כיסוי ראש לדתיות

[אין_כמו_משפחה*]

במקרה נכנסתי , הנימה הלא נעימה לא תשכנע איש ,וחבל. בכלל, נראה שכדאי לך במקרה להכנס לבית מרקחת ולרכוש איזה רגיעון...

ועכשיו ,אם אני כבר כאן, אז לנושא אחר: אני חוזרת לטעם המצווה בכיסוי. ההנחה הבסיסית היא שלגברים קשה לעמוד בפיתוי שיש בשיער הנשי. ואני שואלת האמנם? לי נראה, שיש בשיער משהו אסטתי ותו לא. במילים אחרות ,לדעתי ,הדבר האחרון שגבר יסתכל עליו באישה הוא השיער שלה.
מה אתם חושבים?

[ציפ_ציף*]

ההנחה הבסיסית היא שלגברים קשה לעמוד בפיתוי שיש בשיער הנשי.
אני לא בטוחה שזאת הסיבה לכיסוי,השיער מעבר לכך שיש בו נשיות ,משדר איזה סטטוס,
שאני חושבת על אשה נוקשה (יש לי בראש דוגמה למרצה כזאת ) ישר אני מדמינת שיער אסוף בקפידה או שיער קצר בתסרוקת שמרנית,
שאני חושבת על נערה עם קלילות אני מרגישה שיער מתבדר בחופשיות,
וכאני חושבת על מעמד של אשה נשואה אני מתחברת לכיסוי,כמו חציצה בין האשה לעולם גברי שלא שייך לה.

<הדברים שכתבתי נכתבו ממקום אישי וללא שום מקור הלכתי,רק תחושת בטן.>

[פלוני_אלמונית*]

לגביי ענין קליטת האנרגיה על ידי השיער המקור לכך הוא בזוהר(והכוונה אינה לקליטת מידע) אולי אצליח להרחיב בהזדמנות. עניין שקשור לכך ומופיע בזוהר באותו מקום מדבר על כך שהלווים בבית המקדש היו מגולחים בכל גופם.

[פפריקה_הונגרית*]

בס"ד
ומה רע בלתמוך בעוד משפחה הודית אשר עשתה כמה רופיות מתרומת שיער האישה לטובת איזה כוניפה בני ברקית שמעדיפה את השיער המלאכותי על פני שיערה המקורזל (ועודרוחצת בניקיון כפיה בברז הצניעות אלק....).

סליחה???
>סתם לידע כללי- אני לא בני-ברקית, השיער שלי לא מקורזל, והפאה שלי לא מהודו...... ואני ממש - אבל ממש! לא כוניפה.... <



וכאני חושבת על מעמד של אשה נשואה אני מתחברת לכיסוי,כמו חציצה בין האשה לעולם גברי שלא שייך לה.
מהקבלה-
שיער האישה אינו קולט טומאה, שיער הגבר כן, ולכן יש עניין הלכתי האומר להם להסתפר כל יום שישי, לכבוד שבת.
כשאישה מתחתנת, נשמתה ונשמת הגבר מתאחדות, וכיוון שבעלה (מעכשיו.... ) מקבל טומאה בשיער, גם היא, ולכן, יש עניין שתכסה את השיער, לא כי השיער מפתה... אחרת לא היו גדולי הדור (מדורות שונים!) פוסקים כי הפיאה היא כיסוי הכי טוב לשיער.



שהלווים בבית המקדש היו מגולחים בכל גופם. -נכון, ולעומת זאת, נזיר, הי'ה עליו לגדל שיערו פרא, ולא להסתפר עד סוף תקופת הנדר שלו!
ואגב, שמשון ("הגיבור") לא קיצץ שיערו מפאת נדר שנדרה אימו, וכששיערו קוצץ (ועיניו נוקרו, אבל זה לא קשור...) הוא אבד מרוח הקודש, ומכוחו, אבל עדיין יכול הי'ה לטלטל את מקדשם , ו"תמות נפשי עם פלשתים" .....

קליטת האנרגיה על ידי השיער -נכון.

[פפריקה_הונגרית*]

בס"ד
שיטת אייפק מגיעה מרפואה הודית איורוודית, מרפואה סינית, מהומיאופתיה - לא מהיהדות (אם כי לא מפתיע לגלות שהתפיסות האלה נמצאות פעמים רבות קרובות ואף זהות לתפיסות יהודיות עתיקות). -אברהם שלח מתנות למזרח, בהן, סודות רפואה........ כן- יש להניח שרפואות הודו, סין, יפן, כו'- באות מהיהדות!
ןסליחה, לא ראיתי שאזכרו כאן את שמשון..... עד עכשיו.

[אמא_בגובה_דשא*]

אחרת לא היו גדולי הדור (מדורות שונים!) פוסקים כי הפיאה היא כיסוי הכי טוב לשיער.
טוב, לא נכנס לויכוח הזה, אבל בואי נגיד שלכל אחת יש את גדולי הדור שלה.

אני אישית יודעת על כמה וכמה מגדולי הדור (והדורות הקודמים) שכתבו בדיוק להפך.

[אשה_ואמא*]

אני די חדשה פה ובהחלט לא קראתי את כל הדף אולם ישנו משהו עקבי בדיון שקצת מפריע לי
הקושי ברור לי גם אני כשנישאתי כיסיתי בקלות והיום אחרי הלידה השניה אני מרגישה שזה מבגר (ואני רק בת 22- כן מהאלה שהתחתנו צוציקיות...אפרופו סטיגמות) ולא מחמיא ובכלל מאוד משתלב עם ההזנחה (לא צריך להתעסק עם השיער-משהי אמרה פה) למרות הנ"ל לא עלה בדעתי להוריד.

1. הסלידה שלי היא מטענות כדוגמת "אני לא שלמה עם זה " או "זה דקדוק חיצוני"

לפעמים נדמה לי שזה רק סוג של אישור עצמי לרדידות ולנוחיות.למרות שיכול להיות שמקורו בדרישה לאמת אך זה קצת מפוספס במסקנה.
בקיצור קורה לנו לא פעם שלא ממש נוח לנו לחייך לשכנה ואנחנו עושות זאת בשבילה אז מה שיקרנו? לא. התעלנו קצת...
או לגבי חניה בחניית נכים או מקום אסור לא התחבטתם אף פעם בינכן לבין עצמכם... ואולי אף רטנתם קצת לאחר שהחלטתם לכבדם.
תמיד כל כך קל עם שמירת טהרת הבית?
ככה זה בחיים אנחנו לא מלאכים ויש לנו כל מיני רצונות ובכל זאת אנחנו עובדות קשה ומשתדלות להכריע נכונה.
ואל תגידו מי אמר שזה נכון אין לי כוונה להכנס פה לדיון כולל. ההערה מיועדת למתדיינות שעד כמה ששמתי לב רובן כן
ב-ח-ר-ו להגדיר עצמן כפי שהגדירו ובשאר אורחות חייהן נוהגות כך

1. בעולם כשלנו (בוטה ,מיני, חיצוני וכו' ) ממש לא מפתיע שאנשים יכולים להיות כאלה צדיקים ודווקא עם העניינים החיצוניים כל כך מציק להם אני חושבת שזה מרמז משהו (או יותר נכון לומר -צועק) על התרבות שאנו חלק ממנה והשאלה היא האם אנו חפצות בכך ?

שנה טובה כתיבה וחתימה טובה לכולם

[פפריקה_הונגרית*]

בס"ד
_אחרת לא היו גדולי הדור (מדורות שונים!) פוסקים כי הפיאה היא כיסוי הכי טוב לשיער.
טוב, לא נכנס לויכוח הזה, אבל בואי נגיד שלכל אחת יש את גדולי הדור שלה.
אני אישית יודעת על כמה וכמה מגדולי הדור (והדורות הקודמים) שכתבו בדיוק להפך._

אמא בגובה- מה שלומך.... אני מתגעגעת- אבל זה לא לכאן- כתשובה- יש לי שני ספרים- שאני פשוט לא זוכרת את שמותם (על קצה הלשון ממש!!!) ושם כתובים פסקי גדולים בדורות שונים.... אני אברר ואחזור לכאן... אוי- נזכרתי באחד - "ויקם שערה לדממה" , שמצטט שאלות ותשובות, כולל גמרא, גדולים ממאות שנים אחורה, כולל איטלי'ה, רוסי'ה, מדינות ערב, ועוד! - והשני, אני אחזור לכאן עם תשובה, בע"ה.

שתהי'ה לכולנו כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, ובשורות טובות, ושמחה וטוב לבב!
באהבת ישראל שלמה,
חן

[אין_כמו_משפחה*]

לאשה ואמא, אפשר לשאול הרבה שאלות על הדברים שכתבת. לא בטוחה אם את מסוגלת לקרוא אותם במבט לא סולד - אולי נקודת המבט עושה את כל ההבדל. תחשבי באמת בכנות מניין נובעת הסלידה . לדעתי, מצוקה מהלכה מסוימת לא חייבת כבר לגרום לסלידה. מה באמת מפריע לך?

1. מה רע בנוחיות? האם הנוחיות שלי ,היא פחות חשובה מאשר הנוחיות של אותו גבר שיראה את השיער שלי.

למה אין מקום לשאלה "בשביל מה?" האם באמת חוסר הנוחות שלי מוצדק? בעלך הרי רואה עשרות נשים ביום בלי כיסוי ראש. אז למה חוסר הנוחיות כל כך לגיטימי ,שאפילו לדבר עליו כבר יוצר סלידה?
לדעתי אין שום קשר בין רדידות לבין כיסוי ראש. רדידות - זו אולי תכונה של עשייה בלי שכל?
חיוך לשכנה- יש הבדל גדול בעשיית מחווה קטנה ונימוסית למישהו אחר לבין להקריב את ראשך מהיום ועד לקץ כל הימים.
חנייה בחניית נכים- מוזר, אבל אף פעם לא חשבתי לחנות שם. וגם לא רטנתי. חניית נכים היא מבחינתי :לאכול בשר עם חלב. אני חושבת שגם הסיבה לחניית נכים הרבה יותר מובנת מאשר כיסוי ראש.

1. אני דווקא רוצה להגיד, שבעולם שלנו (בוטה וחיצוני- גם אצל הדתיים) חבל שייש מיקוד כל כך חזק בעיניינים חיצוניים ולא הקשבה פנימית אמיתית וניסיון כנה להיות ישר עם עצמך ועם אחרים.

[מאמינה_חופשית*]

אין כמו ליבש את השיער בשמש ולתת לו לזהור אחר כך בשמחה. שיער זה עוצמה, וכיסוי ראש הוא עוד אחד מהפתרונות שההגמוניה הגברית בדת הממסדית יצרה כדי להסתיר את העצמה הנשית. כדי שחס וחלילה לא תרמנה ראש ותגלנה שהנחיות הרב מנוגדות לצו לבה.

אמונה זה לא אופנה. מטפחת זה כן.

[אתי*]

מה רע בנוחיות? האם הנוחיות שלי ,היא פחות חשובה מאשר הנוחיות של אותו גבר שיראה את השיער שלי.
שומדבר, רק האם יש מצווה אחת שנועדה לנוחותנו?
האם נוחות, לאדם הדתי, היא ערך שעומד בפני עצמו?
שאלת הנוחיות היא שאלה שעולה באתר הזה תדיר, אבל תמיד בסמיכות אז כן מאוד נוח שיהיו 2 רכבים במשפחה, אבל האם זה נכון אקולוגית? ערכית?
הדת עצמה מאתגרת אותנו עם הנוחיות ללא הרף.

למה אין מקום לשאלה "בשביל מה?"
יש, אבל כמו ילד אין למרכז אותה. יש לה מקום, מבחינה דתית היא ממוקמת אי שם בצד.

אני דווקא רוצה להגיד, שבעולם שלנו (בוטה וחיצוני- גם אצל הדתיים) חבל שייש מיקוד כל כך חזק בעיניינים חיצוניים ולא הקשבה פנימית אמיתית וניסיון כנה להיות ישר עם עצמך ועם אחרים.
מתוך שלא לשמה, בא לשמה.
ולראיה - שימי לב כמה קשיים דווקא נוכח השוני החיצוני מועלים כאן בדף, בהקשר של כיסוי ראש.
הישרות היא דבר מאוד חשוב כשמתמודדים עם ציווי זה או אחר, אבל לא על חשבון הציווי.

[אתי*]

שיער זה עוצמה, וכיסוי ראש הוא עוד אחד מהפתרונות שההגמוניה הגברית בדת הממסדית יצרה כדי להסתיר את העצמה הנשית.

הפרשנות הזו, זו גם יצירה @}

<שלי: הריון זה עוצמה>

[דליתוש_ב*]

<מצד אחד, לא הוזמנתי לדיון. מצד שני, זה פורום פתוח. אז אני עושה נסיון, אם לא מתאים אני אבצע נסיגה בסבסוב לאלתר ובדיעבד >

רציתי לשאול לגבי אלוהים.
היכן/כיצד/מתי משתלבת האלוהות מבחינתכן, בהקשר של "כיסוי ראש", כפי שהוא בא לידי ביטוי בחייכן כרגע (אישית ובחברה מסביבכן)?

@}

וגם אם אולי אתן יכולות לספר, איך זה אצל גברים דתיים. כלומר, איזה התלבטויות/משמעויות יש לגברים בקשר לכיסוי ראשם.

תודה.

[אמא_בגובה_דשא*]

האמת...
לא משתלב.
(ואני דווקא חיה בשלום ובשלווה עם המטפחת)
כמו שהוא לא משתלב בזה שאני לובשת חולצה.
ברור שאם לא הייתי מאמינה לא הייתי חובשת כיסוי ראש, אבל לא זכורה לי אפילו פעם אחת (אפילו לא בפעם הראשונה שלי) שחשבתי שאני "עושה מצווה" או "נמנעת מעברה" או "עשה את זה בשבילו" או משהו כזה.
אני הולכת עם כיסוי ראש פשוט כי ככה הולכת אשה נשואה.
סה טו.

לגבי גברים לא שמעתי אף פעם גבר שמתלבט בנוגע לכיפה.
מצד אחד הכיפה הרבה פחות בולטת ממטפחת או מכובע, ככה שהרבה יותר קל להתמודד איתה, מצד שני היא סמל הרבה יותר דתי, במובן זה שתפקידה לסמל לא את מצבו המשפחתי של החובש אלא את אמונתו.
כנראה שזה טמון גם בזה שהם הולכים עם הכיפה מגיל 0 ולא מתחילים לחבוש אותה פתאום באמצע החיים.

_

חוצמיזה הרבה יותר קל להתמודד עם תוית של גבר דתי מאשר עם תוית של אשה דתיה.
החברה הרבה פחות נוטה לתייג גברים מנשים. גבר דתי יכול להיות בעלים של חברת היי-טק כמו כלום. אשה דתיה חייבת להיות אמא לעשרה ילדים.

שתי דוגמאות קרובות לליבי:
יש לי חברה שכבר שנים לא מקבלת את רשיון עריכת הדין שלה מסיבה שהיא והבג"ץ רואים ללא רלוונטית (אני לא חושפת כאן את הסיבה כדי לא לפגוע בפרטיותה).
בג"ץ הכריח את לשכת עורכי הדין לקבל אותה לערעור, ובערעור אחד מעורכי הדין שישב מולה העיר הערות סקסיסטיות שונות, עשה חיקויים של מתנחלת ולבסוף שאל אותה בשביל מה היא צריכה את הרשיון הזה? הרי בכל מקרה חצי מהחיים היא תהיה בחופשת לידה, לא?גבר עם כיפה על הראש פשוט לא מושך תגובות כאלה.

ועוד סיפור, שקרה לי:
כשנולדה בתי הגדולה קיבלנו מהעבודה של בנזוגי 500 שקל לקניה בשילב. בימים ההם עוד לא ידעתי שאפשר לקבל זיכוי על התלושים וחשבתי שחייבים לבזבז 500 בקניה אחת. משימה שקצת גדולה עלי.
ביקשתי עזרה מאחת המוכרות והיא הציעה לי לקנות משהו "לאחים הגדולים".
כשאמרתי לה שאין אחים גדולים היא פתחה שתי עיניים גדולות ואמרה "אבל חשבתי שלדתיים יש הרבה ילדים".
עניתי לה שגם אצלנו הם באים אחד אחד ואני מניחה שהיא לא תחזור על הטעות הזאת שוב, ובכל זאת, צריך להבין שאשה עם כיסוי ראש נתקלת בתגובות כאלה כל הזמן.

[אין_כמו_משפחה*]

דליתוש, תרגישי חופשי להשתתף בדעות ושאלות. השאלה שלך גורמת לי לחשוב על הנושא מכיוונים אחרים כך שגם אני מרוויחה.

אני עונה לך מתוך מבט חברתי ולא אישי. רק כדי להבין את המשמעות הדתית של הכיסוי ועוד יותר של הכיפה אני משווה לתופעה אחרת ,והיא תליית דגלים ביום העצמאות. בואי נשווה את אהבת ה' לאהבת הארץ, ואת תליית הדגלים לסמל של אותה אהבה.
מי שתולה דגל אחד על המכונית אינו משול למי שתולה 4 דגלים ב4 כנפות המכונית ועוד מוסיף דגלונים קטנים על השמשה האחורית.
ובהשוואה - אין להשוות בין בנדנה עם כל השיער בחוץ לבין מישהי שמקפידה לא להוציא כל שערה. יש כאן סמליות חיצונית שמשקפת עד כמה אנחנו מדקדקים במצוות. ועד כמה אנו רוצים לשקף את אותה אמונה.

אני לא מכירה גברים מתלבטים בנושא הכיפה עצמה. אם יהיו להם התלבטות : דתי כן או לא, זה יבוא לידי ביטוי בכיפה.
אצל גברים דתיים שאני מכירה, הכיפה היא חלק מהאישיות שלהם. כמו מישהו שזקוק למשקפיים שלו כך הם זקוקים לכיפה. היא ממש חלק מעצמם.
בניגוד לכיסוי ,הם חובשים כיפה בערך מגיל שנתיים או שלוש והמשמעות שונה לחלוטין.
נראה לי שההשוואה לדגל נכונה גם כאן . כשאתה צועד עם דגל לכל מקום שאתה הולך,יש השלכות רחבות יותר לכל דבר שקורה לך. אתה הרי לא רק עצמך אתה גם מייצג עם. לדוגמא, אם משפילים את העם שלך - משפילים גם אותך. והפוך, אם אתה עושה שטות מיד ביישת גם את העם שלך.
אני חושבת שהגברים הדתיים מאוד מודעים להשוואה הזאת ,ומנסים (בדרך כלל) להיות בסטנדרטים גבוהים. אלה בכל אופן, הגברים שאני מכירה.
כמובן שזו הכללה,ויש כל מיני סוגים וכ'ו וכדומה ,וכן הלאה...

[אין_כמו_משפחה*]

אמא בגובה דשא ,רק אחרי שכתבתי את התגובה שלי גיליתי את מה שכתבת ועורי נעשה חידודין , כמה שאת צודקת...
הסטיגמות לגבי נשים דתיות = "מתנחלות" הוא יותר בעייתי. ואת יודעת מה ,לפעמים אני מבינה למה.
אני רואה זוגות דתיים כאלה: הגבר עם מכנסיים קצרים, חולצת טריקו וכיפה סרוגה מיינסטרימית ולעומתו אשתו עם חצאית ארוכה, שרוולים ומטפחת ארוכה .
שניהם מחשבתית אותו דבר, אבל היא משדרת משהו אחר לגמרי.

[ציפ_ציף*]

למרות שגם אצל גברים יש לנו הטבעת תוויות ע"פ סוג הכיפה,
יש את הכיפה הסרוגה הקטנה שנוטה קלות הצידה של ה"מיזרוחניקים",
יש כיפת קטיפה מעוטרת ב"יחי אדוננו ורבינו" של חב"דניקים שרופים,
יש כיפת עור של חוצניקים או שבבניקים,
יש כיפת קטיפה גדולה של ש"סניקים,
יש כיפה לבנה עם ציצית של נחנחים,
יש כיפה שחורה סרוגה למי שמתנדנד בין העולם הלאומי לעולם החרדי,
ויש כיפת צמר צבעונית שמיחסים אותה לנוער הגבעות (בד"כ היא תלווה בפיאות ארוכות).

כמובן שיש כאן המון סטיגמות,אבל יש גם אג'נדה חברתית,אם אני לובש כיפה כזאת אני משייך את עצמי עם הזרם הזה.כמו בסגנון לבוש שמתייג אותך למגזר מסויים.

פעם נסעתי במונית,לבשתי כדרכי מטפחת צבעונית גדולה,באזני שלש עגילים,
הנהג שואל אותי "את מבת עין נכון?"(ישוב בגוש עציון המורכב בעיקר מחוזרים בתשובה)
"לא" עניתי,
"אבל את חוזרת בתשובה ,נכון?"
"לא".
"בעצם כן,אני ממש משתדלת לחזור בתשובה"
(אפילו שנולדתי בבית "דתי")

[אמא_בגובה_דשא*]

ציפ ציף את צודקת שיש גם הבדלים בי סוגי הכיפות, אבל מי שמודע אליהם זה בעיקר חובשי הכיפות והכיסויים...
רוב החילוניים לא מודעים להבדלים, גם אם הם יודעים שהם קיימים.
ולכן, מראש, חבישת כיפה מסמלת הרבה יותר כלפי פנים (ואני מתכוונת בזה לפנים-הציבור) והרבה פחות כלפי הציבור הכללי.

ובכל אופן, כל סוגי הכיפות (אולי חוץ מהנחנחיות ומכיפות הצמר הגדולות) מתקבלות בקלות ברוב המקומות.

[פפריקה_הונגרית*]

בס"ד
דליתוש- לגבי השתלבות אלוקות עם לבישת כיסוי ראש-
הרבה פעמים, כשחם (עכשיו כבר פחות) ואני מורידה את הכיסוי, אני מחזירה אותו כשאני מתחילה להניק את בני, כי אני מרגישה שכיסוי מביא אותי לידי יראת שמיים, (ה' מסתכל עליי, איך אני עם שיער גלוי) , וגם מרגישה שזה משפיע על בני (לפעמים אני מרגישה שהוא מסתכל עלי קצת בתמיהה כשהוא רואה את השיער שלי ולא כובע.
לגבי כיסוי ראש לגברים, אני יכולה לשער שכאשר גבר חוזר בתשובה, הוא ישמור שבת, יניח תפילין, יתפלל, יתחיל לשמור כשרות, אבל כיפה תהי'ה שלב יותר מאוחר (מתוך כמה סיפוי חזרה בתשובה שאני מכירה, וששמעתי וקראתי) -כי זה סממן חיצוני ובולט, והחבר'ה יגידו - "מה פתאום אתה לובש כיפה? מה, נהיית לי דוס פתאום???" וגם לגברים זה לא נעים........

אמאבגובה- על האישה שלא מקבלת רשיון- צריכה לתבוע אותם! במיוחד על הטרדה את זה שהעיר לה הערות.........!
יש כיפת קטיפה מעוטרת ב"יחי אדוננו ורבינו" של חב"דניקים שרופים, ציפציץ- תודה על האזכור..... יחי אדוננו מורנו ורבנו - אבל זניח.... היא תהי'ה בד"כ מתחת לכובע עם שוליים רחבים-רק בצבע שחור.
(כמו של קאובויז, ולפעמים זה נורא מדליק- איך שהוא יושב ככה, רגל על רגל, כולו לבוש שחור, כמו איזה פרש בודד, וכובעו מכסה את פניו כי הראש מוטה למטה- כשהוא קורא........)

[אמא_בגובה_דשא*]

על האישה שלא מקבלת רשיון- צריכה לתבוע אותם! במיוחד על הטרדה את זה שהעיר לה הערות.........!
היא מתכוונת לתבוע אותם, מייד אחרי שהיא תקבל סוףסוף את הרשיון שלה.
כרגע היא מעדיפה לא להסתבך איתם יותר מדי.

[אף_חצוף*]

עוד כמה דברים לגבי כיפות.
כיום, הרבה אנשים חובשים לילדיהם הקטנים כיפות רחבות, בוכריות או סרוגות גדולות כדי שלא יצטרכו לחשוש שהכיפה תיפול. זה נפוץ בקבוצות שונות של האוכלוסיה, וקצת מבלבל את מי שמחפש למקם אותם. חברה שלי מהעבודה, הולכת כמוני עם מכנסיים ובלי כיסוי ראש, היא קצוצת שיער, ולא מתאימה לשום סטריאוטיפ דתי מבחינה חיצונית. שני בניה הולכים עם כיפות לבנות סרוגות, הגדול בבית הספר והולך גם עם ציצית בחוץ. אז לאן היא שייכת? זה מראה קצת משעשע.
ועוד משהו על המשרד. אנחנו 3 נשים שיושבות במשרד, שלושתנו דתיות אבל רק אחת הולכת עם חצאית וכיסוי ראש. אנשים תמיד מנסים להגיד שהיא ה"דוסית" של המשרד, ואנחנו לא כאלה, אבל בינינו כשאנחנו מדברות, השקפת העולם שלנו דומה מאוד, ולמעשה אנחנו משייכות את עצמנו לאותו חלק במגזר. כבר הפסקנו לנסות להסביר את זה.

טלי התחילה ללכת לגן עיריה דתי, ומאז היא מאוד עסוקה בכיפות. מספרת לי שאלון ילך עם כיפה כי הוא בן. X בגן הולך עם כיפה גדולה, ו Y הולך עם כיפה קטנה. לאבא יש כיפה, לסבא יש כיפה, זה מאוד מעסיק אותה.

חסידות הכיפות השקופות. אני מכירה עוד חברים בחסידות הזו. זה מצחיק, מי שמגיע מרקע נטול כיפה (אני מגדירה את זה כך בכוונה, כי זה יכול להיות חילוני גמור וגם מסורתי שומר שבת וכשרות), ומתקרב, לוקח הרבה זמן עד שהוא חובש את הכיפה, אם בכלל. לעומת זאת, מי שהגיע מרקע חובש כיפה, לרוב יעשה כל מיני דברים, והסממן האחרון שעליו יוותר כליל, לאחר הצטמקות בד"כ, יהיה הכיפה. הכיפה לא עומדת בפני עצמה, אלא באמת מסמלת מקום בתהליך.

ולסוגית האלוקות, אני לא חושבת על זה יום יום שעה שעה, הקב"ה לא נוכח בחיי בצורה כזו.

<גם סתם רציתי לספר לכן כמה אני נהנית מהדיון הזה, מהקולות הנשמעים ומהסובלנות. >

[ספינה_טרופה*]

ההנחה הבסיסית היא שלגברים קשה לעמוד בפיתוי שיש בשיער הנשי.
זו חצי הנחה.
ההנחה הבסיסית היא שלגברים קשה לעמוד בפיתוי של לראות ולנשים קשה לעמוד בפיתוי של להיראות.
קשה עד מאוד לקבל את זה שיש רצון להיראות - להראות, אבל מספיק להסתכל מסביב ולראות את הצורה בה נערות צעירות ונשים בוחרות להתלבש כדי להבין את זה.
להראות - לקבל מבטים, תשומת לב, חיבה, כל זה הוא הנקודה שבה כל אשה צריכה לעבוד עליה, כשהצד המקביל הצד הגברי הוא שגבר רוצה לראות, להרעיף יחס ותשומת לב.
זה הצד השני של אותו מטבע אותה עבודה פנימית מנק' מבט שונה בכל פעם.

לגבי השתלבות אלוקות עם לבישת כיסוי ראש-
הכיסוי ראש נותן לי תחושה של כתר על הראש, עוזר לי להרגיש בת מלך,שייכות לאלוקים. מישהו דורש ממני מישהו רואה אותי ומשגיח עלי.

המרגיעון שעולה לי כ"כ מתאים עכשיו: מה שרואה מבפנים הוא מה שנראה מבחוץ
הבחוץ משפיע על הבפנים, הבחוץ מעיד על הבפנים.

[אמא_עכברה*]

החברה הרבה פחות נוטה לתייג גברים מנשים. גבר דתי יכול להיות בעלים של חברת היי-טק כמו כלום. אשה דתיה חייבת להיות אמא לעשרה ילדים.

מזכיר לי שבסוף השנה הראשונה לתואר הרצתי לפני כל הכיתה 40 דק', תוך מתן דוגמאות מהעבודה המצטיינת שעשיתי (הייתי הסטודנטית שהמרצה בחר).
בסוף היום, ליד לוח-המודעות, נגשה אלי מישהי (מהחכמות של הכיתה דוקא) ואמרה "לא ידעתי שדתיות יכולות להיות חכמות".

ועוד לא היה לי כובע, רק חצאית (החולצה היתה עם שרוולים מעל המרפק).

אז אפשר לומר שהיא לא היתה בחורה חכמה במיוחד, נכון. אבל היא בהחלט מיצגת דעה רווחת.

[אף_חצוף*]

לגברים קשה לעמוד בפיתוי של לראות לא קשור לנושא הדף, אבל שמעתי בחג סיפור על אשה חכמה, אשת רב. יום אחד נכנס לדבר איתה בחור ישיבה, ולא הסתכל עליה אלא על הנעליים שלו. היא אמרה לו, במקום להסתכל על הנעליים ולחשוב עלי, תסתכל עלי ותחשוב על הנעליים.

לא ידעתי שדתיות יכולות להיות חכמות אם בכלל, הן יהיו חכמות בתחום שאותו הן מלמדות, כי הרי כל הדתיות רוצות להיות מורות כי ככה הכי קל לגדל ילדים, לא? (לא חלילה וחס בזלזול במי שכן בוחרת בדרך הזו, שלא ישתמע) אני שמחה להגיד שאני גדלתי במקום ובזמן שבו יכולתי לבחור בכל מקצוע לו רק רציתי. נשים שלמדו איתי עוסקות במקצועות חופשיים, הן רופאות, הן חוקרות, הן מקדמות שינויים בחברה שלנו, הן עובדות בארגונים חברתיים, הן מורות, ובערך כל דבר אחר. חלקן גם החליטו להישאר בבית ולגדל ילדים. הכל לגיטימי, והגיע הזמן שהחברה הדתית ככלל, כמו גם שאר החברה תבין את זה.

[אילה_א*]

מצחיק מה שכתבת כי תמיד חשבתי שאני לובשת חצאית ג'ינס רק עם גופיה כי זה תסביך ירולשמי שלא יחשבו שאני דוסית ,אבל מסתבר שזה באמת סממן . ובעניין הדעה הרווחת :יש איתי בלימודים בחורה שאם יכניסו את השכל שלה לציפור היא תעוף ברוורס .אני הייתי ממש מופתעת שבחורה דתיה יכולה להיות כל כך בורה ובעלת שפה כל כך דלה .כנראה שכל סטיגמה שיש לי סופה להתנפץ - מגיע לי .

[הולכת_את_מעימי*]

מה בעצם יודעים חילונים על כיסוי ראש?
סיפור שהיה כשעוד חבשתי כיסוי ראש:
בשנה השניה ללימודי חזרתי לאחר חופשת הקיץ עם בטן של חודש שמיני.
"מה, *** (שמי) את נשואה? לא ידעתי!"
"אז מה חשבת שעושה כובע הטבחים הזה על הראש שלי?"
"זה כי את דתיה לא?"
"לא. רק נשואות חובשות כיסוי ראש" (למורת רוחו של הרמב"ם)
"וכל המתנחלות האלה...."
"נשואות! ומה אתה חושב ש*** (שם של סטודנטית רווקה אחרת שנראית הרבה יותר דוסית ממני בכל מובן: עגילים, חצאית, שרוולים, הכל - למי שמבין בניואנסים של דוסים) לא דתיה??" (תתפלאו כמה דתיות יש בפקולטה להנדסה)
"חשבתי שהיא דתיה לייט"

[אין_כמו_משפחה*]

עוד סיפור על חילונים וכיסוי ראש.
מכר חילוני שיודע את עובדת היותי דתייה, אומר לי במן סבבה כזאת : "ואוו, את יודעת גם לי היו אוסף של כובעים מגניבים. כל הזמן הייתי הולך עם כובעים."
אני : "זה משהו אחר לגמרי ,אצלי זה לא בקטע מגניב. אני חייבת ללכת עם כובעים".
הבן-אדם נכנס לפריז ...לא! מה זאת אומרת? מה זה חייבת??? הוא היה ממש המום ונבוך, ואני התאפקתי לא להתפקע מצחוק.

היי, למישהו יש עוד סיפורים?

[חומה*]

תודה רבה על הדף המעניין ושני סיפורים:
הכרתי חיילת בגרעין נח"ל ("וצמתה נופלת על כתפה") שחבשה כיפה סרוגה...
פעם חשבתי שאולי כך אהיה בנישואי...
ואני לא.
וגם
חברה שלי תמיד צחקה שאצל החילונים במקום בו אני גרה (ואני דתיה) הפנימו יותר מדי את הרעיון כיסוי ראש=נישואין,
כשלאחותה אמרו מזל-טוב כשהתחילה ללבוש כיסוי ראש,
אבל אחותה לא התחתנה
היא פשוט "התחזקה"...
ככה זה הבדלי תרבויות...החברה שלי ערביה...

[בשמת_א*]

ולנשים קשה לעמוד בפיתוי של להיראות.

להראות - לקבל מבטים, תשומת לב, חיבה
ספינה טרופה, מאוד מעניין מה שכתבת.
קראתי, וחשבתי לעצמי: אה! משהו שאני מרגישה מאז שנישאתי, והוא מאוד נעים לי, זה שאני לא צריכה "להיראות" יותר.
אולי זה מוזר להגיד את זה, אבל לי אין פיתוי כזה. "לקבל מבטים, תשומת לב, חיבה" - יש לי מבעלי, ואני ממש לא רוצה שום דבר כזה מגבר זר.
אני לא הולכת בכיסוי ראש (טוב, חוץ מכובע בשמש (-: ), אבל לדעתי - אני משדרת את זה בצורה ברורה בלי שום קשר ללבוש שלי, שהיה ונשאר צנוע.
רעיון מעניין.

ואם אני אחשוב על זה עוד קצת, אז יש לי הרגשה שדווקא אחד הדברים שאני כנראה צריכה ללמוד, הוא "לרצות להיראות".
אולי חלק מנשיות טבעית אמיתית הוא ליהנות גם מלהיראות?
לא לרצות להיות שקופה לכל גבר חוץ מבעלי?
זאת שאלה שאני מעלה, במיוחד אני כ"חופשייה מדת", כי בנשיות אני מבינה מעט מאוד.
תהיות.
בלי תשובות.

אני חושבת שהדת מכתיבה סוג של תשובות בסוגייה הזאת, אבל אולי אלה לא התשובות ה"אמיתיות"? אולי התשובות האלה הן התשובות שהגברים מכתיבים אותם, והן עומדות בניגוד למהות האשה - אבל זה מתוך חוסר הבנה של גברים באשר למהות האשה, או להיפך, מתוך התנגדות עקרונית ופחד גדול ממהותה של האשה, וצורך לשלוט בה כדי שתהיה כלי לצרכים שלהם ולא יישות עצמאית שתאיים עליהם.

(זו דעתי כחופשייה מדת:
את הדת שלנו המציאו אך ורק גברים, והיא משרתת אותם. לפעמים היא לא גורמת נזק לנשים ולצרכיהן בדרך, אבל לעתים קרובות הדת בנויה במיוחד כדי לדכא את האשה למען האינטרסים של הגבר.
אני מזכירה, שזו דעתי, ואני בטוחה שנשים אחרות, במיוחד דתיות או שומרות מצוות, בכלל לא יסכימו לראות כך את הדברים).

[אמא_בגובה_דשא*]

היי, למישהו יש עוד סיפורים?

שני סיפורים:
בימי העליזים באוניברסיטה, מישהי פעם התחילה ויכוח ב"טוב, יש את הכיפות הסרוגות ויש אתכם, החרדים. אני יודעת שזה לא אותו דבר..."
אני: "למה את חושבת שאני חרדית? אם זאת החלוקה בעיניך, אז בעלי הולך עם כיפה סרוגה."
"אז איך זה שאת עם כיסוי ראש?"
"תשאלי את כל מי שמסתובבת כאן עם כיסוי ראש, אני חותמת לך של-99% אחוז מהן הבעלים שלהן עם כיפה סרוגה" (כאילו דא!! כמה חרדיות כבר מגיעות לאוניברסיטה?)
"אבל למה את יוצאת מנקודת הנחה שכולן נשואות?"
כאן הבנתי את הכשל הלוגי שלה-
היא פשוט לא ידעה את הקשר בין כיסוי ראש לנישואין, ולכן הניחה שההבדל בין עם-כיסוי לבלי-כיסוי הוא אם את סרוגה או חרדית.
ועל זה הגיבה חברתי הדוסית והרווקה:
"אז היא חשבה שאני פחות דתיה ממך?"

וסיפור שני-
פעם התקשר לאחי חבר מהצבא, בנסיון לשדך לו מכרה שלו מהלימודים:
"תשמע, אתם ממש מתאימים באופי, אבל אני לא כ"כ מבין בדתיים, אז אני לא יודע אם היא דתיה כמוך או יותר או פחות"
אחי: "תגיד לי מה שאתה יודע, אם זה ישמע לי בגדול אז אני אנסה"
"טוב, אז בתור התחלה היא הולכת עם כובע"
אחי: "זה אומר שהיא נשואה!!"

[יעלי_לה]

גם אני נזכרת בסיפור.
כשהייתי קטנה, כל הדתיות שהכרתי היו ברמות שונות של חרדיוּת מאלה שהולכות עם מטפחות (בניגוד לפאה).
בפעם הראשונה שראיתי באוטובוס (גיל 7 משהו כזה) קבוצה של דתיות בכובעים, הייתי בטוחה שהן פשוט צרפתיות.
בערך כשהייתי בת 10 אשה שהכרתי החליפה את המטפחת בפאה (עד אז לא הייתי מודעת לאופציה), ופתאום נפל לי האסימון שהמון נשים שראיתי סביבי (ברחוב וכו') הן דתיות, ולא סתם "דודות" שהולכות לספר גרוע.

[אין_כמו_משפחה*]

יעלי ואמא בגובה, אתן גדולות . החזרתן לי את החיוך אחרי ששקעתי בשאלה של אמונה. תודה.
היי, למישהו יש עוד סיפורים?

דודות שהולכות לספר גרוע... גדול!

[נוסעת_סמויה*]

אכן דף מרתק. תודה לכל הכותבות.

אני קוראת עכשיו את הספר "גלגול בפארק אווניו" של נתן אנגלנדר, מסוג האוצרות שמוצאים במכירות ענקיות של עודפי ספרים. אחד הסיפורים בספר נקרא "פאה נוכרית" ועוסק בפאנית חרדית מברוקלין שמפתחת אובססיה להכין לעצמה את הפאה המושלמת, שתשיב לה את נעוריה האבודים. סיפור מאוד יפה ונוגע ללב. מומלץ.

שמעתי בחג סיפור על אשה חכמה, אשת רב. יום אחד נכנס לדבר איתה בחור ישיבה, ולא הסתכל עליה אלא על הנעליים שלו. היא אמרה לו, במקום להסתכל על הנעליים ולחשוב עלי, תסתכל עלי ותחשוב על הנעליים.

יש סיפור זן ידוע על שני נזירים שהתכוננו לחצות נהר. לפתע צצה מולם נערה יפה שחששה לחצות את הנהר הגועש. אחד הנזירים הציע לנערה שיישא אותה על גבו, וכך עשה. הנזיר השני רתח על חברו, ולאחר שעות שב והזכיר לו את המעשה המביש שעשה. אמר לו חברו: "אבל אני השארתי את הנערה על הגדה לפני שעות, ואילו אתה הוא זה שעדיין נושא אותה איתו!".
מעניין לחשוב על הדמיון בין הסיפורים, ועל הקשר שלהם לנושא הדף. בתוך מסגרת שמניחה זיקה הדדית הדוקה בין הפנימיות לבין ההתנהגות, באים שני הסיפורים להזכיר שבכל זאת חשוב לא לבלבל בין השתיים: ההתנהגות לא בהכרח משקפת באופן מלא את הפנימיות; הפנימיות חשובה מההתנהגות; ולעתים הקפדה יתרה על איסורים דתיים משקפת מאבק פנימי עז ביצרים אסורים.

[אשה_ואמא*]

אין כמו משפחה
את צודקת זה באמת קשור לנקודת המבט ביחס למציאות למצוות ולקשר ביניהן כמובן כל שאלה היא לגיטימית אבל השאלה היא מה יותר שכלי ולכך אין תשובה השאלה היא שוב מאיפה באים .
וזה ממש קשה לצמק זאת לסוגיית ה'כיסוי לא כיסוי' ואולי כאן גם טמונה הסלידה ...
אין כל רע בנוחיות, להפך, אך מה עושים כשזה מתנגש בדברים אחרים ואני לא מתכוונת לנוחיותו של גבר זה או אחר ...
העולם שלנו חיצוני אבל השאלה היא מה עוזר לנו להקשיב לפנימיותנו הסתרה של החוץ או התעלמות ממנו והאם זו באמת התעלמות? (אני מתכוונת לחוסר העיסוק לכאורה בעניינים שאת מכנה חיצוניים)
והאם ניתן להתעלם?
מכאן גם נובע הקושי שלי בעיסוק עם טענות מעין אלו כי כשאני עומדת מול המראה ואולי קצת מצטערת מה שעובר לי בראש זו משוואה פשוטה: הנוחות שלי מול האמת הפנימית שלי ושל העולם ואני יודעת שכשאני מכסה אני גורמת להסתכלות פנימית יותר. אולי עלי יסתכלו ברחוב מבחינה חיצונית יגידו דוסית וימשיכו מבלי לדעת מי אני באמת וזה לא ממש נעים אני מודה ,
אבל אותם אנשים גם ריסנו אגב כך את היחס החיצוני שלהם לשאר הסביבה וזה נראה לי מאוד משמעותי .
הניתוב הזה של החיצוניות בחיים נתפס בעיני כקריטי לחיים בריאים .

[נשמה_טובה*]

סתם קפצתי לאמר שלום! מזמן לא ביקרתי בדף ההומה הזה..... אין לי כוח לקרוא את הכל אבל השתעשעתי לי בסיפורים שקפצו לי לעיניים

נו, אין כמו משפחה, כבר הורדת ת'כיסוי? השעון מתקתק, עוד מעט גיל 40........ רק בצחוק. תעשי מה שבא לך, כמובן

[נשמה_טובה*]

החלטתי להוסיף עוד קצת, אחרי קריאה מעמיקה יותר בדף. לא יודעת איך לנסח את זה מדוייק, אבל סיכמנו פעם שאנחנו תאומות, אז בטח כבר תביני את דברי המבולבלים.
אני חושבת שמאז שהורדתי את כיסוי הראש, דווקא למדתי להכיר את פנימיותי יותר. דווקא פחת העיסוק בדברים חיצוניים. סוף סוף השיער שעל ראשי לא היה כזה "אישיו", כזה מין משהו שצריך להתעסק בו, לדון בו, להסתיר אותו לפני שפותחים את הדלת לשכן. סוף סוף, הוא חזר למעמדו הראוי לו: שיער, ולא יותר. זה היה עוד אחד מבין הצעדים שפתחו לי פתח להיכרות עצמית פנימית מעמיקה יותר. כאילו, ניקיתי עוד אבן נגף מעצבנת בדרך אל האמת העמוקה שלי.
ייתכן והיום אני נראית אישה מושכת יותר (כי גם עברתי למכנסיים בשלב שקדם להורדת כיסוי הראש). אולי. לא בטוחה שזה כ"כ רע. לא בטוחה שכ"כ טוב לקום כל בוקר ולהרגיש "דתיה מכוערת" (לא חלילה כי דתיות מכוערות, אלא כי הרגשתי שהכובע מכער אותי), לא נראה לי שרגשות מסוג זה מקרבות אותי לבורא.
ובכלל הבנתי בשנים האחרונות, שדווקא כשאני עושה "מה שבא לי", אני מרגישה קרובה יותר לאדון הבריאה. וגם הוא/היא מראים לי פנים צוחקות ומחוללים עבורי ניסים נהדרים..... בטוחה שיקומו על המשפט הזה הרבה אנשים רועמים, אבל זאת האמת שלי.
צפריר שפרון ענה לי בתשובה על שאלה ששאלתי את המשפט הבא: ".....שבכל מקרה, לבריאה אין טענות אלייך - רק לך - לעצמך יש טענות אלייך".
בעיני, זה משפט חכם שיכול להיות נכון להרבה תחומים, גם לעניין הורדת כיסוי ראש. הבריאה והמציאות הן התגלות האלוהות בעולם, ולא נראה לי שאיזשהו עץ, ציפור, נחל מבקשים ממך לחבוש כיסוי ראש. רק בני אדם מבקשים זאת. אבל בני אדם הצליחו להיות כ"כ מבולבלים וטועים בעבר וגם בהווה, ואם תקשיבי לכל מה שהם מבקשים...מה יישאר ממך?
אין ספק, שהאמונה הנוכחית שלי בבורא כבר לא תואמת את האמונה הדתית המקובלת עליה התחנכנו אי שם באולפנה.....אבל היא נראית לי אמונה הרבה פחות ילדותית ומפוחדת. עד כאן התפלספויות להיום. בי בי

[שי_עובדיה*]

כל הכבוד כתבת באופן שריגש אותי מאד
אומץ הוא תכונה נפלאה אני מחזק את ידייך תאהבי את עצמך זה הכי חשוב
שי

[הנצו_הרימונים*]

עצם הכותרת קצת... מסייגת. אם נקרא לזה כך.
בכיסוי ראש חייבת כל אשה (נשואה בהווה או בעבר) מעצם היותה יהודיה
הסילוף השקרי של חילונים (להם הכל מותר) ודתיים (מוגבלים במצוות-המסכנים) התחיל לפני דור אחד או שניים.
עת המשכילים פורקי העול (זהו הכינוי היותר מדוייק) החליטו שהקמת מדינה לאומית בארץ ישראל, שוות ערך ומחליפה את קיום המצוות ה"גלותי".
עובדות הסטוריות, נכבדים, ונא לא לכעוס עלי... לא אני המצאתי את התאוריה הנ"ל.

[יעל_נוי*]

הנצו,
תודה רבה!
מה הייתי עושה בלי המידע החשוב הזה?



<רצה לכסות את ראשי>

[ח_אלפשה*]

לא אני המצאתי את התאוריה הנ"ל.
אז מי כן המציא את השטות הזאת?
תנועת ההשכלה (בהנחה שזו הכוונה ב "משכילים") קמה באירופה, שנים רבות לפני קום המדינה (יותר מ דור אחד או שניים ).

[אחת_או_שתיים*]

ונא לא לכעוס עלי... לא אני המצאתי את התאוריה הנ"ל.

התיאוריה לא בהכרח מכעיסה, אפשר להתעלם ממנה, כמו שאפשר להתעלם מעוד דברים שיש בעולם. מה שמכעיס הוא שאת מחרחרת ריב.

[אתי*]

רק בני אדם מבקשים זאת. אבל בני אדם הצליחו להיות כ"כ מבולבלים וטועים בעבר וגם בהווה, ואם תקשיבי לכל מה שהם מבקשים...מה יישאר ממך?

הבריאה מבקשת גם להקשיב לבני אדם בעלי תואר "רב".
זה במקורות בצורה שלא משתמעת לשני פנים. גם אם יאמרו על ימין שמאל, ועל שמאל ימין. למה השם נותן מצווה (הגם באמצעות שלוחיו) שמאתגרת אותנו יומיום עם המראה החיצוני שלנו? כיצד זה מתיישב עם האמונה?
ואם כיסוי ראש לא, למה מצוות אחרות (שניתנו באמצעות בני אדם) כן?

<לפני שאואשם שוב בדמגוגיות, אני רוצה להבהיר: הדף הזה לא קיים, זה הכל קולות בראש שלי>

[אין_כמו_משפחה*]

הנצו היקרה, בתור פותחת הדף אני חוששת שלא הבנת את הכוונה של הדף, ובטח לא את האתמוספרה שלו.
הדף אינו נמצא כאן כדי לעורר ויכוח דתיים - חילוניים, אלא כדי לתת במה לנשים דתיות לשתף בחוויות האישיות שלהן מהרגע בו הניחו כיסוי ועד היום, ומכאן שמו של הדף. הדף שמר על אוירה כנה וסימפטית, ויש בו נקודות מבט מעניינות מקשת של נשים : דתיות, חילוניות, נשואות טריות וותיקות, חוזרות בתשובה ועוד.
זו מהות הדף, וזה יופיו. הדף לא נועד למחלוקות ולהטפות מוסר.

[אמא_מיכל*]

רק עכשיו גיליתי את הדף הזה.
זה נושא שמאד מעסיק אותי! וכיף לשמוע את הדעות והסיפורים שלכן!
אני דתיה ולא בגלל שאני מבית דתי.(בשלב די מוקדם זה היה מבחירה שלי) כשהתחתנתי היה לי ברור שאין לי שום כוונה ללכת עם כיסוי ראש. הלכתי גם עם מכנסיים. אחרי שנתיים בערך התחזקתי יותר והתחלתי בהדרגה ללכת רק עם חצאיות ובסוף גם עם כיסוי ראש. עם חצאיות היה לי יותר קל כי זה באמת יותר יפה בעיני.
עם הכיסוי ראש - זה היה הרבה יותר קשה.(לקח לי בערך חצי שנה מאז שהבנתי שזה חשוב לי).
רציתי לכסות, בגלל:
1) צניעות - השיער, בעיני מוסיף המון המון ליופי של האישה.
2) וגם-סמלית - להראות שאת נשואה ושאין טעם לחשוב עליך בכיוון של לשדך / להתחיל איתך.
3) לכל מצווה יש גם סיבה רוחנית, משהו שאנחנו לא יכולים להבין עד הסוף. למעשה חומרי וגשמי שאנחנו עושים בארץ, למטה, יש השפעה על משהו רוחני ועליון. אני שמעתי שכיסוי ראש משפיע על הגנת המשפחה-האישה מגנה בכך על הבעל והילדים. (קשה לנו להבין את זה. זה נשמע מופרך, אבל יש המון דברים שאנחנו לא מבינים...)
בכל אופן, רציתי ללכת אבל התבאסתי קשות מהעניין שאהיה פחות יפה בחוץ.
בסוף-החלטתי שיותר מפריע לי שאני לא מקיימת את ההלכה הזו מאשר ללכת עם כיסוי. ופשוט התחלתי לכסות.
לא היו לי כובעים ומטפחות יפים בכלל! רק איזה כובע צמר עלוב ועוד משהו. לאט לאט התחלתי לקנות מטפחות שמחמיאות לי, קצת כובעים שאני אוהבת. לוקח זמן לפעמים למצוא את הכיסוי ואת דרך "הקשירה" שגם נוחים לך וגם מתאימים לך לפנים,אבל בסוף מצאתי.
אז נכון-עד היום לפעמים מבאס אותי להיות מחוץ לבית פחות יפה. אני לא מרגישה שאני מכוערת, אבל כן, בחוץ-את פחות מושכת, טיפה פחות יפה.(זה יכול להישמע מוזר למי שמסתכל על זה בעיניים חילוניות כי היום יש חוסר צניעות גדול-יש נשים שהולכות עם גופיות ומכנסיים קצרים ברחוב, פרסומות שרואים נשים עם בגד ים שבקושי מכסה. אני לא באה להעביר ביקורת אלא פשוט להסביר, שבגלל זה משיער הראש-לא עושים כזה סיפור. זה מקהה קצת את המשיכה לדברים "צנועים" יותר מחלקים אחרים בגוף האישה.. אבל, עדיין-הטבע האנושי לא משתנה כ"כ בקלות. ועדיין-אישה עם שיער גלוי יותר יפה.)
אז בימים שאני מתבאסת מזה...אני מזכירה לעצמי עובדות פשוטות שנכונות לי מאד(!):

1. נכון שאני פחות יפה בחוץ. בעצם-מסתירה את היופי שלי מחוץ לבית, אבל אף אחד לא באמת לוקח ממני את היופי שלי. אני נשארת כמו שאני פשוט מכסה בחוץ. אני לא חייבת להסתפר קצוץ ולהזניח את השיער שלי. אם ההלכה היתה שאישה שמתחתנת צריכה להזניח את עצמה ולהסתפר קצוץ, או בכל תספורת שלא מתאימה לה, אז באמת היה לי קשה. אבל אני נשארת כמו שאני.
2. חוצמזה-מי שאני באמת באמת רוצה למצוא חן בעיניו - זה בעלי! ובבית או כשאני לבד איתו-אני בלי כיסוי ראש ועם כמה בגדים שבא לי או לא בא לי ללבוש...

(לבעלי, אגב, בכלל לא היה חשוב שאלך עם כיסוי. זה בא ממני נטו. ולא אכפת לו שאני הולכת עם כיסוי ראש.זו החלטה שלי, בעיניו וגם בעיני. לא חושבת שזה ברור מאליו שאישה תלך עם כיסוי ראש רק בגלל שבעלה רוצה. אבל זה נושא מאד אישי לכל זוג.)

1. למזלנו, שיער הראש זה לא החלק היחיד היפה באישה, ומבחינת הדת היהודית- מותר ואפילו רצוי לטפח את עצמך ולהיות יפה בעינייך ובעיני בעלך. אני מתעמלת כל בוקר ודואגת לאיך שהגוף שלי נראה, אוכלת בריא, אני לבושה תמיד יפה, מטפחת את עור הפנים שלי (טוב, אני קוסמטיקאית, זה יותר קל...) ותמיד קצת מאופרת. בקיצור-שיער זה לא הכל ואם גם מוצאים את הכיסוי ראש הנכון לך, אפשר להיראות נהדר גם בחוץ.

בנוסף - יותר קל לי כי אני עובדת מהבית.יש לי מכון קוסמטיקה בבית ואני מקבלת רק נשים, אז אפילו כשאני פותחת להן את הדלת-אני לא שמה כיסוי ראש.(אני רואה מהחלון מי מגיע...) ובזמן שאני מטפלת בלקוחה - בטח שאני בלי כיסוי ראש.

אני מאד מאד מבינה את מי שלא הולכת עם כיסוי ראש רק בגלל שקשה לה להיות"פחות יפה". הפגיעה ביופי... אבל אני מאד מאד שלמה עם החלטתי מהסיבות שכבר כתבתי...

מקווה שכל אחת תעשה מה שטוב לה ורק לה! והעיקר - תהיה שלמה עם עצמה, כי ככה - אנחנו הכי יפות!
(עדכון קטן: אמא מיכל הפכה ל: גם אמא)

[יעלי_לה]

@}

[ציפ_ציף*]

מקווה שכל אחת תעשה מה שטוב לה ורק לה! והעיקר - תהיה שלמה עם עצמה, כי ככה - אנחנו הכי יפות!
@} גם ממני.

[אין_כמו_משפחה*]

@} אני גם.

[יום_שמח*]

אני רוצה לספר משהו שהבנתי על נפש האדם,אניבאה מבית שעירום היה מקובל בו בעיקר בחוף הים והטבע, כשגדלתי הצטרפתי לחברה שהגוף האנושי העירום נתפס בה כדבר רגיל, חייתי תקופה ממש ארוכה על חוף [בארץ] עם קבוצה של אנשים הכוללת גם משפחה עם ילדים ,כולם התקלחו במעיינות ובים בעירום ואנשים הגיעו לפעמים לארוחת צהרים ללא בגדים. בעצם מה שרציתי להגיד שההסתכלות לא הייתה מינית יותר ההפך,היו הרבה פחות פלירטוטים ומופעי ראווה והתחושה היתה סך הכל די צנועה,עד היום הכי נוח לי לרחוץ בעירום ואם זה מקום שחייבים בגד ים אני מעדיפה להכנס בבגדים קצרים כי איך שהוא בגד ים נתפס לי כמשהו מאוד מיני ומזמין וזה מביך אותי.
אצלנו במשפחה מניקים בחופשיות בכל מקום בלי להסתתר למזלי גם המשפחה של בעלי מאוד פתוחים מהבחינה הזאת אז כך שהשיחרור הוא מוחלט. נראה לי שהכל עיניין של תפיסה ובאופן כללי כל דבר שמנסים להסתיר הופך למאוד מסקרן.

[אמא_מיכל*]

יום שמח
נראה לי שהכל עיניין של תפיסה ובאופן כללי כל דבר שמנסים להסתיר הופך למאוד מסקרן.
מסכימה איך. בגלל זה אמרתי שלפעמים מי שמסתכל על זה בעיניים חילוניות, ששיער-לא נחשב למשהו מגרה, פרובוקטיבי ולא צנוע ובעצם הגבולות של צניעות הגוף כבר עברו מזמן את שיער הראש, לכן זה נראה לו כמשהו מיותר ומוגזם או לא מובן ופרמיטיבי.
אבל לפי היהדות-נכון שיש עניין של מוסכמות ותפיסה אך עדיין, יש טבע אנושי שאי אפשר לשנות.
אני לא מומחית בתחום, אבל אני יודעת שיש עניינים הלכתיים ש"מותאמים" למציאות של היום כשזה מתאפשר מצד התורה. (כמו שעון שבת. אנחנו לא מבצעים את המלאכה של להדליק את האור וליצור מעגל חשמלי בשבת אבל זה נדלק ונכבה אוטומטית...ועוד) אבל יש דברים שלא ניתנים לשינוי...(מצד התורה, כמובן) ולכן אומרים שהתורה היא נצחית. לא משהו שעבר זמנה, כי היא מתיחסת לטבע האדם.
קצת גלשתי, ואולי זה מתאים לדף אחר...רק רציתי להסביר קצת...
ומסכימה גם שמה שמסתירים הופך למאד מסקרן. אבל לפי ההשקפה שלנו זו האופציה העדיפה.
יום נהדר שיהיה...(עדכון קטן: אמא מיכל הפכה ל: גם אמא)

[עולם_קטן*]

אינני אשה דתייה ולרוב אני הולכת בשער חשוף, ובכל זאת אני רואה יופי מסויים ברעיון של כיסוי הראש.
מעין ענווה, אמירה עצמית של: אני יפה, יופיי הוא פנימי, ואת מלוא יופיי החיצוני אישי יודע... למרות שלדעתי, לנשים רבות כיסוי ראש מוסיף הרבה יופי חיצוני גם (אולי כי היופי הפנימי מוקרן בעוצמה חזקה יותר כשהיופי החיצוני קצת מוסתר?).
דבר אחד אני לא מבינה ומעולם לא הבנתי את ההגיון שבו: ישנן נשים חרדיות רבות שנוהגות לחבוש פאה.
לדעתי האישית זה לא יפה בכלל, וגם את ההגיון בכך אני לא מוצאת, מה הקטע כאן בכלל? הרי הרעיון הוא להסתיר את השער, אז מה העניין בלשים שער אחר שנראה (כמעט) כמו שער רגיל של אשה? תישארי כבר עם מחלפותייך הטבעיות וזהו! וגם כל ההתעסקות הזו בטיפוח ועיצוב הפאה, תעצבי כבר את שערך שלך שנראה כמעט אותו הדבר גם ככה...
אני באמת שלא מתכוונת לשפוט אף אחת, או לבקר (למרות שדברי אולי משתמעים כך...) אני באמת מנסה להבין מה הרעיון בלחבוש פאה?

[בשמת_א*]

עולם קטן, יש תשובות לשאלות שלך בנושא הפאה, למעלה יותר בדף. ממליצה לקרוא את הדף מתחילתו, וכך תגיעי לדיון. קריאה נעימה! (דף מעולה )

[נורה_קטנה*]

צניעות - השיער, בעיני מוסיף המון המון ליופי של האישה.

למזלנו, שיער הראש זה לא החלק היחיד היפה באישה, ומבחינת הדת היהודית- מותר ואפילו רצוי לטפח את עצמך ולהיות יפה בעינייך ובעיני בעלך. אני מתעמלת כל בוקר ודואגת לאיך שהגוף שלי נראה, אוכלת בריא, אני לבושה תמיד יפה, מטפחת את עור הפנים שלי (טוב, אני קוסמטיקאית, זה יותר קל...) ותמיד קצת מאופרת. בקיצור-שיער זה לא הכל ואם גם מוצאים את הכיסוי ראש הנכון לך, אפשר להיראות נהדר גם בחוץ.

את לא רואה כאן איזו סתירה? מצד אחד להסתיר דבר יפה מסויים בגוף כמעשה של צניעות ומצד שני להשקיע מאמץ בלייפות חלקים אחרים של החיצוניות.

[אתי*]

להסתיר - ממי?
ולטפח - עבור מי?

הגוף - מכוסה, מי שרואים אותו הם האישה עצמה ובעלה. היכן הסתירה?
כמו כן, את הפנים לא הורו להסתיר (כמו בתרבויות אחרות).

[גם_אמא*]

מסכימה עם אתי. לפי ההלכה היהודית יש לכסות ראש (אישה נשואה) וחלקים שונים בגוף גם כן שיהיו מכוסים, אבל מה שלא צריך-לא צריך. "גדול המצווה ועושה משאינו מצווה ועושה". (מקווה שציטטתי במדוייק) לפי היהדות לא צריך להחמיר סתם אם אין חובה אמיתית.
ולגבי הפאה - יש רבנים שמתנגדים לפאה. גם בעיני זה פחות נוח/וגם פחות צנוע, לפעמים.

[אתי*]

ציטוט מקסים משבוע שעבר על כיסוי ראש, מאישה מוסלמית. הופיע בלאישה. העיתון לא לידי, אבל היה מקסים!
היא דיברה על כך שכיסוי הראש מקשר אותה - קבל עם ועדה - עם אללה. היא מפגינה את היותה הברואה שלו בצורה אקטיבית (בניגוד לאמונה שקטה בלב, ללא ביטוי חיצוני) והיא גאה להסתובב ככה ולהפגין את הקשר שלה עם בורא עולם. אני אשתדל להביא את המקור, כי הוא קולע והולך ישר למקרר שלי.

[פלוני_אלמונית*]

לגם אמא: אני מסכימה עם התוכן- שאין צורך להחמיר איפה שלא צריך, אך הציטוט שציטטת (במדוייק) הוצא צהקשרו, הוא מדבר על שכר מצווה ועל מי שמחוייב בה ועושה (למשל, איש שמחוייב ליטול לולב בסוכות) לעומת מישהו שאינו מחוייב ובוחר לקיים מצווה מסויימת- מצווה קיימת ולא חומרה, למשל, אישה שבוחרת ליטול לולב בסוכות, האמירה שהבאת מבהירה כי השכר של האיש שמחוייב יהיה גדול יותר משכרה של האישה בדוגמא שהבאתי, אך גם האשה שאינה מחוייבת תקבל שכר מצווה.

[כוכב_נגה*]

שאלה שנראית לי מתאימה לדף:
מה עושים (עושות(-: )כדי שלא יחליק הכיסוי?
ניסיתי נראה לי את כל הטריקים אבל תמיד מחליק, מעצבן ומציק כל חצי שעה שעה גג לסדר את הכיסוי.
וגם עד שאני מסדרת את הכיסוי יפה יפה בבית מול המראה, 15 דקות אחרי שיצאתי מהבית, בממוצע, הוא כבר זז.
בתודה מראש ( (-: חה, איזה משחק מילים...)

[שבע*]

את לובשת מטפחת?
אם כן, אז לי עוזר לשים שתי סיכות מקדימה.

[כוכב_נגה*]

לובשת מטפחת, אבל לא רוצה סיכות.
נראה לי מסבך את העסק. גם ככה לא מרגיש באופן טבעי, אז סיכות קבוע שם, נראה לי ממש מסורבל, לא?

[שירת_הים*]

מנסיון המטפחת מחליקה כשהקשר חזק מדי, צריך לנסות קצת רופף, תקופה ניסיתי מין כובעון מטריקו מתחת למטפחת ואז בכלל זה לא מחליק. ונשאר במקום כל היום.

[כוכב_נגה*]

כאמור, ניסיתי הכל, ה-כ-ל, כולל כובע טריקו/קטיפה מתחת, קשר רופף וכל מה שאפשר
תמיד מחליק, לאט או מהר
כנראה הבעיה בראש...

[ציפ_ציף*]

מהנסיון שלי,אם אני שמה את המטפחת בכיוון המצח,היא לא נופלת,אבל שהמטפחת גבוהה יותר,היא מחליקה.

[אמא_טל*]

ל כוכב נגה
גם אני כמו ציפ ציף. בגלל שהמטפחת כל הזמן נופלת אחורה אני פשוט שמה על המצח בערך באמצע המצח. אחרת היא מחליקה אחרי 5 דקות..אבל זה קשור בין השאר, למבנה של הראש והמצח.
ממה שראיתי אצל חברות ואצלי-לכל אחת מתאים סוג אחר של קשירה ובמיקום אחר על הראש/מצח...גם מבחינת היופי, וגם מבחינת נוחות וזה תלוי ב-מבנה הראש, המצח, וקו השיער... (נשמע שעשיתי מחקר שלם..) (-: אבל זה באמת ככה. מה שנוח או יפה לאחת ממש לא בטוח שמתאים גם לשניה.
צריך לנסות הרבה דרכים ובסוף ללכת על מה שיפה לך וכמובן, גם נוח! שלא תצטרכי לסדר כל 2 דקות!

[אמא_טל*]

ודרך אגב יש כאלה מומחיות שיודעות להתאים לכל אחת את הצורת קשירה שמתאימה לה. וגם מכירות המון המון סוגי קשירות.
אני למשל שמה על המצח, כמו שכתבתי, אבל לא בצורת בנדנה / "שודד ים" (ככה אני קוראת לזה..) אלא- מהמצח יורד למטה לכיוון האוזניים ועוד קצת למטה מאחור ושם אני קושרת. (לא חזק מידי ולא רופף מידי שיישב טוב.)
בהצלחה...
(נשמע מסובך להסביר בכתב...)

[יעלי_לה]

יש גם איך קושרים מטפחת ראש

[מתחזקת*]

אני התחלתי ללכת עם מטפחת, מן בנדנה כזאת,אבל השיער בחלקו גלוי, לא אסוף(בכול זאת) כי אני עדיין לא נשואה, אבל מרגישה חוסר צניעות ללכת בשיער גלוי לגמרי...
אפילו שזה לא נהוג לרווקה ללכת עם "חצי" מטפחת, מרגישה שזה מקרב אותי , מזכיר לי תמיד שאני בתהליך התקרבות...
@}

[הודיה*]

מתחזקת יקרה הכי חשוב זה איך שאת מרגישה אני כל הזמן שואלת את עצמי שאלות של "מה שנהוג לעומת מה שאני מרגישה" אני יודעת שאני לא תמיד הכי צנועה אבל בליבי נמצאת האמונה הגדולה ובליבי אני משתדלת להיות צנועה ונקיה ומדייקת ...
טוב... התחזקות נעימה...
באהבה

[כאן_שמח*]

זאת ההתרשמות הכי בסיסית שלי מהשינוי שעברתי, או יותר נכון, הסביבה עברה... גרתי בצפון, לפני ואחרי החתונה, ובצפון מי שמכיר יש נטייה לגברים (בעיקר ערבים ולא רק) לבהות בנשים (המון) ולעיתים קרובות גם לשלוח הערה כלשהי. מסתבר שעם שיער גלוי משכתי יותר צומת לב. כשהתחלתי ללכת עם שיער מכוסה (וגם ביגוד צנוע) באופן פשוט וטבעי הרגשתי עטיפת מגן חיצונית, בטוחה הרבה יותר ממקודם.
זה השינוי הכי פשוט שהרגשתי בו מהרגע שהלכתי עם כיסוי ראש.
לעיתים אני מתבוננת בתמונות שלי מפעם, הגברת עם בגדי ה"חופש" והשיער הפזור המלא והמבריק, עולה בי חיוך והודיה גדולה לכך שהיום אני במקום של חירות
תודה שנתתם לי לשתף

[ניקי_ניים*]

אגב, יצא ספר שלם שמדריך איך לקשור מטפחות באופנים שונים.

אישית אני מכסה את הראש ר-ק בגלל הסיבה ההלכתית אליה אני מחוייבת מבחירה

וגם כי זה חשוב לבעלי

[טליה_אלמתן*]

פסק הלכה של הרב הגאון הוד יוסף משאש זצוק"ל: כסוי ראש לנשים נועד במקור בדורות הקודמים לשם קישוט. די לאישה נשואה שתצא בתסרוקת מסודרת.
""מנהג של קישוט"" http://www.kipa.co.il/jew/show.asp?id=42198

[פלוני_אלמונית*]

כדאי לקרוא את התגובות,פסק ההלכה הזה הוא לא ממש הלכתי...ואין אף אחד שמסתמך עליו

[קולך*]

אין אף אחד. לא נכון.
יש לא מעט פמיניסטים ופמיניסטיות שומרי תורה ומצוות.
אין אף שוביניסט היא הגדרה מדוייקת יותר.

[סיפור_כיסוי*]

משתמע מכך שהכי כדאי לקצץ את השיער שזה בטח כייף גדול ואז יש "סיבה" לכסות אותו .
אישית אם היינו מתקדמים (ב"ה) ומתחזקים, הייתי מעדיפה פאה.
ואז הייתי משכנעת את בעלי לקצץ את שיערי.
היתה מישהי שאמרה שבעלה כעת אוהב אותה קצוצה

הם בכלל מרגישים את השיער כשהוא מכוסה במיטה?

[פלוני_אלמונית*]

"אף אחד" שבוחר ללכת לפי ההלכה,כפי שהיא-הלכתית,ולא עם שינויים
(אין לי כוונה להכנס לדיון רפורמי כן או לא וכו',אני שומרת תורה ומצוות,נמנית על זרם חרדי,מכסה את ראשי בפאה,שערי קצוץ מתחת מתוך בחירה,וכן בעלי יכול להרגיש את השיער שלי אם הוא חפץ בכך,ויש משהו מאוד מרומם במצווה שלא תמיד מבינים אותה או "מתחברים",משהו שבעשייה מתוך הבנה שזה גדול ממני ובשל כך לא תמיד מתיישב בשכל הלא כלכך גדול שלי,מרומם את העשייה,ההבנה והחיבור למקום שגם הוא מעל הכוחות שלי...ובדרך ממילא מקום הרבה יותר עצמתי מאשר היה אם הייתי פועלת מתוך השכל או הכוחות המוגבלים שלי.ברגע שאני מניחה את עצמי בצד, שאני מסכימה רגע לוותר על המאבק עם בורא עולם,ולעשות "מה שכתוב",מתגלה בי כח האינסופ בעצמו,ואז אני הכי עצמי שיכול להיות-ככה,עם הפאה,עם הגרביים,עם הנטילות ידיים,הברכות,השבת,הכשרות,המקווה וכל שאר הפרטים הקטנים שבדרך,כביכול המון מגבלות וחוקים,בתכל'ס-שחרור אמיתי לנשמה ,נסו ותהנו:))

[סיפור_כיסוי*]

פלונית את חוזרת בתשובה או שגדלת לתוך זה?
כי לפי דברייך יש לך מודעות של חוזרת או שאת ממש משקיעה בלימודי היהדות....

המצווה היא לכסות את הראש ולא חייבים לקצץ את השיער
לבעלך לא משנה או שמעולם לא שאלת אותו וכך היה מההתחלה?

[כוכב_נגה*]

אין לי כוונה להכנס לדיון רפורמי כן או לא וכו',אני שומרת תורה ומצוות,נמנית על זרם חרדי,מכסה את ראשי בפאה,שערי קצוץ מתחת מתוך בחירה,וכן בעלי יכול להרגיש את השיער שלי אם הוא חפץ בכך,ויש משהו מאוד מרומם במצווה שלא תמיד מבינים אותה או "מתחברים",משהו שבעשייה מתוך הבנה שזה גדול ממני ובשל כך לא תמיד מתיישב בשכל הלא כלכך גדול שלי,מרומם את העשייה,ההבנה והחיבור למקום שגם הוא מעל הכוחות שלי...ובדרך ממילא מקום הרבה יותר עצמתי מאשר היה אם הייתי פועלת מתוך השכל או הכוחות המוגבלים שלי.ברגע שאני מניחה את עצמי בצד, שאני מסכימה רגע לוותר על המאבק עם בורא עולם,ולעשות "מה שכתוב",מתגלה בי כח האינסופ בעצמו,ואז אני הכי עצמי שיכול להיות-ככה,עם הפאה,עם הגרביים,עם הנטילות ידיים,הברכות,השבת,הכשרות,המקווה וכל שאר הפרטים הקטנים שבדרך,כביכול המון מגבלות וחוקים,בתכל'ס-שחרור אמיתי לנשמה ,נסו ותהנו:))
אשרייך שאת זוכה.
כתבת יפה.
המרגיעון: קושי אינו בהכרח סבל

[פלוני_אלמונית*]

לכסות את הראש זאת הרגשת טהר וניקוי אי אפשר לתאר יותר מידי במילים ,כמו הרבה דברים הלכתיים שעושים ומרגישים בשינוי.

[אדמת_נביעה*]

אני חייבת להוסיף משהו שמאוד נחוץ בדיון הזה,ולהמון נשים זה לא ברור. ההלכה שאשה נשואה צריכה לשים כיסוי ראש ולכסות את שערות ראשה (אגב,לכסות את השערות נאמר בהלכה,בנדנה לא מכסה את השערות,גם לא חצי ולא כמעט. תסתכלו על זה איך שנראה לכן...) ההלכה הזאת היא הלכה בפני עצמה!!! לא גדר,לא סימן לאישה נשואה,לא לכסות יופי ולא שאר הסיבות שהן נחמדות ויפות,אבל לא לכך התכוונו חכמים. ההלכה היא הלכה שאין אנו מבינים את פשרה. יש גם כאלו. אנחנו מצווים לכבד את הורינו,לא ככי הם נחמדים וזה מוסרי,אלה כי זאת הלכה. ואנחנו לא מבינים הכל. אנחנו גם לא טובלות כי זה נחמד,אלא כי אנחנו מצוות לכך. וזה ממש לא מבטל את הקושי כמובן. זה קשה,ברור. להיות יהודיה זה קשה,זה מסירות נפש. אבל אל לנו לשכוח שזאת פשוט הלכה ברורה. והשכר בשמיים

[מישהי*]

זה שכיסוי ראש הוא הלכה חד משמעית - זה כתוב לאורך הדף כמה וכמה פעמים.
כל אדם מתמודד אחרת עם קיום ההלכה. מה לעשות, ככה זה.

[ברכת_שלום*]

אני כל כך מזדהה עם חלק מהמאמרים ובאמת מבינה ללבכן על כל הקושי והלבטים כי גם אני נמצאת בכל התהליך הזה למרות שאני עם כיסוי ראש הרבה שנים ותמיד יש ניסיונות לא פשוטים ולכל בנות ישראל אני מאחלת להצליח בקיום ההלכה מרצון מחופש ושימחה אמןןןןןןן.

[שולמית*]

זה שכיסוי ראש הוא הלכה חד משמעית
איפה? ממש לא.
צהוב: כרוחב הראות – עומק הרעות

[מכשפה_תלאביבית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אלוהים יודע איך התגלגלתי לאתר הקסום הזה. אני מתפעלת מתרבות הדיון ומרותקת מהנושא. אנסה לשמור על הסטנדרטים הגבוהים ועל איפוק למרות שהנושא בוער בי.
היום, ערב פורים התשע"ב, החלטתי להתחפש לאשה עוטת רעלה. לא סתם רעלה כי אם בורקה - כזו המגלה את העיניים בלבד.
אמש אילתרתי לי את התחפושת ומחר אשמיש אותה - בבית ברחוב בעבודה בסעודות פורים ובמסיבות ואירועים של בנותי ושל הבעל האהוב שלי (ואולי אף אוסיף ואלבש אותה לצעדת השרמוטות בשבוע הבא, שנאמר - מדוע לא יחול פורים פעמיים בשבוע)
במהלך המדידות, השתעשעתי גם במראה האשה היהודייה החרדית. שיער אסוף כולו במטפחת שחורה הקשורה מאחור. מכסה טפח ומכסה טפחיים.
כאשר הבטתי במראה, כמעט פרצתי בבכי, כפי שעשה בעלה של מייסדת הדף המקסימה בסיפורה הנוגע ללב
כי אני כמו כמעט כל אשה בעולם יודעת שיופיי, כוחי, עוצמתי, יכולת הכישוף שלי - כולם, כולם עד האחרון שבהם, כמו אצל שמשון הגיבור, תלויים בשערי הנהדר והפראי
אחיותי הרחוקות, צר לי עליכן ועל הכבלים בהם אתן אסורות
מי יתן ותמצאו את העוז הפנימי לצאת לחופשי

[פלוני_אלמונית*]

_אחיותי הרחוקות, צר לי עליכן ועל הכבלים בהם אתן אסורות
מי יתן ותמצאו את העוז הפנימי לצאת לחופשי._
אני חופשיה - תודה רבה - עם כיסוי ראש או בלי. אינני זקוקה לרחמים כיוון שכאשר אני יוצאת מהבית אני מכסה את ראשי. יופיי, כוחי, עוצמתי, יכולת הכישוף שלי - נשארים הנשק הסודי שלי.
זה כנראה לא עניין שאפשר להבין ברגע של תחפושת.
מי יתן ותמצאי את העוז הפנימי לצאת מפרדיגמות ואולי גם להכנס יותר פנימה אל עצמך, מעבר לשיער.

[סיהרא*]

_אחיותי הרחוקות, צר לי עליכן ועל הכבלים בהם אתן אסורות
מי יתן ותמצאו את העוז הפנימי לצאת לחופשי._
הממממ.... אני לא אסורה בכבלים, תודה.
אחותי היקרה, צר לי על נימת ההתנשאות שבה את מדברת אל אחיותייך הרחוקות. צר לי שבגלל חוויה של 5 דקות מול הראי את משליכה על חוויה של חיים שלמים של עשרות אלפי נשים בישראל.
אני מוצאת בי את העוז הפנימי ללכת עם האמונה שלי בה', בתורתו ובמצוות. אני מוצאת בי את העוז לעשות דברים שאני מאמינה בהם גם אני לא תמיד מתחברת אליהם. אני מוצאת בי את העוז לומר לך בבטחון, שבמקום שבו השכל נגמר ולא מבינים כבר, שם מתחילה האמונה.
וחוץ מזה, כדי ללכת עם כיסוי ראש (שמסתיר ה-כ-ל) אני לא צריכה שום עוז. אני ממש אוהבת את זה!!

[אבישג_א*]

_אחיותי הרחוקות, צר לי עליכן ועל הכבלים בהם אתן אסורות
מי יתן ותמצאו את העוז הפנימי לצאת לחופשי._

מה, רק כיסוי ראש הוא הבעיה ?
ומה עם ברית מילה - מעשה ממש מגונה ואלים ובעיקר חסר היגיון, ומה עם טבילה במקווה ? ולבוש צנוע ? ואיסור נגיעה ?
יש עלינו המון המון כבלים, מרוב שאנחנו כבולות אין לנו דרך להשתחרר
אולי תעזרי לנו ? הנה כבר יש המון חילוניים טובים שמנסים להציל את החרדיות מציפורני בעליהן ומשפחותיהן, צריך פשוט ארגון רציני יותר

ואל תדאגי, האתר הזה הוא מאוד נאור ותרבותי (את השיחות הלא תרבותיות מוחקים בעריכה כפי שתגלי בהמשך), מרוב תרבותיות ופלורליסטיות הוא מאפשר גם לקבוצות חשוכות ונבערות כמו דתיים, חרדים, סוטים ואנשים עם מוגבלות נפשית לכתוב כאן באופן חופשי (לא מתנחלים, יש גבול גם לנאורות).

[אבישג_א*]

כי אני כמו כמעט כל אשה בעולם יודעת שיופיי, כוחי, עוצמתי, יכולת הכישוף שלי - כולם, כולם עד האחרון שבהם, כמו אצל שמשון הגיבור, תלויים בשערי הנהדר והפראי.

האמת, לא היה לי מושג
אם קודם היו לי ספקות על חשיבות כיסוי הראש, שכנעת אותי עכשיו בחשיבותו
תודה, (בלי ציניות).

[אבישג_א*]

סימן ההיכר שלי בגב ההר היה אופנוע ושיער ארוך מתנופף
עד היום אנשים שאני לא מכירה זוכרים אותי מאז
עם נישואיי אבדו לי שניהם, ולשניהם אני לעיתים מתגעגעת

[מכשפה_תלאביבית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אבישג, סיהרא ופלונית היקרות
אפתח בהתנצלות. לא התכוונתי להתנשא ולא לבוז. אני חוזרת בי משתי השורות האחרונות אשר עוררו - ובצדק - את כעסכן.
אני מקבלת על עצמי מעכשיו להגביל עצמי לחוויות אישיות ולהימנעות משיפוטיות
קראתי אמש בעיון קטעים נוספים בעמוד זה, והתחברתי לסיפור של אחת הכותבות אשר אמה גזזה מחלפותיה בילדותה.
קראתי גם על האמהות והחמיות המפעילות לחץ ומניפולציה על כלותיהן כדי שיחבשו הכיסוי
גם אמי גזזה את שיערי בילדותי. אני נשקפת בתמונות הדהות כמין מנשה התימני, עצוב ושקט.
אסוציאציה עזה ומטורפת מטיסה אותי למנהג כריתת הדגדגן בשבטים מסוימים. אקט זה, שאני רואה בו פשע נגד האנושות, מתבצע על ידי נשים, זקנות השבט. הבין לא אוכל גם אם יסבירו לי מאאתיים פעם, איך יכולה אם לפגוע בבתה.
ושוב באסוציאציה פראית ותפנית חדה בעלילה, הנה הפניה ללינק מעניין, היכול לשפוך אור על הכינוי הקשה בו השתמשתי "פשע נגד האנושות". כי כן, אין בעיני שום מקום להשוואה לברית המילה, שהנה אקט תרבותי וסימבולי של ברית בין עם לאלוהיו. כאן יש הטלת מום גופני של ממש, המקבל (בעקיפין) המחשה מדעית וגראפית פוקחת עיניים בלינק הבא:
http://www.calcalist.co.il/local/articl ... 41,00.html
לכאורה זה נושא לדף שלם בפני עצמו. ובכל זאת האסוציאציה שלי מקשרת בין האקטים הנ"ל אשר כולם נחוים אצלי - אישית - כסוג של סירוס

[סיהרא*]

צר לי עליכן ועל הכבלים בהם אתן אסורות.
תוספת לגבי עניין הכבלים:
תראי, יש לנו בחיים הרבה כבלים. מי שמתחתנת עם אדם אחד למעשה כובלת את עצמה למערכת נישואין, שלא תמיד היא פשוטה. מצד שני, עצם ה"כבילה" הזו, רק היא מאפשרת לקשר להעמיק בצורה שללא ה"כבילה", לא הייתה מתאפשרת. אני אישית הרגשתי את זה מאוד חזק בשניה שהתארסתי. חסל סדר המון פגישות והמון בחורים ו"חופש". מעכשיו- יש מטרה ממוקדת. וזה בדיוק מה שמשחרר כל כך....
גם על שמירת שבת אפשר להסתכל בתור "כבלים". ועוד מעיקים- לא לנסוע, לא לדבר בטלפון, לא לבשל וכו' וכו'. אבל הכבלים האלה גם הם משחררים. כי ברגע שאני לא נוסעת, לא מחוברת לאי-אילו מדיות תקשורתיות, ולא עסוקה במרתון היומיומי (כי הכל מוכן מיום שישי)- זה משחרר אותי להכנס ולחוות מקום פנימי יותר, גבוה יותר, עמוק יותר. ללא כל איסורי השבת הייתי כבולה עדיין ביומיום ולא מצליחה לראות את מה שיש מעבר.

גם מי שמקפיד על תזונה בריאה למעשה "כובל" את עצמו- איפה הכיף לאכול מה שרוצים? איפה הכיף בלהתענג על סטייק משובח?
אבל מי שעושה זאת מבין שהגוף מגיב אחרת לאוכל בריא, ובטוחני שגם אפשר לומר שהנפש יוצאת נשכרת מתזונה בריאה. עצם ה"כבלים" של לא- לאכול- מה- שרוצים מאפשרים שחרור למקום גבוה יותר ונכון יותר, לגוף ולנפש.

אז כבלים זה דבר נהדר!! (לא אלו של הטלוויזיה..)

עם נישואיי אבדו לי שניהם, ולשניהם אני לעיתים מתגעגעת
גם אני מתגעגעת לכל מיני דברים. אבל זה טיבו של עולם...כל תקופה והמלאות שלה, כל תקופה והגעגועים שלה. לפני שהתחתנתי עשיתי המון דברים כיפיים (וגם חשובים), אבל כל הזמן התגעגעתי לבעל שלא היה לי עוד. ועכשיו יש לי בעל וילדות, ואני מתגעגעת למה שהיה פעם...
מסקנה: הכי טוב לחיות את ההווה, וההווה הוא הכי טוב בחיים!

[סיהרא*]

לכאורה זה נושא לדף שלם בפני עצמו. ובכל זאת האסוציאציה שלי מקשרת בין האקטים הנ"ל אשר כולם נחוים אצלי - אישית - כסוג של סירוס.
יש כאן הרבה דפים בנושא הזה באתר,כך שלא שייך לכתוב על זה כאן.
אני מקווה שאת מבינה שלא כל מכסות הראש עברו גזיזה מכאיבה בילדותן, או כל טראומה אחרת,כן? רוב המכסות עושות זאת מרצון, ברמה זו אחרת של עומק הרצון. (כוונתי שיש חברות שבהן זו לא שאלה בכלל, זה מה שהילדה רואה מגיל 0 ועד החתונה, אז ברור שגם היא רוצה, גם אם זה לא רצון עמוק. מצד שני יש נשים חוזרות בתשובה, למשל, שכיסוי הראש בשבילן הוא אקט עמוק שמגיע ממקום של רצון עמוק.)