מעצבן לראות מסביב

לא קראתי עד הסוף, אבל סמדר נ ,
בעניין הכלל של משרד החינוך בדבר החתימה על טופס, אם לדייק,
זה לא כלל שנובע בגלל הצורך להתמודד עם מאסות של אנשים, זה כלל שנועד למנוע תביעות, דרישה של חברות הביטוח.
כשהכללים במערכת החינוך שמים בראש סדר העדיפיות את תביעות הנזיקין ע"פ בני האדם, קטינים ובגירים כאחד, זה אומר דרשני.
באופן אישי התרתחתי על הכלל הזה פעמיים, אבל מספיקה דוגמא אחת:
אילולי טוב ליבה של המנהלת דאז, שליוותה בעצמה את ביתי הביתה- הילדה היתה בנאלצת לבלות כ 4 שעות בבי"ס (עד סוף הלימודים) כשהיא לבושה במכנסיים רטובים מפיפי (עמדה בשירותים וכיוונה לא טוב) - כי לא יכולתי לקחת אותה "ולפי כללי הביטוח אסור לה לצאת לבד."

מזכירת ביה"ס הבינה לליבי כשכעסתי אבל טענה שידיה כבולות. התפוצצתי. מזל גדול
שהמנהלת התנדבה להציל את היום. אבל לחשוב שבגלל דרישה של הביטוח הילדה שלי היתה אמורה להישאר ככה, כלואה בביה"ס?! שחוקי המערכת לא מאפשרים בכלל להתייחס לבני האדם???

_אם הדברים האלה חשובים בעינייך , למה שהם יאבדו מהקרדיביליות שלהם, בגלל משהו שמישהו אחר אומר?
ואם הם לא ממש חשובים בעינייך, אז למה זה חבל שהם יאבדו מהקרדיביליות שלהם?_

כי לאתר הזה יש איזשהו קול קולקטיבי. מגוון אמנם, והגבולות שלו אמורפיים, אבל בכל זאת ניתן להבחנה.
כשמישהו מתלבט לגבי המערכת ומידת השימוש שמתאימה לו, אם בכלל, בשירותיה, וקורא כאן שבסיפור כזה מאמצים את גרסתה של האם ללא שמץ תהייה וביקורת, הוא מגיע למסקנה ש"החבר'ה כאן אנטי מערכת בכל מקרה, בלי ממש לדעת על מה הם מדברים. אז גם כל מה שהם אומרים על האחידות של המערכת, הקונפורמיות שהיא מעודדת, חוסר הכשרון והכישורים של רבים מעובדיה, היותה בלתי מותאמת לתהליך הלמידה כפי שהוא ידוע ומתועד מחקרית, הסבל שהיא מסיבה לרבים -- גם כל זה אלו סתם שטויות אנרכיסטיות. לא שווה לקחת אותן ברצינות."
בעיני זה חבל. אני את ההחלטות שלי קיבלתי כבר, ומוסיפה לקבל, אבל מגיעים לכאן גם הורים שעומדים בצמתים האלה לראשונה בחייהם, והם לא בהכרח יודעים מי בדיוק אמר מה.
ולאתר הזה יש השפעה; עמדות חינוכיות בארץ השתנו ב 15 השנים שהוא ברשת. יותר ויותר אנשים מחפשים חינוך אלטרנטיבי לילדיהם. המערכת מתחילה (לאט, בסרבול, בעצבון ובחירפון כדרכה) להשתנות. בני השני הולך לבי"ס דמוקרטי מתפתח ומשגשג שרבים הצובאים על שעריו, ושעד לפני ארבע שנים בערך היה בי"ס שכונתי רגיל על סף סגירה. מי שהניעו את המהלך היו אנשים מהאתר הזה (אני, לפחות, פגשתי אותם לראשונה כאן). אם יהיו כאן הרבה השתלחויות לא ענייניות במערכת, האתר ישפיע פחות.

_בעניין הכלל של משרד החינוך בדבר החתימה על טופס, אם לדייק,
זה לא כלל שנובע בגלל הצורך להתמודד עם מאסות של אנשים, זה כלל שנועד למנוע תביעות, דרישה של חברות הביטוח.
כשהכללים במערכת החינוך שמים בראש סדר העדיפיות את תביעות הנזיקין ע"פ בני האדם, קטינים ובגירים כאחד, זה אומר דרשני._
כן. זה אומר שאנשים, מה לעשות, תובעים. הרבה הרבה יותר ממה שהם נהגו לתבוע בעבר. כי הם תופסים את המערכת כאחראית (כי המערכת פמפמה להם את זה, והם שמחו להתפמפם, או שזה קרה בסדר הפוך, לא משנה). אם מישהו יודע שהוא עלול להידרש לתת את הדין על כל מה שיקרה, זכותו לארגן לעצמו תנאים שיפחיתו ככל הניתן את הסיכוי שמשהו יקרה (בדגש על "ככל הניתן", כן? אני לא מדברת על הזכות לקשור ילדים לכיסא כדי שלא יקרה להם כלום) . וזה כן קשור לעבודה עם מאסות, משום שאם את מדברת רק על חמישה ילדים, הסיכוי שלמישהו מהם יקרה פעם משהו כשהוא הולך לבד הביתה הוא זעום. אם את מדברת על שני מיליון ילדים, הסיכוי שלפחות לילד אחד יקרה משהו לפחות פעם אחת הוא כבר די ודאי. כדי לאפשר חופש וגמישות מקסימליים, נצטרך כנראה לשלם פרמיות הרבה יותר גבוהות. נראה לי שלשלוח בגדי החלפה זה בכל זאת יותר זול ובטוח (לא מאשימה אותך בכלל, כן? לא נראה לי שהייתי מצליחה לצפות תרחיש כזה מראש, והתסכול מובן לי לגמרי). אני מסכימה איתך שזה גורם למצב שתביעת הנזיקין עומדת לפני בני האדם, אבל מה חדש? מה יש פה שלא ראינו כבר בחדר הלידה?

_חורה לי מאוד ההגדרה הזו.
גננת היא אשת חינוך. התפיסה שגננות או מורים הם נותני שירות, משל החינוך הוא שירות שאנחנו רוכשים לנו,
ולא אקט יומיומי סיזיפי, מעמיק וחשוב, ששותפים לו ההורים ואנשי החינוך - זו תפיסה מאוד בעייתית בעיניי_
היא בעייתית כי בארץ יחסי נותן שירות/לקוח הם הרבה פעמים יחסים בעייתיים. הם מניחים מראש משחק סכום אפס ואינטרסים מנוגדים.
בארה"ב יחסי נותן שירות/לקוח הם יחסים מחייבים ויש בהם אינטרס משותף מובהק, וכך נתקלתי באנשי חינוך (פרטי) ש"שירתו" אותי באהבה ובנכונות, ואני מבחינתי הייתי גאה מאד לקבל את שירותיהם ועשיתי הכל כדי שהם יצליחו. כולם היו מרוצים

.

להשאיר ספק? לי נראה שהמצב בדיוק הפוך - כולם שופטים ומאשימים את האמא, ויש מקום להטיל ספק שמא היא לא מטורפת פסיכוטית, אלא אישה רגילה לחלוטין שפשוט לא הכירה נוהל, ולא הבינה מה קרה לגננת, שפתאום תוקפת אותה באלימות.
קודם כל: לומר שמישהו הוא פסיכוטי זה לא שיפוט ולא האשמה. הכרתי באופן אישי די מקרוב כמה וכמה פסיכוטיים עם תו תקן רשמי, וחלקם לפחות אינטליגנטיים, מצחיקים, ערכיים, בעלי כושר התמודדות מעורר הערצה ואנשים נפלאים באופן כללי. פסיכוזה זה השם שניתן לתיאור מצב שבו אדם תופס את המציאות (בד"כ באופן זמני) באופן השונה בצורה קיצונית מהאופן שבו רוב בני האדם תופסים אותה.
ואחרי שאמרתי את זה: לא נראה מהסיפור שהאם לא הבינה מילולית מה ביקשו ממנה. היא עצמה מציינת שזה נראה לה "תמוה". ובכן, מה היא עשתה עם זה?
מהסיפור עולות, באופן גס, שתי אפשרויות: אחת, היא ביקשה הבהרות לנוהל, ההבהרות לא נראו לה, והתפתח הוויכוח ומה שהיה בעקבותיו. זה מה שעולה גם מהתגובה של משרד החינוך, המציינת במפורש שהאם סירבה לחתום. גם סביר וטבעי שהאם -- כמו כל אחד מאיתנו שזה קורה לו -- תצניע את כל הדין ודברים שהיה תחת "נראה לי תמוה".
אפשרות שנייה: אם נקבל את הסיפור שלה כלשונו, אחרי שזה "נראה לה תמוה" היא החליטה להתעלם מהבקשה של הסייעת ופשוט ללכת.
אחד הטיעונים הקבועים שעולים פה, ובצדק, בעד לידה וחינוך בבית, הוא שכשאת משתמשת בשירותי המערכת את בטריטוריה שלהם, ואת מגיבה כמו כל אדם שעבר סוציאליזציה סבירה ומתנהגת כמו אורחת. ונזהרת. זו נטייה טבעית. אנחנו פועלים על פיה בעצמנו ואף מצפים אינטואיטיבית מאחרים שיפעלו כך: זוכרת את הכעס שעוררו ה"בנות" מ"השפעה על מין העובר"? בדיוק מהסיבה הזאת. הן לא נהגו בזהירות שהיינו מצפים לה מאורחים והתעלמו מבקשות שהופנו אליהן על ידי מי שאכנה עכשיו בכינוי הלא מוצלח "בני המקום" (סתם כי אין לי כוח לפתוח שוב את כל הדיון הלעוס על מיהו בן המקום וגו').
צריך סיבה מאד טובה, או שיקול דעת מאד משונה, כדי להתעלם -- פשוט להתעלם -- מבקשה של הצוות החינוכי של הילד שלך בתוך שטח המוסד החינוכי. את אורחת שם! כל מה שאת יכולה לעשות בהתעלמות כזו זה להזיק לו! וא-פרופו שכבות מוחלשות, להתרשמותי ברוב המקרים הם יודעים זאת לא פחות טוב, ואולי יותר, משכבות "משומנות" יותר. זה אינסטינקט הישרדותי.
בכל מקרה, התנהגותה של האם מעלה למצער תהיות ותמיהות, שמקשות מאד על קבלה אוטומטית של הגרסה שלה.

ועצם זה שקושרים זכויות בסיסיות לרוגע ושמחה, כאילו אם מישהי לא רגועה ושמחה מותר לגזול לה אותם, ממש מטריד אותי.
את מגיבה -- שוב -- לטענה שכלל לא נטענה. מיכל לא קשרה זכויות בסיסיות לרוגע ולשמחה, וודאי שלא טענה שמותר לגזול ממישהי זכויות כנ"ל אם אינה כזו ברגע נתון. כל מה שהיא אמרה הוא, שאפילו מהסיפור כפי שנמסר ע"י האם עולה הרושם שהדברים לא התרחשו בדיוק כפי שהיא מתארת. שזה נראטיב שחותר תחת עצמו. בספרות זו תחבולה אמנותית גאונית לפעמים. בחיים זו, נו... עלולה להיות בעיה.

אם מישהו יודע שהוא עלול להידרש לתת את הדין על כל מה שיקרה, זכותו לארגן לעצמו תנאים שיפחיתו ככל הניתן את הסיכוי שמשהו יקרה
לא. יש לו תמריץ רציני לעשות את זה אבל זה לא מקנה לו זכויות. הוא עדיין כפוף בדיוק לאותם חוקים שהיה כפוף להם גם אם לא היו תביעות כאלה.
אני מצטערת אבל עם כל ההבנה לאינטרסים של המערכת ולאנשים שעובדים בה, יש הרבה מערכות עם אינטרסים לא פחות חשובים שמצליחות להימנע משימוש בכוח. ואין שום סיבה בעולם לא לדרוש את זה גם ממערכת החינוך. גננת יכולה לדווח למפקחת/קב"ס/ משטרה, המערכת יכולה אולי לקנוס את האם, אבל לקחת ילד בכוח מאמא שלו הגננת לא יכולה.
התנהגותה של האם מעלה למצער תהיות ותמיהות
יכול להיות לגמרי. בעיניי זה פשוט לא ממש מעניין כי היא בן אדם פרטי ויש המון אנשים שההתנהגות שלהם מעלה כל מיני תמיהות וגם למעלה מזה, זה לא ממש חדשות. אבל זה שגננת, שנמצאת בתפקיד, אמורה הייתה להיות מקצועית, להכיר את גבולות הגזרה, לדעת להתמודד עם מצבי לחץ, מתנהגת בצורה תמוהה, זה הרבה יותר מטריד.

כשמישהו מתלבט לגבי המערכת ומידת השימוש שמתאימה לו, אם בכלל, בשירותיה, וקורא כאן שבסיפור כזה מאמצים את גרסתה של האם ללא שמץ תהייה וביקורת, הוא מגיע למסקנה ש"החבר'ה כאן אנטי מערכת בכל מקרה, בלי ממש לדעת על מה הם מדברים. אז גם כל מה שהם אומרים על האחידות של המערכת, הקונפורמיות שהיא מעודדת, חוסר הכשרון והכישורים של רבים מעובדיה, היותה בלתי מותאמת לתהליך הלמידה כפי שהוא ידוע ומתועד מחקרית, הסבל שהיא מסיבה לרביםֲ גם כל זה אלו סתם שטויות אנרכיסטיות. לא שווה לקחת אותן ברצינות."
זו דרך תמוהה ביותר לקבל החלטות בעיניי, אבל אם מישהו בוחר לנהוג כך, זה לגמרי עניינו ובאחריותו. אנשים כותבים כאן את הדעות שלהם. אפשר לא להסכים עם הדעות, לגיטימי לגמרי. אבל להגיד שיש דעות שלא אמורים להשמיע כי זה יגרום לאתר להראות לא טוב? זה כבר לא לעניין.

ו... כאן אני פורשת מהדיון. אני חושבת שהסברתי את דעתי בדרך הטובה ביותר שאני יכולה כרגע, ומי שיסכים יסכים ומי שלא לא @}

סמדר

כשמישהו מתלבט לגבי המערכת ומידת השימוש שמתאימה לו, אם בכלל, בשירותיה, וקורא כאן שבסיפור כזה מאמצים את גרסתה של ה_ גננת _ללא שמץ תהייה וביקורת, הוא מגיע למסקנה ש"החבר'ה כאן_ פרו _מערכת בכל מקרה, בלי ממש לדעת על מה הם מדברים.

קודם כל: לומר שמישהו הוא פסיכוטי זה לא שיפוט ולא האשמה
זה כן. בעיניי. וכו שאמרתי, יש לי כמה וכמה תקדימים היסטוריים שמראים ש"פסיכוטי" זה שם שהמערכת נותנת למי שמפר את הכללים שלה, כדי להגיד שהוא לא נורמלי ולגרשו מהציבור.
זה לא אומר שאין מחלות נפש, אבל יש יותר מידי מקרים בהם זה מה שזה.

_אפשרות שנייה: אם נקבל את הסיפור שלה כלשונו, אחרי שזה "נראה לה תמוה" היא החליטה להתעלם מהבקשה של הסייעת ופשוט ללכת.
אחד הטיעונים הקבועים שעולים פה, ובצדק, בעד לידה וחינוך בבית, הוא שכשאת משתמשת בשירותי המערכת את בטריטוריה שלהם, ואת מגיבה כמו כל אדם שעבר סוציאליזציה סבירה ומתנהגת כמו אורחת. ונזהרת. זו נטייה טבעית._

כשאני מתארחת בבית של מישהו והוא אומר לי שאני לא יכולה לקחת את הילדה שלי ממנו לפני שאני אחתום על טופס, אני חושבת שהוא אידיוט והולכת בלי לחתום. זו התנהגות סבירה של אורחת.
לציית באופן טבעי כשמישהו דורש ממך דרישה תמוהה זה לא התנהגות סבירה אלא הלך רוח כנוע{{}}.

בנוסף לכך, אני מתצטרפת להודעה האחרונה של טלי:

_לא. יש לו תמריץ רציני לעשות את זה אבל זה לא מקנה לו זכויות. הוא עדיין כפוף בדיוק לאותם חוקים שהיה כפוף להם גם אם לא היו תביעות כאלה.
אני מצטערת אבל עם כל ההבנה לאינטרסים של המערכת ולאנשים שעובדים בה, יש הרבה מערכות עם אינטרסים לא פחות חשובים שמצליחות להימנע משימוש בכוח. ואין שום סיבה בעולם לא לדרוש את זה גם ממערכת החינוך. גננת יכולה לדווח למפקחת/קב"ס/ משטרה, המערכת יכולה אולי לקנוס את האם, אבל לקחת ילד בכוח מאמא שלו הגננת לא יכולה._

אפשר לא להסכים עם הדעות, לגיטימי לגמרי. אבל להגיד שיש דעות שלא אמורים להשמיע כי זה יגרום לאתר להראות לא טוב? זה כבר לא לעניין.

כל הדיון הזה על האמא והגננת נראה לי קצת מופרך (גם אם מעניין מאוד בפני עצמו), מהסיבה הפשוטה שאני בספק רב אם מה שדווח בתקשורת זה באמת מה שקרה שם.
מהניסיון המצומצם שלי עם דיווחים עתונאיים לגבי אירועים "צדדיים" יחסית של החיים, יש כל כך הרבה פוטנציאל לטעויות וסילופים... כל הדיון הזה בנוי על ההנחה שמה שהאמא באמת עשתה זה מה שמדווח שהיא עשתה, ומה שהגננת באמת עשתה זה מה שהיה כתוב שם, ואני אישית יצאתי מהכתבה עם הרגשה חזקה שהרבה מידע חסר, או שגוי.

אישה אחרי לידה מגיעה לרופא נשים שיעשה לה התקן. הוא בודק אותה ומודיע שצוואר הרחם שלה נוקשה מדי. "את צריכה להפסיק להניק, ואז תקבלי מחזור וצוואר הרחם יתרכך. אז תחזרי אליי".

מה זה זה? 0-:

מה זה זה?{{}}
זה ישראל 2016.
כבר ידעתי שיש רופאים שמתקינים רק בווסת. אבל שרופא בנונשלנטיות כזאת ישלח יולדת טרייה להפסיק להניק בשביל זה... נשמטה לי הלסת.

"את צריכה להפסיק להניק, ואז תקבלי מחזור וצוואר הרחם יתרכך. אז תחזרי אליי".
נפלא.
צריך להתלונן עליו דחוף.

טרי, עצבים מלפני שעה וחצי-
אני בעיצומה של אחת מבדיקות האולטרסאונד בהריון, הרופא בודק תוך כדי שיחת חולין על מין העובר שלי (זכר).
אני מגלה לו באיזשהו רגע שרציתי דווקא בת הפעם. תשובתו המופתעת :"בת? למה שתרצי בת?".
אני מספרת לו למה, ושואלת אם יש לו ילדים וילדות.
"יש לי רק בנים, וממש לא הייתי רוצה שיהיו לי בנות".
"למה?"
"כי לא הייתי רוצה שיעשו לבת שלי מה שאני עשיתי לבנות של אחרים".
אלמלא הנימה והחיוך המטופש הייתי יכולה עוד לחשוב שהוא מתחרט על ניצול "בנות של אחרים" (המונח כבר הקפיץ לי את הפיוז).
אבל אחר כך הוא הוסיף בחדווה: "בסיטונאות!".
אחרי המשפט האיום הזה הוא פצח בשטף של סיפורים על ניצול נשים, עדיף במצב פגיע, וגם סתם סיפורים של שמחה לאידן של נשים שקשה להן להיות נשים.
במיוחד נהנה לספר על אלו ש"בגיל 19 לא ירקו לכיווני, אבל בגיל 35 כשהשעון הביולוגי כבר דוחק, נעמדו בשלשות בפתח הדלת".
לקינוח הוסיף כמובן את נאום ה"נשים הרסו לעצמן, עם כל הפמיניזם הזה".

כל זה עם יד ומתמר על הגוף שלי.
אני שוכבת שם, בהלם מוחלט, מתחשק לי בעיקר להקיא עליו.
אני לא מבינה למה הוא מספר לי את זה.
מה קורה פה?
הוא רואה בכלל עם מי הוא מדבר בחשכת האולטרסאונד?
הוא יודע שאני בת אדם?
הוא יודע שבסבירות גבוהה גם אני נפלתי קורבן למגעילים שכמותו?
אכפת לו בכלל?
למה הוא בחר לעבוד רק עם נשים, אם הוא כל כך לא מחבב אותנו?
למה אני מאפשרת לאיש הזה לגעת בי?

אני ממש מקווה שהבת שלי לא תפגוש לעולם מישהו מהבנים שגדלו בביתו של האיש הזה.

אוי ואבוי

מה קורה פה?
לרופאים אין הכשרה ביחסי אנוש, זו בעיה ידועה. וחלק מההכשרה שלהם הורסת או עלולה להרוס את כישורי יחסי האנוש שהיו להם מלכתחילה, כי - סליחה על הפמיניזם - הכשרה רפואית נוטה לחפצן את המטופלים.

פועלים לחקיקת יום לימודים עד ארבע, החל מגיל שלוש
וגם מציגים את זה כדאגה לרווחת הילדים

"מצאנו שישנו פער מהגדולים בעולם בין שעות העבודה של ההורים לבין השעות בהן הילדים נמצאים בעבודה, וזה מראה את הצורך בצהרון"
אולי זה מראה את הצורך בהפחתת שעות העבודה של ההורים?

(אגב, אני חייבת לציין שהייתה תקופה שגרתי בשכנות לחברת הכנסת שזה עתה ציטטתי, וחוץ מזה שאני זוכרת אותה כאישה כמקסימה, אני זוכרת במיוחד כמה התפעלתי כשהיא לקחה איתה לנסיעת עבודה בחו"ל את בתה היונקת + בחורה שתשגיח עליה בזמני הפגישות)

השאלונים שקופת חולים מחלקת להורים שמבקשים להפנות את ילדם לטיפול התפתחותי -

בשאלון להורים, בין השאר:
האם הילד ינק / אכל מבקבוק / הנקה וגם בקבוק
אוקיי, שאלה סבירה, והבאה אחריה:
באיזה גיל עבר מאכילה בבקבוק לאכילת מזון מוצק?{{}}
0-:

ובשאלון לגננת, בין השאר:
צריך לבחור לגבי כל מיני מאפייני התנהגות אם הם מופיעים בדרך כלל / לפעמים / לעיתים רחוקות_{{}}. יש ברשימה בין השאר _ממושמע_{{}}, _תוקפני_ ועוד. בסדר. אבל אחד הסעיפים ממש משונה: _מתנהג בצורה ילדותית{{}}.
מה דעתכם, עד כמה בן השלוש שלי מתנהג בצורה ילדותית?

אני חושבת שזה ממש לא תקין שילד יתנהג בצורה ילדותית. יש לכך הרבה סיבות המרכזית בהן שאולי הוא לא ישים לב שכבר גדל וימשיך בהתנהגות ילדותית ללא הפסקה ואנחנו נקבל מבוגר ילדותי שזה כבר ממש מוגזם.

כמן שכתוב במרגיעון , המתוזמן להפליא:

ההוה הוא הצומת בו נפגשים זמן ומרחב - כאן ועכשיו.

המרכזית בהן שאולי הוא לא ישים לב שכבר גדל וימשיך בהתנהגות ילדותית ללא הפסקה ואנחנו נקבל מבוגר ילדותי
D-:

מעצבן אותי התשדיר עם "לא נעים לך לברר אם יש לחשמלאי שהזמנת רשיון בתוקף? גם כשתפרוץ שריפה לא יהיה לך נעים". נתקלתם?
משהו שם ממש מכווץ אותי. סוג של האשמת הקורבן?
ובכלל - ההקטנה, הנזיפה, ה...אנרגיה השלילית שממלאת את החדר כשהדבר הזה עולה. זהו.
אני תוהה איך היה אפשר לעשות את זה אחרת. איך היה אפשר להעביר את המסר הזה, שהוא אכן חשוב מאוד, בצורה תומכת, מעצימה, משהו שיגרום למי ששומעת לחשוב - "וואללה אני מסוגלת להתגבר על המבוכה ולברר את מה שצריך".
קופירייטרים בקהל?

משהו שם ממש מכווץ אותי
רק משהו? לדעתי הכל

קודם כל, ההקטנה והזלזול ברגשות - לא נעים. אחר כך, ההטפה והאיום והפאסיב-אגרסיב. לו היתי טורחת לקחת את רשימת משתיקי הקול ממילים הורגות, אני בטוחה שהיה אפשר למצוא כמה מהם כאן. אולי חמש, אולי יותר.

<את בטוחה שיש בכלל קשר בין רישיון בתוקף לבין האפשרות לפריצת שריפה? לדעתי זה עניין לדיון אחר, ל{{}}מקצוענים בלי תעודות ולאיך שרישויים למיניהם ומשרדים ממשלתיים לקחו את האחריות האישית לברר ולשפוט. ואני לא יכולה להגיד שהם עושים את זה טוב במיוחד...>

את בטוחה שיש בכלל קשר בין רישיון בתוקף לבין האפשרות לפריצת שריפה? לדעתי זה עניין לדיון אחר
אכן לדיון אחר.
מה שאני כן בטוחה בו, וזה מה שרציתי להעביר, היא שאני מכירה את התחושה הזאת של לא נעים, לא נעים לברר עם האדם שמולי על מידת הבטיחות בעבודה שלו (ויהיו הקריטריונים הנכונים בעיניי לבטיחות אשר יהיו). הבעיה - אמיתית. והמטרה של יוצרי התשדיר הזה כנראה הייתה לפתור אותה, אבל במקום זה הם דורכים עליי חזק חזק עם המגף.

והמטרה של יוצרי התשדיר הזה כנראה הייתה לפתור אותה, אבל במקום זה הם דורכים עליי חזק חזק עם המגף.
מסכימה. אוסיף גם שהם לא התייחסו בכלל לבעיה האמיתית - שלשאול מישהו את זה זה לא סתם הלך רוח כנוע. זה להגיד למישהו שאת חוששת שהוא ינהג בצורה לא בטיחותית שעלולה לסכן את חייך. האשמה די חזקה.

מזכיר לי מחקר ממש מגניב שבו בדקו איך אפשר לחנך ילדים לא לשקר. קודם הילד והמבוגר שיחקו במשחק בו הילד צריך לנחש משהו. אחר כך המבוגר הלך להביא ספר, והשאיר את החפץ בצורה שתאפשר לילד לדעת מה התוצאה במשחק (לא התעמקתי ממש מה בדיוק המשחק היה). אחר כך המבוגר הקריא סיפור. היו ארבע קבוצות. בשתיים מהן הקיראו את פינוקיו והילד שצעק זאב זאב - סיפור מאים על תוצאות רעות של שקר. בקבוצה הרביעית היה סיפור נייטרלי. הסיפור השלישי היה סיפור אמריקאי שלא הכרתי על וושינגטון הצעיר, שכרת עץ דובדבן עם הגרזן שנתנו לו במתנה למרות שאמרו לו שאסור, ואז גילה לאבא שלו כי הו אלא יכול היה לשקר לו. ואבא שלו לא כעס עליו ושיבח אותו על כנותו.

ואז שאלו את הילדים על האם הם רימו. ילדים בקבוצה בסיפור של וושינטגון שיקרו פחות בצורה ברורה. אלו מהקבוצות השליליות שיקרו פחות בצורה לא מובהקת סטטיסטית.

אחר כך עשו עוד ניסוי כדי לוודא והתוצאה נותרה אותה תוצאה - הדרך לחנך ילדים לא לשקר היא לשבח התנהגות כזו. להאשים ולנזוף ולהפחיד זו שיטה לא אפקטיבית (שלא לומר, מזיקה. אבל זה לא נובע מהמחקר הזה) למנוע התנהגות.

אבל למי אכפת מהעובדות והאפקטיביות כשיש פרדיגמה שהדרך לגרום לאנשים לעשות משהו היא להאשים? בטח לא למי שכתב את הקמפיין המטופש הזה.

אבא מדבר על טניס, מספר על איך בתחרות טניס באוסרטליה בשיא הקיץ, אחת הטניסאיות איבדה את הכרתה בגלל התייבשות, הובאה לבית חולים ולא יכלה להמשיך להשתתף בתחרות.
היה בלאגן גדול,אסרו על שימוש בשני מגרשים, חיפו עוד כמה במשהו בשביל שיהיה צל, ואסרו לשחק בשעות שיא החום.

הסכמתי עם זה - אם טניסאים מכל מיני ארצות שלא רגילים לחום ולא מבינים כמה צריך לשתות במזג אוויר כזה וכו', נמצאים בסכנה בריאותית, אז הטורניר יכול לחכות.
בתשובה ההורים סיפרו לי כמה כסף מושקע בטורניר, ואיזה מסובך זה לוגיסטית להזיז, ובקיצור, כמה זה היה לא בסדר. ואיך אני לא מבינה איך מארגנים דברים כאלו.

כי למי אכפת מהבריאות של הספורטאים? הכסף יותר חשוב!

מעצבן לראות מסביב מורה לספורט שרואה תלמידה בסוף שיעור מתאמצת להחזיר את המזרן שלה לערימה הגבוהה, ואומרת לה "זה בגלל שאת כזאת פדלאה, לכן אין לך כוח להרים אותו".
זה קרה לפני יותר מעשרים שנה, ואז בכלל לא חשבתי שאני לוקחת את המשפט הדבילי הזה ללב. זו הייתה בשבילי אחר כך בדיחה עם חברות. יואו, איך המורה הזאת לא מעודכנת, לא יודעת שבימינו כבר אסור לדבר ככה עם ילדים, דינוזאורית כזאת...
רק היום קלטתי שכן לגמרי לקחתי ללב, וזה לא התבטא בדמעות אל הכרית, אלא בזה שבאמת בפשטות האמנתי לה וחשבתי שאני פדלאה. שאסור לה להגיד לי את זה ככה אמנם, אבל ודאי שזו מי שאני ואי אפשר לפספס את זה.
חשבתי על זה היום כי ראיתי את אחד הילדים מתאמץ להגיע למשהו, ועברה לי מחשבה שמחה בראש - איזה יופי של חיזוק הוא עושה לשרירים, גם השמעתי את זה בקול, שידע כמה שהמאמץ שלו נפלא, ופתאום הבזיק לי הזיכרון הזה, ולראשונה בחיי נדהמתי מכמה שהיא הייתה דפוקה: איך ייתכן מורה לספורט, שכשהיא רואה שרירים שמתאמצים אל מול אתגר, התמונה שיש לה מול העיניים זה לא "השרירים האלה מתחזקים אל מול עיניי", אלא "השרירים האלה חלשים כל כך".
לא ייאמן.

תפילה_לאם

ועברה לי מחשבה שמחה בראש - איזה יופי של חיזוק הוא עושה לשרירים, גם השמעתי את זה בקול, שידע כמה שהמאמץ שלו נפלא
@}

הילד חזר מבצפר והביא לי איגרת ממשרד החינוך על פעילות בית ספרית שמארגנים בחופשת פסח.
ידעתי כבר על הפעילות הזאת, הבנתי בערך למה בשוק העבודה הישראלי יש הורים רבים שכל כך זקוקים לה, אבל בכל זאת אני נדהמת אל מול הניסוח הפומפוזי של המכתב הזה.
הוא נפתח ב"הורים יקרים, לאחר שטיפלנו בבעיית העומס בכיתות והוספנו 5100 סייעות שניות בגני הילדים, כעת אנו מקצרים את החופשות. אנו שמחים לבשר לכם..."
ובהמשך, בין השאר: "זוהי בשורה חשובה מאוד, מאחר שהתוכנית מעניקה הזדמנות שווה לכל ילדה וילד ליהנות ממסגרת פנאי עשירה".
וכמובן שהאיגרת מעוטרת בתמונות ילדים-דוגמנים מניפים שלטי תרועה והלל.
יאללה יאללה, מה זאת העמדת הפנים הזאת? עלק הילדים מאושרים מזה. נו באמת.

שליחה על ידי שירה* » 31 מאי 2018, 12:36

מדי פעם קורה שהתינוק שלי מקבל מכה חזקה, ומרוב שזה כואב לו הוא לכמה שניות לא מצליח לבכות. ואחרי שהוא כן מצליח לקחת אוויר ומשמיע פרץ בכי ראשון, לפעמים הוא עוצר ונראה לכמה שניות כבוי כזה, ישנוני, בוהה... ואחר כך חוזר לבכות ונרגע בהדרגה.
כשזה קורה אני כמובן מחבקת, מנחמת, וגם נושפת עליו - שמעתי שזה עשוי לעזור למצוקות נשימה למיניהן.
אבל הרגעים האלה של רפיון הטרידו אותי. תהיתי אם זה בעצם איבוד הכרה. אם זה מסוכן לו. אם צריך לטפל ואם יש איך. אז פניתי לגוגל. נפלתי על הכתבה הזאת: https://www.clalit.co.il/he/[po]your health[/po]/kids/baby/Pages/babies breath.aspx .
היא אמנם הרגיעה אותי שאין צורך בטיפול ואין סכנה, אבל בו בזמן היא גם הצליחה לעצבן אותי מאוד (כך שלמי שתהתה - לא, לא טעיתי בדף).
הנה אפרוט את ההתקוממות שלי לפרוטות, אכתוב וירווח לי:
א) הרופא הנכבד מתייחס לתופעה הזאת כמניפולציה וכניסיון של התינוק להפחיד את הוריו ולהשיג את מבוקשו.
אוקיי, אולי יש מצב, בגיל מסוים, בנסיבות תקשורת מסוימות, שיהיה גם פן כזה, אבל זה בבירור לא המצב אצלנו (והבכי אצלנו בכלל לא מגיע מעלבון אלא מכאב של מכה!), מהמאמר נראה כאילו כל הפסקת נשימה כזאת היא בהכרח מניפולציה.
אני חוששת שאם הייתי אמא צעירה זה היה גורם לי לפענח כך את התינוק שלי, כי הרופא נשמע כל כך סמכותי ויודע

ב) הרופא ממליץ להורים 'לאמץ עמדה אחידה כנגד התופעה' ולהעניש את הילד בהרחקה למיטה ומניעת מגע ומשחק עם ההורה. הוא לא כותב שזה עונש, אבל זה בבירור מה שזה.
אפילו אם היה מדובר במניפולציה, זו שיטת התמודדות גרועה ביותר.
ג) הסעיף הקודם היה מרגיז אותי גם אם היה מגיע מיועץ חינוכי, אבל מרופא זה בכלל מקומם - האם ההכשרה שלך היא בחינוך ילדים? האם בשביל זה הורים פונים אליך?
הוא משתמש בהילה שלו כרופא לייעץ בנושאים שלא קשורים לרפואה, ואנשים יקנו את זה כי ככה הרופא אמר, ורופאים הם כל-יודעים.
זה יופי שהוא אומר להורים תירגעו, אין סכנה. לי זה עזר והרגיע. המשפט הבא יכול להיות - הסרתם את חשש הסכנה, עכשיו ההתייחסות שלכם למה שקרה היא במישור התקשורת עם הילד, עשו כאמונתכם. מה היה רע בהמלצה כזאת?

בדיון סוער בפורום, אחת המשתתפות מסבירה בלהט שמטפלות במעונות היום זה לא מה שהיה פעם - הן לא מגיעות למקצוע מאהבת הילדים, אלא מאהבת התנאים. חשוב לדעת שהילדים לא מקבלות מהן חום ויחס עוטף.
מה לדעתכם הטענה המרכזית של אותה משתתפת, שבשביל לחזק אותה היא מביאה את ההסבר הזה?
1) מעונות ממשלתיים זה דבר שלא עובד טוב, עדיף להפריט את השוק;
2) עדיף לילדים עד גיל שלוש להישאר בבית;
3) חשוב להרגיל תינוק בן חודשיים שהוא לא מקבל אוכל בכל פעם שהוא מבקש, כי כשייכנס למעון לא יפנקו אותו ככה.

זה לא ממש מעצבן אלה בעיקר עצוב ולא ראיתי את זה מסביב אלה ממש כאן, בבאופן טבעי -
פרסומת לסימילאק )-:
בא לי לבכות...

לילדים עד גיל שלוש בהחלט עדיף להשאר בבית.
(מתמקדת בחצי הכוס המלאה)

אה, אבל 2 זו לא התשובה הנכונה בחידון הזה...

(סליחה, קראתי שוב וראיתי שבאמת לא ניסחתי טוב. לא התכוונתי שהיא טענה את שלושת הדברים, אלא - תנחשו איזה אחד מהשלושה)

אלא - תנחשו איזה אחד מהשלושה
אוי

רגע, היו לה קשיים חברתיים בבית ספר והוצאתם אותה לחינוך ביתי? זה הפתרון?
היא לא אהבה לחיות בג'ונגל וביקשה לא לחיות בג'ונגל אז פשוט הוצאתם אותה מהג'ונגל? ככה אתם חושבים שהיא תפתח מיומנויות הישרדות בג'ונגל?
לא, לא מעניין אותי שחיכיתם לתור הזה חודשים. לא, לא מעניין אותי שהגעתם למרפאה הזאת ממרחק שעה נסיעה. אני לא מוכן להסתכל על השאלונים שטרחתם ומילאתם מראש, על המסמכים שדאגתם להביא איתכם, על מה שהרופא המפנה כתב. כל המלל הזה מיותר, הכול התברר בדקה הראשונה של המפגש: הילדה בחינוך ביתי. זו כל הבעיה. היא בחינוך ביתי, אז ברור שיהיו צרות. אין לכם מה לחפש אצלי.

אני לא מאמינה. זה פשוט נורא.
<מצד שני... לפחות הוא הוציא את המרצע מהשק על המקום והעיף אתכם על המקום, במקום כאילו-לעזור עם ביקורת סמויה נון-סטופ. היה יכול להיות יותר גרוע....>

(איזה איש מקצוע זה? פסיכולוג?)

תודה על התמיכה והאהדה. זה עוזר.
זה היה כל כך כל כך מתסכל. ומשפיל. ומדכא. ומקומם. ומרגיז. ולא נוח. וגם לגמרי מפתיע ולא צפוי. אני כנראה חיה עמוק בבועה. שכחתי שיש שם בחוץ כאלה שסולדים כל כך מחינוך ביתי. ובכלל, כאלה לא נחמדים.

ולשאלתך - אני מנועה מלהגיב, לצערי.

סליחה, אבל זה ממש לא עניין של ״סלידה מחינוך ביתי״ או לא-נחמדות.
ברור ממה שכתבת שהמקצוע של האיש הזה הוא לתת שירות תומך מקצועי לאינדיבידואליזם ו/או משפחות, וההתנהגות הזאת שלט פשוט חרפתית, ולא עומדת בסטנדרט מקצועי או אתי.

מסכימה עם תמרוש רוש. חוסר אתיקה וחוסר מקצועיות. הדיעות הקדומות הפרימיטיביות של האיש הזה גרמו לתגובה שאין לה שום קשר למצב.
אני רק יכולה להגיד: איזה מזל שסילק אתכם ישר! תארי לך שהיצור הזה גם היה בודק את השאלונים שלכם ונותן ייעוץ, איזה מין ייעוץ היית מקבלת? מסולף ולא הגון, נכון? אז וואללה. ניצלתם מצרה הרבה יותר חמורה.

כן, נכון. בהינתן ששתי האפשרויות הן לקבל מהאדם הזה את השירות או לא לקבל - זאת עדיפה. אבל עדיין קשה לי להרגיש 'הרווחנו' בסיטואציה שנוצרה. במצב שבו אלה שתי האפשרויות שעומדות בפנינו. במצב שזה 'איש המקצוע' היחיד באזורנו בתחום שאנחנו צריכים ('אזור' - כאמור, שעה נסיעה), ומחכים חודשים כדי לזכות לחזות בזיו פניו.
ועוד - הדברים שאמר לנו, אלה מתוכם שכתבתי כאן ואלה שלא, הכול בנוכחות הילדה - הסבו לה נזק. בימים שחלפו התברר לי עד כמה הוא פגע בה וערער אותה.
וואלה, היינו צריכים להגיב אחרת, לא לאפשר את זה. אבל באנו כל כך לא מוכנים לפגיעה כזאת, ישר מהבועה...

עם הילדה, בכלל לא מאוחר. שבי איתה (או שניכם, אחרי שתתאמו) ותגידי לה: תשמעי, ציפינו לפגוש איש מקצוע שמבין. הופתענו לפגוש מישהו גרוע. כמו שבאים לבית חולים ומצפים שיטפל בך רופא טוב, ובמקום זה מקבלים אחד גרוע שלא ברור מי נתן לו תעודה? כל מה שהוא אמר, לא קשור אלייך ולא קשור אלינו, אלא רק מעיד עליו, כמה הוא לא בסדר.
תגידי לה, אני לא רוצה לחפש את המלים המדוייקות להסביר את זה, רק שתדעי שכמו שיש מכונאים גרועים שמביאים להם את המכונית לתיקון והם מקלקלים אבל לוקחים כסף, ורופאים גרועים, יש בכל מקצוע אנשים שהם פשוט גרועים ואסור היה להם לעבוד במקצוע הזה. "נפלנו" על אחד כזה, בואי נבדוק איך אפשר למחוק את כל השטויות שאמר מהזיכרון שלנו.
אם היא ילדה מספיק גדולה להכיר מחשבים אולי היא יודעת מה זה DELETE. אתן צריכות כפתור DELETE למחוק אותו מהזיכרון של המחשב. תני לה להמציא דרך למחוק את האידיוט עם כל מה שאמר ועשה.
צריך לחפש מישהו אחר (אולי אם תכתבי לשם מה הייתם צריכים אותו בכלל, נוכל לעזור לכם בסיעור מוחות להגיע לבעלי מקצוע רלבנטיים. לא יכול להיות שהאידיוט הוא הכתובת היחידה בכל הארץ).

רוצה לחדד יותר: תפסיקו מייד כל האשמה עצמית שלכם על "היינו צריכים להגיב אחרת" ו"באנו לא מוכנים". זה טבעי. תנשמו עמוק ותקבלו את מה שקרה, בלי שום אשמה. זה היה הדבר הנכון כי ככה ניצלתם ממנו ממש מהר. היקום פועל בדרכים נסתרות, זה בוודאות לטובתכם.
עם ההבנה שאתם לא אשמים, לא עשיתם טעות בלתי הפיכה, ולא הייתם צריכים בכלל להגיב לאחד כזה אלא להסתלק מייד - עם זה תבואי או תבואו לילדה. מותר להגיד לה הופתענו, נדהמנו, לא ציפינו לפגוש דבר כזה, חשבנו שנראה איש מקצוע.
אבל הכל לטובה, איזה מזל שהוא לא בחן אותך ולא שאל אותך ולא דיבר איתך ולא הציק לך ולא בזבזנו אצלו זמן על שאלונים!!!

וממש לפתוח איתה את הרגשות, שתביע את עצמה, תביעו את עצמכם, ואל תתמקדו בנזק. תתמקדו במזל. ובזה שהוא פשוט ממש גרוע. וכל מלה שלו, שקר וכזב. אין בכלל ספק בזה. פשוט אין לי כוחות לפרט, אחרת הייתי עושה קצוץ מכל שטות שלו ומנתחת פה מדוע זה בולשיט בריבוע.

שוב פספסתי משהו חשוב. אני מאוד לא מרוכזת הלילה... מאוחר... אז רוצה להדגיש, שהתחושות של הילדה קשורות לתחושות שלכם.
אם אתם לא תהיו מעורערים, נבוכים, אשמים, מכים על חטא, מבולבלים ומבואסים, גם היא תתאושש מהר. תאפסו את עצמכם. לא קרה אסון. העולם מלא בבונים בתפקידים שמשפיעים על בני אדם.

שולמית, מאוד כעסתי לקרוא על החווייה שלכם ואני מבינה בדיוק את הערכתך שנגרם לכם נזק.
זה מאוד מאוד מקומם ומחליש, לפחות זמנית

_מותר להגיד לה הופתענו, נדהמנו, לא ציפינו לפגוש דבר כזה, חשבנו שנראה איש מקצוע.
יש בכל מקצוע אנשים שהם פשוט גרועים ואסור היה להם לעבוד במקצוע הזה. "נפלנו" על אחד כזה, בואי נבדוק איך אפשר למחוק את כל השטויות שאמר מהזיכרון שלנו._

אישית אני לא חסידת ה"למחוק את זה מהראש"... זה היה ואין מה למחוק. אפשר להחזיק את זה לצד אמירות שאומרות שמה שהאיש הזה אמר זו דעתו האישית, שאתם ההורים יודעים הרבה יותר טוב ממנו מה נכון לבת שלכם, שאתם הולכים עם האמת שלכם וכדומה. וגם שלא ציפיתם, אבל זה דבר שקורה לפעמים, ההפתעות האלה, וטוב שנתקלתם בזה כי תהיו מוכנים טוב יותר בפעם הבאה. להגיד למחוק לפעמים דווקא מקבע, כמו "לא להסתכל על הקומקום בשום אופן".

תודה מקרב לב על התמיכה, יקרות.

נכון שלפעמים להגיד "למחוק" דווקא מקבע. זה כנראה תלוי בטון ובכוונה. פה הכוונה היא יותר לכיוון "יאללה יאללה לא כל שטות שמישהו פולט ראויה להתייחסות", או "נו, אז אמר ונשאר בחיים!" וכאלה.
דווקא הייתי נזהרת מלומר שזו "דעתו האישית" כי זה כאילו שווה ערך לדעתכם האישית וכאילו תקין, בעוד שמה שקרה פה היה הפרה אתית בוטה. דווקא זה עלול בהחלט לבלבל את הילדה.