מיילדות בית ציפיות ומציאות

[יהודית_שפמן*]

אלמונית יקרה.
אם היא בסרט שלה גם אם תדברי אתה זה לא יעזור העבודה היא שלך לשחרר אותה ואת המראה שהיא מראה לך(השלכות לקוח מתוך הקורס בניסים). חוץ מלשלוח לה אהבה ולשחרר אותה להודות לה על שהייתה להודות לעצמך. ולשחרר . כי כל מה שתגידי לה לא יעזור ונהפוך הוא . את לא יכולה לשנות אותה את יכולה לגדול ולהתעצם מהתהליך ומהלידה וזה כבר קרה.
שולחת לך המון אהבה.

[חגית_ו*]

יש לי הרגשה שאני לא כ"כ מצליחה להבהיר מה מפריע לי פה

אני מבינה. את המחמאות של המילדת עלי ועל הלידה אני נושאת איתי והן מאד חשובות לי.
שווה לשוחח איתה.

[Pלונית_אחרת*]

יש לי הרגשה שאני לא כ"כ מצליחה להבהיר מה מפריע לי פה
גם אני מצליחה להבין (לפחות נדמה לי שאני מצליחה (-:) מאוד מבינה את הצורך במשוב זה לא אומר שאת לא יודעת שהיית בסדר בלידה כמו שאולי עולה מתשובות שכתבו לך, יש גם את הידיעה שלך וגם את הצורך במשוב ממנה בעיני אין סתירה בינהם.
ואני בעד לומר לה מה את מרגישה, לא מתוך כוונה לשנותה אלא כי האמירה תשחרר אותך, תסגור אצלך את הנושא (אני מקווה), תעשה לך טוב והרגשה של הישג שהיית אסרטיבית, העלת נושא לא נעים ויכולת לזה.
בעיני סגור דברים זה ממש חשוב (עד כדי כך שהיה עניין שסגרתי 13שנה אחרי התרחשותו (-: ) אחרת ממשיכים לסחוב במיוחד שלידה זה עניין גדול.
בהצלחה
והרגישי טוב

[אם_פי_3*]

קשה לדעת בלי להיות שם, אבל זה יכול להיות גם משהו מאד אישי שלך, תחושה שלך. היא לגיטימית, אבל המיילדת לא יכולה לנחש אותה.
כדאי לפתוח את הדברים על השולחן באופן כנה, ואם זו לא מיילדת-אגו, כפי שצוייר כאן, בהחלט יתכן שהיא תוכל לתת לך את מה שאת מבקשת, וזה לא ניתן פשוט מתוך אישיות שונה, הבנות שונות.

[גםאני_אלמונית*]

אלמונית וגם יהודית , אני כל כך מזדהה איתכן!!
בלידה הראשונה שלי בחרתי מיילדת שנראתה לי "גדולה מהחיים", נערצת - רוחנית, מכילה, מחבקת ותומכת. בלידה עצמה הרגשתי נפלא ועוצמתית עד שהמיילדת הגיעה. כל הזמן קיבלתי תחושה שאני עושה משהו לא בסדר, לא מספיק "טבעית", היסטרית (מילה שהיא עצמה השתמשה בה בלידה ואחריה), הקולות שאני עושה לא "נכונים". לא קיבלתי תמיכה לא מילולית ולא פיזית (חיבוק). המזל שלי היה שזו היתה לידה מהירה וקלה מאוד. אחרי הלידה, לקח לי הרבה מאוד זמן עד ש"נפל לי האסימון", אבל המשכתי להעריץ את המיילדת הזו, על אף הביקורת הרבה שלי עליה. לקראת לידתי השניה, החלטתי ללדת שוב עם אותה מיילדת, לעשות מעין "תיקון" ללידה הקודמת. ניסיתי לפתוח איתה את הדברים שהפריעו לי בפעם הקודמת, אך לא נתקלתי בדלת פתוחה לנושא. הבנתי שכניראה זה לא המקום של המיילדת לתמוך רגשית ביולדת ולקחתי חברה-דולה לתמיכה רגשית. הנסיבות הביאו אותי ללדת בבית חולים (היום אני יודעת שפשוט לא הרגשתי בטוחה לא בבית שגרתי בו ולא במיילדת). היתה לידה מאוד מסובכת. היתה מיילדת שלא היתה "גדולה מהחיים" - אבל פשוט היתה שם. היה רופא (גבר!!) שמה שזכור לי מהלידה זה העיניים החמות, האוהדות והאכפתיות שלו. והיתה המלווה הנפלאה שלי שהראו לי איך ניתן לקבל תמיכה מעצימה באמת. אני מתפללת לא לחזור יותר לבית חולים בחיים שלי. ואני יודעת (באיחור) שאני עם המיילדת הזו לא אלד יותר.
אני מאוד מקווה למצוא מיילדת ללא האגו שדובר עליו כאן, מישהי שהשליחות הזו של לידת בית זה לא משהו שרק מדברים עליו בכנסים......

[בת_ההרים*]

הבנתי שכנראה זה לא המקום של המיילדת לתמוך רגשית ביולדת
יש גם הרבה באמצע. אולי לא נכון יהיה להטיל את כל יהבינו על המיילדת אבל מכאן ועד להשתמש במילת התואר "הסטרית" יש דרך ארוכה. או לא לתת תמיכה בכלל,כמו שאת מספרת. אני חושבת שהחושים שלך,כיולדת ואישה,הם הקובעים. עצם זה שהרגשת עצמתית בלידה הראשונה והכל נעלם ברגע שהיא הגיעה היה צריך לשמש לך נורת אזהרה מסויימת.
אני,כמוך,התאכזבתי מכמה מיילדות בית "מיתולוגיות" שכל הזמן מדברות על כמה חשוב להן לעזור לשנים ללדת בדרך שלהן ולתת להן אפשרות ללידה שמגיעה להן ועוד המון ססמאות יפות אבל בפועל הן בוחרות את הלידות הקלות ביותר,פשוטות ביותר.
בלידה האחרונה שלי מצאתי מיילדת שהנושא הזה בנפשה. היא היתה מוכנה להגיע אליי הביתה ממקום רחוק,תמורת סכום סמלי ביותר,למרות שאני נחשבת יולדת ויב'ק. וכל זה היא עשתה מתוך אמונה עמוקה ביותר בשליחות שלה כמיילדת. היא לקחה על עצמה סיכון ענקי בעצם זה שהסכימה לקחת את הלידה שלי. ואני מעריכה אותה על כך מאד.היא לא יצאה מגדרה כדי להחמיא לי או דברים כאילו אבל היא ידעה לתת לי פידבק חיבוי לגבי נושאים נקודתיים שבהם ראתה אותי במיטבי.

[אלמונית_הפעם*]

התבשלתי שבוע בכל מה שכתבתי ונכתב לי פה.....
הכתיבה פה עזרה לי לשחרר קצת קיטור קודם כל, שזה כבר מקל קצת, וגם להסתכל על כל העניין מעוד נק' מבט....
חגית ו ו Pלונית אחרת, תודה על מה שכתבתן זה גרם לי להרגיש שהצלחתי להבהיר את עצמי יותר ושלא הצטיירתי כאיזה מפונקת שמחפשת שיחמיאו לה כל הזמן....

אם היא בסרט שלה גם אם תדברי אתה זה לא יעזור העבודה היא שלך
כי כל מה שתגידי לה לא יעזור ונהפוך הוא
יהודית, זה כ"כ נכון וזה מה שהבנתי בימים האחרונים, מה אני מצפה שכשאבהיר לה את רגשותיי היא פתאום תגיד לי את כל המילים שרציתי לשמוע אז? שהיא תתנצל?... זה גם מצטרף למה שכרמית מ אמרה שאולי זה משהו אישי שלי שהיא לא יכלה לנחש והיא בכלל לא תבין על מה אני מדברת כש'אפתח' איתה את זה....
גם פתאום הרגשתי נורא רע עם כל מה שסיפרתי פה כי באמת, אני רוצה שוב להדגיש, היא היתה מדהימה, מקצוענית, קשובה, רק איתה יכולתי 'ללכת' על זה....וכנראה שכל ההתנהלות הזאת שלה משקפת את האגו שלי: כמה אני רוצה להרגיש מיוחדת,מוערכת, איזו לידה מדהימה היתה וכו' וכו' ז"א זאת המראה שלי.... עדיין אני חושבת שזה היה טיפה קיצוני מצידה חוסר הפרגון, אך מה שחשוב כנראה זה למה ועל מה זה דורך לי ומכאיב לי כ"כ....

לקראת לידתי השניה, החלטתי ללדת שוב עם אותה מיילדת
לאלמונית השנייה, איזה סיפור! אני שולחת לך המון חיבוקים.... לי ברור שלא אלד איתה שוב!
ובאשר לקטע של שליחות- זה דוקא מאד קיים אצל המיילדת שלי אבל לפעמים זה מסמא את עיניה.... וגם למקום של שליחות אפשר להגיע מהמון אגו....

היא לא יצאה מגדרה כדי להחמיא לי או דברים כאילו אבל היא ידעה לתת לי פידבק חיובי לגבי נושאים נקודתיים שבהם ראתה אותי במיטבי
בת ההרים, זה לא כ"כ משנה איזה או כמה פידבק היא נתנה, העיקר שנתנה משהו, שנתנה לך להרגיש שהיא ראתה אותך, התייחסה אלייך....שהיית קיימת בשבילה (עד כמה שזה נשמע נורא....)

שוב תודה לכולכן @}

[אמא_לביאה*]

גם פתאום הרגשתי נורא רע עם כל מה שסיפרתי פה כי באמת, אני רוצה שוב להדגיש, היא היתה מדהימה, מקצוענית, קשובה, רק איתה יכולתי 'ללכת' על זה....וכנראה שכל ההתנהלות הזאת שלה משקפת את האגו שלי: כמה אני רוצה להרגיש מיוחדת,מוערכת, איזו לידה מדהימה היתה וכו' וכו' ז"א זאת המראה שלי.... עדיין אני חושבת שזה היה טיפה קיצוני מצידה חוסר הפרגון, אך מה שחשוב כנראה זה למה ועל מה זה דורך לי ומכאיב לי כ"כ....

אל תרגישי רע - גם לך יש את הזכות להיות בסרט שלך, באגו שלך ובטח שלדבר על הרגשות שעולים בך.
הצורך שלך לקבל פידבקים חיוביים הוא לגיטימי מאוד בעיני, לא פחות מכל אחת שמוותרת על כך כי נתקלה במיילדת שלא נותנת כאלו.
הרי בסך הכל כולנו בני אדם ואוהבים שמחמיאים לנו מידיי פעם לפחות.
הצורך שלך בפידבקים לא מוריד ולא מעלה מעוצמת חווית הלידה שלך, מקווה שבחלוף הסערה תדעי להפריד בין הדברים.
ולפני הלידה הבאה, אולי כדאי לעשות קצת יותר תאום ציפיות, עכשיו כשאת יודעת מה את מחפשת....

[בשמת_א*]

וכנראה שכל ההתנהלות הזאת שלה משקפת את האגו שלי: כמה אני רוצה להרגיש מיוחדת,מוערכת, איזו לידה מדהימה היתה וכו' וכו' ז"א זאת המראה שלי.... עדיין אני חושבת שזה היה טיפה קיצוני מצידה חוסר הפרגון, אך מה שחשוב כנראה זה למה ועל מה זה דורך לי ומכאיב לי כ"כ....
את גדולה! כל הכבוד לך! מאחלת לך לידה בדיוק בדיוק כמו שאת מאחלת לעצמך, בפעם הבאה

[אלמונית_הפעם*]

תודה אמא לביאה....תודה בשמת...
מה שחיפשתי בעצם לשמוע כשהבאתי את כל העניין הזה לכאן זה: האם מישהי כאן חוותה דבר כזה כמו שתיארתי? האם זה נשמע לכן מתקבל על הדעת לא לקבל שום פידבק ממילדת שליותה אתכן בתהליך כ"כ מיוחד ועוצמתי? ושימו לב, אני מדברת על פידבק, לא בהכרח פרגון, איזשהו משוב, התייחסות, משהו...
אולי הציפיה שלי היתה מוגזמת? אולי, כפי שחלקכן כתבתן, הייתי צריכה להבין אותה ואת יחסה אליי דרך מעשיה??? עדיין אני מתנדנדת בין 2 הקצוות של להחזיר את זה אליי כל הזמן, לראות מה זה עושה לי ומצד שני התמיהה הזאת על ההתנהלות שלה, האם זה הגיוני? האם זה 'נורמלי' אפילו....

עברתי שוב על הדף כולו ומצאתי את המשפט הזה של מ י שנחקק בזכרוני מאז שקראתיו לראשונה:
והיתה תחושה של קרבה. אבל זה סוג מאד מסויים של קרבה, סוג קצת מבלבל, כי מצד אחד זו קרבה מאד חזקה (באותו רגע הרגשתי כאילו אנחנו אחיות לפחות) ומצד שני אין בכלל קרבה (כי אנחנו לא מכירות בעצם ויתכן מאד שהמשותף בינינו מועט ביותר).
אכן סוג קצת מבלבל של קרבה... ומכאן ודאי נובעות חלק מהציפיות שלי\שלנו... :-\

אמא ל 5 אמרה:
נראה לי שחלק מהקשיים שתוארו כאן נובעים מציפיות שרוב המיילדות לא יכולות לעמוד בהן, כמו תחושה שאת היולדת האחת והיחידה, וציפיה לאיזה כימה נפשית עמוקה.
וכרמית מ 'עונה':
אני לא חושבת שאפשר לצפות להיות "האחת והיחידה", אבל כן כבוד לחד פעמיות שלי כיולדת, בלידה הזו...
כל מילה! ממש 'סידרתן' לי את הראש.... תודה!

@} כבוד לחד פעמיות שלי כיולדת, בלידה הזו... @}

[יונת_שרון*]

אם זה נשמע לכן מתקבל על הדעת לא לקבל שום פידבק ממילדת שליותה אתכן בתהליך כ"כ מיוחד ועוצמתי?
כן. אני לא הייתי רוצה פידבק. אני מבינה שאת כן -- מסתבר שבאמת כל אחת שונה.

[תבשיל_קדרה*]

נזכרתי, שאמא שלי, אחרי הלידה שאלה - "נו, מה המילדת אומרת? איך היית?". לא היתה לי שום תשובה, אז כנראה לא קיבלתי פידבק, וזה גם לא הפריע לי (לא חשבתי על זה עד שאמא שלי שאלה).
עם זאת (כמו שכתבתי למעלה), לא הרגשתי (כמוך?) שהמילדת מרוכזת בעצמה ושוכחת אותי.

[אמא_של_יונת*]

"נו, מה המילדת אומרת? איך היית?".
כלומר "האם עמדת במבחן? איזה ציון קיבלת?" - זאת הכוונה?!

[אם_פי_3*]

מה שניסיתי להגיד, זה לאו דווקא שהדרישה שלך "מוגזמת" - אם זה חשוב לך, אז זה חשוב, אלא שיתכן שצריך לדעת לבקש מה שחשוב לך, כי זה לא טריוויאלי.

[טרה_רוסה*]

לפני שהמילדת הלכה, היא אמרה, "זו היתה לידה מיוחדת, אבל נדבר על זה כשאבוא עוד יומיים". מאוד הסתקרנתי. כשהיא באה כעבור יומיים היא לא העלתה את הנושא, ולי לא היה נעים "לחלוב מחמאות", אז השארתי את זה ככה.

אגב, "היסטרית", גיסתי ילדה עם אחת המיילדות המוערכות ביותר כאן, וזו גם אמרה לה בלידה "את היסטרית, תירגעי", כמה פעמים. בנוסף, כשהיולדת החזיקה לה את היד בציר ולחצה למיילדת את היד חזק מדי, המילדת לחצה לה בחזרה בצורה מכאיבה, כדי שתקלוט. משהו כזה.

[יושי_י*]

אלמונית יקרה,
מזדהה לחלוטין עם מה שכתבת ועם הערותיה החכמות והרגישות של יהודית. אני עברתי משהו בסגנון, אבל עם דולה, והיא בניגוד למיילדת שלך, גם לא היתה מקצועית, אפילו די רחוקה מכך. עד היום, שנה וחצי אחרי זה מציק לי. אומנם פחות, אך התסכול והעובדה שלא נסגר מעגל, או שלא הבהרתי לה את הדברים די קשה לי. אין לי עצה חכמה מלבד לשלוח לך חיבוק גדול, מבין ומכיל ודעי שאני מכירה את החוייה.

[תבשיל_קדרה*]

כלומר "האם עמדת במבחן? איזה ציון קיבלת?" - זאת הכוונה?!
כמעט. לדעתי זה היה עם משמעות של "בטוח היית יותר טובה מאחרות, רק תביאי הוכחות לזה"

[אמא_של_יונת*]

הבנתי, גילה.
השאלה שלי היא בעצם למה צריך "ציון" בלידה, למה צריך בכלל להשוות לאחרות. השאלה האמיתית היא איך היה לך בלידה, איך התגברת על הקושי, מה הרגשת. לא?

[מונו_נוקי*]

העובדה שגילה בקשר עם המיילדת שלה זה נפלא . אבל, (ותתקני אותי אם אני טועה) זה כנראה בזכות חיבור אישי, לא רק בגלל שהיא יילדה אותה. לא נראה לי סביר לצפות שכל מיילדת תהיה מחוברת באופן זהה לכל הנשים.

[אלמונית_הפעם*]

יושי, המון תודה @}

לא נראה לי סביר לצפות שכל מיילדת תהיה מחוברת באופן זהה לכל הנשים.
ברור שלא ולכן המשפט הזה שציטטתי למעלה:
כבוד לחד פעמיות שלי כיולדת, בלידה הזו...
זה אלמנטרי, לא? כלומר אם מיילדת לא עושה\חווה את זה כמובן מאליו אז מה היא עושה בכלל במקצוע הזה???

[g_a_n_i*]

תגידו, מה עושים עם הגעגועים?
לפני הלידה הרגשתי שאני צריכה לבסס "אינטימיות אינסטנט" עם המיילדת.
החלטנו על לידת בית לקראת סוף ההריון (איזה פיספוס!) וסה"כ היו לנו מס' שבועות להכיר. התחברנו די מהר, אבל כל הזמן הרגשתי במין מירוץ להגיע לנק' בה יהיה לי נוח: בסיטואציה של לידה, בסיטואציה של כאב, בסיטואציה בה הנטיה הטבעית שלי היא להיות לבד (היה לי ברור שלא ארצה דולה או מלווים נוספים, ואפילו לאמא שלי - שהייתה הגיבוי הלוגיסטי - ביקשתי שיקראו רק בשלב מתקדם מאוד. בעיקר כי רציתי להעניק לה את החוויה של להיות שם, ולא כי רציתי מעצמי שתהיה נוכחת).

ועכשיו, אחרי הלידה סו"ס הגיעה האינטימיות - ואז המיילדת עוזבת
גם מיד אחרי הלידה, וגם בתום הליווי אחרי עוד מס' פגישות.
וברור שכל צפיה אחרת היא בלתי ריאלית, ובכ"ז מה עושים עם עומס הרגשות?
נכנסים להריון שוב, כנראה:-)

[תבשיל_קדרה*]

נשארים בקשר

[עוד_יולדת*]

אני התאכזבתי מאוד מהיעדר התמיכה לאורך הלידה. זאת אומרת, רק בלידה עצמה המיילדת נכחה ממש, עד אז היא רק קפצה לצימר לביקורים סימליים וכלל לא תמכה, פיזית או מילולית. זה היה חסר לי מאוד (בעיקר תמיכה פיזית - מסז', משהו להקל על הכאב).

[POOH_והתוספות*]

ובכ"ז מה עושים עם עומס הרגשות?
אני גם הרגשתי ככה..

נשארים בקשר
זה באמת מה שאני עושה.
כתבתי לה מכתב אחרי הלידה שמתאר בדיוק את מה הרגשתי במהלך הלידה וכמה נוכחותה תרמה לי.
ופעם בכמה זמן אני שולחת לה מייל עם תמונות של הקטן.. היא תמיד תמיד עונה לי וגם כתבה לי שהיא שמחה לשמור על קשר עם 'ילדים' שלה.

[g_a_n_i*]

פו, זה אחד מהדברים שאני רוצה לאמר לה:
בלידה הייתי מאוד מכונסת ושקטה (עד לשלב הלחיצות...) ולא אמרתי הרבה. היה לי קשה לצאת מהקליפה אפילו בכדי לאמר מה לא נעים לי (למשל, לבקש שתזוז טיפה אחורה. דברים טריוויאלים כאילה), על אחת כמה וכמה מה נעים לי ומה עוזר.
חבל לי שלא אמרתי אז, למרות שאולי זה מובן בסיטואציה, ומצד שני אני לא רוצה להעיק מדי. ומצד שלישי אולי אני נראית נורא קרה ומרוחקת מרוב חוסר רצון להעיק.

אתמול נפגשנו עם המשפחה המורחבת, בפעם הראשונה מאז הלידה.
חוץ מדודה אחת אהובה במיוחד, ממש לא היו שם חיבוקים-נישוקים-קולולו לכבוד הקטנה, ואני מאוד נעלבתי. אחרי שעתיים אספתי את כולם והלכנו משם כשאני ממש על סף דמעות. בערב האיש חיבק אותי ואמר שנראיתי כ"כ שלווה ועצמאית, כ"כ לגמרי זורמת ומניקה-מחבקת את הגדולה-מאכילה את הקטן תוך כדי, שלא נראה היה שאני צריכה עזרה או שקרה משהו דרמטי בחיי.
בכ"ז נשארתי נעלבת (בעיקר בשם הקטנה), אבל חשבתי על זה שהסתירה הזו מאוד אופיינית לי ושאני חייבת למצוא דרך לפתור אותה. אולי להפסיק לעשות חשבונות בשם הצד השני...

[סיגל*]

קראתי את רב הדף ואני מקווה שלא פיספסתי משהו שעונה על השאלות שלי... נראה לי שלא.
אני ילדתי את הלידה השניה בבית והייתי מאוד מרוצה. היה לי ברור שאלד גם את השלישית בבית . אבל פתאום, רגע לפני, התחילה התלבטות. אני יולדת כ"כ מהר שפשוט חבל לי להוציא 4000 ש"ח על שעתיים וחצי בערך- זה כל הסיפור. חברה שלי אמרה שלפי מיטב הבנתה ממילדת בית אחרת התשלום הוא כפי שהוא כי הוא מכסה באמת גם את כל הפגישות והליווי במהלך ההריון. אז אם במקרה שלי אין ליווי הריון (כי הוא תכף נגמר), אין פגישת הכרות כי כבר הכרנו בלידה הקודמת והלידה בסה"כ שעתיים -שלוש והביתה, האם יש מקום לבקש איזושהיא "הנחה"? לא כ"כ נעים לי לעשות דבר כזה כי אני באמת מעריכה את העבודה שמיילדות הבית עושות. אבל מצד שני ממש גדול עלינו כרגע סכום כזה. מה דעתכן?

[תזמורת_הים*]

התשלום הוא כפי שהוא כי הוא מכסה באמת גם את כל הפגישות והליווי במהלך ההריון
אצל כל מיילדת זה אחרת: אצל חלק זה תשלום גלובלי. אצל חלק את משלמת על הלידה בנפרד ועל המעקב בנפרד. אצל חלק משלמים על כל פגישת מעקב בנפרד...
בקיצור דברי עם המיילדת שלך ושאלי אותה. רק קחי בחשבון שעליה לשריין את עצמה ללידה שלך, שזה אומר לסרב ליולדת אחרת באותו זמן, והיא חייבת לשריין יותר משעתיים כי אי אפשר לדעת בודאות שזה מה שזה יקח.
שתהיה לידה קלה ומוצלחת

[מיכל_בר*]

נראה לי לגמרי בסדר להעלות בפניה את השאלה הזו...
המיילדת שאני כנראה אקח כוללת במחיר (4,500 ש"ח) גם כחמש פגישות לפני הלידה ועוד כשתיים אחרי (-האם נראה לך שתזדקקי להן?).
ואם את כבר ילדת עם המיילדת הזאת, יש כבר איזו פתיחות ביניכן.
וודאי שהמיילדת מודעת לכך שזה סכום רציני.

[ההולכת_בדרכים*]

אני חושבת שבגדול מיילדות לא יכולות לעשות את החשבון הזה.
יש לידות קצרות ויש ארוכות, והתשלום לא נעשה לפי שעה, אלא מהווה מין שקלול של איזה ממוצע של כל היולדות.
ככה יש ימים שהמיילדת "מרוויחה" ומשקיעה מעט זמן ומאמץ, מתחת לממוצע, ובימים אחרים היא "מפסידה" ומשקיעה המון זמן ומאמץ, מעל ומעבר לממוצע הנ"ל.

[אם_פי_3*]

מסכימה עם ההולכת בדרכים.
ומי שהלידה שלה לקחה יומיים? תשלם כפול?
והכוננות של המיילדת ומגבלת כמות היולדות בחודש כדי שלא יהיו שתיים באותו זמן, לא שווה כסף?

לא משלמים ללידה לפי שעות.
אני חושבת שלבקש הנחה על בסיס "לידה קצרה", זה להעמיד את המיילדת במקום מאד לא נוח. ואם דווקא הפעם הלידה תתארך (וזה קורה)? תכפילי את התשלום?

את יכולה לבחור מיילדת אחרת, זולה יותר (יש כאלו) או ללדת בלי מיילדת.

[g_a_n_i*]

בגדול, מסכימה שמשך הלידה עצמה הוא לא העניין, אלא הגבלת מס' היולדות ובעיקר הכוננות המתמדת שהמיילדת נדרשת לה.
בכ"ז חושבת ש- לא בגלל שהלידות שלך קצרות, אלא - כיוון שויתרת הפעם על כל מעקב ההריון יש מקום לשאול. מקסימום, תיעני בשלילה (וכאן אני חושבת האם, מהכרותך עימה, זה לא יעמוד בניכן?)

ד"א, למה ויתרת על המעקב? האם לא היית בטוחה שתלדי שוב בבית/עם אותה מיילדת?
אני מצרה על כל הפגישות ש"פיספסתי" לפני שהחלטתי סופית

[סיגל*]

תודה על התגובות.
בנתיים התחלתי לשקול ללדת לבד עם הבעל.

[ההולכת_בדרכים*]

לידה ללא מיילדת
שיהיה בהצלחה @}

[מור_וקנמון*]

ובכ"ז מה עושים עם עומס הרגשות?
יואו! כמעט בכיתי מהתיאור הכ"כ מדויק הזה של מה שעובר עליי (עלינו...) אחרי לידה... עומס, עומס של רגשות, הצפה, שטפון...שעולה על גדותיי...

כתבתי לה מכתב אחרי הלידה שמתאר בדיוק את מה הרגשתי במהלך הלידה וכמה נוכחותה תרמה לי.
וגם מזה כמעט בכיתי... איך לא חשבתי על האפשרות הנפלאה, הנוחה והפשוטה הזאת??? כנראה שלא הייתי בטוחה לגמרי בעמידותה או אמיתותה של האינטימיות שנוצרה או לא נוצרה בינינו...

נשארים בקשר
אני לא בטוחה שכל המיילדות ששות לזה... תחשבו על זה, בשבילנו היולדות, היא (המיילדת) האחת והיחידה והלידה שלנו היא האחת והיחידה, בשביל המיילדת אנחנו אחת מיני רבות....

[g_a_n_i*]

מור, זה בדיוק מה שאני חשבתי... אולי העומס הרגשי הזה קשה להן (למיילדות) מכיוון אחר.
מסיפורים שקראתי, כנראה שלא כל המיילדות רגישות/מתחברות/יוצרות קשר מיוחד במינו ובל ינתק עם כל יולדת (זה לא בהכרח רע, שהרי כ"א בוחרת את אופי הליווי שמתאים לה).
אני מאוד אמביוולנטית, כי מצד אחד יש את כל הרגשות הללו (מישהי הגדירה אותם כ"התאהבות":-]) אבל מצד שני יש עדיין מבוכה וקטעים שזכורים לי כריחוק מסוים. העובדה היא שבמבחן המציאות לא הצלחתי להביע הכל. אולי גמני, כמוך, לא הייתי בטוחה לגמרי בעמידותה או אמיתותה של האינטימיות

אני שוקלת דרך ביניים: לשלוח לה את סיפור הלידה. כיוון שחלקה בפלא (וגם רגשותי) משתקפים בו, הוא בעצם אומר את הכל (אבל קצת פחות אינטימי ממכתב תודה as such).