לב אמיץ חיה באמונה

[לב_אמיץ*]

גם כי אני לא רק "חוזרת בתשובה" , ישנה אישה מאחורי המסע הרוחני שבחרתי לעצמי ..

[פלוני_אלמונית*]

קוראת אותך, מבינה או מנסה להבין..., חוזרת כבר כ6 שנים, כמעט 5 נשואה. כתבת שאולי את קיצונית אך כך את מרגישה, מתחברת להרגשה הזו זה מצוין בעיני, זה חלק מהתיקון, זה מצוי הרבה אצל בעלי תשובה, נשמה של דוד המלך תמיד רוצים למצוא עוד תיקון, לתקן את כל הפגמים.. מאחלת לך שתמצאי את הזיווג הנכון בזמן הנכוון. אולי יעשה לך טוב קודם להתחזק יותר להיות מכוונת בתוך עצמך עם מי את רוצה להתחתן, מה הכיוון שלך בעבודת ה'. ומתוך זה לבנות קשר שמטרתו- נישואים. בעיני זו בניה הרבה יותר בריאה של קשר, עיקר החיבור בין בני הזוג נעשה לאחר הנישואין(או לפחות אירוסין) ולפני כן זה יותר ענין של מציאת חן ובחינת ההתאמה ופחות אהבה. וכמובן להתפלל שהכל יהיה לשם שמים בדרך שה' רוצה.
הרבה הצלחה, שישיה בהירות והתרת הספקות.

נראה לי שלסדרה קראו פשוט אמילי...

[לב_אמיץ*]

תודה חמודה. צודקת. קודם כול להתחזק ולברר עם עצמי מה מתאים לי.
כול טוב.
נראה לי שלסדרה קראו פשוט אמילי...
אה באמת.? @}

[לב_אמיץ*]

טוב, שם הדף ישונה ל "לב אמיץ חיה באמונה"
מזמינה גמד או גמדה שיעזרו לי לשנות אותו...@}

[לב_אמיץ*]

תודה גמדה!|L|

[ניצה_פורחת*]

תתחדשי על שם הדף! באמת שם נפלא ומתאים

[לב_אמיץ*]

תודה|L|

[לב_אמיץ*]

מנסה לשמור על איזון, על מעט אהבה עצמית, על מקומי.
רוצה לשתף: אתמול הייתי בסוג של מועדון, חברה רצתה ללכת לרקוד, אז באתי איתה. כמה הצטערתי אחר כך...
כמה חוסר קדושה, סוג של חופש שלא נוח לי איתו.
כשאמרתי לגבר שאני מתראה איתו שאני יוצאת למקום הזה עם חברות, הוא ישר רצה לבוא.
כמה הצטערתי שעיניו היו חשופות לכול מה שהלך שם...הוא כבר לא ידע על מי להסתכל קודם, על זו עם החזייה והבטן בחוץ, או על זו שנראה שהיא בתחתונים...
איזה טעות, וואו...
כמה בכיתי אחר כך, כמה הרגשתי ריקנות.
כשחזרנו, לפחות דיברנו קצת על התחושות שלנו. ואמרתי לו שיש שם הרבה פיתויים ,ושאני כבר מרגישה לא שייכת, אלא יותר מתבוננת. הוא אמר שגם הוא, ואמרנו שתמיד היינו ככה אבל לא ידענו לשייך את זה..
כמובן שהתלבשתי בצניעות יחסית, אבל פתאום, במבט לאחור, מרגישה חוסר צניעות. אומנם לבשתי שמלת מקסי ארוכה, עם שרוולונים, אבל שם היה לי חם אז באיזה שהוא שלב הורדתי, ואז שוב שמתי. והשיער שלי היה פזור.
זה פשוט לא ייאמן כמה הצטערתי על זה אחר כך. העניין הוא שלא רק שהצטערתי על עצמי, שהלכתי, אלא שגרמתי לו לבוא למקום כזה...
היה לי מאוד עצוב יום למחרת. רציתי למצוא שוב קדושה, לחזור לעצמי...הנשמה שלי ביקשה את זה. לא יודעת איך להסביר את זה. אף פעם זה לא קרה לי ככה, כול כך חד.
שמתי על עצמי בגדים צנועים, אספתי את השיער, שמתי אפילו "חצי" מטפחת, ונסעתי למערת אליהו הנביא. שם משהו בי השתחרר ופשוט התחלתי לבכות ,הדמעות זלגו ממני כמו רק חיכו לצאת. התפללתי וביקשתי ישועה, אהבה מהשם, שאלך בדרכו, שלא אטעה, שהכול יסתדר לי, פשוט התחברתי , קשה להסביר. הייתי מאחורי הפרגוד, הורדתי נעליים והתחברתי לקדושה כמו שלא התחברתי מזמן. הרגשתי שמישהו שומע אותי.
אולי זו הייתה "נפילה" לצורך עלייה, אולי השם רצה שאלך למקום הזה, שארגיש איפה אני נמצאת כיום ואלך להתחבר אליו...אולי.. אולי.@}
באהבה

[ניצה_פורחת*]

וואו, איזה סיפור מדהים.

"נפילה" לצורך עלייה
אכן כך נראה.

גם אצלי היו כאלה דברים, אך לא בצורה כזאת חדה. תוך כדי תהליך התשובה מתפתים לחזור קצת למה שעשינו קודם, אבל לאחר מעשה מגלים שהכל הבל.
האמת היא שמה שקרה לך היה לטובה, ואם זה לא היה קורה, היית צריכה להמציא משהו כדי שזה יקרה.
הרבה רבנים היום מבינים שמי שחוזר בתשובה לא יכול לעזוב לחלוטין את כל מה שעשה קודם. לכן הם ממליצים לא ישר להתנזר מהכל. אז ברור שאף אחד לא היה אומר לך ללכת למועדון לילה כזה, אבל זה כבר נעשה על ידך ועכשיו ליצר לא יהיה אותו הכוח כמו עד אתמול למשוך אותך לכאלה מקומות.
אני חושבת שזכית ואשרייך! לעבור כזה נסיון.
וכמובן שגם הוא עבר את הנסיון שלו. הרי היתה זו הבחירה שלו לבוא, לא? לא הכרחת אותו.

[לב_אמיץ*]

בטח ניצה, בכלל לא רציתי שהוא יבוא, רק כשהוא שמע שאני הולכת עם חברות הוא אמר " אני גם בא"...

זה כבר נעשה על ידך ועכשיו ליצר לא יהיה אותו הכוח כמו עד אתמול למשוך אותך לכאלה מקומות.

זה ממש נכון. ככה אני מרגישה, וגם אמרתי לו אתמול שאני לא אדרוך יותר במקומות כאלה. שזה עשה לי ממש לא טוב...
מוזר נכון?
לא ציפיתי שזה יעשה לי כזו תחושה,של ממש ריקנות. אבל יש לי הסבר לזה:, כשהנשמה מוצאת את האמת,כשהיא כבר טועמת מהאמת, אז כשמתרחקים מהאמת,ונשאבים לדברי הבל,שאין בהם ולו מעט קדושה, הרבה דברים נהיים בלתי נסבלים פתאום, שואבים מאיתנו אנרגיה. ככה נראה לי. עובדה שכבר זיהיתי מיד בבוקר שלמחרת שהנשמה שלי צריכה להתקדש, להחזיר לעצמה קדושה, ומזמן לא הרגשתי תפילה שיצאה לי כול כך מהלב, בדמעות, בחיבור כזה חזק, כמו במערת אליהו...זה מדהים. מדהים.
כנראה שכמו שאת אומרת באמת הייתי צריכה את זה, השם רצה שאגיע אליו , שאתחבר אליו שוב בתפילה.

שבת של שלום ואהבה

[סגו_לה*]

למדרגות יש שיר בדיסק הראשון, עם השורה:
במקום בו יש אמת שם הלב שקט
הדהד לי שקראתי אותך.

[לב_אמיץ*]

תודה סגו לה

[לב_אמיץ*]

קורים לי שינויים. לא באמונה, ממש לא. אלא ברצון שלי.
נראה לי פתאום ששיניתי בקיצוניות מדי את הלבוש. קשה לי להרגיש נשית פתאום, יש לי צורך להיות יפה, מושכת. מרגישה שעצרתי את עצמי מדי, כאילו חסמתי משהו בי , לא רציתי שייצא החוצה, התבלבלתי. נהייתי צנועה מדי...מדי..מהר מדי...

אפילו שמאוד התקרבתי, שומרת שבת, כשרות, מתפללת כול יום, הולכת לבית כנסת, לשיעורים, ועוד...
אבל משהו בי מתגעגע, עבר של מחול מודרני ותיאטרון פתאום קוראים לי בעוצמה, רוצים לצאת ממני. מרגישה את הצורך של הגוף שלי לרקוד, להביע את עצמו, בחופשיות, להרגיש קיימת, משוחררת.
מנסה למתן,למצוא את נקודת האמצע. חושבת, אולי אעשה מה שבא לי. זה יגיע לבד, האיזון הזה.אולי כשאתחתן. חשבתי שאני כבר שם, אני ממש לא. למרות שלמועדוני ריקודים לא רואה את עצמי חוזרת, משהו בנשיות וביצירתיות שלי רוצה לפרוץ החוצה.

[לב_אמיץ*]

פשוט עדיין לא מצאתי דרך אחרת לבטא את הנשיות שבי והשחרור...כשאמצא, ארגיש טוב.
חושבת, אם למשל הייתי עכשיו כבר נשואה, בשמחה רבה הייתי שמה הכי צנוע שיש, להיות רק של בעלי, ורק בבית לרקוד ולהיות משוחררת כביכול ,עם הגוף שלי. אבל אני לא. עדיין לא נשואה.
ומתמודדת גם עם פרידה. כואבת. ומשהו בי כועס.שאולי זה כי חסמתי את הנשיות שבי. כי הרגשתי לא ממש מושכת איתו. הוא ראה אותי כדוסית..שמתי דגש על רוח,נשמה, שיעורי תורה, מאשר על הנשיות שבי או המיניות שלי. ניסיתי משום מה להדחיק את זה, כאילו יש מולי כבר דוס. טעיתי.

[יער_ה*]

נקודות חשובות וקשות.. מרגישה שעצרתי את עצמי מדי, כאילו חסמתי משהו בי אני יכולה להזדהות עם זה, בכלל בחיים..
חשבתי עליך השבת, חשבתי "מעניין מה עם לב אמיץ{{}}, מה שלומה". לא יודעת למה נזכרתי בך..

[סגו_לה*]

הצניעות לא לוקחת ממך את הנשיות והיצירתיות,
היא רק מפנימה אותה.
יש היום המון מקומות לרקוד מחול מודרני בקבוצות של נשים,ויש רצון להוציא יצירה נשית אמונית בהופעות ובערבי נשים.
אולי תחשבי על דרך להעביר את התהליך בו את נמצאת למופע מחול?

לגבי הפרידה,
יש לי הרגשה שמה שנראה לך שהודחק איתו פשוט לא היה מתגלה בצורה אמיתית בכל מקרה.
מחכה לך מישהו שיגלה אותך בלי שתצטרכי להתאמץ,
אבל יתכן שתקופת המתנה תיטיב איתך.
תמשיכי להקשיב לעצמך,זאת הדרך לגלות את הפנימיות שלך,רק תשימי לב אם את לא מתבלבלת בתבניות ישנות שכבר ויתרת עליהן.
מקווה שהדברים מתקבלים בהבנה,

בהצלחה.

[לב_אמיץ*]

תודה יער ה , זה נוגע ללב שחשבת עליי. איזה קטע שפתאם עליתי לך למחשבה...@}
תודה על מה שכתבת.

סגו לה
אולי תחשבי על דרך להעביר את התהליך בו את נמצאת למופע מחול?
העלית פה רעיון שממש גורם לי לחשוב עליו ברצינות. מרגישה את זה בוער בי.וזה יכול להיות מאוד מאוד מעניין לעשות מתהליך ההתקרבות מופע הבעה בתנועה. כי חשבתי על סדנת קונטאקט, אם את יודעת מה זה, ואז דמיינתי שזה יכול להיות עם גברים וזה טיפה הרתיע אותי , אבל רק עם נשים זה יכול להיות עוצמתי ומעניין,סיפור כזה של נשיות והתקרבות לעצמי.
אגב ,עולה לי רעיון נפלא.

_יש לי הרגשה שמה שנראה לך שהודחק איתו פשוט לא היה מתגלה בצורה אמיתית בכל מקרה.
מחכה לך מישהו שיגלה אותך בלי שתצטרכי להתאמץ,_

את ממש צודקת. ככה אני מרגישה.וזה באמת מה שקורה לי במציאות. שכנראה הנשיות שלי הייתה עצורה איתו. משהו בו חסם אותה.
זה מצחיק ומדהים אבל הכרתי כבר מישהו אחר, שמעריץ את הנשיות שלי ומאוד אוהב אותי, בלי סיבוכים והיסוסים.
הקב"ה לא רצה להשאיר אותי בכלל עם הכאב שלי, ממש יום אחרי שנפרדתי פגשתי את האדם הזה,אדם שתמיד היה בינינו חיבור ומשום מה עכשיו זה פשוט קרה לנו...השם פשוט חיבר אותנו . ממש מרגישה שיש לו תפקיד בחיים שלי.

האדם אותו הכרתי, (בחסדי השם, רק הקב"ה שלח אותו אליי בזמן הכי נכון) הוא אדם מאמין ורוחני אבל ממש לא חוזר בתשובה.. ואני מבינה ומרגישה שאני יכולה להישאר אישה, עם אותם הרגלים (פחות או יותר), ועדיין לשמור שבת, כשרות, עבודת מידות,ללכת לבית כנסת, להתפלל ,לשאוף לבנות בית יהודי ,ולרצות להתחתן כדת וכדין גם אם האדם שמולי לא עובר את אותו התהליך שלי. הוא מאוד אוהב את הדרך שלי והאמונה שלי. ובאופן פרדוקסלי, עם האחר, שכביכול דיברתי על אמונה ושיעורי תורה, הרגשתי שזה לוקח אותי למקום אחר מבחינת הנשיות שלי, ואיתו, עם הבחור שאוהב אותי ומקבל אותי ורוצה אותי ללא היסוס, אני מרגישה כול כך בנוח עם הנשיות שלי איתו ועם הדרך שלי שזה גורם לי פשוט שמחה... מרגישה שהרצון לעשות את זה בקדושה הוא אידאל גבוה מדי בשבילי, לא מתאים לי ומתסכל. אלא אם כן הייתי בוחרת שידוך, ואני לא ,ממש לא במקום הזה. הרצון הזה הופך לרצון להתחתן, להתקדש, עם האדם שבאמת אוהב אותי ויחד לבנות איתו בית.

תמשיכי להקשיב לעצמך,זאת הדרך לגלות את הפנימיות שלך,רק תשימי לב אם את לא מתבלבלת בתבניות ישנות שכבר ויתרת עליהן.
נכון. מנסה לא לחזור לתבניות ישנות אלא ליצור חדשות. למצוא איזון. ליצור משהו חדש.

חודש אלול ממלא אותי בבהירות גדולה ובתובנות משמעותיות. בוחרת מה לא לקחת איתי יותר, ומה כן. חודש של חשבון נפש והיטהרות, ניקוי פנימי.
שנזכה לתקן עצמינו באהבה.@}

[סגו_לה*]

הדברים שאת כותבת משמחים ומרגשים,
מכירה קונטאקט (אצלינו בישוב יש קבוצה פעם בחודש ואני מאמינה שיש בעוד מקומות)
מופע כזה יכול לעשות עבודה פנימית אמיתית,תהליך בירור מדהים-מקווה שתלכי על זה
(ותזמיני אותנו למופע הבכורה )

[לב_אמיץ*]

כואב לי.
הייתי במדרשה. חשבתי עליו כול הזמן. איך הוא התרחק כשהתקרבתי.ולהיפך. שלושה חודשים שלמים של קשר .
ועכשיו האגו שלי פגוע או מה שזה לא יהיה. הוא התקשר אליי לפני כמה ימים "לשאול אם הכול בסדר"..., מה איכפת לו?!
וכועסת על עצמי שאמרתי שהכול בסדר...כאילו הכול בסדר... בכלל לא הייתי צריכה לענות לו. הוא גם התקשר לפני כן ולא עניתי לו. והוא שאל למה לא עניתי לו אמרתי שראיתי רק אחר כך...טיפשה שכמוני. עכשיו הוא רגוע..במקום לא לענות לו, שידאג,שיפחד לאבד אותי...אני עונה לו כאילו כלום...כאילו הוא לא אמר לי כמה ימים לפני כן שאנחנו לא זוג ושהוא עוצר את עצמו כי הוא יודע שאני ארצה יותר....
כועסת עליו אבל בעיקר כועסת עליי, איך נתתי לעצמי להתאהב ככה. ב"חינם". פשוט לאהוב אותו, לתת בלי לקבל. להיות לו אוזן קשבת, תמיכה,מקום שהוא היה בא אליו אחרי העבודה ונרגע. ופתאום, כשהתחלתי אני להביע את הצורך שלי, הוא דחה אותי.
מתפללת שייפול לו האסימון ויבין שלא כול יום הוא יפגוש משהי שתאהב אותו כמוני.
יודעת שהוא מאוד אוהב אותי , את מה שאני ומי שאני. אבל קשה לו לקבל את האהבה שלי.
מקווה שהזמן יירפא את הפצע ,שהשם יירחם עליי ואבנה את הבטחון שלי מחדש. ואתגבר עליו. אמן.

[יערת_דבש*]

הי אמיץ, אפשר לשאול באיזו מדרשה את לומדת?
אפשר במייל.

[לב_אמיץ*]

תודה סגו לה מקסימה@}

לאט לאט הפצע מתחיל היסגר, הכוח של החיים שול הרצון שלי לבחור בלמעלה, בהתקדמות, בצמיחה ,יותר גדול מהכאב של אובדן קשר. ככה השם רוצה, להצמיח אותי ולתקן מקום בתוכי שרציתי להדחיק. יודעת שמעז עוד ייצא מתוק ושהכול לטובה.
מתמקדת בטוב שיש לי, ויש לי הרבה.
זה מדהים איך כאב מביא איתו צמיחה, כאילו מכריח אותי לצמוח, במקום שרציתי להדחיק, לדחות. כמו כאבי לידה...חייבים לעבור את הכאב כדי להחיות משהו...

[ניצה_פורחת*]

מקפיצה ל מה חדש
לב אמיץ לאן נעלמת לנו???

[לב_אמיץ*]

כן...ניצה יקרה, באמת נעלמתי...

עוברת תהליך לא פשוט בתקופה הזאת...נפילה, ירידה, לא יודעת איך לקרוא לזה...
לא בא לי יותר ללכת למדרשה. אני מרגישה שונה משאר הבנות...יש לי אופי כבר עצמאי, חזק, משלי... אחרי תואר שני ולימודי אומנות בחו"ל, קשה לי לכבול את המחשבה שלי ..
געגועים ליצירה, לצד היוצר שבי, אכזבה גדולה מקשר, הם אלו שגרמו לי תחושת התרחקות...
יום ששי חשבתי לעצמי בעצב, כשהדמעות לא מפסיקות לרדת לי: איך זה קורה, שלפני חודשיים הייתי בסוג של היי...הרגשתי הכי שלמה עם הדרך הזאת, של חזרה בתשובה, התחלתי ללכת עם בגדים צנועים, הכול, דיברתי והתפללתי להשם בכול רגע פנוי...
והיום אני מרגישה התרחקות, משהו בי נפגע...
ומעבר לזה, פתאום לא ראיתי את עצמי שייכת לנשים בבית כנסת...הרגשתי שונה...שיש לי עוד מה לומר לעולם לפני שאני סוגרת את עצמי בכול המובנים...בעיקר ביצירה..שזה לאו דווקא משהו צנוע..
שמתי ג'ינס בפעם הראשונה מזה כמה חודשים....
הרגשתי שכבלתי את הנשיות שלי, זו שאני מכירה ורגילה אליה...ובכלל, הרגשתי שחזרה בתשובה חיצונית תהיה רק לאחר שאתחתן, אחרת אין לזה ממש הגיון...:שמירת נידה- רק עם בן זוג כמובן, וצניעות- גם ככה אף פעם לא התלבשתי פרובוקטיבית, אבל לכסות את עצמי ולהראות דוסית עוד לפני שיש לי בכלל מישהו- זה כבר חוסם אותי...
כי רוב הבנות שאני מכירה שחזרו בתשובה, זה היה בעקבות החבר או הבעל, ששניהם חזרו בתשובה...
השם יודע כמה רציתי והייתי מוכנה לחיים האלה עם הבחור ,כששנינו התחזקנו והייתי מוכנה ללכת עד הסוף איתו. אבל הוא כול כך איכזב אותי, שפתאום משהו בי נשבר, פתאום זה חסר הגיון...
ברור שמבחינת אמונה,יש לי את החיבור החזק. אבל גם זה התערער בימים האחרונים, אבל יודעת שזה זמני.
בקיצור, תהליך לא פשוט, עם עליות וירידות...
אבל אתמול משהו בי שוב התחזק, בעקבות אישה אחת מיוחדת בבית כנסת, איתה דיברתי, והיא שונה מכול האחרות..
אפרט בהמשך..@}

[ניצה_פורחת*]

לב אמיץ יקרה מאוד, כמה כואב לשמוע.
ומצד שני, זהו תהליך מובן ואפילו הייתי אומרת שידוע מראש שקורה אצלך.
אני חושבת שהתהליך שאת עוברת צריך להיות עם יד על הדופק. שתדעי מה שאת עושה, שתסכימי עם זה מבפנים, שתהיי מודעת לו. אם את מחליטה להתלבש בצניעות למשל, שתהיי מודעת לכך שזהו צעד שבו את מקריבה משהו מעצמך ושתסכימי להקריב מעצמך. צניעות זה לא דבר קל. אולם ברגע שמבינים את זה ומפנימים את המתנה שבזה, זה הופך להיות אות כבוד וגאווה בשביל הנשיות שלנו.
כרגע את לא שם. כרגע הנשיות שלך עדיין צמודה לגינס (בתור משל כמובן). אני מאמינה שעלייך כרגע דווקא לשים גינס, דווקא לחוש ולא להחניק את מה שמרגיש לך כעת כנשיות.
תוך כדי, נסי להבין את עניין הצניעות, נסי להחליט מדי פעם ללכת בצניעות מסויימת בשבילך.
באיזשהו שלב תצטרכי להחליט על כך במודע. שימי לב שזה לאו דווקא צריך להגיע מבפנים, זה יותר טוב כשזו החלטה מודעת ושכלית. אבל זו צריכה להיות החלטה.
אותו הדבר לגבי דברים אחרים. את לא חייבת ללכת לבית כנסת וגם לא למדרשה. את יכולה להאזין לשיעורים בביתך.
וגם אל תחשבי על חתונה או על כך שרק אחרי חתונה תלכי צנוע. מחשבות כאלה לא יובילו אותך לשום מקום, כי למעשה את כבר מחליטה שלא להחליט עד שתינשאי...
לגבי היצירה - תעשי יצירה, תעשי ותהיי מודעת ליצירה ולמה שזה עושה לך. באיזשהו שלב נסי להפוך את היצירה הזו לצנועה יותר. עשי זאת במודע, בהחלטה.
רק מתוך החלטה כנה ואמיתית עם עצמך תוכלי לעמוד בזה. אבל אם ההחלטות שלך באות ממצב חיצוני, זה לא ילך, גם אם תינשאי לדוס!
ועוד משהו - תהילים תהילים תהלים. זה הדבר שהכי חיבר אותי למציאות.

[בן_עמי*]

בס,ד
קראתי את הבלוג רק עכשיו.
והוא מקסים.

לגבי לשנוא רשעים-
פעם, כשרב אחד אמר על הקיבוצים שהם אוכלי שפנים ונבלות, הרבי הזדעזע ואמר שאינו מבין,
האים הרב לא חושב שיש די מקטרגים שצריך להוסיף אליהם..

חוץ מהעובדה שיתכן מאוד שיש אתאיסטים גמורים שעושים הרבה נחת שם למעלה במעשים שעושים,
ויתכן שיש דתיים גמורים שעושים בדיוק להיפך.

אני מבית דתי, מבני עקיבא.
הייתי אחרי השירות במדרשה של הרבי ליד ה- 770, בברוקלין.
היה נפלא ללמוד חסידות, היה יותר מנפלא לשמוע את הרבי.
אך בחרתי להמשיך בדרכי שלי, עים הרבה דברים שלקחתי משם, כמובן.
הרבה מהקבוצה הישראלית, מבתים חילונים חזרו בתשובה, והתחתנו שם.
חלקם מצאו את עצמם מאושרים, במשפחה שהקימו, בילדים, בקהילה, באופן החיים שבחרו.
חלקם שינו את דעתם מספר שנים אחרי, ומצאו את עצמם עים ילדים שגדלים בעדה החרדית, משפחה חרדית,
כשהם, מבפנים כבר לא.
וזה מצב נורא.
נורא מכדי שאפשר יהיה לתאר אותו.
אולי הם פשוט התחתנו לפני שירדה ההתלהבות הראשונית.
אולי צריך להכיר את העולם הזה טוב, ורק אים מקבלים אותו על הטוב והרע שבו, אז להצתרף.
לדעתי,זה עולם עים הרבה חסד, אחריות של קהילה, טוב נפלא.
אך בעולםהחרדי, יש זרמים, שבהם יש גםצד אחר. לא נפלא להחריד.
ולא לכל אחד העולם הזה מתאים.
הכרתי כמובן גם חוזרים בשאלה, מבני ברק, שעשו דרך ארוכה כדי לחזור בשאלה.
חלקם מרגישים שבחרו בחיים אחרים, וניצלו מהעולם החרדי.
חלקם אחרי כמה שנים התאכזבו מאוד, החזירו את הכיפה, וחזרו לקהילה הדתית.

רציתי להוסיף, שלפעמים עדיף בעיקר בגיל 30 פלוס, להמשיך בדרך החיים-
בעבודה בלימודים, ולשלב בחיים את הלימוד.
לא תמיד לרוץ מהר קדימה זו ברכה.
אפשר ללכת לשיעורים שבועיים, יש בבתי חב,ד וגם אחרים.
שם תוכלי להכיר זרמים שונים היהדות, הגישות שונות, ולפעמים תהום מפרידה בין זרם לזרם.
אבל כדי לשמור תורה ולקיים מצוות, לא צריך להצתרף לאף אחד.

אפשר לפתוח קיצור, לקנות ספרים, וספרים ישנים עדיף, ולהתקדם בקצב שלך, בדרך שלך.
אומרים, שהקשר בין הרבי לחסידים אינו תלוי או מושפע ממקום, או זמן.
אתה יכול להיות חסיד של רבי שהסתלק לפנ י100 שנה..
או כפי שהיה בעבר, חסיד של רבי שנמצא מעבר למסך הברזל של רוסיה.
הקשר בין הרבי לחסידים, אינו תלוי או מושפע ממקום, או זמן.
ולדעתי, אינו תלוי גם, בחברות בקהילה כזאת או אחרת.
ואים הקשר בין הרבי לחסידים, אינו תלוי או מושפע ממקום, זמן, או כרטיס חבר בקהילה כזאת או אחרת,
קל וחומר הקשר איתו.

בהצלחה בכל דרך שתבחרי.
קוראת.

[בן_עמי*]

ואני מבינה ומרגישה שאני יכולה להישאר אישה, עם אותם הרגלים (פחות או יותר), ועדיין לשמור שבת, כשרות, עבודת מידות,ללכת לבית כנסת, להתפלל ,לשאוף לבנות בית יהודי ,ולרצות להתחתן כדת וכדין גם אם האדם שמולי לא עובר את אותו התהליך שלי. הוא מאוד אוהב את הדרך שלי והאמונה שלי.

[לב_אמיץ*]

תודה כול כך ניצה פורחת ובן עמי...מאוד מרגש אותי מה שכתבתם לי...
מקווה שהתקופה הכואבת הזו תעבור, שאמצא את מקומי, שאתחזק נפשית רגשית ורוחנית, שאכיר גבר מקסים שאוהב והוא אותי, שהכול יסתדר לטובה..הלוואי.

[לב_אמיץ*]

כמה זמן לא כתבתי.
עכשיו זה הזמן לחזור.
כמה דרך עברתי.
יש לי אהבה גדולה.גבר מיוחד במינו. דתי. כבר 12 שנה.כימיה מדהימה.אני ממשיכה להתחזק מיום ליום.
@}

[פלוני_אלמונית*]

ומעבר לזה, פתאום לא ראיתי את עצמי שייכת לנשים בבית כנסת...הרגשתי שונה...שיש לי עוד מה לומר לעולם לפני שאני סוגרת את עצמי בכול המובנים...בעיקר ביצירה..שזה לאו דווקא משהו צנוע..
כאישה דתיה מאוד מבית דתי . אני רוצה לומר לך מעומק הלב :
יש לך המון מה לומר לעולם , ובעיקר לנו : הדתיים מבית,
תנועת התשובה ששוטפת אותנו בשנים האחרונות , נותנת לנו , הדתיים מבית, המון .
ומעשירה את האמונה שלנו , בהמון מימדים.
אז תודה לך על כך שאת שונה .
והלוואי שבתוך העולם המאמין תמצאי כוחות גם ליצירה.
מאחלת לך המון הצלחה.
ודרך אגב : עליות וירידות, נפילות והתעלות . יש לכולנו.