להניק אחרי גיל שנתיים'''

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

kzce

[מפרקים_עם_גומי*]

הי
יש למישהי נסיון עם פציעות שונות בתחומי ספורט שונים (כמו ריצה, הליכה, אימון כוח, יוגה) בחיבורי שרירים של מפרקים שונים tendons, ligaments, cartilage וכד כתוצאה מהנקה ממושכת ונוכחות תמידית של הורמון הrelaxin ברמות גבוהות?
האם זה קורה מסיבה מסוימת? אפשר 'לתקן' /למנוע?

הנקתי רצוף פחות או יותר במשך 6+ שנים, 2 ילדים
וכבר בילד הראשון כשניסית לחזור 'לזוז' כשנתיים אחרי הלידה הראשונה (תוכנית ריצה של כמה שבועות) בום, מתחתי משהו בקרסול, ומאז כל פעם משהו אחר. רגליים, שורש כף היד, ירכיים, ברך, כתפיים וכו וכו. ניסיתי להחליף כל מיני דברים כשנתיב אחד נתקע ולא התאים... והגעתי לאותו מקום...

אם למישהו יש עיצה או נסיון אשמח
תודה רבה

[ליבי_בר*]

אין לי נסיון אישי עם רמות רלקסין גבוהות בזמן ההנקה, כן מכירה את זה מחברות. אף אחת מהן לא ספורטאית, מי שהייתה לפני ההריונות וויתרה על הספורט התחרותי למען חיי משפחה שפויים יותר ולמען הבריאות הפיזית שלה (מילים שלה, לא שלי)

בכל מקרה, אם זה אכן בגלל ההנקה, נראה שרק הפסקת ההריונות וההנקות תעזור לרמת ההורמון לחזור לנורמליות בדם...עד אז - להסתובב עם תחבושת אלסטית וזהירות ייתר?
למצוא פעילות אחרת, מתונה יותר שמותאמת למצב הגופני עכשיו ?

כמויות גדולות של רלקסין בדם זה נשמע לא כיף
הלוואי והיה לי יותר ידע על זה

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הבן שלי בן שנתיים וחצי ואני מתחילה לחשוב על לגמול מהנקה
מצד אחד יש מלא יסורי מצפון איך אקח לו את זה הוא כל כך אוהב לינוק
מצד שני כבר קשה להמשיך עוד
הוא יונק בעיקר סביב הלילה. בערב לפני השינה,לפעמים נרדם עם הנקה ולפעמים לא. ובמשך הלילה יונק לפחות פעם אחת, לפעמים יותר.
ישן איתנו במיטה (וגם על זה אני לפעמים חושבת,אם כדאי שרק לפעמים ישן במיטה משלו בלי התחייבות. רשמית יש לו מיטה בחדר של אח גדול)
הוא הקטן שלי וככל הנראה לי כרגע לא יהיו עוד תינוקות, אז הכל עוד יותר עמוס ברגשות אצלי
הוא כל כך תינוק שלי

אם הוא לא נרדם בהנקה,אז צריך לגלגל אותו בעגלה,או להרים על הכתף, שזה גם אישיו. הוא לא נרדם ככה סתם בשכיבה במיטה, כמובן שאני לידו

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שוב

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שוב

[הילה*]

באתר הזה למדתי שמניקים עד שהילד ילד, אז אך טבעי לי לכתוב כאן.
אני מניקה את בתי בת השלוש וחצי פעם ביום לפני השינה. (וגם את התינוקת בת השנה... מלא...) וככה אני מתחילה להרגיש שכבר בא לי שהגדולה תפסיק לינוק. מתחיל לפעמים להעיק. לפעמים כואב. לפעמים נראה לי הזוי שהיא עוד יונקת. אני נקרעת מצחוק בפעמים שהן יונקות יחד אחת מכל צד.
אז אני חושבת לעיתים די קרובות שיאללה הגיע הזמן להיפרד מהקשר המיוחד של ההנקה ולהמשיך הלאה לקשר בצורה אחרת. ומצד שני לא רוצה להפסיק ולהחמיץ ולהיפרד. היא כל כך לרגע רכה ומתוקה ומתמסרת כשהיא יונקת. ומקבלת מנה של חיזוק למערכת החיסונית כל יום. ועוד שניה מתחילה גן חדש אז שישאר לפחות משהו מוכר.
בקיצור אני בלב הדואליות.
לא יודעת אם להפסיק ממש בקרוב או נניח אחרי החורף.
אז רציתי לשתף את זה.
ואם יש למישהי משהו להגיד בעד להמשיך או בעד לסיים אני אשמח לשמוע ולהעשיר את ההתלבטות.

[תמרוש_רוש]

אני בעד מה שטוב לך

ברור לחלוטין שבמצב הזה, בשלב הזה, שתי האפשרויות קבילות וסבירות: להמשיך להניק או לסיים.
ונשמע שאת באמת באמצע הדילמה, כשיש לך גם רצון להמשיך וגם רצון להפסיק. ההנקה גם מתגמלת אבל גם מעיקה.

לדעתי, אופציה טובה היא להרשות לעצמך להגיד לה "לא היום". כשאת מרגישה ככה.
לא היום. הציצי כואב, עייף, את עייפה או עסוקה, זה מכביד, היום זה לא יקרה.
מחר - סבבה. הכל פתוח.

לא מאוד שונה מילד שאת משכיבה אותו לישון כל ערב עם סיפור, אבל מדי פעם את אומרת - היום תור אבא. אני גמורה.
(ולמי שחושבת "אבל בהנקה זה אחרת, זה לא אותו דבר, סיפור גם אבא יכול לספר", אני מעדיפה לא להסכים. השכבה-עם-סיפור-אמא זה משהו שונה בתכלית מאשר השכבה-עם-סיפור-עם-אבא. בשביל הילד שלי לפחות, בגיל הזה, אמא ואבא היו שני מינים ביולוגיים נפרדים, שונים זה מזה כשוני שבין תנין לעורב. ואיך בכלל אפשר להתייחס אל אחד כתחליף לשני. נו, באמת )

אז אולי לדבר אתה על זה באופן כללי, להגיד "לפעמים אני לא יכולה להניק והציצי כואב וצריך לנוח. אז בערבים כאלה, נעשה כך-וכך". ואז תהיה לך את האופציה להגיד לא.
מה דעתך?

[תפילה_לאם*]

בחודשים האחרונים להנקה (כשבתי הייתה מבוגרת מבתך בכשנה) בנינו מערכת קבועה של שלושה ערבים בשבוע שהיא ינקה, ובשאר הלילות הרדמתי בלי הנקה.
אפשר באותו סגנון להסביר שזה יהיה לילה כן - לילה לא, ואולי כך הילדה תקבל זאת ביתר קלות, כי יש דפוס צפוי.
מכאן גם קל יותר לעבור לגמילה, כי שתיכן יודעות איך נראה ערב ללא הנקה.

[הילה*]

וואוו! תמרוש ותפילה לאם, בשביל הראש שלי אלו רעיונות מהפכניים- גם להגיד לפעמים לא, וגם ערב כן ערב לא.
אני אוהבת שהילדים יודעים מה הולך לקרות, שהלו"ז ידוע ומדובר, ככה שמבחינתי לפעמים כן ולפעמים לא זה ממש לפתוח את הראש. ואיכשהו אחרי ההודעה של תמרוש אני יותר מרוככת לאפשרות של יום כן יום לא. (אני ממש מחפשת משהו מובנה... ממש קשה לי, עזבו את הילדה, להיות בסדר הרדמה לא קבוע וידוע מראש...)

[הילה*]

תפילה, אם מתאים לך אשמח לשמוע זכרונות וחוויות איך היה להניק ולגמול בגיל כזה. (אין לי בסביבתי עם מי לעבד את הנושא, אין לי כח להרמות גבה. יש לי רק את בעלי אבל הוא לא יכול לספר לי על חוויית ההנקה שלו.)

[סלט_פירות*]

אני יכולה לספר מה היה אצלינו.
השלישית והרביעי שלי נגמלו בגיל כזה, בעצם אחרי.
הנקתי אותם טנדם, והרגשתי כמוך, שההנקה עם הגדולה, שהיתה אז בת 3 ו-9 חודשים, כבר היתה מעיקה משהו. קטנצ'יק היה בן 11 חודשים.
אז אמרתי לה - בקרוב תהיי בת ארבע, אולי הגיע הזמן להפסיק לינוק? חשבתי שבסביבות יום ההולדת שלה זה יגמר, ושאני נותנת לה זמן לחשוב. אבל היא לקחה על עצמה פרוייקט. זהו היא נגמלת.
היא ינקה רק בבקרים. היא תכננה לינוק יום כן יום לא, וכך עשתה. אחרי שבוע כזה הפסיקה.
לדעתי זה היה לה קשה, אבל אי אפשר היה להניא אותה מזה, היא החליטה וכך היה ולא חזרה לינוק יותר.

הרביעי המשיך יותר ממנה. בערך בגיל הזה, קרוב לארבע, שאלתי אותו - מתי תפסיק לינוק? הוא ממש לא הבין את הקונספט אז הנחתי לו. שאלתי אותו שוב אחרי כמה חודשים, ושוב הוא לא התחבר לרעיון בכלל. בגיל ארבע וחצי שוב - התשובה היתה - ביום שישי.
אני: ?
הוא: כן ביום שישי.
נדמה לי שהשאלה נשאלה ביום שני. אז זרמתי.
הגיע יום שבת ובכל זאת הוא ינק, אבל זו בהחלט היתה הפעם האחרונה.
ביום ראשון התחיל לו צינון, וכמעט התחרטתי, כי הנקה במחלה זה משהו שעשיתי באופן אוטומטי ומה עושים עכשיו? החזקתי מעמד (אם כי בקושי). הצינון עבר והכל היה טוב.
וזה היה לפני כמעט 5 שנים, איך שאני מתגעגעת להנקה!

[תפילה_לאם*]

אני שמה לב, שאני שוכחת הרבה מהפרטים של כל מיני תהליכים שהתרחשו בחיי הילדים/ ההורות, אבל אנסה להסיר את החלודה ממה שאצליח:

התכוונתי לגמול את הילדה קודם, אבל כנראה שכיוון שהיא הצעירה שלי וידעתי שהגמילה שלה תהיה הפרידה הסופית שלי מהנקה, וגם בשל חיבתה ליניקה המשכתי להיניק עוד ועוד.
מצד אחד, ההנקה הכאיבה, כי זמן רב לפני הגמילה היא סיגלה לעצמה צורת יניקה שכללה נעיצה מסוימת של השיניים בבשרי... ולא הצלחתי לשנות זאת, אבל מצד שני, אני חושבת שהתחושה התקהתה ולכן זה לא הפריע לי עד כדי כך, וגם כאמור נהניתי מהמשך צורת הקשר הזאת. וגם, כמו שהוזכר, שמחתי לתגבר אותה בנוגדנים לקראת כניסה לגן, בחורפים, במחלות וכו'. כשנגמלה היו כמה פעמים שחשבתי לסחוט חלב לטובת התמודדות עם דלקות עיניים וכו', אבל החלטתי לתת לגוף שלי לעבור הלאה.
באזור גיל שלוש חשבתי להפריד את ההרדמה מהיניקה. לקראת יום הולדתה חיברתי לה ספרון ואיירתי אותו, אבל... זמן לא רב אחרי כן היא הפסיקה לישון בצוהריים, ובערבים הייתה עייפה כל כך, שעם כל כוונתי להיניק בכורסה ואחר כך לעבור להרדמה במיטה - היא נרדמה תוך כדי היניקה. והחלטתי לא להילחם בזה. היתרון של הירדמות מהירה היה גדול מדיי...
סביב גיל שלוש וחצי כשנכנסה לגן טרום-טרום, הייתה יונקת גם בבוקר, גם בשובה מהגן וגם בערב. אני לא זוכרת איך הורדנו את הנקות הבוקר והצוהריים, אבל עברנו להנקות הרדמה בלבד.
כמה חודשים לפני גיל חמש באה לטובתי הידיעה, שהרף ההלכתי העליון להנקה הוא גיל חמש (אחרת אולי הייתה יונקת עוד עד בת-המצווה או יותר P-:), וכנראה שבזכות זאת ההחלטה הייתה ברורה עבורי ושידרתי זאת גם לה. או שאולי הייתה זאת הבשלה מצִדה.
בכל אופן, לקחתי רצועת נייר, חילקתי אותה לימות השבוע כולל מספרים שייצגו את הימים, וציירתי טיפות חלב בשלושת הערבים שסיכמנו שתינק בהם. הרעיון היה לפתוח מרווחים, אך להימנע מפתיחת מרווח גדול מדיי (יותר משלוש יממות), שאז אסור לחזור ולהיניק ילד/ ה בגיל כזה. ועד כמה שאני זוכרת, היא לגמרי שיתפה פעולה, ומן הסתם על הדרך גם הטמיעה טוב יותר את היכרותה עם רצף ימות השבוע.
וכשגיל חמש התקרב ממש, היה ברור לשתינו מה עומד לקרות, וקניתי לה במתנה פיג'מה חדשה (עם חדי-קרן). ואני לא זוכרת שלאחר ההנקה האחרונה היא התעקשה או התלוננה שרוצה לינוק שוב. מדי פעם אנחנו מדברות על הנושא, ובאורח פלא נראה שהיא בקושי זוכרת את התקופה הזאת. (עכשיו בת שש וחצי.)
ההרדמות ללא הנקה מצריכות עד היום הימצאות שלי/ של אבא לידה עד שתירדם, וזה יכול לקחת לא מעט זמן (בעיקר בימי חופשת קורונה/ החופש הגדול, שזמני השינה שלנו השתבשו בהם).
_{רוצה להוסיף, שיכול להיות שנוכחות של אח קטן שממשיך לינוק משנה את התמונה.}

[תפילה_לאם*]

עוד עניין שחשבתי עליו הוא שהגמילה ההדרגתית הזאת נראית לי נכונה לגוף. ציפיתי לגודש ולא היה!

[אני_מליה*]

היא הצעירה ביותר, או שיש גם אח קטן יותר?

[אי_ננה*]

בגור בן 3 וחודשיים
יונק מדי פעם

כבר שנה ומשהו שהדבר הזה של גור מבקש ציצי בצורה ברורה, ואמא אומרת לו: "כואב לי" "לא מתאים לי" "עוד מעט" בכל מני סיטואציות, קורה. מה שלא היה פני גיל שנתיים כמעט בכלל..תהרגו אותי אם אני יודעת למה

אז את התקופה שהוא היה משחק עם בובה ואומר לה שכואב לו הציצי ולכן הוא לא מניק אותה, שגרמה לי רגשות אשם עזים - עברנו
עכשיו זה כבר חלק מהדינמיקה: הוא מבקש לינוק, אני מאפשרת או לא, והוא מקבל את הסירוב.
לפעמי הוא מתעקש ממש, ואז הוא יונק עד שאני מסיימת לספור עד 3, 5, 10 (בקצב שאני בוחרת) ואז ברור לו שמתנתק.

התחלתי לספור לפני סיום הנקה אי אז, כשהבנתי זה או לקחת את השליטה לידיים שלי או לסבול ולהפסיק להניק..ולא רציתי להפסיק להניק

אצל אף אחת מהאחיות הגדולות שלו לא הייתה "שיחה" שבה דיבנו על הפסקת הנקה..זה קרה באופן מאוד הדרגתי ומאוד איטי, כמו עכשיו.

עכשיו, הוא יונק סביב הרדמות, לפעמים. ולפעמים לא.
כשאבא שלו מרדים אותו - ברור שאין הנקה, וכשאני מרדימה אותו - זה תלוי במצב הציצי שלי והנכונות שלי.

כבר היו לילות שלא ישנתי בבית, והכל היה טוב

[אמא_של_מוש*]

אך להימנע מפתיחת מרווח גדול מדיי (יותר משלוש יממות), שאז אסור לחזור ולהיניק ילד/ ה בגיל כזה
תפילה לאם
זה עניין הלכתי? מאיזה גיל אסור לחזור ולהניק ילד אחרי הפסקה כזאת?

[תפילה_לאם*]

זה עניין הלכתי? מאיזה גיל אסור לחזור ולהניק ילד אחרי הפסקה כזאת?

כן, עניין הלכתי. האיסור הוא מעל גיל 24 חודשים. (כלומר, אם הייתה שנה מעוברת איפשהו בדרך - אז מחודש לפני גיל שנתיים.)
בתכל'ס יכול להיות שהתפלקה לי איזו שעה לפה או לשם, ובכוונה השתדלתי שלא לשים לב עד כדי כך.

[אמא_של_מוש*]

ואוו לא ידעתי!!!
מעניין אם זה גורף או יש הקלות בעניין...
כשילדתי את מושית יצאתי מהבית בראשון בערב ועד שילדתי ועברו 3 הימים חזרתי בחמישי הביתה. כשמוש בא לבקר אותי בבית חולים הוא לא ינק וכשחזרתי הביתה הוא ניסה לינוק כמה פעמים ולא היה לא טעים החלב החדש והוא הפסיק לינוק (הוא היה בן שנתיים וארבע).
אז עכשיו אני מבינה שלהבא אם יחזור על עצמו שוב אצטרך לדאוג להניק את הילד בבית חולים כדי שלא יעברו 3 היממות.

תודה רבה על המידע!!

[דו_כיפת*]

תפילה לאם
גם אני אשמח לשמוע יותר:
אם שואבים, זה מתיר?

שמעתי על זה פעם במעורפל
ולא התעמקתי
בכוונה

הגדולה שלי, באיזשהו שלב בין גיל שנתיים לשלוש, היתה יונקת רק לפני ההירדמות בלילה.
ואז היה שלב שהיא היתה מבקשת לינוק בהרדמה, ואני הייתי מסכימה או לא, לפי מה שהתאים לי.

ו.. לא בדקתי את ההיבט ההילכתי
כי חששתי להיכנס לסטרס ולספור שעות כל הזמן

לאט לאט פחתו ההנקות, עד, שמסתבר למפרע, בגיל 3 היא כבר לא ינקה, אבל אין איזו נקודה ספיציפית בזמן שהיא הפסיקה בה.

אני הנחתי שאם אני לא יודעת בבירור כמה שעות היא לא ינקה, זה בסדר מההיבט הזה p-:

ואני אשמח גם את ידוע לך מקור ומעמד (שולחן ערוך? הנהגה?) כי לא הצלחתי לברר את זה, פשוט מסקרן...

[שקטה*]

אין לי ניסיון עם הנקה בגיל כזה כי הפסקתי עם שניהם סביב גיל שנה. אבל אני חושבת שמה שיכול לעזור זה להעביר את ההנקה היחידה הזאת לשלב אחר של שגרת הערב, או לזמן אחר ביום. זה מה שעזר אצלנו לגמול מבקבוק ערב של לפני השינה כשהוא כבר היה בסביבות גיל שנתיים נדמה לי. במקום לתת את הבקבוק ממש לפני השינה אחרי שהתרחץ ולבש פיג'מה התחלתי לתת לו לפני כל זה כשהוא עוד בסלון אחרי ארוחת ערב. אחר כך כשביקש את הבקבוק הזכרתי לו שכבר קיבל לפני כן. תוך כמה ערבים כאלה הבקבוק כבר נשכח כי כבר לא היה חלק כל כך חשוב בהשכבה. פשוט לא נתתי והוא לא ביקש.
נדמה לי שאולי גם הייתה פעם אחת שנתתי לו במקום חלב פרה (אמרתי לו לפני כן שזה חלב אחר) והוא לא אהב את זה וזה גם קצת הוריד אותו מעניין הבקבוק. פחות אפשרי עם הנקה כמובן אבל אולי אפשר לשלב את שני הדברים, להעביר בשלב ראשון את ההנקה הבודדת לזמן או שלב אחר ואז אם היא מבקשת בשלב שהיא רגילה אליו להציע תחליף אחר כלשהו.

[שקטה*]

אני פשוט חושבת שלהנקה של לפני השינה יש הקשרים רגשיים חזקים של התרגעות ונחמה וחיבוק מאמא. לכן הייתי מנסה בשלב ראשון לא לבטל אותה אלא להזיז כדי שהקשר הזה ייחלש אבל בלי שהילדה תרגיש שהיא מפסידה משהו, היא עדיין מקבלת הנקה יומית עוד כמה זמן אבל ברגע אחר ביום או בערב שפחות טעון. כך המעבר לבלי הנקה בכלל יותר הדרגתי ובעיני פחות מתעתע מיום כן יום לא.

[תמרוש_רוש]

אני הנקתי וגמלתי בגיל שלוש וחצי.

הילדון היה נלהב ביותר להנקה, ובמשך תקופה ארוכה ינק בלי חשבון, אפילו עשר פעמים ביום (בין גיל שנה לשלוש בערך) עד שירד לי האסימון שזה מכביד עלי ושאני יכולה להוריד הנקות ביום. אז הורדתי לשתיים ביום.
גמילת לילה היתה סיפור... לא ניכנס לזה, רק לתאר שזה היה הדרגתי ובשלבים, מגיל שנתיים וחצי בערך שאז הורדתי הנקות לילה, אחר כך את הנקת ההירדמות, ובסוף גם הצלחתי להיפטר מהנקת חמש בבוקר שדי מיררה לי את החיים.
נשארתי עם שתי הנקות ביום וחשבתי שזה יהיה בסדר ושאוכל להמשיך להניק עד גיל 4, אבל אז הפטמות שלי התחילו להתלונן. כאבים בלתי ברורים ומציקים, לפעמים פצעון, פעם אחת הפצעון הפריש פיסה זעירה של צינורית חלב. הרבה יותר מאוחר מישהי אמרה לי שאלה כנראה היו סימנים שהחלב שלי התחיל להתייבש.
אז בסוף הבנתי שזה ממש לא כיף ולא עובד. אמרתי לבחורצ'יק שהוא יצטרך להפסיק לינוק. הוא מחה ואמר "אבל אמרת שאוכל להמשיך עד גיל ארבע!!!". אמרתי, נכון, אבל מה לעשות שהגוף שלי לא יכול להמשיך. לא עובד.
הוא בדיוק הגיע אז לגיל שלוש וחצי, אז אמרתי לו שנעשה לו מסיבת יומולדת 3.5 שתהיה גם מסיבת הפסקת הנקה, עם עוגה ועם מתנה מיוחדת. אז הוא הסכים - העיסקה נראתה לו משתלמת

עשינו מסיבה, היתה עוגה, קניתי לו משחק קופסה של תומס הקטר (לפי בחירתו) וסגרתי את הבאסטה.
ואז כשהוא היה מבקש לינוק, בימים הראשונים, הייתי מזכירה לו שזה נגמר ומציעה לו שנשחק במשחק החדש, במקום.

הוא קיבל את זה, אבל ראית שהצורך לינוק עדיין היה קיים. הוא ילד מחובר-לאמא ברמה מאוד מאוד גבוהה. מאוד צריך המון מגע, חיבוק, יחס, תשומת לב - הכל.
כעבור זמן מה נוצר דפוס שבו הוא בא ומבקש לינוק, אני אומרת לו שלא, אז הוא אמר "רק בכאילו" או משהו דומה. או "רק קצת". אז הייתי מאפשרת לו לשבת על הציצי ולהחזיק אותו בפה תוך שאני סופרת עד עשר. הוא התמקח על 11 ושם זה נסגר. וככה זה היה במשך כמה חודשים: הוא בא מדי פעם, מבקש לינוק, אני נותנת לו 11 שניות (איטיות) על כל ציץ, והוא הולך, שבע רצון למדי.
אחר כך היתה תקופה שהוא הביא לי את הקופיף שלו להנקה. אותו הליך, וגם לזה הסכמתי.

אבל הכי משעשע:
כמה חודשים אחרי הגמילה, הכלבה של חברה שלנו מתה. בעקבות זה היו לנו כמה שיחות מעניינות על מוות, ואני סיפרתי לילדים על קשת האמונות השונות שאנשים מאמינים בהן, מה קורה אחרי שמתים. והזכרתי גם גלגול נשמות.

שבוע אחר כך הוא בא אלי ואומר לי: "אמא, אם אני אמות ואוולד מחדש, אני אוכל שוב פעם לינוק?"
"אה.... כן, אני מניחה כך" אמרתי לו "אם תיוולד מחדש אתה תהיה שוב תינוק קטן, וסביר מאוד להניח שתינק שוב".
"לא, לא!" הוא אמר לי "לא בתור תינוק קטן! לא תינוק קטן בן שלוש, או תינוק קטן בן שלוש וחצי. כשאני אהיה יותר גדול, אני עדיין אוכל לינוק?"

כמעט שאמרתי לו "על זה תצטרך לדון עם האמא הבאה שלך..." אבל החלטתי שזה באמת קונספט מרחיק לכת. עדיף לא להעלות את האפשרות....

בקיצור, זה האדם היחיד שאני מכירה שאימץ את האמונה בגלגול נשמות מתוך תקווה להרוויח עוד כמה חודשי יניקה

[תמרוש_רוש]

אני הנחתי שאם אני לא יודעת בבירור כמה שעות היא לא ינקה, זה בסדר מההיבט הזה
|Y||Y|
כמו ללבוש תחתונים שחורים בימים שאחרי הווסת.

[תמרוש_רוש]

ואני אשמח גם את ידוע לך מקור ומעמד (שולחן ערוך? הנהגה?) כי לא הצלחתי לברר את זה, פשוט מסקרן...
תפילה, תעשי טובה ותבררי את העניין הזה ל א ט , וביסודיות, ובשיקול דעת, אולי עם קצת דחיינות בריאה באמצע (את אמא ואשת מקצוע ובתקופת קורונה! קשה יותר לתקתק דברים עכשיו! גם לך יש צרכים!) ותחזרי עם תשובה כשהגורה הנוכחית של דוכיפת תגיע לגיל שלוש ורבע. רק ליתר בטחון.

[דו_כיפת*]

אוי, כמה צחקתי [-:
זה בדיוק בדיוק מה שביקשתי...
טוב שהסברת אותי מפורשות @} @}

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי אשמח לעזרה. בני ן השלוש שנים ושבעה חודשים ינק עד לפני 9 ימים כפעם- פעמיים ביום כולל לפני השינה. יצא שהיה יום שלא ביקש ויום אח"כ שוב וחשבתי שזו הזדמנות טובה לבטל את התלות בין ההנקה לשינה. פתאום לפני יומיים ביקש שוב לפני השינה- גרמתי לו לחשוב על משהו אחר. ושוב אתמול וגם היום. היום הבין ונראה שהלך לישון מאוד עצוב. אני מצדי מעוניינת כן להמשיך אבל פשוט חשבתי לפני שבוע שזו הזדמנות טובה לגרום לו לפחות כאב אם אצטרך ליזום הפסקה בגיל מאוחר יותר. וזרמתי. חשבתי שזה לא חסר לו ומסתבר פתאום שכן.
. מה לעשות? לחזור להנקה?

[דו_כיפת*]

אם ספרתי נכון אז חמישה ימים שהוא דילג
בגיל הזה, אני לא הייתי מגדירה את זה כהפסקת הנקה או חזרה להנקה.
פשוט דילגנו יום, ואחר כך לא התאים, ולמחרת שכחנו והיום התחשק...
אני למעשה, לא יודעת מתי בדיוק "הפסקתי להניק"
כי בהתחלה פשוט ירדנו להנקה אחת לפני השינה
ואחר כך פשוט קרה יום לא, מכל מיני סיבות
ואז כניראה יומיים לא,
ואחרי תקופה פתאום קלטתי שזה כבר הרבה ימים ברצף שלא, והיא לא ביקשה יותר... אז נשארנו על הגל הזה...

תכלס הו מתקרב לגיל 4, לא ניראה לי שתוך שבוע - שבועיים "ייגמר החלב" אבל אני מומחית קטנה, רק רציתי להביע את הלך הרוח...

[אי_ננה*]

בעיניי, זה ממש תלוי מה טוב לך
הגור בן השלוש ורבע, מדלג לפעמים שבוע שלם על הנקה (טוב, קצת גם בגללי, כי הוא מבקש, אני אומרת "לא מתאים לי עכשיו" והוא שוכח) ואז חוזר לינוק כרגיל ("כרגיל" שלנו הום זה פעם ביום-יומיים)
אין חוקים כאן, בתחום הזה, וכל אחת והגוף שלה והגור/ה שלה, ואיך הגוף מגיב לרווחים בין הנקה להנקה...
בגילאים הללו, אני באמת חושבת שמה שמוביל את הטון זה "מה מתאים לאמא", ופחות "מה מתאים לילד/ה".

[פלוני_אלמונית*]

תודה. אתן חושבות שפגעתי בו באופן כלשהו כשהסטתי אותו לדרך אחרת מהנקה? שגרמתי לו לחשוב שהוא לא רצוי? עצוב לי שזה קרה בלי "פרידה" רשמית . היום הוא הלך לישון בלי לבקש ונראה לי שהוא חושב שאני לא רוצה. זה לא נכון- אני פשוט חשבתי שזה מה שטוב עבורו.

[דו_כיפת*]

ניראה לך שפגעת בו?!
ניראה לך שהוא חושב שאת לא רוצה?!

זה נישמע כל כך רחוק מהמציאות!!!
הנקת אותו 3 שנים ושבעה חדשים, איפה הקרדיט לאמא המהממת הזו.
סתם שאלה: נניח שהילד רוצה משהו, ואת אומרת לו: עוד מעט. הוא לא יבקש יותר לעד?
למה אני שואלת, כי וול, אני סומכת עליו
שאם הוא היה צריך - הוא היה מבקש
ואם הוא לא מבקש - אולי מספיק לו.

בגיל הזה, כמו שכתבה אינה נה: הרבה יותר חשוב מה מתאים לך, מה מיטיב איתך.
ובין השורות נשמע לי... שתזכורת על איזו אמא מופלאה שאת לא תזיק... אז קבלי @} @}
לחיי אימהותך המסורה

[אי_ננה*]

אני עם דו כיפת - יש לך כלכך הרבה דרכים להעיר לו את האהבה שלך, ואת תחושת ה-"אתה רצוי", ואני כלכך בטוחה שאת עושה את זה, כי הוא באמת רצוי (עצם התהייה שלך כאן מבהירה עד כמה את אוהבת אותו ודואגת לו וחושבת עליו)
שהבחירה להפסיק הניק, להסיח את דעתו מההנקה גם ללא פרידה - היא בחירה לגיטימית לגמרי

שתי גורות גדולות יותר יש לי, שתיהן ינקו עד גלאים ממש מאוחרים, אצל אף אחת לא הייתה פרידה רישמית מהציצי ומההנקה
למה בכלל צריך?
אני נגד לעשות טררם מדברים טבעיים (קקיפיפי בשירותים, אכילה עצמאית, הליכה, התמסמסות הנקה, נפילת שן וכו')
להתרגש לציין? בוודאי
אבל אני ממש לא רואה את הצורך בציון "פרידה" מסממני הילדות/תינוקות

[פלוני_אלמונית*]

תודה רבה לשתיכן!

[תמרוש_רוש]

היום הבין ונראה שהלך לישון מאוד עצוב. חשבתי שזה לא חסר לו ומסתבר פתאום שכן.
המשפט הזה נגע ללבי.
הילד שלי (בן שבע וחצי) זקוק להרבה מגע, ואוהב שאני משכיבה אותו לישון ומתכרבלת אתו כמה דקות במיטה.
לרוב אני מסכימה, אבל יש ימים שאני לא מסכימה. עייפה או קצרת רוח או שאני צריכה את המרחב שלי.
לפעמים הוא לוקח את זה בסבבה, ולפעמים גם הוא הולך למיטה עצוב
ואני מבינה אותו.
אבל אני מבינה גם את עצמי. ומרשה לעצמי להגיע לאיזון טוב בין להיענות לצרכים שלו ולהיענות לצרכים של עצמי
(עדיין יש ימים שהוא מביא לי את קופיף הצעצוע שלו ליניקה. הוא מאוד אוהב את זה...)