מקביל אלימים כאלה, איך אני מוציאה קליצ'ניקוב או פטיש ממש גדול מתחת לחולצה שלי, מהבטן הלא-הריונית שלי._

לי יש ילד. ואני מנסה להיכנס להריון שני. היית מצפה שזה יצליח לא? אבל זה לא הולך. ואני ממש מזדהה איתך. וכל הזמן אני שומעת את ה"מתי תביאו עוד אחד", הילד כבר גדול... (חלק מרמזים וחלק בוטים יותר). ופשוט בא לי למות כל פעם ששואלים אותי. החודש הייתי בטוחה בטוחה שאני בהריון. אז לא.
איך האמפטיה הזאת בשבילך? כי אני לא ספרתי לאף אחד שאנחנו מנסים. לא רוצה לספר, לא רוצה שירחמו עלי, לא רוצה שינחשו עלי. ככה חשבתי לפחות. אבל פתאום אני מרגישה נורא בודדה בחוסר הצלחה הזאת. לבעלי זה מזיז פחות אני חייבת לומר (זה שאנחנו לא מצליחים).

[לימונדה*]

איזה מזל שיש לך את המקום הזה לפרוק את העצבים, הכעס, ולקלל את העולם!!!
יאללה תוציאי את הקלצ'ניקוב.
מעצבנים כולם!!! אני איתך ובאמת אין פה יותר מדי הגיון.
לא יודעת מה החלום על השירותים המלוכלכים- גם לי פעם היה כזה, כל כך חזק שאני זוכרת עד היום, כי בסופו נפלתי לתוך האסלה המטונפת. בררררר....

[פלוני_אלמונית*]

מה זה אומר?
אולי שיש לך להוציא משהו מעמוק בפנים ושאת לא מוצאת מקום בשבילו? שכל מקום שנראה על פניו מתאים בעצם לא מתאים, נתפש בעינייך כמלוכלך?
אולי שצריך לחשוב מחוץ לקופסה ולצאת לשחרר את זה במקום אחר? בטבע? איפה שלא מלוכלך...
אולי איזה טיפול לא סטנדרטי, משהו שלא היית עושה ברגיל שלך?

סתם מחשבות אינטואיטיביות מהבפנים שלי.
מחבקת אותך. שיהיה לך בהצלחה.

[מיכל_בז*]

איך האמפטיה הזאת בשבילך?

מאוד לא מדויקת. אני חושבת שאולי היא מדויקת רק פה ועם בת דודתי שמנסה גם להיכנס להריון.

אבל אני סברסית, מאוד לא רכה עכשיו. קשה לי לקבל את הרחמים האלה, אני מרגישה כאילו זה מקשה לי את הלב ויושב עליי נורא כבד.

[פלוני_אלמונית*]

מה שלי עולה מהחלום הוא: צרי לך את הפינה השקטה שלך. (בשבילי בילדות הבריחה האולטימטיבית הייתה השירותים)
ליכלוך= אי שקט.

[פלוני_אלמונית*]

התווכחתי אם עצמי אם להכנס או לא. הרגשתי כאילו אם אני נכנסת, אני מצטרפת למעגל השואלים.
ולא רציתי- בדיוק מכל הסיבות ש, ובאמת כתבת.

טוב נו, את צריכה שיצחיקו אותך.. הייתי (במקרה) בהצגה "עקיצה טבעית", של אנסבל ציפורלה. צחקתי רב הזמן. מומלץ.
שולחת לך חיבוק גדול. (לא מרגישה שום קוצים..)

כשהייתי קטנה, עדיין בגן, נערים ערבים היו באים ל"מגרש" בשכונה שלנו, למכור סברסים מתוך דלי של פלסטיק.
אח"כ היתה פתאום בהלת כולירע וגם הציפורניים שלהם נחשדו.. כעבור כמה זמן, עם או בלי קשר,הם הפסיקו לבוא.
מאוחר יותר גם קריאות ה"ענבי-יים ענבי-יים", שהיו משמיעות הנשים הערביות עם סלי הקש לראשיהן, חדלו מלהדהד בשכונה. פתאום הזכרת לי.

[מיכל_בז*]

_איזה מזל שיש לך את המקום הזה לפרוק את העצבים, הכעס, ולקלל את העולם!!!
יאללה תוציאי את הקלצ'ניקוב.
מעצבנים כולם!!! אני איתך ובאמת אין פה יותר מדי הגיון._

מעצבנים! מה זה עניינם בכלל? אינעאל רבאק!

פלוניות אלמוניות, האם כולכן אותה אחת? או שמא שתיים ואולי אפילו שלוש?
והאם אחת מכן היא אותה פלונית אלמונית שדיברה איתי בדף בית? אני מרגישה מבולבלת בעולם של נשים נורא נחמדות שלכולן קוראים מרים, או שרה, או אפילו דקל. בקיצור, בבקשה תבדילו עצמכן אחת מהשנייה.

[אחת*]

אני הפלונית_ אלמונית שכתבה לך על הבריחה לשירותים.

[דלית_ב*]

לגבי החלום- כשאני צריכה פיפי מתוך שינה אני חולמת שאני לא מוצאת שירותים, או שאלו שיש לא מתאימים, או כל דבר שיכריח אותי להתעורר וללכת לשירותים....

[עולם_חדש_מופלא*]

אני רק שולחת חיבוק, אבל לא כזה של רחמים, אלא פשוט חיבוק.

[דקל*]

דווקא מצא חן בעיני השם. אני פלוני אלמונית מלמעלה שמנסה גם להיכנס להריון, זו ההודעה היחידה שאני כתבתי.

אני חושבת שאולי היא מדויקת רק פה ועם בת דודתי שמנסה גם להיכנס להריון. טוב שיש לך את המקומות האלה. מחזיקה אצבעות גם לבת דודתך.

אבל אני סברסית, מאוד לא רכה עכשיו. קשה לי לקבל את הרחמים האלה, אני מרגישה כאילו זה מקשה לי את הלב ויושב עליי נורא כבד._

מזדהה... זו הסיבה שאני פשוט לא חולקת. זה המקום הראשון שאני "מספרת" בו.
שונאת את זה. מספיק לי להרגיש כשלון עם עצמי. ושונאת שדברים לא הולכים לפי התכניות שלי. והכי שונאת שרומזים לי ש"אולי זה השיעור שאני צריכה ללמוד".

[מיכל_בז*]

אולי זה השיעור שאני צריכה ללמוד

דקל, להוציא לך גם קלצ'ניקוב מתחת לחולצה?

מכל האמירות שיש זו האמירה הכי מרגיזה והכי יהירה שיש.

שונאת את זה. מספיק לי להרגיש כשלון עם עצמי.

אני שונאת את תחושת חוסר האונים וחוסר השליטה. אבל האמת שאני פשוט בעיקר עצובה. ככל שהזמן עובר נופלים על זה עוד דברים ואני משליכה עוד עניינים אבל בבסיס יש עצב.

[מיכל_בז*]

אני רק שולחת חיבוק, אבל לא כזה של רחמים, אלא פשוט חיבוק.

אני באמת צריכה כזה. תודה רבה.

[מיכל_בז*]

לגבי החלום- כשאני צריכה פיפי מתוך שינה אני חולמת שאני לא מוצאת שירותים, או שאלו שיש לא מתאימים, או כל דבר שיכריח אותי להתעורר וללכת לשירותים....

אני אוהבת את התשובה הזו, היא פרקטית. ובאמת הייתי צריכה לשירותים.

[מיכל_בז*]

דרך אגב, ביום שלישי שעבר עברנו הזרעה. היה נורא ומגעיל, פעם ראשונה שלי.
כואב ומנוכר וכל מה שחששתי ממנו. בפעם הבאה יהיה יותר קל.

מה שכן, עשינו את זה בלי הורמונים ובלי נעליים, אני די גאה בעצמי. עמדתי על שלי בלי למצמץ בכלל. (שקר, כן? בפנים מצמצתי כל כך שחשבתי שאני אחטוף התקף פירכוסים.)
אבל כל זה בשביל לבקש שתשלחו לנו קצת אנרגיות עיבוריות. אם באופן לא היה חולה ביום שעברנו את זה הייתי מבקשת מכן לחשוב עלנבטים באותו יום, אבל עוד לא מאוחר.

תודה רבה:)

[בשמת_א*]

שולחת אנרגיות עיבוריות

[אמא_נמרה*]

עכשיו גיליתי את הדף:


שולחת אנרגיות עיבוריות

[נטע_ק*]

flower שולחת אנרגיות עיבוריות flower baby

[עולם_חדש_מופלא*]

מצטרפת לאנרגיות העיבוריות

[שיחות*]

עוד אנרגיות עיבוריות גם מכאן

[אמא_של_נושקי_וטלהצ'וק*]

וגם מכאן.

[לימונדה*]

מצטרפת לצ'ירלדריות "יאללה, אנרגיות עובריות!!!" @}
ושלא תצטרכי לעבור עוד פעם תהליכים רפואיים מגעילים

[לימונדה*]

יצא לי "עובריות" אז לעיבוריות גם (-:

[פלוני_אלמונית*]

אחותי עברה תהליכים רפואיים מגעילים מספר פעמים ,(הזרעה), ויש לה בן בכור מתוק מאוד. הבן השני בא בלי שום תהליך חוץ מאהבה בין ההורים שלו. רק שתדעי.
<תוספת לאנרגיות העיבוריות>

[חלוקית_נחל*]

גם ממני ושלל אנרגיות עיבוריות

[פלונית_קבועה*]

לגבי החלום- כשאני צריכה פיפי מתוך שינה אני חולמת שאני לא מוצאת שירותים, או שאלו שיש לא מתאימים, או כל דבר שיכריח אותי להתעורר וללכת לשירותים....

גם אצלי, זה בא במבחר אפשרויות: לפעמים כל השרותים תפוסים, לפעמים הדלת לא נסגרת עד הסוף ועוד...

[מישהי*]

את כותבת אותי לפני כמה שנים
אז אני פה בהזדהות
אחרי ההזרעות היינו הולכים לאכול משהו ממש טוב, שאנחנו ממש אוהבים ונהנים ממנו וזה היה עוזר להעביר את זה
שולחת חיבוק וגם אנרגיה של נבטים

המון בהצלחה
(זו אני שהתכתבנו קצת במייל)

[שירה*]

שולחת גם אני אנרגיות
אני בדיוק גיליתי שאחרי ניסיונות רבים(עוד לא טיפולי פוריות,אבל כן עבודה במישורים אלטרנטיבים) אני בהריון. אז שולחת לך מעומק הרחם אנרגיות עובריות. בתקוה שזה אכן מדבק.
מייחלת ומאחלת.
L

[יוליקו*]

שולחת לכם אנרגיות עיבוריות! (לתינוקי אחד... אם את רוצה יותר , רק תבקשי)
בהצלחה!

[מיכל_בז*]

תודה רבה לכולן!

פעם הבאה (אמן לא תהיה) אני אכתוב פה בדיוק את השעה ואז כולנו נוכל לחשוב על נבטים ביחד.

[מיכל_בז*]

העצב על המחזור הזה נפל עלי בבת אחת, אחרי שנת צהריים חפוזה, מסוכסכת, מלאת חרדה.

אני חושבת להפסיק לנסות.

[נטע_ק*]

[נטע_ק*]

[עולם_חדש_מופלא*]

[לימונדה*]

אני חושבת להפסיק לנסות. אולי זה המפתח.
קחי הפסקה מהעינין הזה. שימי את זה בצד לרגע אחד או שניים.
אם את יכולה תקחי חופש. תודי על מה שיש (שמעתי שזה עוזר) תקללי (מנסיון זה עוזר גם)
תנשמי. תרפי.
תני לילד הזה לרדוף קצת אחריך...
@}

[אחת*]

תנשמי. תרפי
זה מה שיעשה לו מקום להגיע
הוא מחכה בסבלנות

[גוונים*]

להפסיק לנסות
להפסיק לנסות מה?
את כל ההתערבויות והבלגן? (אולי באמת, לא נראה לי שיכול להזיק ואם כבר יכול רק להועיל)
להפסיק לרצות? (לא עובד... מנסיון...)
אני מאחלת לך שתוכלי להפסיק, לא לנסות, אלא את הלנסות באווירת מתח, בהילות, חרדה...
מאחלת לך שהנושא הזה יחזור להיות המשהו האינטימי פרטי שהוא רק שלכם ולא המשהו שמוגדר במספרים וערכים ושעיני כל העולם נישאות אליו בציפיה, כמה עול...
מאחלת לך שלנסות יחזור להיות משהו קליל, נעים, מעורר, חיוני, אוורירי כמו שהיה פעם, בהתחלה, לפני כל זה.

(משהו דומה, בוריאציה טיפה שונה, מאחלת גם לעצמי ולכן אני בכלל מרשה לעצמי להגיד את הדברים, מקווה שזה בסדר)

תני לילד הזה לרדוף קצת אחריך...
אהבתי את הניסוח מאד! תודה!

[שיחות*]

מאחלת לך שהנושא הזה יחזור להיות המשהו האינטימי פרטי שהוא רק שלכם ולא המשהו שמוגדר במספרים וערכים ושעיני כל העולם נישאות אליו בציפיה, כמה עול...
נשמע לי כמו איחול טוב

מכירה אימהות שעברו את החוויה שלך לדבר איתן? רוצה להכיר? אשמח לקשר בינכן.

[מיכל_בז*]

אתמול בלילה שוב חלמתי על שירותים מלוכלכים ואז, במקום לחפש שירותים אחרים שיתגלו גם הם כמלוכלכים, כמובן, נכנסתי פנימה עם סמרטוט ואקונומיקה וניקיתי אותם מן היסוד.

[מישהי*]

מקסים!
זאת אומרת, ככה נראה לי (-:
איך הרגשת בחלום ואחריו?
(אם בא לך לספר)

[מיכל_בז*]

בחלום סתם הרגשתי מאוד פרקטית. אבל כשהתעוררתי בבוקר הייתי מאוד מרוצה מעצמי.

[אינדי_אנית*]

וואו איזה יופי של חלום המשך!
את לוקחת ממנו משהו לחיים?
אותי זה מדהים איך החלומות לפעמים פותרים לנו את הדילמות של היומיום.
לפעמים לפני השינה אני מבקשת לחלום על בעיה שיש לי כדי לקבל פתרון ולפעמים זה עובד.

[לימונדה*]

איכשהו אני הבנתי שחלמת את חלום השירותים המלוכלכים ואז בחייםהאמיתיים הלכת לעשות ניקיון יסודי...אני קצת סתומה P-:
חוץ מזה שאני לגמרי בעד חלומות (למרות שבימים האחרונים אני מנצלת אותם לדברים יותר מלוכלכים (-; )
ונשיקות גם

[מישהי*]

(-:

[המרפה*]

גם אני בגילך, מנסה-מנסים כבר מ ל א זמן ובדיקות ומעקבים וטיפולים (רק אלטרנטיביים) ושחרורים (כן..אה..ממש) והיא לא באה. או הוא. כמה זה מתיש. בעיקר הלנסות לשחרר הכה מאולץ הזה.
וכל חודש מחדש כשאני
פסימית במין צורה מחלחלת-פנימה-רבה-עם-כולם-בא-לי-שוקולד-אבל-יש-רק-תמר-הינדי, בכזו מין צורה.
אני כבר יודעת שתיכף יבואו הכתמים. ואיתם שברון הלב.

אז אנחנו בסוג של חופש ועדיין, במאחורה של הראש אני יודעת: השבועיים הלבנים מתחילים עכשיו.

איזו מדוייקת את. משהו! תודה.

חוץ מזה אני מוקפת חברות שנכנסות להריון רק מהמחשבה על ביצית. בקטע לא יאומן. קצת שונאת את עצמי על המרירות שזה זורע בי בכל פעם שבאה איזו בשורה (לו רק היה נזרע בי כבר המשהו אחר..) אבל גם מבינה אותי.

זהו, רק לספר שקראתי הכל הכל בשקיקה. מנחם לדעת שאני לא היחידה המשוגעת בעולם שחרף כל הנסיונות להכחיש בעצם רוב עולמה מתרכז כבר יותר מדי זמן בפחדים ובתקוות בלתי ניתנות לכיבוי ובאכזבות...
הלוואי שהחודש למרות שהבטחתי שלא מתעסקים..בפעם האלף. ובכל זאת. על מי אני עובדת. אז הלוואי. בשבילך וגם בשבילי.

שבוע טוב!

[אמא_של_נושקי_וטלהצ'וק*]

אני כבר יודעת שתיכף יבואו הכתמים.
אם הווסת שלך מתחילה בכתמים יותר מיום אחד לפני הדימום העיקרי, יש מצב שרמות הפרוגסטרון שלך נמוכות. הפתרון נורא פשוט, נרות פרוגסטרון מהביוץ ועד שבוע 10 בערך (כדי למנוע הפלה). שווה לבדוק את זה.

_{אני מבינה אם זה נשמע לך/לכן כמו התערבות רפואית מדי. גם אני הרגשתי ככה הרבה זמן. אצלי לקח "רק" 10 חודשים ובסוף הגיע בלי התערבות בכלל. אבל מאוחר יותר אותה בעיה גרמה לרצף של הפלות, ובדיעבד אני חושבת שהפתרון הזה באמת כ"כ פשוט ולא פולשני שממש ממש חבל על שברון הלב}

[המרפה*]

תודה לך מעריכה את כוונתך הטובה, אבל בדיקות דם במשך כמה מחזורים הראו שכל ההורמונים שלי עושים את מה שהם צריכים לעשות בזמן שהם צריכים לעשות את זה.
כל וסת שלי מתחילה ביומיים של כתמים חלושים וביום השלישי מתחילים מפלים אדומים. ייתכן באמת שהיא מספרת על איזו בעיה ,אבל כפי הנראה לא בפרוגסטרון.

[מיכל_בז*]

אם הווסת שלך מתחילה בכתמים יותר מיום אחד לפני הדימום העיקרי, יש מצב שרמות הפרוגסטרון שלך נמוכות. הפתרון נורא פשוט, נרות פרוגסטרון מהביוץ ועד שבוע 10 בערך (כדי למנוע הפלה). שווה לבדוק את זה.

אני אבדוק את זה, בהחלט.

_זהו, רק לספר שקראתי הכל הכל בשקיקה. מנחם לדעת שאני לא היחידה המשוגעת בעולם שחרף כל הנסיונות להכחיש בעצם רוב עולמה מתרכז כבר יותר מדי זמן בפחדים ובתקוות בלתי ניתנות לכיבוי ובאכזבות...
הלוואי שהחודש למרות שהבטחתי שלא מתעסקים..בפעם האלף. ובכל זאת. על מי אני עובדת. אז הלוואי. בשבילך וגם בשבילי._

הלוואי שהחודש! הלוואי הלוואי. הלוואי, הלוואי הלוואי, הלוואי.

[אמא_של_נושקי_וטלהצ'וק*]

פרוגסטרון בודקים בדר"כ ביום ה-21. הוא יכול להיות בסדר ביום ה-21 אבל לצנוח פתאום יומיים שלושה לפני הזמן (נגיד, 10 ימים אחרי ביוץ).

[המרפה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בשביל הנרות האלו צריך בדיקות ומרשם? כי הרופא מצידו לא הציע שום דבר כזה.. אז אני צריה להציע לו שיציע לי..?

[אמא_של_נושקי_וטלהצ'וק*]

בשביל הנרות האלו צריך בדיקות ומרשם?
צריך מרשם. בדיקה - זה לשיקול הרופא. אצלי אחרי כמה בדיקות שלא הראו אינדיקציה (בדיעבד כי לא עשיתי אותן בזמן) הרופא נענה לבקשתי פשוט לנסות ולראות מה יקרה. מה שקרה זה טלהצ'וק.

אז אני צריה להציע לו שיציע לי..?
לדעתי כן.

[אמא_של_נושקי_וטלהצ'וק*]

תגידי לו על הכתמים. יכול להיות שזה יספיק לו בשביל לתת מרשם.

[מיכל_בז*]

חלמתי שאימא שלי מתה.
קמתי מלאת פחד ועצב. כל כך הרבה עצב. וכאילו, אי אפשר לנשום בתוך זה. אין אוויר לנשימה.
מה אני אעשה אם אמא שלי תמות? אני בכלל אוכל להמשיך להיות? ולמה זה צף עכשיו, החרדה הזו?

איזו מין תקופה זו? לא כל כך טובה, חייבים להודות. זה לא רק מה שאני רוצה ולא מצליחה, ונמנע וכל היאללה בוא הזה, זה גם המלחמות הישנות. ואני מרגישה שדרכי, דרכנו אינה בהירה.
אמרתי לבנז שניקח הפסקה. שאם ההזרעה הייתה כל כך טראומטית כנראה שאנחנו עוד לא שם. ובראש, בלאגן! אלוהים, איזה בלאגן. האנרגיה שלי נשאבת לתוך החור השחור שהוא הראש שלי ולפעמים אני מפחדת שאני אפול לתוך החור הזה.

על כל יומיים טובים יש שבוע שחור. אני תוהה, אתם מכירים אנשים שמחים? כן. אני אשה שמחה. פשוט, זה לא עובר כל כך את מסך העצב והפחד ובעיקר החרדה.
אומרים שעושים ילדים בשמחה. אבל נראה לי כאילו פשוט, עושים ילדים. בסופו של דבר זה סטטיסטיקה וזה שכינה וזה אלף ואחד דברים שאני לא מבינה ושאין לי טיפה של שליטה עליהם.
ונורא מכל, זה בתוך המערכת. זה הכי מפחיד, זה בתוך המערכת.

[פלוני_אלמונית*]

מצ'רה

[לימונדה*]

מיכל, מאז שקראתי אותך פה, המילים שלך מסתובבות אצלי בראש. מקוה שאצליח לנסח את עצמי במקום כל כך עדין שמרגיש קצת כמו שדה מוקשים.
אז אפילו שלא הייתי ב"סרט הזה" בדיוק, משהו בדברים שלך פרט לי על מיתר. אני חושבת שהשורה שנתקעה אצלי ורצה לי בראש ברפיט היא השורה הזאת:
ונורא מכל, זה בתוך המערכת. זה הכי מפחיד, זה בתוך המערכת.
איכשהו יצא שהשורה הזאת העלתה אצלי הזדהות אדירה. אומנם חוויתי את המערכת בנסיבות אחרות: פעם כשעברתי הפלה יזומה ופעמיים בבית חולים בלידה. אבל בשלושת הפעמים הרגשתי את לב ליבה של המערכת ואותי נרמסת תחתיה. ההרגשה שהמערכת ניכנסה לי לקודש הקודשים, לפרטיות, לנימים, לורידים, לכוס, לנשמה. הרגשה איומה. מלוכלכת. כמו מספר. כמו פרה.
ולמרות שעבר כבר הרבה זמן, החוויות האלה עדיין חיות וגועשות אצלי כשהן עולות.
אז חשבתי לעצמי שזה באמת נורא, שבמקום הזה, הקדוש של לעשות ילד, המערכת מתערבת לך. שלא תביני לא נכון, בתור מישהי שלא היתה שם אני בכלל לא שופטת ואני גם לגמרי מבינה את הדחיפות והצורך לעשות ילדים ואת זה שילדים נולדים גם בזכות המערכת הזאת.
אבל כרגע אני בעיקר מזדהה איתך וכואבת לי הבטן מלקרוא על חווית ההזרעה הטראומטית ועל החור השחור שנפלת אליו.
אז אולי באמת תקחי רגע הפסקה מהמלחמות ותצאי להתאוורר.
הצהוב מצווה עליך לקחת נשימה עכשיו- וגם אני!
חיבוק גדול

[מישהי*]

קודם כל גדול

אני לא כל כך מבינה את המשמעות של "בתוך המערכת", אם בא לך להסביר...

והבלאגן בראש... לפעמים אני מרגישה שיש לי בראש ערימת גרוטאות ענקית, ענקית, כמו מזבלה. אני לא יכולה לראות כלום חוץ מאוסף ענק של דברים לא מזוהים במצב בלתי תקין מגובבים.
אז אני מנסה להסתכל על זה. לבחון את זה. בהתבוננות, בשלווה. אני לא יכולה/רוצה לומר מה בדיוק קורה כשאני מתבוננת, אבל לי זה עושה טוב.

את "המסע" של ברנדון בייס קראת? לי זה עשה טוב. לקרוא ולעשות בעצמי. לא בדיוק בדיוק את התהליך שבספר, חלק ממנו, מה שהתאים לי.
ועוד

[המרפה*]

מה איתך? הכנסתי לי לראש שאולי כשאת תצליחי אז גם אני... אז מדי פעם בדקתי אם יש איזו בשורה. אחד מאלפי הסימנים ההזויים והתלושים מהמציאות שאני מחפשת בימים שלקראת הוסת הלא רצויה
בכל אופן היום התחלתי מחזור חדש. עוד פעם הכל מהתחלה. התרסקות / ייאוש / עצב / אופטימיות / מתח / תקווה בלתי רצונית / מתח ו... מה שיבוא.
הפעם אני פחות מרוסקת. יש בי איזו השלמה. עייפתי מלהתרסק. החלטתי לא להחליט החלטות נחרצות לגבי המחזור הזה. אצליח לשחרר - יופי. אתעסק באובססיביות - וואלה. יופי. נמאס לי לצפות מעצמי ולהתאכזב מעצמי. גם הבנתי החודש שבכל העידן הנצחי הזה של הנסיונות וההתעסקויות, הזוגיות שלנו ממש... נהיה לה טוב. (אחרי שגם נהיה לה ממש ממש רע) אני אוהבת את האיש שלי עוד ועוד.
אז אולי בכל זאת הכל מדוייק ו..גשם בעיתו יירד.

מקווה שאצלך טוב

[קרן_שמש_מאוחרת*]

רק מגיחה להגיד לך שכל פעם שאני קוראת אותך (כאן אבל גם בבעוד מקומות בבאופן), בא לי לתת לך חיבוק גדול ואמיתי מהלב.

[תפילה_לאם*]

מרפה, איזה יופי כתבת!
רק טוב לכולנו!

[המרפה*]

אומרים שעושים ילדים בשמחה. אבל נראה לי כאילו פשוט, עושים ילדים.
כמה פעמים חשבתי על זה. אם זה כל כך עניין של שמחה או מוכנות נפשית ורגשית ומנטלית.. איך אפשר להסביר נשים שנכנסות להריון מאונס? נערות שנכנסו בטעות בגיל 16? נשים חרדיות שנכנסות שוב ושוב ושוב ושוב.... הייתכן שבכל מקרה כזה קיימת המוכנות הזו וקיימת אישה נינוחה חופשיה מחרדות וממתח...?

קטונתי

[מיכל_בז*]

המרפה, זה בדיוק מה שאני חושבת. אני מניחה שהראש עושה את אותו מסלול ב״מצבנו״, מה שנקרא.

אני בסדר. היה לי יום הולדת ביום ראשון. זהו, הביציות הקשישות והמסכנות שלי הזדקנו בעוד שנה. אבל אני לא חושבת ככה! אסור!

אנחנו בהפסקת התעסקות והאמת שזה ממש ממש כיף. היינו כבר כל כך מותשים ועצובים.

[מצ'רה*]

מיכל, מזל טוב!
(טלה או שור?)

[בשמת_א*]

מיכל, מזל טוב!

הייתכן שבכל מקרה כזה קיימת המוכנות הזו וקיימת אישה נינוחה חופשיה מחרדות וממתח...?
כשאני התווכחתי עם אלוהים, כשלא הצלחתי להיכנס להריון ראשון וכבר הייתי מבוגרת ובמתח וכל זה, אלה בדיוק הדברים שאמרתי לו.
(אלוהים אדירים, הסיפור על איך קיבלתי את בתי הבכורה)
אז מה הוא אמר לי?
הוא אמר לי, שזה לא השיעור שלהם.
השיעור שלהם הוא לא השיעור שלי.
השיעור שלי היה להרפות. לשחרר. להרפות מהפחדים. להרפות מהצורך בשליטה. להרפות מהרצון לקבוע מתי יוולד הילד שלי. להרפות ולשחרר ולהסכים שלא אני אקבע את הדבר החשוב הזה.

ועד שלא הרפיתי ושחררתי, לא הצלחתי להיכנס להריון.

ואני לא הרפיתי, בין היתר כי לא רציתי, למשל, שיוולד לי ילד עם אופי שאני לא אסתדר איתו. שמחרפן אותי (סיפור ארוך, לא נכנסת לזה).

אז מה קרה?
הא! בדיוק נולדה לי ילדה - אגב מקסימה יפהפיה חכמה [פוס, אני יכולה להמשיך אבל זו לא הפואנטה] - בול עם האופי שמחרפן אותי וש ידעתי שאני לא רוצה.
אבל, אלוהים אומר לי, מה את רוצה? כל זה היה מכתוב. מה את רוצה ממני? אני ידעתי שזה מכתוב. לא היה לך מה לעשות בעניין הזה. התנגדת התנגדת אבל לא היתה ברירה. היית חייבת להרפות ולקבל ילדה שגם מחרפנת אותך. זה לא שיכולת לקבוע ואז היית מקבלת ילדה עם אופי אחר. זה לא עובד ככה. כל זמן שהתנגדת לקבל את הילדה שנועדה לך, לא קיבלת כלום. ברגע שהרפית, קיבלת ילדה. אז קודם כל תגידי תודה. יש ילדה? יש. עכשיו, לא סתם קיבלת את האופי שמחרפן אותך. זה השיעור שלך.
זאת שנכנסה להריון בגיל 16 - זה השיעור שלה. הוא שונה משלך.
זאת שנכנסת להריון ברגע שהיא רק חושבת שאולי היא רוצה עוד ילד - לה יש שיעור אחר לגמרי.
זאת שיולדת בדיוק בזמן שהיא מתכננת (הסטודנטית שמתכננת ללדת בול בסוף הלימודים וזה יוצא לה מייד אחרי המבחן האחרון לתואר) - יש לה שיעור אחר לגמרי ממך בחיים.

לא כולנו סוחבים אותה חבילה. לא כולנו צריכים ללמוד אותו דבר. כל אחד מקבל את הבעיות במקום שהוא צריך להתמודד איתו.

[חלוקית_נחל*]

מיכל
בהצלחה גדולה גדולה.

תודה על המילים הטובות והחכמות שנכתבות בדף הזה.

תודה בשמת על הבהירות והדיוק. מעורר השראה ומלמד. אני גם חווה ומרגישה שמה שנראה בטעות כ"כניעה" הוא ההתעלות והלימוד. גיליתי שהוויכוח עם המציאות וההתנגדות לה הם אלו שמעכבים את היכולת שלי להשפיע עליה ולשנות אותה. רק מתוך הקבלה וההסכמה נוצר הדיאלוג שמאפשר את השינוי. אני במקום שונה אבל מאוד דומה, והיכולת להגיע לשוויון נפש אל מול הדבר הזה מאוד מאתגרת. לדייק את מינון המאמצים וההשתדלויות, לדעת שאולי החלום לא יתגשם אבל עדיין לרצות..

[סביון_רוצה_לפוץ*]

מיכל. אני עוברת מסע דומה ושונה משלך ("כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. כל משפחה אומללה היא אומללה בדרכה שלה"). נהנית מאוד לקרוא אותך ומקנאה בך על הכתיבה משולחת הרסן. אצלי הכל מאופק יותר וקרוב כל כך לחזה.
מאחלת לך שתתעברי אוטוטו ומזדהה עם הכאב בכל נימי וגו'.
חיבוק.

[בשמת_א*]

גיליתי שהוויכוח עם המציאות וההתנגדות לה הם אלו שמעכבים את היכולת שלי להשפיע עליה ולשנות אותה. רק מתוך הקבלה וההסכמה נוצר הדיאלוג שמאפשר את השינוי
ניסוח אדיר (-:
את לא מאמינה איך הניסוח הזה בא לי בול בזמן למחשבות שלי על "העבודה" של ביירון קייטי.

[ותודה חלוקית [-: ]

[גוגוס*]

מיכל יקרה לי ואהובה לי,
מכל כיוון במייל שאלו אותי האם נעלמתי מבאופן ובסוף באתי לבדוק מה נשמע למרות העומס שאני תקועה בתוכו.
מתחשק לי להגיד לך משהו על שיעורים שבטח כבר אמרו לפני מיליון פעם אבל אני עצמי חשבתי עליו לא מזמן.
אישית אני לא חושבת שלכל אחת יש את השיעור/ים שלה שמחכים לה. אני לא חושבת שמצבים בחיים הם שיעור שצריך ללמוד.
בתחושה האישית שלי החיים הם החיים הם החיים. הם עמוסים ומגוונים ומזמנים המון הזדמנויות למידה מכל צבע וסוג.

היופי שלנו הוא היותנו אנשים בוחרים. אנחנו יכולים לבחור מתי לעצור רגע וללמוד "שיעור" מסוים שבעצם מתקיים כל זמן בנוכחותנו או בהיעדרנו.
העצירה הזו לצורך למידה גם היא לא דבר ברור לגמרי. אפשר ללמוד רק בעצם ההתבוננות. אפשר ללמוד בצורה יותר אקטיבית. אפשר ללמוד תוך היעזרות ישירה באחרים.
הפואנטה - אני לא חושבת שיש שם שיעורים שמחכים לי בגלל מי שאני. הסיבה שאני לא מתה על המחשבה הזו היא שהיא מחביאה איזו הנחה שיש משהו שאני לא יודעת. משהו שאני צריכה לשפר. משהו ספציפי שבו אני צריכה להתקדם או להיות טובה יותר או אחרת ממה שאני עכשיו.
אני באה לזה הפוך. אני מעולה כמו שאני עכשיו. גם את מעולה כמו שאת עכשיו.
טוב, נו, בהקשר שלך זה גם ממש ממש נכון

ובהיותך מעולה כמו שאת אפשר לסמוך עליך שבזמן המתאים לך את תעצרי ללמוד דברים חדשים שמסקרנים אותך ויצא לך מזה רק טוב.
זו לא מחשבה מהפכנית אבל בתפישה האישית שלי יש בה משהו חיובי ושמח שאולי מקל על ההרפייה. במקום לחשוב על שיעורים ועל הדברים שבהם את יכולה להיות אחרת את יכולה לחשוב על החיים כמשהו שמלא בידע מעניין וחוויות חדשות ועל האפשרות הבלתי מוגבלת שלך לבחור מתי ללמוד.
חשבתי שזה גם מתאים למשהו באישיות שלך ולבחירות אחרות שעשית באקדמיה. ללמוד בלי קשר לתוצאה ולמימד הפרקטי שלה. ללמוד בשביל הידע והסקרנות. גם אם זה תחום שכל מי ששומע שבחרת בו מרים גבה בעוד שלך עצמך בכלל לא אכפת. את טיפוס שלומד כי הוא סקרן לגבי הידע ולא כי צריך להגיע לאנשהו.

יפתי, בכלל לא התכוונתי אבל כהרגלי הכברתי מילים. מה שרציתי זה רק לחבק אותך וזה מה שיצא.

[חלוקית_נחל*]

חוזרת לדייק,
העובדה שאני יכולה ללמוד מכול מה שקורה לי ולהתקדם ולהתפתח לא רק שאינה סותרת בחירה חופשית אלא ממש מתבססת עליה. בחירה חופשית פנימית היא המפתח לתנועה ולהתקדמות. למידה בהחלט יכולה להיות תוך כדי תנועה וכול תנועה יכולה להיות למידה. ואני בחוויה שלי ממש מרגישה שיש תסריט ייחודי שנכתב במיוחד עבורי ומאתגר אותי בדברים שבהם בחרתי להתנסות. וזה מהמם בעיני. המשחק האינסופי של החיים .
המפתח לשינוי החיצוני הוא לעולם פנימי. ומלאות פנימית וערכיות מלאה הן הבסיס לכול. לדעת שאני, כמו שאני שלמה ומושלמת ולא נזקקת לשום דבר חיצוני, לא לתואר, או עבודה נחשבת, מראה נחשק ואפילו לא לבן זוג או לילד. האושר האמיתי לא תלוי בכול אלה.
ונכון, "קל" ואפילו לא הוגן לדבר כשיש לי שתי בנות מהממות ומקסימות. וכול יום אני מודה על קיומן. אבל נדרשה לי עבודה פנימית אמיתית לשמוח בהן ולא להמשיך לסבול על כך שכרגע אין לי ילדים ביולוגים נוספים. אני זוכרת את הרגע שידעתי בגוף שהרצון הזה, שלא מוכן לקבל את המציאות הנוכחית תוקע אותי. אני מוקפת נשים שלא רוצות יותר ממה שיש לי והן מסתובבות מאושרות. ולחילופין כאלה שישמחו לקבל את מה שיש לי. וראיתי גם שהאחזקה הנוקשה הזו ברצון לא שינתה את המציאות הזו רק הפכה אותי ליותר עצובה. ותזכורת בריאותית קלה ולא נעימה שהעמידה אותי בצומת בחירה בין חיים מלאי פחד אל עבר חיים של שמחה בבריאות שלי ובאיש שחולק איתי את חיי ובכלל בכול מה שקורה לי, עם כול האתגרים שהחיים מזמנים לי. האושר הוא דבר כול כך חמקמק וגם כול כך פשוט. זה יכול להיות פשוט. ואם לא לגמרי פשוט אז הרבה פחות מסובך.

[חלוקית_נחל*]

ואת הכי חשוב שכחתי, אני מאחלת לך מיכל יקרה, שממש במהרה את תהיי במקום שרוצה את הילד השני והשלישי, את הבת, אם יוולד לך בן בכור, או להפך, וכול התקופה הזו תהייה זכרון רחוק רחוק. אמן אמן אמן

[גוגוס*]

חלוקית, תודה על האפשרות לדייק גם את שלי! את צודקת, לא הבחירה היא לב העניין.
אני בחוויה שלי ממש מרגישה שיש תסריט ייחודי שנכתב במיוחד עבורי
זו הנקודה שבה אני מרגישה ממש הפוך. בחוויה שלי אין תסריט. אין שום דבר שנכתב עבורי. אין שום דבר שמחכה לי. הכל מחכה לי בדיוק כמו לכל אחת אחרת. ולכן גם אין שיעור. אין ידע מסוים שדווקא אליו אני צריכה לשאוף או שדווקא הוא ישנה בדרך כזו או אחרת את מסלול חיי. כל מה שאלמד ישנה את מסלול חיי לטובה ואין לי שום דרך לדעת מהו הדבר הזה.

[חלוקית_נחל*]

אני פשוט ראיתי איך זה קורה לי. ממש חוויתי את זה. סיטואציות מסוימות שאני נדרשתי בהן ללמידה נסתרו מן העין של מי שהיו איתי פיזית באותו מקום. פשוט כך. הם לא ראו את מה שאני ראיתי. וכול זאת בלי חומרי עזר ממריצים P-: בנוסף אין סתירה בינינו. גם אני מאמינה שהכול מחכה לי בדיוק כמו לכול אחת אחרת. פשוט לכול אחת ואחד מחכה תסריט החיים שלו וכול אחת ואחד יכולים לבחור לעשות איתו את מה שהם רוצים. אם אני נוטה לרוץ, למהר אז אולי הלמידה שלי תהיה לעדן את התנועה המהירה לעומת חברה שהתנועה שלה מאוד איטית וכבדה וההתנסות החדשה שלה היא בתנועה מואצת יותר. המציאות של כול אחד ואחת מאיתנו היא זו שמכתיבה את השונות. זה לא ידע מסויים ששואפים אליו. אולי יותר סוג של חוכמה שנצברת תוך כדי ההתמודדות עם החיים והמציאות שלנו. מתוך מי שאנחנו. אנחנו מתקדמים, מסתכלים על הדברים ומפרשים אותם באופן שונה, בוחרים ללכת בדרכים אחרות, חדשות. וברור גם לי שכול מה שאתנסה בו, אתמודד איתו - כול מה שיגיע לפתחי ישנה את מסלול חיי לטובה. אני יכולה לדעת מתוך חקירה פנימית שלי את עצמי איזה דברים מאתגרים אותי יותר. זה הכול. ובחוויה שלי, אותם נושאים שמאתגרים אותי, חוזרים אלי בכול מיני צמתים בחיים. וגם אחרי שהתעלתי מעל היבט נפש שלי, שהתגלם בסיטואציה מסוימת, אני מוכנה לאפשרות שהוא יגיע שוב לבקר, וכול זה לא סותר את העובדה שביתי פתוח לקבל אורחים נוספים. אני חווה את עצמי כשחקנית בתוך משחק החיים עם כדורים שנזרקים לעברה. בהתחלה לא ראיתי את חלקם. בהמשך ראיתי אבל לא הצלחתי לתפוס וכו'. וככול שאני ממשיכה לצעוד, כך מגיעים כדורים אחרים, מהירים יותר, שונים, חדשים וככול שאני חווה את החיים כסוג של משחק הם הופכים קלילים יותר. ומצרפת לסיום פוסט שאני מאוד אוהבת ומעביר חלק ממה שניסיתי לבטא זום אאוט
מתוך הבלוג "קפה ויפה".

[בשמת_א*]

_העובדה שאני יכולה ללמוד מכול מה שקורה לי ולהתקדם ולהתפתח לא רק שאינה סותרת בחירה חופשית אלא ממש מתבססת עליה. בחירה חופשית פנימית היא המפתח לתנועה ולהתקדמות. למידה בהחלט יכולה להיות תוך כדי תנועה וכול תנועה יכולה להיות למידה. ואני בחוויה שלי ממש מרגישה שיש תסריט ייחודי שנכתב במיוחד עבורי ומאתגר אותי בדברים שבהם בחרתי להתנסות. וזה מהמם בעיני. המשחק האינסופי של החיים .
המפתח לשינוי החיצוני הוא לעולם פנימי. ומלאות פנימית וערכיות מלאה הן הבסיס לכול. לדעת שאני, כמו שאני שלמה ומושלמת ולא נזקקת לשום דבר חיצוני, לא לתואר, או עבודה נחשבת, מראה נחשק ואפילו לא לבן זוג או לילד. האושר האמיתי לא תלוי בכול אלה.
ונכון, "קל" ואפילו לא הוגן לדבר כשיש לי שתי בנות מהממות ומקסימות. וכול יום אני מודה על קיומן. אבל נדרשה לי עבודה פנימית אמיתית לשמוח בהן ולא להמשיך לסבול על כך שכרגע אין לי ילדים ביולוגים נוספים. אני זוכרת את הרגע שידעתי בגוף שהרצון הזה, שלא מוכן לקבל את המציאות הנוכחית תוקע אותי. אני מוקפת נשים שלא רוצות יותר ממה שיש לי והן מסתובבות מאושרות. ולחילופין כאלה שישמחו לקבל את מה שיש לי. וראיתי גם שהאחזקה הנוקשה הזו ברצון לא שינתה את המציאות הזו רק הפכה אותי ליותר עצובה. ותזכורת בריאותית קלה ולא נעימה שהעמידה אותי בצומת בחירה בין חיים מלאי פחד אל עבר חיים של שמחה בבריאות שלי [...] ובכלל בכול מה שקורה לי, עם כול האתגרים שהחיים מזמנים לי. האושר הוא דבר כול כך חמקמק וגם כול כך פשוט. זה יכול להיות פשוט. ואם לא לגמרי פשוט אז הרבה פחות מסובך._
הייתי חייבת לצטט את כל מה שכתבה חלוקית נחל כי אני ממש חותמת פה על כל מלה, מלה במלה במלה במלה כולל הכל (חוץ ממה שהוצאתי מהציטוט (-: ).

[בשמת_א*]

אה, טוב, ושכחתי להגיד שלי יש בן ובת ולא שתי בנות אבל זה סתם תיקון טכני לא חשוב P-:

[בשמת_א*]

וגם מה שחלוקית כתבה אחרי זה (-:

[גוגוס*]

חלוקית, אני ממש מזדהה עם מה שהוספת.
ואם ככה, אז מסתקרנת - מה היא בשבילך המשמעות של "נכתב עבורי"?
אני פשוט מסיקה מדברייך שהראייה שלך לגמרי לא דטרמיניסטית אבל איכשהו אצלי "שיעור שמחכה לי" או "תסריט שנכתב עבורי" הם מאוד דטרמיניסטיים.

[בשמת_א*]

אני פשוט מסיקה מדברייך שהראייה שלך לגמרי לא דטרמיניסטית אבל איכשהו אצלי "שיעור שמחכה לי" או "תסריט שנכתב עבורי" הם מאוד דטרמיניסטיים.
אני סקרנית לדעת מה חלוקית תכתוב, כי גם אני קראתי את דברי והם נראו לי כאילו דטרמיניסטיים ואני לא יכולה להסביר מדוע הם לא.
זה אולי דטרמיניסטי רק במובן אחד:
שאני היא אני, וכל דבר שאני עושה הוא תמונת ראי שלי או משלים שלי או מאזן אותי או נובע מתוך הנטיות שלי לצאת מהאיזון שלי, או מהווה חלק מהדפוסים שלי, שהם "אני" במובן הכי עמוק.
אז היות ואני - אני, אז מי שאני בכל רגע ורגע קובע את האפשרויות שלי בחיים מבחינת "המשלימים שלי".
אבל, אני גם אדם שבוחר.
ולכן יש המון גורמים שממלאים תפקיד בכל רגע נתון, בבחירה הספציפית שלי להתמקד במשלים מסוים של דפוס מסוים. יש המון המון אופציות שמאזנות את "האני" שלי, ובתוך כל אחת מהן, יש כמה אפשרויות. ולאן אני אבחר ללכת - זה משהו נזיל שלא נקבע מראש אלא נקבע על ידי כל המהלכים הקודמים ועל ידי המון פעולות של אחרים ושל הסביבה שסובבות אותי וקדמו לי, כמו משק כנפי הפרפר בדרום מזרח אסיה שהוריד פה גשם לפני שבוע.

וכל מהלך נוכחי שלי, והצמיחה הספציפית שלי ברגע הזה (שהיא בחירה באחד מאלף הכיוונים שאפשריים למי ש"אני" ברגע הזה), גם יקבעו את אלף האפשרויות הבאות שייפתחו בפני.
ויבטלו את האפשרות לעשרת אלפים אפשרויות שלא ייפתחו בפני.

מקווה שיצאתי מובנת כי זה מורכב לאללה...

[גוגוס*]

בשמת, תודה. אני חושבת שאני מבינה אותך. מה שאני מבינה גורם לי לחשוב שיש פה עניין של משמעות על הטרמינולוגיה.
בשבילי, למילה "שיעור" יש שרשרת מסוימת של קונוטציות, ורובן לא נראות לי מקדמות בשביל התהליך של מיכל. זה כמובן מאוד אישי...
אצלי למשל "שיעור" הוא יותר פאסיבי מ"למידה". ויש בו מורה או דמות כלשהי שמעבירה חומר, בניגוד ללמידה שיכולה להיות כל דבר.
גם למושגים כמו "תסריט" או "מכתוב" יש שרשראות כאלה. וגם שם זה כמובן אישי
בחוויה שלי את השפה אלו מילים סוגרות במקום פותחות בהרבה מאוד רבדים.

אבל זה שלי. והדף הוא של מיכל, וכך גם התהליך כולו. אז נראה לי ששווה להאיר את זה ולהעיר על זה כי לפעמים למילים יש המון כוח לעצב את החלקים הראשוניים של חוויה. ולפעמים גם יותר מזה.

[בשמת_א*]

גורם לי לחשוב שיש פה עניין של משמעות על הטרמינולוגיה
הו הו, אם כך ממש מעולה שאנחנו מנהלות את הדיון הזה.

בעצם הדיון הוא על השאלה:
איך אנחנו יכולות לבחור בקושי שאנחנו נתקלות בו, כהזדמנות ללמידה ולצמיחה במקום חשוב ומשמעותי לנו בחיים שלנו.

ואחדד:

• יכולות, כלומר לא חייבות. אבל יש לנו אפשרות כזאת אם נרצה בה.
• לבחור בקושי. כלומר, לא מוכרחים להתייחס כך לכל קושי, אבל לפעמים, כשנתקלים בקושי גדול מאוד ובנושא שחשוב לנו מאוד, אנחנו לפעמים מחליטים להתעמק בו ולשאול מדוע הוא בא אלי ומה אני יכולה להפיק ממנו.
• שאנחנו נתקלות בו - כלומר, לא בהכרח משהו שהזמנו לחיים. יצא, קרה, אירע, נפל עלינו. עכשיו מה אנחנו עושות עם זה?
• כהזדמנות ללמידה ולצמיחה - אין פה טרמינולוגיה בעייתית? זה ברור? בכל אופן, זו יכולה להיות הזדמנות אם כך רוצים, ואם לא רוצים, לא רואים בזה "הזדמנות ללמידה ולצמיחה" אלא סתם מכשול שכדאי לסלק מהדרך בכל אמצעי שהוא.

[חלוקית_נחל*]

תסריט ש"נכתב עבורי" הוא מונח לא מדויק מבחינתי. הנשמה שלי, שמגולמת בגוף הפיזי שלי בחרה לה כול מיני התנסויות לפני רדתה לעולם בתוך גופי, כול מיני נושאים שהיא רוצה לחקור וכו'. לכן יש נושאים שמאתגרים אותי יותר מנושאים אחרים. מבחינתה אין משמעות לטוב ורע. היא מתנסה ולומדת. ה"מכתוב" מהווה בעיני סוג של נקודת יציאה, שבה היא בוחרת לעזוב את הגלגול הנוכחי. ויש מקרים שזה מאוד מובהק. מוות מאוד יחודי, בהסתברות נמוכה וכו'
תהליך ההתעוררות שאני חוויתי ועוד הרבה אנשים חווים לאחרונה הוא בעצם חזרה לפעולה מן הפנים אל החוץ, מימוש הקול הפנימי, קול הנשמה שלנו והשפעה על הסביבה שלנו מתוך הראייה החדשה.
ברגע שיודעים שאין טוב ורע וכול התנסות היא למידה, לצורך התפתחות אז יכולים להסתכל על הדברים אחרת. ממבט גבוה יותר, לא אישי, רגשי, מתוך ידיעה שכולנו ביטויים של אור וכולנו חולקים את אותה אמת משותפת שהיא הרצון בלמידה והתפתחות. עכשיו עוד לפני שהתחלתי את לימודיי התקיימה בי ידיעה בנוגע למסלול חיי. למרות תבניות המחשבה המגבילות והמגננות על הלב הצלחתי לדעת שאני מבחינת התהליך שלי, לא אמורה להיות אמא צעירה. זה פשוט לא התאים לי. לא הייתי במקום הזה. זה לא עניין אותי ולמרות החריגות והלחץ הסביבתי קיבלתי את המציאות שלי ועשיתי מה שליבי אמר לי. ולכן, גם היום, כשאני עומדת מול התוצאות שהן כאילו של הבחירה הזו עם כול הצער עליהן אני יודעת שבעצם לא הייתה לי אפשרות אחרת וזה מקל עלי באופן כלשהו.
את המילה שיעור אפשר להטעין בכול מיני משמעויות. מה שחשוב בעיני זו המהות של התנועה מן הפנים אל החוץ, ממבט על והסתכלות רחבה, מידיעת הלב. נטיעת המשמעות שלנו במציאות ולא להיפך.
ככול שאני מדייקת את התהליך, ובוחרת בחדש ולא באוטומט הישן והמוכר, וכול יום מורכב מאינסוף צמתים של בחירה, כך אני מתרגלת לפעול בצורה שונה, מתוך קו אמצע חזק. נקודת המבט שלי מתרחבת. אני שואפת לראות את כול ההסתברויות שעומדות בפני. ככול שאני מחוברת יותר לקול הפנימי, למרות הראייה הרחבה, אפשרויות הבחירה מצטמצמות. כול בחירה כזו, פותחת אינסופ הסתברויות חדשות כי הידיעה היא שהכול אפשרי.
בתהליך הזה, בחוויה שלי, יש המון גמישות, אני בוחרת כול פעם מחדש, ואם פספסתי מיד אחרי יש הזדמנות נוספת. זה תהליך עדין, שמתעצם ככול שמתרגלים אותו ונותנים לו את תשומת הלב. מתמקדים ביש ומוותרים על התחרותיות וההשוואתיות, הקיטוב וכול החיפוש אחר אישור חיצוני על מנת לחזק את הפנימיות שלנו. ברגע שמתקיימת ידיעה שכול מה שמגיע הוא לטובתי ונועד לפתח אותי לא יכולה להתקיים נוקשות. להיפך, הכול אפשרי! יש מקום לשונות ולגיוון.
אז כרגע אם אני עומדת בפני מציאות שבה הרצון שלי לא מתממש אני נכנסת פנימה וחוקרת את הרצון הזה, הוא באמת שלי? מה אני באמת רוצה? למה אני רוצה אותו? איזה היבטים עולים בי? פחדים? חששות, אני מכילה את מה שעולה, עושה איתו שלום, מתייידדת עם כול ההיבטים גם הדחויים, עוברת דרך הפחדים הכי גדולים, מסכימה לכול האפשרויות ומתוך התהליך הזה בחוויה שלי מתנקים היבטים ישנים, מטענים מכבידים, ואז מושגת רווחה. וכך חוזר חלילה, מול כול מה שמגיע לפתחי, תוך כדי תנועה והתקדמות. ככה אני רואה את הדברים. ועכשיו זו בפירוש תקופה חדשה שבה יש תמיכה לחזרה לפנימיות ולהכרה בכוחות שלנו. הדברים יכולים להעשות בקלות, פשטות ומהירות @}

[גוגוס*]

תודה, בשמת. תודה, חלוקית. מבינה אתכן הרבה יותר טוב עכשיו.
מיכל יקרה, עוד חיבוק אחד ממני.

[חלוקית_נחל*]

הניסוח הזה לא ממש מדויק מבחינתי אבל קשה לי לדייק, זה סוג של הלך רוח פנימי, מעשי, מאוד נוכח וברור. יש גם את ההיבט המעשי ואת סיפור המסגרת ה"גבוה". בכול אופן ממליצה מאוד מאוד על הפשטות שבאלוהות יש שם המון חומרים והסברים, שירים ומצגות כמו זו למשל שמסבירה בצורה ברורה יותר ממני

[בשמת_א*]

_ברגע שמתקיימת ידיעה שכול מה שמגיע הוא לטובתי ונועד לפתח אותי לא יכולה להתקיים נוקשות. להיפך, הכול אפשרי! יש מקום לשונות ולגיוון.
אז כרגע אם אני עומדת בפני מציאות שבה הרצון שלי לא מתממש אני נכנסת פנימה וחוקרת את הרצון הזה, הוא באמת שלי? מה אני באמת רוצה? למה אני רוצה אותו? איזה היבטים עולים בי? פחדים? חששות, אני מכילה את מה שעולה, עושה איתו שלום, מתייידדת עם כול ההיבטים גם הדחויים, עוברת דרך הפחדים הכי גדולים, מסכימה לכול האפשרויות ומתוך התהליך הזה בחוויה שלי מתנקים היבטים ישנים, מטענים מכבידים, ואז מושגת רווחה_
הסבר מאוד יפה שגם אני מתחברת אליו.
(אף על פי שאני לא מכירה בכלל את "הפשטות שבאלוהות" (-: ).

[בשמת_א*]

אין ידע מסוים שדווקא אליו אני צריכה לשאוף
המממ, גוגוס, עליתי על משהו:
אכן, חלוקית ואני לא מדברות על התוצאה של התהליך, של השיעור. הדגש איננו על ה"ידע" שאליו כביכול "צריך לשאוף" אלא על - מה אני עושה מול כל מה שמגיע?
על ההתחלה של זה ולא על הסוף.
למשל,
נגיד שמה שמגיע הוא "אני מאוד רוצה ילד ומאוד מפחדת שלא יהיו לי ילדים ואני לא מצליחה להיכנס להריון".
עכשיו השאלה היא אם אני מתייחסת לזה כאל אסון,
או מתייחסת לזה כאל משהו שמגיע לטובתי והוא מהווה הזדמנות בשבילי לצמוח, ולגלות משהו חדש.
זה יכול להיות - מה אני צריכה לעשות עכשיו?
וזה יכול להיות - אולי אני בכלל לא רוצה ילדים כרגע, ואני לא מודעת לזה,
וזה יכול להיות אלף דברים אחרים. כל אחת שיוצאת מנקודת המוצא ש"כל מה שמגיע הוא לטובתי" תגיע משם ל"יעד" אחר, שלה. היא לא יודעת לאן צריך "לשאוף". זה מה שהיא מגלה תוך כדי תנועה, לאן ללכת.

[מיכל_בז*]

_מיכל, מזל טוב!
(טלה או שור?)_

תודה מצ'רה!
שור! היום הראשון של שור. אני אוהבת להיות שור!

איזה דיון מרתק התעורר פה בזמן שלא הייתי!
אז רציתי לומר כמה דברים:

1. אל תשימו לב לריבוי סימני הקריאה, קמתי מרוגשת כי אנחנו עוד שלושה ימים נוסעים, אז אני תוקעת סימן קריאה בכל מקום.

1. קראתי אתכן אתמול מהדרך וכבר אז הבנתי שאין סיכוי שאני אצליח להגיב לכל זה, אבל שזה לא באמת משנה, כי הדיון הזה מרתק כשלעצמו בלי קשר אליי. הפילוסופיה האישית שלי נעה בצורה די קיצונית מהאמונה שהחיים הם פשוט מה שהם ומה שאני מקבלת הוא אקראי לחלוטין לבין האמונה שלי ביכולת האנרגטית/ רוחנית להשפיע על הדברים שאני "מקבלת". המסע הקודם שלי היה ארוך גם הוא ולקח לי הרבה זמן למצוא אהבה ובנז אכן הגיע כמו משום מקום כשהתנאים ואני הבשלנו. כשידעתי לבקש את מה שאני רוצה.

אבל מה שקורה עכשיו הוא הרבה הרבה יותר מעורפל ויותר כואב מכל דבר אחר שעברתי. הרבה פעמים אני מרגישה כאילו אני חותרת בתוך ערפל מוצק כשאין לי מושג רוב הזמן מה לעזאזל אני אמורה לעשות כדי להגיע. (ויחד עם זאת, אני אשים בסוגריים ככה האלים לא ישימו לב, אני כן מרגישה באיזו השתנות קטנה, עדינה בתוכי. איזה בטחון ואיזו רגיעה חדשה. אולי זה האביב?)

1. תודה לכל הנשים החכמות והטובות שכותבות פה ולי, זה מחמם לי את הלב. זה שפע שאני לא תמיד יודעת מה לעשות איתו ואיך להתמודד איתו, מכיוון שאני באמת פולניה נוקשה לעיתים. אבל אני אוהבת אתכן, בחיי.

[חני_בונה*]

אני כן מרגישה באיזו השתנות קטנה, עדינה בתוכי. איזה בטחון ואיזו רגיעה חדשה
יופי. מרגיש כמו חיבור למי שאת לקצב שלך לרגישות והעדינות שלך.
באהבה

[מיכל_בז*]

_מיכל יקרה לי ואהובה לי,
מכל כיוון במייל שאלו אותי האם נעלמתי מבאופן ובסוף באתי לבדוק מה נשמע למרות העומס שאני תקועה בתוכו._

גוגוס יקרתי, תודה רבה שבאת, על המילים החמות והחיבוק.
שמחת אותי נורא.