יהדות והקשר בין בניה ובנותיה

אנונימי

האנרגיות פה (בד"כ) כל כך טובות ועלה לי רעיון... לפתוח דף שירבה אהבה או סתם יוכל לקשר יותר בין - חובשי הכיפה\מטפחת לבין האלה ששפר מזלם ולא צריכים להתאים או להסתבך על הבוקר עם עוד פריט לבוש..

(עלתה לי גם מחשבה שאולי פה זה לא נצרך, שכן כ"כ נעים והעניין הזה בכלל לא 'אישיו'. אבל אז עניתי לעצמי: שגם אם פה לא אולי מפה נוכל לפתח משהו שיקרין גם "לרחוב"...)
מבקש להתחדש

האהבה בין דתיים לחילוניים, ראשיתה בחיכוך באינטראקציה, עד שעברתי לגור בירושלים לא פגשתי בכלל דתיים, היום חלק בלתי נפרד מעולמי החברתי משתייך לעולם המאמינים על גווניהם השונים. השכן מולי איש חב"ד, ברחוב שלי משפחה דתית כיפה סרוגה. וכן הלאה. משום כך ביתי בת השלוש יש לה חברים מעורבבים וזה כל כך כיף. אז בשלב של ההחלטה איפה לגור כדאי לקחת גם את הפרמטר הזה בחשבון. קרוב אל העין, קרוב אל הלב.

ואכן, אין כמו פה לקרוב אל העין

אולי מישהו מה'מכורים למה חדש' יוסיף מעט צבע לפה...
<מבקש חשב שיותר אנשים ירצו לקדם את העניין... /-:>

אוקיי, אני מרים את הכפפה

יש בין הכותבים כמה דתיים. יש כאלה שאני יודע שהם דתיים ויש כאלה שהם דתיים ואני לא יודע. הדבר החשוב הוא שזה לא מורגש. כלומר - אני קורא את כולם באותו אופן, וזה לא משנה אם הכותב דתי או לא.

זה לדעתי ביטוי של קרבה ואחדות יותר מדף שמוקדש לנושא הקרבה.

אני דווקא אשמח לשאול כמה שאלות...
בדיוק היום עלו כמה..
העניין הוא שאפילו לי הן נשמעות חסרות רגישות

אז אם יש פה דתיה/דתי בעלי מוטיבציה למתחילה כמוני, תשמיעו קול!

אאההה
השמעתי קול:)
את יותר ממוזמנת לשאול כל שאלה, אם לא תהיה לי תשובה לפחות יהיה לי על מה לחשוב

מבקש להתחדש יקר מאוד!
האמת שרוב השאלות שלי הן על ענייני נשים ודת, אז, אה.. מילא.
אבל אני אשאל כללי יותר כי את כולם מעניין אותי לשמוע.
היום חשבתי על הדת. בעיקר על המצוות. העובדה שכל היום ידוע ומסודר על-פי טקסים חוזרים על עצמם וידועים מראש.
לי זה מרגיש כמו כפייה. איך אתה מרגיש לגבי זה?
יש לי הרגשה שהרבה מצוות יושבות על מקום רוחני מקסים אבל הביטוי היומיומי שלהן מוציא את הקסם..
לדוגמא-
שמירת שבת. אכן מצויין. יום מנוחה מעבודה, יום למשפחה, לתפילה לקדושה.
אז למה כל החוקים מה מותר ומה אסור? לכולם מתאים אותו הדבר? לי ולחבר שלי השבת המושלמת היא לנסוע למדבר ולהתחיל ללכת, להדליק מדורה ולישון באוהל. למה זה לא דתי לנוח בצורה כזאת? אני כן מבינה את הצורך להגדיר מה אסור בשבת, אבל למה כל-כך להחמיר? את מי זה באמת משרת?
או נידה וטהרה. אני לא מקיימת יחסי מין בזמן מחזור. זה לא נעים לי... אבל מכאן ועד לא להעביר כלי אוכל לבן זוגי או לא להתחבק איתו שבועיים? וואו... למי זה טוב? אני מאוד שמחה שהמגע האוהב והעדין של בן זוגי זמין לי תמיד...הניתוק הזה היה גורם לי להרגיש אחת משתיים- או מזוהמת כ"כ שלבעלי אסור לגעת בי, או קדושה כ"כ שלבעלי אסור לגעת בי. ואני, גם כשאני במחזור, אני לא טהורה ולא קדושה, אני אני, אנושית, רק במחזור.. שוב, למה כ"כ להחמיר? את מי זה משרת?

מעניין אותי גם לקרוא איך אתה תופס את האל, מה המשמעות היומיומית של נוכחותו

ובקשה לסיום- גם אם הטון בעייתי (קשה לי לדעת) אלו שאלות כנות ותהיות ולא שיפוט...
תודה @}

אהלן דליתוש היקרה גם כן : )
לפני שאני יענה -פשוט יקח לי איזה זמן לשאלות הקלילות לשעת לילה זו (לדוגמא תפיסת האל וכד': )- חשוב לי שתדעי שהשאלות הן שיא הלגיטימיות ולא לקחתי אותן כאילו נאמרו בטון בעייתי.
הכי חשוב לכולנו:
כנות ותהיות ולא שיפוט...
אני מתחיל לעבוד על תשובות...: )

שיהיה בכיף! אם לך יש שיעורי בית בשבילי, אני אשמח לשמוע:-)

טוב... נתחיל מהסוף.
מבחינתי אני מתייחס לאלוקים בשניות מסויימת. -כאן המקום לכתוב שלהרבה מהדברים שאכתוב יש מקורות כתובים ואולי לחלקם לא, אני אשתדל לכתוב איך אני חי או איך שלדעתי צריך ללא מקורות- כלומר, מצד אחד הוא אבא'לה, אני מאמין שהוא באמת באמת טוב ושהוא רוצה בטובתי\נו. אבל יש גם צד שאני עבד שלו. הוא דורש ממני דברים, חוקים, מצוות שאני חייב לקיים אותם. אני מאמין בתורה שהוא נתן גם אם לפעמים (לפעמים- האנדרסטייטמנט של המאה: ) זה קשה לי או שאני מפקשש ולא מצליח לעשות מה שהתורה אומרת לי. השאיפה שלי ששני הצירים -אבא'לה ומעביד- יתאחדו מתי שהו. כלומר, להעמיק בטעמים למצוות, במשמעות של לעשות מצוות 'כי הוא ציווה' וכו' כך שגם הדברים שאני עושה בחוסר רצון או חשק יהיו כמו הדברים שאני מרגיש איתם טוב.
לדוגמא שבת. כמובן שבהתחלה ההתיחסות שלי אליה כאל "יום מנוחה" נותנת לי להרגיש טוב עם לא לעבוד או ללמוד, אבל אני לא יכול להסתפק במשמעות הזאת בלבד. לשבת יש עוד משמעויות, המצוות והאיסורים של שבת באים לגלות לי משהו על המשמעות שלה, על מה שה' רוצה ממני בשבת. לדוגמא, בשבת יש מקום לקבל את ההנהגה של אלוקים, כלומר, אני מקבל את זה שהעולם לא תלוי בי אלא בו, אני לא צריך לסדר שום דבר, לעשות שום פעולה - אני מקבל את איך שהוא יחליט לסובב את העניינים. למשל, בדוגמא יומיומים מזערית, אם אני אמור לפגוש מישהו אני אפגוש אותו גם אני לא ארים טלפון, אבא'לה כבר יזמן לי את הפגישה הזו.
ביומיום אני משתדל קודם כל להיות מודע לנוחכות שלו. זה לא קל. חוץ מזה שלא תמיד זוכרים זה הרבה פעמים מאד מעצבן, לפעמים אני רוצה להיות "באמת" לבד...
בשלב הבא אני מנסה להתחבר לאמונה שהוא באמת טוב, לדבר איתו סתם כך עלי, על החיים ובעצם על הכל... כשאני מגיע למקום הזה שאני יכול לדבר איתו באמת פתאום כל מיני דברים -של ה'חיים' או מצוות- מתבהרים, מסתדרים ונראים לי נכונים...
נראה לי שאמשיך אחרי שתגיבי לי למה שכתבתי עד עכשיו...

אם לך יש שיעורי בית בשבילי, אני אשמח לשמוע
בהתחלה לא הבנתי כ"כ על איזה שיעורי בית (האמת שעדיין לא), אבל יש לי (-:
אם יש לך שאלות את יכולה לפנות גם אליו -אל אבא'לה- בשיחה. (הוא מעט שתקן אבל התשובות מגיעות מתי שהוא: )

אני עוד פה בזמן הקרוב אם את רוצה לשאול עוד או לכוון אותי

אם יש לך שאלות את יכולה לפנות גם אליו -אל אבא'לה- בשיחה
הוא בדיוק בממתינה

.
אוקיי,
המצוות והאיסורים של שבת.
נכון להיום אתה ממלא אחר איסורים שנוספו הרבה אחרי שנכתב התנך. והם איסורים אנושיים לגמרי. נכון, בשם האלוהים והכל, אבל אנושיים. איך אתה יכול להיות בטוח שהאנשים שפירשו את אלוהים מבינים אותו טוב כמוך? למה אתה נותן לאנשים אחרים את הכח להגיד לך למה אלוהים התכוון?

אני מאמינה באלוהים. וברגעים הטובים אני מאמינה שאלוהים מאמין בי...
ואני חושבת שאלוהים מחבב חשיבה עצמאית, כלומר, להמציא לעצמי את החוקים ככל שאנחנו מתקדמים בדיאלוג..
אני אוהבת לדעת שחוקים הם באמת באמת שלי ולא רק תגובה שלי למסרים חיצוניים (משפחה חברה ושייכות היסטורית).

אני מקבל את איך שהוא יחליט לסובב את העניינים.
חוץ מהמון דברים שכבר החלטת שלא אמורים לקרות כמו - לנסוע, להדליק אור, לבשל, לדבר בטלפון וכו כו וכו...
זה לא מסתדר לי, בבקשה עוד הסבר, בסוף אני אבין

איך מסתדר: אל שהוא באמת באמת טוב ושהוא רוצה בטובתי\נו. עם
הוא דורש ממני דברים, חוקים, מצוות שאני חייב לקיים אותם?
מה אלוהים יעשה לך אם לא תקיים אותם?

אני חווה את אלוהים כאהבה צרופה ובאהבה כזו אין תנאים ואין עונשים. נראה לי שלחשוב שלאלוהים יש איזשהו צורך להעניש אותך אם לא תעשה מה שאתה חושב שהוא אומר לך, זה קצת לזלזל באלוהים, לא? הוא בטח מסוגל להתעלות מעל רגשות נקמה וכעס. הוא אלוהים אחרי הכל, וזה תפקיד שבא עם פריווילגיות:-)
כשאני מצליחה להאמין שאלוהים אוהב אותי תמיד ולעולם לא יעניש אותי, אני מצליחה לאהוב את עצמי. (כי בכל זאת, אלוהים אוהב אותי וזה ידוע שיש לו אבחנה חדה מאוד ואפשר לסמוך עליו) ואז אני מצליחה גם לאהוב אנשים מסביבי, כי אני מאמינה, שאלוהים אוהב אותם באותה מידה כמו שהוא אוהב אותי.

טוב, כבר מאוחר

אז אני אלך לי לישון

,
לילה טוב ותודה על שיחה נעימה!
to be continued...

<מבקש בדרך לישון...>
לפני שאני נכנס לכל השאלות אני חייב להגיד שמה שכתבת פשוט מקסים. אני חווה את אלוהים כאהבה צרופה...

-ווירטואלי כמובן: )
אגב, תרגמת את מה שכתבתי הוא דורש ממני דברים, חוקים, מצוות שאני חייב לקיים אותם כקשורים לעונש. אני לא. אני לא יכול לחשוב שמבחינתו הוא "רוצה" להעניש אותי או שמה שאני עושה פה בעולם "מעניין אותו" בדרך כזו שהוא יעניש אותי אם אני לא יעשה אותו. אני כן מאמין (ההרחבה על זה מחר) שהוא נתן לי מתנה בכך שהוא נתן לי מצוות <מבקש מעט עצוב על זה שהרבה פעמים הוא לא ממש מרגיש ככה..

> ושהן בשבילי ושאולי אם אני לא יקיים אותם לא אגיע למקום -רוחני- שיכולתי, אבל ההרגשה הקיומית שלי לא שם. היא בזה שאיפה שאני עכשיו ,שם ה' רצה אותי -לפחות אני משתדל להרגיש כך.
לילה טוב...

הרחבה בנושא "המצוות - יצירה אנושית - האמנם 2000" בעזרת ה' יתברך, מחר (-:

מבקש, אני שמחה לראות שלא נשארת בודד במערכה.
לגבי האיסורים והמצוות והגמישות לקבל פרשנות רחבה...,
בכלליות יש לי שני דברים לאמר בעניין זה, מה שלא מוגדר כחוק וכדרישה קבועה בעלת גבולות ברורים, עלול להתמסמס ולהעלם. בקהילות הרפורמיות וכמובן בקרב ההחילונים בחו"ל, ההתבוללות היא עצומה, כשהחוק מתפרש באינסוף אפשרויות סופו להעלם.
מאידך, ברצוני להזכיר כי מאז קום המדינה, חלה החמרה של תפיסת החוק בקהילה היהודית, וחל איזה שהוא פיצול, לפיו המסרותיים שהיו הקבוצה השלטת התמעטו (בהתחלה בעיקר בקרב האשכנזים אחכ' בקרב הספרדים)והאורתודוכסיים נוצרו והתרבו, כמו כן המשכילים שהפכו עם השנים לחילונים של ימינו. ההקצנה יצרה את הקטביות ואיתה חוסר הסבלנות בין הקטבים- המחולקים גם ביניהם לאינסוף קטגוריות.

הקושי שלי מול אלוהים לא נובע מהאיסורים והעונשים כמו נכחותו המתעתעת בחיי. כלומר לעיתים אני חשה שאני חלק מאלוהות עצמה,מטפסת, בעיקר תוך כדי חווית ריקוד(ריקוד אקסטטי), לפעמים הוא מושג תיאורטי נעלם.

בוקר (בערך) טוב שיפון,

כשהחוק מתפרש באינסוף אפשרויות סופו להעלם.
זה נכון, אני חושב שצריך להתייחס, לפי השאלה של דליתוש, לגבולות של הקביעות החוקיות ולהיותם יצירה אנושית מאוחרת.

ההקצנה יצרה את הקטביות ואיתה חוסר הסבלנות בין הקטבים
לכן אנחנו פה...

המחולקים גם ביניהם לאינסוף קטגוריות.
נראה לי שהתהליך הזה דוקא, בהפוך על הפוך, יביא לטוב. כלומר, באיזשהו שלב יהיו כ"כ הרבה קבוצות ותת קבוצות ותת תת קבוצות שאם כולנו לא נהיה ביחד - כל אחד יהיה פשוט לבד.

הקושי שלי מול אלוהים לא נובע מהאיסורים והעונשים כמו נכחותו המתעתעת בחיי
כולי הזדהות. ממש.

ריקוד אקסטטי
נכנסתי ומאד מאד התרשמתי... אני עוד אדבר איתך על זה.

שאלה למחשבה:
האם המטרה שלנו, בתור אוהביו של אלוקים (אם ההגדרה לא מתאימה לך - את מוזמנת למחוק), רק לחוות אותו או שמא זה דורש מאיתנו עוד דברים?
הרבה טוב : )

צהריים טובים!
התשובות שלכם עזרו למקד את מה לא ברור לי.
כתבתם ש-
_המחולקים גם ביניהם לאינסוף קטגוריות.
נראה לי שהתהליך הזה דוקא, בהפוך על הפוך, יביא לטוב. כלומר, באיזשהו שלב יהיו כ"כ הרבה קבוצות ותת קבוצות ותת תת קבוצות שאם כולנו לא נהיה ביחד - כל אחד יהיה פשוט לבד_
כל-כך הרבה קטגוריות שבסופו של דבר כל האנושות תהיה אוסף של בני אדם אינדיבידואלים שמנסים, כל אחד בדרכו, לחיות חיים מאושרים ומספקים (מבלי לשפוט ולפגוע בצורות חיים אחרות? זה החזון שלי). אני לא מבינה את הצורך להשתייך לקבוצה עם חוקים אחידים ל"איך נכון לחיות" שבהכרח (נכון למציאות העולמית 2005) יוצרת גם קבוצות רבות של אנשים "שחיים לא נכון" ומותר להלחם בהם ולנסות לשנות את אורח חייהם (הממסד הרבני, לא אתם). ומדובר ביהודים חילוניים, דתיים רפורמים וקונסרבטיבים, הפלגים האחרים בדת האורתודוכסית וכמובן שאר העולם הגוי.
איכשהו צורך השימור העצמי של הדת נראה לי המוטיבציה העיקרית של הדת היום ולא השאיפה ליצור אורח חיים מיטיב לקבוצת המאמינים בדת. אני מרגישה שיצירת קהילה אחידה, מועילה בעיקר לשימור קהילה ולאו דוקא לפרטים שבה.
שיפון, אני שמחה שהצטרפת, כי יש לי שאלות לנשים שבחבורה, מייד אמשיך.

יש לי המון ביקורת על מעמד האישה בדת. (ואני שוב מתנצלת אם אני נשמעת מתקיפה, נתתי לעצמי רשות לדבר בכנות)
אני מרגישה שהדת היא גורם מדכא נשים ומחליש את העצמה הנשית הטבעית. כאילו ישבה חבורה של גברים לבנים וחשבה איך לבסס בצורה ארוכת טווח וחד משמעית אורח חיים כלל עולמי שייקבע את עליונותם (הלא קיימת לדעתי). הדרך הטובה ביותר (מסתבר) היא קודם כל לתת חוקים המבססים את שלטונם ואח"כ להעניש ביד רמה כל מי שעובר עליהם. העונש החמור ביותר לבני אדם- הוצאתם מהקהילה שלהם, ממשפחתם מביתם. עונש כל-כך מאיים עד כי הקהילה בעצמה (ובעיקר הנשים האחראיות על גידול ילדים) תהיה זו שתשמור ותקפיד על קיום המצוות בצורה אדוקה (כדי לשמור על האהובים קרובים) עד שיבוא יום וכולם יאמינו שזו באמת הדרך הנכונה היחידה.
לנשים חלק נכבד מאוד בשימור המצב הקיים. נשים מגדלות ומחנכות את דור העתיד של נתיני הדת.
אבל- לנשים אסור להיות רבניות או חברות בכל פורום מחליט מבחינה דתית. כלומר, הן לא יכולות להיות מקובעי הטון של אורח חייהן.
אסור להן להיות עדות בחתונה, לשיר בציבור, להיות במניין. הן מופרדות לחלוטין מהחלק הקדוש (ארון הברית) בבית התפילה, הן מופרדות לחלוטין מבעליהן בזמן הנידה, אסור להשתמש באמצעי מניעה וכך נשים מגיל צעיר נשארות בבית וידיהן מלאות עבודה (קדושה וחשובה) של גידול ילדיהן (לא אומרת שזה רע, רק שאין כאן בחירה והאפשרות להשפיע במוקדי הכוח הממסדיים, נהיית קשה עד בלתי אפשרית).
בעלן עובר ובודק את טיב עבודתן אחרי נקיון הפסח, האחריות על היצרים הפרועים של גברי הקהילה נמצאת בידיהן (בצורת קודי לבוש והתנהגות צנועים).
ובאופן כללי הם נחשבות קלות דעת ורגשניות.
אז שמעתי את הצידוק- כבוד בת המלך פנימה. נשים הן ממילא בדרגה רוחנית גבוהה יותר ולכן לא צריכות ללמוד תורה. ואני יודעת שבתוך הבית ניתן ליצור יחסים יפים ואוהבים בין בעלים לנשותיהם. אבל בתור מגזר יש (לדעתי) דיכוי עמוק, ברמת חיי היומיום.
החזון שלי הוא חיים משותפים שבהם כל אדם זכאי למימוש עצמי לפי הבנתו. החוק היחיד שרלוונטי בעיני הוא - מותר לעשות מה שרוצים כל עוד זה לא פוגע בחופש של האחרים לעשות אותו הדבר (מה שהם רוצים).

מה השקפתכן/ם בנושא?

אם אני מבין נכון כולנו בעצם מדברים על 'גאולה', איזה מטרה של שלמות אליה נגיע בסופו של דבר.
צורך השימור העצמי של הדת ע"י "הממסד הרבני" <אני לא ממש מתלהב מהביטוי> הוא גם ע"מ להגיע לגאולה שתבוא אם כל היהודים ישמרו תורה ומצוות. אני אישית מסכים עם השאיפה של שמירת התורה -בבקשה לא לצלוב אותי(-: - אלא שיש יסודות בתורה, שלדעתי, הם תנאי מקדים והכרחי לקיומינו ולגאולה. במילה אחת: אהבה (קצת קיצ' אבל אמיתי)
<מבקש ממהר לבשל לשבת - מחר נוסעים להזכרה

. נחזור מאוחר יותר>

להגיע לגאולה שתבוא אם כל היהודים ישמרו תורה ומצוות.
ומה אם שאר בני האדם? האם הם כלולים בגאולה הזאת? האם הם יגיעו לגאולה רק כאשר כל היהודים ישמרו תורה ומצוות? הגאולה שלהם תלויה בשאלה אם אני אשמור שבת או לא? לא ברור לי המקום של שאר הברואים (בני אדם, לצורך העניין) ברעיון הגאולה היהודי דתי..
בבקשה לא לצלוב אותי
אני מאמינה שלא באמת נסכים על הדברים וזו לא המטרה בעיני

אני פשוט סקרנית לשמוע ולהשמיע...

בבקשה לא לצלוב אותי (בדיחה...: )

אני מאמינה שלא באמת נסכים על הדברים.
אכן זו לא המטרה.

ומה אם שאר בני האדם?
ראשית, יש מצוות לשאר העולם - נקראות: " שבע מצוות בני נח", כמו שמם, יש שבע מצוות בסיסיות, מוסריות לעמים מסביבינו-. מעבר לזה יש מימד שאכן הם תלויים בנו, בקיום המצוות שלנו. אמשיך עוד מעט.. אני צריך להוציא את הפשטידה מהתנור: )

מהן שבע מצוות בני נח?

מהן שבע מצוות בני נח?

שבע מצוות שמחוייבים הגויים, בינהן: לא תרצח, איסור לשכב עם אשת איש, חיוב להקים בתי דין -כלומר, ליצור מערכת משפטית ועוד שאני לא זוכר כרגע...

אגב מעמד האישה: עשיתי היום עוף, אורז מלא עם ירקות, תפו"א (גמדי : ) עם אורגנו ושמן זית, מוקפץ ופשטידה. <מבקש סתם מצא מקום להתלהב על עצמו...

לעצם העניין, המגמה היא שיהיה 'סדר עולמי חדש' כזה שיכיר במציאות השם ובהנהגתו. העולם ימשיך בשלו כשהמרכז הוא א"י-ירושלים -בית המקדש, (כמובן שמה יהיה או איך יהיה בית המקדש תלוי בפרשנות, לדעתי או לתקותי לא יהיו קרבנות אלא משהו בלתי אמצאי ויותר רוחני). ישראל, עםישראל, יהיה נקודת אור חברתית-מוסרית לעולם כולו. <פתאום כשאני קורא את זה, זהנשמע לי פנטזיונרי לחלוטין...אבל, איך אומרים: בעזרת השם : )

שאלה למחשבה:

האם המטרה שלנו, בתור אוהביו של אלוקים (אם ההגדרה לא מתאימה לך - את מוזמנת למחוק), רק לחוות אותו או שמא זה דורש מאיתנו עוד דברים?*
הגדרתך מקובלת עליי, והשאלה בהחלט במקומה,
אני אישית, עוברת תהליך, שבשורשו הוא חוויתי- מיסטי, המשכו הוא מעין "כבד את אביך ואת אמך",
בהנחה שבחוויה אני נחשפת למשהו אמיתי, אני חשה חובה ללמוד את הכללים שיאפשרו לי ענווה באשר לדרך המוסר והאמת, מול הגדול החכם הנורא שאין לו התחלה ואין לו סוף.
באופן הדרגתי אלוהים תופש אצלי מקום גם מבחינת ה- "חובות", לדוגמה: אני שומרת על כשרות מינימלית, אוכל שאינו טרפה, הפרדה בשר וחלב (לא בכלים) וכו'. אני עוסקת באירועים ואוכל, ואני מקפידה לעמוד על ערכי הכשרות המצומצמים שלי גם שמדובר בכסף.

אז בכלליות האם זה כלל שצריך להנחות כל אדם באשר הוא?
אני חושבת שאדם צריך לשאוף לחיי רוח, המתבססים על תקשורת ישירה עם האל,
אני מאמינה בהדדיות, ולכן כאשר התקשורת עם האל נוצרת יש להכיר תודה ולכבד את האל, כמו כן את חוקיו.
כשמדובר באדם שבבסיסו לא גדל על ערכי הדת, אני חשה שחשובה מאוד ההדרגתיות, העיכול האיטי והחינוך העצמי לנוכחות הלא מוכרת של של אלוהים בחיי היומיום.

נדמה לי באשר לשבע מצוות בני נח, שגם גלוי אריות נמנה כאחד האיסורים.

רציתי להעלות נושא נוסף והוא ההיתרים בדת היהודית, באופן השוואתי לנצרות, היהדות מאוד לא מעודדת לחיי נזירות, לא במושגים של אוכל (שתיית אלכוהול מותרית לעומת האיסלם)וגם לא במושגים של מין. התזה הבסיסית למיטב הבנתי היא "פרו ורבו" במובן לא רק התועלתני של להביא ילדים אלה גם פריון ורביה במובנים היצירתים ואולי אפילו היצריים. לא באורגיות, כמו ביוון העתיקה, אבל בצנעת הפרט בהחלט.וכל זה בניגוד גמור לנצרות ולדתות נוספות שהסגפנות בה מועלית על נס.

איזה זה כיף לשוחח על עניינים בכובד ראש באינטרנט.

המגמה היא שיהיה 'סדר עולמי חדש' כזה שיכיר במציאות השם ובהנהגתו כפי שהיהודים מבינים אותה...
לשיטתי, זאת מגמה שמבוססת על יהירות וגזענות. אנחנו, היהודים הדתיים האורתודוכסים, יודעים מה טוב לכולם. לנו יש בלעדיות על "האמת" ו"הדרך הנכונה" ושאף אחד לא יעיז לחשוב אחרת. ואם מישהו יעיז לא נסמוך על אלוהים שידאג לתקן את דרכו, נמלא אנחנו אחרי הוראות האל (כפי שאנחנו מבינים אותן) ונשלול לחלוטין כל דרך אחרת כי הרי דרכנו היא היא הצודקת, האחת ואין בילתה.

וזו הבעיה המוסרית העיקרית שלי עם הדת. אין לי שום התנגדות לאורח חיים דתי, אני מבינה טוב טוב שלכל אדם יש דרך משלו לחיות את חייו ואני מנסה (ובזמן האחרון אפילו מצליחה:-)) לא לשפוט אדם לרעה כי דרכו שונה משלי.

אני מצפה מאנשים ההולכים בדרך שונה משלי לאותו יחס של כבוד וקבלה שאני מעניקה להם.
ולא מדובר כאן עליכם באופן אישי, אני מתכוונת לרוח הכללית של הדת במדינת ישראל (ושל שאר העולם והדתות...)
אני לא מקבלת יחס שכזה מהדת היהודית הממוסדת.
ואני משתדלת להתרחק מכל משנה רוחנית שאין בבסיסה קבלה וכבוד לדרכים שונות ממנה.
למה?
כי אני מסתכלת על היקום ורואה מיגוון.

על כדור הארץ, יש מגוון של תצורות קרקע, אקלימים, גובה, טמפרטורות שונות.
אבל זה עוד כלום לעומת המגוון העצום שיש בטבע. השונות הביולוגית בעולם היא עצומה, המון צורות חיים שונות לחלוטין זו:

חיידק שונה מפיל, נמר מלטאה, עץ שיטה מדבורה, אדם מקוף, זכר מנקבה, הבדלים מהבדלים שונים בכל מקום ובכל פינה.

המון כוכבים- לכל אחד גודל שונה, מסלול תנועה שונה, מרחק שונה מכוכבים שכנים, קרום שונה, היסטוריה שונה.
המון אנשים- בגילאים שונים, צבעים שונים, היסטוריה אישית וחברתית שונה, סגנון חיים שונה והשקפות עולם שונות.

וכך טוב.
כי המגוון מאפשר שיתוף פעולה שלא יכול להתרחש בלעדיו. כי בין המוני ההבדלים שיש בעולם, יש גם דברים משותפים:
את כל כדור הארץ על אקלימיו,צמחיו, אנשיו השונים, מקיפה אטמוספירה אחת, משותפת לכולם. יש רק שמש אחת בשמיים, בשביל כ-ו-ל-ם.
מגוון הצורות הביולוגית ענק אבל גם שם יש מכנות משותפים- 1.כולן נושמות.2. על מנת להתקיים כל צורות החיים מקיימות איזשהי תקשורת עם פרטים אחרים בני מינה או בני מינים אחרים (בכל פיל יש מליוני חיידקים, נמר ולטאה יכולים לחלוק שטח מחייה ולחיות זה לצד זה מבלי להפריע, הדבורה מפזרת אבקה שלא מעניינת אותה כלל כי היא מקבלת צוף מהפרח, ועל התקשורת בין זכרים ונקבות יש יותר ספרים, מילים, מיתוסים ודעות משאדע כל ימי חיי...)

ויש מון כוכבים אבל עד כמה שידוע לי לכל הכוכבים צורה עגולה.

יש המון אנשים וכנזר הבריאה ומודל לחיקוי אני מסיקה שהמכנה המשותף שלהם הוא - כולם עגולים, נושמים ומתקשרים

.
השקפות העולם, ההיסטוריה, האופי, הצורה - כל הגורמים השונים הם דוקא אלו שיאפשרו לנו לנשום לתקשר ולהיות בהריון...
ואיפה אלוהים נכנס פה לתמונה? אלוהים הוא המכנה המשותף לכל היקום, הוא נמצא בכל, הוא - הכל. והכל - הוא.

ואז באה היהדות האורתודוכסית ואומרת- אה, סליחה. לא, טעות. מגוון זה לא טוב, כולם צריכים להיות אותו דבר.
לי זה צורם, בלשון המעטה

איך לך מסתדרים הדברים אחרת?
מאיפה הבטחון שהדרך הזאת היא טובה לכולם?
אשמח לשמוע:-)

שיפון, ראיתי שכתבת אחרי שהוספתי את המגילה האחרונה...
אני מבינה ורואה שדת מבוססת גם על עקרונות מקסימים ונעלים. אני פשוט לא רואה את הביטוי שלהם ביומיום היום, בישראל.
האם את חושבת שדווקא האיסורים והמצוות ובכלל אורח החיים הדתי היום מעודדים
פריון ורביה במובנים היצירתים ואולי אפילו היצריים?
האם החיים הדתיים יצירתיים יותר וייצרים יותר מאורחות חיים אחרים? אני לא יודעת בודאות לגבי כל העולם... נראה לי שאי אפשר באמת לדעת... כל אחת ודרכה...

איזה זה כיף לשוחח על עניינים בכובד ראש באינטרנט.
גם לי

אוקיי בואי נפרוט את זה מה זה המימסד הדתי האם זה הברסלבים, הש"סניקים- עובדיה יוסף סטייל, מפד"לניקים בני עקיבא, מי זנ המימסד? אני מנחשת שאת עונה.... אותם אלו שיושבים ברבנות הראשית, בבתי הדין הרבניים, משגיחי הכשרות וכו'.
אם עליהם את מצביעה צריך לקחת בחשבון שלרוב אלו הפוליטקאים של הדת ולא נציגיה הרוחניים. גם על המנהיגים החילונים (שלנו כביכול- לפחות מבחינה פוליטית- אני מנחשת) סביר ששתינו נסכים כי ידיהם אינן צחורות.

פריון
בואי נפריד בין הרעיונות דתיים ליישומם האנושי,
התמה היהודית בעיקרה דוגלת בהנאה מהחיים. אם אנשים מסויימים בחרו לחיות את בצימצום ובסגפנות יש לראותם, לדעתי כתופעה שאינה מרכזית בהוויה היהודית. נדמה לי שניתן למצוא באופן דיספרופורציוני יהודים יצרניים ויצירתים :אינשטיין, שאגל, פיסרו, מנלסון, מנוחין, ארתור רובינשטיין, מהאלר להמשיך? אני לא חושבת שזה נובע מהגזע היהודי חלילה, לדעתי הדבר טמון ב-
תרבות באתוס

הגיגים לעת ערבית, והילדה עדין לא התקלחה ולא אכלה!

כשמדובר באדם שבבסיסו לא גדל על ערכי הדת, אני חשה שחשובה מאוד ההדרגתיות, העיכול האיטי והחינוך העצמי לנוכחות הלא מוכרת של של אלוהים בחיי היומיום.
אין ספק!
אין זמן. נתראה: )

לשיטתי, זאת מגמה שמבוססת על יהירות וגזענות.
וווווו...נהיה לי חם. מה זו גזענות? האם אמונה בדרך של אומה מסויימת היא גזענות?

...ואם מישהו יעיז לא נסמוך על אלוהים שידאג לתקן את דרכו,
נכון. בעיה....

אני מסיקה שהמכנה המשותף שלהם הוא-כולם עגולים
איך ידעת שאני 'מאותגר משקלית'? (-:

_כולם צריכים להיות אותו דבר.
לי זה צורם, בלשון המעטה._
להיות שונים לא סותר מצוות שוות.

_איזה זה כיף לשוחח על עניינים בכובד ראש באינטרנט
גם לי._
גם לי...
אין זמן. אני מכור למקום הזה. בי
<מבקש מרגיש פתאום מוזר להתפרץ לשיח הנשי בדף..: )>

בוקר טוב! וסופשבוע נעים
לצערי אני גם קצרה בזמן, לי אין עדיין ילדים, אבל אני נוסעת לבקר חברה שילדה, בת. בת שבוע, קטנטונת..
אז בקצרה-
להיות שונים לא סותר מצוות שוות
לדעתי כן. אין סתירה בעיני בין חיים רוחניים ויצירתיים לבין לנסוע לטייל בשבת, לדוגמא.
או לחבק את בן- זוגי בזמן שאני במחזור, או ישמור השם להתחתן עם גוי

בהחלט סותר מצוות מסויימות, די חשובות בדת היהודית.

לגבי הגזענות-
דיברתי פעם עם בחור חוזר בתשובה, הוא אמר שבשיעור אמרו להם שליהודים יש גם נשמה וגם נפש ואילו לגויים יש רק נפש בלי נשמה.
אז או שהוא לא הבין כלום ממה שאמרו לו, או שהוא הולך לרבי גזעני במיוחד.
אבל אם לא, ההגדרה הזו בעיני, גזענית. נגד כל הגויים באופן שווה אמנם, אבל מפלה בצורה קיצונית, בתיאוריה, בין יהודים לגויים.

ולגבי הממסד הדתי- אני בהחלט מדברת על הממסד ולא על אנשים פרטיים. אבל לממסד הרבני יש המון כוח, שנובע, בחלקו, מהציבור הדתי.

טוב, חייבת לזוז,
שתהיה שבת שלום @}

אה, רק עוד דבר-
מבקש מרגיש פתאום מוזר להתפרץ לשיח הנשי בדף..:
חס וחלילה! נהפוכו, אני אשמח אם עוד אנשים יצטרפו לשיחה! מכל המינים והאמונות.

מבקש מרגיש פתאום מוזר להתפרץ לשיח הנשי בדף..:(שוב בדיחה שלא הובנה...)

_לדעתי כן. אין סתירה בעיני בין חיים רוחניים ויצירתיים לבין לנסוע לטייל בשבת, לדוגמא.
או לחבק את בן- זוגי בזמן שאני במחזור, או ישמור השם להתחתן עם גוי
בהחלט סותר מצוות מסויימות, די חשובות בדת היהודית._
השאלה האם כאשר יש אחדות 'איסורית' בעניין, למשל, נישואין לגוי (ה' ישמור ויציל : ) ז"א שאין מקום לאישיות עצמית, יצירתית וכו'?

לצערי אני גם קצרה בזמן, לי אין עדיין ילדים גם לנו.
סתם כך, אתמול מיהרנו להופעה של אהוד בנאי בדרום. אין מילים. אולי יש: קרבת אלוקים. הגזמתי? לא...לא נראה לי.
שבת שלום לכולם\לכן...

מאמר על קונסרבטיבים
אני לא יודעת איך לעשות קישור מושקע...

אחרי הפסקה קצרה חזרתי

, ועם שאלות קשות:
מה בעצם משמעות החיים על-פי האמונה/דת? מה המטרה של האיסורים והמצוות בשורה התחתונה?
למה אלוהים בכלל נתן מצוות ואיסורים?

האם זה בשבילנו? כלומר האם אלוהים אומר למעשה- אם תצייתו לאיסורים ותמלאו את המצוות, תהיו מאושרים?
או שיש מטרה אחרת?

אני לא יודעת איך לעשות קישור מושקע... אז עזרתי לך.

המאמר מענין. השורה הכי חשובה לדעתי היא על החילונים שלא מבינים שהכפייה הדתית היחידה כמעט היא בלבם פנימה.
הכפייה היא בהרגשה שאדם דתי הוא טוב ממני, כי הוא מקיים מצוות. אני מתעצל, קשה לי לא לעשן בשבת, וכו'. וזו הסיבה העיקרית לכך שהציבור החילוני סובלני לחוקי הדת.

בשיעור אמרו להם שליהודים יש גם נשמה וגם נפש ואילו לגויים יש רק נפש בלי נשמה זה לא רב גזעני במיוחד. זו הסיבה לכך שיהודים צריכים לקיים מצוות. מבחינת הדת היהודית, המצוות הן מעין הוראות שימוש לנשמה היהודית, שאלוקים נתן לנו כדי שנדע לא להרוס אותה. לגויים אין נשמה, ולכן הם לא צריכים לקיים מצוות.

>מצטט מהזכרון את ישעיהו ליבוביץ מצטט את הרמבם<

מודי, תודה על הקישור..

וזו הסיבה העיקרית לכך שהציבור החילוני סובלני לחוקי הדת.
אבל למה הציבור הדתי סובלני לחוקי הדת?

ערב טוב...
אחרי הפסקה קצרה חזרתי. ...

מה בעצם משמעות החיים על-פי האמונה/דת?
קשה לי לצמצם בכתב דבר כמו משמעות החיים אבל היות וכולי אינטרסים לשמור על הדף הזה - אגש לעבודה!

לפי הבנתי או חוויתי המשמעות מתחילה מדבר צר (בעומק הוא לא צר אבל לעניינינו) שמתרחב ומתרחב.
אלוקים שם אותנו בעולם הזה עם תורה ומצוות שאנחנו צריכים לקיים.
ולמה הוא עשה את זה? אם למשהו יש תשובה אמיתית עד הסוף סוף- לדעתי הוא או שקרן או משיח.
המשמעות שלי היא למלא את רצון ה' וללכת בדרכיו.
עד כאן הנוקשות.
אני מאמין שהשם הוא טוב וכבר נאמר ש"תכלית הטוב-להיטיב". אני מרגיש שהמטרה שלי היא להתפתח בטוב הזה להרחיב אותו - אותי. להיות כלי שמקבל מהעולם (- אבאל'ה) ולהחזיר בחזרה טוב לעולם.
מצוות - אני מאמין בתורה שנמסרה לעם ישראל. כלומר, אני מאמין שהם מגיעות מה', מהטוב, ולכן אני משתדל לעשות אותם.

קשה לי מאד להאמין שהוא "צריך" את המצוות האלה - כלומר אני לא מאמין. לעניין העונשים (הבטחתי הרחבה) אני מאמין שאין עונשים יש - תוצאה טבעית. כלומר, המצוות אמורות להביא אותי קרוב יותר אליו, אל ה' אם אני לא עושה אותם אני פשוט מתרחק. ההתרחקות יכולה לבוא לידי ביטוי בדברים שונים שאין לי מושג בהם -מזמן הוא לא התיעץ איתי לגבי החישובים האלה..: )- אבל אני בטוח שאין בזה מדד אוביקטיבי. ברשותכם אדגים: נגיד אחד, לא משנה מאיזה עדה ( (-: ) שרגיל לעשות מצוות מסויימות ולא מתקדם בהן או אחד שלא עושה והחליט להתקדם במשהו הכי קטן ברור לי ש"אפילו" שה"עושה מצוות" עושה מצוות הוא במקום רוחני 'אחר' (שלא לומר פחות) מזה שהתקדם טיפטיפה...

_האם זה בשבילנו? כלומר האם אלוהים אומר למעשה- אם תצייתו לאיסורים ותמלאו את המצוות, תהיו מאושרים?
או שיש מטרה אחרת?_
נראה לי בתמימות ילדותית וטובה שאבא רוצה שהבנים שלו יהיו מאושרים.
(מתנצל שנמנעתי פה מלקשקש קשקושים -שאני מזדהה איתם- בא לי לחשוב פשוט)

אני רוצה לחזור קצת אחורה, ברשותכן/ם, יש שאלות שלא נענו והן חשובות לי מאוד @}

איך אתה יכול להיות בטוח שהאנשים שפירשו את אלוהים מבינים אותו טוב כמוך? למה אתה נותן לאנשים אחרים את הכח להגיד לך למה אלוהים התכוון?

מאיפה הבטחון שהדרך הזאת היא טובה לכולם?

תודה ולילה טוב

איך אתה יכול להיות בטוח שהאנשים שפירשו את אלוהים מבינים אותו טוב כמוך? למה אתה נותן לאנשים אחרים את הכח להגיד לך למה אלוהים התכוון?

אף אחד לא יכול לחשוב על הכל בעצמו, בייחוד בחברת עודף-המידע שלנו. כדי לסתור את האנשים שפירשו את אלוהים אני צריך לקרוא ולחשוב על כל מה שהם כתבו וקראו... למי יש זמן לזה? גם לך אין. הבעיה היא כמובן שיש הרבה אנשים שקראו ולמדו וחקרו והגיעו למסקנות הפוכות, והשאלה היא למי להאמין. אותה הבעיה מתעוררת גם כשצריך להחליט אם בית-ספר או חינוך ביתי. למי יש זמן לקרוא את הכל ובאמת להבין?

מאיפה הבטחון שהדרך הזאת היא טובה לכולם?
מאותו המקום שאנחנו בטוחים שהנקה טובה לכולם.

כולנו דתיים, גם מי שחושב שלא

מאותו המקום שאנחנו בטוחים שהנקה טובה לכולם
ואיפה המקום הזה?
העמדה שהנקה טובה לכולם מבוססת על עובדות ביולוגיות. האמונה באלוהי היהודים וקיום מצוות- לא ממש. היא אמונה כמו כל אמונה אחרת. אני מבינה שאתה חושב שזה טוב בשבילך, אני לא מבינה איך ולמה אתה (וכל מי שחושב כך) כל-כך בטוח שזה גם מה שטוב לי.
אני מסכימה לחלוטין עם הפסקה הראשונה והתשובה לשאלה למי להאמין היא - לעצמי.

איך אתה יכול להיות בטוח שהאנשים שפירשו את אלוהים מבינים אותו טוב כמוך? למה אתה נותן לאנשים אחרים את הכח להגיד לך למה אלוהים התכוון?
דליתוש, אני נהינת ונענית לשאלותיך המעניינות, אני גם רוצה לבוא מזווית קצת שונה מקודמיי,
ראשית כי אייני שומרת את רוב המצוות (בינתיים), ושנית כי אני מאמינה בקיומו של האל. אני דוגלת בגישה חסרת התיווך עם אלוהים, לפיה אין להתלות באילנות גבוהים, אלא יש "לדרוש את אלוהים", (אגב שם הספר של דר' יאיר כספי, שמלמד באוניברסיטת ת"א ופתח גישה לחקירה עצמית או פסיכולוגיה של היהדות- ספר מומלץ ביותר).מה הכוונה לדרוש אלוהים להציב בפניו שאלות להתחבט באשר לצדקת דרכו, להטיל ספק, לדרוש מאלוהים תשובות, לכעוס על אלוהים וכו'.
מאידך כמו שתארתי מקודם, אצלי קיימת מגמה של כיבוד החוקים ואימוצם באופן מאוד הדרגתי, למה? תוצאה ישירה של אמונה, אם אני מאמינה בקיום האל, ללא מתווכים(כגון:מוחמד(נביא), ישו בודהה וכו'), הדת היהודית באופן טבעי היא המקור והיא הדרך.

מחקתי את המיותר ועיצבתי מעט גם את הפתיח. האם זה לטעמך מבקש?

מדוייק להפליא.
<גם אם זה לא היה, כבר נשבר לי...0-| >

אולי להוסיף ובנותיה? אני אלרגית לשימוש בלשון זכר בלבד...

כאן המקום להזכיר בדיחה יהודית -שאישית לא כ"כ הצחיקה אותי, אבל זה מחוייב פה-

איזה יהודי אחד נתקע על אי בודד כמה שנים....
יום אחד עברה באי שלו ספינה והאנשים ירדו לחוף להציל את היהודי המסכן, הם ראו שהוא בנה לעצמו 2 בתי כנסת ושאלו אותו את השאלה המתבקשת: למה 2???
הוא ענה להם: "לאחד אני הולך להתפלל ולשני...לשם? כף רגלי לא תדרוך שם!!!"

כן, חשבתי על זה דליתוש עוד כשהצעתי את השם.
הבעיה היא שאז השם מתארך ומאבד מקסמו המדויק - לטעמי <אם אפשר להעיד על עיסתי>. בקיצור, אלרגית לשמות ארוכים.
אפשר אולי בהקדמה לדף לציין שזה נוגע גם לבנותיה ?

<כל אחת והאלרגיה שלה, הא?

>

כף רגלי לא תדרוך שם.

דווקא מצחיק.
אבל זה ביהודית-פולנית כמובן.

ברור... כל מי שפה פולני, לא??

אכן,
<כל אחת והאלרגיה שלה, בעיה.
זה נוגע לי בדיוק בעצב היהודי...השפה העברית. אני לא יודעת בדיוק למה (אולי אני אפתח על זה דף מתישהו) אבל ההפרדה המוחלטת הזו בין זכר לנקבה בשפה מעידה בעיני על ההפרדה בדת עצמה- אלוהים זכר, גברים הם עיקר הדת ומוסדותיה- רבנות, מלומדים, יותר תפילות, מקום טוב יותר בבית הכנסת והם בגדול במרכז הדת. בנותיה, לעומת זאת, הם "עזר כנגדם".
שדווקא בשם הדף שאני מלהגת בו על השקפותי הדתיות תהיה התעלמות כה ברורה מבנותיה? לא יודעת, קשה לי מידי...
אני מסכימה איתך שהתוספת נראית מלאכותית ואכן השם מאבד מעט מקסמו, אבל זו אחת הנקודות שאני מנסה לברר כאן בנוגע ליהדות. למה נוכחות נשים כעצמאיות ובעלות דעה ותבונה, שוות לגברים, כל-כך מאיימת? למה הקסם נאבד, כשנקבה נכנסת למשפט?

מזל טוב סוף סוף נולד השם לבן, או הבן לשם,
ברור שלא כולם מרוצים מהבחירה, במגזימנות ניתן לאמר: כפייה דתית.
אבל..משהו היה צריך להחליט..וחוצמזה מי אמר שהחיים הם דמוקרטיים

לחיים.

לחיים!
כפייה דתית. ?

אפרסקי ם, חזרת בתשובה??

דליתוש,
מבחינתי אין בעיה לשנות -לא להוסיף- ל בנותיה . (אני זכר 'בינתי')

אולי ננסה להעמיק במשמעות של זכר ונקבה...

ההגדרות שאציג הם לא הגדרות שיפוטיות אלא מתארות לפי השקפתי, כפי שאני מבין את היהדות.
(שוב מבקש מפחד מצליבה אפשרית..)

(מדוע אלוקים הוא זכר?)

זכר הוא 'משפיע' הנקבה היא 'מקבלת'. מבחינה פזיולוגית הגבר משפיע משלו והאישה היא 'משכן' שנותן ל'שפע' מקום לצמוח. "אמא אדמה" - אמא - הבסיס לצמיחה.
אלוקים הוא נותן - אנחנו (גם גברים) מקבלים.
ניתן להרחיב אם תרצנה...

למה נוכחות נשים כעצמאיות ובעלות דעה ותבונה, שוות לגברים, כל-כך מאיימת?
אני לפחות לא מאויים (אשתי אוטוטו דור' במדעי הרפואה, אני.. בקושי תואר ראשון - בכלל רוצה לעסוק בהילינג..)

עם בוא המודרנה אני חושב שנשים צריכות להשתלב בלימוד והנהגה תורנית אבל בהחלט לא למקומות שהלכתית הן לא מוגדרות כברות סמכה -כגון עדות על כתובה וכו'- (זהו.. אני רואה אתכן מגיעות עם צלב ומסמרים-
למה? כי אני מאמין בנצחיות ובאמיתיות של התורה...

כי אני מאמין בנצחיות ובאמיתיות של התורה...
למה?

שדווקא בשם הדף שאני מלהגת בו על השקפותי הדתיות תהיה התעלמות כה ברורה מבנותיה? לא יודעת, קשה לי מידי...
אין בעיה.
יש לך טיעון מאוד עקרוני וניכר שהנושא מאוד חשוב לך. לי זה לא עקרוני עד כדי כך...

החלטתי לקצר תהליכים הפעם ושיניתי לבקשתך, מבלי לשאול לדעת כולם מראש (אם למישהו יש התנגדות שיגיד בדיעבד... גם זו שיטה).
זהו. אפשר להפסיק להתעסק באדמינסטרציה, ולחזור לפילוסופיה והתפלפלות.
<אני פורשת בשיא, דיונים על יהדות הם לא כל כך כוס התה שלי...>

אפרסקי ם , חזרת בתשובה??
לא... למה?
<אפשר לענות בדפבית שלי, חבל להסיט את הדיון>

הבסיס הינו בהחלטה האם ימשיך קיומו של העם היהודי .
האחריות בקיום מצוות אינה רק ברמה האישית , ברמה של החיים הפרטיים , כי אם ברמה הקולקטיבית .
נשואי תערובת מביאים לקץ השושלת היהודית שהחלה באברהם אבינו באותה משפחה .

העם היהודי נמצא כיום במשבר זהות גדול ביותר , אנשים מנסים להגדיר יהדותם , לשנות החוקים ומכאן הזרמים השונים כגון הקונסרבטיבי והרפורמי .
ויחד עם זאת אנשים מחפשים שייכות , שורשים , רוחניות , אחיזה במציאות שמעבר לחושים .
הבחירה החופשית הינה בשיאה .
אנשים מחליטים לחזור בתשובה בהמוניהם , ובד בבד אנשים מתנערים מחוקי היהדות ששימרו את העם לכל דורותיו .

המצוות משמרות את העם היהודי .
אישה המחליטה לכסות את ראשה לוקחת על עצמה אחריות רבה , היא מייצגת את עצמה כיהודיה שומרת מצוות לעין כל , עליה לשקול מעשיה , ממנה יצפו לנהוג בצורה רוחנית המיטיבה עם הזולת . מכאן שההשפעה של קיום המצווה אינה רק עליה ברמה האישית כי אם היא מקרינה על מהותו ושורשו של העם היהודי כולו.

לצערי בשבוע האחרון לא היה לי זמן לכתוב...

רק רציתי לאחל לכולם חג כשר ושמח (-:

תודה על האיחולים, חזרתי מחופשה משובחת!
אז קודם כל שיהיה שבוע טוב
וגם מכתב פתוח לרב הראשי

לפי התאור בכתבה הנלווה צריך לבוא בטענות לרשות שדות התעופה, ולא לרב הראשי. השאלה שהם שאלו נקראת "שאלת קיטבג", והם עדיין מוזמנים להתעלם מההמלצה אם היא לא מוצאת כן בעיניהם. בכל מקרה - לצפות מרב שייתן תעודת כשרות למסעדה שעובדת בשבת זו בטח ציפייה מוגזמת.

אבל אז עניתי לעצמי
אתה ממש ברוח האתר!

מזמן לא כתבתי...לא הרגשתי שאני יודע איך לבטא את מה שאני רוצה (בעצם בפתיחת הדף). והינה כתבתי משהו למישהו יקר ואני חושב שזה מה שרציתי להגיד פה. זהו.

אתמול ראיתי את ה"ניסוי כלים" נגד ההתנתקות וראיתי איך אני גם יושב על הכביש וגם צורח עליהם שיקומו! ראיתי את אחי נלחמים אחד בשני בצעקות. צעקות רמות. צעקות פוצעות. נמאס לי מהמלחמות. כל הזמן יש לי תחושה על העולם כמו שהרגשתי היום עם הציפור (ראו סיפורים קוסמיים). התנפצות נוראית שלנו באיזה קיר זכוכית. כי אם רק היינו מסתכלים ורואים שיש שם קיר שיהרוג את כולנו. אני רוצה אהבה אני משתוקק לקרבה בין כולנו. אני הולך ברחוב והכל מקוטלג, ממוין. הוא כזה. השני אחר. השלישי כבר לא לגיטימי. אני מבקש התחדשות. לראות את כולנו חדשים, יום יום, כל הזמן. כל הזמן להיות חדשים, נקיים, טובים אוהבים ואהובים.

חבל שהפסקתם - הדיון מרתק.

אוקי - אז שמישהו ינסה להסביר לי למה צריך להתפלל. אותי זה נורא משעמם (וכנ"ל מדיטציות וכיו"ב). נראה לי גם ממש בזבוז זמן, להתפלל כל כך הרבה זמן, כל כך הרבה פעמים.

התשובה הקלאסית: אלוהים לא צריך את התפילה. מטרת התפילה היא עבודה פנימית שלנו על עצמנו. כשאדם מתפלל הוא מזכיר לעצמו שוב ושוב אמיתות בסיסיות, הוא מנסח לעצמו את דבריו ובקשותיו מהאל ומעצמו, והוא אוגד עצמו עם כל עם ישראל. פעולות אלו מרימות את האדם מהיום יום והשיגרה וגורמות לו להתעלות מבחינה רוחנית.
החסרון: שלוש תפילות שונות נוסחו, וכל אחת עם נוסח ודגשים אחרים. בציבור זה לוקח זמן רב, כולל הרבה "זמן מת". התפילה נעשית מהפה ולחוץ, ללא כוונה .

תשובה קהילתית: (בהשראת הרב סולובייציק): התפילה במניין נועדה על מנת לכנס אנשים ביחד ולגבש קהילה מסביב למוסד מסויים - בית כנסת. העצירות בזמן נועדו להזכיר לנו להיעצר בשטף החיים ולהקדיש זמן ומחשבה הן לקהילה והן לנשגב ולחיצוני מאיתנו. עצם הפנייה למשהו חיצוני משפיעה עלינו פנימה.

התשובה של ישעיהו לייבוביץ: כי אלוהים ציווה

<לא יכלתי להתאפק. הבנאדם גאון. היה>

איזה כיף שהדיון התחדש

<אכן. גאון. היה >

איזה כיף שביקרת בדף

התחושה אצלי היא שבאמת, אנחנו כ"כ מופרדים ומובדלים שעלינו למצוא מחדש את הדרך אחד אל השני באהבה -ללא הבדל.

_אהבה שרירה וקיימת במקומות של חיבור,
במקום בו אני מבין שאין אני ואחרים-יש רק ריקמה אחת ששמה אנושות,ואני פרט שתופס עצמי כנפרד בתוך הריקמה המופלאה הזאת._

אם הבנתי נכון את כוונתך - אני מזדהה לגמרי.
תגידי לי אם באמת הבנתי - לכל פרט יש מהות עצמית נפרדת אך בתוך הכלל, בריקמה, הוא אחדותי עם הכל -האנשים ואלוקים -..

ה'עניין' בעולם ,להבנתי, -אם נשים את כל בעיות ומהות העולם במשפט אנטרנטי קטן- הוא המקום הזה שבין האחד האין סופי לבין ההתפרטות בצימצום של העולם (זה היה מובן??)

ידיד נפש..הספר של בר-לב על הזוהר?

אם כן זה ממש מחמיא שעליתי לך במחשבה בספר הזה.!!

ערב מצויין,

מבקש

לפי ההבנה שלי העולם שלנו חלק מה"דפק" של העולם הזה, זה הפירוד והשוני בין האנשים ("עלמא דפרודא") הנקודה המחברת ביננו זה הראיה שלכולנו בתוכנו יש קשר לאין סוף (לאחד) והתבוננות על הטוב שבכל אחד בראיה חיובית - שזו הנקודה הזאת שבה אנחנו לא משחקים את ה"עולם" שהוא מופרד בעיקרו אלה מנסים להבין ולראות את הנקודה הפנימית והאור שבכל אחד זו גם הנקודה בהכרח שקשורה לאין סוף (או אם תרצו לקדוש ברוך הוא או לאחד)

גם אני שמחה שהדיון התחדש

כשאדם מתפלל הוא מזכיר לעצמו שוב ושוב אמיתות בסיסיות, הוא מנסח לעצמו את דבריו ובקשותיו מהאל ומעצמו, והוא אוגד עצמו עם כל עם ישראל.
אתה מבין, הקטע עם "אוגד את עצמו עם כל עם ישראל" פשוט לא נכנס אצלי תחת ההגדרה "מטרת התפילה שלי".
כל השאר מאוד כן...

הקטע עם "אוגד את עצמו עם כל עם ישראל" פשוט לא נכנס אצלי תחת ההגדרה "מטרת התפילה שלי".
פעמים רבות גם אצלי לא, לכן אני לא מתפלל במניין. מצד שני, חלק ניכר מהתפילה נועד ליצור קהילה. בנוסף, בקשות רבות אינן עבורי באופן פרטי אלא עבור כל עם ישראל, וכן להיפך: בקשה פרטית שלי כשהיא מפי כל עם ישראל יש לה הרבה יותר כוח.

הללו יה,

נראה לי שהיא כתבה לי.

לילה טוב

ו..
כשאדם מתפלל הוא מזכיר לעצמו שוב ושוב אמיתות בסיסיות, הוא מנסח לעצמו את דבריו ובקשותיו מהאל ומעצמו, והוא אוגד עצמו עם כל עם ישראל.
(כוזרי?)

עומר, אנחנו באותו מניין : -)

גם אני באותו מניין

למרות שלפעמים יש מקומות שלאנשים ביחד יש כוח שאין לי כשאני מתפלל לבד (עניין אינטרסנטי לחלוטין)

יש עשרה?

אם סופרים גם את הבנות

ווידוי. (אני מקווה שמתן (3 ש') לא יקרא את זה מוקדם מדי):
יש מצוות שאני עושה עבור הילדים.
הכוח הגדול של היהדות הוא שהיא טוטאלית. או שאתה מקיים את המצוות או שלא. אין דרך אמצע. יש מקום להרבה פשרות, אבל הם בפינות, בדברים דרבנן. במצוות התורה גופה אי אפשר לחפף.
העונש ביהדות על אי קיום מצוות הוא פשוט: בסבירות רבה מאוד הילדים לא ימשיכו בדרך המצוות, כי הם חכמים מדי. הילדים רואים את ההבדלים בין קיום המצוות שלך לקיום מצוות של דתיים אחרים. הם לומדים בבי"ס ( )-: ) מהו ה "אידיאל" ומה המרחק שלך משם. הם לא יכולים להפנים את כל אותה מערכת של שיקולים שגרמה לך לא לבצע מצוות מהותיות, ולכן הם רואים חוסר רצינות, ונוטשים את הדרך.

מצד שני, אי אפשר לרמות ילדים ולקיים מצוות כלפי חוץ בלבד, הם ישימו לב. לכן אם מחליטים על קיום מצוות, יש לבצעם "עם כל הלב" , באמת, בשלמות. וכך גם יש לחנכם, לשלמות בביצוע המצוות. וכך בעצם מנציחים בהם את המשך הטוטאליות של היהדות.

לכן יש מצוות שאני מקיים עבור הילדים. אני מקיים אותם בשלמות, עם כל הלב. באמת. אני לא מצליח לשבור את השיטה, לכן אני מצטרף אליה.

ועוד הערה כואבת מאוד אבל הכרחית, וסליחה מראש: חילוני לא יבין זאת. חילוני שגדל חופשי מהעול ומהדרך הטוטאלית יוכל להביע הזדהות, יוכל להסתכל מלמעלה ולהשיא עצות טובות יותר ופחות, אבל לא יוכל ממש להבין זאת. זה לא משהו רע, זו דרך העולם. כשם שאני אוכל להזדהות ולהפגין אמפתיה, אך לעולם לא להבין ממש את כאבם של אנשי גוש קטיף או את כאבה של טלי פחימה (הדוגמאות הפוליטיות הם הכי מובהקות).

חילוני לא יבין זאת. חילוני שגדל חופשי מהעול ומהדרך הטוטאלית יוכל להביע הזדהות, יוכל להסתכל מלמעלה ולהשיא עצות טובות יותר ופחות, אבל לא יוכל ממש להבין זאת. זה לא משהו רע, זו דרך העולם.
צודק. אני באמת לא מבינה, ולא אבין לעולם, ולכן לעולם לא אהיה דתיה. עם זאת, אני חושדת שנולד לי לפחות ילד אחד דתי

זה פשוט קורע מצחוק. כל הזמן מבקש ללכת לבית הכנסת של היישוב (השומם 98% מהזמן), לוקח ספרים ו"מתפלל", מחקה קידוש והדלקת נרות... אני חושבת שבאזור הבר-מצווה הוא יחזור סופית בתשובה (הוא בן שלוש)

ובכל זאת, ואולי גם בהמשך לילד הדתי שלי, איך תסביר על רקע זה חזרה בתשובה? אני לא מדברת על אלה שעוברים מקיצוניות אחת (סמים ופשע) לשניה (ברסלב או ש"ס), אלא מעבר מחיי חילוניות לחיי דת (כיפה סרוגה, נאמר)? אגב, זו באמת הרבה פחות שכיחה. זה מתחיל מאמונה, אני מתארת לעצמי, ואז... מה?

כשם שאני אוכל להזדהות ולהפגין אמפתיה, אך לעולם לא להבין ממש את כאבם של אנשי גוש קטיף או את כאבה של טלי פחימה (הדוגמאות הפוליטיות הם הכי מובהקות).
הדגמת יפה, אני חושבת.

כן לזה התכוונתי,

( _כמו בחשמל...עומס יתר....ובום.... קצר.
זו גם הסיבה שבחרתי למחוק את התשובה הקודמת שלי_ אולי באמת הנושא 'עמוס' לפה..)

אנסה להיות מדויק:

<לאחר זמן רב של לבהות במחשב הפתוח ולא לדעת מה לכתוב: >

בגדול אני מתיחס ליחסיות שדיברת אליה, בעצם השאלה שלי לדברים שלך היא, לדוגמא,איך פונים לאלוקים בתפילה? הרי הפרדנו עצמינו ממנו ברגע שפנינו. איך שאנימבין, בגלל שיש צמצום, העלם, יש בחינה של הפרדה. (לכן הוא גם אבל'ה

)

(אגב, אני שומע את ימימה ממך?)

מצאתי את הדף הזה ונראה לי שאפשר לחדש אותו, לחזור אליו. הרבה מהדיונים בבלוגים השונים בנושא יהדות יכולים להתאים לכאן בול.

גם מבקשת להתחדש ומבקשת לחדש את הדף הזה... מבקש..איפה אתה?

רעיון מצויין@}

גיליתי את הדף הזה עכשיו, ואני רוצה לתרום לחידושו.
פתחתי לפני כמה ימים דף בשם אני וחיי ההלכה בו סיפרתי על על הדרך "הפרטית" שלי לחיות את ההלכה כפי שאני מרגיש שמתאים ונכון לי.
אחד הדברים שיש לי "בעיה" איתם הוא חבישת הכיפה.
אני מוכר לכל מי שמכיר אותי, כאדם דתי ותמיד חבשתי כיפה לראשי, וכך גם אני רואה את עצמי.
כיפה, הוא בעיני פריט בעייתי שאינו דומה כלל לכל פריט דתי אחר, כגון ציצית, תפילין, טלית, לולב, מזוזה ועוד.
כל אלה אינם זהים ואינם מקבילים לכיפה.
כיפה אינה מוזכרת בשולחן ערוך או בתלמוד כפריט דתי או כפריט חובה כלל.
את הכיפה המציאו בזמננו, כי עד הדור המודרני לא הכיפה שלטה בכיפה אלא היותך יהודי בצורה כנה ואמיתית ולא רק ע"י הסממנים החיצוניים
כיסוי הראש המוזכר בתלמוד ובשו"ע הינו פריט לבוש ואינו פריט בעל ערך דתי.
פריט לבוש זה המשמש לכיסוי הראש הפך בזממנו ל"כיפה" (הן בשם והן בצורה) וקיבל משמעות וערך דתי אבל מלאכותי מאוד וללא כל כיסוי מהמקורות.
ומכיוון שהכיפה הינה המצאה מלאכותית של זמננו שהחליטו לייחס לה ערך דתי, הרי שכמו הרבה דברים מלאכותיים המצאה זו הפכה לרועץ.
אז איך אני יוצא ידי חובת כל הצדדים, איך אני מהלך בין הטיפות מבלי להירטב ומבלי להיכוות?
ובלשון אחרת:
אם אני עם כיפה, מצפים ממני לנהוג כמו שמצפים מאדם דתי לנהוג.(ולי יש את הדרך הדתית הייחודית שלי)
אם אני ללא כיפה מיד חושבים שאני חילוני (ואני אינני חילוני)
הפתרון יכול להיות כובע.
יש לכם עצה איזה כובע לחבוש?
ואולי יש לכם עצה אחרת יצירתית?
תסבוכות של המציאות המערבית המודרנית

כיסוי ראש הינו פריט לבוש.
כיסוי הראש אינו שונה מבחינה "דתית" מכיסוי הגוף (לגבר: חולצה ומכנסיים, לאשה: חולצה וחצאית או שמלה)
"כיסוי הגוף" הינו אמצעי העוזר לנו שלא ללכת ערומים, אמצעי לשמירה על צניעות הגוף.
ככה גם כיסוי הראש הינו אמצעי העוזר לנו שהחלק העליון של הראש לא יהיה גלוי אלא מכוסה.
וכמו שכיסוי הגוף (הבגדים) אינו פריט דתי למרות שבעקיפין משרת מטרה כמו דתית ("צניעות") ככה גם כיסוי הראש אינו פריט דתי למרות שהוא יכול להשיג מטרה דתית "יראת שמים".
בתלמוד נאמר שאחת הסיבות להמלצה לכסות את הראש היא רכישת "יראת שמים", כנראה כי זה מסמל שיש משהו "למעלה" מעל לראשנו, "שכינה ממעל לראשי"
אבל, זה שהפכו את כיסוי הראש ל"כיפה" וה"כיפה" הפכה לפריט בעל ערך דתי הנמצא בתודעת הציבור בשורה אחת עם טלית, ציצית, תפילין או מזוזה, זה עיוות בלתי נסבל וזה גורם להרבה קלקולים.
צריך להחזיר את הכיפה למקומה ולהחליפה בכיסוי הראש בתנאים הטבעיים שלו.

שים מה שמתאים לך, אל תרגיש מאולץ למה לשים ואם בכלל לשים,
מה שמתאים לך בזמן שמתאים לך, יכול להיות גם גלאביה מטפחת בנדנה כיפה ובנדנה, ובכל יום אחד אחר.
תסתובב איך שבא לך, תהנה מהשפע, תראה את המבחר, מצא לך פריטים אהובים.

רמי, יש כיפות גדולות (כמו של עמיר בניון) זה נורא יפה בעיני ונראה פחות "חנוני" מהכיפות הקטנות שמתנפנפות מהסיכה כשמשחקים כדור סל (:
שבת שלום

מגיבה על דברי רמי אל כדי שאולי דתי אחד או מישהו בדרך יפיק תועלת (מודעת שהוא כתב את זה ב2008..)

_כיפה, הוא בעיני פריט בעייתי שאינו דומה כלל לכל פריט דתי אחר, כגון ציצית, תפילין, טלית, לולב, מזוזה ועוד.
כל אלה אינם זהים ואינם מקבילים לכיפה.
כיפה אינה מוזכרת בשולחן ערוך או בתלמוד כפריט דתי או כפריט חובה כלל.
את הכיפה המציאו בזמננו, כי עד הדור המודרני לא הכיפה שלטה בכיפה אלא היותך יהודי בצורה כנה ואמיתית ולא רק ע"י הסממנים החיצוניים
כיסוי הראש המוזכר בתלמוד ובשו"ע הינו פריט לבוש ואינו פריט בעל ערך דתי.
פריט לבוש זה המשמש לכיסוי הראש הפך בזממנו ל"כיפה" (הן בשם והן בצורה) וקיבל משמעות וערך דתי אבל מלאכותי מאוד וללא כל כיסוי מהמקורות.
ומכיוון שהכיפה הינה המצאה מלאכותית של זמננו שהחליטו לייחס לה ערך דתי, הרי שכמו הרבה דברים מלאכותיים המצאה זו הפכה לרועץ.
אז איך אני יוצא ידי חובת כל הצדדים, איך אני מהלך בין הטיפות מבלי להירטב ומבלי להיכוות?_
כיפה אינה המצאה מלאכותית של זמננו. היא נוספה ברבבות השנים על ידי חז"ל כמנהג. וכיום שמים כיפה כי "מנהג ישראל - תורה הוא" (או משהו דומה), ומה שכתוב בתורה מקיימים כך גם את שאר המנהגים - שאנו רואים כמצוות. לכן הדתיים שמקיימים את שאר המצוות - יש לקיים גם את זה. אני, בתור לא דתיה, מזהה דתיים עם כיפה, כי לפעמים מכניסים את הציצית, כיפה - זה דתיים, ודתיים - זה כיפה.
(כל הידע ה"רב" בתחום משיעור הזום של השכנים <מעופפת מקשיבה לשכנים, יודעת שזה לא יפה> )

כותבת עכשיו משהו - במיוחד עבור נכדה, מקווה שאת קוראת כאן.
צורך השימור העצמי של הדת ע"י "הממסד הרבני" <אני לא ממש מתלהב מהביטוי> הוא גם ע"מ להגיע לגאולה שתבוא אם כל היהודים ישמרו תורה ומצוות. אני אישית מסכים עם השאיפה של שמירת התורה -בבקשה לא לצלוב אותי - אלא שיש יסודות בתורה, שלדעתי, הם תנאי מקדים והכרחי לקיומינו ולגאולה. במילה אחת: אהבה (קצת קיצ' אבל אמיתי)
את זה כתב מבקש להתחדש.
_להגיע לגאולה שתבוא אם כל היהודים ישמרו תורה ומצוות.
ומה אם שאר בני האדם? האם הם כלולים בגאולה הזאת? האם הם יגיעו לגאולה רק כאשר כל היהודים ישמרו תורה ומצוות? הגאולה שלהם תלויה בשאלה אם אני אשמור שבת או לא? לא ברור לי המקום של שאר הברואים (בני אדם, לצורך העניין) ברעיון הגאולה היהודי דתי..
בבקשה לא לצלוב אותי_
ואת זה דליתוש ב ענתה. זו בדיוק (בערך) הנקודה שהעלתי כמעט בסוף ההודעה בדף קורונה מתמודדים .

בהקשר לנושא הדף (ולא בהכרח לתכנו) אני ממליצה על הספר ״יהודים ומילים״ של עמוס עוז ופניה עוז-זלצברגר

מעופפת, אני ממש לא מצליחה להבין מה את שואלת אותי.
ספרי לי מה שמעת, ומה את יודעת על זה, ואני אגיב בהתאם. במקרה על 7 מצוות נח למדתי דיי הרבה.

ולא, אני לא דתיה. לא מסוגלת להתחבר לדתות, או תורות.
אבל כן מאמינה שיש משמעות לחיים מעבר למה שאנחנו רואים.

כיפה אינה המצאה מלאכותית של זמננו.
אבל לחבוש אותה ביום יום, כן.
מתוך ויקפידה:
״...גם יהודי גרמניה (עד עלייתם ארצה) לא נהגו לחבוש כיפה שלא בזמן עיסוק בדברי קדושה״.

״אל מול מציאות של חילון נרחב בעם ישראל, פוסקים כדוגמת הרב עובדיה יוסף ראו את הכיפה גם כסמל להזדהות עם הציבור הדתי״

לא מבינה את הצורך של חילונים במשהו שיעזור להם לזהות בקלות דתיים.

עונה על הפיסקה האחרונה שלך, רק אל תכניסי אותי לדיון.
לא מבינה את הצורך של חילונים במשהו שיעזור להם לזהות בקלות דתיים.
אני לא צריכה שיהיה לי קל לזהות אותם, גם אם יש זקן או לבוש צנוע אני יכולה לזהות, אבל כשאני רואה איש עם כיפה אני מבינה שהוא דתי וכשאני רואה איש גלוי ראש בלי כובע אפילו אני מבינה שהוא לא דתי. כל כך פשוט. אני לא הולכת לספר לך עכשיו את כל ההלכות רק אומרת שזה כל כך פשוט בלי להכנס להלכות שדתיים שמים כיפה, ידוע לכולם והרוב מכבדים. ואלו שלא - שמים כובע. בתגובתי הבעתי את דעתי ואת דעת השכנים ואת דעת אחד הספרים שמהם השכן קרא.