הנה הקדמה מהדף לטפל בהורים וגם בילדים
נכדה מודאגת (02.04.2011 23:16):
שלום לכולם..
יש סיטואציה שמטרידה אותי בזמן האחרון, וחשבתי לשתף כאן, ולראות אולי אקבל עוד כיוונים למחשבה.
יש לי סבתא בת 89, שנחשבת היום כתשושת נפש. עד לא מזמן היתה מתגוררת בדיור מוגן, ובשל אופי קשה והפכפך הקשר בינינו לא היה יציב עד חסר מאוד. היא לא היתה מאוזנת מבחינה נפשית, אך מעולם לא אובחנה ולא טופלה כחולת נפש. בעיקר משום שהסתדרה טוב עם עצמה ולא היתה זקוקה לעזרה. בכל מקרה, זה מה שילדיה ( אבי ודודתי) חשו. אבי ז"ל נפטר בינתיים, ודותי חיה שנים ארוכות בחו"ל.
סבתי בצעה נסיון התאבדות לפני חמישה חודשים. מאז התאוששה, והחלה להיות מטופלת בתרופות פסיכיאטריות שאיזנו אותה(כך נראה). דבר זה מאפשר איתה את הקשר, כיוון שאינה מתפרצת ואלימה כבעבר.
בעקבות נסיון ההתאבדות, הנהלת הדיור המוגן החליטו לפנות אותה משם, כיוון שלא רצו לקחת עליה אחריות- גם משום שהיא סרבה לקבלת מטפלת צמודה שתגור איתה בחדרון שלה ( דבר המתקבל על הדעת..) וגם משום ששמחו להתנער ממנה וממצבה. וגם כי ישתלם להם להכניס דייר חדש במקומה שישלם פי 5 ממנה בשנותיו הראשונת שם. מגעילים, אבל נעזוב את זה כרגע.
נמצא לה בית אבות מתאים שהסכים לקבל אותה. - דרך אגב, אחד מתוך השניים היחידים שהסכימו, מת"א ועד ראש הנקרה, בשל היותה תשושת נפש.בעבור הון תועפות כמובן.
מפה לשם, היא עברה למקום החדש ברמת גן, וקשה לה להסתגל. קשה לה עם חוסר האונים שלה שם. והיא טוענת שמתנכלים לה. הסיפור ארוך מאוד, ולכן אקצר-
אני כל הזמן חושבת שהייתי רוצה לקחת אותה אלינו הביתה.
אנחנו חיים בקיבוץ בצפון. נניח וזה יתאפשר מבחינת המקום..
אני חושבת על כך שחשוב לי רב דוריות, וזה יהיה משמעותי עבורי ועבור ביתי בת השלוש להיות עם סבתא, ושתהיה חלק מחיינו. ממש קשה לי עם כך שבעולם שלנו כל מה שקשור בזקנה ומוות נדחק למוסדות רחוקים מן העין.
אני אוהבת את סבתי מאוד. ומצד שני, חוששת. מה יהיה אם היא תתחרפן שוב? או תהיה אלימה?האם זה לא עלול מאוד לפגוע בביתי?או בי? בזוגיות שלנו?
העניין הוא- שעכשיו היא מטופלת תרופתית, מה שלא היה קודם.
האם אני משלה את עצמי ושוגה בפנטזיות?
אני בהרגשה שהטבע והקרבה לאנשים שאוהבים אותה , יעשו לה טוב.
אבל אולי אני יומרנית מידי? זאת אישה שחיה עם עצמה יותר מ15 שנים בלי קשרים חברתיים יותר מידי.
מה שאמרתי לבנזוגי הוא, שאני מרגישה שאנחנו בעולם הזה לזמן קצוב מאוד, ואני יכולה לדעת מה חשוב לי ולהיות מחויבת לעשותו, כי יש לי בחירה.
ומתה מפחד.
בכלל לא בטוח אם פיזית זה יתאפשר מבחינת הקיבוץ.. אבל אם כן.. לא יודעת מה לעשות.
מה דעתכם?
הנכדה ממקודם (02.04.2012 08:27):
וואו.. עברה שנה!
סבתא היום, למעשה, חוגגת 89 (היה לי פאק בספירה קודם)
בינתיים היא עברה למקום טוב יותר שלא ידעו על העבר שלה, והיא מטופלת שם טוב.
אבל מה, בודדה מאוד ורחוקה לי מאוד.
קיבלנו את כל האישורים, ומעוד חודש נוכל גם לשפץ והיא תוכל לבוא אלינו.
המון חששות, אבל גם תחושה חזקה של" זה מה שצריך לקרות,והכל יהיה בסדר".
בעצם אני כותבת פה אם למישהו יש נסיון בחיים בבית עם קשיש, ומוכן לשתף או לייעץ.או סתם כל רעיון שעולה לראש..
השאלה היא:
מה אפשר לעשות עם סבתא בבית, כדי שתוכל להרגיש מועילה, משתתפת ושייכת
סבתא לא כל כך רואה, וגם לא שומעת טוב ( אם כי יש מכשירי שמיעה שרק מחכים שאלמד לשים לה אותם לכשתגיע)
וגם הידיים רועדות קצת- מה שמוריד מהפרק חיתוך ירקות או השחלת חרוזים ותיקוני תפירה.
אשמח לכל שיתוף או תובנה..
צריכה לסיים עכשיו, אמשיך אחר כך.
המון תודה
הנכדה ממקודם (02.04.2012 08:28):
רק אוסיף, שבינתיים בשנה החולפת התקרבנו מאוד מאוד..
ומה שלא יהיה, אני מברכת על מה שקרה, שזה קרב אותנו ככה.
הנכדה ממקודם (31.05.2012 22:37):
לילה טוב..
רק מספר מילים,לפני שהולכת לישון
מחר היום הגדול!
מחר אני לוקחת את סבתא מבית האבות אלינו הביתה
עברנו דירה, הוספנו חדר, שיפצנו , צבענו, ו.. הנה זה בא!
מרגיש קצת כמו לפני לידה, שמתעסקים המון באיפה ללדת ואיך ועם מי וכמה זה יעלה, ומה לקנות...
ואז פתאום יש ילד שצריך לגדל, וזה כבר סיפור אחר לגמרי, ומי זוכר איך היתה הלידה
אני מאוד מתרגשת וגם די חוששת..
מקווה שאמצא זמן לכתוב על זה, כי זה עוזר לי להיות מפוקסת...
תודה על כל התגובות והתמיכה של החברות היקרות מכאן:)
ליל מנוחה..
הנכדה ממקודם (09.06.2012 20:12):
נראה לי שפותחת דף בלוג בעניין.. נקרא לו לגור עם סבתא..