מאותגרת אירגון הבית

מעניין איך כל שנה בעונה הזאת בערך קצת לפני פסח כל דפי הסדר והנקיון מתעוררים.
נכון. זה באוויר.

הדבר שהכי עושה חשק זה לראות בטלוויזיה שעושים ניקיון. במיוחד בערוץ הקניות כשמפרסמים כל מיני מכשירי קיטור ומגבים ומוצרי ניקיון.
היום מצאתי את עצמי חושבת על רובוט קטן וחרישי שרק יאסוף את גלגלי וכדורדורוני הפרווה המתעופפים שמשאירה החתולה (כל כולה קטנטונת, עם פרווה שמספיקה לפחות לארבעה חתולים, בתוספת זלזלים, קוצקוצים, עשבובים וגרגרים שהיא מביאה). מי שממציא כזה זכאי לפרס.

אנד לוסיה D-: גדול.

שליחה על ידי פרח* » 02 מרץ 2010, 01:24

_פאנלים הם החלק המרוצף שעל הקיר כדי שהרצפה לא תיתקל בבת אחת בקיר (למרות שעכשיו יש אופנה לעשות אותם בצבע של הקיר)
הקטע שהם מתחברים לקיר הוא מין פס קטן לפעמים אלכסוני לפעמים מאוזן כמו מדף קטן שצובר אבק._
אה! אז אני חשבתי שהכוונה בלנקות פאנלים היא לנקות ממש את החלק המרוצף שעל הקיר. מעולם לא התיחסתי באופן ספציפי לפס הקטן הזה שעכשיו כשאני מסתכלת הוא באמת אלכסוני. אבל מה,
_אם ההגדרה של לעשות פאנלים זה להסיר מהמדפון הזה את האבק, אז זה די קל
(אני פשוט עושה את זה עם המטאטא, לא מושלם אבל עושה את רוב העבודה...)_
מסתבר שבמשך שנים אני עושה פאנלים בלי לדעתי שאני עושה פאנלים(-:

_מה שתמיד עושה חשק לנקות זה דיבורים על ניקיון

כל פעם כשאני קוראת את הדפים האלה זה עושה לי חשק._
כנ"ל. הבעיה שהחשק נמוג מתישהו בדרך (הלא מאד ארוכה ויש היאמרו אפילו קצרצרה) מהסלון למטבח...(-:

נחמה, תארת בדיוק מפליא את מה שעובר עליי ואני מאמינה שעל רובנו.

אני זוכרת שבגיל 12 כששטפתי פעם כלים נשבעתי שכשאהיה גדולה לא אצטרך לעולם להתעסק עם עבודות הבית.. אהיה כל כך עשירה שאחרים ינקו במקומי ואני אשאר עם כפות ידיים רכות ונעימות (:-0 ).

אז זה לא קרה (אוקי, גם לא התחתנתי עם המורה להתעמלות).

גם כל העצות של הפליי ליידי, כולל אלו שתארת, אפעס, תופסות אצלי, לרגעים. אולי זה גם עניין של חינוך מחדש שיש שיותר טובות בזה, לחנך את עצמן להרגלים אחרים, או שרמת המוטיבציה ההתחלתית שלהן אדירה בנושא.
לי אין את זה.

למשל יותר דחוף להביא את עצמי לבנק להפקיד צ'ק שייתן שלוות נפש לשוש סגנית המנהל וזה לא קורה כבר שבועיים (צריך לנסוע לשם, כאילו). יש כאלה שרק המחשבה על צ'ק לא מופקד בארנק מעוררת בהם חלחלה ויש שיכולים לכתוב על כך בבאופן ולהמשיך לשתות תה ועוגיות בלי להפריע לעצמם.

בשורה התחתונה, אני אומרת שזה לא כזה רצפטי הסיפור הזה. זה לא שמקבלים מרשם מהפליי ליידי או עושים עבודת עומק רגשית, קוראים ספר או מקשקשים בבאופן

והופה הבית/ החיים/ התיק/ הארנק /שולחן העבודה במחשב הופכים מתוקתקים... נדמה לי שרובינו פשוט מספסרות בעצות, מדי פעם מלקטות כמה עצות טכניות אבל לא באמת משתנות באיזשהו תחום...

אותי מעניין, לא איך מנקים - אלא איך מטמיעים הרגלים חדשים.
אם יש מאותגרת הטמעת הרגלים חדשים לשעבר שהיתה שם, ושרדה בשביל לספר - עלי ובואי עליינא בבקשה.
התה והעוגיות - עליי...

לפני כמה ימים בזמן שניקיתי את הבית הייתה לי הארה - מעכשיו ועד סוף החיים בערך פעם בשבוע - אני אצטרך לנקות את הבית.
התמלאתי כזה ייאוש שפשוט התיישבתי על המיטה ופרצתי בבכי...

התמלאתי כזה ייאוש שפשוט התיישבתי על המיטה ופרצתי בבכי...
זה יאוש זה? ומה עם לשאוף ולנשוף עשרים פעם בדקה? ולאכול כמה פעמים ביום? ולדבר עם אנשים? ולחבק את הבעל והילדים? ולטפל בהם? ולהכין ארוחות כל יום? ולשטוף כלים? ולהיות בקשר עם ההורים ועם חברים? וללכת ולשבת ולישון ולקום?

תודה, עכשיו זה לא סתם יאוש זה יאוש עמוק...
והצהוב: קושי אינו בהכרח סבל...

שש שנים אני בפלייליידי, תלמידה גרועה מאוד, יש לציין, אבל למדתי ממנה המון טיפים שעזרו לי וחסכו לי המון כסף. למשל לא לקנות שטויות, לזרוק מה שלא צריך, מכונת כביסה ביום, להדיח כלים תוך כדי בישול וכו'.

אז את לא כזו תלמידה גרועה! תני לעצמך קצת קרדיט.

אני אצטרך לנקות את הבית
ונניח שאת לא צריכה, אלא רוצה שיהיה נקי. איך ההרגשה עכשיו?

אם יש מאותגרת הטמעת הרגלים חדשים לשעבר שהיתה שם, ושרדה בשביל לספר - עלי ובואי עליינא בבקשה.
אני נא לשלוח לי בדואר את העוגיות אני אוהבת עוגיות.
בשיטת הפליי ליידי באיטיות מטורפת לאורך שנים עם המון משברים, רוב הזמן (נגיד עכשיו לא כי ישנה אצלי חברה עם שלושה ילדים) הבית שלי מסודר וכמעט נקי מאוד .

שליחה על ידי נחמה* » 02 מרץ 2010, 15:38

אמא נמרה,
קודם כל תודה, לא חשבתי על זה שבעצם אני לא כל כך גרועה כבר. בכל זאת שש שנים. לא יום ולא יומיים. אין ספק שעשינו דרך.

מצד שני - זכור לי כשגיליתי את הזבובה מאוד התלהבתי, הדפסתי את רשימת המיילים והדבקתי על המקרר, ישר התחלתי להתפרע, לעשות ערמות של 27 דברים לזרוק וכאלה.
אני צוחקת עכשיו כשאני כותבת את זה אבל הייתי בטוחה שתוך שלושה חודשים הבית הולך להיות מבריק. חחחח. שלושה חודשים.
ראוי לציין כאן - בהחלט אפשרי להגיע לזה בשלושה חודשים.
מצד שני - מי שמגיעה לזה תוך שלושה חודשים היא לא מאותגרת אירגון הבית. היא בחורה מוצלחת מאוד באירגון הבית.

ג'ינג'ית,
קודם כל בקשר לזה שאת לא מגיעה להפקיד וזה יושב עלייך, פעם אמא שלי נתנה לי את העצה הכי חכמה שקיבלתי בחיים והיא "מתוך שני דברים גרועים בוחרים את הפחות גרוע".
מה יותר מפריע לך? - זה שהצ'ק לא מופקד, או הנסיעה המעצבנת לבנק?
זו עצה טובה לכל מיני דברים בחיים.
וזה גם עושה לך שקט בראש. אין ספקולציות. יש שתי אפשרויות. בוחרים מתוכן את זו שהכי מתאימה לי כרגע וסוגרים עניין. סתם להתחרבש עם "כן, אבל...." זה סימן טוב לזה שמשעמם לנו בחיים.
הכי טוב שתקבעי לך יום שאת הולכת וגומרת עם זה וזהו. אבל תכתבי בלוח, כאילו יש לך תור או כרטיס להצגה. ככה זה משהו שנקבע וגמרנו. אולי גם תשלבי את זה עם משהו נחמד שאת רוצה לעשות "אם את כבר באיזור".

לגבי הרגלי הניקיון אני מבינה אותך, אבל זה כן (סוג של) רצפטי. וגם כאן תופס ה"מה יותר מפריע".
ואל תזלזלי בכלל בפלייליידי כי היא מדברת בדיוק על הדילמות שהעלית. אבל בדיוק בדיוק.
קודם כל היא זו שמלמדת לרדת מהציפיות, לרדת מהשאיפה לשלמות, את חייבת לקרוא אותה.
ההרגלים החדשים מוטמעים לאט לאט. למשל דוגמא - יש לה את הקטע של לסדר את המיטה אחרי שמתעוררים. סתם חפיף כזה בהתחלה, העיקר שהשמיכה פרושה מעל. אם את רוצה או לא רוצה אחרי כמה פעמים זה כבר נעשה אצלך הרגל. פתאום מיטה סתורה מתחילה להפריע לך בעיניים. זו הטמעת הרגל.

הכי טוב שתקבעי לך יום שאת הולכת וגומרת עם זה וזהו. אבל תכתבי בלוח, כאילו יש לך תור או כרטיס להצגה. ככה זה משהו שנקבע וגמרנו. אולי גם תשלבי את זה עם משהו נחמד שאת רוצה לעשות "אם את כבר באיזור".

הצחקתותי.
אותי זה לא מטריד, הצ'ק. באמת.
וכשיטריד - לקבוע לעצמי שעה ויום יסמן את התחלת המרי. כי למה נועדה מחויבות אם אפשר להפר אותה..

מצד שני יש דברים שבהחלט פותחים את הראש - הקטע עם האשראם והאפקט המדדיטיבי של הנקיון השפיע עליי והיום סידרתי יופי אזורים נידחים בבית..

ואם בענייני עצות - אז שמתי לב שבאזורי "מלחמה" בבית, היכן שיש הרים של דפים וחפצים ופיצ'פקס קל יותר קודם רק לסדר, לראות מסודר, לראות יפה, אח"כ ביום אחר בשעה אחרת - ממש לנקות. מה שנקרא להתחיל בירי אווירי ולהכניס מאורח יותר את הפעילות הקרקעית...

מדחיינית כרונית, מאותגרת ארגונית, קצרת רואי ועם ילדות בצילם של הורים פרפקציוניסטיים וחובבי סדר ונקיון כבדים (משמע, מרד הנעורים במובן סימון הטריטוריה שלי בבלגן עובר לי רק בשנים האחרונות, כשהנעורים כבר לא נראים ממרומי הגיל):

בלי בושה, לתגמל את עצמך אחרי משימות כמו הפקדת צ'ק. "אחרי שאני מפקידה את הצ'ק אני חוזרת הביתה והולכת לישון אחר הצהרים".
לסדר אפילו טיפונת ולומר לעצמך שהנה, אולי השולחן בסלון לא מסודר אבל הוא קצת פחות מבולגן ממה שהיה לפני חמש דקות.
לדמיין כמה כיף יהיה לחזור הביתה או לקום בבוקר לכיור נקי. ממש לאלץ את עצמך לשטוף כלים לפני יציאה מהבית או הליכה לישון. להתחיל לסדר את השיש מהקצה לכיוון הכיור, לדבר לעצמך ולמיין כל חפץ לפי ייעודו - חזרה למקרר, לפח, לכיור, לארון או לחדר אחר.

אני קוראת את מה שקראתי לפני שנה. הבית הנחשק יהיה בעוד כמה ימים ביתנו-לשעבר. הבית היה מקסים בקיץ אבל מהר מאוד התגלו בו תקלות, דליפות, באגים סמויים של בית ישן ובעיקר בעל בית נרגן שמתייחס לדייריו כאל כספומט ורואה זאת כעלבון אישי כשהם מעזים לבקש ממנו לתקן גדרות מתפרקות או לינולאום מתקלף. לא מחדשים לנו את החוזה כי הוא רוצה למכור - כנראה המאסנו עליו את עניין ההשכרה כמו שהוא המאיס עלינו את השכירות. אנחנו עוברים לבית שקנינו במו כספנו. בסוף השבוע התקנו ארונות מטבח, היום צבעתי. מקווה שאצליח לשמור על סדר. באריזה גיליתי שיש לי כמות לא מבוטלת של סלסלות, קופסאות יפות וארגזי אחסון גדולים. הבית משופץ, ואולי זה יעלה לי את המוטיבציה לנקות כי בבית ישן אין מה לעשות, גם כשמקרצפים הוא לא ייראה ממש נקי.

_אני נא לשלוח לי בדואר את העוגיות אני אוהבת עוגיות.
בשיטת הפליי ליידי באיטיות מטורפת לאורך שנים עם המון משברים, רוב הזמן (נגיד עכשיו לא כי ישנה אצלי חברה עם שלושה ילדים) הבית שלי מסודר וכמעט נקי מאוד_

מי שנותן פירורים מקבל פירורים. דווקא יש עוגיות טובות. חבל...

אוקי.
הלכתי היום לבנק, להפקיד את הצ'ק.
לא רק שהלכתי אלא שבגלל שהנסיעה היא זו שעיכבה אותי מלעשות את זה מלכתחילה, החלטתי לעשות זאת רגלית. כמה קילומטרים טובים הלוך וחזור.
לקחתי מזון יבש לחתולים וחילקתי לחתולים תועים. זה הפך את הצעידה ליותר מספקת.
כמובן שהחתול השמן, זה שנראה ביתי ולא מהרחוב פגש אותי ראשון.. וקיבל גם קיבל מנה גדושה כי מה אני אתחשבן עכשיו ודווקא זה החולה-השדוף -העושה לבכות פגש אותי בסוף, כשנותרו רק שאריות, כך שאת מנת יסורי המצפון היומית שלי קיבלתי חינם על הבוקר.

בסוף הגעתי לבנק. מתנשפת, מיוסרת מצפונית, מוכנה עם התיק פתוח לבדיקה הבטחונית..
ונחשו מה?
שביתה!
בנק דיסקונט שובת.

את הצ'ק אפשר היה להפקיד למרות שאיך לומר.. קוליקו אחת ב"אל תור" הרסה לאנשים שם את הבריאות... אבל שרדנו.
אבל כסף לא יכולתי למשוך (אני מושכת רק אצל כספרית, כי אני שוכחת כרונית של קודים כספומטים וכאלה וזה יותר בריא כלכלית). מצד שני גם באתי ללא תעודת זהות, שאני לא מוצאת מרוב "סדר" בבית. אז במילא כסף לא הייתי רואה היום.

בדרך חזרה קניתי מטליות ריצפה ונקיון מיקרופייבר שהומלצו למעלה מחנות מאוד זולה שנמצאת בדיוק באמצע הדרך וגם מאפים חמים שיהיו בבית ופאלאפל אלמותי שיהיה שמח בבטן.

בקצב הזה משהו באמת ישתנה פה... היום בלילה אני מתכננת לפשוט על קופסא או שתיים מתוך ה-20 שעוד לא פרקתי מהמעבר אבל ששש, לא מדברים על זה.

שליחה על ידי פרח* » 03 מרץ 2010, 20:09

לסדר אפילו טיפונת ולומר לעצמך שהנה, אולי השולחן בסלון לא מסודר אבל הוא קצת פחות מבולגן ממה שהיה לפני חמש דקות.
אצלי זה מגיע לרמות כאלה שיש פעמים שכשאני מועילה/מצליחה לקחת כוס אחת משולחן הסלון שנראה כאילו עבר עליו טורדנו לכיור המטבח שעולה על גדותיו ולמרות שהמצב חמור ואין אבל באמת אין הבדל בין המצב כשהכוס היתה על השולחן לבין זה שהיא על השיש. ובכל זאת, עשיתי משהו, זה אולי בטל בשישים ואולי לא נראה לעין, אבל זוהי תחילתה של תזוזה שמי יודע אולי עוד יהיה לה המשך ולכן אני זוכרת יפה יפה לשבח את עצמי ולטפוח לעצמי על השכם.
לפעמים אני קצת מתבישת אפילו בפני עצמי שפעולה כזאת קטנה דורשת כזה פידבק מפואר אבל מי יודע אולי כמו בהומאופתיה שהמים זוכרים כך גם המרחב בבית שלי זוכר כל פעם שחפץ מצליח לנוע בדרך פלא מהרצפה/שולחן/כסאות/ למקומו הטבעי והנכון...

<טוב, יש ימים יותר טובים>
<ומצד שני, יש ימים שהתיאור הזה ממש אבל ממש מדויק>
<קצת מתפדחת, אפילו שאף אחד פה לא מכיר אותי>

_ג'ינג'ית,
קודם כל בקשר לזה שאת לא מגיעה להפקיד וזה יושב עלייך, פעם אמא שלי נתנה לי את העצה הכי חכמה שקיבלתי בחיים והיא "מתוך שני דברים גרועים בוחרים את הפחות גרוע".
מה יותר מפריע לך? - זה שהצ'ק לא מופקד, או הנסיעה המעצבנת לבנק?
זו עצה טובה לכל מיני דברים בחיים.
וזה גם עושה לך שקט בראש. אין ספקולציות. יש שתי אפשרויות. בוחרים מתוכן את זו שהכי מתאימה לי כרגע וסוגרים עניין. סתם להתחרבש עם "כן, אבל...." זה סימן טוב לזה שמשעמם לנו בחיים._

בהחלט מעורר מחשבה. פעם שנייה שהופתעתי מכיוון מחשבה מקורי בדברים שאת כותבת
הפעם הראשונה נגעה לאשראם ואכן אימצתי בצורה קצת שונה - עצבים ומתח היישר לנקיון. יש עליי הרבה עצבים אז בינתיים זה עובד...

אמא אינקובטור - שיהיה בהצלחה!@}

אבל להפסיק להתייחס לניקיון כאל עונש. זה לא עונש. זו עבודה. עבודת יומנו. ואם מסתכלים על זה נכון זו אפילו עבודה מדליקה. זה עושה שקט בראש ותחושת הישג. ויש כאן גם פעילות גופנית וגם המוח פנוי למחשבות ולרעיונות.
אוהבת. תודה.

תודה לוטם! היום צבעתי את החדר של הצעירה, בעזרתה (והרבה טפטופי צבע). אני חייבת לומר לעצמי שהבית ייראה הרבה יותר גרוע לפני שיהיה טוב. חדרי הילדות מלאים עיתונים מוכתמים בצבע, רצפת האמבטיה מטונפת והידית של הברז יצאה מהמקום. מחר אני אתלבש על הקומה העליונה. יהיה בסדר.

אין פשוט אין על הדפים האלו!
אני החלטתי השנה (כמו בכל שנה) לנקות ניקיון יסודי פנימי כזה את כל השלדים מהארון (וגם את האבק על הדרך).
בינתיים אני עוברת חדר חדר עם שקית אשפה ורק זורקת דברים בהמשך מקווה להקדיש לכל חדר בקרים בוקר אחד לסידור ארונות ואחד לניקיון, זה נשמע לי הגיוני ולא קשה מדי מקווה שאצליח.
הייתי רוצה לקבל טיפים באיך מנקים שירותים יסודי את האסלה, הקירות וכו'.

דף גדול!!!
אני קיבלתי ממנו מרץ להכנס בעובי הקורים של איזורי האסון בבית - כל מיני מדפי ניירות/צעצועים/מפתחות/חתיכת ביסקוויט/משקפיים/גרב שנתקעים יותר מדי ימים ככה בעזבונם השומם.. וכבר שלשה ימים מכילה סדרים ונקיונות ללא לאות וטרוניות פנימיות למיניהן..
אנא המשיכו בפועלכן ...ואמן ישאר לי כח להמשיך ולתקתק לי בית נאה .

היום מצאתי את עצמי חושבת על רובוט קטן וחרישי שרק יאסוף את גלגלי וכדורדורוני הפרווה המתעופפים שמשאירה החתולה (כל כולה קטנטונת, עם פרווה שמספיקה לפחות לארבעה חתולים, בתוספת זלזלים, קוצקוצים, עשבובים וגרגרים שהיא מביאה). מי שממציא כזה זכאי לפרס.
יש כזה. לא זול בכלל, אבל יש. מאלה שראיתי אותו אצלם בפעולה שמעתי שהם מרוצים. אפשר גם לתכנת אותו לעבוד שעה כשאת לא בבית, למשל.

גם אני מודה על דפי הסדר והניקיון - היום ניקיתי לפסח את ארון הקיר הגדול שמכיל בעצם... הכל חוץ מבגדי הילדים שבשימוש- בגדים שלנו, מצעים, מגבות, ובמדפים למעלה אחסון של כלמיני... הוצאתי 3 שקיות של בגדים (דהויים מעט אך אהובים) - למסירה, והתפנה לי חצי מדף, שביחידונת הקטנטונת שלנו זה המון מקום אחסון...
וביום שישי גם סידרתי את פינת היצירה, שהיא ארונית בפינת האוכל שמכילה ניירת של הבית, לימודים שלי, עבודה, חומרי יצירה של הילדים, ופינת מיחזור. (גיליתי ששמו ממש ליד הבית שלי פח אשפה לניירת- ובדיוק בזמן, כי היו לי מלא ניירות מיותרים - מעטפות של מכתבים וכאלה)
באחד הדפים כאן המליצו על קלסר לתיוק, לא זוכרת את השם אבל זו תיקיה עבה עם חוצצים מניילון בפנים- מעולה! מומלץ ביותר. כל הניירת שמחכה כבר חודשים ארוכים לתיוק- נכנסה פנימה בפשטות מדהימה, ונגמר.
נשארו לי רק בגדי הילדים לסדר, ואז יש לי שבועיים שקט עד שצריך את הסלון- מטבח

חשבתי עליכן, המאותגרות, כי הרי גם אני נתקפת מדי פעם רפיון מול הבלגן. והנה הפתרון שלי: הפרדה רגשית טוטאלית!
זה הכי חשוב במטבח, אבל גם בעוד מקומות. להתייחס לזה כאילו זה לא שלכן! כאילו באתן לבקר חברה שילדה זה עתה, ובלי סנטימנטים אתן משליטות קצת סדר: מקפלות לערימות, מכניסות לחדרים, מעיפות את ה--כל לכיור ולמקרר ומשאירות משטח נקי, שופכות את האשפה ומטאטאות קצת. או, כבר יותר טוב. עכשיו נשאר לרחוץ את הכלים, אבל כשהכל מסודר מסביב זה כבר לא נראה כל כך נורא ומייאש! כביסה יבשה? קודם כל להכניס לגיגית/ארגז, שלא יתפזר בכל מקום. אחר כך אפשר לטפל בזה (בעלות הטלוויזיה יכולות תוך כדי צפייה).
בהצלחה.

אני לא מורידה את הכביסה ואז הולכת לקפל אלא מקפלת אותה בזמן ההורדה
חוסך לי המון

איך אני שמחה שמצאתי את הדף הזה!
נראה לי שהולכת להיכתב פה מגילה.

אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל...
קודם כל תודה לכל המעודדות ונותנות הטיפים, אני בעיקר רוצה לשתף, קצת להתייעץ, ולהוסיף כמה טיפים קטנים משלי.

אני אמא לשלושה. בנים. מקסימים. אנרגטיים. אספנים (מעניין ממי הם ירשו את זה).
הקטן איתי בבית, בן כמעט שנתיים, והלוואי שהיה לי מרץ כמו שלו. מאוד מאוד עסוק כל היום, וגם אם קמתי וסידרתי על הבוקר את הסלון-מטבח - תוך חצי שעה זה יכול להראות בדיוק כמו לפני, ולפעמים עוד יותר גרוע (איזה כיף שבבניין מולנו בונים עכשיו, ויש שם משאיות וטרקטורים, הוא עומד בגינה ומסתכל, יש לו מלא אקשן בחוץ)

אה, שכחתי לציין שאני באה מתחום של אמנות ויצירה, מה שמסביר את העבודה שאני קצת "מעופפת" בדברים האלה. אם הייתי מדי מסודרת איפה הייתה היצירתיות שלי?

המלכוד שלי...
אני דווקא יודעת לנקות, וכשאני עושה את זה זה יוצא ממש טוב (הממ... יחסית, יחסית לעצמי. שרק בצבא למדתי איך מחזיקים מגב וסמרטוט)
אז אני יודעת לקרצף, ולשפשף, ולנקות חלונות. לטאטא ביסודיות, לשטוף רצפה כמו שצריך (לקחתי מפה עוד כמה טיפים נחמדים)

אבל...

קשה לי מאוד מאוד (מאוד) להחזיר דברים למקום. אני הרבה יותר בסדר ממה שהייתי פעם, אך המצב לא מזהיר. כלים לכיור אחרי האוכל. כביסה מלוכלכת מיד לסל. כביסה מקופלת מיד לארונות. תחפושות מפורים לכבס, לקפל, לאפסן. צלחת פה, וספר שם, נעליים, כובעים, צעיפים (אני מדברת על דברים שלי, לא של כולם. כמובן שאני משתדלת, ומשתדלת גם לחנך את הילדים אבל הדוגמה האישית די עלובה אז מה אני מצפה מהם?) יש ימים של חסד, שזכרתי, והיו לי כוחות, והצלחתי. ויש ימים של ייאוש.

אני לא אוהבת לשטוף כלים. ממש לא אוהבת. בקיצוניות. (האם זה בגלל שכשהייתי קטנה עשיתי לאמא שלי הפתעה בשבת בבוקר ושטפתי כלים, ובמקום לשמוח היא נבהלה ש"הייתי יכולה לשבור משהו"- מישהו אמר פולין?) כשאני כבר מתחילה זה רץ, וממלא סיפוק. אבל להביא את עצמי לכיור, להביט בו, לקחת את הסקוטש ביד - זו מלחמה. ברוב המקרים אני מפסידה בה.

אני עובדת מהבית, ושעות הבוקר הן שעות העבודה שלי (במקביל לטיפול בקטנצ'יק). גם שעות הערב כשהילדים במיטות. אז מתי מסדרים? האיש עוזר לי כשהוא יכול, שזה בעיקר ימי שישי, ולפעמים כלים/תליית כביסה במהלך השבוע. אבל הרצפה אחרי שטיפה שלו דורשת שטיפה יסודית, ואני לא מוצאת לזה את הכוחות (הרי שטפנו כבר, נכון? יצאנו ידי חובה... אז מה, אני שוב אשטוף?).

ואם סידרתי, ותוך חצי שעה או שעה הכל שוב נראה כמו מהפכה, כי א' רק שפך את הקליקס (והוא באמצע לבנות משהו גדול) ו-ב' רק שפך את הלגו, ו-ג' מסתובב בכל הבית והופך כל אבן, כסא, גיגית כביסה שלא נתלתה וקערת טחינה שנשכחה על השולחן ובלי ששמתי לב הוא טיפס לשם לטעום (התסריט יכול להתרחש תוך כ-5 דקות).

הגענו לנקודה הכי כואבת. שרותים בבית של בנים. במיוחד האמצעי, שחייב לפספס בענק מיד אחרי שקירצפתי והברקתי, ובישמתי ומירקתי. וכשהוא מפספס זה לא כמה טיפות שאפשר לנגב בקלילות כמו שמישהי תיארה פה. פספוס זה אומר - לשטוף ולקרצף הכל מחדש, כולל החלק מאחורי האסלה (איפה הגמדים הקטנים שאמורים לזחול לשם עם סקוטש ולעשות את העבודה?) כולל החיבורים של האסלה למושב (איפה הגמדים הזערורים שאחראים על החלק הזה?) נחסוך עוד תיאורים פלסטיים. אני יודעת שהוא לא עושה בכוונה. וכשאני לידו אני מזכירה לו לשים לב. אבל אני לא רוצה להלחיץ אותו ו"לעקוב" אחריו כל פעם שהוא הולך. זה יכול לקרות גם 3 פעמים בשבוע, או יותר (זו לא בעיה רפואית, הוא פשוט קטן ונמוך, אבל מספיק גדול כדי לא להשתמש בשרפרף, עוד כמה חודשים זה בטח ישתפר אבל בינתיים זה נורא).

רק שתבינו כמה הדף הזה עוזר למאותגרות קשות - כבר בעודי כותבת קמתי וקירצפתי את שני (!) השירותים שלנו

יש לי כאמור כמה שאלות, ואשמח לתשובות, עיצות, טיפים ועידוד:

איך אפשר לעשות הכל באופן סדיר ולא ב"התקפות נקיון" (מאיפה מוצאים כוחות לזה בין ילדים-זוגיות-עבודה-בישולים-הנקה-כביסות)
איך מנקים טוב שירותים, בלי אקונומיקה (חומץ לא מזיז פה, הריח לא יוצא, ובינתיים בלית ברירה קניתי אקונומיקה אחרי שנים שהסתדרתי בלי)
כיור קטן של שטיפת ידיים, שמטבע הדברים ידיים קטנות משחימות אותו בשמחה במשך כל היום, וכאמור אני לא משהו בלנקות בשוטף, איך מסירים ממנו לכלוך קשה שלא יורד גם עם סקוטש-פלא?
איך מנקים את הפינות של הרצפה, בחיבורים בין קירות, איפה שמצטבר לכלוך, כי המגב והמטאטא לא מגיעים לשם? האם זחילה עם קיסם שיניים היא הכרחית או שיש דרך אלגנטית (הגמדים?)

וטיפים משלי -
מגיל צעיר לתת לילדים לקחת חלק בעבודות הנקיון. אצלי הם מאוד אוהבים לטאטא ולשטוף רצפה. וגם מנקים מצויין, כלומר - באמת עוזרים! לא לפחד ולתת להם להתנסות.

סליחה אם עייפתי את הקוראות היקרות, ותודה לכל מי ששרדה עד פה

איך אפשר לעשות הכל באופן סדיר ולא ב"התקפות נקיון"
בתור מאותגרת קשה, הטריק הוא לעשות את זה בטיפטופים, בשגרה. בכל פעם שאת עוברת מחדר לחדר - לקחת איתך פריט אחד למקום. לעשות כל פעם דבר אחד קטן - למשל לפנות את הכלים לכיור, ולנוח. או להיכנס לחדר, ורק למיין דברים לסלסלה של הדברים שאמורים לצאת מהחדר. יש לי בכל חדר סלסלה של דברים שלא שייכים אליו - וכשיש מעט זמן פנוי אני מרוקנת אותן קצת...
טיפ שני: בלאגן בסלסלה או קופסת פלסטיק זה לא בלאגן...
יש לי קופסה קטנה למשל עם חלקי פאזלים שהסתובבו קודם לכן בבית ויצרו חלק מהבלאגן. בזמנים פנויים אני כל פעם מפנה קצת (אבל איכשהו אף פעם היא לא מתרוקנת P-:)

טיפ לפיספוסים -
בעלי הציע לאמצעי משחק - אסור לטפטף על הרצפה.
(קליעה למטרה?)
מאז הוא הרבה יותר משתדל, וזה אפילו מצליח. הוא מבסוט, אנחנו מבסוטים והכל בסדר...

ועוד טיפ לפיספוסים (הישר מהגן של הכנסיה האפיסקופלית בו עבדתי בצעירותי בגולה) :
לשים במרכז האסלה ריבוע של נייר טואלט צף במים (ולקרוא לזה צוללת) ולהגיד לילד שהמשימה זה להטביע את ה"צוללת". ככה שגם אם הזרם מפספס את המטרה אתם עדיין בגבולות האסלה.
בהצלחה. (הולנדי ה ממחשב אחר)

קליעה למטרה?
קטע ששמעתי לא מזמן. אמיתי!! (חברים שלי ראו זאת בעיניהם).
באחד משדות התעופה באירופה שמו בשירותים של הגברים תמונה קטנה של זבוב בנקודה קריטית על המשתנה...
כמות הפספוסים ירדה כמעט במאה אחוז.

אפשר לתאר למה P-:
אולי אפשר לנסות משהו כזה...
רעיון הצוללת חמוד. (-:

רעיון הזבוב והצוללת גדול!
היום ניקיתי את האסלה, השירותים ושטפתי את המטבח ופינת האוכל. הגדולה ראתה אותי גולשת על המים וביקשה גם. יצא ששטפה גם היא את אותו האזור. כשהניקיון זה משחק כולם רוצים לשחק. תודה למרי פופינס!

להתייחס לזה כאילו זה לא שלכן! כאילו באתן לבקר חברה שילדה זה עתה, ובלי סנטימנטים אתן משליטות קצת סדר

אפשר אפילו לצקצק בביקורת על היולדת הבלגניסטית...

להתייחס לזה כאילו זה לא שלכן
לא עובד. להתייחס לזה כאילו תכף הפיליפינית באה לנקות - זה כן.

מישהו אמר פולין?
ממי, זה לא פולין, פולין זו סתם עובדה גאו-פוליטית ניטרלית. זה פולניה.

היום, לראשונה בחיי, עברתי עם מטלית רטובה על החיבור שבין האמבטיה לרצפה. לא עם קיסם, אבל גם לא עם מגב; על הברכיים. עבד.

איך מנקים טוב שירותים, בלי אקונומיקה.
כיור קטן של שטיפת ידיים, שמטבע הדברים ידיים קטנות משחימות אותו בשמחה במשך כל היום, וכאמור אני לא משהו בלנקות בשוטף, איך מסירים ממנו לכלוך קשה שלא יורד גם עם סקוטש-פלא.
אני בעד מלח לימון בשני המקרים. לא ממש טבעי אבל נראה לי פחות מזיק.
חוץ מזה שלכיור זה ממש מנקה טוב בטוח.

היי, קיבלתי מלא עצות! תודה לעונות.
בזכות הדף הזה היה לי יום יותר מוצלח מבחינת נקיון.
אפילו שטפתי כמה צלחות וסיר.
אז -
איפה משיגים את המלח לימון הזה?
איפה משיגים מדבקה לשרותים שלא נשטפת? (גם כוכב או עלה קטן יעשו את העבודה, אני משערת שאין לנו צורך דווקא בזבוב)

ומה, אתן חושבות שהשרותים החזיקו עד הערב? כן. בדיוק עד הערב

לא שניה אחת יותר.

אנד לוסיה
אנחנו בכלל לא פולנים. אבל פולני זה אופי.

פולני זה אופי.
זה בדיוק מה שהסברתי כאן למעלה. תקראי שוב.

איפה משיגים מדבקה לשרותים שלא נשטפת? (גם כוכב או עלה קטן יעשו את העבודה, אני משערת שאין לנו צורך דווקא בזבוב)
פעם באיזה תוכנית בטלויזיה ראיתי ששמו באסלה לאותה המטרה טבעת אחת של צ'יריוס (או משהו דומה), נראה לי שזה צף על המים...

איפה משיגים את המלח לימון הזה
הולכים לחנות תבלינים וקונים במשקל. אם תקני כמות גדולה אולי יעשו לך הנחה.

שליחה על ידי נחמה* » 09 מרץ 2010, 11:15

ואו איזה דף מגניב, לא הייתי פה כמה ימים והתאספה כאן מסיבה

ג'ינג'ית @}

אנדלוסיה, נפל לי אסימון ענק בעקבות זה:
לפי הרבה שנים מישהי אמרה לי את המשפט To know god is to serve.

הרי כל המועקות והמצוקות שלנו בעקבות הכורח לנקות נובעות מההרגשה שיש דברים יותר טובים ונעימים לעשותם, מאשר הניקיון הסיזיפי הזה. כי "לא בא לי" לנקות.
ואם "לא בא לי" אז ברמה מסויימת זה אפילו סותר את הרעיון המרכזי של "להיות מאושרת", שזה סוג של ציווי מודרני שלדעתי (הפרטית מאוד) אחראי ליותר אומללות בעולם מאשר כל המלחמות ביחד, אבל נניח לזה כרגע.

ואם נחזור לרעיון האשראם, שבספר בהחלט ברור שזה אשראם מאוד יוקרתי שמגיעים אליו סלבריטי מכל העולם ומשלמים הרבה כסף כדי להיות שם וכדי למצוא את "האושר" או לפחות איזו שלווה פנימית חמקמקת, והנה בתור פעילות בונת אושר נותנים להם שם סמרטוט ומברשת ומקומות מלוכלכלים לנקות.
ונשאלת השאלה - למה?
אני חושבת שזה בגלל שהאוייב הכי גדול של תחושות השלווה והאושר, הוא האגו.
את to know god is to serve אני הבנתי (גם) בזה שהניצוץ האלוהי מגיע מתוך השירות.

ומה מנסים בעצם ללמד אותם שם? - צניעות. "ענווים ירשו ארץ".
כשלאדם לא נאה לעשות מה שלא בא לו, הוא לא ענוו. הוא מחליט על עצמו. "האף שלו למעלה".
וכשהאף שלו למעלה, מה הוא רואה? - את השמיים העצומים והאדירים ואז מה הוא לעומתם? - אפילו לא גרגר אבק.
אבל כשהוא "משפיל את ראשו", מה הוא רואה? - נמלה, אבן חצץ קטנה, מקסימום חתול. ומה הוא לעומתם? - ענק. אדון הארץ. וזה מה שהיה להוכיח.

לפיכך מהיום לנוכח הכיור המלא לא נאמר "אוף", אלא "יבוא לך דינה, יבוא לך".
ובא לציון גואל.

אפשר גם להסביר לילדים שפיפי טוב זה פיפי ששומעים אותו פוגע במים
(אם הם משתינים לתוך המים יש צליל של פגיעה )
ולעשות אימונים ותחרויות
לא חייבים מדבקה

שאלה -
כיור נירוסטה. מותר מלח לימון?

אם כבר שאלות על ניקוי כיור,
יש אצלנו בכיור שבאמבטיה (בעיקר על שפת הכיור) תמיד שערות קטנות שמופיעות משום מקום (יש לי חשדות... אבל לא נדבר על זה

)
וגם אם הכל נקי השערות האלו הורסות הכל.
אני לא יודעת איך לנקות אותן בקביעות? בעיקר, לאן לשפוך אותן אחרי הניקיון? אני לא רוצה לשטוף אותן לתוך הכיור
כי אני פוחדת שהשיערות המצטברות יסתמו אותו בסוף
אולי נייר טואלט ואז לפח? אבל נייר טואלט יבש לא ממש תופס אותן טוב. ונייר טואלט רטוב - בעעע. לא עובד.

אולי מגבון?

קודם שוטפים את הכיור ואז הן נעצרות במסננת הקטנה שעל הפתח. נייר טואלט תופס אותן יופי.

ולזרוק לשירותים.

תודה מנסה להבין,
אין לנו מגבונים בבית... החלפתי אותם בנייר טואלט + ספריי שהכנתי (אלכוהול 96% מדולל במים + כמה טיפות שמן אתרי),
אני מנקה ככה את המושב של האסלה ועוד אזורים רנדומליים.

אנד לוסיה , אין לנו מסננת בכיור הזה... אולי כדאי לשים באמת, אבל זה יהיה מגעיל לראות אותן במסננת
(למרות ש... אולי יותר מגעיל לראות אותן ברחבי הכיור...) (לא בטוחה שאני אוכל להתחייב לנקות את המסננת בזמן...)
הייתי יכולה פשוט לנגב עם נייר טואלט והתרסיס שהכנתי כדי להרטיב ממש טיפה, אבל אז לאן לזרוק את הנייר?
לשירותים או לפח (נמצא מחוץ לשירותים, במטבח) ? אני פוחדת שהאסלה תיסתם. אולי אני מגזימה, זה לא ממש המון שערות, אולי 3-4 כל פעם..

מה לעשות, השירותים והאמבטיה הם המקום שאליו הולכים כל הדברים המגעילים בבית. לכן כדאי לשמור עליהם נקיים.
אכן, כיור בלי מסננת עלול להיסתם, וזה באמת מגעיל. ואם את לא יודעת לטפל בזה בעצמך זה גם יקר (ומיותר. גם כי זאת עבודה שאפשר לעשות לבד וגם כי יכולת למנוע את זה). מי יודע כמה שערות מתגלצ'ות לך פנימה בלי שראית. פעם ביום אוספים אותן מן המסננת בעזרת נייר טואלט וזורקים לאסלה (היא לא תיסתם מזה), או לפח קטן שממילא כדאי שיהיה שם (עם שקית, כדי שלא יגעיל אותך לזרוק אותה מדי פעם ולשים אחרת במקומה).

אני מתחילה לחשוב כל מיני מחשבות עליכן המאותגרות ולמה אתן לא יודעות לעשות את כל הדברים הללו: ראשית מן הסתם אמא שלכן לא לימדה אתכן, אבל שנית, וחשוב יותר, אולי הבעיה היא שאתן פשוט נגעלות מדי?

אנד לוסיה

האמת שאני לא רואה את עצמי כיותר מדי מאותגרת, אני עושה פליי ליידי ואני מרגישה די בשליטה על כל העניין של הניקיון, ואני גם נהנית מזה.
הבית שלי במצב די טוב לשמחתי

הבעיה של ההיגעלות אצלי היא ממש ממש ספציפית - השערות האלו,
וגם אני לא אוהבת לנקות את המסננת של הכיור במטבח אחרי שטיפת הכלים (אני כמובן כן עושה את זה... והרבה מבקשת מבן הזוג).
אני מנקה את השירותים עצמם כל יום... בהנאה! וגם את מסננת האמבטיה... הבעיה שלי היא ספציפית עם הכיור.

פשוט יש דברים שאני באמת לא ממש יודעת איך לעשות כי אני מנהלת את הבית שלי מאוד שונה משל אמא שלי מבחינה טכנית.

נגיד, אמא שלי תמיד מנגבת את השיש עם סמרטוט רב פעמי, עם כל הפירורים שנשארים על הסמרטוט ואני לא אוהבת לשטוף את הסמרטוט מכל הפירורים ולהשתמש בו שוב.
כשרק עברתי לגור לבד, וניסיתי להשתמש בשיטה הזו, זה גרם לי לא לרצות לנקות את השיש.

אז עכשיו אני מנקה את השיש ע"י פינוי של כל הדברים שעליו, שפיכת קצת מים (אני ממלאה פשוט חצי כוס מים בערך ומוזגת ברחבי השיש )
גריפה לכיור עם המגב הקטנצ'יק (אחד עם גומי טוב, שגורף מעולה) - זה השלב שנפטר מהפירורים וחתיכות לכלוך "מוצק".
אח"כ אני משפשפת את השיש עם סקוטצ' שמיועד לכך בלבד (תמיד נמצא על יד הכיור) וקצת סבון כלים - כך אני מנקה את השיש ממש.
ואז שוב שופכת קצת מים וגורפת את שאריות הסבון לכיור.
אז זו שיטה שפיתחתי בעצמי כדי שתתאים להעדפות שלי... (פירטתי גם כדי שאולי מישהי תקרא והשיטה הזו תתאים לה ותעזור לה בניקוי)

אני חושבת שאם אני מקבלת פה אישור (

) לזרוק את הנייר טואלט השעיר לאסלה, זה יכול להיות פתרון מהיר ואלגנטי.

באמת, ככל שתהליך הניקוי קל יותר ולא "ביג דיל" - המקום מתנקה לעתים קרובות יותר.
זה משהו שלקחתי מהפליי ליידי וגלגוליה ועוזר לי מאוד. אז אני מפתחת לכל מקום שיטת ניקוי כמה שיותר פשוטה וגם שומרת את "מצרכי" הניקוי קרוב למקום עצמו.

אם זה כמה שערות קצרות (של בן) הייתי שוטפת לכיור כששוטפים ידיים וזהו.
אם יותר באמת עדיף עם נייר טואלט לאסלה. (לא נראה לי שזה מה שיסתום אותה)

אני מנקה שערות מהכיור בטישו ושפריצר (מים עם שמן לבנדר), ותמיד מדיחה את הנייר באסלה, בצנרת התל-אביבית עתיקת היומים שבדירתנו, ומעולם לא חשבתי שזה יסתום אותה (גרים פה כבר 8 שנים).

אבל מה עם המלח לימון לכיור נירוסטה? אף אחת לא ענתה לי...
עד שהשגתי מלח לימון...
טוב, אני אשב לי פה בחושך עם המלח לימון והבית המלוכלך. ושיהיה על מצפונכן.

שליחה על ידי אושר* » 11 מרץ 2010, 17:31

אני אוספת את השערות לפח האשפה, יש לי פח אחד בשירותים ואחד במקלחת, בדיוק בשביל הצורך הזה (בזמן המקלחת נושרות לי מ ל א שערות) וגם תמיד אני שונאת להתקע בשירותים ללא פח כשאני מתארחת, קיסמי אוזניים, פדים, שערות, גלילי הקרטו של ניר הטואלט - נורא מביך לחפש פח במטבח לא שלך עם פד עטוף ביד, בהחבא.

אבל מה עם המלח לימון לכיור נירוסטה?
אני חושבת שאין בעיה, אנחנו מנקים עם מלח לימון את הקומקום החשמלי (ממה עשוי החלק הפנימי שלו?) מסיר מעולה את האבנית

ה פולניה,
אני לא יודעת אם זה עוזר לך, אבל אני מנקה באופן קבוע את הקומקום שלי מנירוסטה ע"י הרתחה של מים עם מלח לימון והקומקום מבריק.

מיצי החתולה ופלונית אלמונית, נראה לי שכנעתן אותי, אני אזרוק את זה לאסלה וחסל!

אושר, עכשיו אני מתחילה לדאוג לאורחים שלי... ולהרגיש לא נעים!
אין לי אישית שום צורך בפח בשירותים... אני לא משתמשת בפדים/טמפונים, קיסמי אזניים רק בנזוגי משתמש
והוא ממילא שוכח אותם בכל מקום ומשתמש בהם ברחבי הבית, לא מגביל את עצמו לתחומי השירותים... פח לא יעזור פה.
גלילי הנייר טואלט הולכים לפח המחזור.
אז להחזיק שם פח רק בשביל הנייר טואלט עם השיערות ופדים של אורחות נדירות שכן משתמשות בהם... וזה עוד פח לנקות אותו ולדאוג לו.
אגב אחת הסיבות שהפסקתי להשתמש בפדים היא בדיוק הסיבה הזו. לא נעים לחפש לאן לזרוק אותם.

<מרגישה פתאום שאני מארחת לא מספיק טובה ! >

אני הוצאתי במכוון את הפח מחדר השירותים.
בגלל שאני לא משתמשת בכזה, ולכן לא מרוקנת אותו, ואז עלולים להצטבר בו פדים משומשים רחמנא ליצלן שמסריחים ביותר כשלא יודעים שהם שם.
לעומת זאת הפח במטבח, זה שהוא לא קומפוסט, אני מרוקנת כל פעם שהוא מתמלא.
אז עם כל המבוכה, אני מקווה שרוב החברות שלי יגלגלו את הפד בנייר טואלט ליזרקו לפח במטבח.

אני הוצאתי במכוון את הפח מחדר השירותים.
גם אני. כבר שנים שאני מכבסת תחבושות ואם אני צריכה לזרוק משהו אז אני משתדלת למחזר אותו שזה אומר שיש לי 4 פחים במטבח לצורך זה.
אני זוכרת שפעם לפני שנים התבאסתי כשלא היה פח בשירותים, מאותה סיבה. מה לעשות שהיום אין לי צורך בזה, אני עוד עלולה למצוא את עצמי שולה גלילי נייר טואלט מהפח של השירותים, שמונחים ביחד עם תחבושות (מסריחות) כשבעצם הגלילים אמורים להגיע למיחזור נייר והתחבושות עלולות להסריח לי שם.

שליחה על ידי ג'* » 11 מרץ 2010, 19:08

נורא מביך לחפש פח במטבח לא שלך עם פד עטוף ביד, בהחבא.
מזדהה. אני גם מהאסכולה המתפדחת להסתובב עם פדים ביד בבתים של אחרים.
ומעבר לפדיחה זה גם ענין של נוחות.
גם בבית של ההורים שלי אין פח בשירותים ואני זוכרת שכל שנות נעורי הייתי צריכה ללכת למטבח לזרוק את הפד העטוף. זה היה לא נוח, פשוט הופך סיפור פשוט ושולי לפרוצדורה. וגם לא הכי נעים, אפילו שזה היה הבית שלי. לא תמיד אפשר לצפות את מי נפגוש בדרך מהשרותים למטבח עם הפד ביד, לפעמים יש בבית גם אנשים אחרים שהם לא המשפחה הקרובה.
אז החלטתי שברגע שיהיה לי בית משלי, אחד הדברים שבטוח יהיו בו זה פח בשירותים. ואכן כך.
אני משתמשת בו מדי פעם לעניני פדים וכאלה (אם כי היום כבר משתמשת הרבה פחות בפדים/טמפונים...) וגם בשביל כל הדברים שקשורים לנקיונות.
אפילו שהוא קטן לוקח לו זמן להתמלא ובכל זאת זה אף פעם לא הסריח.

שליחה על ידי ג'* » 11 מרץ 2010, 19:12

אה, וברור שגלילי ניר טואלט ריקים לא נכנסים לפח אלא יוצאים מהשרותים ומגיעים לפח ניירות שנמצא במטבח.
ואם זה לא קורה מיד (לרוב) הם מתאספים על הרצפה ליד הפח עד שאחרי כמה זמן אני מעבירה אותם לפח נייר אבל זה לא קשור לשיטה, זה בגלל שאני מאותגרת אירגון הבית ...

אולי את צריכה גם בשירותים שני פחים
אחד לנייר והשני לשאר הדברים
.>בבית הבא יהיה לאילה חדר לפחים במקום פח מכל סוג בכל מקום<

שליחה על ידי ג'* » 11 מרץ 2010, 20:45

_אולי את צריכה גם בשירותים שני פחים
אחד לנייר והשני לשאר הדברים._
רעיון יפה. לא חשבתי על זה.
יש קצת בעית מקום, אבל אולי זה שווה את הצפיפות.
אפשר גם לתלות שקית ריקה באיזה פינה שתהיה רק לגלילי ניר ריקים ואולי גם לעוד דברים מניר אבל נקיים אם יש (המג'וייפים הולכים לפח הרגיל).
תודה. הולכת לנסות.

_אני מתחילה לחשוב כל מיני מחשבות עליכן המאותגרות ולמה אתן לא יודעות לעשות את כל הדברים הללו: ראשית מן הסתם אמא שלכן לא
לימדה אתכן,_

אכן אכן, אמא שלי לא לימדה אותי.

גם היא מאותגרת קשות...
אבל לפחות אני מנסה...

רק שתדעו שהבית שלי נעשה מסודר יותר מיום ליום. והרבה תודה לדף הזה.

גם שלי!
היום ממש התעלתי על עצמי ואפילו ניקיתי את האמבטיה.
וגם ניקיתי את המתגים של האור!

המטבח אפילו מחזיק יותר מיומיים במצבו הנקי! אני פשוט מנקה את הכלים מיד כשאני מסיימת לבשל, ואז לא מצטבר לי!
גיליתי את אמריקה!!!

המטבח אפילו מחזיק יותר מיומיים במצבו הנקי! אני פשוט מנקה את הכלים מיד כשאני מסיימת לבשל, ואז לא מצטבר לי!
גמאני!!!

שליחה על ידי אושר* » 12 מרץ 2010, 01:48

_אה, וברור שגלילי ניר טואלט ריקים לא נכנסים לפח אלא יוצאים מהשרותים ומגיעים לפח ניירות שנמצא במטבח.
ואם זה לא קורה מיד (לרוב) הם מתאספים על הרצפה ליד הפח עד שאחרי כמה זמן אני מעבירה אותם לפח נייר_

בדיוק מהסיבה הזו אני מעדיפה שהפח ישאר במקלחת, כדי שלא יצטבר הליכלוך בכל מיני מקומות. אני דחיינית כרונית ומאותגרת קשות, אך בנושא הנ"ל אני כבר כ"כ מתורגלת, שזה זורם לחלוטין, כל יומיים שלושה עד שבוע אני אוספת את השקיות מהפח ומניחה ליד הדלת- מחכות לבעלי לבוקר...

אפילו לאחרונה, יש לי גם פח דקורטיבי בחדר השינה (יפה כזה, עשוי פח עם הדפס כפרי-אמריקאי, קניתי אותו במקור בשביל פרחים

) וזה ממש חוסך לי המון בלאגן של השערות מהמברשת בסיום המקלחת שתמיד התגלגלו על הרצפה וכדוריות צמר הגפן ממריחת השמן על הפנים/ או הבטן בהריון , שתמיד הצטברו על השידה. זה נשמע קצת, אבל אני ממש רואה שזה מעודד אותי לשמור על החדר מסודר ואפילו לקפל את השמיכות בבוקר- כאשר השידות ריקות מליכלוכים.

שליחה על ידי גאיה* » 12 מרץ 2010, 07:18

רק שתדעו שהבית שלי נעשה מסודר יותר מיום ליום. והרבה תודה לדף הזה.
גם אצלי

לא הייתי בסופ'ש, וחשבתי שיהיה לי קשה לחזור לשגרה של הנקיונות, אבל הצלחתי היום!!!
חת חת לי!!

השגרה שאני משתדלת לעמוד בה היא שטיפת הבית כל יום שישי. גם אם אני לא מצליחה את כולו, אז זה יוצא שכולו פעם בשבועיים, שזה סביר מבחינתי. שבוע אחד דילגתי כי לא הרגשתי כל כך טוב (ויצא מזל כי למחרת הבית התמלא בוץ) אבל אני מצליחה לעמוד בזה כבר כמעט חודשיים, מה שמעולם לא הצלחתי, לא בשנים האחרונות.

אני מכירה את כל העיצות, אבל מתקשה מאוד ליישם. גם כשאני כבר אוספת את עצמי ומסדרת, זה מתבלגן לי שוב מהר מאוד.
אין לי הרגלים של סדר וסידור מעורר בי חרדה. אני חיה בבלאגן שמאוד מאוד מכביד עלי.
הייתי רוצה שמישהי תבוא אלי ותעזור לי בסידור ואירגון הבית, וברכישת הרגלים חדשים.
אני לא יכולה לשלם יותר מדי, אבל אני חושבת על משהו כמו 50 שח לביקור של שעה, כאשר הייתי רוצה מישהיא שתבוא כפעמיים בשבוע לשעה אחת כל פעם.

אני צריכה מישהי שיש לה חוש לאירגון וסידור, אך גם מישהי שמסוגלת לתמוך בי מוראלית.
מישהי שמסוגלת פשוט להיות איתי כשאני מסדרת. להיות איתי במקום שקשה לי. לעזור לי במקומות שאני חווה חוסר אונים מול כל המסמכים המשימות והבלאגן.
זה עשוי אולי להתאים למישהי שגרה בסביבה שלי, ובא לה לעזור ולהרוויח כמה גרושים על-ה-דרך.
אני גרה בגבעתיים סמוך לשכונת נחלת יצחק בת"א, ליד בית הקברות.
אני מקווה שאוכל למצוא מישהי כזאת כאן. האימייל שלי (מקודד למניעת איתורו ע"י שולחי פרסומות למיניהם, אבל אתן יכולות להבין):
tamia [STRUDEL] walla [DOT] co [DOT] il

יש לי חברה שיכולה מאוד להתאים לך, אני חושבת. אשלח לך את פרטייך.

חוזרת לעדכן שמצאתי פתרון מדהים, פשוט, ולא מזיק לסביבה, לנקיון של כיור
(כמו שכתבתי למעלה, לכלוך קשה ואבנית שהצטברו בכיור-שטיפת-ידיים מוזנח במיוחד)
הרעיון עלה כשניקיתי את הקומקום - אני מרתיחה חומץ ויוצא מבריק.
אז חשבתי, למה לא לשפוך חומץ רותח על הכיור? אולי זה מה שיעזור?
הפלא ופלא! אחרי בקבוק חומץ (שתי נגלות) ושפשוף לא מאוד רציני עם ספוג הפלא - הכיור לבן ומבריק ממש כמו חדש.
(עם חומץ קר ניסיתי בעבר ולא עזר, ניסיתי לימון טרי, סודה לשתיה, אקונומיקה - שום דבר לא עזר כמו החומץ הרותח הזה)

שליחה על ידי ג'* » 26 מרץ 2010, 22:32

אני מרתיחה חומץ ויוצא מבריק.
כמה חומץ?
רק חומץ או מהול עם מים?
ואיזה סוג חומץ?
אני רוצה לנסות גם...

השאלה אם זה לא אוכל את החרסינה בשימוש קבוע. אצלי נהיו חורים קטנים בשיש (אבן קיסר) אחרי שימוש בחומץ וסודה לשתייה (קרים).

חומץ הכי פשוט מהסופר, בלי תוספת מים, ככה נקי.

לניקוי קומקום - פשוט למלא בחומץ, ולהרתיח.

לניקוי הכיור -
להרתיח חומץ בתוך הקומקום (לוודא שאין בו אבנית) או בסיר קטן, ולשפוך על הכיור.
השתמשתי בחצי בקבוק, ובגלל שעדיין נשאר לכלוך הרתחתי עוד חצי בקבוק, ושוב שפשפתי (ממש קצת), ומאז הכל מבריק.

לגבי חורים בחרסינה -
אין לי מושג, אבל אני לא הולכת לעשות את זה כל שבוע או משהו
פשוט הכיור היה במצב גרוע ולא ידעתי כבר איך להוציא את הלכלוך
עכשיו אם אני אנקה באופן סדיר כבר לא נגיע למצב שהיה...

מאותגרות יקרות,
ממליצה לכולן את ספוגיות הפלא של ניקול - רק ניקול - אין לי שום אחוזים מהעניין אלא שרק אלו הוכחו כפועלים היטב את פעולתם.
ומבקירות ממש שטחים מאוד מלוכלכים. אני הברקתי בהן לפני פסח את השייש הכיורים והקירות - יצא נהדר.
כפית של דבש אני ממש ממליצה לך מנסיוני כאובדת עצות להשליך דברים לפח. בלי פחד. יש נטייה לשמור הרבה פריטים קטנים ואז פשוט אנחנו הולכות לאיבוד נוכחם.

הצילו
האסלה שלי מסריחה מפיפי.
ואני מנקה אותה כל יום יומיים !
אין לי ילדים קטנים (וילדים בכלל, בעצם). האיש קולע לאסלה.
נראה לי שהבעיה נגרמת בגללי...
סליחה על הפירוט,
אבל הזרם שלי הולך כזה קדימה במקום ישר למטה ואני חושבת שזה מצטבר במקום הזה שבו החלק הרחב של האסלה נגמר, הטבעת הזו.
(toilet rim)
איך מנקים שם ??

אין לי אקונומיקה בבית בכלל...
המברשת עומדת בתוך כלי עם מים, אלכוהול וכמה טיפות שמן אתרי
אבל זה כנראה לא מספיק.

ואני באמת מעבירה וויש כל יום כמעט !

ניסית לנקות גם את תחתית המכסה של האסלה? (אצלנו משם נובע הצוחן)

כן, ניסיתי, אבל זה לא מספיק...

אז תשתיני הפוך , עם הפנים לקיר

סתם..
אין מנוס מטיפת אקנומיקה לפעמים . זה לא בל יעבור .

האם מטליות מיקרופייבר פחות משאירות שערות וסיבים?
אין לי ניסיון איתם אבל עם כל המטליות האחרות וסמרטוטים שהשתמשתי נגעלתי, כי תמיד היו שאריות של שערות וסיבים

האם מטליות מיקרופייבר פחות משאירות שערות וסיבים?
יש לי סמרטוט רצפה כזה ואכן נדבקת אליו פחות ג'יפה, כלומר היא נדבקת אליו כשאני מנקה אבל יורדת בקלות כששוטפים בברז, כך שאחרי שטיפה לא נשארות עליו שערות וכדוריות. כמו כן מאד קל לסחוט אותו כי הוא דק.

כמה קטנות - מה עם כתמי חלודה בחיבור שבין האמבטיה והקיר וכתמי לחות שחרחרים על התקרה?מה עם גרביים שלא חוזרות אחת לשנייה ?מה עם ניירת מצטברת ,יש לכן שיטת מיון ,תיוק,תקתוק מנצחת?

תיקתוק - בבקשה!
מהקל לכבד (לפחות מאיך שנראה לי):

גרביים - בזוגיות טובה מותר לכל אחד להיות ב'ספייס' שלו, נכון?, אבל אחר כך לחזור אל הביחד.

ככה גם עם גרביים - יש לי סלסלה בארון שבה הגרבים שמחכים לבני זוגם ועדיף שיהיו פרוסות כך שאראה את הצבע והציור. הם ממתינים עד לזמן שבו אראה את תחתית הסל כביסה.
אם כיבסנו הכל (ואני בכוונה כותבת בלשון רבים), יבשנו ועדין ישנם עגונים ועגונות - זהו.
הגרבים האלה הם מצוינים להכנת בובות, לניקוי פינות דוחות, למוסכניקים ובאופן כללי 'היאורה השליכו'.

ניירת=קלסר.

השיגי קלסרים ושקיות מחוררות (-מדי פעם עושים במשרדים העפה של כמיות מהדברים הללו). גם תיקיות קרטון זה אחלה, אפשר למצוא גם קופסאות איחסון שבהן התיקיות יכולות לעמוד .אפשר להכין פתקיות צבעוניות שמדביקים על כל נושא.
מבחינתי זו עבודה קלה שאני עושה בישיבה. יש לי שקית חשבונות לכל תחום, שקית תעודות אחריות והכי חשוב - אם קיבלת דוח חניה ושילמת שמרי את החשבונית עם הכתובה (מסתבר שיש אפשרות לכך שהם לא מעדכנים במחשב ששילמת וכך מאפשרים לעצמם לגבות גם ריביות מטורפות, אחרי שנים של שיכחה).
זאת עבודה מאוד נחמדה לעשות עם ילדים בגיל שרוצים להבין חשבון - למשל ויזה מספקת דיאגרמת עוגה להוצאות שלנו, חברת חשמל נותנת דיאגרמת עמודות לפי חודשי הצריכה. מענין בסה"כ.

עוד טיפ: להתקשר לסוכניות ביטוח ולברר מה שוות הפוליסות שלכם. רק מהעצם ההתעסקות יש מצב שתזכו בזיכוי של כמה שקלים.
וזה פרס על זה שסידרת - תעשי עם הכסף הזה משהו מפנק.

אחרי שאירגנת את הקלסרים והשקיות ופינית פעם ראשונה את הבלאגן, את יכולה לשכוח מזה.
אני דוחפת את החשבונות שמתקבלים לשקית ומסדרת רק כשבאמת יש לי סבלנות לזה.(אפילו פעמיים בשנה מספיק).

לכתמים רציניים אני מסתייעת בשלושה חברים: חומץ לימון, ברזלית וכפפות רב פעמיות.

כתמי חלודה באמבטיה - אחרי שניקית עם הנ"ל, אולי יש איזה צבע /רובה /סיליקון שיתפוס שמה.
תשאלי בטמבוריה.

עובש - חסר איורור!

צריך לסייד בצבע סיד (לא סופרקרילים עם פלסיק) .
יש לברר שזה לא מעיד על צנרת פגומה של השכנים למלמעלה.

מה עם גרביים שלא חוזרות אחת לשנייה
פתרתי את זה באופן מוחלט על ידי קנייה של שלושה סוגי גרביים
קצרות בשחור או לבן (לספורט)
ארוכות בשחור
מי שאין לה בן זוג מתחברת עם אחרת מאותו סוג
וזהו כך לא זורקים גרביים לעולם ועד

התחלתי ליישם...

מאיפה מתחילים ניקיון פסח? הצילו

אני התחלתי בחדר השינה (שהיה מבולגן מאוד..!) ואני מרגישה שלהתעורר בחדר מצוחצח נותן לי שמחה להמשיך לנקות,ממליצה.

לעבוד על פינות שכוחות, להתחיל בקטן, כל יום מדף או מגירה.
לקחת שקיות במטרה למלא אותן, תוך כדי פינוי הבית מבגדים מיותרים, מצעצועים כנ"ל -
תוך שזוכרים שהמטרה היא להגיע למצב שהבית מתרוקן מכל מה שמיותר וחוסם.
לי היה כיך לנקות אפילו מדפי ספרים מאבק לרענן את מראה הבית עם שינויים קטנים של נקיון והוצאת מה שמיותר.

ראיתי בתוכניות של סידור בתים שמרוקנים את כל החדר ומכניסים אך ורק מה שצריך ובמקום הנכון לו - אפשר לאמץ את הרעיון כשמסדרים גם חלקים קטנים יותר.

את שואלת ברצינות?

מי שמנקה לפסח עקב עיניני כשרות, נהוג להתחיל באזורים שבהם לא אוכלים בדרך כלל. מתקדמים לאט לאט ומידעים את בני הבית שלא השתתפו בניקיון, בדיוק איפה מותר לאכול ואיפה לא.מגיעים אל המטבח בפינאלה.

ומי שסתם רוח אביבית ממריצה אותו/ה לפתוח חלונות, לאורר ולהתקשט- שתתחיל בכל פינה שנראית לה שקוראת היום לליטוף אוהב.

לאחר שנה... עדיין לא מצאתי פיתרון איך להשתלט על האבק בבית (במיוחד עכשיו כשהחלונות פתוחים). ועל ניקוי התריסים. זו מלאכה שנואה במיוחד ולעומת שאר הניקיונות, אני לא מצליחה להכניסה אותה לשיגרה.
יש הצעות?

אולי לא לנקות תריסים?
אני חושבת שבעונה הנוכחית זה פשוט בזבוז של מים ואנרגיה.
אלא אם המים זה מים של האמבטיה של התינוק והזרועות שלך משתוקקות למאמצים אירוביים נוסח קארטה קיד...

חלונות ואבק זה גם עינין גאוגרפי-באזור כפרי האבק הוא לדעתי פחות ג'יפה של פחמן ושרפת דלקים,אז הוא פחות נתפס כמטונף.