יציאה בכריעה

יש לי שאלה מביכה. שאלת תם ושאינו יודע לשאול.
אני לא יודעת אם זה מתאים לפה, אבל לא מצאתי דף אחר שיתאים.

(מכחכחת, מהמהמת, גוררת רגליים) אני חושבת שאני אלרגית לנייר טואלט רגיל. כאילו, זה עושה לי מגרד. כאילו, בפות. אני חושבת שזאת אלרגיה של שנים ורק עכשיו עליתי עליה. אבל אין לי מושג במה עוד אפשר להשתמש.

רעיונות? מישהי?

ואשמח לעבור לדף רלוונטי.

_אבל אין לי מושג במה עוד אפשר להשתמש.

רעיונות? מישהי?_

אפשרות (חלקן ניסיתי):

להשתמש בעדים (בדים) של טהרה ואח"כ לכבס. (מובן שלבדיקת טהרה להשתמש באחרים לגמרי)
חיתולי טטרה חתוכים לריבועים, אח"כ לכבס
לא ניסיתי - ניר אורז ששמים בחיתולים רב-פעמיים (יקר)
להשתמש בבידה/ לשטוף במים אם יש מקלחת קרובה

רעיונות? מישהי?

אפשר לנקות עם מים (מבקבוק מים מינרלים קטן) ואח"כ לנגב במגבת יעודית קטנה שנזרקת לכביסה כל כמה ימים.

http://www.google.co.il/imgres?imgurl=h ... sbg&itbs=1
אפשר פשוט לבנות כזה.
ויש גם יותר פשוטים

כפי שציינתי מספר פעמים למעלה - אצלנו יש שני שרפרפים קטנים שנכנסים מתחת לאסלה ולא מפריעים. הם עוברים בתור "מדרגה לילדים" ולא מרימים גבה להכי נורמטיבים שבאו אלינו לחרבן... מזיזים אותם קצת לצדדים, כורעים עליהם והופלה. מי שלא יכול לכרוע ממש (אני) יכול לשבת רגיל ולהניח עליהם רגליים. אמנם זה לא ממש כריעה מכל מיני בחינות, ועדיין אחרי שעושים את זה כמה זמן, להכנס לחדר שירותים בלי אפשרות להרים את הרגליים זה מורגש בגוף.

מיכל, לגמרי יכול להיות והגיוני בעיניי. אני, להבדיל, אלרגית לתחבושות הגיניות חד פעמיות. ישר עושה לי פטריות. הבוס שלי בצבא היה אלרגי לטישו, לקח לו שנים שנים שנים להבין את זה ולעבור למטפחות אף, ובכך להפסיק את הצורך התמידי לקנח! אירוני, הא? לעניין? הכי זול, הכי פחות מבעס, לדעתי, זה טטרות גזורות או מגבות מהסוג הרבוע הכי הכי קטן. בשילוב עם בקבוק מים.

אני בניתי מכרעה מעץ בעבר, משהו סופר בסיסי, אבל זה מתאים יותר לשירותי קומפוסט מאשר לאסלה קימת.

ראיתי שניצן ממליצה על הסיר של בייבי ביורן. באתר שלהם ראיתי שלושה סוגים (אחד גדול עם משענת לגב, אחד שנראה לי רגיל בלי משענת ואחד קטן וקל כנראה לנסיעות), מה מבין השלושה הכי מומלץ בהקשר של יציאה בכריעה, ושמירה על רצפת האגן?

הנה הסירים:
"http://www.babybjorn.com/products/bathroom/"

הגדול עם ה"משענת" הכי מומלץ לבית ולקטנטנים. שני הילדים שלי השתמשו בו, והמבנה הזה בעיקר מאפשר תחושה בטוחה כש"נופלים" על הסיר לאחור, שזה מה שקורה כשקטנטנים. יש לו סירון פנימי שיוצא. חוץ ממנו יש אחד קטן יותר יצוק בחתיכה אחת (גם אותו יש לנו, מתאים ליותר מאוחר, יותר נוח מכל סיר סטנדרטי שפגשתי מבחינה ארגונומית) ומה שיש לנו עכשיו בארה"ב זה את הקטן עם הסיר הפנימי. העינין עם הסיר הפנימי מאד נוח ומוצלח לדעתי. הרבה יותר קל לשטוף אותו בכיור ולא צריך לדחוף את כל הקונסטרוקציה מתחת לכיור.
אם הייתי צריכה להמליץ על אחד, הייתי הולכת על הגדול, חד משמעית. יכול לשמש גם לגילאים יותר מאוחרים. גם הקטן לא הכי מושלם לנסיעות כי הוא מסורבל. אני משתמשת במתקפלים (יש קישור איפשהו למעלה) או עם קערית פצפונת או עם שקית אטומה.

אה, יש לנו במכולה גם את זה שמתיישב על האסלה (יש לנו רק סירים של בייבי ביורן

) זה טוב למי שרוצה להרגיל את הילדים להשתמש באסלה בלי כריעה. אנחנו ירדנו מזה מהר. היתרון שלו הוא שהוא מתלבש על כל אסלה (יש לו מין הברגה גדולה פנימית כזו שמאפשרת לו להיות מותאם לכל צורה של אסלה ולהיות יציב ממש) והוא מאותם חומרים - נוח, לא מתקרר, קל לניקוי.

שתי שאלות למומחיות:
1) רגליים פשוקות, צמודות, או באמצע? מה עדיף?
2) מישהי ניסתה להשתמש באמבטיה? ונגיד לפנות אח"כ את הצואה לאסלה, ואת השתן לשטוף? נראה לי שזה מאפשר יותר חופשיות בתנוחה, ללא חשש שפריצים לצדדים (רק כדאי שהרצפה תהיה יבשה). דעתכן? ומה זה עושה לאמבטיה מבחינת מראה, ריח וכו'?

מקווה שאני בדף הנכון:
רוצה להפסיק להחזיק את הקטנה (10 חודשים) לפשפושים, כי כבד ולא נוח והיא זזה ורוצה להגיע לכל מקום כשאני מחזיקה אותה.
קנינו לה סיר הכי פושטי, להפתעתי היא מחבבת אותו, הבינה מהר מאוד מה עושים בו ויושבת עליו בכיף.
הבעיה - קשה לה לעשות קקי בישיבה. נו בטח. פיפי - חופשי. קקי - היא מתאמצת, מתעצבנת ואז אני מרימה אותה מעל הכיור והופ, הכול יוצא.
איך אפשר ללמד אותה לעשות בכריעה? היא נראית לי קטנה מכדי להבין את התנוחה. מצד שני, באמת כבר קשה לי להחזיק אותה.
פתרונות?

מעניין אותי מה יענו לך. שלנו בת 9 חודשים ומפושפשת באוויר כמעט מלידה. גם אנחנו עם סיר פושט עליו היא עוד לא יושבת (כיוון שלא יושבת עדיין) אבל זה מעבר לפינה.

איך אפשר ללמד אותה לעשות בכריעה? היא נראית לי קטנה מכדי להבין את התנוחה.
אצלנו זה הופיע באופן טבעי ברגע שהתחילו להתנייד יותר טוב במרחב.
ההתפתחות של הזחילה, ההיעמדויות ואחר כך ההליכה כנראה עשו כל מיני חיבורים במוח וחיזוקים של השרירים
(טוב אני סתם ממציאה פה (-: אבל הכוונה שהגוף פתאום למד לבד מה לעשות).
בקיצור בשלב הזה גיליתי להפתעתי שהילדים עושים את זה לבד, באופן אינטואיטיבי.

איך אפשר ללמד אותה לעשות בכריעה? היא נראית לי קטנה מכדי להבין את התנוחה.
לדעתי היא ק'טנה מכדי להיות מסוגלת להיכנס ולהישאר בתנוחה. צריך לא מעט שיווי משקל וסוג מסוים של שליטה ביציבה ובתנועה בשביל זה. (כרגע אין לי זמן לנתח את זה, מה בדיוק דרוש בשביל כריעה, אבל אני יכולה לברר את הנקודה)
אצל הבן שלי היכולת לכרוע הופיעה רק אחרי שההליכה התבססה היטב, והיה יכול לעבור מישיבה לעמידה דרך כל מיני תנוחות.

אז עד שהיא תלך לגמרי לבד אני צריכה להמשיך ולהחזיק אותה? אוף, זה כבד... (היא שוקלת כמעט 10 קילו!)
והיא גם די אוהבת את הסיר, ומוכנה לשבת עליו הרבה יותר זמן מאשר מה שהיא מוכנה להיות מוחזקת מעל הכיור.
כנראה שאין ברירה אלא להמשיך ולהרים אותה, אה?

כנראה שאין ברירה אלא להמשיך ולהרים אותה, אה?
כדאי שתדאגי לעמידה נוחה שלך כשאת מחזיקה אותה.
בכל מקרה, טוב שתדעי שזה הרבה יותר בריא לתחתית האגן שלה שאת מחזיקה אותה מאשר שהיא יושבת על הסיר.

_שתי שאלות למומחיות:

רגליים פשוקות, צמודות, או באמצע? מה עדיף?
מישהי ניסתה להשתמש באמבטיה? ונגיד לפנות אח"כ את הצואה לאסלה, ואת השתן לשטוף? נראה לי שזה מאפשר יותר חופשיות בתנוחה, ללא חשש שפריצים לצדדים (רק כדאי שהרצפה תהיה יבשה). דעתכן? ומה זה עושה לאמבטיה מבחינת מראה, ריח וכו'?_

_כנראה שאין ברירה אלא להמשיך ולהרים אותה, אה?
כדאי שתדאגי לעמידה נוחה שלך כשאת מחזיקה אותה._
אני אוהבת לשבת על האדמה ולהחזיק אותה כשהיא נשענת עליי עם הגב,
ככה אני בקושי מרגישה את המשקל

רגליים פשוקות, צמודות, או באמצע? מה עדיף?
מה שנוח. אצלי פישוק עובד טוב (עוזר לי לשמור על יציבות בתנוחה. אני חושבת שלכל אחד יהיה קשה לשמור על יציבות בכריעה כשהרגליים צמודות, אבל באמת לא יודעת)

כנראה שאין ברירה אלא להמשיך ולהרים אותה, אה?
לא בהכרח.
את אומרת שהיא אוהבת את הסיר. מה בקשר להושיב אותה על הסיר, אבל אז לעזור לה לשנות במעט את הישיבה שלה כך שהיא תהיה יותר פונקציונלית לעשיית צרכים? למשל, אם את יושבת על הרצפה, הסיר בין הרגליים שלך, היא יושבת עם הגב אלייך, ואת תומכת אותה קצת מאחור עם גופך, ומרימה קצת את כפות הרגליים שלה, כאילו את מחקה תנוחת פשפוש נתמך, כך שהישיבה תהיה יותר "כריעתית", הברכיים גבוהות מהאגן. זה עשוי לעשור לה לפלוט את הקקי יותר בקלות, ועלייך אין כמעט שום משקל.

או לארגן מעין הדום קטן, להגביה לה את הרגליים.

או לבחון מקרוב מאוד את התנוחה שלה על הסיר. תחשבי על עצמך, איך האגן שלך נראה כשאת יושבת זקוף כך שהישבן יכול להשתרבב אחורה ורואים את השקע בגב התחתון שלך, לעומת ישיבת "בטטה" כשהגב עגול והישבן קבור מתחתיו. בישיבת בטטה קשה יותר לפלוט את הקקי.
אם את יכולה, כשהיא יושבת, לתת לה תמיכה במותניים, ואז לנסות בעדינות להטות את האגן שלה קדימה, ממש קצת ובעדינות, ואולי גם לתת לה איזו סיבה לנסות להגיע למשהו מלפניה וכלפי מעלה (נניח, איזה לוח משחק שתלוי על הקיר, או לעודד אותה להושיט ידך לפנים שלך), ובזמן שהיא מנסה להגיע קדימה את עם הידיים מכוונת את התנועה כך שהיא תגיע מהטייה של האגן קדימה - ולא מכפיפה קדימה של הגב - זה עשוי לעזור לה.
אני חושבת שיהיה לך יותר קל לעשות את זה אם תשבי מאחוריה.

(תנסי לשים ידיים על המותניים בעודך עושה את התנועה הזאת של האגן קדימה ואחורה, כדי להרגיש ולהבין על עצמך. דמייני את האגן כטבעת של עצמות. אם הטבעת הזאת אופקית לחלוטין, כך שבמבט מלמעלה יראו את היקפה המלא, התנוחה טובה. אם הטבעת מוטה לאחור, התנוחה פחות טובה)

ובעיקר כשמתבגרים ומזדקנים,
נעלמים הקשיים שאת מתארת
הכוונה לא לקשיים ביציאות, שאכן יעלמו, אלא לקשיים להישאר במצב של כריעה ללא תמיכה. כשמתבגרים שרירי הרגליים נחלשות

_שתי שאלות למומחיות:

רגליים פשוקות, צמודות, או באמצע? מה עדיף?
מישהי ניסתה להשתמש באמבטיה? ונגיד לפנות אח"כ את הצואה לאסלה, ואת השתן לשטוף? נראה לי שזה מאפשר יותר חופשיות בתנוחה, ללא חשש שפריצים לצדדים (רק כדאי שהרצפה תהיה יבשה). דעתכן? ומה זה עושה לאמבטיה מבחינת מראה, ריח וכו'?_

אני רואה שהשאלות האלו נבלעו איכשהו, ואני רוצה לענות :

אני שמה את הרגליים בערך ברוחב האגן שלי (שהוא לא גדול )

כלומר, הרגליים על האסלה בחלק הקדמי שלה, אבל כל רגל בצד שלה.
אני גם נשענת על הקיר ועל האמבטיה עם הידיים כדי לשמור על שיווי משקל, כי אני לא רגילה לתנוחת הכריעה מהחיים שלי...

לא ניסיתי ולא חשבתי לנסות, לדעתי ההתעסקות עם לנקות את זה תהיה מאוד לא נעימה ודי מיותרת...

אם קשה לך על האסלה, אפשר אולי בסיר לילה קטן... או שרפרפים משני צידי האסלה כמו שהציעו כאן, ומוכרים גם שרפרפי עץ מיוחדים למטרה זו.
אבל לא נראה לי שזה יהיה נעים באמבטיה...

_איך אפשר ללמד אותה לעשות בכריעה? היא נראית לי קטנה מכדי להבין את התנוחה. מצד שני, באמת כבר קשה לי להחזיק אותה.
פתרונות?_
אני לא זוכרת באיזה גיל בדיוק, אבל אני הייתי שמה את הקטנה על השירותים בכריעה בשביל קקי, כך שכפות הרגליים שלה על קרש האסלה ואני מחזיקה אותה מתחת לבית השחי (וכורעת מולה בעצמי), וזה היה פחות כבד והרבה יותר נוח לשתינו מאשר להחזיק באוויר.

איך אפשר ללמד אותה לעשות בכריעה? היא נראית לי קטנה מכדי להבין את התנוחה
היא לא כורעת בסיטואציות אחרות?ואת?

מעתיקה לכאן הודעה של תמרוש רוש מהדף מידע ושיתוף בענייני צניחת רצפת אגן{{}}:

לדברי הפיזיותרפיסטית שלי המתמחה ברצפת אגן:
אם אי אפשר לכרוע בזמן היציאה, כדאי לשמור על האלמנטים הבאים:

גב זקוף. לחשוב "למעלה". כשהגב כפוף ומעוגל, או כשרוכנים קדימה, אין אפשרות לשרירי הבטן והרצפה לעבוד נכון.
בטן מתרחבת. הפיזיו שלי רצתה שאני אדגים לה. אמרתי לה שאני מרמה וממלאת את הבטן אויר. היא אמרה לי: אל תדאגי בקשר לזה, פשוט תחשבי " בטן לרוחב" ומה שצריך לקרות יקרה.
זנב החוצה! זה הכי חשוב בעצם. שעצם הזנב תבלוט החוצה ולא תתקפל פנימה. תחשבו על בעלי חיים עם זנב (סוסים, למשל) - הם תמיד מרימים את הזנב בשביל לחרבן. "הרמת" עצם הזנב החוצה-אחורה מביאה את שרירי הרצפה לתנוחה הנכונה.
ברכיים גבוהות מאגן. אם כריעה בלתי אפשרית - השתמשו בשרפרף. אם שרפרף לא קיים - "עמדו" על קצות האצבעות. הרמת קרש האסלה מנמיכה את המושב בכמה סנטימטרים טובים.
כדי להמריץ את תנוחת הישיבה הנכונה, מאוד עוזר לחבוק את הברכיים עם כפות הידיים ולמשוך אותן טיפה אל הגוף. רק טיפה טיפונת, לא משהו אגרסיבי. נסו ותיווכחו: זה ממש עוזר להביא את הגוף לתנוחה של גב זקוף יותר, יותר מקום לבטן ועצם זנב לאחור.
בזמן החראה: לתמוך את רצפת האגן עם היד. להניח את היד בפתח הפות, ולתמוך. (לגברים: אני מניחה שהתמיכה תתבצע בסביבות בסיס הפין או מתחת לאשכים). להשתמש בנייר טואלט אם צריך (או בפיסת בד, אם את ניצן אמ happy). כמובן לא לשים שם את היד אם את משתינה תוך כדי, אין צורך להירטב לחינם. זה מאוד מוריד לחץ מהאיזור. עשיתי את זה פעמיים וזה כבר מרגיש טוב. מזכיר קצת את התיאורים על המיילדות ש"תומכות" את הפרינאום שלא ייקרע בזמן הלידה, לא?
בסוף ההחראה או ההשתנה: לכווץ את שרירי הרצפה, כדי לסמן לה שהיציאה נגמרה, חוזרים למצב "החזק". היא אמרה לי להסתכל על תינוקות בזמן החלפת חיתול - הם עושים את זה באופן אינסטינקטיבי, בייחוד כשמנגבים להם.

למי שרוצה לכרוע, אבל לא מצליח להחזיק בתנוחה מספיק זמן בשביל קקי - תכרעו רק בשביל הגלל הראשון, ואז רדו לישיבה! כריעה של חצי דקה כל יום תפתח בהדרגה את יכולתכם לכרוע לפרקי זמן ממושכים יותר. לאט לאט. כל שבוע להאריך קצת יותר

תודה תמרושרוש, והנה השאלות שלי:
1) גב זקוף - זה נכון גם לישיבה וגם לכריעה? ממקורות אחרי שמעתי שעדיף לכרוע ברכינה קדימה. טעות?
2) לחבוק את הרגליים - לא יכולה. הידיים שלי חייבות להיאחז במשהו כדי שארגיש מספיק יציבה לכרוע על האסלה. בעצם זו גם הסיבה שאני לא יכולה לךכרוע בגב זקוף. אני נאחזת בכיור שנמצא קצת מקדימה.
3) בסוף ההחראה או ההשתנה: לכווץ את שרירי הרצפה מעניין, מאז שאני זוכרת את עצמי אני עושה את זה. או לא בדיוק את זה? מה שאני מרגישה זה את פי-הטבעת. אחרי כל יציאה אני מכווצת-מרפה-מכווצת-מרפה אותו, עד שאני מרגישה שהוא בסדר. זו סדרה מהירה מאוד של כיווצים והרפיות. זה טוב ככה?
4) כיוון שכאמור אני מאוד לא בטוחה בתנוחה שלי, הגב רכון, הברכיים נאחזות, מדי פעם יוצא לי קצת ללחוץ בטעות וכו' - אז אם הבנתי נכון את דברייך עדיף כבר שלא אכרע בכלל כי זה יותר מזיק לי ככה? אז מה - לחזור לישיבה? או רק שרפרף מתחת לרגליים?

גם אם תעני רק לחלק, זה ודאי יעזור לי מאוד. אלפי תודות!

היי פלונית,
קודם כל, ראי את תיקוני והדגשותי לקטע שהעברת: המדובר הוא על טכניקה שאפשר ליישם בזמן הישיבה על האסלה, אם כריעה איננה אפשרית.

גב זקוף - זה נכון גם לישיבה וגם לכריעה? ממקורות אחרי שמעתי שעדיף לכרוע ברכינה קדימה. טעות?
הפיזיו שלי לא התעמקה בפוזיציית הגב בזמן הכריעה, והיה לי רושם שזה לא נורא משנה - העיקר שכרעת.
אישית, בכריעה הגב שלי כמעט תמיד יותר עגול מאשר בישיבה.

לחבוק את הרגליים
שוב, רלוונטי רק לישיבה.
פטנט חיבוק הברכיים בישיבה מסייע לך להביא את עצם הזנב והאגן לתנוחה הטובה. ברגע שלמדת והפנמת אותה את יכולה לעזוב את הברכיים בשקט

ברור שאת צריכה להיתמך במשהו! (מאוד נפוץ כשמתחילים לכרוע. בקרוב בעוד כמה חודשים כבר תוכלי לכרוע בלי תמיכה). אז עשי זאת בכיף.

בסוף ההחראה או ההשתנה: לכווץ את שרירי הרצפה מעניין, מאז שאני זוכרת את עצמי אני עושה את זה. או לא בדיוק את זה? מה שאני מרגישה זה את פי-הטבעת. אחרי כל יציאה אני מכווצת-מרפה-מכווצת-מרפה אותו, עד שאני מרגישה שהוא בסדר. זו סדרה מהירה מאוד של כיווצים והרפיות. זה טוב ככה?
אני לא מומחית, אבל זה נשמע לי מצוין. אין הגבלה על מספר כיווצים. וזה יכול להיות מאוד טוב למי שמתקשה לכווץ כיווץ אחד חזק ובריא, אבל יכולה לעשות את זה בשלבים.

על שאלה ארבע נדמה לי שכבר עניתי...
תמשיכי לכרוע בלי חשש! זה מצוין!

היי פלונית את שם?

רלוונטי: http://en.wikipedia.org/wiki/[po]Defecation posture[/po]

כן, אני בהחלט פה, קוראת לאט, כותבת לאט, חיה לאט (-: תודה על כל מה שכתבת. הדברים שלך חשובים ואת כותבת נהדר.
(שאלה טכנית קטנה - נראה לי שקודם סידרתי את הדברים שלך שהבאתי מהדף השני כך שייראו כמו ציטוט, ועכשיו אני רואה שמשהו שם זז והכתב לא נטוי. את שינית את זה? זה מכוון?
אז תודה רבה על ההבהרה וזה באמת משנה את התמונה, אבל אני עדיין לא רגועה. בדף ההוא את גם כתבת ש{{}}יציאה בכריעה זה טוב אם מצב האיברים טוב ואם יודעים לאסוף את רצפת האגן לפני ואחרי, ולא לדחוף תוך כדי. אם לא יודעים איך - יציאה בכריעה עלולה לגרום נזק! למרות שהיא חיובית ביסודה. לדעתי אני לחצתי באופן בלתי מודע, והכריעה עודדה את ההישפכות של האיברים למטה
אז אני לא יודעת אם מצב האיברים שלי הוא טוב (האמת היא שנראה לי דווקא שיש כמה מדדים שמראים שכן אבל אני לגמרי לא מומחית בעניין), אני לא במאה אחוז סגורה על זה שאני אוספת נכון, ובעיקר - לפעמים אני כן לוחצת תוך כדי. זה רע מאוד ואני צריכה להיגמל מזה, אני יודעת, אבל כל עוד שזה המצב - נשמע שעדיף להתנזר מהכריעה, לא?

לגבי זנב החוצה (תיאור משעשע D-: ) - תגידי, זה רק להתרוקנות, או שגם כשאני סתם יושבת זה טוב?

אגב, להשתין בכריעה אני ממש לא מסוגלת - אין לי מושג איך עושים את זה בלי להרטיב את כל החדר. וזאת בעיה כי אם אני רוצה כן להפעיל את המעיים בכריעה אני צריכה להפריד בין שתי הפעולות ואני לא רגילה לזה (-:

לגבי זנב החוצה - תגידי, זה רק להתרוקנות, או שגם כשאני סתם יושבת זה טוב?
כן, נדמה לי שזה מאוד טוב בכללי. נדמה לי שיש על זה יותר ב יציבה טבעית

כל עוד שזה המצב - נשמע שעדיף להתנזר מהכריעה, לא?
לא, לא לא.
כל עוד זה המצב - לכי לפגישה חדפעמית עם פיזיו של רצפת האגן שתאשר לך ותרגיע אותך שבשבילך זה בסדר גמור.
לדעתי, בזבוז גמור לוותר על תנוחה שאנחנו יודעים שבכללי היא טובה ובריאה יותר, רק מחמת חשש שלך יש מצב מיוחד שבו כריעה עלולה להזיק.
חוצמזה אני לא סגורה על זה שמה שכתבתי למעלה הוא נכון.

בקיצור:
אם יש לך חשש שמשהו במערכת שלך לא בסדר - לכי לפיזיו, ואז תכרעי באישורה.
אם לא - תכרעי בלי אישור.
מצב ביניים שבו את חוששת שיש בעיה אבל לא הולכת לטפל / לשלול אותה ובמקביל מוותרת על כריעה שהיא התנוחה הטובה והבריאה יותר לכל הדעות - נראה לי אבסורד.

תמיד טוב לשים לב למה שקורה לנו כשאנחנו עושים דבר זה או אחר. אני אישית שמתי לב שהכריעה על רצפה (לא לצורכי עשיית צרכים) בשלב מסוים קצת "הפילה" לי את אברי הבטן למטה. זה היה שינוי קל, אבל בלתי רצוי. אז הפסקתי עם זה וזה נתן לי דרייב לטלפן לפיזיו.
אני חושבת שיש הבדל בין כריעה בזמן יציאה, לבין כריעה "סתם", ומנחשת שאם רצפת האגן חלשה, כריעה "סתם" עלולה ללחוץ על האזור אבל יציאה בכריעה - פחות. אולי כיוון שזה לזמן קצוב יותר, ואולי בגלל משהו אחר.

אגב, להשתין בכריעה אני ממש לא מסוגלת - אין לי מושג איך עושים את זה בלי להרטיב את כל החדר.
מעניין! אני מאוד מזדהה, כי אי עצמי לא יכולתי לכרוע לצורך עשיית פיפי בחוץ (בטבע, באין אסלה) והייתי עושה כל מיני אקרובטיקות מופרכות של להרים את הרגליים על עץ וכאלה - משהו מגוחך, ותמיד הייתי מרטיבה את המכנסיים. עד שיום אחד "נפל לי האסימון" והבעיה נפתרה במכה.

כך שאין לי עצות מועילות, חוץ מלבקש ממך פרטים מדויקים, תמונות ואולי גם סרטון קצר כדי להבין מה קורה שם...

;-)
[בצחוק! אבל אולי תיאור מפורט יעזור]

נ.ב. כן, אני ביטלתי את ההטייה של האותיות תוך כדי עריכה. זה קריטי בעינייך?

נ.ב.ב. תודה על
קוראת לאט, כותבת לאט, חיה לאט
עכשיו אני יודעת למה לצפות

תודה תמרוש, את ממש נותנת לי השראה. את יודעת מה עשיתי הרגע בעקבות השיחה הזאת אתך? השתנתי בכריעה! החלטתי לנסות על רצפת המקלחת. אח"כ אני שוטפת, אף אחד לא יידע (-: אז נהניתי מאוד, וחוץ מזה גם יכולתי לעקוב אחר הזווית ולראות למה אין שום סיכוי שהייתי עושה את זה מעל האסלה בלי שהכול יגיע לרצפה. זאת הזווית (מן הסתם שונה אצל כל אחת).
טיפסתי קצת בדף ומצאתי התייחסות של ניצן אמ{{}}:
_אז מי שלא כורעת טוב, מצליחה לירות לתוך האסלה, ומי שכורעת טוב, לא. (זו כמובן הכללה, יש עוד פרמטירים מבניים שמשפיעים. אני מכירה בנות שמשתינות קדימה כמו בנים גם בעמידה בלי תנוחה מיוחדת..)
הבעיה היא באסלה, לא בכן.
אלא שכמו בדיון על חינוך בלי גבולות, אם תחשבו שבזה זה נגמר, תגיעו בקלות למסקנה שרק קקי עושים באסלה, תגידו את זה לכל מי שרוצה לשמוע, וזו תהפוך למין אמת משונה שאף אחד לא יודע מאיפה היא צצה ואיך להסביר אותה happy ואני חושבת שצריך לבדוק איך אפשר לעשות צרכים בכריעה. אולי לעשות בקערה ואז לשפוך לשירותים? אולי לשים שרפרפים בצדדים? אולי להעמיק את הכריעה אף יותר? אולי נחשוב פה יחד ונמצא פתרון?_
לפחות אני אתנחם שלפי דבריה אני כורעת טוב...
אני תוהה אם המקלחת יכולה להיות פתרון קבוע (סתם ככה אני אף פעם לא משתינה במקלחת).

לגבי הזנב בישיבה - נחמד, הייתה לי תחושה כזאת (-:
בזכותך אני גם יושבת הרבה פחות.
מעניין באיזו תקופה ותרבות התחילו לקרוא לטוסיק "ישבן".

תמיד טוב לשים לב למה שקורה לנו כשאנחנו עושים דבר זה או אחר
כשעברתי לכריעה לא שמתי לב שזה עושה לי משהו, אבל כשנבהלתי מכמה דברים שקראתי וחזרתי לישיבה התחילו לי כאבי גב, ויש לי תחושה שזה קשור.

הדברים שקראתי והבהילו אותי הם לא רק שלך, אלא דברים שנתקלתי בהם מכל מיני כיוונים. הנה למשל משהו שקראתי אצל הפיזיותרפיסטית יהודית שריג (אמנם על לידה, אבל אני משערת שהעיקרון דומה):
"אם בוחרים ללדת בכריעה חשוב מאוד לזכור שכל כריעה קרוסה רק מונעת נשימה תקינה, ומכבידה על רצפת האגן (מגבירה קרעים ודמום). לידה נכונה בכריעה חייבת להיות בכריעה תלויה (=בית חזה רחוק מהאגן ואין דחיסת רחם עם התינוק החוצה!!!). לכריעה תלויה צריך כושר רב ויתרונה הגדול הוא ניצול כוח הכבידה."
זה מבהיל. אמאל'ה. אני לא יודעת מה זה כריעה קרוסה ומה זה כריעה תלויה, ואין לי כושר רב.
דברים כמו אלה שקראתי פעלו עלי בשני שלבים: דבר ראשון גרמו לי להפסיק עם הפעילות המיסיונרית שלי (כל דבר טוב שאני מגלה אני ישר רצה לספר לחבר'ה) - כי מה אני יודעת, אם המצב כזה מורכב, אולי מה שמועיל לי יזיק לאחרת, ואי-אפשר להמליץ באופן גורף על תנוחה שמועילה רק אם מתקיימים כמה תנאים. דבר שני, אחרי כמה זמן - גיליתי שאני כורעת פחות ופחות, כל פעם בגלל תירוץ אחר, ובעצם כנראה בגלל פחד פנימי עמוק מהנזקים האפשריים של הכריעה.
בקשר לרעיון שאלך לפיזיו, אז אני הוגה בזה מדי פעם. אם אלך זה יהיה למישהי סטנדרטית דרך הקופה (אין לי כסף לפרטי), ואם כן - זה באמת שווה משהו? הפיזיו של המיינסטרים בכלל מאמינות ב{{}}יציאה בכריעה{{}}? זו המלצה מקובלת בעולם, או רק של באופניות משוגעות?

כמובן שבסדר מבחינתי שהציטוט שלך לא יהיה בהטיה, רק רציתי לבדוק אם זו פשלה שלי. נראה לי שתכף אלך לערוך כל מיני פליטת מקלדת מצרור השאלות הראשון ששלחתי לך (כנראה נחפזתי), ובאותה הזדמנות גם אשמיט את הקווים התחתונים סביב הודעתך המצוטטת, שהיא לא תהיה מוזרה.

או.קיי. אני לא יודעת בוודאות של 100% למה התכוונ המשוררת ב"כריעה קרוסה", אבל אני בטוחה למדי (נניח 70-80% שהיא התכוונה למשהו כזה:

כריעה תלויה: כריעה שבה הגו זקוף פחות-או-יותר, עמוד השדרה ארוך ושומר על העיקולים הטבעיים שלו, והגו מחזיק את בית החזה כך שיש לו מפיק מרחב משל עצמו, והוא איננו מפעיל לחץ על הסרעפת והבטן - גם לא כשהוא מלא אויר.
עוד סימן לכריעה תלויה שבה את יכולה לנפח את הריאות שלך באויר עד למקסימום, ויהיה לו מקום בשפע.

כריעה קרוסה: האגן וכפות הרגליים במצב כריעה, אך לגו אין מספיק כוח "לעמוד" ולהישאר זקוף כנגד כוח הכובד. אולי את משעינה את בתי השחי שלך על הברכיים (תנוחה חביביה עלי, כי היא עוזרת לי עם שיווי המשקל בכריעה, כי יש לי קיצורים בשרירי הרגליים האחוריים - אבל זו תנוחה שמקטינה את נפח בית החזה)
כלומר: הגו עגול, לא רואים את העיקול המותני של עמוד השדרה (זה שמתקער פנימה, ושומר על רושם של זקיפות), הראש אולי רכון קדימה, וכשאת מנסה למלא את עצמך האויר בנשימה עמוקה - את מרגישה שהוא נאלץ להידחס בקושי בחלל הקטן-יחסית שבין הראש לבטן.

אם את נוטה לכריעה קרוסה, אפשר לגלות את הכריעה התלויה על ידי כך שתישעני על משהו שנמצא מלפנייך ובגובה הכתפיים או הראש שלך, תמשכי טיפה למעלה ותשמרי על גו ישר, ארוך, זקוף. ואז תראי כמה מאמץ נדרש לך כדי להישאר בתנוחה הזאת.

עכשיו תשמעי,
עם כל הכבוד ליהודית שריג (שהיתה תותחית בתחומה), ועם כל הכבוד לקשר בין הלידה לחיים,
בכל זאת לידה לחוד ויומיום לחוד.
בלידה יש עבודה מאוד אינטנסיבית של כל הגוף, והרבה לחצים מופעלים עליו.
בחיים את יכולה הרבה יותר לווסת לחצים תוך כדי כריעה.
אם את נוטה לכריעה קרוסה - מן הסתם לא כדאי לך להכריח את עצמך להישאר בה שעות על שעות, בטח לא כשאת מנסה לעשות משהו חשוב שדורש נשימות עמוקות.

לדעתי הפרטית, האישית, והבלתי-מקצועית בעליל, אם את נוטה לכריעה קרוסה - זה האות שלך להמשיך לכרוע, ולפתח את היכולת שלך לכרוע יותר ויותר בזקיפות! ולא לוותר לחלוטין על כל העניין!

אם את חוששת לנזק לרצפת האגן שייגרם על ידי כריעה לא נכונה בזמן הקקי, אז שוב: תכרעי רק לגלל אחד, ובזמן הגלל האחד הזה תהיי נתמכת ככל הנחוץ, זקופה ככל האפשר ותקפידי על נשימה עמוקה וטובה - והרפייה במקום לחיצה. מין מיני-לידה כזה.
אחרי הגלל האחד הזה, או אחרי שהתעייפת ואת מרגישה שאת שוב קורסת - לרדת. לחזור לישיבה, עם שרפרף וברכיים מוגבהות וכל השאר.
ולאט לאט להאריך את משך.

זה מבהיל. אמאל'ה. אני לא יודעת מה זה כריעה קרוסה ומה זה כריעה תלויה, ואין לי כושר רב.
א. יש בך הרבה פחד. אולי קצת מעבר לחשש טבעי בריא שנועד לשמור עלייך? או אולי זה סימן פנימי שיש סיבה לדאגה - יש לך הרבה מה לסכן ואת יודעת בלבך פנימה שכבר היית צריכה להיות אצל הפיזיו לפני שנה וחצי דחוף? אלה רק שאלות והשערות שלי. את יודעת

ב. לעניין הידע - הנה הצעתי הסבר על ההבדלים. פיזיותרפיסטית מומחית בתחום תדע להגיד לך אם ההסבר שלי מדויק או לא.
ג. לעניין הכושר - האם את מתכוונת לכושר "כללי"? סיבולת וכן הלאה? כי אני חותמת לך, שהכוונה של יהודית שריג היא לא לכושר כללי, אלא לכושר הספציפי לכרוע. שכידוע - מנוון להחריד אצל בנות תרבות המערב. אז תנוחי. לדעתי - אין קשר הכרחי בין יכולת כריעה בריאה ליכולת לרוץ מרתון מחרתיים.

בקשר לרעיון שאלך לפיזיו, אז אני הוגה בזה מדי פעם. אם אלך זה יהיה למישהי סטנדרטית דרך הקופה (אין לי כסף לפרטי), ואם כן - זה באמת שווה משהו? הפיזיו של המיינסטרים בכלל מאמינות ביציאה בכריעה? זו המלצה מקובלת בעולם, או רק של באופניות משוגעות?
עכשיו תשמעי עוד פעם: הפיזיו שהלכתי אליה, היא אמנם אוסטרלית (זה מה שיש בחצי הכדור שאני חיה בו), ממלבורן, מה שאומר שהיא כמעט-בטוח לא באופנית, היא רחוקה מכל ארומה שרוואלית כרחוק מזרח ממערב, והיא היתה מאוד נלהבת בעניין הכריעה, כולל לדחוף לי פרוספקטים של שרפרפי כריעה בשביל בעלי שמתקשה לטפס על האסלה ולהישאר שם.

כן, זו המלצה מיינסטרימית
אממה - זו המלצה מיינסטרימית של פיזיותרפיסטית שמתמחה ברצפת אגן
לכזאת את צריכה ללכת, לא לכל פיזיותרפיסטית שהיא. כן, את יכולה לברר מי פנויה דרך הקופה, כל עוד היא התמחתה ברצפת אגן. כי זו התמחות ספציפית, עם לימודי המשך וסוגיות ייחודיות וכולי.

אני לא בטוחה כמה פיזיותרפיסטים אחרים, עם התמחויות אחרות, זוכרים את הנושאים האלה ומשתמשים בהם על בסיס יומיומי.
בטוח שהרבה מהם יושבים על האסלה כמו כולם, כי זה כזה עניין תרבותי מושרש. ואז פעם-ב אומרים לעצמם ולזולת: "כן, האמת היא שהשירותים המזרחיים בעצם טובים יותר" ואז הולכים לאכול פיצה

כמובן שיש הבדל בין אנשי ונשות המקצוע, גם באותו תחום וגם באותה תת התמחות. אבל בעיני, הדבר הכי טוב שאפשר להפיק מביקור כזה, הוא:
א. הבנה של איפה את כרגע ושלילת או אבחון בעיות
ב. ידע - לאן את יכולה ללכת מפה
ג. עזרה בהטמעת הרגלים יומיומיים טובים

יש בך הרבה פחד. אולי קצת מעבר לחשש טבעי בריא שנועד לשמור עלייך? או אולי זה סימן פנימי שיש סיבה לדאגה - יש לך הרבה מה לסכן ואת יודעת בלבך פנימה שכבר היית צריכה להיות אצל הפיזיו לפני שנה וחצי דחוף?
את צודקת, יש בי הרבה פחד. אבל אני חושבת שזה לא דווקא כי יש לי סיבה לדאגה (נראה לי שיש כמה מדדים שאני יודעת לזהות ושמראים לי שב"ה המצב שלי בסדר כרגע), אלא כי השפה המקצועית הזאת מלחיצה אותי.
כריעה קרוסה רק מונעת נשימה תקינה, ומכבידה על רצפת האגן (מגבירה קרעים ודמום). לידה נכונה בכריעה חייבת להיות בכריעה תלויה
אני מניחה שלך, כמי שמתמצאת במושגים (ראיתי שכתבת שאת לא מהתחום - אבל את מתחום קרוב), יש למילים האלה משמעות ולא רק צליל של צפירה עולה ויורדת. אני אנסה להדגים לך כדי שתביני מה אני מרגישה כשאני שומעת אותן. תארי לך שאיזו תותחית בתחום אומרת לך משהו כמו: "כשאת בשלב הפרטגוני של הלעיסה, שהוא בעצם השלב שממיס את הפקטגונים במזון לקראת בליעה תקינה בוושט, חשוב שתלעסי בתנועה פנים-מעגלית ולא חוץ-מעגלית. לעיסה חוץ-מעגלית בשלב הפרטגוני גורמת לעיבוי הפקטגונים, לכניסה אופקית שלהם לוושט, לפגיעה בדשפיגים שאמורים לעכל אותם, ולטווח ארוך גם להיצרות הצינורות המורטוניים".
נכון היד שלך מגוננת על הגרון כרגע, וברור לך לגמרי שהלעיסה שלך היא חוץ-מעגלית?
ככה פחדתי גם מהתוצאות האפשריות של ההנקה הלא-תקינה שלי, כי לא הצלחתי לאורך זמן להחזיק בתנוחת המעבר שהיועצת הראתה לי, ואף פעם לא הצלחתי ממש לקלוט איך מקרבים את התינוק בתנועה מהירה אך לא אלימה בדיוק ברגע שהוא פותח את הפה. עד שנפתח הדף הנקה אינסטינקטיבית{{}}, ואשת מקצוע אמרה לי בקול סמכותי לגמרי שאני יכולה להניק איך שנוח לי. אבל אני חוששת שאני לא יכולה בכזאת קלות להשליך אתת זה גם ל{{}}כריעה אינסטינקיבית{{}}, וצריך להסתכל לפחד בעיניים וללמוד כמה כללים...
לכן ההסברים שלך מאוד עוזרים לי.
אין קשר הכרחי בין יכולת כריעה בריאה ליכולת לרוץ מרתון מחרתיים. - גם זה מרגיע (-: כושר הכריעה שלי משתפר כי אני מרבה בזה ביוםיום. כרגע קשה לי לכרוע לרגע כדי להרים משהו, אבל קל ונוח לי לכרוע לזמן ארוך כדי לקלף תפוח אדמה או לחדד עיפרון ישר לתוך הפח.

כריעה שבה הגו זקוף פחות-או-יותר, עמוד השדרה ארוך ושומר על העיקולים הטבעיים שלו, והגו מחזיק את בית החזה כך שיש לו מפיק מרחב משל עצמו, והוא איננו מפעיל לחץ על הסרעפת והבטן - גם לא כשהוא מלא אויר.
זה בעצם מחזיר אותנו לשאלה הקודמת אם חשובה הזקיפות בכריעה או לא. נראה לי שפיזיולוגית זה אפשרי לי, אבל טכנית בעייתי, כי כאמור אני נאחזת בכיור שנמצא לפניי. טוב, ננסה לתרגל בלי להיאחז, נראה אם עובד.

ושוב המון תודה @}

נכון היד שלך מגוננת על הגרון כרגע, וברור לך לגמרי שהלעיסה שלך היא חוץ-מעגלית?
סתם באתי להגיד שבתור אחת שלא מפחדת מ"מדעית", אני ממש לא הרגשתי בעיה עם מה שכתבת.
יותר בכיוון של "אני אלעס איך שמתאים לי ואם אני ארצה אני אבקש ממנה הדגמה מעשית, אחרי שאגיד לה שכל המונחים לא מוכרים לי ולכן לא עוזרים".
אבל אני לא נגררת לפחדים מזה.
מבינה שזה תלוי בך ולא בצורה שמדברים?

אם חשובה הזקיפות בכריעה או לא.
ממליצה בחום רב ללכת ל-יציבה טבעית, לצפות בהרצאת הגוגל של אסתר גוקלה, להבין מה גרוע בהחזקת הגוף שלנו.
אבל ליציאות זה לא חשוב. זו לא לידה. אין שם עובר שעלול לקרוע אותך ורחם שצריך לשמור עליו. ככל שתכרעי יותר כך תתחזקי ותוכלי לכרוע יותר בקלות. לכריעה כמו של בדווים לא תגיעי כנראה, כי העצמות נסגרות בגילאים מאוד צעירים: לפני גיל שנתיים בקרסול, וכן הלאה. אז במקום שהעצם נסגרה, אי אפשר להגדיל את הגמישות, אבל במה שלא סגור אפשר.

מבינה שזה תלוי בך ולא בצורה שמדברים?
לדעתי גם וגם.
(אם ניצן היתה פה היא כבר היתה נושאת נאום חוצב להבות על שפה סמכותית מלחיצה (-: ).

"כשאת בשלב הפרטגוני של הלעיסה, שהוא בעצם השלב שממיס את הפקטגונים במזון לקראת בליעה תקינה בוושט, חשוב שתלעסי בתנועה פנים-מעגלית ולא חוץ-מעגלית. לעיסה חוץ-מעגלית בשלב הפרטגוני גורמת לעיבוי הפקטגונים, לכניסה אופקית שלהם לוושט, לפגיעה בדשפיגים שאמורים לעכל אותם, ולטווח ארוך גם להיצרות הצינורות המורטוניים".

פשוט נפלא. צחקתי נורא בלב.
כן, העברת את המסר היטב. עלי זה לא השפיע כמו שעלייך, אבל אני יכולה להרגיש את הנקודה.
אם ניצן היתה פה היא כבר היתה נושאת נאום חוצב להבות על שפה סמכותית מלחיצה
<הנהונים נמרצים. בדיוק עליה חשבתי כשקראתי...>

אבל ליציאות זה לא חשוב. זו לא לידה. אין שם עובר שעלול לקרוע אותך ורחם שצריך לשמור עליו.
בדיוק מה שניסיתי להגיד לך קודם, ואני שמחה שבשמת אמרה זאת שוב. נשמע לי שכדאי לך לשמוע את המסר הזה עוד כמה פעמים

זה בעצם מחזיר אותנו לשאלה הקודמת אם חשובה הזקיפות בכריעה או לא.
כן, היא חשבוה ללידה, שבה מופעלים הרבה לחצים פנימיים (של הגוף עצמו והתכווצויותיו) וחיצוניים (של העובר) על הרחם ועל רצפת האגן.
ביומיום זה הרבה פחות קריטי, אם בכלל.

לכריעה כמו של בדווים לא תגיעי כנראה
היי בשמת, למה התכוונת ב"כריעה של בדווים"?

_לכריעה כמו של בדווים לא תגיעי כנראה
היי בשמת, למה התכוונת ב"כריעה של בדווים"?_
תתחילי להתבונן (-: הם ממש כאילו יושבים באוויר בגב זקוף. זה מדהים. גם גורילות כורעות ככה. כפות הרגליים לגמרי על הקרקע, הגוף לגמרי נינוח, הגב לגמרי זקוף וארוך, כאילו יושבים באוויר. לא צריך גב כפוף מפני שהקרסוליים והברכיים לא מחזיקות. וזה אפילו אצל כאלה כמוני, שהאגן שלהן רגיל לכריעה מילדות ואין להן בעיה לכרוע.
http://www.flickr.com/photos/vcalzone/5841222534/

שלום תמרוש, אם עוד לא התייאשת. הפעם ממש התעליתי על עצמי באיטיות התגובה. האמת היא שבעיקר רציתי לצפות קודם בהרצאה שבשמת הפנתה אותי אליה. אבל עבר כבר שבוע ובינתיים הספקתי לראות רק את שבע הדקות הראשונות, אז נראה לי שלא אדחה את התגובה שלי עוד.

אז בינתיים (כל עוד לא ראיתי את הסרט) התגובה שלי היא רק תודה רבה על ההסברים. אחרי שקראתי אתכן כמה פעמים הצלחתי להבין שלידה ופעולת מעיים זה לא אותו דבר D-: אז ממשיכה לכרוע בכיף.

אחרי שקראתי אתכן כמה פעמים הצלחתי להבין שלידה ופעולת מעיים זה לא אותו דבר

:-D:-D
(גוריינת!)

בכיף

יואו, וכשכתבתי אפילו לא שמתי לב שזה יוצא מצחיק (אני עצמי התפוצצתי מצחוק על עצמי, כשפתאום נפל לי אסימון שכבר שלוש הודעות ברצף את עונה לי שאני לא אשווה ללידה, ובכל פעם המשפט הזה נדחק לי מהראש איכשהו בהמשך ההודעה ואח"כ אני שוב חוזרת להשוות ולשאול אותך על זה).

הולכת למחוק את הגריין. קצת וולגרי מדי בשבילי כשזה יוצא מהקשר... (-:

מוצר חדש שלנו שהופך כל שרותים לשרותי כריעה. www.bul-kria.co.il

נשמע טוב!

דף מהמם! מאז ומתמיד הייתי כורעת בעשיית צרכים, רק ככה היה לי נוח. רק לפני כמה שנים הבנתי שזה בעצם בריא יותר. ממידע שקיבלתי מרופא מומחה שימוש בנייר טואלט אפילו הכי רך שיש פוצע את העור העדין שיש לנו מסביב לפי הטבעת. צריך לשטוף את האזור עם מים אחרי כל יציאה ולנגב עם חתיכת בד 100% כותנה. אני מצאתי דבר כזה בדיוק בסופר פארם שנועד לדתיות כנראה כדי לבדוק אם אין להם דם אחרי המחזור או משהו כזה. מדהים לא? מי שחשב שנייר טואלט זה משהו שמזיק לנו בריאותית.

סליחה לא לנגב, אלא לטפוח בעדינות !

לא תמיד צריך לנגב. מוצק ומהר - זו הדרך.

מוצר חדש שלנו שהופך כל שרותים לשרותי כריעה
נהדר! שיתפתי בפייס!

תודה סאלי

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איכס הרגתן אותי כן גם אני נכנסתי לאחרונה לתחום מסיבה רפואית.. בכריעה ניתן להתרוקן מהר בהרבה ובאמת להוציא הכל אבל בחיי הצורה שבה אתן מדברות על זה פשוט הרגה אותי! -תמשיכו כך...

סליחה, התכוונתי יציאה בכריעה.

בכל אופן, אם את עושה כך:
תמונה

כדאי לשנות הרגלים. זה לא כריעה, זו עמידה שפופה, והיא לא טובה לרצפתגן.

וגגם:
שירותים מזרחיים

וגם
http://www.squattypotty.com/shop/

צודקת, צריכה למדוד ולבדוק, יש מצב שחגורת הגב בטן שלו לא טובה.
התמונה הראשונה שצירפת, כך אני עושה פיפי בטבע (לרוב מעדיפה בטבע ולא בשירותים ציבוריים).
אבל זה לא נראה לי נוח ופרקטי ובטיחותי על אסלה בבית.
אולי באמת עם הדום כזה לרגלים, אנסה.
התמונה השלישית דומה למה שאני עושה רק שלא נעזרת ביד בקיר, אלא שתי הידים על הברכים ומתכופפת קצת, מה שנקרא כריעה חלקית.
וזה באמת לא נראה לי בריא במיוחד.

אבל זה לא נראה לי נוח ופרקטי ובטיחותי על אסלה בבית.
נסי ותראי

צריך להתרגל, כמובן, ובפעמים הראשונות, לי לפחות, היה קל יותר בלי מכנסיים ותחתונים בכלל (מה שמוסיף דקותיים לכל התהליך), אבל אחר כך זה קלי קלות.

נסי ותראי
איך? אני כבר כמה זמן מתפסטנת עם זה, ולא מצאתי אפשרות סבירה, חוץ מחצאית ובלי תחתונים. מכנסיים ותחתונים מונעים פיסוק רגליים מספיק. וכמובן עם נעליים. עם סולייה קשה.

וזה לא נהייה קלי קלות, וזה נשאר משמעותית פחות נוח מכריעה בטבע בשבילי.

אני מפספסת משהו? יש לך איזה טריק בשבילי, שיהפוך את זה לנוח יותר?

סליחה על הכינוי הזמני אבל הנושא פרטי מעט
נורא פשוט אישה במסע - מורידים את המכנסיים... אפשר לתלות אותם על וו אם זה בשירותים ציבוריים או בבית לזרוק על הרצפה

לגבי נעליים מעולם לא הייתה לי בעיה אבל אולי הסוליות שלי לא כאלו קשות...
אם אני לא מרגישה מספיק שיווי משקל אני נתמכת עם היד בקיר, בדלת אם היא קרובה מספיק או אפילו במיכל של הניאגרה.

אל הלב, את מכירה את הדף יציבה טבעית? יש שם הסברים וקישור להרצאה, אולי יעזור לך.
חוץ מזה, יש תרגיל יוגה שעוזר לפלטפוס. אני אנסה להסביר במגבלות המדיום:
שוכבים על משטח קשה, רגל אחת ישרה והשניה מכופפת כך שהברך באוויר וכף הרגל נוגעת ברצפה. משתדלים שכף הרגל תהיה הכי רחוקה שאפשר כך שהיא עדיין מונחת במלואה על הרצפה. ואז עם אצבעות הרגל תופסים משהו דמיוני, ומרימים אותו מהרצפה, כך שברגל נוצרת קשת (ככל הניתן עם הפלטפוס). מורידים את הדבר הדימיוני לרצפה, ואז מרימים למעלה את האצבעות כך שנוצרת קשת (מינימלית) בגב כף הרגל. חוזרים על זה כמה שמרגיש נכון.
מקווה שיצא ברור...

מורידים את המכנסיים
קר לי! קר לי אפילו עם מכנסיים, אז בלעדיהם?
הסוליות הקשות הן של הנעליים - לעלות בלי לנעליים או עם נעלי-גרב על האסלה הדקה זה לא ממש נעים.

ואני גם נתמכת עם היד, אבל זה לא מוצלח בעיניי. כשאני עומדת על אדמה ולא אסלה אני לא מרגישה בבעיות שיווי משקל.

<בשירותים אצלי אין בעיית מרחק מהקיר. זה חדר קטן פצפון, וגם לו הייתי רוצה, אין לאן ליפול>

צריך להתרגל זו מילת המפתח.
את צודקת שבטבע זה הרבה יותר קל, כי יש יותר מרחב תמרון, ותמיד גם אפשר למצוא שיפוע של כמה מעלות, שמקל על הכריעה.
לרוב האנשים קשה לכרוע לאורך זמן, כך שכל מגבלה קטנה משפיעה חזק.

והפישוק הנדרש הוא לא כזה גדול. כשאת מיומנת, את יכולה להקטין אותו (אפילו בלי להרגיש) כך שהברכיים יחסית צמודות זו לזו. כשאת מיומנת, את יכולה לכרוע כך שכפות הרגליים הן יותר לפני הגוף ולא כל כך מהצדדים.

הנה, למשל:
http://www.leanitup.com/wp-content/uplo ... 8/[po]Baby Squat[/po].jpg

http://bitehype.com/wp-content/uploads/ ... /[po]Squat 51[/po].jpg

תמונה

מהתמונות את יכולה לראות שאנשים שמיומנים בכריעה לא מפשקים את הרגליים מעבר לרוחב הכתפיים.

כשאת רואה מישהו כורע ככה:

http://thumb9.shutterstock.com/[po]display pic with logo[/po]/68697/68697,1243388789,6/stock-photo-man-squatting-on-the-sand-30958921.jpg

את יכולה להתערב על כך שהוא הפסיק לכרוע באופן סדיר כבר בגיל 5, או עם הכניסה לביה"ס, שזה בדרך כלל השלב שבו מכוונים את הילדים לישיבה ממושכת על כסאות ליד שולחנות, ומונעים מהם הזדמנויות לכרוע. הוא פשוט לא מיומן - היכולת שלו התנוונה. אז הוא מפשק את הברכיים כדי להשיג יותר יציבות. שימי לב שהוא לא מצליח להניח את כל כף הרגל שטוחה על הרצפה. זה מצביע על קיצור בשרירי או גידי הקרסול, שנובע מאי-כריעה מתמשכת.

בתמונה הזאת

את רואה איך האנשים מטים את כפות הרגליים לצדדים, כך שנוצר מעין משולש. שוב, כדי להשיג יותר יציבות, כי הם לא 100% מיומנים בזה.

וכשאת רואה בנאדם "כורע" ככה:
http://thumb7.shutterstock.com/[po]display pic with logo[/po]/76219/76219,1319820061,109/stock-photo-portrait-of-a-man-squatting-against-a-white-background-87836119.jpg

את יודעת שיכולת הכריעה האמיתית שלו התנוונה לחלוטין, וככל הנראה הגידים והשרירים בכפות הרגליים שלו ממש מקוצרים, כך שאם הוא ינסה לכרוע כריעה כהלכתה, הוא פשוט ייפול על התחת.

אז הפתרון שלי הוא: תרגול, תרגול, תרגול. כל יום, כל פיפי וקקי, חמש או עשר דקות במצטבר, בהתחלה בלי בגדים כדי להקל על עצמך, ואחרי חודשיים-שלושה את תראי את ההבדל.

איך אני עשיתי את זה:
קודם כל, התחלתי בלי בגדים בכלל בחלק התחתון, וכמובן בלי נעליים, אפילו בלי גרביים.
כן, זה מסרבל, את צריכה להתפשט כל פעם בשביל כל פיפי (בזמנו כרעתי גם לפיפי, בהמלצת הפיזיו שלי, וזה מאוד עזר לתהליך הלמידה, כי היו שפע של הזדמנויות לתרגל. כשנולד הילד השני כמובן שהתחלתי לחפף).
אבל מתרגלים...
ויחפה וחצי-ערומה, זה הרבה יותר קל.

עוד משהו שעזר לי זה להיתמך במשהו בסביבות האסלה. לי יש מכונת כביסה לפני האסלה, במרחק של הושטת יד, אז בתקופה הראשונה מאוד עזר לי לשים עליה יד כדי לייצב את עצמי.

ככה עברו כמה שבועות, צברתי ביטחון ובניתי יציבות, הארכתי בהדרגה את שרירי הקרסול, ויום אחד פשוט נמאס לי להתפשט ובלי מחשבה ניסיתי עם מכנסיים.
בהתחלה הייתי מפשילה אותם עד הקרסוליים, אחר כך גיליתי שיותר נוח לי דווקא להפשיל מעט, רק עד אמצע הירך.
כשהם מופשלים רק קצת, את לא רואה מה את עושה שם למטה, ולכן צריך לצבור בטחון ומיומנות - לסמוך על תחושת הגוף.

היום אני יכולה לכרוע גם עם נעליים או גרביים, אם כי זה באמת פחות נוח.
גרביים חלקלקות יותר, ולכן צריך לתרגל כריעה עד לרמה גבוהה של בטחון ויציבות לפני שמרגישים נוח אתן. עם נעליים אני מרימה את הקרש וכורעת ישר על האסלה, כדי לא להיות גבוהה מדי (פחות שפריצים מסביב). כשאני יחפה, כמובן נוח יותר על הקרש.

בשירותים ציבוריים אני כורעת עם נעליים ישירות על הקרמיקה ומרימה את הקרש, או חולצת נעליים ושמה שתי רצועות של ניר טואלט על הקרש וכורעת עליהן.

צריך גם לזכור, אם את מחזיקה טלפון נייד בכיס האחורי של המכנסיים, לבדוק שהוא מאובטח או להוציא אותו, כי הוא עלול ליפול לאסלה

וקיצור דרך: לקנות שרפרף-כריעה לאסלה, כמו זה שקישרתי אליו קודם. יש גם תוצרת ישראל.
חלק מהשרפרפים באים עם שיפוע קל של מנחי הרגליים, שזה טוב ורע: טוב, כי ככה הרבה יותר קל לאדם מערבי לכרוע עליהם (קיצור השרירים הנזכר לעיל), ורע - כי הם משמרים את הקיצור הזה ולא יעזרו לך לפתח כריעה טובה על משטחים ישרים. אז יהיה לך יותר קשה לכרוע על אסלות של אחרים.

אוי, רק עכשיו ראיתי את התגובה שלך

קר לי! קר לי אפילו עם מכנסיים, אז בלעדיהם?
המממ... טייטס? גרביים ארוכים עד מעל הברך? אני לאחרונה קניתי גרבי-מעל-לברך והם נפלאים לחורף.

הסוליות הקשות הן של הנעליים - לעלות בלי לנעליים או עם נעלי-גרב על האסלה הדקה זה לא ממש נעים.
אז תעלי על הקרש. קרש הישיבה הוא רחב יותר מהאסלה והרבה יותר נעים. לכרוע על האסלה עצמה זה למתקדמים.

מחממי רגליים? תנור בשירותים?

תמרוש

קודם כל, תודה על התמונות!

דבר שני, אם ענית לי (ונראה לי שכן,ב גלל הזכרת הטבע) אז אני כורעת כמו אלו מהתמונות הטובות והבעיה שלי היא לא בהעדר יכולות כריעה או תרגול.

אז בגלל שלא קיבלתי תשובות, הלכתי לחפש בעצמי.

ותשובה הראשונה היא. נשים לבושות באופן טבעי .זה הכל.
גם שאני כורעת בפיסוק הקטן ביותר שאפשרי <הפיסוק נקבע על ידי רוחב האסלה. להפנות את הברכיים אחת כלפי השנייה, פנימה, ממש לא נראה לי בריא> אני עדיין מרגישה אני מותחת את הגומי של התחתונים, שזה לא בריא להם. גרביונים (עם חור) פותרים את הבעיה - כי הם נמתחים בסבבה בלי לההרס.

מה, הדאגה לגורל התחתונים הנמתחים היא רק שלי? לא מטריד פה אף אחת?

אז תעלי על הקרש
הוא ישבר. הוא נקנה אחר שהקשר הקודם נשבר, והוא נשבר מלחץ קטן בהרה מחמישים הקילוגרמים שלי.

לא ראיתי את ההודעות האחרונה הזו. ואני לובשת גרביים. שני זוגות, אחד מהם מצמר. והכנתי גרביים-מעל-הברכיים (זה היה אמור להיות ביריות אבל זה קצת קר יותר) ויש לי שני זוגות של חותלות, ואני לפעמים לובשת את כל אחד מעל השני. והשירותים פצפונים ממש. אין שם מקום לתנור, והכי חשוב - אין שקע חשמלי.

אבל בינתים ראיתי שאם ללבוש שני זוגות גרביים (לפחות) ונעליים (עם סולייה רכה ממש, אבל עבה) אז זה סביר לעמוד על הקרש.

אה, והחלטתי שחלק מקטע הוא בכלל פסיכולוגי. זה לא שקשה לי פיזית לכרוע. זה דורש מאמץ מנטלי ומחשבתי. ש את החשש שמישהו ינסה לפתוח את הדלת (אין מנעול) ואין לי כוח לענות על שאלות בנושא.

תודה תפוח אדמה, אקרא.
ותודה תמר על התמונות, מתפעלת מפלאי הטכנולוגיה באתר, איך מעלים תמונה?

לי התגובה המפורטת שלך תמרוש רוש ממש עזרה אז תודה!
אני לגמרי אישה דוברת עברית שלא יודעת לכרוע והאמת שחידשת לי שזה יכול להשתפר עם תרגול.
פעם אמרו לי שהגיד הזה אם הוא הפסיק להתגמש נשאר קצר וזהו
אה ואני אף פעם לא כורעת על הקרש, תמיד מרימה אותו ועומדת על האסלה עצמה
בשירותים ציבוריים עם נעליים כמובן ובבית יחפה
ובאמת קר בשירותים אבל בדרך כלל כל הסיפור לא לוקח הרבה זמן ...

עוד משהו שעזר לי זה להיתמך במשהו בסביבות האסלה.

לנו יש ליד האסלה מאחז בקיר, כי לפנינו גרה פה בעלת הבית שהיא אישה קשישה. זה ממש עוזר לי, ונראה לי שאני אאמץ את זה ואתקין בכל בית שאעבור אליו.
אני לא כורעת באופן קבוע, אבל מאז שקראתי את הדפים של מודעות וסת אני משתדלת מדי פעם, ובעיקר במחזור (מאוד מאוד עוזר לי, בעיקר כי יש לי כאבי בטן חזקים).
בקיץ זה היה הרבה יותר נוח, כי אני כמעט תמיד עם שמלה/חצאית. בחורף אני מוצאת שזה באמת מסורבל וקר, אבל כשאני מרגישה שבישיבה אני מכווצת מדי את שרירי הבטן אני מורידה מכנסיים וקופצת על הקרש עם גרביים (אף פעם לא חשבתי לעלות על האסלה עצמה בלי הקרש...). מחוץ לבית אני עולה עם נעליים.

ש את החשש שמישהו ינסה לפתוח את הדלת (אין מנעול) ואין לי כוח לענות על שאלות בנושא.
מזדהה. אצלי בבית יש בעיקר את בעלי, ובאחת הפעמים כשהייתי במחזור סיפרתי לו מראש, למקרה שהוא יפתח את הדלת בטעות ויחשוב שאני משוגעת...

אל הלב

כדי להעלות את תמונה את מוצאת קישור לתמונה באינטרנט (או מוצאת אתר שמאפשר להעלות אליו תמונות ולוקחת את הקישור לתמונה) ומדביקה את הקישור פה.

ירושלמית
פעם אמרו לי שהגיד הזה אם הוא הפסיק להתגמש נשאר קצר וזהו
זו אחת האמירות המבאסות בהקשר הזה שנתקלתי בהן. נתקלתי פעם באמירה דומה על גמישות באופן כללי. אני לא יודעת אם יש אנשים שזה נכון לגביהם, אבל יש לא מעט אנשים ששיפרו את הגמישות שלהם משמעותית. גם אם יש איזשהו גבול שנקבע בילדות ואי אפשר לעבור אותו (ואני בכלל לא בטוחה שהוא קיים) הדרך למצוא אותו היא לשפר את הגמישות עד שהיא כבר לא משתפרת יותר.

פרח בית
אני גיליתי מניסיוני שמודעות וסת מונעת כאבי מחזור במידה מסויימת (או שליתר דיוק העדרה גורם לכאבי מחזור) ומעניין לחשוב שאולי גם כריעה עושה את זה.
מה את עושה עם התחתונים כשאת כורעת? גם אותם מורידה?

המסקנות שלי על יציאה בכריעה - מסקנות זמניות שמנסות לעשות סדר בדברים שאני לא ממש מבינה
אתמול הלכתי לשירותים. בלי לחשוב על זה. ישבתי על האסלה. בלי לחשוב על זה. חשבתי על באופן, ועל הדף הזה, עברתי לכריעה. יש הרגל וההרגל הזה חזק ומוטבע עמוק, ויקח זמן לשנות אותו. גם בלי שום קשיים פיזיים. זה מטלה מבחינתי לזכור לכרוע, זה פחות נוח וככה זה. אז עדיף לי לקבל את זה. אני מוכנה להתאמץ בשביל כל מיני דברים שחשובים לי, כמו מחזור. אז למה לא בשביל עצמי ובשביל לפתח הרגלים בריאים?

ולך, תמר - ההודעה המושקעת עם התמונות עזרה לי מאוד מאוד. תודה.

האם גם אנשים... אמממ... כבדים למדי יכולים לכרוע על האסלה מבלי שהיא תקרוס תחתם? חברה שואלת.

מיכל

באינטרנט, כשחיפשתי תומונות של קריאה נתקלתי כמה פעמים באזהרות לא לכרוע על אסלות כי היה מקרה אחד בו מישהי כרעה על האסלה (על הקרש), האסלה נשברה, והיא נפצעה.
מצד שני, גם מי שניסה להפחיד לא הצליח למצוא יותר מדוגמא אחת כזאת.

<לא תשובה לשאלה שלך, אבל מידע נוסף>

אסתר גוקלה, שלימדה חלק מאיתנו כאן יציבה טבעית, אמרה שהקרסוליים מתקבעים בערך בגיל שנתיים, ואם לא כרענו בגב ישר בגיל הזה, אין אפשרות להגמיש את המפרק הזה. אלה לא שרירים, זה משהו בעצמות לטענתה, שאחרי שנסגר - אין אפשרות "לפתוח" אותו.
אני כורעת ברציפות מגיל אפס ועד היום, ולכן המפרקים של הברכיים והירכיים פתוחים אצלי, אני כורעת בשתי רגליים על הרצפה ובאיזה מפתח רגליים שאני רוצה, אבל - בגב מעוגל, כבר מילדות (וכמו אמא). אינני יכולה לפתוח את המפרק של הקרסוליים יותר ואני באמת נופלת על התחת אם אני מנסה ליישר את הגב כמו שצריך.

ומעניין לחשוב שאולי גם כריעה עושה את זה.
נראה לי שזה מפחית את הכאב כי הכריעה בשירותים עוזרת לי לרוקן את הדם טוב יותר, ובלי להתאמץ לכווץ את הבטן.

מה את עושה עם התחתונים כשאת כורעת? גם אותם מורידה?
בקיץ כל הזמן הורדתי (וגם כרעתי יותר מעכשיו).
עכשיו עם השכבות של החורף (אני לרוב עם טייץ מתחת למכנסים כי קפוא פה) אני עוד מנסה למצוא את הדרך. אם אני בדרך למקלחת אז אני כבר מורידה. במקרים אחרים אני עוד בהתנסויות, לרוב מורידה כי כשהם מופשלים רק קצת, את לא רואה מה את עושה שם למטה, ולכן צריך לצבור בטחון ומיומנות - לסמוך על תחושת הגוף אבל מנסה להתרגל לכרוע עם הבגדים.

פרח

כי הכריעה בשירותים עוזרת לי לרוקן את הדם טוב יותר, ובלי להתאמץ לכווץ את הבטן.
אם ההשפעה על כאבי מחזור דרך הריקון היא עקיפה, זה אומר שאם אני מרוקנת טוב אז כריעה לא תשפר את מצבי עוד יותר.
מצד שני, יכול להיות שריקון מושלם בלתי אפשרי בלי כריעה.

אולי תנסי למצוא בגדים נוחים יותר? כמו גרביונים-עם-חור? או מכנסיים מחממים ממש?
זה אחד בדברים שמעציבים אותי עכשיו - היה לי קר במכנסיים חמים, והיה לי קר עם זוג גרביונים. אנשים חיים בטמפרטורות הרבה יותר קרות מאשר בישראל, אז למה אי אפשר לקנות פה בגדים מחממים? בגלל שיש רק שבוע אחד בשנה שקר בו?

בשמת

האם אחת התמונות של תמרוש מציגה אדם כורע בגב ישר? אני לא בטוחה אם הכוונה לגב ישר מול גב מעוגל (שלפי טענות שראיתי פה זו הדרך הטבעית והנכונה לכרוע), או לגב שנמצא בתשעים מעלות לרצפה (כמו בתמונה מגניבה ממש של גורילות שראיתי פעם. אבל גם פה - מעולם לא ראיתי בן אדם כורע כך. גם לא בתמונות של אנשים שאמורים להיות דוגמא ומופת לכריעה נכונה ומוצלחת).

לא הבנתי למה צריך להוריד מכנסיים. אני כורעת עם ג׳ינס מעל אסלות ציבוריות (מרימה קודם את המושב כמובן) ולא רואה צורך להוריד לגמרי, מספיק להפשיל.
אני מציעה לתרגל בבית, למשל במקלחת. שום דבר לא נקרע, שום דבר לא נרטב או מתלכלך. הגוף שלנו מתוכנן בדיוק לזה.

הגוף שלנו מתוכנן בדיוק לזה.
הגוף - כן. אבל הבגדים לא. אני לא לובשת ג'ינס, אבל חושבת שהמתיחה של הגומי של התחתונים לרוחב הפיסוק שלי כל פעם שאני משתינה או מחרבנת, תגרום להם להתבלות מהר יותר.
יש לי חברה שלא מצליחה להשתין בלי להרטיב את המכנסיים, אפילו בטבע, שלא לדבר על כריעה מעל אסלה (שהיא לא ניסתה).

את חושבת שהגוף שלנו מתוכנן למכנסיים?

וגם אם אסתר גוקהלה צודקת, זה רק פן אחד של כריעה. אפשר עדיין לשפר כריעה בגיל מבוגר, גם אם זה רק מ- 5% ל- 30% או מ- 30% ל- 55% (סתם להמחשה) - יותר טוב מאשר לשבת ולהגיד "אוי, אבוד לי".

גם אם אסתר גוקהלה צודקת, זה רק פן אחד של כריעה. אפשר עדיין לשפר כריעה בגיל מבוגר
בטח שאפשר.
גם היא חושבת כך.
אני רק אמרתי, שאת המפרק של הקרסוליים אי אפשר לתקן אחרי גיל שנתיים. זה לא אומר שאת השרירים שם אי אפשר לשפר, וכמובן כל מה שקשור בשרירים.
אבל אחת כמוני, שהכריעה שלה כבר עכשיו עמוקה, שלמה ומלאה - לא יכולה לשפר את העוד פסיק אחד שדרוש לכריעה כמו של הבדווים או של גורילה. כי זה מפרק סגור, שנסגר עקב כך שכרעתי מההתחלה בגב מעוגל (חיקוי של אמא). ורואים את זה בתמונות שלנו (של אחותי הקטנה ושלי) מילדות.

שהמתיחה של הגומי של התחתונים לרוחב הפיסוק שלי כל פעם שאני משתינה או מחרבנת, תגרום להם להתבלות מהר יותר.
סליחה שאני חוזרת לזה, אבל המרחק בין הקרסוליים נשאר קטן בהרבה מהמרחק בין הברכיים, ככה שהתחתונים לא ממש נמתחים.
(או שפשוט האגן שלי גדול יותר משלך...

)

אסתר גוקלה, שלימדה חלק מאיתנו כאן יציבה טבעית, אמרה שהקרסוליים מתקבעים בערך בגיל שנתיים, ואם לא כרענו בגב ישר בגיל הזה, אין אפשרות להגמיש את המפרק הזה. אלה לא שרירים, זה משהו בעצמות לטענתה, שאחרי שנסגר - אין אפשרות "לפתוח" אותו.

אני מתאמנת כבר שנים, ובאמת אין הרבה (מדוייק יותר לומר שבכלל אין) שינוי בגמישות הקרסוליים, לא משנה אילו תרגילים אני מבצעת ובאיזו תדירות.
ההגבלה במפרק היא מגיל צעיר (אני זוכרת את עצמי מגיל 8 לא מצליחה לכרוע). לא עזרו מתיחות, יוגה, וגמישות בזמן ההורמונים ההריוניים.

אני מתחננת שתבקשו מאסתר גוקלה שתשנה את דעתה ותאפשר לי להתגמש שם סופסוף!

או שפשוט האגן שלי גדול יותר משלך...
כנראה. האגן שלי צר יותר מהאסלה. לכן גם לו הייתי מורידה את התחתוני לגובה הקרסוליים, זה היה רחב מידיי, שכו הקרסוליים הם ברוחב האסלה.
בעקרון אני מפשילה לגובה חצי הירך בערך, אבל זה לא עקרוני.
מה שעקרוני זה שאני מרגישה את זה שאני מפעילה כוח כדי למתוח את הגומי של התחתונים. וזה מקלקל אותם. כשאני לובשת אותם הגומי של התחתונים גם ככה לא נמצא בחלק הכי רחב של האגן, אלא קצת מעל. כך שהמתיחה היא מתיחה משמעותית.

תיאורטית, אני יכולה להשלים עם זה שאני קונה תחתונים בחמישה שקלים (זה באמת המחיר שלהם), והם יתבלו מהר. זה לא נורא. ואולי אני אפילו אצליח לעשות את הסוויץ' המחשבתי (כנ"ל לגביי המכנסיים שעלו עשרה שקלים. אולי גם הם נמתחים, אבל אני לא מרגישה את זה), אבל זה לא יעלים את הצד הפיזי - אני מפעילה כוח כדי למתוח את הגומי. לא הרבה, אבל מפעילה. אם אני מקרבת את הירכיים אחת לשנייה עד שלא אגיש יותר את הלחץ אני מוצאת את עצמי בתנוחה בה הברכיים פונות פנימה, זה לא נוח, לא טבעי, ואני מנחשת שגם לא בריא.

אישה - לגבי התחתונים, האם חובה ללבוש אותם? אמתך נמנעת וזה מאוד נוח ככה :-p

האם חובה ללבוש אותם?
כמו שרשמתי מקודם, עברתי ללבוש גרביונים עם חור וחצאית/שמלה. אז כרגע אני לא לובשת תחתונים.

אבל במחזור חובה ללבוש אותם. ולפעמים אני עדיין לובשת מכנסיים - בעיקר פיג'מה - ואז חובה ללבוש אותם.

אלא אם כן יש לך פתרון למחזור שלא כולל תחבושות - ואני לא רואה את האפשרות הזאת בעתיד הקרוב, ולו מפני החשש שלא אספיק להגיע לשירותים לרוקן את דם הווסת.

אני לובשת מכנסיים בלי תחתונים, זה לא מפריע לי. בווסת אני משתמשת בגביעונית.

זה לא מפריע לי
גם לי זה לא מפריע. זה מפריע למכנסיים. התחתונים מיועדים לספוג הפרשות (שמתאדות באופן טבעי ולא מפריעות אם אין תחתונים), כדי שהמכנסיים לא יתלכלכו.

ויש לי גביעונית, ואפילו ניסיתי להשתמש בה. בעיקר כדי ליצור מיומנות לזמנים בהם אולי אצטרך אותה. החלטתי שכנראה עדיף לוותר.
זו כזו חסימה בשרירי הנרתיק וכל כך מרגיש לא נכון מבחינת מודעות ווסת (אני מרגישה גל של דם שבא, אבל בצורה משובשת), שאני לא הולכת לשתמש בזה באופן קבוע. וגם אם אצא לטיול או משהו כנראה שאעדיף לכבס תחבושות ביד.

זה כנראה עניין אישי מאוד, גם עניין המכנסיים וההפרשות, וגם עניין הגביעונית. בטוחה שתמצאי את הדרך שלך @}

בטוחה שתמצאי את הדרך שלך
מקווה שכן. בינתיים כבר כמה וכמה נשים כתבו שהן מורידות תחתונים, אז אולי גם אני אנסה. כלומר, כשאני אחזור ללבוש אותם.

הטריק שלי לקקי: כורעת על הרצפה עד שאני מרגישה שאוטוטו יוצאלי, ואז עוברת לשבת על האסלה כשכפות הרגליים מורמות על דרגש. פעם היתה לי עצירות ממש קשה, אז המשכתי בכריעה על הרצפה עד שבסוף עשיתי בסיר של הילד...

כשכפות הרגליים מורמות על דרגש
לא הבנתי.