) חוצמזה שיש לי מלא עבודה יהיה לי גם זמן לעצמי בלי ילדים שמתעקשיםלהמשיך לנשק לי את הבטן ולדבר על התינוק.
אבל בנתיים נהייתי היפוכונדרית. בטיסה הקודמת הייתי משוכנעת שיהיו לי קרישי דם.
הפעם כל הטיסה פחדתי מצניחת רחם (יש לי רצפת אגן ושרירי בטן חזקים, אבל קראתי שזה לא אומר כלום..)
בדקתי איפה בית החולים הקרוב, שיהיה
לא מתאים לי.
גם עצבנו אותי מהמשרד של הרופאה, שאחרי שנפנפו אותי קיבלתי הביתה מכתב "לצערי ראיתי שביטלת את התור איתי" כוסססאמו, מי ביטל למי??
והמיילדת שלי חוזרת רק עוד יומיים. עוד טיסה אחת לעבור ואני אפגש איתה. נקווה רק שגם היא לא תחרפן אותי (ושסופת שלגים קיצית לא תבטל לי את הטיסה)
<הולכת לעשות קצת יוגה>
כרגע 2 האפשרויות לא משהו, וכנראה בגלל זה לא אכפת לי כל כך אם הוא כן מספר או לא. אני בברירת מחדל לא מספרת, כי זה יותר קל לא לומר כלום..