נטע ק

קראתי קצת למעלה, ותפסה אותי אמריקה שלי על האמונה בטוב ובמקום שמספק. וזו תזכורת טובה. אחר כך נתקלתי במשפט געגוע לאיך שא' ראה. אותי. בעולם הזה. ורציתי לספר שהשבוע היה יומולדת לא' שכבר לא חוגג, אבל אבאשלו התקשר לשאול לשלומי ולהזכיר ולשמוע שבכלל אני זוכרת כי הוא חסר לי יומיום וכי לא שוכחת. וכל זה התחבר לכדי תזכורת לעצמי על מי שאני. על האמונה ועל הטוב הקיים בעולם ובי בצורות רבות כל כך. ואולי עזר לשמור לרגע את הלב פתוח.

אז דרמה עם ג', שהיה אצלי ובלילה התעוררתי הפוכה והרגשתי לא טוב עם זה שהוא שם, והתגובה שלי בלי מחשבה הייתה להגיד את זה. וקם והלך בדרמה ועלבון משלו (לא יודה בחלבון, כי לא שם זין כמובן) וזה בסדר. כלומר מניחה שעד יהיה לי קשה עם זה. ומודה שיצאתי משוגעת ולא שפויה. אבל זה בסדר, כי אני חושבת ש תגובת אינסטינקט הזו באה לשמור עלי ממצב שלא מיטיב עימי ושאני יותר ויותר מרגישה שלא מיטיב עימי או לא מספק לי מינימום נדרש ולכן באיזשהו מקום זה לטובה. כשאת כיין עוד כמה ימים, מזכירה לעצמי שאני שווה הרבה יותר. ואני משוגעת אבל זה בסדר:)

הדרמה הזו בלילה, אולי לא היתה מוצדקת, (אומרת בזהירות) ויש לי חלק בדבר, ובטוח שהייתי לא הגיונית ואולי אף. פוגענית. ועדיין זה בסדר. שמחה שמשהו בי התקומם. ולא נתן לי לשתוק.
ואיך אני מיטיבה עם עצמי היום? הייתי בים. בשקט עם עצמי. ותכף ילדון ישוב לזמן כיף משותף.

נטע ק, זה בסדר לרמוז לך בעדינות להקשיב לתגובה של הגוף שלך לג'?
ולהסיק את המסקנות?

את מתמקדת יותר מדי ב"דרמה" ויותר מדי באיך שהוא נעלב, איך שהוא מרגיש, איך שאת לא בסדר, ובכלל לא מתמקדת בשאלה - איפה אני פה? מה טוב לי? מה לא טוב לי? למה אני לא דואגת לעצמי? (למען האמת, לא תיארת דרמה מצדך. תיארת שהתעוררת הפוכה, הרגשת לא טוב עם זה שהוא שם, ואמרת לו את זה. האם אמרת לו את זה בצרחות? האם תקפת אותו פיזית? האם דרשת שייצא מהבית שלך תיכף ומייד, בצורה תוקפנית ובמלים מעליבות? או שכל ה"דרמה" היתה מצידו?
אני לא שואלת סתם. אני שואלת כדי לברר, כי התיאור שלך נשמע לי מאוד בעייתי).

היית "לא הגיונית"? היית "פוגענית"? במה? משוגעת? לא שפויה? באיזה מובן?

במלים אחרות - האם את מתארת בצורה מדוייקת ואובייקטיבית את ההתנהגות שלך, או שאת מתארת את הסיטואציה מנקודת המבט שלו ותוך שימוש בהאשמות שלו?
כי התיאור שלך, מרוב רצון להיות דיסקרטי, לא מובן, ובאוזניים שלי - חשוד.

אין שום דבר לא שפוי או משוגע או לא הגיוני או פוגעני בלהתעורר במצב רע, ולהרגיש רע עם נוכחותו של מישהו איתך.
זה שפוי והגיוני לגמרי.
התחושות של הגוף שלנו, וההקשבה שלנו לתחושות הגוף שלנו, במיוחד כשאנחנו ביחד עם אדם אחר - הן הברומטר שלנו. אם אני עם מישהו או עם מישהי, ואני מרגישה ממש רע בנוכחותם, זה מסר מהגוף שלי שמבקש להתרחק מאותו אדם, שהוא לא טוב לי, שאני לא צריכה להיות איתו. אם את צריכה ממש להרגיש לא טוב בגוף - זה בדרך כלל סימן שאת לא מקשיבה למסרים מהשכל שניסו להגיד לך הרבה קודם "תתרחקי ממנו, הוא לא טוב לך".

כמו כן, בואי נבדיל בין "מעליב" לבין "פוגעני". כן, כל אחד שאומרים לו "תקשיב, לא טוב לי שאתה פה, אני מעדיפה שתלך" - ייעלב. אבל זה לא פוגעני. זו המציאות, זה לא נעים, אבל לא פוגעני. "פוגעני" זה אם את אומרת את זה בצורה מרושעת ואלימה. ויש סקאלה, בין ביטוי ענייני של המידע הזה בטון רגוע ומנומס, לבין ביטוי פוגעני מלווה בתוקפנות/אלימות/קללות/האשמות ובטונים גבוהים.

התגובה של כל אדם לאמירה כזאת ("לא טוב לי שאתה פה") מעידה עליו. אומרת לך איזה מין בן אדם הוא.
אדם הגון שמכבד אותך, יגיד, חבל, דווקא מצאת חן בעיני, אבל אני מבין שזה לא מתאים לך, אז ביי ובהצלחה.
אדם מסוג אחר, יאשים ויעשה דרמה, כאילו שאין לך זכות לא להרגיש איתו טוב או לא לרצות אותו. זה, סימן אזהרה ענק מהבהב!

תודה בשמת. לא טוב היה באמירה, בקול רם תוך כדי יציאה מהחדר. וחזרה אליו.לא בטון רגוע שקול ומנוסה. הגוף שלי פשוט דחף אותי החוצה והפה
שלי אמר לא טוב לא טוב לא טוב בקול רם. לא צעקה. אחר כך התעקש שאסביר (הגיוני) ושם היה החלק שבו דברים נאמרו בצורה אולי פוגענית. כי קשיי התנסחות והייתי עם עלבון שהלם בי ועצבים וגם ככה לוקח לי המון זמן להתנסח. מעבר לזה, הדברים שכתבת נכונים, הבחירה שלו לייצר דרמה שבמהלכה אמרתי לו אתה מעליב אותי והעלבת אותי והבחירה שלו להתעלם מזה ולהגיד משהו בסגנון "זה שלך" (לא ניסוח מדויק אבל מהות) בהחלט מעידות על האדם. וכן, כמו שכתבתי מקודם, אני כן חושבת ש האינסטינקט שלי והעובדה שהגוף שלי לא נתן לי לשתוק היא טובה! גם אם אפשר היה לנסות להגיד דברים מסודר או שקול. מצד שני, לא בטוח שהייתי מצליחה. לא יודעת אם אני עושה סדר. אני כן חושבת ש סצינה היתה בעייתית אני חושבת שהובילו אליה בעיה אמיתית ושזה דבר שהיה צריך להיאמר.

טוב שהרגשת.
טוב שאמרת.
ואני מקווה שתסיקי את המסקנות שהגוף שלך צועק לך: להתרחק ממי שלא טוב לך.

בשמת דעי שאני מעריכה את מילוליים ואת פועלך כאן באתר. ותודה רבה. קראתי קצת מילים קודמות שלי, מדהים איך הכל אותו דבר ולא. הילדון הוא עוגן גדול, וחזק בחיי. מצד שני התחושות שלי לגבי העבודה זהות. ועדיין נתקפת גלים של עצב. והכמיהה לילד נוסף. ואבאשל שהוא נהדר ממש מעל ומעבר. ואני מעיזה לומר שאני חושבת שאני אמא טובה. אז ממשיכה עם הקו של להיטיב עם עצמי כי לזה אני ראויה: מזכירה לעצמי שיש לי את היכולת עובדה שבחרתי את אבאשל וזו היתה ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיי. ועובדה שידעתי לדחוק את היחסים עם הצרפתי לסןפם ואולי עכשיו גם עם ג'.
צריך עדיין למצוא מנגנון שבו העבודה אינה גוזלת ממני כאלה תעצומות נפש. ומזכירה לעצמי, הילדון בחר אותנו, ועוד אחד/אחת יבחרו בנו. זה יצליח.

ותודה על המקום הזה

יש לי המלצה בשבילך לספר, אם קל לך לקרוא אנגלית (האנגלית קלה, חוץ מכל מיני מילות סלנג שהוא שותל פה ושם):
https://www.amazon.com/Act-Like-Lady-Th ... 0061728985
Steve Harvey, Act Like a Lady, Think like a Man

פה הוא נותן כמה דקות בנושא:
https://www.youtube.com/watch?v=II-SKgvDdjs

שיטה מעולה לחסוך משברים כאלה. העצות שלו טובות להעצים נשים לגדל עמוד שידרה ולבדוק את הגבר מראש.

אה, אני קניתי את הספר לקינדל.

תודה!
חשבתי היום על החלומות שזימנתי והצלחתי להגשים. הנה כמה:
לנסוע לאירלנד לנסוע לאיסלנד, בנזוג צרפתי, לחיות בחו"ל תקופה, ילד, לגור ליד הים, בית גדול יותר. אלה קופצים עכשיו, אחשוב על עוד. בינתיים מזמנת לי אהבה בריאה וילד נוסף.

עירית_לוי

חשבתי היום על החלומות שזימנתי והצלחתי להגשים.
ממש לא טריוויאלי כל ההגשמות האלה

אני חושבת ש תגובת אינסטינקט הזו באה לשמור עלי ממצב שלא מיטיב עימי ושאני יותר ויותר מרגישה שלא מיטיב עימי או לא מספק לי מינימום נדרש ולכן באיזשהו מקום זה לטובה.
ועדיין זה בסדר. שמחה שמשהו בי התקומם. ולא נתן לי לשתוק.
לגמרי בסדר ולגמרי לטובה

.
אני שומעת מבין השורות (שומעת נכון?) שקשה לך לשחרר אותו. שאת יודעת שהוא לא מיטיב עבורך, אך מתקשה להניח לו ולהמשיך הלאה.

ולכן גם אני חושבת שההתקוממות שלך היא לטובה. גם בהקשר של הצבת הגבול מולו, וגם כחלק מההבשלה שלך לשחרר אותו. עוד נדבך בהבשלה. לפעמים נדרש שתצטבר מסה מסויימת של חוויות לא מיטיבות על מנת להצליח לשחרר אחיזה במישהו. בראש את יודעת ומבינה שאת לא רוצה אותו ושאת לא רוצה קשר שאינו מיטיב - אבל לרובד הרגשי קשה להוציא לפועל את ההבנה הזאת. וטוב שאת כותבת. אולי גם זה עוזר להבשלה של השחרור הרגשי שלו.

כך נדמה לי. תגידי את...

כמו תמיד עירית, קלעת בול!!

אתמול, אחי הצטרף אל הילון ואליי לאחר הצהריים והיה לנו נעים וטוב. קצת גינה, קצת בית.
התרכזתי בנו - בילדון ובי וזה היה לי טוב.
הבית, אחרי אתמול, הפוך מאד - לא היה לי כח לסדר. לא נורא. היום גם יום. ליום מחויך, יעיל ומיטיב.

עירית_לוי

נהדר

לא הצלחתי לעבוד היום, אבל מצב הרוח טוב. איך היטב י עם עצמי היום? עבדתי ברוגע, תקשרתי עם אנשים שעושים לי טוב, זמן ילדון.

עירית_לוי

אני עייפה. עייפה מרשימת המטלות שלי. עייפה מישיבה בחדרי המתנה, עייפה מתכנון קדימה. זו לא עייפות פיזית. אולי לאות היא המילה המתאימה. תיכף אאסוף. את עצמי להמשיך את שגרת השבוע

עוד בדיקת מעקב. הגוף לא מגיב. הרופא הורה לעצור. ואני כועסת.
אני מלווה בטיפול על ידי מטפלת נהדרת בדיקור סיני. בפעם האחרונה המליצה גם על צמחים כלשהם. באופן אינטואיטיבי - סירבתי. בסוף השתכנעתי. ואפילו השתדלתי להקפיד. ועכשיו הגוף שכבר חזר לעצמו (סוף סוף) שוב משתגע. אין לי הוכחה שזה בגלל הצמחים אבל אין ספק שזו המחשבה הראשונה שלי. ואני כועסת ומאוכזבת וחרדה. כל כך חרדה. וכועסת על עצמי שהשתכנעתי כשהתגובה הראשונה שלי הייתה לסרב.
ויכול להיות שזה לא זה. עדיין הלכתי נגד עצמי.
אוף אוף אוף

אז רצתי למדקרת, שהצליחה להרגיע אותי קצת. ואני נאחזת שוב באופטימיות. כי אין ברירה בעצם

ניסיתי לחשוב איך הייתי טובה אל עצמי אתמול. ביקור דחוף אצל המדקרת - בהחלט נכנס למקום הזה. שתפתי חברה טובה. הייתי מרוכזת יחסית בעבודה. הייתי קשובה לגוף שלי והלכתי לישון בזמן.

אני מאוד אוהבת את הרשימה שלך, "איך הייתי טובה אל עצמי". תרגיל טוב לכולנו.

אני באי שקט. בגלל ג'.אז היום מתחילה נסיון נוסף של לשחרר אותו. אולי זה חלק מלהיות טובה אל עצמי של היום.

אז איך היטבתי איתי היום: הצלחתי לבקש חיזוקים ואהבה מחברים טובים, עשיתי עוד מחווה בלשחרר את ג' מחיי, נמנעתי מעימות עם אבאשל הילדון, ביליתי זמן ילדון נינוח.

עירית_לוי

מצטרפת ל בשמת א. גם אני אוהבת את רשימת האיך הייתי טובה לעצמי היום

. כל פריט ברשימה שלך נשמע לי כמו הטבה מיטיבה משמעותית.

עוד בדיקת מעקב. הגוף לא מגיב. הרופא הורה לעצור. ואני כועסת.
רוצה להציע (ותבדקי כמובן אם מתאים לך) - שלהיות טובה לעצמך זה גם אולי גם להיות טובה לגוף שלך. להבין אותו (ולהבין לליבו

) כאשר הוא לא מגיב. להבין שאולי גם הוא עייף ומבקש אתנחתא. ברורה לי לגמרי המטרה שלך וברור לי לגמרי התסכול והכאב שלך. אני לא מקלה בזה ראש. מציעה רק להוסיף לצד זה מעט חמלה גם כלפי הגוף והתנועה שהוא נוקט בה לכרגע.

חיבוק גדול.
ומחזיקה אצבעות להמשך

מוסיפה לרשימה שלי, הבכי פרץ ממני היום. ונתתי לי כמה דקות של בכי משוחרר.

מילת המפתח להיום לשחרר. לשחרר את ג' מהמערכת, לשחרר את האחיזה בסבב הזה- ולתת לדברים להיות ולמרות לדעת שאני עושה כל שיכולתי ומה שיהיו התוצאות, יהיו בסדר. לשחרר. בהצלחה לי

בהצלחה לך. מטרה נעלה וטובה. בכל המובנים.

סופש עם ילדון, אז מילאתי 2 מתוך 4 בלוקים של זמן באורחים. זה עבד לא רע. נשאר לנו עוד בלוק יחדיו לכשיתעורר משנצ.
לא היתה שום תקשורת ישירה עם ג' מאז חמישי וטוב שכך. בשישי הספקתי עוד דיקור ומחר נראה תוצאות או לא נראה. אני יודעת שעיתי את שיכולתי.
ממשיכה במגמה - להיטיב, לשמוח להתרכז באור. אתמול או שלשום נתקלתי במשפט " מה שמואר צומח" אז אני מפנה אור אל האמונה שלי בטוב, ובעצמי. בשמחות קטנות של יום יום.
תודה על המקום הזה.

היה סופש טוב.היו קצת רגעים של חוסר סבלנות כלפי הילדון בקצוות (לפני שנת צהריים ולקראת שנת לילה) אבל מלבד זאת הרבה כיף ביחד.
ואיך היטבתי עם עצמי - בזמן שילדון ישן עבדתי אבל לא יותר מדי , למרות שהיה בכך צורך, הקשבתי לעצמי וזיהיתי שלא להגזים ולכפות על עצמי בכח רב מדי. חוצמזה טיפלתי בבעיה שמטרידה אותי. אני נוטה להתעלם/ להזניח, אז לא הפעם- עשיתי פעולה מתוך דאגה לרווחתי הגופנית.
השאיפה לשחרר עדיין נמשכת. לא קל. מאמינה בטוב.

חברה כתבה לי משהו על לבוא לפרוק עצבים בשבירת קירות בבית שהיא משפצת. אבל אין בי עצבים. יש בי פחד וחרדה, עלבון ועצב.
מצד שני יש בי תקווה, שמחה בגוף שלי שהוא חזק ובריא למרות הכל, והוקרת תודה שאני יכולה להרשות לעצמי רופא טוב, ומדקרת, ושיש לי חברים נהדרים ושותף מצוים שיודעים לשלוח חיזוקים כשצריך.

עירית_לוי

מתיישבת במשרד וכל מה שעובר לי בראש זה "אלוהימה.." קשה לי מאד לשבת כאן, מול מסך מחשב, להתרכז במטלותיי. וכשהמוח רוצה לברוח והגוף לא זז, נכנסת למחשבות בלתי פוסקות כמעט על כל מה שלא רלוונטי. אז הנה מתחילה עוד יום. והמגמה היא עדיין להיטיב עם עצמי כי מגיע לי כל כך הרבה יותר טוב. ולשחרר את כל מה שלא עומד בסטנדרט הזה.

מביך אותי להודות בזה, אבל יש לי כאב לב בגלל ג', ובא לי לבכות. למה מביך - כי הוא לא שווה את זה. אני שווה יותר מזה. ועדיין זו התגובה וזה המצב. ואני מנסה להיות טובה אליי בתוך זה.

עירית_לוי

אל תהיי נבוכה

יש פה כנראה היקשרות רגשית, לא רציונלית, ואחיזה שנובעת כנראה מפצעי עבר ומפחדי עבר.
בטח שתהיי טובה אליך. את לא אשמה בדפוס הזה, את לא לא-בסדר. מותר לך שיהיו לך דפוסים, כאלה ואחרים.
זה נהדר לכוון לשחרור האחיזה של הלב בו, ולחיזוק ידיעת הערך שלך, והידיעה של מה את ראויה לו (ומה לא). אבל עד אז, אני בעד רכות, הבנה ואהבה

תודה עירית, מן הסתם זה אכן המצב. בכל מקרה מנסה להיצמד לקו המנחה שהגדרתי לפני כמה ימים. להיטיב איתי. ועם משהו דורש יותר מדי כח - הוא לא מיטיב. וזה לא הזמן כשיתאים זה ידרוש פחות כח. ( לא שוללת את עכשיו רק קשובה למידת המאמץ והכפיה שמשקיעה.
חיבוק גדול מעומק הלב.

כאב הלב לגמרי מובן ומוצדק. אז זה הזמן להפנות אל עצמך המון המון אהבה וכל מה שעירית כבר כתבה. פשוט, אלייך. להרגיש את כאב הלב ולהגיד לעצמך, "נטע ק חמודה שלי, כואב לך הלב וזה ממש לא נעים, מה יעשה לך נעים עכשיו? איך אני יכולה לעזור לך? איזה פינוקים יכולים להקל עלייך קצת? יעזור אם אזכיר לך שאני אוהבת אותך מאוד ואת מקסימה ואהובה ונהדרת?"

עירית_לוי

ועם משהו דורש יותר מדי כח - הוא לא מיטיב. וזה לא הזמן כשיתאים זה ידרוש פחות כח.
מסכימה איתך לגמרי.
מה גם שאי אפשר לשחרר מישהו מהלב בכוח.
זה גם לא מיטיב וגם לפעמים בעצם מאט את השחרור.

כשאני במשרד קשה לי ממש. אחר כך, כשאני עם ילדון כמובן שהכל "זז אחורה" כי יש דברים יותר חשובים ויותר מעניינים. אז היה אחר צהריים/ערב שבו השלמתי שינה והייתי עם ילדון הקסם והייתי טובה אליי במחשבה.

בסופש יצאנו לקמפינג והיה לי טוב כל הטבע הזה, והשהות עם חברים. וקצת מרחק מן האפשרות של מפגש עם ג'. וזה עזר. קצת.
והייתי טובה לעצמי בכך שנתתי לעצמי בשבוע שעבר ימי מחלה פשוט כי דיכאון ולא רוצה ללכת למשרד ונערכתי ברוגע לקמפינג ולתחילת השבוע הזה. והיום הזה התחיל בסדר עד כה.

רק להגיד שאני עוקבת אחריך ותומכת בך @}
אהבתי מאוד את הרעיון של להיות טובה לעצמי
@} @} @}

עירית_לוי

חיבוק לעוד שבוע מיטיב

תודה יקרות. מנסה לעדכן קצת אז סבב מתקדם לאט ולא ברור. אני מצד אחד מדחיקה כדי להפחית חרדה ולחץ ומצד שני היום היה בי רגע שהיתה לי ידיעה ברורה שהפעם זה יצליח. אז אמן לי.
ג'... ההתעסקות האובססיבית בו באה והולכת. עדיין כאן, עוד לא עזבה לגמרי. אבל יש הפוגות. וזה פחות מעיק. עוד קצת נתק ואולי הגמילה תצליח לי.
הבית עוד לא לגמרי מרגיש בית. מנסה להבין מה חסר לי פה.
שיהיה לנו הרבה טוב

עירית_לוי

אמן
ובהצלחה

אני מצד אחד מדחיקה כדי להפחית חרדה ולחץ

עכשיו ששמת לב, ממליצה להפסיק להדחיק. להיפך. להרגיש את החרדה והלחץ. להרגיש אותם בגוף. אם אפשר, עם עזרה: מטפלת? חברה בטלפון שמדברת איתך באהבה ושולחת אהבה וחום כשאת נושמת נשימות עמוקות ומרגישה בגוף את התחושות של החרדה ושל הלחץ? (שאלות מנחות: איפה זה בגוף? האם זה זז כשאת מנסה להרגיש את התחושות? ואם כן אז לאן? איזה צבע יש לזה? איזה מרקם יש לזה?)

כש"מדחיקים" זה פשוט גדל ומחמיר.
אפשר גם לשים מוסיקה או מדיטציה ברקע כשאת עושה את העבודה, פשוט להרגיש את התחושות של החרדה ושל הלחץ בגוף. לא לעשות איתן כלום, רק להרגיש ולעקוב אחריהן בגוף. לרוב מרגע שתתחילי להרגיש - יתחיל להתרחש בהן שינוי בתוך הגוף. לא צריך לעשות איתן שום דבר, רק להתבונן ולנשום. פנימה והחוצה.

תודה בשמת- אנח עושה את זה במקומות/ נושאים אחרים. בנושא הזה של הטיפולים זה מגיע לכדי חרדה מאד חזקה ברגעים מרוכזים כשזה קורה אני רואה את זה אבל בהחלט משתדלת אל לחשוב על הדברים יותר מדי כי חייבת לשמר אופטימיות אחרת לא יודעת אם אצליח להמשיך.
דברים שקרו היוםורציתי "לתעד" לעצמי:
בבוקר בדרך לגן נתקפתי געגועים גדולים לא'. שנהרג לפני כמה שנים. הוא חסר לי מאד, לסר לי כחבר, חסר לי כי הוא האמין בי, חסר לי שלא זכהלהכיר את הילדון ולראות אותי אמא ולהיות "דוד נבחר". בסופש טיילנו בהחולה ויש לי משם זכרונות קסומים עם א' וחבל לי שלא יכל לחלוק איתי שוב ועוד. אז כך התחיל היום.
אחר כך לוויה , איחרתי , נתקעתי בפקקים נלחצתי ואז החלטתי שזה לא משנה אני במילא מאחרת אז כמה שאאחר עדיף מאשר להילחץ בנהיגה. בלוויה עצמה מפגש עם משפחה שלא פגשתי שנים. מוזר. אני חושבת שרובם זוכרים אותי בעיקר כילדה וזוכירם לי חסד נעורים ובמובן הזה זה היה נעים.
ואיך היטבתי עם עצמי: ג' שלח הודעה בבוקר, עניתי אבל לא פיתחתי את השיחה והיא נעצרה אחרי משפט. אולי בודק אם כבר "נרגעתי" אולי סתם, זה לא משנה. משנה שהתגובה שלי היתה טובה עבורי. הרגעתי את הסטרס של הנהיגה תוך כדי ובזמן, נעזרתי באבאשל בלי להתחשבן לחשוש או להתלבט. ישנתי כמה שעות הערב לפני שפתחתי מחשב להשלים עבודה.

וכמובן שבגלל שאתמול שלח הודעה סתומה אז הבוקר יותר מתאבססת. גלים ומעגלים

החלט משתדלת אל לחשוב על הדברים יותר מדי כי חייבת לשמר אופטימיות אחרת לא יודעת אם אצליח להמשיך
אז לא "להדחיק" אלא לעשות משהו מודע אחר. לדוגמא (אפשרות אחת, כן? יש אלף): להגיד "אופס, חרדה, שבי בצד עכשיו. אטפל בך אחר כך" ולהפנות את תשומת הלב באופן מכוון למשהו אחר, למשל לשים מייד מוסיקה שמרגיעה אותך. או אפילו מייד להגיד מנטרות חיוביות (נגיד של לואיז היי, זו ממילא הצעה שלה איך להעביר את המחשבות מפסים שליליים לפסים חיוביים: פשוט לרדת מהפסים השליליים ולעבור למשהו אחר בכוונה) או להסתכל על תמונה יפה או על משהו שמשמח אותך - שוב, מתוך כוונה מודעת ומכוונת לנווט את המודעות למקום נעים במקום המקום הקשה, אבל לא כהדחקה אלא כטקטיקה.
לא בטוחה שהצלחתי להסביר...
ברגע שזה מודע - כלומר, כמו במטאפורה של "אופס אני ברכבת הלא נכונה, הופ אני קופצת למסילה השכנה לרכבת אחרת ביי",
זה מועיל במקום לגרום נזק, כי ההדחקה זה כמו "לדחוף את הראש של ילדת-החרדה למטה באלימות, תוך כדי העמדת פנים שהיא לא שם ושאת לא מועכת אותה". אז לא. את רואה אותה, אומרת "לא עכשיו", וזזה למקום אחר.

אתמול משהו בעבודה הקפיץ אץ רמת הסטרס ואני עדיין לא נרגעת. חייבת לעזוב את המקום הזה.
בשלישי והיום תכתובות עם ג' שמסתיימות בטון צורמני. לא אפרט. זה עושה לי לא נעים בגוף ומחדד את התחושה שחייבת לנתק את ההיקשרות הזו.
המרגיעון אומר מילים טובות מסלקות עננים שחורים ואני בענן שחור גדול מאד, כבר יומיים. מנסה להפיג אותו. בהצלחה לי. הדברים בכיוון נכון, אבל הדרך קשה מאד.

אז מחזירה את המיקוד לאיך אני מיטיבה עם עצמי , הכרתי מישהו והא נעים וטוב. ונראה אם ואיך זה יתפתח. ניהלתי איתו שיחה ארוכה וזורמת ורגועה ונעימה והיה לי כיף.

שנה טובה יקרות!!
יש סיכוי שהצלחתי ליצור מספיק מרחק מג'.
במקביל הכרתי מישהו שמסתכל עלי ואני לא כלכך יודעת להכיל את זה.
ונלקחה החלטה פנימית נחרצת לחפש מקום עבודה חדש. זה כחלק מלהיטיב עם עצמי כבר עכשיו, בלי לחכות.

יופי לגבי העבודה. יופי "להיטיב עם עצמך".

ואני לא כלכך יודעת להכיל את זה
למה את בדיוק מתכוונת ב"להכיל"? את לא חייבת להכיל. פשוט תתבונני בזה, תיהני מהצד החיובי, ותתבונני בו, תשאלי את עצמך, אם קשר עם הבנאדם הזה ייטיב איתך. תני לתשובה לחלחל בזמנה החופשי. זה תדר. צריך להקשיב לו, צריך אוזן דקה, צריך הרבה אהבה עצמית. אז במקום להכיל (שזה ייכנס פנימה) הייתי בוחרת בלהתבונן, מבחוץ בינתיים. בסקרנות ובחיוך קל.

עירית_לוי

שנה טובה גם לך,
שנה טובה ומיטיבה

בכל ההיבטים!

_יש סיכוי שהצלחתי ליצור מספיק מרחק מג'.
במקביל הכרתי מישהו שמסתכל עלי ואני לא כלכך יודעת להכיל את זה._
אהבתי את הרעיון של בשמת א.

מוסיפה:
אני חושבת שההבדל בין להכיל יחס לא מכבד (ג'), לבין יחס מיטיב ומכבד (המישהו החדש) – תלוי הרבה פעמים במה שאת מאמינה באופן לא מודע שמגיע לך: שאת ראויה או לא ראויה לו.

למיטב הבנתי, מכל מה שתיארת, ג' לא היה מסוגל לראות אותך. האיש החדש כן מסוגל. אז אולי ללמוד להכיל - פירושו לדעת ולהאמין שאת ראויה לכך שיראו אותך. ואולי בכלל בגלל זה הוא הגיע: כי את התחלת לראות אותך

והתחלת ללמד את עצמך להיטיב עם עצמך. לראות אותך זה בין השאר לראות מה את צריכה, להקשיב לזה, לכבד את זה, ולתת לזה מענה.

גם אם האיש החדש יתברר כמישהו שלא נכון/מתאים לך בסופו של דבר, הוא הזדמנות נפלאה להתרגל לעמוד מול מישהו עם יכולת כזו. לדעתי עשית כבר את הקפיצה המשמעותית בכל מה שקשור למה שאת מאמינה שאת ראויה לו. עכשיו נותר להתרגל לחוויה

אולי

תראי אם את מתחברת...

"לא מכילה את זה" במובן של מלחיץ אותי. ושתיכן צודקות. אני מתבוננת בזה ואני פשוט שם בינתיים.
הבוקר שוב אובססיה על ג', מצד שני גם הגעתי למשרד היום- אז הראש מחפש נתיבי בריחה שונים.
אני יודעת שאני לא אזום מפגש. אני לא בטוחה שאם הוא יזום אני לא איענה. אני כן בספק אם ינסה ליזום, בגלל שעברו כמה שבועות שבהם לא נפגשנו וגם התקשורת היתה מקוטעת אם התקיימה.

אתמול בלילה, שכבתי במיטה, יד אחת על הילדון המתוק יד שניה על הבטן אליה הוחזר עובר לפני כמה ימים. והייתה בי שמחה ותקווה וזה כל מה שרציתי. את שני אלה, מתוק וחמים לצידי וזה שיצטרף אליו. וחייכתי בלב ובגוף.

ובנימה זו, הקו המנחה להיום רכות.
ובמסגרת להיטיב עם עצמי - סגרתי יוזר ברשת השניה. זה לא יחזיק הרבה זמן, אבל אפילו עם אצליח 24 שעות, זה יהיה שיפור וזה יעשה לי טוב.

עירית_לוי

בהצלחה

כמעט ונפגשתי עם ג' אבל הצלחתי להימנע בסוף, טוב שכך. סופ"ש מוזר. הרבה מחשבות ושינויי מצב רוח. ותוך כדי שאני מקלידה נזכרת שהמחקר שלי אמרה לי לבוא אליה עם זה מתחיל שוב, שנתפוס את זה בהתחלה.
סימנים שאולי הריון - החשק שלי לקפה ירד. יש עוד כמה ימים עד שנדע.

עירית_לוי

חיבוק

לא הצליח. בדקי עכשיו את התוצאות. בטא שלילית

עירית_לוי

כ"כ מצטערת לשמוע

באה לכתוב כאן כמקום בטוח שוב. טלטלה מול ג', בתכתובות בלבד אבל מפעיל אותי כל כך חזק. וזה מבאס אותי מאד. מבאס שאפילו חיבוק של ילדון לא מצליח למוסס את זה.
מצד שני, בחור שנעים לי ממש. מכבד ורואה אותי וזה כיף. ואני מתמקדת בזה. או לפחות משתדלת.
הסבב הכושל הוביל לחשיבה מחודשת לא יודעת כמה עוד נמשיך. הרבה מאד מחשבות מצבי רוח משתנים. לא קל.

אין לי שום דבר חכם להגיד, רק רוצה לשלוח

ולהגיד שאני פה.

תודה בשמת! אני מאד מעריכה את זה. וצר לי שאני לא מצליחה להיות עבורך באותה מידה. אבל שולחת חיזוקים וחיבוקים.
חזרתי כדי למנות את ברכותיי כי בתוך כל הימים האלה תקשורת טובה עם אבאשל, אני מאד אוהבת אותו ומעריכה אותו. הוא ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיי. (אני אומרת גם לו את זה). והילדון שהוא נפלא ונהדר ומיוחד. שרק נצליח לטפח את כל זה.
ויש לי חברים נפלאים בעולם המציאות וגם בוירטואליה. אנשים שמצליחים לרגש אותי ושאולי אני מצליחה לרגש אותם. יש לי פרנסה וגג. ויש לי גם שמחה גדולה.

אין לי שום דבר חכם להגיד, רק רוצה לשלוח hug ולהגיד שאני פה.

עירית_לוי

גם אני פה

גם אני מקשיבה @}
רק אומר שבתוך הסרט של לא הצליח, זה בסדר והגיוני שדברים נחווים סוער יותר, מטלטל, פחות בשליטה ובנחת

תודה יקרות, נוכחותכן מתקבלת בברכה ובחיבוק.
ומאחר ולתחושתי המיקוד של מה מיטיב איתי, ואיך אני מיטיבה עימי כבר השפיע לטובה אז חוזרת למיקוד הזה. אז מנסה שוב התנתקות מן הרשת החברתית בה עיקר האינטראקציה עם ג'. בחג הקודם הצלחתי לצאת משם לכמעט 3 ימים. אני יודעת שזה נשמע מעט או מטופש אבל זה היה המון עבורי.
עוד סימנים ששמתי לב אליהם השבוע תיאבון מוגבר. זה סימן טוב. לפני ההריון הראשון הייתי אוכלת המון והתברכתי במטאבוליזם תקין ומהיר. הכמויות שלי פחתו, אני לא בטוחה מתי אבל פחתו. אז אני בוחרת לראות את התיאבון המוגבר כעוד סממן שהגוף חוזר לעצמו, מתאושש, מתחזק.
אתמול בערב עברה בי מחשבה שאולי בעצם רק עכשיו, שנתיים וחצי אחרי לידה ראשונה, וכמעט שנה אחרי הפלה הגוף שלי מתחיל לחזור לעצמו הרגיל. מאחר והחלטתי על חודש של הפסקה מטיפולים והורמונים מניחה שעוד נגלה.

עירית_לוי

בבוקר הזמנו אלינו חבר של ילדון. זה חיבור שאבאשל יצר במשחקייה. כך שהאמא בעיקר חברה של אבאשל, הם בעיקר נפגשים בימים שלו אבל גם אני הכרתי אותה והיא נחמדה והילדים חברים ובימי חג ארוכים טובים השניים מן האחד. בערב - עשינו ארוחה משותפת אצל אבאשל והם גם היו איתנו.
בסוף ארוחת הערב הבנתי שהרגשתי באי נוחות קלה כל הזמן. לא בטוחה עדיין למה אבל אין ספק שזה היה מעייף.

איך היטבתי עם עצמי היום: ביטלתי בזמן תוכניות אחר הצהריים. הצלחתי לסדר את מרבית הבית לפני ההרדמה/קריסה עם ילדון.

מנסה שוב, התנתקות.

עירית_לוי

מסמנת שקוראת אותך

איך היטבתי עם עצמי היום: שיתפתי חברה טובה בקושי, קבעתי לפגוש את הגבר הנעים והמיטיב וגם ידעתי לבקש ממנו מראש משהו שזקוקה לו.

הדכדוך הגיע לביקור. לא בטוחה למה. כלומר לא בטוחה מה הטריגר כל הסיבות הישנות עדיין סיבות. לא בטוחה למה הגיע היום אבל הגיע.
אפס תקשורת עם ג', שיחות ומפגשים טובים עם נ'. ועדיין דכדוך. זהו.

הדכדוך נרגע קצת. אם כי אני מרגישה אותי בנסיגה. אני עוד לא יודעת להסביר את זה. זו רק התחושה הפנימית.
השבוע פוגשת את רופא הפריון, קבעתי עם אבאשל לשבת לשיחה לפני כן להבין איפה עומדים ואילו תשובות אנו מחפשים.

רק רוצה להעיר בקטנה, שרוב הסיכויים שה"דכדוך" שאת חווה הוא הורמונאלי. לא "פסיכולוגי". חפשי את הסיבות במיקום שלך על פני המחזור (איפה את ביחס לביוץ וביחס לוסת) וכן בתנודות הורמונאליות נוספות, שחלקן יותר עדינות.
יש סיכוי שכדאי לך לפנות לטיפול פיזי בעיקרו שיכול לעזור באיזון ההורמונאלי (במקום הראשון אני חושבת על דיקור סיני, במיוחד משולב בצמחי מרפא סיניים, אבל יש עוד שיטות).
למרבה הצער, הרפואה הקונבנציונאלית לא יודעת כלל וכלל כיצד לאזן את המערכת ההורמונאלית (באופן מוחלט בהחלט )-: ) ויותר מזה, רפואת הפיריון ממש "מעולה" בפגיעה אנושה באיזון ההורמונאלי ובהתערבות גסה שיוצרת בלגנים עם אדוות לשנים S-:
אם את רוצה הריון, הייתי הולכת על ליווי סיני. יש כמה מומחים לעניין הזה בארץ.
אחד מטובי המומחים לרפואה סינית המצליחה להשיג הריון הוא איל פוליטי http://www.eyalpoliti.com/
במקרה שאת לא גרה בקרבה גיאוגרפית לצפת, יש לי המלצות אחרות. אולי אפשר לפנות במייל לאיל עצמו ולבקש המלצה ממנו על מישהו שיותר קרוב אלייך.

עירית_לוי

קוראת. עוקבת. שולחת חיבוק

גם בעיני רפואה סינית זה רעיון טוב בהקשר הזה

תודה יקרות. אני מטופלת על ידי מדקרת. אבל החודש לקחתי הפוגה מנכ"ל, נותנת לגוף לנסות להירגע חזרה בלי תרופות ובלי דיקור. וכן, התזכורת שהדכדוך חלקו מזה במקום.

היום שיחה עם רופא פריון, אתמול אבאשל ואני עשינו שיחת הכנה. אני במתח.

עירית_לוי

חיבוק

היה פחות טוב משחשבתי. מעציב אותי אבל אני מנסה לפעול תוך כדי. לא מתעלמת מהעצב לא מבטלת אותו. רק תוך כדי, לצידו. אני אנסה להרחיב יותר מאוחר. המרגיעון אומר שתמיד הכי חשוך לפני עלות השחר והלוואי שזה נכון.

עירית_לוי

חיבוק!
קוראת אותך תמיד גם אם לא מספיקה להגיב@}

בגדול, הרופא הראה לי נתונים שיש לי בערך שלושה אחוז להיכנס להריון וללדת בגילי. ואם רוצים הריון ולידה אז הגיע הזמן לשקול תרומת ביצית. אחריה קשה, החלטה קשה. אני עוד לא ממש מתמודדת איתה. היום אמרתי משפט בעניין לחברה שמכירה את הנושא ומיד עלו דמעות. זהו. מתמודדת בתוך זה. כלומר עדיין עצובה אז לא לגמרי מתמודדת אבל מקווה בקרוב להגיע לשלב ההתמודדות.

נטע ק, מותר קושיות?
הבנתי נכון ויש לך ילדון אחד והוא די צעיר? כלומר, עדיין ממש זקוק לאמא?
הבנתי נכון ואת לא ממש בזוגיות?
אז לא הבנתי, ממי בדיוק את אמורה להיכנס להריון כרגע? 0-:
ואם הבנתי נכון ואין בכלל בן זוג ואבא צמוד בתמונה, למה להיכנס להריון כרגע? פשוט כי את רוצה יותר מילד אחד?
ואם אין בדיוק גבר שאת אוהבת ונמצאת איתו בזוגיות - למי את רוצה ללדת את הילד הזה? רק למען עצמך?
אז אם זה אך ורק בשבילך, למה בדיוק צריך ללדת ילד מביצית של מישהי אחרת, שגם הזרע הוא בעיקרו תרומה (לא בן זוג אהוב שחי איתכם ויגדל ביחד את שני הילדים)? זה הגיוני בכלל? זה מוסרי בכלל? כלפייך, כלפי הילד שכבר קיים, כלפי הילד שעדיין לא נולד?

מעבר לכל זה, האם הרופא הזה נתן לך סקירה של המחיר הבריאותי הענק שאת משלמת בגופך על כל הפרוצדורות האלה?
רופאי הפוריות מתנהלים, כאילו לא איכפת להן מהנשים בכלל, אלא כרחם להפקת צאצאים. נכון שבשביל זה באים אליהם, אבל למה אתם לא נותנים את כל התמונה? בעיני זו רשלנות רפואית ענקית.

מצידי אל תעני. קחי לך כחומר למחשבה.