ילדים ערומים

אנונימי

_{דף מוצנע}

~ראו גם: פעוט ששונא להיות ערום.
ודפים נוספים על עירום: עירום בבית, אוף אבא תתלבש כבר, עירום בתרבויות שונות~

_{ועוד (קשור לחלק מהדף): ילדים ומיניות, ילדים מאוננים, גבולות האינטימיות בין ילדים והורים}

דיון שהתחיל בדף החלטות של ילדים:

אני רוצה לקחת את הדיון לכוון אחר.
קרן, בת 2, החליטה להתפשט ולהסתובב ערומה בכל מקום שאנו מגיעים אליו.
אם זה אצל חברים, אז זה לא מפריע לי. אבל היא מתפשטת גם בחנויות וגם במסעדות.
אותי זה מביך. בן זוגי מציע לא להתיחס לזה. מה אתם הייתם עושים? (סך הכל זה הגוף שלה...)

השאלה מה עושים אם אי אפשר לצאת החוצה באמצע.
אתמול היינו במסעדה. באמצע הארוחה היא הורידה את כל הבגדים והמשיכה לאכול בעירום מלא.
להתלבש זה בשבילה סימן שהגיע הזמן לעזוב. היא ראתה שנגמר האוכל, מיד שאלה איפה השמלה שלה ואיפה הסנדלים.

אני נותנת לבתי מרחב מחייה, גם כשזה בא על חשבון הנוחות המנטלית של אחרים ושלי. (הגבול שלי זה פגיעה על סוגיה)
פעם אחת היא התגלשה ללא תחתונים וכאב לה החיכוך, מאז כשהולכים לפארק אני מזכירה לה שכדאי לה ללבוש תחתונים אם היא מתכננת להתגלש.

במקומות ציבורים אני מסבירה לה שהרצפה לא נקייה כי הרבה אנשים הולכים עלייה ומביאים לכלוך מהרחוב בנעליים שלהם, ושזה לא הגייני עבור הגוף שלה.
בסופו של דבר, מה שחשוב לי ללמד אותה זה שהגוף הזה שלה, שכדאי לה להתייחס אליו באהבה, להעריך אותו ולזכור שבמקומות שונים עושים דברים שונים.
היתה תקופה שהסברתי לה שבבית אפשר לעשות דברים שבחוץ אי אפשר מן הסתם וקישרתי בין יציאה עם בגדים או נעליים לבטיחות (תחתונים אם יושבים בשדה ועוד) לבין להישאר בבית (בחירה שלה)
אם היום היא מתפשטת במקום ציבורי אני שמחה בליבי לגלות שלא לגמרי "עקרתי" את הספונטניות, החופשיות והתמימות שאני רוצה שיישארו אצלה ואצלי ואצלך.
חלק מהמאמץ בגידול ילדים, ברובד המנטלי רוחני, זה להתגבר על חסכים או עצירות בנו שלא נשליך אותם לילדינו. ז'תומרת, שאם לא נעים לך, תכילי את זה, תני לה להיות ילדה. עד שהיא תגדל...

עדין אנחנו חיים בחברה, שמה לעשות... יש בה נורמות התנהגות מסוימות, ואפילו חוקים (מעל גיל מסוים ניתן לאסור אדם שמסתובב ערום). שמחת החיים והספונטניות לא צריכים להפגע גם אם עומדים בכללים של החברה הסובבת אותנו.
לי באופן אישי אין שום עצירות ועכבות בכל הנוגע לעירום, ובביתי אני אכן מסתובבת פעמים רבות ערומה, ובכל זאת, אני לא יוצאת ככה לרחוב.
ומכיוון שילדתי תצטרך לחיות בתוך החברה הזו (אלא אם כן, נחליט על הגירה לאמזונס), היא כנראה לא תוכל להתפשט בכל מקום וברגע שהיא היתה מסוגלת להבין את המשמעות של "כלל" הדבר הוסבר לה (ולא לפני) ולא מתוך כפיה.

ואני מסכימה שצריך להתגבר על עכבות שיש בנו, בגידול ילדנו, אבל אחת הסכנות בנסיון להתגבר עליהם היא פריצת מסגרות לשם פריצתם בלבד. אין בזה שום דבר יצירתי, משמח או ספונטני.

אני חושבת שאני יודעת מה הסיבה. הסיבה היא החשש הבלתי מוצדק שדברים (כמו לכלוך, תולעים, נמלים, קרציות וכו') יכנסו דרך הפתחים לגוף. חשש הוא בלתי מוצדק משום שרוב הטפילים שמערכת העיכול נדבקת בהן נכנסים דרך הפה (גם אם הם בחול). ולכן אני מניחה שפשוט מדובר בפחד פסיכולוגי כלשהו.
בכל מקרה, אני מרשה לילדי להיות ערומים בחול ועל הרצפה. אם הם בחצר, אחרי זה נכנסים ונשטפים. וזהו

לא יודעת למה זה "לא טוב", אבל כשיושבים ערומים על הרצפה, די מהר נעשה קר מדי (גם בקייץ). אולי עם ילדים קטנים זו בעיה, כי לא תמיד הם ידעו שהפתרון הוא להתלבש / איך להגיד לנו את זה (כמו שאסור להכניס תינוקות קטנים לבריכה לא מחוממת ל-32-34 מעלות, כי הם עלולים לחטוף מכת קור, בלי שום סימנים מוקדמים). מצד שני, אני מעריכה, שתינוק בן חצי שנה ומעלה, כבר ידע לסמן לנו שלא נוח לו, גם אם הוא לא ידע בדיוק למה (ואז נשאלת רק השאלה אם נדע לקרוא אותו נכון).

לי תמיד אמרו שלבנות ונשים לא טוב לשבת על רצפה קרה בלי בגד, כי זה עלול לגרום "קירור למטה",
(אני חייבת מהר לכתוב את מה שזה הזכיר לי,כשאמא של חברה אמרה לה "מסכנה שושי, כבר יומיים יש לה קירור למטה", חברתי היתה כל כך נבוכה מההתבטאות ה"פשוטה" בפנינו, שענתה מיד בזעף "יש לה קירור למטה שתפתח בית חרושת לנקניק!" סתם. ככה. הייתי חייבת. תסלחו.)
בכל אופן, התבטאות פשוטה או לא, זה נשמע לי די הגיוני, שיש אזורים עדינים שעדיף לא להגזים בחשיפה שלהם לקור.למישהו מידע קצת יותר מדוייק על זה?
בקשר לעירום, אני מעדיפה שבתי לא תשחק בארגז חול שלנו ערומה או עם תחתונים, וכמו נודניקית תמיד מקפידה שהיא תלבש מן טייטס קצר כזה שמגן מפני כניסת חול. תולעים שמתרבות בחול, הפרשות חתולים ושאר צרות, שישארו רחוקים מהטוסיק והפיפי שלה. נעה, קרציה בתוך הפיפי זה לא נעים, וזה קורה כשיש חיות בגינה .שטיפה כשנכנסים הביתה לא עוזרת,כי הן יכולות להתחבא מצוין והן גם זעירות ובהירות להחריד לפעמים..ובקשר לתולעים, הבנתי שארגז חול הוא אחלה מקום להידבק,אבל בזאת אינני בטוחה לגמרי.

השאלה היא ענת, מתי פגשת לאחרונה ילדה שיש לה קרציה בפיפי? (תולעים חוטפים דרך הפה ולא דרך פי הטבעת, רוב הדברים שחוטפים מחול מגיעים דרך הפה), כמה דברים כאלה כבר קורים?
יש הרבה יותר מקרים של פטריות, מחלות, קרציות ופרעושים שחוטפים מכלבים וחתולים שחיים בבית, ובכל זאת, רבים מחזיקים אותם ואפילו מאפשרים להם לישון במיטה שלהם.

אני פשוט לא חושבת על חול כעל מקום רוחש חיים שכל מטרתו זה להכנס לתוך הגוף של האדם.
אני באמת מאמינה שממש סתם נטפלים לחול (ואני לא אומרת לרגע שהוא נקי. כי הוא לא). אתם יודעים כמה דברים מטונפים יש בסביבה שלנו שאנחנו לא מיחסים להם חשיבות?
למשל... הידית בשירותים הציבוריים. אני בטוחה שאף אחד כאן לא נמנע מלגעת בידית של הדלת...
מישהו כאן בבית מחטא את האסלת השירותים כל פעם אחרי שאחד מבני הבית או אורח מבקר בשירותים?
בטח יש עוד מליון ואחת דוגמאות... אני פשוט עיפה כרגע מלחשוב עליהם.
מה שאני מנסה להגיד הוא, שחול וריצפה הם שני דברים שהכניסו לנו טוב טוב לראש שהם מזיקים ואנחנו מתקשים להוציא אותם.
פעם שהיינו קטנים, לילדים עם חום אסור היה לצאת החוצה (לא מהטעם של הדבקת הסביבה), והלבישו אותם בהמון בגדים. ולא הרשו לנו לצאת עם שיער רטוב מהבית שמא נצטנן. כל אלה הופרכו.....

אגב קירור למטה, אחד מהטיעונים נגד חיתולים מכל סוג שהוא אצל בנים, הוא שזה יוצר מצב חום לא טבעי שגורם בגיל מבוגר יותר לירידה בספירת הזרע. אם היתה בעיה של קירור למטה אז כנראה לא היתה נעלמת לנו שם הפרווה...

לגבי דברים מזוהמים, ומתוך סכנה שאני אתפס כאן כאיסטניסט מיזנטרופ קומפולסיבי, אני חושב שהדבר הכי מטונף שאיתו אנחנו נפגשים בחיי היום-יום הוא ידיהם של אנשים אחרים. בכל לחיצת יד אנחנו נפגשים עם כל הדברים המלוכלכים שבהם האדם השני נגע, ועם כל הדברים המלוכלכים שבהם נגעו אלו שלחצו ידים איתו קודם לכן... אז מה, לא נלחץ ידים? כמה פעמים קרה שנפגשתם במסעדה, לחצתם ידים, וישבתם לאכול?

אין סוף למחשבות האלה. בתור אחד שהתמחה בהן אני יכול לספר לכם על למה צריך לרחוץ אשכולית לפני שאוכלים אותה חצויה, למה צריך לשטוף קופסאות שימורים, למה צריך לסדר את הסדין על המיטה עם הפתק תמיד באותו צד, ולמה בבתי חולים צריך ללחוץ על הכפתורים במעלית באמצעות המרפק. אבל מה, זה לא נגמר, ואפשר להמשיך עם הלוגיקה (פסיכיות) הזו לכל מרחק שרוצים. די מהר זה עובר למחוזות שרוב האנשים רואים כנוירוזות, וקצת אחר כך למחוזות האי-שפיות.

אז עדיף להרגע, לא לשים לב לכל הדברים האלה, להתייחס אליהם כדברים מחסנים, ומידי פעם לחלות בקלקול קיבה ולתהות "מה כבר אכלתי?". במטריקס קראו לזה "Ignorance is a bliss". במקרה הזה זה בדיוק ככה.

היי נעה , לשאלתך: ממש לא מזמן. (וגם באוזן.וגם בבית השחי.)אני לא ממציאה חרדות לצורך הדיון-אני באמת בחרדת קרציות. כל ענין התולעים הוא נעלם גדול בשבילי.גם כשכנראה היו ,לא הצלחתי לראות אותן.בכל אופן וטרינר הסביר לי פעם בנחרצות שתולעים החיות במעי חתול וכלב אינן התולעים שנטפלות למעי בני אדם.
אבל קרציות אצלינו זה נגע אמיתי, אולי בגלל הבקר מסביב,אולי בגלל שפני הסלע, אולי ריבוי החתולים והכלבים, ואולי כולם ביחד.

ענת I rest my case!
קרציות יכולות להיות בכל מקום (במיוחד כשיש כלבים) ולאוו דווקא בחול, ולאוו דווקא בפיפי.
גם אצלנו קרציות זו מכה. אבל לא סיבה לא להיות ערומים!!!
תולעים של כלבים וחתולים באמת לא עוברים לבני אדם, אבל בחול יש את התולעים האלה שכן עוברים אלינו... ובדיוק אתמול הגיעה אלינו חברה של אורן עם פטריית ענק בפנים שהיא חטפה מהכלבה שלה (נראה לי שכבר אפשר לפתוח דף מחלות וטפילים מבעלי חיים).
אבל האמת היא, שזה ענין של חינוך. ואם את לא מרגישה בנוח עם זה שהילדה תסתובב ערומה בבית או בחול - אז שלא תסתובב. לא יקרה לה כלום מזה. היא עדין תהיה יצירתית, ספונטנית ומקסימה.

תולעים של חתולים וכלבים אכן לא חיים במעי בני האדם, אבל הן מאד מסוכנות לנו כי אם נכנסת ביצה שלהן לפה זה יתפתח כגידול בכל מיני מקומות לא סימפטיים (אם מישהו זוכר זה מה שקרה לשולמית אלוני לפני כמה שנים כשעברה ניתוח בכבד - היא עבדה עם כבשים ואלה אותם תולעים).
את זה אני יודעת מעבודתי עם וטרינרים שהסבירו לי למה חשוב לשמור על חיות הבית בלי תולעים.

עוד חשש לגבי ילדים ערומים: כשהם ערומים, יש להם גישה חופשית לאיברים המוצנעים בדרך כלל. זה לא מפריע לי בפני עצמו (בוודאי לא אצל קטנים כמו שלי) אבל היד עוברת מהר מאד מהטוסיק למשל, לפה - ויחד איתה, מן הסתם, מעבירה חיידקים צואתיים. במיוחד אצל ילדים לא-גמולים, זו נראית לי בעייה.

אז הנה עוד שאלה שמציקה לי:
למה דואגים כל כך מהעברת חידקים צואתיים לפה? הם ממילא נשארים במערכת העיכול.
ושאלה נוספת - מה לגבי חידקים צואתיים שעוברים מאדם לאדם? יש סיבה לדאוג במיוחד? אני בד"כ מניחה שמאגר החידקים המשפחתי משותף לכולם.

(היום השארתי את דולב בלי חיתול, וחזרתי למצוא אותו בשלולית קקי, עם ידיים ופה מרוחים. לא מאוד הטריד אותי, זה אמור?)

כרמית - לקח לי זמן להבין שאת מדברת על לא-גמולים מחיתולים. לא הצלחתי לקשר גמילה מהנקה עם טוסיק עירום.

אני לגמרי בסדר עם זה שבתי מתפשטת לה. עכשיו היא רוצה פחות (היא בת 4).
אצלנו יש רק מגבלה אחת: לא בשמש.
אני לא אוסרת שום דבר שלא גורם נזק לאף אחד.
לטיעון "כשהיא תהיה גדולה זה לא יהיה מתאים"
אני אומרת: כשהיא תהיה מספיק גדולה היא בעצמה לא תרצה להתפשט, ואם כן אז זה בסדר גמור מצידי.

מישהו יודע ממתי מתחיל להפריע להם העירום בציבור? בשלבי הגמילה מטיטול / נסיונות, כבר קרה שהיינו בחוץ ולאחר הרטבת מכנסיים לא היו לנו מכנסיים להחלפה, והשארתי אותם ערומים בחצי גוף תחתון. לא נראה לי שזה מפריע להם, אבל כשזה קרה השבוע ליד הפעוטון הקודם, ואחת המטפלות הציעה להביא לנו מכנסיים להחלפה (יש להם כלליים - למקרי הצורך) - בהתחלה אמרתי שלא צריך, אחר כך שאלתי את הילדה והיא רצתה. פתאום עלה בדעתי שאולי הם תופסים את זה כמשפיל - וזאת ממש לא הכוונה. עד כה לא נראה שיש להם בעיה עם עירום, וכשאני מציעה להם להסתובב ערומים בחוץ - הם נענים בשמחה, אבל אולי בהקשר של בריחת פיפי יש בזה משהו?

אני חושבת, שגם זה כמו דברים רבים אחרים, קשור לאיזה מסר (בעיקר מתחת לפני השטח..) מעבירים ההורים. אצלנו בבית עירום הוא דבר יחסית נפוץ, ולכן אורן בגיל 5 מרגישה חופשיה לחלוטין עם גופה, וכך היה גם בתקופה שהיא עדין לא היתה גמולה, אבל הסתובבה ערומה (כלומר, היו "בריחות" של פיפי, אבל, מכיוון שגם לזה לא התיחסנו כאל דבר לא נעים, אז היא לא תפסה את הבריחה כמשפיל וכו').
אני מכירה ילדים בגיל 5 שכבר מובכים מעירום בפרהסיה (אבל לא היו כך לפני שנה וחצי), אני תוהה מתי זה יקרה לנודיסטית שלי (ומקווה שזה לא יקרה) ושההשארות שלה עם בגדים תנבע מההבנה שכך נוהגים בחברה שלנו, ולא מתוך בושה.

רועי, הכול הבנתי (היה לי יום מוצלח (-; ), חוץ מאשר הסדין. למה צריך תמיד שהפתק יהיה באותו מקום, אם הסדין אחרי כביסה?
וחוץ מזה, אני חושבת שרק חיתולים חד פעמיים גורמים להתחממות לא רצויה אצל בנים, וחיתולי בד (נושמים, כשהם רטובים הם אפילו קרירים אחרי דקה) הם בסדר.
ובקשר ל"קירור למטה", אני חושבת שזה קשור לדלקות בדרכי השתן או משהו כזה. אולי זו סתם אמונת סבתא. (סליחה על המטפורה המעורבת).
אני תוהה אם הנטייה להתפשטות יכולה להיות קשורה לרגישות-יתר למגע.

עזבי, אני כבר הספקתי לשכוח את הסיבה לזה, וטוב שכך.

אני מסכימה בקשר לרגישות יתר למגע וצורך להתפשט. אין ספק שזה קשור זה לזה.

ראו:

אלוהים אדירים דוד רובנר (14.08.2001 18:47)
וילהלם רייך

מענין שתשושי נפש, שמפגינים הרבה תופעות של "חזרה לילדות" - אי שליטה על סוגרים, ביטול עכבות התנהגותיות רבות, - נוטים הרבה פעמים להתפשט (ומה שחינני בגיל שנתיים הרבה פחות חינני בגיל 80, תאמינו לי).

עירום ליד ילד עד איזה גיל?
האם יש חשיבות להבדלים בין המינים בעניין העירום בבית?

כל זמן שלשני הצדדים נוח עם זה, לדעתי.

שמעתי שבפינלנד זה עד הבגרות (כל המשפחה יחד בסאונה).

מה עם המקלחות הציבוריות בברכה או בים? אם את מתפשטת שם, ויש שם ילדים של אחרים, זה לא מפריע לך? (ה"לך" הזה הוא לא משהו אישי, טלי, אלא כללי יותר...) אם לא, אז למה שיפריע עם ילדים שלך. מה שכן, מה שנכון לי לגבי ילדיי אני מיישמת מינקותם; זה לא תקף לגבי בני משפחת המקור שלי (-:

אבל, מסעדה, מאיזשהו גיל, הבנים הולכים למלתחות של הגברים, עם אבא, והבנות עם אמא. לא?

נכון. באמת תהיתי אם מדובר במיוחד על ילדים בני המין השני. מבחינת הנוחות האישית שלי, הייתי מעדיפה שילדים בנים בני ארבע ומעלה לא יהיו במלתחות הנשים, אבל אני מניחה שלא ארגיש נוח לשלוח את הקטנצ'יק לבדו להתקלח במקלחת הגברים עד לגיל שש-שבע... ואם הבכורה (חמש וחצי) הולכת עם אבא שלה לחוג השחייה שלה - היא עדיין לא בשלה להתקלח ולחפוף לבד במלתחת הנשים... בקיצור, לא פשוט.

השאלה איך מזהים מה הילד שלי מרגיש לגבי העירום שלי. יכול להיות מצב שאני מרגישה מאד חופשיה ונינוחה בזמן שאצלו מתעוררות תחושות שונות.

האם הוא יוצר איתך קשר עין? ממשיך לדבר בחופשיות?

באירופה (אוסטריה) ראיתי משפחות שנכנסות יחד בעירום לסאונה, גם עם נערים ונערות בגיל ההתבגרות, ובלי להתחשב בזרים (כמוני). באותה סאונה גם המקלחות בחוץ היו משותפות.
כמובן שיש הבדלי תרבות ובישראל לא הייתי מעז להכניס ילדה למקלחת גברים - אני מניח שהגברים יהיו נבוכים עוד לפני שהיא תוציא מילה מהפה.

שליחה על ידי ב* » 27 ספטמבר 2002, 00:50

במשפחת המוצא שלי עירום לא נחשב בעיה.
כרגע יש לנו ילדה בת חמש, שמתקלחת איתנו ונכנסת איתנו לשירותים, ואני עוד לא רואה באופק את הזמן שזה יפריע לנו.
דווקא חשוב לי, מתוך מודעות, שהיא תלמד שהגוף שלנו הוא דבר טבעי.
אותי מטרידה שאלה אחרת :
אני לא יודעת איך להסביר לה למה אנחנו לא מנשקים לה את הפות ולא מנשקים לאחיה את הפין (כי אנחנו כמובן "אוכלים" אותה ומנשקים אותה בכל מקום, אז למה האיברים האלה מופלים לרעה?).

אינני מבין אותך מרת ב. וכי אינך זקוקה מידי פעם ללכת לבדך למקום בו אפילו המלך הולך לבדו???

כשאני לבד בבית עם הילדים, יש לי ליווי לשירותים. הכי הם אוהבים לפתוח ולסגור את הדלת (ובסוף גם לעזור לי: לנגב, לזרוק את הנייר לאסלה, להסתכל על המים שיורדים (מי אמר שזה מפחיד ילדים?) ... ).
הבעיה היא כשיש עוד אנשים: אני מרשה לבוא אתי, אבל לא רוצה שיפתחו/יסגרו את הדלת (אלא כדי להכנס/לצאת), וזה גורר מריבות.
המצב הזה הוא לא רק כשיש אורחים - אלא גם כשאבא בבית.

אני לא יודעת אם זה באמת שייך, או עם יש דיון על זה במקום אחר, אבל איך מסבירים/מתריעים/מזהירים מפגיעות?
הבת שלי מתחברת עם אנשים מאד בקלות, בעיקר עם בנים/בחורים/גברים כבר מגיל קטן ואני לא יכולה להמנע מלדאוג. איך אני אלמד אותה להזהר בלי להכניס בה פחדים? חברה אמרה לי שלדעתה למשל עירום הוא הגבול. ללמד שהגוף שלך, שאתה יכול להיות בטוח וגאה בו, הוא שלך ושלא כולם צריכים לראות אותו. נעמה בת שלוש ועדיין לא מפריעה לי אם היא מתפשטת (היא עושה את זה רק במושב) אבל נראה לי שעוד שנה שנתיים זה יפריע לי מהסיבה הנ"ל.

אני התחלתי להגביל. אורן בת 6 וערומה מקצועית. היא ערומה תמיד - חורף וקיץ. ישנה ערומה,משחקת ערומה. בקיצור, רק כשהיא בגן היא לא ערומה.
בשנה האחרונה התחלתי להגביל את היציאה שלה לגינה (שחשופה לרחוב) בעירום. אני מבקשת ממנה ללבוש תחתונים. לפני קצת יותר משנתיים התחלתי להגביל את העירום במקומות ציבוריים (מסעדות וכו') וגם אצל אנשים שהם לא משפחה.
אז וגם היום אני משתמשת בהסבר שלא מקובל בחברה שלנו להסתובב במקומות ציבוריים בעירום. בבית אפשר, בחוף הים אפשר, במסעדה אי אפשר.
המסר התקבל בהבנה.

שליחה על ידי ב* » 28 ספטמבר 2002, 23:11

כן, לגבי עירום בציבור אני מסבירה שזה "פרטי".
זה גם ההסבר למה אני לא רוצה שיראו את השד שלי כשאני מיניקה בפומבי. הייתי אומרת לה שהשדיים שלי הם "פרטיים", ולכן רק לה ולאבא מותר לראות אותם, ולא לאנשים זרים.
אבל הרי אף אבר שלה לא פרטי בפנינו, במיוחד שאנחנו גם רוחצים אותה וגם מנגבים לה בשירותים.
אז איך, במצב כזה, מסבירים שזה "פרטי" דווקא לנשיקות?

אני יכולה רק לומר מה אני עושה (ולא בטוח בכלל שזו הדרך הנכונה לעשות את זה), מגיל צעיר (נדמה לי 3) אורן מסבנת את עצמה באברי המין, וגם מנגבת בעצמה. אני חושבת שזה חלק חשוב במסר שיש אברים פרטיים.
פעם, שכבתי עם אורן במיטה (והיא כמובן היתה ערומה) וליטפתי אותה. בשלב מסוים היא התחילה להזיז לי את היד לכיוון הפות שלה. בהתחלה לא הבנתי עד שהיא אמרה לי "אני רוצה שתלטפי אותי בפיפי". זו היתה הזדמנות מצוינת להסביר לה שאיבר מין הוא פרטי ושם היא מלטפת את עצמה ולא מישהו אחר אותה.

גם המסר הזה התקבל והובן ואני מודה שאמרתי לה את הדברים ברגשות מעורבים. נקודת המוצא שלי היא פחד מהתעללות מינית. אני מפחדת שהיא לא תדע להגיד "לא". יש לי הרגשה שזו לא נקודת מוצא טובה לחינוך בכל מה שנוגע למין.

ב, אולי באמת הגיע הזמן שהיא תרחץ ותנגב את אבריה הפרטיים בעצמה.

מאז שהסברתי לאיל (בן חמש וחצי) שהציצי שלי הוא פרטי ורק למשפחה אני מרשה לראות אותו וכו' אז הוא החליט שגם הציצי שלו פרטי... אין לו מושג שצריך להתבייש בשום חלק אחר מהגוף שלו אבל בציצי כן.

אני חושב שיש הבדל בין מגע באיבר מין של ילד כחלק מסיבון במקלחת לבין מגע כזה בין ילדים כחלק ממשחק (או כחלק מתקיפה מינית כמובן). מעבר לכך, אם הורים מסבנים את כל גופו של ילד בן ארבע במקלחת אבל נמנעים מסיבון אברי המין שלו זה עלול להעביר לילד מסר אחר ממה שההורים מתכוונים, לדוגמא, שאברי המין שלו מגעילים, או שלא נעים לגעת בהם.

נראה לי שילד בגיל כזה לומד יותר על בעלותו על גופו מכך שנמנעים מלנשק או ללטף אותו כשהוא לא רוצה.

אני הפסקתי לסבן ולנגב כשלי זה התחיל להיות לא נוח, וטבענו את השימוש בביטוי "אברים פרטיים". במקביל התחלתי להקפיד שלא תיגע בי באברים פרטיים, כולל השדיים, ואיכשהו מעולם לא עלתה השאלה "למה הקטנצ'יק יונק, הרי זה פרטי" - כנראה ברורה לה ההפרדה בין הנקה למגע אחר. איכשהו גם השחלתי פה ושם את זה שבני זוג, מבוגרים, כן יכולים לגעת זה בזה באברים פרטיים. מאחר שהיא רואה אותנו באמבטיה ובשירותים אני מקווה שהיא קיבלה את המסר שזה לא מגעיל, רק פרטי.
ב, מצטערת אם הניסוח שלי נשמע קצת אגרסיבי. אבל האם בתך לא מנגבת את עצמה בגן? נכון שהם עושים עבודה פחות טובה עדיין מאשר כשמנגבים להם, לפעמים... ואגב, סוף סוף מצאתי מגבונים מיוחדים לשירותים (את הרגילים של התינוקות לא כדאי לזרוק לשירותים, הם לא מתפרקים טוב), ואפשר להציע אותם לילדים, לניגוב טוב יותר.

מסעדה - ספרי איזה מגבונים אלו.
כשהילדים היו קטנים יותר והיו מגיעות חברות בן זוגי התעקש לא להישאר איתם לבד. הוא פחד מהרגע שהילדה תצטרך לשירותים והוא יצטרך לנגב לה. אני מבינה את הפחד בעולמנו. אני לא תמיד יודעת איך האמא תפרש את המשפט "אבא של... ניגב לי, אבא של... היה איתי בשירותים".
היום כשהילדים גדולים יותר, הוא מפחד פחות, אבל משתדל לא להיות איתם לבד.

בעבר קראתי כתבה על גננות ממין זכר, וגם אצלם, היה פחד כללי מכל מה שקשור בשירותים וכו. תמיד יכולה להיות אמא רגישה שחשבה שהיה משהו לא כשר בגן, למרות שאני בספק אם אמא כזו תשלח את הילדה שלה מלכתחילה לגן עם גנן.

מתוצרת סנו, וברוב הסופרים לא ניתן למצוא אותם. אני לא זוכרת אם מצאתי אותם בקוסמוס או במגה.
כשהילדה שלי היתה בגן עם גננים (נחמדים מאוד!), הייתי בין האמהות הספורות שביקשו שאת הבנות שלנו ילוו רק הגננות לשירותים. כן, אני פרנואידית.

עכשיו כשיש לי בת, אני חושבת שהייתי נוהגת כמוך. הלוואי שבמסגרות אליהם אני שולחת את הילדים היו גננים.

שליחה על ידי ב* » 01 אוקטובר 2002, 17:26

מסעדה, כתבתי כמה תשובות ובסוף החלטתי שזה לא המקום להיכנס להסברים פרטיים.
בעיקרון מסכימה עם רועי.

זה לא פותר את השאלה:
למה רק איבר אחד "מופלה לרעה"?
הבעיה איננה סתם מגע, אלא נשיקות.
למה מותר לנשק את הפופיק ולא את הפות?
למה האפליה בין איברים? וזה אחרי שטרחתי כל כך לגדל אותה בהתייחסות "בריאה" ואגבית לכל האיברים, באהבת הגוף העירום שלה ובקבלתו כטבעי, כדי לא ליצור בושה או רגשות דומים כלפי איברי המין.

ומעניין מה שאת מספרת. אני עדיין מתרחצת איתה, עכשיו עם שניים, ולא מפריע לי בכלל, לא לגעת בה ולא להיפך. והרי היא עדיין רוצה לינוק (מנסה מדי פעם ומייד מוותרת כי "אמא, זה מתוק מדי")
אולי זה בגלל שגדלתי בבית שבו היה יחס מאוד טבעי ואגבי לעירום.
אין לי מושג מתי ארגיש כמוך, אולי עוד כמה שנים.

בטח שיש הבדל, את הפסקת להניק לפני רבע שעה בערך, אם בכלל, ואני לא מניקה אותה כבר יותר משנתיים וחצי. ברור שהמרחק (פיזי ונפשי) גדל.

אני פתחתי את הדף לפני שנה וחצי.
מאז הדברים השתנו בהחלט. הרבה כללים נוספו. כמו שלא יוצאים מהבית בלי בגדים. (עדין מותר להיות יחפים).
שמים תחתונים שבא גנן ערבי לעזור לאבא בגינה.(הוא ביקש ואנו כיבדנו את זה).
בקשר לניגובים בשירותים. היא לא מוכנה שננגב לה. היא גם לא מוכנה שנסבן אותה.(היא ילדה מאוד עצמאית).
אך אני או בעלי עושים אמבטיות ביחד איתה ולפעמים שלושתינו ביחד.
אנו גם מסתובבים בבית ערומים (אם מזג אויר מאפשר).ואני תמיד ישנה ערומה.
אני כבר לא מניקה אותה יותר משנה, אך קירבה גופנית עדין נשארה ביננו.
כשעובר יום קשה ביני ובינה ואני מרגישה קצת התרחקות, אז בלילה אני נכנסת למיטה שלה, מחבקת אותה ומרגישה את הריח שלה ובטנה על בטני, אני מאושרת,
בבקרים שאנו לא ממהרות אנו מתחבקות ומתנשקות ומספרות אחת לשניה חלומות שחלמנו וכמה אנו אוהבות אחת השניה, ומה בא לנו לעשות היום.
אז ההתרחקות שמסעדה מדברת עליה, היא לא חיבת לקרות.
לנו זה קרה בתקופה שקרן היתה בגן (4 חודשים), אך הצלחנו לתקן את זה .
אם אני לא טועה ,אז הבת של מסעדה הניידת בגן ,אז אולי זו הסיבה ולא הפסקת ההנקה

אלונה, גם בתי בגן.
חשבתי הרבה על מה שהמסעדה כתבה, הרהרתי הרבה במשפחה שלי (סבתא שלי, הורי, אחותי וגיסי) ובמנהגינו לאורך השנים, והגעתי למסקנה שהקשר הגופני ביני לבין בתי והיחס לעירום ולמקלחות בעירום לא ישתנה בעתיד הקרוב, בלי קשר להנקה. ובלי קשר לגן.
כל משפחה, ומה שמרגיש "מתאים" לבני המשפחה.

כתבתי כבר פעמיים בעבר ונמחק לי. ננסה שוב.
אלונה, הרבה ממה שאת מתארת קיים גם אצלנו (יש הרבה חלונות גדולים ופתוחים למול הרבה שכנים, אז בכל זאת יש מגבלות מסוימות). אבל כנראה שההיפרדות (מלה יותר מדויקת מהתרחקות למצבנו, במחשבה שנייה) היא גם ובעיקר עניין רגשי, לא פיזי.
וההיפרדות הזו היא לא בהכרח שלילית, או לא כולה שלילית.
בשמת ואלונה, אני אשמח אם תחזרו לדף הזה כשבניכן יגיעו, נניח, לגיל חצי שנה. אני מצאתי אצלי הבדל גדול בקשר הפיזי הסימביוטי עם תינוק יונק שכבר מכירים אותו קצת זמן, לבין ילדים גדולים שאינם יונקים.
ובשמת, אני מסכימה שלמודל שמקבלים בבית יש משקל גדול מאוד.

מסעדה, אהבתי ובתוך תוכי אני מרגישה שאת צודקת. למרות שכואב לי לחשוב שיום אחד...
דרך אגב אני לא יודעת האם זה בן או בת (בבטן כוונה)

ד"א - הקשר הפיזי שלי עם ילדי שונה לחלוטין זה מזה. לא את כל ההבדלים אפשר לתלות ב - בן/בת, יונק/לא יונק ...

כל ההתייחסות לעירום של ילדים ומבוגרים היא מאוד צבועה. כולם יודעים מה מחביא השני תחת המכנסיים, ובכל זאת מתבייש במה שיש לו.
כל עניין הבושה ללכת עירום הוא התנהגות נלמדת, שהרי ילדים, אם לא ילמדו אותם אחרת, לא יתלבשו לעולם.
בכל זאת יש מגבלות, הנןבעות מהתייחסות החברה, אבל אך ורק זה.
לכן, לדעתי, נכון וחיובי להרגיל את הילדים שבבית אין בושה - הורים, אחים ואחיות. בחוץ, בגלל שכך נהוג, רצוי להתלבש.
אם כמה זוגות חושבים כך, הרי ניתן לפשוט את הבגדים גם כשהמשפחות נפגשות.
הילדים ילמדו שעירום זה לא בושה, יקבלו את הגוף שלהם כמו שהוא, וגם את הגוף של האחר. אפילו אם הוא מבוגר או מכוער.
יחס כזה, טבעי ומובן, גם בריא יותר. הילדים מרגישים היטב שאין להורים תשובה טובה על השאלה מדוע אסור ללכת עירום. הם צודקים.
מדוע לקטנים מותר? מדוע לאבא ואמא מותר? אז אסור רק בגיל שבין 6 לחתונה? למה? איזה סוד יש כאן?
אין לשאלות אלו תשובה הגיונית. לכן יש ללמד אותם שאין הגיון, אבל כך נהוג. וכיוון שאין היגיון, הרי במסגרת המשפחה, ובנוכחות חברים וחברות שהוריהם מסכימים, נוהגים לפי ההגיון ומשחקים ערומים. כיוןן שגם ההורים ילכו ערומים, הרי הילדים לא יראו בזה דבר יוצא דופן.
כך דעתי

בשמת ואלונה, אני אשמח אם תחזרו לדף הזה כשבניכן יגיעו, נניח, לגיל חצי שנה
אוקיי, הינוקא מתקרב לגיל חצי שנה.
לאיזה שינוי את מצפה? אני סקרנית. מה לחפש?

אצלי אין שינוי. אני לא מפלה אותו בגלל שהוא בן. אני מתרחצת עם שני ילדי.

מה ההבדל בין גיל יומיים לגיל 6 חודשים (אֶה, גם ליבי מתקרבת...)? אנחנו מתקלחים עם ילדינו, מסתובבים בערום חלקי או שלם בבית, ולילדים מותר להיות ערומים גם בחוץ (אם לא חם או קר מדי עבורם). העניין של ערום בחברת אנשים אחרים עבורי, קשור במה שספגתי בבית, אני לא מצליחה להשתחרר מזה, והלוואי ויכולתי להסתובב בחופשיות, כמו זוגי, עם תחתונים כשהחברות שלי מגיעות.

הדיון היה לגבי היפרדות, פיזית ונפשית, אחרי שהילדים נגמלים מהנקה ומן המיטה המשפחתית, בפרט כשיש, במקביל, גם תינוק שעדיין יונק ונמצא במיטה המשפחתית. נראה לי שאצטרך לחכות בסבלנות עוד כמה שנים עד שאתן תגענה לשלב הזה (-:

שליחה על ידי מעין* » 22 יולי 2003, 21:52

אני מבינה שכל אחד חונך אחרת וחושב אחרת אוליי תחשבו שאצלי בבית אנחנו חופשיים מידיי אבל כולם מרגישים נוח וטבעי אני לא אמא עדיין רק נערה בת 16 ויש לי 3 אחים בגיל שבע, אחת עשרה, ושלוש עשרה ואף אחד לא מתביש מהשני לא פעם ניראת זיקפה אצל הבנים הגדולים יותר וגם זה לא מביך לא אותנו ולא אותם אוליי נשמע מוזר אבל ככה זה וטוב לנו ככה.

פעם בקיבוצים היו מתקלחים יחד כל קבוצת גיל (בנים ובנות) עד גיל 16!
המצחיק הוא שאז, כשעברו למקלחות בוגרים מופרדות, הקטנים היו מתביישים מהגדולים (מאותו מין)

בועז,
אל תגזים. לא עד גיל 16 וגם לא עד גיל 13 (לפחות לא אצלנו).

בקיבוץ שריד בשנת 1956 לדברי מקור אמין: אמא של בועז

נו, טוב, אולי בקיבוץ הארצי...
אבל קראתי ספר של אינני-זוכרת-איך-קוראים-לו, על מחנך במוסד החינוכי המיתולוגי של משמר העמק. הוא נהג לפי התיאוריות החינוכיות המודרניות ביותר, כולל יחס טבעי לכל אברי הגוף, ופשוט לא הבין איך זה שהילדים, בגיל מסויים, מתחילים להתבייש בעירומם מפני המין השני.

אמא שלי לא ראתה אותי עירומה מגיל 13 ולהיפך, אבל בביתי אנחנו מסתובבים ערומים חופשי ליד הילד,והילד היה כול הקיץ ערום.
היום כשהוא התחיל ללכת למעון איך שאנחנו באים הבייתה אני מפשיטה אותו כדי שהוא ינשום קצת ומלבישה לו "גלאביה" (חולצה גדולה) ותחתונים.
הוא חייב את "שעת הבולבול" שלו, (למשוך ולדחוס).

לאמא של יונת
ילדים התחילו להתבייש מעירומם מהמין השני, כיוון שהם שמעו ממשהו שצריך להתבייש. זה לא המצאה שלהם ולא טבעי. הבעיה היא שהמוסכמות כל כך מופנמות ( שהרי גם שם מחוץ למקלחת הסתובבו לבושים ), וילדים מתקשים להתעלם מהסביבה ולפעול לפי ההגיון בלבד.

כשבאתי לבקר את בני הדודים שלי בקיבוץ בתור ילדה, המקלחות המשותפות היו טראומה נוראה עבורי. אבל באופן עקרוני כל הביקורים האלו היו טראומתיים - קשה להתארח אצל מישהו שלא מבין באופן בסיסי מה זה לארח: להתייחס לזרות של האורחים, להקל עליהם להסתגל, להנעים את זמנם.
אני לא חושבת שזה היה פגם ספציפי בבני הדודים שלי, זו היתה האוירה בקיבוץ שלהם וזה גרם לי למחשבות נוגות על ילדי חוץ באותה תקופה וקודם לה.

התגלגלתי לדף הזה, הדר בת שנה ו7 חודשים מאוד אוהבת להיות ערומה, אבל עוד קר...!
יש לפעמים מלחמות ואני מסבירה ומקווה שהיא מבינה שעוד קצת וממש יהיה יותר נעים ושתהיה מצידי כל היום ערומה. עם הגוף הקמבודי שלה - רזה עםבטן של חודש שישי.
הדף הזה הזכיר לי את משפחתי מהולנד שהגיעו לארץ כשהייתי בערך בת 10 נסענו לים וכולם התפשטו , משפחה דתית מסורתית עם שלושה ילדים מקסימים. ההלם היה גדול... אני בתור ילדה לא ידעתי מה לעשות ואמא שלי ביקשה שילבשו בגדי ים כי פה בארץ נותנים בחוף ציבורי קנס על זה...
בבריכה במושב הם התלבשו מאחורי מגבת והבנות נכנסו עם חלק תחתון של ביקיני. אני זוכרת שהילידים במושב היו דיי המומים מזה וציחקקו אבל התרגלו מהר. אני חשבתי שזה דיי cool

כשבאתי לבקר את בני הדודים שלי בקיבוץ בתור ילדה, המקלחות המשותפות היו טראומה נוראה עבורי
חישבי על כל מי שעובורו זה היה אורח החיים ולא רק ביקור

בנותיי אוהבות להיות עירומות, הגדולה בת 5 עדיין אוהבת להיות בלי תחתונים בבית והקטנה מחקה אותה (בת שנתיים)
השאלה היא, יש להן אחיינים (בני שמונה ושש) והם מסתכלים ואפילו הטוסיק מזמין צביטה. כשהם מגיעים אלינו הביתה אני מבקשת מהן שישימו תחתונים (במיוחד זה מרגיז את הסבא והסבתא שהן ערומות, אבל זה כבר סיפור אחר), האם זה מבלבל אותן? כשהן עירומות לידם יש אי נוחות מצד הסבא והסבתא, כשהאחרונה תמיד חוזרת עשר פעמים שישימו תחתונים (וגם הם אומרים/מצהירים שתמיד כשהם מגיעים אלינו הבנות ערומות, מה שמשתמע כביקורת או כמשהו שלילי). יש הצעות? הארות?

גם הבנות שלי (בנות שלוש וחצי ושנה וחצי). וגם סבא וסבתא משני הכיוונים ממש לא מסוגלים לראות את הבכורה ערומה. אמא שלי עוד החזיקה מעמד כשהבכורה התרוצצה בבית או נטורל, אבל לא הסכימה שתשב לאכול ערומה. חמי לא הסכים שבתי תסתובב ערומה בנוכחותו.

מה עושים? "סבא מבקש שתלבשי תחתונים". בהתחשב בעובדה שאף אחד מהסבים לא גר באותה ארץ כמונו, אני מחליקה את זה.

כאן בצפון אמריקה הפוריטניות כמובן חוגגת, וילדות בנות חצי שנה מגיעות לבריכה עם בגד ים גמדי שהחיתול מבצבץ מתחתיו. הבת שלי היא כמעט היחידה שהולכת עם חיתול וזהו. גם לא עושים כאן פיפי מאחורי כל עץ רענן.

גם לא עושים כאן פיפי מאחורי כל עץ רענן.
אז איפה ילדים שכרגע נגמלו מחיתול עושים פיפי (כשהם מחוץ לבית)?

גם לא עושים כאן פיפי מאחורי כל עץ רענן.
ואם עושים עלולים להקנס קשות או לקבל ברירת מאסר.

אז איפה ילדים שכרגע נגמלו מחיתול עושים פיפי (כשהם מחוץ לבית)?
אני הייתי מסתובבת עם סיר בתא המטען ושקיות נילון. כשהיה מתעורר צורך הייתי שמה שקית בסיר ונותנת לה לעשות פיפי, אח"כ קושרת היטב, שמה בעוד שקית, וזורקת בהזדמנות הראשונה.
קחי בחשבון שבארה"ב בכל כמה מיילים יש rest area עם שירותים שלרוב לא היו מביישים בית מלון, ועם אסלוניות. כך גם בכל כלבו שמכבד את עצמו (ורובם מכבדים את עצמם).
כל כך התרגלנו לזה. וכך כשחזרנו לארץ (הגדולה היתה בת שנתיים וחצי) בתור לביקורת הדרכונים היא הייתה צריכה פיפי. הלכתי איתה לשירותים בנתב"ג, ואחרי שנכנסנו ונדהמנו מהלכלוך והסרחון ("הסבר פניך לתייר", לא? ככה מסבירים לו למה הוא יכול לצפות אצלנו) היא אמרה לי "אמא, אני אתאפק" ולא היתה מוכנה לעשות.

ואם עושים עלולים להקנס קשות או לקבל ברירת מאסר.

רגע רגע
את מדברת על ארה"ב?
אסור לתת לילדים (קטנים מאוד) להסתובב שם ערומים ולשחרר כשיחפצו?

<דווקא תכננו...

>

לחמותי יש התנגדות לכך שבתי תעשה היכן שהיא רוצה וזו מסיבה שכלל לא חשבתי עליה - שיש אנשים "חולים בראש" אשר מסתכלים ויש להם "ראש מלוכלך" והיא לא רוצה לחשוף אותה לזה, כמו שהיא לא אוהבת שהיא עירומה בחוף הים, שוב מהסיבה שיכולים לפנטז עליה וכו' אנשים חולים. כשאני בחוץ, אני באמת משתדלת שהן יעשו זאת מאחורי עץ ולא לחשוף את הטוסיק שלהן לכל עובר אורח ולכל דיכפין...

הלכתי איתה לשירותים בנתב"ג, ואחרי שנכנסנו ונדהמנו מהלכלוך והסרחון

גם כאן נתקלנו בשירותים שלא היה לי סיכוי להחזיק בהם מעמד יותר מעשר שניות בלי להקיא. דווקא בבריכה או בחניון שממנו יוצאים מסלולי הליכה ביער. אז היער סופג הכל, אבל מה עושים בבריכה?
הפתרון נמצא בדמות החיתולים של הקטנה. פרשתי חיתול על הקרקע, הבכורה עשתה את שלה על החיתול וזרקתי את כל העסק לפח.

יש כאן בעיר wading pools - בריכות ילדים רדודות, חינם לגמרי. אחת הבריכות נמצאת ממש במרכז העיר, ומגיעות אליה הרבה משפחות שסתם עברו בסביבה ולא מצויידות בבגדי ים. הילדים רואים את הבריכה, מתפשטים וקופצים פנימה - ואז ההורים רואים את השלט, No Nudity! הילדים נאלצים להתרחץ עם בגדים (פויה) או לצאת מהמים.

אז אסור לעשות פיפי מאחורי עצים? כי בעוד חודש כשאסתובב עם שני זאטוטים גמולים בערי ארה"ב אני תוהה לאן בדיוק נרוץ כשיצטרכו... הרי לא בכל מקום יש מקדונלדס (או שיש?)

ואני מתכוונת להסתובב עם ילדה לא גמולה בכלל אבל כזאת שלא אוהבת ללכת עם חיתול
בקיצור - עם ילדה שמחרבנת ומשתינה כמו עז.

יעצרו אותנו?

כן!

מצפים מהורים לקחת אחריות מלאה על ילדיהם.
אסור!!! להשתין ליד עץ ברחוב או מאחורי שיח.
פשוט אסור!
זה יכול להיגמר בקנס מאד מאד גבוה ואלי אפילו יותר מכך.
אוהבת/לא אוהבת שימי לה חיתול.

פתרון מאד נוח - סיר קטן שמתקפל ואפשר לשים אותו גם בתיק ממש לא גדול - מכניסים שקית, פותחים את הסיר והילד יכול לעשות את צרכיו בכל מקום, אחר כך מוציאים את השקית, קושרים וזורקים לפח הקרוב. לנו יש אחד כזה שנקרא potette, תוצרת אנגליה, אבל בארה"ב אפשר להשיג כאלה ממש בכל חנות תינוקות וגם באינטרנט. בהתחלה השתמשנו בשקיות של היצרן, עכשיו סתם בשקיות מהסופר.

התחלתי לחפש לך מוצר מסויים שאני מכירה אבל נתקלתי בזה בדרך...
אני חושבת שזה יכול לסייע

http://www.joe-ks.com/[po]archives aug2003[/po]/RedneckCommuter.jpg

אבל אני התכוונתי לזה: אפשר למצוא את זה בארה"ב בקלות.
http://www.icbaby.com/pages/potties/[po]tommee tippi travel potty[/po].htm
http://www.icbaby.com/pages/potties/[po]tommee tippi travel potty[/po].jpg

שאלה להורים ל ילדים ערומים / ילדים מתפשטים :

היום התארחו אצלנו שתי חברות (אחיות) של הנמרון (בן שנתיים). אחת בת שנתיים ואחותה בת הארבע שנים.
הורדתי לנמרון את החיתול כדי להחליף באחר ולא הוא רצה חדש. אז השארתי אותו להתרוצץ חצי ערום.
זה קורה הרבה אצלנו בבית.
הילדה בת הארבע ביקשה שאני אלביש אותו, היתה לי הרגשה שלא נעים לה שהוא ערום, אף שכששאלתי היא לא התייחסה לזה. היא רק רצתה שהוא "יתלבש כבר".

אני לא יודעת מה לחשוב/לעשות/איך להתייחס למצב כזה: זו ילדה שמכירה אותו היטב ולפעמים הם גם עושים אמבטיה ביחד (שלושתם), והיא מאד נהנית ומבקשת שהוא יתקלח אתן. היא גם הרבה פעמים ראתה אותי מחליפה לו ולאחותה חיתול. מצד אחד אולי הפריע לה שהוא לבוש "כי צריך להתלבש" (אצלה בבית חייבים תמיד להיות לבושים, אני יודעת). מצד שני אולי מפריע לה כי הוא בן, והיא לא רגילה לראות בנים ערומים?

נניח, שמדובר באפשרות השניה, מהכדאי לעשות להבא. הפעם הוא נשאר ערום, כפי שרצה, והיא הרפתה מהנושא.

<המסקנה האישית שלי - ילד הבא בלי חיתולים, וכך החברים יתרגלו מגיל צריך

>

איכשהו הפעם היה נדמה

אמא נמרה, קשה לדעת מה מביך ילדים בנושא הזה, יכול להיות שהקטע של להיות ערום לא במקלחת , או אולי זה שהיה חצי ערום (בפעם הבאה תפשיטי אותו לגמרי (-; )
זה מזכיר לי את האחיין שלי שבגיל 6 דרש שיתנו לו פרטיות במקלחת בזמן ששהוא מתפשט ואז יצא החוצה ערום וטייל בכל רחבי הבית כדי לחפש את אמא שלו שתכוון לו את המים.

נראה לי שילד בגיל כזה לומד יותר על בעלותו על גופו מכך שנמנעים מלנשק או ללטף אותו כשהוא לא רוצה.
כל כך נכון, כל כך אלמנטרי, וכל כך קשה! (עם המתוקים האלה)

יש הבדל בין בושה = רגש שלילי
ובין קבלה והתנהגות לפי נורמות חברתיות .

אני באופן אישי , מאמינה שילד שמגיל אפס קיבל הרבה מגע , אהבה וחיזוקים למעשים שלו , לא יצא בישן.
הגוף האנושי הוא פלא .
גם גוף אנושי עם צלקות , נכויות וכ' , זה גוף שעבר שיעורים , שהתגבר , שאוהבים אותו ומטפלים בו , שיש בו נשמה ולכן ראוי לכבוד.
קראתי ספר שנקרא :" הביתה בטרם שחר", אחד הרופאים ,אחת הדמיות אומרת " היכלי הנשמה ", וקורא לכולם לטפח ולחזק את הגוף . כמה נכון.

ונורמה חברתית , טוב זה לא משהו שאני צריכה לפרט , אם אתה חי במדינת ישראל ...

לגבי ארה"ב, אני יכולה להוסיף מהניסיון שלנו:

בכל הפארקים והמרכזים במסחריים יש שירותים ברמה סבירה מאד. בכל פעם שאנחנו הולכים לגן חיות, מוזיאון, חנות גדולה אנחנו קודם כל הולכים לשירותים... כדי לוודא שיש את מקסימום הזמן עד הקריאה הבאה.

בנוסף יש בערים הגדולות מקדונלד בכל פינה, שזו רשת בינלאומית של שירותים

.

בפארקים (וגם במרכז המחרי היוקרתי) יצא לנו כמה פעמים לעשות מאחורי עץ. אני יודעת שזה לא מקובל, אבל ממתי חוקים זה משהו שעוצר אותנו

?

בנוסף יש בערים הגדולות מקדונלד בכל פינה, שזו רשת בינלאומית של שירותים
מזמן טענתי שזה התפקיד היחיד של הרשת הזו. אני מנצלת אותה בכל הזדמנות, ביחוד בהריון.

אני צריכה רגע שתחזירו אותי למציאות:
באיזה גיל הילדים שלכם התחילו להתביש להתקלח/להתאמבט/להתלבש ליד בני המין השני? התיחסו לאחים, הורים, בני משפחה, וחברים (ילדים ומבוגרים).

הילדים שלי בני חמש וחצי. יש פעמים שיש מין טכס של "להתלבש במקום אחר", אבל חוץ מזה אין להם שום עכבות. זה נראה לי הכי חלק, טבעי, ובריא בעולם. אבל פתאום קלטתי (שוב) שיש בעולם אנשים שחושבים אחרת. (אבא שלא רוחץ את בנותיו מגיל 4, הורים של מרשים לאורחים להצטרף לילד שהולך לשירותים בשביל להמשיך את השיחה וכו').

בלי קשר, בשבוע שעבר נכחתי במקרה של ילד בן אולי 10 לועג לילדה בת 9 כי היא היתה בבריכה בלי חולצה (ובלי חלק עליון של בגד ים). לספק את סקרנותכם - היא איימה עליו בעזרת כמה בעיטות מקצועיות באוויר (זה השלב בו ראיתי שבכלל קורה שם משהו), והוא השתתק. עצוב מאוד בעיני. האין זה מתחיל בגדרות הצניעות המלאכותיים?

טוב, עברו כמה ימים מאז שתמהתי מדוע זקוקים תינוקות נטולי חיתול לתחתונים, והנה התגלגלה לפתחי סוגייה קרובה הדורשת את התערבותכן המיידית.
בימי השרב האחרונים הסתובבתי עם בתי העירומה או הלבושה בגופייה בלבד בכמה מקומות מחוץ לבית (בצל. נא לא להסיט את הדיון לחרדה מפני השמש).
התגובות שקיבלתי ממש הפתיעו אותי, משום שהם נגעו לתחום שחשבתי שלא קשור כלל לתינוקות - צניעות.
האם לדעתכן חוקי הצניעות חלים על תינוקות?
אני הרגשתי שזה תמהוני לצפות מתינוק לא לחשוף את הטוסיק בציבור, ממש כפי שמישהו היה מצפה מתינוק לא לאכול עם הידיים כי זה לא מנומס.
למעשה, זה נשמע לי על גבול הפדופיליה לייחס לתינוקות מספיק פרובוקטיביות מינית כדי להפוך למטרד צניעות.

מה דעתכן?
מה אתן עושות בציבור?
האם אני ממש מגזימה או תמימה?

קלמטינה,
ממש מסכימה איתך.
גמני קיבלתי בעבר תגובות כאלה מכל מיני "נשמות טובות" (איכס....)
אכן חסרים ברגים.
אם למישהו מתעוררות מחשבות מיניות מלראות תינוק ערום, כדאי שיפנה לטיפול, ויפה שעה אחת קודם.