לשכנע בנזקי תרבות הממתקים

אנונימי

~ראו גם: ילדים וממתקים: תשוקה למתוק אצל ילדים / האם להגביל אכילת ממתקים / לאכול ממתקים / שוקולד כן או לא / חינוך לאכילת ממתקים / סבים סבתות וממתקים / ילדים סוכר והיפראקטיביות
גמילה: החלטתי להיגמל מסוכר / גמילה ביתית ממתוקים / להתנקות מסוכרים בהנקה מלאה
אפשרויות אחרות לסוכר: סוגי סוכר / תחליפי סוכר / נפלאות הסטיוויה
אפשרויות אחרות למאכלים טעימים: מתכונים מתוקים בלי סוכר / שוקולד חי / קינוחים חיים / גרסאות ביתיות לאוכל מוכן שילדים אוהבים / חטיף בריא / חטיף לא מועיל ולא מזיק / חטיפים בריאים לגן שעשועים~

הבנות שלי מקבלות כמויות בלתי נתפסות של ממתקים תעשייתיים. בגן, בבית הספר, בצהרונים, מהסבים והדודים, במסיבות יום הולדת ופעילויות אחר צהריים, כשמבקרים חברים. אין ספק שהן אוכלות הרבה הרבה יותר ממתקים ממה שאכלתי בילדותי.
כאן באתר אני לא צריכה להסביר מדוע זה מטריף את דעתי וכמה נזקים נגרמים לטווח הקצר והארוך. בצהרון של בתי בת הארבע, ל-3 מתוך 8 ילדות כבר יש עודף משקל נראה לעין, וכמובן שגם חורים בשיניים הם עניין שכיח.
למרות כל זאת, רוב האנשים סביבי רואים בהצפת הממתקים הזו משהו תמים, נחמד ולא מקומם, ואני מרגישה שרק אני אוכלת את הלב ונתפסת על ידי הסביבה כמחרבת שמחות.
וכאן הייתי רוצה לבקש את עזרתכן באיתור חומר הסברה אולטימטיבי בנושא, שאפשר להפיץ בין הסבתות, הגננות, בפורום של ההורים בכיתה וכן הלאה. החומר הזה - וזה קריטי - צריך לדבר אל הלא משוכנעים. הוא צריך להיות קצר ובהיר, כתוב בשפה משכנעת, ענייני ולא מטיפני, כולל עובדות (על מגמות באחוזי צריכת המתוקים, ההשמנה והתחלואה; על נזקי הצריכה הזאת), מתייחס באופן ישיר לתרבות שמתגמלת / מפנקת / מנחמת / מצ'פרת / מעסיקה ילדים באמצעות ממתקים, וכולל רשימה פשוטה וברורה של עשה ואל תעשה. רצוי שיהיה חתום על ידי מישהו שנתפס כבר-סמכא בנושא.

אני בטוחה שטקסט כזה כבר מסתובב ברשת, אם לא בעברית אז באנגלית. תודתי האינסופית למי שתאתר אותו.

שליחה על ידי ממ* » 28 דצמבר 2008, 10:11

וכאן הייתי רוצה לבקש את עזרתכן באיתור חומר הסברה אולטימטיבי בנושא, שאפשר להפיץ בין הסבתות, הגננות, בפורום של ההורים בכיתה וכן הלאה. החומר הזה - וזה קריטי - צריך לדבר אל הלא משוכנעים.
רעיון נפלא. גם אני מבקשת חומר כזה, וגם אחפש.
ההצפה של הממתקים פשוט מטריפה את דעתי, וגם אני נחשבת כעוכרת שמחות.

הבוקר הייתי בקופת חולים לבדיקה.
יש שם סדרת פוסטרים של "לאכול נכון באופן מגוון מכל קבוצות המזון" (משהו כזה).
אז הקבוצות הן (אני לא מדייק כי זה מהזכרון):

דגנים
ירקות
פירות
שומנים
חלבונים
ממתקים וסוכר

בכל קבוצה יש פירוט וצילומים של הדברים מהקבוצה הזו. ובקבוצה האחרונה יש פירוט: שוקולד, סוכריות, סוכר, ועוד

אז אם את רוצה חומר מוסמך שאומר שממתקים תעשייתיים טובים לבריאות - לכי לקופת החולים במקום מגוריים

אה, בקבוצה האחרונה יש גם משקאות ממותקים. שחס וחלילה לא נהיה צמאים...

מתייחס באופן ישיר לתרבות שמתגמלת / מפנקת / מנחמת / מצ'פרת / מעסיקה ילדים באמצעות ממתקים
מיותר לדעתי - מערער על אמונות רבות מדי של אנשים ורק ירחיק אותם מהמסר. עדיף להיצמד לעובדות היבשות, למשל לגבי נזק לשיניים.

באתר של המאוחדת יש דווקא אמירות ברורות בגנות הממתקים, החטיפים והשתייה הממותקת. למשל, כאן
("מתברר, אם כן, שכדי לגדול נכון, אין צורך ממשי בחטיפים ובממתקים, ואפשר בלי השוקולד ועוגות הגבינה. יותר מכך, כדאי לשלבם מעט ככל האפשר בתפריט המשפחתי. אם נדאג לספק לילדינו אנרגיה זמינה בזמנים המתאימים בצורת לחם, כוס חלב, פרי או יוגורט . הם לא יזדקקו עוד לסוכר שמצוי בחטיפים ובממתקים"). כך גם בשאר המאמרים שתחת 'תזונת ילדים'.

באתר של המאוחדת יש דווקא אמירות ברורות בגנות הממתקים, החטיפים והשתייה הממותקת
אז הפוסטרים שלהם לא מתואמים עם האתר.

בדיוק לאחרונה נתקלתי באתר הזה:
http://www.organiclife.co.il/yeladim
שפתחה אמא שנמאס לה שמרעילים לה את הילדות
הבנתי שבזכות הפרויקט שלה שינו את התזונה בגן של הילדות שלה
והיא גם יוזמת פניה לחברות המזון הגדולה, שיפסיקו לדחוף רעל למוצרים שמיועדים לילדים
זה לא רק בנוגע למתוקים, אבל אני בטוחה שתמצאי שם עניין

שליחה על ידי אמא* » 28 דצמבר 2008, 21:20

יכול להיות שמה שכדאי לעשות זה לפנות לגורמים המתאימים עם הצעות פרודוקטיביות. זה יכול להיות יעיל.

למשל בשנה הקודמת פניתי לגננת (גן עירוני רגיל) והצעתי שליום הולדת יביאו רק עוגה ולא עוגה וממתקים, ויאכלו אותה כקינוח ולא במקום ארוחת העשר. השנה זה שונה למתכונת הזו. היא גם הסכימה לוותר על הצעצועים הסיניים הזולים ("הפתעות") שרק גורמים הוצאות לכולם, וכולם זורקים לפח.
למשפחה הצעתי אופציות שפויות כגון 2 קוביות שוקולד במקום צלחת מלאה עוגיות. או עוגה שהם מכינים במקום עוגיות קנויות. או ברנפלקס במקום קורנפלקסים מתוקים. או תותים ופירות מתוקים. וכו' וכו'. על אבא שלי זה לא עבד, אז בסוף התחננתי שיקנה לבתי מתנה במקום ממתק, כשהוא יוצא איתה להופעה או בלט למשל. אז השנה "בסינדלה" היא קיבלה שרשרת עם תליון של בלרינה, במקום ממתקים.

לימי הולדת אחה"צ אנחנו לא הולכים כי זה רק ממתקים.
הצגות אני בוחרת את אלו שהן ללא הפסקה, כי בהפסקה נפתחת חגיגת ממתקים, והילדים פשוט יושבים בחלק השני באולם ואוכלים ממתקים, מגעיל.

לדעתי צריך גם לשלוח אימיילים לח"כים, שיעבירו חוק בכנסת, שחד וחלק, אסור להגיש שום ממתק במערכת החינוך.
לדעתי יש לזה סיכוי, לא רואה מי יתנגד.

בהצלחה (-:

שליחה על ידי אמא* » 28 דצמבר 2008, 21:26

לגבי שכנוע, אני חושבת ששווה להדגיש את גודל הכמויות. אצלי אנשים אמרו לי: אבל היא באה אלי רק פעם בשבועיים!
והסברתי להם שיש להם (ברוך השם...) משפחה גדולה, וכל אחד רואה אותם פעם בשבועיים, ויום הולדת בגן זה פעם בשבוע, וחגים זה פעם בחודש וככה זה יוצא כל יום, ממש ככה. ושיבינו שמה שהם נותנים, זה מה שיש יום יום, ממש יום יום. וזה עזר.

לדעתי יש לזה סיכוי, לא רואה מי יתנגד.
מי שיתנגד זה החברים של בעלי אוסם, תלמה, שטראוס, עלית, קוקה קולה, וכל החבר'ה האלה.
תתפלאי כמה חברים יש להם. (לפחות הם חברותיים

)

אני יודעת שיש חומר על השפעות של חומרי שימור ושאר תוספי "מזון" - על התפקוד של ילדים בבית הספר (חוסר ריכוז, חוסר מנוחה, יכולות קוגניטיביות וכו'). קראתי על זה בזמנו קטע מאיזה עלון של משרד החינוך האוסטרלי. זה משהו שיכול לדבר אל צוות חינוכי. אנסה למצוא...

מה דעתך על זה?
Additive Education - Supporting Additive Free Eating

שליחה על ידי אמא* » 29 דצמבר 2008, 01:04

מי שיתנגד זה החברים של בעלי אוסם, תלמה, שטראוס, עלית, קוקה קולה, וכל החבר'ה האלה.

ברור, רק שכשכתבתי את מה שכתבתי, מלמלתי לעצמי, למזלי החבר'ה האלה עוד לא קנו את כל חברי הכנסת...

יש עוד הרבה אנשים ישרים בכנסת.
יש סיכוי.

אני חושבת על שינוי זוית קל...

את יכולה ללכת על התמה של "נזקי הממתקים", אבל "ממתקים" מיד מתקשר לאנשים עם טעם מתוק, וטעם מתוק זה טוב כזה, ובכל מקרה הרי טעם מתוק כשלעצמו איננו רע - ראי למשל עגבניות שרי, מנגו, צימוקים, פלפל אדום, טחינה מלאה (כן, כן) ושאר מזונות מתוקים וטעימים

.

אבל אם את באה בגישת "הלאה חטיפים תעשייתיים" - ו"תעשייה" ישר עושה קונוטציות של מכונות כבדות ורעש וזיהום אויר - אז אולי אנשים ייקחו אותך הרבה יותר ברצינות, כשתדברי על כל המוספים והתוספים המבחילים. וכיוון שכל ממתק תעשייתי כולל טונות של כל הברה הזה - הגעת לאן שרצית להגיע.
וגם התקלת באותה נגלה גם את הביסלים המבחילים ודומיהם (שלדעתי עושים רע לשיניים ולשומנים המיותרים לא פחות ממתוקים תעשייתיים). ומצד שני, השארת להם עוגות ביתיות טריות - נו, טוף, יש עם מה להתנחם על "הוויתורים" התעשייתיים.

וגם זה: צבעי מאכל גורמים להיפראקטיביות אצל ילדים
Proof: food additives hype up kids

ונחזור לסוכרים:
'Keep lollies out of schools'; Dentist backs canteen plan

בעצם, למה לא לפנות להסתדרות של רופאי השיניים ולבקש מהם חומר, אם יש להם? בטח היה להם או הם רוצים לעשות איזשהו קמפיין בנושא.

נכון, הדגש צריך להיות על אוכל תעשייתי.

תמר, את מלכה.
אני ממשיכה לאסוף חומרים.
הנה טריילר לסרט שבטח עושה את העבודה מצוין (אבל מתייחס לתרבות האכילה של העולם המערבי באופן כללי, ללא דגש על ילדים וממתקים).

לדעתי צריך גם לשלוח אימיילים לח"כים, שיעבירו חוק בכנסת, שחד וחלק, אסור להגיש שום ממתק במערכת החינוך.
זה רעיון מצויין!
ואני גם מסכימה עם תמרוש רוש{{}}, חטיפים תעשייתיים. כולל המון דברים שלא נתפסים כממתקים והם מזיקים מאד.

לפני כמה זמן ראיתי תכנית תעודית שמתארת כמה שליטה יש לתאגידים של חברות ממתקים ומשקאות קלים על מוסדות החינוך באמריקה.
החברות הגדולות נותנות חסויות ומימונים למוסדות ובתמורה מרשות לעצמם לפרסם ולהכניס משקאות ומזון תעשייתי וחטיפים לשטח בית הספר ולקפיטריות.
מזעזע לראות שבדרך מניפולטיבית זו אי אפשר למנוע מהוצאת המזיקים בשל המימון לצרכי החינוך. איזה מן חינוך זה?

אצלנו בארץ אני מקווה שלא קיימת איזשהי חסות כזו או שאני משלה את עצמי.

לא מזמן דווקא ראיתי אוטבוס עם פרסומת ענקית של במבה אצלנו בחולון.
מסתבר שזהו אוטבוס מיוחד המשמש כהסעה לילדים הבאים למוזאון הילדים בחולון. ההסעה אחר כך לוקחת אותם לסיור במפעלי במבה של אוסם וגם מקבלים שקית במבה מתנה.
אוסם ממנת חסות למוזאון בתמורה לסיבוב שנחשב חינוכי ומעניין בקרב רוב ההורים.
הורה שרוצה שילדו יקבל קצת תרבות נאלץ גם לקבל עסקת חבילה בנוסף, ואיזה ילד יגיד לא לבמבה?

הנה:
מאמר מחקרי:
Consumption of Soft Drinks and Hyperactivity, Mental Distress, and Conduct Problems Among Adolescents in Oslo, Norway

תדלגי על תיאור המחקר עצמו (כולל מתודות, משתנים ותוצאות), ותלכי ישר ל- discussion
המשפט הראשון ב- Discussion הוא:
There was a strong association between soft drink consumption and mental health problems among Oslo 10th graders

אמא בלמידה מתמדת, אני ממליצה לך, לנסות לחשוב רגע, האם כשהאנשים שמסביבך יידעו שהממתקים באמת מזיקים וכו', זה יגרום להם להפסיק לתת. אצלנו, לסבתות משני הצדדים יש מודעות לדברים הללו, כלומר, הן לא משלות את עצמן שזה בריא ומזין.

אצל אמא שלי: מתן מתוקים ושטויות הוא חלק מהותי בסבתאות שלה. היא תמיד מחפשת עוגיות חדשות ומעניינות לקנות לילדים, וכאלה. היא מלעיטה אותם במתוקים ובחטיפים בכל השהות שלהם שם. במשך תקופה ארוכה היה בינינו מתח מתמיד בעניין. אני חושבת שהגישה שלה (בלבה, היא לא תגיד לי דבר כזה) היא "אתם (אחי ואני) גדלתם ככה, ולא יצאתם כל-כך נורא" (אני גדלתי עם גישה חופשית לארון ממתקים וחטיפים עשיר בתכולתו, וניצלתי את הגישה החופשית הזו עד תום, ומשקה הבסיס שלי היה קולה). אני מנחשת שהיא גם מרגישה שהיא מאזנת את הקיצוניות הנוקשה שלי (שאגב, בעיני - ובטח גם בעיניך, אם אספר לך איך אנחנו אוכלים - היא רחוקה מלהיות קיצונית ויש לנו עוד דרך ארוכה מאוד לעשות בתחום התזונה).

אצל אמא שלו: היא תמיד תתן, במשורה. היא מאוד תקפיד להגביל את מה שנתפס בעיניה כלא בריא או מזין. אבל הבישול שלה מושתת על אבקת מרק ומרגרינה, וגיליתי לאחרונה שארוחת הצהריים הקבועה שלהם כשהם אצלה היא: מרק עוף עם שקדי מרק, שניצל עוף ותירס קנוי, נקניקית עוף וצ'יפס.

ומה אני עושה? משחררת. בשני המקרים. שתיהן סבתות נהדרות, אוהבות, משקיעות ונותנות. באמת שהתברכתי בעניין הזה. עם [אמא שלי, אחרי שפעם היתה לנו מריבה בה הבנתי שהיא מרגישה שבכל דבר שאני עושה שונה ממנה באמהות שלי, אני כאילו מעבירה עליה ביקורת, עזבתי את זה. שיבלסו ממתקים פעם בשבוע. ועם אמא שלו - כנ"ל. לא רוצה להעליב אותה ואת הרגלי הבישול שלה. מנסה להקפיד על התזונה שלהם ככל האפשר, כשהם כן בבית. לא אומר שאני שלמה עם זה במאת האחוזים, אבל זה מה שאני עושה.

טוב, אולי נסחפתי קצת ואולי גם סטיתי קצת מנושא הדף

. השורה התחתונה שלי, היא שלפעמים את יכולה לקרוא על משהו ולדעת בראציו שהוא לא טוב לך, ועדיין לא תצליחי להימנע מלעשות אותו. ולכן, מי שיקרא מאמרים לא בהכרח יראה את האור.

כשראיתי את הדף הזה, חשבתי:למה לשכנע?
מנסיוני שכנועים לא עובדים
לפחות אצלי הם לא עבדו
אני מאד מבינה את הגישה שלך, תקראי למשל את : רעיונות לאוכל בריא בגן ואת עוגת יום הולדת
מה עבד אצלי?
החלטתי מה אוכלים אצלינו בבית וזהו.
מהקרובים ביקשתי:תתנו איזה ממתק מרעיל שבא לכם אבל אחד. קרובים שנתנו הרבה ממתקים או אוכל ירוד במיוחד , הפסקנו לבוא לארוחות. אמרתיאני מאד אוהבת להיות במחיצתכם, אבל אתם בעליל לא מקשיבים לבקשתי. אשמח להיפגש איתכם אצלינו, בגינה,בפארק אבל לא בארוחה
וכל אחד עשה את השיקול שלו.
לגבי גן ובית ספר- יש חוזר של משרד החינוך
אולי פה

http://cms.education.gov.il/EducationCM ... [po]sg3ak2 2 61[/po].htm
שם טלפון שאת יכולה לברר פרטים

אנשים לא ממהרים להשתכנע.

אז מה כן?
ברגע שאת בטוחה בעצמך, רגועה ושלמה עם עצמך הדברים משתנים(מעט! אבל משתנים)

תראו, כבר נפתחו ונכתבו המון דפים ודיונים על תזונה והמשפחה המורחבת. נושא מורכב, אין "אמת" אחת, ואולי לא נתחיל את הדיון הזה מחדש דווקא כאן

. אני, לפחות, מודעת לבעייתיות שיש בזה בהמון משפחות, וזה חורג מהאספקט הצר של "מה יש על הצלחת". אז קטונתי מלהביע עמדה בעניין.

אבל ביחס למוסדות חינוך, אני חושבת שיש הרבה מקום להתעקש, להביא את האינפורמציה, להוכיח, להתווכח, ושוב להתעקש, ולהביא עוד נתונים ועוד אופציות ואלטרנטיבות. למען השם, אנחנו משלמים להם כדי שיטפלו בילדים שלנו כמו שצריך! (או למוסדות ישירות, או למדינה, באמצעות מערכת המיסוי). אז זכותנו וחובתנו לתבוע מהם שיממשו את אחריותם.

אמא בלמידה, יש בחוזר הזה של משרד החינוך, כמה דברים שאולי הם מספיק טובים למטרתך

למשל:
הזנה נאותה ומספקת במהלך הלימודים תוך הקפדה על האיכות, הגיוון, המינון והזמינות של המזון תשפר את הרכב המזון שהתלמיד צורך ותשפיע לטובה על בריאותו ועל יכולותיו. תזונה לא מאוזנת ולא מספקת תשפיע לרעה על היכולת הקוגניטיבית של התלמיד, ותפגע ביכולתו הלימודית ובבריאותו.
(עכשיו רק צריך להבהיר עד כמה ממתקים מדי שבוע זה לא מאוזן ולא מספק)

וגם:
כיבוד בימי הולדת ובאירועים
א. הכיבוד יהיה תוספת לארוחה ולא במקומה. על הכיבוד ועל הרכבו יוחלט בשיתוף עם ההורים.
ב. בחגים ובאירועים יש להתאים את הכיבוד לאופי האירוע ולמאכלים המזוהים עמו.
ג. הכיבוד יכלול פרי, מים או מיץ טבעי ומעט דברי מתיקה או חטיפים שיוגשו כמנה אישית לילד.
ד. מומלץ לשתף את הילדים בהכנת הכיבוד, בחלוקתו למנות אישיות ובהגשתו.

(שימי לב לסעיף ג'! ההדגשה שלי)

יאללה, עברית:

מאמר על סוכר ב- Ynet
הקטע האחרון הוא על סוכר וילדים. נכון שהמסקנה מגוחכת קצת "יש להחליט מה עדיף, סוכר או ממתיקים מלאכותיים" (נו, מה בקשר ללוותר על שניהם? נו, באמת) אבל ציטוט סלקטיבי עדיין יוכל לעזור לך.

השפעת ממתקים וג'אנק פוד על התנהגות ילדים
מאת מירה כהן שטרקמן, נטורופתית ותזונאית קלינית. הנה ה"דעת מומחית" שרצית

ומאותו אתר: קובץ מאמרים על תזונת ילדים

מחקר: ילדים רגישים לצריכת סוכר ומגיבים בשחרור אדרנלין

עדיף להיצמד לעובדות היבשות, למשל לגבי נזק לשיניים.
בת אחותי אוכלת שוקולד בכמויות שלא יתוארו ועדיין אין לה אפילו לא חור אחד בשן!! (היא כבר בת 18).
הטיעון הזה לא עובד לצערי.

אני חושבת שאין צורך בשכנוע, יש צורך בכבוד. להבהיר לצד השני, שבנתינת הממתקים הם אינם מכבדים את בקשתך.
לא שאני יודעת איך לעשות זאת

הטיעון הזה לא עובד לצערי.
שנזכיר שובפעם את ההבדל בין טיעון אנקדוטלי לממצאים אפידמיולוגיים? רוב שיני האנשים כן יינזקו מתזונה כזאת, וזה מה שחשוב.

<גם לי יש חבר שאשכרה לא מבין למה צריך לצחצח שיניים. לו פשוט אין חיידקי עששת בפה. פשוט אין>

(אבל הוא במיעוט מבוטל)

רוב שיני האנשים כן יינזקו מתזונה כזאת, וזה מה שחשוב
ברור שאת צודקת.
אבל במשפחה שלי לא חושבים כך!
כי "הנה רק לך (הכוונה אלי) יש הרבה בעיות שיניים ולנו אין כ"כ הרבה"

מיצי ומונו - אני באמת חושבת יותר בכיוון של הסברה בגן, בבית הספר ובצהרונים - גם בקרב המבוגרים האחראים שם, וגם בקרב ההורים.
למשל, הייתי רוצה לכתוב אימייל קצר לכל 12 ההורים בצהרון של בתי בת השש, ולבקש מהם שנשנה את הנורמה שנוצרה בצהרון, שילד שחוגג יום הולדת מחלק לכל השאר שקיות הפתעה מלאות ממתקים (תעשייתיים), נוסף על העוגה שהוא מביא. בשביל האימייל הזה אני צריכה את אותו מאמר קצר, בהיר ומשכנע.

אני רוצה לתת עותק של אותו מאמר אולטימטיבי לבחורה המקסימה שמפעילה את הצהרון של בתי השנייה, שמחלקת לילדי הצהרון כמויות עצומות של ממתקים, והכל מכוונות מצוינות.

ואני רוצה להפיץ אותו בכל מקום אפשרי, כי בכל מקום מחלקים לבנות שלי ממתקים ובטוחים שאין רע בממתק שמחולק "פעם ב-", וזה מצטבר לכמויות שלא יאמנו. באחד מימי השישי חגגו בכיתה א' של בתי את למידת הצליל "כָּ" בהכנת כדורי שוקולד. זה באמת נחמד מאוד, אבל שעתיים מאוחר יותר "ילד השבוע" חילק עוגת שוקולד לכל הילדים, ואם היה גם ילד שיום הולדתו חל באותו שבוע, אז חולקה שם עוד עוגה. ב-12 בצהריים סבא וסבתא באו לאסוף אותה מבית הספר עם בקבוק שוקו, מין צ'ופר תמים של יום שישי שהם בכלל לא סופרים במניין הממתקים. אחר כך היא אכלה אצלם עוד ממתק (כי סוכם שאצל סבא וסבתא תמיד אוכלים ממתק אחד), אכלה את האוכל התעשייתי האהוב עליה (כמו פיצה ושקדי מרק), והלכה לשחק עם הבת של השכנים של סבתא, שם מכבדים אותה תמיד בממתקים.
כמה סופגניות תעשייתיות הילדים שלכן אכלו בחג? שלי אכלו המון. אתמול בתי בת הארבע, ששוקלת 15 קילו, אכלה מול עיניי 3 סופגניות תעשייתיות וקינחה בפרוסת עוגת שוקולד. בילינו את אחר הצהריים עם שתי החברות הטובות שלה ואימותיהן, נשים שאני אוהבת ומעריכה. האימהות האחרות לא התנגדו לאורגיית הממתקים הזו, ואני התקשיתי להגביל את בתי כשלא מגבילים את חברותיה. לא שמתי גבול לזלילה כי אני לא יודעת איך לעשות זאת מבלי להיתפס כקיצונית מעצבנת, עוכרת שמחות, שיפוטית ומתנשאת. אני מאמינה שאם רק אצליח לחשוף אותן למה שאני יודעת, לפחות אצל אחת מהן יכול להתחולל שינוי אמיתי בנושא הזה.

אבל, כמו שאמרה תמר, השאלה "האם לנסות לשכנע" נידונה כבר בדפים אחרים, ואני אשמח אם הדף הזה יתמקד בחיפוש אחרי חומר ההסברה המתאים.

המאמר שמצאה תמר מאת מירה כהן שטרקמן, על השפעת ממתקים וג'אנק פוד על התנהגות ילדים
הוא הכי קרוב למה שאני מחפשת, אבל שטרקמן מצמצמת את הדיון להשפעה על מימד ההתנהגות בלבד, ורק מזכירה ש ההשפעה של ג'אנק פוד וממתקים ניכרת ברמת הגוף הפיסי, רמת ההתנהגות, הרמה הקוגנטיבית, הרמה הכלכלית והרמה הסוציאלית. הייתי רוצה למצוא מאמר שיתייחס גם לשאר המימדים.

שליחה על ידי בלה* » 29 דצמבר 2008, 17:14

אבל שטרקמן מצמצמת את הדיון להשפעה על מימד ההתנהגות בלבד

הייתי רוצה למצוא מאמר שיתייחס גם לשאר המימדים.
ישלי המון מה לכתוב בנושא, אבל אני אקצר כרגע -
אימא מתמדת, את יכולה לפנות לגב' שטרקמן - תנסי לגגל את שמה ותמצאי איפה היא ישובת וחוקרת או מלמדת - ולבקש ממנה מראי מקום, מאמרים בעברית או באנגלית עם מידע שאת מחפשת. אם היא באוריינטציה בריאותית, היא תעזור לך.
את יכולה לפנות גם למחלקת הבריאות של העיריה שלך, או לתזונאית של קופת החולים שבה את חברה - אני חושבת שתוכלי לקבל מהם הרבה מידע.

זה מה שאני מצאתי באתר ויטמינים.

http://vitaminim.org/vitamin/content/view/90/44/

שליחה על ידי אמא* » 29 דצמבר 2008, 23:59

אהלן,

אני לא חושבת שאת צריכה מאמר באימייל הזה. סה"כ סביר שרובם קראו כתבות בעיתונים וברשת, כל הזמן מזהירים מפני זה.
אני חושבת שבאימייל פשוט תסבירי את מה שאת מרגישה. שזה מצטבר להמון, משמין ולא בריא, לא בריא לשיניים, ושאת מציעה להפסיק. נראה לי מצוין.

בהצלחה

בשביל האימייל הזה אני צריכה את אותו מאמר קצר, בהיר ומשכנע.
בפשטות, את ככל הנראה לא תמצאי דבר כזה.

אני הייתי, במקומך, לוקחת את שניים-שלושת המקורות הכי טובים, קצרים, בהירים שתמצאי, תגזרי את החתיכות הרלוונטיות ביותר, ותעשי מהם "מאמר" משל עצמך (כמה פסקאות, לא יותר), עם כל מה שאת רוצה לכלול בו, ועם הבהרה שזה ציטוטים מאנשים נכבדים.
עוד דבר זה, להכניס לאותו "מאמר" שלך הדגמה של ספירת המלאי של הממתקים המצטברים, כמו שעשית בהודעה האחרונה שלך, כדי להבהיר שזה לא "רק פה" ו"רק שם" - זה מצטבר. או תזמיני אותם לעשות ספירה כזאת בעצמם. ואז תתרגמי את זה לכפיות של סוכר, תזכירי להם שאפילו לא התחלנו להתייחס לסוכר הנמצא במאכלים "לא מתוקים" כמו קטשופ וכדומה (יש לזה התייחסות באחד הקישורים שלי), ותסיימי בשאלה: האם היית נותנת לבתך לאכול חמש כפיות סוכר לבן מדי יום? כי זה פשוט מרגיש אחרת כשמציגים את זה ככה, כשמתרגמים את זה לכפיות של סוכר.....
וגם את הרמה הכלכלית את יכולה לחשב לבד

האם המעבר לסוכר חום מאפשר אכילת יותר מתוקים תוצרת בית?
לא.
אין הרבה הבדל בין השניים.
לורד לב יש מאמר בנושא סוגי הסוכר (אנסה לחפש). לכלום אותה השפעה ומכולם כדאי להמנע.

האם 5 כפיות סוכר חום אורגני זה יותר טוב?
קצת, אני חושבת. תפוח עוד יותר טוב...

הנה הקישור למאמר של ורד לב.
http://www.5-elements.co.il/[po]ShowDoc Section Baby5[/po].asp?SectionID=22&DocID=1201

שלום,
יוזמה מצויינת. רציתי להציע את שירותי בתרגום המקורות מאנגלית.
גם לי נמאס לגמרי מכמויות הרעל הנדחפות בשם הסבתאות, ה"מגניבות" (איזה אמא מכשפה - לא מאביסה בסוכרים תעשייתיים) ומערכת החינוך.
היה נחמד אולי אם מישהו היה יודע איך מקימים אתר ושם היית יכולה לרכז את "חומר ההסברה" ולהוציא בכל פעם משהו שמתאים לאדם איתו משוחחים...
אחזור לכאן בערב ואעבור על המאמרים.

מה דעתך?

אמא נוסעת, כבר יש אתר. הדף הזה בבאופן.

פשוט נרכז פה את כל החומרים, אפשר יהיה להעלות את התרגומים שלך בשלמותם לפה ולשים אותם ב טקסט נפרש (או איך שקוראים לזה) או להעלות אותם לגוגל (יש להם איזה פונקציה של שיתוף קבצים) ולשים פה קישורים אליהם, או משהו דומה.

בת אחותי אוכלת שוקולד בכמויות שלא יתוארו ועדיין אין לה אפילו לא חור אחד בשן!! (היא כבר בת 18).גם בן זוגי ככה (שרק ימשיך, חמסה חמסה

).
פעם קראתי איפשהו שחטיפים למיניהם יותר מזיקים משוקולד כי הם נדבקים לשיניים. בנזוגי טען בתשובה לזה, ששוקולד לא נדבק וגם מעודד יצירת רוק, שזו אחת הדרכים של הגוף להילחם בעששת.

האם המעבר לסוכר חום מאפשר אכילת יותר מתוקים תוצרת בית?

אני דווקא בעד מתוקים תוצרת בית, מאוד (לילדים).
אישית יש לי בעיה יותר עם החומרים המשמרים, הצבעים, כל הכימיקלים למיניהם שיש בכל הממתקים התעשייתיים, והשומנים הלא טובים, מאשר עם הסוכר. אני רואה את הסוכר כרע במיעוטו. כך שאם מכינים עוגה למשל עם אגוזים, כוסמין מלא (בשילוב עם לבן נניח), פירות אולי, וגם סוכר (לא ממש חשוב איזה אני חושבת, נניח חום), אז כן זה יוצר מבחינתי ממתק מוצלח לתת לילדים. גם נותן תחושה של "הנה יש לי ממתקים כמו לכל הילדים" וגם הרבה פחות גרוע, וגם מזין. כמובן שאם שמים בזה מרגרינה או אינטסטנט פודינג, לא עשינו הרבה. אבל נניח שלוקחים מתכון טוב. אפשר גם להרגיש כמה עוגה כזו נדבקת לשיניים פחות מאיזה וופל מגעיל. כמובן שאני מדברת על ילדים שהולכים לגן וכו' ונחשפים לכמויות אדירות, הכי טוב זה בלי כלום, אבל למי שגר בעיר, זה לא קל.

ואצלנו בגן השיפור היה, שביום שישי במקום להביא שקיות ענקיות של ממתקים, "אמא של שבת ואבא של שבת" מביאים קמח, סוכר וכו' והילדים יחד אופים חלה, עוגה, או עוגיות וכו'. זה ממש שיפור לדעתי. גם בכמות הנאכלת, גם בתהליך היצירתי, וגם במה שהם אוכלים.

קוראת.
עדיין חושבת.

פעם קראתי איפשהו שחטיפים למיניהם יותר מזיקים משוקולד כי הם נדבקים לשיניים.
גם אני קראתי את זה. וגם צ'יפס.

לגבי השיניים:

סוכריות למציצה משאירות את השיניים בסביבה של סוכר הרבה זמן (במיוחד סוכריות על מקל)
לחם הרבה יותר מזיק לשיניים ממיץ ממותק למשל כי הוא לא נשטף עם הרוק

ממליצה בחום על הספר של ג'ואל פורמן (רופא קונבנציונלי לחלוטין, שהיתה לו הארה והצליח להבין את החשיבות העצומה של התזונה בחיינו, ומטפל עד היום בתזונה): "ילדים עמידים". (מתורגם לעברית, קיים גם באנגלית). הוא מסביר באופן כללי על הנזקים של ג'אנק פוד ואני בטוחה שיש לו לא מעט על סוכר. (אם את רוצה להשאיל ממני את הספרלמספר ימים - צרי עימי קשר ב eilotim ב yahoo.com
יש לו גם אתר (באנגלית כמובן) שבו ניתן לשאול שאלות: http://www.drfuhrman.com/
חוץ מזה, אם מתעקשים, יש היום כל כך הרבה תחליפים לממתקים התעשייתיים. סבא וסבתא תמיד יכולים לקנות להן פירות יבשים, להכין עוגיות ביתיות מקמחים מלאים, ביצים אורגניות, ממתיקים טבעיים וללא מרגרינה, להכין שייקים מפירות וחלב סויה/אורז/אגוזים/שיבולת שועל וכו', ועוד רעיונות פשוטים ומופלאים - ניתן למצוא אצל זוהורית שייחי, ואפילו אצל ד"ר פורמן.
אם הם ממש ממש מתעקשים על קניית ממתקים, יש גם ממתקים קצת פחות מזיקים שנמכרים בחנויות הטבע: חלבה, חטיפי בריאות, עוגיות בריאות, "שוקולד" חרובים... (הכל עם סוכר, אך ללא חומרים כימיים מזיקים).

סקירה על הספר ילדים עמידים

כמה ציטוטים מתוך הסקירה הנ"ל (אריאל צבל סוקר את ספרו של ד"ר ג'ואל פורמן באתר 'אנונימוס'). הכותרות המודגשות הן שלי:

הרוב הגורף של המחלות בחברה המערבית קשור בתזונה לקויה, שעיקרה מוצרים מן החי ומוצרים מעובדים מן הצומח; תזונה מיטבית, לעומת זאת, חייבת להתבסס על ירקות, פירות, קטניות, דגנית מלאים, אגוזים וזרעים – כולם בדרגת עיבוד מזערית.

השפעת התזונה בגיל צעיר על הבריאות בטווח הארוך.
מה שהילד אוכל מלידה (...) משפיע על נטייתו לחלות במשך כל חייו. הנטייה למחלות שמהן מתים רוב האנשים במערב, נקבעת במידה רבה על-ידי התזונה הלקויה בראשית החיים, כאשר הגוף גדל והתרבות התאים בשיאה.
פורמן סוקר שורה של מחקרים, המראים התאמה בין שישה סוגי סרטן לבין משקל גוף גבוה בגיל צעיר מאוד וכן התפתחות מהירה בגיל מוקדם – הן התפתחות לגובה והן בגרות מינית (כל אלה מקושרים לתזונה המערבית הטיפוסית). באופן ספציפי יותר, יש התאמה בין צריכה גבוהה של בשר ובמיוחד מוצרי חלב בגיל צעיר לבין תחלואה במספר סוגי סרטן בגיל מבוגר. זאת בעוד שצריכה מוגברת של מזונות צמחיים, כגון פירות, מקושרת להקטנת הסיכון.
גם נזק ללב ולכלי הדם, שעלול לגרום מוות בבגרות, נקבע במידה הרבה ביותר על-ידי התזונה בגיל צעיר. תזונה דלה בסיבים תזונתיים (צמחים מעובדים) ועשירה בשומן רווי (מוצרים מן החי) יוצרת פגיעות להתקפי לב.
שיא השפעתה של התזונה על הסיכון לחלות בסרטן ובמחלות לב הוא בגילאים 15-2 בקירוב. "שינויים קלים בתקופת הילדות הם משמעותיים; בתקופת הבגרות דרושים שינויים גדולים יותר על מנת לפצות על טעויות תזונתיות קלות בתקופת הילדות".

הקניית הרגלי אכילה בריאים לילדים
מה שנראה לכאורה כמו טעם אישי הוא תולדה של מצאי המזון בבית והתנהגות ההורים. (...) תינוקות יאכלו בשמחה גלידה או כרוב, בהתאם למה שנותנים להם ואוכלים בבית בכלל.
פורמן מתמודד בהרחבה עם הטענה הנפוצה, שילדים אינם אוהבים מזון בריאות ומעדיפים ג'אנק פוד. מסתבר, שהבעיה אינה בילדים אלא בגישת ההורים ובהרגלים שלהם. כשפונים אל פורמן ילדים חולים, הוא מזמין את כל המשפחה ומציע שינוי תזונתי כולל בבית, בהנחה שאין טעם להציע לילד מזון משופר כל עוד מצוי בהישג ידו שפע של מזון מוכר ומזיק ודוגמה הורית להעדפות פסולות. התוכנית התזונתית מתמקדת אפוא פחות בילד החולה ויותר בסביבתו.
ומה לעשות אם הילד לא רוצה לאכול את המזון המשופר? פורמן משיב בנחרצות: כשהוא יהיה רעב באמת, הוא יאכל; אין כל סכנה שהוא יזיק לעצמו בגלל מחסור במזון. חשוב ביותר להימנע תמיד מהפעלת לחץ על ילדים לאכול מזון בריא – מעשה שמועד להשניא על הילד את האכילה. המפתח הוא בדוגמה אישית ובזמינות המזון בבית (תוך צמצום עדין של כוח המשיכה של מזון בחוץ, למשל: הימנעות מאכילה משותפת במזללות, יציאה לאירועים על בטן מלאה והכנת מנות מושכות לבית-הספר).

זארו סובה? בחורף? קררררר
ואגב הלילה אכלו Toshikoshi soba לברך שבשנה החדשה נהיה רזים ונחיה חיים ארוכים כמו סובה..

המחשב היה פתוח ממקדם בבוקר. הולכת לקרוא

באמת יש המון ממתקים עולם.יותר מדי לדעתי.
נכון שנחמד לאכול משהו מתוק מדי פעם אבל זה גם יכול להיות חלווה או שוקולד חרובים או פרי טעים.אלו הדברים שיש אצלינו בבית.
אפשר להכין פנקייק פירות או גביניות ולקחת פירות ליום הולדת.
כשהבת שלי הולכת לימי הולדת אני שולחת אותה עם תיק מלא בפירות וקצת חלווה או פנקייק משהו כזה.
אם מישן שואל אני אומרת להם שזה לא בריא לבת שלי ושאסור לה את הדברים שיש במסיבה.
הבת שלי גם מודעת,אם מציאים לה חתיפים ממתקים היא אומרת להם לא תודה וממשיכה לאכול מהאוכל שלה.
הרבה יותר טעים והרבה יותר בריא

סקירה נוספת של אריאל צבל באתר אנונימוס עוסקת בספרו שך ג'ון רובינס בריא בן מאה

מתוך הסקירה:
עיקרו של "בריא בן 100" הוא סקירת מחקרים במכלול הנושאים הרלוונטיים לבריאות בגיל מבוגר, בשילוב עם אנקדוטות הממחישות את טיעוני הספר. חלק מהמחקרים שעניינו את רובינס בחנו תופעות במדינות מערביות, אולם המחבר מקדיש מקום נרחב להשוואה בין ארצות-הברית לבין תרבויות מבודדות, שבהן נמצא שיעור גבוה במיוחד של ישישים בריאים וחיוניים ביותר.

איך מאריכים ימים?
לתרבויות של מאריכי הימים יש מאפיינים משותפים רבים:

להזדקנות יש תדמית חיובית והזקנים נהנים מכבוד רב בקהילה ומקרבה רבה למשפחתם.
חיי המשפחה והקהילה קרובים, סובלניים ותומכים ביותר, בכל גיל.
חיי היומיום כרוכים בפעילות גופנית רבה, והזקנים ממשיכים לעבוד ככל יכולתם ללא הגבלת גיל.
התפריט הוא צמחי בעיקרו: 90% מזון מהצומח באבחזיה (רוב המזון שהם צורכים מן החי הוא חלב צאן ובקר מותסס), 99% בוילקבמבה, 99% בהונזה ו-84% באוקינאווה (רוב המזון מן החי הוא דגים). זאת לעומת 47.5% מזון צמחי בלבד בארצות-הברית (החישוב לפי משקל המזון).
המזון הצמחי מורכב מגידולים מקומיים של ירקות, פירות, דגנים מלאים, קטניות, אגוזים וזרעים. אלה נאכלים ברובם כשהם טריים ביותר.
אין כמעט צריכה של מוצרים מעובדים עם תוספת שמן, קמח לבן וסוכר. גם תוספת המלח נמוכה.
צריכת הקלוריות הממוצעת עומדת על 1,900 ביום, לעומת 2,650 בארצות-הברית.

תזונה ולא תורשה
רובינס מביא נתונים על כך שרק מחלות נדירות יחסית (...) נקבעות באופן נחרץ על-ידי התורשה. בכל הנוגע לגורמי המוות העיקריים בתרבות המערב כיום – סרטן, מחלות לב וכלי הדם, ומחלות רבות אחרות, תזונה בריאה ופעילות גופנית סדירה יכולות לכל הפחות לעכב את הופעת המחלה ולעתים קרובות אף למנוע אותה, למרות נטיות גנטיות ללקות בה. עובדה זו גובתה במעקבים נרחבים על אוכלוסיות שעברו אמריקניזציה של הרגלי האכילה, בעקבות הגירה או עקב חדירת המערב לאזור המחיה המסורתי. באוקינאווה, למשל, הנוכחות הצבאית המאסיבית של האמריקאים מאז מלחמת העולם השנייה, החדירה לאיים מסעדות מזון מהיר, בנוסף על הפצת חלב שומני ומוצרי קמח לבן על-ידי ממשלת יפן. כתוצאה מכך סובלים כיום צעירי אוקינאווה משיעור ההשמנה הגבוה ביותר ביפן. האוקינאווים הקשישים שומרים על התזונה המסורתית הבריאה, ולאחרונה הם נאלצים יותר ויותר לקבור את נכדיהם. תופעות דומות תועדו בתרבויות מסורתיות רבות בעולם – ולא רק במקומות קטנים ומבודדים אלא גם במדינות שלמות, ובראשן סין. בין 1974 ל-2004 זינקה צריכת הבשר שם ב-12,700% (!). התוצאה של שינוי זה ושינויי תזונה אחרים היא עלייה דרמטית בשכיחות של לחץ דם גבוה, סוכרת וסרטן ברחבי המדינה.

בתרבויות של מאריכי הימים, כמעט שלא נוגעים בקמח לבן ובסוכר. בארצות-הברית, לעומת זאת, 98% מהחיטה נצרכת בצורת קמח לבן, והאמריקאי הממוצע צורך 53 כפיות סוכר ביום (0.225 ק"ג). אכילה יתירה של מזונות עתירי קלוריות אלה גורמת השמנה המשולבת בתת-תזונה: עיבוד הדגנים לקמח לבן סילק מתוכם עשרות מרכיבים תזונתיים, וגם מוצר "מועשר" בוויטמינים כולל רק חלק קטן מהמרכיבים שאבדו. קיים קונצנזוס מחקרי על ההשפעה המועילה של דגנים מלאים נגד סרטן במערכת העיכול ובאברים נוספים.

תמר, אם את צודקת ובסופו של דבר לא תהיה ברירה אלא ללקט עובדות וציטוטים מפה ומשם על מנת לכתוב מעין נייר עמדה משלי בנושא, אני רושמת לעצמי שהייתי מסיימת אותו באמירה חיובית כזו, פחות או יותר:
"אם כן, בואו נפרגן לילדינו ולעצמנו חיים בריאים וארוכים יותר, על ידי מציאת חלופות טבעיות ומזינות לחטיפים ולממתקים התעשייתיים. שינויים קטנים בהרגלי התזונה יכולים לעשות הבדל גדול. ככל שמשפחות רבות יותר ישפרו את הרגלי האכילה שלהן, כך השינויים יהיו קלים יותר לביצוע. לדוגמה, אם הנורמה תהיה שמביאים לבית הספר ארוחת עשר בריאה, הילדים שבתיקם ארוחה כזו לא יחושו מקופחים או מתוסכלים וכולנו נרוויח."

יפה הסיכום שלך!

סיכום חופשי שלי מאחד המאמרים:
"סוכר הוא המזון היחיד שאין לו שום ערך תזונתי. צריכת סוכר גורמת לעששת ולהשמנה, והשמנה היא גורם סיכון למחלות רבות בבגרות. כמו כן, סוכר גורם להפחתת התיאבון בילדים, כך שהם לא אוכלים מספיק מהאוכל המזין הדרוש לגדילתם ולהתפתחותם הגופנית והשכלית. בנוסף לכך, במחקרים אחדים נמצא קשר בין צריכת סוכר לבין התנהגות תוקפנית והיפראקטיבית."

זה הגיע אלי במייל: http://www.organiclife.co.il/content/view/408/150/
עצומה לחתימה מהאתר שהוזכר כאן.
אני לא חושבת שזה מספיק, אבל זאת התחלה.

בדיוק ביום שנפתח הדף הזה חגגנו יומולדת ראשון.
חברה אחת הביאה עוגיות ומיץ "לתינוקות" ושאלה אם מותר לבת שלי (כי היא יודעת שתמיד אני מסרבת בנימוס לכל השטויות שהבת שלה אוכלת) אמרתי ש"עוד לא". היא התעקשה שאין בזה סוכר וזה מיועד לתינוקות ואין לי מה לחשוש. הרגשתי לא נוח ונתתי לבת שלי ולשאר התינוקות. לא היה נעים לי להטיף...
בת אחרת של חברים אחרים שהיא בת שנתיים וחצי היתה באטרף, רצה בכל הבית. היא תמיד ממש היפראקטיבית ומגידים אותה כ"קשה". היא תמיד עם חטיף ביד ובוכה אם לא מקבלת. תמיד יש לה גם קופסת שתיה ואמה לא מגיעה אלינו בלי פאקל חטיפים למקרה שהילדה תצרח. מיותר לציין שהילדה שמנה רק שהם מתיחסים לזה כ"שמנמנה".
ניסיתי בעדינות על ידי ספור אישי להמליץ לבחון האם הסוכרים גורמים הלתנהגות. האב מיד סיפר שמחקרים היום מוכיחים שאין קשר בין התנהגות לסוכר. ואז ציין שהיא ממילא לא אוכלת הרבה. אז כנראה שהרבה זה עניין של הסתכלות...
קשה לשכנע ואני מרגישה שזה לא מקומי לשכנע.

Library]עוד סוכר Article1[/po].asp?cat=55&a id=103

היא התעקשה שאין בזה סוכר וזה מיועד לתינוקות ואין לי מה לחשוש. הרגשתי לא נוח ונתתי לבת שלי ולשאר התינוקות. לא היה נעים לי להטיף...
זה לא עניין של "להטיף".
במקרה הזה, את ויתרת על עצמך ועל הרצון והכבוד שלך למען לחץ חברתי.
לא היית צריכה להטיף לה כלום, אלא פשוט לחייך ולהגיד משהו כמו "אני מאוד מודה לך על ההשתדלות, אבל עוד לא ".
לחזור כמו מנטרה על הדבר הראשון שאמרת. כי זה הרצון שלך והעיקרון שלך, ועם כל הכבוד, זו היא שהטיפה לך! כלומר, ניסתה לגרום לך להפר את הרצון והעקרונות שלך למען משהו שלה.
למה להיכנע לזה?
אז מה אם אין סוכר? זה אומר שזה בריא או רצוי? אולי יש בזה סוכרזית??? ו"מיועד לתינוקות" זה שם קוד מסחרי ל"משהו שראוי לאשפה אבל אפשר לעשות מזה כסף על ידי מכירתו למבוגרים טיפשים שלא יודעים לקרוא תוויות ולא מבדילים בין אוכל לבין אשפה".
זו סתם דעתי, כמובן. לפעם הבאה שתבוא עוד אחת כוחנית כזאת ותרצה לגרום לך לוותר על עצמך ולתת לה להכתיב לך.

בדיוק היום היתה לי שיחה מייאשת בנושא עם אמא שלי.
אימי מארחת את ילדיי פעם בשבוע, כולל לינה, כדי לאפשר לי לימודים שמתקיימים אחה"צ עד מאוחר בערב. הילדים אצלה מהצהריים עד למחרת ב-8:00 בבוקר.
מסתבר, שלמרות שאימי בשלנית מצויינת, וכל ילדותי בישלה אוכל טרי, היא מבשלת לנכדים רק מרק קישואים שהם מאוד אוהבים, והשאר זה פיצה קנויה ממשלוח, נקניקיות, שניצל קפוא, לחם וגבינה. היא לא מציעה להם ירקות טריים. ואלו ילדים שמאוד אוהבים ירקות ופירות, ויש לה בבית בשפע. ואז גיליתי שהם מקבלים גם מילקי שוקולד, שוקו בבקבוק, אקטימל וביצת-שוקולד.
וזו אמא שמודעת מאוד למיותרות של סוכר, וכל ילדותי הגבילה את צריכת הממתקים שלי.

אמרתי לה כמה וכמה פעמים שאני מבינה שפינוק הילדים הוא חלק מהסבתאות, אז שתפנק אותם בסיפור, בצעצוע, בממתק אחד ליום לכל היותר, והיא ממשיכה להפריז.
היום שוחחתי איתה על כך שהסוכר גורם להם להתפרע - וזה מפריע לה - אבל היא מרגישה שאסור לה למנוע מהם את העונג

אני לא יכולה להציב גבול אסרטיבי בנוסח "אם תמשיכי לתת להם כמות כזו של ממתקים הם לא יבואו אלייך", כי אני תלויה בה כרגע לצורך לימודיי. (אין כרגע פתרון אפשרי אחר).
ביקשתי ממנה שתקרא תוית של של אקטימל שתבין כמה סוכר יש בו, אבל נראה לי שכמויות הממתקים קשורות לצורך רגשי שלה, ולא לאי-הבנה של נזקי הממתקים.

אולי צריך לחשוב איך אפשר להגיע לצד הרגשי של קרובי משפחה שלנו, אם זה בכלל אפשרי, ולא רק לצד הקוגניטבי, המבין.

אוי אדמה טובה )-:

יש אפשרות לשלוח איתם אוכל מהבית, כולל תבשילים ופירות וירקות טריים?
ממש נורא כשיש הורים, שאמורים היו להיות מודעים, כי את יודעת שהיא היתה מודעת יפה מאוד כשאת היית ילדה, ובכל זאת מגלים כזאת התנהגות נכה רגשית עם הנכדים )-:

יש אפשרות לשלוח איתם אוכל מהבית, כולל תבשילים ופירות וירקות טריים?
אימי אוספת אותם בצהריים מבית-הספר/גן. אז אני שולחת איתם פירות טריים וירקות חתוכים, אבל תבשילים לא מחזיקים מעמד.
את הפירות הם באמת אוכלים, אבל כשהם שבעים ממילקי/שוקו/נקניקיות הם לא נוגעים במלפפון.
אבל עכשיו עלה לי רעיון חדש! אני מבקרת אותה לפעמים, ואני יכולה בפעם הקרובה להביא תבשיל / מרק בריא ולהקפיא אצלה (אני יודעת שהיא מסכימה שאקפיא לפעמים דברים אצלה), ושתפשיר ותגיש להם כשהם באים. אני יכולה להגיד לה משהו בעדינות על תכולת הברזל הנדרשת במזונות של הצעיר, או שנשאר לי עודף מזון ואני לא רוצה להשליך

כדי שלא תחוש ביקורת. (כי אם כן, היא עשויה פשוט להתעלם ולא להפשיר את מה שאביא).
אני צריכה להיות מאוד מתוחכמת ועדינה עם זה, כי פעם כשהיא אספה אותם מבית הספר לביתי, השארתי שפע אוכל טרי מבושל, אבל היא עצרה בדרכה בטייק-אווי תאילנדי והביאה לילדים. אטריות ביצים עם ירקות, אבל עם רוטב מלא סוכר

ובכל זאת מגלים כזאת התנהגות נכה רגשית עם הנכדים
אני תוהה אם הקושי שלה הוא עם הנכדים, או שקשה לה לבשל כי היא כבר לא צעירה, או שיש לה קטע נקמני מולי, והיא משתמשת בילדים. אחרת איך היא מתעלמת מאוכל טעים ומזין מוכן, והולכת לקנות אוכל אחר, בעליל פחות מוצלח. אולי היא בכלל סבורה שככה היא משקיעה יותר?

אחרת איך היא מתעלמת מאוכל טעים ומזין מוכן, והולכת לקנות אוכל אחר, בעליל פחות מוצלח. אולי היא בכלל סבורה שככה היא משקיעה יותר?
הוצאת לי את המלים מהמקלדת! הלכתי לכתוב לך וראיתי שכתבת בעצמך.
זה ממש נראה קטע נקמני במיוחד נגדך! זה נורא!
יש אפשרות לדבר איתה? יש אפשרות לעזאזל למצוא ביביסיטר אחרת? אין חברה בסביבה שהילדים יכולים להיות אצלה עד מאוחר בלילה ואז תבואי לקחת אותם? כמה זמן זה עוד יימשך, היום בשבוע הזה?

כמה זמן זה עוד יימשך, היום בשבוע הזה?
זה יקח עוד ששלושה שבועות.
לא נורא. לא נזק פרמננטי.
ניסיתי למצוא בייביסיטר אחרת וסידור עם חברות, זה לא התאים.

בכל אופן, הישג אחד השגתי כבר! כתבתי לה מייל. מיד אחרי שכתבתי כאן. במקום שיחה בע"פ. מייל מנומס ונעים, בצירוף אחד המאמרים שהובאו לעיל על כך שהסוכר משפיע על הילדים אחרת מאשר על המבוגרים וגורם להיפר. שיבחתי אותה על כמה שחשוב לה לפנק, הזכרתי כמה היה לי כיף כילדה שהיתה מקריאה לי סיפורים, והצעתי שתנסה את זה כתחליף לממתקים. היא ענתה שתגביל את הממתקים לאחד ביום, אחרי האוכל. דיינו.

הלא יאומן מתרחש!
אמא שלי התקשרה אליי, עם רעיון מהפכני - היא רוצה לצמצם את כמות הממתקים שהיא נותנת לילדים! זה רעיון שלה בכלל. היא חשבה שהסוכר גורם להם להשתולל, ועכשיו המאמר ששלחתי לה אישר את השערותיה. היא לא רוצה שהם יתפסו את זה כעונש, אז היא רוצה לעשות את זה בהדרגה. היא הציעה שנשוחח גם עם אחותי שילדיה גם מתארחים אצלה (והם מתארחים שם על בסיס יומיומי) ונגבש עמדה משותפת (האם ייתכן שהיא מבקשת גיבוי ותמיכה מאיתנו? כנראה).
יש לי ניחוש מה קרה כאן. כנראה סבתאות התקשרה לה עם ממתקים (אמא שלה היתה סבתא שמביאה שוקולד בכל ביקור, וזהו. מעבר לזה לא היה קשר משמעותי איתה). אולי היא בכלל שחזרה את הקונפליקט שלה עם אמא שלה - שהביאה לנו ממתקים בעוד אימי מגבילה אותנו. הרעיון לא להעתיר ממתקים כנראה נתפס כמעילה בסבתאות, ועורר רגשי אשמה. כנראה המאמר הזה נתן לה מפתח להפטר מרגשי האשמה.

והכי טוב, שהיא משוכנעת שהרעיון להגביל ממתקים הוא בכלל שלה!

אדמה טובה{{}}, איזו מעולה את!

איזה דף רלוונטי. אני בדיוק מחפשת זמן ופוקוס לכתוב מייל לוועד ההורים של הגן, אחרי שהבת 6 שלי התלוננה שזה גן שלא שומר על הבריאות של הילדים כי יש בו יותר מדי ממתקים (!). הגישה שלי אומרת - מודעות, צמצום, בחירה. לא מניעה. אני חייבת לכתוב משהו מקרב, לא ארוך מדי ועם הצעות פרקטיות. כשאגיע לזה אשמח לפרסם גם פה.

אני חייבת לכתוב משהו מקרב, לא ארוך מדי ועם הצעות פרקטיות. כשאגיע לזה אשמח לפרסם גם פה.
אשמח לכך מאוד מאוד.

והכי טוב, שהיא משוכנעת שהרעיון להגביל ממתקים הוא בכלל שלה!

אדמה טובה, איזו מעולה את!

(-:

אני חייבת לכתוב משהו מקרב, לא ארוך מדי ועם הצעות פרקטיות. כשאגיע לזה אשמח לפרסם גם פה.
מעולה! מחכים לך!

הבת 6 שלי התלוננה שזה גן שלא שומר על הבריאות של הילדים כי יש בו יותר מדי ממתקים (!)
במבי, איתך במאבקך הצודק, אבל אם זה מה שהבת שלך אומרת -- את את שלך כבר עשית. אני מניחה שאם היא אומרת את זה אז היא יודעת גם לשמור על עצמה. אפשר לשלוח מייל, אבל באמת באיזי.
אלא אם כן הבת שלך באמת סובלת מהיצע המזון. אני אומרת את זה בתור הילדה-המתעבת-כל-חטיף-וממתק-חוץ-משוקולד, שרק הריח המשולב של במבה-ביסלי-סוכריות ג'לי גרם לה צורך בלתי נשלט ביציאה החוצה לאוויר.

זה היה ככה:

"אמא, נמאס לי מגן רמות"
"למה"
"כי אוכלים שם הרבה מדי ממתקים. וביום שישי חלה, שזה מקמח לבן וזה גם לא כלכך בריא"
"נכון, את צודקת"
"אני צריכה להגיד לשאר הילדים. אבל אני מתביישת. למה לא שומרים בגן הזה על הבריאות של הילדים?"
"את לא צריכה להגיד. כל הורה מחליט מה לספר לילד שלו. לא כולם חושבים שממתקים זה מזיק לבריאות"
"אז יפלו להם השיניים"
"לא בטוח שיפלו, אבל בטוח שהרבה ממתקים זה לא בריא. את יכולה אולי לקחת את הממתק שמחלקים לך ולהביא הביתה ואז לבחור אם לאכול אותו או לא"
"אבל אני מתגרה!"
"אז יש לי רעיון אחר. תטעמי קצת, כדי לדעת מה הטעם ואז תוכלי לזרוק לפח. תנסי להקשיב לגוף שלך לדעת אם זה טוב בשבילך"
"אבל הוא לא מדבר"
"נכון. את יודעת שאני בכלל לא מתגרה ממתקים"
"כי את מבוגרת. ממתקים זה לא למבוגרים"
"אבל יש מבוגרים שאוהבים ממתקים. אותי זה לא מגרה. אני רואה למשל מרשמלו והגוף שלי כאילו אומר לי שזה לא טוב בשבילו"
"אבל למה בכלל עושים ממתקים? למה לא שומרים על הילדים?"
"כי אנשים מוכרים ממתקים בכסף והם רוצים כסף"
"אבל זה לא הוגן! גם אנחנו רוצים כסף. ומה אנחנו עושים?"
"אבא עובד ומרוויח כסף"
"ואת?"
"אני כרגע לא עובדת. אני מגדלת את דניאלה. ואני לא יודעת אם אמצא עבודה כמו שאני רוצה, כי אני רוצה להיות הרבה עם הילדים שלי"
"אז יש לי רעיון! תביאי שמיכה קטנה עם צעצועים. ואם תצטרכי לעבוד על המחשב אז דניאלה תשחק. ואני יכולה לבוא איתך ולשמור עליה. ואם היא תצטרך לינוק, אז תגידי למורה ליוגה שאת צריכה הפסקה"

ובחנוכה קיבלה משלוח מנות מזעזע נסבתא שלי (בת 87, לכי דברי איתה על זה. היא מוכנה שתאכלי קלקר, העיקר שתאכלי). אז פתחנו ואמרתי לה שמכל המשלוח מנות יש דברים יותר מזיקים ופחות מזיקים. טופי וצ'יטוס (נדמה לי שככה קוראים לזה) הכי מזיקים. שוקולד הכי פחות. אז היא לקחה את הטופי פתחה את העטיפה והניחה על השיש - אמא, שהנמלים יאכלו את זה, שלהם יהיו חורים בשיניים

וככה גם עם הצ'יטוס.

את המייל אני רוצה לכתוב כדי שיהיו פחות מסרים סותרים, זה מבלבל אותה. אני רוצה לנסות להגיע למקום שבו יש לי תחושה מינימלית שמישהו שולט על ההיצע ועל הכמות, ושיהיה לפחות בכל הקשור לגן - אישהו קו עם מסר אחיד. שבימי הולדת בבית יעשו מה שהם רוצים, אבל שבגן תהיה קצת יותר מחשבה ופיקוח. אני מרגישה שאני מבלבלת אותה שמצד אחד אני אומרת לה דברים מסויימים (ואני בסך הכל לא אומרת הרבה, ובמנות קטנות, והילדה אוכלת ממתקים..) ומצד שני אני שולחת אותה למקום שהיא מרגישה שמפקיר אותה. אני חייבת לפחות לנסות למצוא איזשהו מכנה משותף שיגרום לה ולי להרגיש בידיםי יותר בטוחות.

<הוקלד תחת התקפת תינוקת יונקת בועטת שלוחת ידיים, מתנצלת על כל האותיות שבטח ברחו למקומות שהן לא שייכות>

במבי, אדירה הילדה שלך

(-:

במבי, אדירה הילדה שלך
לגמרי.
הלואי שהיתה מגיעה בשנה הבאה ללמוד אצלנו.
<לקוות מותר, נכון?>

_במבי, אדירה הילדה שלך
לגמרי._

_לגמרי.
הלואי שהיתה מגיעה בשנה הבאה ללמוד אצלנו.
<לקוות מותר, נכון?>_

אצלנו היא תוכל בעצמה להצביע נגד הבאת ממתקים לבית הספר!

<לקוות מותר, נכון?>

אתן חמודות. הלוואי

נראה לי מאוד מתאים לה דמוקרטי, אבל היא כנראה תגוייס לשורות הוולדורף..

רק שלא תופתעו אם יום אחד שנבוא לבקר היא תשאל אם יש לחם לבן וממתקים

אני פשוט מנסה בנושא הזה להחדיר קצת מודעות וביקורת, ונותנת לזה את הקצב שלו, כלומר שלה. בגדול, אני לא ממש בעד חשיפת המטריקס בפני ילדים, אבל בנושא הזה ובגיל הזה אני מרגישה נוח להביא בפניה קצת אינפורמציה, כי מנגד הם פשוט מופקרים וטוחנים להם את המוח ומוציאים להם את העיניים. וזה נזק לכל החיים לדעתי.

אגב, בגן רמות יש משהו שנקרא "צלחת מנצחת" - שזה לקבל מדבקה אם הבאת משהו בריא לאכול. למשל, סלט. עכשיו, הילדה אוהבת סלט. קלטתי שהיא מבקשת סלט לגן כדי לקבל מדבקה! ככה יוצרים הפרעות אכילה. אמרתי לה - אני לא רוצה שתאכלי סלט כדי לקבל מדבקה. אני רוצה שתאכלי סלט כי זה טעים ומזין ומחזק. הבינה.

בגן רמות יש משהו שנקרא "צלחת מנצחת" - שזה לקבל מדבקה אם הבאת משהו בריא לאכול.
אוי.

והכי טוב, שהיא משוכנעת שהרעיון להגביל ממתקים הוא בכלל שלה!
קלאסי...

<כמו אמא שלי ולינה משותפת, בלי חיתולים, ואפילו אנסקולינג...

>
<אינשאללה יום אחד היא גם תחשוב על זה שלא למול היה רעיון שלה...>

הבת 6 שלי התלוננה שזה גן שלא שומר על הבריאות של הילדים כי יש בו יותר מדי ממתקים (!) (במבי)
במבי, איתך במאבקך הצודק, אבל אם זה מה שהבת שלך אומרת – את את שלך כבר עשית. אני מניחה שאם היא אומרת את זה אז היא יודעת גם לשמור על עצמה. אפשר לשלוח מייל, אבל באמת באיזי. (סמדר)

הבנות שלי אומרות במפורש: כשיש בסביבה ממתקים הן "מתגרות". "להתגרות" זה מושג מפתח בבית. מבחינתן, כשאין ממתקים הן לא עסוקות בזה, ואם יש להן צורך במתוק הן יסתפקו בפרי, עוגיות ביתיות או אקטימל. אבל אם יש ממתקים או חטיפים בסביבה, אין להן שום יכולת פנימית להתנגד להם. ככה שלפחות אצלנו, יש מרחק רב בין הפנמת הערכים של אכילה בריאה לבין יכולת 'לשמור על עצמן'.
הורס אותי שדור שלם דופק לילדים שלו את הבריאות בגלל בורות ובגלל קושי להתאגד ולשתף פעולה.

במבי, אני מחכה בכיליון עיניים לקרוא את המייל המקרב שלך.

אקטימל
סתם הערה מבאסת: אקטימל הוא לגמרי ממתק...

אקטימל הוא לגמרי ממתק
נכון, אבל הוא הרבה הרבה הרבה הרבה יותר טוב מטופי, למשל.
(אוי לנו ואוי לתרבותנו שאנחנו בכלל יכולים להשוות משהו לטופי...

)

אל דאגה, אני יודעת שאקטימל הוא ממתק. אבל - מה שתמרוש אמרה.

בהמשך להערה על המושג 'להתגרות', הנה עוד משפט שאני רוצה לשלב בחומר ההסברה:
הקטינו את החשיפה לממתקים וחטיפים: ילדים וגם מבוגרים אוכלים לרוב כשהם חשופים למזון. לכן עצם הזמינות של ממתקים וחטיפים גורמת לצריכה מופרזת שלהם. הקטנת החשיפה למזון המזיק לבריאות, תגרום להקטנת הכמויות שיאכלו ממנו מבלי ליצור תחושות של חסך או עימותים בנושא.

אני חושבת שאחת הבעיות המרכזיות בעניין הממתקים, היא המחשבה של הרבה אנשים שהם דברים נחוצים, שלמנוע אותם מילדים יהפוך את הילדים למסכנים, שבאמת מסיבת יום הולדת היא לא מסיבת יום הולדת ללא ופלים ובמבה וביסלי. כל עוד לא נמגר את התפישה הזו, וכן את התפישה שאומרת "גם אנחנו גדלנו על זה, ויצאנו בסדר", נראה לי שהמאבק שלנו אבוד.

אחת הבעיות המרכזיות בעניין הממתקים, היא המחשבה של הרבה אנשים שהם דברים נחוצים, שלמנוע אותם מילדים יהפוך את הילדים למסכנים

בשביל זה פתחתי את הדף חינוך לאכילת ממתקים, שנועד להיות דיון בדרך בה אנחנו ברמה התרבותית תופסים "ממתקים" ומציגים אותם לילדים שלנו. וזה כמובן הפך די מהר לדיון בשאלה איך ומה הילד אוכל, והאם למנוע ממנו או לא, וזה בכלל לא מה שהתכוונתי אליו.
נקפיץ אותו ל מה חדש, אולי תהיה לו עדנה.

האם למישהו יש קישור ואינפורמציה לגבי:

הכתבה שהיתה בהארץ לגבי האמת שמאחורי מוצרי ה"בריאות"? (מחפשת קישור)

אתר שמפרט מהם ה E המזיקים ביותר?

אבחנה טובה מתי מזון מעובד הופך להיות מזיק בהכרח (כלומר, גם פסטה זה מזון מעובד, ואני לא רוצה להכלי אותו במזונות מזיקים) (אני כותבת משהו שיעבור לגננת, שאשמח לפרסם גם פה)

מהם התהליכים התעשיתיים ה"ציניים" ביותר - התפחה בחומרים מאיצים, מתיחה בעזרת חומרים חשודים, מהם בדיוק "מתחלבים", הסבר טוב לגבי מהם "מי גבינה" או כל הדברים האלה שהם שאריות ושמשמים כתחליפים שאני קוראת להם "ציניים" בתהליך ייצור המזון התעשייתי

כמה כפיות סוכר יש ב... (אם יש לכם אינפורמציה, כתבו)

כל מה שעולה בדעתכם ועשוי להיות רלוונטי למסמך שמבקש לדבר לאנשים של דרך האמצע ולחולל שינוי לא מתוך פטישי חמש קילו המוטחים בראש, אלא מתוך אינפורמציה לא יותר מדי מפחידה, אבל אמינה ולא מתייפייפת יותר מדי

תודה

אתר שמפרט מהם ה E המזיקים ביותר?
אני לא מכירה אתר, אבל בספר הבישול "המטבח של פיליס גלזר" מופיעה בהתחלה רשימה של
ה E המזיקים ביותר וגם כאלה שפחות (שבשבילי זה גם חשוב).

אינדקס צבעי מאכל וחומרים משמרים

כאן יש מאמר של רחלי בהרל ובו הסברים שווים לכל נפש על ההבחנה בין מזון בריא למזון תעשייתי שלעתים מתחפש לבריא.