לחיות בלי מקרר תנורגז וטלויזיה

[ג'ינ_ג'ית*]

כמעט מבלי שהרגשתי אוטוטו אני סוגרת חצי שנה בלי מקרר, תנור גז או טלויזיה.

האמת שגם אין מיטה וארון סביר אבל זה יותר זניח.

מה כן יש? בגדים והרבה, ארון קטן, מחשב, ספות, שולחן גדול, מיקרו וקומקום חשמלי.

למען האמת, חצי שנה בלי מוצרי חשמל כבדים יצאו לפועל בגלל אג'נדה. אג'נדה רצינית, עמוקה ומשמעותית.
הדחיינות.
כמו תמיד, לא אכות הסביבה ואמונה הדוקה, אלא היתה זו הדחיינות היקרה שלי שאמרה את דברה - ובגדול.


כל מי שמכיר קצת דירות בשכירות באזור ת"א (ולאחרונה גם רבתי) מכיר את הקושי בלמצוא דירה ועוד כזו שתתאים לצרכים שפויים של בן אדם (יותר גדולה מקרטון, פחות מצחינה מדיר, במחיר שיאפשר לעמוד בתקרת המינוס). לכן כשמוצאים דירה כזו מתאימים את עצמך אליה... וכך עשיתי.
בפועל, נכנסתי לפני חצי שנה לדירה ריקה לחלוטין, בעוד הדירה הקודמת שלי היתה מלאה בציוד. כך עברתי דירות כשאני קונה ציוד כשאני מוצאת דירה ריקה ומפזרת את אותו בין קרובים כשהדירה הבאה רחמנא ליצלן נמצאה מרוהטת.. לסירוגין...
אבל, כנראה שעשיתי את זה פעם אחת יותר מדי.

בכניסה לדירה הנוכחית בשלהי הקיץ, שיא החום, הגעתי עם הלשון בחוץ בדקה התשעים למעמד חתימת החוזה ערב (!) הפינוי של הדירה הקודמת
והפעם ברגע של תשישות שיא אמרתי

ח א ל ס.

לא קונה, לא מעבירה מבני משפחה, לא מתאמת מובילים, לא מסתובבת עם פיוזים משוחררים ועצבים רופפים. גם ככה הספיקו לי הנקיונות בדירה ההיא, בדירה הזו, העברות חשבונות, כתובת דואר, הסיפורים של הבעלבתים ההוא ירד לצרפת והשני עלה מקנדה, הבריונים מההובלות, טכנאיי הוט השקטים עד אימה, חשמלאי חרדי שלא מתקשרים אליו בשבת וביום חול ובערב ובבוקר רק מתי הוא פנוי מתקשרת, בסדר? מנעולן שבכלל משמש כסנדלר של השכונה ויש לו קומבינה עם הבעלבית על מחירי ריצפה למנעולים מפלסטיק, אינסטלטור שמצוייד רק במשאבה מקולקלת לפתיחת סתימות אבל מדי פעם עובדת גיברת! וההוא שמטפל ברעפים שנראה לי מת על הקפה אצלי כי היה פה לפני המבול בזמן המבול ואחרי המבול אבל הנזילה נוע תנוע לתפארת כל אלוהי האלטע זעאכן שנהיה מהדירה הזו.

אז חשבתי שזה יכול להיות דווקא נחמד ככה... בלי לחפש עכשיו תנור גז ולחשוש שידפקו אותי במחיר למרות שטחנתי שעות באינטרנט ולתאם מובילים שאמרו יגיעו עוד שבוע והגיעו אחרי חודש וחצי ולא באו כמוש קבענו בין 08:00- 12:00 ורק בערב יצלצל לי טלפון אחרי שחצי יום ניסיתי להתקשר לשמעון וענה לי תמיד ולדימיר ובכלל ויקטור יצעק עליי כשאענה ויגיד לי איפה את גיברת באים אלייך את לא בבית ואחרי שאני אבוא בבית הם יעלו ויבואו ויגידו לי קומה ארבע לא אמרת קומה ארבע ואני אגיד זו קומה שלוש והם יגידו הקומה שלוש על עמודים זה הקומה ארבע על הקרקע ולא יפה ככה לנצל ולשלם פחות ועוד הרבה מילים שיישמעו כמו סופרנוסית מתקדמת ואני אשלם מה שיגידו רק שיכניסו את התנור למטבח אחרי שיפרקו את הדלת וישברו את הידית וייסתבר שהגומחה לתנור צרה מדי ושהצינור גז ידע ימים של אטימות גדולה יותר ועכשיו צריך חדש כי זה לא טוב ככה גיברת ועכשיו לכי את הוצינור גז הקרוע שלך עד לטמבור ואיפה תמצאי טמבור את פה שבוע כשאת עצמך שלושים שנה בקושי מצאת ואת תרדי למטה עם הטרנינג והקרוקס ושיער שמגדל תפו"א ותראי הרבה מספרות ופלאפל ואחרי 12 רחובות תגיעי לחנות הכל בדולר ותבחרי צינור גז של שני גרושים שעולה חמישה יורו ותספרי למוכר שעברת לא מזמן וקנית תנור ותתחילי להרגיש טוב עם הבונדינג השכונתי אבל הוא כל מה שיעניין אותו זה רק מה עלה לך ומאיפה קנית רק בשביל לומר לך בטון יודע-כל,
"וואלה מה אני יגיד לך דפקו אותך מותק."
וטיפת הדם האחרונה שנותרה לך בפנים תצנח למטה כשתביני שוואלה,
באמת דפקו אותך.
במחיר.
בדגם.

ב א י נ ע ל א ב ו ק.

ככה זה כשעוברים יותר מדי מדי דירות.
בסוף משהו שובר אותך.
וזו יכולה להיות הפרוצדורה הכי קטנה שהופכת בשבילך הר אוורסט או מינימום הר סיני על כל עגל הזהב והסיפור שלו.

אז נכנעתי. נכנעתי לדחיינות באיצטלה של עיקרון (שיעור למתקדמים בלבד).
החלטתי ללכת על מגורים בדירה ככה, סוליקו.
אני והחתולה, הספות המפנקות והמחשב.
עד שיבוא המשיח, או עד לדירה הבאה כי הנה גם ככה החוזה עף טס וכבר סגרנו חצי שנה בלי מקרר, טלויזיה ותנור גז ואם לשפוט ע"פ ההיסטוריה בדירה הבאה יהיה הכל ואני אעלה ואבוא ואכתוב על איך זה לגור במחסן של מישהו אחר...

>צריכה לזוז... המשך יבוא.

[ש_י_ר_י*]

בלי תנור וטלוויזיה אני יכולה להבין. אבל בלי מקרר???? אני מחכה בקוצר רוח לשמוע איך את עושה את זה!

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

נראה לי שזה הולך להיות דף מומלץ

[אהבת_עולם*]

בלי תנור וטלוויזיה אני יכולה להבין. אבל בלי מקרר????

שירי, ישנו הדף לחיות בלי מקרר.

[נינה*]

ג'ינ ג'ית

אחותי, אני איתך!

[יעלי_לה]

בלי מקרר ובלי טלוויזיה אני יכולה להבין (חייתי כך 4 שנים) אבל בלי כיריים על גז?!

[רוקדת_לאור_ירח*]

בלי מקרר ובלי טלוויזיה אני יכולה להבין (חייתי כך 4 שנים) אבל בלי כיריים על גז?!
זהו, שהיא כותבת שיש לה מיקרו. גם אני לא מבינה איך חיים בלי כיריים (ועכשיו עם הדירה החדשה נאלצתי להיפרד מכיריים ישנים ונוחים לטובת כאלה שאני כבר כמה ימים מתלוננת עליהם, על אף שיצאו מהאריזה לפני שבוע, עוד לא ברור לי איך מבשלים עליהם לארוחה שכוללת יותר משני סירים וזה למרת שיש להם 4 להבות.... פחחח) .
בלי מקרר הייתי מסתדרת, והנה אנחנו בדירה הזו שבוע והוא כמעט ריק לגמרי, קיץ נראה לי מעט יותר בעייתי אבל עדיין אפשרי.

[ג'ינ_ג'ית*]

שלב הדיוקים:

זה לא שלא היו באמצע הדרך נסיונות לארגן מקרר, או משהו. בעצם רק מקרר כי זה באמת מהותי יחסית.
גם פרסמתי פה מודעה נדמה לי בעניין (ושם גם הסברתי איך נהרסה לי תכולת דירה באחסון לא נכון אצל קרובים, אבל זה נושא ליום אחר).
אבל לא עשיתי שום דבר בשביל לקדם את זה.
ואם כבר מדייקים אז גם מראות אין בדירה.
בכלל.
אין.
ולא שאי אפשר פה למטה לקנות או לקבל.

אבל למה בעצם?
נחמד ככה. נקי בעיניים ובנשמה.

אבל אם נחזור לעניין שלשמו התכנסנו, אז איך זה לחיות בלי - נתחיל פרה פרה - מקרר.
למעשה נכנסתי לדירה בשלהי הקיץ, שזו כידוע התקופה החמה ביותר בקיץ. בראשון לספטמבר.
בחודש הראשון המשכתי דיאטה קפדנית שהתחילה חודשיים אחורה. בדיאטה המקורית אכלתי הרבה תבשילים של ירקות ועוף, מעדני דיאט, קרחונים ובדירה החדשה נאלצתי לוותר על אספקה שוטפת שלהם.

את רוב מוצרי החלב שקניתי - אכלתי בשעות העוקבות, על מנת לשמור על טמפרטורה צוננת פירקתי מס' שלבים במזגן ובכל חור חדש שנגלה התמקם מנגו עסיסי, מעדן, מלפפון, או קולה. המזגן במילא דלק נון סטופ כך שהסידור הלם את הבית והבית הלם את הסידור.

שילוב של מחסור במזון מבושל לאורך זמן, לחצים בעבודה ועייפות החומר - שברו את הדיאטה, כעבור 3 חודשים מקו ההתחלה וחודש מהכניסה לדירה החדשה..
לאחר שירדתי עשרה קילו נאים, - תם עידן הלאכול מים, ירקות, מים, טונה, מים, מעדן דיאט, מים, מים, מים.

התחיל עידן חדש: עידן הפאלאפל-שווארמה-פיצה-סיני.
ואם לדייק - עידן התבונה

[אורי_יורמן*]

בלי מקרר ובלי טלוויזיה אני יכולה להבין (חייתי כך 4 שנים) אבל בלי כיריים על גז?!
טבעונאות

[אורי_יורמן*]

<מחקתי פוסט שנראה שבטעות היה כפול - השארתי את הגירסה היותר עדכנית שלו>

[אורי_יורמן*]

ואם כבר מדייקים אז גם מראות אין בדירה.
פעם יצא לי להשכיר את הדירה לחודש כשיצאתי לטייל.
הדיירת שנכנסה היתה בהלם מוחלט מכך שאין מראה גדולה בדירה. מסתבר שאני אפילו לא שמתי לב "מה באמת אין מראה?"
כשמתרגלים לא להסתכל על עצמך 10 פעמים ביום, שוכחים

ואם השיתוף הבא לא רלוונטי את מוזמנת למחוק:
ביום ראשון, אני ועוד שבעה אנשים (כלומר שמונה אנשים) נכנסים לגור יחדיו בקומונה טבעונית עליה שקדתי בזמן האחרון.
רק מה? נכנסים ביום ראשון והדירה ריקה. לא ריקה.. בעצם.. יש בה שולחן אחד
סופה"ש הקרוב אני מתכנן מבצע מתוקתק של רכישת המון דברים יד2 (מזרנים, מקרר, מכונת כביסה, וכו'), מקווה לא לקרוס תחת העומס, ואם כן, פשוט אלך לישון

[ג'ינ_ג'ית*]

עידן התבונה אילץ אותי די מהר להיכנס לרוטינה מוכוונת מטרה שבה טרחתי לברר היכן כדאי לקנות/ להזמין בבוקר בערב באמצע שבוע בסופש מזון מוכן או אוכל או ג'אנק תלוי מה השקפת העולם שלך. אבל לא פחות חשוב מזה הצלחתי למצוא תמיד את המחירים הכי שווים בעיר.

הגעתי למצב שלא ביצעתי הזמנה בלי להיות מצויידת בקופון שמבטיח 10% הנחה על הקנייה בנוסף להטבה מקנייה קודמת לתוספת חינם, בדיוק בשעה שיש מבצעי עסקית שמקצצים את המחיר בחצי + מרק תירס חינם ואם את קונה מעל 80 ש"ח, השתייה - "עליינא".
צוננת, בלי טובות של המזגן.

וזה עוד לפני הלחם שום/ אצבעות-גבינה/ מוס שוקולד בונוס כי פלירטטת עם הטלפן או הרגזת אותו.
מה שעובד.
כל האמצעים כשרים.

אבל את גולת הכותרת של ההתמחות קיבלתי כשהבנתי שגם הרגלי המשלוחים צריכים להשתנות על מנת שהשאריות תשרודנה לפחות חצי יום, לאחר ההזמנה, בלי מקרר. ככה המבורגר וסלטים הוזמנו ללא מיונז, שווארמה ללא חומוס, פסטה עם הרוטב בצד וסושי נבלס עד תומו במועד קבלת המשלוחה (מטעמי גרגרנות אבל מה אכפת לי לומר שלא היה מקרר ואיך נשאיר דג נא ככה בטמפ' של 30 מעלות בצל? ) ...

חודש השחיתות הגיע לתומו כשמערכת העיכול שלי צעקה הצילו, תדפיס הויזה גדל בתואם מושלם למחוג המאזניים הביתיות... ובלוטות הטעם שלי שמיצו תיבול יתר תעשייתי איימו להקיא את עצמם מעצמם.
התפכחות גדולה הרימה את ראשה.
חודש שני בדירה נחתם ואיתו נזנחו באחת הרגלי השחיתות.

עידן חדש עמד בפתח.

[בשמת_א*]

דף שווה!
ג'ינג'ית, מעניין פה!

[פלוני_אלמונית*]

המשך בבקשה!

[שני*]

גם מחכה להמשך. נשמע מגניב ביותר, ולו בשביל החוויה

[קוראת*]

סליחה, אני לא מבינה, תסבירו לי בבקשה מה כ"כ שווה בזה.
בריאות אין בזה (מיקרו?)
אקולוגיה אין בזה (קומקום חשמלי? מזגן?)
אז מה יש בזה שכל כך שווה ומגניב?

(טוב חוץ מזה שאין טלוויזיה ומראה, שזה שווה ומגניב אבל לא מיוחד בעיניי. גם אצלי אין וגם אצל כמה וכמה אנשים שאני מכירה.)

[ג'ינ_ג'ית*]

תודה על התגובות, נעים לקרוא

אם לחזור קצת אחורה אני חושבת שזו לא באמת היתה החלטה שנבעה נטו מדחיינות.
חמש שנים אחורה מהיום כשמצאתי את עצמי נאלצת לעזוב דירה ששכרתי במשך שלוש שנים, בהתראה של שבוע ונאלצת לארוז הכל ולחפש דירה בו זמנית - נפל האסימון. לא אסימון.
סלע.
יום לפני פינוי הדירה מצאתי את עצמי ללא דירה (בהתראה הקצרה לא הצלחתי למצוא בלטה), עם הר של 40 קרטונים, 10 שקיות, קצת ריהוט כבד (מיטה וזה) ומוצרי חשמל.
רווקה שעוד לא מגרדת את ה-30 סוחבת כמות של תכולה שמתחרה עם האפסנאות בבקו"ם.

רציתי להקיא. עמדתי ביום האחרון לאריזה עם בחילה בגרון.

והכי גרוע.. בגלל שלא מצאתי דירה איחסנתי את הכל במחסן משפחתי. עברתי לגור אמרג'נסי אצל קרובי משפחה עם שתי שקיות ומחשב עד שאמצא משהו.
כעבור תקופה קצרצרה מצאתי דירה.
מרוהטת הכל כולל הכל.
כשנכנסתי אליה החלטתי בלי כלום. זה היה שלוב של הבנה שמחר יכולים לפנות אותי שוב ואני עלולה שוב להיתקע - ושנמאס לי מריבוי חפצים בעיניים.
השארתי את כל תכולת הדירה הקודמת שלי במחסן ההוא. אפילו קניתי מחדש מעט כוסות צלחות וכמה בגדי חורף כי השתי שקיות שלקחתי מהדירה הקודמת לא הספיקו - ובלבד שלא אצטרך לעמוד שוב מול הר הציוד והתכולה שלי במחסן ההוא.
הקירות נשארו ריקים בלי תמונה אחת לרווחה.
חלונות בלי וילונות,
שולחנות בלי מפות.
שני זוגות נעליים.. ארבעה ג'ינסים.. כאלה.
חבר שהיה לי אז אמר שהדירה נראית כמו חדר של אנשי מילואים, או אכסניה.
הכל דל ובסיסי.

התמוגגתי.

נגמר החוזה ונאלצתי לפנות גם אותה ולעבור לדירה הנוכחית.
והפעם - דירה נטולה נטולה.
יחד עם המעבר נאלצתי להעביר את כל התכולה מהמחסן ההוא (שעמד לפני הריסה). תכולה שחלקה גם כך נהרס ולכן נזרקה ברובה.
החלק שנשאר שמור מצוי בארגזים כאן בדירה בחצי חדר סגור. לא נגעתי לא פתחתי, שייהנו בינם לבין עצמם מעצמם...

ברחבי הבית אין לא וילונות ולא מפות ולא שטיחים ולא מראות, לא תמונות, לא כיסויים לסלון או למיטה (שזה הגיוני כי אין הממ מיטה לא מוביילים למרפסת ולא פופים, לא כיסאות מיותרים (שניים במספר שהגיעו עם הבית בונוס), לא ארון ענק ומסיבי אלא ארון קטן 5 מגירות, 5 מדפים ומתלה קטן לתליה. לא שולחן כתיבה (למרות שיש לי אחד מהמם מחכה אצל אחותי) לא שידות ולא מזנון, לא סולם, לא שרפרף קטן, לא שעון קיר, לא סלסלה לתפוא"ד או מגירה לבצל (כל הירקות יושבים באותה צלחת ענקית, במילא קונים כל יומיים ירקות טריים ) ... ולא טריליון קופסאות ומתלים ומגירות ומדפים ושידות שקיימים רק בשביל לאחסן עוד עשרות אביזרים שאני לא רוצה לצאת בהצהרה גרנדיוזית ולומר ש"לא צריכה", אבל המציאות מוכיחה שהם לא חסרים לי.
בכלל.

גם את הקומקום החשמלי הכנסתי לפני חודש בדיוק. ארבעה חודשים אחרי שעברתי, באילוץ.. להכין קפה לכל הטכנאים שעושים על הדירה הזו סטאז'.


אני לא נאמנה לאג'נדה כלשהי בעניין, כך שאולי הצניעות מאפיינת את הבית אבל היא לחלוטין לא הפכה בת בית -
צעיפים, בגדים ותכשיטים מפוזרים בעירבוביה על מעט הרהיטים הקיימים, מחשב חדש מהעבודה וספרים ממלאים את השולחן הסלוני.. צעצועיי החתולה משתלשלים מעל למשקוף ומטיילים בבית... ועל הריצפה - תפזורת מרשימה של כל השאר...
הבית לא נראה "יפני". המראה "הנקי" ככל שאני מאוהבת בו - לעולם לא יהיה באמת מנת חלקי כי במהותי אני בלגניסטית כרונית.

אבל הבלגן נעשה "יותר נח.. "

בדרך מוזרה זה הופך את הדברים לפשוטים יותר.
פחות התעסקות כי אין הרבה במה.
אבל זה עוד כלום.
הרבה יותר דברים משתנים ממה שנראה על פני השטח, החל מהרגלי הצריכה ועד להרגלי האירוח, עליהם אפרט בהמשך,
אבל לא שכחתי את הרצף שאיתו התחלנו... תיכף ממשיכים.

<כשדחיינית אומרת תיכף זה אומר שהיא נעלמת לשבוע מינימום >

[ד.ק.*]

מזכיר לי תקופה של שנה שנשכחה, בה חייתי בדירה ללא מקרר, טלויזיה, כיריים, תנור או כל מכשיר חשמלי אחר פרט לקומקום חשמלי שחימם לי מים לשתיה חמה ואטמור שלא עבד ולפיכך התקלחתי במים קפואים בחורף (בחיפה, בשכונה ליד דניה, מאוד קר). היו לי שמיכות, בגדים, אופנוע, כלבים, חתולים, הרבה ספרים, מיטה, שטיח, כמה מדפים ושמחה גדולה. את הכביסות עשיתי בגיגית מים. בתור רווקה זה היה נחמד מאוד, הייתי עושה זאת שוב.

[אנד_לוסיה*]

גם ככה הספיקו לי הנקיונות בדירה ההיא, בדירה הזו, העברות חשבונות, דואר, הסיפורים של הבעלבתים ההוא ירד לצרפת והשני עלה מקנדה, טכנאיי הוט השקטים עד אימה, הבריונים מההובלות, חשמלאי חרדי שלא מתקשרים אליו בשבת וביום חול ובערב ובבוקר רק מתי הוא פנוי מתקשרת, בסדר? מנעולן שמסתבר כסנדלר של השכונה ויש לו קומבינה עם הבלבית על מחירי ריצפה למנעולים מפלסטיק, אינסטלטור שהצטייד במכשיר לפתיחת סתימות מקולקל אבל מדי פעם עובד גיברת! וההוא שמטפל ברעפים שנראה לי מת על הקפה אצלי כי היה פה לפני המבול ואחרי המבול בזמן המבול והנזילה עדיין נוע תנוע לתפארת כל אלוהי האללה איסטור שעברו פה לכבוד כניסתי הנכבדת.

ואו. יצירת מופת. איך מגריינים את כל זה?
מעורר השראה, אם כי לא מעשי במצבי. מחכה להמשך.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

טכנאיי הוט השקטים עד אימה
לפני שהם נכנסים לדירה תכיני מוט עץ מחודד, שרשרת שומים ור"ל גם צלב טוב שיהיה בבית

[ד.ק.*]

לפני שהם נכנסים לדירה תכיני מוט עץ מחודד, שרשרת שומים ור"ל גם צלב טוב שיהיה בבית

[נו*]

נו...?
עוד!

[ג'ינ_ג'ית*]

וואי, וואי, וואי וואי וואי
כמה כתבתי עכשיו וככה נמחק לי ברגע.
'סאמקאמאמאמק מחשבים... אינעל דין בבור אילי ג'בהום.
עצבים.

[פלוני_אלמונית*]

'סאמקאמאמאמק מחשבים... אינעל דין בבור אילי ג'בהום.
נכנסתי ונזכרתי בתקופה מעברי. שלמתי הון עבור שכר דירה, מקרר קטן של אמקור מלפני המצאת החשמל, או קצת אחרי כן. ישנתי על מזרון על הרצפה, כי הדבר ההוא שבעל הבית קרא לו מיטה, היה ארגז רעוע שהשד יודע מאיפה הוא הקריץ אותו, הוהי פחד אלוהים לשכב עליו. גם אני לא פרקתי ארגזים הרגשתי חרא חרא חרא, וחיכיתי להזדמנות או לנס.
שוב 'סאמקאמאמאמק מחשבים... אינעל דין בבור אילי ג'בהום. על כל בעלי הדירות העלובות שלא אכפת להם מכלום רק מהכסף. הפכו את הדירות בתל אביב למסחטת כסף בגיבוי הממשלה. מזל שזה עבר.

[ג'ינ_ג'ית*]

פלוני אלמונית נשמע לא נעים בהחלט!
ד.ק. למעלה תארה גם תקופה כזו ואצלה היא הוגדרה כשמחה גדולה..
שתי קצוות..

לא יודעת, אצלי זה ממש לא חרא. הדירה הנוכחית - אחת המקסימות שהיו לי. מתוקה ומרווחת.
אני לא חיה כפי שאני חיה בשמחה גדולה או בבאסה עמוקה, אפשר להגדיר את זה יותר כנעימות גדולה. יש טוב יש רע ויש בסדר.
לא רוצה להתעסק עם תחזוקה יותר מדי ומסתמן שיופי ככה.

ואם כבר בתגובות עסקינן, אז קרוטונית השומשומונים שלך בהחלט רצויים כאן בדירה, אם כי טכנאיי הוט לא נזדעקו לכאן לאחרונה, טאצ' ווד, טפו טפו טפו.
וגם תודה על "הדף המומלץ" שלא ידעתי שיש כזה. עכשיו אני יודעת איפה עוד לבזבז את זמני במקום להזמין מקרר. נגיד.

בשמת תודה! שמחה לראות אותך פה

ד.ק. אני איתך! אגב, בת כמה היית אז? נראה לי שלנקודה בחיים גם יש השפעה. בגיל 25 גם אני הייתי מכנה זאת כשמחה.. היום העובדה שזו לא צרה כבר עושה טוב.

קוראת - צודקת, זה ממש לא מגניב. למה מגניב. זה החיים שלי. שום דבר לא מגניב בהם. זה בכלל מושג מהאייטיז ואני חיה בתקופת הצנע.

שני - מסכימה איתך שזה מגניב! הכי מגניב. זה החיים שלי. מגניבים (עאלק). הכי אייטיז שיש. כולל הקרמיקות במקלחת

נינה תודה. אחותך אני? אולי תבואי לשטוף כלים? נעשה בונדינג של אוחתיות בחיי. זה יוריד מעליי את המטלה המעיקה היחידה שנותרה בבית הזה.

פלונית אלמונית - תודה יהיה המשך.

יעלילה ורוקדת - דווקא חסרונו של הגז פחות מורגש, למרות שאני מחוברת בוריד לתבשילים ואחת הסיבות לכך שמאסתי בתנור גז היא כמויות התבשילים שהיו נזרקים מרוב חיבה לאומנות הבישול. אבל הסתודרנו גם בלי - אולי בהמשך יהיה יותר ברור איך בדיוק.

אורי - שיהיה הרבה בהצלחה. נראה שתזדקקו לזה..

שירי - יקירה, לך אני עונה בעצם מההתחלה על איך אפשר לחיות בלי מקרר... גם אותי זה הפליא והיום פחות. נגיד. >:)

אנדלוסיה - תודה. מופת של תגובה נתת

פלוני אלמונית - יש לך גנים ג'ינג'ים/ מרוקאים במקרה? הקללות יצאו לך טבעי... רואים שאת/ה משלנו..

נו - חמודה את. הנה שוב איתכם.

[יער_ה*]

מרתק!
מאוד אוהבת את הכתיבה שלך

@}

[ג'ינ_ג'ית*]

חידה:
מה מבין המאפים הבאים ישמור על צלמו ודמותו הכי הרבה זמן ללא מקרר?

• לחם

חלה
לחמניות (הרגילות שבאות טוב עם שוקו)
פיתות*

התשובה:



חלה.

חלה שעטופה בשקית (לא אטומה) בארון יכולה לשרוד 4 ימים שלמים ולהישאר כשרה לאכילה..
ביום החמישי היא כבר עושה סימני חמיצות ומהיום השישי ועד השביעי היא כשרה למאכל יונים, חתולים ושאר חברים.
מהיום השמיני מומלץ, במעמד פח האשפה השכונתי, להיפרד ממנה לשלום.
עם הזמן גם למדתי שאפשר לוותר על התענוג להציץ, בשלב הזה, במה שקורה שם מעבר למסך השקית..

הפיתות לעומת זאת מככבות בקצה השני של הסקאלה.
באותם התנאים בדיוק, עם אותה השקית ובאותו ארון (עם אותו מעילון ואותו ציץ הורד... ) הן תשרודנה גג יומיים.
ביום השלישי תפתחנה ריח חמיצות.
ברביעי - אם להשתמש במילים יפות.. התהליכים הבוטניים שמתרחשים בפיתה נראים כמו רפרודוקציה על פארק היורה.

יכול להיות שבתנאים אחרים בבית אחר התוצאות שונות.
אלו התוצאות מההתנסות שלי ולפיכך פיתות כמעט והוצאו מחוץ לתחום.
החלה לעומת זאת, שהיתה מאז ומתמיד אהבה ישנה שלי ודווקא בשנים האחרונות נזנחה.. חזרה לככב בבית לצד מטעמים שהולמים אותה...

אבל אם להמשיך את הרצף, הרי שבערך במחציתו של החודש השלישי בדירה המדוברת הבנתי שאי אפשר יותר. לא עם ארוחות השחיתות שאפיינו את החודש הקודם לו ולא עם התפריט הנזירי-דיאטטי-מבכיא שאפיין את החודש הראשון.

לכן, נפל דבר בבית.
התחלתי לבשל.
אם זה לא היה ברור הרי שהבית היה נטול תבלינים עד לאותו הרגע , שהרי אם לא מתעורר הצורך אין סיבה לספק אותו (מלבד מלח פלפל ושמן).. לכן טרחתי ורכשתי תבלינים (כורכום, כמון וזה), קטשופ - שהתגלה לראשונה בחיי כשחקן מפתח מצוין להעשרת תבשילי מיקרו, רסק עגבניות, מרק עוף, שום (שנשכח ממני עד לאותו הרגע), רוטב סויה ובצל. הרבה בצל.

לאור ההבנה שאין מקרר, הרי שכל תבשיל ייצטרך להכנה מיידית. הידיעה שלא תמיד יעמוד לי הכח/הרצון לבשל - גרמה לי להצטייד במקביל בתריסר מנות חמות מכל הסוגים.

די מהר, בדיוק כמו בכל בית.. גובשו להם מספר מתכוני הבית הקבועים..

אבל לפני הכל לאמי היקרה יש תפקיד מפתח בסיפור.

אמי אהובתי, מרוקאית לעילא ולעילא, היא, מה שנקרא: בשלנית "מפעם". כלומר קוסקוס הוא קוסקוס עם הפיילה וכל התשומת לב שכל גרגר מקבל על כל השמונה תהליכים שעוברים עליו בדרך ללוע. מטבוחה היא מטבוחה כך שכל עגבניה נבררת אחת אחת לפני טבילה כאילו שזה מקווה.. ירקות לסלטים עוברים צריבה שריפה קלייה ריסוק שימון תיבול חיתוך כתישה ריתוך ושיבוט ככה שידעו טוב טוב מאיפה הם באו ואנה יילכו! בשרים טריים, מבושלים על זרי עלי דפנה.. בצלצלים.. עם ירק בלי ירק בתוך ירק על הירק העיקר שיהיה B 12 בכל ביס... הדג דג חי עם כל הריח הקשקשים והאקססוריז שהוא מביא איתו כל הדרך מהים... ארטישוקים ממולאים, פולי, שעועית ושאר ירקות נקלפים ביד טריים טריים בלי שום תקיעת יתד של סנפרוסט, רחמנא ליצלן, מוטמעים מעל הגז ממושכות עד לאיבוד עצמם לדעת.. ועוד...
קיצר, וואנס טעמת משהו מפרי ידיה, החיך מאבד עשתונות.

והיא, אמי שתחיה, לפני כמה שנים איך שהיא שמה את היד שלה על מיקרו, מיד הפכה אותו לפוייקה.
המטעמים שהיא עושה שם... יוצאים עסיסים, מתובלים היטב ובעיקר... בעלי התחושה הזו שזה משהו מושקע, כזה שישב הרבה זמן על האש למרות שרק לפני 7 דקות חי ובעט בשקית...

אז ממנה למדתי כמה דברים.

[ג'ינ_ג'ית*]

יערה תודה

[בריג'י_נומושי*]

קשה לי בלי מכונת כביסה, טלוויזיה וארון קטן והמקרר פיצי מדי
כן ! אני מפונקת ו'בא לי' להתבכיין

[ד.ק.*]

ד.ק. אני איתך! אגב, בת כמה היית אז? נראה לי שלנקודה בחיים גם יש השפעה. בגיל 25 גם אני הייתי מכנה זאת כשמחה.. היום העובדה שזו לא צרה כבר עושה טוב.

1. 5

גיל הרפתקני ..

[ג'ינ_ג'ית*]

וואו, בגיל כזה גרת לבדך נשמעת פנטזיית נעורים אולטימטיבית.

[אנד_לוסיה*]

נו כבר, אני מחכה להמשך, פירוט ומה לא.
@}

[ד.ק.*]

וואו, בגיל כזה גרת לבדך נשמעת פנטזיית נעורים אולטימטיבית.

אכן היה מלהיב ומרגש. נטל הקיום לא נראה כנטל בתקופה זו של החיים ולפיכך ההנאה צרופה.

[ש_חף*]

אגב, לא צריך תנור גז גדול. אפשר לקנות גזיה ניידת מרובעת כזו שנראית בדיוק כמו כיריים, ואת מסודרת. להשיג בחנות הטיולים / בנה ביתך הקרוב למקום מגוריך.

<ש חף מסתדרת מעולה עם טוסטר אובן וגז, בלי מיקרוגל, כבר כמעט שנה>

[סאלוש*]

חשבתי יהיה פה משהו בסגנון
נכנסים לגור יחדיו בקומונה טבעונית עליה שקדתי בזמן האחרון.

ובסוף מצאתי דיאט קולה ו"מרק עוף" (מישהו עדיין קורא לאבקה "מרק"? אפילו על הקופסה ראיתי שכתוב "מרק לתיבול"...)

יקירתי, את מבזבזת עלינו את כשרון הכתיבה שלך,
בתור מאמנת היתי שולחת אותך לכתוב איזה טור בעיתון או משהו....

[ג'ינ_ג'ית*]

_חשבתי יהיה פה משהו בסגנון
נכנסים לגור יחדיו בקומונה טבעונית עליה שקדתי בזמן האחרון.
ובסוף מצאתי דיאט קולה ו"מרק עוף" (מישהו עדיין קורא לאבקה "מרק"? אפילו על הקופסה ראיתי שכתוב "מרק לתיבול"...)_

צצצצ לא-לא-לא-לא.
פה אין קומונות אחוקים ועקרונות וזה.
רק אחת שהווריד במצח התנפח לה פעם אחת יותר מדי.
אז איך משיגים פחות עצבים?
פחות מכשירים, פחות סידורים, פחות התעסקות.

סוליקו + מרק עוף ודיאט קולה.

ותודה על המחמאה

---

בריג'י נומושי -
את לא יכולה בלי ארון.
אני לא יכולה בלי שוקולד לוריד.
על פניו - יותר שווה להיות את.
תאמיני לי (אני יודעת מה זה להיות אני)

---

שחף ירוק - הגזיה נשמעת רעיון מצוין. לא פחות מלרכוש תנור גז או מקרר.

[סאלוש*]

_אז איך משיגים פחות עצבים?
פחות מכשירים, פחות סידורים, פחות התעסקות.

סוליקו + מרק עוף ודיאט קולה._

היה איזה רומן מטומטם שקראתי (בתקופה שקראתי רומנים מטומטמים) שבו הגיבורה דיברה על המילה cumbersome (מסובך, עם הרבה עול). היא לא רצתה שהחיים שלה יהיו cumbersome ולכן לא רצתה ילדים. קצת מזכיר לי.

שיהיה בהנאה ובתיאבון @}

[מצ'רה*]

הגזיה נשמעת רעיון מצוין. לא פחות מלרכוש תנור גז או מקרר.
D-:

[ש_חף*]

הגזיה נשמעת רעיון מצוין. לא פחות מלרכוש תנור גז או מקרר.
לא הבנתי... אם הבעיה עם תנור גז היא טכנאי, אז גזיה פותרת את זה די בקלות. אם הרצון להימנע ממקרר הוא אידיאולוגי, מיקרוגל לא מסתדר לי עם זה.
מה הייתה הכוונה בהערה שלך?

[קוראת*]

קוראת - צודקת, זה ממש לא מגניב. למה מגניב. זה החיים שלי. שום דבר לא מגניב בהם. זה בכלל מושג מהאייטיז ואני חיה בתקופת הצנע.

ג'ינג'ית, שאלתי מה יש בזה שכל כך שווה ומגניב_ לא אותך (לא חושדת בך שאת חיה כך מטעמי מגניבות) אלא את מי שאמר שזה שווה ומגניב (__דף שווה!_ , _נשמע מגניב ביותר). כי אני פשוט לא מבינה.

[ג'ינ_ג'ית*]

היום קיבלתי טלפון מאחותי.
הודיעה לי שהטלויזיה שנתתי לה לפני 4 שנים למרות שהיא תקינה ודי חדשה, מיותרת אצלה והיא רוצה להחזיר אותה.

נבהלתי.
משתי סיבות -
האחת, מה אני אעשה עכשיו עם טלויזיה? {אייקון מבוהל}. בכל זאת אני נקייה כבר 4 שנים... המדרון הזה עם טלויזיה חלק אצלי ותלול...
הסיבה השנייה קשורה לאחותי - כשהיא מודיעה שנמאס לה ממשהו, סביר שהוא נמצא כבר במורד הרחוב. אנחנו קצת דומות בעניין הזה.
רק שהיא יותר יעילה. יעידו האקסים שלה על מטלטליהם...

מיד וידאתי שהטלויזיה לא ירדה כבר אל העם.. אושר לי שהטלויזיה כבר בשלב הבונדינג עם חדר המדרגות, ואז עניתי -

"לאאאאאאאאא".
מה לא?' שואלת אוח'תי.
'לא!'
בסדר, אני לא אזרוק
לא לזרוק אבל גם אל תביאי לי אותה
אין לי מקום בבית!
אין לי מקום בנשמה!
נו, אז נזרוק אותה
לא אל תזרקי מה קרה לך?!
אז תבואי לקחת! אני לא יכולה, תקועה פה כמו לא יודעת מה!
בסדר, כשאת תבואי לקחת ת'שק נעליים שאני שומרת לך כבר חצי שנה אני אקח אותה
וואלה, יופי שהזכרת לי. בסדר, אז בהזדמנות נקבע יום ונתארגן.
אחלה
תגידי, דיברת עם אמא.. ?
כן, בבוקר
נו מה קורה בחג... איפה נעשה?
למה, מתי זה יוצא? ........

וכן הלאה, השיחה נמשכת, השיירה עוברת ותהליך קבלת ההחלטות, מופת ליעילות - מסתיים, כמו תמיד, היכן שהתחיל - לא טלויזיה ולא נעליים.

[יער_ה*]

לא טלויזיה ולא נעליים
התחלת לספר על תבשילים במיקרו... אישית אני מעדיפה גז על פני מיקרו ולכן יש לי את הראשון ולא את השני

[ג'ינ_ג'ית*]

זה לא שאין המשך, פשוט התייבש לי הרצון לכתוב.
נזכרתי בדף אחרי שקלטתי בשיחה עם מישהי שאנשים קוראים לתנורגז תנור אפייה, איפה הייצוג של הגז איפה.
תיכף אשוב.

[ג'ינ_ג'ית*]

מקרר, פיל גדול, לבן, בעל ותק של 12 שנים נחת אצלי בדירה לפני בדיוק חמישה ימים..

ההחלטה לקבל אותו אלינו נבעה מכמה סיבות כמו, עייפות החומר, ההבנה שקיץ שני ללא מקרר בפתח ולא השתכנעתי בעוד סיבוב כזה, מצוקת בני משפחה שבטוחים שהשתגעתי או שאין לי כסף לקנות ולכן אלוהים-יודע-מה, ובעיקר כמו תמיד, נסיבות - חברת משפחה קיבלה מקרר חדיש יחסית של בנה שמצידו עובר לדור עם מטרוניתה חביבה המחזיקה בפיסת קרור בעצמה ואני, שנאמר לי שיש מקרר טוב, מס' רחובות לידי, שאינו מצריך התעסקות מקדימה, ושרק מחכה לי - קיבלתי אותו אליי בחצי שמחה.

חצי, כי בכל זאת תם עידן והרגשתי את הכובד שלו בבית עוד לפני שהמובילים צעקו לי בטל' גיברת אנחנו למטה תגידי יש לך שתי כניסות לבניין אבל הכניסה לבית שלך זה מהטלפון הציבורי או איפה שהמספרה ואני אמרתי אתה בטוח שאתם בכתובת הנכונה ברחוב XXXX מס' X והוא אמר גיברת נו מה אני ילד, רק תגידי לבוא מהכניסה של הטלפון או של המספרה? הוא היה כל כך משוכנע שגם אני השתכנעתי ומיד אמרתי טלפון למרות שלא זכרתי מתי בפעם האחרונה ראיתי למטה טלפון אבל זה הגיוני יותר ממספרה ומיד הלכתי לפתוח את הדלת וכמו רוחל'ה נרגשת עמדתי בחדר המדרגות של הקומה השלישית, עומדת ומחכה למשיח.

אחר כך התחילו צעקות מלמטה שגרמו לשכנה ממול לפתוח את הדלת ולשאול מה קרה ככה צועקים ואמרתי לה שום דבר מריה הכל בסדר מביאים לי מקרר, אה מקרר? היא שאלה והשעינה את כל הגוף שלה על הזרוע שלה שהניחה על המשקוף שלה והעבירה יד על השיער שלה ושאלה למה, מה, התקלקל לך שלך? וידעתי שזה לא ייגמר ב- למה מה, התקלקל לך שלך ואמרתי אוי אני חייבת להיכנס הביתה שהחתולה לא תברח, למרות שהמייללת סגורה באמבטיה מרגע שהמוביל הכניס אותי לדילמת הטלפון - מספרה.
לאחר שוידאתי שמריה סוגרת את הדלת והפה יצאתי שוב למדרגות. רציתי לרדת למטה ולהציץ במקרר, בהתחלה לא היה לי נעים ככה להתלהב בפרהסיה, אבל הסקרנות לקחה אותי ואת הלא נעים כל הדרך מהקומה העליונה לתחתונה בליווי צעקות של אני רואה שהסתדרתם ואיזה יופי באתם מהר מלווים בחיוך ענק שהדהד במדרגות את החנפנות השמורה לנותני שרות עצבניים ומיוזעים.
כשהגעתי לקומה הראשונה, ראיתי אותו, היה קשה לפספס, מפלצת ענקית רועשת ולבנה - לנגד עיניי עמד גוליית, המוביל הכי ענק שראיתי מימיי.

התרוממתי קצת על קצות האצבעות ומהרווח שבין הזרוע לכרס שלו יכולתי לראות את המקרר.
לבן. גדול.
חת'כת מקרר.

שנייה אחרי, הבנתי שמקרר לפניי, מעקה מאחוריי, ושני מובילים רוסים עצבנים מצדדיי.
גיברת אל תפריעי מותק. גם ככה עשית לנו עבודה שבאנו מצד של טלפון לא ממספרה חבל הלכנו לצד השני. ב'מת'. מהר ובצייתנות השמורה לחנפנות שלא צלחה זחלתי מתחת להררי הזרועות מע ראשיי וטיפסתי מעלה מעלה, משאירה את הרעש המקרר גוליית והעצבים שלו, מאחור.

והם עלו ובאו והופיעו בפתח הדלת, לאחר דקות ארוכות של צעקות וחריקות, המוביל הענק, המפלצת, הניח את המקרר מול דלת הכניסה שלי, הסתובב לעבר הכניסה ובהינף אצבע אחת פירק את דלת הכניסה, את דלת המטבח ואת דלת החדרון ליד המטבח - והציב שלוש דלתות המומות ובעלת בית אחת בשוק באמצע הסלון, הו אז התפנה לדחוף את המקרר שהתגלה מבעד לשתי ידיים משפשפות עיניים - כמקרר הכי גדול שראיתי בחיי.
באותו הרגע דווקא הצטערתי שמריה, החתולה וכל מי שמידרתי, לא נמצא שם לחלוק בפלא.

לאחר ש פירק כל מה שעמד בדרכו חזר המפלצת למקרר ובפתח דלת הכניסה לבית התחילו הדחיפות..
זה דוחף וזה צועק וזה צועק וזה דוחף.
והמקרר לא זז.
והם צעקו
והמקרר צעק להם בחזרה.
והם החליפו מקומות.
והם ניגבו זיעה.
והם כיווצו גבות,
והם נשמו עמוקות

והמקרר לא זז.
רק עומד ביניהם, זה מימינו וזה משמאלו.
להרגיז.

שתיקה.

בסוף התחילו להתווכח.
שוליית המפלצת טען שלא כדאי לפרק את הצלחת (?) ואילו המפלצת אמר שכן צריך לפרק את הצלחת.
הויכוח היה עקר מין היסוד כי תוך שניות הצלחת פורקה לקול מחאותיו של השולייה שלדעתי לא הפנים עדיין איך הדברים עובדים מול אדם שפיזית גדול ממך פי 2.5.

המפלצת הסתבר כמולטי טאסקינג והתחיל בסבב פירוק שני בו פירק את הצלחת, את אחותה התאומה ואת המזוזה בשניות ונתן הגדרה אמפירית למושג מהירות האור.. תוך שהוא צועק לשולייה שצריך למהר כי יום שישי היום ויש יציקה על הראש ושיפסיק לבלבל בביצים והתכופף ושלף משהו מתוך המקרר ומצדדיו ומעליו והתרומם והתכופף על ארבע ופשפש למקרר והעלה עוד שני ברגים ושוב התכופף, הפעם עם הגב למטה והכרס למעלה והכניס והוציא וירד ועלה וחפר ושלף ודחף ושחרר וסובב והרים ודחף לא נרגע ולא פסק עד שעלה ובא ונחשף לפנינו תו התקן לעבודה מושלמת - חריץ טוסיק לבנבנן בוטה וחרוץ עמוקות, כראוי למעמד.
הו אז הוא הזדקף, התמתח והניח בידיי כעשרים ברגים וחצי מתכולת המקרר ואמר תחזיקי טוב טוב.
מותק.

לדעתי, המשקוף נחרד מהמחשבה שעבודה דומה על המקרר תעבור גם עליו כי לפתע המקרר החליק לתוך הבית אין אומר ודברים..

כמובן שהמרווח הצר שקבוע למקרר סטנדרטי במטבח לא צלח לו למקרר הכי גדול ביקום, והם הציעו להניח אותו במרפסת שרות ואני עם הדמיון המרוקאי שלי כבר ראיתי איך החתולה קופצת ממנו לרחוב בלי עצירה אצל השכנה מריה הקדושה אז ביקשתי שיניחו אותו באמצע המטבח, ובזמן שהמפלצת התחיל להזיז, שוליית המפלצת התחיל לעשות את הבלתי ייאמן - להתווכח גם איתי.

אני אמרתי לו שלהניח את המקרר באמצע המטבח יהיה מצויין.
והוא אמר
לא.
ואז אמר
גיברת. את לא מבינה .
ואז הסביר למה אני לא מבינה.
והוסיף כמה אני לא מבינה .
וקינח באיך אני לא מבינה .
אני הקשבתי.
ואני אמרתי ,

עכשיו אני באמת מבינה.

ובכל זאת, אני אצטרך את המקרר פה. באמצע המטבח .

ואז הוא אמר דברים.
ואני אמרתי דברים .
והוא השיב יותר דברים... הרבה דברים..
ואני כבר לא עקבתי.. .
רק שמעתי בסוף -

את מבינה, מותק?!

ואני, עלתה לי הזרזה לראש ,

ואני הסתכלתי לו בעיניים

ואני כיווצתי גבות ,

והקול שלי הפך גבוה ודקיק

והוא הסתכל לי בעיניים

והוא כיווץ אגרופים

והקול שלו הפך עבה ונמוך .

ונהיה חם
הרבה חם. .
אפילו המפלצת,
הוריד חולצה ,
שילב ידיים
נשען על המקרר

ושתק .

בסוף, הדבקתי שתי ידיים למקרר ואמרתי לו שאני מבינה שהוא חושב שהדברים שאני אומרת לא לעניין ושהמטבח בנוי מוזר ושהמקרר בנוי לא חכם ואם זה כך זה רק הגיוני שהמקרר יעמוד במקום טפשי, ככה ירגיש מיד בבית.

כנראה שזה נשמע לו לעניין
או שהחליט שזותי קוליקו זותי ,
אחד מהשניים.
כי עשר שניות עברו בין הדרמה הקטנה להעתקתו של המקרר בדיוק למקום שהקוליקו רצתה.

ונראה היה שטוב לו למקרר .
ונראה שטוב גם לי.

ואני חשבתי לעצמי שהמוביל הזה, שוליית המפלצת, מה זה בזבוז לפוליטיקה זה.
היה מתיש לנו את הערבים במשא ומתן עד שהיו בורחים וקופצים לים.
מרצונם.

וחבל שלא נותנים טיפ בהתחלה, כי באלה העיניים ראיתי איך שנייה אחרי, כל מסת השיער העצבים השרירים והגודל הופכת למרי פופינס ריחנית...
והמטריה שהיתה תקועה לווכחן בתחת ריחפה מעליו במין פייסנות חיננית השמורה לשוליות בריונים...
והם התחילו לדבר אליי ולא מעליי...
והם חייכו אליי...
והם יעצו לי ברוגע...
גיברת אל תחברי את החשמל לפחות חצי שעה למה הגז צריך לרדת שלא יהיו לך בעיות והדלת שלכם תבדקי שהיא יושבת טוב על הציר צריך לחזק אותה, ויפה כאן, באמת יפה, שבת שלום.

מותק.

שבת שלום ותודה רבה, השבתי, בחיוך מוקיר תודה וגאווה השמור למי שצלחה את מבצע אנבה, או לכל הפחות הובלה.

וסגרתי את הדלת האחת ופתחתי את הדלת האחרת, ממנה יצאה המייללת, ויחד טופפנו למטבח, לפגוש סוף סוף, את החתן.

[פלוני_אלמונית*]

רק בשביל פיסת הכתיבה המשובחת הזאת היה שווה שהשגת מקרר, והאקולוגיה תעמוד דום הפעם.

[אישה*]

אויי הכתיבה שלך מ ד ה י מ ה !! כמה צחקתי.
יכולת תיאור כבירה!

ולא נרגע ולא פסק עד שעלה ובא ונחשף לפנינו תו התקן לעבודה מושלמת - חריץ טוסיק לבנבנן בוטה וחרוץ עמוקות כראוי למעמד.
גדולה

[דלעת*]

גם אני במתמוגגות משטף המילים שלך.
מחכה ליום שייפול לך ליד תנור גז (או לא גז...)

[נינה*]

D-:
במתמוגגות

[בשמת_א*]

יכולת תיאור כבירה!

[אהבת_עולם*]

מעולה !

[ג'ינ_ג'ית*]

וואי תודה!
כיף לקרוא

יש מקרר, יש שתייה קרה, יש מזון קר, יש ויש.
החתולה בכלל באקסטזות קפיצות לגג המקרר, ממנו לארונות המטבח ולא מפספסת פינאלה בנחיתה על הגב שלי בזמן שאני עושה כלים
מתרגלים מחדש לפלא. ויש הרבה מוזרויות בהתרגלות מחדש ובכלל.

[אנד_לוסיה*]

שירה נשגבת.

[ג'ינ_ג'ית*]

שחף, רק עכשיו ראיתי שששאלת משהו למעלה, לפני חודשיים:
_לא הבנתי.. אם הבעיה עם תנור גז היא טכנאי, אז גזיה פותרת את זה די בקלות. אם הרצון להימנע ממקרר הוא אידיאולוגי, מיקרוגל לא מסתדר לי עם זה.
מה הייתה הכוונה בהערה שלך?_

לא רציתי להתעסק בכלל עם רכישות ושינוע של מוצרים כלשהם, ללכת לבדוק, לעשות סקר, להביא הביתה, לגלות שזה לא מה שרציתי... להצטרך לקנות עוד בורג, משטח, צינור, עמאיית... להתעצבן, להתאכזב, כך גם הרצון להתנער מכמה שיותר מוצרים, וכך להפחית גם תחזוקה..


אין קשר לאקולוגיה, לא ישיר לפחות.

מתישהו , אולי, אכתוב גם על היתרונות הרבים בלי גז בבית וכמה זה מפשט את היומיום במובנים מסוימים... >

[ג'ינ_ג'ית*]

אנדלוסיה תודה

[ג'ינ_ג'ית*]

חזרתי אתמול מסשן פיניש של נקיונות אצל אבי לקראת הליל סדר.
ניקיתי 16 שעות ביום וחצי.
לא סדר - נ י ק י ו ן.
אקונומיקה, אבקות כביסה, רם, חומר נגד חלודה, חומר נגד אבנית (עובד עובד!), נוזל להברקת חלונות, שש מטליות, חמישה ספוגים לקרצוף, ארבע מגבות כותנה, שלושה סמרטוטי ריצפה, שני מגבים.....
אחד אלוהנ..


נקרעתי.
היה רגע שמרוב שקירצפתי את אחת הבלטות (בברזלית, כן?) חשבתי שהנה אני יורדת דרכה ישר לחנייה.
התריסים רצו להתאבד.
אבא שלי ברח מהבית.
זה אחרי שהוא התעצבן שבע פעמים בשעה.
אה.

אבל אני הייתי מרוצה.

התחושה הזכירה לי, בין כל הבלבול ועייפות החומר מסביבי, ימים טובים מפעם, של צלילות, כזו שמגיעה מעבודה פיזית קשה שעושה נקי גם בשכל.

וסה"כ נכנסתי לומר שמהליל סדר אני כנראה חוזרת הביתה עם כיריים.

[יער_ה*]

מצטרפת למחמאות, את כותבת נ-ה-ד-ר!!
חג שמח @}

[פלוני_אלמונית*]

מה זה רם?
ולמה לשפשף בלטה בברזלית, זה לא מקלקל את הברק ששומר מהלכלוך?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אחרי חמש דקות של צעקות וחריקות הם עלו ובאו והופיעו בפתח הדלת. המוביל הענק, המפלצת, הניח את המקרר מול דלת הכניסה שלי, הסתובב לעבר הכניסה ובהינף אצבע אחת פירק את דלת הכניסה, את דלת המטבח ואת דלת החדרון ליד המטבח - והציב שלוש דלתות המומות ובעלת בית אחת בשוק באמצע הסלון, הו אז התפנה לדחוף את המקרר שהתגלה מבעד לשתי ידיים משפשפות עיניים - כמקרר הכי גדול שראיתי בחיי.
אח, בריאות

[עשב_השדה*]

D-:
וסה"כ נכנסתי לומר שמהליל סדר אני כנראה חוזרת הביתה עם כיריים.
מדחי אל דחי

[אנד_לוסיה*]

למה ניקית 33 שעות את הבית של אביך?!?!?!

[אמא_של_יונת*]

איך הפכו 16 שעות ל-33 שעות?
מה זה פה, אינפלציה?

[ג'ינ_ג'ית*]

יערה, ת-ו-ד-ה


פלונית -
_מה זה רם?
ולמה לשפשף בלטה בברזלית, זה לא מקלקל את הברק ששומר מהלכלוך?_

רם - אבקת ניקוי יותר עתיקה ממני שעושה את העבודה טוב יותר מכל הכימיקלים המתקדמים.

ולגבי הבלטות - אלו לא בלטות רגילות ולכן לא כבד עליהן ברזלית.


אח, בריאות
תודה קרוטונית


מדחי אל דחי
אכן עשב השדה, מה השלב הבא? טלויזיה? וילונות? שטיח דקורטיבי?


למה ניקית 33 שעות את הבית של אביך?!?!?!
אנדולוסיה, אמא של יונת ענתה במקומי:

_איך הפכו 16 שעות ל-33 שעות?
מה זה פה, אינפלציה?_

[עשב_השדה*]

אכן עשב השדה, מה השלב הבא? טלויזיה? וילונות? שטיח דקורטיבי?
אויאויאוייי

[אנד_לוסיה*]

אוי, משום מה היה נדמה לי שניקית יומיים, 16 וחצי שעות ביום. נו שוין. גם 16 שעות זה הרבה.

[ג'ינ_ג'ית*]

גם 16 שעות זה הרבה.
הנהון הסכמה מתקבל כאן מכל רמ"ח איבריי... (החורקים).

[ג'ינ_ג'ית*]

לא חזרתי מהליל סדר עם כיריים, סיפור ארוך...
אבל חזרתי עם סלסלה ענקית מקש שמצאתי אצל אבא שלי למטה, חדשה ונעימה לחתולה ובקבוק שמן זית וקופסאות אוכל ובטן ענקית וכאבי רגליים.
אז מי צריך כיריים.
דוגרי.

[ג'ינ_ג'ית*]

אוקי..
נכון שלאכול שבוע שלם ספגטי עם רוטב אדום פושטי מרסק עגבניות ובצל שאני מכורה אליו מגיל 12 ולא אכלתי כבר 8 חודשים (!) רק בגלל שלא היה לי גז - זה לגמרי מתבקש?

ממש היה חסר לי זה.
אבל מצחיק שזה מסתבר כחסר רק אחרי שהוא מופיע כבר מוכן מול העיניים..
קצת כמו גבר (:-))

קיצר..
יש כיריים, רק כיריים. לא רציתי תנור וזה כי.. לא. אבלהן הגיעו אחרי שאחותי ההיא שרוצה להעיף כל הזמן חצי בית העיפה אותן למחסן של החבר שלה והוא העיף אותן בחזרה לחברה שלה בביקור אצלו... שהיא מצידה תקעה אותם בבגאז' ומאחד הטרמפים שקיבלתי ממנה חזרתי עם כיריים לדירה.

אז יש לי כיריים שראו חצי מדינה לפני שנחתו אצלי.
כבוד.

יומיים הן שכבו על המכונת כביסה.
להסתגלות.

אחרי יומיים קיבלתי צינור גז מאבא שלי, ששוב הוכיח שלא כמו אמא שלי כשהוא שומר משהו, לרוב יש בו צורך..

אחרי שגם הצינור גז שכב מעל הכיריים שמעל המכונת כביסה, עוד יום, הלכתי לחפש גז.



רגע.. דופקים בדלת.

[ג'ינ_ג'ית*]

רגע.. דופקים בדלת.
שכחתי להמשיך וזה נראה כרגע כבר לא רלוונטי.
הגז כבר הספיק לשבוק חיים. למרות שעבד יופי יומיים וחצי. המיקרו התחיל לקרטע ולהקפיץ את החשמל, הקומקום החשמלי משפריץ מים מהידית והמחשב - מחרה מחזיק אחרי כולם גם יחד.
כאילו שיש כאן דיל, מיום שנכנס המקרר - או מקרר או כל השאר.
נהיה מציק העיסוק במכשור. אולי נחדש צניעותנו כקדם?

אגב, מילותיה האחרונות של אנה פרנק היו " רגע , מישהו דופק בדלת" או משהו כזה<

[מיכל_ע*]

קראתי עכשיו את מעשה המקרר... גדול!!

[אנד_לוסיה*]

קצר, קצר מדי...

[ג'ינ_ג'ית*]

אנדלוסיה ההערות שלך תמיד גורמות לי לחייך
מה קצר מה? הכיריים האלו קיבלו יותר זמן מסך ממה שמגיע להם, בהתחשב בתאריך התפוגה שלהם..

[ג'ינ_ג'ית*]

מיכל תודה

[ע_ע_ע*]

ראיתי במה חדש שמישהו עשה עריכה בדף הזה תחת הניק ע ע ע, וזו לא אני

[סמויה*]

מחייכת לאורך כל הדף, יש המשך?

[סמויה_אחרת_מעתיקה*]

מחייכת לאורך כל הדף, יש המשך?

[שום_כתוש*]

נו, עוד קצת...
בבקשה...

[עולם_חדש_מופלא*]

גיליתי את הדף רק היום.
גם אני רוצה המשך!

[ניצת_השקד*]

אחותי איזה מהממת את!
גמני גיליתי את הדף רק כעת
חייבת לומר לך שאת מקור השראה
@}

[יעל*]

את כותבת מדהים, מזמן לא צחקתי ככה.
איך הצלחת להפוך את היום יום למשהו מרתק וקורע, אני מחכה לספר, בטח שאני קונה.

[פלוני_אלמונית*]

צחקתי הרבה במיוחד שגם אנחנו בתל אביב וגם בגלל דחינות כרונית אין לנו מקרר קומה רביעית מדרגות צרות.... מי ילך לקנות .... ובעיקר כבד....

[ג'ינ_ג'ית*]

תודה לכן
לגבי המשך, יש הרבה עדכונים ועניינים אבל צריך מצב רוח וזמן.

[ההולכת_באתרים*]

את כותבת ספר? אני אשמח לקרוא

[ג'ינ_ג'ית*]

חה! קראתי קצת אחורה.
מלא דברים השתנו מאז.

רק ביבי עוד פה לעצבן.

[ניצת_השקד*]

מה, מה חדש??
ספרי אני מתה לשמוע
(-;

[אבישג_א*]

בהתחלה תהיתי איך באמת אפשר בלי מקרר ותנור גז (ואיך אפשר עם טלוויזיה ? אבל זה לדף אחר)
ואז הבנתי שמדובר בתלאביבית רווקה
נו אז מה העניין ?
אוכלים בחוץ או מקופסאות שימורים או ג'אנק כמו שאכלתי כשהייתי רווקה (עכשיו אני כמובן אוכלת רק אוכל מזין ובריא)
בעצם אפשר גם בלי מכונת כביסה - מכבסים בניקוי יבש (יש דבר כזה בעיר הגדולה נכון ? ככה קוראים לזה לא? )

בקיצור דף חביב אבל לא ממש מאתגר - חוץ מהעניין של לגור בתל אביב

<כמובן שקראתי רק את חלקו אבל כבר היה חשוב לי להביע דעתי ברמה, רק שרוזמרין לא תכנס לצעוק עלי על כך שאני לא מקפידה כמוה לקרא הכל ולחשוב לעומק לפני שאני פותחת את הפוסט>

[בשמת_א*]

_אוכלים בחוץ או מקופסאות שימורים או ג'אנק כמו שאכלתי כשהייתי רווקה (עכשיו אני כמובן אוכלת רק אוכל מזין ובריא)
בעצם אפשר גם בלי מכונת כביסה - מכבסים בניקוי יבש (יש דבר כזה בעיר הגדולה נכון ? ככה קוראים לזה לא? )_
זה ממש לא מה שמתואר כאן.

זה לא דף חדש.
אין בהילות לכתוב בו.
למה שלא תקראי אותו כמו שצריך, ורק אחרי זה תגיבי בנחת ובמתינות, לעניין?

[גברת*]

למה שלא תקראי אותו כמו שצריך, ורק אחרי זה תגיבי בנחת ובמתינות, לעניין?
א) כי אז היא לא תהיה אבישג. היא תהיה בשמת
ב) כי עד שזה יקרה היא תהיה עייפה מאוד ולא יהיה לה כוח להגיב והדף הזה, שבמהות שלו יש אתגר חשוב, שוב יישאר לו קבור בין כל שאר הדפים.
ככה הוא מתעורר ואולי יתווספו לפה דברי טעם.

[אבישג_א*]

_לאחר שירדתי עשרה קילו נאים, - תם עידן הלאכול מים, ירקות, מים, טונה, מים, מעדן דיאט, מים, מים, מים.

התחיל עידן חדש: עידן הפאלאפל-שווארמה-פיצה-סיני._

שתי דוגמאות
וגם בהמשך היא מפרטת - חודש חיה מכלום בערך וחודש שני מאוכל ג'אנק מסעדות (חודשיים ראשונים מתוך מחצית השנה המדוברת)
זה יכול להתאים לרווקה, לא כשצריך להחזיק משפחה, אני לא חושבת שזה אתגר גדול להסתדר כרווקה בלי מקרר, בפרט שהמזגן (לדבריה) עובד נון סטופ.
ואמנם לא קראתי את כל הדף, אבל חלק מכובד ממנו בהחלט קראתי

[אבישג_א*]

אהה תודה גברת, אכן אכן, נאה כתבת

[גברת*]

הנה, אני אוסיף גם משהו משלי, משפחה עם מספר נאה של ילדים.
טלוויזיה - אני עם אבישג. לא מבינה איך אפשר לחיות עם. סימנו וי ראשון.
תנור - ממש בקלות. מי צריך לאפות? המלאכה הכי משמימה שנתקלתי בה. התנור שיש לי מלא בעיקר ב... אבק. סימנו וי שני.
כיריים - קצת יותר מסובך כי לפעמים צריך איזה משהו במים רותחים. מצד שני, בלי כיריים אוכלים הרבה יותר טרי ולדעתי זה נהדר. אז אומנם יש לי כיריים ואני משתמשת אבל אני יכולה לדמיין את עצמי בלי, בעיקר אם לא מארחים. אוכלים מלא מהצומח ופעם ב... מזמינים משהו מבושל וטוב מבחוץ. ומי שמחזיקה מיקרוגל בכלל לא צריכה כיריים כי זה לגמרי עושה את העבודה. בכל אופן, אחד מהם בהחלט מספק. יאללה, עוד וי.
מה נשאר? הו... המקרר ירום הודו. עם הקיץ הישראלי מקרר זה חתיכת מאסט. אני מנס לדמיין איך זה לחיות בלי מקרר. קודם כל - כל מוצרי החלב מתחפפים מהתפריט. כבר נשמע טוב. בשר אוכלים רק טרי טרי ישר אחרי שקונים וגם בזה מורידים כמויות. גם נשמע לי טוב. מה נשאר? ירקות ופירות. ועלים מסכנים שמתים תוך שנייה.
אז אולי הפתרון זה מלא משלוחים. כל יומיים שלושה עושים משלוח של ירקות ופירות. זה עולה יותר אבל חוסכים על החשמל של המקרר. ברמת איכות הסביבה עם כל הנסיעות זה אולי לא משהו אבל אני כן יכולה לדמיין את עצמי חיה ככה. זה גם אומר שמי שמבשלת מכינה מראש כמויות מתאימות ואוכלים הכל בלי לשמור למחר. אבל רגע, אין תנור. אז לא מבשלים.
הנה, יופי, הכל מסתדר.

נראה לי שמשפחה שאוכלת רק חי יכולה לחיות ככה יופי וגם משפחה שרוצה לגוון בקצת מבושל יכולה לחיות בלי מקרר. מי שיש לו גינה יכול לאלתר מקררים מזן היוטה-מים. מכירות את זה?