מארז אהבה

[סלט_פירות*]

יופי, רק דיברתי
תזכירו לי לא להגיד כלום יותר. אף פעם.
(לילה מזעזע).

[מי_מה*]

טוב , את אולי סובלת, אבל רק שתדעי שבזכותך אמרתי היום כמה פעמים 'אני לא צלחת' לפיונת שמתעקשת לתת לי לשמור לה כל דבר מאכל שהיא רוצה להניח לרגע ולחזור אליו. עזרת לי להרים ראש!

[אנד_לוסיה*]

חזרנו מביקור אצל חברים והבנו שילדים גדולים גם הם סיפור לא פשוט...
שנאמר, קליינע קינדער, קליינע צורעס; גרויסע קינדער, גרויסע צורעס.

עזרת לי להרים ראש!
בברכת סטנד אפ פור יור רייטס

[אנד_לוסיה*]

רטרו (ספקטיבה)
היום אני דביקה.
היינו עם חברים בים ביפו. סתם פגישה נעימה של חברים ותיקים, מהסוג שלא צריך להתאמץ. הם הביאו ארוחת ערב קלה ממה שהיה במקרר, אנחנו הגענו מירושלים, הילדים התרוצצו וחפרו ערומים בחול ונשארנו אחרי שהחשיך. אנחנו מכירים כבר שנים, יש לנו הרבה חברים ומכרים משותפים, אפשר לומר שאנחנו באים מאותו מקום מכמה וכמה בחינות (אמנם הם אקדמאים חכמים כאלה ואנחנו לא), חושבים דומה, מאמינים דומה.
יש להם ילד בגיל של הטורבו. אנשים יקרים שכמובן אוהבים את בנם אהבה גדולה.
ואלוהים ישמור כמה חינוך שהילד הזה סופג בכל רגע נתון. אל תעשה ככה ואל תעשה ככה ואל תעשה ככה. ואם הוא עושה לוקחים לו בכוח. ואם הוא מסרב מלבישים לו בכוח. או מורידים אותו למרות רצונו ואומרים לו שהמטבח זה לא מגרש המשחקים שלו. ילד בן שנתיים ורבע, כן? ומקריאים לו סיפורים שמתאימים לגיל ארבע. ומנסים להרגיל אותו לישון ככה ולישון ככה ולא ככה וכן ככה (להגנתם ייאמר שהילד באמת מתעורר כל איזה ארבע שניות כבר שנתיים ודעתם קצת השתבשה עליהם מרוב עייפות). ושלא יאכל את ההוא ולא יכניס את הזה לפה. ועוד כהנה וכהנה. בסך הכל באמת שום דבר רציני, ושום דבר נורא או אכזרי, ובכל זאת. תחושה של חינוך ללא גבול עולה משם. מוסא ואני מסתכלים אחד על השני במבטים מביני אחד את השני ומרגישים מה רב המרחק שפעור בינינו וביניהם בענייני גידול ילדים, אפילו שהם באמת בין האנשים שאולי הכי קרובים אלינו בחתכים סוציולוגיים אחרים בחיים.
רוצה לומר, לא מספיק אנחנו מבודדים פוליטית, גם בעניין הזה נהיינו הזויים, עם הבלי חיתולים וההנקה המתמשכת והלינה הדיפוזית והניסיון לא לאסור כל כך הרבה והסטנדרטים המאובקים והרופפים של ניקיון הבגדים והגוף בשעת האכילה ועוד לא נדבר על מה אוכלים ומה לא, ועוד כל כך הרבה דברים שכאן בבאופן (וגם בפרדס חנה, תודה לאל) כבר נראים כל כך טריוויאליים, אבל שוב מתברר שתפסנו אזימוט לחלל. או משהו.
ככה וככה הרהרנו לנו בדרך חזרה עם מלאכים ישנים מאחור.
ונזכרתי כמה אני צריכה להודות לבאופן. ולכל הנשים היקרות שטרחו וענו לי ושוב ענו לי בימים שעדיין רק שאלתי שאלה פה ושם, ובימים שרק התחלתי להגיב פה ושם, ובימים שרק קראתי בלי לפצות פה.
ועוד חשבתי, שאילו מישהי היתה מנסה לומר לי את כל הדברים האלה בעל פה, בוודאי הייתי פוטרת אותה כמשוגעת ורק נסגרת בתוך עצמי, ובזה היה נגמר העניין. אבל באמצעות הקריאה כאן, עם כל ההתנגדות שהיא עוררה בי, חזרתי הנה שוב ושוב, כי חלק מהדברים היו הגיוניים ומאירי עיניים, ולכן לא יכולתי לבטל את היתר. רק ככה, באמצעות הטפטוף האיטי והמטריד הזה של רעיונות כמעט בכל תחום בחיים (הגם שיש לציין, בתחום הפוליטי גם כאן הרוב איפה שהרוב), התחוללה אצלנו מהפכה גמורה, לא פחות.
אוי, נזכרתי פתאום, שכחתי לשלם לאתר!

ובנימה זו, להתראות מארז, שלום אהבה.
אולי אחזור במארז אחר. אהבה לכולכן.

[קן_לציפור*]

אנדה יקרה, כמה מזדהה. לי יש אחות כזו שמרוב ככה כן וככה לא - נדמה שיש המון הוראות הפעלה וגבולות - אבל משהו שם לגמרי לא מתבונן על הילד, על הנביעה הפרטית האישית של הצאצא ובכלל לא ברור שיש כאלה גבולות ברורים או נכונים לילד.
וגם אני מרגישה דומה עם הקריאה בבאופן. באמצעות הטפטוף האיטי והמטריד הזה של רעיונות כמעט בכל תחום בחיים התחוללה אצלי סוג של מהפכה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

_ובנימה זו, להתראות מארז, שלום אהבה.
אולי אחזור במארז אחר. אהבה לכולכן._
מה? מה זה ככה?
רוצים אותך דביקה וכמה שיותר! ומזדהים כמובן @}

[תמי_אמא_לשתיים*]

מה? מה זה ככה?
רוצים אותך דביקה וכמה שיותר!_
וכן, גם אני מזדהה מאוד

[מיצי_החתולה*]

_בנימה זו, להתראות מארז, שלום אהבה.
אולי אחזור במארז אחר. אהבה לכולכן._
סליחה?! מה זה זה? היו לי כלמיני דברים להגיד על מה שכתבת קודם (מילות הזדהות בעיקר), והן התמסמסו כנגד הסיומת. אין לך בכלל בכלל אישור להפסיק.

[עדי*]

הי מותק, ראיתי שציטטו אותך למעלה במשפט אופייני ואהוב אז קפצתי להגיד שלום... וראיתי פתאום שהחלטת להפסיק? אז גם אני מזדעקת בתור קוראת לא עקבית אבל בהחלט עוקבת, שסומכת על ההמצאות הנדירה של האירוניה והחום המשולבים- גם בכתובים ולא רק פנים אל פנים שהפכו לארוע נדיר, אז נשאלת השאלה - למה מה?

[ענת_רז*]

האם אני קטנונית
רק עכשיו גיליתי את הבלוג שלך ומאד מזדהה.
את לא קטנונית.
ככה בדיוק מתנהגת חמותי כשהיא באה לבקר.
(שלא לדבר על הביקורת שבאה עם הביקור)

[אמא_של_נוקי*]

??? חזרי במהרה, אשה יקרה.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_י מותק, ראיתי שציטטו אותך למעלה במשפט אופייני ואהוב אז קפצתי להגיד שלום... וראיתי פתאום שהחלטת להפסיק? אז גם אני מזדעקת בתור קוראת לא עקבית אבל בהחלט עוקבת, שסומכת על ההמצאות הנדירה של האירוניה והחום המשולבים- גם בכתובים ולא רק פנים אל פנים שהפכו לארוע נדיר אז