האיש שלך אומר לך – אני חי בגיהנום
את לוקחת אחריות שאינה שלך – אשמה בפועל – בקלות יתירה
עם זה אני מסכימה.
האיש שלך חי בתוך גיהינום פרטי. מה זה אומר עליו?
את נוטה לקחת על עצמך טונות של אחריות שאינה שלך. מה זה אומר עלייך?
(פה אני אתן לך רמז: אולי תרצי ללמוד להסיר מעל עצמך אחריות לדברים ולהחליף אותה בשחרור מדברים, להסיר אשמה מיותרת, להחליף את התחושה שאת "לא מספיק... משהו" בתחושה חדשה, שאת נהדרת בדיוק כמו שאת).
ואני הייתי שמה את ה"אהבה" בצד לרגע. ON HOLD. אולי כדאי ללמוד לאהוב את עצמך ואחרי זה לחזור ולבדוק, מהי אהבה, את מי אני אוהבת.
להשתחרר מחוויה זוגית שלילית
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
להשתחרר מחוויה זוגית שלילית
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
קשה לי לקרוא את הערבוב והבחישה שנעשים כאן של הכל והדבקת פרשנות אחרת לדברים. כביכול פתיחה של עוד אפשרויות, למעשה - או ככה לפחות זה נקרא לי - התעלמות מוחלטת וקצת יהירה ממה שעדינה מספרת.
לא הבנתי למה את מתכוונת. יכולה קצת להסביר/להרחיב? לדברים של מי בעיקר (או בכלל) את מתכוונת? לא כדי לשים מישהו באור הזרקורים, פשוט כתבת משהו מאוד כללי וכדי להבין אני זקוקה לקצת מיקוד (אם מתאים לך כמובן לתת אותו (-: ).
(אני באופן אישי לא הרגשתי כמוך ומעניין אותי גם מסיבה זו)
קשה לי לקרוא את הערבוב והבחישה שנעשים כאן של הכל והדבקת פרשנות אחרת לדברים. כביכול פתיחה של עוד אפשרויות, למעשה - או ככה לפחות זה נקרא לי - התעלמות מוחלטת וקצת יהירה ממה שעדינה מספרת.
לא הבנתי למה את מתכוונת. יכולה קצת להסביר/להרחיב? לדברים של מי בעיקר (או בכלל) את מתכוונת? לא כדי לשים מישהו באור הזרקורים, פשוט כתבת משהו מאוד כללי וכדי להבין אני זקוקה לקצת מיקוד (אם מתאים לך כמובן לתת אותו (-: ).
(אני באופן אישי לא הרגשתי כמוך ומעניין אותי גם מסיבה זו)
-
קוראת_בשקט*
- הודעות: 10
- הצטרפות: 25 ספטמבר 2004, 20:17
להשתחרר מחוויה זוגית שלילית
_לא הבנתי למה את מתכוונת. יכולה קצת להסביר/להרחיב? לדברים של מי בעיקר (או בכלל) את מתכוונת? לא כדי לשים מישהו באור הזרקורים, פשוט כתבת משהו מאוד כללי וכדי להבין אני זקוקה לקצת מיקוד (אם מתאים לך כמובן לתת אותו happy ).
(אני באופן אישי לא הרגשתי כמוך ומעניין אותי גם מסיבה זו)_
סליחה, התכוונתי לדבריו של תודות. מאוד הסכמתי עם דברייך במעלה הדף. הדיון שנוצר כאן מזכיר לי את מה שקורה בדף אשתי לא בעניין שלי יותר , יש כאן הקבלה מסויימת.
קשה לי לקרוא משפטים נחרצים שכאלה לדוגמה:
_וטוב לזכור שאת אהובה. מאוד.
שכן, מעבר לכל ההצמתות האלה, ההדדיות, והדברים הרבה יותר מורכבים הרי ממה שנראה מהאפיזודה הזו – אהבתכם כבירה.
אהבתך כבירה.
וגם אהבתו.._
אני לא יודעת על מה מתבסס הכותב כשהוא קובע זאת.
אני בדעה שאהבה היא לא משהו ערטילאי ומופשט, אלא מתבטאת במעשים באופן יומיומי. וביוחד אולי, בעיתות משבר. נכון שלכולנו יש קשיים בתחומים מסויימים, נקודות עיוורות, כעס וכיוצא בזה. אבל נקודת המוצא צריכה להיות, בעיני לפחות, רצון בסיסי בטובתו, בהישרדותו של האחר. שזה גם מתוך אינטרס אישי אגב. והתגייסות למענו במקרים של סכנת חיים או משבר גדול, תוך שימה בצד של דברים קטנים וקטנוניים יותר. זה נראה לי אלף בית ממש. אבל זו דעתי האישית.
המשפטים שציטטתי בעיניי מערפלים ומתעתעים ומכסים על שאלות שקשה להתמודד איתן. נקראים לי כמו ברברת שאינה נוגעת לגופו של עניין ומוכרת סיפור אגדה. ועם הכותב הסליחה, מתייחסת לדבריו נטו ולא אליו אישית כמובן (כידוע לו).
(אני באופן אישי לא הרגשתי כמוך ומעניין אותי גם מסיבה זו)_
סליחה, התכוונתי לדבריו של תודות. מאוד הסכמתי עם דברייך במעלה הדף. הדיון שנוצר כאן מזכיר לי את מה שקורה בדף אשתי לא בעניין שלי יותר , יש כאן הקבלה מסויימת.
קשה לי לקרוא משפטים נחרצים שכאלה לדוגמה:
_וטוב לזכור שאת אהובה. מאוד.
שכן, מעבר לכל ההצמתות האלה, ההדדיות, והדברים הרבה יותר מורכבים הרי ממה שנראה מהאפיזודה הזו – אהבתכם כבירה.
אהבתך כבירה.
וגם אהבתו.._
אני לא יודעת על מה מתבסס הכותב כשהוא קובע זאת.
אני בדעה שאהבה היא לא משהו ערטילאי ומופשט, אלא מתבטאת במעשים באופן יומיומי. וביוחד אולי, בעיתות משבר. נכון שלכולנו יש קשיים בתחומים מסויימים, נקודות עיוורות, כעס וכיוצא בזה. אבל נקודת המוצא צריכה להיות, בעיני לפחות, רצון בסיסי בטובתו, בהישרדותו של האחר. שזה גם מתוך אינטרס אישי אגב. והתגייסות למענו במקרים של סכנת חיים או משבר גדול, תוך שימה בצד של דברים קטנים וקטנוניים יותר. זה נראה לי אלף בית ממש. אבל זו דעתי האישית.
המשפטים שציטטתי בעיניי מערפלים ומתעתעים ומכסים על שאלות שקשה להתמודד איתן. נקראים לי כמו ברברת שאינה נוגעת לגופו של עניין ומוכרת סיפור אגדה. ועם הכותב הסליחה, מתייחסת לדבריו נטו ולא אליו אישית כמובן (כידוע לו).
להשתחרר מחוויה זוגית שלילית
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
תודה, קוראת בשקט @}
צודקת שהמשפט נחרץ. אין דרך כמובן לדעת איך באמת מרגיש בן הזוג של עדינה בליבו פנימה, אבל גם אני התרשמתי שאהבתה שלה - כבירה.
בעניין הוא שבאופן כללי יותר אני דווקא לא ראיתי סתירה גדולה בין מה שתודות כתב לבין מה שאני כתבתי.
גם לדעתי
והתגייסות למענו במקרים של סכנת חיים או משבר גדול, תוך שימה בצד של דברים קטנים וקטנוניים יותר. זה נראה לי אלף בית ממש.
אבל השאלה מה עושים כשזה לא קיים... חשוב מאוד לדעתי להכיר בכך שזה לא קיים ושקשה מאוד מאוד לחיות בלי זה. שזה לא קושי רגיל, אלא משהו מכביד בצורה יוצאת דופן (בעיני לפחות). שזה בסדר (ואף מתבקש?) לא להיות בסדר עם זה.
במקביל גם חשוב לעשות את ההפרדה שתודות מדבר עליה (להבנתי) בין מה ששלו למה ששלה.
ואז אפשר לחשוב איך ממשיכים הלאה, ברמה הפרקטית. אני לא חושבת שמההבנות האלה נגזרת בהכרח איזושהי דרך פעולה ספציפית.
כלומר, אני לא חושבת שאם עדינה (למשל) יודעת שבן זוגה לא פועל נגדה אלא בעדו, זה גורר קבלה מוחלטת של הדברים שהוא עושה. זה רק מביא לאיזה מקום נפשי שממנו קל יותר לקבל החלטות ולפעול פעולות.
אולי פיספסתי את כוונת הכותב, אבל כך בכל אופן אני רואה את הדברים.
מכל מקום, ברור שכשאחד מבני הזוג חי בגיהנום הפרטי שלו, זה יהיה קשה גם לשני. הכי טוב ש(גם) הוא יטפל בעצמו באיזשהו אופן. אבל לא תמיד אפשר להגיע למצב הזה בצורה לינארית כל כך. אפשר גם להחליט שפשוט לא מתאים יותר להישאר עימו, אבל גם אז כדאי לדעת מה שייך למי. ובכל מקרה נראה לי שרעיונות כאלה, ביחס למקרה הפרטי של עדינה, קצת מקדימות את המאוחר (שאולי בכלל לא צריך להגיע).
אני מסכימה אגב ש
הדיון שנוצר כאן מזכיר לי את מה שקורה בדף אשתי לא בעניין שלי יותר , יש כאן הקבלה מסויימת
אבל, גם שם, היה משהו שלא הצלחתי לרדת לעומקו מבחינת אי ההסכמה שנוצרה שם. כלומר, על מה בדיוק היא נסבה. אבל לא התאים לי לכתוב שם, מכל מיני סיבות. ואולי גם כאן בעצם לא מתאים להיסחף לדיונים כלליים במקום להשאיר את הפוקוס על עדינה.
אם היה לי זמן (ומודה - גם ביטחון) הייתי פותחת או מחפשת דף שמתאים יותר להרהורים מהסוג הזה.
תודה, קוראת בשקט @}
צודקת שהמשפט נחרץ. אין דרך כמובן לדעת איך באמת מרגיש בן הזוג של עדינה בליבו פנימה, אבל גם אני התרשמתי שאהבתה שלה - כבירה.
בעניין הוא שבאופן כללי יותר אני דווקא לא ראיתי סתירה גדולה בין מה שתודות כתב לבין מה שאני כתבתי.
גם לדעתי
והתגייסות למענו במקרים של סכנת חיים או משבר גדול, תוך שימה בצד של דברים קטנים וקטנוניים יותר. זה נראה לי אלף בית ממש.
אבל השאלה מה עושים כשזה לא קיים... חשוב מאוד לדעתי להכיר בכך שזה לא קיים ושקשה מאוד מאוד לחיות בלי זה. שזה לא קושי רגיל, אלא משהו מכביד בצורה יוצאת דופן (בעיני לפחות). שזה בסדר (ואף מתבקש?) לא להיות בסדר עם זה.
במקביל גם חשוב לעשות את ההפרדה שתודות מדבר עליה (להבנתי) בין מה ששלו למה ששלה.
ואז אפשר לחשוב איך ממשיכים הלאה, ברמה הפרקטית. אני לא חושבת שמההבנות האלה נגזרת בהכרח איזושהי דרך פעולה ספציפית.
כלומר, אני לא חושבת שאם עדינה (למשל) יודעת שבן זוגה לא פועל נגדה אלא בעדו, זה גורר קבלה מוחלטת של הדברים שהוא עושה. זה רק מביא לאיזה מקום נפשי שממנו קל יותר לקבל החלטות ולפעול פעולות.
אולי פיספסתי את כוונת הכותב, אבל כך בכל אופן אני רואה את הדברים.
מכל מקום, ברור שכשאחד מבני הזוג חי בגיהנום הפרטי שלו, זה יהיה קשה גם לשני. הכי טוב ש(גם) הוא יטפל בעצמו באיזשהו אופן. אבל לא תמיד אפשר להגיע למצב הזה בצורה לינארית כל כך. אפשר גם להחליט שפשוט לא מתאים יותר להישאר עימו, אבל גם אז כדאי לדעת מה שייך למי. ובכל מקרה נראה לי שרעיונות כאלה, ביחס למקרה הפרטי של עדינה, קצת מקדימות את המאוחר (שאולי בכלל לא צריך להגיע).
אני מסכימה אגב ש
הדיון שנוצר כאן מזכיר לי את מה שקורה בדף אשתי לא בעניין שלי יותר , יש כאן הקבלה מסויימת
אבל, גם שם, היה משהו שלא הצלחתי לרדת לעומקו מבחינת אי ההסכמה שנוצרה שם. כלומר, על מה בדיוק היא נסבה. אבל לא התאים לי לכתוב שם, מכל מיני סיבות. ואולי גם כאן בעצם לא מתאים להיסחף לדיונים כלליים במקום להשאיר את הפוקוס על עדינה.
אם היה לי זמן (ומודה - גם ביטחון) הייתי פותחת או מחפשת דף שמתאים יותר להרהורים מהסוג הזה.
להשתחרר מחוויה זוגית שלילית
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
אני חושבת שכמות העוול שנעשתה לי לאורך השנים היא בלתי נתפסת. הוא חושב אותו דבר על עצמו. אני מייחלת ליום שהשמים יפתחו וההארה תבוא על ראשו, וכך גם הוא על ראשי.
עדינה, מה שעלה לי (גם בעקבות דבריה של קוראת בשקט, שבזכותם ניסיתי לנסח במילים תחושות בטן שעולות לי) הוא -
מצד אחד, יכול לעשות לכם מאוד טוב לזנוח את הלך המחשבה של עוול וצדק.
מצד שני, לא לאבד אחיזה בידיעה הפנימית של מה מתאים לי ואיך מתאים לי לחיות.
שולחת חיבוקים.
אני חושבת שכמות העוול שנעשתה לי לאורך השנים היא בלתי נתפסת. הוא חושב אותו דבר על עצמו. אני מייחלת ליום שהשמים יפתחו וההארה תבוא על ראשו, וכך גם הוא על ראשי.
עדינה, מה שעלה לי (גם בעקבות דבריה של קוראת בשקט, שבזכותם ניסיתי לנסח במילים תחושות בטן שעולות לי) הוא -
מצד אחד, יכול לעשות לכם מאוד טוב לזנוח את הלך המחשבה של עוול וצדק.
מצד שני, לא לאבד אחיזה בידיעה הפנימית של מה מתאים לי ואיך מתאים לי לחיות.
שולחת חיבוקים.
להשתחרר מחוויה זוגית שלילית
כשאת לוקחת את האחריות הזו, אל מול מצוקתו האמתית – שמבטו מבועת – אבל רק את מדממה שהוא החיה המביטה בצייד שלה, הוא מתבונן וברוב תסכולו אומר לך – תצילי אותי – אני חי בגיהנום.
תודות, למה הוא במצוקה?
_שכן, מעבר לכל ההצמתות האלה, ההדדיות, והדברים הרבה יותר מורכבים הרי ממה שנראה מהאפיזודה הזו – אהבתכם כבירה.
אהבתך כבירה.
וגם אהבתו..
האם זה מוסכם?_
אהבתו אלי גדולה מאד. הנתינה שלו לי, לחיינו, למשפחתנו, גדולה לאין שיעור. עם זאת, אני מרגישה שאני מושא החרדה שלו. האם אין כאן סתירה?
תודות, למה הוא במצוקה?
_שכן, מעבר לכל ההצמתות האלה, ההדדיות, והדברים הרבה יותר מורכבים הרי ממה שנראה מהאפיזודה הזו – אהבתכם כבירה.
אהבתך כבירה.
וגם אהבתו..
האם זה מוסכם?_
אהבתו אלי גדולה מאד. הנתינה שלו לי, לחיינו, למשפחתנו, גדולה לאין שיעור. עם זאת, אני מרגישה שאני מושא החרדה שלו. האם אין כאן סתירה?
להשתחרר מחוויה זוגית שלילית
תודות, למה הוא במצוקה?
כי אינו כשאר האדם. לדעתו ולדעתם.
אהבתו אלי גדולה מאד. הנתינה שלו לי, לחיינו, למשפחתנו, גדולה לאין שיעור.
אהבתו כל כך כבירה עד שיש לו קושי גדול מאוד להכיל אותה.
עם זאת, אני מרגישה שאני מושא החרדה שלו. האם אין כאן סתירה?
ממש לא.
חרדתו היא תהודת אהבתו הכבירה, שאת העוגן בעולמו, ואת עולמו, ואינו אפילו יכול לומר לך את זה, מכיוון שחרד.
והחרדה הזו, במובן הזה היא חרדת נטישה,
חרדת נטישה ברמה העמוקה שלה איננה אלא מפגש תמידי עם המוות.
וכאשר הוא מתבונן במושא אהבתו, במובן הזה את, וכאשר הוא עם מושאי אהבתו במובן הזה של ילדיכם -
גם בלי סכנה ממשית הוא בחרדה שכל זה ייעלם.
שלא יהיה לו לאן לשפוך את אהבתו ועל מי להרעיפה.
כל ניסיון להיכנס לנעליו לא יצלח ולא יועיל.
ברשותך,
קבלי ממנו את שהוא נותן, והניחי לו בעיקר אהבה, מילים טובות, מין טוב ומנחם לשניכם, בטחון, חברות, היי לו אשה ומאהבת, היי לו את כפי שאת.
מחוזות האימה בהם הוא חי לפעמים, עיניו החלולות המאיימות כל כך - אינן קשורות אלייך -
הוא כן קשור אלייך. מאוד, ואין לו שום ערוץ אחר.
בעבורך אם כך, התבונני אל תוך עיניו החלולות והעלי הודיה על עצם קיומו, הודיה על עצם אהבתו.
אהבי אותו, ככל יכולתך,
חרדתו ברת איזון - לא באחריותך אבל כן להתבוננותך כיצד את שומרת על איזון נוכח חרדתו.
זה מצע מצוין גם בעבורו.
שונותו - אינה נדרשת לאיזון.
הנך אהובה. ואת יודעת את זה. זו רק תזכורת.
וכמובן - פרחי באך. לעיונך.
תודות
כי אינו כשאר האדם. לדעתו ולדעתם.
אהבתו אלי גדולה מאד. הנתינה שלו לי, לחיינו, למשפחתנו, גדולה לאין שיעור.
אהבתו כל כך כבירה עד שיש לו קושי גדול מאוד להכיל אותה.
עם זאת, אני מרגישה שאני מושא החרדה שלו. האם אין כאן סתירה?
ממש לא.
חרדתו היא תהודת אהבתו הכבירה, שאת העוגן בעולמו, ואת עולמו, ואינו אפילו יכול לומר לך את זה, מכיוון שחרד.
והחרדה הזו, במובן הזה היא חרדת נטישה,
חרדת נטישה ברמה העמוקה שלה איננה אלא מפגש תמידי עם המוות.
וכאשר הוא מתבונן במושא אהבתו, במובן הזה את, וכאשר הוא עם מושאי אהבתו במובן הזה של ילדיכם -
גם בלי סכנה ממשית הוא בחרדה שכל זה ייעלם.
שלא יהיה לו לאן לשפוך את אהבתו ועל מי להרעיפה.
כל ניסיון להיכנס לנעליו לא יצלח ולא יועיל.
ברשותך,
קבלי ממנו את שהוא נותן, והניחי לו בעיקר אהבה, מילים טובות, מין טוב ומנחם לשניכם, בטחון, חברות, היי לו אשה ומאהבת, היי לו את כפי שאת.
מחוזות האימה בהם הוא חי לפעמים, עיניו החלולות המאיימות כל כך - אינן קשורות אלייך -
הוא כן קשור אלייך. מאוד, ואין לו שום ערוץ אחר.
בעבורך אם כך, התבונני אל תוך עיניו החלולות והעלי הודיה על עצם קיומו, הודיה על עצם אהבתו.
אהבי אותו, ככל יכולתך,
חרדתו ברת איזון - לא באחריותך אבל כן להתבוננותך כיצד את שומרת על איזון נוכח חרדתו.
זה מצע מצוין גם בעבורו.
שונותו - אינה נדרשת לאיזון.
הנך אהובה. ואת יודעת את זה. זו רק תזכורת.
וכמובן - פרחי באך. לעיונך.
תודות
להשתחרר מחוויה זוגית שלילית
תודות יקר מאד, אתה מיטיב אתי בכתיבתך, ואתו בתוכנה. גם אני רק מזכירה, שהתודות לך הן.
הלואי שהייתי מצליחה לקחת את מילותיך כפי שהן. אבל אתה פותח בכך שהוא מודע לשונותו, ואני איני מרגישה שאכן כך.
ואתה כותב ששונותו אינה נדרשת לאיזון, ואני שואלת אם כל המקרים שהיו, לדעתך, קשורים רק לחרדה ולא לשונות. כלומר, בהעדר החרדה לא היו.
ואני יודעת שהוא אוהב אותי, ואני יודעת שאהבתו אלי חוצה הרבה קוים, לכאן ולכאן. למשל, שברוב הבחירות שעומדות מולו הוא בוחר את טובתי שלי, לא זו שלו.
ועדין, יש כאן סתירה. האם אתה רואה אותה? כי לו היה הדבר בדיוק כך, והיה מודע לשונותו ומכאן שגם להשלכותיה, למה דוקא במקומות בהם הוא נכשל (בעיני) הוא הופך למאמלל עוד יותר, ועל פני להשתדל שלא אנטוש הוא מרחיק עוד יותר?
וחוץ מהכל, עד כמה אתה עומד מאחורי המילה 'שונות'? כי אני מוצאת אותה מרגיעה מצד אחד, שהרי לא בחר לפגוע בי, אלא נקלע לשם איכשהו (ניסוח גרוע שלי, אנא סלח). ומצד שני, אני מרגישה שזו יוהרה גדולה מצדי להאחז בה. מה דעתך?
הלואי שהייתי מצליחה לקחת את מילותיך כפי שהן. אבל אתה פותח בכך שהוא מודע לשונותו, ואני איני מרגישה שאכן כך.
ואתה כותב ששונותו אינה נדרשת לאיזון, ואני שואלת אם כל המקרים שהיו, לדעתך, קשורים רק לחרדה ולא לשונות. כלומר, בהעדר החרדה לא היו.
ואני יודעת שהוא אוהב אותי, ואני יודעת שאהבתו אלי חוצה הרבה קוים, לכאן ולכאן. למשל, שברוב הבחירות שעומדות מולו הוא בוחר את טובתי שלי, לא זו שלו.
ועדין, יש כאן סתירה. האם אתה רואה אותה? כי לו היה הדבר בדיוק כך, והיה מודע לשונותו ומכאן שגם להשלכותיה, למה דוקא במקומות בהם הוא נכשל (בעיני) הוא הופך למאמלל עוד יותר, ועל פני להשתדל שלא אנטוש הוא מרחיק עוד יותר?
וחוץ מהכל, עד כמה אתה עומד מאחורי המילה 'שונות'? כי אני מוצאת אותה מרגיעה מצד אחד, שהרי לא בחר לפגוע בי, אלא נקלע לשם איכשהו (ניסוח גרוע שלי, אנא סלח). ומצד שני, אני מרגישה שזו יוהרה גדולה מצדי להאחז בה. מה דעתך?
להשתחרר מחוויה זוגית שלילית
אבל אתה פותח בכך שהוא מודע לשונותו, ואני איני מרגישה שאכן כך.
הוא בהחלט מודע אך מתכחש לכך.
ולכן לא מקבל את שונותו, זו המצוקה, הידיעה מול האמונה.
עם זאת - את יודעת שהוא 'פרח נדיר' ואת מודעת לכך וזה בכלל לא חשוב אם הוא מודע או לא.
ואני שואלת אם כל המקרים שהיו, לדעתך, קשורים רק לחרדה ולא לשונות. כלומר, בהעדר החרדה לא היו.
לא בהכרח.
ועוד יהיו.
ובאופן כללי, כשאת מתבוננת על החרדה שלו כאבן נגף - טוב אם תתבונני רגע - על החרדה, על החרדה באופ]ן כללי, על חרדת הנטישה ועל החרדות שבתוכך.
שכן, חרדה בשוני מפחד היא מפני הלא ידוע.
רעיון הנטישה מותיר את הלא ידוע נוכח.
חרדה אם כך עולה גם לנוכח הרעיון שמישהו יידע שאני חרד.
ועדין, יש כאן סתירה. האם אתה רואה אותה? כי לו היה הדבר בדיוק כך, והיה מודע לשונותו ומכאן שגם להשלכותיה,
אופס.
לא בהכרח מודע להשלכותיה.
האם את מודעת לשונותך ולהשלכותיה?
למה דוקא במקומות בהם הוא נכשל (בעיני) הוא הופך למאמלל עוד יותר, ועל פני להשתדל שלא אנטוש הוא מרחיק עוד יותר?
מכיוון שאין מקומות שבהם הוא נכשל, זה הכל בעיני רוחך.
במקומות שהוא נסער ואהבתו מתהפכת על עצמה לביטוי עקום - את מרגישה שאת נכשלת. הכשלון בעינייך הוא הככשךלון שלך. הוא לא נכשל ולא הצליח, הוא נכנס לתסכולו העמוק - ואין לו מזור.
וחוץ מהכל, עד כמה אתה עומד מאחורי המילה 'שונות'? כי אני מוצאת אותה מרגיעה מצד אחד, שהרי לא בחר לפגוע בי, אלא נקלע לשם איכשהו (ניסוח גרוע שלי, אנא סלח). ומצד שני, אני מרגישה שזו יוהרה גדולה מצדי להאחז בה. מה דעתך?
זו תהיה יוהרה גדולה לא להתייחס לשונותו - שכן ענווה היא לקבלו כפי שהוא.
עם זאת, שונותו חריגה רק באיפיוניה הבולטים ברמת יחסי גומלין והתנהלות בעולם.
שונותך עם זאת עשויה להיות האהבה הכבירה שאת חשה אליו. כאמור - חרף ולמרות.
שיש רבים רבים שיחשבו שזה ממש משונה וחסר הגיון.
האהבה אם כך היא המשונה.
והשוני הזה מאפשר לך להתבונן בגובה העיניים
בשונותך את
בחרדותייך, באשמתך, בכשלונך, באהבתך, בחייך, בכל אשר בא אל קראתך ומביא בכנפיו רוחות אהבה.
רק אהבה בימים אלה. רק אהבה.
ומילים טובות
והרבה מגע - עד כמה שניתן
הרעיפי עליכם מלות אהבה. ראי מה קורה.
תודות
הוא בהחלט מודע אך מתכחש לכך.
ולכן לא מקבל את שונותו, זו המצוקה, הידיעה מול האמונה.
עם זאת - את יודעת שהוא 'פרח נדיר' ואת מודעת לכך וזה בכלל לא חשוב אם הוא מודע או לא.
ואני שואלת אם כל המקרים שהיו, לדעתך, קשורים רק לחרדה ולא לשונות. כלומר, בהעדר החרדה לא היו.
לא בהכרח.
ועוד יהיו.
ובאופן כללי, כשאת מתבוננת על החרדה שלו כאבן נגף - טוב אם תתבונני רגע - על החרדה, על החרדה באופ]ן כללי, על חרדת הנטישה ועל החרדות שבתוכך.
שכן, חרדה בשוני מפחד היא מפני הלא ידוע.
רעיון הנטישה מותיר את הלא ידוע נוכח.
חרדה אם כך עולה גם לנוכח הרעיון שמישהו יידע שאני חרד.
ועדין, יש כאן סתירה. האם אתה רואה אותה? כי לו היה הדבר בדיוק כך, והיה מודע לשונותו ומכאן שגם להשלכותיה,
אופס.
לא בהכרח מודע להשלכותיה.
האם את מודעת לשונותך ולהשלכותיה?
למה דוקא במקומות בהם הוא נכשל (בעיני) הוא הופך למאמלל עוד יותר, ועל פני להשתדל שלא אנטוש הוא מרחיק עוד יותר?
מכיוון שאין מקומות שבהם הוא נכשל, זה הכל בעיני רוחך.
במקומות שהוא נסער ואהבתו מתהפכת על עצמה לביטוי עקום - את מרגישה שאת נכשלת. הכשלון בעינייך הוא הככשךלון שלך. הוא לא נכשל ולא הצליח, הוא נכנס לתסכולו העמוק - ואין לו מזור.
וחוץ מהכל, עד כמה אתה עומד מאחורי המילה 'שונות'? כי אני מוצאת אותה מרגיעה מצד אחד, שהרי לא בחר לפגוע בי, אלא נקלע לשם איכשהו (ניסוח גרוע שלי, אנא סלח). ומצד שני, אני מרגישה שזו יוהרה גדולה מצדי להאחז בה. מה דעתך?
זו תהיה יוהרה גדולה לא להתייחס לשונותו - שכן ענווה היא לקבלו כפי שהוא.
עם זאת, שונותו חריגה רק באיפיוניה הבולטים ברמת יחסי גומלין והתנהלות בעולם.
שונותך עם זאת עשויה להיות האהבה הכבירה שאת חשה אליו. כאמור - חרף ולמרות.
שיש רבים רבים שיחשבו שזה ממש משונה וחסר הגיון.
האהבה אם כך היא המשונה.
והשוני הזה מאפשר לך להתבונן בגובה העיניים
בשונותך את
בחרדותייך, באשמתך, בכשלונך, באהבתך, בחייך, בכל אשר בא אל קראתך ומביא בכנפיו רוחות אהבה.
רק אהבה בימים אלה. רק אהבה.
ומילים טובות
והרבה מגע - עד כמה שניתן
הרעיפי עליכם מלות אהבה. ראי מה קורה.
תודות
להשתחרר מחוויה זוגית שלילית
_למה דוקא במקומות בהם הוא נכשל (בעיני) הוא הופך למאמלל עוד יותר, ועל פני להשתדל שלא אנטוש הוא מרחיק עוד יותר?
מכיוון שאין מקומות שבהם הוא נכשל, זה הכל בעיני רוחך.
במקומות שהוא נסער ואהבתו מתהפכת על עצמה לביטוי עקום - את מרגישה שאת נכשלת_
תודות, אני לא מרגישה שזה הוגן כלפי כאן. יש מציאות, יש דברים אובייקטיבים, לא את הכל אני מדמיינת. כפי שאמר לי הוא בעצמו - אני יודע שבמצבים קשים אני לא יכול לתמוך בך. הסיבה, אליבא דהוא, היא שהציפיות שלי ממנו כל כך גבוהות אז, והביקורת הצפויה כל כך קשה, שמראש הוא לא יכול להרגיש אלי אמפתיה באותן סיטואציות ומראש הוא נכנס למגננה. ואני מוצאת כל כך הרבה כשלים במשפט הזה, וקשה לי לקבל את עמדתך שזה בעיני רוחי, או שזה מרוב אהבה אלי.
מכיוון שאין מקומות שבהם הוא נכשל, זה הכל בעיני רוחך.
במקומות שהוא נסער ואהבתו מתהפכת על עצמה לביטוי עקום - את מרגישה שאת נכשלת_
תודות, אני לא מרגישה שזה הוגן כלפי כאן. יש מציאות, יש דברים אובייקטיבים, לא את הכל אני מדמיינת. כפי שאמר לי הוא בעצמו - אני יודע שבמצבים קשים אני לא יכול לתמוך בך. הסיבה, אליבא דהוא, היא שהציפיות שלי ממנו כל כך גבוהות אז, והביקורת הצפויה כל כך קשה, שמראש הוא לא יכול להרגיש אלי אמפתיה באותן סיטואציות ומראש הוא נכנס למגננה. ואני מוצאת כל כך הרבה כשלים במשפט הזה, וקשה לי לקבל את עמדתך שזה בעיני רוחי, או שזה מרוב אהבה אלי.
-
קוראת_בשקט*
- הודעות: 10
- הצטרפות: 25 ספטמבר 2004, 20:17
להשתחרר מחוויה זוגית שלילית
תודות, אני לא מרגישה שזה הוגן כלפי כאן. יש מציאות, יש דברים אובייקטיבים, לא את הכל אני מדמיינת. כפי שאמר לי הוא בעצמו - אני יודע שבמצבים קשים אני לא יכול לתמוך בך. הסיבה, אליבא דהוא, היא שהציפיות שלי ממנו כל כך גבוהות אז, והביקורת הצפויה כל כך קשה, שמראש הוא לא יכול להרגיש אלי אמפתיה באותן סיטואציות ומראש הוא נכנס למגננה. ואני מוצאת כל כך הרבה כשלים במשפט הזה, וקשה לי לקבל את עמדתך שזה בעיני רוחי, או שזה מרוב אהבה אלי.
מסכימה איתך, עד כמה שאפשר לשפוט ממרחק ובלי להכיר אותך אישית. את נקראת לי מאוד הוגנת ומאוזנת בתפיסה שלך של הסיטואציה.
מסכימה איתך, עד כמה שאפשר לשפוט ממרחק ובלי להכיר אותך אישית. את נקראת לי מאוד הוגנת ומאוזנת בתפיסה שלך של הסיטואציה.
להשתחרר מחוויה זוגית שלילית
תודות, אני לא מרגישה שזה הוגן כלפי כאן.
החיים יקרה, אינם הוגנים.
האהבה אין בה שום הגיון או הוגנות, בוודאי שהמציאות אינה הוגנת.
יש מציאות, יש דברים אובייקטיביים, לא את הכל אני מדמיינת.
יש מציאות, אין דברים אובייקטיביים והכל את מדמיינת.
המציאות לעולם היא בעיני המתבונן.
יש להבין שהמציאות שאין עליה ויכוח היא החומר דומם, כוח המשיכה, הכוכבים במסילותיהם וכן הלאה.. (למרות שיש גם התבוננות שזה גם לא אובייקטיבי אלא גם זה נכנס למגירות הסובייקטיביות).
כפי שאמר לי הוא בעצמו - אני יודע שבמצבים קשים אני לא יכול לתמוך בך.
הרי לך מודעות עצמית (מה שחשבת שאין).
הסיבה, אליבא דהוא, היא שהציפיות שלי ממנו כל כך גבוהות אז, והביקורת הצפויה כל כך קשה, שמראש הוא לא יכול להרגיש אלי אמפתיה באותן סיטואציות ומראש הוא נכנס למגננה.
הוא אומר לך שהציפיות שלך כל כך גבוהות ממנו, בפועל הציפיות שלו עצמו ושל הסיטואציה ממנו, להיות מתפקד ולהציל את המצב - אינן יכולות להתממש מכיוון שהוא נכנס לשתוק.
השתוק הזה בא מאותו מקום של בהלה, פאניקה, לא חרדה אלא תגובה פיזית ממש לאירוע שכביכול מאשר לו את חרדתו הנוראה - שאכן ה "מה יהיה?" קורה, ותכף אסון.
ועוד רגע נותר לבדו בעולם.
את מבינה? הוא לא יכול לקחת את זה על עצמו, הוא לא יכול להבין שלחרדתו יש מזור, ומתוך הפאניקה אינו יכול לעשות כלום.
הפרשנות שלו אחר כך מושלכת עלייך, אבל זה הדפוס. בפועל הפרשנות שלו ממש לא חשובה.
ואני מוצאת כל כך הרבה כשלים במשפט הזה, וקשה לי לקבל את עמדתך שזה בעיני רוחי, או שזה מרוב אהבה אלי.
זה לא בעיני רוחך.
זה בהחלט מרוב אהבה, גם אלייך.
ראי, הוא אינו נגדך - אף פעם. מעולם לא היה ואינו.
המציאות גם היא אינה נגדך - למרות שלפעמים זה בדיוק זה שדמה לך ואין ספק שיש לך סבות טובות.
כאן, על פני להתמודד אתו בחשיבה מקובלת פחות או יותר, על פני לתת פרשנות מקטינה (אותך) ראי תמיד את האהבה.
ניתן בהחלט להניח רגיעה גם אצלך וגם אצלו - שוב, ראי פרחי באך. - טוב שאת תתחילי בלי לומר לו דבר לגבי עצמו, ולאחר שיראה שאת משתמשת, יש להניח שיסכים לבדוק גם.
מאידך רסקיו במים של המשפחה באופן קבוע, בתבשילים ובכל דרך גם יועיל וטוב להצהיר לכל המשפחה שאת מתחילה ניסוי ומוסיפה רסקיו לכל המים והתבשילים.
מעבר לכך יש תמציות ייעודיות לכל אדם וסיטואציה.
לא תוכלי לשנות אותו, לא תוכלי לשנות את המציאות, כל שתוכלי זה להשתנות את בעצמך ולדעת להתמודד גם אתו ודווקא במקומות שהמראה שהוא מציב לך - מטלטלת אותך.
זה לא בגללו ואין כאן אשמה של אף אחד.
זה כן הזדמנות לראות על מה את מגיבה ואיך את מגיבה,. זה שווה חקירה אישית שלך בהתבוננות פנימה.
רווחתך הנפשית והרגשית לא מאוימת בגללו, אלא מתוך כך שיש נושאים שטוב לאזנם בתוכך.
במיוחד כאשר את עומדת מול הכאב, הזעם וחוסר האונים.
ברשותך, טוב לזכור שהסביבה לא מסוגלת להבין מן אהבה שכזו, שלו אלייך הסביבה מגבה ומבינה, אבל את אהבתך הסביבה לא ממש מבינה. וטוב לזכור את זה בבואך אל אהובך - בכאב, בטענה, בשמחה ובאהבה.
הנמיכי את רעשי הסביבה - כלפייך וגם כלפיו.
זה - אהובך.
ושוב ושוב, אהבה. ב ר ו ח ב ו ת ה.
תודות
החיים יקרה, אינם הוגנים.
האהבה אין בה שום הגיון או הוגנות, בוודאי שהמציאות אינה הוגנת.
יש מציאות, יש דברים אובייקטיביים, לא את הכל אני מדמיינת.
יש מציאות, אין דברים אובייקטיביים והכל את מדמיינת.
המציאות לעולם היא בעיני המתבונן.
יש להבין שהמציאות שאין עליה ויכוח היא החומר דומם, כוח המשיכה, הכוכבים במסילותיהם וכן הלאה.. (למרות שיש גם התבוננות שזה גם לא אובייקטיבי אלא גם זה נכנס למגירות הסובייקטיביות).
כפי שאמר לי הוא בעצמו - אני יודע שבמצבים קשים אני לא יכול לתמוך בך.
הרי לך מודעות עצמית (מה שחשבת שאין).
הסיבה, אליבא דהוא, היא שהציפיות שלי ממנו כל כך גבוהות אז, והביקורת הצפויה כל כך קשה, שמראש הוא לא יכול להרגיש אלי אמפתיה באותן סיטואציות ומראש הוא נכנס למגננה.
הוא אומר לך שהציפיות שלך כל כך גבוהות ממנו, בפועל הציפיות שלו עצמו ושל הסיטואציה ממנו, להיות מתפקד ולהציל את המצב - אינן יכולות להתממש מכיוון שהוא נכנס לשתוק.
השתוק הזה בא מאותו מקום של בהלה, פאניקה, לא חרדה אלא תגובה פיזית ממש לאירוע שכביכול מאשר לו את חרדתו הנוראה - שאכן ה "מה יהיה?" קורה, ותכף אסון.
ועוד רגע נותר לבדו בעולם.
את מבינה? הוא לא יכול לקחת את זה על עצמו, הוא לא יכול להבין שלחרדתו יש מזור, ומתוך הפאניקה אינו יכול לעשות כלום.
הפרשנות שלו אחר כך מושלכת עלייך, אבל זה הדפוס. בפועל הפרשנות שלו ממש לא חשובה.
ואני מוצאת כל כך הרבה כשלים במשפט הזה, וקשה לי לקבל את עמדתך שזה בעיני רוחי, או שזה מרוב אהבה אלי.
זה לא בעיני רוחך.
זה בהחלט מרוב אהבה, גם אלייך.
ראי, הוא אינו נגדך - אף פעם. מעולם לא היה ואינו.
המציאות גם היא אינה נגדך - למרות שלפעמים זה בדיוק זה שדמה לך ואין ספק שיש לך סבות טובות.
כאן, על פני להתמודד אתו בחשיבה מקובלת פחות או יותר, על פני לתת פרשנות מקטינה (אותך) ראי תמיד את האהבה.
ניתן בהחלט להניח רגיעה גם אצלך וגם אצלו - שוב, ראי פרחי באך. - טוב שאת תתחילי בלי לומר לו דבר לגבי עצמו, ולאחר שיראה שאת משתמשת, יש להניח שיסכים לבדוק גם.
מאידך רסקיו במים של המשפחה באופן קבוע, בתבשילים ובכל דרך גם יועיל וטוב להצהיר לכל המשפחה שאת מתחילה ניסוי ומוסיפה רסקיו לכל המים והתבשילים.
מעבר לכך יש תמציות ייעודיות לכל אדם וסיטואציה.
לא תוכלי לשנות אותו, לא תוכלי לשנות את המציאות, כל שתוכלי זה להשתנות את בעצמך ולדעת להתמודד גם אתו ודווקא במקומות שהמראה שהוא מציב לך - מטלטלת אותך.
זה לא בגללו ואין כאן אשמה של אף אחד.
זה כן הזדמנות לראות על מה את מגיבה ואיך את מגיבה,. זה שווה חקירה אישית שלך בהתבוננות פנימה.
רווחתך הנפשית והרגשית לא מאוימת בגללו, אלא מתוך כך שיש נושאים שטוב לאזנם בתוכך.
במיוחד כאשר את עומדת מול הכאב, הזעם וחוסר האונים.
ברשותך, טוב לזכור שהסביבה לא מסוגלת להבין מן אהבה שכזו, שלו אלייך הסביבה מגבה ומבינה, אבל את אהבתך הסביבה לא ממש מבינה. וטוב לזכור את זה בבואך אל אהובך - בכאב, בטענה, בשמחה ובאהבה.
הנמיכי את רעשי הסביבה - כלפייך וגם כלפיו.
זה - אהובך.
ושוב ושוב, אהבה. ב ר ו ח ב ו ת ה.
תודות
להשתחרר מחוויה זוגית שלילית
יו, תודות. יו.
אתה כל כך קל במילים, ולי הן פתאם נעלמות.
כמה יפה.
אתה כל כך קל במילים, ולי הן פתאם נעלמות.
כמה יפה.
להשתחרר מחוויה זוגית שלילית
שוב דברנו. מאז עבר שבוע או יותר. אחת השיחות הקצרות שהיו לנו, ושונה מכולן.
היה מוקדם, שקט של עלות השחר, הילדים עוד ישנים. אמרתי שאני מבינה שלא הקשבתי לו. הוא נדרך.
אמרתי שאני מבינה שהמצוקה שלו, בכל מיני מצבים בהם הכריז עליה בדרכו, היא אמיתית. הוא לא הגיב. מצד שני לא התגונן. אמרתי שאני מסתכלת אחורה על כל מיני מצבים, מצבים בהם ביקרתי אותו כל כך שלא תיפקד, ומבינה שלא הצלחתי להקשיב לו, לא שמעתי שהוא אומר שהוא בשוק. או ששמעתי, ופטרתי את זה כמטבע לשון משומש. הוא אמר איך לא שמעת, הרי אמרתי לך את זה כל הזמן. רגע, לקחת אויר. דקדוקית, השיחה נסובה סביב כמה שאני לא הייתי בסדר שלא הקשבתי לו. זה עבר אותו. ממתי את אומרת על עצמך דברים שלא היית בסדר? הוא שאל.
המחשבות שלי לא היו טהורות. החמלה כלפיו קיימת, אבל לא מלאה. הלב מלא באירועי העבר, עשרים שנות אירועי עבר, העטופים מכל עבר וכיוון באבסורד ובמילים רעות. חלק ממני רצה לצעוק, ולבכות, ולקרוא בשמות, ולהגיד מה דעתי בדיוק על ההלם הלא ברור הזה שלו. הוא המשיך לשתוק, כן או לא שותף לשיחה, כן או לא מבין אותה, לא ברור. לא התאפקתי והוספתי, למרות שמוטב היה שלא, שיש לי עבודה עכשיו. שאני צריכה ללמוד לחיות ולקבל את האהבה שלו כפי שהיא, אהבה עצומה, מלאה ואמיתית לגמרי, אבל ללא תמיכה. אני יודעת שזה פגע בו מאד, ואני יודעת שאת זה הוא כן שמע. אולי היה גם שמץ רוע או סרקזם במשפט הזה, לצערי אני לא מתחייבת שלא. הוא אמר שהוא מקוה שזה לא יישאר ככה. נגמרה השיחה, אולי עשר דקות, אולי פחות.
מה מאז? אני כבר פחות שקועה בביקורת, לא שואלת את ה'למה', וגם לא חושבת יותר שהוא רצה ברעתי. מה כן? אני מביטה בו ורואה בבהירות מטורפת את המילים הרעות שספגתי. תלי תילים של מילים, אין ספור, אין סוף. כמו ענן שחור מכסות אות הרווח שביני ובינו, ממלא את החלל, חונק אותי. אני לא יודעת למה, הרי לא נוספו מילים חדשות לאלו שהיו. נהפוך הוא. ועדין, המילים הקשות ברורות מאי פעם, כואבות מאי פעם, ואין לי אויר מרוב שהן שם.
והוא? כאילו לא היתה שיחה, כאילו לא נאמרו דברים, אין התייחסות ואין כלום. עולם כמנהגו נוהג, והחיים ממשיכים.
מה שכן, אולי, חמקמק, יתכן, שמשהו זז בו. עושה רושם שהוא פחות מאוים ממני מאשר קודם.
קצת יותר סמכותי בבית, קצת פחות תלוי בי, קצת יותר מגבה אותי בעניינים מול הילדים.
וכל הזמן מבקש את קרבתי. ואני - איני יכולה להעניק אותה.
לפי שעה.
היה מוקדם, שקט של עלות השחר, הילדים עוד ישנים. אמרתי שאני מבינה שלא הקשבתי לו. הוא נדרך.
אמרתי שאני מבינה שהמצוקה שלו, בכל מיני מצבים בהם הכריז עליה בדרכו, היא אמיתית. הוא לא הגיב. מצד שני לא התגונן. אמרתי שאני מסתכלת אחורה על כל מיני מצבים, מצבים בהם ביקרתי אותו כל כך שלא תיפקד, ומבינה שלא הצלחתי להקשיב לו, לא שמעתי שהוא אומר שהוא בשוק. או ששמעתי, ופטרתי את זה כמטבע לשון משומש. הוא אמר איך לא שמעת, הרי אמרתי לך את זה כל הזמן. רגע, לקחת אויר. דקדוקית, השיחה נסובה סביב כמה שאני לא הייתי בסדר שלא הקשבתי לו. זה עבר אותו. ממתי את אומרת על עצמך דברים שלא היית בסדר? הוא שאל.
המחשבות שלי לא היו טהורות. החמלה כלפיו קיימת, אבל לא מלאה. הלב מלא באירועי העבר, עשרים שנות אירועי עבר, העטופים מכל עבר וכיוון באבסורד ובמילים רעות. חלק ממני רצה לצעוק, ולבכות, ולקרוא בשמות, ולהגיד מה דעתי בדיוק על ההלם הלא ברור הזה שלו. הוא המשיך לשתוק, כן או לא שותף לשיחה, כן או לא מבין אותה, לא ברור. לא התאפקתי והוספתי, למרות שמוטב היה שלא, שיש לי עבודה עכשיו. שאני צריכה ללמוד לחיות ולקבל את האהבה שלו כפי שהיא, אהבה עצומה, מלאה ואמיתית לגמרי, אבל ללא תמיכה. אני יודעת שזה פגע בו מאד, ואני יודעת שאת זה הוא כן שמע. אולי היה גם שמץ רוע או סרקזם במשפט הזה, לצערי אני לא מתחייבת שלא. הוא אמר שהוא מקוה שזה לא יישאר ככה. נגמרה השיחה, אולי עשר דקות, אולי פחות.
מה מאז? אני כבר פחות שקועה בביקורת, לא שואלת את ה'למה', וגם לא חושבת יותר שהוא רצה ברעתי. מה כן? אני מביטה בו ורואה בבהירות מטורפת את המילים הרעות שספגתי. תלי תילים של מילים, אין ספור, אין סוף. כמו ענן שחור מכסות אות הרווח שביני ובינו, ממלא את החלל, חונק אותי. אני לא יודעת למה, הרי לא נוספו מילים חדשות לאלו שהיו. נהפוך הוא. ועדין, המילים הקשות ברורות מאי פעם, כואבות מאי פעם, ואין לי אויר מרוב שהן שם.
והוא? כאילו לא היתה שיחה, כאילו לא נאמרו דברים, אין התייחסות ואין כלום. עולם כמנהגו נוהג, והחיים ממשיכים.
מה שכן, אולי, חמקמק, יתכן, שמשהו זז בו. עושה רושם שהוא פחות מאוים ממני מאשר קודם.
קצת יותר סמכותי בבית, קצת פחות תלוי בי, קצת יותר מגבה אותי בעניינים מול הילדים.
וכל הזמן מבקש את קרבתי. ואני - איני יכולה להעניק אותה.
לפי שעה.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
להשתחרר מחוויה זוגית שלילית
אני לא יודעת למה, הרי לא נוספו מילים חדשות לאלו שהיו
כי את מוכנה יותר לראות וגם להרגיש את האמת. שלא היית מסוגלת להרגיש בעבר.
ולכן את מרגישה את כל האימפקט של המשמעות שעד כה פחדת ממנה וברחת ממנה. את מוכנה עכשיו להתמודד.
כי את מוכנה יותר לראות וגם להרגיש את האמת. שלא היית מסוגלת להרגיש בעבר.
ולכן את מרגישה את כל האימפקט של המשמעות שעד כה פחדת ממנה וברחת ממנה. את מוכנה עכשיו להתמודד.
להשתחרר מחוויה זוגית שלילית
יקירה,
זה זמן חמלה.
שאלו הן תולדות חייך. ואלה המילים הקשות האלה והאלימות הנוראה אשר יכולת להן כל השנים האלה.
ואלה השנים בהם האהבה הכבירה הזו השתלחה בך ובו - במקביל ובהדדיות מרשימה.
שכן מילותייך אליו. בתפישתו. בתבניתו. בפרשנותו האישית - לא פחות מאיימות - ממילותיו כלפייך.
ובעודך תמהה ומשחררת את המילים הקשות והאינטימיות האלימה - אהדדי כאמור, הנך סוללת דרך אחרת - חדשה.
ושיחה של עשר דקות מחוללת שינוי שאין לשערו.
שכן שניכם הקשבתם.
לא רק הוא. גם את.
וזה יקירה סיבה לצאת במחול. שכן כבר את חשה כיצד הווא פחות מאויים.
והשינוי אצלך הוא הפחתת הצורך לאיים. להרגיש מאיימת. ולהיות מאוימת.
עם זאת מתוך חמלה עצמית הניחי לזמן להבשיל.
הזמן הזה בו את מתכנסת אל מחילותייך. מוחלת בחמלתך לעדינה שספגה ובעיקר שכל כך אוהבת את האיש הבלתי נסבל הזה.
שינויים קטנים. עדינים. חמלה.
הוא לא רק מחפש את קרבתך. הוא גם מחפש את קרבתו.
הרעפת כפיה. אלימות. אהבה. או כל השלכה בוטה החוצה לעתים מצביעה על בריחה מהבפנים. כאשר יש הזדמנות לראות מבעד ענני הזעם והמרירות את תכלת השמיים עשוי להתרחב הלב עד כדי כך שהעצמי. זה שנסה ממנו הנפש ברגיל. בגחמותיה המשונות. נמצא אז נוכח העצמי וחבך המורחב אז משפיע על כל שממית אקראית ולבטח על לבו הפועם של אהובך.
לא בכפיה.
באהבה.
תודות
זה זמן חמלה.
שאלו הן תולדות חייך. ואלה המילים הקשות האלה והאלימות הנוראה אשר יכולת להן כל השנים האלה.
ואלה השנים בהם האהבה הכבירה הזו השתלחה בך ובו - במקביל ובהדדיות מרשימה.
שכן מילותייך אליו. בתפישתו. בתבניתו. בפרשנותו האישית - לא פחות מאיימות - ממילותיו כלפייך.
ובעודך תמהה ומשחררת את המילים הקשות והאינטימיות האלימה - אהדדי כאמור, הנך סוללת דרך אחרת - חדשה.
ושיחה של עשר דקות מחוללת שינוי שאין לשערו.
שכן שניכם הקשבתם.
לא רק הוא. גם את.
וזה יקירה סיבה לצאת במחול. שכן כבר את חשה כיצד הווא פחות מאויים.
והשינוי אצלך הוא הפחתת הצורך לאיים. להרגיש מאיימת. ולהיות מאוימת.
עם זאת מתוך חמלה עצמית הניחי לזמן להבשיל.
הזמן הזה בו את מתכנסת אל מחילותייך. מוחלת בחמלתך לעדינה שספגה ובעיקר שכל כך אוהבת את האיש הבלתי נסבל הזה.
שינויים קטנים. עדינים. חמלה.
הוא לא רק מחפש את קרבתך. הוא גם מחפש את קרבתו.
הרעפת כפיה. אלימות. אהבה. או כל השלכה בוטה החוצה לעתים מצביעה על בריחה מהבפנים. כאשר יש הזדמנות לראות מבעד ענני הזעם והמרירות את תכלת השמיים עשוי להתרחב הלב עד כדי כך שהעצמי. זה שנסה ממנו הנפש ברגיל. בגחמותיה המשונות. נמצא אז נוכח העצמי וחבך המורחב אז משפיע על כל שממית אקראית ולבטח על לבו הפועם של אהובך.
לא בכפיה.
באהבה.
תודות
להשתחרר מחוויה זוגית שלילית
בשמת יקרה, תודה. צודקת כתמיד. תודה על החיבוק!
תודות, תודות
שכן מילותייך אליו. בתפישתו. בתבניתו. בפרשנותו האישית - לא פחות מאיימות - ממילותיו כלפייך.
בדיוק כך. אני מבינה את זה, ואין סוף לתודות על כך שסייעת לי להבין
אבל האבסורד... והצדק... והיעדרו... קשה לי כל כך לוותר עליהם.
מבינה את הצורך. יודעת. מכירה. ועדין
כל כך קשורה לצדק האישי שלי
והוא אומר, לעולם לא נוכל להתקדם אם לא תשחררי שם
תפתחי דף חדש. הוא אומר. אני לא יודעת לפתוח דפים חדשים.
אולי כי אני פוחדת שיוכתמו גם.
תודות, תודות
שכן מילותייך אליו. בתפישתו. בתבניתו. בפרשנותו האישית - לא פחות מאיימות - ממילותיו כלפייך.
בדיוק כך. אני מבינה את זה, ואין סוף לתודות על כך שסייעת לי להבין
אבל האבסורד... והצדק... והיעדרו... קשה לי כל כך לוותר עליהם.
מבינה את הצורך. יודעת. מכירה. ועדין
כל כך קשורה לצדק האישי שלי
והוא אומר, לעולם לא נוכל להתקדם אם לא תשחררי שם
תפתחי דף חדש. הוא אומר. אני לא יודעת לפתוח דפים חדשים.
אולי כי אני פוחדת שיוכתמו גם.
להשתחרר מחוויה זוגית שלילית
גם.
הכל גם.
דף חדש כשנפתח הוא מחובר לכל הדפים הקודמים.
מחברת חדשה כשנפתחת היא המשך ישיר לקודמת.
כך ספר מוליד ספר וסיפור מוליד סיפור.
את גם צודקת. נורא.
ואת גם נורא חסרת אונים מול תחושת חוסר הצדק.
לא פייר. לא פייר מה שקרה לך.
יקירה
לא פייר מה שקרה לכם.
אם כבר.
וזה גם.
גם החסד נוכח בכל אירוע, כל אלימות וכל חספוס.
כל שוני ומוזרות וכאבים פיזיים בשל כיווצים נפשיים - כולם בחסד גמור.
שהדין. בית הדין שלך - אצלך בראש - הוא האינטלקט.
התודעה המדברת.
המילים שמעלות הרגשה.
אשמה עשויה להעלות חוסר צדק.
האשמה גם היא - מעלה את חוסר הצדק.
שתי אלה ביחד עם הבושה והבוז הם בעיקר כלים חברתיים חיוניים לתקופות מסוימות.
כלים חברתיים לשליטה של הפן העושק - ברובו גברי - אך לא רק. הפן הכוחני, הפן שמצדיק כפייה.
הפן שמשתמש בכל הכלים העקומים, כל מה שאינו שכל ישר.
ששכל ישר הוא אבחנה
ושכל עקום הוא בקורת
וכאשר את מעלה בקורת כמעשה יומיומי, אין תימה שתחושתך מתמקדת בדין, בצדק.
האהבה כמו מוסתרת מאחורי פרגוד ההיאחזות בגיבוי המובטח - עמדת הקרבן.
זו מקבלת גיבוי גורף - בעיקר ממך.
החסד גם מכה בך בכל עוזו את ההתקיימות כהתקיימות.
הדין גם נאחז ואחוז אצל הילדה הקטנה - שמקבלת את ספוקה סביב הצדק.
וכעת מתבקשת הילדה הקטנה להיפתח אל הבוגרת. זו שנמצאת שם ממילא.
שהבוגרת עשויה לנחם את הילדה הקטנה ולפתות אותה להניח את המושכות.
לא בכוח או בעורמה
כי אי אפשר לנצח את הילדה הקטנה.
רק להציע לה להעביר את המושכות אל הבוגרת.
כך הקטנה תוכל להתבטא בכל דרך - כשהיא מקבלת גיבוי מהבוגרת.
על פני גינוי - ממי שנתפש בכבוגר - ההורה - ואינו.
הצדק אינו יודע אהבה.
החסד הוא הביטוי הרחב ביותר של האהבה - כהמציאות הפיזית.
גם בצדקתך
וגם בחסדך.
תודות
הכל גם.
דף חדש כשנפתח הוא מחובר לכל הדפים הקודמים.
מחברת חדשה כשנפתחת היא המשך ישיר לקודמת.
כך ספר מוליד ספר וסיפור מוליד סיפור.
את גם צודקת. נורא.
ואת גם נורא חסרת אונים מול תחושת חוסר הצדק.
לא פייר. לא פייר מה שקרה לך.
יקירה
לא פייר מה שקרה לכם.
אם כבר.
וזה גם.
גם החסד נוכח בכל אירוע, כל אלימות וכל חספוס.
כל שוני ומוזרות וכאבים פיזיים בשל כיווצים נפשיים - כולם בחסד גמור.
שהדין. בית הדין שלך - אצלך בראש - הוא האינטלקט.
התודעה המדברת.
המילים שמעלות הרגשה.
אשמה עשויה להעלות חוסר צדק.
האשמה גם היא - מעלה את חוסר הצדק.
שתי אלה ביחד עם הבושה והבוז הם בעיקר כלים חברתיים חיוניים לתקופות מסוימות.
כלים חברתיים לשליטה של הפן העושק - ברובו גברי - אך לא רק. הפן הכוחני, הפן שמצדיק כפייה.
הפן שמשתמש בכל הכלים העקומים, כל מה שאינו שכל ישר.
ששכל ישר הוא אבחנה
ושכל עקום הוא בקורת
וכאשר את מעלה בקורת כמעשה יומיומי, אין תימה שתחושתך מתמקדת בדין, בצדק.
האהבה כמו מוסתרת מאחורי פרגוד ההיאחזות בגיבוי המובטח - עמדת הקרבן.
זו מקבלת גיבוי גורף - בעיקר ממך.
החסד גם מכה בך בכל עוזו את ההתקיימות כהתקיימות.
הדין גם נאחז ואחוז אצל הילדה הקטנה - שמקבלת את ספוקה סביב הצדק.
וכעת מתבקשת הילדה הקטנה להיפתח אל הבוגרת. זו שנמצאת שם ממילא.
שהבוגרת עשויה לנחם את הילדה הקטנה ולפתות אותה להניח את המושכות.
לא בכוח או בעורמה
כי אי אפשר לנצח את הילדה הקטנה.
רק להציע לה להעביר את המושכות אל הבוגרת.
כך הקטנה תוכל להתבטא בכל דרך - כשהיא מקבלת גיבוי מהבוגרת.
על פני גינוי - ממי שנתפש בכבוגר - ההורה - ואינו.
הצדק אינו יודע אהבה.
החסד הוא הביטוי הרחב ביותר של האהבה - כהמציאות הפיזית.
גם בצדקתך
וגם בחסדך.
תודות
להשתחרר מחוויה זוגית שלילית
הצדק אינו יודע אהבה.
החסד הוא הביטוי הרחב ביותר של האהבה.
(- משננת -)
החסד הוא הביטוי הרחב ביותר של האהבה.
(- משננת -)
להשתחרר מחוויה זוגית שלילית
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
דף יפה,נשמע שהיחסים בינך לבין בעלך עלו שלב, את עכשיו מכירה אותו יותר טוב, גם במצב הזה, שתדעי עם מי את חיה, זו בכלל לא סיבה להתגרש, זו סיבה לקחת יותר אחריות על החיים שלך, וללמוד לאהוב אותו עם החסרונות שלו, הוא לא אלוהים,הוא בן אדם בשר ודם בדיוק כמוך,תקבלי את זה. נשמע שאת עושה עבודה טובה, זה יפה לקרוא על הפתיחות ביניכם, את אשה חכמה, נשמע שהוא הפנים את מה שקרה ומשהו נפגע בגבריות שלו ונראה לי שבפעם הבאה שאפילו אם רק טיפה תחליקי הוא יזנק לתפוס אותך
דף יפה,נשמע שהיחסים בינך לבין בעלך עלו שלב, את עכשיו מכירה אותו יותר טוב, גם במצב הזה, שתדעי עם מי את חיה, זו בכלל לא סיבה להתגרש, זו סיבה לקחת יותר אחריות על החיים שלך, וללמוד לאהוב אותו עם החסרונות שלו, הוא לא אלוהים,הוא בן אדם בשר ודם בדיוק כמוך,תקבלי את זה. נשמע שאת עושה עבודה טובה, זה יפה לקרוא על הפתיחות ביניכם, את אשה חכמה, נשמע שהוא הפנים את מה שקרה ומשהו נפגע בגבריות שלו ונראה לי שבפעם הבאה שאפילו אם רק טיפה תחליקי הוא יזנק לתפוס אותך
להשתחרר מחוויה זוגית שלילית
עדינה,
(- משננת -)
שזה כבר תחילת השינוי.
שהשינון במקרה זה נדרש לא על מנת ללמוד איזה עניין
אלא להסכים.
ואת, נהדרת שכמוך - הרי הסכמת מראש אל האהבה הזו
אל נחת הרוח המתקיימת מאליה בלא שימת לב. בפרטים הקטנים, בתשומת לב מיוחדת אלייך.
הווה חייך כולו בחסד. ואת פורשת חסותך על גן העדן הזה,
ומודה.
תודות
(- משננת -)
שזה כבר תחילת השינוי.
שהשינון במקרה זה נדרש לא על מנת ללמוד איזה עניין
אלא להסכים.
ואת, נהדרת שכמוך - הרי הסכמת מראש אל האהבה הזו
אל נחת הרוח המתקיימת מאליה בלא שימת לב. בפרטים הקטנים, בתשומת לב מיוחדת אלייך.
הווה חייך כולו בחסד. ואת פורשת חסותך על גן העדן הזה,
ומודה.
תודות
להשתחרר מחוויה זוגית שלילית
תודות, אני נפעמת מטובך אלי.
להשתחרר מחוויה זוגית שלילית
שנדרש האיזון הזה של פידבק חיובי על בחירתך ועל חייך אל מול גחמות החברה -
שרואה בכל מה שאינו "תרבותי" - "שטוח" - "פוליטיקלי קורקט" כטעות שאין לשתוק עליה.
כך, שכאשר אז, הסכמת אל האהבה הזו אשר הציפה אותך ונענתה אל כמיהת לבך,
כבר אז התחילו הלשונות הטובות ללחוש ולרחוש סביבך
מילות לחש ושטנה אל כל מה שמעט שונה
ולא נמצאת החברה הסובבת מפרגנת לאהבתך ובעיקר לא מפרגנת לך.
אז, השפעה חיצונית במובן הזה התרבותי
דוחקת אותך אל מחוזות הכעס והזעם
אל ארמונות הצדק העשויים זהב מזויף
ומאשרים לכל הקורבנות באשר הם את צדקתם.
ולכן, נדרשת ההארה הזו אל האהבה.
אל תשכחי אף פעם את האהבה.
וראי מה כבר יש לך בחייך - מעבר לאהוב ולחייכם המשותפים.
הידיעה הפנימית שאין עליה עוררין - שזה אהובך והוא מאפשר לך בדרכו
את הזוגיות המופלאה בינך ובין עצמך - והצמיחה בה.
זה לא שבלעדיו זה לא היה מתרחש.
זה שאיתו - קל יותר להתבונן במראה ובמאורעות.
תודות
שרואה בכל מה שאינו "תרבותי" - "שטוח" - "פוליטיקלי קורקט" כטעות שאין לשתוק עליה.
כך, שכאשר אז, הסכמת אל האהבה הזו אשר הציפה אותך ונענתה אל כמיהת לבך,
כבר אז התחילו הלשונות הטובות ללחוש ולרחוש סביבך
מילות לחש ושטנה אל כל מה שמעט שונה
ולא נמצאת החברה הסובבת מפרגנת לאהבתך ובעיקר לא מפרגנת לך.
אז, השפעה חיצונית במובן הזה התרבותי
דוחקת אותך אל מחוזות הכעס והזעם
אל ארמונות הצדק העשויים זהב מזויף
ומאשרים לכל הקורבנות באשר הם את צדקתם.
ולכן, נדרשת ההארה הזו אל האהבה.
אל תשכחי אף פעם את האהבה.
וראי מה כבר יש לך בחייך - מעבר לאהוב ולחייכם המשותפים.
הידיעה הפנימית שאין עליה עוררין - שזה אהובך והוא מאפשר לך בדרכו
את הזוגיות המופלאה בינך ובין עצמך - והצמיחה בה.
זה לא שבלעדיו זה לא היה מתרחש.
זה שאיתו - קל יותר להתבונן במראה ובמאורעות.
תודות
להשתחרר מחוויה זוגית שלילית
הו תודות, זה לא מדויק
צדקת החברה טבועה בדמי, ומכאן השפעתה
אבל כלפי חוץ הוא אדם מרשים ומוצלח, חכם ונערץ
לגמרי ממלא ציפיות ויושב במשבצות והקונפורמיזם לרגליו
אתה מבין? נניח לא היו מפרגנים. נניח היו מביטים בו במבט עקום, לוחשים עד שאשמע, מעירים לי. הדברים האלו היו עומדים היום לצדי, שומרים על שפיותי. אבל זה לא כך, וכל מי שרואה אותו נאנח, הו כמה מוצלח, ואם אדבר עם מי מהם, מה יחשוב מלבד שזה בראש שלי. וגם הוא. ואני כל כך הרבה פעמים שמעתי ממנו בחיים את המילה משוגעת, שכבר נרקמו יחסים מלאים ביני לבינה, בינה לביני. ואני מרגישה, וחוששת, ונרגשת, שאחד מאיתנו נוגע בטירוף. והצדק, הצדק, הצדק. אחד אוחז בצדק, השני בטירוף. והמחול הזה, מי את מה, מה של מי, רגע תכף אכתוב עוד.
צדקת החברה טבועה בדמי, ומכאן השפעתה
אבל כלפי חוץ הוא אדם מרשים ומוצלח, חכם ונערץ
לגמרי ממלא ציפיות ויושב במשבצות והקונפורמיזם לרגליו
אתה מבין? נניח לא היו מפרגנים. נניח היו מביטים בו במבט עקום, לוחשים עד שאשמע, מעירים לי. הדברים האלו היו עומדים היום לצדי, שומרים על שפיותי. אבל זה לא כך, וכל מי שרואה אותו נאנח, הו כמה מוצלח, ואם אדבר עם מי מהם, מה יחשוב מלבד שזה בראש שלי. וגם הוא. ואני כל כך הרבה פעמים שמעתי ממנו בחיים את המילה משוגעת, שכבר נרקמו יחסים מלאים ביני לבינה, בינה לביני. ואני מרגישה, וחוששת, ונרגשת, שאחד מאיתנו נוגע בטירוף. והצדק, הצדק, הצדק. אחד אוחז בצדק, השני בטירוף. והמחול הזה, מי את מה, מה של מי, רגע תכף אכתוב עוד.
להשתחרר מחוויה זוגית שלילית
המילים לעולם מדויקות.
שכן, אותה חברה שמאדירה את הנורמלי - בהחלט דוחפת החוצה את השגעון והטירוף - מגרשת את אלה.
ואם לא שמעת לחשושים זה לא כי לא היו. היו בהחלט.
חלקם עלייך שמה יש לו לחפש אתך וחלקם עליו שמה יש לך לחפש אצלו.
הצלחתו בחוץ לא מסתירה באמת את שונותו.
רק לעינייך זה מצטייר כך.
עם זאת, בחושיו הבריאים לעתים מצביע על מוזרותך.
עם זאת, אינו זר לך ואת אינו זר לו. חיבור של אהבה הוא הקושר.
כאשר את מבקשת את השפיות התבונני היטב.
המקום השפוי, החף מכל שגעון, נעדר טירוף או כל יציאה מאיזון - מוות. פשוטו כמשמעו.
ומי אשר מעוניין להכניסך בסד השפיות והנורמליות - אינו מבקש אלא להניעך אל מוות.
שמא חיותך שמחתך ושגעונך יסנוורו את העוברים ושבים,
ותעמוד מיכל ותלגלג על דוד המלך - שנראה שאיבד לחלוטין את הצפון בעודו מפזז ומרקד לפני ארון ה'.
כאן, הצדק כשלעצמו הוא טירוף מוחלט.
לא רק שאין בו אהבה, אין בו גם ולו גרם אחד של שכל ישר, או שפיות.
הצדק הוא השגעון המניע את החברה האנושית אל האדרת הקורבן עד כדי כך -
שחירות עשויה להצביע על יציאה מאיזון - טיפול תרופתי ומה לא.
אין זה חשוב מי מייצג את החברה הבוחנת אותך אותו ואת היחסים.
מה שחשוב זה להשיל מעלייך את מה שלא רלוונטי לחייך כלל ועיקר - המבט המבקר.
יכולה להתבונן באותו מבט בדיוק ולהוריד כל ערך ממה שאת רואה.
אז, המבט המאבחן יכול להבחין באהבה - בעוד המבט המבקר מעדיף להימנע מלראותה.
תודות
שכן, אותה חברה שמאדירה את הנורמלי - בהחלט דוחפת החוצה את השגעון והטירוף - מגרשת את אלה.
ואם לא שמעת לחשושים זה לא כי לא היו. היו בהחלט.
חלקם עלייך שמה יש לו לחפש אתך וחלקם עליו שמה יש לך לחפש אצלו.
הצלחתו בחוץ לא מסתירה באמת את שונותו.
רק לעינייך זה מצטייר כך.
עם זאת, בחושיו הבריאים לעתים מצביע על מוזרותך.
עם זאת, אינו זר לך ואת אינו זר לו. חיבור של אהבה הוא הקושר.
כאשר את מבקשת את השפיות התבונני היטב.
המקום השפוי, החף מכל שגעון, נעדר טירוף או כל יציאה מאיזון - מוות. פשוטו כמשמעו.
ומי אשר מעוניין להכניסך בסד השפיות והנורמליות - אינו מבקש אלא להניעך אל מוות.
שמא חיותך שמחתך ושגעונך יסנוורו את העוברים ושבים,
ותעמוד מיכל ותלגלג על דוד המלך - שנראה שאיבד לחלוטין את הצפון בעודו מפזז ומרקד לפני ארון ה'.
כאן, הצדק כשלעצמו הוא טירוף מוחלט.
לא רק שאין בו אהבה, אין בו גם ולו גרם אחד של שכל ישר, או שפיות.
הצדק הוא השגעון המניע את החברה האנושית אל האדרת הקורבן עד כדי כך -
שחירות עשויה להצביע על יציאה מאיזון - טיפול תרופתי ומה לא.
אין זה חשוב מי מייצג את החברה הבוחנת אותך אותו ואת היחסים.
מה שחשוב זה להשיל מעלייך את מה שלא רלוונטי לחייך כלל ועיקר - המבט המבקר.
יכולה להתבונן באותו מבט בדיוק ולהוריד כל ערך ממה שאת רואה.
אז, המבט המאבחן יכול להבחין באהבה - בעוד המבט המבקר מעדיף להימנע מלראותה.
תודות
להשתחרר מחוויה זוגית שלילית
איך אתה עושה את זה, תודות? ומנין לי המקום להכיל את זה? כל החוכמה, והטוב, והדאגה שלך, אדם זר, לי.
והסיפור על מיכל ודוד המלך. אותו זוג בודד במקרא, רק הוא (אם אינני טועה), שנגעה בו המילה אהבה. ותאהב מיכל בת שאול את דוד. מכל מילה שלך, תודות, מכל אזכור, זורמת האהבה.
כתבתי עוד, הסברתי, עכשיו אחרי המילים שלך לא ברור אם לאלו החדשות שלי יש מקום. התנועה יישנה אותן. טוב שכך, תודה שכך. רגע.
והסיפור על מיכל ודוד המלך. אותו זוג בודד במקרא, רק הוא (אם אינני טועה), שנגעה בו המילה אהבה. ותאהב מיכל בת שאול את דוד. מכל מילה שלך, תודות, מכל אזכור, זורמת האהבה.
כתבתי עוד, הסברתי, עכשיו אחרי המילים שלך לא ברור אם לאלו החדשות שלי יש מקום. התנועה יישנה אותן. טוב שכך, תודה שכך. רגע.
להשתחרר מחוויה זוגית שלילית
איך אתה עושה את זה, תודות? ומנין לי המקום להכיל את זה? כל החוכמה, והטוב, והדאגה שלך, אדם זר, לי.
שאם לא יבואו אלה בדרכך הנך עשויה לאבד את אהבתך - אל עצמך.
מישהו צריך לפרגן.
ומכאן, ממקור המילים האלה נשלחת אלייך קרן של אהבה
בדמות קרן השמש המבצבצת וחודרת מרחקים אדירים
אך ורק על מנת לחמם את לחייך
כשאת מבקשת מעט חום מהשמיים - אל פנייך.
שכן, וטוב להפנים את זה - החיים באשר הם אינם אלא עונג צרוף המתחדש כל רגע בתורו
והפרשנות המילולית המהללת את ההלל על ההלל אל התפעמות כל חי, כל צומח, כל דומם,
היא אותה פרשנות מילולית שמצליחה להעיב את תכלת השמיים בבואך לסקול את עצמך.
כאשר את סוקלת - את אהובך, את ילדייך, את משפחתך, את כל מי שקיים - זוהי סקילה עצמית.
כאשר את פוסלת - זוהי פסילה עצמית.
כאשר את מסכימה להתפעמות של אהבה - אדוותייך נוגעות לכל החי; הקיים; היש והנמצא.
זה לא שמתפקידך להפעים את הדבורה בבואה לטעום מעט צוף.
זה מאליו. כפי שאהבה.
במובן הזה של זרות, אין שום זרות בינך ובין מקור המילים האלה,
שכן הכל אחד.
על פני לזור לעצמך זר כשונה, קבלי תשורת הטבע
בדמות זר פרחים
אותו תגישי לאהובך
וכל שנותר לך הוא רק להודות.
הי...
לעצמך להודות. בעיקר לעצמך על נפלאותך ועל הסכמתך - לפרוח.
תודות.
שאם לא יבואו אלה בדרכך הנך עשויה לאבד את אהבתך - אל עצמך.
מישהו צריך לפרגן.
ומכאן, ממקור המילים האלה נשלחת אלייך קרן של אהבה
בדמות קרן השמש המבצבצת וחודרת מרחקים אדירים
אך ורק על מנת לחמם את לחייך
כשאת מבקשת מעט חום מהשמיים - אל פנייך.
שכן, וטוב להפנים את זה - החיים באשר הם אינם אלא עונג צרוף המתחדש כל רגע בתורו
והפרשנות המילולית המהללת את ההלל על ההלל אל התפעמות כל חי, כל צומח, כל דומם,
היא אותה פרשנות מילולית שמצליחה להעיב את תכלת השמיים בבואך לסקול את עצמך.
כאשר את סוקלת - את אהובך, את ילדייך, את משפחתך, את כל מי שקיים - זוהי סקילה עצמית.
כאשר את פוסלת - זוהי פסילה עצמית.
כאשר את מסכימה להתפעמות של אהבה - אדוותייך נוגעות לכל החי; הקיים; היש והנמצא.
זה לא שמתפקידך להפעים את הדבורה בבואה לטעום מעט צוף.
זה מאליו. כפי שאהבה.
במובן הזה של זרות, אין שום זרות בינך ובין מקור המילים האלה,
שכן הכל אחד.
על פני לזור לעצמך זר כשונה, קבלי תשורת הטבע
בדמות זר פרחים
אותו תגישי לאהובך
וכל שנותר לך הוא רק להודות.
הי...
לעצמך להודות. בעיקר לעצמך על נפלאותך ועל הסכמתך - לפרוח.
תודות.
להשתחרר מחוויה זוגית שלילית
ראה, תודות.
באותו זמן בדיוק, שכתבת לי את הדברים לעיל
הייתי בחוץ. עם הילדים. חם ויפה, ושמש נעימה מתמיד
הגיעה לפני. ואני התמסרתי לה לגמרי, ולא הרגשתי דבר פרט לה
והיה לי נעים מבפנים, ונעים מבחוץ, ושום מחשבות לא העיבו ולא חצצו
והדיבורים מסביב נשמעו כמנגינה, והמראות מסביב נדמו כנעימה, והלב גאה
והנה מה שכתבת.
באותו זמן בדיוק, שכתבת לי את הדברים לעיל
הייתי בחוץ. עם הילדים. חם ויפה, ושמש נעימה מתמיד
הגיעה לפני. ואני התמסרתי לה לגמרי, ולא הרגשתי דבר פרט לה
והיה לי נעים מבפנים, ונעים מבחוץ, ושום מחשבות לא העיבו ולא חצצו
והדיבורים מסביב נשמעו כמנגינה, והמראות מסביב נדמו כנעימה, והלב גאה
והנה מה שכתבת.
-
פלונית_אלמונית*
- הודעות: 1700
- הצטרפות: 23 ספטמבר 2001, 07:34
- דף אישי: הדף האישי של פלונית_אלמונית*
להשתחרר מחוויה זוגית שלילית
עדינה, מה שלומך?
-
פלונית_אחרת*
- הודעות: 355
- הצטרפות: 26 אפריל 2002, 21:27
להשתחרר מחוויה זוגית שלילית
תודה, פלונית אלמונית, שהעלית את הדף למה חדש.
דף יפהפה, ובא לי בזמן...
@}
דף יפהפה, ובא לי בזמן...
@}