שנים שלא פתחתי פה דף....מבקשת לפרוש כאן התלבטות שיש לי ולאישי, בקשר לבתנו הבכורה בת ה-7.
ילדתנו התחילה השנה, ע"פ בקשתה, ללמוד בחוג התעמלות קרקע במרכז ספורט ליד הבית.
בבחירת החוג התלבטתי בין שני מקומות הסמוכים לביתנו-
האחד שלומדים בו פעמיים בשבוע - שעה וחצי, והשני שלומדים בו גם פעמיים בשבוע - אבל רק 3/4 שעה שיעור.
בחרתי לבסוף במקום עם השיעורים הקצרים יותר - כי נראה לי מספיק כמשהו שמצטרף לחוגים אחרים ובעצם רק חלק ממארג החיים שלה ושלנו.
עוד לפני שהחלה ללמוד ראינו כי היא מוכשרת לכך, מאד אתלטית ומאתגרת עצמה כל הזמן מבחינה פיזית.
בחצי השנה מאז שהחלה אנו רואים שהיא מתקדמת מהר ונהנית מזה מאד.
היא מסרבת בתוקף להפסיד שיעור (במקרה ויש בלת"ם כלשהו), כל היום רק עושה גל-גלונים בבית וגם בחוץ ומאד נהנית מקריאות התפעלות שהיא מקבלת מהסביבה ובעיקר מההתקדמות שלה עצמה.
אני יכולה לומר שהחוג הזה נתן לה עד כה שיפור בבטחון העצמי שלה ועזר לה להרחיב את הגבולות של עצמה מבחינה פיזית ורגשית.
אז מה הבעיה? (-:
לפני שבועיים היא השתתפה במעין קיטנה/מחנה אימונים של קבוצת הספורט המנהלת את החוג.
אלו היו 3 חצאי ימים של פעילות בה הן התעמלו והכינו מופע סיום קטן.
השתתפות בקייטנה עצמה הייתה פריצת דרך עבורה מאחר וזו לה הפעם הראשונה בה הייתה כ"כ הרבה שעות במקום זר בלי שום חברה/אמא/סבתא ואפילו בקבוצה עם מדריכה אחרת מזו שהיא מכירה. היא הסתדרה מצויין ונהנתה מאד.
בסוף הקייטנה היה מופע של כולן, ולאחריו מופעים של בנות המתעמלות בנבחרת.
אז הייתה לי (וגם לה) הזדמנות לראות לאן כל זה הולך (למי שהולך עם זה עד הסוף).
בעיני זה היה מפגן מרשים למדי של יכולות פיזיות (ונפשיות...) אבל לא משהו שאני חולמת עליו עבור בתי.
אצלה זה עורר רצון עז ללמוד לבצע את התרגילים שבנות הנבחרת הציגו....
מסתבר שאחת מבנות הנבחרת היא שכנה שלנו. היא כולה בת 8 וחצי ומתעמלת מגיל 5. בשיחת מסדרון עם אמה הבנתי מה זה אומר-
אימונים 4 פעמים בשבוע של בין 3 ל-5 שעות (כולל חצי יום בווינגיט אחרי בי"ס).
האם הודתה שזה השתלט להם על החיים ולא משאיר לה זמן לשומדבר אחר. מאידך, יש לבתה שם חברות והיא מאד נהנית מזה.
בקיץ הקרוב היא נוסעת לבד עם הנבחרת והמאמנת הראשית לתחרות בינ"ל באירופה. לדבריה הבנות מעריצות את המאמנת הזו.
ואז באופן מפתיע, קיבלנו שלשום טלפון מהנהלת הקבוצה המודיע כי הבת שלנו אותרה ע"י המאמנת הראשית כמתאימה להצטרף לקבוצת ה"קדם-נבחרת".
מה שאומר שהיא מוזמנת החל מהשבוע-
- לעבור להתאמן באולם ספורט אחר - יותר רחוק מהבית (הופך לתובעני יותר מבחינתי).
- עדיין שיעור פעמיים בשבוע אבל מוגבר לשעה ורבע (במקום 3/4 שעה כעת).
כמבון הרגשתי מיד גאווה על שהיא, בשר מבשרי (הבלתי אתלטי בעליל) אותרה למצטיינות....אבל באותו הזמן אני מאד חוששת לאפשר לה את המעבר הזה. שיתפתי את האיש שלי בחששות אלו וכרגע אנו יחדיו מתקשים להחליט כיצד לפעול.
המחשבות שהעלינו יחד בעד ונגד ההצטרפות של ילדתנו ל"קדם נבחרת" הן כדלקמן-
בעד-
היא מאד אוהבת את החוג הזה ושואפת להתקדם בו כמה שיותר. כרגע היא מקבלת מזה רק דברים חיוביים: תחושת סיפוק והכרה ביכולותיה, משמעת עצמית, הנאה ועוד. אם יש לה יכולות וגם רצון - מתפקידנו לאפשר לה לממש ולמצות את הפוטנציאל שלה. אין זה הוגן מצדנו להגביל אותה כעת. מה גם שאי-אפשר לדעת איך זה יתגלגל.
נגד-
- זה נראה כמו מדרון מאד חלקלק....היום זה "קדם נבחרת" ומחר היא בנבחרת. אין לי ספק שהיא קורצה מהחומר הזה.
- התמכרות לתחביב תובעני כזה בגיל מוקדם כשלה (7) עשוי לסגור לה מרחב אפשרויות שהיא עדיין לא הספיקה לבחון.
- מההיבט הבריאותי - הסתכלתי היטב על בנות העשרה שבנבחרת. הן אמנם לא לגמרי שטוחות אבל בשל אופי התרגילים (התעמלות קרקע+אקרובטיקה בזוגות/שלשות) הן חזקות מאד יש להן דיס-פרופורציה מסויים בגוף (כתפיים יחסית רחבות). חלק מהתרגילים נראו לי(בעין בלתי מקצועית) אפילו בעייתים גופנית למשתתפות בהן. לא אתפלא אם יש שם לא מעט כאבי גב ופציעות. הן אמנם לא רזות מדי ובטח מוציאות המון אנרגיה, אבל אני יכולה לנחש שמתחילים לדבר איתן די מוקדם על מה הן מכניסות לפה....
- המאמנת הראשית- אמנם ישראלית אבל עם מנטליות ומקצוענות של המאמנות של מזרח-אירופה. טיפוס קשוח למדי. דוג': בתי בתחילה נרתעה מלהופיע עם קבוצתה בסיום הקייטנה. בתגובה המאמנת אמרה לה שהיא "לוקחת לה חזרה את הבגד גוף הקבוצתי שקיבלה כי לא מגיע לה(!) וללבוש אותו אם היא לא רוצה להופיע". בסוף היא הופיעה אבל ממש יכולת הכלה למופת....
בכל זאת אני מעלה את מה שכתבתי עד כה לאוויר, בתקווה לשמוע תובנות/הארות/הערות של מי מכם שקרא עד כאן ומעוניין לתת לנו פידבק.
אשמח לשמוע מכל אחד ואחת, כולל ממי שהיה בילדותו בנבחרת ויכול לשתף אותנו איך זה נראה משם....
תודה מראש!!!@}