להכיל את היש

[שלולית_י*]

דף שחלקו בלוג וחלקו בקשת סיוע אמיתית.
ואם יש דף בנושא דומה - בוודאי שאפשר לאחד.


להכיל את היש:
אני מגלה שאני מפחדת מאובדן. ובמקביל נוטה לברוח ממקומות של שפע ומוצאת את עצמי מרגישה הרבה יותר "בבית" איפה שאין - כי שם שום דבר לא יכול להילקח.
למשל, לא פשוט לי להכיל אהבה של אנשים, חיבוק של קהילה, תמיכה של חברים.
היום הרבה יותר מבעבר אני מסוגלת להכיל את זה ולקבל אהבה. אבל עדיין לא הגעתי למיצוי מלוא היכולות שלי.
מישהי חכמה אמרה לי היום שאני בוחרת לעבוד קשה - וגם אם משהו ניתן לי בקלות אני אעבוד קשה כדי להרוויח אותו - אולי כדי להרגיש שעבדתי בשבילו ושלא יילקח ממני סתם.
אין כאן עניין של "לא ראויה" כפי שעלול אולי לעלות מהמקרה. יש פה עניין של העדפת הדין וה"אין" על פני החסד וה"יש". על פני אהבה שפשוט ישנה, שנמצאת, בפשטות.

אז מה עושים כדי להתקדם משם??


ועוד דבר שאולי קשור:
אחרים מקשרים את זה לחוויות אובדן: מניעת ה"יש" כדי לא לאבד אותו. לי אישית קשה לראות מתוכי את מה שכנראה גלוי למסתכל מבחוץ, אבל אני מרגישה שזו נקודה נכונה.

אז ממתי ואיפה יש אובדן?
החוויה הכי ראשונית שלי היא כעוברית בבטן אמי, בגיל 5 חודשי הריון אבא שלי נהרג, ואני זוכרת את התחושה של האור הנלקח ממני. אני מתכווצת (ברחם) ומרגישה את ההגנה נלקחת.
יתכן שבגלל זה נטיתי לחפש מערכות יחסים מאד עוטפות ומגוננות.
היום גדלתי מתוך זה ואני רוצה לבנות את הבטחון הזה בתוך עצמי, מתוכי.
אני מניחה ששלב מסוים מקדים יהיה להבין על מה בכלל אני מגוננת שאני זקוקה לכזה בטחון, אבל על זה עוד לא הצלחתי לענות לעצמי.

התיחסויות, רעיונות, אמירות, דברי ביקורת ודברי שבח - הכל מתקבל, אנא שתפו ברשמיכם ובתרגילים שיכולים לדעתכן לעזור.
תודה.

[תפילה_לאם*]

לא הצלחתי להחליט אם לשלוח לך אייקון של חיבוק שמח או עצוב, ולכן בחרתי בסוף: .

את באמת זוכרת חוויה מהרחם? מדהים! שחזרת זאת בעזרת היפנוזה? מדיטציה? פשוט זוכרת?

אז מה עושים כדי להתקדם משם??
אני לא בשיא הריכוז כרגע, אבל אולי יתאים לך לערוך רשימה של הדברים, שאת מודה עליהם בהווה שלך ושל הדברים, שתרצי להודות עליהם.

[עתליה*]

כל כך ריגשת אותי . אין לי מילים או כיוונים , לא כרגע.
השם שבחרת "להכיל את היש" , זה הגרעין . אלה החיים . הרגע ומה שיש בו.
ואנחנו בורחים מהרגע ומהיש הזה , בלי לדעת לאן ולמה . חיבוק גדול אישה
ההבנות שלך הם הדרך לריפוי , כמו אבנים קטנות כסימני דרך שמובילות למקום הנכון.

[שלולית_י*]

אולי יתאים לך לערוך רשימה של הדברים שאת מודה עליהם

אני מודה להוויה על לב שלמדתי לפתוח ועל אהבה גדולה שזכיתי לחוות. ואני מודה למי שלחץ אצלי על כפתור ההפעלה (והמשיך הלאה) כי אצלי נשארה מערכת פועמת.
אני מודה להוויה על רשת של חברות תומכות ועל קהילה גדולה ומחבקת, ועל היכולת להיפתח לכל זה.
אני מודה להוויה על המלאות והשפע שאני זוכה להם בחיי, ועל היכולת לפתוח להם את הדלת.
אני מודה להוויה על הרטט הפנימי הזה שמרגיש את אלוהים
אני מודה להוויה על הכלים שנתנה לי, על התפקיד שייעדה לי, על הקריאה לשליחות, על החניכה, ועל המסע. אמן ותודה.
אני מודה להוויה על עמוד האור שמקיף אותי ושומר עלי.
אני מודה להוויה על כל המלאכים שנשלחים אל תוך חיי, חלקם ישויות וחלקם בני אדם, שתומכים בי ושומרים עלי ומחזקים אותי. גם כשאני מודעת אליהם וגם כשאני לא.
אני מודה להוויה על עשר שנות נישואין טובות, שהיו הדבר הנכון לעשותו אז, ואני מודה להוויה בכל לב על האומץ להודות שהחוזה תם.
אני מודה להוויה על הנשיות שהולכת ונולדת מתוכי כל הזמן, על הנשיות המשתנה, על היכולת להרכין ראש בענווה ולהתמסר לשנויי ההויה
אני מודה להוויה על האמהות שנחצבה מתוכי, ועיצבה מחדש את החווה והלילית שבי לכדי אשה מושלמת. כוהנת, לוחמת, מלכה.
אני מודה להוויה על שלוש ילדות-מדריכות, נשמות שבחרו לערוך את מסען הנוכחי איתי ותחת חסותי, ומאמינות בי. מתפללת שלא אכזיב אותן.
אני מודה להוויה על היכולת לבקש עזרה ועל האפשרות לקבל אותה.
אני מודה להוויה על היכולת לראות את עצמי עם כל העוצמות שיש בי. זה לא היה ככה תמיד, וזה עדיין לא מובן מאליו.

[מיכל_בן_אריה*]

את מאתגרת ומעניין להיכנס לשאלות ששאלת.

נראה לי שמה שחשוב לך זו חוויית השליטה על הדברים.
האובדן הנורא שחווית של אביך, התרחש בהיותך עוברית וכמובן ללא שליטה שלך על נסיבות לכתו.

יש משהו בניסיונות שלך לעבוד קשה כדי לקבל שאולי מבטיח לך שדברים לא יילקחו בשרירותיות ומסיבות חיצוניות לך.
כי כביכול קיבלת מתוך חוק לוגי ומציאותי של מאמץ שנשא פרי.

מדבר אליך ?

[כוכבית_בוקר*]

רשימת ההודיה שלך מרגשת ונפלאה. העתקתי לי משם את ההודיה על האמהות, והפכתי לזמן הווה. - מנטרה שצריכה עכשיו לתחילת המסע הזה שלי. תודה!

[שלולית_י*]

נראה לי שמה שחשוב לך זו חוויית השליטה על הדברים.
כן, וואלה, את צודקת.
מצד אחד מאד בקונטרול, מצד שני יודעת לגמרי להרפות לתוך הזרם.
מצחיק, כנראה יכולת ההרפיה מאד נוכחת דווקא כי השריר של השליטה מאומן היטב...

[תפילה_לאם*]

וואו! נשארתי כמעט ללא מילים...
מה עוד אפשר לבקש?

[שלולית_י*]

מה אפשר לבקש?
מבקשת להיות יציבה ונוכחת, ולהשאר עם לב פתוח.
מבקשת להכיל אהבה.
להסתכל לחיים בעיניים מבלי לעצום אותן. ללכת דרך הפחד ולעבור דרכו. ודרך האש. להתמסר להוויה באמונה שלמה: להיות מסוגלת להכיל את האור כשהוא ניתן וגם את העדרו.
לדעת שאני ראויה לקבל את הטוב.
ולדעת להכיל אותו כשהוא מגיע.

מבקשת אהבה דו-סיטרית, מזינה, מעצימה. מאחלת לעצמי לאפשר לעצמי להיפתח אליה.
בעומק ב=הבטן אני יודעת שיש לי עבודה כדי להגיע לשם. בשביל זה פתחתי את הדף.

[עתליה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חוזרת אליך. הדברים שלך עוררו אצלי הזדהות כנראה. כן למעשה,בלי הנראה.
רוצה לשאול כדי להבין אותי טוב יותר,דרכך. אם תסכימי ..
אני אף פעם לא חוזרת לאותו נותן שרות...מספרה,מטפלת,כל פעם טועמת וממשיכה הלאה. לא חוזרת.כנראה מהפחד להקשר,להיות תלויה במישהו מסוים. אותו דבר עם מוצרים. לא נשארת נאמנה לאחד,מחשש לאכזבה שאולי יעלם המוצר. יכול להיות שזה נובע ממקום אחר.מיצר הרפתקנות,מסקרנות לגלות דברים חדשים,אןלי טובים יותר..
מדבר אליך?

[שלולית_י*]

ואולי יצר ההרפתקנות יושב אצלנו , קצת-קצת, על חווית שליטה וחשש מאובדן?
מזכיר לי את ג'יפסי מ"שובה של המלכה" (ההמשך של באדולינה, מכירה?). בחורה הרפתקנית שטיפסה על כל הר בפלנטה , מסתובבת בג'ונגלים ועושה באנג'י לארוחת בוקר. אבל לא יכולה להפתח לאף אחד ולהקשר לשום מקום. כמובן שהיא לא מודעת לסיבה הפנימית העמוקה הזאת.
מה את חושבת עתליה?

[שלולית_י*]

ויש לך שם יפה שאני אוהבת.

[עתליה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ההא..כן. דוגמא מעולה הבאת. צחקתי. באדולינה זה אחד האהובים עלי.הבגללה. בגלל המלכה.אני מכירה אותה.מקרוב.
אני חושבת, תוך כדי כתיבה אני מרגישה את. המקום הזה של להיעלם ולא לענות לשאלתך.. דוגמא חיה לפחד הזה ממעורבות ויחד עם זה שמחה גדולה על זה שפנית אלי. מוזר מה? דבר יושב על דבר יושב על דבר..ואנחנו לא יודעים מה קודם למה, מה גורם למה.. וגם אם חושבים שיודעים,האם זה אומר שזה נכון? שבת שלום יקרה.

[שלולית_י*]

ת'כלס, זה לא נראה לי הכי משנה לחפור ולגלות מה קדם למה קדם למה... השאלה איך עכשיו, היום, אנחנו פותחות את הלופ האינסופי הזה והופכות אותו לספירלה עולה.

אבל גם אני כמוך - כל כך גאה בעצמאות וההרפתקנות שלקח לי שנים לשים לב שזה לא תמיד בא (אצלי לפחות) ממקום נקי. לפעמים זה כן כיסה על פחד.
לא יאמן כמה דברים והתנהגויות בחיינו בסופו של דבר מכסים על פחד.

[שלולית_י*]

וברוח חג החנוכה - יותר משאנשים מפחדים מהחושך הם מפחדים מן האור.

או קיי, מתאמנת על המנטרה שלי לחג זה:
אני מרשה לעצמי להישטף באור.
אני מרשה לעצמי להישטף באור.
אני מרשה לעצמי להישטף באור.

בסוף שבוע הבא אהיה בהדלקת נרות משפחתית, מפגש ראשון עם ההורים שלי מאז שהודענו לפני כשבוע על פרידה ופירוק חבילת הזוגיות.

[עתליה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אה,לא ידעתי שאת בתהליכים כל כך משמעותיים ברקע... בהצלחה בדרכך החופשיה והחדשה. זה מרגש ,אני בטוחה.
ברור שיש גם רגשות פחות נעימים. מאחלת לך שבסך הכל היתרה היא ברגשות הנעימים. נחג חרות שמח.
כתבת שההרפתקנות נובעת לפעמים מפחד.מסכימה. לחלוטין. ההעדפה לעשות את הדברים בדרכי המיוחדת. בלי שותפים. בלי אנשים קבועים בלי מחויבות. השאלה ממה הבריחה האמיתית? מעצמי?

[שלולית_י*]

חג האור והחניכה.
לקחתי את בנותי לטבול בירדן, באתר הטבילה.

אבותינו הפכו שם מישות מדברית לעם נוכח על אדמתו כשנכנסו משם לארץ.
אליהו רטט שם את אלוהים ועלה במרכבת אש השמימה.
יוחנן הטביל את ישוע שנולד שם לדרך חדשה.

כבר כמה שבועות שהתדרים הפנימיים שלי שינו מיקום, התעדנו איכשהו. אני מרגישה אותם בפנים אבל נדמה כאילו עוד לא לגמרי התכיילתי אל האני החדש שהולך ונוצר ומתכייר מתוכי.

[שלולית_י*]

השאלה ממה הבריחה האמיתית? מעצמי?
שאלת המיליון.
אני מבינה שהיה בי צורך גדול בעיטוף והגנה. אני רוצה לבנות אותו מתוכי ולא להזדקק עוד למשענת חיצונית. אבל איך בונים עיטוף כשלא ברור סביב מה?
מבכימה להודות שכנראה יש בי נסיון להגן על משהו, אבל איך מגלים באמת ממה?
הכי רחוק שהגעתי במחקר הזה היה הפחד מאובדן = הפחד מלקבל שפע ואהבה בחסד, ולא בדין (יעני, שהם פשוט שם, ולא שעבדתי עליהם קשה).

מצטרפת לתהייתך.

[שלולית_י*]

נר שלישי של חנוכה.
בדיוק מצאתי פנקס משנה שעברה בו אספתי הגיגים לקראת טקס שערכתי לקומץ חברים.
כתבתי בו רעיון (לא שלי) שהנס האמיתי של חנוכה הוא שהכהנים ניסו בכלל להעלות אור במנורה. הרי השמן היה מועט ולא הספיק לכלום, כל אדם שפוי היה מבין שאין מה להדליק "חצי" ועוזב את העניין.
הנס הוא שהם לא התיאשו. הלכו קדימה לא משנה מה.
ואנחנו יודעות - כשהולכים קדימה אז איכשהו הדרך מתפנה.
ככה זה.
אמן.

[שלולית_י*]

ויחד עם חנוכה מגיע החורף.
בחלוקת השנה לעונות, חורף הוא הזמן של הנבט להיות באדמה.
קור, לחות, נדמה שהזרע ישן. לכאורה לא קורה איתו כלום, עם הנבט הזה, אבל באביב יתפרצו כוחותיו במלוא עוצמתם, ויוכיחו כי כל הזמן הזה הזרע ניזון והתפתח ובעצם עבד קשה. זה פשוט היה מבפנים, ולא ראינו.
יותר ויותר העונות מהדהדות בתוכי ואני עוברת תהליכים במקביל לאדמה.
אם כך, מבינה שהחורף המתקרב הוא בלתי נמנע, והתקופה הבאה ומתקרבת עלולה להיות פחות נעימה, אך בעצם לא פחות טובה.

במישור הפרקטי חוששת מקושי בעומס עבודה וקושי מבדידות.
מנצלת את ימי חנוכה האלה להזמין אל תוכי תחושת עוצמה פנימית, לבסס את המרכז שבתוכי, ולהדליק בי אש של אהבה. לתת ולקבל, להיות נוכחת ופתוחה.

[שלולית_י*]

סדקים של שבירה.
טיפה בדידות מחלחלת, והעצבות איתה. קשה להכיל את החוסר.
היום הייתי ממש ממש זקוקה לחיבוק.
בסוף נכנסתי למיטה עם הבכורה, שלא הצליחה להרדם. התכרבלות משותפת חמה ונעימה עשתה טוב לשתינו.

[שלולית_י*]

נסים גלויים.
שעת חסד עם מה שמסמל עבורי את היש.
וכל השטפונות והנחלים שזורמים פתאום יש מאין מסמלים את הזרימה והחסד שאני מנכיחה בחיים. נפלא. תודה.