כאן ועכשיו בחיים וברשת

[ענ_בל*]

ביקרתי את קשת הצבעים שלי בעבודה שלו.
כלכך התרגשתי לראות אותו שם.
ישבתי מולו וכל הזמן חשבתי לי.
"הוא מוצא חן בעיני, ממש. אני רוצה אותו."

טוב לי.

[ענ_בל*]

וזה זורם ל-א-ט ל-א-ט ל-א-ט
פיכפוך עדין, זרזיף של מים
ממלא לאיטו בריכה עמוקה.

לא מים שוטפים ושוצפים שנעלמים במהירות.
|תחושה טובה|

[מיק_ה*]

וזה זורם ל-א-ט ל-א-ט ל-א-ט
ענבל שמחה בשבילך
בדיוק חשבתי שאני רוצה שהקשר הבא שלי יזרום ל א ט
אומנם אין כמו האדרנלין של התלהבות וסערה אבל כשהיא עוברת היא משאירה אחריה המון נזקים.
ומצריכה זמן ארוך להתאוששות. מקווה לאגור סבלנות ושלווה פנימית לקשר שמתחיל לאט..

[ענ_בל*]

מיק ה בהצלחה גם לך. אם זה מה שאת רוצה, בדרך זו או אחרת זה יקרה. @}

בשניה זו הל-א-ט הזה קשה לי. אני שואלת אותי מה מרתיע אותו כשאנחנו ביחד להכנס איתי למצב אינטימי יותר. אני חוששת שאולי הוא פוחד, שאולי הוא לוקח צעד אחורה.
לא יודעת.
מקווה לדבר איתו.

[ענ_בל*]

קיבלתי{}
ועוד אחת
ונתתי
ועוד הרבה.
כלכך זורם, נעים.

[שכנה_של_זורבה*]

אופס,
את חוזרת לגיל 17,
משהו בין נעורים לסקס והעיר הגדולה,
אישה אישה אישה.

[סאן_שיין*]

ועוד נשיקה ממני.

[לוונדר_סגול*]

סוף סוף הגעתי לקרוא לך בבלוג ומה זה נהנתי...
איזה תהליך קסום.
את הבאת לי תובנה חדשה שאני רצה לכתוב בבלוג המחודש שלי...
(אם תעוררו... וגו')

[שכנה_של_זורבה*]

תודה על המזל טוב
מרגיש כמו משפחה.

[ענ_בל*]

זה ממשיך לזרום לאט.
אבל זורם. בכיף.
וכל מפגש מגלים עוד משהו, שעושה את זה נעים יותר.

חושבת שלא הייתי רואה אותו כאיש פוטנציאלי עבורי.
פעם הייתי חושבת עליו שהוא נחמד וחמוד, אבל הייתי מחפשת משהו מסעיר יותר.
ועכשיו, אני במקום הזה שטוב לו עם כל הזורם, נינוח והטוב הזה.

מחזיקה אצבעות כי באמת רוצה
להמשיך לגלות, להמשיך להתקרב, כל פעם עוד קצת.

[אליס_בארץ_המראה*]

מחזיקה אצבעות
@}

[ענ_בל*]

מה שהכי הייתי רוצה עכשיו
זה להיות בין זרועותיו.


(( @} ))

[שכנה_של_זורבה*]

אז לכי לשם............

[ענ_בל*]

ללכת לשם....קצת מסובך.
ככה זה כששני גרושים עם ילדים מתחברים .
בהתחלה. שנינו גרושים טריים. יש רצון להתראות, להכיר, להתקרב. וזה קורה, כפי שזה צריך לקרות ביננו. ביני ובין קשת הצבעים שלי. לאט לאט לאט לאט.
מושך נורא כמו שזה. הלאט הזה. עושה כל מפגש, כל שיחה, כל נגיעה למשהו שמחכים ומצפים אליו.
השבת הילדים אצלו. דברנו בבוקר.
אחרי שעה מתקשר. לומר שהתגעגע. מדבר עם שתיקות תוך כדי, בין מילה למילה.

מתגעגע.... לא יודע.... מוזר לומר את זה.....אחרי הרבה זמן של לבד.

והבריכה שלנו מתמלאת באיטיות בטיפטופים של שמחה ודיבור ונגיעות והתגעגעויות.

[ענ_בל*]

מה שהיה לי כייף אתמול. נתן לי המון כוח. @}
אני עובדת עם קבוצות של נערים ונערות בפרוייקט מדהים בבית ספר רגיל. מכינה אותם ביום זה למבחן בגרות בתולדות האמנות. עבודה לא קלה, ילדים מקסימים.
אז אתמול, התהפך משהו, אחרי שעתיים נכנסנו שתי קבוצות לסדנת האמנות,
כייף אמיתי (זו טריטוריה אהובה עלי אבל השנה לא נמצאת שם בכלל). ראיתי אותם מציירים, התחברתי לצד הזה שלהם.
וכך נענו בין עבודה בסדנה, וטיפוח של כל מיני פינות בבית הספר. זה דבר רגיל אצלנו, יש לנו סביבה מדהימה ביופיה, אבל היה צריך קצת יותר לקראת ביקור חשוב וערב חשיפת פרויקטים בפני הורים.
אלכסיי הולך עם המתרגלת, יוזמה שלו. הוא עוזר לה לבחור ניירות בצבעים מתאימים ללוח אומנות בחוץ. הם עובדים במרץ שעה.
דביר מסכים ליעץ לי לגבי צבע מתאים לכותרת ואחרכך מצטרף בכייף לגזור אותיות מתאימות.
את ארטיום ומקסים אני מוצאת מנקים במרץ את דלת הכיתה .כלכך נקי אצלנו, לא ברור מה צריך לקרצף...אבל הם בשוונג ניקיון.
אילונה מסתובבת איתי עם יד חבושה. מסתבר שיש לה מחרתיים תחרות גו'דו. איזו ילדה מדהימה. קשה לה עם השפה, קשה לה לנסח עצמה בעיברית. אנחנו מתחברות ומדברות על ג'ודו, תזונה נכונה, בריאות. היא משתפת אותי בכך שלא אכלה בזמן האחרון והתעלפה. אנחנו עוד נדבר, אני והיא.
סוף היום, תחושת התעלות, הימים האלו נותנים לי המון כוח. אחרי שבוע כלכך מתיש, אפילו מדכא.
שבת שלום לכם יפים שלי. @}

[שכנה_של_זורבה*]

איזה יופי, את משלבת אומנות וקהילה.
בזמנו אמרת שעזבת את המחשב והאומנות והתצוגות, חשבתי שעברת לתחום אחר.
אני מרגישה לפעמים, שהייתי רוצה ללמד גרפיקה או יצירה או "לפתח את המעוף".
אתמול נתתי למיה, הגדולה שלי, בת 5 צבעי מים "של גדולים".
היא ישבה שעתיים בריכוז, משהו כמו 10 עבודות, אני מתלהבת מהתגליות,
התחילה לערבב צבעים, מלאה שטחים לבנים, לא פוחדת מדף ריק, אני רואה את החשיבה בתנועות יד שלה.
הרבה בחירות ואפשריות, והיא כל הזמן עושה בחירות, אני מתאפקת לא להכניס את ה2 גרוש שלי.
בעיני זה מרתק רק להיות שם............ ולהסתכל על התהליך.
שבוע פורה.

[ענ_בל*]

הבת שלי בת ארבע היום.
אנחנו יושבות בחוג של הבן, מבלות לנו ביחד כשהוא בפעילות שלו.
היא שמה לי כתר על הראש שהכנו יחד מבריסטול לבן וטפטים צבעוניים חתוכים בצורת לבבות.
היא, הקטנטונת הגדלדולת חוגגת לי יום הולדת. מכתירה אותי למלכה.

אחרכך בוחנת את הראש שלי ומודיעה לי חגיגית : "אין לך שערות לבנות. בכלל, בכלל.
את לא תמותי."

לפני שבועיים היא הודיעה לי שאבא שלה מתקמט והוא ימות.
ובחנה אותי בקפידה, והודיעה נחרצות:
את לא מתקמטת , את לא תמותי.


מתה עליך, בינתי .

[שכנה_של_זורבה*]

זה מדהים יש איתנו עוד אנשים בחללית.
הקטנים האלו מקלים על ה"מסע".
גם מקשים לפעמים לא נקל ראש.
אחלה שבת חורפית, בישולים, אהבה, ילדים.

[לוונדר_סגול*]

ומה עם ה ?

[נועה_בר*]

הקטנטונת הגדלדולת חוגגת לי יום הולדת. מכתירה אותי למלכה
מזל-טוב לשתיכן @}|בלונים||מתנה|
מרגישה את האושר באוויר.

הודיעה לי שאבא שלה מתקמט והוא ימות.
אפרופו יום הולדת, גדילה והתפתחות... זיקנה..
מדהים איך היא מביעה את עצמה, מאבדת ומעבדת.

[ענ_בל*]

אני כלכך מותשת מהעבודה בתקופה האחרונה.
נכנסתי לכאן והתעודדתי מהמילים שלכן.
תודה יקרות.
שבת שלום.

[מיץ_פטל*]

שק של כוחות בדרך אליך.....

[ענ_בל*]

ומה עם ה }{ ?

לא יודעת. פתאום שתיקה ארוכה.
כואב לי.

[ענ_בל*]

_שיר שכתוב בספר התפילה "אני תפילתי" לא יודעת מי כתב אותו. הייתי עכשיו בבית הכנסת (קבלת שבת) והרב קרא אותו. זה לא ציטוט מדוייק, השיר פשוט יפיפה.
גם אם תתעטף נפשי בתוכי
אבחין בהמון זכיותי
יגפו מכשולים
יתנגן בי הלל
ארד אעלה
בדרך
אל_

תזכורת לעצמי.
שבוע טוב, יקירה.

[ענ_בל*]

נעה ונדה בין מועקה, לעצבות, לחולשה ועייפות.
שוב, מחשבות מתרוצצות, מפריעות לי לנהל את חיי באיזון.
מצד אחד,
לתת לעצמי להיות במקום הנמוך הזה, זה מה שאני מרגישה עכשיו. ככה זה. לקבל את המצב כפי שהוא. זו המשמעות של כאן ועכשיו.
מצד שני,
יש איזו חוסר נחת במצב הזה ורצון להתעורר ולשנות, לא לשקוע.
אני נוטה יותר לקבל עכשיו את המצב כפי שהוא.
לסמוך על עצמי, על אלוהים, על היקום, שדברים יסתדרו מעצמם. מתוך המקום הזה קליפת העצבות תנשור מעצמה ואני אקום רעננה ואופטימית.

[לוונדר_סגול*]

[נועה_בר*]

מחשבות מתרוצצות
אולי לרשום אותן. לשים אותן על הנייר במקום שיהיו מנקרות בראש???
כתיבה יכולה לעשות גם סדר, לגלות דברים, אולי להסביר לעצמך למה את במקום שאת.
אפשר תמיד לקבל את המצב כפי שהוא, אבל ההבנה את המצב - עוזרת.. ( אני חושבת )

לסמוך על עצמי, על אלוהים, על היקום, שדברים יסתדרו מעצמם. מתוך המקום הזה קליפת העצבות תנשור מעצמה ואני אקום רעננה ואופטימית.
דברים יסתדרו, זה בטוח. לדעתי גם דרך הבנה, קבלה. או שינוי.

לקבל את המצב כפי שהוא. זו המשמעות של כאן ועכשיו.
לדעתי המשמעות היא להיות בהווה ( לא עבר, לא עתיד ), להיות נוכח אך לאו דווקא רק מתבונן ללא תנועה ( כמו במדיטציה ) אלא גם להיות נוכח, מתבונן וחי... ז"א גם פועל למען רווחת ההווה. חי את השניה במלואה.

>מכירה מצויין את המקום שלך והוא איתי בשבועיים האחרונים...<

[ענ_בל*]

תודה

[ענ_בל*]

מתנהלת בשקט.
מתפכחת מתמימות.
וזה כואב.

הכי קשה לי זה שיש לי תחושה שאני לא יכולה לסמוך על תחושות הבטן שלי.
הנה, ראיתי, הכרתי, התעוררו בי מחשבות ותחושות מסויימות, וכנראה שטעיתי.
אז איך אוכל לסמוך על עצמי שוב?


@} @} @}
מאחלת לכל מי שקורא/קוראת כאן שבת נפלאה.
הגשם והקור בחוץ מובילים פנימה.
התכרבלות נעימה.

[ענ_בל*]

נורא קשה לי לכתוב כאן. משונה. מרגישה לא בבית בדף שלי.
תחושה מסויימת של כישלון. מחשבה שעוברת בי: "אמרנו לך".

אולי את רוצה יותר מידי ומהר מידי.
אולי את צריכה פשוט להיות לבד.
מגיע לך, התגרשת, מה את רוצה?

איזה מחשבות איומות.

[שכנה_של_זורבה*]

באמת הרגשתי שנעלמת...............קצת. בדף הזה.
זה דף כאן ועכשיו לא דף הצלחות וכיבושים.
בדיוק ראיתי אתמול את הסרט שירלי וולנטיין
היא אמנם קיבלה סקס טוב על סירה בלב ים
אבל הבינה שהיא רוצה לחיות, להשתמש בחיים שלה.
והרומן הקטן נתן לה גשר לעבור לשם, לעצמה, לחיות שלה..........

[ענ_בל*]

זה דף כאן ועכשיו לא דף הצלחות וכיבושים.

בהחלט לא דף הצלחות וכיבושים. בהחלט חיים של איזון, סיפוק ואושר.
בהחלט להנות מכל מה שמופיע בחיי.
כן, גם הלחץ הנוראי בעבודה, גם עליו אני אומרת תודה. יש לי פרנסה טובה והמון הערכה.
גם הילדים הנפלאים שלי. תענוג לראות אותם גדלים ומתפתחים. @}

ובכל זאת, יש כאב בליבי.
למה? כי מתגעגעת לחבר קרוב. זה לא שכל מהותי ונשמתי תלויה בהתחברות אליו. מרגישה שלמה ולא שרוטה אפילו בכאב. אלא שהאיש הזה חסר.

[ענ_בל*]

ואחותי אומרת לי עכשיו, בשיחת טלפון:

איזו דרך עברת. באיזה מקום היית עם עצמך לפני שנים, לפני שנה, ובאיזה מקום טוב את עם עצמך עכשיו.

ואנחנו מדברות קצת על "חרדת נטישה" שמבצבצת אצלי בכל מערכת יחסים.
אחנו מדברות על היכולת לשחרר ולא להחזיק בכוח, באובססיה.
טוב שכך עכשיו.

[כשושנה_בין_החוחים*]

טוב שחזרת אלינו, כמו שאת.
זה דף כאן ועכשיו לא דף הצלחות וכיבושים.
ויפה שאת מרגישה גם את זה.

[ענ_בל*]

דברים ש מיץ פטל כתבה לי. חשוב לי שהם יופיעו בדף הזה.
_יקרה ומקסימה,קראתי את הדף שלך,ואני ממש רוצה לחבק אותך.
אכן עברת דרך ארוכה ונפלאה בשנה וחצי האחרונים.
את צומחת ולומדת. האינטואיציות שלך הן מאוד נכונות.הן מובילות אותך בדיוק לאן שאת צריכה להגיע.
הסתכלי על המכלול.ממבט של נשר אמיץ.ותראי את כל המסלול. לא רק את הסלע שמולך.
מחבקת אותך חזק._

[ענ_בל*]

השתדכתי לזוג עם שני ילדים שעברו לגור בקרבת מקום. חברה משותפת מהמרכז הכירה ביננו.
היה כייף אמיתי. שניהם אנשים יוצרים. הם חיים בבית קרקע ישן. קצת מרובע וסגור, אבל עם אוירה טובה.
נהניתי לשבת אצלם. משחקים מפוזרים בכל מקום הכרחי, בלי קלטות וידאו, בלי במבה, שממבה, טופי שמופי. עם עוגיות בריאות שהיא הכינה. הילדים סביבנו ואיתנו. אין סלון מאובזר מהודר אלא, פשוט וכייפי. כמו שיש לי, כמו שאני אוהבת.
רוצה לבלות איתם עוד.

[ענ_בל*]

נוסעת היום חזרה מהמוסך (טסט לאוטו ושאר ירקות). מזג אויר מקסים. שמש חייכנית, המון עשב בצידי הואדי. וזהו, מצחיק נורא, אני חיה בעיר אבל בקצה שלה. על האדמה החשופה והירוקה של מעגל התנועה ניצבים שני גמלים, מקסימים מקסימים בדרכם, מלכחים עשב.

החיוך מרוח לי על הפנים עד עכשיו. כלכך אוהבת את המראות האלה. כבשים בואדי, גמלים שצועדים מולי פעם בואדי, חיה בעיר ויש לי נגיעות מקסימות של טבע.

[ענ_בל*]

בקשות לעצמי לתקופה הקרובה.

שקט פנימי, חיוך ויד מושטת החוצה. אל ילדי, אל העולם.
מרפה את הרצונות הדוחקים. סומכת שהדברים מסתדרים באופן הטוב ביותר.
נושמת עמוק כשמגיע כאב. נותנת לו להציף אותי, מכילה אותו.
מניחה ידיים, מזרימה רייקי. מנקה, מבריאה, מחזקת.

אני, אני, אני, כאן במלואי. עם כל האהבה שלי, עם כל הנתינה שלי.

תודה. @} @} @} @} @} @} @}

[נועה_בר*]

[שני_שני*]

[שכנה_של_זורבה*]

באיזה עיר יש גמל? באר שבע? סקרנית?
אני גם נמחקת כשהטבע מציף אותי.

[סאן_שיין*]

מזמן לא קראתי..כל כך מזדהה עם המלים שלך. עם הצורך שמתעורר כשמגיע חבר קרוב. אז הוא כאן אני מקווה עדיין, לא ברור ממה שאת כותבת. אוהבת אותך

[חני_בונה*]

ענבל,
שבת שלום ו גדול.

[ענ_בל*]

קשה לי עכשיו. ממש קשה.
צריכה להתמודד. אני יודעת. התחושה היא של לבד לעומק. מין סדק כזה. צורך להתמלא בחבר הטוב שאני מאמינה שנמצא כאן בשבילי.(אבל הוא לא נמצא עדיין באמת) כל מה שאני כותבת, יודעת שיש לי צורך לטפל בזה.
לטפל בצורך הזה שיש לי הרגשה שאם לא יתמלא עכשיו, יהיה לי חסר.
לטפל בחשדנות שלי, בנקודה שנוגעת באמון שלי בגבר כלשהו שנמצא מולי.

השתעשעתי הבוקר ברעיון שאמצא מישהו רק לסקס מדהים. כי זה הכי קל. למצוא פרטנר רק לעניין אחד.
אבל זו רק השתעשעות מחשבתית. יודעת שריגשית לא אעמוד בזה.

אני חושבת שהחלטתי לא לחפש באינטרנט לזמן מסויים. לראות איך אני מרגישה ללא החיפוש, ללא העשיה שתמיד תמיד נותנת לי תיקווה. וזה קשה לי. הכי קל וטיבעי עבורי זה לקום ולעשות.
מבינה שעכשיו צריכה להיות בחוסר עשיה. בשקט. לחוות את התחושות הכי עמוקות שלי בנוגע ללבד הזה.
ושוב, מחשבותי מנסות להתנגד. לא, לא, לא רוצה לבד. רוצה לחפש, רוצה למצוא ומהר. לא רוצה לבד. אבל יודעת בשבת הזאת שהכי נכון.....
גם אם עצוב, גם אם קשה רגשית, גם אם מגרד לי בנשמה. עכשיו, להתמודד עם הלבד. באמת לבד.

מסטר E כבר לא יתקשר. קשת הצבעים שלי כבר לא יתקשר. וככה זה עכשיו.

[שאול_ה*]

ענ בל שלום,

לפני זמן מה ראינו סרט DVD בדיוק על ... סרט צרפתי נחמד אך קצת מאכזב. מישהי מפרסמת מודעה בעיתון שהיא רוצה קשר רק למין.
מגיע בחור, הם נפגשים במסעדה...והולכים לבית מלון שהוזמן מראש לקיים את אשר תכננו.
כך הם ממשיכים מעת לעת ולא מספרים זה לזה אפילו מה השם שלהם.
בסוף זה נגמר כאשר לא מספרים לנו מה הם בעצם היו עושים אך רומזים שהם היו עושים משהו... שונה...

אז הנה היה במאי שהרים את הכפפה והוציא על זה סרט.....

בנוגע ללבד... בסופו של דבר אנחנו באמת לבד. אפילו שיש מישהו מאוד קרוב, בסופו של הדבר אנחנו עם עצמנו, וזה הרבה מאוד!

חזקי ואמצי חמודה.

שבוע טוב.

אני.

[חני_בונה*]

לחוות את התחושות הכי עמוקות שלי בנוגע ללבד הזה. זה לא פשוט.
על ההחלטה האמיצה שקיבלת.

[חני_בונה*]

כאן ועכשיו בחיים וברשת

[שכנה_של_זורבה*]

אצלי כל הזמן דרמות, פנטזיות, חלומות- אכזבות, נפילות.
חברה מגרמניה הרימה לי טלפון של שעתיים וסובבה כמה ברגים.
אני קוראת עכשיו ספר מצויין של אושו "טאנטרה". לי זה עושה טוב.
מחזיר אותי מאוד למציאות, שאין בה רע ואין בה טוב. אין בה שיפוט ערכי.
אנחנו כמו צופים או קהל של עצמנו, של הדרמות שלנו. אם תתני ל"לבד", לבאסות, להתנחל לך בנשמה,
כאילו באו לך אורחים, לא משנה טובים או מבאסים ונתת להם להשאר.............
איך מתנהגים עם אורחים, "טוב שבאתם וטוב שהלכתם" זה המשפט של אמא של בעלי (בלי בושה היא תוקעת אותו בדלת כשיוצאים ממנה). אז לפי הטאנטרה את מתנחלת בתוך המשבר.
באותה מידה את יכולה להיות במקום אחר. את מסוגלת להחליט באיזה ערוץ את בטלוויזיה של עצמך.
וככל שתתרכזי בבאסה כך היא תופסת יותר שומן.
תנסי, אם זה אפשרי להחליף ערוץ.
הבאסה כמו מחשבה שעברה בתוך השמיים שלך, הרי לא כל הזמן יש עננים.
אם מתחברים למציאות "איך שהיא" יש דברים שהם באמת קורים: ילדים, עבודה, סדורים, קניות................
אפשר לראות שנאחזים בענן הבאסה: שותים ממנו, מחזיקים בו או שולחים אותו שיחלוף כמו החברים שלפניו.
אופס עוד ענן כבר בדרך אלינו,
רק אנחנו לא רואות אותו, אבל עם השנים, אנחנו חסינות יותר, מודעות יותר.
שיהיה שבוע מחובר למציאות.

[ענ_בל*]

חוזרת עכשיו מערב מקסים בבית קפה עם עוד שלוש חברות טובות. אחת מהן הגיעה לביקור קצר בארץ וזו סיבה מצויינת לצאת לבלות יחד. ערב מקסים.
צוחקות, נהנות ביחד.
יום מצויין בעבודה. קמתי עם חשק לצאת החוצה אל הילדים שמחכים לי.
מציירים דיוקנאות, יוצרים מסגרות לציורים שלנו עם נייר טואלט טבול בדבק. משדרגים אותו עד שהופך למסגרת מוזהבת כמו במוזיאון.

יש אנרגיות טובות.
וגם הן אומרות לי בבית הקפה. תהני...תבלי כל חודש עם גבר אחר. תפטפטי עם זה ועם ההוא. מה יש? זאת התקופה הזאת עכשיו.
ואני שואלת אותי: אולי אני רצינית מידי? אולי לחזור לתחושה הקלילה והלא מחייבת שהייתי איתה כשיצאתי מהקשר עם הX ? אולי כל הכיוונון הזה על בן זוג אוהב מסור לא בזמן הנכון?

וגם את, שכנה של זורבה כותבת לי ומדגישה לי עד כמה אני רצינית. שווה לזרום בכייף.
_אם תתני ל"לבד", לבאסות, להתנחל לך בנשמה,
כאילו באו לך אורחים, לא משנה טובים או מבאסים ונתת להם להשאר............._ יש לי תחושה שמסכימה איתך.
מסכימה שצריכה לשנות פאזה. הגמישות הריגשית והמחשבתית שאני נזקקת לה כרגע. זה הדבר היפה שמתפתח בתקופה זו של חיי.

[ענ_בל*]

חני בונה
לחוות את התחושות הכי עמוקות שלי בנוגע ללבד הזה. זה לא פשוט. תודה שקראת והגבת. אני אשמח לדבר איתך יותר על מה שכתבתי בדף שלך. תעני לי היכן שנוח לך, אם את רוצה.

[חני_בונה*]

ענבל,
כתבתי לך בדף שלי ,קראת?
אשמח לשוחח איתך.

[איילה*]

מבינה שעכשיו צריכה להיות בחוסר עשיה. בשקט. לחוות את התחושות הכי עמוקות שלי בנוגע ללבד הזה מאחלת לך שתרגישי נח להיות בחוסר עשיה, בשקט... שתרגישי טוב עם עצמך. מגיע לך שיהיה לך טוב. ממש טוב.

[חני_בונה*]

D-:
בדף הבית שלי

[ענ_בל*]

אני חושבת שהחלטתי לא לחפש באינטרנט לזמן מסויים. לראות איך אני מרגישה ללא החיפוש, ללא העשיה שתמיד תמיד נותנת לי תיקווה. וזה קשה לי. הכי קל וטיבעי עבורי זה לקום ולעשות.

זהו, שלא ממש מצליחה להרפות.
לא מהחיפוש, לא מהמחשבות.

אני יודעת שזה הכי נכון עבורי כיום.
לחוות לבד אמיתי, בלי כל מיני אפשרויות וירטואליות, בלי שיחות, ציחקוקים,
בלי צ'אטים. להיות לבד ולהרגיש טוב. הכי טוב.

אבל כל הזמן התנגדויות. זה מזכיר לי את האובססיות שהיו לי בנוגע לאכילה/קלוריות בתקופה מסויימת בחיי. נפגשתי אז עם מטפל שאמר לי את מתעסקת באוכל במקום בבעיות שיש לך בחיים עצמם. הוא התכוון לבעיות שהיו עם הX. ואז, עברתי תהליך ובסופו אני כמו שאני היום.
הרפתי מעניין האוכל. הבראתי.

אז מה הסדק הזה שצריך להתמלא עכשיו? היכן לרפא? אני לא סובלת. טוב לי למדי. מפריע לי רק שאני לא מרפה באמת, כפי שהייתי מקווה.

[חני_בונה*]

מה דעתך להחליט לא להחליט ולנסות להכיל את כל מי שאת כולל את זה שאינך מרפה?
(-:

[נועה_בר*]

אני בעד חני.
זה מה שמעסיק אותך כרגע וממלא לך צורך מסוים. אז לא בא לך להיות לבד - ככה, זה המצב.
אז מה? אולי תניחי לעצמך מהביקורת. לטפי וחבקי את מי שאת.
אולי גם תוכלי למצוא שישנם זמנים בהם את כן לבד וטוב לך ונעים ( רק הפוקוס כרגע לא שם....)

[עירית_לוי]

גמני בכיוון של חני ונועה

קודם כל לקבל את מה שיש. את מי שאת כרגע ואת איך שאת כרגע.
ההתנגדות שלך למה שיש רק מעצימה את מה שיש ואת התקיעות במה שיש.
אולי מה שיש זה בדיוק בדיוק מה שצריך לקרות עכשיו?

תסתכלי על הלופ זדוני של לחץ להרפות. איך אפשר להרפות מתוך לחץ? שתי מילים שלא הולכות ביחד.

אני יודעת שזה הכי נכון עבורי כיום.
יודעת בראש או יודעת בלב?

ב- ממני.

[ענ_בל*]

_אני יודעת שזה הכי נכון עבורי כיום.
יודעת בראש או יודעת בלב?_

התחושה היא בלב. עכשיו מרגישה שזה הנכון. אבל כן, אולי נכנסת ללופ של לחץ להרפות. זה צריך לנשור כמו עלה בשלכת. אני אוהבת את הדימוי הזה ביחס לנפש.

נראה איך יהיה.
עכשיו ממש טוב. הייתי כמה ימים עם ביתי ביחד. היא חלתה ונשארתי איתה בבית. חלק מהזמן היא הצטרפה אלי לעבודה. היה טוב אמיתי. יש לי תחושה רבה יותר של רווחה גם בעבודה. כרגיל יש המון עשיה סביב השעון אבל, לחץ נסבל. גם זו הקלה עבורי.

[מיץ_פטל*]

היי את מוכנה להרגע?????
הלו?

אהההה,הבנתי!!!!!
נראה לי שמה שאת צריכה זה פשוט אותי.
זהו.
שנשב יחד, ונדבר ונדבר, ונמשיך את חיינו המושתפים. ונעבה אותם בהרבה עשיה יומיומית.
חבל שאני לא לידך עכשיו מקסימה שלי.
מתה עליך!!!
את צריכה ח(E)ברה.הגענו למסקנה שמשעמם לך לבד.
ואני סומכת עליך שתמצאי לך דרכים יצרתיות להשיג את זה, לאו דוקא בדמות של מאהב.
ואם יש לך השגות על המסקנה המדעית שלנו ,אז את יודעת איך לוחצים על המקשים של השח-נייד.
או שתתאפקי עד שבת הבאה.(מה?? כבר??)

[ענ_בל*]

נורא מאוחר. שתיים בלילה ואני מתהפכת במיטה ולא נרדמת.

עולים לי דימויים מצויירים. פתאום, מדגדג לי בידיים.
אני רואה ציורים של סנדוויצים .
ציורים של סנדוויצים שאני מכינה בבוקר לילדים.
אני רואה אותם מצויירים על נייר עדין.
חושבת כל מיני מחשבות. הכל רץ בפנים. חרדה קלה ושמחה ביחד.
נורא משונה.

מדמיינת כל מיני ציורים מושקעים מודבקים כמו טפטים על קירות הגלריה.
בסוף התערוכה מוסרים מהקיר. הם כבר לא אומנות. אי אפשר לקנות אותם, הם הרוסים. הדבקתי אותם לקיר כמו טפט ועכשיו הם הרוסים.

מה שכן,
אפשר לרכוש במחיר שווה לכל נפש העתקים שלהם. אין מקור.
גדול.

רוצה בציורים האלה להיות קרובה לכאן ולעכשיו שלי.
לא רוצה להתעסק (תוכנית) בבעיות החברה, כלכלה, תרבות הצריכה, למרות שבקונספט זה עולה.
יצירות ללא מקור. שווה לכל נפש. לא לאספנים. יצירות עבור כולם.
איזה יופי.

[ענ_בל*]

אתמול בלילה עוד פנטזיה.

אני רואה ציורים בצבעי מים של "השבט שאני שותפה לו". כל החברות הקרובות שלי והילדים...
אני מצלמת אותם בפריימים שנראים טיבעיים , בכל מיני פעילויות יומיומיות. אחרכך מציירת. לא יודעת איך לקשור את זה אלי. גם ילדי מצויירים בסידרה הזאת.
האם אני נמצאת שם גם או שאני רק הצופה והמחוללת שמאחורי הקלעים?

[שני_שני*]

[חני_בונה*]

הציורים כל כך יפים
@}

[שכנה_של_זורבה*]

האם ציור יכול להפוך למציאות?
שבת שלום

[ענ_בל*]

התחלתי לצלם.

סנדויצ'ים.

[עירית_לוי]

_התחלתי לצלם.
סנדויצ'ים._


לא יודעת איך לקשור את זה אלי.
אולי זה החזון שלך לחיים שאת רוצה לעצמך עכשיו...
שלווה מבורכת של יומיום, של עשייה פשוטה.
את, שני הילדים שלך, יחד עם עוד נשים וילדים.

שמת לב שהסטת את הפוקוס מלחפש בן זוג, ושמת אותו על עצמך, על החיים שאת רוצה לעצמך?
שמת לב שאת מרפה?

שבוע נפלא לך, ענ בל יקרה

[ענ_בל*]

תודה מקסימה על כל מילה.

[לוונדר_סגול*]

מה עשית לי עם השם של הדף שלך...
הרבה פעמים במהלך החיים אני תופסת את עצמי שקועה במחשבות במקום להיות נוכחת
והכלי שלי היה להגיד לעצמי בראש - כאן ועכשיו וזה היה מפקס אותי.
עכשיו כל פעם עולה לי ההשלמה בחיים וברשת...

[ענ_בל*]

כל אחת מאיתנו צריכה כנראה לקבל את מה שהיא כן ומה שהיא לא. אז עכשיו, זו את. את נפלאה כפי שאת מתנהלת. רוצה לחזק אותך. הכל בסדר אצלך. כך אני מרגישה.

ברגע זה, עם מחשבה קלה שנושפת בעורפי,
כתבתי ל שושנה את המילים הללו,
והן בעצם עבורי.

מרגישה עם זאת רפויה, לא אוחזת, פחות חרדת נטישה.
ממש ממש טוב לי. @}

[עירית_לוי]

איזה יופי


הכל בסדר אצלך
הכל בסדר אצלך
הכל בסדר אצלך

[ענ_בל*]

איזה חיים דינאמיים. כמה תנועה שיש כאן. ממש סרט.

שחררתי ליומיים ועל הדלת שלי דופק גבר. הוא מעניין אותי, מתחברים בכמה רמות. עוברים בשבוע מה שבמקרים אחרים עוברים בחודשיים. מדברים לעומק.

המפגש איתו מפגיש אותי עם חרדות עמוקות. דווקא הטוב, הזורם. דווקא כשאני עומדת מול אדם שמוצא חן בעיני ורוצה אותי, אני הכי פוחדת להעלם, להמחק לתוך הקשר, לא להיות.
זו חרדה מאוד עמוקה. אני שמחה שהיא צפה עכשיו. זה אומר לי הרבה. שאני במקום בריא יותר, שאני יכולה לצמוח מכאן, שאני מזהה את הקושי שלי בזוגיות, שיש לי על מה לעבוד עם עצמי ועם בן זוג.

הנושא של גבולות שלי מול בן הזוג והגבולות שלי כלפי עצמי לא מספיק מובן מאליו. זה מקום רגיש. כשנפגשתי עם אנשים שרצו אותי פחות, אז לא פחדתי ברמות האלה. כשאני פוגשת גבר טוטאלי, עם יכולת לאהוב בעוצמה....מתה מפחד.

נפגשתי היום עם המטפלת שלי בפרחי באך. הייתה פגישה נהדרת. הדברים צפו, עלו להם. חשבתי שהייתי רוצה קשר שנבנה לאט יותר. האיש הזה גר רחוק ואם הוא מגיע לכאן הוא רוצה לישון איתי. לי קשה עדיין עם זה. אינטימיות נבנית לאט. אני לא יכולה לקפוץ למצב קרוב כלכך במהירות שכזאת. פעם הייתי דוחקת בעצמי להתאים אותי אליו. כי לא רציתי להיות לבד, ומה יהיה אם הסירוב שלי ירחיק אותו. היום התקשרתי (אחרי שקבענו שזה מה שיקרה היום) ואמרתי שהייתי רוצה מאוד לראות אותו אבל בלי לישון ביחד.
אז אנחנו לא נפגשים היום, או שלא נפגשים בכלל...לא יודעת.
בכל מקרה מאמינה שיהיה ביננו דיבור גם אם לא נלך במסלול הזוגי. גם זה טוב.

[עירית_לוי]

כולכבוד!

[לוונדר_סגול*]

יפה איך שפעיל אצלך...

והעיקר לא לפחד כלל ולא ללכת לאיבוד

[ענ_בל*]

לקוח מהדף לחיות לאט. מצטטת את אורה גבריאלי שכתבה ישר אלי.
_אם מקבלים את מה שיש כבסדר, בדיוק כמות שהוא, בין אם זה נעים או לא, זה מאט את הקצב.
נראה לי שאחד הדברים שגורמים לנו למהר זו ההרגשה שמה שיש כאן ועכשיו הוא לא בסדר ומכאן שצריך למהר הלאה למקום ולזמן שאז יהיה טוב._

אז להכריז שהכל בסדר כאן וכבר ועכשיו - בהצלחה ובכשלון, בנעימות ובחידלון - מתחיל כמדומה "לעצור את הזמן" - והרדיפה אחרי העתיד יכולה להפוך להנאה מההווה.

[נועה_בר*]

אז להכריז שהכל בסדר כאן וכבר ועכשיו - בהצלחה ובכשלון, בנעימות ובחידלון - מתחיל כמדומה "לעצור את הזמן" - והרדיפה אחרי העתיד יכולה להפוך להנאה מההווה.
כל מילה!
בהצלחה.

[ענ_בל*]

יש בי את היכולת לשמור על עצמי ולשים גבולות במצבים בהם אני מרגישה שצריך. יש בי גם יכולת להבדיל בין מצבים שצריך (שמירה...גבולות...) ובין מצבים שלא צריך.

באהבה רבה לכל מה שאני היום, אתמול, מחר. @}

[חני_בונה*]

באהבה רבה לכל מה שאני היום, אתמול, מחר

[שכנה_של_זורבה*]

כנראה שהאינטוציה שלך תסדר את כל הענינים.
פשוט תסמכי על כל תחושה שבאה.

[שכנה_של_זורבה*]

רוצה להגיד לך שאין גבר מוביל.
אנחנו מובילות את הפיתוי......................
אם תהיי יותר נחשקת כלומר תני לו להיות כמהה את תובילי.
את כבר לא בת 17 שחייבת את הגבר הזה.
תבשלי על אש קטנה, אם ילך שילך.
למה לשרוף את התבשיל, מה זה פה סטקייה מהר מהר,
אנחנו לא בשר על האש, אנחנו זורמות לאט במלאכת הפיתוי.
בכל אופן אני אוהבת לתת לבחורים קצת לרדוף.........................
מה שבטוח לא משעמם.

[נועה_בר*]

_אנחנו מובילות את הפיתוי......................
אם תהיי יותר נחשקת כלומר תני לו להיות כמהה את תובילי._
וואוו. איזה מילים חכמות. @}
רוצה להוסיף.. זה לא רק ברמת הנחשקת והכמיהה, זה בכל הרמות.
לאישה יש את החכמה לתת 'שרות' נכון לגבר ודרך זה להוביל את הזוג, אל המטרה. ( אבל כדאי שתהיה מטרה ).
ושרות הוא לעולם לא ממקום של חולשה!!!

_תבשלי על אש קטנה, אם ילך שילך.
למה לשרוף את התבשיל, מה זה פה סטקייה מהר מהר,
אנחנו לא בשר על האש, אנחנו זורמות לאט במלאכת הפיתוי._
ענק!

[ענ_בל*]

_רוצה להוסיף.. זה לא רק ברמת הנחשקת והכמיהה, זה בכל הרמות.
לאישה יש את החכמה לתת 'שרות' נכון לגבר ודרך זה להוביל את הזוג, אל המטרה. ( אבל כדאי שתהיה מטרה ).
ושרות הוא לעולם לא ממקום של חולשה!!!_
נועה בר יקרה. הייתי שמחה אם היית יכולה לחדד קצת יותר את מה שכתבת כאן. אני רוצה להבין את זה יותר לעומק.

באמת ענק מה שכתבת שכנה של זורבה

[שכנה_של_זורבה*]

כן גמני לא לגמרי הבנתי את השרות הזה.
מה התכוונה נועה.

[נועה_בר*]

מה התכוונה נועה
לתת שרות, זה לתת ולאפשר למישהו את מה שהוא זקוק לו. באותו זמן.
ז"א, אפשר להסתכל על "משרת" ולחשוב - ווי, מסכן, איזו עבודה נחותה. כל היום רק לדאוג לגחמות של מישהו אחר.
אך כשמסתכלים על שרות מזווית אחרת - של אדם שרוצה להיטיב עם השני, לתמוך בו ולאפשר לו - התמונה משתנה.
על כך כתבתי : ושרות הוא לעולם לא ממקום של חולשה!!!

בדרך השרות - במובן של תמיכה, של קבלה ונתינה יש הרבה כוח ( לא פיזי ) להזיז דברים ( הרים ).
לתת תמיכה זה מאוד מובן עם ילדים, אך עם הגבר זה מאוד לא ברור.
הזוג הוא בעצם יחידה אחת שצריכה להתקדם יחד. ולא מדובר דווקא על זוג נשוי, אלא על כל שניים.
אישה שיודעת לתמוך בגבר בדרכו יכולה 'להוביל' אותו בדרכה.
השאלה אם היא יודעת מה היא רוצה.... לאן היא שואפת להגיע. אם היא תדע, תוכל דרך תמיכה לקבל חזרה את התמיכה ואף יותר מכך - תקבל את המציאות בדרך שלה.
אם תהיי יותר נחשקת כלומר תני לו להיות כמהה את תובילי.
להוביל לאן ???
אם נדע לאן רוצים להוביל זה הפתח להתקדמות.
נכון, דרך הפיתוי היא טובה, ואני רציתי להוסיף שלתת שרות היא דרך נוספת, רחבה יותר, שמאפשרת עם חכמת האישה להתקדם בזוג.

עכשיו זה מובן יותר?

[פלוני_אלמונית*]

לענ בל ממישהו שלא מעוניין להיות מוביל או מובל . קראי את מה שכתבה נועה בר והפנימי.

[ענ_בל*]

לפלוני אלמוני. תודה.

[ענ_בל*]

הבת שלי,
מתחפשת למלכה. אתמול שתפה אותי במחשבות שלה. היא שואלת אותי בנימה מתריסה, תובענית ודורשת תשובה.
"אימא, איך יהיה לי מלך? מי יהיה המלך ואני אהיה המלכה?"

אז אני אומרת לה שאולי אחד הילדים בגן יתחפש למלך וביחד הם יהיו מלך ומלכה. וגם אני יודעת שהשאלה על מלך ומלכה נוגעת בשאלה עמוקה יותר על זוגיות.

"אבל אימא, איך יהיה לי מלך אם אנחנו נריב ולא נסתדר?"
מקסימה שלי. זה מה ששמעת על הזוגיות של אמא ואבא שלך. את נולדת לתוך מציאות של פרידה, לתוך הפרדה. תמיד יהיה חוסר תמיד תהיה תחושה של חוסר שלמות בערוץ המשפחתי.

חושבת עליה.
חיבקתי אותה ואמרתי שאנחנו לא הסתדרנו והתגרשנו אבל לה יכול להיות בן זוג אוהב ושהם יסתדרו יחד.
בינתי .

[ענ_בל*]

חלום מדהים בלילה. אני הופכת מגוף בשר ודם לרוח. משהו מדבר אלי ומלווה אותי במעבר. יש איזה רגע של חושך . אני מתבוננת בעולם והוא מתנדף במהירות. משהו יפיפה.

שיחות אל תוך הלילה עם מי שלא רוצה להיות מוביל או מובל. אני חשה חיבור עמוק, חיבור חזק. הוא מדבר על הכל מעכשיו ועד בכלל. רואה לעומק עד לפרטי הפרטים הקטנים.
מה אתה יודע?
אני נמצאת כאן עכשיו, רואה את הזמן היפיפה הזה. פותחת את ידי ומקבלת את מה שמגיע.


<אני בצנזורה עכשיו?>

[לוונדר_סגול*]

<אני בצנזורה עכשיו?>
מזתומרת? למה?

[עירית_לוי]

_<אני בצנזורה עכשיו?>
מזתומרת? למה?_
גמני לא הבנתי...


תמיד יהיה חוסר תמיד תהיה תחושה של חוסר שלמות בערוץ המשפחתי.
לא בהכרח. תחשבי על זה - היא מקבלת דוגמא של אמא אוהבת ואהובה, שלמה, בטוחה בעצמה, יודעת מה טוב לה ומה היא רוצה לעצמה. אשה שלקחה אחריות על החיים שלה ועל האושר שלה.
הלוואי על כל ילדה לגדול עם מודל נשי כזה...

[מיץ_פטל*]

היא מקבלת דוגמא של אמא אוהבת ואהובה, שלמה, בטוחה בעצמה, יודעת מה טוב לה ומה היא רוצה לעצמה. אשה שלקחה אחריות על החיים שלה ועל האושר שלה.
בדיוק,יקרה.
כל כך התרגשתי לקרוא את זה.
אין ספק שזה מעסיק אותה.

ורק לך, תזכרי אותי ואותו. תראי שגם אם אבות אכלו בוסר שיני בנים בהחלט לא חיבות להקהות'נה.
(מקוה שהבנת ).
אוהבת אותך מאוד מאוד מאוד. ומתג ע ג ע ת .