משפחות שאינן מבקשות אישור ממשרד החינוך

בנהלים כרגע, מדובר על אישור למשפחות על סמך האידאולוגיה של ההורים, ולא על סמך חריגוּת.

תבשיל, לכן לטעמי צריך לשנות, כי מה אם אצל הורה אחד זו אידיאולוגיה והאחר מסכים (ואולי בשלבים מסויימים אפילו תומך) רק בגלל חריגות (חיובית) של הילד ואם הילד היה "רגיל" אותו הורה היה מעדיף בית ספר ואם הוועדה תעלה על חילוקי הדעות הללו בין ההורים (לזכור, למרות שבמקרה הספציפי בסופו של דבר שניהם רוצים חינוך ביתי)? אז שוב, עכשיו אנחנו לא מבקשים "אישור" אבל אם בעתיד נבקש ...

עוד אמא - הסכמה עקב חריגות היא במצבים יוצאי דופן במיוחד. כמו ילד שמרותק למיטתו וכדומה. הכוונה היא לא לילד שעקב היותו נפש חופשיה/מחונן/... לא מוצא את עצמו בבית הספר (וכן, אני יודעת שעוד מעט יבואו ויגידו שאף ילד לא מוצא...בעצם, זה די דומה לעמדת משרד החינוך... ).

אנחנו דווקא הגשנו בקשה לאישור למרות שמאמינה ברוח הדברים בדף זה. עוד שבוע אנחנו מוזמנים לוועדה. הרעיון של לעמוד מול וועדה שאצטרך לענות על שאלותיה=גחמותיה לא גרם/גורם לי להתלהבות רבה... לאחר שיצאתי מMODE הקורבן והמסכנה שצריכה להתנצל ולהסביר את חייה התחלתי לחשוב על תשובות "טובות". אז הבנתי שאני כועסת על כך שהפרוצדורה מטרטרת, מלחיצה ומטלטלת... ושיש סיכוי שאני אעביר ממש טוב את המסר הזה שם...
(וזה לא בהכרח יעזור לקבל אישור אולי אפילו...)

תוהה אם בכלל ללכת לשם שהרי גם אם אקבל תשובה שלילית ילדיי ישארו בבית...
בהתחלה חשבתי ללכת מתוך המחשבה לעשות את המירב שאני יכולה כדי להסדיר את העניינים - למקרה שישאלו בביה"מש (-:
מצד שני נתתי להם את האפשרות להפוך את המהלך שלי לחוקי מעצם זה שהגשתי בקשה. כל היתר נראה לי בלבלה...
ייתנו אישור - נישאר לא יתנו אישור- נישאר ונפסיק לבקש....

אחרי הכל הם אלו אשר צריכים לבקש רשות ממני כדי לחנך את ילדיי!
טוב, אולי אני כבר לא תוהה...

תוהה אם בכלל ללכת לשם שהרי גם אם אקבל תשובה שלילית ילדיי ישארו בבית...
זה המצב בו את הכי לא מפחדת מהם, ולכן סביר שתראי טוב - בטוחה בעצמך, שקטה, ולכן לא תהיה שום סיבה לא לתת לכם אישור.

בהצלחה!
ספרי חוויות

אפשר לא להגיש בקשה, להראות לקבסית את המכתב ולומר שככל הנראה יוגש בג"ץ בקרוב.
האם המכתב הופץ בין משפחות החינוך הביתי ?

כל מי שהצטר, לתביעה קיבל את המכתב. מציאה לך ליצור קשר עם סשה בנושא.

היום הייתי אמורה להגיע לוועדה... בעלי במילואים ואני לא חשה בטוב. התקשרתי לקבס"ית והודעתי. "זה לא טוב" היא אמרה. "זה ממש ממש לא טוב - הם לא ידונו בבקשה שלכם". <לא מרגישה טוב וגם קצת מעוצבנת מדבריה> עניתי: עשיתי כמיטב יכולתי והגשתי את הבקשה על נספחיה. ידונו או לא ידונו זה העניין שלהם.
עם אישור או בלי אישור בשנה הבאה הילדים בבית!!! אעביר את דברייך אמרה וכך הסתיימה השיחה...

אגב, אנו מעוניינים להצטרף לתביעה. מה עושים? שולחים מייל לסשה?

מה עושים? שולחים מייל לסשה?
כן.
את יודעת איפה למצוא אותו?

לא (-: אשמח להפניה...

בבקשה: http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?[po]פעילות למען חוקיות החינוך הביתי[/po]

שלום!
רצ"ב המכתב שנשלח לאחרונה ליולי תמיר.
זהו הצעד האחרון לפני הבג"צ.
אנו זקוקים לתמיכה של משפחות נוספות.
אודה לכם אם תפיצו את המכתב לכל מי שאתם מכירים.
תודה
סשה
נ.ב. כל מי שהתכוון לחתום ולא חתם, לתמוך כספית ולא תמך, לתמוך יותר מאשר תמך ועדיין כוונתו בתוקף - זה הזמן לממשה.

לכבוד
חברת הכנסת, פרופ' יולי תמיר,
שרת החינוך התרבות והספורט
רח' דבורה הנביאה 2
ירושלים 91911
בדואר רשום ובפקס 02-5602246
נכבדתי,

הנדון: חינוך ביתי בישראל - בקשה לקיום פגישה
מכתבינו מיום 28.11.05 ומיום 30.1.2006;
מכתבה של הגב' עמירה חיים מיום 27.2.2006

בשם מרשינו, הורים המחנכים את ילדיהם בביתם, הריני מתכבדת לפנות אליך בבקשה לכינוס פגישה בנושא, כדלקמן:

מרשינו הם קבוצה של עשרות הורים המחנכים את ילדיהם בחינוך ביתי, ו/או המעוניינים לחנך את ילדיהם בדרך זו.המצב המשפטי בישראל נכון להיום אינו מאפשר למשפחות אלה לממש את זכותן הטבעית לחנך את ילדיהן בהתאם להשקפת עולמן. מצב זה לא שונה מאז חקיקת חוק לימוד חובה עם קום המדינה, ומנוגד למצב החוקי הקיים בחו"ל, למציאות בישראל ולהתפתחויות השונות בתחום זכויות הפרט.

בחודש נובמבר 2005 פנינו בשמם אל שרת החינוך דאז, חה"כ לימור לבנת, בבקשה לכנס ועדה אשר תדון בנושא החינוך הביתי בישראל ותביא להסדרה חוקית של הנושא, במנותק מהאפשרות למתן פטור מחינוך במוסד מוכר, הקבוע בסעיף 5 לחוק לימוד חובה התש"ט-1949.

בקשה זו חזרה על עצמה גם במכתבנו מיום 30.1.2006.

ביום 27.2.2006 קיבלנו את מכתבה של הגב' עמירה חיים, מ"מ מנכ"ל משרד החינוך דאז, ולפיו פועלת במשרד החינוך ועדה, אשר בעקבות עבודתה פורסמו בחוזר מנכ"ל ס"ג/2 (א) נהלים המסדירים את החינוך הביתי. כן ציינה הגב' עמירה חיים, כי הוועדה פועלת לשם פרסום חוזר מנכ"ל עדכני באפריל 2006.

ואכן, בחודש אפריל פורסמו נהלים חדשים המסדירים את החינוך הביתי. למרבה הצער, הועדה לא טרחה לשמוע את עמדתם של ההורים המחנכים בביתם, ושגתה כקודמתה, שכן הנהלים החדשים שפרסמה מבוססים אף הם על סעיף 5 בחוק לימוד חובה. סעיף זה בלתי רלוונטי לטעמנו, וחוקק מבלי שהייתה למחוקקים כל היכרות עם החינוך הביתי בתצורתו הנוכחית. (ור' הרחבה בנושא במכתבי מיום 28.11.2005, המצ"ב).

כפועל יוצא מכך, הנהלים אינם תואמים את זכות ההורים לבחירת חינוך ילדיהם, כפי שנקבעה ע"י בתי המשפט, בהתבסס על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ועל האמנות הבינלאומיות אשר אושררו ע"י ממשלות ישראל. הנהלים שנקבעו אינם מכירים בזכות ההורים לקיים חינוך ביתי לילדיהם, ומאפשרים מתן אישורים חריגים ביותר למשפחות ספורות בתנאים בלתי סבירים.

התוצאה היא, שהשארת התנאים כמות שהם, לא תותיר בידי מרשינו כל ברירה אלא לפנות לבית המשפט הגבוה לצדק במטרה להביא להסדרת החינוך הביתי בדגש על זכות הבחירה של ההורים.

יחד עם זאת, ולשמחתנו הרבה, קיימת תחושה בקרב מרשינו, כי בעקבות מינויך לתפקיד שרת החינוך נושבת רוח חדשה במשרד החינוך, היוצרת נכונות להידברות ולפתיחות אשר לא הייתה קיימת בעבר.

אנו סבורים, כי גישה חיובית זו יכולה להביא לשיתוף פעולה אמיתי ומועיל בין ההורים לבין המשרד אשר יאפשר יצירת מצע חוקי מלא ועדכני בכל הקשור לחינוך הביתי בישראל.

לפיכך, נבקש לקיים עימך פגישה לצורך קידום אפשרי של חקיקה חדשה אשר תסדיר באופן בלעדי וכולל את נושא החינוך הביתי, תוך התאמה למצב המשפטי בישראל ולחוקים הנוהגים במדינות מערביות אחרות. נציין, כי בידינו ובידי מרשינו נצבר חומר משפטי ואקדמי רב העשוי לשרת את הגורמים המחוקקים, וכן כי אנו נכונים לסייע באופן פעיל בהליך הכנת הצעת החוק.

אנו עומדים לרשותך בכל שאלה והבהרה.

בכבוד רב,

אורי קידר,עו"ד קרן רז מורג, עו"ד

כבירי-נבו-קידר, עורכי דין

העתק: מנכ"ל משרד החינוך.
לוט: חליפת המכתבים בין משרדנו לבין נציגים במשרדך.

גיל נבו, עו"ד I עמרי כבירי, עו"ד I אורי קידר, עו"ד I זיוון טובי-אלימי, עו"ד I סימה סלע פלקס, עו"ד I גיא ראשין, עו"ד
קרן רז מורג, עו"ד Iידידה וולף, עו"ד I קרן צפריר, עו"ד Iיעל מליק, עו"ד I יועצת: רחל קוטלוביץ, עו"ד ונוטריון
תל-אביב: רח' יבנה 24, מיקוד 65791, טל: 03-5668665, פקס: 03-5667665. www. knklaw.com, [email protected]
ירושלים: רח' לויד ג'ורג' 4, מיקוד 93110, טל: 02-5667711, פקס: 02-5667722. www. knklaw.com, [email protected]

ערב טוב,
מכייוון שהיום הודיע לנו הקבס שלא קיבלנו אישור ומכיוון שהחלטנו לא להגיש ערעור - רציתי לשאול...
ואמנם השאלה גורמת לי לחייך ובכל זאת ... לכמה משפחות יצא לקבל זימון מהמשטרה? ומה קורה אח"כ?
תודה,
טל

הי טל
נדמה לי שכתבתי לך בדף אחר.
קודם כל תפסיקי לפחד. הם ינסו להוריד אותך מהחינוך הביתי אבל אם תראי להם שאת יותר חזקה יניחו לך בסוף.
שנית תגישי את המכתבים של עורכי הדין והשרה לקב"סית. הם בדרגה פחותה בהרבה משרת בחינוך וזה מאד מרשים אותם.
שלישית אל תפני לאף אחד ממשרד החינוך. פשוט תתעלמי מהם. אם מישהו מהם בכל זאת מדבר איתך תזמיני אותו אליך הביתה לראות ולשוחח איתכם.
את מוזמנת להתקשר אלי (טלפון ב-09). אנחנו למודי ניסיון.
בסופו של דבר כמובן שהניחו לנו.
אני מכירה אישית שלוש משפחות שהגישו נגדם כתב אישום (בטוח שיש עוד). לשתיים הניחו. השלישית יוצאת לבג"ץ נגד המשרד.
ונחשי מה? המשרד מתקפל.
אז שוב ככל שתראי להם שהם לא מפחידים אותך, כךהם יניחו לך יותר.

היי מיכל,
תודה על הסיוע ועל הנכונות לעזור - אולי בהמשך נעשה שימוש גם בהזמנה הטלפונית (:
אני בהחלט יוצאת מחוזקת ממילותייך, המון תודה... (-:
יום נעים,
טל

מי יכול לשלוח לי קישור להודעה של יולי תמיר בנושא החינוך הביתי?

ואם יש עוד איזה מסמך "מוסמך" שיכולים להציג בפניי הרשויות,אם וכאשר יבקשו ?

תודה מראש
נעמה

הקב"סית הבאמת מקסימה הודיעה לי שכדאי שאבקש אישור כבר במאי. היא אמרה שכנראה לא אצטרך לעבור ועדה רק לכתוב מכתב בקשה, לצרף תכנית לימודים ולרשום את הילדה לבית ספר. היא ידידה ונמצאת איתי בקשר טוב. אני ממש לא רוצה לאכזב אותה אבל יחד עם זאת אני לא מסוגלת להביא את עצמי לבקש אישור לחנך את ילדתי כראות עייני.
זה מכעיס אותי, מצחיק אותי, הזוי לגמרי ולא קשור לכלום.
אשמח לתגובות/חיזוקים ועצות.

בקשה לחינוך ביתי היא ביורוקרטיה מוסכמת שנובעת מהעובדה שהחינוך הביתי מתאפשר דרך חלון חוקי שנקרא: פטור מביקור סדיר.
לפני כמה שנים הצעתי לאילנה זיילר לאפשר לנו פשוט לרשום את הילדים שלנו לחינוך ביתי - ממש כמו שרושמים לביה"ס.
תשובתה: אי אפשר לרשום לפטור -

מה שנכון, נכון!!
אז קמים להם כל מיני פקידונים שחושבים שיש להם זכות לפעול על פי דעתם.
אני נוטה להזכיר להם שזו מדינה חופשית ולכן מותר להם שתהיה להם דעה משלהם,
אבל...
החוק קובע שזו החלטה של ההורה, ומדגיש ואומר שההורה יודע יותר טוב מכולם.
ולכן, הם יכולים להביע דעה, לשאול שאלה, אפילו להציע הצעה,
אבל כל זמן שזה דעה מול דעה, וכל זמן שאין פגיעה חמורה בילדים,
דעתם פשוט לא רלוונטית.

מרגיעון: לא חשובים הפרטים, חשוב הפרט

סופו של דבר, לא חשוב איך קוראים לזה,
מה שחשוב זה איך את מתייחסת לזה.
אני לא מבקשת - אני מודיעה.
אני משתפת פעולה כלפי חוץ ומאוד קנאית לאוטונומיה שלי ברמות הפנימיות יותר.

ולסיום,
חוק לימוד חובה חוקק ע"י הכנסת.
את הכנסת בוחרים האזרחים.
את אזרחית של המדינה, נכון?
אז גם את אחראית לחוק הזה.
עכשיו כהורה את רוצה אחרת!
זה בסדר, אבל את לא ממש יכולה להתכחש לחוק שגם את אחראית לקיומו.
וגם אני עוד לא נולדתי אז

מאמא, גם אם את מחליטה לבקש אישור בסוף, אני מציעה לא לרשום את הילדה לבי"ס לפני שיש לך אישור ביד. פשוט אחרת מנהל בי"ס מחוייב לאיים עליך שתשלחי את הילדה בשביל לכסות את הישבן שלו, ואת זה את ממש לא צריכה על הראש שלך.

שליחה על ידי שואלת* » 13 מרץ 2007, 11:16

מאמא, גם אם את מחליטה לבקש אישור בסוף, אני מציעה לא לרשום את הילדה לבי"ס לפני שיש לך אישור ביד
אבל יונת, הנוהל הוא שכדי לקבל אישור צריך לרשום קודם את הילד/ה לבי"ס? או שאני טועה?

אחרי הרבה לבטים אם כן מסגרת או לא (וכמובן רק משהו פתוח מאוד), החלטנו שאנחנו זה חינוך ביתי.
אלא מה? הבנות שלנו בנות שלוש וחמש רשומות לגנים. אנחנו כרגע במרכז הארץ וכנראה שנעבור בקרוב לצפון הארץ.
ולשאלתי:
האם עכשיו כשבנותיי רשומות (הבכורה בגיל כיתה א' בשנה הקרובה), יצרו איתי קשר לגבי המסגרת בשנה הקרובה, או שיניחו לי?
בבית הספר הדמוקרטי שם הן רשומות אמרו לי שאני צריכה לגרוע אותן... מהמערכת כלומר.
האם מעבר הדירה הוא יתרון, שבעקבותיו לא יפנו אלינו?
תודה.

אבל יונת, הנוהל הוא שכדי לקבל אישור צריך לרשום קודם את הילד/ה לבי"ס?
נכון.
אני אוהבת לכתוב על הטופס "חינוך ביתי", כך מנהל בית הספר לפחות ידע שיש מישהו אחר שמטפל בנושא.

האם מעבר הדירה הוא יתרון, שבעקבותיו לא יפנו אלינו?
תלוי לאן אתם עוברים - עד כמה יסודיות רשויות החינוך במקום החדש.

אני לא מבקשת - אני מודיעה.

למה להודיע? ולמה לשלוחתכנית לימודים? ולמה לרשום לבית ספר ?

אם יש למישהו תפקיד לפקח שיפקח. אני תמיד אפתח את הדלת.

אם יש למישהו תפקיד לפקח שיפקח. אני תמיד אפתח את הדלת.
והוא יבקש שתכתבי נייר, ואת יכולה להחליט שלא אכפת לך לכתוב כמה ניירות, כדי שהאיש בדלת ישלים את עבודתו בנחת.

לכתוב כמה ניירות.

לפברק תכנית לימודים ולבקש אישור לחיות את חיי כראות עיניי. לא בבית ספרי...

למה להודיע? ולמה לשלוחתכנית לימודים? ולמה לרשום לבית ספר ?

כי את חיה במדינת חוק,
ואם את לא אנרכיסטית בטבעך,
כך החוק כפי שהוא היום.

אם את אזרחית שפועלת על פי חוק, את יכולה לשנות דברים באמצעות האפיקים שהחוק מאפשר.

אני אישית מעדיפה לפעול בתוך המערכת מול אנשים,
יש מי שמעדיף בג"ץ,
ויש את אלו שלא עושים לא את זה ולא את זה.

שואלת, הנוהל אומר הרבה דברים, ואת צריכה להחליט אישה מהם את מקיימת ואיזה לא. ואני די בטוחה שממילא לא תקיימי את כולם. פשוט זה סעיף שנראה תמים למי שלא מבין איך המערכת עובדת, ולכן אנשים עלולים להסכים לא בלי לדעת מה ההשלכות.

יונת, בלי רישום אין אישור.
עד היום לא נתקלתי בשום בעיה שנובעת מזה.

בשנה הראשונה, בה לא היתה חובת רישום, וממילא כל אחד עשה מה שהוא רוצה,
רשמתי רק אחרי האישור, כדי שהמועצה תוכל לעשות ביטוח.

אשמח לשמוע יותר על
פשוט זה סעיף שנראה תמים למי שלא מבין איך המערכת עובדת, ולכן אנשים עלולים להסכים לא בלי לדעת מה ההשלכות

לפברק תכנית לימודים
לא פיברקתי כלום בניירות ששלחתי.

_בלי רישום אין אישור.
עד היום לא נתקלתי בשום בעיה שנובעת מזה._

למי שעקב: אצל עוד אמא מהורהרת, הוגשה נגדה תביעה בבית משפט על אי שליחת ילדה לבית ספר (או גן) בזמן שהבקשה לאישור היתה בצינורות (ואכן האישור הגיע כעבור כמה זמן, ולפני המשפט להקלת ההורים). התביעה הוגשה כי הילדה היתה רשומה ולא הופיעה.

כאבי הלב, ההכנות, בחירת העו"ד - אולי אפילו תשלום לו, החששות והפחדים מפני משפט שעמד כבר להיפתח - מצדיקים אזהרה מפני זה.

לפברק תכנית לימודים ולבקש אישור לחיות את חיי כראות עייני. לא בבית ספרי...
מתחברת.
מאמא ג'י, האם את מודעת לבג"ץ?

לפברק תכנית לימודים ולבקש אישור לחיות את חיי כראות עייני. לא בבית ספרי...
אפשר לשלוח תוכנית לימודים אמיתית:

כלכלה - התלמיד ילמד כיצד פועלת המערכת הכלכלית של ישראל ויכיר את חוקי השוק. (בפועל: הילד יבוא לקניות פעם בשבוע או לחילופין יקנה לחם כל יום).
טבע וסביבה - התלמיד יכיר את סביבתו הקרובה ואת החי והצומח בה. (בפועל: קחו את הילד לטיולים בסביבה).
גיאוגרפיה - התלמיד יכיר את תנאי מזג האוויר, את המשקעים השונים באזור (בפועל: הילד יחליט לבד מתי לפתוח חלון, להפעיל מזגן, ויצא לטבול בשלוליות).
מוסר ומורשת - התלמיד יכיר את ערכי תורת ישראל ומורשת העם היהודי. (בפועל: חנכו את הילד ל"ואהבת לרעך כמוך", "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך", חנכו אותו לסובלנות, טעו בו ערכים כמו עזרה לזולת).
הקניית הרגלי למידה - למדו את ילדכם שידע זה כח. הלימוד הוא מטרה ולא אמצעי לעבור את "המיצב" או את בחינות הבגרות.

נאוה, אני מבינה את העמדה שאת מציגה ומשום מה זה לא פותר לי את הקונפליקט.
לבקש אישור לחינוך ביתי... משהו בזה מכווץ אותי כל כך.
אולי אני אנרכיסטית כמו שכתבת ואולי סתם מתקשה למלא חוקים שלא מרגישים לי נכון. (וממש לא מפחדת להפר אותם)

האם את מודעת לבג"ץ?

מה הכוונה?

ראי:
חינוך ביתי בבית המשפט
פעילות למען חוקיות החינוך הביתי

ובעיקר את מוזמנת ליצור קשר ישירות עם סשה זיניגרד:
054-7776459
zinigrad at netvision dot net dot il

אם את מוצאת בזה עניין, אני ממליצה לא להשתהות עם זה (כדאי לך בכל מקרה לדבר עם סשה, אפילו רק כדי להבין ולגבש דעה אם זה מתאים לך).

בהצלחה! @}

לבקש אישור לחינוך ביתי... משהו בזה מכווץ אותי כל כך.

את יכולה לפרוט את המשפט המעורפל למשהו ברור יותר?
אני באמת מתקשה להבין.
אולי בגלל שאני מאמינה שכל דבר הוא פונקציה של הפרשנות שאנחנו נותנים לו.

אנשים רבים אומרים: מה פתאום שאבקש רשות?
מעולם לא הרגשתי שאני מבקשת רשות.
החלטתי! בתוקף זכותי החוקית! - ואף אחד במשרד החינוך מעולם לא העז לחלוק על הזכות הזאת.
זה לא הפריע לכל מיני אנשים לשחק איתי משחקים ביורוקרטיים,
אבל כאמור, המשמעות הזאת מעולם לא הייתה בעשייה שלי.

השאלה שנשאלת היא: 'מה מכווץ אותך בדיוק?'
ואני לא סתם מציקה לך,
אני מנסה כבר שנים להבין את המשמעות העמוקה של המשפט הזה.
מעולם לא היה לי מובן ההבדל בין 'לבקש אישור לחינוך ביתי'
לבין 'להוציא רישיון' (נהיגה, עבודה, עסק, רכב וכדומה)
או 'לעצור באור אדום', או 'להחזיק תעודת זהות', או 'לשלם מיסים'.
האם זה הבדל רגשי?
האם זה COOL להיות נגד? אופנתי?
מה בדיוק מכווץ דווקא בעניין הזה?

_האם זה COOL להיות נגד? אופנתי?
מה בדיוק מכווץ דווקא בעניין הזה?_

המממממ... אופנתי? מאז שאני זוכרת את עצמי (מגיל 3) אני נגד. נגד כל מערכת המנסה לאומר לי מה נכון לי.
נולדתי וגדלתי לתוך מערכת אטומה שחושבת שהיא יודעת מה נכון עבורי.
אני מורדת נגד זה.
זה לא לגמרי מרד שלילי. זה מרד שמאפשר לי למצוא מה כן. (חינוך ביתי, לידת בית וכו'..)
במסגרת המרד לא אפגע באף אחד! ולא אתן שיפגעו בי.
אני חווה את העובדה שמסגרת (אטומה) תחליט עבורי איך לחנך את ילדי כאיום. איום על פרטיותי, כבודי וחרותי.
ולכן אני מתכווצת.
המורדת שבי אומרת לא עוד! לא אשחק את המשחק. אני מוכנה לשבור את הכלים והכללים.
יהיו לכך השלכות ותוצאות? (משפטים, תקדימים) בבקשה. גם זו דרך לגיטימית בעיני לשינוי חוקים בחברה.

לגבי הרישום: אם מקבלים אישור בזמן אז באמת אין עם זה בעיה. הבעיות מתחילות אם לא מקבלים אישור בזמן, ובמיוחד אם מבקשים אישור באמצע השנה לאותה שנה (ולא לשנה הבאה). במקרה הזה הרישום מחייב את מנהל בי"ס לדאוג שהילד יגיע לבי"ס, ככה שהוא נאלץ לאיים על ההורים לשלוח את הילד כדי לכסות את הישבן של עצמו.

דרך אגב, אתמול הייתה לנו פגישת הביקורת על ההתקדמות של הילדה השנה. טוב זה שבכל עבר בהצלחה ובכיף לא צריך לאמר, זה ברור. אבל מה שאני רוצה לאמר, שהיועצת איתה נפגשנו אתמול, וגם בתהליך בקשת האישור, נדהמה שלפני קבלת האישור היינו באיום של משפט. לפי ההבנה שלה, גם בלי אישור החינוך הביתי חוקי, והיא עוד עובדת של אגף החינוך בעירייה. מה שמראה שהמצב באמת מעורפל. אבל לאחר שקבלנו את האישור והמשפט בוטל, אני חושבת שפשוט כדי להקל על עצמנו עדיף כן לבקש אישור, אבל לעשות זאת במועד. אבל בהחלט מבינה את אלה שפועלים בלי לבקש אישור טבמעט אפילו מקנאה בכם.

גם אני לא מגישה תוכניות ולא מבקשת מאף אחד שום אישור, לפחות ככה אני מתכננת...
כמו שאני מבינה את זה יש שתי אפשרויות:

לפעול באופן חוקי לשינוי החוק.
לפעול באופן לא חוקי ובכך לגרור שינוי של החוק.

בעיני חשוב לפעול בשני המישורים.
זה כמו כל חוק שמחוקקים ומאבד מאחיזתו.
כמו החוק שאסר על שימוש ומכירה של אלכוהול בארה"ב לא יודעת מתי...(יונת?)
היו כל כך הרבה אנשים שעברו על החוק עד שהממסד נאלץ להכיר בכך שעליו לשנות את החוק.
מה שמשותף כאן- זכות ההורה לגדל את ילדו לפי אמונתו,חזק מהביטוי שבו כל אחד בוחר כדי לקדם את הנושא.

היו כל כך הרבה אנשים שעברו על החוק עד שהממסד נאלץ להכיר בכך שעליו לשנות את החוק.
בעיקר הממסד הבין, שהחוק לא הפסיק צריכת אלכוהול, אלא בסך הכל עודד את פיתוח מאפיית הפשע...

שאלה: אתן באמת מאמינות שלא צריך פיקוח על החינוך הביתי?
אתן באמת חושבות שכל אחד צריך לעשות בקלות את "מה שבא לו"?
אתן באמת חושבות שזה לא יפתח פתח לניצול לרעה?

אם כל מי שקם בבוקר ומחליט: בא לי לעשות חינוך ביתי" אכן יכול היה לעשות זאת,
האם זה לא היה פותח פתח חוקי להזנחת ילדים, התעללות בהם או ניצול?
אתן באמת כל כך נאיביות לחשוב שרק אנשים טובים והורים אחראיים יבחרו בדרך הזאת?

אם כל מי שקם בבוקר ומחליט: בא לי לעשות חינוך ביתי" אכן יכול היה לעשות זאת,
האם ניתן היה לאתר את אותם ילדים / בני נוער שכן צריכים את התערבות המערכת כדי להציל את חייהם?
וממש אל תלכו למקום של כל אלו שנופלים בין הכיסאות,
כי זה יקרה גם כשיש פיקוח, וכי יש הרבה במערכת שאף אחד לא רואה את זעקתם,
וכי מידע אישי, כשיש קיצוצים בתקציב החינוך - זה המקום הראשון שמקוצץ....
וכי המערכת באמת צריכה שינוי ראדיקלי,
וכמי שעושה חינוך ביתי בעצמי, חשוב לי מאוד שיישאר פתח חוקי וחופשי לבחור בו.

אתן באמת מאמינות שלא צריך פיקוח על החינוך הביתי?

אני באמת מאמינה שלא צריך פיקוח על הדרך בה הורים מחליטים לחנך את ילדיהם.
הרי זה כל כך מורכב, איך אפשר בכלל לפקח. יש כל כך הרבה דעות לגבי מה זה חינוך, מה הוא צריך לכלול ואיך לעשותו.

נהדר שהמדינה לוקחת אחריות על אזרחיה. מצידי שהמדינה תשלח עו"סים לכל בית בשראל ותבדוק שהילדים שבעים ומוגנים מפני התעללות .
אבל להתערב להורים בבחירת החינוך של ילדיהם? ממש ממש לא!

שליחה על ידי נהר* » 16 מרץ 2007, 19:57

נאוה,
אתן באמת מאמינות שלא צריך פיקוח על החינוך הביתי?
האם את חושבת שצריך להיות פיקוח על הילודה?, על חינוך וטיפול בילד עד גיל שלוש? האם כל אחד צריך לעשות בקלות את "מה שבא לו"?
שזה לא יפתח פתח לניצול לרעה?
מה קורה בגיל שלוש או חמש שמצריך התערבות כזו?

חותמת על כל מלה של נהר (שכתבה כמעט מלה במלה את מה שרציתי לכתוב).

בעיקר הממסד הבין, שהחוק לא הפסיק צריכת אלכוהול, אלא בסך הכל עודד את פיתוח מאפיית הפשע...
זה העניין, האם אני פושעת? האם אנחנו חותרים נגד החוק כמו מאפייה? ובאמת האם השינוי הזה מתרחש פתאום מגיל שלוש?
"בשם החוק" עלי להמציא שקרים כמו תוכנית לימודים שאין לי שום עניין בה (מהטעם הפשוט שאני לא מאמינה בתוכנית כזו), ולשתף פעולה עם ציניות, שקרים וכוחניות... מה פתאום?
איך החששות שאת מעלה בעניין הטיפול המתעלל ואו המזניח שיש ילדים שסובלים ממנו קשורים לזכות שלנו לחינוך ביתי?

אבל להתערב להורים בבחירת החינוך של ילדיהם?

הבן שלי בחינוך ביתי, עם אישורים כל שנה (כבר 6!!)
ומעולם לא הרגשתי שמתערבים לי בחינוך...
יש ביורוקרטיה, יש פקידים שעושים כל מיני דברים, אבל אף אחד לא התערב לי!!

האם את חושבת שצריך להיות פיקוח על הילודה?, על חינוך וטיפול בילד עד גיל שלוש?
אם אישה מסוממת, היא בהחלט מוצבת תחת פיקוח, וגם לוקחים לה את הילד אחרי הלידה.
אני מקווה שאת לא חושבת שזה פסול....
צריך לשים כל דבר בפרופורציה.
חינוך ביתי ללא פיקוח כמוהו כמתן רישיון להתעללות ולניצול ילדים.
למה לבכות אח"כ?
למה לא לחשוב על כל המשמעויות ולפעול מתוך מחשבה למנוע?

מה קורה בגיל שלוש או חמש שמצריך התערבות כזו?
בגילאים אלו יכולה להיות התעללות מינית (כולל פורנוגרפיה של ילדים) וגם אחרת (אלימות, כליאה ועוד).
מאוחר יותר ניתן להשתמש בילדים גם לסחר בסמים, לעבודה וכדומה.
איזו התערבות?
יש חוק במדינה, אם את רוצה אחרת, את מגישה ניירת ונוהגת אחרת.
כל ה- "כן מאשרים / לא מאשרים" זו ביורוקרטיה מתישה והיא קיימת בכל מוסד גדול (גם לא ממשלתי).

"בשם החוק" עלי להמציא שקרים כמו תוכנית לימודים שאין לי שום עניין בה.
אם את מרגישה צורך להמציא ולשקר - אני לא ממש יכולה לעזור.
כל תכניות הלימודים שהגשתי עד היום היו ביטוי לתפיסה שלי את החינוך הביתי כפי שאני מתכוונת ליישמו.
מעולם לא השוויתי את זה לתכנית של ביה"ס,
מעולם לא התייחסתי לרשימת המקצועות המופיעה באישור לחינוך ביתי,
ומעולם לא התחייבתי על המגמות לעתיד שצויינו בתכנית.
רבים פונים אלי בשאלה מה לכתוב. אני מפנה אותם פנימה אל עצמם:
שכל אחד מבני הזוג יישב ויכתוב את ה "אני מאמין" שלו,
מה זה חינוך ביתי, מה לדעתו חשוב ללמד ואיך לדעתו הדרך הנכונה להקנות את המיומנויות הללו לילדיו.
אח"כ אני ממליצה לשני בני הזוג לשבת ולגבש את הדרך המשותפת שלהם
ובסוף,רגע לפני השליחה, לחשוב על משרד החינוך ולשפץ בהתאם.
הורים שעשו את התהליך רק הרוויחו ממנו.

ולשתף פעולה עם ציניות, שקרים וכוחניות...
זה נמצא בכל מקום, אפילו ב"באופן"

איך החששות שאת מעלה בעניין הטיפול המתעלל ואו המזניח שיש ילדים שסובלים ממנו קשורים לזכות שלנו לחינוך ביתי?
חינוך ביתי בקלות רבה מדי ובלי שאלות יכול לפתוח פתח להשארת ילדים בבית כדי להסתיר את ההתעללות ואפילו לאפשר אותה בצפיפות גדולה יותר.
אני לא מוכנה להיות אחראית ליצירת הפתח הזה.
אני מוכנה לסבול את הביורוקרטיה המתישה ומאמינה שפיקוח מסויים הכרחי כדי למנוע את האופציה הזאת.
למה?
כי אין לי מה להסתיר! וכי אם ילד אחד מתוך רבבה יינצל בגלל זה - שווה לי!
הזכות שלי לחינוך ביתי אינה נפגעת ע"י הביורוקרטיה או הפיקוח, רק הנוחות שלי.
אולי זה עניין של זוית ראייה?

מרגיעון: כרוחב הראות - עומק הרעות

אני לא האוייב, אני רק מנסה להראות שלא הכל זה מה שאנחנו מכירים מהבית.
כשמדובר בחוק רחב חייבים לראות את כל רוחב התמונה.
ואנשים מנצלים פרצות בחוק.
ובריאים מגישים (ומקבלים) קצבאות נכות על חשבון נכים שבאמת צריכים
ועוד ועוד....

ובסוף,רגע לפני השליחה, לחשוב על משרד החינוך ולשפץ בהתאם.
לי זה נשמע כמו הגדרה יפה לשקר. (לא אומרת שאת משקרת אבל כך אני הייתי מרגישה לו הייתי משפצת)

חינוך ביתי בקלות רבה מדי ובלי שאלות יכול לפתוח פתח להשארת ילדים בבית כדי להסתיר את ההתעללות ואפילו לאפשר אותה בצפיפות גדולה יותר.

מי שרוצה להתעלל מוצא דרך גם אם הילד נמצא כמ שעות מחוץ לבית.

את טוענת שצריך להשאיר כל הפרוצדורה הקיימת רק על מנת לצמצם התעללות בילדים?

שליחה על ידי נהר* » 17 מרץ 2007, 10:34

נאוה, מזמן הבנו שאת חושבת שתהליך בקשת האישורים ימנע התעללות, וחלקינו חושבים ואף נוכחנו שזה פתח להטרדה, במקרה הטוב, או להתעללות במשפחות במקרה הגרוע.
לרובינו אין את הסבלנות והמוטיבציה לעמוד מול הפקידים, וגם לא להתווכח את הוויכוח הזה שוב ושוב, את חושבת כך ואני אחרת, האם לא תוכלי להשאיר דף אחד באתר ל משפחות שאינן מבקשות אישור ממשרד החינוך ?

שליחה על ידי רחל* » 17 מרץ 2007, 11:35

האם זה לא היה פותח פתח חוקי להזנחת ילדים, התעללות בהם או ניצול?
בינתיים, מהמעט שאני שומעת עליו- וגם זה די והותר- יש בישראל כל כך הרבה ילדים מוזנחים, מנוצלים לרעה בדרכים שונות, מוכים, נאנסים, מורעבים, עלובי חיים ואומללים. וגם, כמובן, אנאלפבתיים ובורים גמורים. ולמרות כל הפיקוח הקיים על הדרכים ה"חוקיות", התופעה היא רחבה ביותר,
והם כולם הולכים לבתי ספר ולגנים ומעונות יום
לא יודעת אם הגיע מקרה אחד של ילדים במצב כזה מהחינוך הביתי.
אם לא יהיה פיקוח על החינוך הביתי, ספק אם זה ישנה את כמות הילדים המוזנחים.
חוק איסור העסקת ילדים יכול לפתור את הבעיה שנדמה לי שאת מדברת עליה. לכל שאר הבעיות, עינינו הרואות, שום חוק לא עוזר. ילד שחוטף מכות והרעבה והתעללות מינית בבית יקבל אותם בין אם הוא בבית ספר או בחינוך ביתי. אולי רק בשעות שונות. (וזאת מתוך ההנחה הנאיבית שבמוסדות הוא "מוגן". )

נאוה מזמן הבנו שאת חושבת שתהליך בקשת האישורים ימנע התעללות, וחלקינו חושבים ואף נוכחנו שזה פתח להטרדה, במקרה הטוב, או להתעללות במשפחות במקרה הגרוע.

מעצם כך שהחוק לא מכבד את זכותי להחליט על האופן בו יצמחו ילדיי, זה מטריד.
ויותר מכך מאלץ אותי לבלופים שלא מקובלים עלי, ומבזים את המערכת. מגוחך.
מעבר לפער הזה בינינו, אני מאוד מעריכה את הרגישות שלך לילדים שחשופים להתעללות, אלא, שכולנו כאן שותפים להרגשה הנוראית סביב האפשרות של ניצול ילדים, ולא על כך הויכוח.
כשהחוק יכיר בזכותי כהורה לגדל את ילדיי, כחלק מהראיה הרחבה שאת מתייחסת אליה, הוא גם יצטרך לפתור את נושא הפיקוח על משפחות שחשודות כמתעללות.
ועכשיו תסבירי לי איך זה קשור לזכות שלי לכבוד, לאוטונומיה, לבחירה?

האם לא תוכלי להשאיר דף אחד באתר ל משפחות שאינן מבקשות אישור ממשרד החינוך?

הלכתי! אני לא כאן

את טוענת שצריך להשאיר כל הפרוצדורה הקיימת רק על מנת לצמצם התעללות בילדים?
יש לי הרבה מה לומר על הפרוצדורה,
אני בעד קשר עם המשרד.

אבל הבטחתי לעוף מפה, אז תזמיני אותי לדון בכך (אם את רוצה) בדף אחר (חדש או ישן)

_בעיקר הממסד הבין, שהחוק לא הפסיק צריכת אלכוהול, אלא בסך הכל עודד את פיתוח מאפיית הפשע...
זה העניין, האם אני פושעת? האם אנחנו חותרים נגד החוק כמו מאפייה? ובאמת האם השינוי הזה מתרחש פתאום מגיל שלוש?_
פה הגבת על משהו שאני כתבתי.
לדעתי אפשר להבין מפה להיפך, אם בכלל יש קשר: שחוקים שאין להם הסכמה חברתית רחבה הם לא רק חסרי ערך אלא גם מזיקים.
בחוק ה"יובש" לא היה שום ערך.
היה ניסיון לחנך את הציבור - הניסיון נכשל בגדול, והביא לתוצאות גרועות בהרבה מסתם שיכרות.

גם בחוק חינוך חובה הישראלי במתכונתו הנוכחית יש בעיות רבות מאוד.
גם זה ניסיון לחנך את הציבור.
הניסיון הזה נוגד זכויות אדם בסיסיות.
בתקופה מסוימת אפשר להגיד שהיה לו ערך, וגם היתה לו הסכמה חברתית, ולכן הוא היה אולי, דגש על אולי, בסדר לזמנו.

איך החששות שאת מעלה בעניין הטיפול המתעלל ואו המזניח שיש ילדים שסובלים ממנו קשורים לזכות שלנו לחינוך ביתי?
זה לנאוה פרנס, אני מבינה?

חינוך ביתי ללא פיקוח כמוהו כמתן רישיון להתעללות ולניצול ילדים.
נאוה, אני לא מסכימה איתך לחלוטין.
אבל כתבתי מספיק על זה בדפים אחרים.
ומי שבודק התעללות איננו משרד החינוך.

ומי שבודק התעללות איננו משרד החינוך.

מי מדבר על בדיקה?
אני מדברת על הזדמנות רחבה ובטוחה יותר לעשות דברים ושלא יהיה מי שיכול אפילו לראות / לדעת

חינוך ביתי ללא פיקוח כמוהו כמתן רישיון להתעללות ולניצול ילדים.

נאוה אני קוראת את המשפט הזה שוב ושוב ונדהמת. זה נשמע שאת אומרת שהמדינה צריכה עין בכל בית על מנת לשלוט במה שקורה עם כל ילד.
ונניח שכל ילד שחי במדינה הוא אכן באחריותה, האם הדרך לערוך מעקב היא לשלוט בבחירות החינוכיות של כל משפחה? מה הקשר בין בחירה חינוכית להתעללות ופגיעה?

האם את טוענת שהמעקב אחר החינוך של הילדים במדינה קייםבשביל לא לאפשר התעללות?
אם כן אז בודאי שאת מודעת לכך שזה לא עובד. ואני גם מתארת לעצמי שאת יודעת שרוב המשפחות שבוחרות בחינוך ביתי (ואולי כולן) לא עושות זאת על מנת להתעלל בילדים אלא ממניעים הפוכים.

את בטוחה שאת עומדת מאחורי המשפט הזה?

מצד אחד, ביקשו ממני להפסיק לדון כאן,
מצד שני, אתן לוקחות את מה שאני אומרת ונותנות לזה משמעויות אחרות.
אני באמת לא יודעת איך להגיב

אענה לך, אבל תחליטו אם אתן רוצות את הדיון או לא.
אישית, אני עדיין מנסה להבין מאיפה הפחד הזה מהממסד.
אני לא מעוררת את הדיון כדי להרגיז,
אני באמת רוצה להבין מה מניע אתכן לפחד כזה מהמערכת?
אני אישה שמאוד מתקשה עם מסגרות ומערכות, תמיד הייתי....
קשה לי איתם אבל אין בי פחד מהן.
וגם כשהיה פחד, זה לא מנע ממני לעמוד על זכויותיי מולן.
ובניגוד לכולכן או לרובכן,
עמדתי גם מול דיווח לפקידת סעד לחוק נוער (מיד לאחר שהצהרתי שהילד בחינוך ביתי) - ושרדתי כדי לדבר על זה....
הייתי שמחה אילו הייתן מסבירות לי את מה שמניע את הסירוב שלכן,
על פני ההתקפה עלי כאילו אני האוייב שבא לגזול מכן את זכויות היסוד שלכן.
אני באמת מנסה להבין לעומק.

רוב הילדים בארץ וברוב מדינות המערב יוצאים מהבית לגנים ולבתי הספר ובכך חשופים לעיניים אחרות.
שכנים, גם כשהם רואים, מתקשים לדווח.
ילדים שעוברים התעללות מסוגרים יחסית בתוך הבית, שהרי התעללות זה דבר שקורה בין 4 קירות.
נניח שאני הורה מתעלל,
ונניח שאני חכמה כדי לנצל הזדמנויות.
אם אין על החינוך הביתי שום פיקוח, אני מודיעה שאני עושה חינוך ביתי.
עכשיו, אני לא צריכה לדאוג לכלום. הילד שלי בבית כל הזמן, אף אחד לא יכול לראות כלום,
ולי יש את כל הזמן והמרחב לעשות בו כרצוני.

הפיקוח לא מיועד לך ולי ולמשפחות חינוך ביתי אחרות שעושות זאת כי אכפת להן.
הוא חשוב כדי למנוע שימוש לרעה בדרך החיים הזאת, לא לפתוח את הפתח
יש לו לדעתי גם יתרונות נוספים, אבל זה כבר באמת תלוי ברמת פתיחות של כל אחד.

התרגום של מה שאני אומרת לתפיסת עולם של "האח הגדול" באה מתוך ראייה צרה מאוד ואנוכית.
לדעתי צריך להיות חופש בחירה
וגם אמרתי לזיילר בזמנו שלדעתי אנחנו צריכים להיות מסוגלים לרשום את ילדינו לחינוך שבחרנו = חינוך ביתי.
היא ענתה לי: 'אי אפשר לרשום לפטור'
הסעיף החוקי שעל בסיסו אנחנו מקבלים אישור לחינוך ביתי הוא: 'פטור מביקור סדיר'
לכן אנחנו רושמים את הילדים לביה"ס, כי אין 'פטור מרישום'.
אבל מערב לזה,
אני באמת מאמינה שחייב להיות גורם חיצוני שיהיה בקשר עם המשפחות ויכיר את הילדים.
יותר מזה, לדעתי הקשר צריך להיות יותר שוטף ממה שהוא היום, ופחות בעניין בדיקה לצורך הבקשה.
הקשר וההכרות עם המשפחות היה גם בתוך רעיון העמתה.
יש מי שמכיר והוא לא מאיים כמו משרד החינוך, הוא "שלנו".

נכון, זה לא תפקיד מערכת החינוך,
אבל מצד שני, למערכת החינוך יש אפשרות פחותה לחדור לתחום הפרט שלך,
או שאת מעדיפה קשר עם פקידת סעד לחוק נוער?
כי פקידת סעד לחוק נוער יכולה להיכנס לחדר השינה המשפחתי ולהתערב, ואיש משרד החינוך לא.

זה ממש כמו שכולם קפצו בעבר על כך שמשפחות החינוך הביתי מטופלות ע"י משרד הקב"סים.
.
אז הקב"סים באו לראות שהילדים מטופלים ושהמשפחה "בסדר",
תכנית הלימודים הייתה מסמך שאף אחד לא התעמק בו (סימנו

)
ותהליך הבקשה לחינוך ביתי היה קל וחלק.
התרעמו ורטנו שאנחנו לא משפחות מצוקה.
אז משרד החינוך נענה והעביר את הנושא לידי הפיקוח הכולל
הפיקוח הכולל כן מתערב בתכנים ולכן יש היום הרבה דרישות למידע (סדר יום למשל...)
וגם כל מיני קשיים כמו סירובים למניהם...

חוק לימוד חובה נכתב כפי שנכתב ב- 49.
חינוך ביתי לא היה קיים אז, ולא קיבל את מקומו בחוק.
כן, חשוב לתקן את החוק כדי שגם לחינוך ביתי יהיה את המרחב שלו (מה שיאפשר רישום).
כן, יש מקום להתעקש על חופש הבחירה שלנו כהורים.
האם אין מקום לקשר עם מערכת החינוך? למה?
בתי הספר הרגילים תחת פיקוח
בתי הספר החלופיים (אלו שמורדים במערכת) גם בפיקוח.
למה הם כן ואת לא?
איך הבחירה החופשית שעומדת לי כזכות במדינה חופשית, הופכת ל "איש הישר בעיניו יעשה"?
באיזו זכות המדינה כופה עלי לחגור חגורת בטיחות? ומי היא שתגיד לי לחגור את ילדיי? או תגביל את מהירות הנסיעה שלי?
אפשר לקחת את זה לעוד מקומות.

עניתי, אבל כאמור,
תחליטו אם מתאים לכן לדון איתי כאן,
כי אני בהחלט יכולה לכבד את הבקשה להדיר מכאן את רגליי
ולהשאיר את זה כמו שנאמר:
דף אחד באתר ל משפחות שאינן מבקשות אישור ממשרד החינוך.

ותהליך הבקשה לחינוך ביתי היה קל וחלק.
תלוי למי.

לגבי נושא הפיקוח: הוא ראוי לדף נפרד. מציעה להשאיר את הדף כאן לדיון הפרקטי לגבי החיים ללא בקשת אישור.

לתשומת לבכם!
בכרמיאל התקבלה מירושלים רשימת כל הילדים שאינם מופיעים בביה"ס.
ידוע לי כי יש לי חברה ששלפה את הילד מבלי להגיש בקשה.
לא רוצה להיכנס לסיפור הפרטי אבל....
לתשומת לב כל מי שללא אישור - יתכן מאוד שרשימה כזאת נשלחה לכל הקב"סים בארץ

תלוי למי.
לאלו שהתייעצו אתי.
הם התחילו בפחד גדול שפחת לאחר השיחה הראשונית,
וסיימו עם חיוך גדול לאחר שקיבלו אישור.
כאמור, זה השתנה לאחר שהנושא עבר לידי הפיקוח הכולל

לתשומת לב כל מי שללא אישור - יתכן מאוד שרשימה כזאת נשלחה לכל הקב"סים בארץ

יכול להיות שאכן מדובר במשהו כלל ארצי - שמעתי היום שרשימה דומה נשלחה לקב"ס במועצה אזורית מטה יהודה ...

_בתי הספר החלופיים (אלו שמורדים במערכת) גם בפיקוח.
למה הם כן ואת לא?_

הם שייכים למערכת החינוך מהרגע שהגישו בקשה לקבלת הכרה ולכן הם בפיקוח שייקימו את דרישותיה.
אני בחינוך הביתי לא שייכת למערכת החינוך בשום צורה! ולכן אין למערכת הזאת זכות לדריסת רגל אצלי בבית.

את מבלבלת כאן שני תחומים שלדעתי צריכים להיות נפרדים: חינוך ושלום הילד. אם המדינה רוצה לפקח על שלום ילדיה , שתמצא את הדרך. על חינוך הילדים המדינה יכולה לפקח רק כאשר הילדים משתייכים למערכתה חינוך ולא כשהם בבית. זאת כבר חדירה לתחום הפרט.
ולטיעון כי חינוך ביתי יכול להוות עילה להתעללות... חשבתי על זה ואת צודקת משפחה שרוצה להתעלל מעבר לשעות שבית הספר סגור (בהנחה שההורה לא עובד בשעות הבוקר) יכולה להצהיר על חינוך ביתי על מנת לעשות זאת.
את זה אפשר לפתור בכך שישלחו עו"סים לביקורי בית אצל כל ילדי המדינה פעם בשנה. אני בטוחה שכך יגלו ילדים רבים במצוקה ויש לי הרגשה שאף אחד מהם לא יהיה תחת הכותרת של חינוך ביתי.

את מבלבלת כאן שני תחומים שלדעתי צריכים להיות נפרדים: חינוך ושלום הילד

אני לא מבלבלת.
לדעתי (המאוד אישית וסובייקטיבית) שלום הילד הוא קריטריון בכל החלטה / חוק / פסיקה שקשורה לילדים.
ואני (בטבע שלי) אדם שמאוד מעגל פינות ומאוד מתאים את החיים אליו

למה הכוונה להתכונן, כי קיבלו רשימה במועצות?
להתכונן לביקור?
האם אני מחוייבת לאפשר את הביקור, או שזה כפי שמאמאג'י טוענת, פגיעה בזכות הפרט ?
אם אני מסרבת לתהליך ולועדות המחדליות האלה, אני צפויה למשפט?
האם מישהו הוכרח לשים את ילדיו במסגרת?
האם למדינה יש יותר אמירה לגבי איך יתחנכו ילדי מאשר יש לנו כהורי הילדים שלנו?
מישהו יכול לעשות כאן קצת סדר, ולהסביר לי ברור ובשלבים את מה שצפוי לי אם אני לא מגישה את הניירת?
איך במדינות שבהן החינוך הביתי מוכר כערוץ לגיטימי לחינוך מתמודדים עם הנושא של התעללות בילדים?
האם זה יכול להיות פתרון יעיל גם כאן בארץ?
הזכות שלי לבחור איך ילדי יתחנכו לא יכולה להיות מוטלת בספק. אני ההורה.
החובה של המדינה לוודא שזכויות לא מופקעות מילדים. הבעיה היא שמבחינתי המדינה מגבה התעללות בבתי הספר, להמוני ילדים, שוב ושוב, מכריחה, משפילה, שוללת זכויות יסוד, מתעלמת, תקועה במאה הקודמת ולא מעוניינת להשתנות.
כמה משקל יש למסגרת כזו לקבוע שהלמידה הטבעית והחופשית שאני מאפשרת בביתי פחות טובה מהלמידה הנשכנית והמשננת שהיא דוגלת בהם?
מי הם לישפוט אותי, ולמה אני צריכה לדבר איתם ביכלל?
מי שופט אותם?
תודה.

לדעת שיש סיכוי סביר שייפנו וישאלו שאלות, וידרשו הכנסת הילדים למערכת ו/או הגשת ניירת לחינוך ביתי.
לדעת שאם לא תשתפי פעולה ברמה כלשהי יש סיכוי סביר למשפט.
סרוב לביקור יכול לעורר תהיות ולהביא לשליחת פקיד סעד לחוק נוער לבירור.
פקיד סעד לחוק נוער זה אדם עם הרבה סמכויות ל פגיעה בזכות הפרט.

מרגיעון: טוב לבלוע צפרדע מפעם לפעם מאשר להיות חסידה

פסיפלורה, יכול להיות שיאיימו עליך בדברים שנאוה כתבה ויכול להיות שלא. השאלה אם יתקדמו מעבר לאיומים תלויה הדברים כמו אם את יהודיה, נשואה, כמה חדרים יש לך בבית, מדברת עברית שוטפת, ושאר דברים בסגנון הזה שחשובים לפקידים. אם את נמצאת בצד "הנכון" של הנורמה, סביר שאין לך מה לדאוג.

נציגי הישוב בו אני מתגוררת התנו את הישארותי (חידוש חוזה שכירות לבית) בקבלת אישור לחינוך ביתי.
האם יש להם עילה לעשות זאת? איך עלי להתמודד עם מצב זה? (אין לי שום רצון להגיש בקשה לאישור)

צאו לי מהוריד.

מרגיעון

החסרונות הם היתרונות.

השאלה שאת שואלת היא עניין של החוק.

משרד החינוך מחוייב לכפות עליך לשלוח את ילדייך למוסד שמקובל עליו (אישור לחינוך ביתי ייחשב כאן כמוסד כזה, לצורך העניין)

אם את משאירה את ילדייך בבית ללא אישור, מבחינת המדינה את עוברת על החוק.

כתוצאה מזה, משרד החינוך מפעיל לחץ על המועצה - לתבוע אותך למשפט.

אם המועצה אוהבת אותך ולא רוצה להפריע לך לחיות על פי בחירתך,

משרד החינוך ייתבע את המועצה שלך על כך שהיא לא עושה את עבודתה.

ייתכן, שהמועצה פנתה אל נציגי היישוב שלך להתייעצות, והתוצאה היא אולי פנייתם אליך.

אין לי עיצות
עמדתי בעניין ידועה.
אבל חשבתי שיעזור לך לדעת מה אולי עומד מאחורי דרישתם זו

תודה נאוה.
פרטים אלו ידועים לי, השאלה שלי היא האם יש להם עילה חוקית לא לאשר לי את חידוש החוזה על הדירה?

תלוי בסוג היישוב ובחזקה שיש ליישוב (הנהלה / ועד) על בעלי הבתים.
הם יכולים לא למנוע ממך, אבל אולי כן ללחוץ על בעל הבית שלך.

חברה שלי גרה ביישוב בו החליטו ההורים להעשיר את פעילות הגן בגן חובה,
וכך לשלם 550 ש"ח בחודש (במקום משהו כמו: 600 ש"ח לשנה...)

כיון שהיא ביררה טרם המעבר לישוב לגבי גן חובה, היא סרבה לשלם את התוספת.
הופעל עליה לחץ נוראי, הופעל על בעלי הבית לחץ נוראי
ובסופו של דבר היא נאלצה לעזוב את הישוב.

העימות הזה פגע בקשרים שלה בתוך הישוב, ובכלל.....

לה לא היו הרבה ברירות כי לא היה לה את הכסף של ההפרש,
השאלה היא מה האפשרויות שלך....
אני מציעה שתבררי את עניין התלות של בעל הבית בנהגת הישוב.
אם הבית שייך לישוב - אני מניחה שזו התשובה.

מרגיעון: השיוויון האפשרי הוא שיוויון הנפש

היישוב הוא קיבוץ.
אני מבינה מהתשובה שלך שאין חוק שיפנה אותי אלא החלטה שרירותית של בעלי הדירה לא לחדש את החוזה?

אין חוק שמפריע להם להחליט שהם לא משכירים לך את הבית כי את לא מכבדת את נהלי המקום.

זה אפילו יותר לטובתם מאשר אם יש לך אישור והם לא רוצים להשכיר לך כי את לא שולחת את הילדים למערכת שלהם (לא פעם זה תנאי להשכרת הבית)

סליחה שאני שואלת....
האם זה כל כך נורא להגיש את הבקשה?
האם זה חשוב ועקרוני יותר ממעבר דירה?

נגיד להחוק לצידך - האם כדאי לך לריב איתם ולהישאר?
מה ייתן לך לריב איתם ולעזוב?

האם שקלת את כל השיקולים כדי לבחור בדרך הנכונה ביותר עבור כל בני משפחתך?

"אידיאולוגיה" יכולה לפעמים לעוור.

מרגיעון: כשאת לא יכולה יותר - אל תכילי

צאו, אם הקיבוץ מתנה את זה בגלל רצונו שתצרכי שירותים ממנו או מגוף שבו יש לו אינטרס כלשהו (לדוגמא, המועצה), אז למיטב הבנתי התניה כזו אסורה בגלל החוק למניעת הגבלים עסקיים. על פי חוק זה אי-אפשר להתנות שירות אחד בשירות אחר אלא במקרים חריגים ובאישור בית משפט.

את יכולה לפנות (או לאיים לפנות) לממונה על הגבלים עסקיים בתלונה. במידה שהקיבוץ יימצא אשם בהסדר כובל הוא ייאלץ לשלם על זה: מאסר שנתיים או קנס עד 1,090,000 ש"ח וקנס נוסף עד 7,000 ש"ח, לכל יום שבו נמשכת העבירה. אם היה העבריין תאגיד - כפל הקנס האמור או הקנס הנוסף, לפי הענין.

האם מישהו יכול להגיד לי בדיוק מאיזה גיל חל חוק חינוך חובה. שלוש,ארבע,חמש?
תודה מראש.

מגיל "גן חובה", משתנה בהתאם לתאריך הלידה העברי של הילד, יש למש. החינוך חתך תאריכים מ..עד.. כלומר, עבור ילד אחד זה יכול להיות גיל חמש ולאחר חמש ++

למיטב הבנתי התניה כזו אסורה

בינתיים הם מניחים לנו, כנראה שביררו והגיעו לאותה מסקנה.
נציגי הקיבוץ וחברים אחרים אוהבים אותנו ומבקשים שנישאר.
אנחנו ביחסים מאוד טובים וחמים איתם. יש רק את העניין הזה שבעיקר עולה ממרכזת הגיל הרך. היא חוזרת ומבקשת שנסדר את עניין האישור לחינוך ביתי ואני ממשיכה להתעלם מהבקשה.

נאווה:
זה לא ממש עניין של אידיאולוגיה אלא יותר עניין של תחושה פנימית שאומרת לי: צאו לי מהוריד. איני מעוניינת לתת דין וחשבון לאף אחד בנושא גידול ילדיי.
להרגשתי למשרד הבריאות אין זכות להתערב בשאלה האם מלתי או חיסנתי, ולמשרד החינוך אין זכות להתערב בשאלת החינוך שבחרתי.
עיניין של הרגשה, לא נראה לי ממש נושא לדיון.

_זה לא ממש עניין של אידיאולוגיה אלא יותר עניין של תחושה פנימית שאומרת לי: צאו לי מהוריד. איני מעוניינת לתת דין וחשבון לאף אחד בנושא גידול ילדיי.
להרגשתי למשרד הבריאות אין זכות להתערב בשאלה האם מלתי או חיסנתי, ולמשרד החינוך אין זכות להתערב בשאלת החינוך שבחרתי.
עיניין של הרגשה, לא נראה לי ממש נושא לדיון._
גם אני מרגישה כך.
את לא לבד.

_גם אני מרגישה כך.
את לא לבד._

שליחה על ידי ...* » 16 ספטמבר 2007, 22:15

_גם אני מרגישה כך.
את לא לבד_

אנונימי

שאלות:

אולי הילדים יעברו להיות בבית בתקופה הקרובה. גילאים: 5 ו 3 וחצי. המחשבה היא לא בהכרח לטווח ארוך - אולי כן ואולי רק לשנה (ואולי בכלל לא, אבל זה לא שייך). האם במצב כזה מישהו (מהממסד) יכול להתחיל להציק לנו? לי נראה שתמיד אפשר לומר שהילדים בגן פרטי (כפי שהם עכשיו), מכיוון שעדין לא מדובר בגלי בית-ספר.

אם מחליטים להמשיך להשאיר את הילדים בבית גם בהמשך, האם העובדה שלא הוגשה בקשה לפני כן עלולה לגרום לעוינות מצד הממסד?

האם יש דרך לרשויות לדעת כמה זמן הילדים היו מחוץ למסגרת חינוכית בדיעבד? (כלומר - אחרי שהם "עלו" על זה, או אחרי שנעשתה פניה אליהם)

האם נכון שיש היום פחות חשדנות ועוינות לרעיון מצד משרד החינוך?

להציק? הם יכולים לפנות אליכם. הם לא ישלחו אליכם שוטרים או משהו כזה.
לא.
כן -- הם יכולים לשאול אתכם. אין לכם סיבה לשקר בעניין הזה.
זה תלוי בבן אדם. מה שכן, היום יותר אנשים שמעו על זה אז זה פחות זר.

אנונימי

תודה יונת,

להציק - אני מתכוונת האם זה הגיל שכבר זה כביכול עניינם מה הילדים עושים. אני מבינה שכן... לפי מה שנראה לי כדאי (אם אנחנו מחליטים ובוחרים בכיוון הזה) פשוט לעשות את זה ואם זה נמשיך גם הלאה (לגילאי בית ספר) לחשוב האם אנחנו שייכים לאלה שכן רוצים לקבל אישור או לא.

אני מרגישה דרך השאלות שלך הרבה פחד מהרשויות, אני צודקת ?
אני מאד מבינה אותך, אבל רוצה לחזק אותך. אץ לא עושה שומדבר לא בסדר.
ולגבי השאלות הספציפיות:

דווקא העובדה שהם בגן פרטי מאפשרת לך לדעתי יותר גמישות להוציא אותם כרגע, כי לא בהכרח יגיע ישר דיחווח למחלקת החינוך בעירייה שלכם.
גם אני חושבת שלא ויותר מזה, אני מרגישה שכל זמן שלא פונים אלייך בבקשה להסדיר את העניין, ממש אין צורך לעורר מלכויות.
+ 4. כמו יונת. אבל אניחושבת שהכי חשוב זה שאנחנו נהיה יותר ויתר בטוחים בעצמנו וזה לוקח זמן ! אנחנו אוטוטו מתחילים שנה רביעית, ואני מאמינה שסופסופ (ברוך ה') אני בקרקע יותר יציבה וברורה ומכאן יותר קשה להפחיד אותי...

בהצלחה (זה לא במקום המייל).

אנונימי

אני מרגישה דרך השאלות שלך הרבה פחד מהרשויות, אני צודקת ?

ברור

הדימוי העצמי שלי הוא של ילדה קטנה שלא מסוגלת להתמודד עם רשויות. מאלה שישיגו את כל אישורי הבניה רק כדי שלא ידפקו בדלת שני פקחים של המנהל, עם מכתב מפחיד וקנסות... הבנזוג שלי הרבה יותר cool במובן הזה. דווקא בתחום הזה אני פחות מפחדת, אבל בכל זאת - אני בודקת כמה דברים (גם בכיוונים אחרים) לפני (ואם) אנחנו פועלים בכל כיוון שלא יהיה...

בהצלחה (זה לא במקום המייל).

אני לא בטוחה שאת מתכוונת אלי... בכל מקרה תודה על התשובות..

סקרנית לדעת איך זה עובד בפועל. אשאל את השאלות דרך מה שעבר עלינו:

מזכירת היישוב שאלה אותי מה לכתוב בטופס ההרשמה לגן חובה שהגיע עבור יונתן.

שאלה: מה עשיתם בשלב זה (אין לי מושג איך זה עובד בעיר, אז אשמח לחידוד הנושא הזה באותה ההזדמנות)

התקשרו מהמועצב לשאול למה יונתן לא מגיע לגן.

שאלה: מה עשיתם כשזה קרה, או כשהתקשרו מהגן?

התקשרו מהמועצה כדי להזמין אותנו לפגישה (סיפרתי להם שבנוהל לא כתוב שצריך פגישה... אין להם מושג בכלל).

שאלה: באיזה אופן אתם מקיימים את הנוהל? מגישים "הודעה" או בקשה? מסכימים לביקור? עם הילד? בלעדיו? מעמידים תנאים והמועצה פשוט מיישרת קו איתכם?
איך זה קורה בפועל, באיזה שלב הצלחתם להעלם למערכת, ואיך מגיבים הרשויות? אשמח להעביר את הדיון בדף מהתיאורטי למעשי

תודה

טליה נראה לי שחלק מהשאלות שלך צריכות לעבור לדף של משפחות שכן מבקשות אישור..
אצלנו שלחו רק מכתבי הודעה שצריך לרשום את הילדים. התעלמנו. בינתיים מתעלמים מאתנו (טפו טפו טפו ותודה לאל

)
לגבי שאר השאלות זה כבר יותר רלבנטי שוב, למי שאכן פונה ויוצר קשר.
בהצלחה

הבנתי... אז אני מניחה שאתם מתגוררים בעיר?
והעסק הזה מחזיק כמה - חודשים? שנים? זה ממש מסקרן!

אנחנו מתגוררים במושבה (מין יצור כלאיים מימי טרום הקמת המדינה, אבל המושבה שלנו ידועה כמושבת חלמאים ותיקה כך שהיא לא בהכרח מעידה על מקומות אחרים

)

אם יש לך אומץ ובטחון, את פשוט אומרת תודה אבל אני לא מעונינת בהליך ועומדת על כך,
אני הגעתי לפגישה עם הקב"ס והסברתי וחזרתי על כך שאין לי כוונה לעמוד בנהלים (הגשת בקשה, ביקור בית, הרשמה וכו')
הייתי מוכנה למצב של הגשת תלונה במשטרה (כמו שהיא איימה), הייתי מוכנה לעבור דירה, לעבור למדינה אחרת, או לעמוד למשפט. למזלי בינתיים, שנתיים אחרי, לא נדרשתי לאף אחד מאלה, אך אני לא יכולה להבטיח שהמצב יהיה דומה אצלך.
בהצלחה!

טליה, אני ממליצה להגיד פשוט שאתם בחינוך ביתי. אם אין לך כוונה להגיש בקשה לאישור, אז תגידי את זה ותגידי בקיצור למה (את לא צריכה לשכנע אותם, רק להבהיר שאת יודעת מה את עושה).
את מוזמנת לדבר על זה בטלפון -- אשמח לתת את המספר שלי בדואל [email protected].

עברנו לקיבוץ אחר. הקיבוץ החדש לא מציב שום תנאים. הקב"סית הגיעה אלי הביתה והציבה בפני שתי אפשרויות:

למלא טפסים שהשאירה על מנת לבקש אישור. 2. לכתוב מכתב בו אני מודיעה שאני ממתינה לתוצאות הבג"ץ.

לא מתחברת לאף אחת מהם.