מעגל גברים וירטואלי

הי,
שמי אופיר, אני נמצא באתר כשבועיים. אני כותב בדף להרגיש גבר על איך זה בעצם להרגיש גבר. התחלתי מנקודת המבט שלי, קראתי לדיאלוגים והם לא אחרו לבוא. בדף של להרגיש גבר, כותבות בעיקר נשים. המטרה שלי בפתיחת דף חדש זה להביא ליותר מודעות בקרב גברים. לדבר על כל נושא שבא. כמובן שאפשר לקרוא ולהגיב בדף של להרגיש גבר, כך נוכל לזרום גברים עם גברים וגברים עם נשים.
יש לי גם דף אישי, אופיר א, ואשמח לשמוע כל דבר.
לחברה חדשים שכותבים בפעם הראשונה אני ממליץ להיכנס לדפי הכניסה של באופן טבעי:
http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?[po]סיור מודרך באתר[/po]
http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?[po]דף פתיחה[/po]
http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?[po]הוראות שימוש[/po]

אז קדימה, נצא לדרך, כל אחד רשאי לכתוב על איזה נושא הוא רוצה להעלות ונראה איך נזרום עם זה.
בברכת סופשבוע רגוע,
אופיר

בלי שיחות על מכוניות, רולקסים וכדורגל!

איזה כיף!

שלום לאופיר א

סכטן על הדף
אצטרף בכיף
יש לי מספר רעיונות לשיחה, למשל: עבודה וגידול ילדים, כיצד אפשר עדיין לנשום ולהנות מהחיים (ולא רק בסוף שבוע), לצד לעבוד ולפרנס את המשפחה.
האגו הגברי ונפלאותיו, כיצד ניתן להתמודד עם האגו (מבלי להפוך לבודהיסט) הזה שמושך אותנו תמיד להיראות חזקים צודקים ושולטים במצב.
רוחניות גברית מה יש לגברים לתרום לעולם הרוח בימינו, בתקופה שהנשים כה פורות מבחינה רוחנית ויצירתית

שבוע נפלא

הי טנא טאו,
סכטן על הנושאים והרעיונות שהעלית. מכולם הייתי בוחר לדבר על:
רוחניות גברית מה יש לגברים לתרום לעולם הרוח בימינו, בתקופה שהנשים כה פורות מבחינה רוחנית ויצירתית
אני במשך שנים ניסיתי להתחבר לרוחניות שבי. אחי אדם מאוד רוחני. בתקופה בה השכרנו דירה יחד בת"א, יצא לי להכיר אותו יותר. יותר לעומק. אחי סבב בדרום אמריקה ואח"כ בהודו שם הוא נחסף להמון רוחניות.
ואני שהשקפתי עליו מן הצד, ראיתי כמה הוא רגוע, ראיתי איך כל הזמן הוא מתמלא ורוצה ללמוד עוד ועוד, רציתי גם. רציתי להרגיש, לחוש לנשוםף להרגיש שאני חי. מאז חלפו יותר מעשר שנים. אני לא יודע אם עד היום הצלחתי לגעת ברוחניות שלי, אני לא בטוח שאני יודע מה זו רוחניות.
יש לי שכנה שחזקה מאוד בשטח הזה ולפעמים אני חושב ומרגיש שגם אני רוצה.
האם לנשים קל חותר להתחבר לרוחניות? אני לא בטוח, לא אחרי שראיתי את התהליך שעבר על אח שלי שהספיר כבר לחזור בתשובה, להתחתן עם חוזרת בתשובה ולהוליד 4 ילדים בתשובה.
אשמח לשמוע מה אתם חושבים.

אופיר א

מנטפקת: סחתיין.

תבשיל, מה זה מנטפקת?

מה זה רוחניות?

אני לא שואל בציניות, פשוט כדי להבין למה אתה מתכוון ב"רוחניות".

שאלה טובה,
אני שואל את עצמי כבר הרבה זמן את השאלה הזו. מישהו שדיברתי איתו השבוע הופתע שאמרתי לו שאין לי שום נגיעה לרוחניות ושיש בי מן הרוחניות.
הקשתי "מהי רוחניות" בגוגל וקיבלתי 289 תוצאות.
אחד מהקישורים: http://www.alternativit.co.il/20.6.06/Dafna.htm
מתוך הכתבה:
מהי רוחניות ומיהו האדם הרוחני ?

לניסיון לאבחן את אישיותו של האדם הרוחני יש דעות שונות ומנוגדות.

בעיקר משום שקשה מאד לתאר במילים או במושגים יומיומיים התנסויות רוחניות כגון מיסטיקה, קדושה וטרנסנדנטליות. קיימת השאלה האם בכלל אפשר לתחום התנסויות רוחניות שכאלה לתוך מסגרת חומרית .

וקיימת גם בעיית "האשליה הרוחנית" - איך להבחין בין אדם רוחני לבין אדם רוחני – חומרי, זה שחושב עצמו כמתפתח רוחנית אך משתמש בשיטות רוחניות לחזק את מעמדו לשירותו האנוכי.

אופיר א

אדם רוחני לדעתי הוא אדם שמנסה לצור קשר עם עצמו ועם הסביבה.
קשר שיהיה מבוסס על אמת, עולמות של הרגשות ומחשבות, קשר ישיר עם עצמו וההוויה כמו שהיא ולא התחפושות והתפאורה.
אדם ששואף לא לקחת דברים כמובן מאליו אלא לחקור את שורשי העניינים, ולא להגרר להרגלים.
אדם שמנסה לבדוק האם יש לו תפקיד בעולם, האם יש מטרה לכל זה.
אדם שמשתדל לשנות ולהשתנות ולא אומר "ככה זה אין מה לעשות".
אדם שיודע להיות קשוב לדברים שהוא לא מבין ולא יודע לבטא במילים ולפעול בהתאם. (אנרגיות של מקומות לדוגמא)

יפה אמרת. לפיכך אני יכול להרגיש שיש בי משהו מהרוחניות.
אך אף על פי הדברים שהזכרת, יש בי הרצון להרגיש יותר.
אני נמצא כעת בתהליך, אני לומד הרבה דברים חדשים על עצמי. רב הדברים שאני לומה נרכשים ע"י אחרים ולאו דוקא ע"י כוחות 'על טבעיים'.
האם היכולת שלי לקבל דברים חדשים מתבטאת ברוחניות?

_אדם רוחני לדעתי הוא אדם שמנסה לצור קשר עם עצמו ועם הסביבה.
קשר שיהיה מבוסס על אמת, עולמות של הרגשות ומחשבות, קשר ישיר עם עצמו וההוויה כמו שהיא_
מאד מסכים ומחזק:
רוחניות אינה תלויה בדת או בדרך מסוימת, כדי להיות רוחני, צריך פשוט להתחבר אל היכולת שקיימת בתוכנו, להביט אל העולם בעיניים מופשטות יותר ולהנות מן היופי שבטבע, שבאדם, שבעולם.

לדעתי בימינו הגברים פחות מודעים לצדדים הרוחניים שבהם. הן משום שהם עובדים קשה והן מתוך חוסר בהכוונה נכונה, מהוריהם, מוריהם והחברה. הצפיה מגבר היא להיות מעין סוג של מוצק קשה יום, נטול רגשות ומוכן לכל פעולה בשטח

.

גברים שרוצים בכל זאת להיות רוחניים צריכים להשתחרר מכל מה שהם מכירים ולהתחבר לצד העדין שבנפשם.
רבים חוששים לעשות זאת אז הם נוסעים רחוק מכאן או הופכים את הרוחניות למקצוע או לובשים על עצמם בגדי דת וחוקים ברורים. אני חושב שאפשר אחרת, אפשר להיות רוחני ולשמור על מסגרת חיים פשוטה, תומכת אוהבת נותנת ומקבלת באהבה. אפשר להכניס את הרוחניות אל היום יום ולתת לה לשנות אותנו מבפנים מהלב החוצה, עד שנרגיש שחיינו, אפילו שהם חיים רגילים, שטיפת כלים, הכנת אוכל, עבודה, ילדים, סרטים, חופש, כל מעשינו מלווים בניחוח מיוחד באנרגיה מיוחדת שהיא חלק מן הרוחניות שבנו

(בקשר לסכטן וול חשבתי שזה בא מערבית אז אפשר לכתוב איך שרוצים, תודה על התיקון)

הי טנא,
דבריך נשמעים נפלאים. אני באמת סבור שבתור גבר, אני לא מתחבר לרוחניות כמו שבחורות יעידו על עצמן.
להביט אל העולם בעיניים מופשטות יותר וליהנות מן היופי שבטבע, שבאדם, שבעולם. נשמע יפה ונוטע תקווה אך האם גם ניתן ליישם את זה? אתה מדבר על לעשות את כל הדברים שאנו עוסקים ביומיום ולהכניס בהם את האנרגיה.
אני בכל מקרה נחשפתי פעם אחת לאנרגיה בזמן שעשיתי מדיטציה. עצמתי את עיני ונתתי את כל כולי למדריכה שהעבירה את המדיטציה. הרגשתי זרמים בכל הגוף, חוויה נעימה ביותר.
אך מעבר לכך לא הרגשתי שום אנרגיה. כדי להרגיש את הרוחניות אני זקוק ליותר מאשר תיאוריה.
אנשים נוסעים להודו לחוות ולהתקרב לרוחניות. אני רוצה למצוא אותה כאן.

אני חושש שיש מתאם גבוה מדי בין "רוחניות" ל - "נשיות", ז"א "להיות יותר רוחני" מקביל ל - "למצוא את הצד הנשי".
אם אכן זהו המצב, זוהי טעות. כמו שהנשים טעו (לדעתי) שניסו להשתוות לגברים בכוחם (או בשכלם (שששששש) (-; ).

אני מנסה להבין ולחקור הכול, אבל אני מכיר את מגבלותי, ואני יודע שיש דברים שהם מעל הבנתי. ישנה הלרית וישנה המאופטית, שאנו מכירים, שעושות קסמים. ניסים ונפלאות. התייאשתי מלהבין את ה "איך". אני מסתפק בכך שזה עובד.

_אדם ששואף לא לקחת דברים כמובן מאליו אלא לחקור את שורשי העניינים, ולא להגרר להרגלים.
אדם שמנסה לבדוק האם יש לו תפקיד בעולם, האם יש מטרה לכל זה.
אדם שמשתדל לשנות ולהשתנות ולא אומר "ככה זה אין מה לעשות"._
אני דווקא לא מסכים. במוסד האקדמי שבו אני מבלה חלק גדול מזמני יש המון אנשים שמה שהם מנסים לעשות זה לחקור את שורשי העניינים ולמרות זאת לא הייתם מגדירים אף אחד מהם כרוחני. בכלל, מה רע בלהשלים עם זה שאין לי תפקיד בעולם? לדעתי המחשבה שיש לנו תפקיד מיוחד בעולם או "שיש מטרה לכל זה" היא שחצנית בערך כמו המחשבה שכדה"א נמצא במרכז היקום. אנחנו בסה"כ עוד חוליה בשרשרת שנמשכת כבר 3.5 מיליארד שנה, חוליה שמשך הקיום שלה יהיה, כנראה, קצר בהרבה מזה של חוליות הרבה פחות "מכובדות" ממנה.
ועוד - למה רוחניות דורשת ממני לשפר את עצמי? למה לא לקבל את עצמי כפי שאני?

מה רע בלהשלים עם זה שאין לי תפקיד בעולם?
אני לא חושב שאדם רוחני לאו דווקא משלים אם זה שיש לו תפקיד בעולם (או משלים עם זה שאין לו) אלא הוא ממשיך וממשיך לחפש.
למה רוחניות דורשת ממני לשפר את עצמי? למה לא לקבל את עצמי כפי שאני?
אם אתה לא מסוגל להפסיק לאכול עוגות ואתה עוד שנייה מתחבר לאינפוזיה, אם אתה כועס כל הזמן, ממרר את חיי הסובבים אותך דבר שמרחיק ממך את האנשים היקרים לך... לא כדאי שתשנה כמה דברים?
אני חושב שמאוד מאוד חשוב לקבל את עצמנו איך שאנחנו לא משנה מה. אבל גם לקבל את זה שלפעמים צריכים לשנות דברים.

זה שאתה משפר את עצמך.. לא אומר שאתה לא מקבל את עצמך איך שאתה!
קח אופניים תוסיף להם צפצפות מקדימה, ברקסים מאחורה, כיסא מרופד, שמן את השרשרת.. אין סיבה שלא תקבל את האופניים איך שהם היו, לא היה זמן שאלו לא היו האופניים שלך, השיפור לא דווקא בא מתוך אי קבלה. השיפור יכול לבוא מרצון לשיפור.

להביט אל העולם בעיניים מופשטות יותר וליהנות מן היופי שבטבע, שבאדם, שבעולם. נשמע יפה ונוטע תקווה אך האם גם ניתן ליישם את זה?
בטח ! ! !! ובהרבה דרכים ! ! !!

רוחניות גברית מה יש לגברים לתרום לעולם הרוח בימינו, בתקופה שהנשים כה פורות מבחינה רוחנית ויצירתית
זו היתה בעצם משאלת הלב של טנא. אפשר לדסקס עוד הרבה מהי רוחניות אך עד שלא נרגיש שאנו נוגעים בה לא נדע אותה.
בואו ננסה לקחת את הדיון הזה צעד אחד קדימה לעבר הרגש.
מה גורם לנו לרצות להיות רוחניים? האם זו הרגשת הסיפוק והשלוה? מי קבע שרק הנשים רוחניות ויצירתיות? האם לא הגיע הזמן לקום ולהרגיש שגם אנחנו שם? ובכן מהי הדרך?

אני לא חושב שאדם רוחני לאו דווקא משלים אם זה שיש לו תפקיד בעולם (או משלים עם זה שאין לו) אלא הוא ממשיך וממשיך לחפש
ובזה אני חולק עליך - למה לי להמשיך לחפש אם אני לא חושב שיש לי תפקיד כזה? (הכל ברמה ה"גלובלית" כמובן, ברמה הפרטית לכולנו תפקידים שונים במשפחה, במקום העבודה, בקרב החברים והקהילה שלנו וכו).

אם אתה לא מסוגל להפסיק לאכול עוגות ואתה עוד שנייה מתחבר לאינפוזיה, אם אתה כועס כל הזמן, ממרר את חיי הסובבים אותך דבר שמרחיק ממך את האנשים היקרים לך... לא כדאי שתשנה כמה דברים?
זו דוגמא קיצונית, בודאי לא תגדיר "אדם רוחני" כל מי שנגמל מאכילת עוגות?...

זה שאתה משפר את עצמך.. לא אומר שאתה לא מקבל את עצמך איך שאתה!
נכון, אבל אני לא רואה בשיפור עצמי איזהשהו ערך עליון. יש הרבה אנשים שיוכלו להגיע לדרגת רוחניות גבוה יותר (אני עוד לא בטוח מה זה

) אם דווקא ישתדלו פחות לשפר את עצמם.

_כדי להרגיש את הרוחניות אני זקוק ליותר מאשר תיאוריה.
אנשים נוסעים להודו לחוות ולהתקרב לרוחניות. אני רוצה למצוא אותה כאן._
אתה רוצה למצוא אותה, אבל היא כבר נמצאת , אולי פשוט תיתן לעצמך להרגיש אותה, למשל אהבה בלי גבולות, תמיד מדברים עליה קשה לשחרר, למשל במקום להסתכל על הטלוויזיה תצא החוצה ותסתכל על השמיים, למשל במקום ללכת מחר לעבודה תסע על הבוקר לים ותקשיב לגלים ועוד ועוד' פשוט לזרום

אני חושש שיש מתאם גבוה מדי בין "רוחניות" ל - "נשיות", ז"א "להיות יותר רוחני" מקביל ל - "למצוא את הצד הנשי".
כשגבר בוחר להיות רגיש, זה לא אומר שהוא חייב להיות נשי, אלא שהוא נהיה מודע לרגשות שקיימות בתוכו. כשגבר בוחר להיות עדין זה לא אומר שהוא מוותר על הגבריות, אלא רק שהוא רוצה להתנהג אחרת ממה שמקובל, כשגבר רוצה להיות רוחני הוא לא צריך להפוך לאישה אלא רק לקבל את כל הצדדים שקיימים באישיותו.

אני חושב שמאוד מאוד חשוב לקבל את עצמנו איך שאנחנו לא משנה מה. אבל גם לקבל את זה שלפעמים צריכים לשנות דברים. זה שאתה משפר את עצמך.. לא אומר שאתה לא מקבל את עצמך איך שאתה!
מקבל לגמרי ומוסיף שלהשתנות ולהשתפר עם עצמך רק גורם לך יותר להתחבר למי שאתה ולמצוא את אופייך הייחודי

מהי הדרך?
לדעתי הדרך למי שרוצה להיות רוחני ולחיות ברוחניות, היא בשלב ראשון מודעות לעבר.

כשתינוק נולד הכל סבבה הוא עושה מה שהוא רוצה. וכבר אחרי כמה חודשים שנים מתחילים לאלף אותו.
אומרים לו זה מותר, זה אסור, זה טוב, זה רע.
כשהילד עושה דבר "טוב" הוא מקבל פרס (חיבוק, נשיקה, חיבה, סוכריה..)
כשהילד עושה דבר "רע" הוא מקבל עונש (נזיפה, העלבה..)
בהתחלה הילד נלחם ועומד על שלו. אבל אז הוא מתחיל לרצות את הפרסים אז הוא עושה את הטוב בעיני המחנכים שלו, ולא את הטוב בעיניו.
כל הדברים ה"טובים" וה"רעים" הם לא דווקא טובים ורעים. אלא שלדעת אלו שאילפו (או חינכו) אותו (הוריו, מוריו) הם טובים ורעים, הם חשבו ככה ורצו שהוא יחשוב ככה.
ככה עוברים הרבה שקרים מדור לדור.

תחשוב על זה במשך 12 שנה ישבנו על כיסא בתוך כיתה ו חינכו אותנו!!!
ילד שהוא כולו מרץ ורוצה לשחק עם פרפרים, יושב בכיסא בכיתה.

מילא זה.. , הוא לומד שהוא צריך להיות דברים כמו הישגיות, תחרותיות.
במקום שילמד ערכים כמו חמלה, סבלנות, כבוד לזולת, לא לפגוע בסובב אותו, הערכה לעצמו...

ככה עד גיל 18 בערך, אחרי זה זה מגיל 18-21 נשלחים לצבא (שוב פעם לא שואלים אדם מה דעתו). ובתוך הצבא בכלל מצפים שלא תעשה שיקול דעת משל עצמך אלא שתקשיב למפקדים שלוש שנים.

אנשים משתחררים מהצבא וכאן רואים כמה סוגים עיקריים של משתחררים.

כאלו שכמה שיותר מהר רוצים לצאת ולהתרחק מכל המאלפים שלהם. למצוא את השקרים שנמצאים לו בראש. לפתח את היכולות הטבעיות והמדהימות שלהם שדוכאו, או שלא ניתן להם זמן להתפתח.
כאלו שאוטומטית שולחים את עצמם למסגרת חדשה, לימודים, עבודה, בלי שיקול דעת יותר מדי (כי שוב פעם לוחצים עליהם בשיטת פרס ועונש, או שהם כבר למדו לאלף את עצמם) וממשיכים במסגרת הזו של החיים, וחיים לפי ציפיות של אחרים וכו'.

אחרי שמבינים את כל זה, הרבה אנשים מנסים להבין את השקרים שהוטמנו בהם (כמו שרק לנשים מותר לבכות, לגברים לא צריכה להיות רגישות) ולמצוא את האמיתויות (לגברים מותר לבכות, כן כן!)

ומה שהכי יפה בכל זה, זה שנראה לי שכשאנשים מוצאים את האמיתויות האלו, האמת היא כל כך יפה ומשחררת וכיפית, שככל שמוצאים עוד אמת, ונפטרים מעוד שקר כך גם נהיים מאושרים יותר. כשנפטרים מכל מיני שקרים (קשרים) כמו (פרחים זה נשי, מחשב זה גברי, חיבוק זה נשי, מהירות זה גברי) אז עושים מה שבא! אפשר להנות מהכל! אפשר לאדם לבטא הרבה הרבה יותר מכל כולו.

איתי שרון
זו ההגדרה שלי

יש לך הגדרה?

מהי הדרך 2

אז הדבר הראשון הוא ההבנה שרוב החיים ציפו מאיתנו שלא לשיקול דעת משל עצמנו. אלא להתאים את עצמנו לרצונות, מחשבות, דעות הסביבה.

הדבר השני שיש לעשות הוא לעשות שיקול דעת לגבי כל דבר, לא לקחת כלום כמובן מאליו. לגבי כל דבר שנתקלים בו לשאול סדרת שאלות בסגנון שאני אפרט בהמשך כדי להבין האם דבר הוא אמיתי או לא אמיתי בשבילי.

סדרת שאלות כדי להבין אם דבר הוא אמיתי או לא אמיתי/כיצד לבצע שיקול דעת לכל עניין/במה כדאי להאמין ובמה לא:
למה אני חושב שזה נכון? מה גרם לי להגיע למסקנה שזה נכון? מי אמר שזה נכון? איזו הוכחה יש לי שזה נכון? האם בדקתי את העניין לעומק? האם אני לוקח את העניין כמובן מאליו? האם יכול להיות שאני טועה? האם יכול להיות שזה היה נכון בעבר והיום זה כבר לא נכון? מה ייצא לי מלהאמין בזה? האם כדאי לי להאמין בזה? האם זה העניין האמיתי, או שיש עניין אחר שגורם לי להאמין בזה? האם זה נכון תמיד? האם קיימים פעמים בהם זה לא נכון? האם אני תמיד צודק? האם יכול להיות שבדיוק ההפך ממה שאני מאמין בו נכון? קרה פעם שטעיתי? האם שמעתי/קראתי דעה שמתנגדת לאמונה שלי?...

אפשר גם להחשף לדברים שונים ומגוונים כדי לפתוח את הראש לרעיונות של אנשים אחרים שאולי אנחנו לא חשבנו עליהם.
אנשים מכל העולם, בעלי כל מיני דעות אמונות ורעיונות. והיום עם הזמינות של ספרים, אינטרנט, הרצאות אין שום בעיה לעשות זאת.

כמה שמסירים יותר קליפות ושקרים ככה יותר חשופים לעולם, ובמצבים כאלה אפשר ממש להיות מאושרים בכל רגע עד לרמה של אושר מהקיום של עצמנו.
זה דבר מציאותי ביותר שאפשר להשיג.

יש לך הגדרה?
לא, רק דימוי חיצוני (איש עם זקן עבות יושב בסמרטוטים בהודו ליד נרות וחושב על החיים

)
בכל מקרה, זו לא היתה שאלה רטורית.

מהי הדרך 3 ..

כשמסתכלים בכלל על מבנה של אמונה אפשר לשים לב שישנם שני מבנים עיקריים:

א הוא ב - דוד הוא חמור, אני חכם, רגש זה נשי, החיים הם טובים, לאכול עוגה עושה לי טוב.
אם א אז ב - אם אני אביע רגש אז יחשבו שאני אישה, אם יהיה לי הרבה כסף אז יהיה לי טוב בחיים...

העניין הוא שזו אמונה! ויש הבדל בין אמונה, לעובדה.
דוגמאות לעובדות: אני גבר, צבע העיניים שלי הוא X, עכשיו השעה X, המשכורת שלי היא X.
דוגמאות לאמונות נתתי למעלה.
אמונה היא דבר יחסי ואפשר לשנות אותה.
מאוד חשוב שכל בן אדם ידע להבדיל בין מצב נתון לאמונה ! כי אמונה אפשר לשנות ! מצב נתון לא !

אם לדוגמא מישהו כועס ואומר: "אני בן אדם כעסן" זאת אמונה ולא עובדה לכן הוא יכול להפסיק לכעוס. אין דבר כזה כזה בן אדם כעסן, לא נולדים עם זה, כמו שבנית את זה אתה יכול לפרק את זה. שאל את עצמך שאלות: האם יכול להיות שזו רק אמונה ולא עובדה?
אותו דבר אחר אומר "אני לא יכול להפסיק לעשן" "אני כל הזמן נכשל" "אין בי רגישות" "רגש זה דבר נשי" אלו לא עובדות!
שישאלו את עצמם את שאלות כמו אלו שהצגתי למעלה, וישחררו את השלשלאות האלה.

שימו לב שפעם אנשים האמינו שכדור הארץ הוא שטוח, זאת הייתה עובדה בשבילם, זה לא משנה שהעולם היה עגול בשבילם הוא היה שטוח. (הדיכוי היה כל כך נורא בימים ההם שהרגו אנשים שמאמינים אחרת). כך האמינו לגבי הרבה דברים מאוד שגויים.
ברגע שהבסיס הוא שגוי, אין פלא שהמסקנות העתידיות אליהם יהיו גם שגויות.
אם גבר מאמין שזה לא בסדר מצדו להרשות לעצמו להביע רגש, אם זה הבסיס, אין פלא שהוא יתנהג כך וכך.

מהי הדרך?
לדעתי כדי להרגיש רוחניים עלינו להכניס את אלוהים לחיינו.
לפעמים נראה שלנו החילוניים כמעט שנשכחה תחושת הנוכחות האלוהית, וזה חבל, כי אלוהים אוהב את כל בני האדם ולא משנה אם הם שייכים לדת מסוימת או נקראים חילוניים.
כל אדם שמרגיש את אלוהים נוכח בחייו, הופך לרוחני יותר, ופותח את נפשו לקסם המיוחד שבחיים ובעולם.
לא כדאי לפחד ולא חייבים לבצע חוקים רבים או להיראות בצורה מיוחדת, אלא פשוט להרגיש אותו קיים ולהקדיש חלק (קטן או גדול) ממעשיך למען התקרבות אל העולם ואל אלוהים.
זה יכול להיות ריקוד, שיר, מילה קטנה, רגש מיוחד, מעשה אצילי, סתם חיוך או מבט, תפילה, מדיטציה וכל מה שעולה בתוכך שיקדם אותך, צעד קטן מעל היום יום אל עבר ...

יפה ש טנא_ טאו שואל מהי הדרך ...

שמעתי ברדיו שני גברים שניסו לקבוע פגישה. הם אמרו קבל עם שהם לא יכולים יום ראשון, כי יש מונדיאל. מעניין אם שתי נשים היו מעיזות לאמר ברדיו שהן מבטלות פגישה בגלל כוכב נולד?

קשה לי לקחת את ההמלצה שלך טנא. תמיד רציתי להאמין שיש דבר כזה אלוהים. היתה תקופה בחיי שנתתי לזה הזדמנות. הלכתי לסופשבוע של שמיעת הרצאות, הלכתי לשעורים אצל רב ועוד. אמונה זה לא משהו שיום אחד אתה מחליט לאמץ לעצמך. אני מקבל יותר את הגישה של אלון. ככל שאהיה יותר פתוח לדברים, כך אוכל להיחשף ליותר דברים. בזמן האחרון אני מתחיל לגלות סימנים. סימנים שעד היום לא ייחסתי להם חשיבות והיום אני משתדל לחשוב שהם לא סתם צירופי מקרים. אני משנה את דפוסי ההתנהגות שלי, עובד על עצמי בדפוסי ההתנהגות שלי ובחינת האופי שלי. בזמן האחרון אני מנהל שיחות שונות עם אנשים, חלקם שלא הכרתי עד היום בנושאים שבד"כ לא קרובים לליבי. אני מרגיש את הרוחניות נכנסת אל חיי ובעצם הכלי שהכי חשוב לקבלת הרוחניות הוא המודעות. לדעת לקבל דברים והיכולת להשתמש במידע המגיע אליי.

ככל שתשיל מעליך קליפות (שקר, כעס, גאווה..), אני מאמין שיהיה לך קל יותר להרגיש חלק מההוויה. וההוויה הזו לדעתי היא מה ש טנא טאו קורא לה אלוהים.
(וזה מה שנקרא דרך ארץ קדמה לתורה), הרבה רבנים מנסים להציג לנו את אלוהים בכל מיני דרכים אבל עובדה היא ששמו המפורש מתקשר ישירות להוויה.
אלוהים גילה עצמו ועזר תמיד במלואו לאנשים בעלי מידות טובות, לדוגמא משה נבחר כי היה עניו מכל אדם. כך גם היום (יש שקוראים לזה קארמה).

גדלתי בבית מסורתי. כשגדלתי והבנתי שאני חילוני, שאני לא רוצה יותר לצום ביום כיפור ולהתחיל לאכול בשר עם חלב, התחלתי להיות אנטי לכל דבר שמתקשר עם הדת. כשהייתי נער, אבא שלי הכריח אותי לצום, פעם הוא גם אמר לי ואני לא יודע אם הוא היה רציני, שאם אני לא אצום, אז הוא לא האבא שלי או משהו כזה. לקחתי את זה קשה וזה הפך אותי לעוד יותר אנטי. בעצם מאז שאני זוכר את עצמי פתחתי אנטי לדבר הזה שנקרא אלוהים ואמונה. כבר כמה פעמים בחיי רציתי את זה ונראה שקשה לשנות מצב של 180 מעלות. ייתכן ובגלל זה אני מוצא את עצמי היום מחפש את הרוחניות בדרכים אחרות ולא בדרך של הדת.

לגברים שקוראים את הדף הזה, אני קורא להציץ מדי פעם בדף של להרגיש גבר. בימים האחרונים הדף מתחיל להתעורר ואני מתכוון להתעוררות של הפגנת רגשות. חשוב מאוד שאנו הגברים נכתוב יותר בדף הזה כדי להציג את הצד שלנו ולאמר לנשים איך מרגיש גבר.
בדף שלנו, אני מבקש בנשים לא לכתוב, זה "המקדש" שלנו. לקרוא בשמחה, אבל לא להתערב בכתיבה.

יש לי מספר רעיונות לשיחה, למשל: עבודה וגידול ילדים, כיצד אפשר עדיין לנשום ולהנות מהחיים (ולא רק בסוף שבוע), לצד לעבוד ולפרנס את המשפחה.
הרעיון הראשון לשיחה שעלה בראשך, טנא, הוא נושא שמעסיק אותי כבר הרבה זמן. אני פונה כאן לגברים הנשואים והרווקים. לפני שהתחתנתי, היו לי חיים שהיום בשל המגבלות אני לא יכול לממש. כמובן שבמקום חיי הרווקות, קיבלתי חיי משפחה ויש לי סיפוק רב מכך אך יחד עם זאת עיסוקים שונים שלפני החתונה חשבתי שיישארו, נעלמו כלא היו, חלקם נשארו כחלומות למימוש וחלקם נדחקו הצידה.
גם העובדה שאני חייב להביא משכורת שתכיל בכבוד את משפחתי, גורמת לי הרגשה שאני שבוי במקום עבודתי ואיני יכול לעשות ככל העולה על רוחי.
איך אתם מרגישים עם העניין?

אופיר

זה משהו כזה?

הרגשה שאני שבוי במקום עבודתי ואיני יכול לעשות ככל העולה על רוחי
שנה גישה. (-;
קבל את ההרגשה שאתה משתמש במקום עבודך, ואם הוא לא יהיה שמיש עבורך, תמיד אפשר למצוא מקום טוב יותר.

זה משהו כזה?
פשוט אלון. לענ"ד זהו פוטומונטאז' (הצל). זה מבטא גם את דעתי: זהו נסיון שלא במקומו ליצור את האיזון המושלם כביכול. זהו שילוב אוטופי, ולכן הוא לא מתקיים בפועל. אני טוען שהוא אינו אוטופי, ז"א הוא אינו צריך להתקיים - לא בכוח ולא בפועל.

אלון, תמונה יפה מאוד,גרמה לי להתפעלות אך היא קיימת רק בדמיון. למען האמת, אני לא בטוח ששם אני רוצה להיות אבל תודה על הנסיון.
ביום ראשון הגעתי לעבודה אחי שבועיים בהם עבדתי מחוץ למשרד ובסיומם ביליתי סופשבוע ארוך עם משפחתי.
הגעתי למשרד וחזרתי לעסוק בדברים שאני לא ממש נהנה מהם.
היום, יום חמישי, ההרגשה שלי כבר השתפרה, אני מרגיש שאכן שיניתי גישה. שוחחתי על כך גם עם זוגתי, שתפתי אותה במחשבותיי.
אמרתי לה שאני רוצה לשנות את שגרת חיינו, ואני מדבר בעיקר על שעות הערב שלנו יחד אחרי השכבת הילדים ואכן קרו שינויים השבוע.
ההרגשה שלי כבר יותר טובה, אם כי אני עדיין מנסה לחשוב איך לשפר.
עומר, תודה על העידוד.
איך זה מופיע בחייכם? האם זה כמו שתכננתם שיהיו?
שתפו אותי במחשבות שלכם. לרווקים, איך הייתם רוצים לראות את חייכם ולנשואים, האם הצלחתם לשמור על איכות החיים כמו שצפיתם.
אחלה יום,
אני רואה את עצמי במקום כזה:
http://www.index.co.il/upload/infocenter/[po]info images[/po]/14052006165139טבע4.jpg

אופיר

אחלה תמונה

אני רווק.
אני רוצה המון ילדים (אפילו עד שאני לא אזכור איך קוראים לכל אחד מהם)
לגור באיזושהי חווה.
לעבוד במשהו שיש לו משמעות חיובית לעולם, ואני אפילו לא ארגיש שזו "עבודה" אלא זה פשוט מה שאני עושה בכל מקרה.

משהו כזה
תמונה

שיהיה לי קייאק, כובע משולש, קיסם בפה, אור בעיניים, חיוך גדול ומשפחה מאושרת.

אלון, לרגע נכנסתי לחלום שלך. אתה מוכן לרדת למציאות ולנסות לחשוב על איזה דברים היית רוצה לשמר לאחר שתתחתן?
אני מדבר על ההרגלים שלנו לפני ואחרי החתונה.
תוכניות, איך אתה רואה את עצמך 5,10 שנים לאחר החתונה.
אני יכול לספר לך שיש דברים שהחיים לאחר שהתחתנתי נשארו אצלי.
אתה כבר לא לבד, מערכת היחסים שלך שונה ממערכת של חבר - חברה. יש ילדים, יש מסגרת חיים, עבודה, חובות, משכנתא, מינוס וכו'.
נסה לקחת את כל המרכיבים ונסה לתאר לעצמך אותך בעוד עשר שנים.
מחכה לשמוע אותך וכל אחד אחר.
אהבתי את התמונה.

קודם כל אשמח אם תנסה לחשוב שוב: האם זה חלום, או האם זו מציאות אפשרית? במיוחד אם אני בן 22 בלי מחויבויות, ראש פתוח, בעל המון ידע נסיון ויכולת ללמוד הכל. (כמו כולם..)
מה שונה ביני בינך והאדם שבאמת גר שם בבקתה?
מה הסיבה שזה חלום ולא יתכן שיהיה מציאות?
אם תאמר לי "לא תוכל לחיות בלי אוויר ומזון" סבבה, אבל לקנות חווה לגור ולחיות בחווה אם משפחה גדולה זה חלום?
אם אגביל את עצמי אז בטח שזה ישאר חלום.
אם אני בודק מקרוב, אני רואה את זה לא רחוק בכלל מה כבר יש לי לעשות? לקנות חווה(אם אין מקום בארץ אז אולי באוסטרליה), להתחתן עם מישהי שאוהבת אותי ורוצה הרבה ילדים, לעשות הכל כדי שהמשפחה תהיה מאושרת ככל הניתן, לקנות קייאק, ולשמוח.

יש ילדים, יש מסגרת חיים, עבודה, חובות, משכנתא, מינוס וכו'. נכון. ויש דרכים להפוך חלומות לגשמיים || הגשמת חלומות ||
והדברים האלה הם הם בעצמם חלום מוגשם! (אלא אם כן אדם לא אוהב את הילדים, לא אוהב את העבודה, לא יודע להשתמש בכסף..)

המציאות הזו שאני לא מוכן לרדת אליה, היא המציאות שאתה נראה לי מנסה לעלות מעליה.

אני מגשים חלום אחרי חלום, ככה אני לא משאיר חלומות לא מוגשמים.

בטח בקרוב יהיה לי חלום להתחתן ולהקים משפחה, ולאחר מכן יהיה לי חלום שהמשפחה הזו תהיה מאושרת, ואחר כך יהיה לי חלום שיהיה לי נחת מכל המשפחה הזאת!

(חלומות כמו לטוס להוואי, להיות די.ג'יי, לעזוב את בית ההורים כבר הגשמתי)

אחלה אלון, הלוואי שאכן תפרח כל חייך כמו שאתה מתאר. לצייר תמונה כמו שאתה עושה זו צורת חיים מצויינת והלוואי והייתי מחקה אותך.

אני רוצה להעלות כאן נושא שמעניין אותי.
לפני ארבעה ימים החלטתי שחוץ מלכתוב בדף הזה ובלהרגיש גבר, אסתכל קצת בדפים מעניינים לי. אחד מהם נקרא לגמור בחוץ. הדף היה רדום למעלה משנה ושאלתי שאלה בתור גבר פלוני. התחלתי לקבל תגובות. ובפעם השנייה שכתבתי, זה כבר לא היה באופן גלוי.
אני ממליץ לכם לעלעל בדף הזה בימים האחרונים שבו ואשמח לשמוע מה דעתכם על כל העניין של הגמירה בחוץ. האם אתם שלמים עם זה? האם יש מבניכם שאוהבים את זה? שנהנים מזה? שמעדיפים את זה? האם חשבתם פעם על לקחת את האחריות מידי הנשים שלכם בכל הקשור במניעת הריון? ספרו כל מה שבא לכם.

אה.. ובכן...
כמו מרבית השיחה לעיל (שלא בדיוק ענתה לצורך הגברי הקמאי שלי) - חייבת להיות מטרה לגמירה בחוץ. אנחנו הגברים לרוב מאוד תכליתיים.

מישהי מאוד קרובה אליי טוענת שזו שפיכת זרע לבטלה, ואני טוען שזו שפיכת זרע להנאה, וממש לא לבטלה. אם כבר לבטלה, אז אני אגע רגע בחלק התיאולוגי: שפיכת זרע לבטלה מבחינת הדת היא רעיון ממש גרוע אם למצות את זה מחד, מאידך (חלילה וחס, טפו טפו טפו, הקש בעץ ובסלע, מלח מיםX3, והשלימו את החסר אם חסר) אם תינוק נפטר לפני מלאות לו חודש ימים, לא יושבים עליו שבעה. דהיינו, הוא עוד לא התגבש לכדי נפש/נשמה כדי שיאפשר ישיבת שבעה עליו. קצת פרדוקסלי ועוד לא מצאתי לזה הסבר.

אם לחזור לעניין הראשוני, הדיון בלגמור בחוץ, עשוי מנקודת מבט נשית ובוחן לא מעט היבטים גבריים. לדוגמא עניין הלכלוך, צריך נייר טואלט וכו'. אני ממש נגד!@!@ איך נוכל לחוש באופן טבעי ומקסימלי את אונותינו, וגבריותינו שעה שמוחנו מתייגע לא באיך לגמור ובאיזה זוית, אלא מאיפה לעזאזל אני מקריץ נייר טואלט עכשיו?
דעתי בעניין היא כזו: יש לשתף את בת לענייני החלפת המיצים בחשיבות הרבה שיש לגמירה בחוץ. ע"מ שתוכל לחוות זאת מגורם שלישי תוכלו לצפות יחד ב'הבוכנה הציונית 2' או משהו כזה, ולעבוד חזק על הקטע של הפרשות. כלומר, ההפרשות הן חלק מאתנו. איננו יכולים להתכחש להן והצורך שלנו בהן חזק מאתנו. הוא כולל נחירות, גיהוקים שיהוקים, הפחות למיניהן וכו'.
מאחר וכגברים אנחנו מעט אגרסיבים, זה בא לידי ביטוי בכל תחומי החיים ובכללם תחום ההפרשות.

יסלחו לי מי מהמכותבים אם כתבתי בוטה מדי, עילג למדי, או סתם בלי די. פשוט הייתי חייב להביא גברים על מקומם.

נקניק אדום, היתה איזושהי בוטות אבל תודה תודה תודה.
לי מפריע שנשים בדף של לגמור בחוץ מספרות על הגברים שלהם שהם נהנים לגמור בחוץ.
לא פגשתי גבר אחד כזה. לפי דעתי גבר כזה יגיד שהוא נהנה מזה רק עם הוא לא מרגיש חופשי לגמור בפנים.

למען האמת לא הרגשתי שהדף הזה הולך לכיוון שרציתי. קיויתי לראות פה יותר מחשבות מתאוריות.
אני יכול להעיד על עצמי שאני אוהב מאוד לדבר על כל נושא שבעולם ואני מאוד פתוח.
קחו למשל את הדיון שמתרחש בלגמור בחוץ ואם בא לכם להגיד משהו ואתם לא מרגישים נוח להעלות את זה שם, פה זה המקום הנכון להעלות הכל.
אני, באופן אישי מתייחס לכל מה שנכתב.

ואם בא לכם להגיד משהו ואתם לא מרגישים נוח להעלות את זה שם קח בחשבון שלא משנה איפה מעלים את זה. מי שעוקב אחרי הדיון שם מן הסתם הציץ לפה.
זה אכן כיף לדבר על כל נושא שבעולם, במיוחד אם אין לך אג'נדה ברורה עליו, כי אז אתה פתוח לרעיונות. אבל לפעמים זה אולי קצת בעייתי כי זה מותיר אותך רחב ידיעות אבל חסר מיקוד, ויכולת להבחין בין התפל לעיקר. שהרי לדבר כולנו יודעים, אבל מעטים מבינינו יודעים להפוך את הדיבורים למשהו אופרטיבי.

שליחה על ידי מעגל* » 17 יולי 2006, 07:44

כשאנחנו מאוזנים ולא רק בקצוות, הכל בסדר.

זה של גברים פה, כן..?

גברים, אתה בכלל רואה פה גברים? כמה גברים יש בדפים של באופן? רציתי שיהיו פה יותר גברים שיביעו את מחשבתם.
יש למישהו רעיון איך אנחנו מרימים את הדף הזה מעלה? איך גרמים ליותר גברים לכתוב כאן?

איך גרמים ליותר גברים לכתוב כאן?
שיחות על מכוניות, רולקסים וכדורגל!

_איך גרמים ליותר גברים לכתוב כאן?
שיחות על מכוניות, רולקסים וכדורגל!_
מה שנכון נכון, אבל להבנתי, מה שאופיר מנסה לעשות כאן, זה לשוחח על משהו מעבר לזה. אני מציע להוסיף לרשימה בחורות....
ידידי אופיר, אינממש מה לעשות בעניין, אנחנו די רדודים בנושאי השיחה שלנו, ולעיתים יבשושיים עד זרא. זה לא סותר את זה שאנחנו יכולים להיות מתוחכמים או לטחון עד דק מזויות ראיה הזויות את הנושאים לעיל, ויחד עם זאת במהותינו כולנו ציידים. למי יש את המכונית/רולקס/קבוצת כדורגל אהודה/בחורה, הכי יפים גדולים טובים.

בזה מצטמצם עולמנו הצר כעולמה של חיפושית טיבטית.

אגב, כשאנחנו לא סגורים על עצמנו יש לא מעט נושאים שנטחן עד דק כאמור, אבל מרגע שהתבייתנו על תפיסת העולם שלנו, אנחנו שומרים את הקלפים קרוב לחזה.

לא בטוח שבשבדיה או שוויץ זה אותו הדבר.

שאלת המשך - איזה עוד ארצות מתחילות בשי"ן, חוץ משבדיה ושוויץ, וגם לא שרילנקה?

מחקתי

מה זה מנטפקת
ניטפוק nitpicking
אני מצטטת משם:
בפרק 4F12 של משפחת סימפסון מובאת דוגמה לניטפוק: אחת הדמויות שואלת על פרק של סדרת האנימציה האלימה "איצ'י וסקרצ'י": "בפרק 2F09 שבו איצ'י מנגן על השלד של סקרצ'י כמו קסילופון, הוא מכה את אותה הצלע פעמיים ברצף, ועם זאת, שני הצלילים שמופקים הם בבירור שונים. מה אנחנו אמורים להאמין, שזה קסילופון קסום?"

_איך גרמים ליותר גברים לכתוב כאן?
שיחות על מכוניות, רולקסים וכדורגל!_
לקחת ציטוט משני מקומות וחיברת אותם בצורה מאוד מטעה.
אחזור ואצטט את שני הנושאים:

בתגובה הראשונה של הדף הזה, כתב פשוט אלון:

_בלי שיחות על מכוניות, רולקסים וכדורגל!
איזה כיף!_

מה זה אומר, שסופסוף יש מקום שנוכל לדבר פה על דברים שמעבר לסטיגמות שנדבקו לגברים.

_גברים, אתה בכלל רואה פה גברים? כמה גברים יש בדפים של באופן? רציתי שיהיו פה יותר גברים שיביעו את מחשבתם.
יש למישהו רעיון איך אנחנו מרימים את הדף הזה מעלה? איך גרמים ליותר גברים לכתוב כאן?_
הציטוט הזה שייך לי.
יש דף נוסף שנקרא להרגיש גבר. את הדף הזה פתחתי על מנת שנוכל לקיים רבי שיח בין גברים ונשים. בדף הזה חולקים גברים ונשים את הרגשתם. החזון שלי היה לפתוח דיאלוגים בגובה הלב בין גברחם ונשים על כל מה שמשתמע מגבריות ונשיות וכאן בדף לעלות נושאים הקשורים לגבריות שלנו.

היה איזה שלב שכמעט והתייאשתי מהמעגל שניסיתי לצור כאן.
על מעגלי נשים אנחנו שומעים הרבה לאחרונה, כמו גם על ההעצמה הנשית שפורצת גבולות בימים אלה.

אני מצטט שוב את עצמי משום שאני חוזר ושואל למה לא מצטרפים עוד גברים לכתיבה כאן?
אנחנו החלוצים, זה לא רחוק שיגיע היום וייפתח אתר לגברים שיכלול התכתבויות ופעילויות גברים בנושאים שונים.
לאלה שקוראים את הדפים, אני כתבו משהו, הראו נוכחות.

לנשים שקוראות את הדף הזה, קראו לגבריכם והזמינו אותן לכתוב.
מעת לעת אני מעלה נושא אך כך מי שרוצה לפתוח באיזה שהוא דיאלוג, יותר ממוזמו.

נקניק אדום, אנא דבר אליי בגוף ראשון. אני כאן, קורא ומקשיב.
תן צאנס, אנחנו רק בהתחלה.
מה דעתך שנושאים שנרצה את השתתפות הנשים נעלה בדף של להרגיש גבר. ככה ניצור רב שיח גם בין נשים לגברים.

בואו נעשה נסיון.
אני לוקח דיון שהחל בדף שך להרגיש גבר.
את הדיון הבא הציאה מיץ פטל:

בואו נסה לעשות פאנל. יש 5 שאלות שמיועדות לגברים ונסו לענות לכל אחת מהן בהכי אותנתיות וכנות :
1 מה אני אוהב בלהיות גבר?
2 מה אני לא אוהב בלהיות גבר?
3 מה הייתי רוצה שידעו עלי כגבר?
4 איזה משפט אני לא רוצה לשמוע יותר בחיים כגבר?
5 מה המסר שהייתי מעביר לגבר צעיר (בן, אחיין, שכן....)?

לי לא היה פשוט לענות על השאלות הללו ולקח לי בערך חצי שעה לענות על כל השאלון. מאוד נהנתי מן הכתיבה, כך שאני ממליץ לכם.
אתם מוזמנים לקרוא את מה התשובות שאני כתבתי בדף של להרגיש גבר.

אשמח לשמוע.
קדימה, התחילו לכתוב

טוב, אני כותב כאן כי אני אוהב להחליף דיעות בכלל, וכשאני עושה את זה - אז בכתב בפרט.
אני ארים את הכפפה:

להשתין בעמידה (אני לגמרי רציני)
יותר מדי שערות.
שאני אוהד של הפועל.
30 שניות עוף!
כדי להגיע לרומא, צריך לקום, ולהתחיל לצעוד לרומא. 30 שניות עוף!

אגב אופיר, אני עדיין מחזיק בדיעה שכגברים אנחנו תכליתיים יותר מטבע הדברים (בכ"ז, הצורך לפרנס משפחה, לגונן, לאונן מחייב). וזו אולי הסיבה העיקרית שיש כאן ובכל מקום אחר בגלובוס הרבה יותר מעגלי נשים ממעגלי גברים. אין ספק שיש בזה משהו יפה, וכדי שזה יקרה צריך להיות ספיישל אוקייז'ן כמו מילואים.
היה מי שאמר ששיחת נשים היא תמיד מדהימה משום שהיא תמיד הפוגה בין מלחמות.

_אני מצטט שוב את עצמי משום שאני חוזר ושואל למה לא מצטרפים עוד גברים לכתיבה כאן?
אנחנו החלוצים, זה לא רחוק שיגיע היום וייפתח אתר לגברים שיכלול התכתבויות ופעילויות גברים בנושאים שונים.
לאלה שקוראים את הדפים, אני כתבו משהו, הראו נוכחות._
_גברים, אתה בכלל רואה פה גברים? כמה גברים יש בדפים של באופן? רציתי שיהיו פה יותר גברים שיביעו את מחשבתם.
יש למישהו רעיון איך אנחנו מרימים את הדף הזה מעלה? איך גרמים ליותר גברים לכתוב כאן?_

אני מסתכל שוב על הציטוטים לעיל, ומבין יותר ויותר שגברים כמוך נדירים יותר נכון להיום. משום שכדי לעמוד בעומס ובמשא החיים, צריך לא מעט פעמים להשתמש באינסטינקט, ופחות לחשוב. יותר לפעול ופחות לדבר. אם פעם גברים היו שתקנים כי היו עסוקים בשדה, והנשים היו מדברות ביניהן ומחליפות אנקדוטות כאלה ואחרות מחוכמת הנשים, אז היום זה עדיין קיים, אבל הגבול מטשטש יותר ויותר.

להרים דף כזה כמו כל דבר אחר נדרש שיווק טוב ומאפשר. נכון, ישתתפו פה גם נשים וזה לא רע בכלל. בדף להרגיש גבר זה קרה מדהים מאוד. נכון שאנחנו כקונטרה לא בדיוק השתובבנו לנו בין התגובות בדף אוננות נשית. מצד שני, הדף הזה כמו הרבה אחרים מאפשר לספק סקרנות ולהבין טוב יותר את עולם הגברים (?). אני מניח שאיפשהו במקום לא ידוע זו אחת ממטרות הדף.

מצטער שאני לא יכול לתרום. נדירות הבעיות המגדריות המעסיקות אותי (למעט אחת, איך אבא גם עובד וגם רואה את הילדים שלו?)

אל דנטה,
יש לי הפתעה קטנה בשבילך: איך אבא גם עובד וגם רואה את הילדים שלו
התלבטי האם לעשות זאת כאן אך החלטתי שאפשר לדבר כאן במקביל על הבעיות.
כאן בדפים אנחנו משתפים אחד את השני על בעיות ואפשר גם להרחיב ע"י פתיחת דף חדש.
אשמח לראות תגובה שלך שם וגם כאן.
באהבה,
אופיר

נקניק אדום,
אני סקרן לדעת איך בחרת לעצמך את השם הזה.
תודה על הדברים שאמרת. ובכל זאת, איך לדעתך אפשר להביא לכאן יותר גברים?
להרים דף כזה כמו כל דבר אחר נדרש שיווק טוב
בשבוע הראשון עשיתי מעין שיווק. רשמתי הודה בכיכר השוק ונכנסתי לדפים של כל הגברים שכתבו בימים האחרונים והזמנתי אותם לבוא ולכתוב.
אני בטוח שהרבה גברים קוראים את שהם כותבים.
שמחתי לקרוא את התגובה של אל דנטה. התגובה שלו העירה אצלי תא רדום שהביא אותי לפתיחת דף חדש בנושא ובכלל להמשיך ןלשפר אצלי את התא המשפחתי.

שאני אוהד של הפועל.
איזה הפועל? אני, (לצערי), אוהד של ירושלים.

אוהד של ירושלים - איזה בית"ר..?
למדתי שכשיש לך מוצר מצוין, ושיווק סביר, אז המוצר שלך ימכור בחציון של בין סביר לגרוע. ועוד למדתי שאם ממש ממש רוצים שמשהו יקרה, צריך לעשות אותו.
משתי התובנות הקטנות האלה אני מגיע למסקנה שיכול להיות שזה לא המקום האופטימלי ליצור בו שיח גברים רב משתתפים. משום שבאופן טבעי הינו אתר שבוחר בניגוד לרוב האתרים (שעושים זאת באופן בלתי מודע לעניות דעתי) בקו שמטשטש את ההבדלים בין גברים לנשים. לא מהמקום המודרני והמשתחצן, אלא ממקום ליכודי. המשפחה היא המתווה, ובדרך הטבע האשה היא זו שמסדרת את העניינים המורכבים באמת של חיי משפחה. היא הנהגת במתווה. התמהיל באתר ללא ספק מוכרע ברובו לטובת המין הפחות גרמי, מה שאין כן באתרים אחרים (שאינם ייעודיים לבני מין אחד), שם התמהיל הוא פחות או יותר שווה (לחלוטין לא אמפירי).
נכון, יש גברים כמוך שבשלים מספיק לדבר ולהיפתח, ליצור וליזום, לברך: 'באהבה, אופיר', ולא לחשוב על ברלין, או האירוויזיון בו בזמן.
רובנו לצערי עדיין לא שם.

כיכר השוק זה אחלה, ורשימת תפוצה היא הרבה יותר טובה. לעניות דעתי אופיר, ה-דבר שיכול ליצור פה אפקט רציני הוא בלוג יחידני שלך.

במקום לקבל תתן. בחודש האחרון פתחת בערך 6=7 דפים (אולי פחות, אולי יותר) סביב נושא הגבריות, ואני עוקב אחרי זה, כי זה מסקרן. ויחד עם זאת, אני מחפש את האמירה שלך, וכל מה שאני מוצא זה: 'מה עכשיו?'
ולכן הצעתי לעיל. בלוג שלך, בו אתה מדבר, ומי שרוצה יגיב. לא מעט פעמים אני מוצא את עצמי משוטט באתר וקורא בלבד. לא מגיב ולא משתתף. לא כי אני לא יכול, אלא פשוט כי אני עצלן, שזו תכונה גברית מוכרת.
לך על זה על אף שלא בטוח שיהיה קוסם בסוף.

אני מחזיק לך אצבעות. בהערכה.

נ.ב - אוהד הפועל ת"א. דשא או בטון?

גברים הם תחרותיים. מהותם נכרת בווכחנות, כוחנות ותחרותיות אינסופית מה גם שביטוי רגשות נחשבת תכונה נחותה ולכן אני קם ואומר שדוקא כאו המקום ליצור את ההפך.
להפסיק ללכת עם הנורמה, לעזוב את התכונות וההרגלים הגרועים שלנו ולעשות את השינוי.
נכון שאני פתוח וחותם בשמי אבל לכל אחד יש את הזכות להזדהות כמי שהוא רוצה ובכך להביע את מה שעולה ברוחו בלי לדפוק חשבון של מה יגידו.

בלוג אישי עדיין לא נראה לי מסיבה פשוטה אחת. אני מרגיש שאני מחכים מעצם הכתיבה. אני מקבל פידבקים אינסופיים ואני פורח ובשל מיום ליום.
התלבטתי אם לחתום ב'באהבה אופיר', חשבתי שאולי זה ירתיע משהו ולבסוף החלטתי ללכת עם מה שאני.

לפני שבועיים בערך כמעט והתייאשתי מהדף הזה.

במקום לקבל תתן
אמירה חזקה. בינתיים אני במוד של לשתף ברגשות ולקבל את התחושות של הסובבים אותי.
אני יכול להעיד על עצמי שאני יודע לשמוע ולעיתים לשנות את מחשבתי מקצה לקצה ובעצם בשל כך אני רוצה להמשיך לקבל.

אנונימי

אם תינוק נפטר לפני מלאות לו חודש ימים, לא יושבים עליו שבעה. דהיינו, הוא עוד לא התגבש לכדי נפש/נשמה כדי שיאפשר ישיבת שבעה עליו. קצת פרדוקסלי ועוד לא מצאתי לזה הסבר.

עד כמה שידוע לי, בעלי היקר, אתה טועה. בזמן הריון, אם עברה את היום הארבעים של ההריון, יושבים שבעה גם על עובר שנפל, לפני היום ארבעים אין צורך לשבת שבעה. אין לי זמן לבדוק עכשיו מקורות, אני בטוחה שלך יהיה זמן מאוחר יותר

(תמיד איכשהו יש לכם זמן).

נקניק אדום אתה ממש גבר טיפוסי !

גבר טיפוסי,
מעניין.
מה זה גבר טיפוסי בעינך? אחד שאוכל כל הזמן גלידת שוקו וניל ולא מנסה לגוון בטעמים נוספים?

נקניק אדום אתה ממש גבר טיפוסי ! להתנצל...?:)
אני מניח שאני עונה על רוב הסטריאוטופים שהופכים אותי לטיפוסי בעיניו של סימפלי אוק.
אני לא אגיד שאני גאה בזה כי זה ישים אותי במקום בלתי גברי בעליל, אבל יש בי תחושות נעימות בהקשר הזה.

ד"א - למה אחד שלא מנסה טעמים חדשים יכול להיות טיפוסי? ז"א, מה ההגדרה?

תגדיר:)

ראו 2 דפים חדשים שפתחתי:
ריגושים מיניים
בלוג המדריך השלם לגברים אמיתיים

אשמח לשמוע מכם.

היום עלה רעיון מעניין בדף של בלוג המדריך השלם לגברים אמיתיים_ והייתי רוצה לדון עמכם בנושא.
אנא קראו את התגובה שלי שם.

האם קרה לכם שהחלטתם על קשר עם בחורה ומראש הגדרתם אותה כידידה והצלחתם להשאיר אותה ככזו מבלי לפתח צחשבות אחרות עליה?
לי בתור גבר, מאוד קשה עם העניין. במקביל לפיתוח הקשר הזה, עולות מחשבות מיניות. הלוואי והן לא היו שם.
האם עליי להלחם בעצמי על מנת שלא יופיעו המחשבות? כיצד להדחיקן כדי שלא אקבל "רעיונות"?

גברים יקרים, אשמח לשמוע איך זה אצלכם.

אופיר

הי גברים יקרים באשר אתם,
לפני כשבוע הייתי עם משפחתי בפארק הירדן.
בערב כשישבנו רגוע, הרבה אחרי שהילדים הלכו לישון, עלתה השאלה מה הביא אותי לפתוח דף מעגל גברים וירטואלי.
ספרתי על מפגש הגברים שחוויתי בפסטיבל סגול ועל מעגל ההקשבה "אבירים ללא שריון" שלקחתי בו חלק.
הייתה התעניינות עצומה. הבנתי שלגברים רבים מעניין יותר לקרוא, להתעניין, אך להרבה מהם קשה לומר מה הם מרגישים. שם באווירה הרגועה גברים דברו כמעט על כל דבר.
לי לפעמים קל יותר לדבר בצורה של כתיבה. לאותם הגברים אני רוצה להמליץ לנסות לדבר בכתיבה. אפשר לחשוב, לערוך, לשים מוזיקה או לבחור אוירה לכתיבה ואז הדברים יבואו מעצמם.
כאן אפשר לרשום כל מה שעולה על רוחכם, לא חייבים להזדהות. לא חייבים שמישהו ירים את הכפפה אלא לזרום בכתיבה.

ועכשיו גברים יקרים, אני מעביר את הכדור אליכם. בואו נדבר. על כל נושא שבעולם, (כמעט).
חלק מהעניין של לכתוב כאן, כל העולם צופה, גברים ונשים. אני מאמין שבדרך הזו, נביא להמון סבלנות. בדרך הזו, ע"י כך שהנשים יקראו אותנו, ניצור הרמוניה הרבה יותר טובה.

אפשר גם לכתוב לי כל מה שבא לכם אל אופיר א

בברכת אהבה,
אופיר

שלום אופיר וכולם. לא קראתי את כל הדף...
מזה זמן מטריד אותי נושא המילה שעברתי. אני מסתכל על איברי והוא נראה לי פצוע. אני משתדל לא לכעוס על הורי, אבל בכל זאת, איך אפשר לא?
איך אתם חווים את הנושא? מעסיק אתכם? האם בדקתם מה נעשה לכם? איך היה נראה האיבר לולא החיתוך? מה הרגשתכם? אני אשמח לשמוע שיתופים מגברים.
בבקשה בעדינות, זה נושא רגיש...

באופן אישי זה אף פעם לא הפריע לי. לא ידעתי משהו אחר וגם אף פעם לא דברתי עם משהו על כך.
האם אתה יכול להרחיב מה מפריע לך?

בסוף השבוע הייתי בקלבת שבת. ישבתי אם שני חברה גברים וניסיתי לעניין אותם בלכתוב בדפים האלה.
רב הגברים שאיתם דברתי בנושא, חושבים שכותבים כאן רק בנושא חינוך ביתי. למרות שספרתי להם על הנושאים שאני כותב עליהם, הבנתי שהם לא ישנו את הרגלם ויכתבו.
חסרים לי הדיונים שהיו כאן בין גברים ונשים.
איך בכל זאת אפשר להחיות את הכתיבה והקשר כאן בין גברים לנשים?
האם רק אני חש בצורך הזה או שיש לי שותפים ושותפות?

אני אישית לא מרגיש ולא משנה לי יותר מדי האם מאחורי הדפים באופן נמצאים איש או אישה..
לא מעניינים אותי גם נושאים מיניים.
מאוד הייתי שמח לדבר על כל מיני דברים שהחברה כופה עלינו ומצפה מאיתנו בתור גברים או בתור נשים (ובשלב מאוחר יותר אנו עושים זאת לעצמנו באופן אוטומטי), ואיך יוצאים מהם - גם כדי להיות בתדר שלי

איך שהזמן עובר.
גברים גברים, איפה אתם? אתם עוד כותבים בבאופן?

באחד הדפים קראתי את הדברים הבאים שנכתבו לי ע"י אישה. לנשים יש את היתרון עלינו בלהוציא את הרגשות שלנו החוצה ועוד בכתב. אני מזדהה עם כל מה שנאמר כאן ורוצה לשמוע את דעתכם. פגשתי כבר כמה וכמה גברים בבאופן. גברים שאפשר לדבר איתם על הרבה נושאים. יש לנו כאן כלי מצויין לשוחח ביננו ולהעלות תכנים. אני קורא לכל הנשים לקרוא לגברים שלהם ןלספר להם שיש כאן כלי נהדר לכתוב ולהעלות דיעות. אני מרגיש לשתף אתכם. בואו נרים את הכפפה יחד וננסה לארגן לעצמנו את המחשבות יחד.

עוד לפני שבאים לבדוק את היכולת של גברים לשתף ברגשות שלהם, יש לבדוק את כל השלבים. כי אולי גברים ואפילו נשים תקועים באחד מהשלבים האלה:

לדעת שיש לי רגשות רבים ומגוונים - גם נעימים וגם לא נעימים. להיות מודע לעולם הרגשות העשיר שבתוכי.
לדעת ולהבין שזה בסדר להרגיש, וזה בסדר שיש לי המון רגשות, וזה גם בסדר שיש לי רגשות כמו עצב, פחד וכד'. וזה לא מראה על חולשה.
לדעת לזהות את הרגשות - עכשיו אני כועס, עכשיו אני עצוב, עכשיו אני מתוסכל, עכשיו אני פוחד, עכשיו אני משתוקק.
שוב, כשמזהים רגש ספציפי - לדעת לקבל אותו. גם אם הוא לא נעים. וגם לא לראות בו חולשה.
להיות מסוגל לבטא את הרגשות ביני לבין עצמי - להגיד לעצמי מה אני מרגיש, לכתוב את זה, לבכות וכו'.
לשתף אחרים ברגשות באופן מילולי. שוב, להבין שזה בסדר. שזו לא חולשה, כי אם עוצמה.
לבטא את הרגשות מול אחרים - לא רק במילים אלא באופן רגשי, עד לדרגה של יכולת לבכות מול אנשים.

אתה רוצה שגברים ישתפו ברגשותיהם. אולי כדאי לבדוק אם הם לא תקועים באחד מהשלבים המוקדמים יותר. אם למשל הם בכלל לא מודעים לעולם הרגשי שלהם, או לרגשות ספציפיים - אז קודם צריך לעבוד על זה. ואח"כ לעבוד על קבלה של הרגשות האלה והבנה שזו לא הבעה של חולשה, וכו'. ורק אח"כ אפשר להגיע לשלב של שיתוף אחרים.
לא אומרת שבגלל זה אי אפשר לעשות מעגל. אבל אולי במעגל אפשר קודם להתחיל מלבדוק עד כמה אנחנו מודעים לרגשות שלנו, ועד כמה אנחנו מקבלים אותם, ועד כמה אנחנו מאמינים שלהרגיש או להביע רגשות - זה ביטוי של חולשה או של עוצמה. וכל הבירור הזה במעגל, זה עוד לפני שאנשים מתבקשים לשתף ברגשות אישיים שלהם.
השיתוף ברגשות האישיים אולי צריך לבוא קצת אח"כ, אחרי הבירור הזה, ואחרי שאנשים מרגישים יותר בטוחים, ואולי גם מכירים קצת אחד את השני.

באהבה,
אופיר

לנשים הרבה יותר קל להתקרב זו לזו.
אצל גברים ישנו פחד סמוי אותו שותלת החברה במשך השנים, פחד מקרבה. מה יגידו? אולי אני בעצם הומו? ואולי הוא
הומו? אם אני יחבק גבר אחר אולי אני/הוא/שנינו הומואים?!
מפחידים אותנו ב"סכנה" הזו.
לדעתי כל אחד נכון לו שינהג לפי ראות עיניו ויתעניין במין המעניין אותו. יחד עם זאת על הגברים לשים לב, להיות מודעים
למסרים הסמויים של החברה "איך צריך להתנהג":
החברה "מרשה" לנשים להתקרב, לשבת סמוך זו לזו, לתת ידיים, להתחבק, לבכות.
אך החברה "לא מרשה" את הפעילויות הללו לגברים, כויכול מותר לנו רק צ'פחות חבריות על הכתף. בהסכמה למסרים
הללו אנו מפסידים עולם ומלואו. את האפשרות לשבת ממש קרוב לגבר אחר, להחזיק יד, להביט בתוך העיניים ולשתף
בקשיים, בלבטים ובמצוקות תוך תחושה של אמפטיה וביטחון.

אך החברה "לא מרשה" את הפעילויות הללו לגברים
יכול להיות שאכן לגברים זה יותר בולט,
אך במשפחתי הקירבה של חיבוקים ונישוקים גם לא כלכך רואים בין בני המשפחה
לא בין האחים האחיות, ולא בין הילדים והורים,
זה הכל עניין של איך מתייחסים לחום ואהבה במרחב המשפחתי.

בעניין הגבר הרוחני
אני במסגרת לימודי בהילינג (4 שנים תמימות)
חוויתי רגשות ורוחניות רבה
אבל המילה רוחניות היא לא מדוייקת
ההוליסטי הוא הנכון
למדתי לחבר בין הגוף שלי לשאר חלקי
חלקים בגוף האדם הם לא רק הפיזי אלא גם המנטלי והרוחני
למדתי בעצם שרוחני לבד גורם לאדם לאבד אחיזה באדמה ובמציאות אם הוא לא נזהר
הרוחניות יכולה להיות מאוד חזקה אבל אם אין את האחיזה בחלקים האחרים אנחנו מתחילים לרחף ולא להתמקד בהתקדמות שלנו,
ואז הרוחניות מאבדת את העוצמה שלה ואנחנו רק באופוריה ולא ממש מפיקים מזה תועלת,
הוליסטי בעצם מאפשר לאדם להיות רוחני אבל מחובר ועוצמות הרוחניות מגיעות למקומות מדהימיםֿ.

המצב הזה נתן לי לפתוח את עצמי לחיבוקים גם עם גברים ובטח עם נשים בצורה די רוחנית הייתי אומר

אנחנו בסופו של דבר מתנתקים מהצורך להרגיש "גבר" ישראלי ומתחילים להרגיש כמה נכון להיות גבר רוחני ולא פחות עוצמתי ואולי אף יותר מגבר ישראלי ממוצע.

אגב גם חיבקתי כמה גברים הומואים ולא הרגשתי שאני פתאום הומו

תמשיכו לכתוב, סופסוף גברים מתבטאים...
מעניין כאן.

למדתי בעצם שרוחני לבד גורם לאדם לאבד אחיזה באדמה ובמציאות אם הוא לא נזהר

מאוד מתחבר! אחרי אבחוני פנים רגליים שפת-גוף מאנשים שונים כולם אומרים שאני מה זה לא אדמה. ואכן יש בי מעט מאוד אדמה.
איך מתחברים לאדמה? תקופה שלמה חשבתי שאני מתחבר לאדמה, בסוף קלטתי שהתחברתי לאש!
יש לך דרכים להתחבר לאדמה? (התחלתי ללכת יותר יחף, ללבוש ולהקיף את עצמי בדברים חומים...)
מחפש עוד דרכים.

_(התחלתי ללכת יותר יחף, ללבוש ולהקיף את עצמי בדברים חומים...)
מחפש עוד דרכים._
אתה בכיוון הנכון,
אפשר גם כשאתה בקטע הרוחני ז"א עבודה רוחנית מדיטציות דמיון מודרך
לעבוד על הקטע של החיבור לאדמה,
תעבוד בגינה הרבה עם האדמה אין יותר שורשי מזה
זה יותר טוב מכל דרך אחרת שתנסה

כשאני בגינה אני ממש מרחף, זה כמו מדיטציה, הרבה חופש מנטלי.
אולי אני צריך לעשות אמבטיות חול/בוץ... הרגע חשבתי על זה.

כשאני בגינה אני ממש מרחף, זה כמו מדיטציה
טוב לא חשבתי על זה

אבל שוב עבודה בגינה או מדיטציה בגינה זה תוך התמקדות בגשמי,
אבל בוא ננסה גישה אחרת,
מתי האתה מרחף? חוץ מהגינה לדוגמא כשאנשים אומרים לך שאתה מרחף תנסה לחשוב האם הם מצפים ממך לצורת התנהגות מסויימת ביחס לאותו מקום שאתה נמצא?
מעבר לזה האם זה נוח לך המקום הזה או שהוא נותן לך תחושה לא נעימה?
האם אתה בורח ממצבים שלא נעים לך באופן קבוע? או שאתה מתמודד איתם?
אולי תתחיל לחשוב מה מפריע לך ומה גורם לך לרחף ולברוח אולי תפסיק להיות במקומות שגורמים לך לברוח.

זה לא שמפריע לי, אז אני מתחיל לרחף, אלא לדוגמא שאומרים לי משהו, ואז אני מתחיל לתאר אותו, להבין אותו, להסיק ממנו בתוכי. כלומר אני נכנס לתוך הדברים ממש ומפיק מהם הרבה, זה ה "ריחוף" שלי.
האם אתה בורח ממצבים שלא נעים לך באופן קבוע? או שאתה מתמודד איתם? אני מאוד מאוד מתמודד. מאפיין מאוד בולט אצלי.

התודעה שלי נוטה המון לחקירות של דברים, המיקוד שלי בעיקר מתבצע מול דף ועט, או מול המחשב. הייתי שמח להשיג את אותו המיקוד ביום יום.

כלומר אני נכנס לתוך הדברים ממש ומפיק מהם הרבה, זה ה "ריחוף" שלי.

אני מאוד מאוד מתמודד. מאפיין מאוד בולט אצלי.

נו מה רע?
אני מתרשם שאתה בנאדם ממש עמוק,
אז מה הבעיה? שאנשים רוצים שתקצר?

אז מה הבעיה?
הייתי רוצה יותר יכולת לעזוב את החפירות, אם מתאים לי,
גם כי קורה שאני מאבד את המילים הבאות של זה שמדבר בינתיים, בעוד אני מתעמק.

מה רע? לא רע. אפשר יותר טוב

הייתי רוצה יותר יכולת לעזוב את החפירות, אם מתאים לי,
האמת שגם אני חופר הרבה,
אבל לא קרה לי ממש "גם כי קורה שאני מאבד את המילים הבאות של זה שמדבר בינתיים, בעוד אני מתעמק."
ז"א לא קרה הרבה כלכך

בכל מקרה אין לי מושג מה אפשר לעשות,
קשה לי לקבוע ככה וירטואלית

יש איזה עניין של גברים, אני לא יודע מה הקטע, אני פשוט לא מצליח לזכור ימי הולדת! זה משהו מטורף!
אני אפילו רושם לעצמי ביומן, תזכורת בפלאפון מה לא.. בתאריך של יומההולדת איייייייין משהו יקרה ואני לא אזכור!

מוכר לכם?

אני פשוט לא מצליח לזכור ימי הולדת!
נו גם אני

שני דברים שעוזרים:
א. האישה זוכרת וכבר תזכיר לך אל תדאג

ב. המחשב מזכיר לך, אפשר לתכנת שיופיע חלון באמצע המסך בדיוק בזמן לזכור את זה
תאמין לי שלא תפספס שום ימי הולדת
אצלי בתוכנה (אני במק אז אל תשאל על התוכנה אלא אם כן אתה גם במק

יש רשימת של הימי הולדת והוא מתחיל כל בוקר כעשרה ימים לפני היום המיועד להציג לך חלונית קטנה בפינה של המסך
וסופר את הימים אחורה.

וואלה אם לא היו נשים לא היו ימי הולדת!!

המחשב יתקלקל או יאבד את המידע בטוח!! (אלא אם כן הוא נבנה ע"י אישה)

(אלא אם כן הוא נבנה ע"י אישה)
דווקא שלי נבנה ע"י גבר (סטיב ג'ובס

)
והוא אמין ברובו יותר מאשר מחשבים אחרים
אז אולי תעבור גם אתה למק?

וואלה,
הדף חזר לתחייה. נהדר. כל כך חיכיתי שזה יקרה.
ניסיתי לחפש פה גברים בזמן האחרון אך ללא הואיל, יש גם את הדף של להרגיש גבר
טוב, אני הולך לישון ומחר אתייחס לדברים שנאמרו.