כתב העת זמבורה

זה בכלל לא יפה.

זמבורה !!!

מבית היוצר של נונסנס איגיון ו-הבלים לאגיקה !!!

זמבורה !!!

כתב עת חדש! חתרני!! בלתי נלאה!!! גרפומן!!!! מגלומן!!!!

זמבורה !!!

והשבוע:

למה הפסקתי ללכת עם חוטיני והתחלתי להאמין במעשי השליחים.* - ראיון חגיגי עם אבי טולדנו.
חשיפה!!! סיפור ילדי טהרן זה רק מיתוס של הציונים!* - (כאילו, דה? מה חשבתם? הרי הגרמנים לא כבשו את טהרן?)
וגם!!!* מדור בישול.

זמבורה !!!

שליחה על ידי מדלן* » 13 יוני 2003, 02:09

זה כבר יפה.
זה אמנם עוד לא ממש התחיל,
אבל זה יפה.

שליחה על ידי השפן* » 13 יוני 2003, 02:10

אני שונא את זמבורה!!!

נכון שזה איכסה?

שלום. אני התאום הנואל של י. ליפשיץ.
אני מתכוון להתחזות לו בכל מיני הזדמנויות, ואעשה זאת בתחכום כה רב, שלא תהיה לכם כל אפשרות לעלות עליי.
אני לא מתכוון להכנס כאן לפסיכולוגיות בגרוש, ובטח ובטח שלא לפרוש כאן את סיפור חיי הקשה והסבוך.
להיות התאום של יאיר ליפשיץ. אתם יכולים להעלות בדמיונכם...? מישהו בכלל אי פעם טרח לשים אלי לב?
אז זהו. אני מתכוון להתחזות. אולי כבר עשיתי את זה כאן ולא שמתם לב. (במיוחד אני רוצה להזהיר את אבא של יותם).
על שפריר צפרון, שמעתם?
היה איתי בצוות. במחלקה. אחלה בחור. התחברנו, היתה בינינו איזו שותפות גורל. כזו שאי אפשר להבין עד הסוף אם לא הייתם שם, בחווייה הזו, של להיות רק ליד. רק בצֵל. רק כמעט. רק דומה.
שפריר אפילו מרגיש שהוא טעות.
אני לא הלכתי עד כדי כך. אני הלכתי על נישת ה"נואל".
נואל הולך ללכת חזק, לדעתי. הולך להיות ה דבר.
זהו. אז תזכרו את השם.
חייב ללכת עכשיו. יש לי פגישה של הקבוצת תמיכה. (אני ושפריר וכל הכפילים של סדאם.)
יאללה ביי. אני בטוח חוזר לכאן שוב, מֵייק נוֹ מיסטֵייק אבָּאוּט איט, רִיד מַי ליפְּס.

נואל גאלאגר מכחיש: אינני התאום הנואל של תוספות יוםטוב

"אינני התאום הנואל של תוספות יוםטוב", אמר היום נואל גאלאגר לכתבנו בתפוצות, "אבל אני כן אחיו הנואל של ליאם גאלאגר."
הכוכב התראיין הבוקר לכתבנו, בעודו לובש גופיה ירקרקה ומכנסיים מכוערים במיוחד - שהבליטו את שריריו המסוקסים והרפויים.
"באותה הזדמנות, אני רוצה להכחיש את השמועות ששכבתי עם אבא אחימאיר. זה הכל עלילה מפוברקת של ההיסטוריונים החדשים." אמר. בעודו לוגם מכוס התה-קמומיל המהבילה שלו, בסוויטה המפוארת של אחיו, המשקיפה על מפרץ קטן ואקזוטי.

כתבנו בתפוצות: אבל במכתביך כתוב במפורש - "שכבתי עם אבא אחימאיר"!

גאלאגר: זו טעות מרה. המכתב מיועד לאחי, ליאם - ששמו העברי הוא מאיר-נחמיה - ובכלל כתבתי: "שכבתי עם אבא. אחי, מאיר." מה חשבתם? שאני אשכב עם אבא אחימאיר? מה אני? סוטה?

זמבורה !!!

זהו?
על זה כל הרעש?

אם כולם יתלוננו - אף אחד לא יכתוב.
אם אף אחד לא יכתוב - לא יהיה כתב עת.
אם לא יהיה כתב עת - חלקנו נידרדר לזנות.
אם חלקנו נידרדר לזנות - דיינו.

זמבורה !!!

לרגל ה-11 בספטמבר בתאריך עברי ולרגל אירועים נוספים השמורים במערכת, זמבורה !!!

פוצחת בגליון חגיגי ומיוחד שכל כולו שיר הלל ושבח למכבי האש.

שריפה, אחי! שריפה!

זמבורה !!!

מספר כללי זהירות בהתנהגות נבונה עם אש קרה או חמה או בינונית או כחולה כפי שהופץ על ידי המכון הסיסטמתי לנפגעי עששת:

יש להתרחק ממקורות אש גלויים גם אם הם כבויים.
באש יש לנהוג כמו בחבר טוב- לאט, אבל בטוב טעם.
יש לקרוא למכבי האש רק אם נודע על שריפה ודאית.
אין עשן בלי אש, אבל יש אש בלי עשן.
כלל חשוב- לחייך, גם בעת שריפה!
לא לצעוק, זה מעיר את השכנים.
אם האש כילתה הכל, זה בעיה.
הצינור של מכבי האש ארוך.
כשהלהבות חורכות, המוזות משחקות שח.
לא תעז להדליק גפרור בסביבה נטולת חמצן.
הוא פשוט לא ידלק.
לבי לבי עם כל מי שנשרף.
חג שמח.
רב טפסר ברדוגו. לשירותך!!!
האש היא ידידתך, שמור על חומה ותפרח!
האש היא אויבתך! תברח!

איפה באמת נציב אותם, את הדורות הבאים האלה?
אצלי אין מילימטר מקום. אולי אצל רב טפסר ברדוגו?

זמבורה!!!

למה תמיד לתקוע את הכל אצלנו?
כאילו לא כבר אימצנו איזה עשר חיילים בודדים וגם הילד שלי, מנשה שיהיה בריא, הביא הביתה גם תרנגולת וגם עז וגם דייסת שיבולת שועל ולא מזמן אחי, גיסתי ושלוש עשרה ילדיהם באו לגור אצלנו באופן זמני בגלל שנשרף להם הבית ובעלי הרב טפסר האפס מאופס לא הגיע בזמן לכבות וכאילו זה לא מספיק אז עכשיו הודיעו לי שבתי הבכורה, תקווה שתהיה בריאה, עוברת לגור פה עם החבר שלה ז'ילו שהוא בכלל סרסור סמים לדעתי.
אז גם את הדורות הבאים אתם רוצים לתקוע לי? ככה לנצל את טוב לבי שלי ושל בעלי הרב טפסר הצדיק שיחיה?

זמבורה !!!

תשמעו, זו בדיחה פרטית ואפילו לא קראתי בשל כך את הדף, אבל השם נכנס לי למוח והלילה חלמתי חלום על זמבורה. באמת!

למה בדיחה פרטית?
זמבורה !!!

רואה את עצמה פתוחה לנחלת הכלל - ולכן אף רשאית לחלחל לחלומותיהם ותת-מודעם הקולקטיבי של כל באי האתר באשר הם!

זמבורה !!!

שלום לכם!

לאחר נופש קצר, בו הרגעתי את התוספתן, התריסריון והסרעפת - אני שבה אליכם עם מבחר ממתכוניי מרהיבי העין ומרעיבי החיך.
(כן, כן. גם אני שנונה. אחרת לא היו מקבלים אותי לכתב העת הזה.)
והפעם:

צלופח בצלופן

הרכיבים:
1 צלופח גדול ועסיסי.
1 נייר צלופן - רצוי כחול.
כרובית וזעפרן לפי הטעם.

(לשומרי הכשרות שביניכים - ניתן להשתמש בקרפיון ונייר קרפ)

לוקחים את הצלופח. מכסים בצלופן. שמים בסיר על האש. מתכופפים מעל הלהבה עד שהחולצה מהבד הסינתטי נתפסת באש. רצים בבית וצווחים את מבחר אוצר המלים האנין שלכם: פאק! פאק! פאק! פאק! בוערים קלות....

(מערכת זמבורה !!!

מתנצלת - אך סאלי פילד נלקחה לטיפול פסיכותראפויטי עקב רגרסיה לטראומות עבר. היא תשוב בקרוב.)

זמבורה !!!

אני תומך בתרופות טבעיות בלבד הנרקחות על ידי נשים שלמדו את רזי ההומאופצציה במעמקי הג'ונגל האפריקאי-סלובני מסבותיהן שחיו טפו-טפו עד מאתיים וחמישים שנים בקרוב.
יש אצלי כמה תרופות כאלה, הן עולות בהחלט יפה!

שליחה על ידי מדלן* » 20 יוני 2003, 12:33

זה יפה!

כותבים קןראים

והיום במדור כותבים קוראים, יקרא בקול גדול רב טפסר ברדוגו את קריאת הקרב שלו, מן התחנה:

רב טפסר ברדוגו. לשירותך: אזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזנבור שארל, יש לנו אש!

זמבורה!!!

חדש על מדף התקליטורים

והיום, נסקור את התקליטור החדש של שלווה ברטי, "בבית נעורי- תמונות מחיים קודמים"
ובכן, ברטי, שכבר הוכיחה בעבר חוסר כישרון בולט במיוחד, חוזרת שוב על הנוסחאות המנצחות ומצליחה לקבץ בדיסקה החדש שלושים וחמישה שירים שבודאי הם הגרועים ביותר שנשמעו בזמן האחרון (עשרים שנה) מעל גלי האתר. השיר הפותח, "מעיים של דג" הינו מחווה יוצאת דופן לידידתה המשוגעת, סאלי פילד. ניכר שבין השתיים עבר חתול שחור.

מיאו

השיר המסיים את הסאגה, "חברים ששכחו את משמעות שבירת הדיסטאנס בסיום הקורס המסכם" הינו שיר דכאוני ביותר אשר מתקבל על ידי בשמחה רבה.
אין ספק שהצליל היחודי של ברטי, הנשכני-בועט-קורע-צולל-נוצר-כופל-אוכל-פולס-גומא-סולל-בונה, לא נשמע בשירים שבחרה לתקליט.
נקווה לימים טובים יותר.
וווווווווהאהאהווווווווהאהאווווהבהאטוטאטויעחואי.
כאן יואש קוטנל, רפידים.

זמבורה!!!

עקב עיצומים נמנע מאיתנו להגיש לכם את גליון החג. אנו לא מתנצלים כלל, רק מעט חוששים.

ברוכים הבאים למדבר של הממשי!

אני מקדיש אמרה-זו-שהפכה-כבר-לתשמיש-קדושה-פוסטמודרני ל: עורכי, משתתפי ומבקרי כתב העת זמבורה!!!

שליט"א.

סוף סוף כתב עת המבטא, על רמ"ח אבריו, שס"ה גידיו ותרי"ג מצוותיו את עיקרי תורתי ותורת המטריקס, אסטריקס ואובליקס.

כה לחי, זמבורה!!!

!!!

המשיכו כך. אבל אתם יכולים גם להפסיק. או, נגיד לחזור על עצמכם עוד עוד ועוד פעם. כמו תוכי.
כי כמו שכבר שנתה ואמרה רבניתנו הצדיקה תובב"א שרי אריסון: השלום מתחיל בָּתוּכִּי !

ודי לחכימא.

זמבורה!!!

פם פפם פם, פם פם!

<ה זמבורה!!!

נותנת גילום קולי לפאנץ' ליין>

ויש גם את כל העניין הזה, נגיד, של הביחד. נגיד שמתבטא בתרבות המערבית בכל הקונספט זה של הזוגיות וגם ככה, נגיד, הסקס.
וכשאתה קצת מפנה את המבט הצידה לתרבויות אחרות. נגיד לסנגל. או הונדורס. או נגיד עופות הפלמינגו.
או בעיקר סלוטייפ. אני חושבת שסלוטייפ זו דוגמא מצוינת.
אז כשקצת מסתכלים על התרבות של הסלוטייפ - מגלים שבעצם כל העניין הזה של הזוגיות ובטח של הסקס הוא, בסופו של דבר, תלוי תרבות וממש לא הכרחי.
וזה מאד מטריד.

זמבורה !!!

זה מזכיר לי משפט נחמד- "אין הדג מעיד על עיסתו". אני לא יודעת אם חז"ל התכוונו לדג של סאלי פילד או של שלווה שרטי או שמא מדובר בדג אחר לחלוטין.
דרך אגב,] למי שהנפיק את מתכון צלופח בצלופן, רב תודות לך אדוני. ניסיתי וזה היה נפלא. היו לנו אורחים לשבת והם לא הפסיקו להתפעל. למען האמת, שידרגתי אותו עם מעט פלמידה מהתחת. מממממ. יאמממי... נסו גם אתם. חבל"ז על הזמז.

בקרב אחד מעורכי כתב העת הנחשב התגלתה חיבה מדאיגה לשמלות מרשרשות של המאה התשע-עשרה!
רק בכתב העת המתחרה הנפוץ
ידיעות זמבורה!

הוא גם לובש אותן בסתר!
ומתנשק עם נער האורווה!!

רק ב כתב העת הלא כל כך נפוץ אבל איכותי יותר והרבה יותר צהוב
על הזמבורה !!!

לכבוד עורך המשנה של כתב העת זמבורה.
פנייתך אלי לעריכת הדף החמיאה לי מאוד (ראו לעיל בדף הבית שלי). עם זאת ולמרות הכל, לצערי נבצר ממני בתקופה אינטנסיבית זו של חיי לקחת על עצמי עוד התחייבויות. אלא אם כן מדובר על שכר הולם, מה שכמובן עשוי לשנות את פני התמונה לחיתולין (רב פעמיים כמובן, שלא יהיה צל של ספק).
אם אתם רציניים, ואני חוזרת, רק אם אתם רציניים , ואני שבה ואומרת , רק במידה ואתם רציניים מאוד, אתם מוזמנים לפנות אלי עם הצעה מסודרת, ואני מבטיחה לשקול זאת בכובד ראש. חשוב לי להדגיש, ברם את הנקודה הבאה, בכובד ראש!!! שקלתי בעבר מספר הצעות לא רציניות בכובד ראש, אולם עד עתה לא עלה ביד להחקיר את המרתיק, וכעת אני פתוחה להצצות.

אנחנו?
רציניים?

שלום רב לכולכם.
כידוע לכולנו, ישנם בשוק גופים רבים, שונים ומשונים המנסים תדיר למשוך את מרבד הקסמים מתחת לעכוזנו רב ההשראה והתכלית, ולזנב בפרנסתנו.
להלן סקירה נמרצת של כמה כאלה, יימח גִזְרָם וזָמבּוּרַתָם:

חדידה @@@

- כתב העת לענייני קריאת מחשבות, במיוחד מספרי חשבונות בנק וכרטיסי אשראי.
הפוסל במומו $$$

- כתב העת האקסקלוסיבי לתרבות הניתוחים הקוסמטיים.
פינת ליטוף &&&

- מגזין למבוגרים בלבד.
ועוד. ועוד.
אי לכך, קהל קוראים נכבד ונאמן שלנו, היזהרו לכם, פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם כתבי עת אחרים.
וחרה אף הזמבורה בכם - ועצר את הדאחקאות - ולא יהיה פה צחוקים, והחבורה לא תפציץ בשנינותה!
זהו.
|אפוקליפסה עכשיו|

כולם ללכת לברך את הגיברת בן דוב לרגל יום הולדתה הארבעים עכשיו!!!
אמנם היא הייתה די סנובית אלינו ולא הסכימה באופן חד משמעי וללא היסוס להצעת עבודה המאוד נדיבה שהצענו לה. נכון. היא די מרימה את האף וכל זה. ורק בגלל שאני אשתו של רב טפסר ושלבתי יש חבר בשם ז'ילו שהוא לבלר סמים לא קטן בזכות עצמו לא אומר שאין לי רגשות ואין לי כבוד עצמי ואין לי עששת.
אבל מה? אני אשה. וכאשה אני מבינה נשים. ולכן אני מבינה שכשיש יום הולדת צריך לברך. ואם לא מברכים אז רע ומר ובכיות וברדק.

ברכות יתקבלו בברכה בדף אני בת ארבעים.

קריטיסיסטיקה : ראינוע

והשבוע בראינוע-
השימפנז החולה, בבימויו של אטורה ויסקונטי.
ויסקונטי מפליא לשמש הן כבמאי והן כשימפנז בסרט קלאסי זה. יש לצפות בלוויית הורים מעל גיל שבעים, וללא מכשירי שמיעה.
בברכת שבוע
עתליה זר דבלים (זמביש) רינוני צפיחיות ופלים קלים ומעט קוניאק.

הוֹהוֹהוֹהוֹהוֹהוֹהוֹהוֹהוֹ!

<מישהו כבר מצא את גורי הקופים האורגניים...?>

אֶה.
איך התחבאתי טוב, אָה?

אני נפעמת, נרגשת, נשמקת ונשלקת מעוצמת הפירגון העצום. אני אסירת תודה, במיוחד לגב' ברדוגו, אבל גם לזבוב חמאה ולכל השאר. יום הולדת וירטואלי, אין טוב מזה. מי אמר שאכן חציר העם? לא ידע מה הוא אמר. יחששון מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת ותפרח כחבצלת. חן חן, ותסלח ותסלחו לי שאני נוטשת אתכם כעת. עלי ללכת ולערוך תיקונים אחרונים בשמלת הנשפיה שלי.

תגידו, מה ההתפשטות הזאת בכל רחבי הפורום?
לא במובן של עירום - שכמובן מתקבל בברכה (חוץ ממך, גברת ברדוגו).
במובן השני. של האמריקאים בבגדד.

אה?
חכה חכה מר ז'יז'ק שיתפוס אותך החתן החדש שלי ז'ילו, פסנתרן סמים קל-אצבע-על-ההדק שכמותו!
חוץ מזה - גם לאמריקאים בבגדד היו קטעי עירום. יש לי תמונות. אבל אני לא אראה.
ואיזה מין שם זה ז'יז'ק בכלל?

לדעתנו ז'יז'ק בכלל גוי.
אבל אולי הוא בן דוד של מנדל ז'יז'ק שדווקא די לחם איתנו ביערות.
ומנדל בטח יהודי.
לא נימול - אבל יהודי.
מבט אחד בעיניו החדורות וידעת.
אבל הז'יז'ק ההוא? מי יודע.
יש היום המון התבוללות.

עיצרו את שחיטת הלוטרות! אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה! וגם אל תגיד: דווקא פילה לוטרה זה די עסיסי! אמור: תודה, סליחה, בבקשה!

הפוסל לוטרה מלכהן בראש השולחן
במומו פוסל!

או.קיי. זאת כבר הכרזת מלחמה.
שקט כבר לא יהיה פה בפורום!

תזכירו לי מה הדרך הטובה ביותר להביס עדר לוטרות ממאיר המשתלט כארבֶּה על אתרנו הנלבב והצנוע?

חברי מערכת יקרים,
שמחתי לקבל את מכתבכם הרסמי אל תיבתי האישית.
הנני מודה ומתוודה שאין לי את הכוחות הנפשיים ואו אף את תעצומות הנפש בכדי לגלול אחורנית ולקרוא על מעללי הזמבורה לדורותיה (גליונות קודמים, פרסומים מיוחדים וכיוצ').
אך אל נא תחשבו שאינני מעריכה את מאמציכם הכנים לאחל לי ולבן זוגי, שיחיה, איחולים לבביים אמיתיים שבאים מהלב.
ועל כך תודה לכם (וכן, כן, סלחתי למתפטרת המפוטרת, המזכירה הבלתי רשמית והידועה בציבור).
חן חן לכם על ההתייחסות (נמסתי מעונג, מ

ומפעלולי האגו), נקווה לגאולה קרובה במהרה בימי כולינו!

הא!
לא תתפסו אותי, מנצלי ילדים שכמותכם. מעבידי קטינים שכמותכם.
אני הולך לטפס לי על בניין העל של מארקס תיכף ומיד, ואתם לא תמצאו אותי.
לא פולה כינים בשביל אף אחד, לא-לא! לא פולה כינים גם בשבילך!

אני מציעה שמישהו ירים את הכפפה. לעומק.

לכבוד המערכת שלום רב.

קופי הגורים האורגניים נורא מציקים לי במיטה המשפחתית. הם מגרדים, הם מקללים, הם יורקים בדלי קליפות גרעיני חמניה על כל המצעים שקיבלנו מחמותי לרגל יום נישואינו השלוש עשרה. כבר חשבתי לשלח בהם את ז'ילו חתני, מוהל סמים שאיננו קוטל קנים - אבל הוא עצמו לא כל כך אורגני. אז לא.
אשמח לעצתכם.

אשתו כרמלה.

מה בסך הכל רציתי?

(בועז חן, תן פה איזה מילה)

עכשיו! חדש בהלכה היהודית!
או נידה או קופי גורים אורגניים!
לבחירתכן!

(ועוד אומרים שאנחנו לא צועדים ברוח הזמן.)

גם אנחנו צועדות עם הזמן. ועוד לצלילי מארשים. רק במדיה דיירקט.
צועדות ישר, עם הזנב מבריק למשעי.
לכבוד האחד ביולי, שהוא הוא יום הגאווה של הלוטרות.
אני לוטרה גאה.

כן. יש גם לוטרים.
מה קרה? חשבתם שלא? חשבתם ש נותרתי לבד אין גברים בפורום ?
צדקתם. גברים אין. אבל לוטרים יש.
מסוקסים. מצולקים. מחוטבים.
מה שלא תרצו.
רק במדיה דיירקט.

רק רצינו להבהיר שאין בינינו ובין מסדר הלוטרות הפרטיזניות ולו כלום.

מרטין לותר המלך !!!

שובו, שובו כל לוטרותיי! אייכן?
לאן זה נפוצותן לכל עבר?
איזה דיכאון לחפש.

כתבנו עבודה סמינריונית.
עוד נשוב.
סליחה.

עבודות סמינריוניות! אני מתה על עבודות סימינריוניות! אפשר לעזור?

מילא ש דיכאון לחפש עבודה , אבל אתם יודעים איזו מכה זו בשוק היום להיות מחפשת הלוטרות ? מי צריך היום מחפשת לוטרות? פעם, אם מישהו היה צריך לוטרה, היה מתקשר, מדבר בכבוד, בנימוסיות, משתדל. נכון, זה אף פעם לא היה כסף משהומשהו, אבל היוקרה, העמדה בחוגים אקדמיים הסיורים המקצועיים. היום, מה? יש לוטרות כמו זבל. בכל מקום.

ככה רצחתי את ארלוזורוב.
הלכתי למתנ"ס לרשום את הבת שלי לחוג קראטה אומנותי.
לבשתי לצורך כך בגד מאוד זנותי.
אמרתי לפקיד במתנ"ס שייתן לי הנחה כי זה ילד שני.
הוא אמר "מה פתאום" ונהיה רציני.
אם את רוצה הנחה את צריכה לחתום
על טופס מנייר ממוחזר בצבע כתום,
אבל אם ברצונך לקצר הליכים
את יכולה לבדוק אתי מקרוב את הצבע של האריחים.
אז עשיתי מה שצריך, וקיבלתי הנחה.
לא בדיוק לפי הכללים והחוקים של ההלכה.
יצאתי מהמתנ"ס ושחררתי אנחה.
הלכתי וקניתי גלידה ברחוב הקרוב.
ככה רצחתי את ארלוזורוב.

אף אחד כאן לא הבין את חשיבותה הדמוקרטית של המצאותן של הלוטרות באתרכם.
הלוטרות הן כלב השמירה של הדמוקרטיה הקיברנטית.
ללא מנגנון ביקורת פנימית - אנה פניכם מועדות? (תמשיך ישר, תשאל כבר שם.)
אולם, בלחץ ההמון אנו נאלצות להיכרת מכל מושבותיכם, ובכך להותירכם מתבוססים בעברכם הרחוק, מתרפקים על עידנים חשוכים בהרבה.
זמנים נטולי לוטרות.
מוטב כי יקום אי-מי מביניכם אשר יבין כי כנראה לא נמצאתם ראויים להכיל בתוככם את עם הלוטרות הגאה, הצנוע, והללא רבב.
מוכרזת פרידה, גדר הפרדה, שני אתרים לשני עמים.
האם זהו המסר עליו אתם רוצים לגדל את ילדיכם-מן-הבית?
אבל בינתיים, מסדר הלוטרות גוזר על עצמו גָלוּט-רַע מרצון.
לא עוד.
היו שלום, אנחנו חיינו ביניכם כצמח בר.

|חגיגת נצחון|

היפ-היפ-הוריי!

היו שלום לוטרות.
ותודה על הדגים....

ובכן, לפעמים לא כל מה שנראה פשוט ממבט ראשון - מתגלה ככזה לאחר מחשבה שנייה.
למשל - המצב הפוליטי.
נכון שבשנתיים-שלוש האחרונות הכל נראה ממש זורם וסבבה - אבל הסתכלות קצת יותר עמוקה מגלה שהעסק בכל זאת מורכב ודורש פתרון.
אני מצאתי את הפתרון.
לאחר סקירה מעמיקה של תולדות הסכסוך הגעתי למסקנה שהבעייה העיקרית היא שמכרנו את נזיד העדשים תמורת הבכורה.
ואני שואלת: מה בדיוק חשבנו לעצמנו ???
מצד אחד - נזיד עדשים. חם. מהביל. מזין. אורגני. כשר. היישר מהפוייקה של אמנו רבקה. ערכו של נזיד שכזה ידוע לכל בר-בי-רב, ובטח בעידן הנוכחי. של התכנית הכלכלית ושר האוצר והשר במשרד האוצר. כל אחד ראוי לו שלא יוותר על נכס שכזה.
ובכלל. אנחנו. כיהודים. לאחר כל הזה.
מצד שני - בכורה. מה זה בכלל בכורה? מי צריך את זה? כולה פרמיירה עבשה על שטיח אדום בכניסה לסינרמה. קצת ערגליות וביסלי גריל. להצטלם לכתבי הרכילות של זמבורה !!!

ולחייך לאורנה דץ. בשביל מה אנחנו צריכים בכורות?
ואל תגידו: אי אפשר לחיות בלי תרבות! אפשר. תסתכלו על לוכסמבורג. מישהו שמע פעם על התרבות הלוכסמבורגית? ובכל זאת - חיים שם אי אלו.
בקיצור - ניתן להם את הבכורה. וגם את הטרום-בכורה, אם הם מתעקשים. ונחזיר לנו את הנזיד. ובא לציון נאנוס.
אולי את הערגליות נשמור. כי בכל זאת.

ברכות ל שירי בן דב ליום הולדתה ול ורד לב ליום נישואיה.

אני חסידה של עקרון הרצף.
אצלי בגן התיאוכוסי שלי - רק רצף.
דוגמא: עקרון הרצף קובע שהילד הוא זה שמחליט מתי הוא יוצא מהמיטה של ההורים.
ולכן בגן שלי אם אני רואה אבא חתיך אז אני אחליט מתי אני אצא מהמיטה שלו.
ואם האבא הזה צריך ללכת לעבודה, אז אני אתחיל לבכות בקולי קולות ואמחה בתוקף כנגד ההזנחה ההורית הפושעת הזו שבה הוא לוקח לעצמו את הלגיטימציה לקבוע על דעת עצמו מתי הוא יילך לעבודה, ובלי להתחשב בדעתי.
אחרי זה נראה את האבא הזה מעיז לא לקחת אותי במנשא...

די. כולם שונאים אותנו.
מאז אלפרד דרייפוס לא היה כזה דיכאון לחפש מקום לתת בדאחקות.

רגע לא היה של דודלי?
מה זה השתלטות עוינת?
ובכלל - מה כל הרכושנות הזו. רגע הוא של כ-ו-ל-ם!

http://images.animfactory.com/animation ... s/[po]cool carrot md wht[/po].gif

סקר גיאו-קרטוגראפיה מגלה: רק במדיה דיירקט.

<המערכת מתנצלת - בשל שפל מצב הרוח ושפל האומה בכללה, אין בכוחנו להרחיב.>

סקר גיאו-קרטוגראפיה מגלה: אני אסתי המכוערת.

ולא הביישן למד ולא החכם מלמד. קיש קיש קריה.

למה אין יותר שיחות זימה בכתב העת זמבורה?

ולוטרות? למה אין יותר לוטרות?

כי הן מתו. זה למה.
כל הלוטרות הלכו בקאקן. נפלו בבית שימוש.
ותקעו את מערכת הביוב של כל המדינה. וזה למה אנחנו משלמים ארנונת ביוב כזו גבוהה.
כי לוקח שנים להוציא משם את כל השאריות של הלוטרות. ואחר כך זה נשפך לים ויש מזה מדוזות וכינים. וגם לקישון ואז יש סרטן. ואחר כך אומרים שאין איכות סביבה.

הביוב מתחיל בתוכי. זה למה.

דוניישקה. את שהינך את ולא יותר.

עבר חורף ועוד חורף - והנה אנו בני ארבעים. את נישאת לאותו רופא עב-שפם. אני פובליציסט בעיר השדה המרכזית של מחוז לוחטונזבייה. הנה אנו. אכן כן.
ולא שכחתיך. לא, מקלדת רופסת שלי. בת יענה רדופת שדים שלי. תמסחית. לא שכחתיך.
התזכרי את אותו ערסל רקוב על עץ הצפצפה האחרון בשדרות ויינסטרופיז'וב? ישבנו עליו. נפלת. נפצעת. צחקתי. שנאת אותי. הלכת. יותר לא שבת.
איה את היום, דוניישקה? בואי ובקרי אותנו. סבתא-רבה כבר בת מאה שבעים ושמונה אביבים. היא מתגעגעת אלייך מאוד. כל בוקר היא אומרת לי: זלמן! מיט אוך בין דער קונעפא? ואני צוחק. צוחק ובוכה. בוכה ומחייך. מחייך ומזיל דמעה. מזיל דמעה ואוכל שעועית. אוכל שעועית ורודף שמלות. רודף שמלות ומהדר פני זקן. מהדר פני זקן ומלבין פני חברי ברבים. מלבין פני חברי ברבים וסומר לי להנאתי.
מחר, אם אינני טועה, יום נישואייך לאותו רופא. תעזבי אותו. הוא מכור לקראק. אפילו אליזבטה יונזופייה צימפונסקה מתרחקת מחברתו הנואלת. והיא ממש פוחחת לרוב.
בקרוב חורף. בקרוב העצב. בקרוב תוגת האזדרכת תכה את רצפת הכיכרות בסנט פטרבורג בעורמה שאין לה תיכלה.

שלך, א.

אלכסיי אלכסיי, זִכְרון אנקריאון-על-קוטב-העִצָבוֹן-שלי.

מכתבך האחרון מילא אותי תוגה גדולה שאין שניה לה. אולי בעצם היתה שניה לה, כאשר סיפרת לי שסבתך האהובה נפלה למשכב ופסקה מלבקר בקביעות במכון הכושר.
הו, יקיר לבבי. משוש אוושת שמלניותיי מרובות השכבות.
אכן. בני ארבעים אנחנו. קשישים ומטים לנפול. (אצלי כבר נפלו כמה דברים ללא תקנה. התזכור?)
אכן, יום נישואיי הוא לדוקטור יירופייב עכוכוסתהשלג. יום נישואיי החמש עשרה. מזה תריסר שנים ועוד שלוש אני חולקת את יצועי עם אותו הדוקטור. השעמום!
הו.
מדוע זה לא תערוך ביקור קצר בעירנו, לשם כתיבת איזו רפורטז'ה - מאלה שאתה בוודאי מתבקש לכתוב מדי שבוע בכתב העת שלך ("גמבורה"? "צמבורה"? מה עניין הגזר?)
ואו אז - סוף סוף תינתן השהות למפגש. אדאג שהדוקטור יהיה באחד מביקורי הבית התכופים שהוא עורך בתדירות הולכת וגוברת - בייחוד מאז שעברה להתגורר בעירנו אמנית הקרקס - נערת הגומי יוזפינה גלאם-פזצט"א הידועה לשמצה.
אכן. בקרוב החורף.
אולם אם תגיע עד לכאן, בטוחתני כי יאות החורף לפנות את מקומו לטובת אביב נעורים חדש.
מתגעגעת.
(עד מתי אשחק בגפי סנייק? בוא, אלכסיי שלי. בוא, והבא איתך מעיר המחוז שלל רינגטונז חדשים לחיי המתייבשים. אני מזדקנת, אלכסיי. מזדקנת. איני מרשה עוד לאיש להביט בפניי באור יום בוהק. אני מתהלכת תמיד, בכל אשר אפנה, בלוויית עמעם. דימר בלע"ז. כך אוכל להתאים את האור לעור ובאותה נשימה - למנוע עששת. תענוג!)
הדוקטור אינו שת לבו אליי עוד. ניסיתי את מזלי עם פרח הכמורה אלכסנדר גריגורי לקרדה. ברם הוא, אבוי, גילה לי כי מוצא הוא תשוקה רבה ובלתי ניתנת לרווייה דווקא בדמותו ובצלמו של נגן העוגב איסאק ברונסקביץ', עליו הוא עוגב תדיר.
מה אעשה?
בבואך, אנא הבא עמך כמה תמונות עדכניות של מריצה מ"המורדים", וכמה קלפי יוגי הו. בבקשה. כאן, בעיר הפלך רב השממון.

שלך - דנדון פעמוני נעוריי,

דוניישה.

לוטרות, אייכן....?

ד., לוטרת בשר שלי.

לא אכחיש ולא אכחד. שמץ מלנכולי"א חלחל אליי לקריאת מלותייך. "כך." חשבתי לעצמי. שכן בכל אותם שנים בעודי חי חיי פובליציסט דלוחים, ומתרועע עם נפקניות עבדקניות בחצר הפונדק של זיסל היהודי. ולעתים גם עם זיסל היהודי עצמו. שאיננו עבדקן, כי אם זלדקן. ומעט סבדקן גם כן. לא משנה.
ובכן - בעודי מתרועע, חושב אני לעצמי: ובכן, לפחות כוכבית-לה-כוכבית יש חיים טובים. לפחות כוכבית-היא-כוכבית מאושרת. ובכך נחמתי. וכעת מגלה אני כי לא היא!
אשמח לבוא. אשמח. אך לא בימים אלה. שכן ידיי טרופות המה. סבתא-רבה מנוחתה עדן מצאה לעצמה תחביב חדש: מיני ז'נדרמים חסונים וחשופי חזה מתכנסים בבקתתנו ורוקדים לפניה והיא סופקת כף. ואני נאלץ להתרוצץ ולמזוג להם יי"ש ובורשט. מתרוצץ ומוזג. מוזג ומלהג. מלהג ומלחך פינכה. מלחך פינכה ורודף צדק צדק. רודף צדק צדק ולא מתהולל חוגר כמפתח. לא מתהולל חוגר כמפתח ורופס לי לתדהמתי.
אך עוד אבוא. אולי בסתיו. כאשר כרכרת הדואר תחדל עם כל קריאת כתבי טרוצקי האלה.

שלך,
אלכסיי פטרושקין מנחייביץ'.
פובליציסט.
נהלל-בית-אלפא.

אלכסיי ודוניישה היקרים

צר לי להודיעכם כי עקב החמרת מצבה של רגלי המצומקת נאלץ אנוכי להעמיר את תעריפי המכתבים, וזאת בדעה אחת עם הסינדיקט ועם אגודת הדוורים. המחיר יעמוד על שלושה רובלים ומחצה למכתב, וניתן להחלפה תמורת טובות הנאה (לא ממך אלכסיי, איכס).
בנוסף, אבקשכם להמעיט במשיכת הדבק על אחורי המעטפות, שכן מקשה הדבר במאוד על פתיחתן ואינני רוצה לאיים בקריעה חס וחלילה אך כמעט ולא הותרתם בידי ברירה.

בברכה
דבורי דוורקין
דוור מדופלם, דור חמישי

לציבור הרחב, להגשת הצעות להרצאות (לא יותר מעשרים דקות) לכנס בנושא:
דקונסטרוקציה של מגדר וברוקולי בתרבות העברית, 1939-1948

בין הנושאים שיידונו:

ברוקולי ארוטי / ברוקולי פוריטני.
ברוקולי ממבט קווירי.
פוקו קורא ברוקולי.
היש מקום לברוקולי ב"פוסט-קולוניאליזם"?
הקול המזרחי בברוקולי.
מתכונים לברוקולי ובכלל.
ברוקולי ופרפורמנס.
ברוקולי כהיפר-טקסט.
ברוקולי באינטרנט.
אפרו-ברוקולי.
ברוקולי - פאלוס/ואגינה/אנדרוגינוס.
מגדר.

האם במקרה תוחם הכנס לשנים אלו כדי להמנע מהטיפול הכאוב בנושא מאז קום המדינה?
אני קורא לעמותה לקידום הברוקולי להפסיק עם החנפנות לממסד הדורסני ולהתחיל להלחם למען מטרתנו הצודקת!!!

רק שיש בעיה קלה שלא דנו בה עד היום. יתכן מפאת הבושה או שלא יודעים פשוט עם מי להזדהות. לוטרות אוהבות ברוקולי. זוללות אותו. והרבה. והמון. זה עשוי להפוך לאסון לאומי אם לא נמצא פתרון בעוד מועד. קיומו של הכנס בסכנה. הכל עלול לעלות על שרטון. זה כמו לצעוד על פי פחת. כל הפורום המכובד מתבקש להעלות רעיונות. סיעור מוחות.

הבהרה לכל אותו ציבור מלהג, החותר תחת עצם קיומנו, והתחת הגדול שלנו כאנשי מדע מכובדים!
אין כל מקום לערבב בין ברוקולי לערכים. גבינה לבנה כן (5%, 9%, ואף גבינת שמנת של 32%)זה בהחלט כמית, אכיל, וניתן לעיכול. ערכים לא.
במחשב שנייה, אולי ערכים קלורים.

ההתעסקות בברוקולי היא נסיון גלובלי להמנע מטיפול בבעיות קשות עוד יותר כמו קיפוח הגזר הגמדי, טיגון החצילים, קטיף החרחבינה המכחילה ושיקום ניבדות וחרמשיות מצויות.

לוטרה, נוסף על הכל יש גם מי שמתעסק בברוקולי?
מה הלאה? ליטוף חסה? גיפוף ארטישוקים? התחכחות בסלרי?
הפורום הזה הולך מדכי אל דכי (וחזרה).

אגב, נראה כי איש המדע המכובד כשל ב הבנת הנקרא. אכן נהוג לערבב גבינה עם ברוקולי, אך הכונה היא בעזרת הברוקולי (לא התפרחת, הגבעול) ולא בין גבינה וברוקולי.

מתארגנת קבוצה להליכה (בשתיקה נאצלת) מדכי אל דכי.
למיטיבי לכת תתארגן קבוצה גם מדכי אל דכי ובחזרה.
לפרטים נא לפנות לפטרוס: 067-555432
(הוא קצת שתקן, אל תקחו את זה אישית והשאירו הודעה.)

סליחה. אבל אני מאד מוטרד: אני יכול רק להצטרף בדכי - אפשר לעשות את המסלול רק בחזרה לדכי או שצריך להתחיל בדכי ואז לדכי ואז חזור? וכמה כל זה עולה בכלל?

מציע שתעבור לטיול מן הפח אל הפחת.

למה אתה מוטרד? ינית בסדר, ואין סיבה לדאגה.

די להשתקה.
ינית לא באמת בסדר.
תשאלו את השיננית.
וגם לסי.אי.איי. יש מה להסתיר.

אולי התכוונתם "מדחי אל דחי"?

חס וחלילה!
את חושבת שהפורום הולך מדחי אל דחי?
כל אמירה תמימה מסולפת פה לביקורת נוקבת. רק דם אתם רוצים רק דם!!

נכון!!!
את ראית פה דחי בכלל?
איזה קצה קצהו? גורנישט!

פה יש "דכי". זה מלשון "דכדוך". כמו ש"פכי" זה מ"פכפוך" ו"שכי" זה מ"שכשוך".
זה מה שיש לנו. זה מה שאנחנו מוכרים. ככה זה. תוכנית כלכלית.

שלך, ינית.

ינית, השלום לך?
היו פה דיבורים על אילו קנוניות בינלאומיות.
השיננית טענה שהצטרפת לכוחות האדומים בסין תחת שם הקוד מיו-נית
(אופס, סליחה על האוטינג...)

ששש....
לא שמעת על המבצע של קוסאי ועודאי?
אני עכשיו במשימת חפש-והשמד לעוד בנים של צוררי ישראל.
חסר לי קצת מידע, רק שהוא בן X וחצי. ונותה למצןצ ולעשטין.
אם שמעת משהו - שלח לי לזימו-נית.

שמעתי שהתארסתם. מזל טוב.
לגבי המשימה, שמעתי שהוא מרים משהו.
אבל תמהרי, העדויות נמחקות במהי...