מבחן התוצאה לעקרון הרצף

[דניאלה*]

ולגבי העבר - מתגעגעים כאן למסורת שבטית שלא נראה לי שהיא משקפת את אורח החיים של הסבתות שלך.
בהקשר הזה, אני מאוד מזדהה עם אבישג:
הפנים קדימה לעתיד ולא לעבר, לא להתחבר למה שהיה, ליצור משהו חדש נפלא, על בסיס הטוב הנמצא.
אני באופן אישי ממש לא מתחברת לכל הכמיהה הזאת לשבטיות,
לנוסטלגיה לעבר שלא הכרתי, לאידאליזציה שעושים הרבה פעמים לחברות שבטיות , כמו היאקונה, שממש לא הייתי רוצה לחיות בהן.
אני מבינה שיש מי שבעיניו זה גן עדן.
אני בכל זאת מעדיפה את העולם המודרני.
אמנם הייתי רוצה לשנות הרבה דברים בו, לשפר אותו, וכמובן יש מה ללמוד מחברות שבטיות,
אבל אני מרגישה שכשרוצים לחזור לעבר זה בבחינת לזרוק את התינוק יחד עם המים.

אגב, בעניין הסבתות - אצלנו זה היה שונה אבל מעיד לא פחות על תחלואי החברה והתרבות.
סבא שלי היה בן אדם משכיל ומאוד נאור, לפחות במה שקשור ליחסי זוגיות ומשפחה (ויחסית לתקופה).
הוא מעולם לא דרש שסבתא שלי תהיה משהו שהוא חשב שאמא או רעיה צריכה להיות.
אבל היא לקחה על עצמה את התפקיד הזה, עד כדי כך שהפכה את עצמה לשפחה חרופה של הבית, של הבעל, של הילדים.
כלומר, הערכים הופנמו היטב ויושמו, לכאורה בלי כל לחץ חיצוני.
אני חושבת שגם לה לא היתה הרבה בחירה. דפוסים תרבותיים הם דבר מאוד חזק.

[אבישג_א*]

_אני באופן אישי ממש לא מתחברת לכל הכמיהה הזאת לשבטיות,
לנוסטלגיה לעבר שלא הכרתי, לאידאליזציה שעושים הרבה פעמים לחברות שבטיות , כמו היאקונה, שממש לא הייתי רוצה לחיות בהן.
אני מבינה שיש מי שבעיניו זה גן עדן.
אני בכל זאת מעדיפה את העולם המודרני.
אמנם הייתי רוצה לשנות הרבה דברים בו, לשפר אותו, וכמובן יש מה ללמוד מחברות שבטיות,
אבל אני מרגישה שכשרוצים לחזור לעבר זה בבחינת לזרוק את התינוק יחד עם המים._
מסכימה עם כל מילה

ולגבי העבר - מתגעגעים כאן למסורת שבטית שלא נראה לי שהיא משקפת את אורח החיים של הסבתות שלך.
אני חוששת שאורח החיים של סבתותיי קרוב יותר לדגם אורח החיים של נשות היקואנה מצד מקומן במשפחה.

[פלונית_כלשהי*]

אורח החיים של סבתותיי קרוב יותר לדגם אורח החיים של נשות היקואנה
רציתי אתמול להוסיף לגבי זה. סיפרתי קודם על סבתא שלי נטולת היכולת להשפיע על חייה, ואז נזכרתי בצד השני של המטבע, שהיה סוג של חיי שבט. הילדות שלה עברה בחברה רב גילאית של ילדי המשפחה המורחבת, והיתה החלק הטוב של חייה. אני חושבת שחלק גדול מהתסכול אחרי העלייה ארצה היה בזה שסבא שלי ניתק אותה מהמשפחה המורחבת ועבר לגור במקום מרוחק. זה משהו שעליו היא לא סלחה, כי בעצם האפשרות לחיי שבט נשארה (כי שאר המשפחה המשיכו לגור קרוב) אבל עבורה זה לא היה קיים. לפחות אחת מהאחיות שלה עדיין חיה במעין שבט של המשפחה המורחבת. מהצד לפחות זה תמיד נראה מוצלח. אם כי בטח יש לזה בעיות כמו לכל סוג חיים אחר.

[פלונית_כלשהי*]

לגבי החזרה לעבר: העבר הוא לא מקשה אחת, והחיים היו שונים מאד בתקופות שונות. קל לנו במבט לאחור להתמקד בדברים רעים שקרו בעבר ולהגיד איזה טוב היום, או לחילופין להתמקד בתקופות טובות ולהגיד כמה רע היום בהשוואה. זה כמו לידות בית: יש רע בבתי החולים, וגם אני יולדת בבית, אבל אני שמחה שיש את הטכנולוגיה שמצילה אמהות ותינוקות, וצריך למצוא איזון בין השניים. אז מבחינה מיילדותית היו תקופות שהמון אמהות ותינוקות מתו בבית, והיו תקופות ותרבויות שמעט מאד מתו, והיה את כל הרצף באמצע. זה לא מקשה אחת.

[דניאלה*]

לגבי החזרה לעבר: העבר הוא לא מקשה אחת, והחיים היו שונים מאד בתקופות שונות.
ברור.
אבל יש תחומים שבהם כמעט 100% מההיסטוריה הידועה לאדם נהגו מנהגים מסוימים ורק בפסיק האחרון של ההיסטוריה זה השתנה,
ואחד התחומים האלה הוא מעמד האישה, ובעיקר. זכותה לבחור כיצד יראו חייה.
כנ"ל ענייני תמותת תינוקות.
מה שהתכוונתי זה שלי הרבה יותר חשוב לשלב את היתרונות של העולם המודרני באורח חיים שנראה לי בריא,
מאשר לחזור לכל מיני התנהלויות חברתיות מן העבר, שכמעט תמיד כרוכות בחסרונות מאוד גדולים,
בעיקר מנקודת המבט של נשים.

[פלונית_כלשהי*]

אחד התחומים האלה הוא מעמד האישה, ובעיקר. זכותה לבחור כיצד יראו חייה.
אבל גם כאן זה לא מקשה אחת. יש ארצות כמו בסקנדינביה ששם היה הרבה יותר שוויון ממה שנהוג לחשוב (ככה לפחות טוען דני אחד שאני מכירה). יש מקומות כמו המזרח התיכון, שכאן תמיד היה זוועה מהבחינה הזאת. אני מתארת לעצמי שיש עוד מקומות שוויוניים יותר, אם כי אני מסכימה שהדפוס הדומיננטי הוא של דיכוי האישה. כמו שאמר ג'ון לנון woman is the nigger of the world.


_מה שהתכוונתי זה שלי הרבה יותר חשוב לשלב את היתרונות של העולם המודרני באורח חיים שנראה לי בריא,
מאשר לחזור לכל מיני התנהלויות חברתיות מן העבר, שכמעט תמיד כרוכות בחסרונות מאוד גדולים,
בעיקר מנקודת המבט של נשים._
אני מסכימה מאד.

[רחל_ברמן*]

תראו, אני לא יודעת הרבה על היאקואנה באופן ספציפי, אבל חברות ציידים-לקטים הן מאד מאד שונות מהחברות החקלאיות המסורתיות שאנחנו מכירים. זה פשוט לא נכון שנשים מדוכאות בחברות כאלו. אם יש משהו כללי שמאפיין חברות ציידים-לקטים, זה שהשיוויון ושימור העצמאות האישית הוא ערך עליון. בהחלט יש חלוקת תפקידים עקרונית בין נשים וגברים, אבל היא לא אבסולוטית ואין כפייה. זו לא אידיאליזציה, אלו מסקנות מהמון מחקרים.
(ובחיי שאני לא רוצה לחיות בחברת ציידים-לקטים. ולו רק בגלל תמותת הילדים הגבוהה)

[מצ'רה*]

רחל, תמיד כיף לקרוא מה שאת כותבת!

[לילה_טוב*]

או, רחל, לזה התכוונתי.

[בשמת_א*]

יש ארצות כמו בסקנדינביה ששם היה הרבה יותר שוויון ממה שנהוג לחשוב (ככה לפחות טוען דני אחד שאני מכירה)
צודק. ובראשן אפשר להגיד, איסלנד, שמעמד הנשים בה היה מההתחלה חזק ביותר. כולל זכויות ירושה ודברים דומים בתקופות שבשאר אירופה היו אפלות וקשות לנשים.

יש מקומות כמו המזרח התיכון, שכאן תמיד היה זוועה מהבחינה הזאת
לאו דווקא! זה בעיקר נכון מרגע ש"אנחנו" (שבטי ישראל) הגענו הנה P-:

וכל מלה של רחל ברמן, כמובן.

[דניאלה*]

רחל אני מסכימה.
אני כיוונתי לזה:
בחיי שאני לא רוצה לחיות בחברת ציידים-לקטים. ולו רק בגלל תמותת הילדים הגבוהה
כלומר, הבעיה אינה ספציפית דיכוי נשים אלא חיים שבעיניי יש להם יותר חסרונות מאשר לחברה בעולם המערבי המודרני.

[רוני*]

שלום חברים,
עבור כתבה בנושא עקרון הרצף, אשמח לשמוע סיפורים של ילדים בוגרים שחוו את מאפייני עקרון הרצף בילדותם ורוצים לספר מנקודת מבטם.
תודה, רוני [email protected]

[ניבה_שקד*]

_שאלה יותר תיאורטית :
ע"פ עקרון הרצף יש קישור בין התנהגויות כמו הזרקות אחורה ובכי מעצבן לבין תנאי הגידול של ילדי החברה המערבית. כשבתי מתנהגת בצורה כזאת, מיד אני מקשרת לזה שיש לה חסך במגע, בנשיאה_

אני בכלל לוקחת את זה להסברים ביולוגיים, כמו נזקים עצביים בגלל חשיפה למתכות כבדות (בחיסונים, במים המופלרים, בזיהום אויר וכו'). לכן רואים תופעות כאלה גם במשפחות הכי חמות ומחבקות, כי יש תמיד אחוז מסויים של ילדים שלא מצליחים לסלק את המתכות הכבדות מהגוף.