מברוכ שו איסמה איסמו

שליחה על ידי אחת* » 01 ינואר 2004, 14:55

עודד,

יעל- שאני מכירה הוא בן 40

לליב - אם אינני טועה מקור השם שלה הוא משיר שכתב שלונסקי / אלתרמן (לא זוכרת מי משניהם...)

עוד שמות יחודיים -

ליאן (בת)- ראשי תיבות של - לי אדוני נתן.
תבל (בת)
שיא (בן)
חוני (בן)
פאר (בן)
ליבת (בת כמובן...)

אני מכירה משפחה שאחי האב נפל במעוזים. יש להם תאומים שנקראים מעוז ואחי וליד הבא פלד רק הילד הרביעי כבר לא נקרא על שם הדוד.

ואחת - שכולם מתחילים באות דל"ת (גם האב - דן). הילדים הם דין, דינה ודוד -- ושכחת את האם דליה.

אני מכיר אדם שנקרא חביון ושם משפחתו בן-חורין ובנוסף על הכל הוא פסיכולוג.

מספרים על מורה למתמטיקה שלימד בבית הספר התיכון שלי, אחד, שלמה לייזר, שקרא לבת שלו קרן.

היי, ברקת, מה נשמע?
את רואה, יש יתרונות לשם מיוחד. ישר ידעתי שזאת את.
אני דווקא תמיד אהבתי את השם שלי, אפילו שתמיד שאלו אותי "איך?", "מה זה?" וכדומה.
תמיד ריחמתי על כל ה"יעל" ו"מיכל" שהיו 4 בכל כיתה.

חוני (בן)

אני מכיר חוני, שלדעתי הוא יוחנן.

איכשהו בשמת עדיין לא כתבה את זה, אז אני אכתוב: ליאל.

עודד:
_ספר אחר בתנך אשר הוא שם יחידאי בימינו, אך ידוע, זה הספר הקצר ביותר בתנך: מלאכי. הוא ידוע בזכות הקריין
מלאכי חזקיה._ ואני קוראת לפעמים לבתי, ליה, "מלאכית חזקיה"- כשהיא עוטה על פניה הבעה תמימה ומלאכית...
לבתי קוראים ליה אבל לסבא וסבתא שלי וגם להורים שלנו קשה לעכל את השם. הוואריאציות הן: ליאת, ליאה, לאה(נורא ואיום!),ליהי, הילה. עם סבתי שהיא חולת אלצהיימר הפסקתי להתעקש. העיקר שהיא שמחה לקראת הנינה, לא? עם האחרים אני לא מתקנת אלא פונה בהדגשה לבתי ושואלת למשל "ליה, איפה סבא ימין?" (לא, לא קוראים לו ימין, אלא בנימין, אבל אני קוראת לו סבא ימין מימים ימימה וזה נשאר).

יצא לי לפגוש מישהי ששמה מרית (כן, כמו כף טיגון או לקקן),
אבשלום קור אומר שאם לשרה קוראים שרית, ולדנה קוראים דנית - אז לחוה צריך לקרוא חבית.- היתה לי חברה ששמה היה מרית, מין חידוש לשם מרים, ע"ש סבתא שלה, ולאחותה קראו "חנית" שמסתבר, נקראה ע"ש הסבתא השניה, סבתא חנה, ועברה רענון דומה. הקונוטציה שלי תמיד עלתה מהאחיות מרית וחנית היתה של שפכטל וכלי זין...

מיה גל! מלבד חורין (שזה גם חורים בארמית)אהבתי את כל השמות של הקרובים שלך והכי את אוריון.

לא נראה לי נכון לתת שמות שתלויים זה בזה באחים ואחיות. וגם לא בשם משפחה- כל אלו עשויים להשתנות- האחים יגדלו ויקימו משפחות משלהם והשם ישאר תלוי ותלוש מהקשר סביבתי. לכן אני מסכימה עם המסעדה.
חברים שלי, מהמגזר הדתי, קראו לבתם אופיר. אופיר נולדה אחרי 2 בנים וככה נשמע שיש 3 בנים. האם בקשה רק בגדים וורודים כדי שלא יחשבו שהתינוקת הלבושה כחול(בגדים מהאחים) ושמה אופיר היא תינוק. מצד שני, זה שם מקסים.

ולגבי שמות שאני אוהבת אבל לא אשתמש בהם מסיבות שונות- לבת: שחר (כך רציתי לקרוא לבתי, אך לצערי גילי לא מסכים שלבת ניתן שם שמצלצל כמו שם של בן), יה-לי (כבר השתמשנו בצלילים האלו אז זה אבוד), יערה (מסתיים ב"רע"), אריאן.
שמות שצורמים לי נורא:(וזה אישי לחלוטין)
נמרוד - בהקשר היהודי היה אדם רע מאוד.
עמיר- מתעמר, מתעלל.
דין- "אין דין ואין דיין" תמיד עולה לי.
שמר- תאמינו או לא, הכרתי ילד שזה שמו. אולי לכם זה נשמע כמו נעמי שמר אבל לי זה נשמע כמו תא שמר, זה שמתפיח בצק ותוסס ויוצר בירה. סוג של פטריה חד תאית.
רותם- הכרתי 5 ילדים שונים, בנים ובנות, שנשאו את השם רותם והיו מרדנים, יוצרי מהפכות ונזרקו תמיד מהשיעורים (לא שלי!). מצד שני, אם הורים ל"רותם" כזה היו מעניקים לילד חינוך ביתי, הם היו רווים הרבה נחת.

אמא - השיר "על שמות כבירים של אישים אבירים" נמצא בספר התיבה המזמרת, והספר נמצא אצלכם.
אני אכתוב כאן מהזכרון - אם יש לך זמן אז תתקני (או כל מי שיש לו בבית ספר התיבה המזמרת). ועדיף (ומתיש) - גם לנקד.

על שמות כבירים של אישים אבירים

מאת נתן אלתרמן
אין בימינו שמות כמותם,
וגם לא יהיו, זולתם.

בעיר אלון בצעננים,
החולשת על מלוא חצי פלך,
טיילו עם שקיעה, נשואי פנים,
שושק, ישבק, שותלח

היה ישבק איש דק
עבה כשק היה שושק
ושותלח -
שטוח כנציב במלח

...
וברכו באיחול
כל מכר ומודע, אף עלצו בראותם
את מוכרי הסדקית, חטוש, ו-חול
ואת הבשם, בענה זיתם
....
ואת הצורפים אחרחל בן הרום
ונפושסים, שאת שמם לא יקשה לבטא
אם אין השעה שעת דחק וחרום

...
האם הערב כה...
רק בעירם...
או גם בעיר הם
בה שוכן רעם היהם
הוא היהם, בן הוהם בן הימם.

...

הו, אחי הקורא, אי אותם השמות
...

כי איבצן ו..., אחרחל וירמות
נמושות לא היו! לא - עדים השמות!

אה, והשם רומי.
נשמע טוב אבל אל נא תשכחו שמלכות רומי התעמרה ביהודים, חייליה רצחו המונים בתקופת המרד הגדול (יודפת וערים רבות אחרות שהיו במצור וכל יושביהן נרצחו או נמכרו לעבדים, וכמובן יוספוס פלביוס שמכר את נשמתו לשטן<אבל זה כבר לדיון אחר>)- אז נכון שהיתה גם תקופת שפע ושגשוג אח"כ אבל. וזה אבל גדול- לי אישית זה נשמע כמו לתת שם "גרמניה"... אבל יתכן שאני מגזימה עם רתיעתי מהשם הזה.
ואגב "קרן לייזר"- היתה לי מדריכה בצופים ששמה הוא "קרן שמש", בעלי למד עם "ישראלה ישראלי" שהוריה חשבו שזה יפה ושמה מככב עדהיום בכל הדוגמאות של כרטיסי הפלסטיק באשר הם...ויש עוד דוגמאות. לגבי ישראלה, בגיל 18 היא שינתה את שמה הפרטי.

אחת, איזה קטע, אני דווקא מכירה פריאל בן!
נזכרתי בעוד משהו די מוזר:
כהתיה. ראישי תיבות "כל הנשמה תהלל י-ה הללוי-ה".
היום היא צריכה להיות באזור כיתה י"א, וכולי תקווה שהיא לא גולשת כאן;-)

יה-לי (כבר השתמשנו בצלילים האלו אז זה אבוד
אני מכירה אחיות - ליה ויהל. וגם אני מכירה משפחה ששם הבכור אדם, ואחריו כל שם מתחיל באות הבאה בא"ב.

דריה
וואו איזה יופי לפגוש אותך פה. כיף לדעת שיש פה עוד מישהו מיודע על מה אני מדברת, שגדל באותה שלולית.

תמיד אהבתי את השם שלך.
(יש לי מליון שאלות פולניות לשאול אותך אבל אם תרצי תפתחי דף בית ותספרי בעצמך.)

הכרתי פעם אדם מבוגר חרדי ששמו היה הדס. איזה שם יפה!
והשם נטע אף הוא מצוי בקרב הקהילה החרדית - לבנים! (מבוט כ "נוֹטֶע", הע' סגולית, כמו ביידיש.) שמעתי על יותר מאחד.

ובאשר לדיון בעניין השם "אבא", לדעתי מקורו נוצרי, ע"ש המעמד הדתי של הכומר, כ"אב": PERE . כמו בית הקברות "פר לאשז", "פר גוריו" וכן הלאה. אולי הגרסא העברית שלו זה "אבי" בעצם...
אצל הנשים, הנזירות הצרפתיות (למשל, מהמסדר הכרמליטי) קרויות "סור" SEURE, שזה אחות. בצרפתית.

ומה תאמרו על השמות "נשמה- טהורה-שירדה-מן-השמיים-ביום-שבת-קודש"? ו"אור-נרות-שבת"? ו"אוחזת-ענף-עץ-השקד"? ו"עלי-באר"?
את כולם שמעתי בחיי הקודמים בקרב ה"מגזר".
עוד שמות מהמגזר:
נהורה
הודיה
שלווה
ערגה
אלומה
ערבה
לבונה
טָפָת
מָטָר (הבן של טפת, אם איני טועה)
פרוּמית (המורה שלי לאורגנית...)
שְׁאֶרָה (ע"ש בת אפרים, מבוטא כמו "שארה, כסותה, עונתה")
און
אלרואי
לי-בת
נֶצֶר
עתניאל

< ובטח תוספות יוםטוב יכול להוסיף כאן עוד מטעמים רבים...

>

נשמה- טהורה-שירדה-מן-השמיים-ביום-שבת-קודש"?
זו אגב ביתו של הרב שלמה קרליבך, ונראה לי גם שזהוא השם היחית האמיתי מבין כל השמות המוזרים.
לאחותי יש שם המורכב משני שמות כמו חיה לאה וכו', אצל ההורים שלי זה עקרוני לקרא בשני השמות בקיצור יום אחד בעודי באוטובוס בעיר הקודש פתח תקווה אני שומעת שיחת שישיסתיות בנושא שמות מוזרים ואז אחת אמרה את שמה של אחותי ונשבעה שהיא שמעה שיש אחת כזאת אז קמתי אליהן ואישרתי... איך שהן התפדחו.
אותה אחות שמעה שחברה של חברה שלה קראה לגיטרה שלה על שמה...

הנה באתי.

אל"ף: "אבא" כבר קיים בתלמוד, אם אני לא טועה. אז אני לא בטוח שזו השפעה נוצרית.
<הערה של לילי 26: ר' אבא אכן מופיע בתלמוד, אבל גם ישו חי בתקופת התלמוד, ולכן החלק השני של המשפט אינו רלוונטי>

ואין ספק שהמגזר תורם שמות מצויינים לעולם. חבר לי דיווח אתמול על "שולית". (שולית!!! שולית!!!)
ויש גם "חסד עליון פשוט", "טוב" (מבוטא TOOV). אני בטח זוכר עוד - אבל היום אני הרוג במיוחד (וחלק הם שמות של ילדי חברים וקרובי משפחה - אז לא בא לי להסתבך...)

ואני פעם המצאתי את: "שאלתי-בן מן-יה וענני"
(זה בר-התרחבות:
"שאלתי-בן מן-יה וענני: בסדר"
"שאלתי-בן מן-יה וענני: מה שתרצה, רק תחתום כאן כאן וכאן"
וכולי וכולי.)

יה-לי (כבר השתמשנו בצלילים האלו אז זה אבוד)

מכירה משפחה ששמות ילדיה (לא לפי הסדר): עדי, עידן, הילה, יהלי, ליה. האמת היא שזה לא ממש שינה, כי ממילא לכולם קראו/קוראים בשם המשפחה.

הזכרתם לי עוד שמות מיוחדים של אנשים שאני מכירה/הכרתי:
תלמי, אנוש, איש (נדמה לי שזה שם שהוא שינה לעצמו), מרווה, זמר, אסיף.

עודד,
לא מצאתי את ספר התיבה המזמרת.
וחוץ מזה, בן ובת אנוש הם לא תאומים.
ואמא של לליב היא המשוררת מיכל סנונית.
וחוץ מזה, שכחת את ראובת, בתור שם יחידאי.
וחוץ מזה, מרקיז, הכל בסדר...

בספר "חמסין וציפורים משוגעות" של גבריאלה אביגור-רותם, כל נושא השמות שזור בסיפור.
לויה - שמה הלכאורה-תנכי של גיבורת הספר שמסתבר שהוא בעצם טעות של פקיד במשרד הפנים;
שמות התחייה והתקומה של בנות השכבה של לויה (ארלוזורה?)
ושמות שמאגדים בשם אחד ארבעה קרובי משפחה שנספו בשואה.

נזכרתי גם שפגשתי פעם בחורה בשם פיגל (מבוטא כמו כיכר פיגאל בפריס), על שם סבתא פייגה בתוספת טוויסט מודרני.
את ראובת המדוברת אני מכירה אישית.

שמות אחים שהם theme - זוכרים את "האחיות שוסטר נכנסות להריון", שאחת מהן קראה לסדרת ילדיה דגן, עומר, בר, קמה ונבט?

רגב ששם משפחתו ערבה, מתניה (בן וגם בת. מבוגרים).
באוניברסיטת חיפה היתה פעם אחת שקראו לה יחידה שלוש. לא כמו שזה נשמע (-; אלא יחידה במלעיל, שלוּש...
מכירה טל שהתחתנה לתוך משפחת טל והפכה לטל טל.

יש לי חברה מהלימודים שלשנים קוראים לירון...

וגם אני מכירה משפחה ששם הבכור אדם, ואחריו כל שם מתחיל באות הבאה בא"ב.
ראיתי 3 פעמים סרט מטופש ומקסים ביותר, מחזה מוזיקלי מפורסם בשם "שבע כלות לשבעה אחים". אאל"ט נקרא האח הבכור בשם אדם, וכל יתר אחיו נקראו בשמות תנכיים המתחילים באותיות ב והלאה לפי הסדר (האנגלי, דומני) - משהו נוצרי אדוק כזה, אולי מורמונים.
והעיקר - אינני מתרגש משמות, שגרתיים או מקוריים. היחס שלי לשם מעוצב על ידי אופיו של אדם הנושא שם זה (ולא להפך), כמובן רק אחרי שאני מכיר אותו. לא סתם התחתנתי עם אישיות הנושאת את השם הכי-הכי טריביאלי שאפשר למצוא במחוזותינו, לא השם קבע את יחסי אליה.
אבל נושא הניקוד כן מדאיג אותי: נכון שהִלית מנוקד בחיריק חסר (וכך גם שם משפחתי שלי), אבל זה פתח לטעויות. ומצד שני, מילא שכותבים עופר בכתיב מלא, אבל כשמגיעים לבועז - יש המבינים זאת שלא כהלכה ומבטאים בטעות את השם במלרע (ההטעמה על ההברה השניה, עז), וכך גם בשם דולב, וזה מסמיר את שערותי.

ליגאל תומרקין יש בן בשם יון (תודה למוסף סופשבוע של מעריב היום, שהזכיר לי). יש שם גם כתבה נהדרת של רוביק רוזנטל על ענייני לשון אצל ילדים, מקווה למצוא קישור ולשים בדף המתאים מתישהו).
הכרתי גם "תור" - ע"ש הדמות המיתולוגית, לא הציפור (וגם לא המשמעות האחרת).
מוזר לי השימוש במושג "שם יחידאי" לגבי שמות בעידן המודרני. איך אתם יודעים שאין עוד ראובת?

לא יודעים.
מבחינתי, כדי להצמיד לשם את התואר "יחידאי", מספיק שההורים לא שמעו את השם בעידן המודרני - ולמעשה המציאו אותו בעצמם.
אגב, במובן הזה אפשר להגיד שגל, האחיין שלי, הוא שם יחידאי, שכן הוא Gull (שחף) וגם ראשי תיבות של ג'ונתן ליווינסטון.
ואני מכיר בחור בשם שחף.

ואני מכירה משפחה שלארבע בנותיה שמות המסתיימים ב-ל': כרמל, הִלַל, טל וענבל. (נכון, ורד?);
משפחה ששמות כל ילדיה מתחילים ב-י': יפתח, יעל, יואב ויאיר;
ומשפחה ששלושה מתוך חמשת ילדיה מתחילים ב"לי": לילך, ליאור, לירן.

עודד - אם כך, כל השמות של הילדים שלי יחידאים, למרות שמסתבר שיש הרבה מהם (לא המון, אבל כל פעם נתקלים בעוד אחד ועוד אחד, וכבר כתבתי למעלה - אפילו במשפחה אחת שניים מהשמות).

אני שמעתי על בן של מרצה מחיפה שקרא לבנו חמור (אם אפשר דוב, אריה, זאב, אז למה לא חמור?)
ושמעתי על מורה דרך שהחליף את שמו לשם: חמליהו.
בקיבוץ יש מישהו בשם ענת ונדמה לי שזה מהתנ"ך, לא?
חברה שלי החליטה על שמות נושא: הרים בישראל לבת שניר ולבן תבור. המשך יבוא.
ובמושב היו סריות כאלו: נעמה, ניר, ניצן ולבני דודיהם השמות הבאים: לילך, מורן, יערה, דקל. ולבנידודים מצד שני: לימור, ליחן, לינוי, לירז ובצחוק תמיד אמרנו שכשיוולד בן יקראו לו ליכלוך אבל בסוף קראו לו אופק.
ואומרים שלכתבת ג'ודי לוץ יש בן בשם אסף לוץ. נסו להגיד ברצף.
לי קצת קשה עם שמות כמו: יפה, שלווה, עדינה וכו', פן הילדים לא יצאו כמו השם...

ומכל השמות המוזרים, המוזר בעיני ביותר הוא אילנית.
באמת לא בסדר. איך נותנים לצפרדע (או קרפדה? פתאום אני לא בטוחה) שם כזה.

סמדר,
אילנית היא צפרדע, ודווקא חמודה מאוד (בתנאי שאתה מוכן להדביק תואר כזה לצפרדע...)

כרמית,
מבחינתי שמות ילדיך הם יחידאים. עד היום לא פגשתי אחרים בשמות אלה.

מכירה משפחה בשם צמח שלידים קוראים נטע,ניר,ניצן ונופר.

ובאותו ענין - אני מכירה אורן נוטע שהתחתן עם אורנת, לבכורתם קוראים יערה.

אם ההקשר המשפחתי הוא רחב, זה לא מפריע. הסבים שלי (חילוניים למהדרין) קראו לחמשת ילדיהם בשמות מן התנ"ך. אבל זה הקשר כלכך רחב, שכל שם עומד בפני עצמו. כנ"ל בשמות צמחים, למשל. מה שמפריע לי הוא המצב שבו השם לא עומד בפני עצמו אלא דורש תמיד איזכור של שמות האחים.
דרך אגב, במוסד החינוכי שבו למדתי (וגם בדומים לו) קראו תמיד לקבוצות (כיתות) מקבילות בשמות קשורים זה לזה. כאן, זה דווקא יפה ומתאים.

לי קצת קשה עם שמות כמו: יפה, שלווה, עדינה וכו', פן הילדים לא יצאו כמו השם...
יש אומרים שלשמות האלה יש נטייה לפעול הפוך, להכעיס (טובה המרשעת, יפה המכוערת, שלווה ה ADHD). אולי, ואולי לא. בכל מקרה, זה שם שיש בו איזשהו נטל. הוא מהווה ציפייה מהילד. לא סמל, לא ברכה -- ציפייה.
לפני כמה שנים הייתי בוחנת בבחינה הפסיכומטרית, וכך התוודעתי לנבחן חביב בשם נבות. אני זוכרת שכשראיתי את תעודת הזהות שלו, תהיתי למה לתת למישהו שם של דמות שגורלה היה נורא כל כך -- בגלל גחמות של מלך עריץ ואשתו ה... (אין לי מילים. שום קריאה חתרנית עוד לא הצליחה לגרום לי לסמפט את הגברת הזאת).
נבות דנן התגלה כנבחן פרובלמטי ביותר. הוא התעקש ללכת לשירותים בזמן הקראת ההוראות -- דבר האסור באיסור חמור ע"י המרכז הארצי לבחינות ולהערכה, ושום הסבר לא הניח את דעתו. הוא כעס, צעק והפריע לכל הנבחנים בחדר. הוא היה מלא טענות כרימון, והיה בטוח שכל כוונתנו היא לפגוע בו אישית.
הרבה פעמים אחר כך מצאתי את עצמי תוהה אם ההתנהגות הלא רגילה הזו קשורה במשהו לשמו. אם קוראים למישהו בשם של דמות שהשלטונות התעללו בה ורצחו אותה, קורבן אולטימטיבי, מה הפלא שבמפגשו עם סמכות הוא משוכנע שרוצים ברעתו ומרגיש עצמו כקורבן?

בתור אחת שנולדה עם שם שממש אבל ממש לא אהבה,התחברה,התרגלה אליו, בשנתה ה-24 (פחות או יותר)החליפה אותו (סופ סופ) לשם שעליו חלמה כל חייה כמעט...
והיום , אני יודעת שכשיהיה לי "יורש/ת עצר" כפי הנראה דווקא האב לעתיד שיש לו טעם טוב ייתן את "המילה" האחרונה בעינין השם(למרות שהוא עומד על "הביחד" בבחירה) כי אני אוהבת שמות כמו הגר/ה, זוהר/ה, עלמה, נוגה,,, ואני חושבת שהם לא מתאימים לימנו...

אפילו שהם מאוד יפים בעיני (בדיוק כפי ששמי היה יפה או יותר נכון בעל משמעות בעיני אמא שלי), והמציאות אומרת שתיעבתי אותו ממש ולכן הוחלפ בבגרותי..

ולכן אני חושבת ששם הוא דבר חשוב ויש צורך לחשוב טוב טוב על ההשלכות שלו על הילד.

ואם העלו למעלה את העיניין הנומרולוגיה הסתבר שגם כשהחלפתי את שמי נשאר המספר של השם בדיוק אותו דבר דבר מדהים לא? @}

ילדה יקירתי, דבר ראשון הי, דבר שני-
מה שאת אוהבת הוא יפה . הנה, כבר בנאדם אחד לפחות בעולם אוהב את זה!! (את!)
בלי קשר שאלה שמות מקסימים, שאני לא בטוחה שהם לא עכשוויים כי יש איזו אופנה של "יישון" שמות.
והכי חשוב לי כאן לומר,
ולכן אני חושבת ששם הוא דבר חשוב ויש צורך לחשוב טוב טוב על ההשלכות שלו על הילד.
אני חושבת שצריך לחשוב כמה שפחות! מה שיקרה לילד עם השם עלום בפנינו והוא יכול לתעב/להתאהב בשם בכל מצב.
אין לנו דרך לדעת מה יתקבל ואיך יהיו האופנות בהמשך.

אחותי, למשל, שינתה פעמיים את שמה-
בגיל צעיר מאד פעם ראשונה, ובגיל ההתבגרות שוב- לשם הראשון !
כי היא הבינה שהוא מהמם ושהיא לא צריכה להתבייש בו.

אני שייכת בכלל לאסכולת הצלילים היפים.

נזכרתי בזוג חברים שאחותה נפטרה כשהיתה צעירה ושמה של כל אחת מהבנות (עכשיו יש עוד אחת בדרך) מתחילה באחת האותיות של אחותה (שירה). שחר, יעל, ...

שמעתם על "שלהבת פרייאר"? (הוא אחד ממנהדסי הגרעין הבכירים של ישראל) או על בן משפחתו "עמוד פרייאר"?

יש להם עוד כמה שמות כאלה והסיפור הוא, כשהם עלו לארץ הם רצו להיות נורא ישראלים אז הם פתחו מילון
ומילים שנראו להם יפות - הם בחרו לשמות

תמיד חשבתי שמה יהיה אם היא תהיה בעלת מקצוע שדורש רישמיות? עו"ד או בנקאית או משהו בסיגנון, נראה לי שלהציג את עצמה כ תילתן עשוי להיות פדיחה גדולה.

הם יכולים להציג עצמם כעו"ד כהן או פרופ' שנהב, בלי לציין שם פרטי

שמתי לב שיש שופטים ופרופסרים רבים בעלי שמות מיוחדים. זה לא מנע מהם להגיע למקום בו הם נמצאים. אולי אפילו עזר, כי לאורך הקריירה שלהם זכרו אותם טוב יותר. יש גם סופרים רבים בעלי שמות מיוחדים. נראה לי שזה לא במקרה. כנראה שהורים מיוחדים נתנו לילדיהם שמות לא שגרתיים וגדלו להם ילדים יצירתיים.
דוגמאות:
השופט מישאל חשין, פרופ' סנאית גיסיס
אתגר קרת, צרויה שליו, כליל זיסאפל, סביון ליברכט
ויש עוד.

שמות אחים שהם theme -
אני מכירה אחים בשמות יעל, יואל וליאל.
שלושתם מקסימים.

סביון ליברכט
טוב, במקרה שלה, היא נולדה כ"סבינה", בגרמניה, ושינתה על דעת עצמה.

אני שמעתי על בן של מרצה מחיפה שקרא לבנו חמור

כמדומני ששם משפחתו היה שלם...
בסוף אישתו הטילה וטו על השם.

אמא,

אילנית היא צפרדע, ודווקא חמודה מאוד

לא בדיוק.
גם האילנית וגם הצפרדע וגם הקרפדה שייכות למחלקת הדו-חיים, סדרת חסרי זנב, אך הן ממשפחות שונות - משפחת הצפרדעיים, משפחת האילניתיים ומשפחת הקפרדיים. לכל אחת מהמשפחות נציג יחיד בארץ: אילנית מצויה, צפרדע הנחלים וקרפדה ירוקה.

המקור - האנציקלופידה של החי והצומח בארץ ישראל, כרך 5

אני מכיר אחת ששמה עלמה, ואחד ששמו עִדוֹא. כן, עם א' בסוף. ויש בתנך גם מקום שכך נכתב השם הזה (עדו, עידו).

איך נראית אילנית:

תמונה

זה חשוב שם יפה, אבל לדעתי כשאתה מכיר את הבן אדם השם שלו מקבל בעיניך את הצביון והאופי של אותו אדם, ככה שגם אם יש מישהו כמו עו"ד תילתן שנהב, זה בהתחלה יהיה אולי פאדיחה להציג, אבל אחרי שיכירו אותו כעו"ד קשוח, או בן אדם מצחיק או חכם או רציני, אני לא חושבת שעוד יתעמקו בתחושה הראשונית שעלתה מהשם... חוצמזה, תלתן זה שם יפה, ואישית, אני לא חושבת שיש איזה בעיה בשם תלתן, גם לעו"ד...

למה לקרוא לילד בשם של עשב שמשמש למאכל לפרות? (תלתן)
הייתם קוראים לילד חָצִיר? יָבְּלִית? אַסְפֶּסֵת? דוֹחַן?
אני חושבת ששם אמור ליצג את הילד ולא את ההורה. אם להורה תחום התענינות מיוחד ויש שם שיש לו משמעות מיוחדת בעבור ההורה יכול להיות בזה משהו נעים ונחמד. למשל השם אוֹרְיוֹן לבנו של חובב אסטרונומיה או מרווה לבתה של חובבת טבע וטיולים.
אבל יש לי הרבה פעמים הרגשה שברשימת הדרישות והציפיות של ההורים מהשם ממוקמת במקום גבוה מאד הדרישה לשם "מיוחד" "מקורי" "נדיר". סתם ככה בלי שום פואנטה. לפעמים כשאני שומעת שם כזה שברור לי שאין מאחוריו כלום מלבד הצורך של ההורים להתבלט אני רוצה לאמר להורים האלה שגם אם לילד שלהם יקראו עומר ולבת שלהם מאיה (השמות הכי נפוצים בשנתונים האחרונים) הם עדיין יהיו ילדים מקסימים ומיוחדים.
שמות "מפוצצים" גורמים לי לרוב לחוש תחושת זילזול ולעג (לא שאני אומר משהו) ולא התפעלות.

אני זוכרת סיפור של אב אחד מלפני הרבה שנים שסיפר לי על השנים הארוכות והטיפולים הקשים שעברו הוא ואשתו על מנת ללדת את ביתם היחידה (הם ידעו שלא יזכו לילדים נוספים) וכשנולדה הם היו מוטרדים מהמחשבה שהילדה הזו היא ההזדמנות היחידה שלהם להעניק לילד שם. הם ישבו בערך חודש והסתכלו בה ולא ידעו איך לקרוא לה. אחרי חודש כשכבר הכירו אותה היטב והרגישו אותה הם בחרו לה את השם אדווה. כי היתה בילדה איכות מיוחדת של קלילות מרחפת ועוצמה פנימית שבאה ממקומות רחוקים.
לפני הסיפור הזה לא אהבתי את השם אבל אחריו ואחרי שהכרתי את הילדה ששמה הלם אותה בהחלט התחלתי לאהוב את השם.

לצערי הרבה פעמים אני לא חשה התפעלות כזו לנוכח שמות "מקוריים". למעשה לרוב המחשבה שעוברת במוחי היא שאם פעם אני אקח לביתי שרקנים כדאי לי לזכור את השמות האלה כי הם מתאימים פיקס.

אגב זכורה לי אישית התפלצות אחת משם של ילד קטן שבה כנראה לא הצלחתי להגיב באיפוק מוחלט והאם נטרה לי על כך עוד שנים אחר כך. בקיבוץ בו גרנו ליאור ואני היתה לשכנים שלנו כלבה מקסימה ונהדרת בשם צוּף. זמן קצר אחרי שעזבנו את הקיבוץ התחלתי לעבוד בפעוטון ושם לאחד הילדים קראו צוף. אני מודה שהיה לי קשה עם זה. (מה גם שהכלבה של השכנים לשעבר היתה הרבה יותר נחמדה בעיני)

>בקי מודעת לעובדה שיכול להיות שהיא מעצבנת פה אנשים - אבל ככה זה וזה מה שיש!<

מה דעתכם על תהילה , שלהבת , כך כך יפה בעיני... @}
שלום לך מלכה, ותודה לך יערת דבש...

<היה לי עוד משהוא לומר אבל הוא נעלם..>

בקי אני מסכימה איתך..
<ילדה חייכה כשקראה..>
נזכרתי בסיפור שמשהיא סיפרה אפרופו שמות,
זוג הורים ציפו וחשבו וחשבו על שמות כאלה ואחרים, ובשעת הלידה עצמה ברגע שיצא לאויר העולם הרך הנולך, כולם מספרים כי נמלא החדר באור גדול ולכן הוחלט פה אחד לקרוא לילד אור. (או אורי, אני לא סגור על השם אבל הוא לחלוטין קשור לאור!)

אגב אני מאוד אוהבת את השם -פלקור- (מהסיפור שאיננו נגמר), אבל ברור לי לחלוטין שאין מצב שאני קוראת בשם זה לאף אחד מילדי! (למישהוא זה נראה כן אופצונלי?)
ואני ובן זוגי מתים על השם נורית (אבל באנגלית-למרות שגם בעברית זה נעים לאוזן)
אבל אולי זה יהיה שם החיבה שלה( לבת כמובן).....

<סתם מחשבות>

ילדה שבאה לעולם אחרי שציפו לה זמן רב נקראה בישראל :כיסוף.

יש לזה צליל נעים

>בקי מצאה משהו נחמד להגיד על שם נדיר<

אני רוצה לאמר להורים האלה שגם אם לילד שלהם יקראו עומר ולבת שלהם מאיה (השמות הכי נפוצים בשנתונים האחרונים) הם עדיין יהיו ילדים מקסימים ומיוחדים
זה נורא מוזר לשמוע כך את הצד השני, את מושא קנאתי, את האנשים בעלי השמות היחודיים, יוצאים כך כנגד יחודיות שמם (ואף מחליפים אותו אם אנני טועה - נכון בקי?). עכשיו כשאני קוראת את דבריה של בקי אני מקבלת הצצה ראשונה לעולמם, מבינה את מה שעלול לעבור עליהם, אך בכל זאת רוצה לייצג את הקצה השני - את אלה שכן קיבלו את השמות הכי נדושים בעולם...
כן, שמי מיכל. בשנתון שלי (הרשו לי לא להסגירו

) היה השם מיכל, ככל הנראה, אחד השמות הנפוצים ביותר. תמיד היו איתי בכיתה עוד מיכליות (המינימום היה שתיים נוספות!), וכך גם בצופים או בכל מסגרת אחרת. שיא השיאים היה בקורס קצינות בו מתוך כיתה של 12 בנות, 6 היו מיכל וגם המד"חית היתה מיכל. מה יצא? שכמעט מעולם לא קראו לי בשמי בלבד. ביסודי הייתי 'מיכל א', בתיכון קראו לי לרוב בשם המשפחה (והוא מאוד לא פשוט להגייה, כך שגם הוא זכה לאין ספור וריאציות) ובצבא נקראתי מיקי, והיו עוד כינויים לאורך השנים.
אני נורא סבלתי מזה. תמיד הרגשתי שעלי להיות אקסטרא מיוחדת כדי להתגבר על נדושות השם, כדי לא להעלם בתוך המון המיכליות. שקלתי בלי סוף שינוי שם, במסגרת מחנה קיץ אחד אפילו הכרחתי את כל סובבי לכנות אותי בשם אחר. איכשהו מעולם לא היה לי האומץ ללכת עם זה עד הסוף. הדרך שלי להלחם היתה להתעקש שיקראו לי מיכל, נטו, בלי תוספות. יש לי ידיד טוב שעד היום צוחק עלי שאני המיכל היחידה בעולם שמזדהה כ'מיכל'.

אז האם יצאתי מקסימה ומיוחדת ? לא יודעת, אבל אם כן, זה היה כנראה למרות השם.
המסקנה שלי? כמו תמיד: דרך המלך. אמנם לא חייבים שם מפורצץ שיביך את נושאו, אבל אנא, חדל עומר את מאיה!

למי שעדין מחפש שמות יפים: שמו של בני הבכור הוא עילם (מן התורה-נכדו של נח, ופירושו 'ניצחי')

זה מה שיפה בשמות מהתנך,
הם תמיד באופנה.
עד היום אהבתי את רוב השמות התנכיים ששמעתי מלבד שמות של אנשים רשעים כמו נמרוד, עתליה, אחאב ושות'

ולגבי עילם, שם מקסים לדעתי.

תמיד עדיף שמות מהתנ"ך, כי יש להם עומק בשפה והם לא נשמעים כמו "טוינג" של גיטרה. יש עם זה רק בעיה אחת פשוטה: יש בתנ"ך אלפי שמות של בנים, ואולי מאה ומשהו שמות של בנות. אז מה הפלא שבראשית הציונות קראו לכולן מאירה, יוספה, אילנית וכו'?

מיכל,
נגע ללבי מה שכתבת. זו אחת הסיבות שאני בחיים לא אקרא לילדה שלי מיכל (עוד סיבה היא שבמשפחה המורחבת שלי יש כבר שתיים כאלה), אף על פי שהשם עצמו דווקא מקסים בעיני.
יש לי חברה שהוריה נתנו לה שני שמות. האחד נדוש אימים, והשני נדיר שבנדירים -- אני לא מכירה ולא שמעתי על אף אחת אחרת שנקראת כך (לכן ברשותכם אוותר על חשיפת השם).
בגן היא השתמשה בשם הנדיר.
בבית הספר החליטה להיקרא בשם הנדוש, כי הנדיר עצבן אותה. במקרה הזה, די בצדק. מה לעשות.
בצבא חזרה לשם הנדיר, כי במחלקת הטירוניות היו מלבדה עוד חמש בנות בעלות שם פרטי זהה, והיא היתה צריכה להוסיף לו שתי אותיות משם המשפחה כדי להיות מובחנת.
בשם הנדיר היא נקראת עד היום, ובשם זה הכרתי אותה. וכן, הוא פחות יפה מהשם הנדוש. אבל כנראה למובחנות בפני עצמה יש ערך.
שם המשפחה שלי הוא שם שבארץ מוצאו של סבי אינו נדיר במיוחד, אבל בארץ מאד כן. והוא זכה לאינספור סירוסים מעצבנים. זה דווקא שם קצר ופשוט להגייה, אבל כנראה "לא מתחבר" לעין ולאוזן ישראליות. שנים חלמתי על היום בו אוכל לשנותו, ואז...
כשנישאתי, יכולתי לבחור להיקרא בשמו העברי והפשוט של בנזוגי. אבל פתאום גיליתי, שאני ממש לא רוצה. לחיצה בגוגל הראתה שכמה וכמה נשים בארץ נושאות את השם סמדר + שם המשפחה של בן זוגי (וזה רק אלה שיש אליהן הפניות ברשת). לעומת זאת, בשם המשפחה שלי אני קומבינציה יחידה בכדור הארץ כולו, למיטב ידיעתי. לא רציתי לוותר על זה, גם אם זה מצלצל קצת פחות יפה.
נכון שעם שם משפחה קל יותר לעשות בחירה כזו, אבל רציתי להדגים שלייחודיות בפני עצמה יש ערך. המפתח הוא כנראה באיזון.

מיכל, גם ללבי נגעת.
וכקונטרה, ואקווה שלא אעורר קנאה עזה, אספר שאני אף פעם כמעט כמעט לא מזדהה בשם המשפחה, רק פרטי. (יערה)
וזה עוזר לי עכשיו להבין את אחותי שמחפשת שם נורא מיוחד לבנה שעתיד לבוא למשפחתנו.
בנתיים, בשם ההריוני אנחנו קוראים לו בן שרעבי כי אנחנו נורא מתלהבים שיהיה בע"ה בן אחרי דורות ע"ג דורות של בנות בלבד (או כך זה נראה).

אמא של יונת - את מכירה ראובת? וואו, ואני תמיד חשבתי שראובת 'שלי' היא הראובת היחידה בעולם...(וגם די ריחמתי עליה כי הוריה תמיד אמרו לה שהם ציפו לבן - ראובן...)
אז אולי בכ"ז לא שם יחידאי (או ששתינו מכירות את אותה אחת?!?)

_זה מה שיפה בשמות מהתנך,
הם תמיד באופנה._
ואללה? היית קוראת לילד שלך יוסף, יעקב, שמשון, נפתלי, בנימין, שמעון, אלעזר, לבן, יששכר, יחזקאל, ירמיהו... שנמשיך? או לבת שפרה, פועה, יוכבד?
תלתן הרבה יותר מוצא חן בעיני (-:
תמונה

ברשימת השמות שלנו היו פעם אחת ינאי והילד השני כמעט והיה שאול. אז כן, התשובה היא כן.
אבל לא הייתי קוראת לבני יוכבד ולביתי יחזקאל.

ואגב שמות מוזרים אתמול אחרותי סיפרה לי על משפחה שגרה באזור שלנו ולשלושת בנותיהם קוראים קסם נס ו פלא. ומה שהפתיע אותי היה ששם המשפחה שלהן הוא לא אָבְּרָאקָדַבְּרָה

אני זוכרת ראובת ניצן, שהיתה כותבת תשבצים ב"חדשות".

שליחה על ידי סיס* » 06 ינואר 2004, 14:39

_ואין ספק שהמגזר תורם שמות מצויינים לעולם. חבר לי דיווח אתמול על "שולית". (שולית!!! שולית!!!)
ויש גם "חסד עליון פשוט",_

טוב, אני מכירה את שניהם... לשולות יש אחות בשם שושית (וגם אחיות עם שמות רגילים) והן כבר נשים מבוגרות, וחסד הוא רק בן שנתיים ואף אחד לא קורא לו בשמו המלא...

ואגב סריות- אצלנו היינו כולנו שמות שקשורים למים, עד שהחליפו את השם של אחי הקטן (קראו לו פלג).

חוץ מזה- איזה דף נחמד!

ואללה? היית קוראת לילד שלך יוסף, יעקב, שמשון, נפתלי, בנימין, שמעון, אלעזר, לבן, יששכר, יחזקאל, ירמיהו... שנמשיך? או לבת שפרה, פועה, יוכבד?
לפני כמה ימים חשבתי על השם שפרה, בהשראת הדיון כאן. הגעתי למסקנה שכשהוא מבוטא נכון, במלרע -- הוא יפהפה, במשמעותו ובצלילו גם יחד.
האם הייתי קוראת כך לבת, ומלמדת אותה להתעקש על הגייה מלרעית (במלעיל זה יוצא פשוט זוועה)? לא יודעת. האם הייתי קוראת לבן שֶפֶר? אולי.

בדיוק לפני שנפתח הדף הזה היה לנו ויכוח בבית הוריו של האיש, על עוזי אורנן שקרא לבנו (שנולד לו בגיל מבוגר) אוֹנִי. גיסתי וחברהּ טענו שזה ממש מגעיל לקרוא לילד על שם כוח הגברא. אני אמרתי שהצליל של השם נעים ושלקרוא לילד "אוֹן" זה דומה מאד ללקרוא לו "אֱיָל". הם אמרו ש"איל" זו החיה. הסברתי שלא, ושמכל מקום כוח הגברא הוא רק משמעות אחת צרה של המילה און (וחשבתי לי מה בעצם רע כל כך בכוח גברא). אחר כך נזכרתי שבשנתון שלי ובסביבותיו "און" דווקא לא היה שם נדיר במיוחד (און בן פלת, אייכה?). ואז בא טיעון המחץ "אבל יצחקו עליו". על כך עניתי שמי שיצחק מהשם לא יעיד אלא על בורותו שלו -- שלא לדבר על גסות רוחו. לא שכנענו זה את זה.
פעם הכרתי נערה בשם אֶשְכָּר (=מתנה), והיא סיפרה שאיזו מורה בכיתה ב' שמעה את שמה ואמרה, בנוכחותה "אבל זה בא מ'שקר'!".
למה לטרוח להיעלב מאנשים שזו רמת הידע הלשוני שלהם, ובנוסף לא יודעים לסתום את הפה כשצריך?

ראובת היא אכן ראובת ניצן, התשבצאית.
לעיתים היא מעדיפה להיקרא ניצן, כדי לא להסגיר את עצמה

לפי מיטב זכרוני, היא היתה הבת השלישית, ההורים ידעו שלא יהיו עוד בנות, ורצו להנציח את זכר סבא ראובן.

בקי ,אני מצטרפת לבעלי השם המוזר שחוטפים פריחה משמות מוזרים .
(ותכף אני אכתוב למה קראו לי ארני , אולי אם זה יופיע באנטרנט יפסיקו לשאול אותי כל הזמן...)

אבל לגבי בחירת שמות אנימאלה שמחפשים צליל , ושמות יפים בעיני הם אלה שיש בהם ב' רפה .
(או ו') יובל , יואב , סיון , אבי , אביב , יניב ניב והכי הכי דולב ונבו .

מבחינת משמעות:
קיץ ואביב הם השמות הכי יפים וגם שמש וגשם (אבל אני נגד שמות יחידאיים אז רק אביב הוא אופציה .)

וקראו לי ארני בכלל על שם דוד בשם רן , אח של אבי שהיה בצוללת דקר. בני דודי זכו לשמות רונית וערן על שמו , הורי חפשו שם עם האותיות , ושללו אורנה (בגלל מישהי בשם זה שלא אהבו) אז קראו לי ארנה , מה שאחרי כמה ימים הפך לארני וככה נתקעתי עם שם שתמיד צריך להסביר אותו . כילדה שנאתי לבוא למקומות חדשים, כי הובכתי. באיזשהו שלב זה הפך באמת למנוף, אז קיבלתי אותו באהבה (או שכשקיבלתי אותו באהבה הוא הפך למנוף...)

השם שלי נפוץ למדי בארץ מוצאי, לא מסובך להגיה אבל בישראל שיבשו אותו על ימין ועל שמאל.
היה לי ברור שבנותי יקבלו שמות חד משמעיים לחלוטין, כאלה שאי אפשר לשבש.
עם הבכורה הצלחנו למצוא שם בלתי-שביש, עם הצעירה - כמעט (זהו שם יפיפה במלרע, פחות יפה במלעיל).

חברה שלי קראה לבנה עומר מהנימוק שגם אם משתדלים אי אפשר לשבש אותו.

פעם הכרתי בחורה אסייתית בשם קיץ....

גם השם ענת הוא מאוד יפה..הידעתם כי ענת הוא שם מן התנך, ושהיא מוזכרת באמצעות בנה שמגר ונשאל אדם דתי, על מנת לזהות, אם ענת היה גבר או אישה כפי שדי ברור ווהוא אמר כי רק אם האמא היתה משהוא מיוחד אז הוזכר שם האם ואכן ענת היתה אלה (אני קווה שהבנתי נכון) חכמה, וטובת לב ועוד כמה דברים טובים, אז לכל הענתיות שעוד לא יודעות איזה שם עוצמתי יש להן, אז הנה... יום נעים @}

במדינה שבה כולם היו צריכים להיות "כמו כולם" ולכולם קראו יורם, דני, חיים או משה - להיות עם שם כמו תלתן, היה בעייתי.
במדינה אינדיבידואליסטית כמו היום, כשכל כך הרבה שמות הם יחודיים, אני לא רואה שום בעיה בשם תלתן, ובעיני הוא יפה, גם אם למישהו הוא מזכיר אספסת. הילדים של היום מקבלים שמות מיוחדים בטבעיות רבה. הם גם לא יודעים שהם מיוחדים.
לי היה מאד נוח להיות הכרמית היחידה בסביבה, ולא הרגשתי שזה שם חריג מדי. אז נכון שלפעמים היו אנשים מעצבנים ששאלו אותי אם זה על שם הסוכריות - אבל מכיוון שעל שאלה טפשית עונים תשובה טפשית, למדתי לענות שכן, זה בגלל שאני כל כך מתוקה. אבא שלי, אגב טוען שכרמית גיא זה על שמי (-; (אז מה אם היא היתה יכולה להיות אמא שלי).

א"א,

חברה שלי קראה לבנה עומר מהנימוק שגם אם משתדלים אי אפשר לשבש אותו.

ערבי עשוי להפוך את זה למסגד עומָר...

כרמית,

אז נכון שלפעמים היו אנשים מעצבנים ששאלו אותי אם זה על שם הסוכריות

יצאת בזול.
אני מכיר כרמית שהילדים הרשעים בסביבתה נהגו לדבר איתה על קרמיט, הצפרדע מהחבובות.

מסתבר שאין שם שאי אפשר להזיק לו.

אה, את זה אמרתי לבד...
אתה רואה, אפילו לא זכרתי שיש גם כאלו שקוראים לי ככה. אני זוכרת שהיתה לי תשובה גם להם, אבל לא זוכרת מה היא. משהו בסגנון של "זה לא מתאים לי, כי קרמיט הוא חמוד" (ירידה עצמית תמיד סותמת את הפה למלעיזים).
זה לא השפיע על אישיותי.

הממ ענת ,איזה שם יפה , תמיד רציתי שיקראו לי ענת ...
ברית גם הוא שם יפה אני מכירה בן בשם זה , הוא כבר צריך להיות היום אחרי צבא , בעיני .

וכרמית אגב ,
במדינה אינדיבידואליסטית כמו היום, כשכל כך הרבה שמות הם יחודיים
אני לא רואה שום אינדיוידואליזם בעינין השמות , זה פשוט אופנתי לתת שמות ייחודיים , בדיוק כמו שפעם היה אופנתי לתת שמות נפוצים.
כמאמר יונת ובריאן :
we are all individuals

עודד, תודה! לא ידעתי את כל זה...

אצלי תמיד היו בכיתה עוד 3 ענתות, אז קראו לי בשם המשפחה. לכן גם היה לי קשה להחליף אותו בנישואים, כי אני כל כך מזוהה איתו. מצד שני, אולי הגיע הזמן?

אני מכיר כרמית שהילדים הרשעים בסביבתה נהגו לדבר איתה על קרמיט, הצפרדע מהחבובות.
הכרתי באופן אישי ילדה שגם נראתה כמו קרמיט. היום יש לאחותי חברה ששם החיבה שלה הוא קרמיט. החבובות פחות נפוצות היום מאשר בילדותי...

אני לא סבלתי את שמי (שהוא לא אביב...) במשך שנים רבות. היתה תקופה שאפילו שיניתי את האות האחרונה לא'. לא התחברתי להגדרה הנקבית של השם. זה לא היה כל כך ברור, לי ולסובבים. היום אני לא מתה עליו, אבל השלמתי איתו. פנטזיות על החלפת שמי התמוגגו עם ההשלמה שלי איתו.
הוא לא שם נפוץ במיוחד, בעיקר לא בימינו אנו, אבל מהיסודי ועד התיכון היינו שתים ויותר בנות עם אותו השם בכיתה...

שמות שאני מכירה:
לחן, קים, רום (אחים)
יעֲלי, עופרי
עילאי
אַנֵל
יהב
סופה, מִדבר, ערבה
רואי
יאן
נ.י.ל.י. (נצח ישראל לא ישקר)
שיאונה

אז בעיניין השם ענת הכל זה בעצם "ברוח המבין" -(ברוח- בעיני המתבונן) לא?
כי כל אחד יכול לפרש אחרת את משמעות השם או מהכן הוא שאוב..?
מה עם תמר, שחר , אפרת, יעל... <ילדה יפה נזכרה שהיא אוהבת גם את השם הזה> @}

אני המומה מהרשת הזאת. היום פגשתי בחורה שסיפרה לי ש חסד עליון פשוט הוא האחיין (הפעוט, אכן) של חברה שלה, ומאד הופתעה לשמוע שאני יודעת עליו מהאינטרנט. היא לא ידעה שהוא כל כך מפורסם...

השמות שנתנו סופרת הילדים מיריק שניר ובן זוגה לילדיהם - מהזכרון:
אליאור, אחיעד, נדר, ידוד, יחל, תהין, שיהר (שין שמאלית), רעות, ונדמה לי שחסר לי אחד.
אגב, מספרים שבקיבוץ שלהם היתה אשה לא צעירה, שהיתה בודקת אם היא לא מסתיידת לפי השאלה האם היא מסוגלת לזכור את כל השמות שלהם, לפי הסדר...

ל- א, ו- פ היקרים, אשר מחפשים עכשיו שם -
מבחר שמות עבריים יש ב- http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-1035750,00.html

עודד,
בטיול עם ההורים של מיריק שניר בדקנו את הזכרון של הסבא, אם הוא מסוגל לזכור את כל שמות נכדיו - הנ"ל והאחרים - בעל-פה. התברר שהוא זוכר לא רק את שמותיהם אלא גם את גיליהם. אציין רק, שמספרם אז היה 42, מלבד שני נינים...
אחת הבנות מסתובבת כאן באתר, ותוכל להשלים לך את החסר.

אמא של מיה,
אם, במקרה, היעֲלי ועופרי שאת מכירה הם אלו שאני מכירה, הרי שמדובר ביהלי ב"ה".

על איתמר אני ממליצה בחום (נו מה)
אבל כשהוא נולד ואמרנו את השם להורים אבא שלי אמר "שם כזה גדול לילד כזה קטן?"
בינתיים הילד גדל

אני קראתי לבתי מרים ואם היתה לי עוד בת הייתי קוראת לה רות. אני אוהבת גם את נעמי, שלומית ודינה
ובכלל שמות תנכיים עושים לי את זה.
ולאחרונה שמעתי על תינוקת בשם יונה-פעמה

אדם,ח'שן,יהלום,טופז,שוהם,נ'פך

אש"א, האם התכוונת בתג לחולם חסר?
חֹשן, נֹפך?

האגדה על אוחזת ענף עץ השקד

ובכן, אתחיל מהסוף - אין אישה בשם "אוחזת ענף עץ השקד".
לעומת זאת יש אישה ששמה צמרת אשר הוריה התלבטו האם לקרוא לה כך. ההצעה ירדה מהפרק והילדה נקראה, כאמור, צמרת.
לאותה אישה יש עוד שלוש אחיות - ניצת הדס, שלהב (פרח בעל פריחה צבעונית) ו-עמיאל (ע"ש הסבא).
האחות הבכורה (ניצת הדס) התראיינה ב"מעריב לנוער" בכתבה על שמות ייחודיים וסיפרה שכשאחותה נולדה ההורים התלבטו בין
צמרת ל"אוחזת ענף עץ השקד".
מאז השתרשה האגדה כי ישנה אישה הנושאת שם זה.
ובכן - אין חיה כזאת!...

(ותודה למוסף "לאישה" שפירסם את הכתבה)

האם "לאשה" יודע שאין אף אחת בשם זה, או שמישהי ספציפית בשם צמרת איננה נקראת בשם אוחזת ענף השקד?

אוחזת ענף השקד הוא שם שמופיע בשיר של יצחק שלו (אבא של מאיר שלו), והסיפורים על נושאי שם זה מדברים על גילאים שונים, כך שאולי בכל זאת מסתובבות בינינו כמה אוחזת ענף השקד.

האם "לאשה" יודע שאין אף אחת בשם זה, או שמישהי ספציפית בשם צמרת איננה נקראת בשם אוחזת ענף השקד?

מערכת "לאישה" ביקשה את עזרת הציבור בתעלומת "אוחזת ענף עץ השקד".
התברר שכולם שמעו עליה אבל אף אחד לא באמת מכיר אותה!
המערכת גם בדקה ברישומי משרד-הפנים וגם שם הם לא מצאו שום תיעוד המוכיח כי אכן קיימת "אוחזת ענף..." בארץ.
בסופו של דבר, לאחר שתיבת הטלמסר הוצפה במאות פניות הם מצאו את מי שהיתה אמורה להיקרא כך.

אגב, לאבא של צמרת גם יש שם מיוחד - מרא (לא יודעת איך מנקדים במחשב) זהו שם שמקורו במגילת רות.

ולסיום - הנה השיר אוחזת ענף שקד מתוך הספר מאת יצחק שלו -

"אחזה בענף של שקד
מרוקם בציצים לבנים
ומסוכסך בטרפים ראשונים
ועיקמה שדרתו בכפה.
רפרפו כותרות על סביבה
והבריקו גיצי ניחוחות
וינגן קונטרבס הדבורים
מעבי השקד הגדול"

שלהבת זרם ועמוד פראייר היו הבנים של רחה פראייר , אם עליית הנוער, ולפחות אחד מהם נתן לכל חמשת ילדיו שמות רגילים ושגרתיים לחלוטין - כנראה הוא ידע למה.

ולפחות אחד מהם נתן לכל חמשת ילדיו שמות רגילים ושגרתיים לחלוטין - כנראה הוא ידע למה.
ולרוב הילדים בעלי השמות המיוחדים יש הורים בעלי שמות רגילים, לא? (-:

סמדר,
און זה שם מאד עדכני אבל מקורותיו עתיקים ביותר. און הראשון הידוע הוא פוטיפרע כהן און, אביה של אסנת (אגב, האלף בקמץ ולא בחולם), אשתו של יוסף. כבר שלושה שמות יפים ועדכניים, און, אסנת ויוסף (על פוטיפרע הייתי מוותר, אפשר סתם פוטי).
אחריו, בסדר כרונולוגי - אני מופיע ! בספר במדבר, הייתי המוביל של הלובי למען קורח בשבט הבכור - שבט ראובן. למזלי אשתי הצילה אותי ולא מתתי בעונשו של קורח, הריני כאן לפניכם.

המשמעות של און זה כוח, ולא כוח הגברא דוקא. (אם כי אצל גברים רבים כוח הגברא הוא המקור הראשון לגאווה ולכוח עבורם)

אגב, שאלת אייכה ? ששאלת אין מקומה כאן, אלא היא השאלה הראשונה שנשאל אדם הראשון. (גם כן שם יפה כשלעצמו, למרות שהשאלה היתה רטורית)

תמיד האשה היא זו שמצילה את הגבר!!!