כנ"ל! לא ישנתי כמעט באותו לילה ובסוף עשיתי את הבדיקה בחמש בבוקר ועפתי לירח בערך כשראיתי את הפס (היה פס חזק יחסית, לפני כן היו לי כמה פעמים פסים חלשלושים כל כך שהתבררו כהריונות כימיים שהסתיימו כמעט מיד אחר כך) מיד הלכתי לסופר פארם קניתי עוד כמה בדיקות ומיד עשיתי עוד אחת. אחר כך עשיתי כל בוקר במשך שלושה ימים וראיתי איך הפס מתחזק (כל זה היה עוד לפני האיחור במחזור בכלל) ורק אז הלכתי לבדוק בטא (לא יכולתי לפני כן היה סופ"ש וכאלה ורציתי בכ"ז שהיא טיפה תעלה).
כל יום צילמתי את הפסים האלה מכל הזוויות, יש לי ממש בוק של בדיקות הריון חיוביות... הו כמה כיף לשתף בפסיכיות הזו ולדעת שמבינים אותי בדיוק
(בעלי בזמן הזה בהחלט חשב שירדתי מהפסים, איך אני מתעסקת כל כך הרבה עם השתן של עצמי )מחזקת אותך בהחלטה לא ללכת לבדוק הכפלה, אין צורך בזה! זה היה פשוט סיוט ביומיים האלה בין שתי הבדיקות, פלוס התקף לב שעשתה לי האחות כשאמרה לי את התוצאה של ההכפלה, היא הסתכלה על ערך של משהו אחר שבדקו לי (פרוגסטרון) ואז אומרת לי בפנים עצובות, מצטערת הבטא ירדה... ואני, רק בגלל שאני כבר קצת מבינה בזה, וראיתי את המסך עליו היא הסתכלה הפניתי אותה (בדמעות!) לערך השני ושאלתי אותה מה זה? ואז היא כזה... 'אה סליחה סליחה צודקת לא הסתכלתי טוב, כן יש הכפלה יפה בלה בלה בלה'. בחצי דקה הזו ממש חרב עלי עולמי, אין תיאור אחר למה שהרגשתי. ממש טראומתי ואת כל זה יכולתי למנוע אם לא הייתי בכלל עושה את זה מלכתחילה.
אני קצת פסיכית מאז שגילינו. מתה מפחד לחלוטין, אוכלת סרטים מפה עד להודעה חדשה. שלא יצליח, שלא יתפתח.
אין לי איך לעודד כי אני הייתי בדיוק ככה (בטח יותר, כי נשמע לי שאת טיפוס יותר בריא נפשית ממני בבסיס)
אבל רק אומרת לך את הדבר היחיד שאותי חיזק (מכל שלל הדברים שאנשים ניסו להגיד לי כדי לעודד ולחזק אותי) בגלל שאני יודעת שהסיכויים שהריון לא יתפתח טוב בשלבים הראשונים הם לא נמוכים בכלל, לא עודד אותי בכלל לשמוע כל מיני הכל בסדר וכאלה, הדבר היחיד שהרגיע אותי זו המחשבה שהנה זה הצליח, ואם זה הצליח פעם אחת זה יצליח גם עוד פעם, אם חס וחלילה חס וחלילה זה לא יצליח הפעם. זה מאד חיזק אותי, כי זה נתן לי להרגיש שאני יכולה (שוב, לאט, לאט, עד עכשיו אני עוד בתהליך הזה) לחזור לסמוך על הגוף שלי שהוא יודע לעשות את זה ושגם אם זה יקרה הפעם, זה רק עניין של זמן עד שזה כן יקרה (אגב, זו עדיין מחשבה שמאד מחזקת אותי גם ממרומי שבוע כמעט 15, כי החרדות לא נעלמו לגמרי).
אני מעריכה שאני בשבוע שישי
וואו! איזה כיף! זה כבר שבועיים לתוך ההריון, מצוין! אם גילית רק עכשיו זה נהדר, חסכת לך שבועיים של לחץ, אי שקט, אי וודאות וחרדות:-) (אני גיליתי לפני האיחור, הבטא היתה בשבוע 4)
גם אני כל הזמן בדקתי שהציצים עדיין כואבים ואח"כ הגיעו בחילות כל כך מאסיביות שלא היה עוד צורך לבדוק כלום ובאמת הבחילות הרגיעו אותי קצת (למרות שאומרים שזה לא סימן ודאי לכלום) כי זה נתן תוקף ומוחשיות לדבר הכל כך לא נתפס הזה.
עכשיו יותר טוב, נכון? החרדות שככו?
אין ספק שזה הולך ומשתפר, אבל לא יכולה להרגיע ולהגיד שאצלי זה עבר מהר. בדיקת הדופק הרגיעה אבל לא לגמרי, בזמן בין שבוע 8 לשקיפות בשבוע 13 הרגשתי שאני יורדת מהפסים. מקווה מאד בשבילך שההתייחסות שלך תהיה מאוזנת יותר כי זה היה ממש לא כיף. עכשיו כבר אחרי סקירת מערכות, ואחרי השליש הראשון, כן, אין ספק זה הרבה יותר טוב. אבל לדעתי סוג מסוים של אי שקט וחרדות ימשיך ללוות אותי עד הלידה וחברה שלי כבר התחילה לעשות לי שיחות על זה שזה לא בריא כי הרי זה לא נגמר בלידה, אלא שם רק מתחיל ושהיא לא רוצה לראות אותי הופכת לאמא חרדתית וכד'. אמרתי לה שזה כל ההתנקזות של שנים של ציפייה וכמיהה ושאין לי שום כוונה לא לתת לזה מקום, מי שלא עברה את זה כנראה לא תבין. מצד שני אני בהחלט עושה עבודה עצמית בלתי פוסקת כדי להרגיע את עצמי כי ברור שזו לא הדרך להעביר את החיים...
והיא אמרה שאיך שלא נסתכל על זה יש פה אלמנט של קסם. וזה מה זה נכון. בסוף זה בא ובהפתעה כמעט מוחלטת ופתאום בכלל לא משנה כל הזמן שלפני, ממש לא רלוונטי.
לגמרי. הדבר היחיד שבעלי ואני הצלחנו להגיד זה לזה בהקשר של ההריון בשבועות הראשונים היה כמה זה בלתי נתפס, לא הגיוני, נס, קסם וכו' וכו'. זה שזה פתאום קרה אחרי כל כך הרבה פעמים שזה לא קרה קודם, ואחרי כל הציפיה הזו, ואיך ברגע אחד החיים משתנים מקצה לקצה, מתהפכים בעצם. אין, זו פשוט הרגשה כל כך מפעימה שאין לתאר במילים בכלל...
מיכל (סליחה על המגילה, אני כל כך שמחה בשבילך שפשוט נשפכות לי המילים)
מחזיקה לך אצבעות עד השמים שהכל ימשיך כל כך טוב ומשמח, את חייבת להמשיך לעדכן
מלא חיבוקים.
.
).
אוי איזו התרגשות. חופן סוכריות שקדים מצופים ריחניים על ראשך יא מתוקה אחת!
וגם, שאם יקרה משהו, יובילו אותי לראווה באלונקה, בשביל שמוביל לכביש. היום השיקולים הללו נראים לי מופרכים בעליל.