מתי נשכב אשתי

בדף טריקים וטיפים בצ'יק צ'ק יש כל מיני דברים שימושיים

כן אני יודע, אבל אני לא נכנס לשם
^{כי אני כבר יודע הכל}

(-:

צוויל

ברשותכם אני לא אתייחס לדיון עם אישה במסע כי אני לא מסכימה איתה בהכול וגם לא מסכימה עם צוויליך בהכול, וזה יהיה טרחני וגם לגמרי גדול עליי להתחיל לפרט את כל ההבדלים. אני כותבת את זה כדי שלא ייוחסו לי בטעות דעות שלא הבעתי במפורש, רק כי לא הגבתי עליהן.

אז ראשית, ציל צול , תודה שהסבת את תשומת ליבי לתגובות שקיבל אחד שיודע בהתחלה. הן לא ממש נרשמו אצלי בתודעה בפעם הראשונה שקראתי אותן אז הלכתי לקרוא שוב, ואני אכן רואה את הדברים אחרת ממך במקרה הזה. אני מסכימה שהייתה כאן התקפה רבתי , אבל, ואולי דווקא משום כך, לא מצאתי בה את המסר שאני ביקשתי להעביר.

מצאתי בה דברים שנעו בין הכפשה סתם, שלא מעבירה בעיני שום מסר קונקרטי, לבין הצטדקות על אי מילוי "התפקיד הנשי", לבין תגובות שהתייחסו, לפעמים בדרך לא יפה, לבעיה הקונקרטית שהעלה אחד שיודע. למשל האמירה "רחמי שמים עליכם הגברים", מעבר לכך שאני מסתייגת ממנה, גם פשוט לא מעבירה את המסר שאני רציתי להעביר. אני רציתי לומר שצורות תקשורת שמבזות ומשפילות אנשים אחרים הן לא לגיטימיות, ואמירה כזו (של ה"רחמי שמים" וכו') אומרת בדיוק את ההפך - שצורות תקשורת כאלה הן לגיטימיות, ו"הנה, הנה, גם אני יכולה לתקשר כך".

אחר כך קראתי את ההצטדקויות למיניהן, על כמה נשים עובדות קשה וכו' ולכן זה בסדר שאין להן כוח לסקס. וזה ממש לא קשור למה שאני אומרת. אני לא הבעתי דעה בכלל בשאלת מקומו וחשיבותו של הסקס בחיי הנישואים או בשאלה של עד כמה ללכת לקראתו במיטה . אני הגבתי על עניין אחר לגמרי, והוא העובדה שדעתו של אחד שיודע בעניינים האלה תובלה באמירות לא ענייניות ולא מכבדות כלפי נשים באופן כללי.

בקיצור, עצם העובדה ש אחד שיודע הותקף לא אומרת שהמסר שרציתי להעביר הועבר. לי לא הייתה שום מטרה לתקוף. היו לי שני רצונות: האחד, להפנות את תשומת ליבו של אחד שיודע בצורה עניינית, לכך שיש מי שנפגע ממה שכתב. אולי זה מעניין אותו (גם אני אופטימית). השני, למנוע במידת האפשר את הקהיית הרגישות הכללית ביחס לביטויים פוגעניים כלפי נשים, כולל זו שתתרחש אצלי אם לא אגיב. ואני מבהירה (לא כלפייך, ציל צול , אלא כלפי אחרים שבטח קוראים) שאני לא מייחסת את ההקהייה הזו למניעים זדוניים כלשהם, אלא זה פשוט משהו שקורה לבד כשנחשפים לתופעה שוב ושוב. בהתחלה זה מזעזע, אחר כך קצת מטריד, ובסוף נראה נורמלי, חלק מהחיים. לכן אני חושבת שזה כן מועיל להעיר על זה, גם אם זה לא משנה את עמדתו של איש .

באשר לשאלה האם אפשר למצוא דרכים להגיב בדרך שתבטא עמדה אבל גם לא תשתיק? אני עונה שזה מה שניסיתי לעשות. ניסיתי להתנסח בצורה מאוד עניינית ואפילו עדינה. אולי לא הצליח לי, ואשמח לשמוע אם יש לך או למישהו אחר רעיון איך לשפר.

ועכשיו לסעיף 2 אצלך (-:

אני מסכימה עם מה שכתבת במאה אחוז. לא סתם כתבתי שאני שמחה שיש מי שמצליח לנהל דיאלוג מכיל יותר עם אחד שיודע. אני בטוחה שהדיאלוג הזה משפר את העולם הרבה יותר מההערה שלי. אבל אני כרגע לא מסוגלת לו, לפחות בלי להשקיע מאמץ רגשי חריג. אז לקחתי לי תפקיד אחר הפעם, ובעיניי גם לו יש מקום. כאמור, אני באמת מאוד שמחה שאחרים מנהלים דיאלוג אישי יותר. באמת באמת.

צוויליך,

אם אתן רוצות לגרום לו להפסיק לכתוב אתן בהחלט בדרך הנכונה.

אין לי שום רצון לגרום ל אחד שיודע להפסיק לכתוב. אבל כמו שאתה כותב את זה, זה נשמע כאילו אם הוא יפסיק לכתוב זה יהיה איזה מן "עונש" על היותי לא "נחמדה" מספיק.
אז זה לא.
וחוץ מזה, כמו שכתבת יפה, לא מדובר פה במרחב מוגן. יש כאן כל מיני דעות, את שלי הבעתי בצורה מנומסת. אפשר להסכים איתה ואפשר שלא. מתגובתך לא הצלחתי להבין אם אתה לא מסכים איתה לגופה או שאתה חושב שיש מקום לצנזר אותה כדי שיהיה לאחד שיודע נוח יותר.

אם תרצו לשמוע את הקול הגברי שלא עבר סדנת חשיבה נכונה מתקדמת - אחד שיודע? מביא כזה.

אתה חושב שקול גברי שלא כולל התנסחויות מכלילות כלפי נשים הוא בהכרח לא אותנטי? שגברים צריכים סדנאות כדי לעקור מעצמם חשיבה שוביניסטית? אני לא. מקווה שתבהיר למה התכוונת פה, כי אני מניחה שלא לזה.

תרצו לשמוע את עצמכן במקום? אפשר.

כל אחד שכותב עושה זאת כי הוא רוצה גם לשמוע את עצמו וגם שאחרים ישמעו אותו, ואני בכלל זה. זה לא במקום לשמוע אחרים.

אני הגבר קורא בקביעות התנסחויות פוגעות, מבזות, מזלזלות, מכלילות, סקסיסטיות כלפי גברים. עד לגועל. פה באתר. גם בדף זה.

חבל. אתה צודק שהיו פה בדף התנסחויות כאלה. אני מקבלת שאם כבר הערתי, היה מקום להעיר גם עליהן. אבל לא מצדיקים קיומו של עוול אחד בקיומו של עוול אחר.

כן, אפשר להכיל. עוד קצת מאמץ.

אני חושבת שכל אחד מאיתנו יחליט בשביל עצמו איפה בחיים הוא משקיע עוד קצת מאמץ .

טלי, קראתי אותך. מקבלת לגמרי ותודה על ההשקעה בהסבר. היה שווה כי אני מבינה אותך הרבה יותר טוב עכשיו וכתבת דברים חשובים מאוד לטעמי.
וגם מתנצלת שהנחתי את תגובתך בסל אחד עם תגובות מסוג אחר לגמרי. זה נשטף לי בזרם שלא בצדק.

סליחה שאני חוזרת אחורה,( אני באופן אישי מוצאת את זה מרענן ואולי זה אפילו טיזר שתול, לשמוע פה בבאופן מישהו שנשמע כמו טוקבקיסט בynet, לא כל יום אנחנו מנהלים דיאלוג שכזה.)

רציתי לשאול את אשה אוהבת, שכבר שמעתי את עמדתה ומנהגה בזוגיות בדפים שונים, ותמיד לקחתי לתשומת ליבי, גם אם לא אימצתי באופן מוחלט, מה היא עושה, עשתה בימי הוסת, אחרי לידה וכולי לגבי יחסי המין.
אני מקווה שזה לא אינטימי מדי.

אם נחזיר את הדף למה שניראה לי כנושאו העיקרי -
חוזה הזוגיות כולל בתוכו גם מרכיב משמעותי של יחסי מין. תדירות סבירה היא סביב 2 פעמים בשבוע (מחקרים רבים למשך שנים רבות עם נחקר אחד בעל משמעות אוניברסלית - אני

)
על סמך אותם מחקרים (וגם קריאה מרובה באתר מסוים שבו נשים מרבות להתבטא) אני מתרשם כי נשים רבות תופסות את מרכיב יחסי המין כחלק ממשוואה מורכבת בהרבה
שבה התדירות תלויה גם בחשבונות המחמאות ההדדיות, השתתפות במשימות הבית הסדירות, מצב פיזי (לקראת הריון, מהלך הריון, זמן קצר אחרי לידה, עייפות מטיפל בתינוק וחוזר חלילה),
מצב חשבון הבנק, אי שיכחת תאריכים חשובים (ימי הולדת, נישואים, הצעת נישואים, ולנטיין) תמיכה משפחתית (מול החמה, מול הגיסה, מול האחות...) וכן פרמטרים נוספים שטרם הצלחתי לעמוד עליהם.
סך הכל מדובר באותה תדירות (" מה, אתה ברצינות חושב שאנחנו, נשים יקרות, לא רוצות סקס? ) אבל רק פעם בשלושה חודשים עד פעם בשנה וגם זו עם מנה משמעותית של "בכלל תגיד תודה שאני
שוכחת את כל מה שיש לי נגדך למשך של 15 דקות").
הנ"ל ניכתב בציניות אבל משקף מציאות.
אם זו היתה כל התמונה - ניחא. זה מתנהל במסגרות של ניהול יחסים וכל אחד מנהל את מערכות היחסים שלו במיטב יכולתו. פותח במערכת יחסים כרצונו, ממשיך כרצונו ומפרק כרצונו.
הבעיה המרכזית מתעוררת כאשר כל זה מעורב בתוך מערכת חוקים שבה לגברים יש עלות גבוהה לפירוק של יחסי זוגיות במיוחד אחרי הולדת ילדים. ומצד שני אין לגיטמציה למענה אחד
הצרכים הבסיסיים שמערכת יחסים זוגית אמורה לכלול (אני מדגיש - לא כחובה אלא כרצון הדדי) - כלומר יחסי מין תדירים.
העלות הזו כוללת השתעבדות כלכלית כל כך משמעותית עד שיש גברים רבים שיעדיפו (מסיבות כלכליות) להישאר בתוך מערכת יחסים שמבחינתם
בלתי רצויה רק משום שהם אינם מעונינים או מסוגלים לעמוד בעלות של פירוקה.
חלקם בוחרים במסלולים עוקפי זוגיות (ראה הפוסט של אחד שיודע מתאריך 6-11) וחלקם מוצאים הקלה באימוץ התפישה הנשית.
לטעמי - זה לא צודק ולא הוגן. יום אחד הפרולטריון יקום על המעמד המשעבד ויפרוק את כבליו (הכלכליים).

אני הבנתי יום אחד שאני מצפה לאהבה בדמות נאמנות הלב והרגשות והוא חווה אהבה בצורה של התמסרות מינית.
מאז קל לי יותר להבין את הצורך שלו, שלא תלוי בעייפות וכו...

_אני מתרשם כי נשים רבות תופסות את מרכיב יחסי המין כחלק ממשוואה מורכבת בהרבה
שבה התדירות תלויה גם בחשבונות המחמאות ההדדיות, השתתפות במשימות הבית הסדירות, מצב פיזי_
עוד אחד שלא יודע, קראתי בעניין את דבריך, ואני מאמינה שאתה מייצג עמדה גברית מאוד רווחת (אולי צוויליך מוכן להגיד עד כמה רווחת, לדעתו).

בחלק ממה שאתה אומר אני מסכימה איתך, אבל אני רוצה להגביל את עצמי ולהתייחס אך ורק למשפט שציטטתי.

הוא כואב לי, ואפילו במיוחד מפני שהוא מייצג גישה כל כך נפוצה שנדמה לפעמים כאילו היא הדומיננטית בחברה שלנו (כתבתי "נדמה" רק מפני שלא ערכתי מחקר על זה ולא זוכרת שקראתי לאחרונה סטאטיסטיקה בנושא, אז לא רוצה להתחייב). בכל אופן, גישה קשה ומכאיבה שלדעתי גורמת לנזקים חמורים בחיי הנישואין של זוגות רבים.

כלומר:
לא הבעיה גורמת לנזקים בחיי הנישואין, לדעתי,
אלא הגישה הזאת!

כי מה כתבת פה? כתבת שאתה מתרשם שהנשים "תופסות את מרכיב יחסי המין כחלק ממשוואה מורכבת בהרבה". כלומר, אתה מתאר כאן את "הנשים" (הכללה גורפת, אבל תרשה לי להניח שהיא מבוססת על
מחקרים רבים למשך שנים רבות עם נחקרת אחת בעלת משמעות אוניברסלית
ומהתיאור הזה עולה, שהאשה עושה חשבון מכוון: יש לה רשימת מכולת כזאת, שלפיה היא שופטת אותך הגבר (אני כותבת בגוף שני אבל מתייחסת להכללה שלך, כלומר זה לא טיעון אישי בהכרח) ואם קיבלת ציון טוב היא תשכב איתך ואם לא, היא תעניש אותך.

מדוע הגישה הזאת כואבת לי?
לא רק מפני שהיא שגויה מן היסוד ואני באופן אישי ממש מרגישה נשרטת מתחושת העוול שמציפה אותי.
אלא מפני שהיא מתייחסת לאשה (כל אשה, בהכללה, והאשה שלך, בהפרטה) בצורה כל כך לא חברית, לא הוגנת, לא מיטיבה, חסרת אמפתיה.
מפני שהיא מייחסת התחשבנות לאשה - אבל בפועל, ההתחשבנות קיימת בעיניים של הגבר.

אתה כותב לדוגמא:
מצב פיזי ([...] זמן קצר אחרי לידה
אתה באמת לא מסוגל לדמיין לעצמך איך מרגישה אשה אחרי לידה? ואם היא האשה שלך, אז אחרי לידת הילד שלך? באמת? אתה כל כך מנותק ממנה, כל כך לא איכפת לך ממנה, כל כך אתה לא מסוגל אפילו לחלקיק שניה לנסות אפילו לראות איך זה מרגיש פיזית מהצד שלה?
אתה מסוגל להבין את הכאב שהיא חוותה?
אתה מסוגל להבין מה פירושה הפיזי, במובן הכי בסיסי, של העובדה שבמקום הכי רגיש ואינטימי שלה עבר תינוק שלם? שברוב המקרים היא סבלה קרעים או שחתכו אותה, אולי תפרו אותה, היא בעצם פצועה וחבולה, וכואב לה, והיא גם מדממת?
כשאני קוראת התייחסות כל כך נטולת הבנה, נטולת יחס, נטולת איכפתיות בסיסית שאני מצפה לה כלפי כל בן אנוש ועל אחת כמה וכמה כלפי אשה אהובה שילדה עבורנו את הילד שלנו - זה כואב לי בשם כל אשה שהגבר שלה מרגיש ככה, חושב ככה, מאשים ככה.
זה מרגיש כאילו אתה מזלזל בכאב שלה, מזלזל בעייפות שלה, מזלזל באובדן הכוחות שלה, מזלזל בכאב שלה.

ואני אגיד לך עוד דבר: גבר שבא עם גישה כזאת, זה בדרך כלל הולך עם התרכזות אנוכית בעוד תחומים. סליחה שאני משתמשת במלה המפורשת "אנוכיות" אבל זה מה שאני רואה פה. אני רואה גבר שרואה את עצמו על חשבון ראייה של אשתו. לא ליד, לא לצדה, לא עם הבנה, חמלה, איכפתיות, חום והכרה בה כבן אדם עם צרכים ועם כאבים, אלא ראייה שלה כמישהו שאמור "לספק לו" משהו לא משנה איך היא מרגישה ולא משנה כמה פגעת בה.

אז נכון. בשורה התחתונה אתה צודק: רוב הנשים אכן מושפעות מאוד מאוד מהאווירה שהן חיות בה. ואם הן מוצאות את עצמן חיות עם גבר שלא רואה אותן ממטר, החשק המיני שלהן נוטה להיעלם.
אבל זה לא מתוכנן, זה לא בגלל "גישה", זה לא מכוון וזה לא "עונש". זה ביולוגי וטבעי. אם מתייחסים אלי לא יפה ולא מתחשבים בי, איך אני אהיה מלאה רגשי אהבה וחמימות כלפיך?

רציתי לשאול את אשה אוהבת, שכבר שמעתי את עמדתה ומנהגה בזוגיות בדפים שונים, ותמיד לקחתי לתשומת ליבי, גם אם לא אימצתי באופן מוחלט, מה היא עושה, עשתה בימי הוסת, אחרי לידה וכולי לגבי יחסי המין
אני רוצה להגיד, שהיא כבר ענתה על השאלה הזאת.
אבל יותר מזה אני רוצה להסב את תשומת לבך לעובדה, שמובלעת פה ההנחה שבעלה אדם אטום, עיוור ולא מתחשב. נראה לך שבזוגיות כזאת אוהבת יש אפשרות שהיא נשואה למישהו שמעמיד אותה במצבים קשים? ודרך אגב, "יחסי מין" הם משהו עם הגדרה מאוד מאוד רחבה. כשאת אחרי לידה ואולי עם תפרים, נראה לי שחדירה היא לא רעיון מוצלח, אבל הלו, יש עוד אפשרויות...

חס וחלילה, אני לא מניחה דבר כזה על בעלה, ואני נוטה להניח שבעלה נחמד וטוב ומתחשב כמעט כמו בעלי, אבל אני יודעת שהצורך הפיסי והנפשי של הגבר ממשיך להתקיים גם כאשר אנו מוצפות ברגשות, הורמונים ותחושות שונות.

ומהתיאור הזה עולה, שהאשה עושה חשבון מכוון: יש לה רשימת מכולת כזאת, שלפיה היא שופטת אותך הגבר (אני כותבת בגוף שני אבל מתייחסת להכללה שלך, כלומר זה לא טיעון אישי בהכרח) ואם קיבלת ציון טוב היא תשכב איתך ואם לא, היא תעניש אותך.
במפורש כתבתי שאני מבין שלא מדובר בחשבון מכוון. אני חושב שאני מסוגל להבין שמדובר במצב פיזי או נפשי שהוא תוצאה של מרכיבים רבים שאת חלקם פירטתי בניסיון (כנראה שבחלקו לא מוצלח) להיות קצת הומוריסטי. אפילו אני כגבר מסוגל להיות במצב פיזי(עייפות קיצונית או מחלה) או נפשי (טוב - זה ידרוש הרבה מאד מאמץ מצד אישתי להביא אותי למצב הזה

) שלא מאפשר לי "לעשות סקס" עם אישתי.
הרעיון היה להפנות את הזרקור לכיוון אחר לחלוטין. ביחסי זוגיות יש מבנה של הדדיות שקשור בין היתר ליכולת של כל אחד מהצדדים להיכנס, להישאר ולצאת מאותם יחסים באופן חופשי.
התפישה שלי (וכנראה של גברים רבים נוספים) היא שהמיבנה החברתי והחוקתי הוא שהעלות של יציאה מיחסי זוגיות במיוחד כשיש ילדים, או כאשר יש נכסים משמעותיים (חזקת משמורת, חזקת השיתוף, עלות מוניטין ועוד) מיצר מחסום כלכלי משמעותי לפירוד.
הדינמיקה הזוגית בתוך הקשר מושפעת רבות מהאלטרנטיבות הקיימות מחוץ לקשר גם אם האלטרנטיבות לא ממומשות.
אי הגינות (לפחות נתפשת ככזו) באחד השלבים עלולה ליצר עיוותים אצל כל אחד מהשותפים לקשר.

התפישה שלי (וכנראה של גברים רבים נוספים) היא שהמיבנה החברתי והחוקתי הוא שהעלות של יציאה מיחסי זוגיות במיוחד כשיש ילדים, או כאשר יש נכסים משמעותיים (חזקת משמורת, חזקת השיתוף, עלות מוניטין ועוד) מיצר מחסום כלכלי משמעותי לפירוד.
טוב, עם זה אני מסכימה לחלוטין.
רק רוצה להפנות את תשומת לבך לעובדה שעבור רוב הנשים, המחסום הכלכלי עוד יותר קשה מהמחסום לגברים.
הגבר חושב על מה שהוא יפסיד.
האשה, כשהיא מתגרשת, היא לרוב מעבירה את עצמה ואת ילדיה למצב של עוני. לא סתם הפסד, פשיטת רגל ממש.
זאת הסטאטיסטיקה הקשה.
הרבה יותר נשים נשארות בנישואין קשים בגלל המצב הכלכלי, או מחכות עד שהילדים יגדלו כדי לעשות את הצעד, למרות סבל עז.

אי הגינות (לפחות נתפשת ככזו) באחד השלבים עלולה ליצר עיוותים אצל כל אחד מהשותפים לקשר
אני מסכימה.
ולכן הייתי אומרת, שהבסיס לכל קשר זוגי מוצלח הוא קודם כל הגינות.
הגינות וחברות.
ולצד הגינות וחברות, משיכה ואהבה.
ואם יש את זה, את מקבלים מערכת יחסים כמו שמתארת אשה אוהבת.

_רציתי לשאול את אשה אוהבת, שכבר שמעתי את עמדתה ומנהגה בזוגיות בדפים שונים, ותמיד לקחתי לתשומת ליבי, גם אם לא אימצתי באופן מוחלט, מה היא עושה, עשתה בימי הוסת, אחרי לידה וכולי לגבי יחסי המין.
אני מקווה שזה לא אינטימי מדי._

התשובה ניתנה בצורה ברורה על ידי בשמת:

אבל יותר מזה אני רוצה להסב את תשומת לבך לעובדה, שמובלעת פה ההנחה שבעלה אדם אטום, עיוור ולא מתחשב. נראה לך שבזוגיות כזאת אוהבת יש אפשרות שהיא נשואה למישהו שמעמיד אותה במצבים קשים? ודרך אגב, "יחסי מין" הם משהו עם הגדרה מאוד מאוד רחבה. כשאת אחרי לידה ואולי עם תפרים, נראה לי שחדירה היא לא רעיון מוצלח, אבל הלו, יש עוד אפשרויות...

אני לא רואה בקיום היחסים איזה שרות שאני נותנת לבעלי כי מגיע לו, אלא כהענות לאהבה שהוא רוחש לי. הוא רוצה לקיים איתי יחסים לא בגלל הדחף המיני שלו (בודאי גם, אך לא רק), אלא כי מבחינתו זו הדרך האולטימטיבית לאהוב אותי. כמובן שבתקופות שאני אחרי לידה הוא לא יזום חדירה, וגם בימים אחרים בהם לא מתאימה לי חדירה, למשל כשהיה לי מחזור, הרי שאם היה מתחיל להראות סימנים בכוון של קיום יחסים, אז הייתי לוקחת את זה למקום שלא כולל חדירה, אך מביאה לפורקן עבורו. לי אישית לא חסר לא להגיע לפורקן לעיתים קרובות. אני שמחה שאני יכולה לעשות לו טוב ונעים.

אצלנו יחסים תמיד הולכים יחד עם בילוי נעים שהיה לנו יחד, יום נעים שהיה לנו, שיחה מרתקת, ספורט שעשינו יחד וכו'. קיום יחסים הוא חלק מהאהבה בינינו. עוד סוג של חיבוק, של ליטוף.

המצב הנתון הוא שאני חשה פחות צורך בפעולה של קיום יחסי מין. יש לי פחות את הדחף להבעת האהבה דווקא בצורה של קיום יחסים. וזה בכלל לא קשור למה שבעלי עושה או לא עושה(זאת בתגובה לדברים שנאמרו בדיון אחר שתפקידו של הבעל לגרום לאשתו להתחרמן). ככה זה מבחינתי. אבל זה לא אומר שבגלל זה אני צריכה לדחות אותו ב- 9 מתוך 10 פעמים שהוא יזום קיום יחסים.

אני כבר הערתי למעלה שמאד מפריעה לי ההכללה שאחד שיודע עושה לנשים, כאשר הוא בעצם מדבר על אשתו. אבל יתכן שיש נשים נוספות שמעוניינות לקיים יחסים פחות מאשר הבעל שלהן, ואז הן דוחות אותו. אבל לדעתי זה הולך יחד עם הרבה קשיים נוספים, שגם אותם הוא תאר : יש לי צרכים אחרים מלבד סקס שאותם אשתי מספקת עוד פחות - בילוי שהיא תארגן, ארוחת ערב ביתית, לקפוץ אליי ולחבק אותי שחוזר הביתה מהעבודה, לפנק אותי מדי פעם ולתת לי תחושת אהבה, שתבין אותי ותתעניין בי, שתספק לי שיחה מאתגרת, שתיתן לי פעם בשנה ביומולדת משהו שאני באמת רוצה, ולא משהו שהיא רוצה לתת. אלו בדיוק אחד לאחד הדברים שכן יש ביני לבין בעלי - גם אחרי 30 שנה. זה הכל חבילה אחת.

אני באמת חושבת שהנושא של קיום יחסים, או חוסר קיום יחסים, קשור לאוירה ואהבה כללית שיש בבית. בדיוק כמו שבשמת כתבה -

_בשורה התחתונה אתה צודק: רוב הנשים אכן מושפעות מאוד מאוד מהאווירה שהן חיות בה. ואם הן מוצאות את עצמן חיות עם גבר שלא רואה אותן ממטר, החשק המיני שלהן נוטה להיעלם.
אבל זה לא מתוכנן, זה לא בגלל "גישה", זה לא מכוון וזה לא "עונש". זה ביולוגי וטבעי. אם מתייחסים אלי לא יפה ולא מתחשבים בי, איך אני אהיה מלאה רגשי אהבה וחמימות כלפיך?_

אבל מצד שני - אם הצורך בקיום יחסי מין לא ממולא לאורך זמן (אפילו בצורה מוצדקת לגמרי, כי האשה עייפה, עסוקה עם הילד, מותשת) אז החסר הזה גורם לבן הזוג שצרכיו האלו לא ממולאים לאורך זמן לא להיות נחמד, לא להיות מפרגן וכו'. הוא מרגיש שהצורך שלא לא ממולא, ושבן הזוג לא עושה כל מאמץ לספק לו את הצורך, אפילו אם זה קשה. אני לא מדברת על מצב רפואי שמונע קיום יחסים, אלא יותר מצב של עייפות, חוסר חשק וכו'. מצבים שבהם נראה שאפשר לעשות מאמץ ולקיים יחסים גם אם לא ממש חשים צורך.

בכוונה לא כתבתי אשה וגבר, כי יש לי דווקא חברה שמשתגעת ורוצה להתגרש כי בעלה לא מעוניין לקיים יחסים יותר מאשר פעם בחודש. היא מאד מתוסכלת. היא מרגישה שצורך מאד בסיסי שלה לא מתמלא לאורך שנים. והיא מבינה שבעלה עובד קשה, יש הרבה דאגות מהעבודה, משכנתא על הראש, עייפות קשה, אבל זה לא עוזר. היא עדיין מרגישה שהיא לא יכולה לבלות עם הויברטור שלה ולחוש נאהבת.

_הבעיה המרכזית מתעוררת כאשר כל זה מעורב בתוך מערכת חוקים שבה לגברים יש עלות גבוהה לפירוק של יחסי זוגיות במיוחד אחרי הולדת ילדים. ומצד שני אין לגיטמציה למענה אחד
הצרכים הבסיסיים שמערכת יחסים זוגית אמורה לכלול (אני מדגיש - לא כחובה אלא כרצון הדדי) - כלומר יחסי מין תדירים._

אתה לא חושב שהבעיה היא מערכת של פערים בזוגיות? אתה באמת חושב שהמחיר הכלכלי הוא הבעיה?
כי לי נראה כאילו הסיפור הוא הרבה יותר עצוב ובסיסי מזה: שני אנשים שרוצים דברים שונים בתוך זוגיות. ואיכשהו, באיזשהו שלב של החיים, זה הסיפור כמעט של כולם.

אני גם חושבת שמערכת יחסים אמורה לכלול יחסי מין תדירים ולמעשה כשזה לא קורה אני מרגישה רע. לא רע בגלל בעלי, רע בגללי. זה כיף שיש סקס תדיר! סקס זה דבר אדיר שלא לדבר על כמה טוב זה עושה לאהבה. אני נורא מתבאסת עליי ועל הגוף שלי עם מערכת החשקים המסובכת שלו ולמה זה לא יכול להיות יותר פשוט? אבל זה פשוט לא ככה, זה מה שזה. לפעמים המון חשק, לפעמים מעט חשק. לפעמים יכולת ללכת לקראת בן הזוג שלי, לפעמים שום יכולת. ולא בגלל שאני אנוכית ומניאקית, אלא פשוט כי זה ככה. עד כמה אדם (גבר או אשה) אמור וצריך ללכת נגד עצמו בשביל בן הזוג שלו? זאת שאלה מסובכת. אני מרגישה שאפילו על טיפה אחת של זיוף שנינו משלמים מחיר כבד, ממשי, כזה שממש אפשר לראות, אחר כך.

אני מוכן לעשות בשבילה דברים שאני לא אוהב (כמו לרדת לה) כי היא אוהבת את זה, אבל קשה לי אם היא לא מחזירה לי באותה מטבע.
מצטערת, אבל חייבת לחזור אחורה עד לשם. קודם כן לכותב - זאת סיבה כל כך גרועה לעשות את זה, ודיי הגיוני שאת לא תעשה זה מי יודע מה טוב בגלל זה. זה דורש השקעה ורצון לענג, ולא מתוך רצון לתת כדי לקבל. זאת טעות בסיסית שיכולה להרוס את המין מהמון הבטים.
עכשיו מהצד הנשי. אם אישה הייתה כותבת את זה היו קופצות לא מעט נשים שהיו אומרות, צועקות, לא!!! מה פתאום, שתעשי משהו שאת לא רוצה במיוחד אם הוא לא מוכן להחזיר בחזרה.
משחקי כוחות, עדיף לוותר בחיים, במיוחד במדובר בחדר המיטות.

התפישה שלי (וכנראה של גברים רבים נוספים) היא שהמיבנה החברתי והחוקתי הוא שהעלות של יציאה מיחסי זוגיות במיוחד כשיש ילדים, או כאשר יש נכסים משמעותיים (חזקת משמורת, חזקת השיתוף, עלות מוניטין ועוד) מיצר מחסום כלכלי משמעותי לפירוד.
איך שגלגל מסתובב לו…
פעם רק הנשים היוו סובלות מגירושין. שמן הטוב נהרס, יכולת לכלכל את עצמן היה מוגבל.
היום שני הצדדים סובלים.
מקווה שדיונים כאלה בין המינים, יגרמו שאף אחד לא יצא נפסד מלהבין שהוא או היא עשו טעות בבחירה.

אבל זו לא הסיבה שאני כותבת פה. אני דווקא רוצה לכתוב לנשים.

אני באמת חושבת שהנושא של קיום יחסים, או חוסר קיום יחסים, קשור לאוירה ואהבה כללית שיש בבית.
מסכימה ביותר.
אני נורא מתבאסת עליי ועל הגוף שלי עם מערכת החשקים המסובכת שלו ולמה זה לא יכול להיות יותר פשוט? אבל זה פשוט לא ככה, זה מה שזה. לפעמים המון חשק, לפעמים מעט חשק. לפעמים יכולת ללכת לקראת בן הזוג שלי, לפעמים שום יכולת. ולא בגלל שאני אנוכית ומניאקית, אלא פשוט כי זה ככה.
זאת נקודה חשובה, אני חושבת. שוב פעם אני מדברת אליכן, לא אל הגברים הלא מסופקים.
הדף הזה גרם לי הרבה לחשוב עליו, הייתה לי התלבטות אם לכתוב דברים כאלה פה, אבל אני לוקחת נשימה והנה זה בא…
יש פה הרבה נשים שהולכות לשיעורי יוגה או פילטיס או יוצאות להליכה, כל זה למען בריאות גופן. עכשיו לא תמיד בא, והמוח נאבק כן או לא, והידיעה שזה טוב לנו, ונרגיש כל כך טוב אחר זה גורם לנו למצוא את החשק.
מה נותן לנו מין טוב (חשוב שהוא נעשה טוב, ולא כעוד משהו שאנחנו מסמנות כוי ברשימה ה-טו דו ליסט): כושר גופני (גמישות, אירובי, שירירים…), תרגילי נשימה, מדיטציה, התחברות לבן זוג, והרשימה עוד ארוכה ואחרי כל זה אם אנחנו משקיעות ועושות את זה נכון נגיע גם לאורגזמה, ואם נעשה את זה ממש טוב אפשר להגיע לכמה.
לא שווה למצוא את החשק לזה?
אומרים שאם היו מחלקים את מידת העונג מהמין לעשר, תשע קיבלו הנשים, ואחד נותר לגברים. מי יודע אם זה נכון מבחינה מדעית? אני יכולה רק לספר מבחינה אישית. אני יכולה לגמור כמה וכמה פעמים בזמן שבן הזוג מגיע לאורגזמה אחת.
אח, נפלאות הגוף האישה (-:. אנחנו יוצרות חיים, ויכולות להגיע למולטי אורגזמה.

אני חוזרת קצת אחורה למשהו שציל צול כתבה:
נשים כאלה למדו להיגעל ולהירתע ממין כזה ולתפוש אותו כמשפיל ומבזה. ולא תמיד הן תדענה מאיפה באה להן הרתיעה. לפעמים זה בגלל שהן צפו בגיל מוקדם בסרט פורנוגרפי שבו הכריחו אשה לבצע מין אוראלי וזה נצרב אצלן כמראה משפיל.
זה נכון לפעמים, אבל הרבה פעמים נשים נגעלות בגלל שזה מה שהחברה שידרה להן, וזה נוגע לא רק למין אורלי אלא למין בכלל. הן יוותרו על תנוחות מסוימות בגלל שהן מרגישות מושפלות, כאשר הן נמצאות בחדר סגור עם בן זוג שהן אוהבות, והן לא יודעות שדווקא התנוחה הזאת יכולה להביא אותן לשיאים שהן עוד לא הכירו.

חייבת לזוז, אז שולחת ככה. מקווה שלא יצא מבולבל. אשמח לשמוע מה אתן חושבות

טלי,
אכן דברייך היו מנוסחים בצורה מנומסת.
ועדיין חשבתי שתוכנם עשוי להביא את הדיון לגבעות השוממות של הפוליטיקלי קורקט.
"עונש"? "לא נחמדה"? לא יודע. שלך. תתפשי בדרכך אם את מפסידה הזדמנות כלשהי אם גבר מגיב פה ונכנס לדיון בגוב הנשים הזה והולך לחפש את החברים שלו (יש מכבי?) כי הוא מכליל.
אולי את לא מפסידה דבר.
האם אני חושב שיש לצנזר אותה עבור אחד שיודע ??? את צוחקת עלי. לא'דע מה לומר לך על זה. שאלה ממולכדת, לא...?
אכן כתבת מנומס, אבל בניגוד אלייך אני רואה בנאדם שמדבר בהרבה כאב על מצב שנתפס אצלו כמילכוד ברמה האישית, הזוגית, החברתית, הכלכלית.
אני בחרתי להגיב בדפים שונים בניסיון למצוא נקודה שמראה על אופציה. כשכואב לבנאדם הוא זקוק לאופציות, לא לצימצום. אל תדבר ככה, אל תחשוב ככה. אתה פוגע. כואב לך אבל זו לא סיבה לפגוע באנשים אחרים, במיוחד שהם מנסים לעזור לך, ושהם נשים, ושצורם לך וכו'.
ושמה שכתב הוא לא בסדר, כי לא בסדר לדבר כך על נשים.
עבורו יש פה הזדמנות ללמוד שאולי המציאות מכילה יותר הזדמנויות ממה שחשב (ושאינו צריך להידרש למה שחווית כ דעות קדומות והכללות ).
אז את שואלת אותי אם לצנזר אותך? קחי רגע ותגידי לי אם זה ניראה לך שאלה ישרה או מה. בלי כוונה לדקור, באמת, אני לא מבין את זה אחרת.

ולגופה של שאלתך, אני לא מסכים איתה. אני חושב שהיא מייצגת דרישה לא סימטרית להקפדה בכבודן של נשים כנשים תחת על כבודן כבניאדם. אני מנסה לאמץ את זכרוני מכתשע שנות הקריאה והכתיבה פה כדי למצוא מחאה על התייחסות מקבילה, מכלילה וסקסיסטית, כלפי גברים. אולי אמצא, כרגע לא מצליח.

אתה חושב שקול גברי שלא כולל התנסחויות מכלילות כלפי נשים הוא בהכרח לא אותנטי? שגברים צריכים סדנאות כדי לעקור מעצמם חשיבה שוביניסטית? אני לא. מקווה שתבהיר למה התכוונת פה, כי אני מניחה שלא לזה.
אני חושב שקול שלא כולל מחשבות אותנטיות הוא בהכרח לא אותנטי.
ומה שעומד מאחורי הדאגה שלך שעד שהגבת אף אחד אחר לא הגיב להכללות (והגיבו, בהקשר לנושא הדיון, וראיתי שאמרו לך וקיבלת), לדעתי , זאת בעצם הדאגה מהאותנטיות של הקול.
(סליחה אחד שיודע שדוחסים אותך למבחנה, תכף נוציא אותך משם (-: )
הפחד מלהכיר שהצד השני משקף אותך ושאת לא צודקת ממנו.

מה עובר לי בראש (כגבר אותנטי, למרות שאני שוקל לבקש אימוץ כגבר מחמד של האתר, מה שעלול לשלול ממני זכאות לתעודת אותנט) ???
שגבר מספר לגבר על איך היא עשתה ואמרה ככה וככה. הם מנידים בראש ומפטירים, "נשים".
שאשה מספרת לאשה איך הוא עשה ואמר כך וכך. והן מנידות ומפטירות, "גברים".
כי המוח שלנו עסוק במיצוי מאפיינים דומים של הכל, מנסה ללמוד תבניות ומחפש אותן גם היכן שאינן, לפעמים זה עוזר ולפעמים פחות.

כמה מקום זה תופש לנו בחיים? זה כלי או שזה משתלט עלינו?

[ותקראי את שאלתך בציטוט האחרון, כל תשובה לניסוח שלך, על שני חלקי השאלה, מסתמך על הכללת הגברים (-: ]

צוויל

צוויליך, תודה על הדברים שלך פה ועל שאתה נשאר פה, כגבר מתון ועדין (יחסית

), ומסייע להבין גם עמדות גבריות קיצוניות יותר. זה באמת מרענן. אחרת היינו פה כולנו בשיח נשים של "אנחנו נשות בסדר", מהסוג שאולי נחמד לפורום פמיניזם אבל לא מקדם הרבה. @}

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

טלי ב נפגעת מדבריי כי החלטת להיפגע, אני לא פגעתי בך. התגובות שקיבלתי בהתחלה כמו אנס ו"באיזה סרט אתה חיי" יכלו לפגוע בי אבל החלטתי שאני לא נפגע. האתר הזה מאפשר לאנשים להתבטא בחופשיות יותר גדולה מאשר בחיי היום היום. תזכרי שיותר חופש ביטוי של היחיד מוביל גם ליותר סיכוי שצד אחר ייפגע.
בלי קשר, אני מודה שיש בי כנות יתר, זה מתבטא גם בחיים, לצערי כנות זה דבר שלילי ביחסים. הייתי יכול לגרום לאשתי לרצות הרבה יותר סקס אם פשוט הייתי מייפה את הדברים ולא מדבר בכנות, ואומר לה פשוט מה שהיא רוצה לשמוע (עדיין, אני לא אומר לאשתי שהיא העלתה שני קילו אם היא שואלת, אני לא כזה אדיוט...

)

עוד אחד שלא יודע אני מוצא אותנו שותפים לאותה בעייה. ההסתברות לכך שיהיה סקס הולכת ופוחתת כי כמות התנאים שצריכים להתקיים (מטלות, מחמאות, משפחה, מצב פיננסי, תינוק ישן, לא להיות במחזור, לא להיות אחרי ריב או במהלך ריב ועוד) גורמים לזה שהסיכוי לסקס הולך וקטן.
מבחינתי, ה"לא" יכול להתפרש במצבים מסויימים כסוג של עונש או סנקציה. אז כן ההסבר הנשי יהיה שלא התנהגת יפה לאישה אז למה שיהיה לה חשק לשכב איתך.
מה אתה עושה כדי להתמודד עם המציאות הזו ואיך אתה מפיק את המירב ממה שיש?

אז אני מעלה שאלה אובייקטיבית לחלוטין לכל אנשי הפורום, גברים ונשים כאחד, שלא ניתן לפרש אותה לשני פנים.
אחרי כל ההסברים ללמה האשה רוצה סקס ומתי היא רוצה וכמה היא צריכה ומתי היא לא רוצה ומתי היא רוצה חיבוק או מתי היא רוצה ליטוף ומתי היא רוצה לשוחח ומתי היא עייפה ומתי יש לה חשק ומתי אין לה חשק ואיך הכל קשור רק בנו הגברים ותמיד אנחנו הם אלה שאשמים.

האם מישהו מכם היה פעם בקשר לא מחייב (לפני הצעת נישואין לצורך העניין) בו לא שכבתם במשך יותר מחודש (הכוונה כאן כתוצאה מחוסר חשק / רצון)?

-*איך זה שאשה שמנסה להכנס להריון, מקבלת באופן פלאי יכולות-על לשכב יום כן יום לא?

ומה קורה שמנסים להכנס להיריון שיש ילד? איך פתאום "נוצר" כל הזמן והרצון הזה לעשות סקס ולהכנס להריון?!? אני בטוח שלא באים לבקש מהילד לישון יותר מוקדם ולא לקום באמצע הלילה כדי שלאמא יהיה כוח לעשות סקס כדי להביא לו אחות.

מה שאני מנסה להמחיש בשאלות האלה זה שכל עוד מטרת העל של הקשר כרגע היא חתונה או ילד, אז המטרה מקדשת את האמצעים, ורוב הנשים יסכימו יותר לבצע הקרבות בנושא הסקס גם כשזה פחות מתחשק להן.
כאשר האשה כבר השיגה את המטרה (חתונה, ילדים) אז היא מוכנה לבצע הרבה פחות הקרבות, ואז כבר יש הרבה יותר תירוצים ל"למה לא" והרבה פחות סיבות ל"למה כן".

אשה אוהבת היא דוגמא הפוכה, אצלה המטרה זה קשר אוהב והדדי וחזק שיחזיק לאורך זמן, ויש הקרבות שהיא מוכנה לבצע בנושא הסקס לטובת המטרה הזו. אני בטוח שהיא מפרגנת לבעלה גם בדברים אחרים, והיא סיפרה שהוא מחזיר לה באותה מטבע בדברים חשובים לה.

מצטט את קוראת
_תראו, נכון שיש סיכוי שיש פה אי הבנה בין אחד שיודע? לאשתו. אולי היא קרועה מהשעות האינסופיות עם הילדים, אולי היא מרגישה מובנת מאליה, אולי לא טוב לה בסקס וכו'.
אבל לי נשמע שאולי היא פשוט לא בת זוג כל כך מוצלחת: לא חמה, לא מפרגנת, ואולי גם לא אוהבת סקס_
היא מבינה שוואלה, אולי, ייתכן הבלתי ייאמן, אולי יש סיכוי לא רע שהאישה לא מי יודע מה?? לא תמיד האשה מושלמת והגבר הוא חרא.
בחלק מהתגובות העדיפו את האופציה שהגבר לא בסדר: או בגישה, או בציפייה, או בהתנהגות.
אני מבין שזה קורה בעיקר שאשתי לא כאן כדי להגן על עצמה והגיוני שהפורום כאן ייתפוס את התפקיד הזה.
קיבלתי גם הרבה תגובות שעזרו לי לנסות לחשוב על הדברים יותר לעומק ועצות לאיך להתמודד עם המצב.

_מה נותן לנו מין טוב (חשוב שהוא נעשה טוב, ולא כעוד משהו שאנחנו מסמנות כוי ברשימה ה-טו דו ליסט): כושר גופני (גמישות, אירובי, שירירים…), תרגילי נשימה, מדיטציה, התחברות לבן זוג, והרשימה עוד ארוכה ואחרי כל זה אם אנחנו משקיעות ועושות את זה נכון נגיע גם לאורגזמה, ואם נעשה את זה ממש טוב אפשר להגיע לכמה.
לא שווה למצוא את החשק לזה?_
הלוואי הלוואי ואשתי הייתה יותר מודעת לעצמה ומתאמצת בעניין הזה. לפני שנים קניתי לה ספר שמסביר את זה (מודה ומתוודא מתוך מניעים אנוכיים יותר שהיא תהנה יותר מסקס וכך לי יהיה יותר

)

אם תהיה סבלני ולא תדחק בה, תעזור לה אבל במקביל תטפטף בעדינות את המסר שלך והצרכים שלך כי מים שקטים חודרים עמוק
מנסה את האסטרטרגיה הזו כבר זמן מה, התינוק בן שנה, המצב לפני הנישואין היה יותר טוב מעכשיו. ההבדל הוא שפעם להשאר בקשר זה היה בחירה שלי. היום, בתקופות הרעות, הנישואין האלה הם כלא מבחינתי, לקום וללכת זה עונש כלכלי וחברתי, וזה צעד שלא ניתן לחזור בו (בניגוד לפרידה רגילה).

צוויליך,

_אכן דברייך היו מנוסחים בצורה מנומסת.
ועדיין חשבתי שתוכנם עשוי להביא את הדיון לגבעות השוממות של הפוליטיקלי קורקט._

אני באמת לא מבינה למה אי אפשר לנהל דיון מעניין בבעיה שמטרידה את אחד שיודע, שאני לא יודעת אם היא נחשבת פוליטיקלי קורקט או לא אבל היא לגיטימית בעיניי, בלי להיגרר לעלבונות נמוכים כלפי נשים בכללותן.
לא מבינה למה זה נראה לך כמו דיון שיהיה משמים.

ואם אחד שיודע יחליט, שהוא מעדיף לא לנהל דיון, ובלבד שלא יצטרך לעצור רגע ולחשוב על איך מרגישה מי שקוראת את דבריו, ולומר את הדברים שיש לו לומר לגבי עצמו במלוא האותנטיות ורק להיזהר קצת בדברים שהוא אומר על אחרים, אז כן, אני מרגישה שממש לא אפסיד דבר.
אבל אם הוא יחליט לנהל בכל זאת דיון קצת יותר מתחשב, אני בהחלט אשמח. אגב, גם אני לא כותבת כל קול מאשים שעולה בראשי כלפי כל מיני אנשים שכתבו כאן, אלא עוצרת רגע לחשוב אם הוא הגיוני ואם הגיוני לומר אותו, ואני לא חושבת שזה פוגם באותנטיות של דבריי.

האם אני חושב שיש לצנזר אותה עבור אחד שיודע? ??? את צוחקת עלי. לא'דע מה לומר לך על זה. שאלה ממולכדת, לא...?

למה ממולכדת? אני הבנתי שאתה חושב שלא הייתי צריכה לכתוב את מה שכתבתי. כמו שאני רואה את זה, יכולות להיות לכך שתי סיבות: או שאתה לא מסכים עם מה שכתבתי, או שאתה מסכים בעיקרון, רק חושב שהייתי צריכה לצנזר את עצמי ולא לכתוב, כדי לא להבריח מפה חלילה את אחד שיודע. אם זה לא זה ולא זה, אז מה זה? נראה לי שאלה ישרה לגמרי. למה לך זה לא?

כשכואב לבנאדם הוא זקוק לאופציות, לא לצימצום.

יכול להיות, שמבחינה טיפולית, זה מה שהוא הכי צריך. אולי, ואולי לא, בינתיים לא ראיתי תגובה שלו לדברים. מכל מקום, אני לא ממקמת את עצמי בפוזיציה טיפולית כלפיו. אני מבטאת את מה ש אני צריכה.

ולגופה של שאלתך, אני לא מסכים איתה. אני חושב שהיא מייצגת דרישה לא סימטרית להקפדה בכבודן של נשים כנשים תחת על כבודן כבניאדם.

על איזו שאלה מדובר? ולגבי העניין של הדרישה הלא סימטרית, מצטערת, אבל אני פשוט לא מבינה למה אתה מתכוון.

ומה שעומד מאחורי הדאגה שלך שעד שהגבת אף אחד אחר לא הגיב להכללות (והגיבו, בהקשר לנושא הדיון, וראיתי שאמרו לך וקיבלת)

דווקא לא קיבלתי, בהסבר ארוך ומנומק. מה ראית שהתפרש אצלך כ"קיבלתי" ?

_ לדעתי , זאת בעצם הדאגה מהאותנטיות של הקול.
...
הפחד מלהכיר שהצד השני משקף אותך ושאת לא צודקת ממנו._

הא? אם אתה מתכוון לכך שמדאיג אותי שיש אנשים עם דעות שוביניסטיות, אז כן, זה מדאיג אותי. כמו שכבר כתבתי, יש לי איזושהי תקווה שהדברים שאחד שיודע כתב לא ממש משקפים את הדעות שלו, ושהוא ייסוג מהם אחרי שיפנו את תשומת ליבו לכך שהם מפריעים. אם אלה אכן הדעות שלו, חשוב לי להגיב עליהן כדי שלא יתקבעו אצל אחרים, שאין להם דעות נחרצות בעניין.
אין לי פחד מהסוג שאתה מתאר. אני לא חושבת ש"הצד השני" משקף אותי, ובמקרה הזה, אני בהחלט חושבת שאני צודקת ממנו. למשל, אם הוא חושב ש "הנשים" מפתות גברים לנישואים באמצעות כל מיני מצגי שווא מכוונים, ואחר כך, בחשבון קר, מחליטות שלא שווה להן להשקיע יותר בזוגיות כי הגבר "לכוד" - ואני חושבת שלא כך, אז בהחלט בהחלט אני חושבת שאני צודקת יותר. למה נדמה לך שמישהו כזה משקף אותי? שאלה אמיתית.
ואם אתה כבר בשוונג של ניתוחים פסיכולוגיים, אולי תחשוב מה עומד מאחורי הדאגה הכל כך גדולה שלך מכך שאני מבקשת דיבור מכבד? איזה מטען?

ותקראי את שאלתך בציטוט האחרון, כל תשובה לניסוח שלך, על שני חלקי השאלה, מסתמך על הכללת הגברים

זו הייתה שאלה רטורית. כמו שכתבתי בהמשך המשפט, אני מניחה שלא התכוונת להכללה הזו, ולכן כתבתי שאני מקווה שתבהיר למה כן התכוונת.

אחד שיודע, ראיתי את תגובתך אחרי שכבר שלחתי. מחר אחשוב אם יש לי מה להגיב, עכשיו מאוחר...

_איך זה שאשה שמנסה להכנס להריון, מקבלת באופן פלאי יכולות-על לשכב יום כן יום לא?
-*ומה קורה שמנסים להכנס להיריון שיש ילד? איך פתאום "נוצר" כל הזמן והרצון הזה לעשות סקס ולהכנס להריון?!?_
בטבע, זוהי הסיבה מספר אחת לקיום יחסי מין. זכרים בטבע מקיימים יחסי מין עם הנקבה כשהיא מפיצה את ריחה, בדיוק לצורך העניין. כלבה מיוחמת מקיימת סקס פעמיים בשנה ובשאר הזמן היחסים עם הזכרים הינם יחסי ידידות גרידא.
אה, אבל אנחנו לא מהטבע. אנחנו פסגת היצירה האלוהית..

אגב, נישואין הינו חוזה ממוני. הוא נועד להבטיח את קיומו של העולל. הסיבה שרוב האנשים נישאים היא בגלל רצונם בילדים, אחרת בשביל מה להתחתן?
יתכן שחלק מהגברים מתחתן כדי לקבל יחסי מין סדירים מזוגתו? אבל החוזה הזה לא מניח שום הסדר כזה. ביהדות- אם אין ילדים, החוזה יכול וצריך להיות מבוטל ודווקא ע"י הגבר.

כאשר האשה כבר השיגה את המטרה (חתונה, ילדים) אז היא מוכנה לבצע הרבה פחות הקרבות, ואז כבר יש הרבה יותר תירוצים ל"למה לא" והרבה פחות סיבות ל"למה כן".
כאן אני דווקא מסכימה איתך, לפחות ממה ששמעתי, חוויתי, ראיתי וכו'.
יש עוד כמה סיבות ל"כן" שיצא לי להתקל בהן:
יש נשים שהליבידו שלהן סוער, גם אם הן כבר מבוגרות מללדת. הסטטיסטיקה הסביבתית שלי מראה שהן לא הצליחו לשרוד את חיי הנישואין. רובן התגרשו או גורשו. כולן גם בגדו.
יש נשים שמרצות את הבעל. הן מודות בזה. בדרך כלל הבעל הזה "מפרנס היטב" והן תלויות בו כלכלית. (זה הכללות מהסביבה שלי, כן?)
יש נשים שקראו את "המחקרים" בעניין תדירות הסקס הממוצעת ולא רוצות להיות חריגות, אפילו בעיני עצמן.

מצד הגבר, לפחות זה שמתלונן על מיעוט היחסים, הסיבה היחידה לקיום יחסי מין זה כי הוא רוצה.
האם תהיה מוכן לקיים סקס גם אם אתה לא רוצה? כדי לרצות? כדי להנעים את זמנה של אשתך? סקס שלא כולל חדירה וגמירה שלך (כי הרי אינך רוצה)? אם כן- האם תהיה מוכן שזה יקרה שמונה פעמים מתוך עשר, נניח? כשיגרה?

לרוזמרין :
אם כן- האם תהיה מוכן שזה יקרה שמונה פעמים מתוך עשר, נניח? כשיגרה?
כן. ברור שיחסי מין בכל רמה שהיא הם משהוא שאני תמיד רוצה. עם חדירה, בלי חדירה, בכל פורמט שהוא.
כל עוד אישתי מקבלת עוררות מינית - זה תמיד חיובי מצידי ולכן גם תמיד יתקבל בברכה.
כך שסקס מכל צורה ואופן שהוא איננו עומד בכלל של "גם אם אתה לא רוצה".
אבל יכולות להיות אנלוגיות אחרות. וזה גם קורה.

חיבוקים. ליטופים (שאינם כוללים עוררות מינית), הענקת תשומת לב אחרת (מתנות, מחמאות) ועוד.

חשוב להדגיש זה לא במצב של "אני ממש ממש סובל מזה" אלא יותר במצב של "זה לא מה שהייתי עושה
אם לא הייתי יודע שזה בדיוק מה שאת רוצה" ב 8 מתוך 10 (כלומר ב"אופן טבעי" הייתי מעניק בין 10% ל 20% ממה שאני מעניק).

ובאופן סימטרי. אם אישתי "ממש ממש סובלת מסקס" כעת אזי לא הייתי מצפה לסקס.
אבל אם היא במצב של "זה לא מה שהייתי רוצה עכשיו אבל אם זה מה שאתה רוצה אז זה אפשרי"
הייתי מצפה ש 8 מתוך 10 יענו בחיוב.
אני יודע שהסימטריה לא מדויקת. זה תמיד כך. תמיד אפשר למצוא סיבה למה האנלוגיה לא תקפה.
אבל אני מזכיר לך שאת זו ששאלת.

_בטבע, זוהי הסיבה מספר אחת לקיום יחסי מין. זכרים בטבע מקיימים יחסי מין עם הנקבה כשהיא מפיצה את ריחה, בדיוק לצורך העניין. כלבה מיוחמת מקיימת סקס פעמיים בשנה ובשאר הזמן היחסים עם הזכרים הינם יחסי ידידות גרידא.
אה, אבל אנחנו לא מהטבע. אנחנו פסגת היצירה האלוהית.._
אפשר ללכת לכל מיני אנלוגיות מהטבע. יש גם זכרים שעוזבים את הנקבה מייד לאחר ההזדוגות כדי לחפש בת זוג אחרת.
יש גם שנישארים לטפל בצאצאים.
לקחת אנלוגיות מהטבע זה די בעייתי. הבחירה מוכתבת על ידי התוצאה הרצויה.

_- איך זה שאשה שמנסה להכנס להריון, מקבלת באופן פלאי יכולות-על לשכב יום כן יום לא?

ומה קורה שמנסים להכנס להיריון שיש ילד? איך פתאום "נוצר" כל הזמן והרצון הזה לעשות סקס ולהכנס להריון?!? אני בטוח שלא באים לבקש מהילד לישון יותר מוקדם ולא לקום באמצע הלילה כדי שלאמא יהיה כוח לעשות סקס כדי להביא לו אחות.

מה שאני מנסה להמחיש בשאלות האלה זה שכל עוד מטרת העל של הקשר כרגע היא חתונה או ילד, אז המטרה מקדשת את האמצעים, ורוב הנשים יסכימו יותר לבצע הקרבות בנושא הסקס גם כשזה פחות מתחשק להן.
כאשר האשה כבר השיגה את המטרה (חתונה, ילדים) אז היא מוכנה לבצע הרבה פחות הקרבות, ואז כבר יש הרבה יותר תירוצים ל"למה לא" והרבה פחות סיבות ל"למה כן"_
האמת, דברים כדורבנות.
בהחלט גרמו לי לחשוב.
כשמדובר בהריון, כאשר יש קושי להיכנס להריון - אכן יש הרבה פעמים תחושה של הקרבה. אבל זו ממש לא הרגשה שאני רוצה ביחסים עם בן הזוג. יש הבדל מהותי אם אנחנו שנינו ביחד, שנינו "נגד העולם", עושים מאמץ להיכנס להריון עם כל הדאגות והחרדות (כי אם "עושים מאמץ" זה הרי אומר שלא הולך לנו )-: שלא מצליח )-: שעולות דאגות קשות שלא נצליח ונצטרך טיפולים פולשניים וכואבים )-: זה לא דבר פשוט, תראה למשל בדף יאללה בוא ). זה לא קשור לסקס וזה הרבה פעמים - באמת לא "סקס". זה סוג של פעילות שדומה לסקס אבל הרבה פעמים היא לא. אבל לפחות הגבר והאשה פה ביחד, באותה סירה, מתאמצים יחד ובדרך כלל שניהם לא ממש חושבים פה אם הם רוצים או לא - לא דומה בעיני למצב שבו רק צד אחד רוצה והצד השני מצופה "להקריב".

כשמדובר בחתונה, מה, אתה רציני? (-:
לא, באמת אני שואלת

אם אני הולכת להתחתן איתו אז נסכים שברוב המכריע של המקרים אנחנו בשלב האהבה הגדולה שעדיין לא הועם זיווה בכל מיני צרות ומצוקות של זוג פלוס תינוק (והלאה)?
כמה שכיח המצב שאשה שהולכת להתחתן לא מחורמנת כל היום על החבר שלה ולא רוצה לעשות איתו אהבה בכל רגע פנוי מיוזמתה?
(לעניות דעתי, ואני באמת לא קובעת פה, אבל אם היא עדיין לא התחתנה איתך וכבר לא רוצה לעשות איתך אהבה אלא מקריבה את עצמה - מהר לברוח ממנה! ואשה, אם את "עושה טובה" לחבר שלך, תעשי טובה לעצמך ואל תתחתני איתו כי את לא באמת רוצה אותו.
מי מתחיל חיי נישואין עם מישהו שלא רוצה אותו במיטה? 0-:

_מצד הגבר, לפחות זה שמתלונן על מיעוט היחסים, הסיבה היחידה לקיום יחסי מין זה כי הוא רוצה.
האם תהיה מוכן לקיים סקס גם אם אתה לא רוצה? כדי לרצות? כדי להנעים את זמנה של אשתך? סקס שלא כולל חדירה וגמירה שלך (כי הרי אינך רוצה)? אם כן- האם תהיה מוכן שזה יקרה שמונה פעמים מתוך עשר, נניח? כשיגרה?_
וואו, חזק.
אני מחכה בכליון עיניים לקרוא את התשובות לזה!

אחד שיודע

לדעתי האישית לא אתה ולא האישה אשמים במצב. אני בטוחה שלו האישה הייתה נכנסת לפה ומתלוננת, היו מייעצים לה ומסבירים מה היא יכולה לעשות כדי לשנות את המצב. ההנחה שלי היא שניכם נקלעתם למצב הזה, שרוב הסיכויים ששניכם לא מרוצים ממנו, וששינוי מצד אחד מכם, רוב הסיכויים ישפיע על שניכם.

ואם כבר אנאלוגיות מהטבע, אז אנחנו דומים יותר לקופי הבונובו, שם מקיימים יחסי מין בתידרות די גבוהה, ולא בשביל הרבייה. כך שאני מסכימה עם הבחירה מוכתבת על ידי התוצאה הרצויה.

טלי ב נפגעת מדבריי כי החלטת להיפגע, אני לא פגעתי בך.

אני לא מסכימה, אבל עוזבת. מכל מקום, אני שמחה שקראת את מה שכתבתי ודווקא נראה לי שאפילו שאתה לא מסכים איתי, הבנת למה התכוונתי ולמה לא התכוונתי יותר טוב מאחרים.
אני לא יודעת אם זה קשור או לא, אבל ההודעה האחרונה שכתבת הרבה יותר עניינית בעיניי, היא נקראת לי כמו קריאה לדיון ולא כמו כתב אישום.
תקן אותי אם אני טועה, אבל נדמה לי שזה לא גרם לך להתפשר על הכנות. זה לא אומר שאני מסכימה עם הכול אבל כמובן שאין שום הכרח שאני אסכים, אלה דעותייך וזכותך להחזיק בהן.

לשאלותייך:

-האם מישהו מכם היה פעם בקשר לא מחייב (לפני הצעת נישואין לצורך העניין) בו לא שכבתם במשך יותר מחודש (הכוונה כאן כתוצאה מחוסר חשק / רצון)
לזה לא אתייחס, אני בכל זאת לא באנונימיות מוחלטת כאן וזה פרטי.
-איך זה שאשה שמנסה להכנס להריון, מקבלת באופן פלאי יכולות-על לשכב יום כן יום לא?
לא תמיד זה קורה כך. הרבה פעמים מתקשים להכנס להיריון כי מתקשים לעמוד ביום כן יום לא. וגם, הרבה פעמים הבעיה היא לא היכולת אלא הרצון. השאלה היא תמיד למה אין רצון ומה עושים לגבי זה.
-ומה קורה שמנסים להכנס להיריון שיש ילד? איך פתאום "נוצר" כל הזמן והרצון הזה לעשות סקס ולהכנס להריון?!? * אני בטוח שלא באים לבקש מהילד לישון יותר מוקדם ולא לקום באמצע הלילה כדי שלאמא יהיה כוח לעשות סקס כדי להביא לו אחות.
כנ"ל
_מה שאני מנסה להמחיש בשאלות האלה זה שכל עוד מטרת העל של הקשר כרגע היא חתונה או ילד, אז המטרה מקדשת את האמצעים, ורוב הנשים יסכימו יותר לבצע הקרבות בנושא הסקס גם כשזה פחות מתחשק להן.
כאשר האשה כבר השיגה את המטרה (חתונה, ילדים) אז היא מוכנה לבצע הרבה פחות הקרבות, ואז כבר יש הרבה יותר תירוצים ל"למה לא" והרבה פחות סיבות ל"למה כן"._

תראה, עד כמה שאני מבינה מהלך המחשבה שלך הוא כזה: לפני הילדים היה יותר סקס. אחרי יש פחות. המסקנה - לפני הילדים היה סקס כדי להשיג ילדים, ומשהמטרה הושגה, כבר אין מוטיבציה לסקס.

(אני בכוונה לא מתייחסת לשאלת הנישואים, כי נראה לי שזה באמת נדיר שזה כשלעצמו גורר איזשהו שינוי. אני לא מתחברת לקישור האוטומטי בין חתונה לילדים. אני למשל התחתנתי בגיל צעיר למדי, והחלטנו לעשות ילדים אחרי כמעט עשור ביחד כזוג. יש לזה יתרון, כי אחרי כל כך הרבה שנים ביחד ברור לנו שיש בינינו משהו עמוק ואמיתי, ושגם בתקופה המטורפת והקשה שאחרי לידה, שכמו אצל רוב הזוגות, גם אצלנו הוסיפה איזשהו מתח לזוגיות, המשהו הזה לא נעלם.)

אבל נחזור לענייננו -

אני חושבת שהיה אפשר על אותו בסיס עובדתי, להסיק מסקנות שונות לגבי הסיבה לכך שתדירות הסקס ירדה. לכן בסופו של דבר, זו בעיני שאלה של אמון ואהבה. כשיש אמון ויש אהבה, אז גם אם בן הזוג רוצה פחות סקס, ההנחה של בן הזוג השני היא שזה לא סתם, אלא שיש לו קושי אמיתי. כזה שאומנם צריך לפתור איכשהו, אבל אין בו אשמה. זה כמו שאם למשל בעלי מתחיל לעבוד שעות נורא ארוכות אחרי שיש לנו ילדים אני יכולה או להסיק מזה שעכשיו שאני לא יכולה לצאת בקלות מהנישואים, הוא כבר לא מרגיש צורך להשקיע בי זמן ותשומת לב או שאני יכולה להניח שיש לו איזושהי סיבה תמימה - נגיד, לגמרי במקרה הוא פתאום עמוס יותר, או שהוא מודאג יותר מהמצב הכלכלי בגלל הילדים ולכן רוצה לעבוד יותר או מיליון אפשרויות אחרות. האם זה אומר שעליי להשלים עם המצב בשקט? לא. אני אנסה לשנות את המצב. אבל עדיין ההנחה שלי היא שזה לא משהו שנעשה נגדי כי יש אמון .
ואם למשל יתברר, שצפויה עכשיו איזושהי תקופה של עבודה נורא אינטנסיבית שלו, שאין לו הרבה מה לעשות עם זה כי X Y Z, אבל איפה שהוא יכול הוא מוכן לחפש דרכים (אפילו סמליות) להקל עליי, אז כן, אני אהיה מוכנה לסבול את זה, ולהחזיק את הראש מעל המים בתקופה הקשה הזו. למרות שכאילו הוא בקושי מתפקד כבן זוג בתקופה הזו, זה לא "יוריד לו נקודות" ויפחית מערכו כבן זוג כי יש אהבה .

אבל כשאין אמון, וכשהאהבה תלויה בדבר, אז דברים נראים אחרת. פתאום נעשים מאוד עירניים ל"מה יוצא לי מזה", כשה"זה" זו מערכת היחסים. לכן אני חושבת שאת התשובה למצב שאתה נמצא בו (שאין לי מושג באשמתו של מי הוא נוצר, אם בכלל יש פה אשמה על מי מהצדדים) לא תמצא בשאלות כלליות על מהות הנישואים כמוסד או בשאלות על איך זה אצל אחרים, אלא אך ורק בתוך מערכת היחסים שאתה נמצא בה. הרי אם תמצא שרוב הנשים הגונות יותר ממה שנדמה לך כרגע, אבל אשתך ספציפית לא? ואם להפך? אז בעצם זה כבר לא משנה כל כך מה קורה אצל זוגות אחרים.

אגב, לפעמים עוזר גם להסתכל על הדברים בפרספקטיבה שמצפה לנגיד, חמישים שנות נישואים (לפחות (-: ) ו-וואלה, הגיוני שלאורך חיים שלמים ביחד יהיו גם תקופות מסוימות שבהן בן הזוג לא יהיה בשיא התפקוד שלו, ואולי אפילו בלי סיבה "טובה". בעיניי, נישואים זה לא כמו מקום עבודה, שאם אתה מפשל יפטרו אותך. כמובן שזה בהנחה שהבסיס הוא טוב ובריא וחזק.

בסופו של דבר, זו בעיני שאלה של אמון ואהבה. כשיש אמון ויש אהבה, אז גם אם בן הזוג רוצה פחות סקס, ההנחה של בן הזוג השני היא שזה לא סתם, אלא שיש לו קושי אמיתי. כזה שאומנם צריך לפתור איכשהו, אבל אין בו אשמה. זה כמו שאם למשל בעלי מתחיל לעבוד שעות נורא ארוכות אחרי שיש לנו ילדים אני יכולה או להסיק מזה שעכשיו שאני לא יכולה לצאת בקלות מהנישואים, הוא כבר לא מרגיש צורך להשקיע בי זמן ותשומת לב או שאני יכולה להניח שיש לו איזושהי סיבה תמימה - נגיד, לגמרי במקרה הוא פתאום עמוס יותר, או שהוא מודאג יותר מהמצב הכלכלי בגלל הילדים ולכן רוצה לעבוד יותר או מיליון אפשרויות אחרות. האם זה אומר שעליי להשלים עם המצב בשקט? לא. אני אנסה לשנות את המצב. אבל עדיין ההנחה שלי היא שזה לא משהו שנעשה נגדי כי יש אמון .
טלי, כול מילה שלך, ולא רק הציטוט שהבאתי.

כן. ברור שיחסי מין בכל רמה שהיא הם משהוא שאני תמיד רוצה. עם חדירה, בלי חדירה, בכל פורמט שהוא
אבל בדפים שבו נשים התלוננו על מצב הפוך, בן הזוג לא רוצה בתדירות מספקת, אז הגבר הלא מעוניין פשוט מקיים יחסים אחת להרבה זמן. בדיוק כמו אשתך, כשלא מעוניינים אז זה קורה לעיתים מאד רחוקות. אולי כשרגשי האשמה גוברים על חוסר הרצון?

אז אנחנו דומים יותר לקופי הבונובו, שם מקיימים יחסי מין בתדירות די גבוהה, ולא בשביל הרבייה.
אולי, אבל לא עם אותו בן זוג וגם לא בהכרח אותו המיגדר. אני מאמינה שתשוקה למישהו שונה בכל משכב היא תשוקה אחרת מאשר לבן זוג קבוע. זה סקס נטו. כשהסקס הופך להיות משהו קבוע, עם אותו אדם שחיים איתו יומיום, זה כבר לא פשוט כל-כך מבחינת תשוקה. וזה מתקשר לי למה שכתבה בשמת א:
כמה שכיח המצב שאשה שהולכת להתחתן לא מחורמנת כל היום על החבר שלה ולא רוצה לעשות איתו אהבה בכל רגע פנוי מיוזמתה?
תשובתי היא שאם הם חיים ביחד כזוג כמה שנים לפני החתונה, זה בהחלט יכול להיות. וכשזוג כזה מתחתן, הם כבר יודעים שרמת האינטנסיביות ירדה וזה לא נופל עליהם בהפתעה ולכן אין תחושת תסכול כאילו מישהו הבטיח משהו ולא קיים.

כן. ברור שיחסי מין בכל רמה שהיא הם משהוא שאני תמיד רוצה. עם חדירה, בלי חדירה, בכל פורמט שהוא
זה לא נכון עבור כל גבר, ולא לכל אשה. וזה גם משתנה עם הזמן, עם הנסיבות.
אני חושבת שכל השאלה היא מה עושים כאשר יש חוסר התאמה בין הרצון של שני בני הזוג בשמן מסוים. אני ממש לא חושבת כמו אחד שיודע שזה משהו שאשה עושה בכוונה כדי ללכוד את הגבר כדי להתחתן או לעשות ילד. יותר הגיוני שבהתחלה היא באמת רוצה הרבה, כמו שבשמת כתבה, אך עם הזמן, הילדים, השגרה וכד' היא רוצה פחות. ויש כאמור גם מצבים הפוכים, שהגבר רוצה פחות.
ואז נשאלת השאלה מה עושים עם זה?
הלואי וזה היה מסתדר בצורה ש עוד אחד שלא יודע כתב לעיל -
_חשוב להדגיש זה לא במצב של "אני ממש ממש סובל מזה" אלא יותר במצב של "זה לא מה שהייתי עושה
אם לא הייתי יודע שזה בדיוק מה שאת רוצה" ב 8 מתוך 10 (כלומר ב"אופן טבעי" הייתי מעניק בין 10% ל 20% ממה שאני מעניק).

ובאופן סימטרי. אם אישתי "ממש ממש סובלת מסקס" כעת אזי לא הייתי מצפה לסקס.
אבל אם היא במצב של "זה לא מה שהייתי רוצה עכשיו אבל אם זה מה שאתה רוצה אז זה אפשרי"
הייתי מצפה ש 8 מתוך 10 יענו בחיוב._

אני חושבת שזה יכול להיות פתרון להרבה מאד קונפליקטים בין אנשים, אם משהו מאד חשוב לאחד הצדדים, והשני לא מתלהב אבל לא מאד סובל - לוותר. לוותר מתוך רצום לשמח את הצד השני, ליצור אווירה טובה ונעימה, אוירה של פירגון.

אבל כמובן שהבעיה היא מה עושים אם אחד הצדדים באמת "ממש ממש סובל", והצד השני "ממש ממש צריך". כאן הקושי.

תשובתי היא שאם הם חיים ביחד כזוג כמה שנים לפני החתונה, זה בהחלט יכול להיות
בלי ילדים? בלי שום גורמים אחרים? החשק ירד מעצמו?
אז אצלי זה לגמרי נכנס לאיזור של "אורות אזהרה מהבהבים" ואני חושבת שאני הייתי מציעה לזוג הזה לבדוק טוב-טוב אם רצוי שהם יתחתנו.
גם הייתי בודקת סטאטיסטית, כמה מהזוגות האלה החזיקו מעמד בנישואין שלהם... (אם אתה סובל ואומלל ולא מתגרש, זה לא נחשב שהנישואין "החזיקו מעמד" P-: ).

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה זה אומר ? שרק אנשים עם ליבידו גבוה יצליחו בנישואים?
מה לגבי נישואים לפני קיום יחסי מין?
נשמע קצת נחרץ מדי.

שרק אנשים עם ליבידו גבוה יצליחו בנישואים?
לא, אני חושבת ש"סקס" באופן כללי מבטא רמה של קשר ואהבה. זוג צעיר נטול מחוייבויות משפחתיות שכבר לפני הנישואין והילדים אינו כל כך מעוניין במגע, זה מעלה לרמה מאוד גבוהה את הסיכון שהזוג הזה יגלה עוד לא-הרבה-זמן שרמת הקשר ביניהם, שעומק האהבה ביניהם, לא ממש גבוהים. אולי הם התחתנו מתוך הרגל, נוחיות, חוסר מחשבה, ציפיות וכדומה.
נדירים המקרים שמדובר בזוג מאוד אוהב, שיש ביניהם חברות עמוקה והחשק המיני של שניהם נמוך ותואם, והם חיים כך בנישואין מאושרים במשך עשרות שנים.

מה לגבי נישואים לפני קיום יחסי מין?
לא מקרה רלבנטי לשאלה...
(הטענה של הגבר שמשתתף בדיון היתה, שנשים עושות מאמץ עליון לקיים יחסי מין לפני הנישואין כדי "לתפוס את הגבר" ואחרי שהן "תופסות אותו" אז גמרנו, מייד אחרי החתונה אין סקס. אם לא היה סקס לפני החתונה, אז לא נוצל הפטנט הזה ללכידת הגבר P-: )(פה רלבנטי פטנט אחר: רוצה את החלב? תקנה את הפרה P-: ).

מה לגבי נישואים לפני קיום יחסי מין?
אגב, פה מדובר בזוגות דתיים, בחברה שלנו.
ולכן, זה דיון לגמרי אחר!
לזוגות דתיים יש נוסחה מנצחת:

אין סקס (רשמי) לפני החתונה ולכן אין ציפיות.
הציפיות הן להיכנס להריון אחרי החתונה, ובמקרים שזה קורה - אין כמעט "זמן נישואין" לפני הריון וילדים... שוב, הציפיות מונמכות P-:
חצי מהחודש אסור לגבר! שימו לב, גברים ונשים יקרים שדנים כאן ב"אני רוצה אבל היא לא רוצה" - אסור לה בוסת, אסור לה שבעה נקיים אחרי הוסת, במקרים רבים "הלכו" להם בין עשרה ימים לשבועיים מהחודש שבהם היא אסורה על הגבר ולכן בכלל לא יכולות להיות לו טענות כלפי האשה.

יש חלון הזדמנויות של איזה שבועיים בחודש שמותר להם? חלון הזדמנויות שצריך גם לעמול בשבילו וללכת למקווה, ואיכשהו "נופל" בדיוק בביוץ, שאז החשק של האשה בשיאו מבחינה ביולוגית... בקיצור: אחרי התנזרות כפויה של שבועיים שנכפית על שני בני הזוג מלמעלה (מה שחוסך תלונות זוגיות), יש סוף סוף היתר בול בזמן שהכי מתחשק לה!

וגם אז, רק לשבועיים ואחרי זה שוב "חופשה" כפויה לשבועיים בערך.

סך הכל, שיטה בכלל לא רעה מבחינה פסיכולוגית.
כמובן לא תקפה למקרים שבהם האשה או בהריון או מיניקה ויולדת עשרה ילדים בלי וסת בכלל ביניהם P-:

שוב אני שואלת אותך, אישה במסע:
האם בנזוגך יודע שברוב הפעמים שאתם שוכבים את ללא חשק מיני?
האם הוא מרגיש את זה? האם הוא יודע מתי את גומרת?

בשמת, מה לגביי אנשים א-מיניים? לא קיימים? לא מסוגלים לאהוב?

אני לא חושבת שסקס מבטא רמה של קשר ואהבה. זה סותר את העובדה שיש אנשים שמיניים ברמות שונות, באופן טבעי.
בעצם, אחרת. סקס יכול לבטא קשר ואהבה - באחוזים ביחס לנטייה הטבעית של האדם לסקס.

וגם, ממתי הנמכת תדירות הסקס שוונה ל אינו כל כך מעוניין במגע ?

<מצטערת על הסטיה מנושא הדף. אם אחד שיודע מעוניין אפשר להעביר לאיזה מקום אחר.>

מנסה את האסטרטרגיה הזו כבר זמן מה, התינוק בן שנה, המצב לפני הנישואין היה יותר טוב מעכשיו. ההבדל הוא שפעם להשאר בקשר זה היה בחירה שלי. היום, בתקופות הרעות, הנישואין האלה הם כלא מבחינתי, לקום וללכת זה עונש כלכלי וחברתי, וזה צעד שלא ניתן לחזור בו (בניגוד לפרידה רגילה).
מנסחת מחדש:
ממה שאתה כותב עובר שאשתך מפעילה עליך סוג של מניפולציה. על מנת שתתקדמו מציעה לך לשחרר מחשבה זו עליה.
יש סיבות לזה שאין ביניכם סקס. הראשונה היא ביולוגית וקשורה בהבדלים במבנה המוח בין נשים לגברים במיוחד לנשים שהן אימהות לילדים צעירים.
והשנייה - היא מרגישה את מה שאתה חושב עליה היא מרגישה את התחושות שאתה מתאר כאן כמו הנישואין האלה הם כלא מבחינתך.
סקס שהוא ביטוי של אהבה וקירבה לא יכול להתקיים בתנאים כאלה.
סליחה על הבוטות.

אני, את בטוחה שלא התבלבלת ביני לבין אישה אוהבת ?

<אני נגד להעמיד פנים>

אני חושבת שזה יכול להיות פתרון להרבה מאד קונפליקטים בין אנשים, אם משהו מאד חשוב לאחד הצדדים, והשני לא מתלהב אבל לא מאד סובל - לוותר. לוותר מתוך רצום לשמח את הצד השני, ליצור אווירה טובה ונעימה, אוירה של פירגון.
אישה אוהבת, אני חוזרת על מה שכתבתי למעלה, ומפנה אליך שאלה (לא בשביל שטעני לי, אלא בשביל לתת לך נקודת מחשבה). אני מאוד מעריכה את מה שאת כותבת, ואני חושבת שזה בטוח מה שעזר ליצור מערכת יחסית אוהבת. אבל אם את כבר עושה את זה, למה את בכל זאת לא מנסה להגיע לאורגזמה גם כן?
שוב חוזרת על מה שכתבתי לגבי החלוקה של העונג המיני. הנשים קיבלו הרבה יותר, ואולי בגלל זה אנחנו צריכות להתאמץ יותר.
האם לפעמים את משקיעה בו מתוך אהבה אליו, ולא בעצמך רק בגלל עצלות?

כשהסקס הופך להיות משהו קבוע, עם אותו אדם שחיים איתו יומיום, זה כבר לא פשוט כל-כך מבחינת תשוקה. ו
אבל זה כל כך שווה את ההשקעה. עם פרטנר ארעי יש אולי את אפקט הריגוש מהחידוש, עם פרטנר קבוע ואוהב, יש את ההבנה והידע מה כל אחד אוהב.
משהו שלמדתי רק עם השנים הוא, שכל שאני מענגת אותו כך אגיע לשיאים יותר גבוהים. זה דורש אימון ואמון בן בני הזוג, אבל לא חייבת להיות שחיקה, ואיבוד תשוקה אם הכל מתנהל נכון. אני לא אומרת שאין ירידות ועליות, אבל זה חלק מכל החיים לא רק ביחסי מין ולא רק בזוגיות. הקטע הוא שאני צריך להתאמץ כדי לעלות. זה לא יבוא מעצמו.

לאחד שיודע
הלוואי הלוואי ואשתי הייתה יותר מודעת לעצמה ומתאמצת בעניין הזה.
זה חייב לבוא ממנה, ונראה לי לפי מה שאתה מספר, שעדיף שתשב בצד, כי אתה יכול רק לעכב את העניין.
להציע לה אלכוהול כדי שתרד לך, אני בטוחה שזה הזיק למעמדך בעיניה. לכן כדאי לך לקחת פסק זמן מלהתערב לה.
ואם אתה רוצה שנריע לך על זה שאתה לא אומר לה שהיא השמינה 2 קילו, שכח מזה. עצם זה שאתה חושב ככה מוריד את הערך שלך. הלוווווווו - 2 קילו. זה מה ששוה הערכה שלך לאישתך? האם תרצה שיעריכו אותך אותו הדבר גם אם שיערך ילבין ויקריח או כרס תבצבץ לך מתחת לחולצה.
אם כבר בקשר לחוזה הנישואין, אני חושבת שהסעיף הכי חשוב הוא שבחרתם להזדקן יחד, וזה אומר שהציצי והפדחת לא יראו אותו הדבר כמו ביום החתונה, ואתם מודעים ומקבלים את זה.

מנסה את האסטרטרגיה הזו כבר זמן מה
אסטרטרגיה זו לא מילה שצריכה להיות קשורה למערכת יחסים אוהבת. אני חושבת שזה אחד השינוים שאתה צריך לעשות. לפני שאתה מנסה לשנות אותה, אולי תבדוק מה הם שטעויות והחסרונות שבאישיותך. תזכור - אף אחד לא מושלם!
התינוק בן שנה, המצב לפני הנישואין היה יותר טוב מעכשיו.
זה לא הרבה זמן. במיוחד אם היא עוד מניקה.
סבלנות זאת סגולה מאוד חשובה, השאלה היא האם אתה באמת אוהב אותה? מהמילים שלך אני לא כל כך הבנתי עד עכשיו. כי אם לא, אז חבל לשניכם על הזמן. בשביל מה לסבול. אבל אם כן, אז הגיע הזמן להתתחיל לחפש את החיובי באשתך ובכלל בחייך. כדאי גם לא לעשות יותק חישובים מי מקבל יותר או פחות. זה הדבר האחרון שצריך לעשות למען נישואין מאושרים.
טלי כתבה את זה יפה:
אבל כשאין אמון, וכשהאהבה תלויה בדבר, אז דברים נראים אחרת. פתאום נעשים מאוד עירניים ל"מה יוצא לי מזה", כשה"זה" זו מערכת היחסים. לכן אני חושבת שאת התשובה למצב שאתה נמצא בו (שאין לי מושג באשמתו של מי הוא נוצר, אם בכלל יש פה אשמה על מי מהצדדים) לא תמצא בשאלות כלליות על מהות הנישואים כמוסד או בשאלות על איך זה אצל אחרים, אלא אך ורק בתוך מערכת היחסים שאתה נמצא בה. הרי אם תמצא שרוב הנשים הגונות יותר ממה שנדמה לך כרגע, אבל אשתך ספציפית לא? ואם להפך? אז בעצם זה כבר לא משנה כל כך מה קורה אצל זוגות אחרים.

_תראו, נכון שיש סיכוי שיש פה אי הבנה בין אחד שיודע?? לאשתו. אולי היא קרועה מהשעות האינסופיות עם הילדים, אולי היא מרגישה מובנת מאליה, אולי לא טוב לה בסקס וכו'.
אבל לי נשמע שאולי היא פשוט לא בת זוג כל כך מוצלחת: לא חמה, לא מפרגנת, ואולי גם לא אוהבת סקס
היא מבינה שוואלה, אולי, ייתכן הבלתי ייאמן, אולי יש סיכוי לא רע שהאישה לא מי יודע מה?? לא תמיד האשה מושלמת והגבר הוא חרא._

אחד שיודע, מתוך כוונה להבין אותך יותר טוב ומתוך תקווה שאולי בכל זאת אפשר למצוא פתרון למצוקה שאתה מתאר, אני מציעה כמה שאלות:
בוא נצא מההנחה שהאשה שלך כאן היא אכן זו שלא בסדר ואתה הגבר בסדר גמור. נניח שהאשה הזו היא אכן בת זוג מאוד לא מוצלחת, לא חמה , לא מפרגנת ולא אוהבת סקס.
מכאן נובע, שאם היא כזו וזה האופי שלה, היא היתה אמורה להיות כזו גם לפני הנישואין. אישה קרה היא אישה קרה. בנאדם לא הופך את עצמו מחם לקר או מקר לחם סתם ככה ביום בהיר בלי סיבה. ואם היא אכן היתה כזו קרה לפני הנישואין (מאוד יכול להיות, לא הייתי פוסלת את האפשרות הזו) - בכל זאת אתה בחרת להתחתן איתה, ולא עם מישהי אחרת. כלומר, כנראה שהיו לה תכונות כלשהן שהיו מאוד רצויות מבחינתך ושגרמו לך להאמין שהאישה הזו הספציפית מתאימה לך.
האם אתה מוכן לשתף - מה הן התכונות הללו שהיו בה וגרמו לך לרצות דווקא אותה ולא מישהי אחרת? האם התכונות הללו שהיו לה, שגרמו לך לרצות אותה, אינן קיימות בה יותר או שמא חלק מהן עדיין קיימות?

דבר נוסף, לפי דעתי, מין הוא צורך פיזיולוגי, אדם בריא גופנית ונפשית אין סיבה שלא ירצה מין במינון מסוים. המינון שכל אחד צריך משתנה מאדם לאדם אבל בגדול אדם בריא אמור לרצות מין בתדירות כלשהי. כמו באוכל - אם פתאום מישהו מאבד את התיאבון שלו לגמרי ולתקופה ממושכת, הסביבה שלו תנסה לברר לפני הכל למה. למה אין לו תיאבון, מה קרה. אולי הבעיה היא גופנית למשל התיאבון אבד כתוצאה מחוסר איזון פיזי כלשהו או מחלה, אולי זו בעיה נפשית כמו למשל הוא קורס תחת לחצים או מדוכא מאוד, דברים כאלו יכולים לגרום איבוד תיאבון עד כדי פגיעה בגוף ממש.

לכן אם מישהו שאכפת לי ממנו כמו למשל בעלי, היה מאבד את הרצון שלו למין ככה בצורה קיצונית עד כדי התנזרות ממש, הדבר הראשון שהייתי שואלת את עצמי ומנסה לברר איתו זה למה: אולי הוא מדוכא, אולי הוא מותש ונתון ללחצים קשים בעבודה כמו למשל בוס שממרר את חייו. או אולי הוא כועס עליי, או אולי הוא לא נמשך אליי, אולי משהו בי התחיל להרתיע אותו, או אולי הוא מאוהב באישה אחרת או בוגד בי או שמא יש לו בעיה גופנית כלשהי למשל הורמונלית או כאבים שמפריעים לו וגורמים לו לאבד חשק...
וזאת בהנחה שלפני כן הוא תפקד מינית והיה לו חשק.

אבל אם מלכתחילה התחתנתי אם מישהו קר וחסר חשק למין, הייתי צריכה לקחת את זה בחשבון לפני החתונה האם זה מתאים לי בכלל, כי לדעתי זה לא הכי הוגן כלפיו לבוא אליו בטענות שהוא לא בנזוג טוב אם ככה הכרתי אותו כבר בהתחלה וזה הבנאדם שבחרתי לחיות איתו.

אשמח לשמוע מה דעתך על זה, האם אתה חושב אחרת ולמה.

בעיקרון, מה שאתם עוברים מאוד שכיח בקרב זוגות בשנה הראשונה ללידת תינוק. אדם מותש ועייף עלול להיות חסר סבלנות, לא נחמד, עצבני או לאבד את החשק שלו.
כשאני הייתי בשנה הראשונה אחרי הלידה, ציפיתי מבן הזוג לסבלנות, רגישות וגם להתחלק איתי במטלות כדי שלא אקרוס. לאמא טריה בדרך כלל מאוד קשה בדרך כלל להתמודד לבד עם הטיפול בתינוק הראשון, אני לא יודעת אם שמעת על זה אבל הרבה נשים לוקות בדיכאון אחרי לידה ולא תמיד הדיכאון הזה גלוי וברור לעין אבל אחת התופעות של דיכאון זה כידוע אבדן חשק מיני ומאוד יכול להיות שאשתך פשוט עוברת תקופה כזאת. אדם בדיכאון אינו יכול להיות באותה תקופה מכיל ואמפתי כי הוא מאוד כואב ולא מסוגל בגלל זה להיות מודע בכלל לרגשות הסביבה. אם זה אכן מה שהיא עוברת עליך להבין שזה כמו מחלה וזו לא אשמתך. אמפתיה ועזרה מצידך בסיוע עזרה מקצועית מאוד יכולה לעזור.

אני בזמן שהייתי בהריון חשבתי שאחרי הלידה אני אחזור לתפקוד מיני רגיל ואפילו יותר מהרגיל כי ההורמונים בזמן ההריון השפיעו עליי טוב אבל לדאבוני אחרי הלידה היו לי כאבים ממושכים והחשק נעלם לחלוטין

אבל לבן זוגי ולי יש תקשורת מאוד פתוחה ואם צצות בעיות וחילוקי דעות אנחנו משוחחים הרבה ומנסים להגיע לפתרונות ולכן מצאנו גם במקרה הזה פתרונות איך הוא יכול לעזור לי ואיך אני יכולה לעזור לו, גם אם זה לא יצא לגמרי מושלם אחרי הכל יש לכל אחד מאיתנו כוונה הדדית לדאוג גם לבן הזוג השני שלא יסבול ושלא ירגיש מקופח. לכן אני מאוד בעד פתרונות כאלו, אבל צריך ששני האנשים יבואו בגישה אכפתית של לנסות להבין אחד את השני ולדאוג אחד לשני ולא לבוא בגישה של לעשות משהו רק כדי לקבל משהו שאני רוצה...כי בגישה האחרונה הפערים בין בני הזוג רק ילכו ויגדלו.
אשמח לשמוע את דעתך ובכל מקרה אני מאוד מקווה שבכל זאת העניינים בינך לאשתך יסתדרו על הצד הטוב ביותר.

_מה נותן לנו מין טוב (חשוב שהוא נעשה טוב, ולא כעוד משהו שאנחנו מסמנות כוי ברשימה ה-טו דו ליסט): כושר גופני (גמישות, אירובי, שירירים…), תרגילי נשימה, מדיטציה, התחברות לבן זוג, והרשימה עוד ארוכה ואחרי כל זה אם אנחנו משקיעות ועושות את זה נכון נגיע גם לאורגזמה, ואם נעשה את זה ממש טוב אפשר להגיע לכמה.
לא שווה למצוא את החשק לזה?
אומרים שאם היו מחלקים את מידת העונג מהמין לעשר, תשע קיבלו הנשים, ואחד נותר לגברים. מי יודע אם זה נכון מבחינה מדעית? אני יכולה רק לספר מבחינה אישית. אני יכולה לגמור כמה וכמה פעמים בזמן שבן הזוג מגיע לאורגזמה אחת.
אח, נפלאות הגוף האישה happy. אנחנו יוצרות חיים, ויכולות להגיע למולטי אורגזמה._

אם ילדה??, לא ראיתי שאף אחת שאלה והתעניינה עד כה, אז לא יכולתי להתאפק ואני שואלת...את מוכנה לשתף ולהמליץ איך הגעת לתוצאות הללו - איזו סדנה, חוג או אולי ספר? תודה...

לפלונית
את מוכנה לשתף ולהמליץ איך הגעת לתוצאות הללו - איזו סדנה, חוג או אולי ספר?
לא סדנה ולא ספר.
אלו המסקנות שלי, מתהליך אישי שעברתי עם עצמי בתוך מערכת יחסים ארוכת שנים.
בסך הכל אני אישה במערכת יחסית מאוד אוהבת, עם בן זוג אוהב, וסבלני.
אז לא יכולתי להתאפק ואני שואלת
אני כל כך שמחה ששאלת (כבר חשבתי שאף אחת לא מתעניינת).
האמת, קוויתי שמישהי תשאל ורק בגלל זה העזתי סוף סוף לכתוב את זה כאן, למרות שזה נראה לי ממש לא הדף המתאים.
יותר מדי פעמים עצרתי את עצמי, כי בכל זאת זה נושא מאוד אישי ורגיש.
למשל יש פה איזה דף שאישה כותבת על חוסר הסיפוק שלה מהחיים.
הציעו לה ספורט כי זה משפר מצב רוח. הציעו לה לשמוע מוסיקה טובה עם בן זוגה כדי לשפר את המערכת היחסים. ולי ישר עלה בראש למה ללכת סחור וסחור? למה לא לשלב בין השניים? לשמוע יחד מוסיקה טובה תוך כדי שעושים יחד פעילות גופנית מאוד מענגת בשביל שני בני הזוג.
אני חושבת שיש צורך בשינוי גישה של שני המינים, אבל בעיקר של הנשים. אני חושבת שזה מאוד חשוב לפתח את זה (שוב פעם, בגלל זה אני כותבת עכשיו).
יש לי עוד המון מה לומר על הנושא, ואם את ואחרות מעונינות לקרוא ולהחליף רשמים, אשמח מאוד להציג עוד מהדעה שלי.
@} מאוד מקווה לשמוע כן (-:

_שוב אני שואלת אותך, אישה במסע:
האם בנזוגך יודע שברוב הפעמים שאתם שוכבים את ללא חשק מיני?
האם הוא מרגיש את זה? האם הוא יודע מתי את גומרת?_
טוב, אז השאלה היא אכן לאישה אוהבת ולא לאישה במסע
אז אישה אוהבת, אשמח לשמוע את תשובתך

נדירים המקרים שמדובר בזוג מאוד אוהב, שיש ביניהם חברות עמוקה והחשק המיני של שניהם נמוך ותואם, והם חיים כך בנישואין מאושרים במשך עשרות שנים.
בשמת, זו הצהרה לא פשוטה. לא נראה לי שמישהו עשה סטטיסטיקה כזאת, ולכן ממש לא ניתן לומר אם זה נדיר או שכיח. לא ברור לי מדוע את אומרת את זה. למה לא יתכן שיש תאימות בין בני הזוג, שניהם בעלי תשוקה מינית נמוכה, אבל חברים טובים ואוהבים ומרוצים לחיות יחד משך עשרות שנים.

_האם בנזוגך יודע שברוב הפעמים שאתם שוכבים את ללא חשק מיני?
האם הוא מרגיש את זה? האם הוא יודע מתי את גומרת?_
אני לא יודעת. זו האמת לאמיתה. אבל אני יודעת שהוא מרוצה, הוא מחבק אותי באהבה רבה לאחר מכן, מלטף אותי, ואנחנו נרדמים צמודים. ואני גם מרוצה מאד.

אם את כבר עושה את זה, למה את בכל זאת לא מנסה להגיע לאורגזמה גם כן?
לפעמים כן ולפעמים לא. יש מצבים שעם האוכל בא התאבון. אבל יש גם הרבה מצבים שלא. אין לי את הריגוש הנדרש. פשוט לא. קשה להסביר כמו שקשה להסביר מדוע יש חשק מיני.
בעבר, כאשר הייתי צעירה ואפילו לא נשואה, ואפילו עם בני זוג אחרים, חשבתי שתמיד צריך להגיע לאורגזמה עם מגע מיני. ונורא השתדלתי, ולא תמיד הצלחתי, והרגשתי כשלון. ואז גיליתי שלא חייבים, ושבן הזוג יכול להיות מרוצה גם אם אני לא מגיעה לאורגזמה, וגם אני מרוצה.

נראה לי שקשה להסביר את כל הנושא של החשק המיני. כמו שקשה להסביר למה לי טעים אוכל מסוים, שמישהו אחר יגיד עליו שהוא מגעיל, תפל, סתם לא טעים. זה דברים כל כך אישיים, כל כך שונים בין בני אדם שונים, שנראה לי שלא ניתן להסביר. ואולי גם לא צריך להסביר. חשוב שכל אחד ימצא את הדרך הטובה ביותר עבורו, ובעיקר שבני זוג ימצאו את המקום בו שניהם מרוצים וטוב להם.

דוגמא קטנה מהחיים שלי - בעלי צמחוני מאז שאני מכירה אותו. אני לא. מעולם לא היתה בעיה או קונפליקט. כל אחד אוכל מה שהוא אוהב, מכינים ארוחות כך שלכל אחד יהיה מה לאכול, אוכלים במסעדות ונהנים מאד, ועדיין אני לא אוהבת חצילים והוא לא נוגע בבשר. אני מתה על חמאה ושמנת, לו זה עושה בחילה. וזה מעולם לא היווה בעיה.

אני מרגישה שיש יותר מידי התעסקות בנושא המין והמיניות. מבחינתי זה נושא שהוא לא שונה מדברים אחרים בזוגיות - צריך למצוא את הדרך שכולם יהיו מרוצים. אנחנו מרוצים בדיוק עם המצב כמו שהוא - מקיימים יחסי מין 3-4 פעמים בשבוע, לרוב אין לי ריגוש מיני ואין לי אורגזמה, אבל זה בסדר גמור מבחינתי, בעלי שמח בחלקו ולנו ממש טוב ככה.

ועכשיו יבואו אנשים ויגידו שזה לא יתכן. שאני מרמה את עצמי, או את בן זוגי, או משהו. כי אצלהם זה אחרת. וזו אמירה מאד בעייתית. אם אני לא הייתי יכול לחיות ככה, או שלי זה לא היה מתאים, אז לא יתכן שזה מתאים למישהו אחר. זו אמירה מתנשאת.

ולכן גם לא הסכמתי עם מה שבשמת כתבה, שלא יתכן שבני זוג יחיו יחד לאורך זמן ללא תשקה מינית. אני מניחה שיש גם אנשים כאלו. וזה בסדר.

אחד שיודע שלום
חשבתי עליך בעת האחרונה ומסקנתי היא שאתה נמצא במילכוד נוראי שהכנסת את עצמך אליו
המצב בו אתה נמצא כולל המון אילוצים צולבים שאתה הטלת על עצמך ומכאן תסכול נוראי חוסר יכולת לשנות ולשפר

מספר דוגמאות:
אתה חייב סקס (אני חייב לחלוק על הגישה הזאת למרות התמיכה בגישה זו בדף).
יש הרבה אנשים שלא מקיימים יחסי מין בעובדה ולא קורה להם דבר.
חייב זה לדוגמה לאכול לשתות לנשום ולישון. אם לא תעשה את זה באמת תמות.
לגבי סקס, הרגילו אותנו לזה שאנחנו צריכים את זה אבל כמו דבר אחר זה הרגל נרכש ולא צורך.
אפשר גם בלי. במיוחד אם מה שמתאפשר לך זה לא מה שאתה רוצה.

אשתך חייבת לספק לך את הסקס. אשתך לא חייבת לך שום דבר שהיא לא רוצה לעשות
ממש כמו שלך אסור לעשות משהו שאתה לא רוצה לעשות. לא רק בתחום הזה. בכל תחום.
האם תרצה שהיא תקיים איתך יחסי מין בלי שהיא תרצה בכך?

המוסר שלך מחייב אותה לקיים איתך יחסים כי אתה רוצה רק איתה ולא מוכן עם אחרת
המהלך הנקרא משום מה בגידה (בגידה היא מעילה באמון) לא הומצא בעת האחרונה
הוא עתיק לפחות כמו ימי מוסד הנישואים שבעצם יצר אותו.

שלושת הדוגמאות הללו (ויש עוד כמה) הן לא הטפות מוסר אלא נקודת מוצא לשאול את עצמך

למה אתה צריך סקס? פורקן היא לא התשובה.
איך תגרום לאשתך לרצות (בהנחה שהיא רוצה) וזה כמובן בלי לוותר על מי שאתה אפילו בקצת.
מה קובע את החוקים לפיהם אתה מתנהל?

עכשיו יבואו אנשים ויגידו שזה לא יתכן. שאני מרמה את עצמי, או את בן זוגי, או משהו.

חס וחלילה! אבל אני פשוט לא מצליחה להבין איך זה עובד... אממממ... פיזית? בואי נגיד את זה ככה. אני מבינה איך זה עובד פיזית בלי אורגזמה וגם אני יכולה ונהנית מסקס גם בלי לגמור, אבל איך אפשר לשכב אם אין לך בכלל חשק? זה לא כואב לך? או שעצם האהבה זה חומר סיכוך מספיק?

ואולי האופציה השנייה היא פשוט כזו שאת יודעת שעם האוכל יבוא התאבון ואז זה באמת לא הולך נגד הגוף שלך. אבל מה קורה כשהתאבון לא בא עם האוכל? איבר המין הנשי יודע להרים קול זעקה רמה, שירחם עלינו האלוהים ובאופן אישי אם אני "מכריחה" את עצמי רק בשם הנתינה, אני סובלת אחר כך מצרות שכן ברא השטן.

איך זה עובד... אממממ... פיזית? בואי נגיד את זה ככה. אני מבינה איך זה עובד פיזית בלי אורגזמה וגם אני יכולה ונהנית מסקס גם בלי לגמור, אבל איך אפשר לשכב אם אין לך בכלל חשק? זה לא כואב לך? או שעצם האהבה זה חומר סיכוך מספיק?

מיכל, אני מתפלאה עלייך

. שמעת על חומרי סיכה למיניהם? (ג'ל וכו'). הם עוזרים בכל מיני מצבים ובכל מיני גילים.

ואז גיליתי שלא חייבים, ושבן הזוג יכול להיות מרוצה גם אם אני לא מגיעה לאורגזמה, וגם אני מרוצה.

אישה אוהבת, מאוד מעניין מה שאת אומרת. כשאני מקיימת יחסי מין ללא אורגזמה זה ממש מתסכל אותי. זה קורה לעתים מאוד נדירות. אני משערת שלכן מאז ומתמיד הייתי עם בני זוג שגם אהבו סקס וגם שלא עלה בדעתם לשכב בלי שהאישה תגמור (תמיד חשבתי יחד עם חברות שגבר שמוכן לקיים יחסי מין בלי לדאוג שהאישה תגמור הוא חייב להיות בלתי נסבל). זה כל כך כיף ומרומם רוח לגמור!

אני לגמרי מאמינה לך שהיחסים ביניכם נפלאים ומקבלת לגמרי ש צריך למצוא את הדרך שכולם יהיו מרוצים.
אבל אני קצת מתפלאה איך בעלך לאור השנים הרבות שאתם ביחד והאהבה לא מצא דרך שבה תגמרי בכל פעם יחסית בקלות.

איך זה עובד... אממממ... פיזית? בואי נגיד את זה ככה. אני מבינה איך זה עובד פיזית בלי אורגזמה וגם אני יכולה ונהנית מסקס גם בלי לגמור, אבל איך אפשר לשכב אם אין לך בכלל חשק? זה לא כואב לך? או שעצם האהבה זה חומר סיכוך מספיק?
מיכל, אני מתפלאה עלייך . שמעת על חומרי סיכה למיניהם? (ג'ל וכו'). הם עוזרים בכל מיני מצבים ובכל מיני גילים.
וגם רוק עובד לא רע...
הרשי לי להבטיח לך שלא כואב לי ואני לא סובלת. הרי לא הייתי עושה את זה. כל מה שאמרתי הוא שאני מקיימת יחסי מין לעיתים בלי חשק מיני ובלי אורגזמה. לא אמרתי בשום שלב שאני סובלת או מענה את עצמי. בכל מקרה, בגילי יש לעיתים נטיה קצת ליובש. אבל שמעתי פעם שמישהו אמר בנושא יחסי מין וקשיים של נשים מבוגרות Use it or lose it. ולכן - שימוש תדיר כנראה שומר על מערכת טובה ומשמונת...
ולעיניין האורגזמה - באמת באמת אין לי צורך לגמור כל פעם. פשוט לא. כמו שמישהו צמחוני (בעלי לדוגמא) לא הופך רעב לריח של סטייק עסיסי על האש... אין לו כל בעיה להכין לנו על האש, ולא לאכול את זה. אז מבחינת יחסי המין שלי זה בודאי לא ככה, אני נהנית, יש לי לעיתים אורגזמות נהדרות, אבל הדיון הוא בעיניין תדירות. אין לי צורך לזה לעיתים קרובות במידה שכנראה בן זוגי צריך זאת.

אני חושבת שהנושא שלי נידון כאן מספיק.

כתבתי כאן בגלל נושא הדף. מדפים כאלו אני מבינה עד כמה הנושא חשוב לאנשים (כנראה גם גברים וגם נשים, אך נראה לי שלגברים יותר), וחשבתי שאם נשים קוראות כאן אולי הנסיון שלי יכול לעזור למישהי לשמור על הזוגיות שלה. זה לא הדבר היחיד כמובן, וצריך עוד המון המון דברים זלגויות טובה, אך זה כנראה אחד הדברים החשובים.
שמעתי לא מזמן הרצאה ביו טיוב (אשים פעם לינק אם אמצא אותו) בו מסביר מישהו שאצל נשים הלב מוביל לקיום יחסים, ואצל גברים קיום היחסים מוביל ללב. כלומר - אם אשה מרגישה נאהבתת, מוקפת אהבה, היא רוצה לקיים יחסים, והגבר - אם הצרכים המיניים שלו מסופקים הוא חש אהבה גדולה לאשה ורוצה להגיף אותה באהבה, או משהו כזה. שמחתי לראות מישהו שמאשש את התיאוריה שלי.

והנה הקישור:
http://www.youtube.com/watch?v=TbJOL0X4PXA

ממליצה מאד לצפות בוידאו (לדוברי אנגלית). הומוריסטי וקצת שיטחי - אבל מאד הגיוני.

אתה חייב סקס (אני חייב לחלוק על הגישה הזאת למרות התמיכה בגישה זו בדף).
אני יודעת למה אתה מתכוון, אני מודעת שלא הייתי צריכה לכתוב את זה פה, כי זה ממש לא מתאים לאחד שיודע. אני כותבת לנשים שכן מקיימות יחסים, בדף שמדבר על חסכים. זה לא קשור בכלל לההתמודדות שהוא צריך לעבור כרגע בחיים.
אחד שיודע, יש סיבה למה אמרת כן מתחת לחופה, לא?
האם זה היה בגלל נוחות, או בגלל אהבה?
יש סיבה למה אתה נמצא במצב הנוכחי.
זו לא אשמת אף אחד.
שינויים אתה יכול לעשות רק על עצמך.
המון קלישאות, אבל עדיין זה לא אומר שזה לא נכון, או שהם לא יכולים לעזור לך.
אתה נמצא במילכוד נוראי שהכנסת את עצמך אליו
הכל זה עניין של בחירה. בחירה מה לעשות, ובחירה איך להרגיש לגבי הבחירות. את יכול להחליט להשאר בנישואין בגלל הפחד מהגירושים ולהמשיך להרגיש לא מסופק מהחיים, או שאתה יכול להחליט להשאר בנישואין במטרה למצוא את מה שטוב בהם ובאשתך. החלטה שלך. אותו הדבר לגבי החלטה להתגרש, או כל החלטה אחרת בחיים.

ונחזור אלינו הנשים
ועכשיו יבואו אנשים ויגידו שזה לא יתכן. שאני מרמה את עצמי, או את בן זוגי, או משהו.
ממש, ממש לא חושבת ככה.
כשכתבתי לך ולאחרות, זה לא מתוך ביקורת, אלא מתוך רצון לפתוח עוד אפשרות.

אני יודעת שהוא מרוצה,
ברור שהוא מרוצה, יש לו מערכת יחסים אוהבת בה מקיימים יחסי מין 3-4 פעמים בשבוע,
ואני באמת חושבת ש -
אם אשה מרגישה נאהבתת, מוקפת אהבה, היא רוצה לקיים יחסים, והגבר - אם הצרכים המיניים שלו מסופקים הוא חש אהבה גדולה לאשה

אני גם לא חושבת שחייבים להתאמץ על מנת להגיע לאורגזמה. ההפך, לפעמים ההתאמצות רק הורסת את הסיכוי. מצד שני לפי מחקרים האורגזמה משחררת הורמונים מאוד טובים לגוף ולנשמה, אז אם יש את האפשרות, כדאי להיות פתוחים בראש לקבלה.

אני חושבת שהנושא שלי נידון כאן מספיק.
אני מצטערת, אז באמת אפסיק לדון בדברייך, אבל אוסיף כמה מילים באופן כללי.

אבל אני קצת מתפלאה איך בעלך לאור השנים הרבות שאתם ביחד והאהבה לא מצא דרך שבה תגמרי בכל פעם יחסית בקלות.
אני לא חושבת שהגבר צריך למצוא, זה האישה שצריכה ללמוד את גופה על מנת להדריך אותו כיצד לגעת בה. והדגש הוא כל הזמן ללמוד ולהתפתח, כי כל הזמן אפשר ללמוד דברים חדשים, בנוסף לכך שהגוף משתנה עם השנים ואיתו גם הנקודות שכדאי לגעת בהן.
שוב פעם אני חוזרת לנקודה, שאני לא מדברת רקמעל הסיפוק המיני שמגיע בשיאים. אני מתכוונת לכל האקט, יש לו כל כך הרבה דברים חיוביים לתת לנו.
הוא יכול לחסוך לנו ללכת לחדר כושר, ולשיעור יוגה, ולעשות מדיטציה ועוד ועוד. וכל זה בזמן איכות עם הבן הזוג בלי צורך אפילו להתלבש.
אולי בסגנון חינוך ביתי לעצלנים, אז אפשר לראות במין כשעת כושר לעצלנים (-: .

ולסיום, באמת נראה לי שחייבים למחוק את הדיון הזה מהדף הזה, כי הוא באמת לא קשור, ויכול אפילו להזיק.

אישה אוהבת, תודה על הקישור. D-:
אחלה סרטון. מסכימה עם כל מילה שלו. אני הייתי מוסיפה שהסיבה שזה עובד ככה היא לא רק לקשר ביננו, אלא כדי שנלמד אחד מהשני.
רציתי רק להוסיף שהסרטון כן טוען
שלא יתכן שבני זוג יחיו יחד לאורך זמן ללא תשקה מינית.
זה יכול לקרוא אם יש בעיה רפואית, או נפשית וקבלה של המצב על ידי הצד השני. אבל הטבע יצר אותנו שזה כן קשור אחד לשני.

_שוב פעם אני חוזרת לנקודה, שאני לא מדברת רקמעל הסיפוק המיני שמגיע בשיאים. אני מתכוונת לכל האקט, יש לו כל כך הרבה דברים חיוביים לתת לנו.
הוא יכול לחסוך לנו ללכת לחדר כושר, ולשיעור יוגה, ולעשות מדיטציה ועוד ועוד. וכל זה בזמן איכות עם הבן הזוג בלי צורך אפילו להתלבש.
אולי בסגנון חינוך ביתי לעצלנים, אז אפשר לראות במין כשעת כושר לעצלנים ._

יאללה, אם ילדה, דברי איתנו! אני אשמח לגמור ולגמור ולגמור. מה 'כפת לי?

אני אשמח לגמור ולגמור ולגמור. מה 'כפת לי?
D-:
על זה אני מדברת. הטבע נתן לנו מתנה נפלאה, אז למה לא לקחת אותה.

דברי איתנו!
נראה לי שאת מספיק ותיקה פה בשביל לדעת איך להעביר את הדיון הזה למקום אחר כי
באמת נראה לי שחייבים למחוק את הדיון הזה מהדף הזה, כי הוא באמת לא קשור, ויכול אפילו להזיק.

_נראה לי שאת מספיק ותיקה פה בשביל לדעת איך להעביר את הדיון הזה למקום אחר כי
באמת נראה לי שחייבים למחוק את הדיון הזה מהדף הזה, כי הוא באמת לא קשור, ויכול אפילו להזיק._

לא... אני קלולסית לחלוטין. יש מתנדבת בקהל?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_למה אתה צריך סקס? פורקן היא לא התשובה.
איך תגרום לאשתך לרצות (בהנחה שהיא רוצה) וזה כמובן בלי לוותר על מי שאתה אפילו בקצת.
מה קובע את החוקים לפיהם אתה מתנהל?_
פשוט נסיון אני ואתה שונים. אתה מצליח להתעלות על עצמך בנושא הסקס יותר ממני, ואני מניח גם שאתה מקבל סקס ברמה שמספקת אותך. אני לא יכול וגם לא רוצה לוותר על זה בתדירות גבוהה. מבחינתי, חלק מהחוזה הבלתי כתוב שנוצר ברגע שהכרתי את בת זוגתי, זה שיהיה בינינו סקס בתדירות מספקת.
איך אגרום לאשתי לרצות? אנסה מה שהציעו לי פה, אדבר איתה על הנושא, אבין יותר טוב מה הצרכים שלה ומה הסיבות שלה, אתנהג אליה יפה, אסביר לה עד כמה זה חשוב לי וכמה אני נהנה מזה, וכמה זה קשה לי שזה לא קורה.
מה ייצא מזה?? או שהמצב יישתפר לטובה ויהיה יותר סקס, או (כנראה) שיהיו הרבה דיבורים והרבה כוונות, ואז לאחר זמן מה היא תבכה ותחשוב שאני חסר התחשבות, תסביר לי שהיא עייפה ושהיא רוצה לנוח ולא בא לה ולא מתאים לה ואין לה כוח ושפתאום איזה באסה לה כי היא במחזור וכל הבלה בלה בלה.
מה קובע את החוקים לפיהם אני מתנהל? מוסר, הגינות, מצפון, החברה שאני חיי בה. מה שגורם לי לא לחצות קוים אדומים באופן אקטיבי. כתבתי כאן פעם, שאם אעמוד בפני מבחן אמתי של תשוקה למישהי שתרצה אותי וארצה אותה, אני נוטה לחשוב שאלך על זה ואבגוד בגלל כל חוסר הסיפוק שלי מהנישואים. לא מתבייש להגיד את זה ולהודות בזה. רוב הגברים לא נאלצים לעמוד במבחן אמיתי שכזה.
ומסקנתי היא שאתה נמצא במילכוד נוראי שהכנסת את עצמך אליו
אתה לגמרי צודק, אכן מלכוד, בעיה קשה.

אסטרטרגיה זו לא מילה שצריכה להיות קשורה למערכת יחסים אוהבת
אם ילדה אני חושב שכדי להתמודד עם המצב חייבים דרך / שיטה / טקטיקה / אסטרטגיה. המצב לא טוב, והמצב לא היה מי יודע מה גם קודם. זה אומר שאיך שפעלנו קודם הביא אותנו לנקודה בעייתית. מה לא בסדר איתי? אני מוכן לשפר. אני לא מוכן שזה יהיה חד צדדי. אני רוצה שגם אשתי תשפר את הדברים שקשורים אליי, ותנסה למלא את החוסרים שיש לי בקשר. שוב, אני לא מדבר רק על סקס, אבל סקס זה מרכיב חשוב במשוואה.

_אחד שיודע, יש סיבה למה אמרת כן מתחת לחופה, לא?
האם זה היה בגלל נוחות, או בגלל אהבה?_
קשה, קשה לענות. ברירת המחדל זה לענות "מתוך אהבה בטח..!". אבל שאני חושב על זה, מה הביא אותי לחתונה, סוג של שגרה שזורמת עם החיים. מכירים מישהי, נהנים יוצאים מתרגלים, עוברים לגור יחד נתקלים בבעיות וחיכוכים אבל ממשיכים, מתקדמים עוד קצת ואז מתארסים, מארגנים חתונה הרבה הרבה זמן ועם כל הסידורים לא עוצרים לחשוב ולעצור בדרך, ואז מגיעים לחופה ואומרים כן בלי לחשוב שוב אם זה מה שנכון לי בחיים באמת.
דווקא מי שבורח ברגע האמת של החופה נתפס כמישהו שמקבל רגליים קרות וכמישהו פחדן, שאני חושב על זה נדרש הרבה אומץ לעצור רגע ולחשוב לפני החופה, ולהבין שאולי להתחתן זה טעות ולעצור הכל ברגע האחרון.

הכל זה עניין של בחירה. בחירה מה לעשות, ובחירה איך להרגיש לגבי הבחירות. אתה יכול להחליט להשאר בנישואין בגלל הפחד מהגירושים ולהמשיך להרגיש לא מסופק מהחיים, או שאתה יכול להחליט להשאר בנישואין במטרה למצוא את מה שטוב בהם ובאשתך. החלטה שלך. אותו הדבר לגבי החלטה להתגרש, או כל החלטה אחרת בחיים.
אמת. אשתי יודעת שיש מספר דברים עיקריים בנישואים שמעיקים עליי ומפריעים לי (סקס זה אחד מהם), גם לה מפריעים דברים שקשורים בעיקר ביחס שלי אליה. מבחינתי זה כדור שלג שמסתובב. אנחנו עובדים כרגע על הנישואים והולכים לטיפול מתוך מטרה לשנות את המצב ולהכיר יותר טוב את עצמנו. אני נותן את ההזדמנות לנישואים האלה, אבל במידה וזה לא יישתפר משמעותית אני מתכוון לקום ולעזוב אותה (קל להגיד קשה לעשות)
את הטעות כבר עשיתי זה בטוח, בחרתי בת זוג שלא מתאימה לי. היחסים היו בינוניים פלוס בהתחלה, ציפיתי שיישתפר עם הזמן, כאשר הייתי צריך להבין שהמצב שלי רק יילך ויחמיר. מעודד אותי שחלק מהנשים בדף אמרו מספר פעמים שלא נכון לכתוב את הדברים באופן כללי על כל הנשים, וכי יש נשים יותר אוהבות וחמות מאשתי. יש גם כאלה שאוהבות ונהנות יותר מסקס ויותר מודעות למה עושה להם את זה במיטה.

אם אעזוב את אשתי לא ארגיש שאיבדתי את אהבת חיי, פשוט ארגיש שעשיתי טעות ופספסתי כמה שנים טובות מהחיים, למדתי דברים בדרך הקשה והפסדתי הרבה כסף. נקודת האור הגדולה היא הילד הנפלא שנולד לנו

גם אם אחליט להישאר איתה זה עדיין יהיה מבחינתי סוג של פשרה, כי זו לא האישה שהייתי בוחר אם הייתי מחזיר את הגלגל אחורה.*

אחד שיודע,
קודם כל - חיבוק.

יופי שאתם בטיפול. זה תמיד טוב.גם אם לא יציל את הזוגיות זה טוב.
בגידה - המושג, נו... הרע העיקרי זה השקר. לא הסקס שלא עם בת זוגך, אלא לשקר לה, זה מה אני חושב, אבל כל אחד ותפישתו הוא.

ובקשר להדדיות של השינוי/שיפור - עזוב אותה, אם יש דבר אחד שברור לי זה שעדיף ויעיל להתרכז בעצמך, לשנות את עצמך... אין ממש אופציה (-:
עליה רק תוציא אנרגיה לשווא - רק היא תוכל לשנות את עצמה.
או שהיא תבחר להשתנות איתך או שהיא תישאר במקום שלה, בקצב שלה, ואל תכעס עליה - תקבל את ההחלטות שלך בלי להצטער על מה שהיה.
לא חושב שפספסת כמה שנים טובות.למדת.
ולומדים, רק בדרך הקשה (רובנו. אני... אין לי מחקר מגבה (-: ).
הכסף - שכ"ל. משלמים שכ"ל מקבלים שכל P-: .

שתהיה לך שבת שלום בלי פחדים ועם מחשבה בהירה...

צוויל

_אם אעזוב את אשתי לא ארגיש שאיבדתי את אהבת חיי, פשוט ארגיש שעשיתי טעות ופספסתי כמה שנים טובות מהחיים, למדתי דברים בדרך הקשה והפסדתי הרבה כסף. נקודת האור הגדולה היא הילד הנפלא שנולד לנו
גם אם אחליט להישאר איתה זה עדיין יהיה מבחינתי סוג של פשרה, כי זו לא האישה שהייתי בוחר אם הייתי מחזיר את הגלגל אחורה_
מרגש השיתוף שלך.
תודה

היחסים היו בינוניים פלוס בהתחלה, ציפיתי שיישתפר עם הזמן
אני חושבת הרבה איזה עצות לתת לילדי בבחירת בן/בת זוג. הם כבר בגיל המתאים. ברור שהם לא יקשיבו לי, אבל אולי בכל זאת משהו ממה שאומר ישפיע.
אחד הדברים שאמרתי לא מזמן לבני הוא שלדעתי אנשים לא משתנים. מנסיון שלי (נסיון עבר לא מוצלח בגיל מאד צעיר) ומנסיון של חברים רבים שעכשיו, אחרי 20-30 שנות נישואין, נפרדים נראה שזה עובדה מאד משמעותית. אנשים לא משתנים. אם המצב סביר, אך יש דברים שמאד מפריעים, הרי שעם הזמן זה לא עובר, כמו שתמיד מקווים. לרוב זה אפילו מחמיר. אצלי למזלי הבנתי את זה לאחר זמן קצר (שנתיים מאד לא נעימות שלאחריהן פגשתי את בן שוגי הנכוחי איתו אני באושר רב כבר מעל 30 שנה), ויש כאלו שלוקח להם 30 שנה. כאשר הם חושבים אחורה למעשה כל מה שמפריע להם עכשיו היה שם תמיד, והם קיוו שעם הזמן זה ישתפר. זה לא שבהתחלה היה נפלא, נהדר, ועם הזמן משהו השתבש. זה הרבה יותר שמהתחלה זה לא היה באמת בסדר, אך קיוו שיהיה בסדר בהמשך, אח"כ היו ילדים, כל הקשיים שאחד שיודע ציין בנוגע לגרושין, וכבר נשארו יחד 20-30 שנה. ועכשיו, כשהילידים בגרו, זה כבר בילתי נסבל ומתגרשים.
אבל בדרך עברו החיים והתבזבזו השנים היפות ביותר.
אני מתרשמת שאם היו דברים שמפריעים מהתחלה, והם לא השתפרו משמעותית לאחר תקופה לא ארוכה, הם כנראה כבר לא ישתפרו לעולם. מאד עצוב ופסימי, אבל צריך לומר את הדברים.
חברים רבים עברו אינספור ייעוצים, סדנאות, הדרכות ועוד ועוד - ולא היה כל שינוי אמיתי שאפשר חיים משותפים נעימים לאורך זמן.

נשמע לי עצוב מאוד.
אתה בטוח שאתה מוכן לוותר על למצוא את אהבת חייך, גם אם הדברים שמפריעים לך בנישואים יסתדרו? (לא שואלת כדי שתענה כאן)

בכל אופן, היה לי רעיון לעניין ההדדיות. הרעיון הוא שתתמקד באמת אך ורק בצד שלך ובמה אתה רוצה לשפר אצלך, אבל לזמן קצוב. נגיד, חצי שנה או שנה. ואז תעשה הערכה מחודשת כדי לראות אם משהו מבין הדברים שמפריעים לך אצל אשתך השתפר.
האינטואיציה שלי, אגב, היא שבכל מקרה המין יהיה הדבר האחרון שישתנה.
אני כן מאמינה שאנשים יכולים להשתנות, פשוט כשזה קורה לא תמיד אפשר לדעת מבחוץ שהייתה בעיה ועכשיו היא נפתרה. אבל זה לא אומר שזה תמיד קורה. לכן לדעתי אם ממשיכים בנישואים מתוך תקווה לשינוי, ומדובר במשהו שמבחינתנו אי אפשר להשלים איתו, כדאי להיות עם יד על הדופק ובאמת לקבוע תקופה מוגדרת פחות או יותר לניסיון לשנות. כדי לא להתעורר פתאום אחרי 20-30 שנה כמו שאשה אוהבת מתארת.

יש לי מה להגיד גם על:

אנסה מה שהציעו לי פה, אדבר איתה על הנושא, אבין יותר טוב מה הצרכים שלה ומה הסיבות שלה, אתנהג אליה יפה, אסביר לה עד כמה זה חשוב לי וכמה אני נהנה מזה, וכמה זה קשה לי שזה לא קורה.

אחרי שיחה כזאת, צריך לחשוב מה עושים כדי להעביר דברים לפסים מעשיים, כדי שלא הכול באמת יסתכם ב בלה בלה בלה
פסים מעשיים זה נגיד אומר שאם אחת הבעיות היא שהיא עייפה, אז מסדרים לה יותר זמן לישון. ואולי אפשר להתפנות לסקס מתישהו בבוקר או במשך היום ולא בלילה, שהוא באמת הזמן הכי עייף (הקטע האחרון זו עצה שכתבה איפשהו בשמת א. כמה פשוט, ככה גאוני). אבל שוב, הייתי מתחילה דווקא מלשפר את הדברים האחרים שמפריעים לך. אני חושבת שאצל הרבה נשים סקס הוא עניין מאוד טעון, ולכן הכי קשה לשינוי. אני יכולה להרחיב על זה, אם מעניין מישהו, אבל נראה לי שפרשתי פה את משנתי במספיק עניינים.

חלק מהחוזה הבלתי כתוב שנוצר ברגע שהכרתי את בת זוגתי, זה שיהיה בינינו סקס בתדירות מספקת.
זה החוזה הבסיסי. אבל זה כבר לא ככה יותר. אתה מבין? היא כבר לא רכושך (רכוש הגבר) והיא כבר לא עומדת לרשותך.
וזה הדדי. תפסיק להיות מובן מאליך.
תפסיק להיות כל כך צפוי, מתחשב, מתנשא, ומתקרבן. אתה לא באמת עושה שום דבר למען אף אחד מלבד עצמך. זה שקר שנוח לך להאמין בו.
בחרת את זוגתך כי היית צריך להביא את הילד הזה לעולם. הצירוף הגנטי הייחודי שלך ושל זוגתך - וז יכולה להיות נסבלת יותר או פחות - בדיוק כמוך.

_אני נותן את ההזדמנות לנישואים האלה, אבל במידה וזה לא יישתפר משמעותית אני מתכוון לקום ולעזוב אותה (קל להגיד קשה לעשות)
את הטעות כבר עשיתי זה בטוח, בחרתי בת זוג שלא מתאימה לי. היחסים היו בינוניים פלוס בהתחלה, ציפיתי שיישתפר עם הזמן, כאשר הייתי צריך להבין שהמצב שלי רק יילך ויחמיר. מעודד אותי שחלק מהנשים בדף אמרו מספר פעמים שלא נכון לכתוב את הדברים באופן כללי על כל הנשים, וכי יש נשים יותר אוהבות וחמות מאשתי. יש גם כאלה שאוהבות ונהנות יותר מסקס ויותר מודעות למה עושה להם את זה במיטה._

צר לי לקלקל לך אבל הבחירה באשה הזו היא הבחירה המדויקת ביותר בעבורך.
אל תלך לטיפול בכלל אם נראה לך שבכל מקרה זו פשרה.
האשה הזו מציבה בפניך מראה, מה שאתה רואה שם - לא מוצא חן בעיניך.
אתה "מתחשב" בה וכופה עליה את מה שאתה רוצה שהיא תעשה למענך - אתה בא בדרישה, אתה דורש ממנה אפילו לקבל ממך את מה שאתה רוצה לתת - בלי שום קשר למה שהיא רוצה.
אתה רודה וחופר לה לא מעט ואתה רוצה שהיא תהיה חמה אליך.
מתוך רגשי אשם? מתוך שצריך? מתוך שזה היה החוזה שאתה דמיינת שהוא החוזה ביניכם - תפתחי את הרגליים שלוש פעמים בשבוע, ותיהני מזה.
אתה תמים מאוד להאמין שהרצון הזה שלך יתגשם עם האשה הזו או עם כל אשה.

תתגרש, תיפרד, תמצא אשה אחרת, כזו שלא תעמיד בפניך מראה כל כך כואבת על פיה אתה טיפוס די מרוכז בעצמך, עם בעיות בכל הקטע האינטימי,
ושעליך ללמוד לבקש ולא לדרוש - לתת ולא לכפות - לקבל ולא לקחת.
ההבדל דק אך משמעותי.
כשאתה מבקש משהו - הנך מוכן מראש לשמוע לא.
כאשר הנך דורש אתה יכול להרשות לעצמך להצדיק את עצמך אחר כך ולהתלונן על כך שלא קיבלת את דרישתך אפילו ש...
כאשר הנך נותן, אינך מתנה את נתינתך בקבלת דבר מה בתמורה, זוהי נתינה נטו.
כאשר את כופה נתינה - זה יהיה ככפיית חוב על מי שלא מעוניין בכך.
כמו שמישהו יתפוס אותך ויעשה לך מסאג' בעל כורחך.
כאשר אתה מקבל, אתה מקבל את מה שניתן, כאשר אתה לוקח אתה לוקח את מה שאתה בוחר.

כל זה נכתב לך מכיוון שזה לא בה, באשה. זה רק בך.
ורק בך יש את התשובה גם ליחסי מין מספקים לשני הצדדים על פי רצונות שני הצדדים ולא רק על פי הפנטזיה האישית שלך.

הדבר הטוב ביותר שקרה לך זה הילד שלך.
הדבר הטוב ביותר שקרה לך זו אשה שאתך.
תחשוב, איתה ורק איתה - אתה יכול להביא עוד כמה.
ובתור אמא לילדך אין לך שום טרוניה.

תלמד איך לאהוב אותה - בדרכה ולא בדרכך, ואפשר שהיא תלמד גם את דרכך, לא כי אתה דורש את זה, אלא כי אתה מאפשר את זה.
ההבדל שוב, הוא דק.
בכלל כל התיקון הוא דק, עדין מאוד, הבדל בין יש ואין.

זו לא האישה שהייתי בוחר אם הייתי מחזיר את הגלגל אחורה
באמת?
היית מוותר על הילד שלך?
על פני להצהיר הצהרות כזב לעצמך לגבי העבר ולהכות על חטא,
התבונן כיצד אתה יכול לבחור בה מחדש, שוב ושוב,
למרות מי שהיא ולא בזכות מי שהיא, כי זו היא אהובתך - אם ילדיך.

וגם זו נקודת גישה, הרבה יותר אמיצה אבל בעיקר - אפשרית ליישום, כי בדרך הזו הכל תלוי אך ורק בך, ואז הכל בידיך.

תודות.

כמה מילים נשפכו כאן. התנצחויות, מאבקי אגו. אף אחד לא הצליח כמו צפריר לאמר את המילים בדיוק כזה.
אם אתה ,׳אחד אלק שיודע׳ תתעלה רגע על עצמך ותקשיב,תקשיב באמת למילים האלו . אבל כנראה שזה לא יקרה..
חייבת להודות שמילאת אותי גועל. לא מקנאה בזוגתי. אתה כל כך מלא בעצמך..מאחלת לך להתבגר. ילד מפונק?

בזוגתך אני לא מקנאה,התכוונתי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אחד שיודע, אני לא מסכים למה שכתב צפריר, כפי שכתב, שרון ובטח שלא מסכים למה שכתבה תרצה.

אני חושב שאתה היית צריך ללמוד שיעור בחיים (צפריר קרא לזה מראה) והאישה שבחרת היא האישה הנכונה שדרכה אתה אמור לקבל את השיעור הזה.

אני לא יודע אם כבר למדת או לא, אבל לפי איך שהדברים נראים מהתיאור שלך כנראה שבסופו של שיעור לא יהיה לכם מה לחפש יחד ....

מילאת אותי גועל. לא מקנאה בזוגתי
גם אני לא מקנא בזוגתך. זאת שבמראה. הגועל הרי מפעפע ועולה מתוכך, ממה שמהדהד בך מדברי אחד שיודע .
רפואה שלמה! התבגרות צלחה!

צוויל - מחזק את ידיך.

חייבת להודות שמילאת אותי גועל.
אז כדאי מאוד שתעשי עבודה עם עצמך. אחד שיודע איננו אשם או איש רע, הוא עוד אדם.
ומעבר לאמירת הדברים נכוחה, שזה אולי מה שהאדם הזה ישמע ויפנים - גם הוא ראוי לחמלה, לקבלתו כפי שהוא.
ואת זה גם עלייך ללמוד כנראה תרצה, כי לא רק שאמירתך מיותרת כלפיו ואיננה תורמת לו דבר וחצי דבר, היא בעיקר מיותרת כלפייך - שגם לך היא לא תורמת כלום.

לא בטוח שהדברים שנאמרו לך אחד שיודע יחלחלו ויובנו.
לא בטוח שתצליחו אתה ואהובתך (הנכם נאהבים למרות הכל ובבסיס הכל) להתעלות מעבר לחוסר ההבנה והקבלה ההדדית ביניכם.
אבל שווה לך לקרוא שוב ושוב שמא ייפתח משהו.

תודות.

צפריר שלום
לפי דבריך השזורים המון חכמה וקצת רוע נראה שאתה אדם שלמד הרבה אבל לא בהכרח יודע ליישם את הידע שרכשת על עצמך.
כאשר היינו בבית הספר לפני שנים רבות מאד (!!) ומורה היה נכנס לכיתה במצב רוח תוקפני היינו אומרים ש"אשתו לא נתנה לו..."
אולי גם לך יש כאן שיעור קטנטן

אחד שיודע יקר.
תשתמש בתגובתו של צפריר כדי להבין כיצד מגיב אחד שיודע איך השני צריך להגיב ומה הוא צריך לעשות.
קרא את תגובתו וחשוב האם יש סיכוי שהדברים הנכונים מאד שאמר לך ישפיעו עליך ועל דרכך?
קרא את תגובתו, חשוב כיצד הוא היה צריך לפנות אליך, ותבין כמה חשוב לא מה אתה אומר אלא בעיקר למה אתה אומר ואיך אתה אומר את זה.
אנשים לא שומעים את מה שאתה אומר אלא את למה אתה אומר את זה.
האם להבנתך צפריר ניסה לעזור לך? הרי בדבריו נמצא הפתרון לבעיה שהעלית?

נכנסתי אל הדף הזה כי זעקתך נגעה בי.
לתפיסתי, אתה נמצא עכשיו במקום שבו יש לך הזדמנות ללמוד הרבה מאד על עצמך.
אשתך היא רק חלק מהסיטואציה שנועדה ללמד אותך.
המצב שאתה נתון בו נועד לגרום לך לחשוב מי אתה מה אתה ולהשתנות כי המצב לא ישתנה.

השינוי הזה צריך לחול בך ורק בך.

השינוי הזה צריך לגרום לך להפסיק לפחד.
אתה מפחד ממצבים שאתה מדמיין אותם בצורה כל כך חיה (גירושים, בגידה, אי קיום חוזה) שנראים לך כמציאות
המציאות המדומינת הזו מפחידה אותך עד מוות אבל היא לא מציאות - היא רק דימיון.
המציאות שאתה חי בה בפועל הרבה יותר טובה מזו שאתה מדמיין.
או לחליפיו, אתה יכול בקלות לבחור לעצמך חיים במציאות אחרת.

השאלה איך יפתר המצב בו אתה נמצא היא תוצאה של השאלה איזה שינוי תחליט לבצע בעצמך.
יכול להיות שתתגרש, יכול להיות להיות שתצליח לבנות מערכת יחסים נפלאה עם אשתך הנוכחית
הכל יכול להיות - החלטה שלך. אבל היא לא תשתנה.

שנו:
הכל ידוע והרשות נתונה.
כלומר המצב בו אתה נמצא ידוע. לפי השקפות פילוסופיות מסוימות, היה ידוע שתהייה עכשיו במצב הזה.
כלומר, פשוט יישום של חוקי טבע כמו שידוע שמה שנמצא למעלה שואף לרדת למטה.

ולמה נתונה הרשות - או היכן הבחירה?
להחליט אם המצב הזה הוא טוב או רע.
זו בגדול הלמידה שלך..
אבל רק שלך.
אני וחלק מהאחרים מנסים לעזור לך (אם תרצה) לשנות את המצב הנוכחי שלך מרע לטוב.

פשוט ניסיון,
אכן שעור. בהחלט יש לי שעור. במיוחד להמשיך להסכים להמשיך להעביר מסרים למרות שאיני מיישם אותם במלואם או לשביעות רצון מישהו.
אני מניח שהזיוף העצמי שלי איננו ממש עניין ציבורי, אבל הבה נכריז בקול גדול שבהחלט גם לי יש את הזיוף העצמי, והוא נוכח בכל מיני פנים שלי: איני מיישם את כל דבריי, איני מסכים לעטות עלי את הילת הצדיק, הנביא או כל הילה או גלימה שנראית למישהו נכונה או לא - לדמותי ולצלמי.

מכל מקום - יישום הידע על עצמי הוא לא העניין, יישום עצמי על הידע - זה אתגר מעניין.

תודות.

תודה צפריר וצוויליך..
ברור לי שהאיש הזה ,רק מלקרוא את דבריו מכעיס אותי וממלא אותי טינה.
לעבוד על עצמי? איזו עבודה יכולה להיות כאן? לסלוח לכל המין הגברי? זה שרואה בנשים כלי לסיפוק צרכיו?

ובלי קשר למעלה ,חייבת לשאול אותך צוויליך, אתה לא מתעייף מההתחכמויות שלך...
זה מעייף אפילו לקרוא אותן.

(אני לרוב מדלגת) ואני שוקלת להשאיר את הדברים או לא? ואז אני מחליטה כן.
כדאי שידע את זה.

לסלוח לכל המין הגברי? זה שרואה בנשים כלי לסיפוק צרכיו?
היו פה נשים שכעסו על אחד שיודע, בגלל הכללות, את ממש נגעלת ממנו. אז בבקשה תקראי שוב את המשפט שלך - זה המראה שלך.
האם באמת כל הגברים חארות, וכל הנשים מלאכיות?

כמה מילים נשפכו כאן. התנצחויות, מאבקי אגו.
אבל את גם מוסיפה העלבה לאלו שכתבו פה, בלי קשר למינם.

לעבוד על עצמי? איזו עבודה יכולה להיות כאן?
אולי תפתחי דף, וננסה לעזור לך למצוא ולתקן את הבעיה …

צוויליך, אתה לא מתעייף מההתחכמויות שלך...
אם עצבנת את תרצה - אז כנראה אתה באמת עושה את זכון (-:

לסלוח לכל המין הגברי? זה שרואה בנשים כלי לסיפוק צרכיו?
בידייך לסלוח לכל המין הגברי?
כל המין הגברי רואה באשה כלי לסיפוק צרכיו?
העבודה שאת יכולה לעשות זה לסלוח לעצמך, לסלוח למי שפגע בך באופן אישי, דווקא לאלה.
שכן הם בני אדם, והם חיים בתרבות בלתי אפשרית - תרבות שמחפיצה לא רק את האשה אלא את האדם.
האדם הוא כלי שרת בידי איזה רעיון.
וחמלה על זה יכולה לעלות כלפי הגרועים שבגברים והגרועות שבנשים.
גם אלה גם אלה חוטאים וגם אלה וגם אלה בתחילת היום ובסופו - בני אדם.

אפילו המרצה שבאה לחוג בית שבו הייתי, בת שישים וחמש ובאה עם מיני - גם היא בן אדם וגם היא ממש מבקשת להיות מוחפצת.

אז העלי חמלה על המין האנושי, על הגברים ועל הנשים.
מי שחי בסרט על פיו מישהו שייך למישהי ולהפך, מעבר לזה שהוא גם תוצר של אגדות הילדים והרומנטיקה המזויפת שמצדיקה בעלות הדדית, עדיין חי בסרט.
זה שגברים מאמינים שאת חפץ - לא הופך אותך לחפץ.

זה שאת מאמינה בכך אם את מאמינה בכך - גם זה לא הופך אותך להיות באמת חפץ.

לכן, הניחי לכל המין הגברי, אינך בעמדה לשפוט או לבוא חשבון עם כל המין הגברי.
כמו שנאמר לאחד שיודע וכמו שנאמר גם ללא מעט אנשים אחרים.

זה הכל בך.

תודות.

תודה צפריר וצוויליך..
בשמחה! תודה לך!

לעבוד על עצמי? איזו עבודה יכולה להיות כאן? לסלוח לכל המין הגברי?
מטלה מעט גדולה, אולי... נסי להתחיל בלסלוח לעצמך.
משם כבר יהיה הרבה יותר קל.... קל, קל, קל.... אפילו לסלוח למין הגברי. אח"כ תמשיכי עם המין הנשי ומי יודע לאן תיקחי את זה משם? השמיים הם הגבול.

צוויליך, אתה לא מתעייף מההתחכמויות שלך...
האמת, שלוש הנקודות בסיום השאלה הפכו אותה לקביעה. נכון. אני לא. מסביבי - כעצים בפני הכורת הם נופלים, עייפים, מותשים, מוחם קהה וליסתותיהם שמוטות.
אך אני - לא. מחוסן.

(אני לרוב מדלגת) ואני שוקלת להשאיר את הדברים או לא? ואז אני מחליטה כן.
דינמיקה מעניינת. זו תבנית קבועה? את רוצה לפתח דיון על זה?

כדאי שידע את זה.
הנה! יופי.

D-:

צוויל

העבודה שאת יכולה לעשות זה לסלוח לעצמך, לסלוח למי שפגע בך באופן אישי, דווקא לאלה.
ייקח לי זמן. הרבה.. תודה צפריר. אולי אגיע למצב של סליחה - לא שוללת

את יכולה גם עכשיו.
אין דבר העומד בפני הרצון.
ההחלטה והרווח הם שלך.

ייקח לי זמן. הרבה.. תודה צפריר. אולי אגיע למצב של סליחה - לא שוללת
גם לסלוח וגם לא - זה עניין של החלטה. ותו לא....
תודות.

גם לסלוח וגם לא - זה עניין של החלטה. ותו לא....

צפריר, תודה.
הלוואי ובזה העניין.
ואם נמשיך באותו קו, האם גם להתאהב, או לחילופין להתגבר על לב שבור, גם אלו עניין של החלטה? תודה

האם גם להתאהב, או לחילופין להתגבר על לב שבור, גם אלו עניין של החלטה?
נקודת המבט שלי:
להתאהב - לאו דווקא עניין של החלטה (פה יש שאלה, באיזו "רמה" זו החלטה? יכול להיות שיש החלטה ברמה מאוד עליונה, ואולי בתת מודע, להסכים להתאהב במישהו, אבל להכריח את עצמך להתאהב באדם שאין לך משיכה אליו רק מפני שהחלטת בשכל, לדעתי לא ממש אפשרי...).
להתגבר על לב שבור - בהחלט עניין של החלטה. אבל עצם פעולת ההתגברות אינה בהכרח משהו שקורה מאליו. ברוב המקרים, לב שבור אינו מתרפא מאליו. גם אם תישבר לך היד אבל תמשיכי להשתמש בה כרגיל, ללא קיבוע (גבס למשל), אז היא לא בהכרח תחלים היטב. להיפך, ללא קיבוע והגנה על איזור השבר, הסיכויים רבים שהוא יתאחה עקום.

אז אפשר להתגבר על לב שבור כמו שאפשר להתגבר על יד שבורה - פשוט צריך לפנות לטיפול רפואי נכון בשני המקרים. במה שקשור ללב, הטיפול הרפואי לא יימצא באותו מקום שמגבסים ידיים שבורות...

יפה בשמת , אהבתי.
תודה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ובכן, קראתי כל מה שנכתב כאן מאז 2004. הרבה נקודות למחשבה. הרבה הזדהות.
אבל תשובה לא קיבלתי.

כשזה מגיע לסקס אשתי מצהירה בפני שהיא אוהבת אותי מאד, ושהיא מרגישה את אהבתי הגדולה אליה ושאני עושה הכל למענה, ושהיא רוצה אותי ומתגעגעת לגוף שלי.
אבל...

היא עייפה. עייפה, עייפה, עייפה.

אין בי כל כעס כלפיה. זה מאד מובן ומאד מתקבל על הדעת. אשה עובדת, טרדות היומיום, לימודים, נסיעות וכו'. אני מאמין לה כשהיא אומרת שהיא רוצה אבל לא יכולה.

אבל מה עושים לעזאזל?! מה עושים? איך פותרים את זה? מה אדם צריך לעשות כדי לגבור על העייפות של אשתו?

הושיעו נא.

שליחה על ידי גשם* » 09 דצמבר 2013, 20:14

לדאוג לזה שהיא תנוח יותר? לקחת עזרה? ביביסיטר או להוציא את הילדים מהבית שתוכל לנוח?

אוי כמה שקינאתי בנשים של האבות שהיסתובבו עם ילדהם בגן המשחקים אחר הצהריים שביתי היתה קטנה.

טוב, אז כנראה שהיית מקנאת גם באשתי... זו לא הבעיה במקרה שלנו.

אני אשמח אם מישהו שחווה את הבעיה והתגבר עליה ישיא עצה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה אדם צריך לעשות כדי לגבור על העייפות של אשתו? מזמן לא שמעתי שאלה כ"כ קלה, לפנק לפנק לפנק,
בערב, לאחר כל טרדות היום תפגין כלפיה הערכה (אפילו אם מעט מוגזמת) תסתכל עליה ותראה את הטוב שבה את היופי שבה, תחייך אליה, תגיד לה שהיא מדהימה, תכין לה משהו טעים, תשאל איך היא מרגישה, תעשה לה מסאז ברגליים, תלטף לה את השיער והפנים, תקשיב לה ,תהיה איתה, מכל הלב, זה מעלים עייפות ומשמח עד לרמת ריקודים עד הבוקר.

ואם נמשיך באותו קו, האם גם להתאהב, או לחילופין להתגבר על לב שבור, גם אלו עניין של החלטה? תודה
ההחלטה המרכזית היא להבריא, להסכים לחיים כפי שהם.
מכאן אפשר בהחלט להחליט לאהוב, על פני להתאהב.
שהרי התאהבות היא סוג של "סטייה" תקופה בה אינך מי שאת ואינך אפילו מי שאת חושבת שאת - בתקופה זו אינך יכולה לראות באמת את נשוא ההתאהבות שכן מגרעותיו לא נראות לעינייך.
ההחלטה לאהוב מישהו ממילא היא ההחלטה שבלעדיה לא תוכלי באמת לאהוב.
שכן, לאהוב מישהו לעולם זו החלטה של למרות מי שהוא, על פני בזכות מי שהוא.
ומבחינת הסדר של הדבים ברגיל הנך "מתאהבת" במישהו כביכול בזכות מי שהוא, ומהר מאוד את מגלה שעלייך להחליט לאהוב אותו - למרות מי שהוא.
בכלל, כאשאת מאוהבת במישהו אינך מאוהבת בו אלא באפשרות לאהוב, ובדרך כלל רגש הקנאה למשל מבהיר שאינך אוהבת אותו אלא את אוהבת את עצמך, שהרי הקנאה היא סוג של מחלה, בדיוק כמו התאהבות.

ההחלטה להתגבר על לב שבור בהחלט מתבקשת, שאם לא החלטת להתגבר - שום תרופה או רופא לא יביאו לך מרפא.
שגם הלב השבור איננו קשור בו, במושא אהבתך אלא אך ורק בך.
ההחלטה להחלים, להשתנות, להסכים לנסיבות, לשחרר, לאפשר וכן הלאה - היא קריטית ובלעדיה אין מרפא. לא ללב שבור, לא למחלה קלה או קשה.

ובסיפא של הדברים עומדת ההחלטה החשובה ביותר - שבלעדיה באמת אין תוחלת - ההחלט לתת אמון -
באדם, באנוש, בטבע, באלוהים, בשמש ובירח, בסדר הנכון של הדברים - גם אם לרגע הוא לא נכון, בחסד המקיף ובעיקר
בהיותך
ראויה
לאהבה.

תודות.

אבל מה עושים לעזאזל?! מה עושים? איך פותרים את זה? מה אדם צריך לעשות כדי לגבור על העייפות של אשתו?

אומר לך מנקודת המבט של בת הזוג העייפה תמידית,
שישנם דברים שבן הזוג שלי עושה
המאפשרים לי למצוא כוחות בסופו של יום
להעניק לו תשומת לב, להקשיב ואפילו למצוא זמן ומקום לאינטימיות..

אולי גם לבת הזוג שלך יש כאלה?
@}

שליחה על ידי גשם* » 10 דצמבר 2013, 15:59

שמופ,

תגובתך גרמה לי לתחושה לא נעימה.

אני אשמח אם מישהו שחווה את הבעיה והתגבר עליה ישיא עצה.

אני שמחה שאתה חושב שלאשתך יש מספיק עזרה אבל זה לא לעניין לבטל את הנסיון שלי לעזור, כאילו שאין לי מושג קלוש בבעיות האלה. אני ועוד איך חוויתי את הבעיה מהצר הנשי שלה ומעניין מאוד איך אתה מייד דוחה את הפתרון של לעזור לה יותר, בלי אפילו לחשוב על זה יותר מידי.

הי גשם,

תגובתך גרמה לי לתחושה לא נעימה.
אני חושב שמהצד של שמופ, היתה הנחה בהצעות שלך שהוא אינו עושה את כל זה.... והוא דווקא הגיב רגוע והסביר יפה שלא שם הבעייה.
זה בסדר שהוא יודע למקד את הפניה שלו (למישהו שחווה את הבעיה והתגבר עליה ), אין צורך להיעלב, הוא לא דחה אותך, אלא את כיוון הפתרון שהצעת.

צוויל

שליחה על ידי גשם* » 10 דצמבר 2013, 20:39

צוויל,

אין לי שום בעיה עם הדחיה של שמופ את הההצעה שלי. בסך הכל אני לא מכירה אותו ואת מערכת היחסים שלו. יש לי בעיה עם חוסר נימוס אלמנטרי.

הוא ביקש עזרה, ניסיתי לעזור ובתמורה הוא הודיע לי שאנני ראויה להשיא לו עצה.

זה לא גורם לי לרצון להמשיך לעזור וההפסד הוא כולו שלו.

גשם, אני מזהה פה עזרה לשמופ מאחורי המילים, אולי הבעיה של שמופ היא בדיוק זה, שהוא לא מתנהג בנימוס אלמנטרי שכנראה אשתו סובלת מזה יותר ממך.

גשם יקרה ,
הוא הודיע לי שאנני ראויה להשיא לו עצה.
הפרשנות שלך מוטעית לחלוטין, זו ממש לא היתה הכוונה.
הדבר ממנו אני הכי פוחד בחיים הוא שיסלפו את דברי או שיפרשו אותם לא נכון. זה באמת יוצר אי-נעימות.
חבל שנעלבת סתם.

אני מעריך מאד ולוקח לתשומת ליבי כל מה שנכתב כאן, פשוט רציתי לקבל עצות מעוד כיוונים. זה הכל.

נינה,
הבעיה של שמופ היא בדיוק זה
גם הפרשנות שלך מוטעית לחלוטין. נראה לי שעכשיו תורי להיעלב.

נראה לי שעכשיו תורי להיעלב.
עזוב
זה הכל אי הבנות שמועצמות בגלל המדיה הבעייתית הזו - תקשורת כתובה

דבר ממנו אני הכי פוחד בחיים הוא שיסלפו את דברי או שיפרשו אותם לא נכון.
אויש, אז התכתבות באינטרנט זה אזור סיכון רציני להתרחשות שכזו

יש לי עיקרון ואני ממליצה לאמץ אותו: לא להעלב ממה שמישהו כותב באינטרנט. זה אף פעם לא שווה את זה.

שליחה על ידי גשם* » 11 דצמבר 2013, 19:28

שמופ היקר,

לא נעלבתי בכלל. טון תגובתך לא היה נעים לי ולזה הגבתי.

אני מעריך מאד ולוקח לתשומת ליבי כל מה שנכתב כאן

שמחתי לנסות לעזור ואני מאחלת שתמצא את הפתרון שאתה מחפש.