למה מוכרים לנו רעל

הרבה תלונות.
אני נחשבת ממש היפית בעיני החברים שלי כי אני לא קונה אוכל מעובד מהסופר אני מכינה כמעט הכל בבית, ברמה של גבינות חמאה יוגורטים חמאת בוטנים טחינה מיונז. אני לא משתמשת בשמפו מרכך סבון,
בודקת כל דבר שאני קונה ומודדת דברים לפי ה"ההורים" שלהם, כלומר אם מוצר, גם אם הוא "בסדר" אבל מגיע מחברה מרושעת אני לא אקנה. אני עושה חרם אידיאולוגי על כל כך הרבה חברות, אף אחד לא אוהב לבוא איתי לסופר.

אבל אני כנראה מאד מוזרה. כי יש אנשים שבכלל לא איכפת להם ואני לא מדברת על אנשים שפשוט מעדיפים לא לדעת, אלא אנשים שיודעים ועדיין משתפים פעולה עם זה.
נניח כולנו מכירים את ארוחת הילדים של מקדונלדס שאחרי 12 שנה נראית בדיוק אותו הדבר. כשפירסמתי את זה בפורפיל פייסבוק שלי קיבלתי תגובות כמו:
"לא איכפת לי זה טעים", "בסוף כולם מתים" ו"וואי בא לי מדונלדס" ואלה לא תגובות ממומנות של מקדונלדס, אלה חבר'ה שלומדים איתי באוניברסיטה, מהנדסים פיזיקאים ועורכי הדין של העתיד..

יש בזה כל כך הרבה דברים שאני לא מבינה, מילא שתסכימו שירעילו אותכם, אבל לא איכפת לכם שהם מוכרים את זה לכל כך הרבה אנשים ומפיצים את הרעל הזה באופן כל כך רחב?
לא איכפת לכם לשלם לאנשים שירעילו אותכם?
לא איכפת לכם לקחת אחריות על הבריאות של חברים שלכם ולא לספר להם על זה כשהםם חושבים על לקנות משהו?
איך אפשר להיות כל כך אדיש? או נניח איך הורה יכול לקחת אחריות על הילד שלו ולתת לו את כל הרעלים האלה מבלי לעשות מאמץ לסנן אותם?
אני ממש לא מבינה את זה.

מתסכל שהדברים האלה נהיו נורמה, שאי אפשר פשוט לקפוץ לחנות הקרובה לביתי ולקנות.
כל כך מתסכל שצריך לבדוק כל דבר שנכנס לבית מכל הכיוונים, להסתכל על כל התוויות, שאפילו מוצרים אקולוגיים מגיעים ממקומות מפוקפקים
(ע"ע שמפו אקולוגי של שוורצקופף, הוא מוכר לנו כל כך הרבה דברים שמזהמים את מקורות המים והאוויר שלנו ואת הראש שלנו וזה עוד לפני שבכלל הזכרתי את תהליך היצור ואת בדיקות המעבדה ואז הוא גם רוצה שאני אקנה ממנו מוצר אקולוגי? במה תרמתי בזה?).
נמאס לי לרדוף אחרי רשימת הקניות של אמא שלי ושל חבר שלי.
נמאס לי להכנס לאנשים לצלחת ולמקלחת.
נמאס לי כל הזמן לשמוע על ילדים שמנים ועל בנות שמקבלות מחזור בגיל 8.
ונמאס שלפעמים אין אלטרנטיבות. שבקמפוס שלי יש רק נסטלה במכונת שוקולד ורק קוקה קולה במכונות שתיה. שבAMPM שבמעונות מוכרים רק שמפו של הד אנד שולדרס ולוריאל אז אנשים בכלל לא יכולים לעשות את הבחירה "הנכונה".

אני חושבת שתשובה לשאלה בכותרת היא "כי אנשים קונים".

נסטלה שמו בכל המוצרים שלהם שמן דקלים, הם עשו את זה בתקופה שכבר היה ידוע שאפשר להתאבד על ידי שתיית שמן דקלים בקלות. אבל הם המשיכו למכור את זה.
במוצרים כמו דגני בוקר ושוקולדים שמיודעים לילדים. כאילו ממש ביודעין הם הרעילו אנשים כדי לחסוך כמה סנטים על ידי מחירו הזול של שמן הדקלים.
לקח פעילות ענפה של אנשים שעוררו את הצרכנים לבעיה הזו. ורק כך הסכימה נסטלה לשנות את המתכונים.

ראיתי לא מזמן הרצאה של מישהו על החיסונים (נדמה שלי שהבת שלו נפגעה מהם כשהייתה תינוקת) והוא ציטט שם אישיות עם השפעה על המרכיבים של החיסון ועל אישורו מול משרדי הבריאות.
הוא אמר שכרגע אין בהלה ציבורית מול מוצרים שמכילים אלומיניום, אלומיניום לא נחשב בעיני הציבור כמסוכן אז ניתן לצמצם את הבדיקות על המרכיב הזה בכדי לאשר את החיסון.
נכון לאותו יום אין עדויות על השפעות הכמויות השונות של אלומיניום על חיות ובטח שלא על בני אדם, אבל ידוע שאלומיניום רעיל יותר מכספית בכמויות גבוהות.
כשמדובר בתינוקות שמקבלים את החיסון, והם מקבלים יותר מחיסון אחד בתקופות מאד קצרות זה ממש חוסר אחריות. אבל אין בהלה ציבורית אז זה בסדר בנתיים.

וכל החומרים בתכשירי "ההגיינה" שכל הזמן צצות כתבות באתרי החדשות על ההשפעות שלהם על המערכת ההורמונלית ועל כל הגוף.
הקשר בין הפרעות קשב וריכוז לבין החומרים האלה ידוע כבר משנות ה70. אבל עדיין מוכרים את זה ועדיין אנשים קונים ומשתמשים ושמים על הילדים שלהם.

וזה בעצם הצד השני של הבעיה. כי כל עוד יש ביקוש, יהיו אנשים שינצלו אותו.
כל כך מרתיח אותי שהחברות האלה כל כך מצליחות. שהן מוכרות ביודעין לאמהות רעלים, שהן מנצלות פריצות בחוק באזורים מוכי עוני ואנרכיה תוך זיהום הסביבה ושיעבוד אנשים
והכל כדי לחסוך בעלויות ולנפח את הרווח מכל פריט קטן. פשוט לנצל את חוסר בהקיאות בביולוגיה ימית ובכימיה אורגנית של אנשים כדי לעשות את זה.
והכי נורא זה שאנשים משלמים להם לעשות את זה ועוד יותר נורא שהם חושבים שאני היפית כי אכפת לי!

אני גם לא מצליחה לעשות שינויים גדולים מסביבי, מאז התיכון אני מידעת אנשים מסביבי. הצלחתי לגרום לבן אדם להפסיק לקנות דברים של קולה או של נסטלה (לא רק בגלל השמן דקלים אבל בעיקר בגלל שזו חברה מרושעת..)
וזה די הישג כי לא ההיפי הטיפוסי שישתכנע לכל מאבק והוא מאד אהב נסטי..
עכשיו גם הוא אומר לאנשים לא לקנות את זה יותר, אבל לא הולך לא משהו. וגם לי לא. אפילו חבר שלי מגניב פחיות קולה כשאני לא מסתכלת =(

מעצבן שהתרגלנו לכל הרוע הזה שסובב אותנו שאנחנו כבר אדישים אליו. אם הייתי נכנסת להם לגינה וכורתת את כל העצים, שמה להם כספית בהרינג,
מחברת להם את הברז של המים לביוב, מורחת לק על הציפורניים של הכלב שלהם ואז גם מבקשת מהם לשלם לי הם היו בועטים בי ומחברים אותי לצנור של הביוב.
אבל כשזה נעשה באופן כל כך נרחב הם לא חושבים על זה פעמיים.

מה כבר אפשר לעשות?!?! =(

את צודקת לגמרי ואני מאוד מזדהה עם התסכול שלך.

אני חושבת שתשובה לשאלה בכותרת היא "כי אנשים קונים".
לגמרי.
יותר מזה: החברה קונה. אנחנו חיים בחברה, בתרבות, שצריכת רעל היא אחת התשתיות הבסיסיות שלה.

_איך הורה יכול לקחת אחריות על הילד שלו ולתת לו את כל הרעלים האלה מבלי לעשות מאמץ לסנן אותם?
אני ממש לא מבינה את זה._
אני כנראה מאד מוזרה
אוף אני כל כך מזדהה. אני נחשבת די קיצונית בין האמהות החברות שלי (רובן ככולן מיניקות-ישנות-עם-הילדים-לא-שולחות-לפעוטון, אבל כשזה מגיע לאוכל פתאום משתלטת עליהן איזו מין אדישות בלתי מוסברת!), וזה כשאני כבר ממילא עושה פשרות איומות על בסיס יומיומי (דרך עיני "באופן" אני נראית לעצמי ממש פושעת).

שתי הערות:

שמן דקלים
לא ידעתי ששמן דקלים רעיל. יש לך קישור למידע או הסבר בעניין?
מבחינתי, לפחות עד עכשיו, הסיבה לא לקנות מוצרים עם שמן דקלים היא כי זה מעודד כריתת יערות גשם (ככל הידוע לי, תעשיית שמן הדקלים היא הגורם מס' 1 היום לכריתת יערות הגשם, יותר מתעשיית הנייר. כורתים את היערות כדי לנטוע דקלים במקומם).

אלומיניום
אם אני לא טועה, אלומיניום לא יותר רעיל מכספית בשום מצב - אבל זה לא מנחם, כי בחיסונים יש גם כספית.

יפה כתבת. מה לעשות ? לדעתי זה לא הזמן לדיבורים אלא למעשים. הגיע הזמן לשנס מותנים לצחצח חרבות. אבל במי להלחם ? המפלצת הזו מזינה את עצמה והפכה את כולנו (כמעט) שותפים לה. ובכ"ז כדאי לפעול. לפוצץ מפעלים מזהמים. לפגוע בחברות בדרכים משפטיות ובדרכים פיזיות. זה לא יעזור אבל לפחות נדע שעשינו משהו. פאק דה סיסטם.

עצוב אבל נכון. בכל מקרה אפשר לקחת אחריות רק על עצמנו, אי אפשר להגיד לאחרים איך לחיות את חייהם. אפשר לתת להם את המידע אבל הבחירה היא שלהם...

ואני, כמי שמסכימה איתך ברוב הסעיפים (לא כולם), חושבת : תרגיעי....

המצב בלתי נסבל מבחינתך. רוב האנשים חושבים שהוא נסבל ואפילו טוב. את החלטת שאת רוצה ליידע אותם ולשנות אותם בנושא הזה. אלה נתוני הפתיחה.

החלטת להיות זו שמוסרת לאנשים עובדות לא נעימות, למה את נדהמת מזה שלא כל אחד רוצה לדעת? או להשתנות? נוח ככה, מעדיפים להישאר כך. זה חלק מטבע האדם.
אם לקחת על עצמך לתקן עולם, שאי בגאון את התדהמה והכעס שיגיעו אליך מכל העברים בעקבות זאת, ותחליקי אותם מעלייך. צריך קצת עור עבה בשביל זה. כולל לספוג הערות לא נעימות באינטרנט.

מצד שני, גם להיות חבר או בן משפחה שלך ולחטוף הערות על ימין ועל שמאל זה בטח לא כזה כייף. תחליטי מה יותר חשוב לך רוב הזמן - המעמד של נסטלה כתאגיד או היחסים שלך עם החבר. הוא זה לא את (גם העולם זה לא את). מותר לו גם לאכול שוקולד או להשתמש באלומיניום לפעמים בלי שיירדו לחייו.

מה שעוד מאוד עוזר זה להציע אלטרנטיבות, ועדיף שהן יהיו קלות, זמינות ומהנות

שכבר היה ידוע שאפשר להתאבד על ידי שתיית שמן דקלים בקלות

מצטרפת לשאלה של יעלילה:
לא ידעתי ששמן דקלים רעיל. יש לך קישור למידע או הסבר בעניין?

אני כבר שנים משתמשת בסבון ירדן, כי אני מרוצה ממנו וחשבתי שהוא טבעי ושזה תחליף טוב לסבונים אחרים.
עד כמה שזכור לי, ברכיבים שלו מופיעים רק 4 סוגי שמנים (קוקוס, זית, דקלים, ועוד אחד ששכחתי), ולא שום רכיב נוסף, וזה הרגיע אותי כי נשמע ממש סבבה. כאילו, מה יכול להיות רע בסבון שעשוי מ-4 שמנים?
עכשיו אני שומעת ממך פתאום ששמן דקלים מסוכן. אשמח לשמוע את ההסבר....

מה שעוד מאוד עוזר זה להציע אלטרנטיבות, ועדיף שהן יהיו קלות, זמינות ומהנות.
..
כן, כיוון שנראה שעשית מחקר מקיף (מה שהרבה אנשים, גם אם רוצים, לא מוצאים זמן או אנרגיה לעשות) -
אולי יעזור אם תכתבי כאן רשימה של מוצרים שבסופו של דבר עברו את המבחן שלך - גם במטבח וגם באמבטיה.
בא לך?

יעלי לה: http://en.wikipedia.org/wiki/[po]Palm oil[/po]#Health, והאיש אמר שאלומיניום רעיל יותר מכספית כשהכמות שלו גדולה, כלומר אם נחשפים להרבה אלומיניום. כך הוא אומר, לא יודעת אם זה נכון או לא. אני גם יכולה לחפש את הוידאו אם זה באמת מעניין מישהו.

אולי זו באמת משימה בלתי אפשרית. הרי אי אפשר באמת להכריח אנשים. אבל עדיין המודעות של החברה נמוכה כלכך.
אני קצת רוצה להאמין שהם פשוט לא יודעים ואם הם ידעו אז הם יהיו צרכנים חכמים יותר ולא יסתנוורו מהאריזות היפות. כי אם זה לא נכון, אז האדישות הזו ממש מפחידה אותי.
גם חוסר האיכפתיות של החברות שמיצרות את הדברים האלה מפחיד אותי.

לרוב יש אלטרנטיבות, אך הן יקרות יותר וגם לפעמים פחות טובות. למרות שבאופן כללי אורח חיים אקולוגי יותר הוא חסכוני יותר בכסף מה שבסופו של דבר אמור ללכת לרכישת מוצרי יסוד איכותיים יותר.
אבל בפועל אנשים מוצאים כל כך הרבה כסף על מוצרי טיפוח ובגדים ונעליים וחטיפים וכו' אך כשזה מגיע למוצרים יום יומיים הם מעדיפים זול על פני איכות. סדרי העדיפיות של אנשים..

וגם אי אפשר באמת להציע למישהו להפסיק להשתמש בסבון או מרכך כביסה. יש אנשים שזה פשוט לא מתאים להם. וזה רוב האנשים. אני מקבלת את זה. יש צעדים שהם באמת גדולים מידי בשביל חלקנו. אבל למה אין ברירה בסופר?
אם נגמר לי החלב אני לא יכולה ללכת לסופר הקרוב לביתי כי אין שם את החלב שאני מעדיפה ואם יש אז הוא כבר פג תוקף כי הם מביאים אחד בחודש בערך הוא עולה 13 שקל לליטר ואף אחד לא קונה אותו. את החלב שלי אני קונה ממחלבה 20 דקות הליכה מהבית שלי יותר זול ויותר טרי, אבל אנשים לא ילכו 20 דקות בשביל חלב. כך שלא רק שהאלטרנטיבות מעטות ולא מפורסמות או ממותגות מספיק, הן כמעט ולא קיימות בהישג יד. לפחות לא איפה שאני גרה, לא יודעת איך זה בערים גדולות יותר.

אנשים רגילים לאורח חיים מסויים ובאמת אי אפשר לבוא בטענות רק אליהם, אלא גם אל כל החברות שמעמיקות את התלות הזו בהן. ומשרדי הממשלה שטומנים את הראש בחול ונותנים אישור לדברים נוראיים.
אם רק מישהו שפשוט אפשר לסמוך עליו לסמוך עליו, לקחת מוצר מהמדף בעינים עצומות ולדעת שזה בסדר.

מצטרפת למה שבקשה אהבת ומוסיפה. ראשית, שמן דקלים ממש לא רעיל. חומצת שומן פלמיטית נמצאת גם בחלב אם. אין שום בעיה לצרוך שומנים מכל סוג לפחות עד גיל שנתיים.
שמן דקלים מכיל הרבה חומצות שומן רוויות. זו הבעיה איתו. נדמה לי שהוא אפילו נמכר בצורה מוצקה ונראה כמו שומן מן החי.
שנית, באמת לא נעים לשמוע כל הזמן הערות. ברור לי שאת רוצה לשנות. אבל בני משפחה וחברים שיקבלו כל הזמן רק מטח הערות יגיבו באנטגוניזם.
לגבי הקמפוס מציעה לגשת למי שקשור להוצאת המכרזים למכונות ולבקש שיהיו גם אלטרנטיבות.
תראי, אני מניחה שאת עדיין לא אמא. כשתהיי אמא ותצטרכי להתעסק גם בילדים וגם בפרנסה לא חושבת שיהיה לך זמן ליצר כל דבר בעצמך.
עוד דבר, מיונז בשום אופן לא מיצרים בבית. מסוכן! סלמונלה.
אנחנו חיים בעולם מודרני. גם כשיהיו לך ילדים לא תוכלי לנתק אותם מהעולם. גישתי היא שאם לא חושפים ילד למתוקים וכו' כשיתקל בהם יהיה לו כזה קרייב שהוא יזלול בלי הכרה. מציעה חשיפה מתונה לדברים ספציפיים שהם הרע במיעוטו כמו שוקולד, בייגלה וכו'.
רוב האנשים גם לא יכולים לאכול הכל אורגני (המון כסף, שצריך לעוד כמה דברים בחיים) ואין להם זמן ליצר הכל לבד בבית.
להגיד שהכל רעלים זו קצת הגזמה. מזון זה לא רעל. אולי מקדונלדס זה לא הכי בריא אבל בצריכה לא אנטנסיבית של פעם ב.... זה באמת לא נורא. שחררי. קיצוניות מכל סוג אינה בריאה לאף אחד.
למה נסטלה מרושעים? ספרי לי אולי אפסיק לקנות אותם.
דרך אגב, את חושבת שלשבת מול מחשב זה בריא? ממש לא. יש קרינה אלקטרומגנטית.

גילוי נאות:
אני כנראה באופנית על הפנים. מאכילה בתמ"ל, חיתולים חד פעמיים, מגבונים, סבונים ושמפואים רגילים, משתדלת להפחית במתוק, משתדלים לאכול כמה שפחות ג'אנק, חושפת את הבכורה לשוקולד גלידה ובמבה וקצת קורנפלקס (ללא צבעים למיניהם) בכמויות מתונות (לא נותנת ממתקים מלאי צבעים זרחניים למרות שמתישהו היא תדרוש גם אותם), חושפת לתכני DVD על פי בחירתי (כשמשתמשים נכון טלוויזיה היא כלי חינוכי), מאמינה בפיתוח באמצעות צעצועים, חומרי יצירה וספרים ומאמינה בטיפול אישי (אצל מטפלת) כמעט עד גיל שלוש (מה שמרים הרבה גבות כשאני מסבירה על הנזק שבהכנסת תינוקות רכים לגן).

בודקת בטיחות כמעט של כל צעצוע וחומרי יצירה (ולכן קונה בדרך כלל צעצועים יקרים מאוד של חברות שעושות אבטחת ובקרת איכות ויפרסמו ריקול אם ימצאו שם עופרת או דרק אחר), מונעת מהבת שלי (כמה שניתן) לעמוד קרוב לטלוויזיה (קרינה אלקטרומגנטית). בגן שרשמתי אותה אליו וידאתי שערכו בדיקות קרינה. לא משתמשת בחומרי הדברה בכלל (האמת אנחנו מוצפים בג'וקים, הצילו), חומרי הניקוי שלי חוץ מאקונומיקה בשירותים מסתכמים בסבון כלים לשטיפת כלים והבית, לא משתמשת במרכך ומבצעת שטיפה נוספת בכל כביסה, שונאת מטהרי אוויר וממעטת להשתמש בבושם. כן משתמשת בדיאודורנט (נו, קיץ). לא מתאפרת ולא משתמשת בקרמים למיניהם (האמת שילוב של אלרגיות ועצלות אנטנסיבית).

הנה התוודיתי. אה, המגבונים שלי יהיו תמיד כאלה המסומנים ללא פורמלדהיד.

, אני לא מסתובבת עם תינוקות וילדים רכים בקניונים כמעט בכלל (רמות זיהום גבוהות), מקפידה על אוורור הבית (בכל זאת פורמלדהיד מרהיטים), מבלה הריונות באדיקות (מיעוט בשימוש בסלולרי, הימנעות מקרבה למעשנים, לא משתמשת בהריון בלק ובצבעי שיער, לא שותה אפילו לא טיפה של אלכוהול)

אה, ובחוגים שלי אני נחשבת לקצת מטורללת

כזאת שבודקת יותר מדי דברים ודואגת יותר מדי לילדים.

אה, הבת שלי תלך בספטמבר לגן (שנתיים ותשע) ואני לא מצליחה לצאת מהטראומה (אני! היא דווקא מתלהבת).

יקירתי, עוד דבר. אנשים עייפים. האדישות נובעת מעייפות. ממירוץ ההישרדות היומיומי. ואז כשאת "מבלבלת להם במוח"

זה מעצבן אותם. את משקפת את מה שהם לא רוצים לדעת. אבל אשמח אם תחלקי תובנות כי אולי יש דברים שאני לא מודעת אליהם.
דרך אגב, מה הקטע של מרכך? עושה על הבגדים שכבת ג'יפה. בעיקר בתינוקות, למה תינוק צריך לבוא במגע (עור-שטח הספיגה הגדול ביותר) עם דברים כאלה?

גמאני אשמח לקבל את רשימת ה"טובים" להשתמש ולהפיץ אותם הלאה

הסיבה היא אגב בראש ובראשונה עודף ילודה, שגורם לכך שכל מטר אדמה וכל משאב פנוי וכל אנרגיה - מבוקשים מאוד. וההיצע הולך וקטן. לפיכך מנסים לחסוך ככל האפשר. אבל זה כבר בלתי אפשרי לעשות את זה בצורה בריאה. אז משתמשים בכימיקלים כדי להוציא 50 ליטר חלב מפרה במקום 10 (המצב הטבעי) ואותה פרה מצופפת בדיוק כמו האזרחים. הפוליטקיאים לא יכולים לומר לאנשים לעבור לירוק כי אז לא יהיה מספיק לכולם, אבל הם כן יכולים לפעול למען ילודה מבוקרת, כדי שהדור הבא יוכל אולי לחיות.

נסטלה מרושעים בצורה יוצאת דופן. הם מגיעים עם התמ" ל שלהם לבתי חולים במדינות העניות (לא אוהבת את המונח עולם שלישי) ומחלקים אותו בחינם ליולדות העייפות. אלו מצדן שמחות על האפשרות לנוח מההנקה לאחר לידה, אך בכך נחרץ דינן - הגוף לא מייצר מספיק חלב ודי להנקה. מי ימשיך לספק את התמ"ל לתינוקות כשיצאו מבית החולים? נסטלה? בחינם? מנין תשיג אם עניה כסף להוצאות מיותרות-תמ"ל? חלב אם הוא ללא עלות.

עוד דבר, מיונז בשום אופן לא מיצרים בבית. מסוכן! סלמונלה.
הולכת, קצת מרחיק לכת, לא?

תשמעי, עוד לא הצלחתי לקבוע עמדה שתכיל גם את זה שאני חושבת שצריך, מבחינה חברתית, אנשים כמוך שאכפת להם, גם אם הם טרחנים ונודניקים ולא נחמדים, וגם את זה שאני חושבת שעדיף, באופן כללי, להיות נחמדים ולא נודניקים ולא טרחנים. אני איתך בכל מאבקייך הצודקים, אבל נחמץ לי הלב לקרוא על החבר שלך ש מגניב פחיות קולה כשאני לא מסתכלת. לא בגלל הקולה. בגלל היחסים ביניכם. אני זו שקובעת את הקו התזונתי אצלנו בבית, אבל יהיה לי מאד עצוב לראות שהאיש "מגניב" משהו -- וזה כי לא אסרתי עליו שום דבר. אני מניחה שגם את לא ממש אסרת, אבל לנאום תוכחה קבוע (בניגוד לשיחות מלומדות ומעמיקות כפי שאני בטוחה שיש לכם) יש אפקט די דומה.
מה שעוד מאוד עוזר זה להציע אלטרנטיבות, ועדיף שהן יהיו קלות, זמינות ומהנות.
אכן. ואפרופו זה, אני לא מסכימה בהכרח עם ההולכת באתרים ש
כשתהיי אמא ותצטרכי להתעסק גם בילדים וגם בפרנסה לא חושבת שיהיה לך זמן ליצר כל דבר בעצמך.
מנסיון אישי (של יצור עצמי של דברים אחרים) הרבה מהדברים האלה הם מהסוג ש"מכין את עצמו" וזמן העבודה הנדרש נטו הוא זעום למדי. אחרים כרוכים באיסוף חומרי הגלם מהמזווה/מקרר ובהפעלת מכשיר לדקות בודדות. מה שנדרש לפיכך הוא לא בהכרח זמן, אלא מכוונות, התארגנות, מיומנות וידע. ואם יש לך ידע ברמה של גבינות חמאה יוגורטים חמאת בוטנים טחינה מיונז נראה לי שהרבה יותר מהנה ומועיל להתייחס אליו כהרפתקה קולינרית (ולהזמין את החבר'ה לארוחות בלי מוסר השכל), במקום כמלחמה בחברות התעשייתיות המרושעות. אני התחלתי לייצר בבית פשוט כי זה יותר טעים. אף אחד לא בא בטענות לאג'נדה התזונתית שלי כשאוכלים אצלי אוכל כיפי, שעולה על כל גירסה תעשייתית.

גישתי היא שאם לא חושפים ילד למתוקים וכו' כשיתקל בהם יהיה לו כזה קרייב שהוא יזלול בלי הכרה. מציעה חשיפה מתונה לדברים ספציפיים שהם הרע במיעוטו כמו שוקולד, בייגלה וכו'.
הולכת, זה נדון לא מעט בכל הדפים שמדברים על ילדים ואוכל, או ילדים וממתקים. מה שחזר ועלה שם זה שעל כל דוגמה שתמצאי יש דוגמה נגדית, כך שקשה לקבוע כללים. החשד שלי הוא שזה נובע מכך שאנחנו לא יודעים את הפרטים הקטנים שעושים את כל ההבדל (ושחלקם לא קשורים בכלל לאוכל).
נסיוני האישי מראה שכשילד לא נחשף בגיל צעיר לטעמים סינתטיים, הוא בהחלט לא חושב שהם טעימים כשהוא נתקל בהם. אמא שלי אומרת שלא תשכח את הפרצוף המזועזע של הבכור כשנתנה לו לטעום במבה. אני נתקלתי באותו פרצוף מאוחר יותר כששתה ויטמינצ'יק אצל חברים. והוא הזדעזע לא מהאג'נדה -- הוא היה צעיר מכדי להבין היטב את המושגים "בריא" ו"לא בריא" -- אלא מהטעם. מדובר, בסופו של דבר, בהרגלים נרכשים. הוא היה אז בן שנתיים או שלוש. היום הוא בן שש, מבין גם את הרציונל, ובזכות עיקום האף האנין שלו בקבלות השבת בגן ("זה לא בריא ואני לא אוכל את זה!"), הגננת כבר לא מביאה כיבוד שמכיל צבעי מאכל (וזה לא דבר של מה בכך -- אנחנו בארה"ב ארץ הג'אנק ומבחינת הגננת בהחלט מדובר בשינוי תפיסתי). כך שאני לא מבינה למה את חושבת שמתישהו היא תדרוש גם אותם. אולי היא תפתיע אותך כמישהי שיכולה להבין הסברים? ואולי משהו בכחול-מרקר לא ייראה לה כמו משהו אכיל?
אני חושבת שאין שום סיבה לחשוף ילד למשהו שלא היית אוכלת בעצמך רק כדי שלא יהיה לו קרייבינג. לפי הכלל הזה יש אצלנו מדי פעם שוקולד אחרי שבדקתי את רשימת רכיביו (יש כאן שוקולדים אורגניים מסחר הוגן ואפילו כשרים. הם מכילים רק את רכיבי הקקאו, סוכר קנים ו-ווניל אמיתי). אבל רק זה.
מצד שני, זה לא אומר שאין מתוקים: תוצרת בית, על בסיס פירות, פירות יבשים, דגנים, תבלינים מעניינים. פה אגב אני מסכימה שלא תמיד יש זמן וכוח להכין (אף על פי שאופק עשוי להפציע פה עם רעיונות לממתקי בריאות אלופים ב 5 דקות הכנה), אבל כשברור שממתקים תעשייתיים הם לא אופציה, אף אחד גם לא חושב שזה משהו ש"תמיד צריך להיות בבית". זה בסדר גמור שיהיה רק לפעמים. ולא, אין קרייבינג לממתק תעשייתי נחות כשרגילים לאכול ממתק ביתי משובח.

כך שזה מחזיר אותנו לעניין האלטרנטיבות. מה שאני מנסה להדגיש הוא שהאלטרנטיבות צריכות להיות משהו כיפי, הרפתקני ויצירתי. לאו דווקא לשאת את דגל המלחמה בכוחות הרשע.

אני התחלתי לייצר בבית פשוט כי זה יותר טעים. אף אחד לא בא בטענות לאג'נדה התזונתית שלי כשאוכלים אצלי אוכל כיפי, שעולה על כל גירסה תעשייתית.

וכל מה שאמרת, סמדר.

_אני לא מסכימה בהכרח עם ההולכת באתרים ש
כשתהיי אמא ותצטרכי להתעסק גם בילדים וגם בפרנסה לא חושבת שיהיה לך זמן ליצר כל דבר בעצמך._
גם אני לא מסכימה, מהסיבה הפשוטה שאת רוב ההתעסקויות במטבח אני עושה בשעות שהילדים איתי בבית. כמו גם כביסה / כלים / החלפת מצעים ועוד עבודות בית. הכי נוח והכי מתאים לכל הצדדים.

מזל שהתעצלתי לפרט וסמדר הרימה את הכפפה

עוד משהו קטן- יש היום אפשרות לקבל משלוחים של ירקות ופירות ועוד אורגניים כמעט בכל מקום בארץ.
וכך לדוגמא, אמא שלי, היא לא היתה טורחת לנסוע חצי שעה לחנות האורגנית הקרובה כדי לקנות ירקות אורגניים, אבל היא מקבלת ארגז כל שבוע של תוצרת אורגנית טרייה לבית.
זאת דוגמה לאלטרנטיבה שגם מקילה עליה וגם תומכת בחקלאית מקומית (מגי מנטף, ממולצת).
שום טרחה וכל השכר בצדה

עדש במרק.
מתחברת לכל מילה שלך.
אני באמת חושבת שמוכרים זבל בכל מקום
אבל לדעתי זה מתלבש בול על החסכים והחללים שלנו.
אם יש חרא על המדרכה ומישהו רואה אותו ומתיישב עליו בכל זאת,
מי יותר שרוט??(-:

הולכת, קצת מרחיק לכת, לא?
לא מרחיק בכלל. בהחלט לא מומלץ ליצר מיונז בבית. בתעשיה המיונז מיוצר מביצים מפוסטרות בלבד (על פי חוק)

מנסיון אישי (של יצור עצמי של דברים אחרים)
סמדר, האם במקביל להיותך אמא את עובדת במשרה מלאה? בעיר מרוחקת? כי זה המצב אצל אנשים רבים. ובסוף יום עבודה כשצריך להתחיל ברחצות, השכבות וכו' הדבר האחרון שאנשים רוצים הוא ליצר בעצמם.

אני התחלתי לייצר בבית פשוט כי זה יותר טעים.
אין ספק. אפשר להזמין את עצמי לארוחה?

צוחקת

למשהו שלא היית אוכלת בעצמך
מודה באשמה, אוהבת מאוד במבה ושוקולד. בעיני אוכל הוא חלק מהנאות החיים וטעם של ילדות (מישהו אמר סוכרית תרנגול עתירת צבעי מאכל רדיואקטיביים ולא קיבל?

) זוכרת את המרמלדות שאכלנו בילדות (אלה שהיו חותכים לפי משקל במכולת, לא יודעת כמה צבעי מאכל היו שם אבל בטוח המון) בעידן התמימות לפני שידענו משהו.

דרך אגב, אין אצלי באופן קבוע אבל מבחינתי כיוון שאוכל זה גם כיף, כיף לי כשאני מטיילת עם הבת שלי לקנות לה גלידה, או חתיכת עוגה או משהו כזה. זכרונות ילדות נעימים שלי הם כשאמא שלי היתה לוקחת אותי לטייל וקונה לי משהו טעים. בזמנו הלהיט היה עוגת סברינה

אח, היו ימים.

לגבי פירות יבשים: אם את קונה את האורגניים אז יהיו לך בעיות עובש (לא נראה לעין, סתם רעלים מסרטנים שהעובשים מפרישים), אם הם לא אורגניים אז חוץ מתמרים וצימוקים כהים בכולם יהיה ביסולפיט להלבנה (ממש לא שיא הבריאות).

חוץ מזה, אין מה לעשות, אי אפשר להשוות בין שוקולד לפרי יבש. זה פשוט לא אותו הדבר.

ועוד דבר, על כל דוגמה של ילד ש"נגעל" מטעמים סינטטיים יש דוגמה של אחד שמפתח אליהם קרייב מטורף בעיקר אם בבית "אסור" לגעת בהם.

ויש גם את המשפט הידוע: "אתה חולה לא ממה שאתה אוכל אלא ממה שאוכל אותך"

כמובן שזה משפט קיצוני ומאוד לא מדויק אבל אני רוצה להמחיש שצריך להיות גמיש ולא להפוך את התזונה לעניין דתי.

אוכל זה כיף!!!

_אני לא מסכימה בהכרח עם ההולכת באתרים ש
כשתהיי אמא ותצטרכי להתעסק גם בילדים וגם בפרנסה לא חושבת שיהיה לך זמן ליצר כל דבר בעצמך.
גם אני לא מסכימה, מהסיבה הפשוטה שאת רוב ההתעסקויות במטבח אני עושה בשעות שהילדים איתי בבית. כמו גם כביסה / כלים / החלפת מצעים ועוד עבודות בית. הכי נוח והכי מתאים לכל הצדדים._
שוב, זה תלוי באורח החיים. לאורח חיים עירוני קלאסי (ומאוד לא באופני) זה לא יתאים. דרך אגב, אני מעדיפה את הזמן הפנוי שלי עם הבכורה לבלות בדרך של לעשות יצירה, לספר לה סיפור, לדבר איתה ולא במטבח. בעיקר משום שהזמן שלי איתה מצומצם (רעה חולה של החיים המודרניים)
הי, אף אחד לא צולב אותי על התמ"ל והחיתולים?

התאכזבתי

דרך אגב, כמעט בכל גן פרטי "רגיל" נותנים בבוקר חומוס תעשייתי ואחר הצהריים לחם עם שוקולד
בגן עירייה חומוס תעשייתי מככב
וכמובן שאין מה לדבר על לחם מלא (יקר)
אפשר לנסות לשנות אבל אי אפשר לברוח מזה
אם מישהי מגיעה למצב שמרוב הטפות בן זוגה צריך להסתתר בשביל לשתות קולה האם זה שווה?

_דרך אגב, כמעט בכל גן פרטי "רגיל" נותנים בבוקר חומוס תעשייתי ואחר הצהריים לחם עם שוקולד
בגן עירייה חומוס תעשייתי מככב
וכמובן שאין מה לדבר על לחם מלא (יקר)_
וזה טוב בעינייך?

אוקיי, גם אני רוצה לשאול למה מוכרים לנו רעל.
אני רוצה לשאול על רעל מאוד ספציפי - קמח לבן.
המדינה מעודדת את אזרחיה לצרוך מוצרי קמח לבן, על-ידי סיבסוד / פיקוח על המחירים של קמח לבן / לחם שהוכן מקמח לבן (זה לא סתם לוכסנים, אני באמת לא יודעת. מי שתעשה לי סדר בבלגן תבורך).
למיטב הבנתי עלויות הייצור של קמח לבן גבוהות מאלו של קמח מלא, אז באמת פשוט לא ברור לי למה הלבן מסובסד ולא המלא.
כי אף אחד עדיין לא נתן על זה את דעתו?
כי זה בכל זאת יוצא למדינה זול יותר בגלל איזה חישוב שאני לא מבינה?
כי כרגיל התאגידים אשמים והם מצליחים למשוך בחוטים הנכונים של ההחלטות הציבוריות בגלל אינטרסים פרטיים שלהם?
כל התשובות נכונות?
האירו את עיניי.

עדש במרק, גם אני מאוד מזדהה עם דיעותייך ורגשותייך.
כשהייתי צעירה (בגילאי העשרה והעשרים) גם אני הייתי "מיסיונרית" שבאה לתקן את העולם (-: אבל מאז למדתי שזה לא רק שלא מועיל אלא לגמרי מזיק.
אני עושה את הבחירות שלי כמיטב יכולתי, ולא מנסה ללמד אף אחד רוב הזמן.
כלומר, באה לבאופן ופותחת דף (מי שרוצה יקרא, מי שלא - לא). לא מגלה שום דבר לאנשים אמיתיים, רוב הזמן P-: (לפעמים הם שואלים אותי למה אני עושה משהו ואז לפעמים אני עושה את הטעות הקולוסאלית וגם עונה... לאחרונה אני לומדת יותר ויותר פשוט להתחמק).

אפילו חבר שלי מגניב פחיות קולה כשאני לא מסתכלת =(
האמת, אני לא חושבת שאת צריכה "להפסיק להטיף לחבר שלך". אני חושבת שכדאי שתיזהרי לא להתחתן איתו. זו דעתי על סמך ניסיון של עשרות שנים, את יכולה לקבל אותה ואת יכולה לא לקבל אותה.
גם אני חושבת שהבעיה היא לא הקולה אלא היחסים.
אבל מעבר לזה, יש ויש בחורים, ממש כאן בישראל, שהם בדיוק "בראש שלך". הם חושבים כמוך על הדברים האלה. למה את צריכה חבר שמתייחס לדיעות שלך כאל טרחנות, מטרד ומשהו שצריך לרמות אותך כדי לעשות מה שהוא רוצה?
אין פה שום כבוד הדדי. קודם כל אין כבוד ממנו אלייך. את חיה לגמרי את האמונות שלך ואת כנה איתו. הוא לא בא ואומר, תקשיבי, כל הכבוד לדיעות שלך ולמחקר והכל, אבל אני אוהב את הקולה שלי. הוא שותה מאחורי הגב שלך! הוא מרמה אותך כבר עכשיו, ואין לו מספיק עמוד שידרה בשביל לעמוד זקוף מאחורי הבחירות שלו ולהגיד "אני מבין מה שאת אומרת ובכל זאת אני ממשיך לבחור בקולה כרגע". למה בדיוק את צריכה את זה?

תראי, אם אסטה לרגע מנושא הרעל אל נושא היחסים, אז הייתי מציעה לך להתבונן איך את מקפידה לייצר בחייך הרבה מאוד מתח סביב הנקודה הזאת. את מוקפת באנשים שנאבקים בדיעות שלך. מה טוב לך בזה? איך זה משרת אותך? במה זה מועיל לך? ההמלצה שלי היא שתשאלי את עצמך את השאלות האלה (את עצמך, את לא צריכה לענות פה).
אני באופן אישי עשיתי את מירב המאמצים לסלק מחיי כל אדם שלא תמך בי. מלבד אלה שאי אפשר לסלק. וגם באלה שאי אפשר לסלק, אני מקפידה לאחרונה להקטין את מינון הקשר עם אלה שמעייפים אותי בהתנגדויות המיותרות שלהם (מיותרות לי. לי אין עניין או כוח להתווכח עם מישהו על כימיקלים או על חינוך ביתי), ולהגביר את מינון הקשר עם אלה שתומכים ומפרגנים.

כיוון שאת עדיין לא נשואה ולא אמא, אני מציעה לך לחשוב טוב טוב, במי את מקיפה את עצמך. אולי גם את תגלי שיותר נעים להיות עם אנשים שחושבים בדומה לך בדברים שהכי חשובים לך. ושאולי כדאי להתחתן ולהביא ילדים לעולם עם גבר שלא ייתן לילדים שלכם במבה ומקדונלדס מאחורי גבך.

אני קצת רוצה להאמין שהם פשוט לא יודעים ואם הם ידעו אז הם יהיו צרכנים חכמים יותר ולא יסתנוורו מהאריזות היפות.
צר לי לאכזב אותך, זה לא עובד ככה.
הם חיים כמו שהם חיים לא מפני שהם לא יודעים. זה הפוך. הם לא רוצים לדעת כי הם רוצים להסתנוור מהאריזות היפות ולשתות קולה.

לכן עצתי לך: תקיפי את עצמך בצרכנים חכמים, ובאנשים שלא מסתנוורים מאריזות יפות או מפרסומות.
יש כאלה.
תעזבי את אלה שצריך לשכנע. תרפי מהשיכנוע.

שמן דקלים מכיל הרבה חומצות שומן רוויות. זו הבעיה איתו
אין שום בעיה עם שומן רווי. זה מיתוס שכבר הופרך מזמן במחקרים. פשוט זה עדיין לא הגיע לסיינטיפיק מעריב.

תראי, אני מניחה שאת עדיין לא אמא. כשתהיי אמא ותצטרכי להתעסק גם בילדים וגם בפרנסה לא חושבת שיהיה לך זמן ליצר כל דבר בעצמך
כבר הגיבו על זה, אז אני רק מוסיפה את קולי להצבעה. כל מי שאני מכירה שמייצרת כל דבר בעצמה, היא גם אמא. כמה נחמד לשמוע על רווקה שעושה את זה (-:

עוד דבר, מיונז בשום אופן לא מיצרים בבית. מסוכן! סלמונלה.
עוד אחת מההפחדות. נו. אני כבר שנים לא קונה מיונז (עשרים שנה?). אבל חברה שלי, אמא בחינוך ביתי שגם מפרנסת (-; מכינה בבית מיונז מדהים לשתינו.

לאורח חיים עירוני קלאסי (ומאוד לא באופני) זה לא יתאים. דרך אגב, אני מעדיפה את הזמן הפנוי שלי עם הבכורה לבלות בדרך של לעשות יצירה, לספר לה סיפור, לדבר איתה ולא במטבח.
אנחנו עירוניים כהוגן. אין יותר עירוניים מאיתנו.
זו פשוט שאלה של בחירה - התרכזות בילד או לא. אני בוחרת שלא.
אבל נכון, אני די הרבה שעות איתם (מהצהריים ואילך, פלוס שעתיים בבוקר).

מצד שני, הדיון הוא לא ביני לבינך. את כתבת לפותחת הדף שכאשר היא תהיה אמא לבטח לא יהיה לה זמן להכין את כל הדברים האלה. והתשובה: זה תלוי בשאלה איזה מין אמא היא תהיה, ואיך היא תשלב עבודה ובית. זה לא חייב להיות בדרך שלי, או בדרך שלך.

שליחה על ידי עשן* » 16 יוני 2011, 20:43

אין פה שום כבוד הדדי. קודם כל אין כבוד ממנו אלייך. את חיה לגמרי את האמונות שלך ואת כנה איתו. הוא לא בא ואומר, תקשיבי, כל הכבוד לדיעות שלך ולמחקר והכל, אבל אני אוהב את הקולה שלי. הוא שותה מאחורי הגב שלך! הוא מרמה אותך כבר עכשיו, ואין לו מספיק עמוד שידרה בשביל לעמוד זקוף מאחורי הבחירות שלו ולהגיד "אני מבין מה שאת אומרת ובכל זאת אני ממשיך לבחור בקולה כרגע". למה בדיוק את צריכה את זה?
בשמת,איך את יודעת?
דברייך צורמים לי. מי אמר שלא זה המצב?
אולי הוא כן מצהיר על עמדתו אבל חוטף נאומים ותוכחה עד שנמאס לו, ואז הוא בוחר להגניב את הקולה כדי להפסיק לריב?
אני לא באמת יודעת מה קורה בין השניים, אבל די ברור שעניין השכנוע וההטפה הוא סלע מחלוקת בין פותחת הדף לבין רבים מהקרובים אליה.
ישר ללכת ולהמליץ לה "להקיף את עצמה בתומכים" (או בלי לכבס מילים - לזרוק את הבחור שלא חושב כמוה)?

_הולכת, קצת מרחיק לכת, לא?
לא מרחיק בכלל. בהחלט לא מומלץ ליצר מיונז בבית. בתעשיה המיונז מיוצר מביצים מפוסטרות בלבד (על פי חוק)_

אני לא חושבת שמה שקורה בתעשיה הוא דוגמא למשהו. מדובר ביצור המוני, הובלה שכוללת שלבים רבים והרבה מקומות שאפשר לפשל בהם ולחרב את המוצר. חיי מדף זה שם המשחק ובדרך הורגים את האוכל.
ברור לך מה ההבדל בין אוכל טרי מקומי לכזה שהגיע ממרחקים ויכול להחזיק שנים בלי להשתנות, לא?

לצורך הדוגמא: את יודעת שבקנדה (לפחות בב"ק, לא בדקתי פרובינציות אחרות) אין אפשרות לקבל במסעדה המבורגר שאינו עשוי היטב היטב היטב, מת לגמרי? לא משנה מה תבקשי, זה מה שתקבלי. כי הם מחויבים לפי חוק להרוג אותו.
בארה"ב לעומת זאת (במדינות שנבדקו) את יכולה לקבל אותו חי לגמרי אם תבקשי רק תצורף לזה האזהרה שזה עלול להרוג אותך. בשני המקרים החוק בא להגן על הצרכן, במקרה השני נשארה לו אפשרות בחירה.

לגבי המיונז - מכיוון שמדובר במוצר מבוסס חלמונים שהם רגישים - כשהיצור הוא תעשייתי זאת הדרך שבה בחרו להגן עלייך הצרכנית. זה עדיין לא הופך מיונז חי למסוכן באשר הוא. לא יותר מסטייק טרטר או סושי. במוצרים מהחי שלא חוממו יש סכנת חיידקים כלמיני. עכשיו תעשי את הבחירות שלך.

מצד שני, הדיון הוא לא ביני לבינך. את כתבת לפותחת הדף שכאשר היא תהיה אמא לבטח לא יהיה לה זמן להכין את כל הדברים האלה. והתשובה: זה תלוי בשאלה איזה מין אמא היא תהיה, ואיך היא תשלב עבודה ובית. זה לא חייב להיות בדרך שלי, או בדרך שלך.
בדיוק. יותר מזה, הולכת, הגבת לדברים שלי כאילו היתה בהם שיפוטיות כלפי כל העצלנים והמרעילים שלא מייצרים לבד. זו לא היתה כוונתי. רחוק מזה. כמו שקרוטונית אומרת, רק ניסיתי להראות שהאקסטרפולציה שאת עושה לגבי עדש במרק לא חייבת להיות נכונה. מי שרגיל לטעמים הביתיים מתקשה מאד לוותר עליהם. מה שזה אומר הוא שאם אין לי כוח להכין חומוס, נאכל משהו אחר (טחינה זה הרבה יותר מהר), אבל לא נחליף אותו בחומוס תעשייתי.
אמנם אני עכשיו אמא במשרה מלאה (אגב, זה גורם לי להיות יותר עסוקה ממה שהייתי בהיותי רווקה+לימודים+שני מקומות עבודה, אבל נכון שיש לי יותר שליטה על הזמן שלי), אבל אני יודעת כמה זמן לוקח להעמיד בצק ללחם שאור. אם יש לך מכשיר לישה ואת מיומנת ומאורגנת היטב, זה לא צריך לקחת יותר מ 5-6 דקות. ומי שלחם השאור הזה ממש חשוב לו ימצא את ה 5-6 דקות האלה גם לפני שהוא יוצא לעבודה. להכין לבנה לוקח 2-3 דקות, ולא צריך לעשות את זה כל יום. ו עדש במרק בטח יכולה להוסיף דוגמאות משלה. הנקודה שלי היא שמי שההרגלים האלה מוטמעים אצלו, חשובים לו והוא אוהב אותם, ימשיך ויקיים אותם גם כשהוא יוצא לעבודה/מוליד ילדים. זו יותר שאלה של התארגנות מאשר של זמן.
אני מדגישה שוב שצריך לאהוב את זה וליהנות מזה. לך לא כיף במיוחד להיות במטבח, את מעדיפה לנצל את זמנך בדרכים אחרות וזה בסדר גמור. את ממש לא חייבת. אבל את מייצגת את עצמך, לא את כלל ההורים העובדים, ובפרט לא את ההורה העובד ש עדש במרק אולי תהיה יום אחד.
אם הם לא אורגניים אז חוץ מתמרים וצימוקים כהים בכולם יהיה ביסולפיט להלבנה (ממש לא שיא הבריאות).
לא יודעת מה קורה עכשיו בארץ, אבל כאן זה לא נכון. ביסולפיט מופיע ברשימת הרכיבים רק בחלק מהפירות היבשים, ואותם אני לא קונה, ועדיין נשאר מבחר נאה למדי. באשר לעובשים בפירות האורגניים -- לא ידעתי על זה (אשמח אם תפרטי עוד), אני מאמינה שהסכנה מופחתת כשיש אספקה שוטפת והפירות ארוזים היטב. בשורה התחתונה, אני עדיין מעדיפה את חוש הטעם שלי כאינדיקטור, ומאמינה שמה שיש לו טעם של אוכל, גם אם יש בו עובשים נסתרים, יזיק לבריאות שלי ושל בני משפחתי פחות ממה שיש לו טעם של פלסטיק.
על כל דוגמה של ילד ש"נגעל" מטעמים סינטטיים יש דוגמה של אחד שמפתח אליהם קרייב מטורף בעיקר אם בבית "אסור" לגעת בהם.
הוא שאמרתי: תמיד תהיה דוגמה נגדית ולכן אין כלל. אחזור ואומר שזה קשור להרבה פרטי רקע שאין לנו אפשרות לדעת לגבי כל מקרה ומקרה. ה"איסור" (במרכאות כי אצלי בבית לא אסור אלא אין, ואין קודם כל כי זה מגעיל ודוחה אותי, עוד מילדות, ולא בא לי להתעלל בעצמי בשם הגמישות) עשוי להיחוות כדיכוי וסיגוף, ומהצד השני להיחוות דווקא כפריווילגיה מיוחדת (בעיקר כשבבית אוכלים טוב ובהנאה). בני סירב למרשמלו מהמדורה על אף שהדגשתי חזור והדגש שאם הוא רוצה מותר לו. איפה אמא נמרה שתספר על ההורים שלה?
רק לא הבנתי למה "נגעל" במרכאות. ההיגעלות היתה אמיתית לגמרי.
ובוודאי שאת מוזמנת לארוחה אצלי, אם יוצא לך לעבור בדרום קליפורניה מתישהו...
חוץ מזה, אין מה לעשות, אי אפשר להשוות בין שוקולד לפרי יבש. זה פשוט לא אותו הדבר.

אה, אבל השילוב הוא להיט... שילוב שבו שוקולד הוא תוספת או תיבול עם פאנץ', ולא הדבר העיקרי. אני מאד אוהבת שוקולד ואני לגמרי בעדו.

ו עדש במרק, לגבי מה שבשמת אמרה, אני לא יכולה להתחבר לנחרצות בעניין החבר שלך -- אני חושבת שאת יודעת טוב מכולם למה את איתו, אבל אני חושבת שההמלצה שלה להימנע ככל האפשר מאינטראקציות מחלישות ומתישות היא במקום. את האנרגיה עדיף לנתב לעשייה. את יכולה להתנדב לאיזה ארגון ירוק כלבבך. גם תשפיעי בכיוונים שאת רוצה, וגם יש יותר סיכוי לפגוש אוהדים ותומכים.

_דרך אגב, כמעט בכל גן פרטי "רגיל" נותנים בבוקר חומוס תעשייתי ואחר הצהריים לחם עם שוקולד
בגן עירייה חומוס תעשייתי מככב
וכמובן שאין מה לדבר על לחם מלא (יקר)
וזה טוב בעינייך?_
לא טוב בכלל. שלא ישתמע שאני חושבת שזה טוב. זו המציאות לצערי וחבל. אני תמיד מתפלאת שבעיני הורים אחרים אין עם זה שום בעיה. יש כאלה שאפילו שמחים!

חיי מדף זה שם המשחק ובדרך הורגים את האוכל.
הסיבה במקרה של מיונז היא לא חיי מדף אלא סלמונלה. ולא התעשייה מבקשת ליצר כך אלא החוק. בריאות הציבור.

יותר מזה, הולכת, הגבת לדברים שלי כאילו היתה בהם שיפוטיות כלפי כל העצלנים והמרעילים שלא מייצרים לבד. זו לא היתה כוונתי. רחוק מזה
לא התכוונתי. אם נשמעתי כך קבלי התנצלות.

אבל את מייצגת את עצמך, לא את כלל ההורים העובדים, ובפרט לא את ההורה העובד ש עדש במרק? אולי תהיה יום אחד.
נכון, כמו שכל אחד אחר מיצג את עצמו. הבעיה שעדש במרק מנסה לכפות את הסגנון התזונתי שלה (שהוא נהדר בעיני דרך אגב) על אחרים.

א יודעת מה קורה עכשיו בארץ, אבל כאן זה לא נכון. ביסולפיט מופיע ברשימת הרכיבים רק בחלק מהפירות היבשים, ואותם אני לא קונה, ועדיין נשאר מבחר נאה למדי.
בארץ על הפנים. הכל מלא ביסולפיט חוץ מתמרים וצימוקים שחורים. אם זה לבן זה ביסולפיט.

אני עדיין מעדיפה את חוש הטעם שלי כאינדיקטור, ומאמינה שמה שיש לו טעם של אוכל, גם אם יש בו עובשים נסתרים, יזיק לבריאות שלי ושל בני משפחתי פחות ממה שיש לו טעם של פלסטיק.
חוש הטעם שלנו התבלבל עם השנים. הכמויות יהיו זעירות אך מזיקות.

ה"איסור" (במרכאות כי אצלי בבית לא אסור אלא אין, ואין קודם כל כי זה מגעיל ודוחה אותי, עוד מילדות, ולא בא לי להתעלל בעצמי בשם הגמישות) עשוי להיחוות כדיכוי וסיגוף,
אכן

אבל השילוב הוא להיט...
סופר להיט! בעיקר תותים עם שוקולד

גם אני הייתי "מיסיונרית" שבאה לתקן את העולם אבל מאז למדתי שזה לא רק שלא מועיל אלא לגמרי מזיק.
בהחלט. זה משהו שמבינים כשמתבגרים.

גם אני חושבת שהבעיה היא לא הקולה אלא היחסים.
אני חושבת שאין בעיה ביחסים. יש בעיה בזה שהיא חופרת לו.

את מוקפת באנשים שנאבקים בדיעות שלך. מה טוב לך בזה? איך זה משרת אותך? במה זה מועיל לך? ההמלצה שלי היא שתשאלי את עצמך את השאלות האלה (את עצמך, את לא צריכה לענות פה).
האנשים לא נאבקים בה, היא נאבקת בהם. את מציעה לה להקיף את עצמה ביסמנים? בבני דמותה במראה?

אני מקפידה לאחרונה להקטין את מינון הקשר עם אלה שמעייפים אותי בהתנגדויות המיותרות שלהם (מיותרות לי. לי אין עניין או כוח להתווכח עם מישהו על כימיקלים או על חינוך ביתי), ולהגביר את מינון הקשר עם אלה שתומכים ומפרגנים.
אני חושבת שצריך להבדיל בין מתנגדים במובן של לא חושבים כמוך ולא מתווכחים עם סגנון חייך אלא מקבלים אותו לבין אלה שחופרים לך שסגנון חייהם הוא הוא פסגת השלמות (כמו שעושה עדש בעצם).
במלים אחרות אני מתכוונת לאנשים ששונים ממך אך סובלניים כלפי דעותייך וסגנון חייך. וחשוב כמובן שתהיי סובלנית כלפיהם ולא תנסי לחנך אותם כל הזמן.

עדש, דרך אגב, אל תיפגעי, נדבק אלי היום השורש ח.פ.ר.

הם לא רוצים לדעת כי הם רוצים להסתנוור מהאריזות היפות ולשתות קולה.
נו, חייה ותן לחיות. איזה מזל שיש דעות שונות, אחרת היה מאוד משעמם. כולם היו ירוקים, מחבקי עצים, אנשי חינוך ביתי ומפשפשים, כולם היו מסכימים עם כולם. יבש לאללה.

. בשמת, אני מתפלאת, את באקדמיה ששם מעודדים (כך שמעתי

, אני ממדעים) פתיחות מחשבתית לא?

פשוט זה עדיין לא הגיע לסיינטיפיק מעריב.
בשמת, אני מגיעה ממדע, אם כי לא מתזונה (מודה באשמה)

עוד אחת מההפחדות. נו. אני כבר שנים לא קונה מיונז (עשרים שנה?). אבל חברה שלי, אמא בחינוך ביתי שגם מפרנסת מכינה בבית מיונז מדהים לשתינו.
יש אמא ויש אמא. יש אמא שרוב הזמן בבית. ויש אמא שרוב הזמן מחוץ לבית (לצערה). אין להשוות. דרך אגב, זאת הפחדה בדיוק כמו לאמר שאכילת סושי בהריון אינה מומלצת. רוב הסיכויים שתצאו מזה בשלום. יש סיכוי שלא. כל אחד עושה את הבחירות שלו. להגיד שזו סתם הפחדה זה פשוט לא נכון.

אולי הוא כן מצהיר על עמדתו אבל חוטף נאומים ותוכחה עד שנמאס לו, ואז הוא בוחר להגניב את הקולה כדי להפסיק לריב?
נראה לי שעלית על הנקודה.

אולי הוא כן מצהיר על עמדתו אבל חוטף נאומים ותוכחה עד שנמאס לו, ואז הוא בוחר להגניב את הקולה כדי להפסיק לריב?
זה לא רלבנטי.
זה מעיד על יחסים לא בריאים בכל מקרה.
כיוון שהיא זאת שכותבת כאן, אז לה אני מציעה לצאת מיחסים לא בריאים.
אילו הוא היה כותב, הייתי מציעה לו אותו דבר.
מה שאני כתבתי הכיל שתי הצעות:
אחת, בעדינות - להפסיק להטיף או לשכנע אחרים. זה לא דבר טוב. וקודם כל זה לא טוב למטיף...
השניה, לא בעדינות - להתרחק פיזית ונפשית מכל האנשים שתפיסתם שונה כל כך בעניין שחשוב לך.

לכל אחת.
אם את רווקה וכבר עכשיו יודעת שאם יהיה לך בן לא תמולי אותו בשום פנים ואופן, ושאצלך בבית לא תהיה טלביזיה - אני מציעה לך לסנן את המחזרים שלך לפי השאלות האלה. זה לא רעיון טוב להתחתן עם גבר שאמונותיו הפוכות בנושאים מהותיים.
כאשר מחפשים שותף לחיים - כדאי שהוא יהיה באמת שותף, בדברים שהכי חשובים לנו.

ולדעתי, זה רעיון רע מאוד מאוד להיות עם גבר, שעוד כשהוא חבר שלך, בוחר מסיבה כלשהי - ממש לא חשוב מאיזו סיבה - לעשות דברים מאחורי הגב שלך!
זה לא משנה אם זה מפני שהיא "חופרת" או טרחנית או נודניקית!
זכותה להיות מה שהיא. אם הוא אוהב אותה, אז היא לא טרחנית בעיניו. אם הוא חושב עליה "טרחנית", זה סימן שהוא לא אוהב אותה.

אם הוא החבר שלה וחושב שהיא טרחנית, חופרת ונודניקית ושזה מצדיק לרמות אותה - אני חושבת שזה ממש הזוי להגיד לבחורה לא להעיף חבר כזה! בעיני, זה כמו להגיד לבחורה שיש איזו סיבה שמצדיקה את זה שהחבר שלה בגד בה. או גנב ממנה כסף.
לדעתי, אלה סיבות להיפרד. ומייד.
זו דעתי. היא אכן נחרצת. אני חושבת שהחברה שלנו מחנכת את כולנו לספוג חוסר כבוד כלפינו, לשתוק ולהישאר שם (הלך רוח כנוע, מועצת החירום לנקבות היסטריות, איך לזהות גבר אוהב), ואני מתנגדת לזה נמרצות. אני בעד לקרוא לילד בשמו, ולא לתת לאף אחד לדרוך עלינו, לרמות אותנו, לבגוד בנו ולגנוב מאיתנו. גם לא לדבר אלינו בגסות ובתוקפנות. גם לא להרים עלינו יד.
יש דברים, שכאשר נתקלים בהם, הם צריכים להדליק נורה אדומה מהבהבת עם סירנות.
שמסמנות שלט: "יציאה".

כל עוד אפשר לצאת - אני מציעה לצאת. כשאי אפשר לצאת בקלות, כי יש ילדים, אז אני תמיד מציעה עוד דרכים לפני שיוצאים, אבל גם במקרה הזה, לפעמים אין ברירה.

בשמת, באותה מידה היה אפשר לייעץ לחבר שלה לצאת ממערכת היחסים, כי הוא מרגיש, נאמר, נרדף ונעקב בידי בת זוג דורסנית.

קרוטונית, בשמת כתבה:
_כיוון שהיא זאת שכותבת כאן, אז לה אני מציעה לצאת מיחסים לא בריאים.
אילו הוא היה כותב, הייתי מציעה לו אותו דבר._

תודה, לא ראיתי.

עם זאת, העצה הזו עלולה להתפרש כאמירה שבן הזוג הוא זה ש"לא בסדר" (ובכך לפטור את פותחת הדף מאחריותה למצב. היא לא ממש קורבן פאסיבי פה).

אם הוא אוהב אותה, אז היא לא טרחנית בעיניו. אם הוא חושב עליה "טרחנית", זה סימן שהוא לא אוהב אותה.
זה מאוד שחור לבן, יכול להיות שהוא אוהב אותה על אף טרחנותה? דרך אגב, את הראשונה שהשתמשה בכינוי טרחנית, האם מקרי?

אני חושבת שהחברה שלנו מחנכת את כולנו לספוג חוסר כבוד כלפינו, לשתוק ולהישאר שם.
מסכימה. אבל לא במקרה הזה.

אני בעד לקרוא לילד בשמו, ולא לתת לאף אחד לדרוך עלינו, לרמות אותנו, לבגוד בנו ולגנוב מאיתנו. גם לא לדבר אלינו בגסות ובתוקפנות. גם לא להרים עלינו יד.
כן, אבל שוב לא במקרה הזה. קצת מוגזם ה"לרמות אותנו, לבגוד בנו ולגנוב מאיתנו" כשמדובר בקולה לא?

נסטלה מרושעים בצורה יוצאת דופן. הם מגיעים עם התמ" ל שלהם לבתי חולים במדינות העניות (לא אוהבת את המונח עולם שלישי) ומחלקים אותו בחינם ליולדות העייפות. אלו מצדן שמחות על האפשרות לנוח מההנקה לאחר לידה, אך בכך נחרץ דינן - הגוף לא מייצר מספיק חלב ודי להנקה. מי ימשיך לספק את התמ"ל לתינוקות כשיצאו מבית החולים? נסטלה? בחינם? מנין תשיג אם עניה כסף להוצאות מיותרות-תמ"ל? חלב אם הוא ללא עלות.

אני מנסה להבין: הם עושים זאת מתוך אינטרס - על מנת שהאימהות ימשיכו לקנות את התמ"ל שלהם? או מתוך מחשבה שהם מיטיבים עם האמהות?
אם זה השני - הרי שזה לא מתוך רשעות אלא מתוך שילוב של רצון טוב ובורות.

הם עושים זאת מתוך אינטרס - על מנת שהאימהות ימשיכו לקנות את התמ"ל שלהם
הכל כסף.
לא יכול להיות שהם אומרים לאמהות אחרי לידה שהחלב שלהן לא טוב כי זה באמת ככה.
מכירה את התמונה של התאומים?

אך בכך נחרץ דינן - הגוף לא מייצר מספיק חלב ודי להנקה.
ודינם של התינוקות המסכנים שמתים בגלל זה כל שנה. חרם על נסטלה

את הראשונה שהשתמשה בכינוי טרחנית.
לא. אני ציטטתי. כי הרגיז אותי שההולכת באתרים החליטה שיש פה "אשמה" ושהאשמה היא פותחת הדף מפני שהיא "חופרת". אז כעונש על זה שהיא "חופרת", "מגיע לה" שהחבר שלה ירמה אותה. אני מתנגדת לכל הגישה הזאת.

עם זאת, העצה הזו עלולה להתפרש כאמירה שבן הזוג הוא זה ש"לא בסדר" (ובכך לפטור את פותחת הדף מאחריותה למצב. היא לא ממש קורבן פאסיבי פה).
תקראי שוב מה שכתבתי... P-: (בפוסט שפיספסת ממנו)

שליחה על ידי עידן* » 15 יולי 2012, 08:53

התשובה לשאלה "למה מוכרים לנו רעל?" - כי אנחנו קונים...