נטע ק

[נטע_ק*]

אחרי יומיים עם מעט שינה ( הוא ישן טוב, אני פחות) אני הופכת חסרת סבלנות.
אני חסרת סבלנות לתגובות של חברות, לאבא, ללהיות בבית.
הילדון מתוק אבל אני עדיין לא יודעת איך להתנהל , לפחות בתחושתי.
וקצת, כמו בכל התמודדות שאני נקלעת אליה , רוצה להשתבלל במיטה ולא לחשוב. אבל זו לא בדוק אופציה כרגע.

[עירית_לוי]

נטע
גם אם זו לא אופציה ברגע זה, מה שכן הוא אופציה זה לתת לרצון הזה מקום ובמה ולגיטימציה ורשות. הרצון הזה נשמע לי כ"כ מובן.
מה שעוד הוא אופציה זה להיעזר (אפשרי לך?) ואז יש לך הפוגות שבהן את כן יכולה לא לחשוב ולצלול למיטה.

[תפילה_לאם]

היי, מזל טוב! (רק עכשיו ראיתי.)

לקח לי שישה ילדים להגיע לתבנה הפשוטה, שגם אם אשכב פה רק חצי שעה ושם אנמנם רק ארבעים דקות - זה שווה!
להיניק בשכיבה הולך לך?

@}

[מיכל_בז*]

להניק בשכיבה זה החיים.

[נטע_ק*]

תודה. להניק בשכיבה עדיין לא אופציה. היום האבא איפשר לי מנוחה וישנתי שלוש שעות!! התעוררתי כשהתינוק ישן בבטחה בעריסה בחדר שלי והאבא כבר הלך לביתו שלו.
עדיין צריכה למצוא את הלוז שלי בתוך כל זה אבל אין ספק שא. האבא מקסים פלוס פלוס. ב. עדיין יש דברים שמעוררים בי חוסר סבלנות, אבל ז. כנראה יושב על דברים אחרים.

[תפילה_לאם]

היום האבא איפשר לי מנוחה וישנתי שלוש שעות!!
כן ירבו.

[עירית_לוי]

[נטע_ק*]

אלוהימה, רוצה לאמר. יש בי אי שקט. ילדון מבלה עם אביו, אני עייפה אבל צריך לעשות כביסה והיה קפה עם חברות כדי להרגיש עדיין בנאדם. ואי השקט לא מרפה. רוצה לאמר אלוהימה, ורוצה לבכות והכל עצור בפנים ולא יוצא.
שבעה שבועות וחצי כבר חלפו. אני והאב בריקוד עדין לומדים להסתדר זה עם זה, ואם ילדון ועם עולם חדש מופלא.
והרבה מופלא באמת ומצד שני עדיין נעלם באופן כלשהו. והמילים לא מתנסחות לגמרי אז יש אי שקט.

[עירית_לוי]

שולחת חיבוק נטע

[תמרוש_רוש]

לפעמים יש בצבוץ של ספק האם אני בכלל ראויה לו, לאדם. ואז אני משתדלת להזכיר לעצמי שהוא בחר בי להיות לו לאמא אז כנראה שאני ראויה.
מזכיר לי את בן זוגי שבהחלפות החיתולים הראשונות, כשהתינוקון שלנו היה בוכה כאילו התמוטט העולם, היה אבא שלו מדבר אליו כדלהלן:
"כן, נכון, זה באמת איום ונורא. נולדת, וחשבת שיהיו לך הורים, אתה יודע, אחראים כאלה, שיודעים מה לעשות, ומבינים איך לטפל בך, ומה קיבלת? אותנו. אנחנו באמת מצטערים על התקלה"


ותודה על מילותייך החמות בבלוג שלי @}

[נטע_ק*]

שישי בערב, ילדון אצל אביו, אני אצטרף בהמשך לארוחה משותפת. בינתיים המון מחשבות.
מנסה לכתוב כמה כאן אולי אחר כך אצליח להרחיב בגדול כל החוויה הזו היא תרגיל מתמשך ואינטנסיבי בשחרור.
מוצאת את עצמי מתעסקת בקשר של ילדון עם אביו. מן הסתם הוא מבלה איתו הרבה פחות זמן מאיתי, ולאחרונה אני גם לא עדה לסיטואציה ולאינטראקציה כי כשזה לכמה שעות הם בבית / שכונה של אבא ואני לא נוכחת. בזמן המפגש , כשאבא מגיע אני לא רואה חיוכים מה שגור לי להאמין שילדון ( חודשיים וחצי) עוד לא מבין מי זה אבא. אז נכון ילדון צעיר ועדיין..
מצד שני - זה לא שלי לדאוג. אני בטוחה שזה יתפתח עם הזמן. זה משהו שהאב צריך לשים לב אליו ולפתח ולכן כרגע אני מנסה לתרגל שחרור בנידון.
מוצאת את עצמי מתחשבנת על הדברים שאני לא מספיקה להכניס לחיי . אני לא מספיקה ים, פעם הייתי מספיקה פעם ביום. עכשיו , אפילו כשילדון אצל אבא יש כל כך הרבה להספיק או שזה לא השעות המתאימות , או או או . מרגישה שאני לא מספיקה לטפל בעצמי כמו שצריך. הגוף קצת מפורק בכל זאת לידה.. והנפש מבולבלת אבל אני לא מצליחה להכניס את זה לסדר היום.
עדיין יש ספקות לגבי האימהות וחוסר ביטחון

[בשמת_א*]

נטע
טיפ ראשון:
כל יום לצאת. כל יום לצאת. כל יום לצאת. אור. שמש. אוויר. כל יום לצאת. זה קריטי, ולא הבנתי את זה כשילדתי )-:
כובע, להסיר משקפי שמש (או כל משקפיים, האור הטבעי צריך להיכנס אל העיניים ללא חציצה), וגופיה.
כמה זמן בחוץ? כמה שאת יכולה עד שהעור מקבל אדמומיות קלה (זרועות, כתפיים, רגליים, על הפנים והצוואר תשמרי). אצל בהירים כמוני - רבע שעה בתור התחלה P-: כמה שאת יותר כהה/שזופה - יותר זמן.

טיפ שני:
רצפת האגן. תרגילי פאולה לאורך היום (ששששש ארוכה, לא מצאתי את התמונה של האחות ששמה אצבע על הפה ועושה: שששש! שהיתה תלויה בילדותי בקופת חולים, אבל זו תנוחת השפתיים הרצויה, מתעקלות כלפי מעלה), יוגה נשית (מאז שגיליתי את היוגה הנשית לא ממליצה יותר לנשים על אף יוגה אחרת...), צ'י קונג (לאלי יש עוד המון סרטונים חינמיים קצרצרים שפשוט משנים את כל המצב הפיזי והרגשי תוך דקות ספורות של תירגול. למשל נסי את כובע הקסמים ).

מדוע?
כי אני קוראת במלים שלך - שאת מתפזרת, וגם קצת "נופלת" לכיוון הדכדוך.
צריכה איסוף.
עיטוף.
טיפול.
טיפוח.
ונשמע שיש לך פחות מדי מבחוץ, גם פחות מדי עזרה וגם פחות מדי עיטוף. )-: (בואי נגיד שפחות מ-24/7 זה פחות מדי... שלא תתחילי להתווכח איתי "כן, היו לי היום 3 שעות". וואללה, ושאר 21 השעות היית במקרה לבד עם תינוק? )
אז להתחיל לתת לעצמך, ויפה שעה אחת קודם

[נטע_ק*]

תודה בשמת. אני לוקחת את דבריך לתשומת ליבי ואכן יש כמה ימים מדוכדכים. משתדלת לעשות את הדברים שציינת אבל העובדה שטרחת לכתוב מחזקת ומעודד להתמיד ולהקפיד יותר. תודה על כך!! חיבוק גדול של הוקרה.
אני מתרגלת יוגה נשית פעם בשבוע (זה השיעור היחיד הקרוב אליי המותאם לאימהות, כך שאני יכולה לבוא עם ילדון) ועובד הרבה על רצפת אגן. (אין ספק שהיא זקוקה לזה) , ומשתדלת גם לצאת איתו פעם ביום החוצה לכמה שעות. אבל היום למשל לא הסתדר (בכי היסטרי כשניסיתי להכניסו למנשא). מאתמול היה עתיר משפחה אז גם פחות הסתדר. אז כנראה שזה משפיע.

מקווה שמחר יהיה יותר טוב.

[בשמת_א*]

שמחה לעזור

לגבי הילדון:
בכי היסטרי כשניסיתי להכניסו למנשא
נו, הוא צריך לא פחות איסוף ועיטוף.
הוא רגיש ומאוד מושפע מאנרגיות. אז אם הוא כל כך בסטרס שהוא לא מסתדר עם המנשא, הייתי מנחשת שהבטן מציקה לו וכשהיא מתקפלת הוא סובל. למקרים כאלה הכי טובה תנוחת הגרעפס, שמשעינים על הכתף והבטן צמודה כולה לכל האורך לגוף (של אמא), מתחממת ונרגעת. הייתי יורדת ככה עם התינוקות שלי. בלי מנשא. פשוט מניחה ככה ויוצאת. במקרה שלי, קומה שלישית בלי מעלית בבניין ישן, כך שחדר המדרגות די פרוץ לאוויר, הם היו נרגעים כבר במדרגות, גם מהשינוי באוויר וגם מהקפיצות של הירידה במדרגות.
תינוקות אחרים, נרגעים כשיוצאים מהבניין החוצה.
עובדות החיים הן, שאמא אחרי לידה ותינוק קטן הם קודם כל דיאדה. הם חלק משלם אחד. את לא מאוזנת

התינוק לא מאוזן. התינוק במצוקה כלשהי

את יוצאת מאיזון.
תינוק צריך להיות צמוד לגוף של מישהו כל הזמן, וזקוק שמישהו "יראה" אותו וירגיע אותו כל פעם שהוא בעומס. ואמא, צריכה להחלים, צריכה עזרה, צריכה טיפול, כך שגם היא צריכה שמישהו "יראה" אותה, יידע למה היא זקוקה כרגע וימנע ממנה להגיע לעומס.
כל פעם שהמצב שלנו הוא "אמא לבד עם תינוק", המשמעות היא שרק את, האמא, יכולה לראות את שניכם. רק את יכולה לזהות שקשה לכם. רק את יכולה להוציא אתכם מהעומס.
והטריק הראשון לצאת מהעומס הוא לצאת החוצה. לא צריך ללכת הרבה. פשוט לצאת, ואז להתיישב על ספסל. או נדנדה... ואז להתחיל להתבונן: בעצים, בפרחים, בעננים בשמיים, בציפורים, בחתולים...

(אחד הדברים המצחיקים והמדוייקים ביותר הוא קומיקס אחד של דניאלה לונדון דקל, שבו היא האמא נוסעת לבד באוטו, נוהגת, עם חברתה הרווקה שמספרת לה על כשלון הדייט האחרון ולפתע רואה - מה זה היה, כבשה? רכבת? - ופולטת: "הנה רכבת!" וזה כל כך מצחיק לנו האמהות, שהתרגלנו מגיל אפס "להראות" את נפלאות העולם. נשבעת לך שהקטן פה תיכף בן 15 ועדיין לא עבר לי האינסטינקט הזה... )

[נטע_ק*]

הימים חולפים מהר. רובם טובים. הילדון באמת מתוק. אנחנו יוצאים לא מעט מהבית. עכשיו גם יש לנו שני מנשאים נוחים אז זה הרבה יותר קל. וילדון כבר ממש רגיל למנשא. כותבת כאן כמה דברים בנסיון לנסח ולהבין. קרני האור שלכן יתקבלו בשמחה. הדברים שכתבתן בעבר עוזרים. למשל השבוע קיבלנו חיסונים אז ידעתי שסביר שילדון ירצה יתר על הידיים ויהיה קצת יותר עצבני. הייתי ערוכה לזה ולכן יכולתי להכיל את זה והלתמודד בלי להתרגש.

ילדון - 4 חודשים וקצת, מבחינה התפתחותית - מאד ורבאלי, עוד לא מתהפך. אם עד כה הייתי "הופכת " אותו מהגב לבטן בתנועה המדגימה לו את ההיפוך (רגל אחת כפופה/ פיתול..) עכשיו הוא ממש מתנגד לזה. הוא ילד חזק. וכמו שאמרתי הוא עוד לא מתהפך בעצמו. קצת מרגיש כמו רגרסיה למרות שאני לא באמת חושבת שזה העניין. מצד שני אני אמא קצת יותר מדי רגועה.

בזמן האחרון מנסה להרגיל אותו לישון במיטה שלו. ( נמצאת איתי בחדר) ולא רק במיטה שלי מה שהיה קורה עד עכשיו. אבל אני לא מתעקשת. אני מנסה להרגיל אותו כי בעוד חודש או חודשיים יתחיל לישון לילות גם אצל האב.
יש בי אמונה (לא יודעת אם מבוססת) שילדים מבינים אם הם נמצאים במקום שונה שיש התנהלות אחרת. האם אני תמימה?

הדבר שהכי מטריד אותי באמת היא העובדה שגם מול האב המנגנון שלי נוטה להקטנה עצמית/ צמצום עצמי. אז שמה לי למטרה להיות במודעות לזה ולהפסיק להצטמצם.
המרגיעון אומר שזה גם אישי וגם אנושי. וזה נכון , אז לפחות נתמודדד עם האישי שבזה..
ועכשיו חוזרת להינות מחצי שבת רגועה לבד. בתוכנית, קפה נוסף ואז לאפות עוגיות ולקרוא. אולי קצת טלוויזיה.

[גוונים*]

נטע,
נכנסתי אחרי זמן כדי לראות אם כתבת כי פתאום עברת במחשבותיי. שמחה לקרוא אותך.
ההתנהלות שלך עם ילדון ובהורות נשמעת רגועה ונינוחה, איזה יופי!
מקווה שיגיעו מנוסות וחכמות להתייחס ספציפית למה שכתבת.
שיהיו ימים טובים@}

[עירית_לוי]

הימים חולפים מהר. רובם טובים. הילדון באמת מתוק.
איזה כיף

הדבר שהכי מטריד אותי באמת היא העובדה שגם מול האב המנגנון שלי נוטה להקטנה עצמית/ צמצום עצמי. אז שמה לי למטרה להיות במודעות לזה ולהפסיק להצטמצם.
מודעות זה מעולה.
בנוסף, את יכולה לבדוק - האם יש משהו שמטריד או מעורר אי נוחות או מפחיד ברעיון של להזדקף מולו? ואם כן, מהו? ואם תרצי אפשר לעבוד פה עם מה שיעלה לך בתשובה לשאלה הזאת.
ובנוסף 2 - את יכולה לנסות לתרגל זקיפות קומה פיזית בכל פעם שאת פוגשת אותו. רק לזקוף את הגב ואת עמוד השדרה, ולבדוק אם ומה זה יעשה לך מבחינה רגשית.

חיבוק

[תפילה_לאם]

רק לזקוף את הגב ואת עמוד השדרה, ולבדוק אם ומה זה יעשה לך מבחינה רגשית.
וואו, רעיון יפה ממש!


ילדים מבינים אם הם נמצאים במקום שונה שיש התנהלות אחרת. האם אני תמימה?
לא, אני חושבת שאת צודקת. אולי נכון יותר בגיל מבוגר מעט יותר, אבל יכול להיות נכון גם עכשיו. לענ"ד ה"הבנה" של הילד בסיטואציות כאלה ניזונה לא רק מהבחנה שלו בשוני אלא גם מהתנהלות שונה מולו, שכנראה יכולה לגרום לו להגיב אחרת.
ואם הוא לא ייענה להתנהלות האחרת - כבר תקבלי את התשובה שלך... ואז תחשבו מסלול מחדש. @}

[נטע_ק*]

תודה על התגובות. אני לוקחת את המילים שלכן איתי וייקח לי עוד קצת זמן להגיב.

[נטע_ק*]

בשיעור יוגה שתי תובנות צפו תוך כדי התבוננות

1. שמתי לב למרירות שבי על כל מיני שינויים שמאז ילדון , על האב, קצת. בקטנה. אבל ראיתי אותה ואת מיקומה בזוויות הפה. והמרגיעון אומר "להודות על הקיים על פני להתגעגע אל החסר" וזה נכון. ואני מלאת הודיה. באמת.
2. ראיתי את הכבלים והחסומים שאני מציבה לעצמי. עד כמה אני חוסמת את עצמי. בגוף, במחשבה, כמה אני מלאת דיכוי כלפי עצמי. וזה היה עצוב ובו זמנית מדרבן לשינוי.

[עירית_לוי]

אלופה.

[גוונים*]

אלופה.

שנה טובה@}

[נטע_ק*]

אני התהום של פחד ועצב. אין לי כח להיות אדם מבוגר שמחליטים החלטות על חייו.
בשבוע הבא ילדון בן חצי שנה. יצאתי עכשיו מפגישה עם רופא הפוריות, לדבר על הריון נוסף. לצורך העניין חייבת להפסיק להניק , לקבל וסת, לעשות שלל בדיקות ולקוות שהמדדים שלי יאשרו סבב טיפולים נוסף.
בפעם הקודמת המדדים שלי היו מאד לא טובים. ההריון של ילדון היה הריון מליון דולר. הילדון הזה רצה להגיע לעולם.
ולמרות שידעתי שזה מה שהרופא יגיד וכבר לא מעט זמן שאני מנסה להכין את עצמי להפסקת הנקה, זה קשה לי. וגם להפסיק בידיעה שאולי זה לשווא כי אולי המדדים שלי כבר מחוץ לטווח המאושר לטיפולים... ומצד שני אני באמת רוצה שלילדון יהיה אח או אחות או אחים. אז כרגע אני יושבת ברכב ובוכה ולא יודעת מה אני רוצה יותר. והפחד והעצב כה גדולים. תהומיים ממש.
אם יש לכם עצות לגבי גמילה מהנקה, מהירה בגיל חצי שנה, ללא שיפוטיות אשמח. בינתיים הולכת להטביע עצמי באכילת פחמימות

[אמא_של_מוש*]

נטע יקרה אני כל כך מזדהה!
גם אני כמהה לילד נוסף ובדילמה האם ההנקה מעכבת את זה.
בקושי היה לי מחזורים והריתי את מוש מטיפולים. דווקא אחרי הלידה כשריווחתי בהנקות כשמוש היה בן 8 חודשים, התחלתי לקבל מחזור יחסית סדיר.
אולי עוד מעט הילדון יתחיל לאכול ארוחות מוצקות ותוכלי לרווח בין ההנקות ביום על מנת לנסות לקבל מחזור טבעי.

אולי גם שווה לקבל חוות דעת נוספת?
אני שאלתי את האחות של בריאות האשה מהקופת חולים שלי שליוותה אותי בטיפולים והיא במפורש אמרה שאפשר לעשות טיפולים ולהמשיך בהנקה אבל יכול להיות שהטעם של החלב ישתנה או שהחלב יפחת במקום ההורמונים.

קשה האי וודאות הזאת. אני אמרתי לעצמי שברור שאם אני אכנס ישר להריון זה שווה את זה שהפסקתי להניק מוקדם אבל אם לא זה יהיה ממש מתסכל.

המון המון חיבוקים

[עירית_לוי]

עצות פרקטיות אין לי.
עצות לגבי איך לא לשפוט את עצמך על כל החלטה שלא תהיה ולתת לעצמך רשות לבחור כל בחירה - יהיו לי כמה שתרצי .
חיבוק גם ממני

[נטע_ק*]

תודה אמא של מוש ועירית.
הרופא שלי אמר שאי אפשר להמשיך להניק בטיפולים. ואני אלך על פי המלצתו. גם לא הייתי רוצה שילדון יינק הורמונים..
אחרי כמה שעות, הרבה(!) פחמימות [ מי אמר אכילה רגשית?] פגישה קצרצרה ומקרית עם האב, החלטתי שאני מעדיפה את הסיכוי לאח/ אחות/ אחים לילדון. אני אוהבת להניק אבל ילדון לא מתרגש מלקבל בקבוק והמוכנות שלו למוצקים עולה - כרגע מראה בעיקר הרבה עניין וטועם ומכרסם דברים להנאתו. מה שמטריד אותי בעיקר זה היכולת לתת ציצי נחמה ושנינו נצטרך להתרגל לנחמה אחרת. לחיבוקים גדולים וחזקים ומה שעוד נכניס בטקס הזה. זה עדיין עצוב לי. מרגיש קצת להפנות עורף ל סופר - כח שיש לי אבל זו ההחלטה שלי. אני רק מקווה שזה לא יהיה לשווא ושנצליח להביא לעולם עוד ילד/ ה/ים.
אז אני כבר יומיים מרווחת הנקות. בינתיים משתדלת במהלך היום לתת בקבוק בלילה ובהתעוררות עדיין מניקה. נראה איך נתקדם מכאן.
תחזיקו לנו אצבעות

[אמא_של_מוש*]

נשמע שאת שלמה עם ההחלטה, שזה מעולה.
מחזיקה לך אצבעות
בהצלחה רבה רבה רבה

[אישה_במסע*]

בהצלחה רבה רבה רבה

[עירית_לוי]

אחרי כמה שעות, הרבה(!) פחמימות [ מי אמר אכילה רגשית?]
בקטנה. הזדמנות מעולה להתאמן על מתן רשות

_נשמע שאת שלמה עם ההחלטה, שזה מעולה.
מחזיקה לך אצבעות
בהצלחה רבה רבה רבה_
מצטרפת לזה.

[פלוני_אלמונית*]

זה נורא כואב (בלב) להפסיק להניק. הייתי במצב דומה-לא דומה, ואני מאוד מזדהה איתך.
אני ממש ממש מקווה שילך בקלות (הפסקת ההנקה, וההריון, כמובן).
ברור שאח או אחות שווים כל מאמץ!
בהצלחה!!!

אה, ובקשר למגע - הילדון שלך עוד קטנטון, ככה שגם בלי הנקה בטח יש הרבה מגע... עם בת הארבע שלי אני עושה הפסקות חיבוק יזומות, אנחנו סופרות עד 20, ולפעמים עד 60, בשביל לוודא שהתחבקנו מספיק זמן.

[נטע_ק*]

תודה, שרק יצליח לנו(אמן!)ופלונית ממש אהבתי את הפסקות החיבוק היזומות.

[נטע_ק*]

כבר שבוע וחצי שאני מנסה להפסיק להניק. לא בהצלחה רבה. בפרק הזמן הזה. שתי חברות סיפרו לי הריון שני. ומפלצת הקנאה שלי הרימה את ראשה. זה לא נעים להודות והרציונל של ההמתנה עד עכשיו ידוע ( לתת לילדון לפחות חצי שנה של הנקה) ועדיין צביטה בלב.

[נטע_ק*]

אם הייתי יכולה להיכנס להיריון תוך כדי המשך הנקה הייתי מעדיפה להמשיך להניק. רוצה עוד הריון. רוצה עוד ילדים.

[עירית_לוי]

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לשאלתך בככר השוק: פרחי באך, אייפק, הומאופטיה, מוח אחד.

[גוונים*]

נטע, חיבוק. לא פשוט...

[נטע_ק*]

אתמול בערב, הרדמתי את ילדון עם הנקה "גנובה". במהלכה הוא ממש דגדג אותי כמובן בלי כוונה. ואז התפוצצתי מצחוק , הוא הסתכל עליי במבט שואל עם חיוך שלא לגמרי מבים ולאט לאט נדבק בצחוק. עד ששנינו התגלגלנו מצחוק. רגע מתוק שהייתי חייבת לכתוב כדי לא לשכוח.

[עירית_לוי]

רגע מקסים

[קרן_שמש_צהובה*]

@}

[אמא_של_מוש*]

איזה אושר

[נטע_ק*]

ילדון התחיל ללכת, התחלתי טיפולים לילד נוסף ( החזיקו אצבעות- מפנטזת על תאומים בן ובת), כמהה לזוגיות , עובדת באופן לא יעיל במשרד, לא מצליחה לחזור ליוגה באופן קבוע.
אלו הם חיי בזמן האחרון. התרגשויות והתלבטויות. צדדים רדומים, והאביב הזה שמפציע וגורם לי לרצות לטייל ולנדוד ולזוז כמה שיותר ולהיות בשמש היפה הזו בחוץ.

[אמא_של_מוש*]

מחזיקה לך אצבעות
בהצלחה!

[עירית_לוי]

ואוו, נטע, בהצלחה

[נטע_ק*]

המקום הזה הוא מפלט ועוגן אז אני באה לסיכום זמני
ילדון בן שנה וחודש, הוא מתוק אמיתי. ילד מצחיק וחמוד.
בשבוע שעבר גילה את הירח הזורח , אחר הצהריים ופשוט צעק אליו .
הוא עוד לא מדבר , כן מקשקש בג'יבריש. עכשיו הוא כבר ישן שני לילות רצופים באמצע השבוע אצל אביו . זה נותן לי אוויר לנשימה אבל גם קצת קשה לפעמים. לא כל הזמן, לא קשה מאד אבל משבוע לשבוע אני קצת יותר מתגעגעת.
אני אחרי 2.5 סבבים. בסיבוב האחרון הריון נקלט לרגע והפסיק. רוצה מאד להיות בהריון. פוחדת שלא אסתדר עם עוד ילד.
והזמן החולף עובר.
קשה לי בעבודה קשה לי עם עצמי קשה לי. רוצה להיות גרסה טובה יותר של עצמי , כדי שלא להנחיל לילדון את התסביכים שלי עם עצמי ועם העולם. תוהה איך עושים זאת. איך מגדלים ילד עם תחושת ערך חזקה ומובנית. ועם אהבה עצמית בריאה.
הימים עוברים מהר. מהר מדי

[דרור*]

איך מגדלים ילד עם תחושת ערך חזקה ומובנית. ועם אהבה עצמית בריאה.
תטפלי בעצמך ותאהבי את עצמך... צעד אחד קטן ביום.

[דגן_בגן*]

נטע, ממליצה לך על הספרים של Daniel J. Siegel הם מעולים
למשל Parenting from the Inside Out
https://www.bookdepository.com/Parentin ... 218&sr=1-1
וגם
No-Drama Discipline
The Yes Brain Child

[גוונים*]

נטע, טוב לקרוא עדכון ממך!

וצה להיות גרסה טובה יותר של עצמי , כדי שלא להנחיל לילדון את התסביכים שלי עם עצמי ועם העולם.
כל כך מזדהה...

[עירית_לוי]

שולחת לך חיבוק מבין ורך

איך מגדלים ילד עם תחושת ערך חזקה ומובנית. ועם אהבה עצמית בריאה.
הם מעתיקים את ההוויה, מחקים אותנו, ולכן גם בעיני, כמו שדרור כתבה לך, הכי מועיל יהיה להמשיך לחזק את האהבה העצמית. להיות טובה אליך, כפי שאת, ואם את מצליחה, אז גם רכה כלפיי מה ש"תעבירי לו". אני זוכרת את הכמיהה העזה לרפד להם את הדרך מפני הכאב ומפני הסבל שמייצרים חלק מהדפוסים בתוך החיים. לחסוך להם את ההתמודדות עם כל מה שהוא בלתי נסבל. לכן, בנוסף (לאהבה עצמית שלך וכו'), את יכולה לנסות לכוון את עצמך לסמוך עליו שהוא יהיה בסדר עם כל מה שהחיים יציבו בפניו. בסדר מול כאב, תסכול, פחד וכו'. כלומר שאת עצמך תסתובבי עם הידיעה שהוא מסוגל ויהיה בסדר עם מה שהוא יפגוש. זה בעיני אחד המרכיבים של תחושת ערך חזקה ומובנית.

[נטע_ק*]

אני קוראת, וחושבת, וגם אם אני לא מגיבה אני שולחת המון תודה.. לפעמים אין לי כח להגיב, אני מתנצלת.
_&
הייתי בהריון. העובר סבל ממום קיצוני ונאלצתי לעבור הפסקת הריון בשבוע 18. והגוף בסדר והבכי לא ממש יוצא. הייתי אמורה להיות אמא לשניים באפריל ועכשיו זה אולי לא יקרה, אז נשארתי עם קצת עודף משקל ובטן ריקה. וחזרה לטיפולי פוריות. ותחושת ניתוק וכאב והכל ביחד.

[אמא_של_מוש*]

משתתפת בצערך נטע יקרה

חשוב למצוא את הדרך לשחרר את הבכי ולהוציא את הכאב החוצה בכדי להמשיך להלאה.

מאחלת לך שבמהרה הבטן הריקה תתמלא בחזרה והסערה תשקוט.
שולחת לך המון חיבוקים חמים.

[פרח_בית*]

מאחלת לך שבמהרה הבטן הריקה תתמלא בחזרה

[פלוני_אלמונית*]

אוי, נטע, זה נורא ואיום. ממש.
בתור אחת שעברה משהו דומה-שונה ונוראי, אני דווקא לא כל כך מסכימה עם אמא של מוש: בכדי להמשיך להלאה. ...
וואלה, את לא חייבת להמשיך הלאה. אני לא המשכתי. יש לי עצבות וחור בנשמה שאני רוצה שישארו לתמיד.
כן, יש לי גם המון אושר, וילדים, ויש הרבה טוב.
ויש את הרגע הזה, שבו התאומים שלי מתו, שהוא חרא, ושממנו אני לא מתכוונת לזוז אפילו מטר.

מאחלת לך שבמהרה הבטן הריקה תתמלא בחזרה והסערה תשקוט.

[אמא_של_מוש*]

כשאמרתי להמשיך הלאה לא התכוונתי לשכוח ולמחוק את מה שהיה.
כמובן שצריך לתת מקום לאבל ותמיד הוא ישאר חלק ממנו ואז להתקדם לעבר המון אושר, וילדים, ויש הרבה טוב

[פלוני_אלמונית*]

אמא של מוש, מצטערת אם יצא לי תוקפני, לא התכוונתי.
רק רציתי לתת עוד רעיון, עוד אופציה. קשה לי להעביר את זה במילים.
אני לא עברתי שום תהליך, שום טיפול, לא עיבדתי את המוות שלהם ולא התקדמתי הלאה.
את הילדים והאושר עשיתי, ועושה, לצד זה.
כאילו המוות שלהם מתקדם איתי, ולא אני התקדמתי ממנו הלאה.
ככה מתאים לי. ברור שיש עוד מלא דרכים לשרוד את החיים האלה אחרי אירוע שכזה.

[גוונים*]

נטע יקרה,
כמה קשה, משתתפת בצערך ויודעת שאין כל כך מילים מנחמות.
שתי נשים יקרות בסביבתי הקרובה עברו עכשיו הפסקת הריון בשבוע 21, כאב קשה מנשוא.

אם בא לך לכתוב ולשתף, אשמח לשמוע, להקשיב ולהכיל.
וגם כל עזרה אחרת... אפשר גם בפרטי (פעם היה לך את המייל שלי, נכון?)

מאחלת לך שבמהרה הבטן הריקה תתמלא בחזרה והסערה תשקוט.
ושפשוט יקרה מה שאת רוצה שיקרה, בנחת.

שולחת לך המון חיבוקים חמים.

[בשמת_א*]

אוי ממש התעצבתי לקרוא, נטע )-:
מאחלת לך שלא תדעי עוד צער כזה שוב

[נטע_ק*]

תודה יקרות, אמא של מוש, הבנתי אותך. פלונית אני כל כך משתתפת בצערך.
הכתיבה כאן, הקלה עליי, כי זה פשוט עזר לי לבכות. לבטא חלק מהעצב.

[אמא_של_מוש*]

אמא של מוש , מצטערת אם יצא לי תוקפני, לא התכוונתי.
הכל בסדר פלונית יקרה כנראה לא כתבתי בצורה מובנת.

חיבוקים לכולן..

[נטע_ק*]

יום ביומו ובכי בבכיו. " המרגיעון" אומר " אם יצאת מכליך אל תשכח לשוב" ואני מרגישה שלא יצאתי מכליי, לא מספיק. זה נתקל בי בסיטואציות הכי יומיומיות, בחדר המתנה , באוטובוס. ושם אני לא יכולה לבכות. אחרי שכתבתי כאן הצלחתי קצת להתחפר במיטה ולבכות אבל מרגישה שאולי זו היתה ההזדמנות שלי לבכות כבר את הכל. את הכאב ואת הלבד ואת הפחד שלא יצליח, ואת העייפות שבלהיות אדם בוגר ומבוגר שמתמודד.

[עירית_לוי]

נטע.. קראתי עכשיו. כ"כ מצטערת לשמוע. שולחת חיבוק גדול

[נטע_ק*]

חיבוק עירית, תודה

[פלונית_אחרת*]

חיבוק גדול , איתך בכאב |l|

[נטע_ק*]

תודה פלונית אחרת

[נטע_ק*]

מצד אחד ישנה התעוררות, עם כל הכאב,הכל יותר טוב היום. מצד שני כמה שדים התעוררו. כמו תמיד.
יום ביומו. שאלות של האם לנסות שוב, האם להיכנס למחול השדים של טיפולים שוב. אין לי תשובות בינתיים

[בשמת_א*]

[גוונים*]

[נטע_ק*]

ההתעוררות נמשכת במובן החיובי. הקדימו לי את הפגישה עם רופא הפרגיון לשבוע זה ואני תיכף נכנסת שוב לטיפולים. פוחדת שזה יעצור את ההתעוררות הזו. פוחדת להיות כבויה שוב. פוחדת שזה יקח הרבה זמן ויעצור שוב את החיים, כי זה מצב בהמתנה. לא יודעים מתי הטיפול הבא אז אי אפשר לתכנן חופשה ואי אפשר לתכנן כלום בעצם אי אפשר לעשות שינויים גדולים אי אפשר .. פוחדת..

[עירית_לוי]

נטע יקרה, חיבוק גדול לך ולכל הפחדים. מבינה אותך מאוד.

[נטע_ק*]

אז גבר שבר לי את הלב. מחכה לווסת שמאחר כדי לחזור לטיפולים. הלב שבור, הגוף חלש אחרי שפעת. והזמן לא עוצר מלכת, הגוף מתבגר, מזדקן וזה מפחיד כל כך.
תודה שיש כאן מקום לפרוק

[עירית_לוי]

חיבוק גדול יקרה, גם לך וגם לפחד

[נטע_ק*]

תודה עירית!

[נטע_ק*]

חברה שהייתה איתי בהריון ילדה. וזה מרגש ומשמח מאד! ומחדד את הזמן שחלף ואין הריון. הילדון נפלא ונהדר, עוד מעט יהיה בן שנתיים. הרצון בילד נוסף, וכן שוב הפנטזיה על תאומים מתעורר שוב. הגוף עוד לא התאושש מההפלה אבל אני מנסה לעזור לו. אני עדיין מנסה עובדת על מנת להשתפר ולהיות אני יותר טוב. הכל בסדר, וחלק לא טוב וחלק טוב. אני עדיין בוכה לפעמים, והרבה דברים מתחברים מכל מיני כיוונים. והזמן זמן שאינו נשאר מאחור

[דו_כיפת*]

@}

[גוונים*]

נטע טוב לשמוע ממך ואותך@}

[עירית_לוי]

חיבוק חם נטע יקרה

[נטע_ק*]

טוב לראותכן גוונים, עירית ודוכיפת

בדרך לעבודה ראיתי אופנוען מחופש לצב נינג'ה ופרפר. וזה שימח אותי למרות שהמוזיקה בדרך לחצה לי על בלוטות עצב. הלב עדיין קצת שבור ורגיש אבל מזכירה לעצמי את עצמי ואת מה ומי שאני ראויה לו וזה לא הגבר ההוא. מנסה להתנתק מרשתות חברתיות למיניהן. לצמצם בהייה. והכל במקביל בכל כך הרבה ערוצים. במסגרת התהליך להיות אדם בריא יותר/ שלם יותר בדרך להריון נוסף פועלת בכמה מישורים ואותן מראות עולות בכולם. זה מעניין. מקווה שאצליח לפרק את המנגנונים המגבילים. בהתחלה כתבתי לאט לאט אבל הייתי מעדיפה להצליח לפרק מהר מהר ותודה על המקום הזה שעדיין נח לי להיחשף ולהיות.

[אמא_של_מוש*]

בהצלחה יקרה

[עירית_לוי]

נהדרת שאת

[נטע_ק*]

לפני יומיים שיחה קשה עם האיש ההוא. שהייתה תוקפנית ופוגעת מצידו. ואני לא מפסיקה לחשוב עליו. הוא לא דוגמה לגבר שאוהב יותר או לגבר אוהב בכלל ועם זאת, הוא זה שפתח לי את הלב אחרי כל כך הרבה זמן ונכנס לשם. והלב לא מרפה. ואני רוצה להיות טובה יותר אל עצמי ולהצליח לשחרר אותו. ולא מצליחה בינתיים. אז כואב לי. וזה בסדר כי עדיף כואב על לא מרגיש. אבל זה בטח לא כיף.
יש לי עוד מחשבות על קסמים חברות עיוורון עצמי ואהבה אבל מאחרת לפגישה. אחזור שוב.
תודה שאתן: - *

[נטע_ק*]

יש לי חברה שאומרת שיירת המשפחה הזו שלי עם אבא של ילדון, וילדון הזה שהבאתי לאוויר העולם, הם קסם שאני יצרתי. כשהיא אומרת א. זה אני מאמינה לה. ותוהה למה אני לא מצליחה לראות את זה ככה בעצמי. ולמה אני לא מצליחה לייצר את הקסם הזה בעוד תחומים של החיים.

[עירית_לוי]

אכן יצירה מופלאה יצרת. אולי את לא רואה אותה כך כי הכמיהה לקשר זוגי מיטיב מטשטשת קצת את הראייה? הגיוני ונורמלי שכמיהה כזאת תטשטש ראייה. היא מפנה את כל המשקל, תשומת הלב והמשאבים הרגשיים כלפיה. אפשר להבין...
בהצלחה בריפוי הלב, ובשחרור של האיש הלא מיטיב ממנו.

[נטע_ק*]

מפציעה כאן שוב. אולי הגיע הזמן לחזור ולכתוב כאן. נראה אם יתפוס

עדיין בנסיונות להרות. זה קשה יותר מנטלית מפעם לפעם. והזריקות נהיות כואבות יותר.
עברנו דירה לדירה גדולה יותר והיא מבולגנת ולא מסודרת אבל בסוף היא תתאפס ויהיה נעים. בכל הבלאגן הזה הילדון מהמם ונפלא. מדבר ומצחיק נבון ומתוק. יציר אהבה נפלאה. ואבאשלו גם. נפלא, תומך עוזר. הוא חבר נהדר. השיחות בינינו עקומות אבל הוא מזהה את הצרכים שלי ועונה להם בלי שנדבר על זה. לא איתו אחפור על הכל אבל הוא רגיש מספיק לזהות את הצורך.
את האיש הלא מיטיב עדיין לא הצלחתי להוציא לגמרי מחיי.
אני עייפה ומותשת ממעבר הדירה והטיופלים ועבודה. אז לא כל כך בראש לגברים.
אם כי בימים האחרונים שוב קצת מתעורר בי רצון לקשר ואהבה.
בינתיים אני רק מתבוננת בזה תוך כדי התמודדות בכל החזיתות האחרות.
המרגיעון אומר שאין לאן לברוח כי בכל בריחה אתה תמיד לוקח אותך איתך. ואני - אני בסדר עם עצמי. זאת האמת. אני בסדר עם עצמי, סה"כ, רב הזמן אני אחלה בנאדם. רק קצת עייפה מהמציאות.

[נטע_ק*]

מדד דכאון יומי לשעת צהריים 6/10

[נטע_ק*]

אבל אתמול הצלחתי להגיע לים, ולישון (המון!!!) ולא לבכות. אתמול היה יום טוב.

[נטע_ק*]

השאלה היומית שאיתה אני מנסה להסתובב היום ולמקד את ההתנהלות על פיה - האם זה ביטוי של אהבה לעצמי? האם אני טובה אליי?
אתמול שוב ישנתי מוקדם, ומעט. אבל הקשבתי לרצון שלי והלכתי לפגוש את ילדון בגינה, בזמן אבא.
היום, מנסה להתמקד בעבודה. להיות יעילה כדי להימנע מהצורך בהשלמות אחר כך. בראש - אני מנהלת שיחות עם הגבר שאינו מיטיב ומזכירה לעצמי שזה שיחות רק ביני לביני והן מיותרות. וחוזרת שוב לשאלת המוצא.
שיהיה לנו יום מיטיב

[עירית_לוי]

כיף שחזרת!
קוראת אותך.
שולחת חיבוקים

[נטע_ק*]

הי עירית, חיבוקים בחזרה!!

אז מה עשיתי היום כדי להיטיב עם עצמי? שלחתי הודעה למתקשרת שטיפלה בי לפני כמה ימים. מחקתי את הרשתות החברתיות מהטלפון. עדיין מסתכלת בהן, אבל קצת פחות. וחזרתי אל המחשבה הזו של להיטיב עם עצמי

[עירית_לוי]

מעולה

[דו_כיפת*]

מקשיבה לך @}

[נטע_ק*]

הגבר הלא מיטיב להלן ג', שלח הודעה לבדוק אם אני פנויה להיפגש הערב. למזלי אני עם ילדון אז לא פנויה להיפגש.