מכתב אהבה להלכות נידה

[טלי_מתכוננת_לביאת_המשיח*]

שנה טובה וטהורה לכן, בנות מלך

[ברכהושלום*]

אני מרגישה שהנידה, הטבילה וכו' היא דבר נהדר להתחדשות בין בני הזוג. אבל זה בא לי טוב רק פעם בשנתיים... (אחרי הריון +הנקה). באופן רציף יותר, אני מרגישה רגשות קשים מאוד. אני חשה זעם נוראי, תסכול ודיכאון. רע, רע, רע לי. אני רואה דם, ואני רואה חושך בעיניים. ואני חושבת: זה לא הגיוני שבגלל הריחוק מבן הזוג, אני אתרחק כל כך מהגוף שלי! לפני החתונה נהנתי מזמן הוסת. הרגשתי את ההתחדשות. מאז החתונה ימי הוסת התארכו, ואני לא יכולה לעשות הפסק טהרה לפני היום השביעי (לפעמים שמיני). אני בלחץ נורא עד שמתחילים שבעת הנקיים, ואז אני נרגעת. אני לפחות יודעת מתי הסיוט יגמר..
כך אני מרגישה כמעט בכל פעם שיש דם. גם אחרי לידות.
ברור לי שלוקח לי הרבה זמן להיטהר בגלל הלחץ הנפשי שאני חשה.
מה אני בסך הכל מבקשת? אני רק רוצה חיבוק וליטוף מבן זוגי. להחזיק ידיים.
נכון שהריחוק יוצר תשוקה. הריחוק גורם לתחושת חשמל גם בנגיעה הכי קטנה. כשאני שבה מהמקווה הגופים נמשכים זה לזה כמו מגנט.
זה נהדר. אבל אני לא מרגישה שזה שווה את זה. לא כשזה חודש אחרי חודש. ואני מרגישה שכופים עלי לעשות משהו שאני לא רוצה לעשות.
אמרתי לבן זוגי שאני לא הולכת לטבול עד שאני מיישבת את העניין הזה. אני לא יכולה להמשיך לחיות בפחד מהדימום הבא, ובתחושה שאני רוצה למחוק מהחיים שלי חצי מהחודש.
התחושה הזו כל כך חזקה, שלהריון האחרון נכנסתי בתחושה שאני יותר לא רוצה מחזור מאשר כן רוצה ילד. וההריון הזה נפל... (אני מאוד רציתי את ההריון, שמחתי בו, ושמחתי בתינוק שקיוויתי שיוולד. אבל יותר מזה פשוט לא רציתי שתגיע הוסת הבאה..)
אני רוצה שימי הריחוק יבואו בטוב. מותר שזה יהיה קשה. אני עושה כל מיני דברים קשים בחיים- כשהם מרגישים לי נכונים.
אני במילכוד. כי אני לא יכולה כמו שהיה עד עכשיו, אבל גם לא רואה מוצא הלכתי שיאפשר לי לשנות. ניסיתי לחשוב על כל מיני פתרונות יצירתיים. בסוף הגעתי למסקנה שאף אחד לא רלוונטי.
מדריכת הכלות שלי אמרה: זה המקום שבו אני עבד ה'. עושה גם אם זה לא טוב לי ואני לא מבינה.
אבל אני לא מרגישה שאני יכולה להיות עכשיו עבד ה'.
כתבתי הרבה מירמור בדף עם הרבה אנרגיות טובות ומילים יפות על הנידה...
הלוואי שאצליח להיכנס לתוך היופי הזה.
הלוואי שארצה בכלל להיכנס...

[אבישג_א*]

מעניין
גם לי מוזר לטבול פתאום כל חודש אחרי שהתרגלתי לפעם בשנה בממוצע
מה בעלך חושב על כך ?
ניסית לדבר עם מישהי שקרובה אלייך וגם מחוברת לעניין ? כלומר לא עם המדריכת כלות (-:
יש לי חברה שהריחוק מאוד הפריע לה, אני חושבת שהיא המשיכה לטבול אבל לא שמרה נגיעה לפי כל הכללים. נשמע שזה בעצם אמור להיות המצב גם אצלכם כי התרשמתי שהטבילה לא מפריעה לך אלא הריחוק של ימים אסורים, וגם בריחוק אז בעיקר איסור נגיעה ולא יחסי אישות. אם כך בעצם למה לא לטבול ?
יש עוד מצוות שמפריעות לך ? או רק המצווה הספציפית הזו ?

[nomad*]

מה קורה אחרי שנות הפוריות, כשהמחזור החודשי מפסיק? האם האשה טהורה כל הזמן? האם ממשיכים לטבול? איך זה משפיע על כל המערכת של התרחקות והתקרבות בזוגיות, שיש עליה דגש חזק כל כך, כבסיס וכמפתח לשמירה על הקרבה וההתחדשות בין בני הזוג. מה קורה בכל השנים שאחרי?
(בזמנים שלנו הרי יש שנות חיים רבות מאד אחרי גיל המעבר)

<אני שואלת מנקודת המבט החילונית והבורה שלי, אבל מתוך עניין, בהחלט לא בווכחנות>

תודה.

[למ*]

איך זה משפיע? לא יודעת (עדיין..)
האישה נשארת טהורה ולא ממשיכים לטבול

אני מניחה שזה די דומה לתקופת הריון והנקה שגם אז אין את המחזוריות החודשית, רק עם פניות יתר לבן הזוג ובלי תינוק לטפל בו.. (למעט נכדים?)

[כינור_לשירייך*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האם האשה טהורה כל הזמן?{{}}
אם היא נטהרה אחרי הווסת האחרונה שלה, כן.

האם ממשיכים לטבול?{{}}
לא.

איך זה משפיע על כל המערכת של התרחקות והתקרבות בזוגיות, שיש עליה דגש חזק כל כך, כבסיס וכמפתח לשמירה על הקרבה וההתחדשות בין בני הזוג. מה קורה בכל השנים שאחרי?{{}}
שמעתי אומרים שיש נשים שזה מפריע להן. אני עדיין לא שם ולא יודעת, אבל מתארת לעצמי שרק אשמח, כמו שבהריון והנקה היום אני רק שמחה. בכלל, בחוויה שלי של הלכות נידה הדגש הוא לא בהתרחקות ובהתקרבות (שלא נחוות אצלי כבסיס וכמפתח לשמירה על הקרבה וההתחדשות בין בני הזוג{{}}), אלא בהאזנה וכבוד למקצב הגוף של האישה. בתקופות שבהן מקצב הגוף לא מכתיב התכנסות, זה לא חסר לי.

מוזר לחזור לדף הזה אחרי שנים. נראה לי שהיום לא הייתי פותחת דף כזה. אני כבר לא בדיוק באותו מקום שהייתי אז (-:

[nomad*]

תודה!

[אמא_של_מוש*]

איזה דף יפה ומעניין, קראתי אותו עכשיו בשקיקה!
מדוע הוא נמחק עכשיו?
לפי מה שראיתי הוא לא מתוייג כשייך ספציפית למישהי ויש בו משתתפות רבות מהאתר.