לידת תאומים בבית

אנונימי

לא כ"כ מתלהבת לכתוב את סיפור הלידה בכזה אתר פומבי. אבל אני חודשיים אחרי הלידה ומקבלת תגובות מאנשים על זה שמעולם הם לא שמעו על תאומים שנולדו יומיים אחרי הזמן ועוד בלידת בית. גם כל הנושא של הריון ולידת תאומים מלא בהפחדות. גם אותי הצליחו להפחיד בהריון למרות שעברתי שלוש לידות טבעיות ששתיים מהן בבית.
אז החלטתי לכתוב את זה כאן בגלל שזה פומבי שאם הסיפור שלי יעזור למישהי זה שווה את זה. כי אין הרבה סיפורי לידת תאומים ללא התערבות רפואית ובכלל בעברית.

לאחר שנודע לי שאני נושאת תאומים הייתי המומה וגם חששתי איך אני אלד כי אני לא רוצה ללדת בבית חולים. כשהתחלתי לקרא על הנושא התמלאתי פחדים כי כשאומרים תאומים קופצות המילים פגים, קיסרי, שמירת הריון...
אני אכתוב בהמשכים בין ההנקות וטיפול בילדים. ההמשך יבוא (-:

יופי שאת כותבת, ומזל טוב!

כבר מרתק!

מזל טוב! תמשיכי תמשיכי!

איזה יופי, אני מתרגשת ומחכה להמשך

גם אני מחכה!
ראיתי סרט ביוטיוב על לידת בית של תאומים.
שם חלפו 9 (!!!) שעות בין לידת התינוק הראשון לתינוקת התאומה
האם היתה ממש גיבורה ולא נלחצה יותר מדי, והתינוק הקטן ממש חיכה לאחותו שתיוולד.
בהצלחה בהנקות

עירית_לוי

מזל טוב

גם אני מחכה להמשך...

אנחנו גרים כרגע בארה"ב. לפני שידעתי שיש לי תאומים יצרתי קשר עם מיילדת שחברה נתנה לי את הפרטים שלה. אבל כשנודע לי שאני נושאת תאומים התקשרתי ואמרו לי שאי אפשר ללדת בבית תאומים. לא ויתרתי וחיפשתי ודוקא מהמיילדת שלי בישראל שרה לה הגעתי למיילדת שנמצאת שעתיים וקצת נסיעה ממני היא מיילדת של קהילת האמיש. נסענו אליה והתחלנו תהליך מעקב איתה. זו מרפאה קטנה של מיילדות שאחת מהן היתה בהריון וילדה כחודשיים לפניי. היא לא עשתה מעקב בכלל וגילתה שיש לה תאומים תוך כדי הלידהה, אחרי שהתינוקת הראשונה יצאה. אני יכולה לכתוב עוד הרבה על המרפאה המיוחדת הזו. על האישה מיילדת הנדירה הזו שעזרה לי ללדת.

בכל מקרה הלידה (-:

אנחנו הגענו לשם שבועיים לפני הלידה כי חשבתי שאלד לפני הזמן, שכרנו B&B. חיכינו ותאריך הלידה המשוער עבר ורק יומיים אחרי בשלוש בלילה התעוררתי ממיחושים. בארבע שהבנתי שזה מתקדם הערתי את בן זוגי.

תפילה_לאם

מרתק! מזל טוב! תמשיכי תמשיכי!

תודה לכולם @} אני מתנצלת על הכתיבה בהמשכים פשוט אין לי הרבה זמן מחשב רצוף.

בן זוגי התקשר למיילדת והתחיל להכין את הבריכה. ה B&B ששהינו בו איפשרו לנו ללדת אצלם.
רק משהו קודם שחיכיתי ללידה הייתי פשוט ענקית לא יכולתי ללכת הרבה היה לי נורא כבד. נורא רציתי ללדת ונראה לי שאם היתי בבית חולים והיו אומרים לי שיעשו לי זירוז אני חושבת שהייתי מסכימה. זה היה נורא קשה לסחוב את כל המשקל הזה. אני שמחה שלא הייתי בבית חולים אלא ב B&B בתוך חווה מקסימה בשכנות למשפחות אמיש שזכינו להצצה לחיים הפשוטים ונמיוחדים שלהם.

אוי נגמר לי הזמן כרגע מצטערת

D-: D-:

סליחה, נורא הצלחת אותי עם מה שהוא בעיני האנדרסטייטמנט של המאה מפי אמא טרייה (?) לתאומים:

אין לי הרבה זמן מחשב רצוף.

וחוץ מזה מזל טוב! וגם אני מחכה (בסבלנות) להמשך.

הצלחת - הצחקת

טלי כן כנראה שזה באמת טרוויאלי.

לאחר כמה זמן אחת מהמיילדות הגיע. מה שמוזר בגלל שהרחם היתה כ"כ גדולה הצירים הרגישו כמו ציר אחד ארוך עם פיקים חזקים יותר. העברתי את הצירים שאני נשענת על המיטה. בנתיים הגיע המיילדת השנייה. הן נתנו לי את כל המרחב שהייתי זקוקה לו. אני הייתי בתוך עצמי ואף אחד לא הפריע לי.
בשעה שש בערך הבן הגדול שלי (בן 11) התעורר והלך לשבת בחדר השני.
לאחר כמה זמן הרגשתי שהצירים ממש מתחזקים אז נכנסתי לבריכה. המיים כ"כ טובים, מחזיקים לי את כל המישקל הזה של הבטן. העברתי ככה כמה צירים ואז הרגשתי שזה ממש קרוב. ביקשתי מבן זוגי להעיר את הבן השני שלנו (בן 9) שביקש להיות בלידה. רק הבן השלישי שלי (בן 6) נשאר לישון. ביקשתי מבן זוגי שיכנס איתי למים שיהיה לי על מי להשען (-:
בנתיים הבנים שלי התמקמו במיטה לייד הבריכה והסתכלו בהתרגשות. הבן הגדול צילם תמונות. (סוף סוף יש לי תמונות שאני יולדת) הם היו מדהימים שניהם.
בשלב הזה ביקשתי מהמיילדת לבוא (היא חיכתה בחדר השני), אני הייתי על הברכיים נשענת על זוגי והיא עיסתה לי את הגב. וכבר התחלתי להרגיש את צירי הלחץ.

ודוקא מהמיילדת שלי בישראל שרה לה הגעתי למיילדת שנמצאת שעתיים וקצת נסיעה ממני היא מיילדת של קהילת האמיש.
וואו איך יוצרים קשר עם מישהי מהאמיש??? שרה'לה וגם את? בטח סיפור בפני עצמו!
(אבל רק אם יישאר לך כח וגם תמצאי זמן אחרי שתיגמרי את הסיפור העיקרי שהוא הלידה)

עוקבת בהתרגשות

שליחה על ידי לי* » 30 ינואר 2014, 22:14

מתרגשת וכל כך שמחה לשמוע
לדעת שיש עדיין עולם טבעי פשוט של לידה בריאה ואמונה שלמה!!!

ווואו,מרגש! מצפה להמשך!

שליחה על ידי א_ש* » 31 ינואר 2014, 18:16

קריאות ביניים

אני לא חושב שאפשר לקרוא למרפאה הזו קטנה, הבניין קטן ויש רק חדר המתנה שירותים ושני חדרים קטנים. אבל רק כדי לסבר את האוזן אנחנו היינו לידת התאומים ה200 שלה בערך.(לפי חשבון קל שלי, היא עצמה מאוד צנועה)
לדעתי אין בעולם עוד מיילדת או רופא עם יותר ניסיון בתאומים. (מי שאומר שהיה ב40 אלף לידות ככה"נ לא היה אף באחת)

היא עצמה לא משתייכת לאמיש, אבל משרתת את הקהילה. וזו קהילה שלא הולכת לבית חולים אם לא מדובר בחירום ממש. (תאומים במצג עכוז בשבוע מוקדם לדוגמא לא נחשבים חירום מבחינתם. יש חמצן במרפאה, ואם ההורים רוצים ללדת במרפאה הם לא יעמידו קשיים בפניהם)

יש כאן עוד הרבה סיפורי רקע מעניינים. בסיפור הלידה אני לא אתערב.

אני מרגישה את הראש ממש למטה. אני נוגעת ומרגישה את הבלון של השק מי שפיר והוא מתפוצץ לי ביד. ציר נוסף והראש בחוץ אבל זה נורא כואב ואני לא מבינה למה. אני אומרת למיילדת "למה הגוף לא יוצא? " היא אומרת לי שהתינוקת מסתובבת. מסתבר שבגלל שהיה מאוד צפוף היא יצאה עם היד וזה מסביר את הכאב, המיילדת ניסתה להכניס את היד בעדינות אבל התינוקת הוציאה אותה שוב. אז היא פשוט שמרה עליי שלא אקרע כשהיא מסתובבת. ציר נוסף והיא בחוץ. בשעה 7 בבוקר, אני לא מאמינה שאני מחזיקה את הבת שלי.

בעוד אנחנו מתפעלים מהפלא אני מתחילה להרגיש עוד צירים. התינוקת הראשונה עוד בידיים שלי מחוברת לשיליה. אני מעבירה אותה לידיים של בן זוגי וחווה עוד ציר. לאחר מכן המיילדת השנייה מציעה להחזיק את התינוקת. החבל היה ממש קצר אז היא החזיקה אותה באוויר ליידי.
לא עברו הרבה צירים ואני מרגישה את הראש מתחיל לצאת. גם זה כאב כי היא יצאה עם שתי ידיים על הלחיים. ציר נוסף והיא מחליקה החוצה. אני לוקחת אותה אליי ופתאום קולטת שהיא בתוך השק והמיילדת ממהרת לקרוע את השק מהפנים שלה. היא יצאה 12 דקות אחרי אחותה. המיילדת השנייה מחזירה לי את התינוקת ואני יושבת שם עם שתי הבנות שלי עדיין מחוברות אליי. ולא מאמינה. אושר גדול מציף אותי.

מייד שהתינוקת השנייה יצאה, הבנים רצו להעיר את אחיהם הקטן שיבוא לראות את הפלא. הבן האמצעי שלי ביקש לחתוך את חבל הטבור אז נתנו לו והבן הקטן חתך את החבל טבור של התינוקת השנייה.

זו היתה לידה מדהימה ופשוטה. מיילדת שנתנה לי את כל המרחב והיתה שם כשהייתי זקוקה לה במיומנות נדירה למיילדת עם כ"כ הרבה ידע ונסיון. ידע ונסיון שלצערי נעלמים מהעולם.

אני אוסיף עוד קריאות ביניים לגבי "ההפחדות"
לפני שמצאנו את המיילדת שלנו,הלכנו לראות את בית החולים ליד הבית, והמשכנו ללכת גם אחרי שמצאנו אותה.
למרות שהתכוונו באמת ללדת עם אותה מיילדת, רצינו להיות במעקב במרפאה לייד הבית (כדי שאם נצטרך להגיע לפני הזמן, מה שכולם הבטיחו לנו, יהיה צוות רפואי שמכיר אותנו.). יש כאן בית חולים אונברסיטאי נחשב. לאחר כמה פגישות עם צוות המרפאה (בכל פגישת מעקב היה רופא אחר, בכוונה, כדי שמי שזה לא יהיה , יכיר אותנו - זה המקום לציין שבהריון שגרתי נהוג לעשות רק א"ס אחד, וזה מה שהביטוח מכסה, אך בהריון תאומים הם רצו לעשות כמעט כל 4 שבועות, ואנחנו הסכמנו, עד שהברזנו מזה שהיה בחודש שמיני).

קיבלנו תחושה שאין שום סיכוי שנקבל מהם את הלידה שאנחנו רוצים. (לדוגמא, במקרה של תינוק שני בעכוז הם לא יסכימו ללידה טבעית.) והלכנו לחפש פתרונות אחרים.
שיעור הניתוחים הקיסריים בהריון תאומים הוא 80% באיזורינו.

מצאנו רופא במרחק שעה נסיעה, רופא מהזן הישן שלא מתרגש ממנח עכוז לשני . אבל עדיין רופא שכבול לנהלים החדשים. והוא אמר לנו לדוגמא שהוא לא ממליץ לעבור את שבוע 38 והוא ימליץ על זירוז. ובכל מקרה, הנהלים מחייבים זירוז בשבוע 39. שאלנו מה אם אנחנו לא מסכימים והוא אמר שזכותינו לסרב ולבחור את המסלול שאנחנו רוצים, אבל זו ההמלצה שלו והוא מחוייב להמליץ אותה. שאלנו אם זה תמיד היה ככה והוא אמר שלא, לפני 20 ו30 שנה לא, אבל היום בעקבות מחקר שהסיק שיש קשר בין גיל הריון מתקדם לבין סיבוכים עם התינוק השני יש המלצה כזו.
(המיילדת שלנו אגב העדיפה שנגיע לתאריך היעד, היא אמרה שאישה ששומרת על תזונה טובה ופעילות סבירה אין סיבה שלא תגיע לסוף 40)

תכנית הלידה על פי אותו רופא הייתה שאסנת תשכב על הגב אחרי לידת הראשונה והוא יעשה א"ס לראות איך השניה מתקדמת, ואם היא במצג עכוז, הוא יכניס יד וישלוף את השניה מהרגליים כמו שפן.
בגלל שזו פעולה כואבת הוא ממליץ על אפידורל.
הוא היה רגוע מאוד וניסיון השנים הרבות ניכר בו אבל הוא לא היה מרגיע.

בינתיים , בגלל שביקשנו מהמרפאה הראשונה לפקסס להוא את התיק (50 עמודים שלו היינו מבקשים אותם בעצמנו היו עולים לנו 50$ וכך קיבלנו אותם דרכו) הם הבינו שהם הולכים להפסיד כאן לקוח יקר (הסכום הנקוב- שהביטוח משלם - ללידת תאומים הוא עשרות רבות של אלפי דולרים.)
והם הפנו אותנו אל הרופא הממוחה שלהם להריון בסיכון גבוה (תאומים זה "בסיכון גבוה" לשיטתם) שמטפל בכל המקרים של נשים שלא יכולות לעבור ניתוח וחייבות לידה וגינלית (לדוגמא בגלל בעיות רפואיות אחרות)
בחור באמת נחמד ואפילו מצחיק (שרמז לנו יותר מפעם אחת ולא לגמרי בצחוק- אתם בכלל לא צריכים אותי).
תכנית הלידה שלו הייתה דומה לזו של הזקן. אבל כשלחצנו לגבי דעתו על לידה בחדר חשוך עם נוכחות מינימלית הוא אמר שלא ממש.
הלידה, על פיו ועל פי הנהלים תתקיים בחדר ניתוח מואר כמו בלומפילד ומקורר ל16 מעלות.
אגב בלומפילד הקהל שהיה אמור להיות בלידה מנה בערך 20 איש

הוא ואחות מיילדת
כמה סטודנטים לרפואה , שאנחנו יכולים לסרב לנוכחותם אבל זו תהיה ממש מצווה לאפשר להם לראות כי יש כ"כ מעט לידות טבעיות של תאומים ורופאים צעירים כבר לא מאמינים באפשרות וכו'
רופא מרדים עם הצוות שלו.
רופא מנתח על צוותו
שני רופאי ילדים - אחד לכל תינוק, כל אחד עם צוות .

מכירים את המערכון של מונטי פייתון עם המכונה שעושה פינג? אז צוות כפול משם

קיבלתי התרוממות רוח מהתיאור של אסנת, שהוא כל כך מפעים שאין מלים,
ואז דיכאון המחץ מהדיווח שלך על הרופאים ה"רגילים" )-:
מה שנשים שנכנסות למטחנה של המערכת צריכות לעבור )-:

עירית_לוי

מרגש מאוד, תודה על השיתוף!

סיפור לידה מרגש מאוד.
ומדהים להזכר שרק לפני 30 שנה בערך הרבה נשים הגיעו ללידה בכלל בלי לדעת שיש להן תאומים וילדו בצורה טבעית! והיום מי שרוצה ללדת טבעית תאומים צריכה למצוא פתרון מחוץ לכותלי בית החולים כי פשוט אף אחד לא מוכן לתת לה ללדת!
זה ממש עצוב שידע חשוב כזה הולך ונעלם מבתי החולים ודוחק נשים לפתרונות אחרים גם בלי שבהכרח רצו זאת מלכתחילה

תפילה_לאם

כי יש כ"כ מעט לידות טבעיות של תאומים ורופאים צעירים כבר לא מאמינים באפשרות וכו'
היה לי מוזר (ועצוב) לקרוא את המשפט הזה.

וסיפור הלידה עצמו אכן מרגש מאוד.

תודה @}
כן רופאים צעירים מאבדים את הידע הזה. לפני שעברתי לרופא שמוכן ליילד תאומים גם אם השני עכוז(אבל רק בחדר ניתוח עם אפידורל שאני שוכבת על המיטה) הרופא הפנה אתי אחרי שהבהרתי לו שאת הילדים שלי ילדתי בבית ואני מתכוונת ללדת את התאומים ולא לעשות ניתוח. הוא אמר "יש לנו רופא אחד שמיילד את כל הפציינטיות שלו ואגינאלית אני לא מבין למה, אני אעביר אותך אליו"

אגב אותו רופא ביקש ממש יפה שאסנת לא תלד במגרש חניה ושתאמין לו שהוא באמת מתכוון ליילד וגינאלית (ושהייתה לו כבר מטופלת שלא האמינה לו והגיע מאוחר מאוד לביה"ח והוא ילד אותה במגרש החניה).

והאמת שאחרי הסיור שעשינו בבית החולים לא היה לי ספק שלא נגיע מוקדם לשם. (ושיגיד תודה אם בכלל נגיע למגרש חניה)

אה והוא גם ביקש שהיא לא תלד בכריעה. למרות שהוא לא ממש התכוון לזה. נראה לי שהוא לא ראה לידה בכריעה והוא היה סקרן.

_

אגב סיבוכים בתאום השני, אין לי שמץ של ספק שלו היינו הולכים לבי"ח, ואסנת הייתה נשכבת על הגב לא"ס אחרי לידת הראשונה. אז זו היתה ממש נבואה שמגשימה את עצמה והיו מטיסים אותה לקיסרי חרום.

כמו שזה היה, המיילדת עשתה דופלר מתחת למיים בלי להפריע לאף אחד, והדופק היה תקין. אבל לאחר הלידה הלידה הדופק של השניה היה 100, ואחרי כמה שניות של סטימולציה הוא עלה. בערך 5 דקות אחר כך , כשחבל הטבור עדיין מחובר הייתה יציאת מקוניום (בכף היד של אבא).

אם הלידה הייתה מתעכבת, ואסנת הייתה נשכבת על הגב , אז התינוקת לא הייתה נכנסת מייד לתעלת הלידה והא"ס היה מראה דופק נמוך ומנח מוזר. וזה היה נגמר בקיסרי.

אגב חתכים. רופא שהיה רואה תינוקת במנח סופרמן (יד וראש) משתהה בפתח - היה בסיכוי גדול מציע אפיסיוטומי.
המיילדת הנפלאה שלנו, הצליחה בניסיונה הרב למנוע כל פגיעה. בעדינות רבה היא עשתה מה שצריך כדי שהראש והיד ישלימו את הסיבוב ללא פגע.

אגב. סופרמן נולדה 3850
ואחותה הקטנטונת 3600.
זה נראה לי חשוב כי נראה לי שבא"ס לפני הלידה זה היה גורם לדאגות גדולות אצל הצוות הרפואי.

ובסופו של דבר זה היה שיקול מכריע. (ז"א הרופא אמר לנו בכנות ובפירוש שאסנת יכולה לסרב לאפידורל ואפילו ללידה על הגב- אבל רק שנדע שזה מוציא אותו מאיזור הנוחות שלו, וממה שהוא מכיר ומכל הנסיון שיש לו. והוא יעשה מה שנבקש אבל חשוב לו שנדע שמבחינתו זה כמו ללכת על חבל בלי רשת ביטחון.)
השיקול המכריע היה לא שריחמנו עליו (טוב אולי קצת) אלא שרצינו איש מקצוע שיהיה רגוע בלידה כדי לתמוך איפה שצריך בלי להכניס אדרנלין מיותר.

_

עוד סיפור שוליים המיילדת אמרה לנו מראש שאם נחפש עליה חומר באינטרנט נמצא שהיא נתבעה בעבר על ידי משרד הבריאות שניסה יותר מפעם לסגור את הקליניקה שלה בכל מיני טענות, ולמרות שהיא בסוף זוכתה (עם תמיכה ציבורית אדירה של הקהילות בסביבתה) אז רק שניהיה מודעים לנושא. אמרנו לה שראינו ואין בעיה.

אחרי הלידה היא שאלה אותי שוב אם זה באמת לא הפריע לנו , וכשאמרתי לה שאנחנו מכירים את ציד המכשפות הזה מישראל היא ממש צחקה, וסיפרה לנו שיש לה קולגות בכל העולם עם סיפורים דומים . (רופאה בצ'כיה שאבדה את רשיון הרופאה שלה בעקבות לידות בית, והיום היא במעצר בית כי היא המשיכה ללכת ללידות בית בתור מיילדת)

אה -

טכנאי א"ס (ואולי עוד אחד.)

_אגב. סופרמן נולדה 3850
ואחותה הקטנטונת 3600._
וואו!! מרשים!

טכנאי א"ס (ואולי עוד אחד.)
לא הבנתי למה זה מתייחס?

תוסיף עוד סיפורי שוליים.... זה מרתק.
וואו איזה סיפור מפעים. יש עוד פרטים? (-:
שלא לדבר על זה שכל אחת מהתאומות היתה גדולה בעצמה. פשוט מדהים (-:

טכנאי אולטראסאונד ששכחתי למנות בצוות חדר הניתוח המורחב.

טכנאי אולטראסאונד ששכחתי למנות בצוות חדר הניתוח המורחב
אה, מרוב נוכחים כבר איבדתי את הספירה P-:

באמת מרגש לקרוא את התאור הזה.
אני עובדת בבית חולים במחלקת ילודים. בבית החולים בו אני עובדת מנסים להמנע מהתערבויות בלידה ויש בו אחוז נמוך יחסית של ניתוים קיסריים. יש נטייה לתת לאשה לנסות לבד עוד ועוד לפני שמתערבים.
הבוקר בישיבת הבוקר עם רופאי הנשים הציגו מחקר גדול, על עשרות אלפי נשים, שנעשה במשך כעשר שנים (בחו"ל), שמראה שאם נותנים ללידה להתארך, כלומר - מחכים יותר משעה - שעתיים מפתיחה מלאה, יש יותר סיבוכים. גם לאמא וגם לתינוק. יותר זיהומים. יותר דימומים, יותר אשפוזים בטיפול נמרץ, יותר נזקים לטווח אורך וכו'. כלומר - אם האשה לא ילדה תוך הזמן המקובל מומלץ לתת זרוז, לעשות ואקום, לעשות מלקחיים או ללכת לחדר ניתוח. הציג את המאמר הזה רופא בכיר כדי להסביר שהרצון ללכת לקראת היולדת הוא לא תמיד לטובתה.
תוך כדי שהוא דיבר הרהרתי האם נתנו לנשים האלו לנהל "לידה פעילה" - כלומר - להסתובב, לכרוע, לנוע, או שהשכיבו אותן על הגב וחיכו...
כל הרופאים המתערבים מאמינים בכל ליבם שמיעוט התערבויות עלול באמת להזיק וש"ניהול" הלידה הוא חשוב מאד כדי להבטיח את בטיחות האם והתינוק.
ואני עצמי מתלבטת - האם התאור הנפלא שנכתב כאן על לידה טבעית בבית של תאומים יכולה להשליך על לידות אחרות? איזה חלק מלידות התאומים יכולות באמת לעבור בשלום? הרי כולנו יודעים שבהיסטוריה, ובמקומות ללא רפואה מערבית, יש סיבוכים שנגמרים לעיתים באסונות. כמה סיבוכים נגרמים על ידי מפל ההתערבויות וכמה סיבוכים נמעים?
חשוב לי לציין שבבית החולים בו אני עובדת תאומים רבים נולדים בלידות רגילות, ללא קיסרי. אבל בודאי לא כולם. ואני עדה גם להחייאות אחרי לידות, לסיבוכים בלידות, לסיבוכים של האמהות ושל התינוקות. וכל הזמן אני תוהה כמה מזה נגרם על ידי הרפואה המודרנית המתערבת וכמה נמנע.
גילוי נאות - אני ילדתי בבית, אבל זה היה לפני שעבדתי במקום הזה. אני לא יודעת אם אחרי כל מה שאני רואה שם היה לי את האומץ לעשות זאת.

_אגב. סופרמן נולדה 3850
ואחותה הקטנטונת 3600._

בלי עין הרע!

_אגב. סופרמן נולדה 3850
ואחותה הקטנטונת 3600.
בלי עין הרע!_

אני תוהה כמה מזה נגרם על ידי הרפואה המודרנית המתערבת וכמה נמנע.
גם אני שאלתי את עצמי את זה במהלך ההריון. כי הרבה אנשים אומרים שלידת תאומים נוטה להסתבך יותר מלידה רגילה. אבל הסטיסטיקה של המיילדת שלי הוכיח לי שלידה פעילה ללא כל התערבות בטוחה יותר.

בלי עין הרע! בהחלט היה קשה לסחוב את המישקל...

מזל טוב!!
על עניין אורך הריון בתאומים: אמא שלי אוהבת להזכיר שהיא סחבה את אחיותיי 42 שבועות מלאים (יעני 41+6). יצאו סבבה לגמרי.

לדעתי הנושא העיקרי שמשפיע על בטיחות הלידה היא ששום דבר לא יעצור אותה.
לא פיסית (לשכב על הגב), לא הורמונלית (עודף אדרנלין וחוסר אוקסיטוצין) ולא רגשית.
"childbirth without fear " בן ה 80 שנה צריך להיות ספר חובה לכל אישה יולדת, זוגה ואיש\אשת צוות רפואי.

מאיפה יש זיהום בעקבות פתיחה מלאה? האם הסביבה כ"כ מלאת חיידקים? שהם נכנסים לרחם ?
יש לי סברה לגבי ריבוי הזיהומים בלידות שהתארכו.
ריבוי מלקחיים ואקום וניתוחים בלידות כאלה .
יש כאן סיבתיות הפוכה. בלידות מהירות יותר לא היה זמן לגרום לפצעים בפרינאום על ידי אפיזיוטומי וואקום ולכן הם הזדהמו פחות.

יש אנשים שלא בוטחים ברופאים לגבי טיפולים רפואיים. ביניהם יש אנשים חשדניים מאוד לגבי הכישורים של הרופאים. אם תקחו את גדול החשדנים האלה החשדנות שלו היא לא חצי מזו שלי כשאני שומע על רופאים שמנסים לעשות סטטיסטיקה. שלא לדבר על רופאים שמצטטים באופן חלקי מחקר סטטיסטי של רופא אחר.
יש רופאים שידעים איך לעשות סטטיסטיקה ברמה הכי גבוה. אבל באופן כללי אני קודם חושד.
בעיקר כשהציטוט הסטטיסטי מחזק את מה שהם ידעו קודם.

לעניינינו , אני חושב שזה מצויין שתהיה בלידה נוכחות מקצועית עם אמצעים כמו חמצן וכו', אבל להתייחס ללידה כאל מקרה חירום בפוטנציה זה סוג של נבואה שלרוב תגשים את עצמה.

יש נטייה לתת לאשה לנסות לבד - זהו עצם העניין - כמעט כל מילה במשפט הזה היא לא בסדר . יש נטיה. לתת לאשה. לנסות. לבד.
זה כמעט , אבל לא בדיוק ,לגמרי לא כמו "יש מדיניות גורפת של תמיכה באשה בכל דרך שתצטרך כדי להצליח ללדת באופן טבעי"
(בלי לחץ קחי כמה זמן שאת צריכה , אני אחזור בעוד חצי שעה לבדוק אם צריך כבר לחתוך, הנה אני אכבה את האור שתוכלי לעשות מדיטציה נשימה, והכי חשוב, בלי לחץ ברגוע)

עוד ענין, מבחינת בית החולים, סיכון הוא מקרה מוות או זיהום חמור, ואין שום התייחסות לגבי כל הדברים האחרים - כאב מיותר , החלמה ארוכה, דליפות שתן בגיל מבוגר וכו'.
_

אצלנו בלידה היה צוות מיילדות מורחב. שתי מיילדות וותיקות מאוד מאוד (אלפי לידות ועשרות שנים כל אחת) ועוד שתיים מתלמדות (מיילדות מוסמכות אבל עם ניסיון לידות בית מועט) כדי שבמקרה הצורך יהיו שם מספיק ידיים מקצועיות.
המיילדות הצעירות היו בלתי נראות ובלתי מורגשות לחלוטין, והנוכחות של המיילדות הוותיקות הייתה כמעט שקופה. למעט 3-4 פעמים בהם הם נדרשו לעשות משהו (למנוע קרע בסיבוב, למדוד דופק עם הדופלר בין הצירים פעמים, לעסות את הגב בצירי הלחץ ולעשות סטימולציה לתינוקת השניה אחרי יציאה) ואת כל מה שהם עשו הם עשו ללא מילים, כאילו שהתאמנו איתם על זה קודם. זה היה ממש מדהים.
הם ראו שזה מה שאנחנו צריכים, וזה מה שקיבלנו.
עד השלב האחרון של הלידה הם בכלל חיכו בסלון.
יכול להיות שיש נשים אחרות שהיו צריכות לקבל סוג אחר של תמיכה ואני בטוח שהם היו מקבלות אותו.

אני לא עשיתי סטטיסטיקה על רבבות נשים, אז יכול להיות שאני יודע לדבר רק על אישתי , אבל מהרגע הראשון לא היה לי ספק שהדרך הכי בטוחה בשבילה ללדת היא שלא יהיה לה הפרעות והסחות דעת תוך כדי הלידה. ידעתי שבאופן כללי, אני מספיק אסרטיבי כדי להדוף את הצוות הרפואי בקולי הסמכותי, ואני יכול לגרום לזה שצוות של 20 איש יקח צעד אחורה ולא ידרוש שהיא תשכב על הגב ואפילו הייתי יכול להסביר להם כמה חשוב שהם ידברו איתי ולא איתה, בטח לא כשהיא באמצע ציר.

אבל אז כל הסיפור היה באוירה אחרת לגמרי. והסיכוי לתוצאה טובה נמוך בהרבה.

אם הלידה הייתה עניין טכני, כמו החלפת גלגל, אז הייתי יכול לפנות את אסנת לעשות את מה שהיא יודעת. לבד
אבל היא לא.
ואני לא כועס שאין מחקרים מדעיים בנושא, כי איך אפשר לכמת "תמיכה נפשית" או "רוגע" כדי לדעת אם לידה רגועה באמת עוזרת?
(אפשר לחשוב על ניסויים שאפשר לעשות, אבל לא ניסויים מוסריים(לדוגמא להפחיד את היולדת, ) אפשר למדוד דופק ליולדת באופן רצוף אבל לא בלי שתיהיה מודעת למד שמחובר לה ליד, וכו')

אגב שיהוי בפתיחה מלאה, המיילדת סיפרה לנו שהייתה לה יולדת שהסתובבה עם פתיחה מלאה כחודש !!! (המים לא פקעו והראש היה בפתח אבל גבוה -4)
והם לא ראו שום סיבה לעשות משהו בנדון (רק להמליץ לה שלא תתרחק מהבית)
ולקחת תוסף אבץ לחיזוק שק מי השפיר

הרי כולנו יודעים שבהיסטוריה, ובמקומות ללא רפואה מערבית, יש סיבוכים שנגמרים לעיתים באסונות.
אבל רובינו מעדיפים להדחיק את העובדה שגם בבתי חולים יש סיבוכים ואסונות.

והמקומות היחידים שעשו השוואה אמיתית של אותם תנאים (לדוגמא הולנד או בריטניה) הגיעו למסקנה שלאחר לידה שעברה בשלום, בית חולים אינו בטוח יותר ללידות הבאות. (וללידה הראשונה זה היה תיקו)
היה לנו ספק לגבי תאומים. ובפרט , השני. (מה קורה אם המנח משתבש לאחר יציאת הראשון וכו') אבל זה רק דחף אותנו להתרחק מבית חולים (שם בהחלט יתכן שהשני יוצא בקיסרי גם אם הראשון יצא רגיל) וללכת לאשת מקצוע שיש באמתחתה יותר כלים להתמודד עם זה בצורה טבעית, החל מיכולת לסובב את התינוק במניפולציה וכלה בחוסר התרגשות מוחלט מהאפשרות שהשני יצא עם הרגליים קודם. (+ ניסיון רב שנים של זוגות תאומים שיצאו בצורה טבעית.)

אבל רובינו מעדיפים להדחיק את העובדה שגם בבתי חולים יש סיבוכים ואסונות
אני מודעת לכך היטב ומאמינה בכך בכל ליבי. גם סיפרתי שילדתי בבית.

רק רציתי להסביר איך הדברים נראים "משם". אם כל מה שהרוב המוחלט של אנשי שמקצוע ראו אי פעם זה לידות בית חולים אפשר להבין את הגישה שלהם. עומדים כאן זה מול זה שני דברים - מצד אחד החיים האמיתים שהם רואים בעיניים יום יום ושעה שעה משך שנים וצד שני סיפורים שמספרים להם על הלידה ללא התערבויות מחוץ לבית החולים. דרך הטבע היא שאדם מאמין יותר במה שהוא רואה במו עינייו. לא מספיק לספר לרופאים ולממסד שיש לידות אחרות. נראה לי שעד שהם אל יראו בעיניהם לידות רבות אחרות הם לא יצליחו להאמין.
אני לא רוצה להגן על הרופאים אלא לנסות להבין אותם. הם לא עושים את מה שהם עושים מתוך רוע, מתוך התנשאות (יש כמובן גם כאלו) אלא מתוך אמונה עמוקה שהדרך שלהם היא הבטוחה והטובה ביותר. צריך שהם יראו ויהיו נוכחים בלידות בית רבות כדי שזה יחדור לאמונות העמוקות ביותר שלהם.
נכון שאפשר לומר שהם אטומים, עיקשים, לא רוצים ללמוד. אבל עבור רובם זה לא מעשי וקשה ביותר טכנית לחוות לידות בית מרובות . הלוואי והיה לי רעיון איך לעשות את זה.
עד שלא עבדתי בעצמי בבית חולים היה לי הרבה יותר קל לכעוס על הרופאים והממסד. מבחינתי היו שני סיפורים - על לידות בבית חולים ועל לידות מחוצה לו (בהכללה גסה). השתכנעתי שלידות כמו לידת התאומים שתוארה כאן היא העדיפה והרצויה. אבל מאז שאני עובדת בבית חולים ורואה עשרות תינוקות ולידות ביום, עם כל הקשיים והסיבוכים האשפריים, המשקל של מה שרואים וחווים הוא גדול יותר ממשקל של סיפורים. מעצם טבעם סיפורי לידה הם מקרה יחיד כל פעם, לרוב כמובן מוצלח, לעומת אלפי הלידות שרואים בבית חולים. בבית החולים בו אני עובדת יש מעל אלף לידות כל חודש.
למרבה המזל ברוב הלידות אין סיבוכים, אבל כאשר יש כל כך הרבה לידות רואים גם לא מעט סיבוכים. מספר הלידות בחודש - חודשיים בבית חולים יכול להשתוות למספר הלידות של מילדת מסוימת במהלך כל חייה המקצועיים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני זוכרת מילדת אחת שמאד התנגדה ללידות בית. אבל היתה לה את האפשרות (וכמובן הרצון) להצטרף למילדת בית לכמה לידות, והיא הפכה לתומכת נלהבת של לידות בית. אבל כמה אנשים יכולים לעשות כזה דבר? ולו טכנית - לקחת את הזמן ולהיות זמינים להצטרף ללידת בית שוב ושוב. הרי הרופא והמילדת הרגילים עובדים, נמצאים במשמרות, ולא יכולים לקחת חופש של תקופה כדי להצטרף ללידות בית. זה לא פשוט.

א ש
זו ממש השראה לקרוא אותך
תודה.

אני לא עשיתי סטטיסטיקה על רבבות נשים, אז יכול להיות שאני יודע לדבר רק על אישתי , אבל מהרגע הראשון לא היה לי ספק שהדרך הכי בטוחה בשבילה ללדת היא שלא יהיה לה הפרעות והסחות דעת תוך כדי הלידה. ידעתי שבאופן כללי, אני מספיק אסרטיבי כדי להדוף את הצוות הרפואי בקולי הסמכותי, ואני יכול לגרום לזה שצוות של 20 איש יקח צעד אחורה ולא ידרוש שהיא תשכב על הגב ואפילו הייתי יכול להסביר להם כמה חשוב שהם ידברו איתי ולא איתה, בטח לא כשהיא באמצע ציר.
שתדע לך שמרגש עד דמעות לקרוא אותך. כן ירבו גברים כמוך!

אחת

וואו אסנת ו א ש מזל טוב
איזה כיף ומרגש לשמוע
קראנו כל המשפחה והתרגשנו מאד!
מברכים אתכם מכאן
תודה ענקית שכתבת את הסיפור
הוא חשוב ביותר

תודה @}

תודה!

תודה

העירו לי שלקחתי כאן כמה דברים כמובנים מאליהם.

ששום דבר פיזיולוגי לא עוצר את הלידה. ויש מקרים כאלה.
שיש בית חולים במרחק סביר, שיהיה אפשר לעבור עליו במידת הצורך.

_

אני חושב שמה שרצינו להדגיש בדף הזה זה לא כמה לידת בית היא נפלאה. (והיא אכן כזו) אלה עד כמה לידת בית של תאומים לא שונה כ"כ (בהנתן צוות מנוסה) מלידת בית של תינוק יחיד.
כמות ההפחדות ששמענו הייתה מדהימה. (בעיקר סיפורי זוועה על נשים שהובהלו לניתוח חירום ליילד את התינוק השני שהיה במצוקה)
וחשוב היה לתת את הקונטרה.

אני זוכרת מילדת אחת שמאד התנגדה ללידות בית. אבל היתה לה את האפשרות (וכמובן הרצון) להצטרף למילדת בית לכמה לידות, והיא הפכה לתומכת נלהבת של לידות בית. אבל כמה אנשים יכולים לעשות כזה דבר? ולו טכנית
להתחיל עם סטו

ואוו, מרתק ומקסים

אחת, נראה לי שמצאתי את המחקר http://www.nytimes.com/2014/02/06/healt ... ealth&_r=1
42000 נשים, תוצאה הפוכה ממה שהרופא ציטט

עוד התייחסות http://parenting.blogs.nytimes.com/2014 ... pe=article

But birth interventions, too, are not without their increased risks to mothers. The side effects of a cesarean section are well known, but lesser physical interventions like forceps are associated with an increased risk of long-term pelvic disfunction: urinary, flatal and fecal incontinence. (I had to look it up: flatal incontinence is the inability to control the passage of gas from the rectum.) The risks to infants and a mother’s immediate health are the focus of most health care providers, while those long-term effects too often don’t make it into the conversation. For some women, a longer delay before intervening might mean significantly improved quality of life five years down the road and beyond.

ACOG’s definition of an “abnormally long” second stage of labor is based on data that’s decades old, from a time when fetal monitoring was rare and birth interventions were not