מיסופניה רגישות לרעשים

[אלמוני_סובל*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מיסופוניה, רגישות לרעשים יומיומיים בדרך כלל של אנשים קרובים (משפחה קרובה, חברים לעבודה איתם נמצאים רוב שעות היום) מתבטאת בזעם מיידי בעת שמיעת הרעשים.
מיסופוניה אינה היפראקוזיס.
מיסופוניה היא לא מניפולציה שנועדה למשוך תשומת לב.
מיספוניה היא לא OCD.
מיסופוניה היא סבל יומיומי

[פלוני_אלמונית*]

גם אני סובלת מזה. ולכן מתקשה מאד למצוא מקום מגורים, כי בכל דירה אני שומעת את השכנים- מלמעלה, או מלמטה, או מהצדדים עם קירות משותפים. ובבית בודד במושב, אני מפחדת לגור, כי אני בחורה לבד.

[פלוני_אלמונית*]

זאת אני שכתבתי למעלה, שכחתי להוסיף 2 דברים

1. האם יש מקומות יישוב בארץ, בהם לכל התושבים מאד חשוב השקט, ואז אנשים עם מיסופניה יכולים לגור שם? כל אחד שומר על שקט מקסימלי, וכך מתחשבים אחד בשני.
2. האם תוכל להפנות לפורומים שדנים בזה בארץ ?

תודה

[ע*]

רגישות יתר לרעש

[אהבת_עולם*]

רגישות לרעשים יומיומיים בדרך כלל של אנשים קרובים

לא הבנתי מה ההבדל בין סתם רגישות לרעש, לרגישות לרעש של אנשים קרובים.
למה רעש של אנשים קרובים יותר מפריע?

אני שואלת, כי אני חושבת אולי גם להורים שלי יש דבר כזה.
מילדות הם כועסים וצועקים עליי על כל רעש הכי קטן. גם רעשים שלכאורה היו נחשבים ללגיטימיים כילדים (השתוללויות, צחוק, צווחות שמחה).
על כל ניסיון לאיזושהי הבעה קולית אמא שלי ישר אומר 'די יש לי כאב ראש', למרות שלפני כן לא התלוננה על כאב ראש.
אבא שלי ישר מתעצבן אם נופלת כף או משהו, כאילו שעשו לו בכוונה.

האם ייתכן שזאת הבעיה אצלם?
ושוב אני שואלת, אז למה זה דווקא מול אנשים קרובים? מה ההבדל?

*************

מיסופוניה אינה היפראקוזיס.
מה זה היפראקוזיס?

**************

גם אני סובלת מזה. ולכן מתקשה מאד למצוא מקום מגורים
פלוני אלמונית, אני מנסה להבין אם מה שאת מתארת זה מה שתיאר פותח הדף.
כיוון שהוא דיבר על 'אנשים קרובים'. חשבתי שהכוונה לאנשים קרובים רגשית לא פיזית. אני תוהה אם גם שכנים נחשבים לאנשים קרובים.
או שאת פשוט סובלת מרעש באופן כללי.
(ברור שזה גם סבל, אבל אולי נובע מבעיה אחרת...? אשמח להסברים מצד פותח הדף).

[שואלת*]

חשבתי שהכוונה לאנשים קרובים רגשית לא פיזית.

קרובים במרחב, שנמצאים לידך, כמו חברים לעבודה ועוד . לא קשור לקרובים רגשית.
ואגב אהבת הפניתי אלייך שאלה בעמוד מיטת סרג'ם כי ראיתיש הייתדומיננטית פה, אני אשמח אם תציצי

[אהבת_עולם*]

קרובים במרחב, שנמצאים לידך, כמו חברים לעבודה ועוד . לא קשור לקרובים רגשית.

אני הבנתי שקרובים לא פיזית בהכרח, אלא מישהו שאתה רגיל להיות איתו הרבה זמן.
כמו משפחה שאתה חי איתם באותו בית, או אנשים בעבודה שנמצאים איתך שנים באותו חדר.
(זה נראה לי קצת שונה משכנים, במיוחד אם זה לא נובע מכך שאת חיה לידם שנים, אלא אפילו שכנים חדשים שרק עכשיו עברת לידם, והרעשים שלהם מפריעים לך... זה נשמע יותר כמו רגילות כללית לרעש).

אני תוהה אם הרגישות של ההורים שלי היא רגישות לרעשים באופן כללי, או לרעשים של קרובים.
קראתי עכשיו קצת ברשת על מיזופוניה - נראה שזה לרוב מתבטא בקושי עם רעשי לעיסות, נשימות וכד' של אנשים קרובים. שאי אפשר לומר שזו ממש 'רגישות לרעש' כי זה לא ממש רעשים חזקים.
(לי זה נשמע כמו איזו דחייה שהבן אדם מרגיש כלפי האנשים שסביבו, שמתבטאת בחוסר סבילות לרעשים האנושיים שהם מייצרים. אבל אולי אני טועה).

[פלוני_אלמונית*]

כן, אצלי זו רגישות כללית לרעש. אני לא יכולה לסבול שום רעש. אבל במיוחד מעצבן אותי רעש משכנים, גם אם אילו שכנים חדשים שהרגע עברו. גרירת רהיטים, טריקת דלתות, עקבים של נעליים, כבדות של צעדים אפילו יחפים, טלויזיה ורדיו בקולי קולות, ילד שמסיע מכונית בימבה הלוך חזור. ילדים שמדברים בקול רם בזמן משחקים בחוץ, דיבורים של שכנים שיושבים בחצר, או עוברים ברחוב ליד. בן אדם שמדבר בפלאפון ברחוב ליד הדירה שלי. נביחות כלבים, מפוחים, רברס של משאיות. למעשה כל רעש מעצבן אותי כשאני עירה, ומעיר אותי מהשינה כשאני ישנה.
זה נורא. כי אני לא רוצה לברוח לגור במקום נידח, כי גם אני מפחדת כי אני לבד, וגם כך אהיה רחוקה מהחברים והמשפחה שגרים במרכז.

אני מחפשת דירה, שאולי אוודא שכל השכנים שם מבוגרים ושקטים. מישהו יודע על בנין, שכונה קטנה שבה ידוע שיש הרכב אכולוסיה ששומר על שקט?

[פלונית_2*]

ממש מזדהה עם כל מה שכתבת. טוב לדעת שאני לא הפסיכית היחידה. אני במיוחד שונאת שכנים שמתאמנים בנגינה ולא יודעים עדין לנגן וטלוויזיה/ רדיו

[פלונית_2*]

וצפצופים מהניד והלפטופ של בעלי וכשהילדים שורקים במשרוקית

[פלונית1*]

אני הפלונית אלמונית קודם. כן אימונים בנגינה זה נורא... נורא קשה לחיות עם המגבלה הזו של רעש. אני בת 42, וזה התחיל לי רק לפני 3 שנים. קודם לא שמעתי את כל הרעשים האילו, הם חלפו לידי. אני לא יודעת על פיתרון לזה חוץ מלעבור לגור במקום מאד שקט. כי אפילו מהשינה זה מעיר אותי.
הלוואי שהיה יישוב של "קהילת חובבי השקט"...

[פלונית_2*]

אף פעם לא אהבתי מקומות עם המולה ורעש, אבל נדמה לי שגם אצלי הסבל התחיל לא היה תמיד והוא רק מחמיר עם השנים

[אלמוני_סובל*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בניגוד להיפראקוזיס - מיסופוניה היא רגישות לרעשים מסויימים. הרגישות מתבטאת בתחושה מיידית של לחץ וזעם עצום בעת החשיפה לרעשים. הרעשים המטרידים הם בדרך כלל (אבל לא רק) רעשים כמו רעשי לעיסה. יש כמה פורומים באנגלית בהם משתתפים אלפי סובלים ממיסופוניה, משתפים חוויות ומנסים להקל על חיי היום יום. המטרה היא מציאת טיפול. כיום הבעיה מאובחנת בצורות שונות. למשל - פסיכיאטרים ופסיכולוגים יאבחנו את הסובלים ב OCD, אבל טיפולים מקובלים לא ייעזרו (כדורים פסיכיאטרים או CBT). אודיולוגים יגידו שזו בעיית שמיעה ויעבירו את הסובילים אימונים שלא יישנו את הרגישות. רופאי משפחה יילכו לאחד משני הכיוונים הקודמים או שייפטרו את הסובלים בעיצה להתעלם מהרעשים...
"אתר בעברית על מיסופוניה" www.misophonia-israel.info

[פלונית2*]

בניגוד להיפראקוזיס
מזה?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בעוד היפראקוזיס נחשבת הפרעה במערכת השמיעה הגורמת לרגישות יתר לתדרים מסויימים ובאה לידי ביטוי בכאבים, חוסר נוחות ורגישות גבוהה. מיסופוניה היא הפרעה נוירולוגית (וככל הנראה גם רגשית) הבאה לידי ביטוי ברגישות יתר לרעשים מסויימים לאו דווקא הקשורים לתדר הרעש אלא לפעמים למקור הרעש (למשל רעשי אכילה של קרובים יכולים לגרום למצוקה, ורעשי אכילה של זרים יכולים לעבור באדישות, או שרעשי אכילה של כל אדם יכולים לגרום למצוקה), או לסוג הרעש (רעשים המופקים מהפה). מיסופוניה יכולה להיות קשורה גם לגירויים ויזואלים (תנועות רפטטיביות ועוד). האתר הבא מפרט רשימה של גורמים שמהווים טריגר לסובלים ממיסופוניה.

[אהבת_עולם*]

לאו דווקא הקשורים לתדר הרעש אלא לפעמים למקור הרעש (למשל רעשי אכילה של קרובים יכולים לגרום למצוקה

אלמוני סובל, האם יש איזה מושג למה דווקא של קרובים?
במקרים כאלה, האם היחסים עם אותם קרובים הם יחסים טובים בסה"כ? או שזה מעיד על איזו בעיה ביחסים?

ואם למשל מישהו כזה, שסובל נניח מרעשי לעיסה של אשתו (אבל לא של זרים), יתגרש ממנה ויתחתן עם מישהי אחרת. גם רעשי הלעיסה של האישה החדשה יפריעו לו? כלומר, ברגע שמישהו יהפוך קרוב אליו זה יתחיל להפריע לו? או שזה כן תלוי בסוג היחסים עם אותו קרוב?

[אלמוני_סובל*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ראשית.....אין לי מושג למה דוקא של קרובים. עד כה התופעה הזו לא נחקרה, ושויכה לתופעות אחרות כמו OCD או בעיות שמיעה. מקריאה של עדויות רבות של אנשים שסובלים, לא ניכר שיש שם עדויות של אנשים עם בעיה ביחסים, אבל אני לא איש מקצוע, אז אני לא יכול להסיק מעדויות אלה משהו.
ולשאלתך השניה - כן, יש אנשים שלא מצליחים לנהל מערכות יחסים ארוכות בגלל שבכל פעם הם מפתחים רגישות זו לאנשים הקרובים אליהם....(זה מעדות של אנשים שכתבו כך בפורומים של הסובלים מהתופעה).

[פלוני_אלמונית*]

אני סובלת ממיזופוניה כבר 30 שנה, מאז גיל 6, אז התפתחה אצלי ההפרעה הזו. אני קוראת הרבה על הנושא וקשה לתאר את תחושת ההקלה כשפתאום יש לדבר הזה שם. מי שסובל מרגיש פתאום פחות מופרע, פתאום מכירים בזה, אך הידיעה שאין לכך תרופה הורגת אותנו לאט לאט.
אני חושבת שמזניחים את הצד של הגירויים החזותיים, לדעתי זה המקור. מישהו קרוב בילדות, עד אזור גיל 6, אוכל בצורה גועלית, דוחה חזותית מול הילד משהו שהשפיע עמוקות, במיוחד ילדים שנקיון חשוב להם גם אם לא ברמה אובססיבית, הוא לדעתי המקור. הרגישות השמיעתית לדעתי נובעת מהחזותית ואז מה שנשאר בעיקר זה הגירוי השמיעתי. אני מאמינה שאם הילד היה פונה בגיל 6 שצורת אכילה מסויימת אצל אדם קרוב מפריעה לו, ואז היו מטפלים בזה (למשל התניות פסיכולוגיות, טיפול בשיטת פבלוב) לא היו מתפתחות הפרעות שמיעתיות שמלוות אותו בחייו הבוגרים. הבעיה שהסובלים היום הם אנשים בוגרים שכבר לא ניתן לטפל בזה, ורק עכשיו החלו להכיר בהפרעה הזו, אלפי אנשים פונים לאתר מיזופוניה UK, כלומר יש אלפים כמונו אם לא יותר.
אני למשל נשבעתי שאם יעשו במדינה אחרת ניסוי או מחקר לגבי זה אני עוזבת הכל ומגיעה, אני כל כך רוצה תרופה לזה, זה פשוט הורס לי את החיים...

[פלוני_אלמונית*]

אני חושבת שהרגישות השמיעתית מקורה בוויסות חושי. יש כאלה שלא שומעים רעש לבן ומסננים ויש כאלו שלא מצליחים לסנן

[פלוני_אלמונית*]

משונה. יש אנשים שלהיפך, אולי פילופוניה. נכנסים למצב של הנאה וחצי נרדמים מרעשים קטנים חדגוניים. הבת שלי מחייכת ועוצמת עיניים כמו חתול כשאנחנו עושים לה באוזן קולות של לעיסה (בלי אוכל רק ממצמצים בשפתיים).

[פלוני_אלמונית*]

יש למשהו מוסג אם אפשר לקבל מיזופוניה בגיל 27?

[סיוט_בבית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש לנו זוג תאומים נולדו פגים התמודדות עם הרבה חוסר וודאות אך הדבר קטן עלינו עד שהתחילה בעייה שנראת כמו מוסיפוניה אחד התאומים סובל משמיעת יתר ואז ברגע שאח שלו אוכל הבית מתהפך כול רעש שאח שלו עושה הוא זועם
אנחנו לא יכולים לאכול ביחד ,יש מלחמה על כל דבר ,עצבים וזעם בבית גם אצל קרובי משפחה קרובים.עכשיו אני מבין אותו מה שעובר עליו, אח שלו סובל תקופה ארוכה עד שהפסיק לאכול שלו יחטוף עצמים וזעם.
פשוט עובדי עצות. אם יש מישהו בפורום שיש לו מקרה דומה או פתרון שייצור עימנו קשר.

[כנרת*]

האם מישהו יוכל לעזור לי בנושא? אני סובלת מאוד מההפרעת רעשים הזו, כל רעש גורם לי אוטומטית להרגיש סטרס, אבל בעיקר רעש של שכנים. ואני מתעוררת מכל רעש. זה פשוט מתיש אותי.

[פלוני_אלמונית*]

אני סובלת מהתופעה כל רעש מקפיץ אותי דיבור בקול רם דיבור הטלפון הרחוב צלצול גבוה של פלאפון רעש טרקטורונים..צפירות רכב
אי אפשר להימלט מזה הבעיה שאדם הסובל מהתופעה סובל בארץ שבעתיים בשל המנטליות הדיבור הצעקות לרוב .. דיבור ממושך בטלפון בקול רם במקומות ציבוריים אין גבול לכלום -כאשר אני מעירה מקרה הטוב לא מבינים מה אני אומרת ..

[רחל*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום,
אני מאד רגישה כשאוכלים לידי או נושמים לידי אני לא יכולה לסבול כשכל המשפחה יושבת לארוחת צהריים אני יושבת עם אוזניות על הווליום הכי גבוה
זה ממש נורא כולם צועקים עלי שיש לי בעיה אני רוצה לטפל בזה שמעתי שיש משהו כזה בביתר מי שתוכל לעזור תבורך

[סנונית_הסיפורים*]

עצה הכי פשוטה:
נסו אטמי אזניים
אנשים שרגישים לרעש ושמים אטמים שומעים אתם בערך כמו אדם רגיל....
בהצלחה!

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רוב האנשים שכותבים לא יכולים להבין מה זאת מיסופוניה. הילד שלי בן 12.5 סובל מיזה וגם אנחנו סובלים. מדובר ברגישות יתר לרעשים חלשים כגון לעיסות,צקצוקי שפתיים, בליעות רוק, משיכת אף,קינוח אף. דבר שגורם לילד סבל רב מאוד. בידוד חברתי ואומללות. הלוואי שמישהו יבין ויפנים ויעזור לו להתמודד עם הבעיה הזו. זה לא מוכר ברפואה המקצועית לצערי.

[פלוני_אלמונית*]

מניסיון לא שלי אלא של מכר שסבל מבעיה דומה - הפתרון נמצא בעזרת כמה פגישות של היפנוזה (עם מומחה היפנוזה רפואית מוסמך). כלומר במין אוטו סוגסטיה.

[סובלתתת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גם אני סובלת מזה שנים. התחיל לי בערך בגיל 13 ומאז אני מתמודדת.
אם אוכלים לידי אני יוצאת מדעתי, כפשוטו. ויש כאלו שגם אם הם נושמים לידי...
מי שלא חווה את זה, לא יוכל להבין.
עכשיו אני כבר נשואה, ולבעלי די קשה עם הרגישות הזו. גם בעבודה מאד קשה לי.
יש פתרון? מישהו הצליח לעזור לעצמו מהשורש, ולא עם אוזניות או אטמים?

[אמא_צעירה*]

אבא שלי ניסה לנחם אותי (ואת עצמו) שאצל בעלי זה לא יפריע לי...

חודשים שמנו מוזיקה בווליום בארוחת הצהריים...
עד שהוא התחנך, עכשיו הבת שלי מעסיקה את האוזניים

[מיטל*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וואו אתם לא מבינים את גודל השמחה שבי שאינני האישה עלי אדמות היחידה שסובלת מכך!!! פשוט לא ידעתי שיש עוד כמוני שאני יכולה לבכות מרוב סבל !!! יש תרופה לזה? טיפול?

[האוזן_השלישית*]

חברים יקרים,
הוקל לי לדעת שיש לזה שם ואני לא משוגעת

1. בילדותי זה היה גרוע בהרבה. כשהייתי קטנה , די היה במראה של כפות רגליים מצידן התחתון כדי לעורר בי זעם.

היום זה מצחיק אותי. אני שונאת נורא! כשמישהו עם אף מצפצף יושב לידי באיזו הרצאה או מושך באף ללא קץ (קרה לי שלשום. תקעתי בו מבטים, לשמחתי לא הייתי היחידה)

מצד שני, לא נתתי לו כאפה.. .
אז העתיד יכול להשתפר. יש עדיין רגישות לרעש למשל בכלבים - אני מפחדת מהנביחות! לא מהנשיכות! אני מתקשה לאכול משפחתית, ולעולם לא מסתכלת על ילדיי אוכלים . זה לא עושה טוב לאף אחד מאיתנו. ורגישויות שונות לעוד דברים (לא רוצה למלא את הדף עד סופו , לא יודעת אם זה קשור, אבל יש לי שמיעה אבסולוטית
בקיצור - אני מבינה אותנו לגמרי.

1. בניגוד גמור לכל מה שאמרתי, אני גרה בבנין משותף ויש לי שלושה ילדים.

אני עובדת במקום שיש בו ילדים רבים, כך שאני חווה רעש רב. ואם זה לא מספיק יש בסביבה מנחת מטוסים (דאם איט!!!)
ועדיין, ברור לי שאני בוחרת לחיות כך. במקום זה.
ולכן אני מחנכת את ילדיי להתחשבות ושקט, ועם זאת מצפה ממי שרגיש, שלא יצפה להתחשבות אין קץ מסביבתו.
אנשים חיים, ומייצרים רעש. בוודאי בשעות לגיטימיות
אנחנו לא יכולים לקשור את ילדינו,
לא לצעוד כלל בבית.
לא לדבר
ולא להשתעל.
אפשר לגור בחוות בודדים או בכפרים שקטים (אופס, טרקטורונים ) או למצוא דרכים רגשיות או טיפוליות או תרופתיות להקל על הצער שאנו חווים.

[פלונית_אלמונית4*]

שלום לכם, לכולכם, קודם כל רוצה להציע חיבוק וירטואלי גדול לכל הסובלים! מהתיאורים שלכם עולה סבל רב!
אני סטודנטית להפרעות בתקשורת (כדי להיות קלינאית) והגעתי לשרשור הזה בחיפושים אחרי מידע על מיזופוניה בשביל עבודה שאני אמורה להציג בנושא.
ממה שקראתי עד כה התופעה מקושרת גם לבעיה בוויסות חושי וגם למוקד רגשי כלשהו.
בהחלט יש לדבר שם ובמכוני שמיעה ודיבור רציניים גם יודעים להתמודד עם התופעה (לפחות לא ייחשבו שהשתגעתם...) - בתה"ש מטפלים במקרים כאלה.
ההמלצות הן להתייחס לפן התחושתי באימוני שמיעה ובריפוי בעיסוק ולפן הרגשי ב-CBT ובטיפול פסיכולוגי.
יש לי תחושת בטן לא מבוססת שגם רפואה אלטרנטיבית שמתייחסת לאדם כמכלול כמו הומאופטיה תוכל להציע פתרונות.
תודה ששתפתם במצוקתכם!
בהצלחה לכולכם, בריאות ושמחה!

[פלוני_אלמוני*]

גם לי מאוד הוקל לפני דקות אחדות כשגיליתי שיש לתופעה שם ואני לא מושגע יחיד בעולם.
אני סובל מהבעיה מאז שאני זוכר את עצמי, בניגוד לחלק מהכותבים, אני לא מסוגל לשמוע רעשי אכילה של כל אדם, לא רק אנשים הקרובים אלי. אני מתעצבן מאוד מהר ולא מסוגל לחשוב בבהירות. הדבר ממשיך להציק לי גם שעות אחרי ששמעתי את הרעשים ומקור הרעשים כבר מזמן עזב את האזור.
בגיל 20 בערך, במהלך בצבא הצלחתי להתנער מהבעיה. אני לא יודע למה אבל אני משער שכיוון שעזבתי את הבית של ההורים.
הייתה לי חברה במשך 4 שנים שסבלה מאותה הבעיה, גרנו יחד והעצמנו אחד לשני את הבעיה. כשהיא הייתה מתעצבנת, אני הייתי מתעצבן ולהיפך. כך למעשה החזרתי לעצמי את הבעיה ומאז אני לא מצליח להיפטר ממנה.
כשהכרתי את אישתי לפני 7 שנים כבר הייתה לי את הבעיה אבל היא לא הייתה חזקה כמו היום. אישתי אומרת לי שהבעיה התחזקה במיוחד כשעברנו לגור זמנית אצל ההורים שלי (שלושה חודשים בין סיום שכירות דירה לטיסה ארוכה לחו"ל).
אני חושב שהפן הרגשי הוא המשמעותי יותר בבעיה, לפחות אצלי. אין לי בעיה עם רעשי חריקה שמקורם אינו ברעשי אכילה, כמו למשל רעש שפשוף גומי. זאת בהחלט שריטה מוזרה ואני שמח שלפחות מצאתי את ההגדרה שלה.
הייתי בטיפול פסיכולוגי, לא רק בגלל הבעייה הזאת אבל הסברתי לפסיכולוג מפורשות שאני רוצה לפתור את הבעיה. הפסיכולוג כנרה לא הכיר את הבעיה וכל העצות שהוא נתן לי היו, תנסה לא להתעצבן... יצאתי מאוד מאוכזב מהטיפול ומתחום הפסיכולוגיה בכלל.
שמח לשתף, תודה לכל שאר המשתפים.

[רגישות_נוראית_לסאונד_של_באסים*]

הי, באמת משמח לגלות שאני לא לבד..
אני סובלת מכל רעש קטן, אנשים שמדברים בקול רם, מוסיקה או טלויזיה בווליום טיפה גבוה גורמים לי לתחושה נוראית באוזניים. אני גם נוטה להבהל מרעשים פתאומיים, למשל צפצפה של רכב וכו'.
כשהייתי קטנה הייתי רגישה לעוד כל מיני דברים, למשל סבלתי נורא מרגישות בעור, לא יכולתי ללבוש ג'ינס לפני שאמא שלי הייתה משפשפת את הבד עד שיתרכך, או טיפה חול ים או מלח ים על הגוף לאחר טבילה, או טיקט של בגד. בנוסף לא יכולתי להרדם אם היה נכנס לי אור לחדר למרות שהייתי ישנה עם דלת סגורה, אסור היה להשאיר אור דולק בבית כי הפס של האור היה חודר מתחת לדלת. הייתי ישנה עם כיסוי עיניים. עם השנים הרגישות לדברים האלה חלפה, אין לי בעיה להרדם עם אור ואני מאוד אוהבת ים. אבל הכי סבלתי כשלעסו לידי מסטיק, הייתי ממש נכנסת למצוקה. אבל ממש!
לא רק רעשי הלעיסה אלא גם הריח, לא משנה אם מנטה או אבטיח או בזוקה פשוט הייתי נגעלת עד כדי כך שלא הייתי מסוגלת להגיד או לשמוע את המילה מסטיק! שלא לדבר על לראות מסטיק ישן דבוק למשהו. עד היום זה דוחה אותי אבל למדתי להתגבר ולסבול בשקט. אם זה ממש מפריע לי (למשל אם מישהו שעובד איתי במשרד ילעס) אז אני מבקשת בנימוס שלא ילעסו לידי. האנשים הקרובים אלי יודעים שאני נורא סובלת מזה ומכבדים אבל לא מצליחים ממש להבין.
באופן כללי רוב הדברים האלו חלפו עם השנים אבל בשנתיים האחרונות פיתחתי סבל חדש - רגישות נוראית לכל רעש שמגיע מהשכנים. ומדובר ברעשים סבירים ביותר, בשעות סבירות ובשכנים שקטים ומתחשבים ללא ילדים או כלבים. הכי הכי אני סובלת מבאסים, השכנים יכולים לשמוע מוסיקה 3 קומות מתחתי ואני אשמע את הבאסים מבעד לקירות, אני מרגישה אותם בבטן וזה נורא מציק ורק אני שומעת את זה, וברגע שזה מתחיל אני לא מצליחה להתרכז בשום דבר. לא מצליחה לראות טלויזיה או לקרוא. כבר עברתי פעם אחת דירה בגלל זה ושוב, לא כי השכנים לא התחשבו אלא פשוט כי יש לי שמיעה של כלב. השכן בדירה הצמודה אלי היום יודע על הרגישות וסופר מתחשב בי אבל לא משנה כמה חלש הוא ישמע מוסיקה, אני אשמע במעומעם את הבאסים. כבר חא נעים לי לבקש ממנו להחליש כי הוא שומע באמת מאוד חלש. אז אני סובלת וכבר לא מעירה. ההרגשה היא שכאילו אין לי שליטה כי אני לא יודעת כמה זמן זה ימשך, אולי חצי שעה ואולי יום שלם. רעשים שהם חולפים כמו גרירת רהיטים, עקבים, מקדחה/פטיש וכו', למרות שאלו יכולים להיות רעשים מאוד חזקים הם מפריעים לי אבל לא באותה עוצמה כי אני יודעת שעוד מעט הם יפסקו, לעומת זאת לגבי הבאסים אין לדעת מתי זה יפסק ואז כאילו פסיכולוגית זה מטריף אותי. אני מנסה לעבוד על עצמי ויודעת שהבעיה היא שלי ורק שלי ולפעמים אני מצליחה לפרקי זמן קצרים מאוד להתרכז במה שאני עושה באותו הרגע, בתכנית טלויזיה שאני צופה למשל אבל מהר מאוד אני אחזור להגנב מהבאסים. שוב, מדובר בסאונד שאנשים אחרים לא שומעים אלא רק אני. חייבת למצוא דרך לטפל בזה כי זה ממש פוגע לי באיכות החיים. אשמח לעצות.

[גם_אני*]

מעניין למצוא אתכן/ם.

רק לאחרונה גיליתי שאני היחידה (במקומות של "שפויים") שממש נלחצת מנביחות של כלבים. הרעש הזה ממש מזעזע לי את כל הגוף וכולם כ"כ אדישים ולא מבינים מה אני רוצה. הם בכלל לא מגיבים לזה.

מעבר לכך - מאז ומתמיד הצטמררתי למוות מרעשים של חריקות, בעיקר גיר וציפורניים על הלוח (רק היום אני מבינה כמה גם זה הפריע לי ללמוד בבית הספר) וגם כמזיזים שולחנות חורקים. כל הגוף שלי משתגע בטירוף מצליל חריקה.

רעש של שעונים מתקתקים, מהם סבלתי כשהייתי אצל הוריי - גם הם עשו לי ממש רע...ובנוסף להכל, הייתי צריכה לשמוע את הרעשים המעצבנים שאחי (הכנראה אוטיסט/אספרגר שעד היום אינו מאובחן, אינו מוכר ואינו מטופל.
כל רעשי הטקסים שהיה עושה - היו פשוט מחרפנים אותי לגמרי מהבוקר עד הערב.

אני גם נגעלת מרעשי הלעיסה של אבי ותנועות שאיבת השיניים המגעילות שהוא עושה אחרי האוכל.

לפעמים אפילו לא נעים לי לשמוע את אימי.


בנוסף לכל זה - אבל כאן זה כבר חלק מההרס העצמי שלי והבחירה לסבול - קולות של אנשים עם דעות שונות משלי, כמעט תמיד נשמעים לי דוחים במיוחד. ואם מדובר בקול שהוא מכוער מלכתחילה, אז הדעות המכוערות הופכות אותו למשהו שמעורר בי זעם בלתי יתואר. למשל הקול של עו"ד שפטל (מ"שפטל עצבני" למי שלא מכיר) או רבנים, בעיקר כאלה עם מבטא תימני (בא לי להקיא ממש) למשל או יידישאי.
כשאני שומעת שמדברים בח' וע', למרות שזה נשמע גזעני, אני באמת באמת סובלת מזה. קשה להסביר את הזעם שזה יכול לעורר לפעמים. כמובן שאני לא אומרת כלום לאף אחד.

[גם_אני*]

ובנוסף...

יש לי כאבים בגוף כשאני רואה פגמי עור של אנשים. כאבים באיזור הנרתיק.

[גם_אני*]

אה וגם נבהלת נורא מרעשים חזקים פתאומיים...
כבר שאלו אותי לא מעט מדוע אני נבהלת כ"כ.

טוב חפרתי. ביי בינתיים.

[שירה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ווואו!! אני לא ה"מוזרה" היחידה. חשבתי שזה קורה רק לי! איזה מרגיע.. בערך האמת שהרגישות שלי לרעשים ממש גבוהה, ואנשים לא מסוגלים להבין את זה וזה הכי מתסכל..

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני סטודנטית לתקשורת שנה ראשונה. גם אני סובלת ממיסופוניה ואני מנסה לחפש פיתרון, אבל הבעיה היא שהמודעות לכך מאוד נמוכה ואף אחד לא מבין ולא מנסה לעזור.
לכן, אני עורכת כתבה (וידאו) על הנושא, ואשמח שתעזרו לי ותתראיינו ותסבירו על הסבל היומיומי שאתם עוברים.
אם אתם מעוניינים להשתתף בכתבה, שלחו לי מייל ל - [email protected]

[פלוני_אלמונית*]

ואאון מדהים ...
אני גם סובלת מאוד מרעשים ,
לצערי אני מודעת היטב לכל הרעשים המגעים מחוץ לבית ולא מצליחה לסנן בכלל. בעיקר אני סובלת מרעש של מזגנים, המנוע הפועל והרעידות שהוא יוצר יכולים לשגע אותי .
במדינה שלנו המזגנים עובדים בלי הפסקה.
אצלי הרגישות התחילה בגיל צעיר יחסית והולכת ומתחזקת עם השנים . ככל שאני מתבגרת אני הופכת מודעת יותר ויותר לרעשים שקודם לא הפריעו לי .
ניסיתי טיפול בביופידבק וזה לא עזר אבל אני מודה שלא התמדתי.
האם למישהו יש ניסיון עם אטמי אוזניים מותאמים אישית? כי אטמי האוזניים הסטנדרטים לא ממסכים לי מספיק את הרעשים.
לפעמים הכי מרגיז שאנשים שלא רגישים חושבים שזה סוג של פינוק ,אני חושבת שמי שלא רגיש לרעשים לא מסוגל להבין איזה סבל זה על בסיס די קבוע

[ענתי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כבר חשבתי שאני לא בסדר בראש.. רק אני שומעת רק לי זה מפריע. רק אני עוברת דירות כל הזמן כי יש רעש.. הוקל לי.....

[פלוני_אלמונית*]

לצערי גם אני סובלת מזה מאוד, מחליפה דירות, מבקשת משכנים שלא ירעישו, כל רעש צעדים מעלי, רעשים של אכילה של בני משפחה, פופקורן בקולנוע, משיכה באף, התעטשויות, הכל מרגיז אותי, לפחות יש לזה שם וזה לא שאני סתם עצבנית. גם תנועות שחוזרות על עצמן אצל אנשים מפריעות לי, גם צורת אכילה ולא רק רעשי אכילה, לא נעים בעיקר כשאתה מעיר לאנשים הקרובים אליך, או סתם כועס עליהם בלב ולא נעים לך להראות את הכעס, אבל הלב מתחיל לדפוק בחוזקה.
גם מבזבזת כסף רב בכל דירה על איטומים למיניהם, כלום לא עוזר, יש עצה?

[סובל_מהיפראקוזיס_קיצוני*]

צריך לפתוח איגוד שיעזור לחולי היפראקוזיס .יש פה לא מעט תיאורים של חולי היפראקוזיס לשלושת סוגיו .מי שמעוניין להרים את הכפפה שיצור פה קשר

[פלוני_אלמונית*]

אולי דיקור יכול לעזור בהעלאת סף הרגישות סביב עניין השמיעה ??

[ירון_השמן_311215_0247*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רק היום דרך שיחה עם העובדת הסוציאלית שלי גיליתי שיש כזאת הפרעה/מחלה, כל הזמן חשבתי שיש לי שמיעה מפותחת מאוד. נכון שרעשי אכילה לא מפריעים לי בכלל, אבל, מוזיקה, דיבורים, לעיסות, ושכנים מוציאים אותי מדעתי ואני במקביל סובל ממיגרנות בחודש האחרון כנראה בגלל זה

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ירון השמן אני עדן
בוא נחזיק ישיים ונדבר על הרעש שכולם עושים יא מנגו

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני עדן ואני רצינית
יש לי רעש במוח שאוכלים לידי ואני עצבנית באופן כללי
ממש בחורה נחמדה

[שחר_מ*]

גם אני כנראה רגיש מדי לרעשים. כרגע מצאתי פיתרון, לפחות חלקי, לגור בקומה אחרונה [עוד שבועיים עוברים ], זה נגד השכנים שמתרוצצים מעל הראש ומשגעים. ועוד פיתרון מצאתי בשנה האחרונה, זה נקרא "רעש לבן", זה מכשיר קטן כמו רדיו עם אפשרויות להשמעת רעשים שונים, מונוטונים ומרגיעים אשר ממסכים את הרעש הסביבתי [משפחה, ילדים, שכנים, כביש וכו'], למשל אני מפעיל על רעש של גלי - ים למשך שעה, ונרדם יופי. יש אפשרות לשים למשך זמן או בצורה קבועה. אנשים משתמשים בזה גם למיסוך רעש כאשר הם עובדים או לומדים, ולא רק לשינה. נכנסים לאתר של אמזון, מקלידים בחיפוש - רעש לבן באנגלית, קונים ותוך שבועיים הוא אצלכם בבית עם שליח, עולה כ-200 שח. בהצלחה.

[פלוני_אלמונית*]

אשמח מאוד מאוד לשמוע אם מישהו מצא טיפול יעיל. קלינאית תקשורת לעתיד, אשמח מאוד לשמוע ממך!!! גם אני עוברת מדירה לדירה. כבר אין לי כוחות. ילדתי לפני 4 חודשים. התינוק ישןהרבה שעות רצוףבלילה תודה לאל אבל מתעוררת כל לילה מרעשים מהשכנים. בעלי כמובן לא שומע כלום. אני ממש משתגעת כל יום להתעורר ככה.

[פלוני_אלמונית*]

דרךאגב, גםאני פעם עברתי חדירה בקומה אחרונה, לי זה לא מאוד עזר כי הבניין היה ככ ישן ששמעתי את השכנים גם משתי קומות מתחתיי ( וגם כל התקרה הייתה עם נזילה מהגג :\ )

[פלוני_אלמונית*]

דרךאגב, גםאני פעם עברתי לדירה בקומה אחרונה, לי זה לא מאוד עזר כי הבניין היה ככ ישן ששמעתי את השכנים גם משתי קומות מתחתיי ( וגם כל התקרה הייתה עם נזילה מהגג :\ )

[ירון_השמן_11116_0340*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גרתי עד לפני שנה וחצי בקומה אחרונה ושמעתי את השכנה קומה מתחתי הולכת על העקבים שלה, בזמן שישנתי, עכשיו קניתי דירה,פעם ראשונה בחיים ואני בן 56, דירה בקומה ראשונה וזה סיוט של החיים, כל השכנים וכל הרחוב אצלי בתוך האוזן אני בקושי מצליח לשמוע את הטלוויזיה שלי או מה שאומרים לי בטלפון. בקצב כזה אגיע מהר מאוד או לנזק לעצמי או לבית משוגעים. כשאני נוסע באוטובוס ושומע מוסיקה באוזניות אני מסוגל לשמוע את המוסיקה של כל מי שמסביבי פלוס לעיסות המסטיק של רוב נוסעי האוטובוס, כמובן שזה מפריע לי ולפעמים אני מעיר לנוסעים, אך הבנתי שהבעיה היא שלי ורק לי זה מפריע. יש לכם עצות איך להתמודד עם זה? אני אהיה אסיר תודה

[שחר_מ*]

מסכים עם הדברים שנאמרו כאן. קומה אחרונה לא פותר הכל. לדעתי שקט נפשי מאוד מקטין את השפעות ההפרעה של הרעשים. ככה זה אצלי אבל בהחלט יכול להיות שזה לא עובד על כל אחד.
לשיפור שקט נפשי כדאי לעבוד בשני מישורים, תרגול יומי, למצוא שיטה לתרפיה של הגוף, שאתם מתחברים אליה, למשך חמש, שש דקות. ועבודה עצמית יותר עמוקה, אבל באופן קבוע, פעם בשבוע, פעם בשבועיים, או פעם בחודש או אפילו פעם בחודשיים, מי שיש לו חסרון כיס. לחפש שיטת טיפול רגשי שאתם מתחברים אליה, ומטפל טוב, ולעשות עשר עשרים טיפולים, יקח זמן, אבל לפחות יש אופק.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כל כך מזדהה. אני מתחרפנת. לא מצליחה לישון. לא לעבוד. כלום. רק הדפיקות של הילדים של השכנה מלמעלה. בא לי להתפוצץ. אני מרגישה את זה בתוך מערכת העצבים שלי. בא לי ללכת לשם ולהשתיק את הילדים שלה. אני מרגישה כמויות מטורפות של עצבים בגוף ותסכול אצור בי. תסכול חחוסר אונים.

[מיכל_צמות*]

נתקלתי במיסופניה פעם ראשונה, בעקבות ילדה שנמצאית בטיפול משפחתי אצלי. אני לא בטוחה שזה מה שיש לה, אבל זה לגמרי נשמע כך. משגעים אותה בטירוף קולות לעיסה, קולות צקצוק בלשון וזמזומים. לעומת זאת עם מוזיקה חזקה באזניות, שמאפילה על כל השאר, היא מתמודדת נפלא. היא הפסיקה ללמוד, כי לא יכולה לשבת בכיתה כשילד אחר לועס מסטיק. זה הזוי כמה שזה קשה להיות במקום הזה.
האם אתם מכירים אנשי מקצוע שמטפלים במיסופניה או אנשי מקצוע שמאבחנים מיסופניה? (ולא את האבחון של OCD, שלא באמת נותן מענה).
ממש אשמח לתגובות בנושא ממי מיסופניה, אם יש רעיונות איך לפתור, מלבד אטמי אזניים או אזניות עם מוזיקה חזקה?
אשמח לכל קצה חוט של מידע.

[פלוניתית*]

אולי יש רופא א.א.ג שיכול לשפוך אור על הענין ?? אולי לדיקור סיני יש מה להציע ? מדיטציה וטכניקות להסחת דעת ורגיעה בכלל.
מהמעט שאני רואה יש רושם שרגישות פיזיולוגית עם קושי לווסת חויה של חדרנות לוקחים חלק במצוקה הזו.

[האוזן_השלישית*]

"כל כך מזדהה. אני מתחרפנת. לא מצליחה לישון. לא לעבוד. כלום. רק הדפיקות של הילדים של השכנה מלמעלה. בא לי להתפוצץ. אני מרגישה את זה בתוך מערכת העצבים שלי. בא לי ללכת לשם ולהשתיק את הילדים שלה. אני מרגישה כמויות מטורפות של עצבים בגוף ותסכול אצור בי. תסכול חוסר אונים".

פלונית יקרה.
אני רוצה להציע לך לעשות הפרדה. בין הסבל שלך - שנשמע קשה, לבין הרעש מלמעלה.
נשמע לי שיש רעש, יש אותך ויש משהו שקורה שם ביניכם שגורם לך לסבל ולצער.
לגבי הדפיקות -יכול להיות מאוד שמדובר בקולות חיים סבירים בשעות סבירות. אסביר: רעש של מקדחה בשתיים בלילה, מכסחת דשא ב4 בוקר קריוקי קולני בין 2-4 כל אלה רעשים חריגים בשעות חריגות. לאלה ברור שאין מקום. אבל רעש של מכונת כביסה ב 6 בערב - קולות חיים סבירים. גם אם יוצר רעש. גם ילדים בעיניי - סביר. כל ילד בוכה לפעמים. כל אדם צועק לפעמים. כל אחד שבא להתיישב בכיסא או לקום ממנו עלול טיפה לגרור אותו. זה בהחלט סביר וגם את עושה את זה. אגב יכול להיות שהרעש מגיע מדירות אחרות ובלל בעיות אקוסטיקה את שומעת את זה מהכיוון שלהם.
כמו כן יש שעות שזה לא לגיטימי להרעיש. אבל יש שעות שזה לא לגיטימי לדרוש שקט בוודאי לא שקט הרמטי.
בביתי למשל יש שטיחים, ומדבקות מתחת לכיסאות אין בימבות ואני לא מרשה לקפוץ ולרוץ בבית וגם לא לשחק בכדור (כן הצעד הבא זה הליכה בגרביים על קצות האצבעות) כי אני רוצה לחנך להתחשבות אבל לפעמים, מה לעשות, מתפלק רעש. מה לעשות אנחנו בני אדם ואנחנו לא יכולים להתהלך באוויר. עם זאת נראה לי שהשכנה הרווקה מתחתיי, (בת 38 גרה אצל ההורים) לא ממש מתחשבת בצרכים של אחרים ובאה וצורחת באגרסיביות. ומאיימת בהבאת משטרה. (אגב כנראה היא חושבת שהצעקות שלה שקטות). אם תהיי כנה באמת עם עצמך תגלי שכולם מייצרים רעש ברמה כזו או אחרת הם או אורחיהם

תנסי לבחון מה בדיוק מפריע לך.
תנסי לדייק בכנות.
האם העובדה שיש שם ילדים? או משפחה שנשמעת עליזה ושמחה? האם זו העובדה שאין לך שליטה על הזולת ועל כל מה שקורה לך כפי שהית רוצה? האם את כועסת כי הם לא מתחשבים ברמה שאת מצפה מהם? האם את חווה או חווית חוויות דומות בתחומים אחרים או בעבר?
רעש זה כוח. נוכחות. האם קשה לך עם נוכחות של אדם אחר ונדמה לך שהוא תופס מקום על חשבונך? שהוא גוזל ממך משהו בנוכחותו?
אני לא באה להאשים אותך אלא לנסות לבחון עם עצמך דרכי פרשנות נוספים לסיטואציה הזו ולסייע לך להתמודד. .
אם אפשר לדבר עם ההורים (לדבר, לא לצעוק ולא לאיים ובשום אופן לא לפנות לילדים!) אני בטוחה שגם ההורים ישמחו לשקט יכול להיות שהם לא מצליחים להנמיך ווליום (גם אם נדמה לך שהם לא מנסים) או לפחות להסכים שתימנע אפשרות לרעשים חריגים הקפצות כדור וכו' משעה מסויימת.
אם זה לא יעזור תביני שאלו החיים בבניין משותף. וזו בחירה שלך לגור בו. בעיקר עם הוא נבנה בשנות השבעים. אז לא הייתה מודעות לאקוסטיקה ובידוד רעשים
ואם לא מעוניינת להיכנס לתהליך (ולדעתי כדאי לפחות לחשוב על הדברים) - תעברי דירה.
בסופו של דבר את יכולה להחליט דברים רק עבור עצמך ולא עבור אחרים

[מיכל_צמות*]

ועוד פיתרון מצאתי בשנה האחרונה, זה נקרא "רעש לבן", זה מכשיר קטן כמו רדיו עם אפשרויות להשמעת רעשים שונים, מונוטונים ומרגיעים אשר ממסכים את הרעש הסביבתי
איפה אפשר למצוא כזה דבר?
תודה.

אני רוצה להציע לך לעשות הפרדה. בין הסבל שלך - שנשמע קשה, לבין הרעש מלמעלה. לא תמיד אפשר לעשות את ההפרדה הזו. לפעמים, זה משהו שהוא אכן מחובר. ובהפרעה הזו (שעדיין לא מסווגת כהפרעה, אך מסתמנת ככזו) הקשר מאד קיים.
מה שאת אומרת הוא קצת כמו לומר למישהו שיש לו הפרעת קשב ורעש מפריע לו להקשיב, שהוא פשוט צריך לעשות הפרדה בין הרעש לבין עצמו - ואז זה בסדר שיהיה רעש מסביב, הוא יכול להתרגל גם כך.
עד שאנחנו לא ברגליים של מישהו אחר - אין לנו דרך לדעת מה עובר עליו. זה לא אומר שהשכנים צריכים להפסיק לחיות. זה בהחלט אומר שיש כאן משהו קשה ולא פשוט, שיש ל פלוני אלמונית דרך לעשות איתו. והיא משתפת בקושי שלה.
שולחת לך גדול. נשמע לא פשוט בכלל.

[האוזן_השלישית*]

מיכל צמות . גם אני סובלת מרגישות לרעש עליה כתבתי כבר קודם. אני לא באה לבטל את הקושי שלה אלא להציע לה דרך הסתכלות אחרת דווקא משום שהיא מתארת סבל גדול.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אם מישהו מצא פתרון להיפראקוזיס קל או קיצוני? פתרון אמיתי ? רופא אמיתי שמתייחס ומטפל ברצינות למצב האיום הזה שמגביל מאוד אותנו?....שגורם לנו חוסר יכולת למצוא עבודה? כי אין עבודה שקטה? מישהו מוכן להתייחס למחלת השמעה האיומה הזאת ולא מההיבט של הסבל אלא מהההיבט של מערכת השמיעה שנגעה או קרסה?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האם מישהו מצא פתרון להיפראקוזיס קל או קיצוני? פתרון אמיתי ? רופא אמיתי שמתייחס ומטפל ברצינות למצב האיום הזה שמגביל מאוד אותנו?....שגורם לנו חוסר יכולת למצוא עבודה? כי אין עבודה שקטה? מישהו מוכן להתייחס למחלת השמעה האיומה הזאת ולא מההיבט של הסבל אלא מהההיבט של מערכת השמיעה שנגעה או קרסה?

[ירון_השמן_2812016_2320*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האם יש איזה רופא שיכול לבדוק ולאשר את הבעיה שממנה אנחנו סובלים? לדבר על זה ולדעת שאתה לא היחידי בעולם זה עוזר, אבל האם באמת זה משהו שהרפואה מכירה בו? תודה

[שחר_מ*]

רגישות יתר , לא רק בשמיעה, בעוד רבדי החיים, מוכרת על ידי הפסיכולוגיה. זה סוג של הפרעות אישיות, ואפילו נותנים על זה קיצבה בביטוח לאומי, אם זה מפריע ליכולת ההשתכרות. ואפשר לקבל על זה מכתב הפנייה.
כאשר זה מפרע לתפקוד סביר בחיים, עבודה, משפחה, חברה וכו יש טיפולים שונים. בדרך כלל פסיכולוגים קלינים ופסיכיאטרים מטפלים בזה, בדרך כלל הם בעד תרופות, או לפחות שילוב של שיחות עם תרופות.
כאחד שבעד ריפוי טבעי, לדעתי אפשר לחפש עזרה בטיפולי "המסע", או "אן-אל-פי", את אלה אני מכיר שהם כלים חזקים, וודאי יש עוד שיטות חזקות ועוזרות.
בטיפולים אלטרנטיביים כדאי מאוד לברור טוב טוב את אנשי המקצוע, יש הרבה לא מקצועיים. אם תרצו המלצה שלי תגידו ואני אמליץ, אני מתעסק בתחום הזה הרבה שנים.

[מיכל*]

אני לא באה לבטל את הקושי שלה אלא להציע לה דרך הסתכלות אחרת דווקא משום שהיא מתארת סבל גדול. תודה על ההבהרה @}

קיבלתי המלצה על "שיטת טומטיס", כשנאמר לי שממליצים כי שמעו עליה, אבל לא מניסיון. למישהו יש הכרות/ ניסיון עם השיטה הזו?

האם באמת זה משהו שהרפואה מכירה בו? לפי מה שהבנתי מהניסיון שלי לדלות פרטים בשבוע האחרון - אז זה משהו שהוא בתחילת דרכו, ועדיין אין בזה הכרה. היום אמורה לדבר עם פסיכיאטרית שמעריכה, אם יהיו לי תשובות נוספות - אכתוב כאן.

[מיכל_צמות*]

זו הייתי אני ממחשב של מישהו אחר. ולא רציתי להשאיר שם את שם המשתמש שלי...

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איזה כיף לדעת שלא רק אני היחידה שמחרפנת מזה תמיד הייתי מודעת לזה שיש לי שמיעה חדה אבל השנה זה עובר את הגבול זה התחיל בקולות של אנשים שמתנשקים בסביבה שלי ואני הייתי נגעלת ואז זה עבר לקולות אכילה של אחותי והייתי נטרפת הייתי מתחננת שתסגור את הפה ואז הריב היה מתחיל והיא חושבת שאני עושה את זה בכוונה ואז אמא שלי הייתה מתערבת ואז נהיה ריב גדול והם לא מבינים שזה מחרפן!!!!
ואז אני קולטת שכל המשפחה שלי אוכלת ככה וזה הגיעה למצבים שאני פשוט הולכת לחדר עד שהם מסיימים לאכול יואו אני מפחדת להשתגע מזה :/ חייבים למצוא לזה פיתרון !

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תקתוק שעון, מישהו סוגר ופותח עט, לעיסות מסטיק, לעיסות של אבא שלי, מצמוצים בשיניים.
אני לא לבד!!!!!! תענוג לגלות בגיל 40 ממה סבלתי כל החיים

[פלונית*]

שלום. אני עוד מעט בת 14 ואני סובלת ממיספוניה כבר זמן מה... מאז שאני זוכרת את עצמי עצבן אותי לשמוע קולות של לעיסות וגם היום אני כל הזמן צועקת שיאכלו בשקט, והרבה פעמים אני מחכה שכולם יגמרו לאכול ואוכלת מאוחר יותר או אוכלת בחדר לבד-ככה זה התחיל. מאוחר יותר גם נחירות הפריעו לי ולכן אני לבד בחדר, הלכתי לישון עם ידיים על האוזניים. גם כשנושמים בקול אני סותמת אוזניים, ולכן גם קשה לי להקשיב בשיעור.קולות של גרירת רגליים מציקים לי גם כן אבל לא ברמה מוגזמת, אם זה אני יכולה להסתדר.
אם כל אלה אני חיה כבר כמה שנים, אבל הבעיה הכי רצינית התחילה לפני שנתיים בערך, כשהתחלתי את כיתה ז'. ממש אבל ממש מפריעה לי כשמשתיקים (שששש) ובזמן האחרון, גם כשאני קוראת את זה לדוגמא בספר, אני מרגישה שעושים לי את זה בתוך האוזן ואני צריכה שנייה להרגע. הסבל שלי הוא יומיומי. אין מצב שאני שומעת שמשתיקים בעזרת ששש ואני לא אגיב(לסתום אוזניים, לקרוע דף וכדומה..) כבר מזמן הפסקתי להקשיב בשיעורים כי אני עסוקה בלסתום אוזניים, שאני כבר שמה את הידיים על האוזניים בתחילת שיעור, ומורידה פעם ב ,כי כבר אני מתייאשת מלהחזיר לאוזניים כל שנייה. אני יוצאת באמצע שיעור ובוכה כי זה ממש כואב ואף אחד לא מבין. אני גם לא חושבת שמישהו מאמין לי ממש... גם בסדרות וסרטים שאני רואה משתיקים בעזרת ש' גורם לי צמרמורת וכאב. גם בחופש יש ש' לכן הכאב שלי לא מפסיק. בעקבות בעיה ספציפית זו, אני מצליחה יותר להתמודד עם האחרות, והן פחות מפריעות לי. אבל זה לא שהן לא מפריעות לי בכלל. אני פחות מגיעה לפעיליות כי אני מפחדת שישתיקו בדרך שכואבת לי- אני בטוחה שיעשו את זה, ולכן אני מפחדת. יש כאלה שעושים בכוונה וזה ממש מתיש אותי לסתום אוזניים כל יום, כל הזמן. אני לא מכירה אף אחד שיש לא מיספוניה. גיליתי שיש לבעיה שלי שם רק בתחילת השנה.
כיף לדעת שאני לא לבד. אני חוקרת על הבעיה הזאת למעלה משנה. (אלרי שגיליתי שזה בעיה אמיתית ולא רק שאני דפוקה)
אם מישהו מוצא לזה פיתרון אני ממש אשמח!

[פלונית*]

פלונית ראיתי שיש אטמים יעודיים לרעש.
מהאופן שבן את כותבת עולה הסבל .
מקווה שיש מי שמצוי לצידך אפילו חשבתי שכדאי שאיש מקצוי מתחום הטיפול ילווה אותך. מה דעתך ?

[פלונית*]

מה הוא אמור לעשות? ממה ששאלנו אמרו שאין שום דבר שאפשר לעשות עם זה...

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גם אני סובלת מרגישות לרעשים משכנים במיוחד.

[פלוני_אלמונית*]

גם אני סובלת ומאוד,אבל אצלי זה רגישות מאוד גבוהה לרעשים רגילים של השכנים לצידי בבנין

[פלוני_אלמונית*]

אני רוצה להתייעץ איתכם האם כדורים לטווח ארוך עוזרים למיסופניה?יש למישהי מישהו נסיון בענין??

[פלוני_אלמונית*]

אני ממש ממש סובלת ומיתביישת לדבר על זה עם אנשים שלא יחשבו שהישתגעתי.זה סבל נוראי

[פלוני_אלמונית*]

גם אני גרה קומה אחרונה בגלל שאני לא רוצה לסבול מהשכנים מעליי אבל לצערי מאז שהשכנה השקטה עזבה והגיעו הזוג החדש אן לי שקט נפשי כול רעש מטריף אותי ומוציא אותי מדעתי,וגם אחרי הרעש אני לא רגועה מרגישה לחץ חזה ודופק מהיר וקשה לי להרדם

[פלונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איך אני יכולה לדעת שיש לי מיסופוניה ולא איזושהי אובססיה?

[סיילנס_AIT*]

אם ניסיתם את הכל, ובכל זאת ממשיכים לסבול מרעש, ואם אין לכם מה להפסיד, אז, המשיכו לקרוא רציתי לספר לכם על טכניקה שיכולה לעזור. זה נקרא אימון שמיעתי בשיטת בררד, פנו ל"סיילנס" לקבל עזרה לרגישות שלכם לרעש שהיא אמתית, פיזיולוגית, משפיעה על החיים שלנו בצורה משמעותית. ויש מה לעשות פנו ל [email protected] לקבלת פרטים. מאות עברו את האימון השמיעתי וחייהם השתנו.

[מורן_הצילו*]

היי לכולם, אני קוראת את הכתוב ומרגישה הקלה עצומה אחרי ש-33 שנה קראו לי משוגעת בכל מיני ורסיות רק כי ניסיתי להסביר שזה מוציא אותי מדעתי. אז אני בת 33 ויש לי מיסופוניה מאז שאני זוכרת את עצמי, בנוסף ככה בשביל הקינוח קיבלתי גם טינטון בעוצמה גבוה בשתי האוזניים (שהולך ומתחזק ואין לי מקום עבודה לתבוע על הנושא הזה כי אומנם עבדתי שנים במועדונים הטנטון צץ אחרי שהייתי שנה בחופש). לאחרונה במקום העבודה העבירו אותנו לעבוד ב-open space ומיותר לציין שאני יוצאת מדעתי ברמות הכי גבוהות שיכולות להיות. אם זה מישהו שמחזיק מקלדת מכנית או לחילופין השעון בגודלו המוגזם ושהם מקלידים שומעים אותו נשרט ונדפק על השולחן למשך כל היום!!! כמו כן רעשי אכילה, שיחות ברמקולים, תקתוקי פלאפון מעצבנים וכל מה שבא ליד ממש! גם חלקם נתפסו על חם שהם באמת עושים בכוונה ולא מבינים את גודל הבעיה. יצאתי מפה כבר בכל מצב, בוכה, צועקת מתוסכלת מאוד. אנחנו ככה כבר שלושה חודשים ואני לא חושבת שאני מצליחה לשרוד (אחרי 4 שנים בחברה). הסברתי להם את הבעיה שלי אבל הם צחקו עלי (המנכ"ל והסמנכ"ל), כן לא נעים לעבוד פה אבל באזור שלי אין מקומות עבודה. השאלה שלי היא כזאת: מישהו נתקל במצב כזה קיצוני בעבודה? אני רוצה לפנות לביטוח לאומי אבל לא יודעת מה צריך להגיש להם. אני ממש במצב קשה בנושא הזה ומי שמבין יודע מה זה אומר לשרוד את הכמות רעשים הזאת כל יום במשך 9 שעות!!!! בבקשה את עזרתכם!! מה עושים במצב כזה?

[פלוני_אלמונית*]

מה עושים כשהרגישות היא לרעשי נשימות מהפה בלבד (לא מהאף. גם אם זה רועש) ובן זוגי נושם מהפה כל הזמן?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכם. מרגיע מאוד שיש עוד רבים שמרגישים כמוני. גם אני התוודעתי לתופעה הזאת רק לאחרונה. קוראת את מה שאתם כותבים ומזדהה עם רוב מה שכתוב. לצערי, אני רואה שלאף אחד אין ממש פיתרון להפרעה שלנו. אשמח לשמוע ממישהו אם אני טועה ויש הקלות לרעשים הבלתי נסבלים. מישהו כאם יכול להמליץ על אזניות טובות? על אטמי אזניים?

[ירון_השמן*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שמעתי על שיטת טיפול שנקראת nlp (אן. אל. פי) האם מישהו/י מכיר/ה את הדבר הזה? ואם זה באמת עוזר איך מגיעים אליו. תודה מראש

[יונת_שרון*]

שיטת NLP

[שעת_רצון*]

האם יש כאלה שמוכנים להחיות את הדף הזה?
אשמח מאוד.
מצטרפת לסימפוניה של המיזופוניה.
ומרשה לעצמי לחשוף קצת בתקווה שעדיין אשאר אנונימית.
אני אמא למשפחה ברוכת ילדים, פסיכולוגית במקצועי, אישה מתפקדת לכל דבר,
ומפורקת לרסיסים מהעניין הזה של המיזופוניה.
כל החיים סבלתי מכך, התמודדתי, המשכתי, הסתרתי והתגברתי.
בשלוש השנים האחרונות יש לי החמרה מטורפת בתסמינים.
לפסיכולוגיה לצערי אין הרבה מה להציע. ואני מדברת מהבפנוכו של הדברים.
הדבר הכי כואב הוא שכרגע אני מרגישה שזה מפריע לי במערכות יחסים עם הילדים...
עד שזה לא נכנס לי לזירה האינטימית הצלחתי לנשום לרווחה ופשוט לחיות עם השריטה המעיקה הזו
אבל עכשיו זה גורם לי לעצב כל כך גדול. ובעיקר תחושת חוסר האונים שנובעת מהידיעה שאף אחד לא מציע כיום טיפול שיכול לעזור.

[פורקת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני לא מסוגלת לשמוע רעשים במיוחד כאשר הם חלשים אני לא יכולה לשמוע רעשים כמו:

1. הרעש של המקלדת באייפון
2. עירבוב של אורז דביק
3. מישהו שאוכל בפה פתוח
4. סליימים
5. לחישות
6. כשמישהו מתעסק עם העט
7. והכי חשוב! פססיכולוגים!

ועוד על מני רעשים קטנים ומעצבנים...
זה גורם לי להיות עצבנית בטירוף ויש לי הרגשה שאני ממש יכולה לזרוק על מישהו כיסא.
לא יודעת איך מסתדרים עם זה להבא... איך אצליח לתחזק מערכת יחסים בריאה? ואחר כך כשיגיעו הילדים, איך אוכל לא לכעוס עליהם על זה ?

[בשמת_א*]

לא יודעת איך מסתדרים עם זה להבא
מחפשים טיפולים מווסתים.
מה שאת מתארת הוא חוסר איזון קיצוני שנוגע לתחום השמיעה.
אני אישית הייתי הולכת להתייעץ עם מומחית/ה ברפואה סינית. בוודאי יש דרך לאזן.

[מוטי*]

גם אני מצטרף מסתבר, לציבור הכ"כ גדול של הסובלים...
גם אני סובל נורא בשבועות האחרונים מרעש שכנים, כל גרירה של רהיט, נפילה של חפץ או טפיפת רגליים יחפות מקפיצים אותי בטירוף ולפעמים אני פשוט לוקח את המטאטא ומכה חזרה בריצפה, מגיב ברעש מול רעש...

אני בטוח שהשכנים בטוחים שמישהו התחרפן שם, והם צודקים..

בפרט בלילה, כשאני מנסה להירדם, כל תזוזה קטנה שם מטריפה לי את השינה.

השאלה היא לאן עלי לפנות כדי להפסיק הסבל הזה, רופא אא"ג, נוירולוג או סתם רופא משפחה..

מודה מראש למסייעים.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני חיייבת לשתף-
אני בת 16 ובערך בגיל 12 התחיל לי המיסופניה. אמא שלי אוכלת מגעיל ברמות( לוקחת ביסים גדולים, אוכלת בפה פתוח ועושה רעשים מגעילים כשהיא לועסת ובולעת) ההורים שלי לא מאמינים לי שיש לי את המחלה הזו ובעקבות כך נוצרים ריבים כמעט כל שבוע במיוחד בארוחות שישי. בשלב מסוים הריבים האלו נמאסו עליי כי הם חשבו שאני מתעצבנת עליהם כדי להעליב את אמא שלי ( דבר שלא נכון בגלל שאני לא שולטת על התקפות הזעם הללו) והתחלתי לחפש מה זה הבעיה/מחלה זו. כשמצאתי את התשובות שחיפשתי הרגשתי הקלה פנימית מכיוון שהבנתי שאני לא משוגעת אבל הורי עדיין לא מבינים אותי. אני לא רוצה להעליב את אמא שלי ולהגיד לה למה אני מתעצבנת עליה ולא נעים לי לשבת בארוחה עם אוזניות / אטמי אוזניים.
מה עלי לעשות? שמעתי שיש סוג של טיפול והייתי רוצה לדעת האם הוא באמת עובד?
חשבתי ללכת לפסיכולוג ולספר לו את מה שעובר עליי אבל אני לא בטוחה שזה יעזור....
האם עוד מישהו עובר/עבר את אותם הדברים שאני עוברת עם אמא שלי?
רק רוצה לכתוב בנוסף שעצם השיתוף של כולכם+שלי כבר נותן לי הקלה ולכן אני מודה לכם:)

[בשמת_א*]

מדובר בחוסר איזון, שנשמע קשור קודם כל למערכת העצבים.
ממליצה לך ללכת למרפאה המשלימה של קופת החולים שלך ולבקש רפואה סינית (כמובן אפשר ללכת גם פרטי אבל זה יותר יקר. מה שכן, לא יודעת אם בכל קופות החולים יש גישה לרפואה סינית... ). להערכתי, זה הטיפול היעיל והמהיר ביותר לאיזון הבעיה הזאת.
גם הומיאופתיה (אצל הומיאופת/ית טוב/ה) ופרחי באך יכולים לעזור פה הרבה. מצד אחד עם בעיית הגועל, מצד שני עם בעיית הרגישות השמיעתית.
איך שאמא שלך אוכלת, זו בכלל לא הבעיה, בוודאי שאין צורך להעליב אותה בשום צורה. הבעיה אצלך.
כשהבעיה תיפתר אצלך, ממש לא יהיה איכפת לך איך היא אוכלת...
מה שכן, בינתיים הייתי ממליצה לך לשבת כמה שיותר רחוק ממנה ובזוית שלא מאפשרת לך לראות אותה בכלל בזמן הארוחה (-: אין טעם להכביד על עצמך ולחשוף את עצמך לטריגרים חוזרים ונשנים של מה שמפעיל את הבעיה

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה על העזרה❣ רציתי לדעת האם יצא לך לנסות את טיפולים אלה? ומה זה אומר חוסר איזון?